אליהו הנביא

<mediawiki xmlns="http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11/" xmlns:xsi="http://www.w3.org/2001/XMLSchema-instance" xsi:schemaLocation="http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11/ http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11.xsd" version="0.11" xml:lang="he">
  <siteinfo>
    <sitename>ויקיטקסט</sitename>
    <dbname>hewikisource</dbname>
    <base>https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99</base>
    <generator>MediaWiki 1.47.0-wmf.8</generator>
    <case>first-letter</case>
    <namespaces>
      <namespace key="-2" case="first-letter">מדיה</namespace>
      <namespace key="-1" case="first-letter">מיוחד</namespace>
      <namespace key="0" case="first-letter" />
      <namespace key="1" case="first-letter">שיחה</namespace>
      <namespace key="2" case="first-letter">משתמש</namespace>
      <namespace key="3" case="first-letter">שיחת משתמש</namespace>
      <namespace key="4" case="first-letter">ויקיטקסט</namespace>
      <namespace key="5" case="first-letter">שיחת ויקיטקסט</namespace>
      <namespace key="6" case="first-letter">קובץ</namespace>
      <namespace key="7" case="first-letter">שיחת קובץ</namespace>
      <namespace key="8" case="first-letter">מדיה ויקי</namespace>
      <namespace key="9" case="first-letter">שיחת מדיה ויקי</namespace>
      <namespace key="10" case="first-letter">תבנית</namespace>
      <namespace key="11" case="first-letter">שיחת תבנית</namespace>
      <namespace key="12" case="first-letter">עזרה</namespace>
      <namespace key="13" case="first-letter">שיחת עזרה</namespace>
      <namespace key="14" case="first-letter">קטגוריה</namespace>
      <namespace key="15" case="first-letter">שיחת קטגוריה</namespace>
      <namespace key="104" case="first-letter">עמוד</namespace>
      <namespace key="105" case="first-letter">שיחת עמוד</namespace>
      <namespace key="106" case="first-letter">ביאור</namespace>
      <namespace key="107" case="first-letter">שיחת ביאור</namespace>
      <namespace key="108" case="first-letter">מחבר</namespace>
      <namespace key="109" case="first-letter">שיחת מחבר</namespace>
      <namespace key="110" case="first-letter">תרגום</namespace>
      <namespace key="111" case="first-letter">שיחת תרגום</namespace>
      <namespace key="112" case="first-letter">מפתח</namespace>
      <namespace key="113" case="first-letter">שיחת מפתח</namespace>
      <namespace key="116" case="first-letter">מקור</namespace>
      <namespace key="117" case="first-letter">שיחת מקור</namespace>
      <namespace key="710" case="first-letter">TimedText</namespace>
      <namespace key="711" case="first-letter">TimedText talk</namespace>
      <namespace key="828" case="first-letter">יחידה</namespace>
      <namespace key="829" case="first-letter">שיחת יחידה</namespace>
      <namespace key="1728" case="first-letter">אירוע</namespace>
      <namespace key="1729" case="first-letter">שיחת אירוע</namespace>
    </namespaces>
  </siteinfo>
  <page>
    <title>אליהו הנביא</title>
    <ns>0</ns>
    <id>7718</id>
    <revision>
      <id>3021739</id>
      <parentid>3018223</parentid>
      <timestamp>2026-06-27T21:02:12Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3021739</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6333" sha1="0dxc0o665qjqp41m5lx8s468kn82ebu" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: {{מודגש|א״ב}}}}

אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי{{ש}}
בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ / עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד

אִישׁ {{סי|אֲ}}שֶׁר קִנֵּא לְשֵׁם הָאֵל{{ש}}
אִישׁ {{סי|בֻּ}}שַּׂר שָׁלוֹם עַל יַד יְקוּתִיאֵל{{ש}}
אִישׁ {{סי|גָּ}}שׁ וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ / עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אִישׁ {{סי|דּ}}וֹרוֹת שְׁנֵים עָשָׂר רָאוּ עֵינָיו{{ש}}
אִישׁ {{סי|הַ}}נִּקְרָא בַּעַל שֵׂעָר בְּסִמָּנָיו{{ש}}
אִישׁ {{סי|וְ}}אֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמׇתְנָיו
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ / עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אִישׁ {{סי|זָ}}עַף עַל עוֹבְדֵי חַמָּנִים{{ש}}
אִישׁ {{סי|חָ}}שׁ וְנִשְׁבַּע מִהְיוֹת גִּשְׁמֵי מְעוֹנִים{{ש}}
אִישׁ {{סי|טַ}}ל וּמָטָר עָצַר שָׁלשׁ שָׁנִים
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ / עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אִישׁ {{סי|יָ}}צָא לִמְצֹא לְנַפְשׁוֹ נַֽחַת{{ש}}
אִישׁ {{סי|כִּ}}לְכְּלֽוּהוּ הָעוֹרְבִים וְלֹא מֵת לַשַּֽׁחַת{{ש}}
אִישׁ {{סי|לְ}}מַעֲנוֹ נִתְבָּרְכוּ כַּד וְצַפַּֽחַת
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ / עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אִישׁ {{סי|מ}}וּסָרָיו הִקְשִֽׁיבוּ כְמֵהִים{{ש}}
אִישׁ {{סי|נַ}}עֲנָה בָאֵשׁ מִשְּׁמֵי גְבוֹהִים{{ש}}
אִישׁ {{סי|סָֽ}}חוּ אַחֲרָיו יי הוּא הָאֱלֹהִים
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ / עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אִישׁ {{סי|עָ}}תִיד לְהִשְׁתַּלֵּֽחַ מִשְּׁמֵי עֲרָבוֹת{{ש}}
אִישׁ {{סי|פָּ}}קִיד עַל כׇּל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת{{ש}}
אִישׁ {{סי|צִ}}יר נֶאֱמָן לְהָשִׁיב לֵב בָּנִים עַל אָבוֹת
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ / עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אִישׁ {{סי|קָ}}רָא קַנֹּא קִנֵּֽאתִי לַיי בְּתִפְאָרָה{{ש}}
אִישׁ {{סי|רָ}}כַב עַל סוּסֵי אֵשׁ בִּסְעָרָה{{ש}}
אִישׁ {{סי|שֶׁ}}לֹּא טָעַם טַֽעַם מִיתָה וּקְבוּרָה
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ / עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אִישׁ {{סי|תִּ}}שְׁבִּי תַּצִּילֶֽנּוּ [עַל יָדוֹ] מִפִּי הָאֲרָיוֹת{{ר1}}
תְּבַשְּׂרֵֽנוּ [מִפִּיו] בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת{{ר1}}
תְּשַׂמְּחֵֽנוּ [עַל יָדוֹ] בָּנִים עַל אָבוֹת{{ר2}}
בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ / עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אִישׁ {{סי|תִּ}}שְׁבִּי עַל שְׁמוֹ נִקְרָא{{ר1}}
תַּצְלִיחֵֽנוּ עַל יָדוֹ בַּתּוֹרָה{{ר1}}
תַּשְׁמִיעֵֽנוּ מִפִּיו בְּשׂוֹרָה טוֹבָה [בִּמְהֵרָה]{{ר1}}
תּוֹצִיאֶֽנּוּ [עַל יָדוֹ] מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ / עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אַשְׁרֵי מִי שֶׁרָאָה פָנָיו בַּחֲלוֹם{{ש}}
אַשְׁרֵי מִי שֶׁנָּתַן לוֹ שָׁלוֹם{{ש}}
וְהֶחֱזִיר לוֹ שָׁלוֹם{{ש}}
יי יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ / עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

כַּכָּתוּב: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵֽחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא, לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְיָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם.{{ממס|מלאכי ג#ג כג|מלאכי ג כג-כד}}

[[קטגוריה:זמירות למוצאי שבת]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]</text>
      <sha1>0dxc0o665qjqp41m5lx8s468kn82ebu</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3021743</id>
      <parentid>3021739</parentid>
      <timestamp>2026-06-27T21:17:20Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3021743</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6480" sha1="ilbqonnpa1a9wbu22lcac05us5cuvok" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: {{מודגש|א״ב}}}}

אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי{{ש}}
בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ / עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד

אִישׁ {{סי|אֲ}}שֶׁר קִנֵּא לְשֵׁם הָאֵל{{ש}}
אִישׁ {{סי|בֻּ}}שַּׂר שָׁלוֹם עַל יַד יְקוּתִיאֵל{{ש}}
אִישׁ {{סי|גָּ}}שׁ וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ / עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אִישׁ {{סי|דּ}}וֹרוֹת שְׁנֵים עָשָׂר רָאוּ עֵינָיו{{ש}}
אִישׁ {{סי|הַ}}נִּקְרָא בַּעַל שֵׂעָר בְּסִמָּנָיו{{ש}}
אִישׁ {{סי|וְ}}אֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמׇתְנָיו
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ / עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אִישׁ {{סי|זָ}}עַף עַל עוֹבְדֵי חַמָּנִים{{ש}}
אִישׁ {{סי|חָ}}שׁ וְנִשְׁבַּע מִהְיוֹת גִּשְׁמֵי מְעוֹנִים{{ש}}
אִישׁ {{סי|טַ}}ל וּמָטָר עָצַר שָׁלשׁ שָׁנִים
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ / עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אִישׁ {{סי|יָ}}צָא לִמְצֹא לְנַפְשׁוֹ נַֽחַת{{ש}}
אִישׁ {{סי|כִּ}}לְכְּלֽוּהוּ הָעוֹרְבִים וְלֹא מֵת לַשַּֽׁחַת{{ש}}
אִישׁ {{סי|לְ}}מַעֲנוֹ נִתְבָּרְכוּ כַּד וְצַפַּֽחַת
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ / עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אִישׁ {{סי|מ}}וּסָרָיו הִקְשִֽׁיבוּ כְמֵהִים{{ש}}
אִישׁ {{סי|נַ}}עֲנָה בָאֵשׁ מִשְּׁמֵי גְבוֹהִים{{ש}}
אִישׁ {{סי|סָֽ}}חוּ אַחֲרָיו יי הוּא הָאֱלֹהִים
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ / עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אִישׁ {{סי|עָ}}תִיד לְהִשְׁתַּלֵּֽחַ מִשְּׁמֵי עֲרָבוֹת{{ש}}
אִישׁ {{סי|פָּ}}קִיד עַל כׇּל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת{{ש}}
אִישׁ {{סי|צִ}}יר נֶאֱמָן לְהָשִׁיב לֵב בָּנִים עַל אָבוֹת
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ / עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אִישׁ {{סי|קָ}}רָא קַנֹּא קִנֵּֽאתִי לַיי בְּתִפְאָרָה{{ש}}
אִישׁ {{סי|רָ}}כַב עַל סוּסֵי אֵשׁ בִּסְעָרָה{{ש}}
אִישׁ {{סי|שֶׁ}}לֹּא טָעַם טַֽעַם מִיתָה וּקְבוּרָה
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ / עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אִישׁ {{סי|תִּ}}שְׁבִּי עַל שְׁמוֹ נִקְרָא{{ר1}}
תַּצְלִיחֵֽנוּ עַל יָדוֹ בַּתּוֹרָה{{ר1}}
תַּשְׁמִיעֵֽנוּ מִפִּיו בְּשׂוֹרָה טוֹבָה בִּמְהֵרָה{{ר1}}
תּוֹצִיאֵֽנוּ [עַל יָדוֹ] מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ / עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אִישׁ {{סי|תִּ}}שְׁבִּי תַּצִּילֵֽנוּ [עַל יָדוֹ] מִפִּי הָאֲרָיוֹת{{ר1}}
תְּבַשְּׂרֵֽנוּ [מִפִּיו] בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת{{ר1}}
תְּשַׂמְּחֵֽנוּ [עַל יָדוֹ] בָּנִים עַל אָבוֹת{{ר2}}
בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ / עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אַשְׁרֵי מִי שֶׁרָאָה פָנָיו בַּחֲלוֹם{{ש}}
אַשְׁרֵי מִי שֶׁנָּתַן לוֹ שָׁלוֹם{{ש}}
וְהֶחֱזִיר לוֹ שָׁלוֹם{{ש}}
יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ / עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

כַּכָּתוּב: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵֽחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא, לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְיָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם.{{ממס|מלאכי ג#ג כג|מלאכי ג כג-כד}}&lt;noinclude&gt;

[[קטגוריה:זמירות למוצאי שבת]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]
[[קטגוריה:פנייה למליצי יושר]]
[[קטגוריה:שירים לכבוד אליהו הנביא]]</text>
      <sha1>ilbqonnpa1a9wbu22lcac05us5cuvok</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3021751</id>
      <parentid>3021743</parentid>
      <timestamp>2026-06-27T21:33:57Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3021751</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6532" sha1="gr3bd6akdhr24axutzsd1n9uaqzlqvl" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: {{מודגש|א״ב}}}}

אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי{{ש}}
בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ  עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד

אִישׁ {{סי|אֲ}}שֶׁר קִנֵּא לְשֵׁם הָאֵל{{ש}}
אִישׁ {{סי|בֻּ}}שַּׂר שָׁלוֹם עַל יַד יְקוּתִיאֵל{{ש}}
אִישׁ {{סי|גָּ}}שׁ וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ  עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אִישׁ {{סי|דּ}}וֹרוֹת שְׁנֵים עָשָׂר רָאוּ עֵינָיו{{ש}}
אִישׁ {{סי|הַ}}נִּקְרָא בַּעַל שֵׂעָר בְּסִמָּנָיו{{ש}}
אִישׁ {{סי|וְ}}אֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמׇתְנָיו
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ  עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אִישׁ {{סי|זָ}}עַף עַל עוֹבְדֵי חַמָּנִים{{ש}}
אִישׁ {{סי|חָ}}שׁ וְנִשְׁבַּע מִהְיוֹת גִּשְׁמֵי מְעוֹנִים{{ש}}
אִישׁ {{סי|טַ}}ל וּמָטָר עָצַר שָׁלשׁ שָׁנִים
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ  עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אִישׁ {{סי|יָ}}צָא לִמְצֹא לְנַפְשׁוֹ נַֽחַת{{ש}}
אִישׁ {{סי|כִּ}}לְכְּלֽוּהוּ הָעוֹרְבִים וְלֹא מֵת לַשַּֽׁחַת{{ש}}
אִישׁ {{סי|לְ}}מַעֲנוֹ נִתְבָּרְכוּ כַּד וְצַפַּֽחַת
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ  עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אִישׁ {{סי|מ}}וּסָרָיו הִקְשִֽׁיבוּ כְמֵהִים{{ש}}
אִישׁ {{סי|נַ}}עֲנָה בָאֵשׁ מִשְּׁמֵי גְבוֹהִים{{ש}}
אִישׁ {{סי|סָֽ}}חוּ אַחֲרָיו יי הוּא הָאֱלֹהִים
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ  עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אִישׁ {{סי|עָ}}תִיד לְהִשְׁתַּלֵּֽחַ מִשְּׁמֵי עֲרָבוֹת{{ש}}
אִישׁ {{סי|פָּ}}קִיד עַל כׇּל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת{{ש}}
אִישׁ {{סי|צִ}}יר נֶאֱמָן לְהָשִׁיב לֵב בָּנִים עַל אָבוֹת
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ  עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אִישׁ {{סי|קָ}}רָא קַנֹּא קִנֵּֽאתִי לַיי בְּתִפְאָרָה{{ש}}
אִישׁ {{סי|רָ}}כַב עַל סוּסֵי אֵשׁ בִּסְעָרָה{{ש}}
אִישׁ {{סי|שֶׁ}}לֹּא טָעַם טַֽעַם מִיתָה וּקְבוּרָה
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ  עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אִישׁ {{סי|תִּ}}שְׁבִּי עַל שְׁמוֹ נִקְרָא{{ר1}}
תַּצְלִיחֵֽנוּ עַל יָדוֹ בַּתּוֹרָה{{ר1}}
תַּשְׁמִיעֵֽנוּ מִפִּיו בְּשׂוֹרָה טוֹבָה בִּמְהֵרָה{{ר1}}
תּוֹצִיאֵֽנוּ [עַל יָדוֹ] מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ  עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אִישׁ {{סי|תִּ}}שְׁבִּי תַּצִּילֵֽנוּ [עַל יָדוֹ] מִפִּי הָאֲרָיוֹת{{ר1}}
תְּבַשְּׂרֵֽנוּ [מִפִּיו] בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת{{ר1}}
תְּשַׂמְּחֵֽנוּ [עַל יָדוֹ] בָּנִים עַל אָבוֹת{{ר2}}
בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ  עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

אַשְׁרֵי מִי שֶׁרָאָה פָנָיו בַּחֲלוֹם{{ש}}
אַשְׁרֵי מִי שֶׁנָּתַן לוֹ שָׁלוֹם{{ש}}
וְהֶחֱזִיר לוֹ שָׁלוֹם{{ש}}
יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם
{{רפרן|אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא / אֵלִיָּֽהוּ הַתִּשְׁבִּי / אֵלִיָּֽהוּ הַגִּלְעָדִי|בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵֽינוּ  עִם מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד}}

כַּכָּתוּב: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵֽחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא, לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְיָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם.{{ממס|מלאכי ג#ג כג|מלאכי ג כג-כד}}&lt;noinclude&gt;
==נוסח מחזור ויטרי==
{{#קטע:זמירות למוצאי שבת ממחזור ויטרי|אליהו הנביא}}

[[קטגוריה:זמירות למוצאי שבת]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]
[[קטגוריה:פנייה למליצי יושר]]</text>
      <sha1>gr3bd6akdhr24axutzsd1n9uaqzlqvl</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>במוצאי יום מנוחה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>186423</id>
    <revision>
      <id>3021747</id>
      <parentid>3018230</parentid>
      <timestamp>2026-06-27T21:29:29Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3021747</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3139" sha1="hx49iqavtwhlhjwisepu3h4eax0mkba" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
==נוסח הדפוסים==
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: {{מודגש|יעקב מנוי חזק}}}}

בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְנוּחָה {{ש}}
הַמְצֵא לְעַמְּךָ רְוָחָה {{ש}} 
שְׁלַח תִּשְׁבִּי לְנֶאֱנָחָה {{ש}}
וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה

{{סי|יָ}}אֲתָה לְךָ צוּרִי {{ש}}
לְקַבֵּץ עַם מְפֻזָּרִי {{ש}}
מִיַּד גּוֹי אַכְזָרִי {{ר1}}
אֲשֶׁר כָּרָה לִי שׁוּחָה

{{סי|עֵ}}ת דּוֹדִים תְּעוֹרֵר אֵל {{ש}}
לְמַלֵּט עַם אֲשֶׁר שׁוֹאֵל {{ש}}
רְאוֹת טוּבְךָ בְּבוֹא גוֹאֵל {{ר1}}
לְשֶׂה פְזוּרָה וְנִדָּחָה

{{סי|קְ}}רָא יֶֽשַׁע לְעַם נְדָבָה {{ש}}
אֵל דָּגוּל מֵרְבָבָה {{ש}}
יְהִי הַשָּׁבֽוּעַ הַבָּא {{ר1}}
לִישׁוּעָה וְלִרְוָחָה

{{סי|בַּ}}ת צִיּוֹן הַשְּׁכוּלָה {{ש}}
אֲשֶׁר הִיא הַיּוֹם גְּעוּלָה {{ש}}
עַתָּה תִּהְיֶה בְעוּלָה {{ר1}}
אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה

{{סי|מַ}}עְיָנוֹת אֲזַי יְזוּבוּן {{ש}}
וּפְדוּיֵי יְיָ יְשׁוּבוּן {{ש}}
וּמֵי יֵֽשַׁע יִשְׁאֲבוּן {{ר1}}
וְהַצָּרָה נִשְׁכָּחָה

{{סי|נְ}}חֵה עַמְּךָ כְּאָב רַחֲמָן {{ש}}
יְצַפְצְפוּ עַם לֹא אַלְמָן {{ש}}
דְּבַר יְיָ אֲשֶׁר נֶאֱמָן {{ר1}}
בַּהֲקִימְךָ הַבְטָחָה

{{סי|וִ}}ידִידִים פְּלֵיטֵי חֶֽרֶץ {{ש}}
נְגִינָתָם יִפְצְחוּ בְמֶֽרֶץ {{ש}}
בְּלִי צְוָחָה וּבְלִי פֶֽרֶץ {{ר1}}
אֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה

{{סי|יְ}}הִי הַחֹֽדֶשׁ הַזֶּה {{ש}}
כִּנְבוּאַת אֲבִי חוֹזֶה {{ש}}
וְיִשָּׁמַע בְּבַֽיִת זֶה {{ר1}}
קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה

{{סי|חָזָק}} יְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵֽינוּ {{ש}}
אַמִּיץ יַעֲשֶׂה בַּקָּשָׁתֵֽנוּ {{ש}}
וְהוּא יִשְׁלַח בְּמַעֲשֵׂה יָדֵֽינוּ {{ר1}}
בְּרָכָה וְהַצְלָחָה

בְּמוֹצָאֵי יוֹם גִּילָה {{ש}}
שִׁמְךָ נּוֹרָא עֲלִילָה {{ש}}
שְׁלַח תִּשְׁבִּי לְעַם סְגֻלָּה {{ר1}}
רֶֽוַח שָׂשׂוֹן וַהֲנָחָה

קוֹל צָהֳלָה וְרִנָּה {{ש}}
שְׂפָתֵֽינוּ אָז תְּרַנֵּֽנָה {{ש}}
אָנָּא יְיָ הוֹשִׁיעָה נָא {{ר1}}
אָנָּא יְיָ הַצְלִיחָה נָא.&lt;noinclude&gt;
==נוסח מחזור ויטרי==
{{#קטע:זמירות למוצאי שבת ממחזור ויטרי|במוצאי}}

[[קטגוריה:זמירות למוצאי שבת]]
[[קטגוריה:חתימה]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>hx49iqavtwhlhjwisepu3h4eax0mkba</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3021749</id>
      <parentid>3021747</parentid>
      <timestamp>2026-06-27T21:31:01Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* נוסח הדפוסים */</comment>
      <origin>3021749</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3144" sha1="m7yz1mknijch1zf917rgv0ynb6w1usn" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
==נוסח הדפוסים==
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: {{מודגש|יעקב מנוי חזק}}}}

בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְנוּחָה {{ש}}
הַמְצֵא לְעַמְּךָ רְוָחָה {{ש}} 
שְׁלַח תִּשְׁבִּי לְנֶאֱנָחָה {{ש}}
וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה

{{סי|יָ}}אֲתָה לְךָ צוּרִי {{ש}}
לְקַבֵּץ עַם מְפֻזָּרִי {{ש}}
מִיַּד גּוֹי אַכְזָרִי {{ר1}}
אֲשֶׁר כָּרָה לִי שׁוּחָה

{{סי|עֵ}}ת דּוֹדִים תְּעוֹרֵר אֵל {{ש}}
לְמַלֵּט עַם אֲשֶׁר שׁוֹאֵל {{ש}}
רְאוֹת טוּבְךָ בְּבוֹא גוֹאֵל {{ר1}}
לְשֶׂה פְזוּרָה וְנִדָּחָה

{{סי|קְ}}רָא יֶֽשַׁע לְעַם נְדָבָה {{ש}}
אֵל דָּגוּל מֵרְבָבָה {{ש}}
יְהִי הַשָּׁבֽוּעַ הַבָּא {{ר1}}
לִישׁוּעָה וְלִרְוָחָה

{{סי|בַּ}}ת צִיּוֹן הַשְּׁכוּלָה {{ש}}
אֲשֶׁר הִיא הַיּוֹם גְּעוּלָה {{ש}}
עַתָּה תִּהְיֶה בְעוּלָה {{ר1}}
אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה

{{סי|מַ}}עְיָנוֹת אֲזַי יְזוּבוּן {{ש}}
וּפְדוּיֵי יְיָ יְשׁוּבוּן {{ש}}
וּמֵי יֵֽשַׁע יִשְׁאֲבוּן {{ר1}}
וְהַצָּרָה נִשְׁכָּחָה

{{סי|נְ}}חֵה עַמְּךָ כְּאָב רַחֲמָן {{ש}}
יְצַפְצְפוּ עַם לֹא אַלְמָן {{ש}}
דְּבַר יְיָ אֲשֶׁר נֶאֱמָן {{ר1}}
בַּהֲקִימְךָ הַבְטָחָה

{{סי|וִ}}ידִידִים פְּלֵיטֵי חֶֽרֶץ {{ש}}
נְגִינָתָם יִפְצְחוּ בְמֶֽרֶץ {{ש}}
בְּלִי צְוָחָה וּבְלִי פֶֽרֶץ {{ר1}}
אֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה

{{סי|יְ}}הִי הַחֹֽדֶשׁ הַזֶּה {{ש}}
כִּנְבוּאַת אֲבִי חוֹזֶה {{ש}}
וְיִשָּׁמַע בְּבַֽיִת זֶה {{ר1}}
קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה

{{סי|חָזָק}} יְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵֽינוּ {{ש}}
אַמִּיץ יַעֲשֶׂה בַּקָּשָׁתֵֽנוּ {{ש}}
וְהוּא יִשְׁלַח בְּמַעֲשֵׂה יָדֵֽינוּ {{ר1}}
בְּרָכָה וְהַצְלָחָה

בְּמוֹצָאֵי יוֹם גִּילָה {{ש}}
שִׁמְךָ נוֹרָא עֲלִילָה {{ש}}
שְׁלַח תִּשְׁבִּי לְעַם סְגֻלָּה {{ר1}}
רֶֽוַח שָׂשׂוֹן וַהֲנָחָה

קוֹל צָהֳלָה וְרִנָּה {{ש}}
שְׂפָתֵֽינוּ אָז תְּרַנֵּֽנָּה {{ש}}
אָנָּא יְיָ הוֹשִׁיעָה נָּא {{ר1}}
אָנָּא יְיָ הַצְלִיחָה נָּא.&lt;noinclude&gt;

==נוסח מחזור ויטרי==
{{#קטע:זמירות למוצאי שבת ממחזור ויטרי|במוצאי}}

[[קטגוריה:זמירות למוצאי שבת]]
[[קטגוריה:חתימה]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>m7yz1mknijch1zf917rgv0ynb6w1usn</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחה:מלחמות ה' (יחיא קאפח)</title>
    <ns>1</ns>
    <id>222653</id>
    <revision>
      <id>3021781</id>
      <parentid>2858408</parentid>
      <timestamp>2026-06-28T11:17:30Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Shacoaz</username>
        <id>35453</id>
      </contributor>
      <comment>/* מהדורה דיגיטלית חדשה ומתוקנת */ תגובה</comment>
      <origin>3021781</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3059" sha1="92mxsm63tpyi2ixyh6tdod854ekgfh2" xml:space="preserve">חסרה ההקדמה לספר.

== החסרה ושיבושים ==

פרקים מסוימים חסרים (פרקים מ-מא, מה-מט). הקדמת המחבר - כאמור, וכן מפתח מפורט וארוך של המחבר. כמו כן חסרים התרגומים של המחבר לקטעים ערביים שבספר. 

כמו כן ההקלדה משובשת למדי, לעתים עד כדי אי הבנת המשפט. 

ידוע לי שמישהו עובד על מהדורה מקוונת מתוקנת ושלמה יותר. אעדכן בע&quot;ה כשזו תצא לאור הרשת.
[[משתמש:Oqimta|Oqimta]] ([[שיחת משתמש:Oqimta|שיחה]]) 16:26, 20 באוגוסט 2013 (IDT)

== מהדורה דיגיטלית חדשה ומתוקנת ==

יצאה לאור מהדורה חדשה ומתוקנת של הספר מלחמות ה'. בספר יש תיקונים רבים לעומת הגירסא בויקיטסקט, וכמו כן מצויים שם החלקים שנשמטו מגירסת הויקיטקסט, כולל תרגומי הקטעים הערביים מאת המחבר עצמו. 
כתובת הספר בגירסת פידיאפ: 
http://www.yahadut.org.il/zohar/milhamot-hashem.pdf

[[משתמש:Oqimta|Oqimta]] ([[שיחת משתמש:Oqimta|שיחה]]) 00:45, 8 באוקטובר 2013 (IDT)

:בינתיים הקישור זז, ועכשיו מקומו הוא https://www.yahadut.org.il/ZOHAR/MILHAMOT-HASHEM.PDF . [[משתמש:נדב ס|נדב ס]] ([[שיחת משתמש:נדב ס|שיחה]]) 10:57, 19 במאי 2024 (IDT)
::אבל שם הוא השמיט את הפרק הראשון של הספר שמופיע בויקיטקסט.
::האם יש קטעים נוספים שקיימים בויקיטקסט ושהושמטו בקובץ הנ״ל?
::והאם קיימים קטעים שהושמטו בשניהם? [[משתמש:Shacoaz|Shacoaz]] ([[שיחת משתמש:Shacoaz|שיחה]]) 14:17, 28 ביוני 2026 (IDT)

== אמונה בזוהר ==

למעשה גדולי האחרונים והמקובלים, בראשם רבינו האר&quot;י ז&quot;ל הכריעו שהזוהר מיוחס לר' שמעון בר יוחאי, וכל הכופר בו דינו ככופר בדברי חז&quot;ל --[[משתמש:Israel.M|ישראל]] ([[שיחת משתמש:Israel.M|שיחה]]) 11:09, 14 באוגוסט 2016 (IDT)
:כמו כן, מגדולי החוקרים, כולל כמה מגדולי האחרונים כהרב יעב&quot;ץ, חלקו על כך והעלו שהזוהר הומצא ע&quot;י הרב די-ליאון, ולכן הסובר כמותם יש לו על מי לסמוך ובוודאי שאינו ככופר בחז&quot;ל.--[[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 12:26, 14 באוגוסט 2016 (IDT)

== שם הספר ==

כפי שנראה מהמהדורה הדיגיטלית שמקושרת לעיל, שם הספר הוא &quot;מלחמות ה'&quot; ולא &quot;מלחמות השם&quot;. אי לזאת, אני מעביר אותו לשמו הראוי לו. בברכה, [[משתמש:Nahum|נחום]] - [[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]] 13:15, 14 באוגוסט 2016 (IDT)</text>
      <sha1>92mxsm63tpyi2ixyh6tdod854ekgfh2</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>זוהר חלק כה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>261521</id>
    <revision>
      <id>3021737</id>
      <parentid>3011631</parentid>
      <timestamp>2026-06-27T20:49:15Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-37050-47</username>
        <id>45880</id>
      </contributor>
      <origin>3021737</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="362448" sha1="6lwmd495e0m3tn1k2wpu6fc7i9ziv24" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|זוהר||חלק כד|חלק כה|חלק כו|}}

__TOC__
==פרשת במדבר - זהר==
{{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}&lt;קטע התחלה=דף קיז א/&gt;'''{{צ|וידבר יהוה אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. {{ש}}
ר' אבא פתח: {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו'}} {{ממ|בראשית|א|כז}}. האי קרא אתמר. תא חזי בשעתא דברא קב&quot;ה לאדם עבד ליה בדיוקנא דעלאי ותתאי, והוה כליל מכלא, והוה נהוריה נהיר מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. והוו דחלין קמיה כלא. 

ואע&quot;ג דהא אוקמוה, אית לאסתכלא ביה בהאי קרא {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו}}. כיון דאמר {{צ|בצלמו}} - מאי {{צ|בצלם אלהים ברא אותו}}? אלא ודאי תרין דרגין דכלילן דכר ונוקבא; חד לדכר וחד לנוקבא. ובגין כך דו פרצופין הוו ודאי. וסיפא דקרא אוכח דכתיב {{צ|זכר ונקבה ברא אותם}}. וכליל הוה  מתרין סטרין. ואע&quot;ג דנוקבא אחידת בסטרוי - הא היא נמי כלילא מתרין סטרין למהוי שלים בכלא. והוה מסתכל בחכמתא לעילא ותתא. כיון דסרח - אתמעטו פרצופין וחכמתא אסתלקת מניה, ולא הוה מסתכל אלא במלי דגופיה. 

לבתר אוליד בנין מעלאי ותתאי, ולא אתישבו דא ודא בעלמא. עד דאוליד בר ומניה  אשתיל עלמא דאקרי {{צ|שת}}, והא אוקמוה. ועם כל דא עלמא תתאה לא אשתלים ולא הוה שלים ולא אשתכח בקיומיה - עד דאתא אברהם, ואתקיים עלמא. אבל לא אשתלים עד דאברהם אשתכח ביה בעלמא ואחיד ביה בימינא, כמאן דאחיד בימיניה למאן דנפיל. אתא יצחק ואחיד בידיה דעלמא בשמאלא, ואתקיים יתיר. כיון דאתא יעקב - אחיד באמצעיתא בגופא, ואתכליל בתרין סטרין. אתקיים עלמא ולא הוה מתמוטט. ועם כל דא לא  אשתלים בשרשוי עד דאוליד תריסר שבטין ושבעין נפשאן  ואשתלים עלמא. 

ועם כל דא לא אשתלים עד דקבילו ישראל אורייתא בטורא דסיני ואתקם משכנא - כדין אתקיימו עלמין ואשתלימו ואתבסמו עלאין ותתאין! כיון דאורייתא ומשכנא אתוקמו - בעא קודשא בריך הוא למפקד חילוי דאורייתא - כמה חיילין אינון דאורייתא! כמה חיילין אינון דמשכנא! &lt;קטע סוף=דף קיז א/&gt; {{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קיז ב/&gt;תא חזי כל מלה דבעי לאתיישבא בדוכתיה - לא מתיישבא עד דאדכר בפומא ואתמני עלה. אוף הכא בעא קב&quot;ה למפקד חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא. וכלהו הוו כחד ולא מתפרשי דא מן דא. כלא כגוונא דלעילא! דהא אורייתא ומשכנא לא מתפרשי דא מן דא ואזלין כחדא. ובגין כך חייליהון עאלין בחושבנא לאשתמודעא גבייהו, בר אינון אחרנין דלית לון חושבנא. 

ובגין כך כתיב '''{{צ|וידבר יהו&quot;ה אל משה במדבר סיני באהל מועד}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. אי {{צ|באהל מועד}} - אמאי {{צ|במדבר סיני}}?! אלא חד לאורייתא וחד למשכנא. והאי והאי - '''{{צ|באחד לחדש השני בשנה השנית}}'''. וכלא חד! והאי אקרי {{צ|חֹדֶשׁ זִו}} {{ממ|מ&quot;א|ו|א}} {{ממ|מ&quot;א|ו|לו}} - רמז לההוא ירחא ושתא דנהיר לסיהרא - דהא כדין עלמין כלהו אשתכחו בשלימו! {{ש}}
{{צ|לצאתם מארץ מצרים}} - לאשתמודעא דהא כד נפקו ישראל ממצרים בחדש הראשון הוה. 


רבי יצחק פתח {{צ|יהוה זכרנו יברך יברך את בית וגו'}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}}. {{ש}}
{{צ|יהו&quot;ה זכרנו יברך}} - אלין גוברין דהוו עאלין בחושבנא דמדברא וקב&quot;ה מברך לון ואוסיף עלייהו בכל זמנא.{{ש}}
תא חזי האי מאן דאמר שבחא דחבריה דבנוי או דממוניה - בעי לברכא ליה ולאודאה עליה ברכאן. מנלן? ממשה דכתיב {{צ|והנכם היום כככבי השמים לרוב}} {{ממ|דברים|א|י}} - לבתר מה כתיב? {{צ|יהו&quot;ה אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} {{ממ|דברים|א|יא}}! תרין ברכאן הוו. חד - {{צ|יהו&quot;ה אלהי אבותיכם וגו'}} - הא חד. לבתר - {{צ|ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} - לאודאה עלייהו ברכאן על ברכאן. 

ואי איהו מני שבחא דחבריה ולא אודי עליה ברכאן - הוא נתפס בקדמיתא מלעילא. ואי איהו מברך ליה - הוא מתברך מלעילא. 

וברכתא בעי לברכא לה בעינא טבא ולא בעינא בישא. ובכלא בעי קב&quot;ה רחימותא דלבא! ומה מאן דמברך לחבריה בעי קב&quot;ה דיברך ליה בעינא טבא בלבא טבא - מאן דמברך לקב&quot;ה - על אחת כמה וכמה דבעי עינא טבא ולבא טבא ורחימותא דלבא! בגין כך {{צ|ואהבת את יהו&quot;ה אלהיך בכל לבבך וגו'}} {{ממ|דברים|ו|ה}}. 

תא חזי הא אוקמוה - לית ברכתא דלעילא שריא על מלה דאתמני. ואי תימא ישראל איך אתמנון? אלא כופרא נטלי מנייהו, והא אוקמוה, וחושבנא לא הוי עד דיתכניש כל ההוא כופרא וסליק לחושבנא. ובקדמיתא מברכן להו לישראל, ולבתר מנאן ההוא כופרא, ולבתר מהדרין ומברכין לון לישראל. אשתכחו דישראל מתברכין בקדמיתא ובסופא, ולא סליק בהו מותנא. 

מותנא אמאי סליק במניינא? אלא בגין דברכתא לא שריא במניינא. כיון דאסתלק ברכתא - סטרא אחרא שארי עלוי ויכיל לאתזקא. בגין דא במניינא נטלין כופרא ופדיונא - לסלקא מנייהו  מותנא. 

{{צ|יברך את בית ישראל}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}} -  אלין נשין דלא סלקין במניינא. {{ש}}
{{צ|יברך את בית אהרן}} - דאינון מברכין לעמא בעינא טבא ובלבא טבא וברחימותא דלבא. {{ש}}
{{צ|'''את''' בית אהרן}} - הכי נמי נשין דלהון דאתברכן בברכתא דלהון. {{ש}}
{{צ|יברך יראי יהו&quot;ה}} - אלין אינון ליואי. וכלהו מתברכין בגין דדחלין ליה לקב&quot;ה. {{ש}}
{{צ|הקטנים עם הגדולים}} - אע&quot;ג דלא עאלין במניינא. 

תא חזי לא אשתכח מניינא בהו בישראל דאתברכן ביה כהאי מניינא! דהאי מניינא לאתברכא הוה ולאשלמא שלימותא דעלמין הוה! ובאתר דברכאן נפקין אתמנון דכתיב '''{{צ|באחד לחדש השני}}''' דאיהו זיוא דברכאן דעלמא, דמניה נפיק זיוא לעלמא. ועל דא אקרי חדש '''זיו''' - דזיוא דכלא נפיק מניה. ועל דא כתיב {{צ|יברכך יהו&quot;ה מציון}} {{ממ|תהלים|קכח|ה}} {{ממ|תהלים|קלד|ג}}. וכלא חד מלה. וכתיב {{צ|כי שם צוה יהוה את הברכה חיים עד העולם}} {{ממ|תהלים|קלג|ג}}:&lt;קטע סוף=דף קיז ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}}

&lt;קטע התחלה=דף קיח א/&gt;רבי יהודה הוה שכיח קמיה דר' שמעון. {{ש}}
אמר ליה: &quot;''ישראל מאן אתר אתברכן?''&quot; {{ש}}
אמר ליה: &quot;''ווי לעלמא דלא משגיחין! ולא מסתכלין בני נשא ביקרא דמלכא עלאה!''&quot; {{ש}}
תא חזי בשעתא דאשתכחו ישראל זכאין קמיה קב&quot;ה והוו  עמיה שכיחין בחד אילנא עלאה קדישא דמזונא דכלא ביה - הוה מתברך מאתר דכל ברכאן כנישין ביה, וביה אתנטע ואשתילו שרשוי. וישראל לתתא הוו מתברכן  מאתר דכל אינון ברכאן נפקין ביה ולא מתעכבי למיפק. הדא הוא דכתיב {{צ|יברכך יהו&quot;ה מציון}}, וכתיב {{צ|כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה יהו&quot;ה את הברכה חיים עד העולם}}. {{ש}}
ודא איהו נהירו דעלמא דכתיב {{צ|מציון מכלל יופי אלהים הופיע}} {{ממ|תהלים|נ|ב}}. {{צ|הופיע}} - נהיר, כמה דאת אמר {{צ|הופיע מהר פארן}} {{ממ|דברים|לג|ב}}. ודא נהירו כד ינהר - ינהר לכלהו עלמין. וכד האי נהירו אתער - כלא הוא בחברותא!  כלא הוא ברחימותא! כלא הוא בשלימו! כדין הוא שלמא דכלא - שלמא דעילא ותתא! הדא הוא דכתיב {{צ|יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך}} {{ממ|תהלים|קכב|ז}}:


'''{{צ|איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|ב}}''' {{ש}}
'''רבי אלעזר פתח''' {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|י}}. {{ש}}
כמה חביבא אורייתא קמי קב&quot;ה! דהא בכל אתר דמיליה אורייתא אשתמעו - קב&quot;ה וכל חיילין דיליה כלהו צייתין למלוליה. וקב&quot;ה אתי לדיירא עמיה. הדא הוא דכתיב {{צ|בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'}} {{ממ|שמות|כ|כ}}. ולא עוד אלא דשנאוי נפלין קמיה. והא אוקמוה. 

תא חזי פקודי אורייתא - עלאין אינון לעילא! אתי בר נש ועביד פקודא חדא - ההוא פקודא קיימא קמי קב&quot;ה ומתעטרא קמיה ואמר &quot;''פלנייא עבד לי ומן פלנייא אנא!''&quot;, בגין דאיהו אתער ליה לעילא. כגוונא דאיהו אתער ליה לתתא - הכי נמי אתער לעילא ועביד שלמא לעילא ותתא, כמה דאת אמר {{צ|או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי}} {{ממ|ישעיהו|כז|ה}}. {{צ|יעשה שלום לי}} - לעילא. {{צ|שלום יעשה לי}} - לתתא. {{ש}}
זכאה חולקיה דההוא בר נש דעביד פקודי אורייתא! 

{{צ|שמחו את ירושלם וגו'}} - בגין דחדוה לא אשתכח אלא בזמנא דישראל קיימי בארעא קדישא. דתמן אתחברת אתתא בבעלה, וכדין הוא חדוותא דכלא; חדוותא דעילא ותתא. בזמנא דישראל לא אשתכחו בארעא קדישא - אסיר ליה לבר נש למחדי ולאחזאה חידו, דכתיב {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה וגו'}} - {{צ|וגילו '''בה'''}} דייקא. {{ש}}
רבי אבא חמא חד בר נש דהוה חדי בבי טרונייא דבבל. בטש ביה. אמר {{צ|שמחו את ירושלם}} כתיב!  בזמנא דירושלם בחדוה בעי בר נש למחדי! 

ר' אלעזר לטעמיה דאמר {{צ|שמחו את ירושלם}} - היינו דכתיב {{צ|עבדו את יהו&quot;ה בשמחה}} {{ממ|תהלים|ק|ב}}. כתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו&quot;ה בשמחה}} , וכתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו&quot;ה ביראה וגילו ברעדה}} {{ממ|תהלים|ב|יא}}. מה בין האי להאי? אלא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא, כאן בזמנא דישראל שראן בארעא אחרא. 


דבר אחר: {{צ|עבדו את יהו&quot;ה ביראה}} - דא כנסת ישראל בזמנא דאיהי בגלותא ביני עממיא. {{ש}}
אמר ר' יהודה: והא כתיב {{צ|כי בשמחה תצאו}} {{ממ|ישעיהו|נה|יב}}! ודא היא כנסת ישראל! כיון דאמר {{צ|תצאו}} מן גלותא הוא - ואקרי {{צ|שמחה}}!? {{ש}}
אמר ליה: ודאי הכי הוא! דכל זמנא דאיהי בגלותא ושכיבת לעפרא לא אקרי {{צ|שמחה}} עד דקב&quot;ה ייתי לגבה ויוקים לה מעפרא ויימא {{צ|חתנערי מעפר וגו' קומי אורי וגו'}}, ויתחברון כחדא. כדין 'חדוותא' אקרי, חדוותא דכלא! וכדין {{צ|בשמחה תצאו}} ודאי! כדין כמה חיילין יפקון לקבלא דמטרוניתא לחדוותא דהלולא דמלכא כמה דאת אמר {{צ|ההרים והגבעות יפצחו וגו'}} וכתיב {{צ|כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהֹוָה וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל}} {{ממ|ישעיהו|נב|יב}}: &lt;קטע סוף=דף קיח א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}}

&lt;קטע התחלה=דף קיח ב/&gt;'''{{צ|איש על דגלו באותות}}''' - אלין ארבע משריין דכנסת ישראל דאינון תריסר שבטין, תריסר תחומין סחור סחור לה - כלא כגוונא דלעילא! 

כתיב {{צ|ששם עלו שבטים שבטי יה וגו'}} {{ממ|תהלים|קכב|ד}}. {{צ|ששם עלו שבטים}} - אלין י&quot;ב שבטין, י&quot;ב תחומין דלתתא. {{צ|שבטי יה}} - הא אוקמוה בגין ד'''י&quot;ה''' - {{צ|עדות לישראל}} ודאי! ובגין דא {{צ|'''ה'''ראובנ'''י ה'''שמעונ'''י'''}} - '''י&quot;ה''' בכל חד וחד. אבל ודאי הכי הוא, דהא אילנא עלאה קדישא בהו אחתם בחותמוי. 

ואוקמוה דכתיב {{צ|ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין וגו'}} {{ממ|יחזקאל|א|י}}. דיוקנא דאדם אתכליל בכלהו. ואפין הוו לד' סטרין דעלמא, ומתפרשן בדיוקניהון, וכלהון כלילן ביה באדם. '''מיכאל''' מימינא, '''גבריאל''' משמאלא, '''אוריאל''' לקדמייהו, '''רפאל''' לאחורייהו. שכינתא עלייהו! תרין מכאן ותרין מכאן והיא באמצעיתא. כגוונא דא בארעא דלתתא - תרי מכאן ותרי מכאן ו'''י&quot;ה''' בינייהו. {{ש}}
כיון דנטלין תרין דגלים מה כתיב? {{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}. {{ש}}
ולבתר אינון תרין אחרנין. {{ש}}
ד' משריין אינון לד' סטרי עלמא, ואשתכחו תריסר. 

אוף הכי לתתא כגוונא דלעילא! {{ש}}
ונסע בראשונה דגל '''מחנה יהודה''' לקביל משרייא '''דאוריאל''', '''ומחנה דראובן''' לקביל משרייא '''דמיכאל'''. דא לדרום, ודא למזרח. מזבח ההכי נמי '''דרומית מזרחית'''.{{ש}}
ומחנה דן לצפון, מחנה אפרים ימה. {{ש}}
'''מחנה דן''' לקביל משרייא '''דגבריאל'''. '''מחנה אפרים''' למערב לקביל משרייא '''דרפאל'''. מזבח הכי נמי '''צפונית מערבית'''. 

כלא אחיד דא בדא! עד דסלקא כלא ואתאחד בשמא קדישא דאיהו שירותא דכלא, עלאה דכלא, קדישא דכלא - כלא אתכליל ביה! 
* '''י' מזרח''' - הוא שירותא דנהורא אזיל ושאט ואפיק לדרום. ודרום נפיק ותלייא בשירותא דמזרח. 
* '''ה' דרום''' - מניה נפיק דרום בעלמא, ועייל '''י'''' בשירותא דמזרח ואפיק ליה. ומן '''ה'''' תלייא דרום וצפון וההוא  דבינייהו. '''י'''' - מזרח, '''יה''' - דרום וצפון תליין ביה. 
* '''ו'''' באמצעיתא - ודא הוא בן דכר. בגין כך איהו {{צ|בין צפון לדרום}}. ועל דא תנינן {{צ|מאן דיהיב מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים}} - דהאי בן דכר איהו בין צפון לדרום.  '''ה' עלאה''' - בה תליא צפון ודרום ובן דכר בינייהו, ברזא ד'''יוה'''. 
* '''ה' בתראה''' - מערב. 

ועל דא דרום אחיד מזרח - דאיהו שירותא דשמשא ותלייא ביה. ועל דא תנינן {{צ|מסטרא דאבא אחיד ותלייא חסד עלאה, מסטרא דאימא תלייא גבורה}}. 
כגוונא דא אחיד כלא דא בדא! 

זוויין דמדבחא הכי נמי אסתחרן! {{ש}}
* {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית}} - דדרום תוקפיה במזרח; דאיהו שירותא דשמשא, ותוקפא דשמשא לא שרייא אלא בשירותא. 
* {{צ|מזרחית צפונית}} - כיון דדרום נטיל תוקפיה דמזרח - הוא אנהיר לצפון, וצפון אתכליל בדרום דהא שמאלא אתכליל בימינא. 
* {{צ|צפונית מערבית}} - דהא מערב דאיהי ב'''ה' בתראה''' נטלא מצפון. ועל דא צפון אזיל למערב. 
* {{צ|מערבית דרומית}} - היא אזלא לאתחברא בדרום. כמה דדרום תלייא במזרח ותוקפיה אזיל בשרותא - הכי נמי מערב אזלא  לאתאחדא בדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}} - ימינא דא הוא דרום. בגין כך ינקא מתרין סטרין - מצפון ומדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} - {{צ|שמאלו}} דא הוא צפון, {{צ|וימינו}} דא הוא דרום. 

ורזא דא אוליפנא! קודשא בריך הוא יהיב מטתיה בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא! ועל דא אית להו לבני נשא למיהב מטתייהו בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא דיהבין להו בנין דכרין, דהא איהו אתכוון כלפי מהימנותא שלימא עלאה, בשלימותא דכלא, לגבי קודשא בריך הוא דאיהו בין צפון לדרום ולגבי כנסת ישראל  דאיהי בין צפון לדרום. ודאי יהוון ליה בנין דכרין! &lt;קטע סוף=דף קיח ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קיט א/&gt;ובכלא בעי לאחזאה עובדא כגוונא דלעילא! וכמה דאחזי עובדא לתתא - הכי נמי אתער לעילא! ואוקמוה. 


שמע ר' פנחס ונשקיה לר' אלעזר ובכה וחייך. 
אמר: &quot;''זכאה חולקי בהאי עלמא ובעלמא דאתי!''&quot;


פתח ואמר: {{צ|יהוה אורי וישעי ממי אירא וגו'}} {{ממ|תהלים|כז|א}}.{{ש}} 
{{צ|יהוה אורי וישעי}} - כיון דבר נש אתאחד{{הערה|נ&quot;א &quot;אסתכל&quot;. אבל נראה ד&quot;אחידנא&quot; תואם אל המשך דברי ר' פנחס, והבוחר יבחר - ויקיעורך}} בנהורא דלעילא וקב&quot;ה אנהיר עליה - לא דחיל מעלאין ותתאין! כמה דאת אמר {{צ|וְעָלַיִךְ יזרח יהו&quot;ה וכבודו עָלַיִךְ יֵרָאה}} {{ממ|ישעיהו|ס|ב}}. {{ש}}
{{צ|יהוה מעוז חיי}} - כיון דקב&quot;ה אחיד ביה בבר נש - לא מסתפי בההוא עלמא מכל מאריהון דדינין! 

אוף אנא כהאי גוונא! כיון דאחידנא באבוך ובך - לא אסתפינא בהאי עלמא ובעלמא אחרא! ועַלָך כתיב {{צ|ישמח אביך וגו'}} {{ממ|משלי|כג|כה}}.{{ש}}
כיון דכתיב {{צ|ישמח אביך ואמך}} - מאי {{צ|ותגל יולדתך}}? דהא ב{{צ|אמך}} סגיא? אלא {{צ|ישמח אביך}} דא קב&quot;ה, {{צ|ואמך}} דא כנסת ישראל. {{צ|ותגל יולדתך}} - יולדתך דלתתא! {{ש}}
ר' שמעון אבוך - אן חדוותא דיליה? אלא קרא הוא בלחודוי! דכתיב {{ממ|משלי|כג|כד|עיין שם=עיין שם}} {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא קב&quot;ה. {{צ|וְיוֹלֵד חכם יִשְׂמַח בו}} - דא אביך דלתתא. 
דבר אחר: {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא אביך דלתתא, {{צ|ויולד חכם ישמח בו}} - כתיב בתוספת '''וא&quot;ו''' - דא קב&quot;ה הוא לעילא. 


אמר רבי אלעזר: כתיב {{צ|בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יהו&quot;ה אל אמת}} {{ממ|תהלים|לא|ו}}. {{ש}}
האי קרא אית לאסתכלא ביה! חמיתון מאן דאפקיד בידא דמלכא מידי?! {{ש}}
אלא ודאי זכאה הוא בר נש דאזיל באורחוי דמלכא קדישא ולא חטי קמיה! 

תא חזי כיון דעאל ליליא - 'אילנא דמותא' שליט בעלמא, ו'אילנא דחיי' אסתלק לעילא לעילא. וכיון ד'אילנא דמותא' שליט בעלמא בלחודוי - כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. מאי טעמא? בגין דההוא אילנא גרים. ובר נש בעי לאקדמא ולמפקד בידיה נפשיה בפקדונא. כפקדונא דבר נש דיהיב פקדונא לאחרא! דהאי - אף על גב דאיהו אתחייב לגביה יתיר מההוא פקדונא - לאו כדאי לאתאחדא  ביה הואיל ופקדונא אתמסר לגביה. ואי יסרב ביה - ודאי נבדוק אבתריה! דלאו מזרעא קדישא הוא ולאו מבני מהימנותא! 

כך ההוא אילנא! בני נשא אקדימו ויהבין ליה פקדונא דנפשייהו. וכל נשמתין דבני עלמא נטיל. וכלהו טעמין טעמא דמותא בגין דהאי 'אילנא דמותא' הוא. ובגין דכל אינון נפשתא - אף על גב דכלהו אתחייבו לגביה ולאו כדאי הוא לאתבא פקדונא לגביה דבר נש - אלא כיון דכלהו אתמסרי ליה בפקדונא - אתיב כל פקדונין למאריהון! 

תא חזי לאו כדאי הוא האי 'אילנא דמותא' לאתבא פקדונא לגביה דבר נש, אלא בשעתא ד'אילנא דחיי' אתער בעלמא. ואימתי אתער ההוא אילנא דחיי? בשעתא דסליק צפרא. וכדין כיון דהאי אתער בעלמא - כל בני עלמא חיין, ושביק ואהדר ההוא 'אילנא דמותא' כל פקדונין דאתפקדו לגביה ואזיל ליה. מאי טעמא חיין? בגין דההוא 'אילנא דחיי' גרים! {{ש}}
ואי תימא הא בני נשא סגיאין אינון דמתערין בליליא בעוד דאילנא דמותא שליט!? אלא ודאי ההוא אילנא דחיי קא עביד! מאי טעמא? בגין דכתיב {{צ|לראות היש משכיל דורש את אלהים}} {{ממ|תהלים|יד|ב}}, ולא יהא ליה פתחון פה לבר נש דיימא &quot;''אלמלי שליטנא בנפשאי בליליא - אשתדלנא באורייתא!''&quot;. 

אמר רבי יהודה: &quot;''האי בישראל ודאי והכי הוא! אבל באומות העולם דחמינא כהאי גוונא מאי טעמא?''&quot; {{ש}}
אמר ליה: &quot;''ודאי שפיר הוא דקא אמרת!''&quot; 


פתח ואמר: {{צ|מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם יהוה}} {{ממ|במדבר|כג|ח}}. {{ש}}
תא חזי כגוונא דאית לעילא אית לתתא. לעילא אית ימינא ואית שמאלא, לתתא - ישראל ועמין. {{ש}}
ישראל אתאחדן לימינא בקדושא דמלכא קדישא. עמין עכו&quot;ם לשמאלא, לסטרא דרוח מסאבא, וכלהו לתתא מכלהו דרגין דשמאלא.&lt;קטע סוף=דף קיט א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קיט ב/&gt;וכלהו דרגין אחידן דא בדא עד דתליין מן רישא. וכגוונא דרישא נטיל - בההוא גוונא נטיל זנבא דאיהי תתאה. מאי טעמא? בגין דאחיד ביה! ובגין כך עמין עכו&quot;ם כההוא סטר מסאבא דלהון הכי אתדברו! 

בלעם הוה אשתמש בכלהו כתרין תתאין, והוא הוה חמי בהאי תתאה דאיהו זנבא דלא יכיל לאתדברא אלא ברישא. בגין כך אמר {{צ|מה אקוב לא קבה אל}} - דההוא רישא עלאה לא אשתכח בדינא באינון יומין. ואע&quot;ג דהאי '''{{צ|אל}}''' אוקימנא  באתר אחרא עלאה, והוא טב וחסד דעלמא - האי מלכותא קדישא נטל שמא כגוונא דעילא! ובגין כך אקרי '''{{צ|אל}}'''! אלא דאיהו {{צ|זועם בכל יום}}, דאשתכח ביה דינא. {{ש}}
ותא חזי '''{{צ|אל שדי}}''' - הא אוקימנא דביה ספוקא דעלמא ואיהו {{צ|אמר לעולם די}}, דהא האי '''{{צ|אל}}''' הוא דאזדווג בהדיה, ובגין כך אקרי {{צ|אל שדי}} - {{צ|אל}} ד{{צ|שדי}}. 

ועל דא {{צ|מה אקוב לא קבה אל}}! בגין כך כגוונא דאתער רישא הכי נמי אתער תתאה. 


בכה רבי אלעזר. {{ש}}
פתח ואמר: {{צ|קולה כנחש ילך וגו'}} {{ממ|ירמיהו|מו|כב}}. {{ש}}
השתא  דישראל בגלותא איהי ודאי אזלא כנחש! חויא כד איהו  כפיף רישא לעפרא - סליק זנבא; שליט ומחי לכל אינון דאשתכחו קמיה. אוף הכי השתא בגלותא כהאי גוונא! רישא כפיף לעפרא וזנבא שליט! מאן עביד לזנבא דיסתליק לעילא ושליט ומחי? רישא דאתכפיא לתתא! ועם כל דא - מאן מדבר ליה לזנבא ומאן נטיל ליה למטלנוי? האי רישא! אע&quot;ג דאיהו כפיף לעפרא - הוא מדבר למטלנוי. {{ש}}
בגין דא {{צ|קולה כנחש ילך}}. 

והשתא שאר עמין דאינון אחידן בזנבא - סלקין לעילא ושלטין ומחיין. ורישא כפיף לעפרא כמה דאת אמר {{צ|נפלה לא תוסיף קום וגו'}} {{ממ|עמוס|ה|ב}}. ועם כל דא האי רישא מדבר לזנבא  ונטיל ליה - כמה דאת אמר {{צ|שמוני נוטרה את הכרמים}} {{ממ|שיר|א|ו}} - אלין עמין עעכו&quot;ם דאינון זנבא. 

אתא רבי יהודה ונשיק ידוי. {{ש}}
אמר: &quot;''אלמלי לא שאילנא מלה בעלמא אלא דשאילנא דא ורווחנא ליה - די לי! דהשתא ידענא עמין עכו&quot;ם ושולטנותא דלהון היך מתדבר!'' {{ש}}
''זכאה חולקהון דישראל דעלייהו כתיב {{צ|כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ}}!''&quot; {{ממ|תהלים|קלה|ד}} 

אמר ליה רבי אלעזר: מהו {{צ|לסגולתו}}? {{ש}}
אמר ליה: תלת אבהן אלין אקרון 'סגולה', בין לעילא בין לתתא. כגוונא דא - כהנים לויים וישראלים. וכלא חד! ואלין סגולתו של קב&quot;ה לעילא וסגולתו לתתא. ודא הוא דכתיב {{צ|והייתם לי סגולה מכל העמים}} {{ממ|שמות|יט|ה}}:


'''{{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}'''. לבתר מה כתיב? 'ונסע דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה' {{ממ|במדבר|ב|יח}} - היינו {{צ|שכינה שרויה במערב}}, ואוקמוה. 

כתיב {{צ|ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה}} {{ממ|בראשית|מח|כ}}. {{ש}}
{{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל סבא. מאי קא משמע לן? אלא &quot;בך יתברך ישראל&quot; לא כתיב או {{צ|בך יבורך ישראל}}! מהו {{צ|'''יברך''' ישראל}}? אלא ישראל קדישא לא {{צ|יברך}} לעלמא אלא {{צ|בך}} דאנת במערב, וכתיב {{צ|אני אל שדי פרה ורבה}} {{ממ|בראשית|לה|יא}}. 

אוליפנא דחמא עמיה שכינתא וכדין אמר {{צ|בך יברך ישראל לאמר}} - בך יברך לעלמא. והאיך חמא? והכתיב {{ממ|בראשית|מח|י}} {{צ|ועיני ישראל כבדו מזוקן וגו'}}!? -- אלא {{צ|שִׂכֵּל֙ את ידיו}} כתיב! מאי {{צ|שִׂכֵּל֙}}? אלא ימינא הוה זקיף - וסטי ליה שכינתא כלפי אפרים וארח ריחא דשכינתא על רישיה! כדין אמר {{צ|בך יברך ישראל}}. וחמא דאיהו למערב - ודאי שכינתא במערב. והא אוקימנא בגין דלהוי בין צפון לדרום, ולאתחברא בגופא, ולמהוי בזווגא חד. וצפון מקבלא לה תחות רישא, ודרום מחבקא לה. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}}. והא אוקימנא - ודאי מטתו שלשלמה בין צפון לדרום ולאתחברא בגופא, וכדין כלא חד לאתברכא עלמא. &lt;קטע סוף=דף קיט ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קכ א/&gt;תנן {{צ|כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יומא מובטח לו שהוא בן העוה&quot;ב}}, והא אוקימנא, בגין לזווגא לה להאי {{צ|תהלה}}, ולאשתכחא בכל יומא בין צפון לדרום. 

אתי בר נש בצפרא - מקבל עליה עול מלכות שמים. 
* מסדר שבחא באינון תושבחן דקאמר; {{צ|תהלה לדוד}} וכלהו {{צ|הללויה}} דאינון סדורא דעשרה תושבחן דעשרה כתרין קדישין דשמא קדישא. ובגין כך עשרה אינון {{צ|הללויה}}. {{ש}}
* לבתר סיים בעשרה תושבחן דאינון {{צ|הללויה הללו אל בקדשו וגו'. הללוהו וגו'}}. מאן אינון עשרה הללויה - והא חמשה אינון? אלא שרי שבחא ב{{צ|הללויה}} וסיים ב{{צ|הללויה}}. {{ש}}
* לבתר עלויא דסדור שבחא ב{{צ|אז ישיר משה}} דאית ביה כלא. ובדא מקבל עליה עול מלכותא קדישא. 
* לבתר אשרי לה בחסד בסיומא דצלותא לאתקדשא ביה. 
* לבתר בצלותא דמנחה - דגבורה תלייא ודינא שארי. {{ש}}
אשתכח בכל  יומא דא מטה דאתיהיבת {{צ|בין צפון לדרום}} לאתחברא בזווגא דא בגופא כדקא יאות! ומאן דמסדר ומחבר לה בכל יומא כהאי גוונא - ודאי הוא בן העולם הבא! 

בגין כך האי '''{{צ|דגל מחנה אפרים...ימה}}''', ואיהו {{צ|בין צפון לדרום}}. דרום - ראובן, מן סטרא חד דכתיב '''{{צ|דגל מחנה ראובן תימנה}} {{ממ|במדבר|ב|י}}'''. צפון - דן, מסטרא אחרא דכתיב '''{{צ|דגל מחנה דן צפונה}} {{ממ|במדבר|ב|כה}}'''. אפרים - בין דא לדא אשתכח! מערב דאיהו אפרים - {{צ|בין צפון לדרום}}. כלא כגוונא דלעילא! 


רזא ליתבי דרומא אחונא! והכי שדר לון אחונא:  {{ש}}
&quot;''מסדרי בוצינין ברזין קטירין דבעיתו ליחדא יחודא בטופסרא דקטרא עלאה! קבילו עלייכו עול מלכותא קדישא בכל יומא בקדמיתא - ובדא תעלון  בקשורא קדישא דדרום! ואסחרו סטרי עלמא עד דמתקשרן בקטורא חדא. ובדרום  תקיעו דוכתא ותמן תשרון!''&quot; 


ר' אלעזר שאיל לר' שמעון אבוי. {{ש}}
אמר ליה: &quot;''סימנא לזווגא דיחודא מנין? {{ש}}
אמר ליה: &quot;''ברי! אע&quot;ג דאוקימנא מלין לכל סטר וסטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה - סימנא דא נקוט בידך והכי הוא! כעין סחרא דמדבחא דתנן {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית}}! {{ש}}
אמר ליה: &quot;''והא לא יכיל עד דמקבל עליה בר נש עול מלכותא קדישא בקדמיתא, ויהיב עליה עול דא?! ואת אמרת דייתי לדרום בקדמיתא?! 

אמר ליה: כלא הא אמינא לך! דהא '''{{צ|ובא לו לקרן}}''' אמינא בקדמיתא! והא ידעתא רזא ד{{צ|קרן}}! ודא הוא עול מלכותא קדישא! לבתר '''{{צ|דרומית מזרחית}}''' דתמן הוא אילנא דחיי. ודא לאזדווגא ליה במזרח דאיהו אבא עלאה - דהא בן מסטרא דאבא קא אתי. ובגין כך '''מדרום למזרח''' - דתוקפא דדרום במזרח, הוא ובעי לאתקשרא כחדא דרום במזרח. {{ש}}
'''ומזרח דאתקשר בצפון''' - בגין דהאי אשלים ומלי נחלין ומבועין. ועל דא '''{{צ|מזרחית צפונית}}'''. אלין אבא ואמא דלא מתפרשן לעלמין והא אוקימנא. ומה דאתמר {{צ|צפונית}} - דאיהו טמירא עלאה, ומסטר דילה נפיק 'צפון'. ודינין מסטרא דילה מתערין - אע&quot;ג דהיא רחמי וחידו, והא אוקימנא. וכד איהי נפקת - 'צפון' נפקת ביה דאיהו אתכליל ואתקשר ב'דרום'. 

לבתר '''{{צ|צפונית מערבית}}''' - דהא מסטרא דאבא נפיק בן, ומסטרא דאמא נפיקת בת. ובגין כך '''צפונית מערבית'''. ודא הוא {{צ|קרן}} דקדמיתא - דהשתא אתקשר בצפון סתם. {{ש}}
לבתר בעי לקשרא לה בדרום דתמן הוא קשורא דכלא, וגופא ביה אשתכח. ועל דא '''{{צ|מערבית דרומית}}'''. 

אשתכח האי '''קרן''' ג' זמנין!   חד לקבלא ליה בר נש בקדמיתא,   ולבתר הכי לקשרא לה בתרי דרועי לאתחברא בגופא ולמהוי כלא חד! {{ש}}
ודא הוא סדורא דיחודא שלים! וכל סטר וסטר בההוא קשורא דאתחזי ליה. ולא יחליף סטרא בסטרא אחרא דלא איתחזי ליה, בגין דלא יתענש.&lt;קטע סוף=דף קכ א/&gt; 

{{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קכ ב/&gt;{{ש}}
מאן דעביד יחודא דא כדקא חזי כמה דאמינא - זכאה חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי! דהא ידע לסדרא שבחא דמאריה ויחודא דמאריה! ולא עוד אלא דקב&quot;ה משתבח ביה! עליה כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר}} {{ממ|ישעיהו|מט|ג}}.


ר' שמעון פתח: {{צ|לדוד אליך יהו&quot;ה נפשי אשא אלהי בך בטחתי וגו'}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|כה|א|ב}}.{{ש}} 
מאי קא חמא דוד לסדרא האי שבחא הכי, וכלהו שבחי דאינון באלפא ביתא כלהו שלמין והאי חסרא דלא את ביה '''ו''''? ואמאי סדורא דא למנפל על אנפין? {{ש}}
אלא  רזא עלאה הוא גניז בין חברייא! בשעתא דליליא עאל - אילנא תתאה דתלייא ביה מותא פריש ענפוי ומכסיא לכלא. ועל דא אתחשך. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. ואקדים בר נש ויהיב ליה פקדונא דנפשיה ואפקדיה בידיה בפקדונא. ובגין דנטיל לון בפקדונא - תב פקדונא למריה בשעתא דאתי צפרא. כד אתי צפרא ותב לגביה פקדוניה - בעי לברכא ליה לקב&quot;ה דאיהו מהימנא עלאה. 

לבתר דקם - עאל לבי כנשתא מעטר בטוטפי, אתכסי בכיסוייא דציצית, עאל ומדכי גרמיה בקורבנין בקדמיתא. לבתר קביל עליה עול מלכותא בסדורא דשבחי דדוד דאינון סדורא דעול מלכותא. ובסדורא דשבחא דא אשרי עליה ההוא עול. לבתר - סדורא דצלותא דמיושב וצלותא דמעומד לקשרא לון כחדא. 

תא חזי רזא דמלה! אע&quot;ג דצלותא תלייא במלולא ודבורא דפומא - כלא תלייא בעקרא דעובדא בקדמיתא, ולבתר בדבורא ובמלולא דפומא. מאן עובדא? אלא ההוא עובדא דעביד בר נש בקדמיתא - כגוונא דצלותא הוא! ולא יצלי בר נש צלותא עד דיתחזי עובדא בקדמיתא כגוונא דצלותא.  {{ש}}
בקדמיתא עובדא 
* בשעתא דבר נש קאים - בעי לדכאה גרמיה בקדמיתא, 
* ולבתר יקבל עליה האי 'עול' לפרשא על רישיה פרישו דמצוה. 
* לבתר יתקשר קשורא דיחודא דאינון תפלין -  תפלה של ראש ושל יד, ולאתקנא לון בקשורא חדא בשמאלא ועל לבא, כמה דאוקימנא {{צ|שמאלו תחת לראשי וגו'}} {{ממ|שיר|ב|ו}}, וכתיב {{צ|שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך}} {{ממ|שיר|ח|ו}}. והא אוקימנא. ודא הוא עובדא בקדמיתא. 

לבתר בשעתא דבר נש עאל לבי כנישתא - 
* ידכי גרמיה בקדמיתא בקרבנין במלולא דפומא. 
* לבתר יקבל עליה האי עול מלכות לפרשא על רישיה  בשבחי דדוד מלכא, כגוונא דעובדא דפריש על רישיה פרישו דמצוה, 
* ולבתר - צלותא דמיושב, לקבל תפלה של יד. 
* לבתר - צלותא דמעומד, דהיא לקבל תפלה דרישא. 

ודא כגוונא דדא. עובדא כגוונא דדבורא. ודאי בעובדא ומלולא תלייא צלותא! {{ש}}
ואי פגים עובדא - מלולא לא אשכח אתר דשריא ביה, ולאו איהו צלותא! ואתפגים ההוא בר נש לעילא ותתא. 
דבעינן לאחזאה עובדא ולמללא מלולא עליה. ודא הוא צלותא שלים. {{ש}}
ווי ליה לבר נש דפגים צלותיה פולחנא דמאריה! עליה כתיב {{צ|כי תבאו לראות פני וגו' גם כי תרבו תפלה אינני שומע}} {{הפניה לפסוקים|ישעיהו|א|יב|טו}} - דהא בעובדא ובמלולא תליא מלתא. 

תא חזי כיון דבר נש עביד צלותא כגוונא דא בעובדא ובמלולא וקשיר קשורא דייחודא - אשתכח דעל ידיה מתברכן עלאין ותתאין. כדין בעי ליה לבר נש לאחזאה גרמיה בתר דסיים צלותא דעמידה כאלו אתפטר מן עלמא, דהא אתפרש מן אילנא דחיי וכניש רגלוי לגבי ההוא אילנא דמותא דאהדר ליה פקדוניה, כמה דאת אמר {{צ|ויאסוף רגליו אל המטה}} {{ממ|בראשית|מט|לג}}. דהא אודי חטאוי וצלי עלייהו - השתא בעי לאתכנשא לגבי ההוא אילנא דמותא ולמנפל ולימא לגביה {{צ|אליך יהו&quot;ה נפשי אשא}} {{ממ|תהלים|כה|א}}. &lt;קטע סוף=דף קכ ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=במדבר דף קכא א/&gt;בקדמיתא יהיבנא לך בפקדונא - השתא דקשירנא ייחודא ועבידנא עובדא ומלולא כדקא יאות ואודינא על חטאי - הא נפשי מסירנא לך ודאי! ויחזי בר נש גרמיה כאילו פטיר מן עלמא - דנפשיה מסיר להאי אתר דמותא. בגין כך לא אית ביה '''וא&quot;ו''' - ד'''וא&quot;ו''' אילנא דחיי הוא, והאי אילנא דמותא הוא. 

והא קמ&quot;ל דרזא דמלה  דאית חובין דלא מתכפרן עד דאתפטר בר נש מעלמא! הדא הוא דכתיב {{צ|אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון}} {{ממ|ישעיהו|כב|יד}}. והאי יהיב גרמיה ודאי למותא ומסיר נפשיה להאי אתר. לאו בפקדונא  כמה בליליא! אלא כמאן דאתפטר מן עלמא ודאי! ותקונא דא בעי בכוונא דלבא, וכדין קב&quot;ה מרחם עלוי ומכפר ליה לחוביה. זכאה הוא בר נש דידע למפתי ליה ולמפלח למאריה ברעותא ובכוונא דלבא. 

ווי ליה למאן דאתי למפתי למאריה בלבא דחיקא ולא ברעותא, כמה דאת אמר {{צ|ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|עח|לו|לז}}. הוא אומר {{צ|אליך יהו&quot;ה נפשי אשא}} ולאו כל מלוי אלא בלבא רחיקא. הא גרם עליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטון יומוי, בזמנא דהאי אילנא אתער בעלמא למעבד דינא. 

ועל דא בעי בר נש לאדבקא נפשיה ורעותיה במאריה ולא ייתי לגביה ברעותא כדיבא, בגין דכתיב {{צ|דובר שקרים לא יכון לנגד עיני}} {{ממ|תהלים|קא|ז}}. מאי {{צ|לא יכון}}? אלא בשעתא דהוא אתקין גרמיה להאי ולביה רחיקא מקב&quot;ה - קלא נפיק ואמר {{צ|לא יכון לנגד עיני}}! האי בעי לאתקנא גרמיה - {{צ|לא יכון!}} - לא בעינא דיתתקן! כל שכן אי אתי ליחדא שמא קדישא ולא מיחד ליה כדקא יאות! 

זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי! עלייהו כתיב {{צ|ובאו וראו את כבודי וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|יח}}, וכתיב {{צ|אך צדיקים יודו לשמך וגו'}} {{ממ|תהלים|קמ|יד}}. 

אתא ר' אלעזר ונשיק ידוי. 
אמר: &quot;''אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע מלין אלין דיי!''&quot; 
אמר ר' יהודה: &quot;''זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דאינון מתדבקין בקב&quot;ה דכתיב {{צ|ואתם הדבקים וגו'}}, {{צ|ועמך כלם צדיקים וגו'}}!''&quot;  

'''ברוך יהו&quot;ה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהו&quot;ה לעולם אמן ואמן'''&lt;קטע סוף=במדבר דף קכא א/&gt;

==פרשת במדבר - רעיא מהימנא (אין)==
{{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קיז א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קיז א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קיז ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קיז ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קיח א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קיח א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קיח ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קיח ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קיט א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קיט א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קיט ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קיט ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קכ א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קכ א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קכ ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קכ ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}&lt;קטע התחלה=במדבר רע&quot;מ דף קכא א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=במדבר רע&quot;מ דף קכא א/&gt;

==פרשת נשא - זהר==
{{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קכא א/&gt;'''{{צ|וידבר יהו&quot;ה אל משה לאמר. נשא את ראש בני גרשון וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|ד|כא|כב}}''' 

ר' אבא פתח: {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו&quot;ה לו עון ואין ברוחו רמיה}} {{ממ|תהלים|לב|ב}}. {{ש}}
האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה! ואית לאסתכלא ביה והא אוקמוה. {{ש}}
תא חזי בשעתא דצלותא דמנחה דינא שריא בעלמא, ויצחק תקן צלותא דמנחה, וגבורה עלאה שלטא בעלמא, עד דאתי ועאל ליליא בגין לקבלא ליה לליליא. ומזמנא דשארי צלותא דמנחה - אתפרש שמאלא לקבלה ואתער ליליא. בתר דאתער כל אינון נטורי פתחין דלבר - כלהו מתערין בעלמא ואתפשטו. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא והא אתמר{{הערה|הצגתי כפי הדפוס. אבל ב&quot;מתוק מדבש&quot; הוא מציג את מילים &quot;והא אתמר&quot; כתחילת הפסקה הבא של &quot;בפלגות ליליא&quot;, וצע&quot;ע - ויקיעורך}}. 

בפלגות ליליא ממש אתער שמאלא כמלקדמין, וורדא קדישא סלקא ריחין, והיא משבחת וארימת קלא. וכדין סלקא ושריא רישא לעילא בשמאלא ושמאלא מקבל לה.&lt;קטע סוף=דף קכא א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קכא|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קכא ב/&gt;כדין כרוזא קארי בעלמא - דהא עידן הוא לאתערא לשבחא ליה למלכא - וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח. זכאה חולקיה מאן דאתער לזווגא זווגא דא! כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבקא לה - כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא! 

תא חזי בשעתא דבני נשא דמיכין וטעמין טעמא דמותא ונשמתא סלקא לעילא - קיימא באתר דקיימא ואתבחינת על עובדהא דעבדת כל יומא. וכתבין להו על פתקא. מאי טעמא? בגין דנשמתא סלקא לעילא ואסהידת על עובדוי דבר נש, ועל כל מלה ומלה דנפיק מפומיה. וכד ההיא מלה דאפיק בר נש מפומיה איהי כדקא יאות - מלה קדישא דאורייתא וצלותא - ההיא מלה סלקא ובקע רקיעין, וקיימא באתר דקיימא, עד דעאל ליליא ונשמתא סלקא ואחיד לההיא מלה ועאיל לה קמי מלכא. 

וכד ההיא מלה לאו איהי כדקא יאות ואיהי מלה ממילין בישין מלישנא בישא - ההיא מלה סלקא לאתר דסלקא וכדין אתרשים ההיא מלה וההוא חובה עליה דבר נש. הדא הוא דכתיב {{צ|משוכבת חיקך שמור פתחי פיך}} {{ממ|מיכה|ז|ה}}. {{ש}}
ובגין כך {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו&quot;ה לו עון}} - אימתי? כש{{צ|אין ברוחו רמיה}}. 


'''{{צ|איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו'}} {{ממ|במדבר|ה|ו}}''' {{ש}}
תא חזי כתיב {{צ|וחבר הקיני נפרד מקין מבני חובב חותן משה וגו'}} {{ממ|שופטים|ד|יא}}. וחבר הקיני מבני בנוי דיתרו הוה, כמה דאת אמר  {{צ|ויאמר שאול אל הקיני וגו'}} {{ממ|ש&quot;א|טו|ו}}. אמאי אקרי {{צ|קיני}}? והא אוקמוה. וכתיב {{צ|את הקיני ואת הקניזי}} {{ממ|בראשית|טו|יט}}. 

ואתמר{{הערה|מובא במתוק מדבש שינוי גירסה כאן של הרמ&quot;ק אשר לפיו מתחיל &quot;ואי תימא&quot; ומפרש כאן בדרך אחר - ויקיעורך}} דעבד קנא במדברא כעופא דא בגין למלעי באורייתא ואתפרש מן מתא. {{צ|נפרד מקין}} - אתפרש מההוא עמא דהוה בקדמיתא ואתדבק ביה בקודשא בריך הוא.
זכאה בר נש דזכי באורייתא, למיזל לאתדבקא באורחוי! &lt;קטע סוף=דף קכא ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קכב|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קכב א/&gt;דכד בר נש אזיל באורחוי דאורייתא - משיך עליה רוחא קדישא עלאה. כמה דאת אמר {{צ|עד יֵעָרה עלינו רוח ממרום}} {{ממ|ישעיה|לב|טו}}. וכד בר נש סטי אורחוי - משיך עליה רוחא אחרא מסטרא אחרא, דהוא סטרא דמסאבא. וסטרא דמסאבא אתער מסטרא דנוקבא דתהומא רבא, דתמן מדורין דרוחין בישין דנזקי לבני נשא דאקרון 'נזקי עלמא'. דהא  מסטרא דקין קדמאה אשתכחו.

ויתרו בקדמיתא כומרא לעבודה זרה הוה, ולההוא סטר הוה פלח, ומשך עליה רוחא מההוא אתר. ועל דא אקרי {{צ|קיני}}. לבתר {{צ|נפרד מקין}}  ואתדבק  ביה בקודשא בריך הוא. 

דכל מאן דאתדבק ביה בקודשא בריך הוא ועביד פקודי אורייתא - כביכול הוא קיים עלמין; עלמא דלעילא ועלמא דלתתא. והא אוקמוה {{צ|ועשיתם אותם}} כתיב. וכל מאן דעבר על פקודי אורייתא - כביכול פגים לעילא פגים לתתא, פגים לגרמיה פגים לכל עלמין. מתל לאינון מפרישי ימין דשאטי  בארבא. קם חד שטייא בינייהו, בעא לנקבא וכו'.

ועל דא {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכׇּל חַטֹּאת הָאָדָם וגו'}}. {{ש}}
תא חזי {{צ|והמה כאדם עברו ברית}} {{ממ|הושע|ו|ז}}. אדם עבר על פקודא חד דאורייתא - גרים ליה לגרמיה מיתה, וגרם לכל עלמא! פגים לעילא, פגים לתתא! וההוא חובא תלייא עד דיקיים קודשא בריך הוא עלמא כמלקדמין, ויתעבר ההוא פגימו מעלמא. הדא הוא דכתיב {{צ|בלע המות לנצח ומחה אֲדֹנָי יֱהֹוִה דמעה מעל כל פנים וגו'}} {{ממ|ישעיה|כה|ח}}. {{ש}}
ובגין כך {{צ|כי יעשו מכל חטאת האדם}}  כתיב - {{צ|האדם}} - אדם קדמאה!

{{צ|למעול מעל ביהו&quot;ה}} - דמאן דיפוק מרחמי וינקא מן דינא הוא גרים פגימו וכו'. ועל דא רחמנא לישזבן מחייבי דהאי עלמא ומן פגימו דלהון! כמה זכאין מסתלקי בגינייהו בר כל מה דגרמי לעילא ותתא!


'''רבי יצחק ורבי יהודה''' הוו אזלי מאושא ללוד.{{ש}} 
אמר רבי יהודה:  &quot;''נימא מילין דאורייתא ונזיל!''&quot; 

'''פתח רבי יהודה''' ואמר: {{צ|כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור וגו'}} {{ממ|שמות|כא|לג}}. {{ש}}
מה כתיב בתריה? {{צ|בעל הבור ישלם וגו'}} {{ממ|שמות|כא|לד}}. ומה על דא כך - מאן דגרים לאבאשא עלמא בחובוי - על אחת כמה וכמה! {{ש}}
אלא תווהנא דאף על גב דאבאיש עלמא - אמאי אית ליה תשובה, כמה דכתיב {{צ|איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם והשיב}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|ה|ו|ז}}?

אלא ודאי דא מהניא להו בגין דעביד תשובה - כביכול הוא עביד ליה ממש. דהא מה דפגים לעילא - אתקין ליה. ובמה? בתשובה, דכתיב {{צ|איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם והשיב}}. ותשובה אתקין כלא! אתקין לעילא אתקין לתתא, אתקין לגרמיה אתקין לכל עלמא.


'''פתח רבי יצחק''' אבתריה ואמר: {{צ|בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה וגו'}} {{ממ|דברים|ד|ל}}. {{ש}}
{{צ|בצר לך}} - מכאן דתשובה מעליא מכלא עד לא ישרי דינא בעלמא. דבתר דשרי דינא - תקיף חיליה! מאן יעבר ליה מעלמא ויסלק ליה? &lt;קטע סוף=דף קכב א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קכב|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קכב ב/&gt;דהא כיון דשארי דינא - לא אסתליק עד דישתלים. בתר דאשתלים ועבד תשובה - אתקין עלמין כלהו. משמע דכתיב {{צ|ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים}} וכתיב {{צ|ושבת עד יהו&quot;ה אלהיך וגו' כי אל רחום יהו&quot;ה אלהיך וגו'}} {{הפניה לפסוקים|דברים|ד|ל|לא}}. 

{{צ|באחרית הימים}} מאי איכא הכא? אלא לאכללא כנסת ישראל דאיהי בגלותא ואשתכחת בעאקו דלהון ולא שבקת לון לעלמין. ובגין כך קב&quot;ה אע&quot;ג דאשרי דינא בעלמא - בעי דיהדרון ישראל בתשובה, לאוטבא להו בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ולית לך מאן דקאים קמי תשובה! 

תא חזי אפילו כנסת ישראל {{צ|תשובה}} אקרי! ואי תימא 'תשובה עלאה'  בכל אתר לא שכיח!?  אלא דא אקרי 'תשובה' כד אהדר רחמי לקבלהא והיא תכת על כל אינון אוכלסין וינקא לון. ותשובה מעליא כד אתמסר נפשא לגבה, ונטיל לה בזמנא דאיהי בתשובה - כדין כלא אתתקן לעילא ותתא ואתתקן הוא וכל עלמא. 

חייבא חד בעלמא - קלקולא דכמה אחרנין בגיניה! ווי לחייבא ווי לשביביה!{{ש}}
תא חזי יונה - בגין דלא בעא למהך בשליחותא דמאריה - כמה בני נשא הוו אתאבידו בגיניה בימא! עד דכלהו אהדרו עלוי ודאינו ליה בדינא בימא וכדין אשתזיבו כולהו! וקב&quot;ה חס עליה לבתר ושזיב כמה אוכלסין בעלמא. אימתי? כד אהדר למאריה מגו עקתיה. הדא הוא דכתיב {{צ|קראתי מצרה לי אל יהו&quot;ה ויענני}} {{ממ|יונה|ב|ג}}. וכתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}} {{ממ|תהלים|קיח|ה}}: &lt;קטע סוף=דף קכב ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קכג|א}}&lt;קטע התחלה=דף קכג א/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל רעיא מהימנא ללא זהר&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=דף קכג א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קכג|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קכג ב/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל רעיא מהימנא ללא זהר&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=דף קכג ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קכד|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קכד א/&gt;'''{{צ|איש איש כי תשטה אשתו וגו'}} {{ממ|במדבר|ה|יב}}'''. {{ש}}
מאי האי לגבי האי? אלא כמה דכתיב {{צ|למעול מעל ביהו&quot;ה}}. 


ר' אלעזר אמר: {{צ|איש איש}} - מאי {{צ|איש איש}} דהא בחד סגי?! אלא הא אוקמוה. אבל {{צ|איש איש}} - משמע איש דאיהו איש, וקִיֵים קרא דכתיב {{צ|שתה מים מבורך וגו'}} {{ממ|משלי|ה|טו}}. כדין הוא 'איש' בעלמא! 'איש' לגבי אתתיה! 

{{צ|ומעלה בו מעל}} הא בחד סגי! אמאי תרי? אלא חד לעילא וחד לתתא; חד לכנסת ישראל וחד לבעלה. בגין כך {{צ|והביא האיש את אשתו}} {{ממ|במדבר|ה|טו}}. אמאי {{צ|אל הכהן}}? רזא דמלה בגין דכהנא שושבינא איהו דמטרוניתא. 

הכא אית לאסתכלא! הא כתיב {{צ|ושחט את בן הבקר}} - {{צ|ושחט}} - אחרא ולאו כהנא, דכהנא אסיר ליה בדינא בגין דלא יפגים ההוא אתר דאחיד ביה. ואת אמרת {{צ|והביא האיש את אשתו אל הכהן}} למידן דינהא!? {{ש}}
אלא ודאי כהנא לדא חזי בגין דאיהו שושבינא למטרוניתא, וכל נשי עלמא מתברכן בכנסת ישראל, ועל דא אתתא דלתתא מתברכא בשבע ברכות - דאחידת בה בכנסת ישראל! וכהנא קאים לאתקנא מלי דמטרוניתא ולעיינא בכל מה דאצטריך. בגין כך - כהנא לדא ולא אחרא. {{ש}}
ואי תימא דאיהו עביד דינא -- לאו הכי! אלא לאסגאה שלמא בעלמא קא אשתדל בהאי ולאסגאה חסד! דאי ההיא אתתא אשתכח זכאה - כהנא אסגי שלמא בהו. ולא עוד אלא דמתעברא בברא דכר ואתעביד שלמא על ידיה. ואי לא אשתכחת זכאה - איהו לא עביד דינא, אלא ההוא שמא קדישא דאיהי קא משקרת ביה - הוא עביד דינא והוא בדיק לה! &lt;קטע סוף=דף קכד א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קכד|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קכד ב/&gt;תא חזי, כהנא לא עייל גרמיה להאי אלא כד היא יהבת גרמה קמיה לזכאה. זמנא ותרין שאיל לה. כיון דאיהי בעיא לאשתכחא זכאה - כדין כהנא עביד עובדא בגין לאסגאה שלמא. כהנא כָתיב שמא קדישא חד זמנא בארח מישר, לבתר כתב ליה למפרע [[קובץ:שם למפרע.PNG||35px|]] אתוון  סריטין בטהירין. דינא בדינא, רחמי ברחמי. רחמי בדינא, ודינא ברחמי. אשתכח זכאה - אתוון רחמי אשתכחו ודינין סלקין. לא אשתכחת כדקא יאות - רחמי סלקין ודינין אשתארו וכדין דינא אתעביד. 


'''ר' אלעזר פתח''' ואמר: {{צ|ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם}} {{ממ|שמות|טו|כג}}. הא אוקמוה. {{ש}}
אמר: &quot;''תווהנא איך בני עלמא לא מסתכלין ולא משתדלין במלין דאורייתא!''&quot; {{ש}}
הכא אית לאסתכלא! אמאי כתיב הכא {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}} {{ממ|שמות|טו|כה}}? אבל ודאי רזא דמלה דהכא על מייא הוה, בגין דמצראי הוו אמרי דבנייהו דישראל הוו מנייהו, והוו כמה בישראל דחשדין לאנתתייהו בדא. עד דקב&quot;ה מטא לון להאי אתר ובעא למבדק לון. {{ש}}
מה כתיב {{צ|ויבאו מרתה וגו' ויצעק אל יהו&quot;ה וגו'}}. {{ש}}
אמר קב&quot;ה למשה: &quot;''משה! מה את בעי?! הא כמה חבילין קיימין גבייכו הכא ואנא בעינא למבדק הכא נשיהון דישראל. כתוב שמא קדישא ורמי למייא ויבדקון כלהון נשי וגוברין ולא ישתאר לעז על בני! ועד דיבדקון כלהו הכא - לא אשרי שמי עלייהו!''&quot; {{ש}}
מיד {{צ|ויורהו יהו&quot;ה עץ וישלך אל המים}} - דא שמא קדישא - ההוא דהוה כותב כהנא למבדק נשיהון דישראל. כדין {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. 

ואי תימא נשיהון דישראל - יאות! אינון - אמאי? אלא אוף אינון בעיין דלא אסתאבו בנשיהון דמצראי. 

ונשיהון דישראל לא אסתאבו במצראי כל אינון שנין דהוו בינייהו. וכלהו נפקו - גוברין ונוקבין - זכאין, ואשתכחו זרעא דישראל קדישין זכאין. &lt;קטע סוף=דף קכד ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קכה|א}}&lt;קטע התחלה=דף קכה א/&gt;כדין קב&quot;ה אשרי שמיה בינייהו. ועל דא - על מיא ודאי {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. {{ש}}
אוף הכא במיא בדיק כהנא לאתתא ובשמא קדישא!

 
'''{{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} {{ממ|במדבר|ה|יז}}''' - מאן העפר? הא תנינן כתיב {{צ|הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר}} {{ממ|קהלת|ג|כ}}. {{צ|הכל היה מן העפר}} - אפילו גלגל חמה, כל שכן בני נשא דאשתכחו מניה. 

א&quot;ר יוסי: אִלו כתיב {{צ|ומן העפר}} ולא יתיר - הוינא אמר הכי! אבל כיון דכתיב {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} - משמע דאחרא הוא!{{ש}} 
אלא כתיב {{צ|יתן כעפר חרבו}} {{ממ|ישעיה|מא|ב}} - אלין מאריהון דקיסטין ובליסטראין, מארי דדינא קשיא. משמע דכתיב {{צ|בקרקע המשכן}} - דאחידן לתתא. ועל דא 'יקח הכהן ונתן אל המים' 


'''{{צ|מי המרים המאררים}} {{ממ|במדבר|ה|יח}} {{ממ|במדבר|ה|כד}}''' - אלין מי ימא דאינון מרירין. {{ש}}
מאי הוא? דא שמא קדישא בשעתא דאשתכח בדינא - כדין אקרון {{צ|מי המרים המאררים}}. ובגין כך מיא דימא דלתתא כלהון מרירין. 

תא חזי האי ימא קדישא - כמה נהרין מתיקין עאלין בגווה, ובגין דאיהי דינא דעלמא - מימוי מרירן, בגין דאחיד בה מותא לכל בני עלמא. ואע&quot;ג דאינון מרירן - כד מתפשטין - מתיקין אינון. 
* לזמנין מיין דימא מרירן. 
* לזמנין ימא דבלע לכל שאר מימין, ואקרי 'ימא דקפא', ובלע כל אינון אחרנין ושאיב לון בגוויה ולא ניגרין לבר. 
* לזמנין שארן מייא ונגדין מההוא ימא כל מה דנגיד לתתאי.{{ש}}
ובכמה גוונין קיימא האי ימא! 
{{צ|המים המאררים}} - בשעתא דאתי חיויא ואטיל זוהמא - כדין {{צ|המים המאררים}}. ועל דא כהנא עביד עובדא לתתא ואומי אומאה ואתעביד דינא.&lt;קטע סוף=דף קכה א/&gt; {{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קכה|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קכה ב/&gt;תא חזי אי אתתא אשתכחת זכייתא - אלין מיין עאלין בגווה ואתהפכן מתיקן, ונקאן גרמה, וקיימין בגווה עד דמתעברא. כיון דמתעברא - הוו משפרי בשפירי לעוברא דמעהא, ונפיק ברא שפירא נקי בלא מומא דעלמא. ואי לאו - אינון מיין עיילין בגווה וארחא ריחא דזוהמא, ואינון מיין מתהפכין לחוויא במעהא. במה דקלקלה - אתפסת, ואתחזי קלנא לכלא. והא אוקמוה חברייא. 

תא חזי כל אינון נשי עלמא - באתרייהו קיימי ואתדנו! ועל דא ההוא אתר ממש דאינהו קיימי ביה אתדנו! {{ש}}
זכאה חולקהון דישראל דקב&quot;ה אתרעי בהו ובעי לדכאה להו! 


'''ר' חזקיה פתח''': {{צ|אשתך כגפן פוריה וגו'}} {{ממ|תהלים|קכח|ג}} - מה גפן לא מקבל עליה אלא מדידיה - כך אתתא דישראל קיימא בהאי גוונא דלא מקבלא עלה אלא ההוא בר זוגה. כשפנינא  דא דלא מקבלא אלא ההוא בר זוגה. ועל דא {{צ|כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. מהו {{צ|פוריה}}? כמה דאת אמר {{צ|פורה ראש}} {{ממ|דברים|כט|יז}}. {{צ|פוריה}} - פורחת, דאפיקת ענפים לכל סטרא. 

ואן? {{צ|בירכתי ביתך}}. ולאו לבר בשוקא. בגין דלא תיתי לשקרא בברית עילאה. ושלמה אמר {{צ|העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה}} {{ממ|משלי|ב|יז}}. מאן {{צ|ברית אלהיה}}? ההוא אתר דאקרי {{צ|ברית}} והיא אתקשרא ביה. בגין כך - {{צ|בירכתי ביתך}}. 

א&quot;ר חזקיה: תונבא ליתי על ההוא בר נש דשבק לאנתתיה דתתחזי משערה דרישה לבר! ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא. ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר לאתתקנא ביה - גרים מסכנותא לביתא, וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וגרים מלה אחרא דשריא בביתא. מאן גרים דא? ההוא שערא דאתחזי מרישה לבר. ומה בביתא האי - כל שכן בשוקא, וכל שכן חציפותא אחרא! {{ש}}
ובגין כך {{צ|אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. &lt;קטע סוף=דף קכה ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קכו|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קכו א/&gt;אמר ר' יהודה: שערא דרישא דאתתא דאתגלייא - גרים שערא אחרא לאתגלייא ולאפגמא לה. בגין כך בעיא אתתא דאפילו טסירי דביתא לא יחמון שערא חד מרישא - כל שכן לבר! 

תא חזי כמה בדכורא שערא הוא חומרא דכלא - הכי נמי לנוקבא! פוק חמי כמה פגימו גרים ההוא שערא דאתתא. גרים לעילא, גרים לתתא. גרים לבעלה דאתלטייא, גרים מסכנותא, גרים מלה אחרא בביתא, גרים דיסתלק חשיבותא מבנהא. רחמנא לישזבון מחציפו דלהון! ועל דא בעיא אתתא לאתכסייא בזיוותי דביתא. 

ואי עבדת כן מה כתיב? {{צ|בניך כשתילי זיתים}}. מהו {{צ|כשתילי זיתים}}? מה זית דא, בין בסתווא בין בקייטא, לא אתאבידו טרפוי ותדיר אשתכח ביה חשיבות יתיר על שאר אילנין - כך בנהא יסתלקון בחשיבו על שאר בני עלמא. ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכלא! בברכאן דלעילא, בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנין, בבני בנין. הדא הוא דכתיב {{צ|הנה כי כן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא יהו&quot;ה}} {{ממ|תהלים|קכח|ד}}, וכתיב {{צ|יברכך יהו&quot;ה מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל}}  {{ממ|תהלים|קכח|ה}} - {{צ|ישראל}}  סבא קדישא!


'''{{צ|איש או אשה כי יפליא לנדור וגו'}} {{ממ|במדבר|ו|ב}}'''.{{ש}} 
רבי אלעזר פתח {{צ|מדוע באתי ואין איש וגו'}} {{ממ|ישעיהו|נ|ב}}.{{ש}} 
כמה חביבין אינון ישראל קמי קב&quot;ה! דבכל אתר דאינון שריין - קב&quot;ה אשתכח בינייהו, בגין דלא אעדי רחימותא דיליה מנהון. מה כתיב {{צ|ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם}} {{ממ|שמות|כה|ח}}? {{צ|ועשו לי מקדש}} - סתם, דכל בי כנישתא דעלמא 'מקדש' אקרי, והא אוקמוה. 

ושכינתא אקדימת לבי כנישתא. זכאה ההוא בר נש דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא, בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא, והא אתמר. והא בעינן דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא. ולא ייתו פסקי פסקי, דלא יתעכב שלימו דשייפין. דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב&quot;ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי. הדא הוא דכתיב {{צ|הוא עשך ויכוננך}} {{ממ|דברים|לב|ו}} {{קטן|'''(חסר וזה הוא)'''}}. 

תא חזי כיון דבר נש אשתלימו שייפוי - בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות! כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא - בעיין עשרה דישתכחון תמן כחדא וישתלים מה דישתלים. ולבתר דאתתקן כלא. ובמה היא תיקונא דכלא? כמה דאת אמר {{צ|ברב עם הדרת מלך}} {{ממ|משלי|יד|כח}}! ועל דא עמא דאתייאן לבתר כן - כולהו תיקונא דגופא! וכד אתת ואקדימת שכינתא, ובני נשא לא אתייאן כחדא כדקא יאות - קב&quot;ה קארי {{צ|מדוע באתי ואין איש}}! מאי {{צ|ואין איש}}? דלא מתתקני שייפי ולא אשתלים גופא. דכד גופא לא אשתלים - אין איש, ובגין כך {{צ|ואין איש}} דייקא. 

ותא חזי בשעתא דגופא אשתלים לתתא - קדושה עלאה אתיא ועאל בהאי גופא, ואתעביד תתאה כגוונא דלעילא ממש. וכדין כלא בעיין דלא יפתחון פומא במילי דעלמא - בגין דהא קיימי ישראל בשלימו עלאה ומתקדשי קדושה עלאה - זכאה חולקהון!


'''{{צ|איש כי יפליא וגו'}} {{ממ|במדבר|ו|ב}}'''. {{ש}}
מאי {{צ|כי יפליא}}? דאתפרש משאר בני עלמא לאתקדשא כגוונא דלעילא ולאשתכחא שלים. {{ש}}
בשעתא דבר נש אתי לאתדכאה - מדכין ליה. בר נש דבעי לאתקדשא - מקדשין ליה ופרסי עליה קדושה דלעילא, קדושה דאתקדש בה קודשא בריך הוא. {{קטן|'''(חסר)'''}}


'''ר' אבא פתח''': {{צ|לדוד ברכי נפשי את יהו&quot;ה וכל קרבי את שם קדשו}} {{ממ|תהלים|קג|א}}. {{ש}}
כמה אית ליה לבר נש לאסתכלא ולמנדע בפולחנא דמאריה! דהא בכל יומא ויומא כרוזא קארי ואמר {{צ|עד מתי פתאים תאהבו פתי וגו'}} {{ממ|משלי|א|כב}}, {{צ|שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם}} {{ממ|ירמיהו|ג|כב}}. ולית מאן דירכין אודניה! אורייתא קא מכרזא קמייהו ולית מאן דישגח! 

תא חזי בר נש אזיל בהאי עלמא והוא חשיב דדיליה הוא תדיר וישתאר בגויה לדרי דרין - עד דאיהו אזיל בעלמא יהבין ליה בקולרא. עד דאיהו יתיב - דיינין ליה בקונפון עם שאר בני דינא. אי אשתכח ליה סניגורא - הא אשתזיב מן דינא - הדא הוא דכתיב {{צ|אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו וַיְחֻנֶּנּוּ ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כֹפר}} {{הפניה לפסוקים|איוב|לג|כג|כד}}. &lt;קטע סוף=דף קכו א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קכו|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קכו ב/&gt;מאן הוא סניגורא? אלין עובדין דכשרן דקיימי עליה דבר נש בשעתא דאצטריך ליה. 

ואי לא ישתכח עליה סניגורא - הא אתחייב מן דינא לאסתלקא מן עלמא. בההיא שעתא כד איהו שכיב בקולרא דמלכא - עד דזקיף עינוי חמא דאתיין לגביה תרין דכתבין קמיה כל מה דעביד בהאי עלמא, וכל מה דאפיק מן פומא. ויהיב  חושבנא על כלא וכתבין קמיה. הדא הוא דכתיב {{צ|כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שֵּׂחוֹ וגו'}} {{ממ|עמוס|ד|יג}}. והוא אודי עלייהו. מאי טעמא? בגין דההוא עובדא דאיהו עביד סלקא וקיימא עליה לאסהדא ביה, וקיימין לאסהדא עליה. וכלהו נחתין ואתרשימו קמיה וקיימי קמיה. ולא מתעברן מניה עד שעתא דאתדן בהו בההוא עלמא. 

תא חזי כל אינון מלין דעביד בר נש בהאי עלמא - כלהו זמינין וקיימי לאסהדא ביה. ולא אתאבידו מיניה. ובשעתא דמפקי ליה לקברא - כלהו מתעתדן ואזלי קמיה. {{ש}}
ותלת כרוזי מכרזי: חד קמיה, וחד מימיניה, וחד משמאליה. {{ש}}
ואמרי &quot;''דא פלנייא דמריד במאריה! מריד לעילא, מריד לתתא! מריד באורייתא, מריד בפיקודוי! חמו עובדוי חמו מלוי - טב ליה דלא אברי!''&quot;. {{ש}}
עד דמטי לגבי קברא - כלהו מתין אתרגזון מדוכתייהו עליה ואמרי &quot;''ווי ווי דדא אתקבר בגוון!''&quot; 

עובדוי ומלוי אקדמן ועאלין לקברא וקיימי עליה דההוא גופא, ורוחיה אזלא ושאט ומתאבלא על גופא. כיון דבר נש אתטמר בבי קברי - '''דומה''' קדים  ונפיק. תחות ידיה תלתא בי דינא די ממנן על דינא דקברא, ותלת שרביטי דאשא בידייהו. ודיינין רוחא וגופא כחדא. 

ווי על ההוא דינא! ווי על עובדוי בשעתא דאיהו תפיס בקולרא דמלכא ואתדן דיניה ואשתלים, דלא אשתכח עליה סניגוריא! וסנטירא דמלכא נחית וקאים קמיה לרגלוי. וחד סייפא שננא בידיה. זקיף בר נש עינוי וחמי כתלי ביתא דמתלהטן באשא  מניה. אדהכי חמי ליה קמיה כוליה מלי עיינין. לבושיה אשא דלהיט קמיה דבר נש. הכי הוא ודאי! דהא כמה בני נשא חמו מלאכא בשוקא וקיימי קמיה ושאר בני נשא לא חמאן ליה. 

ואי תימא הא כתיב {{צ|עושה מלאכיו רוחות וגו'}} {{ממ|תהלים|קד|ד}} - היך יכיל לאתחזאה בארעא? אלא מלה דא הא אוקמוה, דכיון דנחית מלאכא לארעא אתלבש בגופא ואתחזי למאן דאתחזי בההוא לבושא דאתלבש ביה. ואי לאו - לא יכיל למסבל ליה עלמא ולאתחזאה, כל שכן וכל שכן האי, דכל בני עלמא צריכין ליה. 

תלת טפין בחרביה וכו' והא אוקמוה חבריא. כיון דחמי ליה - אזדעזע כל גופיה ורוחיה, ולביה לא שכיך. בגין דאיהו מלכא דכל גופא. {{ש}}
ורוחא דיליה אזלא בכל שייפי גופא, ואשתאיל מנייהו, כבר נש דאשתאיל מחבריה למהך לאתר אחרא. {{ש}}
כדין הוא אומר: &quot;''ווי על מה דעבד!''&quot;. ולא מהנייא ליה אלא אי אקדים אסוותא דתשובה עד לא מטא ההיא שעתא. {{ש}}
דחיל ההוא בר נש ובעי לאתטמרא ולא יכיל. כיון דחמי דלא יכיל - הוא פתח עינוי, ואית ליה לאסתכלא ביה, ואסתכל ביה בעיינין פקיחין. וכדין הוא מסיר גרמיה ונפשיה. וההוא שעתא הוא עידן דדינא רבא דבר נש אתדן ביה בהאי עלמא. וכדין רוחא אזלא בכל שייפי גופא ואשתאיל מינייהו, ושאט בכל שייפין ואזדעזעא לכל סטרין, וכל שייפי גופא כלהו מזדעזען. 

כד מטא רוחא לכל שייפא ושייפא ואשתאיל מניה - נפל זיעא על ההוא שייפא, ורוחא אסתליק מניה, ומיד מית ההוא שייפא. וכן בכלהו. כיון דמטי רוחא למיפק - דהא אשתאיל מכל גופא - כדין שכינתא קיימא עליה ומיד פרחא מן גופא. 

זכאה חולקיה דמאן דאתדבק בה! ווי לאינון חייביא דרחיקין מנה ולא מתדבקין בה! 

וכמה בי דינא אעבר בר נש כד נפק מהאי עלמא! 
* חד ההוא דינא עילאה דקאמרן כד נפיק רוחא מן גופא. 
* וחד דינא כד עובדוי ומלוי אזלין קמיה וכרוזי מכרזי עלוי. 
* וחד דינא כד עייל לקברא. &lt;קטע סוף=דף קכו ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קכז|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קכז א/&gt;
* וחד דינא דקברא. 
* וחד דינא דתולעתא. 
* וחד דינא דגיהנם. 
* וחד דינא דרוחא דאזלא ושאט בעלמא, ולא אשכח אתר עד דישתלימו עובדוי. 

ודאי שבעה עדנין יחלפון עלוי! 
בגין כך בעי בר נש כד איהו אשתכח בהאי עלמא לדחלא מן מאריה ולאסתכלא בכל יומא ויומא בעובדוי, וייתוב מנייהו קמי מאריה! {{ש}}
כד אסתכל דוד מלכא באינון דינין דבר נש כד אסתלק מהאי עלמא - אקדים ואמר {{צ|ברכי נפשי את יהו&quot;ה}} - עד דלא תפוק מעלמא השתא דאנת אשתכחת עם גופא! {{צ|וכל קרבי את שם קדשו}} - אתון שייפי דמשתתפי ברוחא - השתא דאשתכחת עמכון - אקדימו לברכא שמא קדישא עד לא ימטי זמנא דלא תיכלון לברכא ליה ולאודאה עלייכו! 

תא חזי! {{צ|איש כי יפליא לנדור נדר נזיר}} {{ממ|במדבר|ו|ב}} - דאקדים בהאי עלמא לאתקדשא בקדושה דמאריה.


'''{{צ|מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכׇל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל}} {{ממ|במדבר|ו|ג}}''' {{ש}}
הכא אית לאסתכלא! כיון דאסיר ליה חמרא - ענבים למה? דהא בכהני כתיב {{צ|יין ושכר אל תשת וגו'}} {{ממ|ויקרא|י|ט}}. יכול ענבים נמי? -- לא! בענבים שרי! הכא לנזיר מאי טעמא אסר ליה ענבים? 

אלא עובדא דא ומלה דא רזא עלאה הוא - לאתפרשא מן דינא בכלא! {{ש}}
והא ידיעא ההוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה - ענבים הוו. ודא הוא רזא דמלה - דהא יין ושכר וענבים בסטרא חד אתאחדו. 
* יין - לעילא. ואוקמוה. 
* שכר - לשמאלא, דהא שכר מיין נפקא. 
* ענבים - דכניש כלהו לגבייהו, ודא הוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה. 
בגין כך - כלא בחד סטרא אתאחד! 

ואי תימא דהאי נזיר שביק מהימנותא עלאה - לאו הכי! אלא לא אתחזי ביה עובדא מסטר שמאלא כלום. 


תא חזי דהכי אוליפנא מספרא דרב המנונא סבא והכי הוא! כתיב {{צ|גדל פרע שער ראשו}} {{ממ|במדבר|ו|ה}}. בעי דיתרבי שער רישיה ודיקניה, ויפרש מיין ושכר וענבים - בגין דכלהו סטר שמאלא ולא תליין שערא. 
* יין - אימא עלאה. 
* שכר - סטרא דאחידו ביה ליואי, ונפקי מיין עלאה, ולא תלי שערא. ובגין כך כד סליקו ליואי לההוא אתר - בעיין לאעברא כל שערא דלהון כמה דאת אמר {{צ|והעבירו תער על כל בשרם}} {{ממ|במדבר|ח|ז}}. 
* ענבים - אימא תתאה דכניש יין ושכר לגווה. {{ש}}
ועל דא אתפרש מכל סטר שמאלא דלא לאחזאה עובדא דילהון לגביה. 

ענבים - דא לא תלי שערא ודיקנא. דהא נוקבא בעייא לספרא שערא כד אתיא לאזדווגא בדכורא. והא דיקנא לא אשתכח בה.{{ש}}
בגין כך הוא תלי שערא דרישא ודיקנא! ורזא דמלה {{צ|נזיר אלהים}} אקרי ולא &quot;נזיר יהוה&quot;. פריש מדינא כלא! 

תא חזי על דא כתיב {{צ|וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וגו'}} {{ממ|במדבר|ו|יא}}. &quot;על נפשו&quot; לא כתיב אלא {{צ|על הנפש}} סתם. ומאי איהו? דא ענבים דאקרי 'נפש'. ועל דא כתיב 'חטא' - בגין דסטר דיליה יין ושכר הוא - וגרע מניה אתר דינא. {{צ|חטא}} - מאי {{צ|חטא}}? אלא גרע דינא של הנפש. {{ש}}
אי הכי אמאי {{צ|וכפר עליו}}? בגין דהשתא קא אתיא לאתחברא בהדייהו ולא מקבלן ליה הני אתרי עד דימלך בכהנא ויכפר עליה. בגין דאיהו שדי לון לבר בקדמיתא. כיון דהשתא אתי לגבייהו - בעי לאתחברא לון תקונא דכפרה ויקבלון ליה. ודא הוא רזא דמלה. 

ואי תימא שמשון נזיר אלהים הוה אמאי אתענש? אלא שפיר הוא מלה! דבעל 'בת אל נכר'! והוה ליה לאתחברא בדידיה במה דאתחזי ליה. והוא דהוה קדיש - אערב ההיא קדושה ב'בת אל נכר', ושביק אתריה דאתחזי לההיא קדושה. ובגין כך אתענש. ואית מאן דאמר דלית ליה חולקא בההוא עלמא. מאי טעמא? בגין דאמר {{צ|תמות נפשי עם פלשתים}} {{ממ|שופטים|טז|ל}}, ומסר חולקיה בחולקא דפלשתאי דימות נפשיה עמהון בההוא עלמא. כך הוו מכרזי על נזירא {{צ|לך לך אמרין נזירא! סחור סחור לכרמא לא תקרב!}}, והא אוקמוה חברייא. &lt;קטע סוף=דף קכז א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קכז|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קכז ב/&gt;ליואי מה כתיב בהו? {{צ|וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם}} {{ממ|במדבר|ח|ז}}. כיון דעברי שערא ועבדי כולי האי - כדין אקרי ליואי {{צ|טהור}} ולא {{צ|קדוש}}. אבל האי נזיר בגין דאתפרש מהאי סטרא אקרי {{צ|קדוש}} ולא {{צ|טהור}}, בגין כך כתיב {{צ|כל ימי נדר נזרו וגו' אשר יזיר ליהו&quot;ה קדוש יהיה וגו' גדל פרע שער ראשו}} - משום הא דכתיב {{צ|וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא}} {{ממ|דניאל|ז|ט}} - דבהאי דמי לגוונא דלעילא. 

אמר ר' יהודה בר רב: בשערי ממש אשתמודע דאיהו קדישא דכתיב {{צ|קוצותיו תלתלים}} {{ממ|שיר|ה|יא}}. 

תאני ר' שמעון: אלמלי ידעי בני נשא מאי קאמרי בהאי שערא וברזא דיליה  כמה דאיהו ב{{צ|רזא דרזין}}{{הערה|שם של ספר - ויקיעורך}} - אשתמודען למאריהון בחכמתא עלאה! 


'''עד כאן רזי דאורייתא. מכאן ולהלאה  סתרי תורה. {{צ|סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ ליהו&quot;ה}} {{ממ|ישעיה|כג|יח}}'''

===תחילת האדרא רבא===
::&lt;small&gt;'''אמר אברהם המגיה להסיר מכשול מדרך המעיינים אשר לא הופיע עליהם עדיין אור הקבלה השומע ישמע והמבין יבין כי כל המלות אשר הביא האלקי ר' שמעון בר יוחאי בזה הספר הקדוש כגון: מצחא דגולגלתא, שערי דרישא, חללי דמוחא, חוטמא דעתיקא, אודנין, ידין, ורגלין וזולתם מהכלים הגשמיים ותארים אחרים שתאר בהם ה' יתברך, ובפרט באדרא קדישא רבא ובאדרא קדישא זוטא כי באלו השני מקומות רבו התארים הללו -- הלא המה מורים מדות וספירות ועניינים פנימיים שכליים. וכל האברים שכינו החכמים הללו הם לדמיון וסימנים לדברים סתומים ונעלמים. לא לשום דבר גשמי וחמרי חלילה וחס. כי אין דמיון בינו יתברך ובינינו בשום צד מהצדדים וכל שכן מצד העצם והתבנית. ה' יצילנו משגיאות אכי&quot;ר.'''&lt;/small&gt;


'''האדרא רבא קדישא''' 

תניא אמר ר' שמעון לחברייא: &quot;''עד אימת ניתיב בקיומא דחד סמכא! כתיב {{צ|עת לעשות ליהו&quot;ה הפרו תורתך}} {{ממ|תהלים|קיט|קכו}}. יומין זעירין, ומארי דחובא דחיק, כרוזא קארי כל יומא, ומחצדי חקלא זעירין אינון, ואינהו בשולי  כרמא - לא אשגחן ולא ידעין לאן אתר אלזין כמה דיאות!''&quot; 

&quot;''אתכנשו חברייא לבי אדרא, מלובשין שריין סייפי ורומחי בידיכון! אזדרזו בתקוניכון! בעיטא, בחכמתא, בסוכלתנו, בדעתא, בחיזו, בידין, ברגלין.  אמליכו עליכון למאן  דברשותיה חיי ומותא. למגזר מלין דקשוט. מלין דקדישי עליונין צייתי להו וחדאן למשמע להו ולמנדע להו!''&quot; 

יתיב ר' שמעון ובכה ואמר: &quot;''ווי אי גלינא, ווי אי לא גלינא!''&quot; {{ש}}
חברייא דהוה תמן אשתיקו. {{ש}}
קם ר' אבא ואמר ליה: &quot;''אי ניחא קמיה דמר לגלאה - הא כתיב {{צ|סוד יהו&quot;ה ליראיו}} - והא חברייא אלין דחלין דקב&quot;ה אינון! וכבר עאלו '''[[זהר חלק ב קכב ב|באדרא דבי משכנא]]''' - מנהון עאלו מנהון נפקו!''&quot; 


תאנא: אתמנו חברייא קמיה דר' שמעון ואשתכחו 
* רבי אלעזר בריה. 
* ור' אבא. 
* ור' יהודה. 
* ורבי יוסי בר יעקב. 
* ור' יצחק. 
* ור' חזקיה בר רב. 
* ור' חייא. 
* ור' יוסי. 
* ור' ייסא. 

ידין יהבו לר' שמעון ואצבען זקפו לעילא. {{ש}}
ועאלו בחקלא ביני אילני ויתבו. {{ש}}
קם ר' שמעון וצלי צלותיה. {{ש}}
יתיב בגווייהו ואמר: &quot;''כל חד ישוי ידוי בתוקפִי!''&quot; {{ש}}
שוו ידייהו ונסיב לון. &lt;קטע סוף=דף קכז ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קכח|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קכח א/&gt;פתח ואמר: {{צ|ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש ושם בסָתר וענו כל העם ואמרו אמן}} {{ממ|דברים|כז|טו}}. {{ש}}
פתח ר' שמעון ואמר: {{צ|עת לעשות ליהו&quot;ה}} - אמאי {{צ|עת לעשות ליהו&quot;ה}}? משום ד{{צ|הפרו תורתך}}. מאי {{צ|הפרו תורתך}}? תורה דלעילא דאיהי מתבטלא אי לא יתעביד בתקונוי  דא. ולעתיק יומין אתמר. 

כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}} {{ממ|דברים|לג|כט}}, וכתיב {{צ|מי כמוך באלים יהו&quot;ה}} {{ממ|שמות|טו|יא}}. 

קרא לרבי אלעזר בריה. {{ש}}
אותביה קמיה. {{ש}}
ולרבי אבא מסטרא אחרא ואמר: &quot;''אנן כללא דכולא! עד השתא אתתקנו קיימין!''&quot; {{ש}}
אשתיקו. {{ש}}
שמעי קלא וארכובתן דא לדא נקשן. מאי קלא? קלא דכנופייא עלאה דמתכנפי. {{ש}}
חדי ר' שמעון ואמר: {{צ|יהו&quot;ה שמעתי שמעך יראתי}} {{ממ|חבקוק|ג|ב}}. התם - יאות הוה למהוי דחיל! אנן - בחביבותא תלייא מלתא! דכתיב {{צ|ואהבת את יהו&quot;ה אלהיך}} {{ממ|דברים|ו|ה}}, וכתיב {{צ|מאהבת יהו&quot;ה אתכם}} {{ממ|דברים|ז|ח}}, וכתיב {{צ|אהבתי אתכם וגו'}} {{ממ|מלאכי|א|ב}}. 


ר' שמעון פתח ואמר: {{צ|הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר}} {{ממ|משלי|יא|יג}}. {{ש}}
{{צ|הולך רכיל}} - האי קרא קשיא! &quot;איש רכיל&quot; מבעי ליה למימר!? מאי {{צ|הולך}}? {{ש}}
אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה ולא הוי מהימנא - ההוא מלה דשמע אזיל בגוויה כחיזרא במיא, עד דרמי ליה לבר. מאי טעמא? משום דלית רוחיה רוחא דקיומא. אבל מאן דרוחיה רוחא דקיומא - ביה כתיב {{צ|ונאמן רוח מכסה דבר}} - {{צ|ונאמן רוח}} - קיומא דרוחא!  ברוחא  תלייא מלתא! 

וכתיב {{צ|אל תתן את פיך לחטיא את בשרך}} {{ממ|קהלת|ה|ה}}. ולית עלמא מתקיימא אלא ברזא. וכי אי במלי עלמא אצטריך רזא - במלין רזין דרזייא עתיק יומין דלא אתמסראן אפילו למלאכין עלאין - על אחת כמה וכמה! 

אמר ר' שמעון: &quot;''לשמיא לא אימא דיציתון! לארעא לא אימא דתשמע! דהא אנן קיומי עלמין!''&quot;


תנא {{צ|רזין דרזין}}: כד פתח ר' שמעון ברזי דרזין אזדעזע אתרא וחברין אתחלחלו. {{ש}}
גלי ברזא ופתח ואמר:{{ש}}
'''כתיב {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך וגו'}} {{ממ|בראשית|לו|לא}}'''. {{ש}}
זכאין אתון צדיקייא דאתגלי לכון רזי דרזין דאורייתא דלא אתגליין לקדישי עליונין! מאן ישגח בהאי ומאן יזכה בהאי דהוא סהדותא על מהימנותא דכלא! {{ש}}
צלותא ברעוא יהא דלא יתחשב לחובא לגלאה דא! 

ומה יימרון חברייא דהאי קרא קשיא הוא! דהא לא הוה ליה למכתב הכי! דהא חזינן כמה מלכים הוו עד דלא ייתון בני ישראל, ועד לא יהיה מלכא לבני ישראל. ומה אתחזי הכא?! ובדא אתערו חברייא.  אלא רזא דרזין הוא! דלא יכלין בני נשא למנדע ולאשתמודע ולמרחש בדעתייהו בהאי!


תאנא: עתיקא דעתיקין טמירא דטמירין - עד לא זמין תקונוי דמלכא ועטורי עטורין - שירותא וסיומא לא הוה. והוה מגליף ומשער ביה. ופריס קמיה חד פרסא, ובה גליף ושִיעֵר מלכין, ותקונוי לא אתקיימו. הדא הוא דכתיב {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל}} - מלכא קדמאה ל'בני ישראל'  קדמאה! {{ש}}
וכלהו דגליפו  בשמהן אתקרון, ולא אתקיימו עד דאנח להו ואצנע להו.  ולבתר זמנא הוא אסתלק  בההוא פרסא ואתתקן בתקונוי. 

ותאנא: כד סליק ברעותא למברי אורייתא טמירא תרי אלפי שנין - ואפקה - מיד אמרה קמיה: &quot;''מאן דבעי לאתקנא ולמעבד - יתקן בקדמיתא תקונוי!''&quot; 


תאנא '''[[ספרא דצניעותא|בצניעותא דספרא]]''': עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין טמיר דטמירין אתתקן ואזדמן.&lt;קטע סוף=דף קכח א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קכח|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קכח ב/&gt;{{הערה|&lt;small&gt;עיין ([[שער מאמרי רשב&quot;י/חלק ד - ספרא דצניעותא (פרשת תרומה)|בשער מאמרי רשב&quot;י על ספרא דצניעותא]] ד&quot;ה סתרא גו סתרא אתתקן ואזדמן) דגריס כל מה שנמצא כאן בסוגריים מרובעות - ויקיעורך&lt;/small&gt;}}[כלומר אשתכח ולא אשתכח. לא אשתכח ממש אבל אתתקן. ולית דידע ליה משום דהוא עתיק דעתיקין.] 

כחד סבא דסבין, עתיק מעתיקין, טמיר מטמירין. ובתיקונוי ידיע ולא ידיע. מארי דחוור כסו  וחיזו בוסיטא דאנפוי. יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון. {{ש}}
ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא דגולגלתא דרישוי. ומנהירו דהאי חיוורתא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ארבע מאה עלמין. הדא הוא דכתיב {{צ|ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר}} {{ממ|בראשית|כג|טז}}:

===[תיקוני דרישא דאריך אנפין]===
'''בגולגלתא''' יתבין  תליסר אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי רגלין וסמכין עלוי. ומהאי גולגלתא נטיף טלא לההוא דלבר, ומלייא לרישיה בכל יומא דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}} {{ממ|שיר|ה|ב}}. ומההוא טלא דאנער מרישיה לההוא דאיהו לבר - יתערון מתייא לעלמא דאתי  דכתיב {{צ|כי טל אורות טלך}} {{ממ|ישעיהו|כו|יט}} - {{צ|אורות}} - נהורא דחוורתא דעתיקא. ומההוא טלא מתקיימין קדישי עליונין. והוא מנא דטחני לצדיקייא לעלמא דאתי. 

ונטיף ההוא טלא לחקלא דתפוחין קדישין - הדא הוא דכתיב {{צ|ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחוספס}} {{ממ|שמות|טז|יד}}. וחיזו דההוא טלא חוור. כהאי גוונא דאבנא דבדולחא דאתחזייא כל גוונין בגווה. הדא הוא דכתיב {{צ|ועינו כעין הבדולח}} {{ממ|במדבר|יא|ו}}. 

האי גולגלתא - חוורא דיליה אנהיר '''לתליסר''' עיבר גליפין בסחרנוי 
* לארבע עיבר בסטרא חד 
* ולארבע עיבר בסטרא דא, בסטרא דאנפוי 
* ולארבע עיבר בסטרא דא, לסטרא דאחורא 
* וחד לעילא דגולגלתא  

ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי {{קיצור|לתלת מאה ושבעין רבוא|370 רבוא}} עלמין. וההוא אתקרי '''ארך אפים'''. והאי עתיקא דעתיקין אתקרי '''אריכא דאנפין'''. וההוא דלבר אתקרי '''זעיר אנפין''' - לקבליה דעתיקא סבא, קדש קדשים דקדשיא. 

וזעיר אנפין כד אסתכל להאי - כלא  דלתתא אתתקן! ואנפוי מתפשטין ואריכין בההוא זמנא. אבל לא כל שעתא כמה דעתיקא. 

ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חיור לגולגלתא דזעיר אנפין לתקנא רישיה. ומהאי - לשאר גולגלתין דלתתא דלית לון חושבנא! וכל גולגלתא יהבין אגר חיורתא  לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא תחות שרביטא. ולקביל דא {{צ|בקע לגולגלת}} לתתא, כד עאלין בחושבנא.


'''בחללא דגולגלתא''' - קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק. והאי לא שכיח ולא אתפתח. והאי קרומא אתחפייא על מוחא דאיהי חכמתא סתימאה. ובגיני כך אתכסיא האי חכמתא בההוא קרומא דלא אתפתחא{{הערה|כך גורס המתוק מדבש. ויש עוד גירסא כדלהלן: ובגין דאתכסיא האי חכמתה בההוא קרומא - בגין דא אקרי &quot;חכמתה סתימאה&quot; - ויקיעורך}}. {{ש}}
והאי מוחא דאיהו האי חכמתא סתימאה - שקיט ואשתכיך באתריה כחמר טב על דורדייה. {{ש}}
והיינו דאמרי: &quot;''סבא דעתוי סתים, ומוחיה סתים ושכיך!''&quot;. 

והאי קרומא אתפסק בזעיר אנפין. ובגיני כך מוחיה אתפשט ונפיק לתלתין ותרין שבילין. הדא הוא דכתיב {{צ|ונהר יוצא מעדן}} {{ממ|בראשית|ב|י}}. מאי טעמא? משום דקרומא אתפסק; דלא מחפיא על מוחא. {{ש}}
והיינו דתנינן: {{צ|ברישומי אתוון '''ת&quot;ו''' רשים רישומא לעתיק יומין, דלית דכוותיה}}.


תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא ושבעת אלפין וחמש מאה קוצי דשערי! חוור ונקי. כהאי עמרא כד איהו נקי, דלא אסתבך דא בדא, דלא לאחזאה ערבוביא בתקונוי. אלא כלא על בורייה - דלא נפיק נימא מנימא ושערא משערא. 

וכל קוצא וקוצא אית ביה ארבע מאה ועשר נימי דשערי, כחושבן '''{{גמט|קדוש}}'''. &lt;קטע סוף=דף קכח ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קכט|א}}&lt;קטע התחלה=דף קכט א/&gt;וכל נימא ונימא להיט בארבע מאה ועשר עלמין. וכל עלמא ועלמא סתים וגניז, ולית דידע לון בר איהו. ולהיט  לארבע מאה ועשר עיבר{{הערה|ה&quot;ג מתוק מדבש - ויקיעורך}}. {{ש}}
ובכל נימא ונימא אית מבוע, דנפק ממוחא סתימאה,  ונהיר ונגיד בההוא נימא לנימין דזעיר אנפין. ומהאי מתקן  מוחיה. {{ש}}
וכדין נגיד ההוא מוחא לתלתין ותרין שבילין. {{ש}}
וכל קוצא וקוצא מתלהטן ותליין. מתתקנן בתקונא יאה, בתקונא שפירא. מחפיין על גולגלתא. מתתקני קוצי דנימין מהאי סטרא ומהאי סטרא על גולגלתא. 


ותאנא: כל נימא ונימא אקרי  'משיכא דמבועא' - דנפקין ממוחא סתימאה. 

ותאנא: משערוי דבר נש אשתמודע מאי הוא - אי דינא אי רחמי, מכד עברין עלוי ארבעין שנין. ואפילו כד איהו עולֶם. בשעריה בדיקניה ובגביני עינוי.


'''קוצין דשערי''' תליין בתקונוי - נקיי כעמר נקא עד כתפוי. {{ש}}
עד כתפוי סלקא דעתך? אלא עד רישי דכתפוי - דלא אתחזי קודלא משום דכתיב {{צ|כי פנו אלי עורף ולא פנים}} {{ממ|ירמיהו|ב|כז}}. {{ש}}
ושערא סליק אבתרוי דאודנין דלא לחפייא עלוי, דכתיב {{צ|יהיו נא עיניך פתחות ואזניך קשבות}} {{ממ|דה&quot;ב|ו|מ}}. 

שערא דנפיק מבתר אודנוי - כוליה בשקולא. לא נפיק דא מן דא. תקונא שלים. תקונא יאה. תקונא שפירא. תאיב למחמי. תיאובתא וחדוותא דצדיקייא דאינון בזעיר אנפין למחמי ולאתדבקא בתקונוי דעתיקא סתימאה דכלא. 

תליסר נימין דשערין קיימי מהאי סטרא ומהאי סטרא דגולגלתא לקביל אנפוי, ובאינון שריין שערי לאתפלגא. 

לית שמאלא בהאי עתיקא סתימאה! כלא ימינא! {{ש}}
אתחזי ולא אתחזי. סתים ולא סתים. והאי בתקוניה - כל שכן ביה! {{ש}}
ועל האי תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון דכתיב {{צ|היש יהו&quot;ה בקרבנו אם אין}} {{ממ|שמות|יז|ז}} - בין זעיר אנפין דאקרי '''{{צ|יהוה}}''' ובין אריך אנפין דאקרי '''{{צ|אין}}'''. {{ש}}
אמאי אתענשו? משום דלא עבדו בחביבותא אלא בנסיונא, דכתיב {{צ|ועל נסותם את יהו&quot;ה לאמר היש יהו&quot;ה בקרבנו אם אין}}. 


'''בפלגותא דשערי''' אזיל חד ארחא דנהיר {{קיצור|למאתן ושבעין|270}} עלמין. ומניה נהיר ארחא דזעיר אנפין דנהירין ביה צדיקייא לעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב {{צ|ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}} {{ממ|משלי|ד|יח}}. ומן ההוא ארחא אתפרשא {{קיצור|לשית מאה ותליסר|613}} אורחין דאורייתא, דפליג בזעיר אנפין, דכתיב ביה {{צ|כל ארחות יהו&quot;ה חסד ואמת וגו'}} {{ממ|תהלים|כה|י}}. 


{{הערה|(נ&quot;א: '''מצחא דגולגלתא''' - 'רצון' אקרי. דהא רעוא דרעוין אתגלי בההוא מצחא! לקבל דא לתתא כתיב)}}'''מצחא דגולגלתא''' - רעוא דרעוין! רעותא דזעיר אנפין לקבלי ההוא רעותא.  דכתיב {{צ|והיה על מצחו תמיד לרצון וגו'}} {{ממ|שמות|כח|לח}}. וההוא מצחא דאקרי {{צ|רצון}} - הוא גלוייא דכל רישא וגולגלתא, דמתכסייא בארבע מאה  ועשר עלמין. וכד אתגליא - אתקבלא צלותהון דישראל. 

אימתי אתגליא?{{ש}} 
שתיק ר' שמעון. {{ש}}
שאל תניינות: &quot;''אימתי?''&quot;{{ש}} 
אמר ר' שמעון לר' אלעזר בריה: &quot;''אימתי איתגליא?''&quot; {{ש}}
אמר ליה: &quot;''בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא''&quot;. {{ש}}
אמר ליה: &quot;''מאי טעמא?''&quot; {{ש}}
אמר ליה: משום דההיא שעתא ביומי דחול תליא דינא לתתא בזעיר אנפין, ובשבתא אתגליא מצחא דאתקרי {{צ|רצון}} - בההיא שעתא אשתכיך רוגזא ואשתכח רעוא ומתקבלא צלותא. הדא הוא דכתיב {{צ|ואני תפלתי לך יהו&quot;ה עת רצון}} {{ממ|תהלים|סט|יד}}. ו{{צ|עת רצון}} מעתיק יומין לגלאה מצחא. ובגין כך אתתקן האי קרא למימריה בצלותא דמנחה בשבתא. 

אמר ר' שמעון לר' אלעזר בריה: &quot;''בריך ברי לעתיק יומין! רעוא דמצחא תשכח בשעתא דתצטריך ליה!''&quot; 

{{הערה|(ס&quot;א: תא חזי! בשאר דלתתא כד אתגלי מצחא דינא אתער ואשתכח. ואתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדייהו כמה דאת אמר)}}תא חזי! בשאר  דלתתא - כד אתגלי מצחא - אשתכח חוצפא!  הדא הוא דכתיב {{צ|ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם}} {{ממ|ירמיהו|ג|ג}}. והכא כד אתגלי מצחא - תיאובתא  ורעוא שלים אשתכח, וכל רוגזין אשתככו ומתכפיין קמיה. 

מהאי מצחא  נהרין ארבע מאה בתי דינין. כד אתגלייא האי 'עת רצון' - כלהו משתככין קמיה. הדא הוא דכתיב {{צ|דינא יתיב}} {{ממ|דניאל|ז|י}}, כלומר יתיב באתריה ודינא לא אתעביד.&lt;קטע סוף=דף קכט א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קכט|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קכט ב/&gt;ותאנא: שערא לא קאים בהאי אתר משום דמתגלייא ולא אתכסייא. אתגליא דיסתכלון מארי דדינא וישתככון ולא אתעבידו. 

תאנא: האי מצחא אתפשט {{קיצור|במאתן ושבעין|270}} אלפין נהירין דבוצינין מ{{צ|עדן עלאה}}. דתניא אית 'עדן' דנהיר ל'עדן'. {{צ|עדן עלאה}} לא אתגלייא, והוא סתים בסתימא ולא מתפרשא לארחין כדקאמרן. והאי {{צ|עדן דלתתא}} מתפרש בשבילוי {{קיצור|לתלתין ותרין|32}}  שבילין. ואע&quot;ג דמתפרש האי עדן בשבילוי - לית דידע ליה בר האי זעיר אנפין. ו{{צ|עדן דלעילא}} - לית דידע ליה ולא שבילוי, בר ההוא אריך אנפין. הדא הוא דכתיב {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}} {{ממ|איוב|כח|כג}}. {{צ|אלהים הבין דרכה}} - דא 'עדן דלתתא', דידע זעיר אנפין. {{צ|והוא ידע את מקומה}} - דא 'עדן דלעילא' דידע עתיק יומין סתימאה דכלא. 


'''עינוי דרישא חוורא''' משתניין משאר עיינין. לית כסותא על עינא, ולית גבינין על עינא. מאי טעמא? דכתיב {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} {{ממ|תהלים|קכא|ד}} - 'ישראל' דלעילא. וכתיב {{צ|אש'''ר''' עיני'''ך''' פקוחו'''ת'''}} {{ממ|ירמיה|לב|יט}}. {{ש}}
ותאנא: כל מה דאתי ברחמי - לית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא. כל שכן רישא חוורא דלא בעי מידי! 

אמר ר' שמעון לר' אבא: &quot;''למאי היא רמיזא?''&quot; 
אמר ליה: &quot;''לנוני ימא! דלית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, ולא ניימין ולא בעיין נטורא על עינא. כל שכן עתיקא דעתיקא דלא בעי נטורא! וכל שכן דאיהו משגח לכלא, וכלא מתזן ביה, ולא נאים. הדא הוא דכתיב {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} - 'ישראל' דלעילא''&quot;. 


כתיב {{צ|הנה עין יהוה אל יראיו}} {{ממ|תהלים|לג|יח}}, וכתיב {{צ|עיני יהוה המה משוטטים בכל הארץ}} {{ממ|זכריה|ד|י}}. -- לא קשיא! הא בזעיר אנפין, הא באריך אנפין.{{ש}}
ועם כל דא - תרי עיינין אינון ואתחזרו לחד. 

עינא דאיהי '''חוור''' בגו '''חוור''', '''וחוור''' דכליל כל חוור. 
* '''חוורא קדמאה''' - נהיר וסליק ונחית לאסתכלא  דצריר בצרורא.{{ש}} 
: תאנא: בטש האי חוורא ואדליק תלת בוציני דאקרון '''הוד והדר וחדוה''' {{ממ|דה&quot;א|טז|כז|עיין שם=עיין שם}}. ולהטין בחדוותא בשלימותא. 
* '''חוורא תניינא''' - נהיר וסליק ונחית, ובטש ואפיק  ואדליק תלת בוצינין אחרנין דאקרון '''נצח וחסד ותפארת'''. ולהטין בשלימותא בחדוותא. 
* '''חוורא תליתאה''' - להיט ונהיר ונחית וסליק. ונפיק מסתימותא דמוחא ובטש בבוצינא אמצעיתא שביעאה. ואפיק ארחא למוחא תתאה. ומתלהטן כלהו בוצינין דלתתא. 


אמר ר' שמעון: &quot;''יאות הוא! ועתיק יומין יפקח עינא דא עלך בשעתא דתצטריך ליה!''&quot; 


תאנא: '''חוור''' בגו '''חוור''', '''וחוור''' דכליל כל חוור. {{ש}}
* '''חוורא קדמאה''' - נהיר וסליק ונחית  לתלת בוציני דלסטר שמאלא. ולהטין ואסחן בהאי חוורא, כמאן דאסחי גופיה בבוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמיתא. {{ש}}
* '''חוורא תניינא''' - נחית וסליקו. נהיר לתלת בוציני דלסטר ימינא ולהטין ואסחין בהאי חוורא כמאן דאסחי בכוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמייתא. {{ש}}
* '''חוורא תליתאה''' - נהיר וסליק ונחית. ונפיק נהירו דחוורא דלגו לגו מן מוחא. ובטש בשערא אוכמא כד אצטריך. וברישא ובמוחא דרישא. ונהיר לתלת כתרין דאשתארו כמה דאצטריך לגלאה, אי ניחא קמי עתיק סתימא דכלא. 


ותאנא: לא סתים האי עינא. ואינון תרין  ואתחזרו לחד. כלא הוא ימינא.  לית ביה שמאלא. לא נאים ולא אדמיך ולא בעי נטירותא. לית מאן דאגין עליה. הוא אגין על כלא, והוא אשגח על כלא. ומאשגחותא דהאי עינא מתזנן כלהו. 

תאנא: אי עינא דא אסתים רגעא חדא - לא יכלין לקיימא כלהו! בגין כך אקרי {{צ|עינא פקיחא. עינא עלאה. עינא קדישא. עינא דאשגחותא. עינא דלא אדמיך ולא נאים. עינא דהוא נטורא דכלא. עינא דהוא קיומא דכלא}}.&lt;קטע סוף=דף קכט ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קל|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קל א/&gt;ועל האי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}} - אל תקרי {{צ|יבורך}} אלא {{צ|יברך}} - דהאי אתקרי {{צ|טוב עין}} ומניה מברך לכלא. 


ותאנא לית נהירו לעינא תתאה לאסתחאה מאדמימותא מאוכמותא בר כד  אתסחי מהאי נהורא חוורא דעינא עלאה דאקרי {{צ|טוב עין}}. ולית דידע כד נהיר עינא עלאה דא קדישא ואסחי לעינא תתאה דא, בר איהו. 

וזמינין צדיקייא זכאי עליונין למחמי דא ברוחא דחכמתא! הדא הוא דכתיב {{צ|כי עין בעין יראו}} {{ממ|ישעיהו|נב|ח}}. אימתי? {{צ|בשוב יהוה ציון}}, וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יהוה}} {{ממ|במדבר|יד|יד}}. ואלמלא עינא טבא עלאה דאשגח ואסחי לעינא תתאה - לא יכיל עלמא למיקם רגעא חדא.


תאנא '''[[ספרא דצניעותא|בצניעותא דספרא]]''': אשגחותא דעינא תתאה - כד אשגח נהירו עלאה ביה! ועייל ההוא נהירו דעלאה בתתאה - דמניה נהיר כלא. הדא הוא דכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יהוה}}. 

כתיב {{צ|הנה עין יהוה אל יראיו}} {{ממ|תהלים|לג|יח}}, וכתיב {{צ|עיני יהוה המה משוטטים בכל הארץ}} {{ממ|זכריה|ד|י}}. זכו - {{צ|עין יהוה אל יראיו}}, עינא דלעילא. לא זכו - {{צ|עיני יהוה המה משוטטות}}, עינא דלתתא. 

דתניא מפני מה זכה יוסף דלא שלטא ביה עינא בישא? מפני שזכה לאשתגחא בעינא טבא עלאה! הדא הוא דכתיב {{צ|בן פורת יוסף בן פורת עלי עין}} {{ממ|בראשית|מט|כב}}. אמאי הוא {{צ|בן פורת}}? -- {{צ|עלי עין}}! כלומר על סבת עין דאשתגח ביה. וכתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}. מאי טעמא?  {{צ|כי נתן מלחמו לדל}} {{ממ|משלי|כב|ט}}. 

מאי טעמא אקרי חד? תא חזי בעיינין דלתתא אית עינא ימינא ואית עינא דשמאלא; ואינון תרי בתרי גווני. אבל הכא - לית עינא שמאלא! ותרוייהו בדרגא חד סלקי - וכלא ימינא! ובגיני כך עינא חד ולא תרין. 

ותאנא: עינא דא דהוא עינא דאשגחותא - פקיחא תדיר, חייכא תדיר, וחדאת  תדיר. דלא הוי הכי לתתאה - דכלילא בסומקא ובאוכמא ובירוקא בתלת גווני. ולא הוה תדיר פקיחא דליה גבהנא סוטרא  על עינא. ועל דא כתיב {{צ|עורה למה תישן אדני}}{{הערה|כך מובא הפסוק בספרים שלנו בשם אדנות. אולם בפירוש המתוק מדבש (בעמ' רע&quot;ז של כרך במדבר-נשא-בהעלותך) הוא מציין כי נראה שהזהר היה גורס בפסוק זה שם הויה, לאור העובדה כי ההקשר תמיד מדבר בזעיר אנפין, וצע&quot;ע - ויקיעורך}}  {{ממ|תהלים|מד|כד}}, {{צ|פקח יהוה עיניך}} {{ממ|ישעיהו|לז|יז}}. 

כד אתפקח - אית למאן דאתפקח לטב, ולמאן דלא אתפקח לטב. ווי למאן דאתפקח ועינא אתערב בסומקא, וסומקא אתחזי לקבליה ומכסיא עינא! מאן ישתזיב מניה! {{ש}}
אבל עתיק יומין - טבא דעינא! חוור בגו חוור! חוור דכליל כל חוורי! זכאה חולקיה למאן דישגח עלויה חד חוור מנייהו! ועל דא ודאי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}. וכתיב {{צ|בית יעקב לכו ונלכה באור יהוה}} {{ממ|ישעיהו|ב|ה}}. 


תאנא: שמיה דעתיקא סתים מכלא ולא מתפרש באורייתא, בר מן אתר חד דאומי זעיר אנפין לאברהם דכתיב {{צ|בי נשבעתי נאם יהוה}} {{ממ|בראשית|כב|טז}} - {{צ|נאם}} זעיר אנפין. וכתיב {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל דלעילא. {{ש}}
וכתיב {{צ|ישראל אשר בך אתפאר}} - ישראל קאמר דא{{הערה|ה&quot;ג המתוק מדבש - ויקיעורך}}. ותנינן עתיק יומין אמרו. והאי והאי שפיר! 


תניא: כתיב {{צ|חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כׇרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב}} {{ממ|דניאל|ז|ט}}. {{צ|כורסוון רמיו}} - מאן הוא? {{ש}}
אמר לרבי יהודה: &quot;''קום בקיומך ואתקין כרסייא דא!''&quot; 

אמר ר' יהודה: כתיב {{צ|כׇּרְסְיֵהּ שְׁבִבִין דִּי נוּר}} {{ממ|דניאל|ז|ט}} ועתיק יומין יתיב על האי כרסייא. מאי טעמא? דתניא אי עתיק יומין לא יתיב על האי כרסייא - לא יכיל לאתקיימא עלמא מקמי ההוא כורסייא. כד יתיב עתיק יומין עליה -  אתכפייא ההוא כרסייא. ומאן דרכיב שליט. {{ש}}
בעידנא דנטיל מהאי כרסייא ויתיב על כורסייא אחרא - כורסייא קדמאה {{צ|רמיו}}. דלא שלטא אלא איהו דרכיב ביה - עתיק יומין. 

אמר ר' שמעון לר' יהודה: &quot;''יתתקן ארחך וייתי בך מעתיק יומין!''&quot; 

ותא חזי כתיב {{צ|אני יהוה ראשון ואת אחרונים אני הוא}} {{ממ|ישעיה|מא|ד}} - כלא הוא, והוא סתים מכל סטרוי! 


'''חוטמא'''. {{ש}}
תאנא: בחוטמא אשתמודע פרצופא. &lt;קטע סוף=דף קל א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קל|ב}} {{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קל ב/&gt;ותא חזי מה בין עתיקא לזעיר אנפין? דא {{צ|מאריה דחוטמא}}! מחד נוקבא חיין, ומחד נוקבא חיין דחיין! האי חוטמא הוא פרדשקא דביה נשיב רוחא דחיי לזעיר אנפין, וקרינן ליה '''{{צ|סליחה}}'''. והוא נחת רוח - אתבסמותא דרוחא! 

דרוחא דנפיק  מאינון נוקבי - חד רוחא נפיק לזעיר אנפין לאתערא  ליה בגנתא דעדן, וחד רוחא דחיי דביה זמין לאתערא, לזמנא לבריה דדוד, למנדע חכמתא. ומההוא נוקבא אתער ונפיק רוחא ממוחא סתימאה וזמין לאשראה על מלכא משיחא, דכתיב {{צ|וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהֹוָה. רוּחַ חׇכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהֹוָה}} {{ממ|ישעיה|יא|ב}}. 

הא הכא ד' רוחין! והא רוחא חדא אמרינן!? אמאי תלת?{{ש}}
&quot;''קום רבי יוסי בקיומך!''&quot;

קם ר' יוסי ואמר: ביומוי דמלכא משיחא לא יימרון חד לחד &quot;''אליף לי חכמתא!''&quot;, דכתיב {{צ|ולא ילַמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם}} {{ממ|ירמיה|לא|לג}}. ובההוא זמנא יתער עתיק יומין - רוחא דנפיק ממוחא סתימאה דכלא. וכד ישלוף דא - כל רוחין דלתתא יתערון עמיה. 

ומאן אינון? אינון כתרין קדישין דזעיר אנפין. ואינון שיתא רוחין - תלת רוחין אינון דכלילן תלת אחרנין, דכתיב {{צ|רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יהוה}}. {{ש}}
דתנינן: כתיב {{צ|וישב שלמה על כסא יהוה}} {{ממ|דה&quot;א|כט|כג}}, וכתיב {{צ|שש מעלות לכסא}} {{ממ|מ&quot;א|י|יט}}. ומלכא משיחא זמין למיתב בשבעה. שיתא אינון ורוחא דעתיק יומין דעלייהו - הא שבעה, כמה דאתמר. 

אמר ליה ר' שמעון: &quot;''רוחך ינוח לעלמא דאתי!''&quot; 

תא חזי כתיב {{צ|כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לז|ט}}. וכי ארבע רוחי עלמא מאי עבדי הכא? אלא ארבע רוחי יתערון - תלת אינון, ורוחא דעתיקא סתימא - ארבע. והכי הוו דכד יפוק דא - נפקין עמיה תלתא דכלילן בגו תלתא אחרנין. וזמין קב&quot;ה לאפקא חד רוחא דכליל מכלהו דכתיב {{צ|מארבע רוחות באי הרוח}}. &quot;ארבע רוחות באי&quot; לא כתיב כאן, אלא {{צ|'''מארבע''' רוחות באי}}. 

וביומי דמלכא משיחא לא יצטרכון למילף חד לחד, דהא רוחא דלהון דכליל מכל רוחין יודיע כלא - '''חכמה ובינה עצה וגבורה  דעת ויראת יהוה'''. משום דאיהו רוחא דכלילא מכל רוחי. בגין כך כתיב {{צ|מארבע רוחות}} - דאינון ארבע דכלילן בשבעה דרגין עלאין דאמרן. 

ותאנא: דכלהו כלילן בהאי רוחא דעתיקא דעתיקין דנפיק ממוחא סתימאה לנוקבא דחוטמא. 


ותא חזי מה בין חוטמא לחוטמא! חוטמא דעתיק יומין - חיין מכל סטרוי! חוטמא דזעיר אנפין - כתיב {{צ|עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל וגו'}} {{ממ|תהלים|יח|ט}}. {{צ|עלה עשן באפו}} - ומההוא עשן דליק נור כד סליק תננא לבתר. {{צ|גחלים בערו ממנו}}. מהו {{צ|ממנו}}?  מאותו עשן מההוא חוטמא מההוא אשא. 

תאנא: כד הוה רב המנונא סבא בעי לצלאה צלותיה אמר &quot;''לבעל החוטם אני מתפלל, לבעל החוטם אני מתחנן''&quot;. {{ש}}
והיינו דכתיב {{צ|ותהלתי אחטם לך}} {{ממ|ישעיה|מח|ט}} - האי קרא עתיק יומין אמרו. 

תאנא: אורכא דחוטמא - {{ב|תלת מאה ושבעין וחמש|375}} עלמין אתמליין מן ההוא חוטמא! וכלהו מתדבקן בזעיר אנפין! {{ש}}
האי תושבחתא דתקונא דחוטמא הוא! 


וכל תקוני דעתיק יומין - אתחזון ולא אתחזון! אתחזון למארי מדין, ולא אתחזון לכלא.

===[י&quot;ג תיקוני דיקנא דאריך אנפין]===
פתח ר' שמעון ואמר: {{ש}}
ווי מאן דאושיט ידוי בדיקנא יקירא עלאה דסבא קדישא -  טמיר וסתים מכלא!{{ש}} 
דיקנא דההיא תושבחתא! {{ש}} 
דיקנא דסתים ויקיר מכל תקונוי! {{ש}} 
דיקנא דלא ידעין עלאין ותתאין! {{ש}} 
דיקנא דהיא תושבחתא דכל תושבחין! {{ש}} 
דיקנא דלא הוי בר נש נביאה וקדישא דיקרב למחמי ליה! {{ש}} 
דיקנא דהיא תלייא בשערוי עד טבורא דלבא. חוורא כתלגא - יקירא דיקירין, טמירא דטמירין, מהימנותא דמהימנותא דכלא! &lt;קטע סוף=דף קל ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קלא|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קלא א/&gt;תאנא '''[[ספרא דצניעותא|בצניעותא דספרא]]''' דהאי דיקנא מהימנותא דכלא נפיק מאודנוי, ונחית סוחרניה דפומא קדישא ונחית וסליק וחפי בתקרובתא  דבוסמא טבא. חוורא דיקירא  ונחית  בשקולא, וחפי עד טבורא. הוא דיקנא יקירא מהימנא שלימא - דנגדין ביה תליסר נביעין מבועין דמשח רבות טבא, בתליסר תקונין מתתקנא. 


* '''תקונא קדמאה''' - מתתקן שערא מלעילא. ושארי מההוא תקונא דשׂער רישיה דסליק בתקונוי לעילא מאודנוי, ונחית מקמי פתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא, עד רישא דפומא.

* '''תקונא תנינא''' - מתתקן שערא מרישא דפומא. וסליק עד רישא אחרא דפומא בתקונא שקיל. 

* '''תקונא תליתאה''' - מאמצעיתא דתחות  חוטמא. מתחות תרין נוקבין - נפיק חד אורחא. ושערא אתפסק בההוא ארחא, ומליא מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא בתקונא שלים, סוחרניה דההוא אורחא. 

* '''תקונא רביעאה''' - מתתקן שערא ונחית תחות פומא. מרישא חדא לרישא חדא בתקונא שלים. 

* '''תקונא חמישאה''' - תחות פומא נפיק ארחא אחרא בשקולא דארחא דלעילא. ואלין תרין ארחין רשימין על פומא מכאן ומכאן. 

* '''תקונא שתיתאה''' - מתתקן שערא וסליק ונפיק מלרע לעיל - לרישא דפומא. וחפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא. 

* '''תקונא שביעאה''' - פסיק שערא ואתחזון תרין תפוחין בתקרובתא דבוסמא טבא שפירן ויאן למחזי. בגיניהון אתקיים עלמא! הדא הוא דכתיב {{צ|באור פני מלך חיים}} {{ממ|משלי|טז|טו}}. 

* '''תקונא תמינאה''' - נפיק חד חוטא דשערי סוחרניה דדיקנא, ותליין בשקולא עד טבורא. 

* '''תקונא תשיעאה''' - מתערי ומתערבין שערי דיקנא עם אינון שערי דתליין בשקולא. ולא נפקי דא מן דא. 

* '''תקונא עשיראה''' -  נחתין שערי תחות דיקנא. וחפיין בגרונא תחות דיקנא. 

* '''תקונא חד סר''' - דלא נפקין נימא מן נימא, ומתשערן בשיעורא שלים. 

* '''תקונא תריסר''' - דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי. ויאן שערי סחור סחור ליה. 

* '''תקונא תליסר''' - דתליין שערי בתחות דיקנא מכאן ומכאן; ביקרא יאה ביקרא שפירא. מחפיין עד טבורא. 


לא אתחזי מכל אנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירין חוורין דמפקין חיין לעלמא ומחזיין חדו לזעיר אנפין. 

בתליסר תקונין אלין נגדין ונפקין תליסר מבועין דמשח רבות, ונגדין לכל אינון דלתתא. ונהרין בההוא משחא, ומשיחין מההוא משחא דבתליסר תקונין אלין. 

בתליסר תקונין אלין אתרשים דיקנא יקירא - סתימאה דכלא דעתיק דעתיקין. 

מתרין תפוחין שפירן דאנפוי - נהירין אנפוי דזעיר אנפין. וכל  חיזור ושושן דאשתכחן לתתא - נהירין ומתלהטין מההוא נהורא דלעילא. 

תקונין תליסר אלין אשתכחו בדיקנא. ובשלימות דיקנא בתקונוי אתקרי בר נש {{צ|נאמן}}; דכל דחמי דיקניה - תלי ביה מהימנותא. 


תאנא '''[[ספרא דצניעותא|בצניעותא דספרא]]''': תליסר תקונין אלין דתליין בדיקנא יקירא - בשביעאה  משתכחי בעלמא, ומתפחתי תליסר תרעי דרחמי. 

ומאן דאושיט ידיה לאומאה - כמאן דאומי בתליסר תקוני דיקנא! האי באריך אפין - בזעיר אנפין בכמה! 


אמר לרבי יצחק: &quot;''קום בקיומך וסלסל בסלסלא  בדיקנא קדישא היאך יתתקנון!''&quot; 

'''קם רבי יצחק''' פתח ואמר: {{צ|מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֺן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כׇּל חַטֹּאותָם תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם}} {{הפניה לפסוקים|מיכה|ז|יח|כ}}. 

תאנא: תליסר מכילין אתחזון הכא, וכלהו נפקין מתליסר מבועין דמשח רבות דתיקונידיקנא קדישא, עתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין. &lt;קטע סוף=דף קלא א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קלא|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קלא ב/&gt;תאנא: תקונא דדיקנא טמיר וסתים. טמיר ולא טמיר. סתים ולא סתים. בתקונוי ידיע ולא ידיע. 


תקונא קדמאה - הא תנינן דכל שערא ושערא וכל נימא ונימא לא מתדבקא לחברתה, ושארו נימין דדיקנא לאתתקנא מתקונא דשער רישא. 

הכא אית לאסתכלא! אי כל נימין דשער רישא ונימין דדיקנא יקירא עלאה בחד נימא אתכללו - אמאי אלין אריכין ואלין לא אריכין? אמאי נימין דדיקנא לא אריכין כולי האי וקשיין, ואלין דרישא לא קשיין אלא שעיעין? 

אלא כל נימין שקילין - דרישא ודיקנא. דרישא - אריכין על כתפין למיגד מרישא לרישא דזעיר אנפין מההוא משיכא דמוחא למוחא דיליה. ובגיני כך לא הוו קשיין. ועל דא אתחזן למהוי רכיכי. 

תאנא: מאי דכתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}} {{ממ|משלי|א|כ}}, ולבסוף כתיב {{צ|ברחובות תתן קולה}}? האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה!? אלא {{צ|חכמות בחוץ תרנה}} - כד נגיד ממוחא סתימאה דאריך אפין למוחא דזעיר אנפין באינון נימין, כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא. בגין דלית קיומא למוחא תתאה אלא בקיומא דמוחא עלאה. וכד נגיד מהאי להאי כתיב {{צ|תתן קולה}} - חד. ובגין דנגיד ממוחא למוחא באינון נימין - אינון לא אשתכחו קשישין. מאי טעמא? משום דאי אשתכחו קשישין - לא נגיד חכמתא למוחא בהון. 

בגיני כך לית חכמתא נפקא מבר נש דאיהו  קשיא ומארי דרוגזא דכתיב {{צ|דברי חכמים בנחת נשמעים}} {{ממ|קהלת|ט|יז}}. ומהכא אוליפנא מאן דשערוי דרישיה קשישן - לאו חכמתא מתישבא עמיה. 

ועל דא אינון אריכי למיתי תועלתא לכלא. מאי לכלא? למיעל על חוטא דשדרה דמתשקיין מן מוחא. ובגין דא לא תלי שערא דרישא על שערא דדיקנא. דשערא דרישא תלי וסליק על אודנין לאחורוי, ולא תלי על דיקנא, משום דלא אצטריך לאתערבא אלין באלין, דכלהו מתפרשן בארחייהו. 

תאנא: כלהו שערי - בין דרישא בין דדיקנא - כלהו חוורי כתלגא. {{ש}}
ותאנא: אינהו דדיקנא קשישאי כלהו. מאי טעמא? משום דאינון תקיפא דתקיפין -  לאחתא אינון תליסר מכילן מעתיק דעתיקין. והני מכילן מקמי אודנוי שריין. והני מכילן סתימן אינון, דלא יתערבון באחרנין. 

ואי תימא דלית אחרנין כוותייהו -- לא! דתניא תליסר מכילן דרחמי מעתיקא קדישא: 
# '''מי אל כמוך''' - חד. 
# '''נושא עון''' - תרי. 
# '''ועובר על פשע''' - תלת. 
# '''לשארית נחלתו''' - ארבע. 
# '''לא החזיק לעד אפו''' - חמש. 
# '''כי חפץ חסד הוא''' - שית. 
# '''ישוב ירחמנו''' - שבעה. 
# '''יכבוש עונותינו''' - תמניא. 
# '''ותשליך במצולות ים כל חטאתם''' - תשעה. 
# '''תתן אמת ליעקב''' - עשרה. 
# '''חסד לאברהם''' - חד סר. 
# '''אשר נשבעת לאבותינו''' - תריסר. 
# '''מימי קדם''' - תליסר. 

לקביל דא '''אל רחום וחנון וגו'''' ואינון לתתא. 

ואי תימא משה איך לא אמר אלין עלאין? {{ש}}
אלא משה לא אצטריך אלא לאתר דדינא אשתכח, ובאתר דדינא אשתכח לא בעי הכי למימר. ומשה לא אמר אלא בעידנא דישראל חאבו ודינא הוה תלייא, ובגיני כך לא אמר משה אלא באתר דדינא אשתכח. אבל בהאי אתר - סדורא דשבחא דעתיק יומין מסדר נביאה! 


ואינון תליסר תקונין דדיקנא עלאה קדישא  טמירא דטמירין - תקיפין  לתברא ולאכפייא כל גזרי דינין! מאן חמי דיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין דלא אכסיף  מניה! ובגין כך כל שערוי קשישין ותקיפין בתקונוי. &lt;קטע סוף=דף קלא ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קלב|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קלב א/&gt;ואי תימא אי הכי הא שערי דלתתא אינון אוכמי - אמאי לא הוו דא כדא? דתניא כתיב {{צ|קווצותיו תלתלים שחורות כעורב}} {{ממ|שיר|ה|יא}}, וכתיב {{צ|ושער רישיה כעמר נקא}} {{ממ|דניאל|ז|ט}}!? -- לא קשיא! הא בדיקנא עלאה, הא בדיקנא תתאה! ועל דא כד אתייהיבת אורייתא לישראל - אתייהיבת באש שחורה על גבי אש לבנה. 

ועיקרא דמלה משום דהני שערי ממוחא אשתכחו לאתמשכא למוחא דלתתא. ואינון לעילא מן דיקנא. דיקנא בלחודוי הוא, וכל תקונוי בלחודיהון אשתכחו! דיקנא בלחודוי, ושערי בלחודייהו.


'''תקונא קדמאה''' - תקונא דשארי מרישא דשערי דרישא. {{ש}}
ותאנא: כל תקוני דיקנא לא אשתכח אלא  ממוחא דרישא. והכא לא פריש הכי דהא לא הוי אלא תקונא דא דנחית מן רישא דשערי דרישא. הכי אשתכח. &lt;small&gt;'''(חסר כאן)'''&lt;/small&gt; 
{{להשלים}}


ומהאי דיקנא אשתמודע כל מה דהוי ברישא מאלף עלמין דחתימין בעזקא דדכיא. עזקא דכליל כל עזקין. 

אורכא דכל שערא דנחית מקמי אודנוי - לא הוי אריכא, ולא אתדבק דא בדא, ולא (ס&quot;א דכלא) נחתין. אלין שערין - מכד נגדין אתמשכן (ס&quot;א אלא מכד נחתין אלין שערין נגדין ואתמשכן) ותליין.{{הערה|לא באמת הבנתי את הגהות ופירושו של המתוק מדבש בפסקה זו ולכן לא נגעתי כאן בהצגת הנוסחאות השונות, וצע&quot;ע - ויקיעורך}}

ושירותא דתקונא קדמאה - {{ב|תלתין וחד|31}} קוצי שקילן אתמשכן עד רישא דפומא. {{ב|ותלת מאה ותשעין|ש&quot;צ}} נימין אשתכחן בכל קוצא וקוצא. 

תלתין וחד קוצי שקילין דהוו בתקונא קדמאה תקיפין לאכפייא לתתא כחושבן '''{{גמט|א&quot;ל}}'''. מהו '''{{גמט|אל}}'''? תקיף יכול. ובכל קוצא וקוצא מתפרשין תלתין וחד עלמין תקיפין שלטין לאתעיינא.  ואתפשטו  תלתין וחד בהאי סטר ותלתין וחד בהאי סטר. 

וכל עלמא ועלמא מניה מתפרש לאלף עלמין דכסיפין לעדונא רבא. וכלא סתים ברישא דדיקנא דכליל תקיפא. וכלילן בהאי '''אל'''. ועם כל דא האי '''אל''' אתכפייא לרחמי דרחמי דעתיק יומין, ואתכלל ואתפשט ביה. 

אמאי עד פומא? משום דכתיב {{צ|דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ}} {{ממ|דניאל|ז|י}} - מאי {{צ|דינא יתיב}}? יתיב לאתריה, דלא שלטא. הדא הוא דכתיב {{צ|פלא יועץ אל גבור}} {{ממ|ישעיה|ט|ה}} - {{צ|אל}} דהוא {{צ|גבור}}, ואתבסם בדיוקנא קדישא דעתיק יומין. ורזא דכתיב '''{{צ|מי אל כמוך}}''' - בעתיק יומין אתמר, בתקונא קדמאה דדיקנא קדישא עלאה.


* '''עלמא קדמאה דנפיק מתקונא קדמאה''' - שליט ונחית וסליק לאלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין. ומניה מתאחדין בקסטא בעזקא רבא.
* '''עלמא תניינא דנפיק מהאי תקונא''' - שליט ונפיק. ונחית וסליק {{ב|לשבעה וחמשין|נ&quot;ז}} אלף דרגין מארי דיבבא. ומתאחדן מניה לאכפייא בקודלא בחיורא.
* '''עלמא תליתאה דנפיק מהאי תקונא''' - שליט ונחית וסליק ל{{ב|שיתא ותשעין|צ&quot;ו}} אלפין מארי דיללא. ומתאחדן מניה כבוסיטא לקוסיטרא. 


ומהאי תקונא מתכפיין כלהו ומתבסמן במרירא דדמעין דמתבסמין בימא רבא. 

מאן חמי תקונא דא דדיקנא קדישא עלאה יקירא דלא אכסיף מניה! {{ש}}
מאן חמי טמירותא  דקוצין דשערי דתליין מהאי סבא יתיב בעיטרא דעטרין! {{ש}}
עטרין דכל עטרין! {{ש}}
עטרין דלא אתכללו בעטרין! {{ש}}
עטרין דלא כשאר עטרין! {{ש}}
עטרין - דעטרין דלתתא מתאחדן מנהון! 

ובגין כך הני תקונין - אינון תקונין דלתתא מנהון מתאחדין. תקוני דאתתקן דאצטריך לאתברכא מאן דבעי ברכה. דכל תקונין דאתתקן - בקבלהון ברכאן משתכחין, ואתעביד מה דאתעביד. 

כלא כליל בהני תקונין! כלא זקפן לקבלי תקונין דמלכא תקיפא, עתיקא סתימא דכלא! וכלהו אתבסמן מתקונין אלין!{{ש}}
תאנא: אי עתיק דעתיקין קדישא דקדישין לא אתתקן באלין תקונין - לא אשתכחו עלאין ותתאין, וכלא הוי כלא הוי! 

ותניא: עד כמה זהירין אלין  תקוני דדיקנא? -- עד תליסר. &lt;קטע סוף=דף קלב א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קלב|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קלב ב/&gt;וכל זמנא דתליסר אלין משתכחין - זהירין אלין דלתתא. וכלא בחושבנא דאלין תליסר. אשתכח דיקנא דמלכא עתיקא יקירא מכלא! כלא בחד איהו - טמירא ויקירא! 

ובגין דאיהו יקירא וטמירא מכלא - לא אדכר ביה באתר דאורייתא{{הערה|ס&quot;א &quot;לא אדכר באורייתא&quot;}} ולא אתגלייא. ומה דיקנא אתגלייא? דיקנא דכהנא רבא עלאה! ומהאי דיקנא נחית לדיקנא דכהנא רבא דלתתא. 

דיקנא דכהנא רבא בתמניא תקונין אתתקן. ובגין כך תמניא תקונין לכהנא רבא כד משחא נחית על דקניה. הדא הוא דכתיב {{צ|כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן וגו'}} {{ממ|תהלים|קלג|ב}}. ומנא לן? דכתיב  {{צ|שבת אחים '''גם''' יחד}} {{ממ|תהלים|קלג|א}} - {{צ|גם}} - לרבות כהן גדול דלתתא; דכל זמנא דכהנא רבא דלתתא משמש בכהונא רבא - כביכול כהן גדול דלעילא משמש בכהונא רבא. 

דא תקונא חד דדיקנא דעתיקא סתימא דכלא. 

אמר ליה רבי שמעון: &quot;''יאות אנת ר' יצחק למחמי ביקירא דתקוני דדיקנא, וסבר אפי דעתיק יומין עתיקא דעתיקין! זכאה חולקך וזכאה חולקי עמכון בעלמא דאתי!''&quot;


'''תקונא תניינא''' - מתתקן שערא מרישא דפומא עד רישא אחרא דפומא בתקונא שקיל. {{ש}}
&quot;''קום ר' חזקיה וקאים בקיומך! ואוקיר יקרא דתקונא דא דדיקנא קדישא!''&quot;

'''קם ר' חזקיה'''. שארי ואמר: {{צ|אני לדודי ועלי תשוקתו}} {{ממ|שיר|ז|יא}} - מי גרם ש{{צ|אני לדודי}}? משום ד{{צ|עלי תשוקתו}}. 

מסתכל הוינא וארו חמית נהורא יקירא דבוצינא עלאה - נהיר וסליק {{ב|לתלת מאה וחמשה ועשרין|שכ&quot;ה}} עיבר. וחד חשוך הוה אתסחי בההוא נהורא כמאן דאתסחי בההוא נהרא עמיקא דמימוי מתפלגין ונהרין ונגדין לכל עיבר ממה דעלוי. וסליק ההוא נהורא בשפתא דימא עלאה עמיקא - דכל פתחין טבין ויקירין בההוא פתחא אתפתחן. 

אנא שאיל מהם פשרא דחמית. {{ש}}
פתחו ואמרו: &quot;'''''{{צ|נושא עון}}''' חמיתא!''&quot; {{ש}}

אמר: &quot;'''''דא הוא תקונא תניינא!'''''&quot; {{ש}}
יתיב. 

א&quot;ר שמעון: &quot;''האידנא אתקשר  עלמא! בריך אנת ר' חזקיה לעתיקא דעתיקין!''&quot; 


אמר ר' שמעון: כלהו בוצינין חברין דאתיין בהאי עזקא קדישא - אסהדנא עלי שמייא עלאין דעלאין וארעא קדישא עלאה דעלאה  - דאנא חמי השתא מה דלא חמא בר נש מיומא דסליק משה זמנא תניינא לטורא דסיני! {{ש}}
דאנא חמינא אנפאי נהירין כנהורא דשמשא תקיפא דזמין למיפק באסוותא לעלמא, דכתיב {{צ|וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה}} {{ממ|מלאכי|ג|כ}}. {{ש}}
ועוד: דאנא ידענא דאנפאי נהירין! ומשה לא ידע ולא אסתכל. הדא הוא דכתיב {{צ|ומשה לא ידע כי קרן עור פניו}} {{ממ|שמות|לד|כט}}. {{ש}}

ועוד דאנא חמי בעיני תליסר מכילין גליפין קמאי, ונהירין כבוצינין. וכד אתפריש כל חד מנייהו מפומיכון - אסתליק ואתתקן ואתעטר ואתטמר בטמירותא דתקוני דדיקנא. וכל אחרנין אשתארן. ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו - נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה. וכד אסתיים לאתפרשא - סליק ואתעטר בעטרא קדישא ואתתקן ואתטמר ויתיב בתקונוי דדיקנא קדישא. וכן לכל חד וחד. 

&quot;''אזדרזו חברין קדישין! דהא בקיומא דא לא יהא עד דייתי מלכא משיחא!''&quot;

&quot;''קום ר' חזקיה תניינות '''ואוקיר תיקונא תליתאה''' דדיקנא קדישא!''&quot;


תאנא: עד לא קם ר' חזקיה - קלא נפק ואמר {{צ|אין מלאך אחד עושה שתי שליחיות}}! {{ש}}
אתרגיש ר' שמעון ואמר: &quot;''ודאי כל חד וחד באתריה! ואנא ור' אלעזר ברי ור' אבא - נשתלים שלימתא עלאה''&quot;. {{ש}}
&quot;''קום ר' חייא!''&quot;


'''קם ר' חייא''' פתח ואמר: {{צ|וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יֱהֹוִה הנה לא ידעתי דַּבֵּר כי נער אנכי}} {{ממ|ירמיהו|א|ו}}. וכי ירמיה לא הוה ידע למללא? והא כמה מלולין נפקי מפומוי עד לא אמר דא! והוא אמר מלה כדיבא דכתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}}!? {{ש}}
אלא  חס ושלום דאיהו אמר על דא! 

אלא הכי תאנא: מה בין 'דבור' ל'אמירה'? &lt;קטע סוף=דף קלב ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קלג|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קלג א/&gt;'אמירה' הוא דלא בעי לארמא קלא, 'דבור' - בעי לארמא קלא ולאכרזא מלין, דכתיב {{צ|וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר}} {{ממ|שמות|כ|א}}. ותאנא: כל עלמא שמעו ההוא דבור וכל עלמא אזדעזעו. ובגין כך כתיב {{צ|וידבר}} ולא כתיב {{צ|ויאמר}}. {{ש}}
אוף הכא כתיב {{צ|הנה לא ידעתי '''דבר'''}} - לאכרזא מלה ולאוכחא ברוח קדשא לעלמא! 

אי הכי הא כתיב {{צ|וידבר יהוה אל משה לאמר}}!? אלא מאן הוא נביאה עלאה כמשה דלא זכה בר נש כוותיה - דהוא שמע 'דבור' בהכרזה ולא דחיל ולא אזדעזע! ושאר נביאים אזדעזעו אפילו ב'אמירה', ודחלין בדחילו! 


ותאנא: תקונא קדמאה דדיקנא ותניינא -  לאייתאה לתליתאה! דכתיב {{צ|הֶן כׇּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר}} {{ממ|איוב|לג|כט}}. &lt;small&gt;[נוסח אחר: ותא חזי דתרין תקונין קדמאין - למיתי לתליתאה הוו!]&lt;/small&gt; {{ש}}
דהוא תקונא תליתאה, מאמצעיתא דתחות חוטמא מתחות תרין נוקבין - נפיק חד ארחא.  ושערא  אתפסק בההוא ארחא. אמאי אתפסק? משום  דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה. ובגין כך יתיב תחות נוקבי חוטמא האי אורחא. ושערא לא אתרבי בהאי אורחא משום  דכתיב '''{{צ|ועובר על פשע}}''' - למיהב אעברא עד  פומא קדישא דיימא {{צ|סלחתי}}. 

תאנא: כמה ערקיסאות מחכאן לההוא פומא. ולא אתגלי לחד מנייהו - דהא אסתלק ואתעטר. ידיע ולא ידיע. 


תאנא '''[[ספרא דצניעותא|בצניעותא דספרא]]''': מהו דכתיב {{צ|פשע}}? זכו - {{צ|עובר}}, לא זכו - {{צ|פשע}}.  {{ש}}
האי בזעיר אנפין. {{ש}}
מאי בין האי להאי? {{ש}}
בזעיר אנפין כד נחית ההוא אורחא מתחות נוקבי חוטמי כתיב {{צ|ויחר אף יהוה בם וילך}} {{ממ|במדבר|יב|ט}}. מאי {{צ|וילך}}? דנפיק רוחא דרוגזא מאינון נוקבי. ומאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח. הדא הוא דכתיב 'כי רוח יהוה נשבה בו ואיננו' {{ממ|ישעיה|מ|ז|עיין שם=עיין שם}} [&lt;small&gt;בספרים אחרים: {{צ|כי רוח עברה בו ואיננו}}&lt;/small&gt; {{ממ|תהלים|קג|טז}}]. {{ש}}
באריך אפין כתיב {{צ|ועובר על פשע}}, וכתיב {{צ|ורוח עָבְרָה ותטהרם}} {{ממ|איוב|לז|כא}}. 

ותאנא: הכא כתיב {{צ|עובר על פשע}} - בההוא ארחא. התם {{צ|ועבר יהוה לנגוף את מצרים}} {{ממ|שמות|יב|כג}}. זכאה חולקיה דמאן דזכי להאי! 

'''ודא הוא תקונא תליתאה'''  דדיקנא יקירא קדישא עלאה עתיקא דעתיקי! 

אמר ר' שמעון: &quot;''ודאי קב&quot;ה יסגי לאוטבא לך, ויחדי לאגנא עלך!''&quot; 

ותאנא: מאי דכתיב {{צ|שוש אשיש ביהוה}} {{ממ|ישעיהו|סא|י}} - בעתיק יומין אתמר, דהא הוא חדוותא דכלא. 

תאנא: בשעתא דאתגלי האי אורחא דדיקנא דעתיק יומין - כלהו מארי דיבבא ויללה ומאריהון דדינא - סתימין ושתיקין. ולית דיפתח פטרא לאבאשא משום דהאי אורחא אתגלייא לתקנא. ומהאי - מאן דאחיד  ואזהר  לשתקאה - להאי אורחא רשים. דהוא סימנא דעתיקא קדישא. 


'''תקונא רביעאה''' - מתתקן שערא תחות פומא, מרישא חדא לרישא חדא. הדא הוא דכתיב '''{{צ|לשארית נחלתו}}''', כמה דאת אמר {{צ|ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה}} {{ממ|מ&quot;ב|יט|ד}} - הנמצאה ממש. {{צ|שארית}} דכתיב {{צ|שארית ישראל לא יעשו עולה}} {{ממ|צפניה|ג|יג}}. 


'''תקונא חמישאה''' - נפיק אורחא אחרא מתחות פומא. הדא הוא דכתיב '''{{צ|לא החזיק לעד אפו}}'''. 

&quot;''קום ר' יוסי!''&quot;

'''קם ר' יוסי''' פתח ואמר: {{צ|אשרי העם שככה לו אשרי העם שיהוה אלהיו}} {{ממ|תהלים|קמד|טו}}. {{ש}}
{{צ|אשרי העם שככה לו}} - מהו {{צ|שככה לו}}? כמה דאת אמר {{צ|וחמת המלך שככה}} {{ממ|אסתר|ז|י}} - שכיך מרוגזיה. {{ש}}
דבר אחר: שכיך '''ב'''רוגזיה, הדא הוא דכתיב {{צ|ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג}} {{ממ|במדבר|יא|טו}} - דא הוא דינא דדייני. {{צ|אשרי העם שיהוה אלהיו}} - רחמי דרחמי. 

דבר אחר: '''{{צ|שככה}}''' - שמא דכליל כל שמהן, וקב&quot;ה מעבר רוגזיה ואנח ביה לזעיר אנפין, ומעביר על כל אינון דלבר. {{ש}}
דתניא: ארחא עלאה דדיקנא קדישא (דאיהו נחית  תחות נוקבי דחוטמא דעתיקי) והאי ארחא דלתתא - שקילן אינון בכלא! &lt;קטע סוף=דף קלג א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קלג|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קלג ב/&gt;דא לעילא ודא לתתא! לעילא - '''{{צ|עובר על פשע}}'''. לתתא - '''{{צ|לא החזיק לעד אפו}}'''. ותנינן {{צ|לא החזיק}} - דלא אית אתר למיתב. כמה דלעילא יהיב ארחא לאתעברא - כך לתתא יהיב אתר לאעברא. 

תאנא: בכל אתר דבהאי עתיקא טמירא דכלא ארחא אתגלייא - טב לכלהו דלתתא! דהא אתחזי עיטא למעבד טב לכלא. מאן דסתים ולא אתגלייא - לית עיטא. ולית מאן דידע ליה אלא הוא בלחודוי, כמה ד'עדן עלאה' לית דידע ליה אלא הוא עתיקא דעתיקי. ועל האי כתיב {{צ|מה גדלו מעשיך יהוה מאד עמקו מחשבותיך}} {{ממ|תהלים|צב|ו}}. 

אמר ר' שמעון: &quot;''יתתקנון עובדך לעלמא דאתי מעם עתיקא דעתיקין''&quot;. 


'''תקונא שתיתאה''' - מתתקן שערא וסליק מלרע לעילא, וחפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא  לרישא דפתחא דארחא תתאה דפומא. 

&quot;''קום ר' ייסא ואתקון תקונא דא!''&quot; 

'''קם ר' ייסא''' פתח ואמר: {{צ|וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ}} {{ממ|ישעיה|נד|י}} וכתיב {{צ|וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ}} {{ממ|ישעיהו|נד|ח}}. הני קראי קשיין אהדדי!? 

ולא אקשו! דתנינן אית חסד ואית חסד. אית 'חסד דלגאו' ואית 'חסד דלבר'. {{ש}}
חסד דלגאו - הא דאמרן דעתיקא דעתיקין! והוא סתים בסטרא דא דדיקנא דאקרי {{צ|פאת הזקן}}. ולא בעי בר נש לחבלא האי סטרא משום האי חסד דלגאו דעתיק יומין. ובגין כך בכהן דלתתא כתיב ביה {{צ|לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו}} {{ממ|ויקרא|כא|ה}}. מאי טעמא? בגין דלא לחבלא אורחוי דחסד דעתיקא - דכהן מסטרא דא קא אתי. {{ש}}
ותאנא '''[[ספרא דצניעותא|בצניעותא דספרא]]''': בכלא אצטריך חסד לאתרבאה ולמבני! ולא לקטעא ליה ולא ישתצי מעלמא! {{ש}}
והאי דכתיב {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} - חסד דעתיק יומין! 

{{צ|ובחסד עולם}} - חסד דאקרי &quot;חסד עולם&quot;, והאי הוא אחרא דזעיר אנפין דכתיב {{צ|אמרתי עולם חסד יבנה}} {{ממ|תהלים|פט|ג}}. 

והאי חסד דעתיק דעתיקין הוא חסד דקשוט. וחסד דקשוט לאו בחיי גופא אתמר אלא בחיי דנשמתא. ובגין כך כתיב '''{{צ|כי חפץ חסד הוא}}''' - דא הוא '''תקונא שתיתאה''' דדיקנא יקירא דעתיק דעתיקי! 


'''תקונא שביעאה''' - פסיק שערא ואתחזן תרין תפוחין בתקרובתא דבוסמא, שפירן ויאן למיחזי. 

פתח ר' שמעון ואמר: {{צ|כתפוח בעצי היער וגו'}} {{ממ|שיר|ב|ג}} - מה תפוח זה כליל בתלת גווני - כך קב&quot;ה! תרין תפוחין כליל שיתא גווני. ותרין תפוחין אלין  דאינון תקונא שביעאה - אינון כללא דכל שיתא תקונין דאמינא! ובגיניהון אתקיים {{צ|באור פני מלך חיים}} {{ממ|משלי|טז|טו}}. 

ותאנא: מהני תפוחין נפקין חיין לעלמא, ומחזיין חידו לזעיר אנפין. 

כתיב {{צ|יאר יהוה פניו אליך}} {{ממ|במדבר|ו|כ}}, וכתיב {{צ|באור פני מלך חיים}}. {{ש}}
{{צ|באור פני מלך}} - אלין אינון תרין תפוחין דתקרובתא דבוסמא דאמינא. {{ש}}
{{צ|יאר יהוה פניו אליך}} - פנים דלבר - דכד נהרין מתברך עלמא. {{ש}}
ותאנא: כל זמן דהני בוציני דלבר נהירין - כל עלמא מתברך ולא אשתכח רוגזא בעלמא. ומה אי הני דלבר כך - תרין תפוחין דנהרין תדירא דחדאן תדירא - על אחת כמה וכמה! 

תניא: כד אתגליין תרין תפוחין אלין - אתחזי זעיר אנפין בחדוותא. וכל אינון בוצינין דלתתא בחדוותא. וכל אינון דלתתא נהרין. וכל עלמין חדאן ושלימין מכל שלימותא. וכלא חדאן ונהרין. וכל טיבו לא פסיק. כלהו אתמליין בשעתא חדא. כלהו חדאן בשעתא חדא! 

תא חזי! פנים דלבר - אית זמן דנהרין ואית זמן דלא נהרין! ובגין כך כתיב {{צ|יאר יהוה פניו אליך}} {{ממ|במדבר|ו|כ}}, {{צ|יאר פניו אתנו סלה}} {{ממ|תהלים|סז|ב}} - מכלל דלא הוי תדירא, אלא כד אתגליין תפוחין דלעילא. 

תאנא: אלין תפוחין דסתימין - נהירין וחוורין תדירא. ומנהון נהירין {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר. וכל שיתא תקונין קדמאין דבדיקנא - ביה כלילן. הדא הוא דכתיב '''{{צ|ישוב ירחמנו}}'''. {{צ|ישוב}} - מכלל דזמנין טמירין וזמנין אתגליין. 

הכא הוא '''{{צ|ישוב ירחמנו}}''' ובהאי דלתתא הוא '''{{צ|ואמת}}'''. {{ש}}
'''דא הוא תקונא שביעאה''' דכליל שיתא בתרין תפוחין דבעתיקא דעתיקין.&lt;קטע סוף=דף קלג ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קלד|א}}


&lt;קטע התחלה=דף קלד א/&gt;'''תקונא תמינאה''' -  נפיק חד חוטא דשערי סוחרניה דדיקנא, ותליין בשקולא עד טבורא. 

&quot;''קום אלעזר ברי - אתקין תקונא דא!''&quot;

'''קם רבי אלעזר'''. פתח ואמר: {{צ|הכל תלוי במזל ואפילו ספר תורה שבהיכל}}. מלה דא אוקימנא '''[[ספרא דצניעותא|בספרא דצניעותא]]'''. והכא אית לאסתכלא. 

וכי הכל תלוי במזל?! ותנינן ספר תורה קדש ונרתקו קדש וההיכל קדש. וכתיב {{צ|וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש}} {{ממ|ישעיה|ו|ג}} - הא תלת אינון. וספר תורה לקבליהון - נרתקו קדש, וההיכל קדש, והוא קדוש. והתורה נִתנה בשלש קדושות, בשלש מעלות, בימים שלשה. שכינה בשלש - לוחות וארון והיכל. והכל בספר תורה תליא! ואיהו תליא במזל!? וכתיב {{צ|ומאותות השמים אל תחתו}} {{ממ|ירמיהו|י|ב}}! מאן דאיהו בקדושות הללו להוי תליא במזלא?! 

אלא הכי אוקימנא בספרא דצניעותא, האי חוטא יקירא קדישא דכל שערי דדיקנא תליין ביה אתקרי '''מזל'''. מאי טעמא? משום דכל קדשי קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין. וספר תורה - אע&quot;ג דאיהו '''קדוש''' - לא חל עליה עשר קדושין עד דעייל להיכל. כיון דעייל להיכל - אתקרי '''קדוש בעשר קדושות'''. כגוונא דלעילא  דלא אתקרי '''היכל''' אלא כד אתחברן עשר קדושות. 

ותאנא: {{צ|הכל תלוי במזל}} - דאיהו האי חוטא יקירא קדישא - דכל שערין תליין ביה. אמאי אקרי {{צ|מזל}}? משום דמניה תליין מזלי, ומזלי מניה עלאין ותתאין. ובגין כך איהי תלייא. וביה תליין כל מלי דעלמא עלאין ותתאין. ואפילו {{צ|ספר תורה שבהיכל}} דמתעטר בעשר קדושות - לא נפיק מכלליה עם שאר קדושין. וכלהו תליין בהאי! 

ומאן דחמי להאי תקונא - אתכבשן חוביהון מקמיה ומתכפיין. הדא הוא דכתיב '''{{צ|יכבוש עונותינו}}'''. 

אמר ליה ר' שמעון: &quot;''בריך ברי לקודשא דקדישין עתיק מכלא!''&quot;


'''תקונא תשיעאה''' - מתערבין שערי עם אינון שערי דתליין, ולא נפקין דא מן דא. 

&quot;''קום ר' אבא!''&quot; 

'''קם ר' אבא''' ואמר: אלין  שערי דמתערבין עם אינון דתליין אקרון '''{{צ|מצולות ים}}''' - משום דנפקי ממותרי מוחא. ומהאי אתרא רמיו כל מארי דתבעין חובי דבני נשא ואתכפיין. 

אמר ר' שמעון: &quot;''בריך תהא לעתיק יומין!''&quot;


'''תקונא עשיראה''' - נחתין שערי תחות דיקנא וחפיין בגרונא תחות דיקנא. 

&quot;''קום ר' יהודה!''&quot; 

'''קם ר' יהודה''' פתח ואמר: {{צ|ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד יהוה וגו'}} {{ממ|ישעיה|ב|יט}}. {{צ|מפני פחד יהוה}} - הא אתידע דמאן דאיהו לבר {{צ|פחד יהוה}} אתקרי. {{צ|ומהדר גאונו}} - אינון שערי דתחות דיקנא ואתקרון {{צ|הדר גאונו}}. {{ש}}
תרי! 
* '''תקונא עשיראה''' - '''{{צ|תתן אמת ליעקב}}''', 
* '''ותקונא חד סר''' - דלא נפקי נימא מן נימא - '''{{צ|חסד לאברהם}}'''.


'''תקונא דתריסר''' - דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרין. ויאין שערי סחור סחור ליה בגין דלא אשתכח טרחותא, כמה דאצטריך. 

טרחותא במאי קא מיירי? {{ש}}
דינא! באתר  דינא טרחותא אשתכח! {{ש}}
וכי שערי דדיקנא טרחא אינון או דינא אינון? והא כלא רחמי אתחזן?! {{ש}}
אלא דלא אתטרח בנשיבא דרוחא דזעיר אנפין! 

דתאנא: מהאי פומא קדישא עלאה קדש קדשים נשבא רוחא. מאי רוחא? רוחא דאיתרק  ביה. דמתלבש ביה  זעיר אנפין. ומהאי רוחא מתלבשין כל אינון דלתתא. וכד ההוא רוחא נפיק - אתפרש {{ב|לתלתין ושבעה אלף|37,000}} עיבר. ואתפשט  כל חד בלחודוי לאתריה. וכל מאן דאתחזי לאתלבשא מניה - אתלבש. 

ועל דא שערין לא אשתכחו על פומא קדישא, משום דרוחיה נפיק ולא בעי מלה אחרא לאתערבא ביה ולקרבא בהדיה. ודא הוא טמירותא דכלא דלא אתדבק לא לעילא ולא לתתא. והוא סתים בסתימא דסתימין דלא אתידע. &lt;קטע סוף=דף קלד א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קלד|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קלד ב/&gt;דא הוא דלא אתתקן ולא הוה ביה תקונא. ובגין כך רוח דנפיק לבר  מההוא דלבר, ומתלבשין ביה נביאי מהימני - אתקרי {{צ|פי יהוה}}. אבל בהאי עתיקא דעתיקין - לא אתפרש. ולית מאן דידע רוחיה בר איהו. ובגין כך שערוי שקילין סוחרנא דפומא, ופומא אתפני מכל סטרוי. 

ובהאי אתרחיצו אבהתנא לאתלבשא בהאי רוחא דמתפשט לכמה עיברין, באתר דכל שערי שקילין בסוחרנוי. הדא הוא דכתיב '''{{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}'''. 

'''ודא הוא תקונא קדישא עלאה דתריסר''', דמכאן אשתלשלו תריסר תחומין לעילא, תריסר תחומין לתתא, תריסר תחומין לתריסר שבטי אבהתא. הדא הוא דכתיב '''{{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}'''.


'''תקונא דתליסר''' - תליין שערי דתחות דיקנא מכאן ומכאן, ביקרא יאה וביקרא שפירא, וחפיין עד טבורא, ולא אתחזיין מאנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירן חוורין. 

א&quot;ר שמעון: זכאה חולקיה דמאן דאשתכח בהאי אדרא קדישא עלאה דאנן ביה! זכאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתי! דאנן יתבין בקדושה עלאה, אשא עלאה אסחר לן, והא כל תקונין עלאין  דדיקנא קדישא אתתקנו ואתעטרו ואסחרו לדוכתייהו. 

והאי תקונא דתליסר הוא תקונא יאה דביה אחידן כלא! כלהו מתכספין למזקף רישא לקבליה. מניה תליין כל אינון דבזעיר אנפין אחידן. מניה תליין עלאין ותתאין. וכל גנזין עלאין ותתאין גניזין ביה וביה כלילן. ואיהו מזלא דמתזלא מניה כלא. דא הוא תקונא שלימתא דאשלים לכל תקונין! דא אשלים לכלא!


תאנא: אלין תקונין אקרון {{צ|'''ימי קדם'''}} - יומין קדמאין דקדמאי. ואינון דאשתכחו בזעיר אנפין אקרון {{צ|'''ימי עולם'''}}. {{ש}}
ותאנא: אלין {{צ|ימי קדם}} - כלהו מתתקנן בתקונא דדיקנא דעתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין. והאי דתליסר כליל להון כמה דאתמר. ודא יומא לא אתכליל בהדייהו אלא הוא כליל כלא. 

ובההוא זמנא דאתער עתיק יומין בתקונין דלעילא - ההוא אתקרי {{צ|יום אחד}}; דביה זמין לאוקיר דיקניה. הדא הוא דכתיב {{צ|יום אחד הוּא יִוָּדַע לַיהֹוָה}} {{ממ|זכריה|יד|ז}} - {{צ|הוא}} בלחודוי יתיר מכלא, {{צ|הוא}} דכליל כלא, {{צ|הוא}} דלא אתקרי בשמא ידיעא. 

דתנינן, באתר דאית יום אית לילה - דלית יום בלא לילה. ומשום דההוא זמנא זמן יהא דיקרא דדיקנא והוא בלחודוי ישתכח - לא אתקרי לא יום ולא לילה! דלית 'יום' אקרי אלא מסטרא דילן, ולית 'לילה' אקרי אלא מסטרא דילן. ומשום דהאי תקונא כליל כלא - לא אתידע ולא אתחזי מניה. ומניה נגיד משחא דרבותא לתליסר עיבר מבועין  לכל אינון דלתתא דנהרין בההוא משחא. 

בתליסר תקונין אילין אתתקנא דיקנא קדישא עלאה. ואלין תקונין דבהאי דיקנא מתתקנן ונחתן לכמה עיבר, ולא אתחזון היך מתפשטין והיך נפקין. מכלא אסתימו ומכלא אתטמרו. לית דידע אתר להאי עתיקא. בפשיטותא דלהון כלהון כלילן כמה דאתמר. אתידע ולא אתידע, טמיר ולא טמיר. עליה אתקרי {{צ|אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}} {{ממ|ישעיה|מב|ח}}, וכתיב {{צ|הוא עשנו ולא אנחנו}} {{ממ|תהלים|ק|ג}}. וכתיב {{צ|ועתיק יומין יתיב}} {{ממ|דניאל|ז|ט}} - באתריה יתיב ולית דידע ליה. יתיב ולא שכיח. וכתיב {{צ|אודך על כי נוראות נפליתי וגו'}} {{ממ|תהלים|קלט|יד}}.


אמר ר' שמעון לחברייא: כד אתפריס פריסא דא דאתון חמאן עלנא - אנא חמינא דנחתו כל תקונין בגווה ונהירו באתר דא. וחד פרוכתא בוצינא דקודשא בריך הוא  פריסא בארבע סמכין לארבע עיבר. &lt;קטע סוף=דף קלד ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קלה|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קלה א/&gt;סמכא חד הוא יתיב מתתא לעילא, וחד מגרופיא בידיה. ובמגרופיא ארבע מפתחין שנינן{{הערה|ספרים אחרים: &quot;שניין&quot;}} מכל סטרוי. ומתאחדן בפרסא ונחתין לה מעילא לתתא. וכן לסמכא תניינא, ותליתאה ורביעאה. ובין סמכא לסמכא אחידן תמניסר רגלי דסמכי, ומתנהרין בבוצינא דגליפא בההוא פריסא. וכן לארבעה עיבר. 

וחמינא אלין תקונין דנהרין עלה - והוו מחכאן מלי דפומנא - לאתעטרא ולאסתלקא כל חד באתריה. וכד הוו מתתקנן מפומנא - כל חד וחד סליק ואתעטר ואתתקן בההוא תקונא דאתתקן הכא מכל פומא דחד מינן. ובשעתא דחד מינן פתח פומא לתקנא בההוא תקונא - ההוא תקונא הוה יתיב ומחכה למלה דנפיק מפומיכון, וכדין סלקא בדוכתיה ואתעטר. 

וכל סמכין מכאן ומכאן חדאן על דשמעין מה דלא ידעו, וצייתין לקליכון. כמה רתיכין קיימין הכא בגיניכון! זכאין אתון לעלמא דאתי! דכלהו מלי דנפקי מפומיכון - כלהו מלין קדישין, מלין כשרן, דלא אסטאן לימינא ולשמאלא. קב&quot;ה חדי למשמע וציית להני מלי - עד דהוא  אגזר דינא די לעלמא דאתי תימרון זמנא אחרא כל הני מלי קדישין! עלייכו כתיב {{צ|וחכך כיין הטוב וגו' דובב שפתי ישנים}} {{ממ|שיר|ז|י}}. מאי {{צ|דובב שפתי ישנים}}? דאפילו לעלמא דאתי מרחשן שפוותייכו אורייתא קמיה. 


===[תיקונים דזעיר אנפין]===
השתא אתתקנו ואתכוונו דעתא למתקן תקונוי דזעיר אנפין! {{ש}}
היך יתתקן והיך יתלבש בתקונוי מתקוני עתיק יומין קדישא דקדישין טמירא דטמירין טמירא מכלא! {{ש}}
דהשתא חובתא  עלייכו למגזר דינא קושטאה יאה ושפירא, ולאתקנא כל תקונין על בורייה! 

תקוני דזעיר אנפין - מתקוני דאריך אפין אתתקנו. ואתפשטו תקונוי מכאן ומכאן כחיזו בר נש. ומשלפא ביה רוחא דטמירא דכל טמירין בגין למיתב על כורסייא דכתיב {{צ|ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה}} {{ממ|יחזקאל|א|כו}}. {{צ|כמראה אדם}} - דכליל כל דיוקנין. {{צ|כמראה אדם}} - דכליל כל שמהן. {{צ|כמראה אדם}} - דביה סתימין כל עלמין עלאין ותתאין. {{צ|כמראה אדם}} - דכליל כל רזין דאתמרו ואתתקנו עד דלא אברי עלמא ואף על גב דלא אתקיימו. 


תאנא '''[[ספרא דצניעותא|בצניעותא דספרא]]''': עתיקא דעתיקין עד לא זמין תקונוי - באני מלכין, כנס מלכין, ומשער מלכין. ולא הוו מתקיימי עד דדחי  לון ואצנע לון לבתר זמנא. הדא הוא דכתיב {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}} {{ממ|בראשית|לו|לא}}. {{צ|בארץ אדום}} - באתר דכל דינין מתקיימין תמן. 

וכולהו לא אתקיימו עד דרישא חוורא עתיקא דעתיקין אתתקן. כד אתתקן - תקין כל תקונין דלתתא. תקין כל תקונין דעלאין ותתאין. מכאן אוליפנא כל רישא דעמא דלא אתתקן הוא בקדמיתא - לית עמא מתתקנא. ואי איהו מתתקן - כלהו מתתקנן. ואי איהו לא מתתקן בקדמיתא - לא יכלין עמא לאתתקנא.

מנלן? מעתיק יומין. דעד לא אתתקן הוא בתקונוי - לא אתתקנו כל אינון דבעו לאתתקנא, וכלהו עלמין אתחרבו. {{ש}}
הדא הוא דכתיב {{צ|וימלוך באדום בלע בן בעור}}  {{ממ|בראשית|לו|לב}}. {{צ|וימלוך באדום}} - רזא חדא  הוא; אתר דכל דינין מתקטרין תמן ותליין מתמן. 

{{צ|בלע בן בעור}} - תאנא: הוא גזרת דינא תקיפא דתקיפין, דבגיניה מתקטרן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה.  {{ש}}
{{צ|ושם עירו דנהבה}}. מאי {{צ|דנהבה}}? כלומר '''דין הבה''', כמה דאת אמר {{צ|לעלוקה שתי בנות הב הב}} {{ממ|משלי|ל|טו}}. 

כיון דסליק לאתישבא ביה - לא קאים ולא הוה יכיל למיקם, וכלהו עלמין אתחרבו. מאי טעמא? משום דאדם לא אתתקן. דתקונא דאדם בדיוקניה כליל כלא. ויכיל כלא לאתישבא ביה. &lt;קטע סוף=דף קלה א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קלה|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קלה ב/&gt;ובגין דתקונא דא דאדם לא אשתכח - לא יכילו למיקם ולאתישבא, ואתבטלו. 

{{צ|ואתבטלו}} סלקא דעתך!? והא כלהו באדם אתכלילן!? אלא אתבטלו ואסתלקו מההוא תקונא עד דייתי תקונא{{הערה|נוסח אחר: &quot;דיוקנא&quot;}} דאדם. וכד אתא האי דיוקנא - אתגלפו  כלהו ואתחזרו לקיומא אחרא; מנהון אתבסמו,  ומנהון לא אתבסמו כלל. 

ואי תימא והא כתיב {{צ|וימת}}! {{צ|וימת}} - דאתבטלו לגמרי!? -- לאו הכי! אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה קארי ביה &quot;מיתה&quot;, כמה דאת אמר {{צ|וימת מלך מצרים}} - דנחת מדרגא קדמאה דהוה קם ביה. 

וכיון דאתתקן אדם - אתקרון בשמהן אחרנין, ואתבסמו בקיומא ביה, וקיימין בדוכתייהו. {{ש}}
וכלהו אתקרון בשמהן אחרנין מן קדמאין - בר ההוא דכתיב ביה {{צ|ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב}} {{ממ|בראשית|לו|לט}}. מאי טעמא? משום דהני לא אתבטלו כשאר אחרנין משום דהוה דכר ונוקבא - כהאי תמרא דלא סלקא אלא דכר ונוקבא. ובגין כך השתא דאשתכחו דכר ונוקבא - לא כתיב בהו 'מיתה' כאחרנין ואתקיימו. אבל לא אתישבו עד דאתתקן דיוקנא דאדם. וכיון דאתתקן דיוקנא דאדם - אתחזרו ואתקיימו בקיומא אחרא ואתיישבו.

===[תיקוני גולגלתא דזעיר אנפין]===
תאנא: כד סליק ברעותא דרישא חוורא למעבד יקרא ליקריה - תקין וזמין ואפיק מבוצינא דקרדינותא חד ניצוצא,  וסליק  ואתפשט {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר. וניצוצא קאים, ושארי נפיק אוירא דכיא. ומתגלגלא ואתפשטא ונפיק חד גולגלתא תקיפא לארבע סטרין. ובהאי אוירא דכיא אשתאיב ניצוצא ואתאחד וכליל  ביה.{{ש}} {{צ|ביה}} סלקא דעתך?! אלא אתטמר ביה. ובגין כך האי גולגלתא אתפשט בסטרוי. 

והאי אוירא הוא טמיר דטמירין דעתיק יומין ברוחא דגניז. {{ש}}
בהאי גולגלתא אתפשטו אשא מסטר חד ואוירא מסטר חד. ואוירא דכיא קאים עליה מהאי סטר, ואשא דכיא קאים מהאי סטר. {{ש}}
מאי אשא הכא?! -- אלא לאו הוא אשא! אבל  ניצוצא דא דאתכליל באוירא דכיא נהיר {{ב|למאתן ושבעין|270}} עלמין, ודינא מסטרוי אשתכח. ובגין דא האי גולגלתא אתקרי 'גולגלתא תקיפא'. 

בגולגלתא דא יתבין תשעה אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי וסמכין עלוי. {{ש}}
בהאי גולגלתא נטיף טלא מרישא חיוורא דאתמלי מניה תדיר, ומהאי טלא דאנער מרישיה זמינין מיתייא לאחייאה. והוא טלא דאתכליל בתרי גווני מסטרא דרישא חוורא
* חיוור בגוויה, 
* דכליל כלהו חיוורי.  
אבל כד אתיישבן בהאי רישא דזעיר אנפין - אתחזי ביה סומקא. כהאי בדולחא דאיהו חיוור ואתחזייא גוונא סומקא בגוונא חיוורא. 

ובגין כך כתיב {{צ|ורבים מישני אדמת עפר יקיצו - אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם}} {{ממ|דניאל|יב|ב}}. {{ש}}
{{צ|לחיי עולם}} - בגין דאתחזיאו לההוא חיוורא דאתי מסטר דעתיק יומין אריכא דאנפין. {{ש}}
{{צ|לחרפות לדראון עולם}} - בגין דאתחזיאו לההוא סומקא דזעיר אנפין. 

וכלא כליל בההוא טלא. הדא הוא דכתיב {{צ|כי טל אורות טלך}} {{ממ|ישעיה|כו|יט}}. {{צ|אורות}} - תרין. וההוא טלא דנטיף - נטיף כל יומא לחקלא דתפוחין כגווני חיוורא וסומקא. 

האי גולגלתא אנהיר בתרי גווני, להאי סטר ולהאי סטר. ומהאי אוירא דכיא אתפשטו אנפוי{{הערה|ה&quot;ג האריז&quot;ל (המתוק מדבש)}} {{ב|למאה וחמשין|150}} רבוא עלמין. ובגין כך אתקרי '''זעיר אנפין'''. ובשעתא דאצטריך - אתפשטו אנפוי ואריכין בההוא זמנא, בגין דאשגח באנפוי דעתיקי דעתיקין וחייס לעלמא. 

ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר לכל אינון דלתתא, ויהבין אגר חוורתא{{הערה|ה&quot;ג המתוק מדבש}} לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא תחות שרביטא. &lt;קטע סוף=דף קלה ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קלו|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קלו א/&gt;ולקביל דא - {{צ|בקע לגולגלת}} {{ממ|שמות|לח|כו}} לתתא כד עאלין בחושבנא. והאי {{צ|בקע}} - אגר חוורתא אשתכח מניה לעתיק יומין.


בחלליה דגולגלתא  דא - תלת חללין אשתכחו דשרייא מוחא בהו. וקרומא דקיק חפייא עלייהו. אבל לא קרומא קשישא סתימא כעתיק יומין. ובגין דא האי מוחא אתפשט ונהיר  לתלתין ותרין שבילין. הדא הוא דכתיב {{צ|ונהר יוצא מעדן}} {{ממ|בראשית|ב|י}}. 

ותאנא: בתלת חללין דגולגלתא מוחא שרייא. {{ש}}
* '''מחללא חד''' מתבקע  חד מבועא לארבע סטרין, ונפיק מההוא מוחא דשרייא בהאי חללא תלתין ותרין שבילין רוחין דחכמתא.

* '''מחללא תניינא''' מתבקע ומתפשט חד מבועא אחרא ומתפתחין חמשין תרעין. מאלין חמשין תרעין אתאחדן חמשין יומין דאורייתא, חמשין שנין דיובלא, חמשין אלף דרין דזמין קב&quot;ה לאתבא רוחיה ליה ולשרייא ביה. 

* '''מחללא תליתאה''' נפקין אלף אלפין אדרין ואכסדראין דדעתא שרייא עלייהו ודרי בהו. והאי חללא שרי חלליה בין האי חללא ובין האי חללא, ואתמליין מתרין סטרין כל אינון אדרין. הדא הוא דכתיב {{צ|ובדעת חדרים ימלאו}} {{ממ|משלי|כד|ד}}. 

ואילין תלת מתפשטין בכל גופא להאי סטרא ולהאי סטרא. ובאינון אחיד כל גופא ואחיד בהו גופא מכל סטרוי. ובכל גופא אתפשטן ואשתכחן. 


תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפי רבוא ורבוא רבבן קוצי דשערי אוכמן. ומסתבכין דא בדא ומתערבין דא בדא. ולית חושבנא לנימין דכל קוצא וקוצא דאחידן ביה דכיין ומסאבן. ומכאן אתאחדן טעמי אורייתא בדכיא במסאבא; בכל אינון סטרין דאינון דכיין, בכל אינון סטרין דאינון מסאבן. 

יתבין קוצי מסתבכין ותקיפין. מנהון שעיעין ומנהון תקיפין. ובכל קוצא וקוצא יתבין נימין תלין על תלין. מתלהטן ותליין כגיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתקונא יאה בתקונא שפירא תקיפא.  רברבין ותקיפין. הדא הוא דכתיב {{צ|בחור כארזים}} {{ממ|שיר|ה|טו}}. 

מתתקנין קוצין דשערי ותליין תלין על תלין מהאי סטרא להאי סטרא על גולגלתא. הדא הוא דכתיב {{צ|קווצותיו תלתלים}} {{ממ|שיר|ה|יא}}. 

ותאנא: יתבין תלי תלין - משום דמשיכין ממבועין סגיאין דתלת רהטי מוחא. 
* '''ממבועא דחללא חד דגולגלתא''' - אתמשכן שערי במשיכותא, ומתעבדין תלין דתליין מכמה מבועין דאתמשכן מהאי חללא. 
* '''מחללא תניינא''' נפקי חמשין מבועין, ואתמשכן שערי מאינון מבועין במשיכותא, ומתעבדין תלין דתליין ומתערבין בקוצין אחרנין. 
* '''מחללא תליתאה''' נפקי אלף אלפין אדרין ואכסדראין, ואתמשכן שערי במשיכותא מכלהו.

ובגין כך אינון קוצין תלין על תלין. {{ש}}
וכלהו משיכן דאתמשכן מתלת חללין דמוחא דגולגלתא. וכל אינון נימין וכל אינון קוצי - תליין וחפיין לסטרא דאודנין, ובגין כך כתיב {{צ|הטה אלהי אזנך ושמע}} {{ממ|דניאל|ט|יח}}. {{ש}}
ובהאי תלין תליין  ימינא ושמאלא, נהורא וחשוכא, רחמי ודינא. וכל ימינא ושמאלא תלי בהאי ולא בעתיקא. 


בפלגותא דשערי אתחזי חד אורחא דקיק דמתאחדא מההוא ארחא דעתיק יומין. ומההוא ארחא אתפרשן שית מאה ותליסר ארחין דאתפלגון בארחין דפקודי דאורייתא, דכתיב {{צ|כל ארחות יהוה חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו}} {{ממ|תהלים|כה|י}}. 

תאנא: בכל קוצא וקוצא מתאחדן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה דתליין בכל קוצא וקוצא מאינון תקיפין. ומאינון שעיעין - מאריהון דמתקלא. בגין כך אית ימינא ואית שמאלא. 


'''מצחא דגולגלתא''' - אשגחותא דאשגחותא! ולא מתגלייא בר ההוא זמנא דצריכין חייביא לאתפקדא ולעיינא בעובדיהון. &lt;קטע סוף=דף קלו א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קלו|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קלו ב/&gt;ותאנא כד אתגלייא האי מצחא - אתערו כל מאריהון דדינא, וכל עלמא בדינא אתמסר. בר ההיא שעתא כד סליקו צלותהון דישראל לקמי עתיק יומין ובעי לרחמא על בנוי - גלי מצחא דרעוא דרעוין ונהיר בהאי דזעיר אנפין ואשתכיך דינא. 

בהאי מצחא נפיק חד שערא דמתפשט ביה ממוחא דאפיק חמשין תרעין. וכד אתפשט - אתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא, לאינון דלא מתכספי בעובדיהון. הדא הוא דכתיב {{צ|ומצח אשה זונה היה לך מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם}} {{ממ|ירמיה|ג|ג}}. 

ותניא: שערא לא קאים בהאי אתר דמצחא בגין דאתגלייא לאינון דחציפין בחובייהו. ובשעתא דמתער קב&quot;ה לאשתעשעא עם צדיקייא - נהירין אנפוהי דעתיק יומין באנפוי דזעיר אנפין ומתגליא מצחיה, ונהיר להאי מצחא, וכדין אתקרי {{צ|עת רצון}}. וכל שעתא ושעתא דדינא תלי והאי מצחא דזעיר אנפין אתגלייא - אתגלייא מצחא דעתיקא דעתיקין ואשתכיך דינא ולא אתעביד. 

תאנא: האי מצחא אתפשט במאתן אלף סומקי דסומקי דאתאחדן ביה וכלילן ביה. וכד אתגלייא מצחא דזעיר אנפין - אית רשותא לכלהו לחרבא. וכד אתגלייא מצחא דרעוא דרעוין דנהיר להאי מצחא - כדין כלהו משתככין. 

ותניא: עשרין וארבע בתי דיני משתכחין בהאי מצחא, וכלהו אקרון '''נצח'''. ובאתוון רצופין  הוא '''מצח'''. ואית מצח ואית נצח דאינון נצחים. והיינו דתנן {{צ|נצח נצחים}}. ואינון במצחא ומתפשטן מנהון בגופא באתרין ידיען. 

תניא: מאי דכתיב {{צ|וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם}}? {{ממ|ש&quot;א|טו|כט}}{{ש}} 
האי רזא אוקימנא. כל ההוא נצח דאתפשט בגופא - זמנין דתלי על עלמא למידן, ותב ומתחרט ולא עביד דינא אי תייבין. מאי טעמא? משום דקאי בדוכתא דאקרי {{צ|אדם}} ויכיל לאתחרטא. אבל אי באתר דאתקרי {{צ|ראש}}  אתחזי ואתגלייא  האי נצח - לאו הוא עידן ואתר לאתחרטא. מאי טעמא? משום דלא הוה מאתר דאקרי {{צ|אדם}} - דהא לא אתגלי פרצופא וחוטמא אלא מצחא בלחודוי. ובאתר דלא אשתכח פרצופא לא אקרי {{צ|אדם}}. ובגין כך {{צ|'''לא אדם הוא''' להנחם}} כנצח דבשאר תקוני גופא.


'''עינוי דרישא''' משתניין משאר עיינין. {{ש}}
שריקותא דבגבתא דעל ריסי עיינין מכחלן  באוכמתא. תליין תלין על תלין דשערי. ואינון תקונא דעל עיינין ברישא דמצחא. ומתאחדן מתרווייהו שבע מאה אלפי מארי דאשגחותא. 

בכסותא דעיינין להטין אלף וארבע מאה רבוא דמתאחדן בגבינין דאינהו כסותא, ואשגחותא דעינא דעתיק יומין עלייהו. ובשעתא דסלקין אינון כסותא - אתחזי כמאן דאתער משנתיה ואתפקחן עינוי וחמאן לעינא פקיחא ואסתחן בחד חוורא דעינא טבא. הדא הוא דכתיב {{צ|רוחצות בחלב}} {{ממ|שיר|ה|יב}} - מאי {{צ|בחלב}}?  בחוורא קדמאה דעינא טבא. ובההיא שעתא אשתכח אשגחותא דרחמי.{{ש}}
[&lt;small&gt;ספרים אחרים:&lt;/small&gt; ובגין כך צלותא דישראל סלקא בגין דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא] 

ועל דא צלי דוד {{צ|עורה למה תישן אדני הקיצה}}{{הערה|כך מובא הפסוק בספרים שלנו בשם אדנות. אולם בפירוש המתוק מדבש (בעמ' רע&quot;ז של כרך במדבר-נשא-בהעלותך) הוא מציין כי נראה שהזהר היה גורס בפסוק זה שם הויה, לאור העובדה כי ההקשר תמיד מדבר בזעיר אנפין, וצע&quot;ע - ויקיעורך}} {{ממ|תהלים|מד|כד}} - דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא. 

וכל זימנא דעינוי לאו מתפקחן - כל מאריהון דדינין כפיין להו לישראל ושאר עמין שלטין עלייהו. ובזמנא דיפקח עינוי - יתסחן בעינא טבא, ורחמי על ישראל, ואסתחר  עינא ועביד נוקמין בשאר עמין. הדא הוא דכתיב {{צ|העירה והקיצה}}. {{צ|העירה}} - לאתסחאה בההיא חוורא, {{צ|הקיצה}} - למעבד נוקמין לאינון דכפיין לון. 

עינוי כד אתפקחן - אתחזון שפירין כהני יונים '''בסומק ואוכם וירוק'''. חוור לא אתגלי אלא בזמנא דאסתכל בעינא טבא ומתסחאן כל אינון גוונין בההוא חוור. מאינון גוונין דמתגליין - נפקין שבעה עיינין דאשגחותא דנפקי '''מאוכמא דעינא'''. &lt;קטע סוף=דף קלו ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קלז|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קלז א/&gt;הדא הוא דכתיב {{צ|על אבן אחת שבעה עינים}} {{ממ|זכריה|ג|ט}}. מאן {{צ|אבן אחת}}? אוכמתא דעינא. {{ש}}
'''מסומקא''' נפקין שבעה רהיטין דסמכין לסטר שמאלא, ומתלהטין באשא דלסטר צפון. ומתאחדן לאתפשטא בעלמא לגלאה ארחין דחייביא. הדא הוא דכתיב {{צ|שבעה אלה עיני יהוה המה משוטטים בכל הארץ}} {{ממ|זכריה|ד|י}}.{{ש}}
'''מירוקא''' נפקין שבעה טהירין  דקטרא דלסטר דרומא, ומתאחדן לאתפשטא בעלמא לגלאה ארחין ועובדין דבני נשא בין טב בין ביש, דכתיב {{צ|כי עיניו על דרכי איש וגו'}} {{ממ|איוב|לד|כא}}. 

וכד אסתחאן בחוורא משתכחין כלהו לאשגחא לכל מארי קשוט, לאוטבא עלמא בגינהון. וכל אשגחותא דההוא חוורא הוי לטב על ישראל, ואשגח בסומקא למאן דעאקין להו. הדא הוא דכתיב {{צ|ראה ראיתי}} {{ממ|שמות|ג|ז}}. {{צ|ראה}} - לאוטבא לון. {{צ|ראיתי}} - לנקמא לון מדעקין לון. ובגין כך כתיב {{צ|עורה למה תישן אדני הקיצה אל תזנח לנצח}}{{הערה|כך מובא הפסוק בספרים שלנו בשם אדנות. אולם בפירוש המתוק מדבש (בעמ' רע&quot;ז של כרך במדבר-נשא-בהעלותך) הוא מציין כי נראה שהזהר היה גורס בפסוק זה שם הויה, לאור העובדה כי ההקשר תמיד מדבר בזעיר אנפין, וצע&quot;ע - ויקיעורך}}. {{צ|עורה והקיצה}} - תרי אשגחותא. תרי פקיחין. תרי טבן - רחמי ונוקמין.


'''גוונא קדמאה''' - סומקא בגו סומקא, כליל וסתים. כל סומקין מקמיה לא אתחזון. סוחרניה דההוא סומקא אסחר חד חוטא אוכמא ואקיף ליה.

'''גוונא תניינא''' - אוכמא. כאבנא חד דנפיק מתהומא, חד זמן לאלף שנים בימא רבא. וכד נפיק האי אבנא - אתי רגשא ותקפא על ימא, וקליה דימא וגלגלוהי אזלין ואשתמעו לנונא רבא דאקרי 'לויתן'. ונפיק מתהומא. והאי אבנא מתגלגלא בתוקפא דימא ונפיק לבר. והיא אוכמא - דכל אוכמין סתימין קמה! {{ש}}
וכך היא אוכמותא דעינא! אוכמא דכליל וסתים כל שאר אוכמין. וסוחרניה דההוא אוכמא אסחר חד חוטא סומקא  ואקיף לההוא אוכמא.

'''גוונא תליתאה''' - ירוקא דירוקי דכליל וסתים כל ירוקין. ובסוחרניה דההוא ירוקא אסחרו תרין חוטין; חוטא סומקא לסטר חד, וחד חוטא אוכמא לסטר חד. ואקיפין לההוא ירוקא. 

וכד אסתחר{{הערה|נוסח אחר: אתגלי}} חוורא ואתסחי עינא - כל אינון גוונין לא משתכחין ומשתקעין לתתא,  ולא אתחזי בר ההוא חוורא דנהיר מעתיק יומין. ונהירין מניה כל אינון דלתתא. ולית גוונא אתחזייא בר ההוא חוורא בלחודוי. ובגין כך אסתלקו כל מאריהון דסומקא ואוכמא, דאינון תאומין כחדא. 

הדא הוא דכתיב {{צ|שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות}} {{ממ|שיר|ד|ב}}. מאי {{צ|מן הרחצה}}? מההוא אסחותא דעינא קדישא עלאה. {{צ|שכלם מתאימות}} - מתערבן דא בדא ואתדבקן דא בדא. ומה דאמר {{צ|שניך כעדר הקצובות}} ואת אמרת {{צ|שכלם מתאימות}} - כלומר חוורא דלהון כההוא חוורא דעיינין כד אתסחאן{{הערה|ה&quot;ג המתוק מדבש}} בחוורתא דעינא עלאה. 

ודא זמינין למנדע צדיקייא ולמחזי ברוחא דחכמתא כמה דאת אמר {{צ|כי עין בעין יראו}} {{ממ|ישעיה|נב|ח}}. אימתי? {{צ|בשוב יהוה ציון}}. וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יהוה}} {{ממ|במדבר|יד|יד}}. וכדין פקיחותא דעיינין לטב. 

ואית פקיחותא דעיינין לטב ואית פקיחותא דעיינין לביש ולטב  כמה דכתיב {{צ|פקח עיניך וראה שוממותינו וגו'}} {{ממ|דניאל|ט|יח}}. ודא הכא לטב ולביש. וכתיב {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח}} {{ממ|ישעיה|לג|כ}}. הא הכא לטב ולביש דלא אתעביד דא בלא דא. 

תנא '''[[ספרא דצניעותא|בצניעותא דספרא]]''': מהו {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}}? וכי ירושלם נוה שאנן הוא?! והא כתיב {{צ|צדק ילין בה}} {{ממ|ישעיה|א|כא}}, ובאתר דאשתכח צדק לאו שקיט ולאו שאנן הוא!? 

אלא {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}} - {{צ|נוה שאנן}} לעתיק יומין אתמר, דההוא עינא שקיט ושאנן. עינא דרחמי. עינא דלא נטיל מאשגחותא דא לאשגחותא אחרא. ובגין כך כתיב {{צ|'''עינך''' תראינה}} חסר יו&quot;ד ולא &quot;עיניך&quot;. ומה דאמר 'ירושלם' ולא 'ציון' -- הכי אצטריך! לאכפייא לדינא דאשתכח בה ולרחמא עלה. &lt;קטע סוף=דף קלז א/&gt;‏‏{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קלז|ב}}‏‏{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קלז ב/&gt;ותאנא:  דכתיב {{צ|צדק ילין בה}} - דבה אשתכחו גזרי דינין יתיר מכל שאר אתרי! {{ש}}
ותאנא: כתיב {{צ|עיני יהוה אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}} - השתא {{צ|'''עיני''' יהוה אלהיך בה}}. וכדין פקיחותא דעיינין בה לטב ולביש בגין דאית בהו ימינא ושמאלא, דינא ורחמי. ולזמנא דאתי - ישתכח בה עינא חד דרחמי! עינא דעתיקא דעתיקין! הדא הוא דכתיב {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}} {{ממ|ישעיה|נד|ז}}. {{ש}}
כיון דאמר {{צ|רחמים}} מהו {{צ|גדולים}}? אלא אית רחמי ואית רחמי. רחמי דעתיק דעתיקין אינון אקרון '''{{צ|רחמים גדולים}}'''. רחמי דזעיר אנפין אקרון '''{{צ|רחמים}}''' סתם. ובגין כך {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}} דעתיק יומין.

תאנא: בהני עיינין - בתרין גוונין מנייהו בסומקא ואוכמא - שראן תרין דמעין. וכד בעי קודשא דקודשין לרחמא על ישראל - אחית תרין דמעין לאתבסמא בימא רבא. מאן {{צ|ימא רבא}}? ימא דחכמתא עלאה. כלומר דיתסחון בנהרא  במבועא דנפיק מחכמתא רבא ומרחם להו לישראל.


'''חוטמא''' {{ש}}
תאנא '''[[ספרא דצניעותא|בצניעותא דספרא]]''': חוטמא דזעיר אנפין - בחוטמא אשתמודע פרצופא! בהאי חוטמא אתפרשא מלה דכתיב {{צ|עלה עשן באפו וגו'}} {{ממ|תהלים|יח|ט}}. {{צ|עלה עשן באפו}} - בהאי תננא אתכללו אשא וגחלי דנורא. דלית  תננא בלא אשא ולא אשא בלא תננא. וכלהו אסתליקו  ונפקין מחוטמוי. 

ותאנא: כד אתחברו תלת אלין דכלילן בהאי תננא דנפיק מחוטמא - אתקמט חוטמא ונשיב ונפיק תננא אוכמא וסומקא ובין תרי  גווני. וקרינן ליה '''אף וחימה ומשחית'''. {{ש}}
ואי תימא - '''אף וחימה''' כתיב {{צ|כי יגורתי מפני האף והחמה}} {{ממ|דברים|ט|יט}} דאינון תננא אוכמא וסומקא. '''משחית''' מנא לן? דכתיב {{צ|לפני שחת יהוה את סדום ואת עמורה}} {{ממ|בראשית|יג|י}}. {{צ|שחת}} - המשחית בנורא דליק מוקדא. 

ותאנא: חמש גבוראן אינון בהאי זעיר אנפין ואסתלקו {{ב|לאלף וארבע מאה|1,400}} גבוראן. ומתפשטאן בחוטמוי, בפומא, בדרועוי, בידין, באצבעין. ובגין כך כתיב {{צ|מי ימלל גבורות יהוה}} {{ממ|תהלים|קו|ב}} - {{צ|גבורת}} כתיב. כתיב הכא {{צ|גבורות}} וכתיב התם {{צ|לך יהוה הגדולה והגבורה}} {{ממ|דה&quot;א|כט|יא}}! אלא הכי תאנא - כד אתחבראן כלהו גבוראן כחדא אתקרי 'גבורה' חדא. 

וכלהו גבוראן שריין לנחתא מחוטמוי. ומהאי תליין אלף  וארבע מאה רבוא לכל חד מנייהו. ובהאי תננא דאפיק מחוטמוי תליין אלף  וארבע מאה  דסטר גבורה דא. וכלהו גבוראן תליין מהאי חוטמא דכתיב {{צ|דור לדור ישבח מעשיך וגבורתיך יגידו}} {{ממ|תהלים|קמה|ד}}. וכד שארי גבורה דא - כלהו גבוראן מתלהטן ושטאן  עד דנחתן ל{{צ|להט החרב המתהפכת}} {{ממ|בראשית|ג|כד}}. 

כתיב {{צ|כי משחיתים אנחנו את המקום הזה}} {{ממ|בראשית|יט|יג}}, וכתיב {{צ|לפני שחת יהוה את סדום ואת עמורה}} {{ממ|בראשית|יג|ג}}, וכתיב {{צ|ויהוה המטיר על סדום ועל עמורה}} {{ממ|בראשית|יט|כד}}!? {{ש}}

אלא הכי תאנא: לא דיין לרשעים וכו' אלא דמהפכי מדת רחמים למדת הדין. והיאך מהפכי? והא כתיב {{צ|אני יהוה לא שָׁנִיתִי}} {{ממ|מלאכי|ג|ו}}!?{{ש}}
אלא בכל זמנא דעתיק דעתיקי רישא חוורא  רעוא דרעוין אתגליין - רחמין רברבין אשתכחו בכלא! ובשעתא דלא אתגלייא - כל זיינין  דזעיר אנפין זמינין. וכביכול רחמי עביד דינא ההוא עתיקא דכלא. דתניא כד אתגלייא עתיקא דעתיקין רעוא דרעוין - כלהו בוציני דאתקרון בשמא דא נהירין, ורחמי אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגלי טמירא דטמירין ולא אתנהרן אלין בוציני - מתערין דיני ואתעביד דינא. מאן גרים להאי דינא? רעוא דרעוין דלא אתגלי! ובגין כך מהפכין חייביא רחמי לדינא. 

ומה דאמר הכא {{צ|מאת יהוה מן השמים}} - בזעיר אנפין אתמר. ומשמע דכתיב {{צ|מן השמים}} - אש ומים, רחמי ודינא. לאפקא מאן דלית ביה דינא כלל. &lt;קטע סוף=דף קלז ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קלח|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קלח א/&gt;תאנא האי חוטמא זעיר. וכד שארי תננא לאפקא - נפיק בבהילו ואתעבד דינא. ומאן מעכב להאי חוטמא דלא יפיק תננא? חוטמא דעתיקא קדישא, דהוא אקרי {{צ|ארך אפים}} מכלא. 

והיינו רזא דתנינן '''{{צ|יהוה ׀ יהוה}}''' {{ממ|שמות|לד|ו}} - פסיק טעמא בגווייהו. בכלהו אתר דשמא אדכר תרי זמני - פסיק טעמא בגווייהו. כגון {{צ|אברהם אברהם}} {{ממ|בראשית|כב|יא}}, {{צ|יעקב יעקב}} {{ממ|בראשית|מו|ב}}, {{צ|שמואל שמואל}} {{ממ|ש&quot;א|ג|י}} - כלהו פסיק טעמא בגווייהו. חוץ מ{{צ|משה משה}} {{ממ|שמות|ג|ד}} דלא פסיק טעמא בגווייהו. 

מאי טעמא? 
* {{צ|אברהם ׀ אברהם}} - בתראה שלים, קדמאה לא שלים; דהשתא שלים בעשר נסיוני. ובגין כך פסיק טעמא בגווייהו, דהשתא לא הוה איהו כדקדמיתא. 
* {{צ|יעקב ׀ יעקב}} - בתראה שלים, קדמאה לא שלים; דהשתא אתבשר ביוסף ושראת עליה שכינתא. ועוד דהשתא אשתלים בארעא אילנא קדישא כגוונא דלעילא - בתריסר תחומין בשבעין ענפין, מה דלא הוה בקדמיתא. ובגיני כך בתראה שלים, קדמאה לא שלים, ופסיק טעמא בגווייהו. 
* {{צ|שמואל ׀ שמואל}} - טעמא פסיק בגויה. מאי טעמא? בתראה שלים, קדמאה לא שלים; דהשתא הוא נביאה, וקודם לכן לא הוה נביאה. 

אבל {{צ|משה משה}} - לא אפסיק טעמא בגוויהו. דמיומא דאתיליד - שלים הוה! דכתיב {{צ|ותרא אותו כי טוב הוא}} {{ממ|שמות|ב|ב}}. 

אוף הכא '''{{צ|יהוה ׀ יהוה}}''' פסיק טעמא בגווייהו; קדמאה שלים, בתראה שלים בכלהו. ומשה באתר דינא אמר לנחתא לון מעתיקא קדישא רחמין לזעיר אנפין. דהכי תנינן {{צ|כמה חילא דמשה דאחית מכילן דרחמי לתתא!}}. {{ש}}
וכד אתגלי עתיקא בזעיר אנפין - כלא ברחמי אתחזון. וחוטמא אשתכיך ואשא ותננא לא נפיק. כמה דאת אמר {{צ|ותהלתי אחטם לך}} {{ממ|ישעיה|מח|ט}}. 

ותאנא: בתרין נוקבין דחוטמא - בחד נוקבא נפיק תננא להיט ומשתקעא בנוקבא דתהומא רבא, ומחד נוקבא נפיק אשא דאוקיד בשלהובוי ומתלהטא  באלף וארבע מאה עלמין דבסטר שמאלא. ומאן דגרים לקרבא בהאי אקרי {{צ|אש יהוה}} - אשא דאכלא ואוקיד כל שאר אשין. {{ש}}
והאי אשא לא אתבסם אלא באשא דמדבחא. והאי תננא דנפיק מנוקבא אחרא לא אתבסם אלא בתננא דקרבנא. וכלא תלייא בחוטמא! בגין כך כתיב {{צ|וירח יהוה את ריח הניחח}} - דכלא בחוטמא תליין - לארחא האי חוטמא בתננא ואשא סומקא. ובגין כך אתקבל ברעוא. 

והאי  דכתיב {{צ|ויחר אף יהוה}} {{ממ|במדבר|יב|ט}}, {{צ|וחרה אף יהוה}} {{ממ|דברים|יא|יז}}, {{צ|וחרה אפי}} {{ממ|שמות|כב|כג}}, {{צ|פן יחרה אף יהוה}} {{ממ|דברים|ו|טו}} - כלא בזעיר אנפין אתמר ולא בעתיקא.


תאנא: כתיב {{צ|הטה אלהי אזנך ושמע}} - האי '''אודנא''' דאתעביד תחות שערי, ושערי תליין עליה. {{ש}}
ואודנא אתעביד ברשומי רשימין לגאו, כמה דעביד דרגא בעקימא. מאי טעמא בעקימא?  בגין דיתעכב קלא לאעלא במוחא ויבחין ביה מוחא ולא בבהילו בגין למשמע טב וביש. 

ותאנא: מהאי עקימא דבגו אודנין תליין כל אינון מארי דגדפין דכתיב בהו {{צ|כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}} {{ממ|קהלת|י|כ}}. 

בגו אודנא נטיף מתלת חללי דמוחא להאי נוקבא דאודנין. ומההוא נטיפא עייל קלא בההוא עקימא, ואתצריך בההוא נטיפא בין טב ובין ביש. טב דכתיב {{צ|כי שומע אל אביונים יהוה}} {{ממ|תהלים|סט|לד}}. ביש דכתיב {{צ|וישמע יהוה ויחר אפו ותבער בם אש יהוה}} {{ממ|במדבר|יא|א}}. 

והאי אודנא סתים לבר. ועקימא עייל לגו לההוא נוקבא דנטיפא מן מוחא בגין למכנש קלא לגאו דלא יפוק לבר, ויהא נטיר וסתים מכל סטרוי. בגין כך הוא רזא. {{ש}}
ווי לההוא דמגלי רזין! דמאן דמגלי רזין כאילו אכחיש תקונא דלעילא דאתתקן למכנש רזין ולא יפקון לבר.


תניא: בשעתא דצווחין ישראל בעאקא ושערי מתגליין מעל אודנין - כדין עייל קלא באודנין בההוא נוקבא דנטיף ממוחא וכנש  במוחא, ונפיק בנוקבי דחוטמא, ואתזער חוטמא ואתחמם, ונפיק אשא ותננא מאינון נוקבין, ומתערין כל גבוראן ועביד נוקמין. &lt;קטע סוף=דף קלח א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קלח|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קלח ב/&gt;ועד לא נפקין מאינון נוקבין אשא ותננא - סליק ההוא קלא לעילא ובטש  ברישא במוחא, ונגדין תרין דמעין מעיינין. ונפק מנחירוי תננא ואשא בההוא קלא דנגיד לון לבר. {{ש}}
בההוא קלא דעייל באודנין אתמשכאן ומתערן  כולי האי. בגין כך כתיב {{צ|וישמע יהוה ויחר אפו ותבער בם אש יהוה}} - בההיא שמיעה דההוא קלא אתער כלא. 


תנא: כתיב {{צ|הַטֵּה אֱלֹהַי אׇזְנְךָ}} {{ממ|דניאל|ט|יח}} - כלומר ארכין.  שית מאה אלף רבוא אינון מאריהון דגדפין דתליין באלין אודנין, וכלא אתקרון {{צ|אזני יהוה}}. ומה דאתמר {{צ|הַטֵּה יְהֹוָה אׇזְנְךָ}} {{ממ|תהלים|פו|א}} - {{צ|אזנך}} - בזעיר אנפין אתמר. 

מסטרא דחד חללא דמוחא תליין אודנין. ומחמשין תרעין דנפקין מההוא חללא  אית תרעא חד דנגיד ונפיק ואתפתח בההוא נוקבא דאודנא. ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין אתפשט בגופא באתר דלבא שארי. ועל דא באודנא קרי ביה 'בחינה' ובלבא קרי ביה 'בחינה' דכתיב כי {{צ|אזן מלין תבחן}} {{ממ|איוב|לד|ג}} וכתיב {{צ|ובוחן לבות וכליות}} {{ממ|תהלים|ז|י}} - משום דמאתר חד מתפשטין. 

תאנא '''[[ספרא דצניעותא|בצניעותא דספרא]]''': כמה דאודנא דא אבחן בין טב ובין ביש - כך כלא. דבזעיר אנפין אית סטרא דטב וביש, ימינא ושמאלא, רחמי ודינא. והאי אודנא כליל במוחא, ומשום דאתכלל במוחא ובחללא חד - אתכליל בקלא דעייל ביה. ובאודנא קרי ביה שמיעה ובשמיעה אתכליל בינה - {{צ|שמע}} כלומר {{צ|הבן}}. אשתכח  דכלא בחד מתקלא אתקל! ומלין אלין למאריהון דמארין אתיהבן למשמע ולאסתכלא ולמנדע. 

תא חזי כתיב {{צ|יהוה שמעתי שמעתך יראתי וגו'}} {{ממ|חבקוק|ג|ב}}. האי קרא אשתמודע דכד נביאה קדישא  שמע ואסתכל וידע וקאים על תקונין אלין כתיב {{צ|יראתי}} - תמן יאות הוא לדחלא ולאתבר קמיה. האי בזעיר אנפין אתמר. 

כד אסתכל וידע מה כתיב? {{צ|יהוה פעלך בקרב שנים חייהו}} {{ממ|חבקוק|ג|ב}} - האי לעתיק יומין אתמר. ובכל אתר דישתכח {{צ|יהוה יהוה}} ביו&quot;ד ה&quot;א תרי זמני, או באלף דל&quot;ת ויו&quot;ד ה&quot;א - חד לזעיר אנפין וחד לעתיקא דעתיקין. ואף על גב דכלהו חד וחד שמא אקרו. 

ותנינן: אימתי אקרי שם מלא? בזמנא דכתיב {{צ|יהו&quot;ה אלהים}} - דהאי הוא שם מלא דעתיק דכלא ודזעיר אנפין. וכלא הוא {{צ|שם מלא}} אקרי. ושאר לא אקרי {{צ|שם מלא}}. כמה דאוקימנא {{צ|ויטע יהוה אלהים}} - שם מלא בנטיעות גנתא. ובכל אתר {{צ|יהו&quot;ה אלהים}} אתקרי שם מלא.{{ש}}
{{צ|יהוה יהוה}} - כלא הוא בכללא. וההוא זמנא אתערון רחמין בכלא. 

{{צ|יהוה פעלך בקרב שנים חייהו}} - לעתיק יומין אתמר. מאן {{צ|פעלך}}? זעיר אנפין. {{ש}}
{{צ|בקרב שנים}} - אינון {{צ|שנים קדמוניות}} דאקרון {{צ|ימי קדם}} ולא אקרון {{צ|שנות עולם}}. {{צ|שנים קדמוניות}} - אינון {{צ|ימי קדם}}, {{צ|שנות עולם}} - אלין {{צ|ימי עולם}}. והכא {{צ|בקרב שנים}} - מאן {{צ|שנים}}? {{צ|שנים קדמוניות}}. חיֵיהו למאן? חייהו לזעיר אנפין, דכל נהירו דיליה מאינון 'שנים קדמוניות' אתקיימו. ובגין כך אמר {{צ|חייהו}}. {{ש}}
{{צ|ברוגז רחם תזכור}} - לההוא חסד עלאה דעתיקא דעתיקין דביה אתער רחמין לכלא למאן דבעי לרחמא ולמאן דיאות לרחמא.

===[תיקוני דיקנא דזעיר אנפין]===
תאנא: אמר ר' שמעון, אסהדנא עלי שמיא ולכל אלין דעלנא קיימין - דחדאן מלין אלין בכלהו עלמין, וחדאן בלבאי מלי. ובגו פרוכתא עלאה דפריסא עלנא מתטמרין וסלקין, וגניז להו עתיקא דכלא, גניז וסתים מכלא. וכד שרינא למללא - לא הוו ידעין חבריא דכל הני מלין קדישין מתערין הכא! זכאה חולקיכון חברייא דהכא, וזכאה חולקי עמכון בעלמא דין ובעלמא דאתי! 


פתח ר' שמעון ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביהוה אלהיכם וגו'}} {{ממ|דברים|ד|ד}} {{ש}}
מאן עמא קדישא כישראל דכתיב בהו {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}} {{ממ|דברים|לג|כט}} וכתיב {{צ|מי כמוכה באלים יהוה}} {{ממ|שמות|טו|יא}}! משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין, ובעלמא דאתי יתיר מהכא! &lt;קטע סוף=דף קלח ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קלט|א}}&lt;קטע התחלה=דף קלט א/&gt;דהתם לא מתפרשן מניה מההוא צרורא דצרירין ביה צדיקיא. הדא הוא דכתיב {{צ|ואתם הדבקים ביהוה}} ולא כתיב &quot;הדבקים ליהוה&quot; אלא {{צ|ביהוה}} ממש. 


תאנא: כד נחית מן דיקנא יקירא עלאה דעתיקא קדישא סתים וטמיר מכלא  משחא דרבות קדישא לדיקנא דזעיר אנפין - אתתקן דיקנא דיליה בתשעה תקונין. ובשעתא דנהיר דיקנא יקירא דעתיקא דעתיקין בהאי דיקנא דזעיר אנפין - נגדין תליסר מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא. ומשתכחין ביה עשרין ותרין תקונין. ומניה נגדין עשרין ותרין אתוון  דאורייתא דשמא קדישא. 
----------------------
{{קטן|(נוסח אחר מתחיל מקל&quot;ח ע&quot;ב)}}{{ש}} 
{{קטן|משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין, ובעלמא דאתי יתיר מהכא. דהתם לא מתפרשין מההוא צרורא דחיי דצרירין ביה צדיקייא הדא הוא דכתיב {{צ|ואתם הדבקים ביהוה}} - בה' ממש. עלייכו כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך עם נושע ביהוה}} {{ממ|דברים|לג|כט}} וכתיב {{צ|מי כמוכה באלים יהוה}} {{ממ|שמות|טו|יא}}. }}{{ש}}
{{קטן|השתא אתכוונו דעתא לאוקורי למלכא ולאוקיר יקרא דדיקנא קדישא דמלכא! }}{{ש}}
{{קטן|תנא: מתתקן דיקנא עלאה דיקנא קדישא בטתשעה תיקונין, ודא איהו דיקנא דזעיר אנפין. וכד נחית מן דיקנא יקירא עילאה דעתיקא קדישא בהאי דיקנא דזעיר אנפין - נגדין תליסר מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא ומשתכחין ביה עשרין ותרין אתוון דשמא קדישא.}} 
-----------------------
ואי תימא דיקנא לא אשתכח ולא אמר שלמה אלא {{צ|לחייו}}!?{{ש}}
אלא הכי תאנא '''[[ספרא דצניעותא|בצניעותא דספרא]]''': כל מה דאטמר וגניז ולא אדכר ולא אתגלייא - ההוא מלה הוי עלאה ויקירא מכלא!  ובגין דא הוא סתים וגניז. ודיקנא משום דהוא שבחא ושלימותא ויקירותא מכל פרצופא - גנזיה קרא ולא אתגלייא. 

ותאנא: האי דיקנא דאיהו שלימותא דפרצופא ושפירותא דזעיר אנפין - נפיק מאודנוי ונחית וסליק וחפי בתקרובתא דבוסמא. מאי תקרובתא דבוסמא? כמה דאת אמר {{צ|לחייו כערוגת הבושם}} {{ממ|שיר|ה|יג}}. 

'''בתשעה תקונין''' אתתקן האי דיקנא דזעיר אנפין, בשערי  אוכמי מתתקנא בתקונא שפיר. כגבר תקיף שפיר למחזי דכתיב {{צ|בחור כארזים}} {{ממ|שיר|ה|טו}}. 

* '''תקונא קדמאה''' - מתתקן שערא מלעילא, ונפיק ההוא ניצוצא בוצינא דקרדינותא, ונפיק מכללא דאוירא דכיא ובטש בתחות שערא דרישא מתחות קוצין דעל אודנין. ונחית מקמי פתחא דאודנין נימי על נימי עד רישא דפומא. 

* '''תקונא תניינא''' - נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא. ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין, בתקונא שפירא. 

* '''תקונא תליתאה''' - מאמצעיתא דתחות חוטמא מתחות תרין נוקבין נפיק חד ארחא, ושערין זעירין תקיפין מליין לההוא ארחא, ושאר שערין מליין מהאי גיסא ומהאי גיסא סוחרניה דההוא ארחא. וארחא לא אתחזי לתתא כלל, אלא ההוא ארחא דלעילא דנחית עד רישא דשפוותן. ותמן שקיעא ההוא ארחא. 

* '''תקונא רביעאה''' - נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי דתקרובתא דבוסמא. 

* '''תקונא חמשאה''' - פסיק שערא ואתחזיין תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא סומקא. ומתלהטן {{ב|במאתן ושבעין|270}} עלמין דמתלהטין מתמן. 

* '''תקונא שתיתאה''' - נפק שערא כחד חוטא בסחרניה דדיקנא, ותליין עד רישא דמעוי. ולא נחית עד טבורא. 

* '''תקונא שביעאה''' - דלא תליין שערי על פומא. ופומא אתפני מכל סטרוי. ויתבין שערי בתקונא סחור סחור ליה. 

* '''תקונא תמינאה''' - דנחתין שערי בתחות דיקנא, דמחפיין קדלא דלא אתחזיא. כלהו שערי דקיקין נימין על נימין, מליין מכל סטרוי. 

* '''תקונא תשיעאה''' -  אתמשכן שערי כלהו בשקולא מעלייא  עד  אינון שערי דתליין. כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצח קרבין. 


בתשעה תקונין אלין נגדין ונפקין תשעה מבועין דמשח רבות דלעילא. ומההוא משח רבות נגדין לכל אינון דלתתא. 

תשעה תקונין אלין אשתכחו בדיקנא דא. ובשלימות תקונא דדיקנא דא אתקרי 'גיבר תקיף'. דכל מאן דחמי דיקנא קיימא בקיומיה - תלייא ביה גבורה תקיפא. 

'''עד כאן תקונא דדיקנא עלאה דזעיר אנפין'''. 


אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה: &quot;''קום ברי! סלסל תקונא דדיקנא  דמלכא קדישא בתקונוי אלין!''&quot; &lt;קטע סוף=דף קלט א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קלט|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קלט ב/&gt;קם ר' אלעזר פתח ואמר: {{צ|מן המצר קראתי '''יה''' ענני במרחב '''יה'''. '''יהוה''' לי לא אירא מה יעשה לי '''אדם'''. '''יהוה''' לי בעזרי ואני אראה בשנאי. טוב לחסות '''ביהוה''' מבטח '''באדם'''. טוב לחסות '''ביהוה''' מבטח '''בנדיבים'''}}  {{הפניה לפסוקים|תהלים|קיח|ה|ט}} 

תנא: הכא תשעה תקונין דבדיקנא דא. להני תקונין אצטריך דוד מלכא בגין לנצחא לשאר מלכין ולשאר עמין. 

תא חזי כיון דאמר הני תשעה תקונין לבתר אמר {{צ|כל גוים סבבוני בשם יהוה כי אמילם}} {{ממ|תהלים|קיח|י}}. {{ש}}
אמר: &quot;''הני תקונין דאמינא למאי אצטריכנא? משום ד{{צ|כל גוים סבבוני}}! ובתקונא דדיקנא דא - תשעה תקונין דאינון שם יהוה -  אשצינון מן עלמא! הדא הוא דכתיב {{צ|בשם יהוה כי אמילם}}''&quot;. 

ותנא '''[[ספרא דצניעותא|בצניעותא דספרא]]''': '''תשעה תקונין''' אמר דוד הכא! 
* '''שיתא''' אינון בשמא קדישא - דשית שמהן הוו. 
* '''ותלת''' {{צ|אדם}}. {{ש}}
ואי תימא תרין אינון!? -- תלתא הוו! דהא {{צ|נדיבים}} בכלל {{צ|אדם}} הוו. 


תנא: שיתא שמהן דכתיב 
* {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד.  
* {{צ|ענני במרחב יה}} - תרין.  
* {{צ|יהוה לי לא אירא}} - תלת.  
* {{צ|יהוה לי בעוזרי}} - ארבע.  
* {{צ|טוב לחסות ביהוה}} - חמשה.  
* {{צ|טוב לחסות ביהוה}} - שיתא. 

{{צ|אדם}} תלת דכתיב: 
* {{צ|יהוה לי לא אירא מה יעשה לי אדם}} - חד. 
* {{צ|טוב לחסות ביהוה מבטוח באדם}} - תרי. 
* {{צ|טוב לחסות ביהוה מבטוח בנדיבים}} - תלת. 

ותא חזי רזא דמלה! דבכל אתר דאדכר {{צ|אדם}} הכא - לא אדכר אלא בשמא קדישא. דהכי אתחזי. משום דלא אקרי  {{צ|אדם}} אלא במה דאתחזי ליה. ומאי אתחזי ליה? שמא קדישא! דכתיב {{צ|וייצר יהוה אלהים את האדם}} - בשם מלא דהוא {{צ|יהוה אלהים}} כמה דאתחזי ליה. ובגין כך הכא לא אדכר {{צ|אדם}} אלא בשמא קדישא. 

ותנא: כתיב {{צ|מן המצר קראתי '''יה''' ענני במרחב '''יה'''}}. תרי זמני {{צ|יה יה}} לקביל תרי עלעוי, דשערי אתאחדן בהו. ומדחמא דשערי אתמשכאן ותליין - שארי ואמר {{צ|יהוה לי לא אירא...יהוה לי בעוזרי}} - בשמא דלא חסר, בשמא דהוא קדישא. ובשמא דא אדכר {{צ|אדם}}. 

ומה דאמר {{צ|מה יעשה לי אדם}} -- הכי הוא! דתנא כל אינון כתרין קדישין דמלכא כד אתתקנן בתקונוי אתקרון {{צ|אדם}} - דיוקנא דכליל כלא.  ומה דאשתליף מתערא אתקרי שמא קדישא. תערא ומה דביה אתקרי {{צ|יהוה}} ואתקרי {{צ|אדם}}. בכללא תערא ומה דביה. 

ואלין תשעה תקונין דאמר דוד הכא - לאכנעא שנאוי. בגין דמאן דאחיד דיקנא דמלכא ואוקיר ליה ביקירו עילאה - כל מה דבעי מן מלכא - מלכא עביד בגיניה. {{ש}}
מאי טעמא דיקנא ולא גופא? {{ש}}
אלא גופא אזיל בתר דיקנא, ודיקנא לא אזיל בתר גופא {{ש}}


ובתרי גווני אתי האי חושבנא. 
* חד - כדקאמרן. 
* תרין - 
** {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד. 
** {{צ|ענני במרחב יה}} - תרי. 
** {{צ|יהוה לי לא אירא}} - תלת. 
** {{צ|מה יעשה לי אדם}} - ארבע. 
** {{צ|יהוה לי בעוזרי}} - חמש. 
** {{צ|ואני אראה בשונאי}} - שיתא. 
** {{צ|טוב לחסות ביהוה}} - שבעה. 
** {{צ|מבטוח באדם}} - תמנייא. 
** {{צ|טוב לחסות ביהוה מבטוח בנדיבים}} - תשעה.


{{צ|מן המצר קראתי יה}} - מאי קא מיירי? אלא דוד - כל מה דאמר הכא - על תקונא דדיקנא דא קאמר!{{ש}}
{{צ|מן המצר קראתי יה}} - מאתר דשארי דיקנא לאתפשטא דהוא אתר דחיק מקמי פתחא דאודנין, מעילא תחות שערי דרישא. ובגין כך אמר {{צ|יה יה}} תרי זמני. 

ובתר דאתפשט דיקנא ונחית מאודנוי ושארי לאתפשטא - אמר {{צ|יהוה לי לא אירא}} - דהוא אתר דלא  דחיק. וכל האי אצטריך  דוד לאכנע תחותיה מלכין ועמין בגין יקרא דדיקנא דא. 

ותאנא '''[[ספרא דצניעותא|בצניעותא דספרא]]''': כל מאן דחמי בחלמיה דדיקנא דבר נש עלאה אחיד בידיה או דאושיט ידיה ליה - ינדע דשלים הוא עם עלאי, וארמיה תחותיה אינון דמצערין ליה. 


===[תיקוני דיקנא דזעיר אנפין בפרטות]===
תנא: מתתקן דיקנא עלאה '''בתשעה תקונין'''. והוא דיקנא דזעיר אנפין בתשעה תקונין מתתקן. &lt;קטע סוף=דף קלט ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמ|א}}

&lt;קטע התחלה=דף קמ א/&gt;'''תקונא קדמאה''' - מתתקן שערא מעילא ונפיק מקמי פתחא דאודנין, מתחות קוצי דתליין על אודנין. ונחתין שערי נימין על נימין עד רישא דפומא. 

תאנא: כל אלין נימין דבדיקנא - תקיפין יתיר מכל נימין דקוצין דשערי דרישא. ושערי דרישא אריכין, והני לאו אריכין. ושערי דרישא - מנהון שעיעי ומנהון קשישין. 

ובשעתא דאתמשכן שערי חוורי דעתיק יומין לשערי דזעיר אנפין כתיב {{צ|חׇכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה}} {{ממ|משלי|א|כ}}. מאי {{צ|בחוץ}}? בהאי זעיר אנפין. דמתחברן תרי מוחי. תרי מוחי סלקא דעתך?! אלא אימא ארבע מוחי! 
* תלת מוחי דהוו בזעיר אנפין ואשתכחו בתלת חללי דגולגלתא דרישא, 
* וחד מוחא שקיט על בורייה דכליל כל תלת מוחי, דאתמשך מניה משיכן כלילן שקילן בשערי חוורי להאי זעיר אנפין לתלת מוחי דביה. 

ומשתכחן ארבע מוחי בהאי זעיר אנפין. {{ש}}
בגין כך אשתלימו ארבע פרשיות דכתיבין בתפילין - דאתכליל בהו שמא קדישא דעתיק יומין עתיקא דעתיקין, וזעיר אנפין. דהאי הוא שלימותא דשמא קדישא דכתיב {{צ|וראו כל עמי הארץ כי שם יהוה נקרא עליך ויראו ממך}} {{ממ|דברים|כח|י}}. {{צ|שם יהוה}} - 'שם יהוה' ממש, דאינון ארבע רהיטי בתי דתפילין. 

ובגין כך {{צ|חכמות בחוץ תרנה}} - דהכא משתכחין! דהא עתיקא דעתיקין סתימא דסתימין לא אשתכח ולא זמין חכמתא דיליה, משום דאית חכמתא סתימא דכלא ולא אתפרש. 

ובגין דאתחברו ארבעה מוחין בהאי זעיר אנפין - אתמשכן ארבע מבועין מניה לארבע עיבר. ומתפרשן מחד מבועא דנפיק מכלהו. ובגין כך אינון ארבע. 


ותאנא: האי חכמתא דאתכלילא בארבע - אתמשכא בהני שערי דאינון תליין תלין על תלין. וכלהו קשיין ותקיפין. ואתמשכו ונגידו כל חד לסטרוי. ואלף אלפין ורבוא רבבן תליין מנייהו דליתהון בחושבנא. הדא הוא דכתיב {{צ|קווצותיו תלתלים}} - תלי תלים. וכלהו קשיין ותקיפין לאתברא - כהאי חלמיש תקיף וכהאי טנרא דאיהי תקיפא. עד דעבדין נוקבין ומבועין מתחות שערא, ונגדין מבועין תקיפין לכל עיבר ועיבר ולכל סטר וסטר. ובגין דהני שערי אוכמי וחשוכן - כתיב {{צ|מגלה עמוקות מני חשך וַיֹּצֵא לָאוֹר צלמות}} {{ממ|איוב|יב|כב}}. 


ותאנא: הני שערי דדיקנא תקיפין  משאר שערי דרישא. משום דהני בלחודייהו מתפרשן ומשתכחן, ואינון תקיפין באורחייהו. אמאי תקיפין? אי תימא משום דכלהו דינא - לאו הכי! דהא בתקונין אלין אשתכחו רחמי. ובשעתא דנחתין תליסר מבועי נהרי דמשחא - אלין כלהו רחמי. 

אלא תאנא: כל הני שערי דדיקנא כלהו תקיפין. מאי טעמא? כל אינון דרחמי בעיין למהוי תקיפין לאכפייא לדינא. וכל אינון דאינהו דינא - הא תקיפין אינון! {{ש}}
ובין כך ובין כך בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. כד בעי עלמא רחמין - רחמי תקיפין ונצחין על דינא, וכד בעי דינא - דינא תקיף ונצח על רחמי. ובגין כך בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. דכד בעו רחמי - שערי דאינון ברחמי קיימין ומתחזיא  דיקנא באינון שערי וכלא הוו רחמי. וכד בעייא דינא - אתחזייא דיקנא באינון שערי וכלא אתקיים בדינא. 

וכד אתגלייא דיקנא קדישא חוורא - כל הני וכל הני מתנהרין ומתסחיין כמאן דאתסחי בנהרא עמיקא ממה דהוה ביה, ואתקיימו כלהו ברחמי, ולית דינא אשתכח. וכל הני תשעה כד נהרין כחדא - כלהו אתסחיין ברחמי. 

ובגין כך אמר משה זמנא אחרא {{צ|יהוה ארך אפים ורב חסד}} {{ממ|במדבר|יד|יח}}, ואִלו {{צ|אמת}} לא קאמר. משום דרזא דמלה אינון תשעה מכילן דנהרין מעתיק יומין לזעיר אנפין. וכד אמר משה זמנא תניינא - תשעה תקונין  אמר. ואינהו תקוני דיקנא דמשתכחי בזעיר אנפין ונחתין מעתיק יומין ונהרין ביה. &lt;קטע סוף=דף קמ א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קמ|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קמ ב/&gt;ובגין כך {{צ|אמת}} תלייא בעתיקא, והשתא לא אמר משה {{צ|ואמת}}.


תאנא: שערי דרישא דזעיר אנפין - כלהו קשישי, תלין על תלין ולא שעיעין. דהא חמינא דתלת מוחי בתלת חללי משתכחין ביה ונהרין ממוחא סתימאה. ומשום דמוחא דעתיק יומין שקיט ושכיך כחמר טב על דורדייה - שערוי כלהו שעיעין ומשיחין במשחא טב. ובגין כך כתיב {{צ|רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא}} {{ממ|דניאל|ז|ט}}. 

והאי דזעיר אנפין - קשישין ולא קשישין; דהא כלהו תליין ולא מתקמטי. ובגין כך חכמתא נגיד ונפיק, אבל לא חכמתא דחכמתא דאיהי שכיכא ושקיטא. דהא תנינא דלית דידע מוחיה דעתיק יומין בר איהו. והאי דכתיב {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}} {{ממ|איוב|כח|כג}} - בזעיר אנפין אתמר. 

אמר רבי שמעון: &quot;''בריך ברי לקב&quot;ה בעלמא דין ובעלמא דאתי!''&quot; 


'''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא, ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין בתקונא שפיר. 

&quot;''קום רבי אבא!''&quot; 

קם ר' אבא פתח ואמר:  כד תקונא דא מתתקן בדיקנא דמלכא - אתחזי כגבר תקיף, שפיר למחזי, רב ושליט. הדא הוא דכתיב {{צ|גדול אדונינו ורב כח}} {{ממ|תהלים|קמז|ה}}. וכד אתבסם בתקונא דיקנא יקירא קדישא וישגח ביה - אקרי בנהירו דיליה {{צ|אל רחום וגו'}}, והאי תקונא תניינא אתתקן. כד נהיר בנהירו דעתיק יומין - אתקרי {{צ|רב חסד}}. וכד מסתכלי דא בדא אתקרי בתקונא אחרא {{צ|ואמת}}, דהא נהירו אנפיה. 

ותאנא: {{צ|נושא עון}} אתקרי דא תקונא תניינא, כגוונא דעתיקא קדישא, אבל משום ההוא אורחא דנפיק בתקונא תליתאה תחות תרין נוקבין דחוטמא, ושערין תקיפין זעירין מליין לההוא אורחא - לא אתקרון הכא {{צ|נושא עון ועובר על פשע}}. ואתקיימו באתר אחרא. 

ותניא: {{ב|תלת מאה ושבעין וחמש חסדים|375}} כלילן בחסד דעתיק יומין. וכלהו אקרון {{צ|חסדי קדמאי}} דכתיב {{צ|איה חסדיך הראשונים}} {{ממ|תהלים|פט|נ}}. וכלהו כלילן בחסד דעתיקא קדישא סתימא דכלא. וחסד דזעיר אנפין אקרי {{צ|חסד עולם}}. 

'''[[ספרא דצניעותא|ובספרא דצניעותא]]''' קרי ביה לחסד קדמאה דעתיק יומין {{צ|רב חסד}}, ובזעיר אנפין {{צ|חסד}} סתם. ובגין כך כתיב הכא {{צ|ורב חסד}} {{ממ|שמות|לד|ו}} וכתיב  {{צ|נוצר חסד לאלפים}}  {{ממ|שמות|לד|ז}} סתם. ואוקימנא האי {{צ|רב חסד - מטה כלפי חסד}};  לנהרא ליה ולאדלקא בוציני. דתאנא האי אורחא דנחית תחות תרין נוקבין דחוטמא ושערין זעירין מליין לההוא ארחא - לא אקרי ההוא ארחא {{צ|עובר על פשע}}, דלית אתר לאעברא ליה בתרי גווני. חד - משום שערי דאשתכח בההוא ארחא הוא אתר קשיא לאעברא. וחד משום דנחית אעברא דההוא אורחא עד רישא דפומא ולא יתיר. 

ועל דא כתיב {{צ|שפתותיו שושנים}} - סומקין כורדא, {{צ|נוטפות מור עובר}} - סומקא תקיף. והאי אורחא דהכא בתרי גווני לא  אתבסם. מכאן מאן דבעי לאגזמא - תרי זמני  בטש בידיה בהאי אורחא.


'''תקונא רביעאה''' - נפיק שערא ואתתקן, וסליק וחפי בעלעוי בתקרובתא דבוסמא. האי תקונא יאה ושפירא לאתחזיא. הוד והדר עלאה הוא.  {{ש}}
ותניא הוד עלאה נפיק ואתעטר ונגיד לאתאחדא  בעלעוי, ואתקרי {{צ|הוד זקן}}. ומהאי הוד והדר תליין אלין לבושי דאתלבש בהו ואינון פורפירא יקירא דמלכא, דכתיב {{צ|הוד והדר לבשת}} {{ממ|תהלים|קד|א}} - תקונין דאלבש בהו ואתתקן בהאי דיוקנא דאדם, יתיר מכל דיוקנין.&lt;קטע סוף=דף קמ ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמא|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קמא א/&gt;ותאנא: האי הוד כד אתנהר בנהירו דדיקנא עלאה  ואתפשט בשאר תקונין נהורין - האי הוא {{צ|נושא עון}} מהאי גיסא {{צ|ועובר על פשע}} מהאי גיסא. ובגין כך {{צ|לחייו}} כתיב. 

'''[[ספרא דצניעותא|ובצניעותא דספרא]]''' אקרי {{צ|הוד והדר ותפארת}} - דהא {{צ|תפארת}} הוא {{צ|עובר על פשע}} שנאמר {{צ|ותפארתו עבור על פָּשַׁע}} {{ממ|משלי|יט|יא}}. אבל האי תפארת לא אוקימנא אלא בתקונא תשיעאה כמה דאת אמר {{צ|ותפארת בחורם כחם}} {{ממ|משלי|כ|כט}}, ותמן אקרי {{צ|תפארת}}. וכד אתתקל - במתקלא חד סלקין. 

אמר ר' שמעון: &quot;''יאות אנת רבי אבא לאתברכא מעתיקא קדישא דכל ברכאן נפקין מניה!''&quot; 


'''תקונא חמישאה''' - פסיק שערא ואתחזון תרין תפוחין מכאן ומכאן. סומקן כהאי ורדא סומקא, ומתלהטן במאתן ושבעין עלמין. הני תרי תפוחין כד נהרין  מנהירו דתרין תפוחין קדישין עילאין דעתיקא - אתמשך סומקא ואתי חוורא! בהאי כתיב {{צ|יאר יהוה פניו אליך ויחנך}} - דכד נהרין מתברך עלמא. ובשעתא דאתעבדו סומקא כתיב {{צ|ישא יהוה פניו אליך}} - כלומר יסתלק ולא ישתכח רוגזא בעלמא. 

תאנא: כלהו נהורין דאתנהרן מעתיקא קדישא אתקרון {{צ|חסדי קדמאי}}. ובגין אינון נהרין כל אינון {{צ|חסדי עולם}}. 


'''תקונא שתיתאה''' - נפיק שערא כחד חוטא דשערי בסחרניה דדיקנא.  ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. {{ש}}
תנא: תקונא דא הוא דאקרי {{צ|פאת הזקן}}. ואיהו חד מחמש פאין דתליין בחסד. ולא אבעי לחבלא האי 'חסד' כמה דאתמר. ובגין כך {{צ|לא תשחית את פאת זקנך}} {{ממ|ויקרא|יט|כז}} כתיב. 


'''תקונא שביעאה''' - דלא תליין שערא על פומא. ופומא אתפני מכל סטרוי. ויתבין שערין בתקונא סחור סחור ליה. 

&quot;''קום רבי יהודה!''&quot; 

קם רבי יהודה פתח ואמר: {{צ|בגזירת עירין פתגמא}} {{ממ|דניאל|ד|יד}}. {{ש}}
כמה אלף רבבן מתנשבן ומתקיימן בהאי פומא ותליין מניה. וכלהון אקרון {{צ|פה}}. הדא הוא דכתיב {{צ|וברוח פיו כל צבאם}} {{ממ|תהלים|לג|ו}}. ומההוא רוחא דנפיק מפומא מתלבשן כל אינון דלבר דתליין מהאי פומא. {{ש}}
ומהאי פומא - כד אתפשט האי רוחא - מתלבשן ביה כמה נביאי מהימני, וכלהו {{צ|פי יהוה}} אתקרון. ובאתר דרוחא נפיק - לא אתערבא מלה אחרא, וכלהו  מחכאן לאתלבשא בההוא רוחא דנפיק. 

והאי תקונא שליטא על כלהו שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגין כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל שיתא - משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגין כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל סטרוי.  

אמר ר' שמעון: &quot;''בריך אנת לעתיקא קדישא!''&quot;


'''תקונא תמינאה''' - דנחתין שערי בתחות דיקנא, מחפיין קדלא דלא אתחזי. דתניא {{צ|אין למעלה לא ערף ולא עפוי}}. ובזמנא דאגח  קרבי אתחזי משום לאחזאה גבורתא, דהא תנינן אלף עלמין אתאחדין מניה. הדא הוא דכתיב {{צ|אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים}} {{ממ|שיר|ד|ד}}. ו{{צ|אלף המגן}} - רזא הוא '''[[ספרא דצניעותא|בצניעותא דספרא]]'''. {{צ|כל שלטי הגבורים}} - דאתו מסטר גבורה, חד מאינון גבוראן. 


'''תקונא תשיעאה''' - דאתמשכן  שערי בשקולא מליא עם אינון שערי דתליין. כלהו בשקולא שפיר - כחד גיבר תקיף מארי נצחן קרבייא. משום דכלהו שערי אתמשכן בתר אינון דתליין, וכללא דכלהו באינון דתליין, וכלא אתמשך '''(חסר כאן)''' {{להשלים}}
ועל דא כתיב {{צ|תפארת בחורים כחם}} וכתיב {{צ|בחור כארזים}} - כגיבר עביד גבוראן. ודא הוא תפארת - חילא וגבורתא ורחמי.


===[המשך האדרא רבא]===
תנא אמר ר' שמעון, כל הני תקונין וכל הני מלין בעינא לגלאה למאריהון דאתקלו במתקלא. ולא לאינון  דעאלו ולא נפקו, אלא לאלין דעאלו ונפקו. דכל מאן דעייל ולא נפיק - טב ליה דלא אברי. 

כללא דכל מלין! עתיקא דעתיקין וזעיר אנפין - כלא חד! כלא הוה, כלא הוי, כלא יהא! לא ישתני, ולא משתני, ולא שנא! אתתקן בתקונין אלין. אשתלים דיוקנא דכליל כל דיוקנין, דיוקנא דכליל כל שמהן, דיוקנא דאתחזי בגוונוי. &lt;קטע סוף=דף קמא א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קמא|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קמא ב/&gt;כהאי דיוקנא  לאו האי דיוקנא הוי, אלא כעין האי דיוקנא. 

כד אתחברן עטרין וכתרין - כדין הוא אשלמותא דכלא. בגין דדיוקנא דאדם הוי דיוקנא דעלאין ותתאין דאתכללו ביה. ובגין דהאי דיוקנא כליל עלאין ותתאין - אתקין עתיקא קדישא תקונוי ותקונא דזעיר אנפין בהאי דיוקנא ותקונא. 

ואי תימא מה בין האי להאי? -- כלא הוא במתקלא חדא! אבל מכאן  אתפשטן רחמי, ומכאן  אשתכח דינא. ומסטרא דילן הוו שניין דא מן דא. {{ש}}
ורזין אלין לא אתמסרו בר למחצדי חקלא קדישא. וכתיב {{צ|סוד יהוה ליראיו}}. 


כתיב {{צ|'''וייצר''' יהוה אלהים את האדם}} - בתרי יודי&quot;ן. אשלים תקונא גו תקונא - טברקא דגושפנקא. ודא הוא {{צ|וייצר}}. {{ש}}
תרין יודין למה? רזא דעתיקא קדישא ורזא דזעיר אנפין! 

{{צ|וייצר}} - מאי צר? צר צורה בגו צורה. ומהו צורה בגו צורה? תרין שמהן דאתקרי 'שם מלא' - '''{{צ|יהוה אלהים}}'''. ודא הוא רזא דתרין יודי&quot;ן ד{{צ|וייצר}} - דצר צורה גו צורה. תקונא דשמא שלים - '''{{צ|יהוה אלהים}}'''. 

ובמה אתכלילו? בדיוקנא עלאה דא דאקרי '''{{צ|אדם}}''' דכליל דכר ונוקבא. ועל דא כתיב {{צ|את האדם}} - דכליל דכר ונוקבא. {{צ|את}} - לאפקא ולמסגי זינא דנפיק מניה. {{צ|עפר מן האדמה}} - דיוקנא בגו דיוקנא. {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}} - טברקא דגושפנקא גו בגו. 

וכל דא למה? בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימא עלאה עד סופא דכל סתימין. נשמתא דכל חיי דעילא ותתא תליין מההיא נשמתא ומתקיימי בה. 

{{צ|ויהי האדם לנפש חיה}} - לאתרקא ולעיילא בתקונין כגוונא דא, ולאשלפא לההיא  נשמתא מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין. בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא בכלא ומתפשטא בכלא, ולמהוי כלא ביחודא חד. ומאן דפסיק האי יחודא מן עלמא - כמאן דפסיק נשמתא דא! ומחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי. ובגין כך ישתצי הוא ודוכרניה מן עלמא לדרי דרין! 


בהאי דיוקנא דאדם שארי ותקין כללא דכר ונוקבא. כד אתתקן האי דיוקנא בתקונוי - שארי מחדוי מבין תרין דרועין, באתר דתליין שערי דדיקנא דאתקרי {{צ|תפארת}}. ואתפשט האי {{צ|תפארת}} ותקין תרין חדין. ואשתליף לאחורוי ועבד גולגלתא דנוקבא. כלא סתימא מכל סטרוי בשערא בפרצופא דרישא. ובכללא חדא אתעבידו בהאי {{צ|תפארת}}, ואקרי {{צ|אדם}} - דכר ונוקבא. הדא הוא דכתיב {{צ|כתפארת אדם לשבת בית}} {{ממ|ישעיה|מד|יג}}.

כד אתברי פרצופא דרישא דנוקבא - תלייא חד קוצא דשערי מאחורוי דזעיר אנפין ותלי עד רישא דנוקבא. ואתערו שערי ברישהא כלהו סומקי דכללן בגו גווני. הדא הוא דכתיב {{צ|ודלת ראשך כארגמן}} {{ממ|שיר|ז|ו}}. מהו {{צ|ארגמן}}? גווני דכלילן בגו גווני. 

תאנא: אתפשט האי תפארת מטבורא דלבא ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא, ותקין פרצופא דנוקבא עד טבורא. ומטבורא שארי ובטבורא שלים. {{ש}}
תו אתפשט האי תפארת ואתקן מעוי דדכורא ועייל  בהאי אתר כל רחמין וכל סטרא דרחמי. {{ש}}
ותאנא: בהני מיעיין אתאחדן שית מאה אלף רבוא מארי דרחמי, ואתקרון בעלי מיעיין, דכתיב {{צ|על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם יהוה}} {{ממ|ירמיהו|לא|יט}}. 

תאנא: האי תפארת כליל ברחמי וכליל בדינא. ואתפשט רחמי בדכורא, ואתעבר ונקיב  ונהיר לסטר אחרא. ותקין מיעוי דנוקבא, ואתתקנו מעהא בסטרא דדינא. 


תאנא: אתתקן דכורא בסטריה במאתן ותמניא וארבעין תקונין דכלילן ביה; מנהון לגו ומנהון לבר, מנהון רחמי ומנהון דינא. &lt;קטע סוף=דף קמא ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קמב|א}}&lt;קטע התחלה=דף קמב א/&gt; כלהו דדינא אתאחדו בדינא דאחורוי - דנוקבא אתפשטת תמן, ואתאחדו ואתפשטו בסטרהא. 

ותאנא: חמשה ערייתא  אתגליין בה, בסטרא דדינין חמשה. ודינין חמשה אתפשטן במאתן וארבעין ותמניא ארחין. {{ש}}
והכי תאנא: 
* קול באשה ערוה. 
* שער באשה ערוה. 
* שוק באשה ערוה. 
* יד באשה ערוה. 
* רגל באשה ערוה. 
דאע&quot;ג דתרין אלין לא שניוה חברנא. ותרין אלין יתיר מערוה אינון!

ותאנא '''[[ספרא דצניעותא|בצניעותא דספרא]]''': אתפשט דכורא ואתתקן בתיקונוי. אתתקן תקונא דכסותא דכיא. והאי הויא אמה דכיא. אדכיה דההוא אמה מאתן וארבעין ותמניא עלמין. וכלהו תליין בפומא דאמה דאתקרי '''יו&quot;ד'''. וכיון דאתגלייא '''יו&quot;ד''' בפומיה דאמה - אתגלי חסד עלאה. והאי אמה חסד הוא דאתקרי, ותלי  בהאי פום אמה. ולא אקרי חסד עד דאתגלייא יו&quot;ד דפום אמה. 

ותא חזי דלא אתקרי אברהם שלים בהאי חסד עד דאתגלייא יו&quot;ד דאמה. וכיון דאתגלי אקרי 'שלים'. הדא הוא דכתיב {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} {{ממ|בראשית|יז|א}} - {{צ|תמים}} ממש. {{ש}}
וכתיב {{צ|ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני}} {{ממ|ש&quot;ב|כב|כד}}. מאי קא מיירי רישא וסיפא? אלא כל דגלי האי יו&quot;ד ואסתמר דלא עייליה ליו&quot;ד ברשותא אחרא - ליהוי שלים לעלמא דאתי ולהוי צריר בצרורא דחיי! מאי ברשותא אחרא? דכתיב {{צ|ובעל בת אל נכר}} {{ממ|מלאכי|ב|יא}}. ובגין כך כתיב {{צ|ואהיה תמים לו}} - דכיון דהוא תמים בגלוייא דיו&quot;ד - {{צ|ואשתמרה מעוני}}. 

וכיון דאתפשט אמה דא - אתפשט סטר גבורה מאינון גבוראן  דנוקבא ואשתקע בנוקבא באתר חד, וארשם בערייתא כסותא דכל גופא דנוקבא, ובההוא אתר אקרי {{צ|ערוה דכלה}} - אתר לאצנעא לההוא אמה דאקרי {{צ|חסד}}, בגין לאתבסמא גבורא דא דכליל חמש גבוראן בהאי חסד דכליל בחמש חסדין. {{ש}}
חסד - ימינא, גבורה - שמאלא. אתבסם דא בדא ואקרי {{צ|אדם}} - כליל מתרין סטרין. ובגין כך בכלהו סתרין אית ימינא ושמאלא, דינא ורחמי. 


תאנא: עד לא זמין תקונוי דמלכא - עתיקא דעתיקין בנה עלמין ואתקין תקונין לאתקיימא. ההוא נוקבא לא אתבסמא ולא אתקיימו. עד דנחית חסד עלאה ואתקיימו, ואתבסמו תקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד. הדא הוא דכתיב {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}} {{ממ|בראשית|לו|לא}} - אתר דכל דינין משתכחין תמן{{הערה|נ&quot;א (ואנון תקוני אתתא. &quot;אשר היו&quot; לא כתיב אלא {{צ|אשר מלכו}})}}. ולא אתבסמו עד דאתתקן כלא ונפיק האי חסד ואתישב בפומא דאמה. הדא הוא דכתיב {{צ|וימת...וימת}} - דלא אתקיימו ולא אתבסמו דינא בדינא. 

ואי תימא - אי הכי דדינא כלהו - והא כתיב {{צ|וימלוך תחתיו שאול מרחובות הנהר}} {{ממ|בראשית|לו|לז}}! והא לא אתחזי דינא - דתנינן {{צ|רחובות הנהר}} - איהו בינה דמינה מתפתחין חמשין תרעין דנהורין ובוצינין לשית סטרי עלמא! {{ש}}
תאנא  כלהו דינא - בר מחד דאתקיים בתראה! והאי {{צ|שאול מרחובות הנהר}} - דא הוא חד סטרא דאתפשט ונפיק מרחובות הנהר. 

וכלהו לא אתקיימו. לא תימא ד'אתבטלו' - אלא דלא 'אתקיימו' בההוא מלכו.  {{ש}}
עד דאתער ואתפשט האי בתראה מכלהו דכתיב {{צ|וימלוך תחתיו הדר}} {{ממ|בראשית|לו|לט}}. {{ש}}
מאי {{צ|הדר}}? חסד עלאה. {{ש}}
{{צ|ושם עירו פעו}} - מאי {{צ|פעו}}? בהאי פעי בר נש דזכי לרוחא דקודשא. {{ש}}
{{צ|ושם אשתו מהיטבאל}} - בכאן אתבסמו דא בדא ואתקרי {{צ|אשתו}}. מה דלא כתיב בכולהו. {{צ|מהיטבאל}} - אתבסמותא דדא בדא.{{ש}} 
{{צ|בת מטרד}} - תקונין דמסטר גבורה. {{ש}}
{{צ|בת מי זהב}} - אתבסמו ואתכלילו דא בדא. {{צ|מי זהב}} - רחמי ודינא. {{ש}}
כאן אתדבקו אתתא בדכורא. בסטרוי אתפרשן בדרועין בשוקין. 


דרועין דדכורא - חד ימינא וחד שמאלא. &lt;קטע סוף=דף קמב א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קמב|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קמב ב/&gt;דרועא קדמאה -  תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו תרין דרועין. {{צ|ואתכלילו}} סלקא דעתך? אלא גתלת קשרין בימינא ותלת קשרין בשמאלא. תלת קשרין דימינא אתכלילן בתלת קשרין דשמאלא. ובגין כך 'דרועא' לא כתיב אלא חד, אבל 'ימינא' לא כתיב ביה {{צ|זרוע}} אלא {{צ|ימינך יהוה}} - {{צ|ימין יהוה}} אתקרי בתלת קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. 

ואי תימא הא בתלת חללין מוחא דגולגלתא משתכחין? {{ש}}
תאנא: כלהו תלת מתפשטין ומתקשרין בכל גופא, וכל גופא אתקשר בהני תלת ומתקשרין בדרועא ימינא. ובגין כך תאיב דוד ואמר {{צ|שב לימיני}} {{ממ|תהלים|קי|א}}, משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|שב לימיני}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|אבן מאסו הבונים היתה לראש פִּנָּה}} {{ממ|תהלים|קיח|כב}} משום דיתיב לימינא.{{ש}}
היינו דכתיב {{צ|ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין}} {{ממ|דניאל|יב|יג}} - כלומר כמאן דזכי לחביבותא דמלכא. זכאה חולקיה דמאן דפריש מלכא ימיניה וקביל ליה תחות ימיניה! 

והאי ימינא כד יתיב - קשרין אתפשטא. ודרועא לא אושיט ידיה  בתלת קשירין דאמרן. וכד מתערין חייביא ומתפשטן בעלמא - מתערין תלת אחרנין דאינון דינא קשיא ואושיט דרועא. וכד אושיט דרועא - יד ימינא הוא, אבל אתקרי {{צ|זרוע יהוה}} {{ממ|ישעיהו|נא|ט}}, {{צ|זרועך הנטויה}} {{ממ|דברים|ט|כט}}. 
---------------------
{{קטן|נוסח אחר: תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו תלת קשרין דימינא ותלת קשרין בשמאלא בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בג' חללי מוחא דגולגלתא משתכחין. תאנא כולהו ג' מתפשטין ומתקשרין בכל גופא וכל גופא אתקשר בהני תלתא. ומתקשרין בדרועא ימינא והאי ימינא כד יתיב קשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושוט ויתיב בתלת קשרין דאמרן. וכד חייביא מתערין מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא. ואושיט דרועא ואתקרי זרוע יי' זרועך הנטויה. }}
--------------------
בזמנא דתלת אלין אתכלילן בתלת אחרנין אקרי כלא 'ימינא' ועביד דינא ברחמי. הדא הוא דכתיב {{צ|ימינך יהוה נאדרי בכח ימינך יהוה תרעץ אויב}} {{ממ|שמות|טו|טו}}, בגין דמתערין רחמי בהו. 

ותאנא: בהאי ימינא מתאחדן תלת מאה ושבעין אלף רבוא דאקרון 'ימינא'. ומאה ותמנין וחמשה אלף רבוא מזרוע דאקרי {{צ|זרוע יהוה}}. מהאי ומהאי תלייא זרועא, והאי והאי אקרי {{צ|תפארת}}. דכתיב {{צ|מוליך לימין משה}} {{ממ|ישעיהו|סג|יב}} - הא ימינא, {{צ|זרוע}} - הא שמאלא דכתיב {{צ|זרוע תפארתו}}. דא בדא. 

ותאנא: בידא שמאלא מתאחדן ארבע מאה וחמשין רבוא מארי תריסין מתאחדן בכל אצבעא ואצבעא. ובכל אצבעא ואצבעא עשר אלפין מארי תריסין משתכחין. פוק וחשוב כמה אינון דבידא. וההוא ימינא אקרי {{צ|סיועא קדישא}} דאתי מדרועא דימינא מתלת קשרין.  דכתיב  {{צ|והנה ידי עמך}} {{ממ|ש&quot;ב|ג|יב}}. ומתאחדן מהאי. אלף וארבע מאות ותמניא וחמש אלפין מאריהון דסיועין בכל עלמא. ואקרון {{צ|יד יהוה עלאה}}, {{צ|יד יהוה תתאה}}. ואע&quot;ג דבכל אתר {{צ|יד יהוה}} שמאלא - זכו - {{צ|ימין יהוה}}; אתכלל ידא בזרועא והוי סיועא ואקרי {{צ|ימין}}. ואי לאו {{צ|יד יהוה תתאה}}. 


תאנא: כד מתערין דינין קשיין לאחתא בעלמא - הכא כתיב {{צ|סוד יהוה ליריאיו}}!

ותאנא '''[[ספרא דצניעותא|בצניעותא דספרא]]''', דכל דינין דמשתכחין מדכורא - תקיפין ברישא ונייחין בסופא. וכל דינין דמשתכחין מנוקבא - נייחין ברישא ותקיפין בסופא. ואלמלא דאתעבידו כחדא - לא יכלין עלמא למסבל. עד דעתיק דעתיקי סתימא דכלא פריש דא מן דא וחבר לון לאתבסמא כחדא. וכד פריש לון - אפיל דורמיטא לזעיר אנפין, ופריש לנוקבא מאחורוי דסטרוי, ואתקין לה כל תקונהא, ואצנעא ליומא דיליה למיתהא לדכורא. 

הדא הוא דכתיב {{צ|ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם ויישן}} {{ממ|בראשית|ב|כא}}. מהו {{צ|ויישן}}? האי הוא דכתיב {{צ|עורה למה תישן אדני}}{{הערה|כך מובא הפסוק בספרים שלנו בשם אדנות. אולם בפירוש המתוק מדבש (בעמ' רע&quot;ז של כרך במדבר-נשא-בהעלותך) הוא מציין כי נראה שהזהר היה גורס בפסוק זה שם הויה, לאור העובדה כי ההקשר תמיד מדבר בזעיר אנפין, וצע&quot;ע - ויקיעורך}} {{ממ|תהלים|מד|כד}}. 

{{צ|ויקח אחת מצלעותיו}} - מאי {{צ|אחת}}? דא היא נוקבא, כמה דאת אמר {{צ|אחת היא יונתי תמתי}} {{ממ|שיר|ו|ט}}. וסלקא ואתתקנא. ובאתרהא שקיע רחמי וחסד. הדא הוא דכתיב {{צ|ויסגור בשר תחתנה}} וכתיב {{צ|והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר}} {{ממ|יחזקאל|לו|כו}}. 

ובשעתא דבעא למיעל שבתא הוה ברי רוחין ושדין ועלעולין. ועד לא סיים לון - אתת מטרוניתא בתקונהא ויתיבת קמיה. בשעתא דיתיבת קמיה - אנח לון לאינון ברייאן ולא אשתלימו. &lt;קטע סוף=דף קמב ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קמג|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קמג א/&gt;כיון דמטרוניתא יתבת עם מלכא ואתחברו אנפין באנפין - מאן ייעול בינייהו?! מאן הוא דיקרב בהדייהו?! {{ש}}
(בגין כך סתימא דמלה - עונתן של תלמידי חכמים דידעין רזא דנא משבת לשבת.)


וכד אתחברו - אתבסמו דא בדא, יומא דכלא אתבסם ביה. ובגין כך אתבסמו דינין דא בדא, ואתתקנו עלאין ותתאין. {{ש}}
ותאנא '''[[ספרא דצניעותא|בצניעותא דספרא]]''': בעא עתיקא קדישא למחזי אי אתבסמו דינין ואתדבקו תרין אלין דא דא. ונפק מסטרא דנוקבא דינא תקיפא  דכתיב {{צ|והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי וגו'}} {{ממ|בראשית|ד|א}} - ולא הוה יכיל עלמא למסבל משום דלא אתבסמת, וחויא תקיפא אטיל בה זוהמא דדינא קשיא. ובגין כך לא הוה יכיל לאתבסמא. וכד נפיק דא קין מסטרא דנוקבא - נפק תקיף קשיא, תקיף בדינוי, קשיא בדינוי. כיון דנפק - אתחלשת ואתבסמת. 

בתר דא אפיקת אחרא בסימא יתיר. וסליק קדמאה דהוה תקיפא קשיא, וכל דינין לא אתערבו  קמיה. {{ש}}
תא חזי מה כתיב? {{צ|ויהי בהיותם בשדה}}  {{ממ|בראשית|ד|ח}} - בשדה דאשתמודע לעילא! בשדה דאקרי {{צ|שדה דתפוחים}}! ונצח האי דינא לאחוהי משום דהוה קשיא מניה, ואכפייה ואטמריה תחותיה. עד דאתער בהאי קב&quot;ה ואעבריה מקמיה. ושקעיה בנוקבא דתהומא רבא. וכליל לאחוי בשקועא דימא רבא דמבסם דמעין עלאין. 

ומנהון נחתין נשמתין לעלמא, אינש לפום אורחוי. ואע&quot;ג דטמירין אינון - מתפשטין דא בדא ואתעבידו גופא חד. ומהאי גופא נחתין נשמתהון דרשיעייא חייביא תקיפי רוחא. {{צ|מתרוויהון כחדא}} סלקא דעתך?! אלא דא לסטרוי ודא לסטרוי. 

זכאין אינון צדיקייא דמשלפי נשמתהון מהאי גופא קדישא דאקרי 'אדם' דכליל כלא; אתר דעטרין וכתרין קדישין מתחבראן תמן כצרורא  דאתכלא. 


זכאין  אתון חברייא דכל הני מלין קדישין דאתמרו ברוח קדישא עלאה - רוח דכל קדישין עלאין אתכללן ביה - אתגליין לכו! מלין דעלאין ותתאין צייתין להו! {{ש}}
זכאין אתון מאריהון דמארין, מחצדי חקלא, דמלין אלין תנדעון ותסתכלון בהו! ותנדעון למאריכון אנפין באנפין עינא בעינא. ובהני מלין תזכון לעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב {{צ|וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'}}. {{צ|יהוה}} - עתיק יומין, {{צ|הוא האלהים}}. וכלא הוא חד. בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא!


אמר ר' שמעון: חמינא עלאין לתתא ותתאין לעילא! {{ש}}
עלאין לתתא - דיוקנא דאדם דהוא תקוני עלאה כללא דכלהו (חסר).{{להשלים}}


תאנא: כתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} {{ממ|משלי|י|כה}} - דכליל שית בקרטופא כחדא. והאי הוא דכתיב {{צ|שוקיו עמודי שש}} {{ממ|שיר|ה|טו}}. 

ותאנא '''[[ספרא דצניעותא|בצניעותא דספרא]]''': באדם אתכלילו כתרין עלאין בכלל ובפרט. ובאדם אתכלילו כתרין תתאין בפרט וכלל. 

כתרין עלאין בכלל - כמה דאתמר בדיוקנא דכל הני  דיוקנין. {{ש}}
בפרט - באצבען דידן, חמש כנגד חמש. 

כתרין תתאין - באצבעין דרגלין דאינון פרט וכלל. דהא גופא לא אתחזי בהדייהו, דאינון לבר מגופא. ובגין כך לא הוו בגופא, דגופא אעדיו מנייהו. אי הכי מאי  {{ממ|זכריה|יד|ד}} {{צ|ועמדו רגליו ביום ההוא}}? אלא רגליו דגופא מאריהון דדינין  למעבד נוקמין. ואקרון {{צ|בעלי רגלים}}. ומנהון תקיפין. ומתאחדן מאריהון דדינין די לתתא בכתרין תתאין. 


תאנא: כל אינון תקוני דלעילא דבגופא קדישא  כללא דאדם אתמשיך דא מן דא, ומתאחדן דא בדא, ואשקון דא לדא. כמה דאתמשך דמא בקטפין דורידין לדא ולדא, להכא ולהכא, מאתר דא לאתר אחרא. ואינון משקין  דגופא אשקיין דא לדא, מנהרין דא לדא - עד דאנהירו כלהו עלמין ומתברכאן בגיניהון. &lt;קטע סוף=דף קמג א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמג|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קמג ב/&gt;תאנא: כל אינון כתרין דלא אתכללו בגופא - כלהו רחיקין ומסאבין, ומסאבן כל מאן דיקרב לגביהון למנדע מנהון מלין. 

תאנא: מאי תיאובתא דלהון לגבי תלמידי חכמים? אלא משום דחמן בהו 'גופא קדישא', ולאתכללא בהו בההוא גופא. {{ש}}
וכי תימא אי הכי הא מלאכין קדישין וליתהון בכללא דגופא!? -- לא! דח&quot;ו אי ליהוון לבר מכללא דגופא קדישא לא הוו קדישין ולא מתקיימי. וכתיב {{צ|וגויתו כתרשיש}} {{ממ|דניאל|י|ו}}, וכתיב {{צ|וגבותם מלאות עינים}} {{ממ|יחזקאל|א|יח}}, {{צ|והאיש גבריאל}} {{ממ|דניאל|ט|כא}} - כלהו בכללא דאדם! בר מהני דליתהון בכללא דגופא, דאינון מסאבין ומסאבן כל מאן דיקרב בהדייהו. 

ותאנא: כלהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם באדם משתכחין. ונפקו מכללא ד'גופא קדישא' ולא אתדבקו ביה. ובגין כך כלהו מסאבין ואזלין וטאסין עלמא ועיילין בנוקבא דתהומא רבא לאתדבקא בההוא דינא קדמאה דאקרי {{צ|קין}} דנפיק בכללא דגופא דלתתא. ושאטין וטאסין כל עלמא ופרחן ולא מתדבקאן בכללא דגופא. ובגיני כך אינון לבר מכל משריין דלעילא ותתא. מסאבין אינון! בהו כתיב {{צ|מחוץ למחנה מושבו}} {{ממ|ויקרא|יג|מו}}. 

וברוחא דאקרי {{צ|הבל}} דאתבסם יתיר בכללא ד'גופא קדישא' - נפקין אחרנין דמתבסמן יתיר, ומתדבקן בגופא ולא מתדבקן. כלהו תליין באוירא ונפקין מהאי כללא דאלין מסאבין. ושמעין מה דשמעין מעילא. ומנייהו ידעי לתתא דקאמרי להו. 


ותאנא '''[[ספרא דצניעותא|בצניעותא דספרא]]''': כיון דאתבסמו לעילא כללא דאדם גופא קדישא דכר ונוקבא - אתחברו זמנא תליתאה ונפק אתבסמותא דכלא, ואתבסמו עלמין עלאין ותתאין. ומכאן אשתכלל עלמא דלעילא ותתא מסטרא ד'גופא קדישא'. ומתחברן עלמין ומתאחדן דא בדא ואתעבידו חד גופא. ומשלפא רוחא ועיילא בחד גופא. ובכלהו לא אתחזי אלא חד - {{צ|קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות מלא כל הארץ כבודו}} - דכלא הוא חד גופא! 


תאנא: כיון דאתבסמו דא בדא  - אתקשרו דינא ורחמי, ואתבסמת נוקבא בדכורא. ובגיני כך לא סלקא דא בלא דא - כהאי תמר דלא סלקא דא בלא דא. 

ועל האי תנינן מאן דאפיק גרמיה בהאי עלמא מכללא דאדם - לבתר כד נפיק מהאי עלמא - לא עייל בכללא דאדם דאקרי 'גופא קדישא'. אלא באינון דלא אקרון 'אדם'. ונפיק מכללא דגופא. 


תניא: {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} {{ממ|שיר|א|יא}} - דאתבסמו דינא ברחמי, ולית דינא דלא הוו ביה רחמי. ועל האי כתיב {{צ|נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים}} {{ממ|שיר|א|י}}. {{צ|בתורים}} - כמו דכתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך וגו'}}. {{צ|בחרוזים}} - כמה דכתיב {{צ|עם נקדות הכסף}}. {{ש}}
{{צ|צוארך}} - בכללא דנוקבא דא מטרוניתא. אשתכח בי מקדשא דלעילא וירושלם דלתתא. 

וכל דא מדאתבסמת בדכורא ואתעביד כללא דאדם. ודא הוא כללא דמהימנותא. מאי מהימנותא? דבגויה אשתכח כל מהימנותא. 


{{קטן|'''(שייך [[זהר חלק ג רעה ב|פרשת כי תצא - דף רע&quot;ה:]])'''}} {{ש}}
ותאנא: מאן דאקרי אדם ונשמתא נפקת מניה ומית - אסיר למיבת ליה בביתא למעבד ליה לינה על ארעא, משום יקרא דהאי גופא דלא יתחזי ביה קלנא, דכתיב {{צ|אדם ביקר בל ילין}} {{ממ|תהלים|מט|כא}}. {{צ|אדם}} דהוא {{צ|יקר}} מכל יקרא - {{צ|בל ילין}}. מאי טעמא? משום דאי יעבדון הכי - {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}; מה בעירי לא הוו בכללא דאדם ולא אתחזי בהו רוחא קדישא - אוף הכא כבעירי גופא בלא רוחא. והאי גופא דהוא יקרא דכלא - לא יתחזי ביה קלנא! 

ותאנא '''[[ספרא דצניעותא|בצניעותא דספרא]]''': כל מאן דעביד לינה להאי גופא קדישא בלא רוחא - עביד פגימותא בגופא דעלמין. &lt;קטע סוף=דף קמג ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קמד|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קמד א/&gt;דהא בגין דא לא עביד לינה באתרא קדישא בארעא ד{{צ|צדק ילין בה}}.  משום דהאי גופא יקרא אתקרי {{צ|דיוקנא דמלכא}}, ואי עביד ביה לינה - הוי כחד מן בעירא. 


תאנא: {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם}} {{ממ|בראשית|ו|ב}} - אינון דאטמרו ונפלו בנוקבא דתהומא רבא. {{צ|את בנות האדם}} - {{צ|'''ה'''אדם}} הידוע. וכתיב {{צ|וילדו להם המה הגבורים אשר מעולם וגו'}} - מההוא דאקרי {{צ|עולם}}, כדתנינן {{צ|ימי עולם}}. {{צ|אנשי השם}} - מנהון נפקו רוחין ושדין לעלמא לאתדבקא ברשיעייא. 

{{צ|הנפילים היו בארץ}} {{ממ|בראשית|ו|ד}} - לאפקא אלין אחרנין דלא הוו בארץ. {{צ|הנפילים}} - '''עז&quot;א ועזא&quot;ל''' הוו בארץ. {{צ|בני האלהים}} לא הוו בארץ. ורזא הוא וכלא אתמר. 


כתיב {{צ|וינחם יהוה כי עשה את האדם בארץ}} {{ממ|בראשית|ו|ו}} - לאפקא אדם דלעילא דלא הוי בארץ. {{צ|וינחם יהוה}} - האי בזעיר אנפין אתמר. {{ש}}
{{צ|ויתעצב אל לבו}} - &quot;ויעצב&quot; לא נאמר, אלא {{צ|ויתעצב}} - איהו אתעצב, דביה תלייא מלתא. לאפוקי ממאן דלא אתעצב. 

{{צ|אל לבו}} - &quot;בלבו&quot; לא כתיב אלא {{צ|אל לבו}}, כמאן דאתעצב  למאריה. דאחזי האי ללבא דכל לבין. 

{{צ|ויאמר יהוה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה וגו'}} {{ממ|בראשית|ו|ז}} - לאפקא אדם דלעילא. {{ש}}
ואי תימא אדם דלתתא בלחודוי! לאו לאפקא כלל! -- משום דלא קאים דא בלא דא. {{ש}}
ואלמלא חכמה סתימאה דכלא - כלא אתתקן כמרישא! הדא הוא דכתיב {{צ|אני חכמה שכנתי ערמה}} {{ממ|משלי|ח|יב}} - אל תקרי {{צ|שכנתי}} אלא {{צ|שיכנתי}}. {{ש}}
ואלמלא האי תקונא דאדם - לא קאים עלמא! הדא הוא דכתיב {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}} {{ממ|משלי|ג|יט}}, וכתיב {{צ|ונח מצא חן בעיני יהוה}} {{ממ|בראשית|ו|ח}}. 

ותאנא: כלהו מוחין תליין בהאי מוחא, והחכמה הוא כללא דכלא הוא. ודא חכמה סתימאה דבה אתתקיף ואתתקן תקונא דאדם לאתיישבא כלא על תקוניה, כל חד באתריה. הדא הוא דכתיב {{צ|החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים}} {{ממ|קהלת|ז|יט}} - דאינון תקונא שלימא דאדם. 

ואדם הוא תקונא דלגו מניה קאים רוחא. הדא הוא דכתיב {{צ|כי האדם יראה לעינים ויהוה יראה ללבב}} {{ממ|ש&quot;א|טז|ז}} - דאיהו בלגו לגו. {{ש}}
ובהאי תקונא דאדם אתחזי שלימותא מהימנותא דכלא דקאים על כורסייא דכתיב {{צ|ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה}} {{ממ|יחזקאל|א|כו}}, וכתיב {{צ|וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא וְעַד עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי}} {{ממ|דניאל|ז|יג}}.

===[סיום האדרא רבא]===
עד כאן סתימאן מלין, וברירן טעמין. זכאה חולקיה דמאן דידע וישגח בהון ולא יטעי בהון! {{ש}}
דמלין אלין לא אתיהיבו אלא למארי מארין ומחצדי חקלא דעאלו ונפקו. דכתיב {{צ|כי ישרים דרכי יהוה וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם}} {{ממ|הושע|יד|י}}. 

תאנא: בכה ר' שמעון וארים קליה ואמר: &quot;''אי במלין דילן דאתגליין הכא אתגניזו חברייא באדרא דעלמא דאתי ואסתלקו מהאי עלמא - יאות ושפיר הוה! בגין דלא אתגליין לחד מבני עלמא.''&quot; {{ש}}
הדר ואמר: &quot;''הדרי בי! דהא גלי קמיה דעתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין דהא לא ליקרא דילי עבידנא, ולא ליקרא דבית אבא, ולא ליקרא דחברייא אלין. אלא בגין דלא יטעון באורחוי ולא יעלון בכסופא לתרעי פלטרוי ולא ימחון בידיהון. זכאה חולקי עמהון לעלמא דאתי!''&quot; 


תנא: עד לא נפקו חברייא מההוא אדרא - מיתו '''ר' יוסי ברבי יעקב, ורבי חזקיה ורבי ייסא'''. וחמו חברייא דהוו נטלין לון מלאכין קדישין בההוא פרסא. ואמר ר' שמעון מלה ואשתככו. {{ש}}
צווח ואמר: &quot;''שמא חס ושלום גזרה אתגזר עלנא לאתענשא דאתגלי על ידנא מה דלא אתגלי מיומא דקאים משה על טורא דסיני דכתיב {{צ|ויהי שם עם יהוה ארבעים יום וארבעים לילה וגו'}} {{ממ|שמות|לד|כח}}. מה אנא הכא אי בגין דא אתענשו!''&quot; 

שמע קלא: &quot;''זכאה אנת ר' שמעון! זכאה חולקך וחברייא אלין דקיימין בהדך! דהא אתגלי לכון מה דלא אתגלי לכל חילא דלעילא!''&quot; &lt;קטע סוף=דף קמד א/&gt; {{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קמד|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קמד ב/&gt;&quot;''אבל תא חזי דהא כתיב {{צ|בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה}} {{ממ|יהושע|ו|כו}}. וכל שכן דברעו סגי ותקיף אתדבקו נפשתהון בשעתא דא דאתנסיבו! זכאה חולקהון דהא בשלימותא אסתלקו!''&quot; 


תאנא: בעוד דאתגליין מלין אתרגישו עלאין ותתאין, וקלא אתער במאתן וחמשין עלמין דהא מלין עתיקין לתתא אתגליין. ועד  דאלין מתבסמן נשמתייהו באינון מלין - נפקא נשמתייהו בנשיקה ואתקשר בההוא פרסא, ונטלין להו מלאכי עלאי, וסלקין לון לעילא. {{ש}}
ואמאי אלין? משום דעאלו ולא נפקו זמנא אחרא מן קדמת דנא. וכלהו אחריני עאלו ונפקו. 

אמר ר' שמעון: &quot;''כמה זכאה חולקהון דהני תלתא! וזכאה חולקנא לעלמא דאתי בגין דא!''&quot; 

נפק קלא תניינות ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביהוה אלהיכם חיים כלכם היום}} {{ממ|דברים|ד|ד}} 


קמו ואזלו. {{ש}}
בכל אתר דהוו מסתכלי - סליק ריחין. {{ש}}
אמר ר' שמעון: &quot;''שמע מינה דעלמא מתברך בגינן!''&quot; {{ש}}
והוו נהרין אנפוי דכלהו ולא הוו יכלין בני עלמא לאסתכלא בהו. 


תאנא: עשרה עאלו, ושבע נפקו. {{ש}}
והוה חדי ר' שמעון, ורבי אבא עציב. {{ש}}
יומא חד הוה יתיב ר' שמעון ורבי אבא עמיה. {{ש}}
אמר רבי שמעון מלה וחמו לאלין תלתא דהוו מייתין להון מלאכין עלאין ומחזיין להו גניזין ואדרין דלעילא בגין יקרא דלהון. והוו עיילי לון בטורי דאפרסמונא דכיא. {{ש}}
נח דעתיה דרבי אבא.


תאנא: מההוא יומא לא אעדו חברייא מבי ר' שמעון. {{ש}}
וכד הוה ר' שמעון מגלה רזין - לא משתכחין תמן אלא אינון. {{ש}}
והוה קארי להו רבי שמעון &quot;''שבעה אנן עיני יהוה!''&quot; - דכתיב {{צ|שבעה אלה עיני יהוה}} {{ממ|זכריה|ד|י}} - ועלן אתמר. 

אמר רבי אבא: &quot;''אנן שיתא בוציני דנהראן משביעאה! אנת הוא שביעאה דכלא - דהא לית קיומא לשיתא בר משביעאה - דכלא תלי בשביעאה!''&quot;
 
רבי יהודה קארי ליה {{צ|שבת}} דכלהו שיתא מניה מתברכין, דכתיב {{צ|שבת ליהוה}} {{ממ|שמות|כ|י}} {{צ|קדש ליהוה}} {{ממ|שמות|טז|כג}}. מה {{צ|שבת ליהוה}} קדש - אוף רבי שמעון {{צ|שבת ליהוה קדש}}! 


אמר ר' שמעון: &quot;''תווהנא על ההוא חגיר חרצן, מאריה דשערי - אמאי לא אשתכח בבי אדרא דילן בזמנא דאתגליין מלין אלן קדישין?!''&quot; {{ש}}
אדהכי אתא אליהו ותלת קטפורי נהירין באנפוי. {{ש}}
אמר ליה ר' שמעון: &quot;''מאי טעמא לא שכיח מר בקרדוטא  גליפא דמאריה ביומא דהלולא?''&quot; 

אמר ליה: &quot;''חייך רבי! שבע יומין אתברירו קמי קב&quot;ה כל אינון דייתון וישתכחן עמיה עד לא עיילתון בבי אדרא דלכון! ואנא הוינא זמין תמן ובעינא קמיה לאשתכחא. וכדין קטיר בכתפי ולא יכילנא. דההוא יומא שדרני קב&quot;ה למעבד נסין '''לרב המנונא סבא''' וחברוי דאתמסרו בארמונא  דמלכא. וארחישנא להו בנסא - דרמינא להו כותלא דהיכלא דמלכא ואתקטרו בקטרוי דמיתו ארבעים וחמשה פרדשכי. ואפיקנא לרב המנונא וחברוי, ואוליכנא לון לבקעת אונו ואשתזיבו. וזמיננא קמייהו נהמא ומייא דלא אכלו תלתא יומין. וכל ההוא יומא לא בדילנא מנייהו. וכד תבנא אשכחנא פרסא דנטלו כל אינון סמכין ותלת מן חברייא עלה. ושאילנא לון. ואמרו: {{צ|חולקא דקב&quot;ה מהלולא דר' שמעון וחברוי!}} ''&quot;

&quot;''זכאה אנת ר' שמעון וזכאה חולקך וחולקא דאינון חברייא דיתבין קמך! כמה דרגין אתתקנו לכון לעלמא דאתי! כמה בוצינין דנהורין זמינין לנהרא לכו!''&quot; {{ש}}
&quot;''ותא חזי יומא דין בגינך אתעטרו חמשין כתרין '''לרבי פנחס בן יאיר חמוך'''. ואנא אזילנא עמיה בכל אינון נהרי דטורי דאפרסמונא דכיא והוא בריר דוכתיה ואתתקן.''&quot; &lt;קטע סוף=דף קמד ב/&gt;{{ש}}

{{ממ זהר משולב|ג|קמה|א}}

&lt;קטע התחלה=דף קמה א/&gt;אמר ליה: &quot;''קטורין צדיקייא בקרטופא דעטרין בריש ירחי ובזמני ושבתי יתיר מכל שאר יומין?''&quot;

אמר ליה: ואף כל אינון דלבר! דכתיב {{צ|והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|כג}}.  אי אלין אתיין - כל שכן צדיקייא! {{ש}}
{{צ|מדי חדש בחדשו}} למה? משום דמתעטרי אבהתא רתיכא קדישא. {{ש}}
{{צ|ומדי שבת בשבתו}} - דמתעטר שביעאה דכל אינון שיתא יומין, דכתיב {{צ|ויברך אלהים את יום השביעי וגו'}}. {{ש}}
ואנת הוא ר' שמעון שביעאה דשיתא תהא מתעטר ומתקדש יתיר מכלא! {{ש}}
ותלת עדונין דמשתכחין בשביעאה - זמינן חברייא אלין צדיקייא לאתעדנא בגינך לעלמא דאתי! וכתיב {{צ|וקראת לשבת ענג לקדוש יהוה מכובד}} {{ממ|ישעיה|נח|יג}} - מאן הוא {{צ|קדוש יהוה}}? דא רבי שמעון בן יוחאי דאקרי {{צ|מכובד}} בעלמא דין ובעלמא דאתי!


'''עד כאן האדרא קדישא רבא'''

===המשך זהר פרשת נשא===

'''{{צ|דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו וגו'}} {{ממ|במדבר|ו|כג}}''' {{ש}}
רבי יצחק פתח ואמר: {{צ|וחסד יהוה מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים}} {{ממ|תהלים|קג|יז}}. {{ש}}
כמה גדולה היראה לפני הקב&quot;ה! שבכלל היראה ענוה, ובכלל הענוה חסידות. נמצא שכל מי שיש בו יראת חטא - ישנו בכלן. ומי שאינו ירא שמים - אין בו לא ענוה ולא חסידות.

תאנא: מי שיצא מן היראה ונתלבש בענוה - ענוה עדיף, ונכלל בכלהו. הדא הוא דכתיב {{צ|עקב ענוה יראת יהוה}} {{ממ|משלי|כב|ד}}. כל מי שיש בו יראת שמים - זוכה לענוה. כל מי שיש בו ענוה - זוכה לחסידות. וכל מי שיש בו יראת שמים - זוכה לכלם. לענוה דכתיב {{צ|עקב ענוה יראת יהוה}}, לחסידות דכתיב {{צ|וחסד יהוה מעולם ועד עולם על יראיו}} {{ממ|תהלים|קג|יז}}. &lt;קטע סוף=דף קמה א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמה|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קמה ב/&gt;תאנא: כל אדם שיש בו חסידות נקרא {{צ|מלאך יהוה צבאות}}.  הדא הוא דכתיב {{צ|כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יהוה צבאות הוא}} {{ממ|מלאכי|ב|ז}}. 

מפני מה זכה כהן להקרא {{צ|מלאך יהוה צבאות}}?{{ש}} 
אמר ר' יהודה: מה מלאך יהוה צבאות כהן למעלה - אף כהן מלאך יהוה צבאות למטה. ומאן הוא מלאך יהוה צבאות למעלה? זה מיכאל השר הגדול דאתי מחסד של מעלה והוא כהן גדול של מעלה. כביכול כהן גדול דלתתא אקרי {{צ|מלאך יהוה צבאות}} משום דאתי מסטרא דחסד. מהו חסד? רחמי גו רחמי. ובגין כך כהן לא אשתכח מסטרא דדינא. מאי טעמא זכה כהן לחסד? בגין היראה! הדא הוא דכתיב {{צ|וחסד יהוה מעולם ועד עולם על יראיו}}. 


{{צ|עולם ועולם}} מהו? {{ש}}
אמר רבי יצחק: כמה דאתתקן באדרא קדישא! {{צ|עולם}} חד, {{צ|ועולם}} תרי. {{ש}}
אמר רבי חייא: אי הכי {{צ|מן '''ה'''עולם ועד '''ה'''עולם}} מבעי ליה!? {{ש}}
אמר ליה: תרי עלמי נינהו ואתהדרו לחד! {{ש}}
אמר רבי אלעזר לר' יצחק: עד מתי תסתום דבריך! {{צ|מן העולם ועד העולם}} - כללא דרזא עלאה - אדם דלעילא ואדם דלתתא. והיינו 'עולם ועולם'. וכתיב {{צ|ימי עולם}} {{ממ|ישעיהו|סג|יא}} וכתיב {{צ|שנות עולם}} {{ממ|תהלים|עז|ו}}. והא אוקמוה באדרא קדישא עלאה. 


{{צ|על יראיו}} - דכל מאן דאיהו דחיל חטאה אקרי {{צ|אדם}}. {{ש}}
אימתי? אמר רבי אלעזר דאית ביה יראה ענוה חסידות - כללא דכלא. {{ש}}
אמר רבי יהודה: והא תנינן {{צ|אדם כללא דדכר ונוקבא}}!? {{ש}}
אמר ליה: ודאי הכי הוא בכללא ד{{צ|אדם}}! דמאן דאתחבר דכר ונוקבא אקרי 'אדם' וכדין דחיל חטאן. ולא עוד אלא דשריא ביה ענוה. ולא עוד אלא דשריא ביה חסד. {{ש}}
ומאן דלא אשתכח דכר ונוקבא - לא הוו ביה לא יראה ולא ענוה ולא חסידות. ובגין כך אקרי {{צ|אדם}} כללא דכלא. וכיון דאקרי אדם - שרייא ביה חסד דכתיב {{צ|אמרתי עולם חסד יבנה וגו'}}. ולא יכיל לאתבנאה אי לא אשתכח דכר ונוקבא. וכתיב {{צ|וחסד יהוה מעולם ועד עולם על יראיו}} - {{צ|יראיו}} כללא דאדם. 


דבר אחר: {{צ|וחסד יהוה מעולם ועד עולם}} {{ממ|תהלים|קג|יז}} - אלין אינון כהני דאתו מסטרא דחסד ואחסינו אחסנא דא דנחית מעולם דלעילא לעולם דלתתא.{{ש}}
{{צ|על יראיו}} - כהני דלתתא דכתיב {{צ|וכפר בעדו ובעד ביתו}} {{ממ|ויקרא|טז|יא}} לאתכללא בכללא ד{{צ|אדם}}. {{ש}}
{{צ|וצדקתו לבני בנים}} משום דזכה לבני בנים. 

אמר רבי יהודה: אי הכי מהו {{צ|וצדקתו}}? &quot;וחסדו&quot; מבעי ליה!? 

אמר רבי אלעזר: היינו רזא דתנינן {{צ|בזאת}}!  {{צ|כי מאיש לקחה זאת}} {{ממ|בראשית|ב|כג}}, וכתיב {{צ|לזאת יקרא אשה}} - ו{{צ|זאת}} אתכלילת ב{{צ|איש}} דהיינו חסד. 

{{צ|וזאת}} - נוקבא. {{צ|חסד}} - דכר. ובגין כך דכר דאתי מסטרא דחוורא דא אקרי {{צ|חסד}}. {{צ|וזאת}} אתקרי {{צ|צדק}} דאתיא מסטר סומקא. ובגין כך אקרי אשה. והיינו דכתיב {{צ|וצדקתו}}. מאי {{צ|וצדקתו}}? {{צ|צדקתו}} דחסד בת זוגו - דאתבסמא דא בדא. 

ובגין כך תנינן {{צ|כל כהן שאין לו בת זוג אסור בעבודה דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו}}. {{ש}}
אמר ר' יצחק: משום דלית שכינתא שריא במאן דלא אנסיב. וכהני בעיין יתיר מכל שאר עמא לאשרייא בהו שכינתא. וכיון דשרת בהו שכינתא - שריא בהו חסד ואקרון 'חסידים', ובעיין לברכא עמא. הדא הוא דכתיב {{צ|וחסידיך יברכוכה}} {{ממ|תהלים|קמה|י}}, וכתיב {{צ|תמיך ואוריך לאיש חסידיך}} {{ממ|דברים|לג|ח}}. ומשום דכהנא אקרי חסיד - בעי לברכא. 

ובגין כך כתיב '''{{צ|דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו}}'''. מאי טעמא? משום דאקרון חסידים וכתיב {{צ|וחסידיך יברכוכה}}. 


'''{{צ|כה תברכו את בני ישראל אמור להם}} {{ממ|ויקרא|ו|כג}}'''. {{ש}}
{{צ|כה תברכו}}  בלשון הקדש. {{צ|כה תברכו}} ביראה. {{צ|כה תברכו}} בענוה. 

אמר ר' אבא {{צ|כה תברכו}} - תאנא האי {{צ|צדק}} אתקרי '''{{צ|כה}}''' דכל דינין מתערין  מינה. והיינו דאמר ר' אלעזר מהו {{צ|מכה  רבה}} {{ממ|במדבר|יא|לג}}? כלומר '''מִכה - מן כה'''. וכתיב {{צ|והנה לא שמעת עד '''כה'''}} {{ממ|שמות|ז|טז}} כמה דאגזים משה. וכתיב  {{צ|בזאת תדע כי אני יהוה}}. וכלא חד! &lt;קטע סוף=דף קמה ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קמו|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קמו א/&gt;וכתיב  {{צ|ולא שת לבו גם לזאת}} {{ממ|שמות|ז|כג}} - דזמינא לחרבא ארעיה. 

ומהאי '''{{צ|כה}}''' מתערין דינין. ומדאתחבר עמה חסד - אתבסמת. ובגין כך אתמסר דא לכהן דאתי מחסד בגין דתתברך ותתבסם '''{{צ|כה}}''' - הדא הוא דכתיב {{צ|כה תברכו}}. כלומר אע&quot;ג דהאי '''{{צ|כה}}''' אשתכחת בדינין - תבסמון לה ותברכון לה! דכתיב {{צ|כה תברכו את בני ישראל}} - תברכו בהאי חסד ל'''{{צ|כה}}''' ותבסמון לה לקבלייהו דישראל, בגין דלא ישתכחון בה דינין. הדא הוא דכתיב {{צ|כה תברכו את בני ישראל}}. 


'''{{צ|אמור להם}}''' - &quot;אִמרו&quot; לא כתיב אלא {{צ|אמור}} - לאפקא משרבו הפריצים דלא מפרסמין מלה, דהא לא אתפקדו לפרסמא שמא. משמע דכתיב {{צ|אמור להם}} - {{צ|אמור}} סתם. 

דבר אחר: {{צ|אמור}} - כיון דכתיב {{צ|כה תברכו}} - אמאי לא כתיב &quot;תאמרו&quot;? אלא תני ר' יהודה {{צ|אמור להם}}: זכו - {{צ|להם}}, לא זכו - {{צ|אמור}} סתם.


ר' יצחק פתח: {{צ|וראיתי אני דניאל לבדי את המראָה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראָה וגו'}} {{ממ|דניאל|י|ז}}. {{ש}}
{{צ|וראיתי אני דניאל לבדי}} - והא תנינן אינהו נביאי ואיהו לאו נביא. ומאן נינהו? חגי זכריה ומלאכי. אי הכי - אתעביד קדש חול! {{ש}}
והא כתיב {{צ|לא ראו}} - אמאי דחילו?! ובדניאל כתיב {{צ|וראיתי אני}} ולא דחיל. ואיהו לאו נביא - הא חול קדש!? 

אלא הכי תאנא כתיב {{צ|אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח}} {{ממ|תהלים|כז|ג}} - {{צ|בזאת}} - הא דאמרן. {{צ|זאת}} עדבא חולקיה לאתחסנא ולמעבד ליה נוקמין. {{ש}}
ותנא: עביד קב&quot;ה לדוד רתיכא קדישא עם אבהתא - כתרין עלאין קדישין דכלא דאחסינו אבהתא. {{ש}}
ותאנא: מלכו ירית דוד לבנוי בתרוי, ובאתר מלכו דלעילא אתקף, ואחסין הוא ובנוי מלכו דא דלא אעדי משולטנהון לדרי דרין. {{ש}}
ותאנא: בשעתא דהאי כתרא דמלכותא אתער לבנוי דדוד - לית מאן דקאים קמיה! 


{{צ|וראיתי אני דניאל לבדי את המראָה}} - משום דמבנוי דדוד הוה דכתיב {{צ|ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה וגו'}} {{ממ|דניאל|א|ו}}. והוא חמא וחדי בהאי דהוא מסטר אחסנת חולקא עדבא דאבוי. ומשום דהוה דיליה - הוא סביל, ואחריני לא סבלי. דאמר רבי שמעון בשעתא דהאי '''{{צ|כה}}''' אתער בדינוי - לא יכלין בני עלמא למיקם קמיה. 

ובשעתא דפרסין כהני ידייהו דאתיין מחסד - אתער חסד דלעילא ואתחבר בהאי '''{{צ|כה}}''' - ומתבסמא ומתברכא באנפין נהירין לבני ישראל, ואתעדי מנהון דינין. הדא הוא דכתיב {{צ|כה תברכו את בני ישראל}} - ולא לשאר עמין. {{ש}}
בגין כך כהן ולא אחרא. כהן בגין דיתער האי כתרא דיליה '''חסד''' על ידוי דאקרי '''חסיד''' דכתיב {{צ|לאיש חסידך}}. והוא אתי מסטרא דחסד. וכתיב {{צ|וחסידיך יברכוכה}} - אל תקרי {{צ|יברכוכה}} אלא {{צ|יברכו '''כה'''}}. {{צ|'''כה''' תברכו}} בשם המפורש. {{צ|'''כה''' תברכו}} בלשון הקדש. 


תאנא: אמר ר' יהודה בשעתא דכהנא דלתתא קם ופריס ידוי - כל כתרין קדישין דלעילא מתערין ומתתקנין לאתברכא, ונהרין מעומקא דבירא דאתמשך להו מההוא עומקא דנפק תדיר ולא פסיק ברכאן. דנבען מבועין לכלהו עלמין ומתברכן ומתשקיין מכלהו. {{ש}}
ותאנא: בההוא זמנא - לחישותא ושתיקותא הוי בכל עלמין. למלך דבעי לאזדווגא במטרוניתא ובעי למעאל לה בלחישו, וכל שמשין מתערין בההוא זמנא ומתלחשין &quot;''הא מלכא אתי לאזדווגא במטרוניתא!''&quot; {{ש}}
מאן מטרוניתא? דא כנסת ישראל. מאן כנסת ישראל? כנסת ישראל סתם. 


תאנא: אמר רבי יצחק כהן בעי לזקפא ימינא על שמאלא דכתיב {{צ|וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם}} {{ממ|ויקרא|ט|כב}} - {{צ|ידו}} כתיב ולא &quot;ידיו&quot; - משום דשבחא דימינא על שמאלא. {{ש}}
אמר רבי אלעזר: רזא הוא משום דכתיב {{צ|והוא ימשול בך}} {{ממ|בראשית|ג|טז}}. &lt;קטע סוף=דף קמו א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קמו|ב}}{{ש}}

&lt;קטע התחלה=דף קמו ב/&gt;תאנא: כהן דבעי לפרסא ידוי - בעי דיתוסף קדושה על קדושה דיליה; דבעי לקדשא ידוי על ידא דקדישא. מאן ידא דקדישא? דא ליואה! דבעי כהנא ליטול קדושה דמייא מידוי דכתיב 'וקדשת את הלוים'{{הערה|הנה בתנ&quot;ך שלנו אין פסוק כזה אמנם יש רמז לקדושת הלוים מפסוק {{ממ|במדבר|ח|יז}} {{צ|כי לי כל בכור...הקדשתי אותם לי ואקח את הלוים תחת כל בכור - (המתוק מדבש)}} - הא אינון קדישין. וכתיב בהו בלוים {{ממ|במדבר|יח|ב}} {{צ|וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך}} - {{צ|שבט אביך}} - כלל! מכאן דכל כהן דפריס ידוי בעי לאתקדשא על ידא דקדישא ליתוסף קדושה על קדושתיה. ועל דא לא יטול קדושה דמייא מבר נש אחרא דלא הוי קדישא.

'''[[ספרא דצניעותא|ובצניעותא דספרא]]''' תאנא: לוי דאתקדש כהנא על ידוי - בעי הוא לאתקדשא בקדמיתא. 

ואמאי לוי? ויתקדש על ידא דכהנא אחרא!? {{ש}}
תאנא: כהנא אחרא לא בעי! דהא כהן דלא שלים - לא בעי האי כהנא שלים לאתפגם על ידא דפגימא דלא שלים! אבל לוי דאיהו שלים ואתחזי לסלקא בדוכנא ולמפלח במשכן זמנא - הא שלים הוא והא אקרי {{צ|קדוש}}! דכתיב 'וקדשת את הלוים'{{הערה|כנזכר לעיל - אין פסוק כזה אצלנו}}. 

א&quot;ר תנחום: אף אקרי {{צ|טהור}} דכתיב {{צ|וטהרת אותם}}. ובגין כך בעי לאוספא כהנא קדושה על קדושתיה. 


תאנא: כהנא דפריס ידוי בעי דלא יתחברון אצבען דא בדא בגין דיתברכון כתרין קדישין, כל חד וחד בלחודוי כמה דאתחזי ליה. ובגין דשמא קדישא בעי לאתפרשא באתוון רשימין דלא לאערבא דא בדא.  ולאתכוונא באינון מלין. 

א&quot;ר יצחק: בעי קב&quot;ה דיתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי. ויתברכון עלאי דאינון קדישין בקדושה עלאה - על ידא דתתאי דאינון קדישין בקדושה עלאה, דאינון קדישין מכל קדישין דלתתא דכתיב {{צ|וחסידיך יברכוכה}}. 

א&quot;ר יהודה: כל כהן דלא ידע רזא דא ולמאן מברך ומאן היא ברכתא דמברך - לאו ברכתא דיליה ברכתא! {{ש}}
והיינו דכתיב {{צ|כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו}}. מאי {{צ|דעת}}? דעת סתם. {{צ|ותורה יבקשו מפיהו}} - עלאין יבקשו מפיהו. ומאי {{צ|יבקשו מפיהו}}? {{צ|תורה}} - תורה סתם. היך אחידא תורה דלעילא דאקרי 'תורה' סתם. דתניא תורה שבכתב ותורה שבע&quot;פ באינון כתרין עלאין דאתקרון הכי. מאי טעמא? {{צ|כי מלאך יהוה צבאות הוא}}. {{ש}}
ותנינא דבעי כהנא לכוונא באינון מלין דלעילא ליחדא שמא קדישא כמה דאצטריך.


אמר ר' שמעון, תאנא '''[[ספרא דצניעותא|בצניעותא דספרא]]''' שמא קדישא אתגלייא ואתכסייא! דאתגלייא  כתיב ב'''יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א'''. דאתכסייא  כתיב באתוון אחרן. ומה הוא דאתכסייא? ההוא טמירא  דכלא!{{הערה|ה&quot;ג המתוק מדבש עפ&quot;י המק&quot;מ}} 

אמר רבי יהודה: ואפילו ההוא דאתגלייא - אתכסיא באתוון אחרן, בגין ההוא טמירא דטמירין בגו. דהא הכא בעי כהנא לצרפא שמא קדישא ולמיחת רחמי כלהו. דכלהו כלילן ב'''כ&quot;ב''' אתוון  בתרין כתרין דרחמי{{הערה|כנ&quot;ל הכי גריס המתוק מדבש עפ&quot;י המק&quot;מ}}. 

ובהני אתוון דהאי שמא סתימאן {{גמט דגש|כ&quot;ב}} מכילן דרחמי! {{גמט דגש|י&quot;ג}} דעתיקא סתים וגניז מכלא, ו{{גמט דגש|ט'}} דאתגליין מזעיר אנפין. ומתחברן כלהו בצרופא דשמא חד דהוה מכוון כהנא כד פריס ידוי ב{{גמט דגש|כ&quot;ב}} אתוון גליפן. 

ותאנא: כד הוה צניעותא בעלמא - הוה מתגלייא שמא דא לכלא. מדאסגי חציפותא בעלמא - סתים באתווי. דכד הוה מתגלייא - כהנא מכוין ושמא מתפרש. במאי מכוין? מכוין בסתימא דטמיר וגניז, ומתגלייא ומתפרש. מדאסגי חציפותא בעלמא - סתים כלא באתוון רשימין.&lt;קטע סוף=דף קמו ב/&gt; 

{{ממ זהר משולב|ג|קמז|א}}

&lt;קטע התחלה=דף קמז א/&gt;ותא חזי  דכל הני {{גמט דגש|כ&quot;ב}} מכילן דרחמי משה אמרן בתרי זמני. 
* זמנא קדמאה אמר {{גמט דגש|י&quot;ג}} מכילן דעתיקא דעתיקין סתימא דכלא - לנחתא אלין לאתר דדינא אשתכח לאכפיא להו. 
* זמנא תניינא אמר {{גמט דגש|ט'}} מכילן דרחמי דכלילן בזעיר אנפין, ונהירין מעתיקא סתימאה דכלא. {{ש}}
וכלהו כליל כהנא כד פריס ידוי לברכא עמא. ומשתכחן דמתברכין כלהו  עלמין בסטרא דרחמי דאתמשכן מעתיקא טמירא סתימאה דכלא. 

וכל הני {{גמט דגש|כ&quot;ב}} אתוון - מכילן סתימאן. {{צ|יברכך יהוה וישמרך}} - אלין תלת קראי ותלת שמהן דתריסר אתוון כלילן לקבליהון. 

ובכלא אתכוון כהנא! וכל עלאי ותתאי מתבסמן ב{{גמט דגש|כ&quot;ב}} אתוון דסתימין בהני תלת קראי, לקביל {{גמט דגש|כ&quot;ב}}  מכילן דרחמי דכליל כלא. {{ש}}
ובגין כך כתיב '''{{צ|אמור}}''' ולא &quot;אמרו&quot; כמה דאוקימנא. {{ש}}
{{צ|אמור}} - דבעי לכוונא בכל הני סתימין, בכל הני דרגין. {{צ|אמור}} - במלין סתימין דלעילא. {{צ|{{גמט דגש|אמור}}}} - חושבן {{גמט דגש|רמ&quot;ח}}  אברין דבאדם חסר חד. מאי טעמא? דבחד תליין כלהו. {{ש}}
וכלהו מתברכאן בהאי ברכתא בהני תלת קראי כדאמרן. {{ש}}
'''{{צ|להם}}''' - לאתכללא בהאי ברכתא עלאין ותתאין. 


תאנא א&quot;ר יוסי, יומא חד יתיבנא קמיה '''דר' אלעזר ב&quot;ר שמעון'''. {{ש}}
שאילנא ליה אמינא: &quot;''רבי מאי קא חמא דוד דקאמר {{ממ|תהלים|לו|ז}} {{צ|אדם ובהמה תושיע יהוה}}? {{צ|אדם}} - תינח. {{צ|בהמה}} למה?''&quot; {{ש}}
אמר ליה: &quot;''יאות שאלת! כלא במניינא הוא! זכו - {{צ|אדם}}, לא זכו - {{צ|בהמה}}.''&quot; {{ש}}
אמינא: &quot;''רבי! רזא דמלה קא בעינא!''&quot; 

אמר ליה: כלא אתמר! ותא חזי קרא קב&quot;ה לישראל {{צ|אדם}} כגוונא דלעילא, וקרא להו {{צ|בהמה}}. וכלא בחד קרא! דכתיב {{צ|ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם}} {{ממ|יחזקאל|לד|לא}}. {{צ|ואתן צאני צאן מרעיתי}} - הא בהמה. {{צ|אדם אתם}} - הא אדם. וישראל אקרו {{צ|אדם ובהמה}}. ובגין כך {{צ|אדם ובהמה תושיע יהוה}}. {{ש}}
ועוד רזא דמלה! זכו - {{צ|אדם}}  כגוונא דלעילא. לא זכו - {{צ|בהמה}} אקרון. 

וכלהו מתברכאן בשעתא חדא - אדם דלעילא ובהמה דלתתא. וכל שכן דכלא אית בהו בישראל! הדא הוא דכתיב {{צ|אדם ובהמה תושיע יהוה}}. 

ותא חזי לית ברכתא לתתא אשתכח עד דישתכח לעילא. ומדאשתכח לעילא - אוף לתתא אשתכח! {{ש}}
וכלא הכי תליא לטב ולביש. לטב דכתיב {{צ|אענה את השמים והם יענו את הארץ}} {{ממ|הושע|ב|כג}}. לביש דכתיב {{צ|יפקוד יהוה על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה}} {{ממ|ישעיהו|כד|כא}}. 


אמר רבי יהודה: בגין כך  כתיב {{צ|אמור להם}} סתם - לאתברכא עלאין ותתאין כלהו כחדא. דכתיב {{צ|כה תברכו}} בתחלה, ואחר כך {{צ|את בני ישראל}}. {{צ|אמור להם}} - סתם, לאתברכא כלהו כחדא. 
* {{צ|יברכך יהוה}} - לעילא, {{צ|וישמרך}} - לתתא. 
* {{צ|יאר יהוה פניו}} - לעילא, {{צ|ויחנך}} - לתתא. 
* {{צ|ישא יהוה פניו}} - לעילא, {{צ|וישם לך שלום}} - לתתא. 


ר' אבא אמר: כלהו כחדא מתברכאן ב{{גמט דגש|כ&quot;ב}} אתוון גליפן דשמא קדישא דאתכלל וסתים הכא. ב{{גמט דגש|כ&quot;ב}} אתוון מתברכאן כלהו, ואינון רחמי גו רחמי דלא אשתכח בהו דינא.{{ש}} 
ולא? והכתיב {{צ|ישא יהוה פניו אליך}}!? {{ש}}
אמר רבי אבא - {{צ|ישא}} - יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא כלל. 


תאנא אמר רבי יוסי: בשעתא דכהנא פריס ידוי - אסיר ליה לעמא לאסתכלא ביה משום דשכינתא שריא בידוי. {{ש}}
א&quot;ר יצחק: אי הכי כיון דלא חמאן מה אכפת להו - דהא כתיב {{צ|כי לא יראני האדם וחי}} {{ממ|שמות|לג|כ}} - בחייהון לא חמאן אבל במיתתהון חמאן. {{ש}}
אמר ליה: משום דשמא קדישא רמיזא באצבען דידוי, ובעי בר נש לדחלא. אע&quot;ג דלא חמאן שכינתא - לא בעאן לאסתכלא בידייהו דכהני בגין דלא ישתכחון עמא חציפאן לגבי שכינתא. 


תאנא: בההיא שעתא דכהנא פריס ידוי - צריכין עמא למיתב בדחילו באימתא ולינדע דההיא שעתא עידן רעותא אשתכח בכלהו עלמין, ומתברכן עילאין ותתאין, ולית דינא בכלהו. והוא שעתא דאתגלי סתימא עתיקא דעתיקין בזעיר אנפין ואשתכח שלמא בכלא.&lt;קטע סוף=דף קמז א/&gt; 

{{ממ זהר משולב|ג|קמז|ב}}

&lt;קטע התחלה=דף קמז ב/&gt;אמר רבי שמעון: בהני תלת קראי רישיהון יו&quot;ד יו&quot;ד יו&quot;ד - '''י''''ברכך '''י''''אר '''י''''שא - כלהו לאחזאה מהימנותא שלימא ולאתברכא  מעתיקא מאן דאצטריך. יו&quot;ד יו&quot;ד יו&quot;ד לאתברכא זעיר אנפין מעתיקא דכלא. ובגין כך {{צ|יברכך יהוה}} לעילא, {{צ|וישמרך}} הכא לתתא. וכן כלהו. 


ותאני תנא קמיה דר' שמעון: האי מאן דמצער בחלמיה - ליתי בשעתא דכהני פרסי ידייהו ולימא {{צ|רבונו של עולם! אני שלך וחלומותי שלך וכו'}}. אמאי? משום דההיא שעתא אשתכחו רחמי בעלמין כלהו, ומאן דיבעי צלותיה בצעריה - אתהפך ליה דינא לרחמי.


'''{{צ|ושמו את שמי}} {{ממ|במדבר|ו|כז}}'''. {{ש}}
מהו {{צ|ושמו את שמי}}? {{ש}}
אמר רבי יהודה: 'יתקנו' כמה דכתיב {{צ|ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו}} {{ממ|במדבר|ד|יט}}. לאתקנא בברכתהון כתרין דימינא לימינא וכתרין דשמאלא לשמאלא כדקא חזי. דבעיא דלא יטעון בהון. לאתקנא כלא בגין דיתברכון עלאין ותתאין. {{ש}}
ואי יעבדון הכי מה כתיב? '''{{צ|ואני אברכם}}'''. למאן? לאינון כהני דכתיב {{צ|ומברכיך ברוך}}, וכתיב {{צ|ואברכה מברכיך}}. אינון מברכין לעמא ואנא אברך להו. {{ש}}
ולפיכך כתיב '''{{צ|ושמו}}''' ולא כתיב &quot;יאמרו&quot; או &quot;יזכרו&quot;. 


תאנא: כל כהן דלא רחמין ליה עמא - לא יפרוס ידוי. ועובדא הוה בחד כהן דקם ופריס ידוי, ועד דלא אשלים אתעביד תלא דגרמי. מאי טעמא? משום דלא בריך בחביבותא! וקם אחר ופריס ידוי ובריך ואתתקן ההוא יומא. כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה - לא יפרוס ידוי לברכא לעמא, דכתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}} {{ממ|משלי|כב|ט}} - אל תקרי {{צ|יבורך}} אלא {{צ|יברך}}. 

תאנא אמר רבי יצחק: בא וראה מה כתיב בההוא רשע דבלעם! בשעתא דאתמסר ליה לברכא לישראל הוה משגח בעינא בישא בגין דלא יתקיים ברכתא, והוה תלי מלוי בההוא עינא בישא דכתיב {{צ|נאם בלעם בנו בעור}} {{ממ|במדבר|כד|ג}}. מאי {{צ|בנו בעור}}? מההוא דהוה סאני להו יתיר מכל בני עלמא. {{צ|ונאם הגבר שתום העין}} - דסתים עינא טבא מנייהו בגין דלא יתברכון ולא יתקיים ברכתא. 

אמר רבי יהודה: הכי הוא ודאי! דאשתכח  פקיחא דעינא לברכא דכתיב {{צ|פקח עיניך}} {{ממ|דניאל|ט|יח}} בגין לברכא. וברכתא דרב המנונא סבא הכי אמר: &quot;''קודשא בריך הוא יפקח עינוי עלך!''&quot;. ובההוא רשע כתיב {{צ|שתום העין}} בגין דלא יתברכון על ידוי. 

ואמר רבי יצחק, בגין כך כהנא דבריך בעינא טבא - ברכתיה אתקיים. ודלא מברך בעינא טבא - כתיב {{צ|אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו}} {{ממ|משלי|כג|ו}} - כלומר אל תבעו מניה ברכתא כלל. 

אמר ר' יוסי: תא חזי כתיב {{צ|ולא אבה יהוה אלהיך לשמוע אל בלעם וגו'}} {{ממ|דברים|כג|ו}}. {{צ|לשמוע אל בלעם}}? &quot;אל בלק&quot; מבעי ליה!? דהא בלק עביד כלא! מהו {{צ|אל בלעם}}?! אלא משום דהוה סתים עינוי בגין דלא יתברכון ישראל. 

תאנא א&quot;ר יוסי: אמר ליה קב&quot;ה לבלעם &quot;''רשע! את סתים עינך בגין דלא יתברכון בני - אנא אפקח עיני וכל מלין דתימא אהפך להו לברכאן!''&quot;. הדא הוא דכתיב {{צ|ויהפך יהוה אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך וגו'}}. 

ועל דא כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל}}. מהו {{צ|מלחמו}}? כמה דאוקימנא דכתיב {{צ|לחם אלהיו מקדשי הקדשים וגו'}} {{ממ|ויקרא|כא|כב}} - משמע דקדשי הקדשים - {{צ|לחם אלהיו}} נפק מניה! ובגין כך {{צ|כי נתן מלחמו לדל}}. 

תניא כמה חביבין ישראל קמי קב&quot;ה! דעלאי לא מתברכי אלא בגיניהון דישראל. דתנינן אמר רבי יהודה אמר רבי חייא אמר רבי יוסי: נשבע הקב&quot;ה שלא יכנס בירושלם של מעלה עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה שנאמר {{צ|בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר}} {{ממ|הושע|יא|ט}} - כלומר  כל זמנא דשכינתא הכא בגלותא - שמא דלעילא לא אשתלים, וכל תקונין לא אתקנו. כביכול אשתאר שמא קדישא חסרא. &lt;קטע סוף=דף קמז ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קמח|א}}

&lt;קטע התחלה=דף קמח א/&gt;'''רבי אבא''' הוה אזיל ללוד. {{ש}}
פגע ביה '''ר' זירא בר רב'''. {{ש}}
אמר ליה: &quot;''הא חמינא אפי שכינתא! ומאן דחמי אפי שכינתא - בעי למיזל ולרהטא בתראה! הדא הוא דכתיב {{צ|ונדעה נרדפה לדעת את יהוה}} {{ממ|הושע|ו|ג}}, וכתיב {{צ|והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יהוה וגו' כי מציון תצא תורה וגו'}} {{ממ|ישעיהו|ב|ג}}. ואנא בעינא למהך בתרך ולמילף מאינון מלי מעלייתא דאתון טעמין כל יומא מאדרא קדישא''&quot;. 

&quot;''מאי דכתיב {{ממ|בראשית|טו|ו}} {{צ|והאמין ביהוה ויחשבה לו צדקה}}? אי קב&quot;ה חשבה לאברהם או אברהם לקב&quot;ה? ואנא שמענא דקב&quot;ה חשבה לאברהם ולא אתישבא בלבאי''&quot;. 

אמר ליה: &quot;''הכי אוקימנא ולאו הכי הוי!''&quot; 

תא חזי {{צ|ויחשבה}} - &quot;ויחשוב לו&quot; לא כתיב - אלא {{צ|ויחשבה}}! אברהם ודאי חשבה לקב&quot;ה. {{ש}}
דתניא כתיב {{צ|ויוצא אותו החוצה}} {{ממ|בראשית|טו|ה}} - אמר ליה קב&quot;ה - צא מאצטגנינות שלך! לאו ההוא אורחא למנדע שמי! את חמי ואנא חמינא! '''אברם''' אינו מוליד, '''אברהם''' מוליד! מכאן ולהלאה אשתדלו בארחא אחרא. {{צ|'''כה''' יהיה זרעך}}! מאי '''כ&quot;ה'''? היא כתרא עשיראה קדישא דמלכא למנדע שמיה והיא כתרא דדינין מתערין מנה. 

ותאנא {{צ|כה יהיה זרעך}} ממש. בההיא שעתא חדי אברהם לאסתכלא ולמנדע שמיה ולאתדבקא ביה משום דאתבשר ב'''כה'''. ואע&quot;ג דדינין מתערין מנה - חשב אברהם לההוא כתרא - אע&quot;ג דהיא דינא - כאלו היא רחמי! הדא הוא דכתיב {{צ|ויחשבה}}. מאי {{צ|ויחשבה}}? לההוא כתרא  {{צ|צדקה}} - רחמי! 

אמר רבי יצחק '''כה''' כתרא עשיראה היא ואתקרי '''צדק''', ודינין מתערין מנה. ואברהם אע&quot;ג דידע דדינין מתערין מנה מהאי '''צדק''' - הוא חשבה '''צדקה'''! דדינין לא מתערין מנה בגין דהוא רחמי. 


תו אמר ר' אבא: מאי דכתיב {{ממ|בראשית|כד|א}} {{צ|ויהוה ברך את אברהם בכל}}? {{ש}}
כמה דאת אמר {{צ|כי כל בשמים ובארץ}}, וכתיב {{צ|כה תברכו}}. דבגינייהו דישראל מתברך האי '''כה''' על ידא דכהנא, בגין דיתברכון ישראל לתתא וישתכח ברכתא בכלא. ולזמנא דאתי  כתיב {{צ|יברכך יהוה מציון וגו'}} {{ממ|תהלים|קלד|ג}}, {{צ|ברוך יהוה מציון שוכן ירושלם}} {{ממ|תהלים|קלה|כא}}:


'''{{צ|ויהי ביום כלֹת משה וגו'}} {{ממ|במדבר|ז|א}}'''. {{ש}}
תאנא רבי יוסי: ביום שנכנסה כלה לחופה. במאי אוקימנא ביום כלת משה? אלא מלמד דעל ידוי דמשה נכנסה. 

אמר רבי יהודה: וכי עד השתא אתעכבת דלא עיילת לדוכתה?! והכתיב {{צ|ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו'}} {{ממ|שמות|מ|לה}}! {{ש}}
אמר רבי יצחק: אין מוקדם ומאוחר בתורה. 


{{צ|ויהי ביום כלת משה}} - כלת של משה ודאי! דתנינן אמר ר' שמעון מאי דכתיב {{צ|עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם וגו'}} {{ממ|תהלים|סח|יט}}?{{ש}}
אלא בשעה שאמר לו קב&quot;ה {{צ|של נעליך מעל רגליך}} {{ממ|שמות|ג|ה}} - אזדעזע ההר.{{ש}} 
אמר מיכאל קמי קב&quot;ה: רבונו של עולם! תבעי לסתור אדם! והא כתיב {{צ|זכר ונקבה בראם ויברך אותם}} {{ממ|בראשית|ה|ב}} - ולית ברכתא אשתכח אלא במאן דאיהו דכר ונוקבא! ואת אמרת לאתפרשא מאתתיה!? {{ש}}
אמר ליה: הא קיים משה פריה ורביה! השתא אנא בעינא דיתנסב בשכינתא ובגיניה יחות שכינתא לדיירא עמיה. הדא הוא דכתיב {{צ|עלית למרום שבית שבי}}. ומאי {{צ|שבי}}? שכינתא דאתנסיבת עמך! לקחת {{צ|מתנות בָאדם}} - &quot;בְאדם&quot; לא כתיב אלא {{צ|בָאדם}} הידוע למעלה. 
וביומא דנחתת שכינתא - ההוא יומא דאתנסבא במשה נחתא! הדא הוא דכתיב {{צ|כלת משה}} - כלת משה ממש! 

וביהושע דאנפוי כאנפי סיהרא כתיב {{צ|של נעלך}} {{ממ|יהושע|ה|טו}} - דלא אתפרש אלא בזמנין ידיען, דהא לא אתנסיבת עמיה שכינתא כל כך ולא אתחזי ליה, דכתיב  {{צ|ויפל יהושע על פניו ארצה}} {{ממ|יהושע|ז|ו}}. אבל הכא {{צ|כלת משה}} ודאי! 

{{צ|מתנות באדם}} - {{צ|מתנת}} כתיב. זכאה חולקיה דמשה דמאריה בעי ביקריה על כל שאר בני עלמא!&lt;קטע סוף=דף קמח א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קמח ב/&gt;'''{{צ|ויאמר יהוה אל משה נשיא אחד ליום}} {{ממ|במדבר|ז|יא}}''' {{ש}}
מהו {{צ|ליום}}? א&quot;ר יהודה יומין דלעילא דאתחנכו לאתברכא באינון תריסר תחומין דמתפרשא. וכל חד אתתקן ואתחנך בברכתא על ידוי דאלין דלתתא. 

תאנא: כלהו מתברכין בגין מדבחא דלעילא; ואפילו תתאה, ואפילו עכו&quot;ם מתברכן. דתניא אמר ר' שמעון אלמלא לא אקריבו אלין תריסר נשיאין - לא יכיל עלמא למיקם קמי תריסר נשיאי ישמעאל דכתיב {{צ|שנים עשר נשיאים לאומותם}} {{ממ|בראשית|כה|טז}}. מדאקריבו אלין דישראל - נסיבו שולטנותא דכלהו! {{ש}}
בגין כך '''{{צ|נשיא אחד ליום}}'''. 

וכל מה דאקריבו - כגוונא דלעילא אקריבו, בגין דיתברכון כלהון. {{צ|אילם ששים עתודים ששים}} - כמה דכתיב {{צ|ששים גבורים סביב לה}} דבסטר גבורה. {{צ|כף אחת עשרה זהב וגו'}}, והא אתמר. 

זכאה חולקהון דצדיקייא דקב&quot;ה מריק עלייהו ברכאן וציית צלותהון! ועלייהו כתיב {{צ|פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם וגו'}} {{ממ|תהלים|קב|יח}}. 

'''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהוה לעולם אמן ואמן''' &lt;קטע סוף=דף קמח ב/&gt;

==פרשת נשא - רעיא מהימנא==
{{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קכא א/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קכא א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קכא|ב}} {{ש}}
&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קכא ב/&gt;'''{{צ|מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה כל הבא לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא באהל מועד}} {{ממ|במדבר|ד|ג}}'''. {{ש}}
פקודא דא להיות הלוים משוררים במקדש. ואף על גב דאוקימנא לעילא - הכא צריך לחדש מלין. דהא כהן איהו מקריב קרבנא, ואיהו מיכאל. לוי איהו גבריאל, איהו צריך לנגנא. 

ורזא דמלה - {{צ|יומם יצוה יהוה חסדו}} {{ממ|תהלים|מב|ט}}. דא חסד, כהנא רבא דמיכאל, איהו כהן הדיוט לגבי מאריה, ועם כל דא דהדיוט איהו אצל מאריה - מלך דחיות הקדש איהו! וברכת הדיוט אל תהי קלה בעיניך, והאי איהו {{צ|יומם יצוה יהוה חסדו}}. {{ש}}
{{צ|ובלילה שירֹה עמי}} - דא גבורה. {{צ|שירה}} - {{צ|בכור שורו הדר לו}} {{ממ|דברים|לג|יז}}, {{צ|ופני שור מהשמאל}} {{ממ|יחזקאל|א|י}}. וגבריאל שלוחיה. 

וצריך לשורר ולנגן בחדוה בחמרא דאורייתא, ולאתעסקא לשלחא קרבנא קמי מלכא בחדוה. ומאן דלית ליה רשו לאתעסקא באורייתא - יקיים {{צ|קומי רני בלילה לראש אשמורת}} {{ממ|איכה|ב|יט}}. ויימא באשמורות כמה סליחות ותחנונים ובקשות, בכל מיני רנה בגרוניה דאיהו כנור לאפקא ביה קלא, בשית כנפי ריאה עם וורדא. בשית עזקאן דקנה. ודא '''ו''''. {{ש}}
ויפוק ליה מלבא דתמן בינה. כמה דאוקמוה מארי מתניתין {{צ|הלב מבין}}. יפוק '''בן''' מ'''בינה''', מ'''בן יה''' דאיהו '''ו'''', דאיהו אפרוח בשית גדפין. ויסלק ליה בשית עזקאן דקנה דאינון  {{צ|שש מעלות לכסא}} {{ממ|מלכים א|י|יט}}. 

ותרין כרסיין אינון!  {{צ|כסא כבוד מרום מראשון}} {{ממ|ירמיה|יז|יב}}. ואינון '''לבא ופומא'''. 
* '''לב''' - {{צ|ויאמר כי יד על כס יה מלחמה ליהוה בעמלק}} {{ממ|שמות|יז|טז}} - כבד, סמא&quot;ל. 
* '''פומא''' -  '''{{צ|בכסה}}''' - '''כ&quot;ס ה''''{{הערה|הכי גריס הגר&quot;א (מתוק מדבש)}}. הדא הוא דכתיב {{צ|תקעו בחדש שופר בכסה וגו'}} {{ממ|תהלים|פא|ד}}. 

מאי {{צ|שופר}}? קנה, '''ו'''', קול דסליק מן הקנה לגבי פומא דתמן '''ה'''', ב'''ה'''' מיני תקונין דדבורא, דאינון שפוון ושינים וחיך. (&lt;small&gt;שפוון - תרין. שינים וטוחנות - תרין מינין. וחיך - הא חמש&lt;/small&gt;). דטחנין כנהר דאיהו קול, כגוונא דטחנין ריחייא, לאפקא קול ודבור דנפיק מבינה דלבא. במחשבה. דאיהו שמא מפרש בעשר מיני תלים. {{ש}}
ובשופר אין פוחתין מעשרה שופרות. ואורייתא - קלא דילה, דיבור דילה, בינה דילה, דאוקמוה {{צ|איזהו חכם המבין דבר מתוך דבר}}. מחשבה דילה{{הערה|ה&quot;ג הרמ&quot;ק}}. חשיב קמי קודשא בריך הוא מכל קרבנין ועלוון. הדא הוא דכתיב {{צ|זאת התורה לעולה ולמנחה}} {{ממ|ויקרא|ז|לו}}. {{ש}}
'''&lt;small&gt;(עד כאן רעיא מהימנא)&lt;/small&gt;''' 


'''{{קטן|(ראו [[זהר חלק ג כד ב|זהר ח&quot;ג דף כ&quot;ד ע&quot;ב]] - {{צ|פקודא דא המועל בהקדש וכו'}})}}'''
&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קכא ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קכב|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קכב א/&gt;{{ש}}
'''פקודא דא היא מצות תשובה'''.{{ש}}
ודא איהי בינה. ובעונותינו מדחרב בי מקדשא לא אשתאר לנו אלא ודוי דברים לבד ודא מלכות. ומאי '''בינה'''? '''בן יה'''. והאי '''בן''' - '''ו'''' איהו ודאי. וכל מאן דחזר בתיובתא כאלו חזר את '''ה'''' לאת '''ו'''' דאיהו '''בן י&quot;ה''', ואשתלים ביה '''יהו&quot;ה'''. ודא איהו '''תשובה - תשוב ה'''' ודאי לגבי '''ו''''. 

דאת '''ה'''' ודאי איהו {{צ|ודוי דברים}}. ורזא דמלה {{צ|קחו עמכם דברים ושובו אל יהו&quot;ה אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו}} {{ממ|הושע|יד|ג}}. דודאי כד בר נש איהו חוטא - גרים לאתרחקא '''ה'''' מאת '''ו'''', דאסתלק '''בן י&quot;ה''' - דא '''יה&quot;ו''' - מאת '''ה''''. ובגין דא אתחרב בי מקדשא ואתרחקו ישראל מתמן ואתגלו ביני עממיא. ובגין דא כל מאן דעביד תשובה - גרים לאחזרא '''ה'''' לאת '''ו''''. ופורקנא בדא תלייא. 

ובגין דא הכל תלוי בתשובה. דכך אמרו קדמאי {{צ|כל הקצים כלו ואין הדבר תלוי אלא בתשובה דאיהו שלימו דשמיה}}. ועל דא {{צ|ואעשה למען שמי}} {{ממ|יחזקאל|כ|יד}}, ועוד {{צ|למעני למעני אעשה}} {{ממ|ישעיה|מח|יא}}. ואם לאו חזרין - אנא אעמיד לון מלכא שקשין גזרותיו משל פרעה ויחזרון על כרחייהו.&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קכב א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קכב|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קכב ב/&gt;הדא הוא דכתיב {{צ|וְשַׁבְתָּ עד יהו&quot;ה אלהיך}} {{ממ|דברים|ד|ל}} - {{צ|עד יהוה}} ודאי!

ותשובה דא אתקריאת {{צ|חיים}} - {{צ|כי ממנו תוצאות חיים}} {{ממ|משלי|ד|כג}} דאינון נשמתין דישראל. ואיהו הבל דנפק ועאל בפומא דבר נש בלא עמל ובלא יגיעה. '''ה'''' ד{{צ|ב'''ה'''בראם}}. ועלה אתמר {{צ|כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם}} {{ממ|דברים|ח|ג}}, והיא על רישיה דבר נש.  עלה אתמר {{צ|ותמונת יהוה יביט}} {{ממ|במדבר|יב|ח}}, {{צ|אך בצלם יתהלך איש}} {{ממ|תהלים|לט|ז}}. ובגין דאיהי על רישיה דבר נש - אסיר ליה לבר נש למיזל ד' אמות בגלוי דרישא. דאם היא אסתלקת מעל רישיה דבר נש - מיד אסתלקו חיים מניה. 

ואי תימא דכך שריא על אומין דעלמא אף על גב דלא אתברי בהון שמיא וארעא וכל תולדין דבהון!? -- לא שריא ודאי! דמשה בעא מקב&quot;ה דלא תשרי שכינה על אומין דעלמא, ויהיב ליה. 

הבלא דקיימא על אומין דעלמא מאן נפקא? או על חייביא דאינון ערב רב מעורבין עם ישראל? אלא ודאי לית כל אפייא שוין! אפילו ישראל לאו אינון שוין - כל שכן אחרנין! אלא ודאי על האי דיוקנא דאת '''ה'''' אוקמוה {{צ|מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה}}. וכד האי שריא על ישראל  - לית לון יגיעה - {{צ|שבת וינפש}} {{ממ|שמות|לא|יז}}. 

דנפש אחרא אית על רישיה דבר נש דאתקריאת {{צ|עבד}}. ואיהו דיוקנא על בר נש. ואיהי עבד דמלכא דמנענעא כל אברין דבר נש למיזל בארחין טבין ולקיימא בהון רמ&quot;ח פקודין לשריא עלייהו '''ה'''' ד{{צ|בהבראם}}. דכך סליק {{גמט דגש|הבראם}} ל{{גמט דגש|רמ&quot;ח}}. ודיוקנא אחרא על רישיה דאתקריאת {{צ|תורה}}{{הערה|הוגה על פי הגר&quot;א אשר מחליף &quot;יראה&quot; ו&quot;אות י'&quot; עם &quot;תורה&quot; ו&quot;אות ו'&quot; - ויקיעורך}}. ודא '''ו''''. ועלייהו אתמר {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים}} {{ממ|בראשית|א|כז}} - תרין דיוקנין טבין דאינון דכר ונוקבא. דכר - מסטרא דאת '''ו'''', נוקבא - מסטרא דאת '''ה''''.  

ותרין אתוון אתערין ליה לבר נש לתורה ולמצוה. '''י'''' - יראה, ודא איהי על רישיה דבר נש ומנה ייעול דחילו ללבא דבר נש למדחל מקב&quot;ה ולנטרא גרמיה דלא יעבר על פקודין דלא תעשה. '''ה'''' - אהבה על רישיה דבר נש, ומניה עאל רחימו דקב&quot;ה על רמ&quot;ח אברין דיליה לקיימא בהון פקודין דעשה. '''ו'''' איהי על רישיה דבר נש ומניה  ייעול על פומא דבר נש מלולין לאולפא באורייתא. ובהאי {{צ|קחו עמכם דברים ושובו אל יהוה}}. 

ובהאי דיהא בכון היראה והאהבה והתורה - יתחזר '''יהו''' דאיהו בינה תשובה - '''ו'''' תשוב לגבי '''ה'''' דאיהו עובדא דבראשית. ואיהי {{גמט דגש|ל&quot;ב}} {{צ|אלהים}}.&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קכב ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קכג|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קכג א/&gt;וישתלים '''יהוה''', ובה יהא לנכון נייחא מכלא, ובה {{צ|שבת וינפש}}. ובה יתכליל '''יה&quot;ו'''. ובגין דא {{צ|ויכלו}} - שלימו דכלא, בה אתברי כל עלמא ועלה קיימין שמיא וארעא וימא וכל בריין דאתברון. דכתיב {{צ|אלה תולדות השמים והארץ '''בהבראם'''}} - '''{{צ|בה' בראם}}'''. ואם היא אתרחקת מעלמא אפילו רגעא - כלא אתחרב ואתבטל ולא הוי קיומא בעלמא. 

האי '''ה'''' לא תיזיל מגופא ובה קיימא. וכד היא תיזיל מניה - הא סם המות תיתי ותשרי עליה דתתקרי {{צ|טומאה נבלה פסולה מלאך המות חשך אפלה}}, ושריא על גופא דבר נש.  ובההוא זמנא אתקרי בר נש 'מת'. ורזא דמלה {{צ|כי לא אחפוץ במות המת נאם יהוה אלהים והשיבו וחיו}} {{ממ|יחזקאל|יח|}}. 

כל פקודין דעשה דהוו עתידין לשריא ברמ&quot;ח אברין דיליה - כולהו מתאבלין עליה. ורזא דמלה {{צ|דרכיו ראיתי וארפאהו וגו' ולאבליו}} {{ממ|ישעיה|נז|}}. מאי {{צ|ולאבליו}}? אילין רמ&quot;ח אברין דקא מתאבלן עליה דאינון דיוקנא עלאה דשריא על רישיה דבה שריא '''יהוה'''.  

דכמה דאית{{הערה|בדפוס יש הפניה כאן אל [[זהר חלק א קסה ב|פרשת וישלח דף קס&quot;ה ע&quot;ב]], וכן [[זהר חלק ב קו ב|פרשת שמות דף ק&quot;ו ע&quot;ב]] - ויקיעורך}} דיוקנא טבא על צדיק ומנהיג ליה לכל עובדין טבין לזכאה ליה לעלמא דאתי - כך אית דיוקנא בישא על רישא דחייביא לאנהגא לון בעובדין בישין דירתון גיהנם. {{ש}}
ובגין דא אית {{צ|הבל}} ואית {{צ|הבל}}. אית 'הבל טב' דאתמר ביה {{צ|כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם}} {{ממ|דברים|ח|}}, ואית 'הבל ביש' דאתמר ביה {{צ|גם זה הבל ורעות רוח}} {{ממ|קהלת|ב|}}. 

ותא חזי בעובדין דבר נש אשתמודע פרצופא דאיהי עליה ופרצופא דאנפוי. הדא הוא דכתיב {{צ|הכרת פניהם ענתה בם}} {{ממ|ישעיה|ג|}}. בדיוקנא אשתמודע פרצופא דחיה דשריא עליה - אם הוא אריה או שור או נשר או אדם מהמרכבה דקב&quot;ה ושכינתיה, או מהמרכבה דמלאך שר הפנים, או מהמרכבה בישא דסמא&quot;ל, או מהמרכבה דארבע יסודין דעלמא. ולית בהון לא היצר טוב ולא היצר הרע אלא כבעירן דעלמא. ובגין דא כמה הבלים אית בבני נשא, כל חד למיניה.

ורזא דמלה {{צ|תוצא הארץ נפש חיה למינה}} {{ממ|בראשית|א|}}. ובגין דא {{צ|במדה שאדם מודד בה מודדין לו}}. ובכל פרצופא אית ממנא עליה. תא חזי לשית יומי בראשית לכל חד אית ליה פרצופיה דההוא דרגא דאנהיג ליה. ולא תשכח יום דלית ביה {{צ|טוב}}. ואע&quot;ג דביומא תניינא לא אית ביה {{צ|טוב}} - ביומא תליתאה תשכח ליה, ובגין דא אתמר ביה תרי זמני {{צ|טוב}}.  וכל יומא אית ליה גדר מלבר דלא ייעול כל בר נש לההוא {{צ|טוב}}. כגון חשך דכסי לנהורא דתשכח ביומא קדמאה אור ותשכח ביה חושך. בכל יומא תשכח נטירא. ואינון נטירין אינון כגון קוצים לכרם. 

ואית נטירין אחרנין כגון נחשים ועקרבים ושרפים, ונטרין ההוא {{צ|טוב}} דלא ייעול תמן דלאו איהו ראוי למיעל. ואי לאו - כל חייביא הוו עאלין ברזין דאורייתא! ובגין דא מאן דאיהו חייבא וייעול למנדע רזין דאורייתא - כמה מלאכי חבלה דאתקריאו {{צ|חשך ואפלה נחשים ועקרבים}} - חיות ברא אתקריאו - ומבלבלין מחשבתיה דלא ייעול לאתר דלאו דיליה. 

אבל מאן דאיהו טוב - כל אלין נטירין אינון לממריה וקטיגור נעשה סניגור. וייעלון ליה לטוב הגנוז, ויימרון ליה: מרנא! הא בר נש טוב וצדיק ירא שמים בעי לאעלא קדמך! אמר לנו {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה}} - ההוא טוב הגנוז! יימא לון פתחו ליה בהאי תרעא דאתקרי 'אהבה', או בהאי תרעא דאיהי 'תשובה'. כל צדיק ייעול כפום דרגא דיליה. ורזא דמלה {{צ|פתחו שערים ויבא גוי צדיק וגו'}} {{ממ|ישעיהו|כו|}}.

כען צריך לאהדרא על פתח התשובה.{{ש}}
וכי מכמה מינין איהו תשובה דעבדין בני נשא - כלהו טבין! אבל לאו כל אפייא שוין. {{ש}}
* אית בר נש דאיהו רשע גמור כל ימיו, ואיהו עובר על כמה פקודין דלא תעשה ומתחרט ומודה עלייהו. ולבתר כן לא עבד לא טב ולא ביש. לדא ודאי ימחול ליה קב&quot;ה אבל לא דיזכה לתשובה עלאה.
* אית בר נש לבתר דייתוב מחטאיו ומתכפר ליה - איהו אזיל בדרך מצוה ומתעסק בכל כחו בדחילו ורחימו דקב&quot;ה. דא זכי לתשובה תתאה דאתקרי '''ה'''', ודא איהו 'תשובה תתאה'.
* ואית בר נש לבתר דמתחרט מחובוי ויעביד תשובה ויתעסק באורייתא בדחילו ורחימו דקב&quot;ה ולא על מנת לקבל פרס - דא זכי לאת '''ו'''' דאיהו '''בן יה''', ועל שמיה אתקרי בינה. ודא גרים דתשוב '''ו'''' לגבי '''ה''''. ומלת '''תשובה''' כך היא - '''תשוב ו'''' ל'''ה''''. &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קכג א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קכג|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קכג ב/&gt;ולעולם לא שריא '''ה'''' בבר נש ולא '''ו'''' - בלא דחילו ובלא רחימו, דאינון '''י&quot;ה''' - '''יראה ואהבה''' קרינן ליה ודאי! ומתמן אתייהיבו '''התורה והמצוה''' דאינון '''בן ובת'''. ובגין דישראל מקיימין התורה והמצוה אתקריאו 'בנים לקודשא בריך הוא'. הדא הוא דכתיב {{צ|בנים אתם ליהו&quot;ה אלהיכם}} {{ממ|דברים|יד|א}}. 

{{צ|הנסתרות}} {{ממ|דברים|כט|כח}} - יראה ואהבה דאינון במוחא ולבא, בחללא דגופא וברישא. {{צ|והנגלות}} - התורה והמצוה דאינון בגופא וברישא דלבר. {{ש}}
ורזא דמלה הכי הוא ודאי! דאי בר נש דחיל לקב&quot;ה או רחים ליה - דא לא ידע בר נש אחרא בגין דאיהו מלה דלא אתגלייא אלא בינו לבין קונו. אבל בר נש דמתעסק באורייתא ואזיל בפקודין דעשה - דא אתגליא לכל בר נש בגין דקב&quot;ה עבד ליה פומא באתגליא לאתעסקא באורייתא, ועיינין לאסתכלא בה ואודנין למשמע בה. ועבד קב&quot;ה בבר נש ידין ורגלין וגופא למעבד בהון פקודין דעשה.

אם כן - חוטמא למאי נפקא מניה? {{ררר}} {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}} {{ממ|בראשית|ב|ז}} - דא איהי דיוקנא דעל בר נש דאתמר ביה {{צ|ויחלום והנה סלם}}. סלם ודאי איהי נשמת חיים! כרסייא לשם '''יהו&quot;ה''' דאיהו היראה והאהבה והתורה והמצוה. ובה שריא. והאי כרסייא - מינה גזורות כל נשמתין דישראל ואיהי דיוקנא על רישא דבר נש. 

והנה {{צ|מלאכי אלהים עולים ויורדים בו}} - אלין הבלים דסלקין ונחתין{{הערה|הכי גורס הגר&quot;א (מתוק מדבש) - ויקיעורך}} בגופא בהאי 'סלם'.   איהו חד שביעאה דכלא,  ואיהו {{צ|מוצב ארצה}} - תרין. {{צ|וראשו מגיע השמימה}} - תלת. {{צ|והנה מלאכי אלהים עולים}} - תרי, {{צ|ויורדים}} - תרי.  אינון לקבל ד' רוחות והשמים והארץ. 

ורזא דמלה {{צ|הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל}} {{ממ|קהלת|א|א}}. אינון שבעה לקבל כורסייא דאיהו הסלם והשמים והארץ וד' יסודין דעלמא. ואינון שבעה לקבל שבעה יומי בראשית. ובה אית כל בריין דשמיא וימא וארעא כגון חיות עופות בהמות דגים, וכמה תולדין דתליין מניה. 

ובגין דכלא אתברי בהאי צולמא דעל כל ישראל דאיהי צדיק - אתמר בהון {{צ|ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים וגו'}} {{ממ|בראשית|ט|ב}}. ודא ממלל על בני נשא דאינון מתילין לחיון ברא ולבעירן ולעופין ולנוני ימא. דאית בר נש דמזליה שור ומזליה אריה ומזליה נשר ומזליה אדם. וכל אלין למה מתפחדין מהאי דיוקנא דאינון מתמן אתבריאו? אלא משום דשם '''יהוה''' שריא עליה! רזא דמלה {{צ|וראו כל עמי הארץ וגו'}} {{ממ|דברים|כח|י}}. 

וכל מאן דפגים עובדוי - אתפגים דיוקניה, ו{{צ|שם יהוה}} לא שריא באתר פגים. ובההוא פגימו שריא חשך בגין פגימו דסיהרא דשריא ביה חשוכא. והאי בר נש כמה דאיהו פגים דיוקניה - כך אתפגים איהו לתתא, או אתעביד אלם או חרש או סומא או חגר. בגין דיהא רשים לעילא ותתא. וההוא חשך שריא בפגימו דיליה. 

ומיד אשתמודעאן ביה דרגין קדישין (דאינון חילוי דקב&quot;ה) ומתרחקין מניה, דכבר ידעין דבההוא פגימו לא שריא מלכא. ובגין דא חילוי דמלכא מתרחקין מניה - דחיילין דמלכא לא שריין ולא מתקרבן אלא באתר דמלכא שריא. דכך  אינון מתנהגין אבתריה - כאברין בתר גופא. ובההוא אתר דשרי ההוא חשך - כמה מלאכי חבלה דאתקריאו 'נחשים ועקרבים' מתקרבין ליה ויהבין ליה כמה נשיכין. ואלין אינון יסורין.

ואי אית ליה ממונא דעובדין טבין דעביד - אתמעטון מניה. ואיך אתמעטון מניה? אלא כל זכות דנחית ליה מלעילא - יהיב ליה לאלין מלאכי חבלה ובטלין מניה יסורין. ואי לית ליה זכו ולא חובא לעילא אלא כלא לתתא - בכל זכו דעביד נחית ליה ממונא{{הערה|ה&quot;ג הגר&quot;א (מתוק מדבש)}}, ואומין דעלמא מתקרבין ליה לקבל מלאכי חבלה ויהיב לון ממונא ואשתזיב מנייהו. 

ובגין דא הוו ישראל מקרבין לעזאזל לגבי ההוא חשך. ושבעים פרים לקבל שבעים אומין - לקיימא קרא {{צ|אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים}} {{ממ|משלי|כה|כא}}. ומיד דהדרין בתיובתא - אתעבר ההוא חשך מההוא פגימו וישתלים. ורזא דמלה {{צ|גם יהוה העביר חטאתך לא תמות}} {{ממ|ש&quot;ב|יב|יג}}.  ומיד אתהדר ביה שמא ד'''יהוה'''  ויתרפי ביה מאנון נשיכין דיסורין. הדא הוא דכתיב {{צ|ושב ורפא לו}} {{ממ|ישעיהו|ו|י}}. ומנין דאתהדר קב&quot;ה מיד דהדר בתיובתא ואשתלים ההוא פגימו? הדא הוא דכתיב {{צ|שובו אלי ואשובה אליכם}} {{ממ|מלאכי|ג|ז}}. 

ודא איהו בתשובה גמורה דגרים לאהדרא בינה דאיהו '''יה&quot;ו''' לגבי '''ה'''' דאיהי מלכות, דאזלא מנדדא מן קנהא.&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קכג ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קכד|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קכד א/&gt;דאיהי ההיא דיוקנא דמתקטרין בה כל פקודין, ובה מתקטרין עשר ספירן. 

כד בר נש עבד פקודא חדא ולא יתיר, ועביד לה בדחילו ורחימו דקב&quot;ה - בגינה שריין עליה עשר ספירן! וכל מאן דקיים פקודא חד כדקא יאות - כאלו מקיים רמ&quot;ח פקודין דעשה! דלית פקודא דלאו איהו כלילא מכלהו רמ&quot;ח.{{ש}}
{{קטן|'''(עד כאן רעיא מהימנא של מצות תשובה)'''}}


'''אליהו!''' קום אפתח עמי בפקודין - דאנת הוא עוזר לי בכל סטרא! דהא עלך אתמר בקדמיתא {{צ|פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן}} - ו{{צ|בן אהרן}} ודאי! איהו אח דילי - {{צ|אח לצרה יולד}} {{ממ|משלי|יז|יז}}. 

פתח ואמר:{{ש}}
'''פקודא לדון בדיני סוטה''' - הדא הוא דכתיב {{צ|ועבר עליו רוח קנאה וקנא וגו'}}. ודאי {{תיקון גירסה|רוח קנאה|רוח טומאה}}{{הערה|ה&quot;ג המתוק מדבש על פי ד&quot;ר(?) - ויקיעורך}} מתרין סטרין אשתכח - חד בשקרא וחד בקשוט. בגין דא ברוח שקרא - {{צ|וקנא את אשתו והיא לא נטמאה}}, ותנינא {{צ|ועבר עליו וגו' וקנא את אשתו והיא נטמאה}}. 

וכי אית קושטא ברוח מסאבא?!{{ררר}} אלא בבר נש מסטרא דאילנא דטוב ורע - תמן יצר הרע נחש. בזמנא דאית לבר נש אתתא שפירא בכל עובדין טבין דאתמר בה {{צ|אשת חיל עטרת בעלה}} {{ממ|משלי|יב|ד}} - יצר הרע אית ליה קנאה, כגוונא דאשכחנא דקני אדם על אנתתיה עד דפתי לה וגרם לה מיתה.  ולזמנין שליט עלה בחובין ומסאב לה. והא אתעבידת נבלה. ויצר הרע מסטרא דימינא דיליה דרגא דישמעאל אתקרי '''נחש'''. ומסטרא דשמאלא דרגיה דעשו סמאל אתקרי '''כלב''', ממנא דגיהנם דצווח {{צ|הב הב}}. הדא הוא דכתיב {{צ|לעלוקה שתי בנות הב הב}} {{ממ|משלי|ל|טו}}. וברעותא דיליה למיכל נשמתא מסאבא בנורא דיליה - גיהנם.  {{צ|ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו}} בקשוט, {{צ|והיא נטמאה}}. 

ובגינה אתמר {{צ|ובת איש כהן}} - דא מיכאל, {{צ|כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף}}. ותמן אתוקדת ההיא זוהמא ואתלבנת איהי מינה ככסף דאתלבן בנורא וההוא עופרת דזוהמא אתוקד ואתעביד עפר ואתאביד. 

כגוונא דא בישראל כד אינון מחללין אורייתא! קב&quot;ה ייעול לון בגלותא דבני עשו ובני ישמעאל תחות שעבודא דלהון, דדרגייהו '''כלב ונחש'''. ואתדנו תמן. ובהון יתבררו ויתלבנו ויצורפו כצרוף הכסף וכבחון הזהב. הדא הוא דכתיב {{צ|וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב}} {{ממ|זכריה|יג|ט}}. עד דיתקיים בהו {{צ|אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו}} {{ממ|ישעיהו|א|יח}}. 

ואילנא דטוב ורע - בגיניה אתמר {{צ|ויורהו יהוה עץ וישלך אל המים וימתקו המים וגו'}} {{ממ|שמות|טו|כה}}. בגין דהוו ישראל עם ערב רב כלהו הוו אילנא דטוב ורע. &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קכד א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קכד|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קכד ב/&gt;ועל דא חציו מתוק מסטרא דימינא, וחציו מר מסטרא דשמאלא. ובזמנא דערב רב הוו מחטיאין לון לישראל הוי כאילו הוו כלהו מסטרא דרע, ומיא אתהדרא כלהו מרירן כההוא עץ מר במיא. הדא הוא דכתיב {{צ|ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם}} {{ממ|שמות|טו|כג}}. 

והאי עץ מר - איהו כגוונא דנסיונא דסוטה! אי סטת תחות בעלה - אינון מיין דאשקיין לה אתהדרו מרירין, ובהון {{צ|וצבתה בטנה ונפלה ירכה}}. ואי לא סטת מה כתיב? {{צ|ונקתה ונזרעה זרע}}, ואולידת בר. אוף הכא {{צ|וימתקו המים}}. 

כגוונא דא יתעביד לנסאה לון לישראל בפורקנא בתרייתא. הדא הוא דכתיב {{צ|יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים}} {{ממ|דניאל|יב|י}} דאינון מסטרא דטוב וקיימין בנסיונא, {{צ|וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים}} - אינון מסטרא דרע, ויתקיים בהון {{צ|ואל אדמת ישראל לא יבאו}} {{ממ|יחזקאל|יג|ט}} {{ממ|יחזקאל|כ|לח}}, וקטיל לון.


{{צ|והמשכילים יבינו}} {{ממ|דניאל|יב|י}} - מסטרא דבינה דאיהו אילנא דחיי, בגינייהו אתמר {{צ|והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע}} {{ממ|דניאל|יב|ג}} בהאי חבורא דילך דאיהו '''ספר הזהר''' מן זוהרא דאימא עלאה תשובה. באלין - לא צריך נסיון! ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר - יפקון ביה מן גלותא ברחמי, ויתקיים בהון {{צ|יהוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר}} {{ממ|דברים|לב|יב}}. ואילנא דטוב ורע - דאיהו איסור והיתר טומאה וטהרה - לא שלטא על ישראל יתיר, דהא פרנסה דילן לא ליהוי אלא מסטרא דאילנא דחיי דלית תמן לא קשיא מסטרא דרע ולא מחלוקת מרוח הטומאה, דכתיב {{צ|ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ}} {{ממ|זכריה|יג|ב}}. ולא יתפרנסון תלמידי חכמים מעמי הארץ. אלא מסטרא דטוב דאכלין 'טהרה כשר היתר',  ולא מערב רב דאכלין 'טומאה פסול איסור' דאינון מסאבין, דמסאבין גרמייהו 'בנדה שפחה גויה זונה'.  בגין דאינון בנוי ד'''לילית''' דאיהי 'נדה שפחה גויה זונה' חזרין לשרשייהו. ועלייהו אתמר {{צ|כי משרש נחש יצא צפע}} {{ממ|ישעיה|יד|כט}}. 

ובזמנא דאילנא דטוב ורע שלטא דאיהו 'חולין דטהרה' ו'חולין דטומאה' - אינון חכמים דדמיין לשבתות וימים טובים - לית לון אלא מה דיהבין &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קכד ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קכה|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קכה א/&gt;לון אינון חולין, כגוונא דיום השבת דלית ליה אלא מה דמתקנין ליה ביומי דחול. 

ובזמנא דשלטא אילנא דחיי - אתכפייא אילנא דטוב ורע, ולא יהא לעמי הארץ אלא מה דיהבין לון תלמידי חכמים, ואתכפיין תחותייהו וכאילו לא הוו בעלמא.  והכי איסור והיתר  טומאה וטהרה לא אתעבר מעמי הארץ - דמסטרייהו לית בין גלותא לימות המשיח  אלא שעבוד מלכיות בלבד. דאינון לא טעמין מאילנא דחיי. וצריך יהא לון מתניתין באיסור והיתר טומאה וטהרה. אלא יהון מבוזים קדם תלמידי חכמים כגוונא דחשוכא קמי נהורא. דערב רב אינון עמי הארץ אינון חשוכין ולא אתקריאו 'ישראל', אלא עבדין זבינין לישראל בגין דאינון כבעירין. והא אוקמוה. וישראל אתקריאו 'אדם'. ומנין דאית בהון בעירא ואדם? הדא הוא דכתיב {{צ|ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם}}. {{צ|ואתן צאני צאן מרעיתי}} - אינון עמי הארץ טבין מסטרא דטוב. {{צ|אדם אתם}} - תלמידי חכמים. 


ובקרא דא נמי רמיז ליה! {{צ|לו עמי שומע לי ישראל וגו'}} {{ממ|תהלים|פא|יד}}. בתר דאמר {{צ|עמי}} - אמאי קאמר {{צ|ישראל}}? אלא {{צ|עמי}} - עמי הארץ, {{צ|ישראל}} - תלמידי חכמים. ובגינייהו אתמר {{צ|ובני ישראל יוצאים ביד רמה}} {{ממ|שמות|יד|ח}}. כגוונא דפליג לון קב&quot;ה בטורא דסיני - הכי פליג לון בפורקנא בתרייתא דישראל, דאתמר בהון {{צ|וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים}} {{ממ|שמות|יג|יח}} - מסטרא דאילנא דחיי דאינון חמשין שנין דיובלא.  אתמר בהון {{צ|המה יעלו בהר}} {{ממ|שמות|יט|יג}}, ובהון {{צ|ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל}} {{ממ|שמות|יד|יט}}, ולון אתמר {{צ|ואשא אתכם על כנפי נשרים}} {{ממ|שמות|יט|ד}} דאינון ענני כבוד, {{צ|ואביא אתכם אלי}}. 

{{צ|ובני ישראל יוצאים ביד רמה}} - הכי יפיק לתלמידי חכמים בכל האי יקר!{{ש}} 
וכגוונא דאתמר בעמי הארץ מסטרא דטוב - {{צ|ויתיצבו בתחתית ההר}} - הכי יהון במפקנא בתרייתא תחות תלמידי חכמים, כעבדא דאזיל לרגליה דסוסיא דמאריה. {{ש}}
וכגוונא דאמר לון בתחתית ההר {{צ|אם תקבלו תורתי מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם}} - הכי יימא במפקנו פורקנא בתרייתא: &quot;''אם תקבלון עליכון תלמידי חכמים במפקנו דגלותא כאדם דרכיב על סוסיא ועבדא דמשמש ליה - מוטב, ואם לאו - תמן תהא קבורתכם בגלותא''&quot;.&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קכה א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קכה|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קכה ב/&gt;וערב רב כגוונא דאתמר בהון {{צ|וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק}} {{ממ|שמות|כ|טו}} - הכי יהון רחיקין מן פורקנא, ויחמון לתלמידי חכמים ולעמא קדישא בכל האי יקר ואינון רחיקין מינייהו. ואי בעו לאתחברא בהדייהו  מה כתיב בהו? {{צ|לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה}} {{ממ|שמות|יט|יג}}! בההוא זמנא יתקיים בהו בישראל {{צ|יהוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר}} {{ממ|דברים|לב|יב}}. והא אוקמוה אין מקבלין גרים לימות המשיח. {{צ|ורשעים בחשך יִדָּמּוּ}} {{ממ|ש&quot;א|ב|ט}} - אינון ערב רב. ובגין דא אמר נביאה עלייהו {{צ|ואל אדמת ישראל לא יבאו}} {{ממ|יחזקאל|יג|ט}} {{ממ|יחזקאל|כ|לח}}. 


אמר אליהו: רעיא מהימנא! הא שעתא איהי לסלקא לעילא! באומאה אימא אנת - דהא בגינך אנא בעי לסלקא! דיהיב לי קב&quot;ה רשו לאתגלייא לך בבית אסורין דילך, בקבורה דילך, ולמעבד עמך טיבו. דאנת מחולל בחובין דעמא - הדא הוא דכתיב {{צ|והוא מחולל מפשעינו}} {{ממ|ישעיה|נג|ה}}. 

אמר ליה רעיא מהימנא: באומאה עלך בשמא ד'''יהו&quot;ה''' - לא תאחר בכל יכולתך דהא אנא בצערא סגי! {{צ|ויפן כה וכה וירא כי אין איש}} עוזר לי לאפקא לי מהאי צערא בהאי קבורה! דאתמר עלי {{צ|ויתן את רשעים קברו}} {{ממ|ישעיה|נג|ט}}. ולא אשתמודען בי ואני חשיב בעינייהו בין ערב רב רשיעייא - ככלב מת דסרח בינייהו! דחכמת סופרים תסרח בינייהו בכל קרתא וקרתא ובכל אתר דישראל מפוזרין בינייהו בין מלכוון. ואתהדרו אינון ערב רב רעיין על ישראל עאנא דקב&quot;ה, דאתמר בהו {{צ|ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם}} {{ממ|יחזקאל|לד|לא}}. ולית לון יכולת למעבד טיבו עם תלמידי חכמים. 

ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו, ומחרימין ערב רב בינייהו, ולא יהבין לון באתרין סגיאין אלא דבר קצוב - דלא יהא תקומה לנפילה דלהון ואפילו חיי שעה. וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא - בצערא בדוחקא ביגונא - חשיבין ככלבים! {{צ|בנים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש בראש כל חוצות}} {{ממ|איכה|ד|ב}} - דלא אשכחו אכסניא בינייהו. ואינון ערב רב אינון עתירין בשלוה בחדווא בלא צערא בלא יגונא כלל! גזלנין מארי שוחד דאינון דיינין רישי עמא! {{צ|כי מלאה הארץ חמס מפניהם}} {{ממ|בראשית|ו|יג}}.&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קכה ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קכו|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קכו א/&gt;עלייהו אתמר {{צ|היו צריה לראש}} {{ממ|איכה|א|ה}}. 

באומאה עלך זמנא תניינא - בחי יהו&quot;ה צבאות אלהי ישראל יושב הכרובים - דכל אלין מלין לא יפלון מפומך בכל יכלתך למללא בהון קמי קב&quot;ה ולאחזאה דוחקא דלהון!{{ש}}
'''(עד כאן רעיא מהימנא)'''


{{קטן|(יש כאן הפניה בדפוס אל [[זהר חלק ג סט א|זוהר פרשת אמור דף ס&quot;ט ע&quot;א]] {{צ|כי אם בתולה וכו'}})}}
&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קכו א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קכו|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קכו ב/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קכו ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קכז|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קכז א/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)
&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קכז א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קכז|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קכז ב/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קכז ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קכח|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קכח א/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קכח א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קכח|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קכח ב/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קכח ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קכט|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קכט א/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קכט א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קכט|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קכט ב/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קכט ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קל|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קל א/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קל א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קל|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קל ב/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קל ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קלא|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קלא א/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קלא א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קלא|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קלא ב/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קלא ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קלב|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קלב א/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קלב א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קלב|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קלב ב/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קלב ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קלג|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קלג א/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קלג א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קלג|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קלג ב/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קלג ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קלד|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קלד א/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קלד א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קלד|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קלד ב/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קלד ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קלה|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קלה א/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קלה א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קלה|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קלה ב/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קלה ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קלו|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קלו א/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קלו א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קלו|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קלו ב/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קלו ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קלז|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קלז א/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קלז א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קלז|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קלז ב/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קלז ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קלח|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קלח א/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קלח א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קלח|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קלח ב/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קלח ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קלט|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קלט א/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קלט א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קלט|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קלט ב/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קלט ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמ|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמ א/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמ א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמ|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמ ב/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמ ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמא|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמא א/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמא א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמא|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמא ב/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמא ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמב|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמב א/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמב א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמב|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמב ב/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמב ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמג|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמג א/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמג א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמג|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמג ב/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמג ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמד|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמד א/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמד א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמד|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמד ב/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמד ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קמה|א}}

&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמה א/&gt;'''פקודא דא [כב] לברכא כהנא ית עמא בכל יומא''' בזקיפו דאצבען, ולברכא ברכתא בכל יומא לאשתכחא ברכאן עילא ותתא. דהא אצבעאן קיימן ברזא עלאה - חמש גו חמש. חמש דימינא וחמש דשמאלא. חמש דימינא אינון שבחא יתירא על אינון דשמאלא בגין דהא ימינא אית ליה שבחא יתירא על שמאלא. ועל דא בברכתא דקא בריך כהנא ית עמא אצטריך לזקפא ימינא על שמאלא ולעיינא בעינא טבא. 

וכד פריש ידוי כהנא - שכינתא שריא על אינון אצבען, דהא קב&quot;ה אסתכם עמיה דכהנא באינון ברכאן. וישראל מתברכין מתרין סטרין - מעילא ותתא. מעילא - שכינתא דשריא על אינון אצבען, וכהנא - דקא מברך. 

תא חזי מלין דקא עבדי מתערין מלין לעילא! כגוונא דא בפרישו דאצבען דכהנא לתתא - אתערת שכינתא למיתי ולשריא עלן. וכן כמה מלין אינון בעלמא דמתערין מלין לעילא - דהא באתערותא דלתתא אתער חילא אחרא לעילא. והא אוקימנא בכמה דוכתי. והיינו  טעמא דלולב, והיינו טעמא דשופר. וכמה אינון בהאי גוונא. 

עשר אצבען מתערי שכינתא לשריא עלייהו, מתערי עשר דרגין אחרנין לעילא לאנהרא. וכלא בשעתא חדא. ועל דא אסיר ליה לבר נש לזקפא אצבען בזקיפו למגנא, אלא בצלותא ובברכאן ובשמא דקב&quot;ה. והא אוקימנא דאינון אתערו דשמא קדישא ורזא דמהימנותא. 

זקיפו דאצבעאן - ממנן בההוא זקיפו דלהון עשרה שליטין כמה דאוקמוה, וכהנא בעי לברכא בעינא טבא, באסתכמותא דשכינתא כמה דאתמר.  

בההיא שעתא דברכתא דא נפקא מפומיה דכהנא - אינון שתין אתוון נפקין וטסין ברקיעא וממנן שתין רברבין על כל את ואת. וכלהו אודן על כל אלין ברכאן. מאי טעמא שתין אתוון בברכאן אלין? בגין דישראל שתין רבוא אינון, ורזא דשתין רבוא קיימין תדיר בעלמא. וכל חד וחד איהו חד רבוא. 

שמא קדישא דנפקא מהאי - סלקא לעילא עד ההוא כרסייא דלעילא. וכלא שכינתא עלאה ושכינתא דלתתא אודן בכהנא באינון ברכאן, וכל אינון שתין ממנן. 

ועל דא כתיב '''{{צ|ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם}}'''.  וכדין קב&quot;ה מברך לון לישראל.   {{ש}}
'''עד כאן רעיא מהימנא'''


'''{{קטן|({{צ|פקודא [כג] לכבד אב וכו'}} - [[זהר חלק ג פג א|בחלק ג דף פ&quot;ג ע&quot;א]])}}'''
&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמה א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קמה|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמה ב/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמה ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמו|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמו א/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמו א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קמו|ב}}

&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמו ב/&gt;* {{צ|יברכך '''יהוה''' יאר '''יהוה''' ישא '''יהוה'''}} -  מקורא דתלת שמהן אלין  '''{{קו תחתי|י}}ו&quot;ד ה&quot;{{קו תחתי|י}} וא&quot;ו ה&quot;{{קו תחתי|י}}'''. 
* קדושה - '''אהי&quot;ה אהי&quot;ה אהי&quot;ה''' - דמקורא דיליה '''יו&quot;ד ה&quot;{{קו תחתי|א}} ו{{קו תחתי|א}}&quot;ו ה&quot;{{קו תחתי|א}}'''.
 
קשורא דתרוייהו יחוד דתרוייהו - '''אדני''' - דביה '''א&quot;י''' דרמיזין '''יאהדונהי''', ודא עמודא דאמצעיתא. שכינתא '''איההדונהי''' ורמיזין '''א&quot;י''' רביעאה מתרין שמהן מפרשן דרשימין בהון. 

'''עד כאן רעיא מהימנא'''


'''{{קטן|(ראו [[זהר חלק ג רעז א|פרשת כי תצא לקמן דף רע&quot;ז ע&quot;א]] - {{צ|כי ימצא איש נערה}}}} '''
&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמו ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמז|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמז א/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמז א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמז|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמז ב/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמז ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמח|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמח א/&gt;(&lt;small&gt;הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמח א/&gt;


----------------------

&lt;references/&gt;</text>
      <sha1>6lwmd495e0m3tn1k2wpu6fc7i9ziv24</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>זוהר חלק כו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>261522</id>
    <revision>
      <id>3021740</id>
      <parentid>3021456</parentid>
      <timestamp>2026-06-27T21:06:25Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>/* קטע זמני לפרשת שלח */ לעילוי נשמת יחיאל מיכל אהרן בן שלמה יהודה</comment>
      <origin>3021740</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="301062" sha1="7eejaemu8y2kp02ewpljg51ygqfd4k1" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|זוהר||חלק כה|חלק כו|חלק כז}}
__TOC__
==פרשת בהעלותך - זהר==
{{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קמח ב/&gt;'''{{צ|וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|ח|א|ב}}''' {{ש}}
רבי יהודה פתח {{צ|והוא כחתן יוצא מחופתו וגו'}} {{ממ|תהלים|יט|ו}} - זכאה חולקיהון דישראל דקב&quot;ה אתרעי בהון ויהב להון אורייתא דקשוט, אילנא דחיי דביה ירית בר נש חיין להאי עלמא וחיין לעלמא דאתי. דכל מאן דאשתדל באורייתא ואחיד בה - אחיד בחיין, וכל מאן דשביק מלי דאורייתא ואתפרש מאורייתא - כאלו מתפרש מחיין. בגין דהיא חיין וכל מלוי חיין. הדא הוא דכתיב {{צ|כי חיים הם וגו'}} {{ממ|משלי|ד|כב}}. וכתיב {{צ|רפאות תהי לשרך וגו'}} {{ממ|משלי|ג|ח}}. 

תא חזי אילנא דחיי אחיד מעילא לתתא. והאי שמשא דנהיר לכלא - נהורא דיליה שארי מרישא, ואתפשט בגופא דאילנא בארח מישר. תרין סטרין אחידן ביה - חד לצפון וחד לדרום. חד ימינא וחד שמאלא.

בשעתא דשמשא נהיר כמה דאתמר מההוא גופא דאילנא - אתקיף לדרועא דימינא ואנהיר בתוקפיה. ומתוקפיה נהיר שמאלא ואתכליל בנהוריה. 

{{צ|והוא כחתן יוצא מחפתו}} - מאן איהו {{צ|חפתו}}? דא איהו {{צ|עטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו}} {{ממ|שיר|ג|יא}}.{{ש}} 
{{צ|יוצא מחפתו}} - דא איהו רישא דכל נהורא, כמה דאת אמר בקרא דאבתריה - {{צ|מקצה השמים מוצאו}} {{ממ|תהלים|יט|ז}}. דא שירותא דכלא דאקרי {{צ|מקצה השמים}}, וכדין נפיק כחתן ממש כד נפיק לאערעא לכלתיה רחימתא דנפשוי ופריש דרועוי ומקבל לה. כהאי גוונא {{צ|והוא כחתן יוצא מחפתו}} - אזלא שמשא ואתפשט לגבי מערב. 

כיון דמערב אתקריב, סטר צפון אתער לקבליה בקדמיתא, וקריב למערב וזויג לה{{הערה|הכי גריס הרמק (המתוק מדבש)}} באתריה כמה דאתמר, דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי}} {{ממ|שיר|ח|ג}}. ולבתר סטר דרום דאיהו ימינא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}}. כדין {{צ|ישיש כגבור לרוץ ארח}} - לאנהרא סיהרא ואוקמוה. 


תא חזי '''{{צ|בהעלותך את הנרות}}''' - אלין בוצינין עלאין דכלהו נהירין כחדא מן שמשא. '''(חסר כאן)'''
{{להשלים}} 


ר' אבא פתח: {{צ|אשרי העם יודעי תרועה יהוה באור פניך יהלכון}} {{ממ|תהלים|פט|טז}}. {{ש}}
האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי זכאין אינון ישראל! &lt;קטע סוף=דף קמח ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קמט|א}}{{ש}}&lt;קטע התחלה=דף קמט א/&gt; דקב&quot;ה יהב לון אורייתא קדישא, ואוליף לון ארחוי לאתדבקא ביה ולמיטר פקודי דאורייתא למזכי בהו לעלמא דאתי, וקריב להו בשעתא דנפקו ממצרים - דהא כדין אפיק לון מרשותא אחרא וסליק לון לאתאחדא בשמיה. וכדין אקרון בני ישראל 'בני חורין' מכלא - דלא יתבו תחות רשותא אחרא, וסליק לון לאחדא בשמיה דסליק על כלא דשליט על עלאין ותתאין. 

ומגו רחימותא דלהון קרא לון {{צ|בני בכורי ישראל}} כגוונא  עלאה. ועל דא קטל  כל בכור דלעילא ותתא, ושרא קטירין ואסירין דעלאין ותתאין, בגין לאפקא לון ועבד לון בני חורין מכלא. ועל דא לא בעא קב&quot;ה לא מלאך ולא שרף אלא איהו. ועוד דהא איהו ידע לאבחנא ולמנדע כלא ולמשרי אסירין. ולאו אינון ברשותא דשליחא אחרא אלא בידיה. 

תא חזי בההוא ליליא דבעא קב&quot;ה לקטלא כל אינון בכורי כמה דאתמר, בשעתא דרמש ליליא אתו מזמרין לזמרא קמיה. אמר לון &quot;''לאו עידן הוא! דהא שירתא אחרא מזמרין בני בארעא!''&quot;. 

בשעתא דאתפליג ליליא - אתער רוח צפון, וקב&quot;ה כדין עבד נוקמין  וישראל מזמרין ואמרין הלילא בקול רם, וכדין עבד לון בני חורין מכלא. ומלאכין עלאי וכל משריין כלהו הוו צייתין להון לקליהון דישראל. בתר דאתגזרו - רשימו לבתיהון מההוא דמא ומדמא דפסחא, בתלת רשימין - על המשקוף ועל שתי המזוזות. מאי טעמא? הא אוקמוה בגין דאיהו רשימא קדישא, ומחבלא כד איהו נפיק וחמי ההוא דמא דהוה רשים על ההוא פתחא -- חייס עלייהו דישראל. הדא הוא דכתיב {{צ|ופסח יהוה על הפתח וגו'}} {{ממ|שמות|יב|כג}}. 

הכא אית לאסתכלא. אי קודשא בריך הוא אתי וקטיל בארעא דמצרים ולא שליח אחרא - רשימא דא דעל פתחא למה? והא כלא גלי קמיה!? {{ש}}
ותו  מהו {{צ|ולא יתן המשחית}}?! &quot;ולא ישחית&quot; מבעי ליה?! {{ש}}
אלא ודאי הכי הוא דכתיב {{צ|ויהו&quot;ה הכה כל בכור}} {{ממ|שמות|יב|כט}} - {{צ|ויהו&quot;ה - הוא ובית דינו}}. וההוא בי דינא הכא אשתכח. 

מכאן דבכלא בעי לאחזאה עובדא בגין לאשתזבא! דהא כגוונא דא על גבי מדבחא בגין דלא אשתכח מחבלא. האי בעובדא. ובזמנא דלא אצטריך האי - כגון ראש השנה דאיהו יומא דדינא ומאריהון דלישנא בישא קיימין עלייהו דישראל - בעינן מלין צלותין ובעותין ובעינן לאחזאה עובדא כמה דאוקימנא והא אתמר. ובמה? בשופר,  לאתערא שופרא אחרא. ואנן מפיקין בההוא קלא רחמי ודינא כחדא, כלא כדקא יאות, כמה דההוא שופר עלאה אפיק קלא דאיהו כללא כחדא. ולאתערא רחמי קאזלינן, ולתברא מאריהון דדינא דלא ישלטון בהאי יומא. {{ש}}
וכד רחמי מתערין - כלהו בוצינין עלאין נהרין מהאי גיסא ומהאי גיסא. כדין {{צ|באור פני מלך חיים}} {{ממ|משלי|טז|טו}}. 

תא חזי בשעתא דכהנא  אתכוון לאדלקא בוצינין לתתא והוה קריב קטורת בוסמין - בההוא שעתא כדין בוצינין עלאין נהרין ואתקטר כלא כחדא, וחדו וחדוותא אשתכח בכלהו עלמין. הדא הוא דכתיב {{צ|שמן וקטורת ישמח לב}} {{ממ|משלי|כז|ט}}. {{ש}}
ועל דא '''{{צ|בהעלותך את הנרות}}'''.


'''רבי אלעזר ור' יוסי ור' יצחק''' הוו אזלי באורחא. {{ש}}
פגעו באינון טורי קרדו. {{ש}}
עד דהוו אזלי - זקף עינוי ר' אלעזר וחמי אינון טורי רמאי, והוו חשוכן ודחלן בדחילו. {{ש}}
א&quot;ר אלעזר לאינון חברייא: &quot;''אלו אבא הכא - לא הוה דחילנא! אבל כיון דאנן תלתא ומלי דאורייתא ביננא - דינא הכא לא אשתכח!''&quot; 

פתח ר' אלעזר ואמר: כתיב {{צ|ותנח התיבה בחדש השביעי וגו' על הרי אררט וגו'}} {{ממ|בראשית|ח|ד}}. {{ש}}
כמה חביבין מלי דאורייתא! דבכל מלה ומלה אית רזין עלאין ואורייתא כלא עלאה איקרי! ותנינן בתליסר מכילן דאורייתא {{צ|כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד - לא ללמד על עצמו יצא - אלא ללמד על הכלל כלו יצא}}. &lt;קטע סוף=דף קמט א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קמט|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קמט ב/&gt;דהא אורייתא דאיהי כללא עלאה - אע&quot;ג דנפק מנה חד ספור בעלמא - ודאי לא אתי לאחזאה על ההוא ספור, אלא לאחזאה מלין עלאין ורזין עלאין! ולא ללמד על עצמו יצא - אלא ללמד על הכלל כלו יצא! בגין דההוא ספור דאורייתא או ההוא עובדא - אע&quot;ג דהוא נפקא מכללא דאורייתא - לאו לאחזאה על גרמיה נפק בלבד, אלא לאחזאה על ההוא כללא עלאה דאורייתא כלא נפק! 

כגון האי דכתיב {{צ|ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט}}. ודאי האי קרא מכללא דאורייתא נפק ואתי בספור דעלמא! מאי אכפת לן אי שרי בהאי או בהאי - דהא באתר חד לישרי?! אלא ללמד על הכלל כלו יצא! וזכאין אינון ישראל דאתיהיב להו אורייתא עלאה אורייתא דקשוט! ומאן דאמר דההוא ספורא דאורייתא לאחזאה על ההוא ספור בלבד קאתי - תיפח רוחיה! דאי הכי לאו איהי אורייתא עלאה אורייתא דקשוט. אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה איהי אורייתא דקשוט. 

תא חזי מלך בשר ודם לאו יקרא דיליה הוא לאשתעי מלה דהדיוטא - כל שכן למכתב ליה. ואי סליק בדעתך דמלכא עלאה קב&quot;ה לא הוו ליה מלין קדישין למכתב ולמעבד מנייהו אורייתא, אלא דאיהו כניש כל מלין דהדיוטין כגון מלין דעשו, מלין דהגר, מלין דלבן ביעקב, מלין דאתון, מלין דבלעם, מלין דבלק, מלין דזמרי - וכניש להו וכל שאר ספורין דכתיבין ועביד מנייהו אורייתא. אי הכי אמאי אקרי 'תורת אמת' - {{צ|תורת יהוה תמימה. עדות יהוה נאמנה. פקודי יהוה ישרים. מצות יהוה ברה. יראת יהוה טהורה. משפטי יהוה אמת}}?! וכתיב {{צ|הנחמדים מזהב ומפז רב}} - אלין אינון מלי דאורייתא! {{ש}}
אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה איהו אורייתא דקשוט, {{צ|תורת יהוה תמימה}}, וכל מלה ומלה אתייא לאחזאה מלין  עלאין. דההוא מלה דההוא ספור לאו לאחזאה על גרמיה בלבד קא אתיא - אלא לאחזאה על ההוא כללא קאתי כמה דאוקימנא. 

תא חזי {{צ|ותנח התיבה וגו'}}. האי קרא כך  איהו והא אתמר. בשעתא דדינא תלי על עלמא ודינין שריין, וקב&quot;ה יתיב על כורסייא דדינא למידן עלמא בההוא כורסייא - כמה רשימין אתרשימו ביה! כמה פיתקין גניזין בגויה! בגו אחמתא דמלכא כלהו ספרים דפתיחו תמן אתגניזו. ובגין כך לא אתנשי מלה מן מלכא. והאי כורסייא לא אתקן ולא שריא אלא ב{{צ|חדש השביעי}} דאיהו יומא דדינא, יומא דכל בני עלמא אתפקדון ביה. כלהו עברין קמי ההוא כרסייא.{{ש}}
ועל דא {{צ|ותנח התבה בחדש השביעי}} - בחדש השביעי ודאי! דאיהו דינא דעלמא. 

{{צ|על הרי אררט}} - אלין  מאריהון דדינין, מאריהון דיבבא ויללא.  דכלהו שכיחין בההוא יומא קמי קב&quot;ה. וכמה מארי תריסין אתערו בהאי יומא, וכלהו קיימי תחות ההוא כרסייא בדינא דעלמא. וישראל מצלאן צלותא בההוא יומא ובעאן ומתחננן קמיה, ותקעין בשופר, וקב&quot;ה חייס עלייהו ומהפך דינא לרחמי. וכל עלאי ותתאי פתחי ואמרי {{צ|אשרי העם יודעי תרועה}}. 

ועל דא בעינא בההוא יומא דההוא דתקע דידע עקרא דמלה, ויכוון ביה בתרועה ויעביד מלה בחכמתא. ועל דא כתיב {{צ|אשרי העם '''יודעי''' תרועה}} ולא כתיב &quot;תוקעי תרועה&quot;. והא אתמר. 


אזלו כל ההוא יומא. {{ש}}
כד רמש ליליא סליקו לחד אתר ואשכחו חד מערתא. {{ש}}
אמר רבי אלעזר &quot;''ליעול חד גו מערתא  אי אשתכח אתר דאיהו יתיר מתתקן''&quot;.{{ש}} 
עאל ר' יוסי וחמא מערתא אחרא בגויה, נהורא דשרגא ביה. {{ש}}
שמע חד קלא דהוה אמר '''{{צ|בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות}} {{ממ|במדבר|ח|ב}}''' - ''הכא נטלא כנסת ישראל נהורא.''&lt;קטע סוף=דף קמט ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנ|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנ א/&gt;''ואמא עלאה מתעטרא, וכלהו בוצינין מינה נהרין. בה תרין טופסירין דקיקין פרחין. שושבינין  כלהו קטרין לגבי עלאה ומתמן לתתא''. 

שמע ר' יוסי וחדי. {{ש}}
אתא לגבי ר' אלעזר. {{ש}}
אמר ליה ר' אלעזר: &quot;''ניעול! דקב&quot;ה אקדים לן האי יומא לאתרחשא לן בנסין''&quot;. {{ש}}
עאלו. {{ש}}
כיון דעאלו חמו תרין בני נשא דהוו לעאן באורייתא. {{ש}}
אמר רבי אלעזר {{צ|מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון}}! {{ממ|תהלים|לו|ח}} {{ש}}
קמו אלין ויתבי כלהו וחדו כלהו. {{ש}}
אמר רבי אלעזר: {{צ|מה יקר חסדך אלהים}} דאשכחנא לכו! חסד עבד לן קב&quot;ה באתר דא! השתא אדליקו בוצינין! 


פתח רבי יוסי ואמר: '''{{צ|בהעלותך את הנרות}}''' - {{צ|בהעלותך}} ממש! באדלקותך! דהא כחדא אתעביד על ידא דכהנא תרין פולחנין דאינון קשורא חדא. ומאן אינון? שמן וקטרת, כדכתיב {{צ|שמן וקטרת ישַמח לב}} {{ממ|משלי|כז|ט}} דכתיב {{צ|והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנרת יקטירנה}} {{ממ|שמות|ל|ז}}, וכתיב {{צ|ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה}} {{ממ|שמות|ל|ח}}. {{ש}}
מאי שנא הכא {{צ|בהטיבו}} ומאי שנא התם {{צ|ובהעלות}}? 

* אמר ר' יהודה: כלא חד מלה! 

* רבי יוסי אמר: {{צ|בהטיבו}} - כמה דאת אמר {{צ|כי טובים דודיך מיין}} {{ממ|שיר|א|ב}}. {{צ|טובים}} - רווי חמרא, כמה דאת אמר {{צ|ונשבע לחם ונהיה טובים}} {{ממ|ירמיהו|מד|יז}}. 

* ר' יהודה אמר: הטבה ממש! כמה דאת אמר {{צ|וטוב לב משתה תמיד}} {{ממ|משלי|טו|טו}}.  {{צ|ובהעלות}} - דהא בזמנא דאתשקיין ואתרוויין משקיו דנחלא - כדין עלאין עלוין וברכן  אשתכחו בכלהו וחדו בכלא. ועל דא {{צ|ובהעלות}}. 

* רבי אחא אמר: בשעתא דעמיקא דכלא נהיר  - נהיר בנחלא. ונחלא נגיד  בארח מישר לאשקאה כלא. כדין כתיב  {{צ|בהטיבו}}, בגין דהא מעומקא דכלא נפקי. {{צ|בהעלות}} - דאתי מסטרא עלאה דעמיקא  דכלא דאקרי 'מחשבה'. וכלא חד מלה! וכדין כנסת ישראל אתברכא, וברכאן אשתכחי בכלהו עלמין.


רבי יצחק פתח: כתיב {{צ|בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים}} {{ממ|מ&quot;א|ח|יג}}. {{ש}}
{{צ|בית זבול}} - בית זבול ודאי! כד אתפקדו בידהא כל גנזי מלכא ושלטא בהו - כדין אקרי {{צ|בית זבול}}. ורקיע חד אית דאקרי {{צ|זבול}} - דהא דא אשכח לקבלא ברכאן ולסדרא כלא. והאי אקרי {{צ|בית זבול}}. 

תא חזי כתיב {{צ|ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך}} {{ממ|דברים|לג|יח}} - מלמד דאשתתפו כחדא; דא נפיק ואגח קרבא, ודא יתיב ולעי באורייתא. ודא יהיב חולקא לדא, ודא יהיב חולקא לדא. 

בחולקיה דזבולון ימא, וכנסת ישראל אקרי {{צ|ים כנרת}}. והכי אתחזי בגין דהא תכלת נפיק מתמן ואוקמוה. דהא לתתא כגוונא דלעילא; ים כנרת לעילא, ים כנרת לתתא. תכלת לעילא, תכלת לתתא. וכלא באתר חד! ועל דא ירית זבולון למיפק לאגחא קרבא. ומנלן דהכי הוא? דכתיב {{צ|עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק}} {{ממ|דברים|לג|יט}}. {{צ|זבחי צדק}} ודאי! מאי טעמא? {{צ|כי שפע ימים יינקו}}. 

ויששכר חולקיה באורייתא, ויהיב לזבולון חולקא דאורייתא ודאי. ועל דא אשתתפו כחדא לאתברכא זבולון מיששכר - דברכתא דאורייתא היא ברכתא דכלא. 

ר' אבא אמר אחסנתא דאורייתא ודאי הכי הוא! ודרגא דא שתיתאה יהיב אגר  אורייתא ואחסין לה לכנסת ישראל. אחסין חוורא לתכלתא. ועל דא תנינן {{צ|משיכיר בין תכלת ללבן}}. דישתמודען גווני. דהא כדין אקרי '''בקר''', וחוורא אתי לעלמא ותכלתא אתעבר. ועל דא כל קרבין דמלכא וכל זייני מלכא בידהא אתמנן. והא אוקימנא. 


{{קטן|'''(חסר תחלת המאמר. ועיין [[זהר חלק ג רפו א|פרשה וילך רפו א]])'''}}{{ש}} 
{{צ|באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם}} {{ממ|במדבר|כא|יח}}. {{ש}}
{{צ|באר}} - דא כנסת ישראל. {{צ|חפרוה שרים}} - דא אבא ואמא דאולידו לה. {{צ|כרוה נדיבי העם}} - אלין אבהן דכתיב {{צ|נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם וגו'}}. &lt;קטע סוף=דף קנ א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנ|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנ ב/&gt;בגין לאתברכא מנהון על ידא דדרגא חד. ומנו? צדיק דקאים עלה. ועל דא אמרינן כד האי באר נטלא - בסיועא דאבהן נטלא! 

ואקרי {{צ|'''באר'''}} ואקרי {{צ|'''ים'''}}. {{ש}}
אקרי {{צ|'''באר'''}} - בשעתא דיצחק נפק מזיינא מסטרא דאימא ואתי לאמשכא אבתרא דדא, ומלי לה. כדין אקרי 'באר דיצחק' 'באר דמרים'. והא אוקמוה.{{ש}} 
{{צ|'''ים'''}} - כד אתנהרא מנהרא עלאה דאבא - כדין אקרי 'ים' דנחלין אזלן לגווה, כמה דאת אמר {{צ|כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא}} {{ממ|קהלת|א|ז}}. ומיומא דגלתה כנסת ישראל בגלותא כתיב {{צ|אזלו מים מני ים}} {{ממ|איוב|יד|יא}} - דא כנסת ישראל. {{צ|ונהר יחרב ויבש}} - דא צדיק. ועל דא כתיב {{צ|הצדיק אבד וגו'}} {{ממ|ישעיה|נז|א}} - דהוא הוה נהר עלאה ויקירא דעייל בגווה. והוא כניש כל אינון נהרין ונחלין דנגדין מנגידו דההוא נהר קדישא דלא פסקין מימוי לעלמין, דנגיד ונפיק מעדן עלאה, והוא עייל בגווה ומלי אגמהא. ומתמן ירתין עלמין כלהו  ברכן בכלא. 

תא חזי בשעתא דאתברכא כנסת ישראל - עלמין כלהו אתברכן! וישראל לתתא ינקין ומתברכן בגינה. והא אוקימנא. דהיא אגנא עלייהו דישראל כמה דאתמר. 


כתיב {{צ|ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם}} {{ממ|שמות|יד|יט}}. {{ש}}
{{צ|מלאך האלהים}} - דא כנסת ישראל, והא אוקימנא. דההיא שעתא בסיועא דאבהן נטלא, וכד אינון משתכחין לגבה - כלא משתכחי. ובגין כך אתמסר באלין קראי שמא קדישא דכליל בהון אבהתא כמה דאוקימנא. חד קרא כסדרא, וחד למפרע, וחד כסדרא. 

* {{צ|ויסע מלאך האלהים ההולך וגו'}} - דא כסדרא בגין דאברהם אשתכח הכא, וכל אינון דאתו מסטריה. ועל דא איהו כסדרא כגוונא דא:
[[קובץ:ויסע טבלה.PNG||300px|]]
: '''{{קטן|(אמר המגיה כאן מצאתי כתוב פסוק ויסע כסדר כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון ותמצאם כולם בסוף חלק שני)}}'''

הכא אתעטר אברהם בעטרוי ואעטר לה לכנסת ישראל. ואלין אתוון כלהו בארח מישר למיהך ביממא דכתיב {{צ|יומם יצוה יהוה חסדו ובלילה שירה עמי}} {{ממ|תהלים|מב|ט}}. ועל דא כתיב {{צ|ויסע}}. אימתי נטלין במטלנייהו? הוי אימא ביממא כד נהיר שמשא. {{ש}}
ודא חד קרא דאיהו בשבעין ותרין אתוון. 


תניינא דיצחק הכי נמי דאשתכח בע&quot;ב אתוון לאשתכחא בדינא לגבי מצראי, ולגבי ישראל ברחמי. ועל דא כתיב {{צ|ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל}} {{ממ|שמות|יד|כ}} - לקביל אלין ולקביל אלין. {{צ|ויהי הענן והחשך}} - דהכי הוא. יומא דיצחק דעיבא הוי. עננא וחשוכא מניה הוא. ובגין כך סדורא דאתוון למפרע  ולא בארח מישר, כגוונא דא:
[[קובץ:ויבא טבלה.PNG||300px|]]
: '''{{קטן|(כאן מצאתי כתוב פסוק ויבא למפרע כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון)}}'''

ועל דא אתוון כלהו למפרע דכתיב {{צ|ויהי הענן והחשך}}, דכיון דעאל יצחק בדינוי - {{צ|לא קרב זה אל זה}} כתיב. {{צ|זה אל זה}} - אינון דאתו מסטרא דאברתם - לא קריבו דא בדא! דהא לא יכלין! בגין דהאי באר אתדבקא ביצחק כמה דאת אמר {{צ|ויאר את הלילה}} - דכד אתמלייא לאתחברא  ביצחק לא קרב זה אל זה ולא יכיל לקרבא. 

עד דאתא יעקב ואתחבר באברהם, ונטל ליצחק ושארי ליה באמצעיתא. כדין אתקשר מהימנותא דא בדא ודא בדא ואשתזיבו ישראל. {{ש}}
ותנינן באתר דאבהתא אשתכחי - שאר צדיקייא משתכחי גבייהו. ועל דא שמא דא סליק לסטרין אחרנין מתפרשן, אע&quot;ג דכלהו נפקין לארחא חד. 

כד נהרא האי '''באר''' מסטרא דיצחק ואתקשר ביה - אתעביד ימא רבא תקיפא, וגלגלין תקיפין סליקין ונחתין בזעף ורוגזא בתקיפו. &lt;קטע סוף=דף קנ ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנא|א}}{{ש}}&lt;קטע התחלה=דף קנא א/&gt;נטיל לעילא. סליק ונחית לתתא. אברהם אתי  לקבליה. ומגו רוגזא וזעפא וחימתא ותקיפו - זה אל זה  לא הוו מתקרבין. עד דאתא יעקב ושכיך רוגזא ומאיך ותבר גלגלי ימא. הדא הוא דכתיב {{צ|ויט משה את ידו על הים ויולך יהוה את הים ברוח קדים עזה וגו'}} {{ממ|שמות|יד|כא}}. מאי {{צ|ברוח קדים עזה}}? דא רוח יעקב! {{צ|עזה}} - תקיף לקבליה לתברא רוגזא דהאי ימא. {{צ|וישם את הים לחרבה ויבקעו המים}} -  אריק ימא מימי רוגזין, ואתפליגו מיא לסטרא דאברהם ולסטרא דיעקב. הדא הוא דכתיב {{צ|ויבקעו המים}} - לסטרא דא ולסטרא דא. ועל דא אתוון כלהו בארח מישר כדקא יאות.

[[קובץ:ויט טבלה.PNG||300px|]]
: '''{{קטן|(כאן היה כתוב פסוק ויט כסדר כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון)}}'''

אלין אתוון בארח מישר בסטר דיעקב, וכל אינון דאתו מסטריה. וכד אתא יעקב אתחבר באברהם, ונטל ליצחק ושארי ליה באמצעיתא - כדין אתקשר מהימנותא; דא בדא ודא בדא. ועל דא עובדא כתקונא דשמא קדישא בזווגא דאבהן אשתמודע דאיהו קשורא חד, קשורא מהימנא, למהוי רתיכא שלימתא. ובזווגא דאבהן כחדא אתעביד כלא. 

וידעין חברייא למיהך בארח מישר לאתקנא עובדין כדקא יאות. ובשמא דא קשורא דאבהן אשתכחן אורחין לדינא ולרחמי. לסיוע. לחסד. לדחילו. לאורייתא. לחיי. למותא. לטב. לביש. זכאין אינון צדיקייא דידעין אורחוי דאורייתא וידעין למיהך באורחוי דמלכא קדישא! זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי!

[[קובץ:עב שמות טבלה.PNG||400px|]]

{| class=&quot;wikitable&quot;
|+ טבלת ויקיטקסט ממוספרת עם חישוב גימטריא
|-
| 1. {{גמט|והו}} || 2. {{גמט|ילי}} || 3. {{גמט|סיט}} || 4. {{גמט|עלם}} || 5. {{גמט|מהש}} || 6.  {{גמט|ללה}} || 7. {{גמט|אכא}} || 8. {{גמט|כהת}}
|-
| 9. {{גמט|הזי}} || 10. {{גמט|אלד}} || 11. {{גמט|לאו}} || 12. {{גמט|ההע}} || 13. {{גמט|יזל}} || 14.  {{גמט|מבה}} || 15. {{גמט|הרי}} || 16. {{גמט|הקם}}
|-
| 17.  {{גמט|לאו}} || 18. {{גמט|כלי}} || 19. {{גמט|לוו}} || 20. {{גמט|פהל}} || 21. {{גמט|נלך}} || 22. {{גמט|ייי}} || 23. {{גמט|מלה}} || 24. {{גמט|חהו}}
|-
| 25. {{גמט|נתה}} || 26. {{גמט|האא}} || 27. {{גמט|ירת}} || 28. {{גמט|שאה}} || 29. {{גמט|ריי}} || 30. {{גמט|אום}} || 31. {{גמט|לכב}} || 32. {{גמט|ושר}}
|-
| 33. {{גמט|יחו}} || 34. {{גמט|להח}} || 35. {{גמט|כוק}} || 36. {{גמט|מנד}} || 37. {{גמט|אני}} || 38. {{גמט|חעם}} || 39. {{גמט|רהע}} || 40. {{גמט|ייז}}
|-
| 41. {{גמט|ההה}} || 42. {{גמט|מיכ}} || 43. {{גמט|וול}} || 44. {{גמט|ילה}} || 45. {{גמט|סאל}} || 46. {{גמט|ערי}} || 47. {{גמט|עשל}} || 48. {{גמט|מיה}}
|-
| 49. {{גמט|והו}} || 50. {{גמט|דני}} || 51. {{גמט|החש}} ||  52. {{גמט|עמם}} || 53. {{גמט|ננא}} || 54. {{גמט|נית}} || 55. {{גמט|מבה}} || 56. {{גמט|פוי}}
|-
|  57. {{גמט|נמם}} || 58. {{גמט|ייל}} || 59.  {{גמט|הרח}} || 60. {{גמט|מצר}} || 61. {{גמט|ומב}} || 62.  {{גמט|יהה}} || 63. {{גמט|ענו}} || 64. {{גמט|מחי}}
|-
| 65. {{גמט|דמב}} || 66. {{גמט|מנק}} || 67. {{גמט|איע}} || 68. {{גמט|חבו}} || 69. {{גמט|ראה}} || 70. {{גמט|יבמ}} || 71. {{גמט|היי}} || 72. {{גמט|מום}}
|}

: {{קטן|(וכאן מצאתי הע&quot;ב שמות היוצאים מג' פסוקים אלו במרובע. כל שם ושם מג' אותיות בבית אחד. י&quot;שר ה&quot;פוך י&quot;שר - וסימניך '''יהי''' אור. ולא הדפסתי אותו מפני יקר תפארת קדושתו)}}


הא אבהן במטלנין בעובדין בקשורין דמתקשרי דא בדא. וכד מתחברן כחדא - לית מאן דיקום קמייהו! {{ש}}
ותנינן באתר דאבהתא אשתכחו - שאר צדיקייא משתכחי גבייהו. ועל דא שמא דא סליק לסטרין אחרנין מתפרשן, אע&quot;ג דכלהו נפקין לארחא חד.


{{קטן|'''[כאן שייך גרסינן שבעה וכו' שבסוף הספר סימן ח']''' }}{{הערה|העתקתי את הטקסט של סימן ח' לכאן במהדורה זו - ויקיעורך}}

{{גדול|'''['''}} שבעה יומין עלאין ברא קב&quot;ה בעלמא ועלייהו שתיל ובני עלמין. הדא הוא דכתיב {{צ|כי ששת ימים עשה יהוה}} {{ממ|שמות|לא|יז}} {{ממ|שמות|כ|י}} - ולא כתיב &quot;בששת&quot;. {{ש}}
ולקבל אינון שבעה יומין עלאין ברא קב&quot;ה בארעא שבעה זכאי קשוט לקיימא לון ולאנהרא לון - כל חד וחד לקבל יומיה. ושתיל להו כל חד וחד בדרא דאתחזי. ואינון אבהן דעלמא! אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרן דוד. ואינון אקרון {{צ|הרים}} - {{צ|הררי קדם}}, דאינון תליין מאינון שבעה יומין עלאין דאמרן. שיתא יומי בראשית ושביעאה דקיימא ואזיל קמייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|ובית דויד כאלהים}} {{ממ|זכריה|יב|ח}}. 

ואף על גב דאיהו שביעאה - רביעאה איהו ביומין! ויוסף איהו שביעאה אבל כד אתכליל ביה ביוסף ויהיב ליה תפנוקא מבי מלכא - אקרי אוף איהי 'שביעאה'. וכולהו אחידו בה בשכינתא ברזא דשבעה. בגין דשכינתא אתקריאת {{צ|בת שבע}} - בת מאימא עילאה דאיהי כללא דשבע דרגין דעִמַה. ואיהי דרגא ד{{צ|צדק}}. עשיראה דאינון ספירן דאיקרי בהון קודשא בריך הוא. 


ואקרי שביעאה בקרא דכתיב {{צ|לך יהוה הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים לך יהוה הממלכה}} {{ממ|דה&quot;א|כט|יא}}

ומאי טעמא? והא רביעאה היא ליומי!? {{ש}}
אלא בגין דאיהי נטיעה בתראה דאתכלילת בשביעאה - בגין כך נטלה שמיה. וכלא חד! 

וכל חד וחד מאבהן ידע ליה לקב&quot;ה מגו דרגא דיליה ואחיד ביה בההוא דרגא. 
* אברהם ידע ליה לקב&quot;ה מגו חסד דאיהי מדת הגדולה, מדת החסד, ימינא דמלכא. ועל דא אחיד בה ולא שביק לה לעלמין, ועביד טיבו עם כל בני נשא ואוקמוה, דהא עובדוי סליקו ליה  להאי דרגא.
* יצחק ידע ליה בדרגא דגבורה דאקרי {{צ|פחד יצחק}} ודחיל ליה לעלמין. 
* יעקב ידע ליה מגו דרגא דתפארת דאיהו כליל מחסד ופחד, ואקרי {{צ|אמת}} ואחיד בה. הדא הוא דכתיב {{צ|תתן אמת ליעקב}} {{ממ|מיכה|ז|כ}}. 
* יוסף ידע ליה לקב&quot;ה מגו ההיא אספקלריא דאקרי {{צ|כל}} ואקרי {{צ|יסוד}} ואקרי {{צ|צדיק}}. ועל דא אקרי יוסף {{צ|כלכל}}{{הערה|וראו {{ממ|דה&quot;א|ב|ו}} - ויקיעורך}} דכתיב {{צ|ויכלכל יוסף}} {{ממ|בראשית|מז|יב}}, וכתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} {{ממ|משלי|י|כה}}.
* משה ואהרן אינון תרין כרובים דאשתמע קלא דלעילא מבינייהו. ועל דא אתיהיבת אורייתא על ידייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|ונועדתי לך שם ודברתי אתך}} {{ממ|שמות|כה|כב}}. ואינון תרין כרובין לעילא, ואינון {{צ|נצח והוד}}, ואינון תרין סמכי דגופא. כגוונא דא אית לה למטרוניתא לתתא תרין כרובין תחותה דינקין מינה. ואינון עלאין ודאי  {{צ|על ארון העדות}} דאקרי {{צ|צדק}}. 'ארונא דסהדותא' - מאן {{צ|עדות}}? דא יוסף. הדא הוא דכתיב {{צ|עדות ביהוסף שמו}}, ואקרי {{צ|תורה שבכתב}}. והאי ארונא תורה שבעל פה. 

תא חזי כל אינון אבהן עלאין דאחידן לעילא רמיזין כלהו בתורה שבכתב, {{צ|תורת יהוה}}.  ודוד דאיהו אחיד בברייתא דאיהי תורה שבעל פה - רמיזא בדברי קבלה. ובגין כך אקרי {{צ|קבלה}} -  דמקבלת נהירו מתורה שבכתב דאיקרי {{צ|צדיק}} ואיקרי {{צ|יוסף}} ואיקרי {{צ|כל}}.


ואינון תרין כרובין עלאין קיימין על ההוא סהדותא דארונא. הדא הוא דכתיב {{צ|והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ}} {{ממ|דה&quot;א|כט|יא}}. ודא איהו סיומא דשמים ומזווג להאי ארץ. 

והכי הוא דכל מה שברא קודשא בריך הוא ברא לקבליה לתתא. ויוסף אקרי {{צ|עדות}} - הדא הוא דכתיב {{צ|עדות ביהוסף שמו}}. ועל דא שמא דיוסף שלים בכלא - לעילא ותתא. ועל דא תנינן ארון דיוסף וארון דשכינתא בהדי הדדי הוו אזלין במדברא. והוו כולי עלמא אמרי &quot;''מה טיבן של שני ארונות הללו?''&quot;. ומתיבין לון &quot;''קיים זה מה שכתוב בזה''&quot; - {{צ|'''קיים'''}} ודאי! הדא הוא דכתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} - איהו '''קיומא''' דעלמא. 

אתא דוד דאיהו שביעאה דאבהן - אחיד בה בהאי {{צ|בת שבע}} דאיהי {{צ|ממלכה}} ולא שביק לה לעלמין. הדא הוא דכתיב {{צ|ודוד עבדי נשיא להם לעולם}} {{ממ|יחזקאל|לז|כה}}, וכתיב {{צ|כסאו כשמש נגדי}} {{ממ|תהלים|פט|לז}}. 

וכל דא אוליף לן אורייתא. דכולהו אחידן בה בשכינתא ברזא דשבע. 

תא חזי אברהם בוצינא קדמאה קדישא דעלמא כד בעא לסלקא לדרגיה{{הערה|נוסח אחר: &quot;לאתקרבא בשכינתא&quot;}} לא יכיל עד דסליק ואשתמודע באינון תלת דרגין עלאין דעליה דההוא חולקא דיליה. כיון דסליק ואשתמודע ליה לקב&quot;ה מגו אינון תלת דרגין דעם אינון שבעה דאינון '''כתר עליון חכמה בינה''', ואינון שלימו דעשר ספירן דאיקרי בהו קודשא בריך הוא. וכיון דסליק באינון תלתא דאינון עתיקא ואבא ואמא דנגיד מנהון נהירו לתתא - כדין אחיד לחולקיה ההוא דרגא דתחותייהו דאינון תלתא דאקרי '''חסד''' 

וכולהו אדביק לון מגו ההוא אספקלריא דשלטא בליליא. דבהו ודאי לא הוה בר נש דידע כלום. ועל דא תנינן {{צ|בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו}} - {{צ|בן שלש}} דייקא!

ותא חזי רזא דהני שלש שנים ולא פחות - בגין דשכינתא אתקריאת {{צ|בת שבע}}, ולא יכיל לאתקרבא בהדה עד דסליק באינון תלת דרגין עילאין דעם אינון שבע לאשתמודעא מגוון ולאתנהרא בכל מה דאיהו לתתא. ותלת ושבע  - הא עשר דרגין עלאין, רזא דשמא דקודשא בריך הוא. וכיון דהוה מתנהיר באינון תלתא - בעא לסלקא באינון שבע. ברזא דכתיב {{צ|ויצב אברהם את שבע כבשות}} {{ממ|בראשית|כא|כח}}. 

ורזא דא רמז לאבימלך דלא ישלטון עליהון בנוי{{הערה|נוסח אחר: &quot;יתפרעון מנהון&quot;}} עד דישתלמו אינון שבעה זכאי קשוט בישראל לקבל אינון שבע דרגין דלעילא. כיון דאשתלימו - יתיב עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה בקיומא שלים, וייתי דוד דאיהו שבעאה ויתער לההיא בת שבע דלעילא דאיהי נקמא נוקמיהון דישראל ויתפרע מנהון. {{ש}}
הדא הוא דכתיב {{צ|ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים ויכניעם ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים}} {{ממ|ש&quot;ב|ח|א}}. מאי {{צ|ויהי אחרי כן}}? בתר דאשתלימו ישראל והוו כגוונא דלעילא - כדין {{צ|ויך דוד את פלשתים וגו'}} - דהא עד השתא לא יכילו ישראל למתבר תוקפיהון. והא אתערו חבריא בההוא מתג האמה. ואוקמוה. 

ותא חזי האי דרמיז ליה אברהם בכבשות הצאן ולא בעזים ולא במידי אחרינא - בגין דאינון מסטרא דחסד, מאינון ממנן דינקין מסטרא דחסד, וינקין לתתא אינון כבשים תחות שלטניהון. ואברהם אחיד לחולקיה מדת החסד. וכלא ברזא דחכמתא. {{ש}}
ועל דא תנינן מאן דשרי גו ענא - לא מסתכן לעלמין! ואי איהו שארי גו עזיא ורעי לון - כמה גרדיני נימוסין יתבין לקבליה לאסטאה! בגין דאינון מסטרא דדינא קשיא. 

אבל כד אתא יצחק למגזר עמיה קְיָים - גזר עמיה ב{{צ|שבעה}} - בשכינתא דאתגליא מגו ההוא בירא דכתיב {{צ|ויקרא אותה שבעה}} {{ממ|בראשית|כו|לג}}. 

תא חזי אברהם קרא לההיא בירא דמיין נבעין {{צ|באר שבע}}. יצחק קרא ליה {{צ|שבעה}}. מה בין האי להאי?{{ש}}
אלא בגין דיצחק אחיד לחולקיה דרגא ד{{צ|פחד}} דאיהו דינא! ועל דא אוסיף בה '''ה''''. ו'''ה'''' בכל אתר היא מדת הדין. הדא הוא דכתיב {{צ|ויקרא אותה '''שבעה'''}} - דלא עבד בחורפן כמה דעבד אבוה. וכלא ברזא דחכמתא. ואוסיף בה '''ה'''' לאחזאה דאיהי חולקיה.

תא חזי כד ברא קודשא בריך הוא עלמא - ברא ליה בדינא. כיון דחזא דלא מתקיים - שיתף ביה חסד. הדא הוא דכתיב {{צ|בהבראם ביום עשות יהוה אלהים}} {{ממ|בראשית|ב|ד}}. ואוקמוה {{צ|באברהם}} אתקיים עלמא. בגיני כך האי בירא ביתא דעלמא על שמיה אתקרי. הדא הוא דכתיב {{צ|על כן קרא שם העיר באר שבע}} {{ממ|בראשית|כא|לא}}. אף על גב דהאי בירא אתדבק ביצחק דכתיב {{צ|ויקרא אותה שבעה}} - שמיה {{צ|באר שבע}} סטרא דאברהם! ולא &quot;באר שבעה&quot;!  הדא הוא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}}. 


ותא חזי ארבעה מאינון שבעה זכאי קשוט כד בעו לאתקרבא בשכינתא ברזא ד{{צ|שבע}} - כולהו ערעו בהאי באר דלא פסקו מימוי לעלמין. {{ש}}
אברהם כרי ליה להאי בירא בגין דאיהו אוליף לכל בני עלמא דיפלחון לקודשא בריך הוא. וכיון דכרי ליה - אפיק מיין נבעין דלא פסקין לעלמין. וכיון דמית אברהם  מה כתיב? {{צ|וְכׇל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו}} {{ממ|בראשית|כו|טו}} - '''{{צ|בארת}}''' כתיב. וחד הוה דכתיב {{צ|באר שבע}}. וקרינן {{צ|בארות}} - משמע דסגיאין הוו! בגין דהאי בירא אתחזי לון לאבהן בכל דוכתא דהוו אזלין - הוה מתחזי לון כבירין סגיאין.

כיון דמליוהא פלשתים עפרא - רזא דאהדרו בני עלמא לעבודה זרה, והוה עלמא שמם דלית דידע ליה לקודשא בריך הוא. כיון דאתא יצחק מה כתיב? {{צ|וַיָּשׇׁב יצחק ויחפור את בְּאֵרֹת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו}} {{ממ|בראשית|כו|יח}}. מאי {{צ|וישב}}? אלא דאתיב עלמא לתיקוניה ואוליף לון לבני עלמא דידעין ליה לקודשא בריך הוא. הדא הוא דכתיב {{צ|ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו}} {{ממ|בראשית|כה|יא}}. 

האי בירא ממאן הוה? ממיין דכל חיין דעלאין ותתאין וקיומיהון תליין ביה!  וחזי כלא! הדא הוא דכתיב {{צ|ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא}} {{ממ|דניאל|ב|כב}}. 

ותא חזי אינון {{צ|עבדי יצחק}} בגין דאינון מסטרא דדינא קשיא - כד חפרו ליה מה כתיב ביה? {{צ|שטנה}}. והא אוקמוה. עד דאתא איהו ויחפור באר אחרת {{ממ|בראשית|כו|כב}} {{צ|ויקרא שמה רחובות}} ודאי .  אבל עבדי אביו - בגין דכלהו מסטרא דימינא אתיין - ולא הוה שטנה בעלמא ולא נפיק דינא מהאי בירא לאשטנא לון כד לא כשרין עובדיהון. 

ומהאי בירא איהו פתחא למידע ליה לקודשא בריך הוא! הדא הוא דכתיב {{צ|פתחי לי שערי צדק אבא בם אודה יה}} {{ממ|תהלים|קיח|יט}}.

ועד דלא סליק יצחק מעלמא - בריך ליה ליעקב ושלחיה לחרן לאזדווגא. וכד אזיל לחרן מה כתיב? {{צ|וירא והנה באר בשדה}} {{ממ|בראשית|כט|א}}. כיון דחזא יעקב יקרא דקודשא בריך הוא מגו ההוא בירא דאיקרי {{צ|באר שבע}} - כדין אמר ללבן {{צ|אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה}} - {{צ|הקטנה}} דייקא!


תא חזי לקבל אינון שבעה זכאין פקיד קודשא בריך באורייתיה לקרבא קרבן מוסף בשבעה זמנין בשתא, בגין לאוספא להו תפנוקין ועדונין מבי מלכא. אבהן ישבעון בקדמיתא ובתר כן בנין. והם שבעה זמנין ולא יתיר.  
* '''בשבתא''' - לקבל צדיק יסוד עולם דאיקרי '''{{צ|כל}}''' ואיקרי '''{{צ|שבת}}'''{{הערה|נוסח אחר: &quot;מוסף שבת&quot;}} - לאוספא ליה עדונין ממוחא סתימא.
* '''ובריש ירחא''' - לקבל כנסת ישראל דאתקריאת {{צ|סיהרא}}, והוא דוד.
* '''ומחמיסר יומא לירחא קדמאה''' - לקבל אברהם אבוהון דאחיד במדת החסד ואקרי {{צ|ראשון}}.
* '''בירחא תליתאה בעצרת''' דאתיהיבת ביה אורייתא בשבעה קולות - לקבל יעקב דאיהו תליתאי לאבהן ואחיד ב{{צ|קול}} - {{צ|קול יעקב}}.
* '''ובריש שתא''' - לקבל יצחק דאתיליד ביה, ואנן מדכרינן ביה עקידת יצחק, ואיהו יומא דדינא לקבל מדת הדין דאחיד בה.
* '''וביום הכפורים''' - לקבל משה דקביל ביה קודשא בריך הוא צלותיה וחס על ישראל ואהדר ליה אורייתא. 
* '''בחג הסוכות''' - לקבל אהרן דבזכותיה אזלין אינון שבעה עננים דחפאן על ישראל כסוכות, ובגין כך אינון עבדין סוכה.

וכל אורייתא אית בה כמה רזין עלאין סתימין בה! וכד אלין שבעה מתוספין בברכאן - כל עלמא בשלימו סגיאה!{{ררר}}  {{גדול|''']'''}}


שבעה קשורין אינון דמתקשרי בהו  תלת אבהן וארבע אחרנין. 
* רישא ואמצעיתא בקשורא חדא, ואלין אינון דחפרו בירא דמיא. 
* תניינא - {{צ|זה אל זה}}, ואינון קשורא חדא בתלת יודין. 
* תליתאה - שלימו דכל מהימנותא. 
* רביעאה - תרין קיימין דגופא קיימא עלייהו. 
* חמישאה - טב וביש. נהרא דנפיק אילנא דחיי ומותא עמיקתא דכלא. 
* שתיתאה - דינא ברחמי. 
* שביעאה - בקדמיתא אתמר בההוא רישא דאמרן. 

בגין דאיהו אמצעיתא דכלא. ובגין דאיהו אמצעיתא דכלא אקרי ''{{צ|אני}}''' - קיומא דכל ענפין דמתאחדן מסחרניה. 


שבעה דרגין אלין - מדרגא חדא לדרגא  אחרא אשתמודעא רתיכא חדא בכל אינון דמתאחדאן ביה. וכן מדרגא לדרגא. וכלהו אתנהגן אבתריה דההוא דרגא דאתפקדא עלייהו. והא אוקימנא מלי. 

תא חזי בשעתא דאלין דרגין משתכחי - כל מהימנותא אשתכח! ואלין שבעה עננין דאסחרו להו לישראל. בגין כך כד נטלא שכינתא - באבהתא נטלא. וכד אלין נטלין - כלהו דרגין אחרנין נטלין בהו. וכדין אתעטרת כנסת ישראל כדקא יאות. 

תא חזי זבולן דקאמרן ירית {{צ|ים כנרת}} - ים כנרת סתם. והכי אתחזי. אי הכי יהודה מה חולקא אית ביה? אלא יהודה נטל מלכותא כלא ואתאחיד ביה בכל סטרין. 


רבי אלעזר אמר: האי פרשתא - הא אתמר עובדא דמנרתא ותקונהא וכל מה דבה! אמאי הכא זמנא אחרא? {{ש}}
אלא כיון דנשיאים קריבו  קורבנא דמדבחא וכל תקונא דאתחזי ליה - אתא קרא ואשתעי עובדא דמנרתא דהיא תקונא על ידא דאהרן. דהא לעילא מנרתא וכל בוצינין  דילה - על ידא דאהרן נהרין כלא. 

תא חזי מדבחא תריסר נשיאין הוו לחנכא ליה ולאתקנא ליה, והא אוקמוה, תריסר אינון שבטין לארבע סטרין ארבע דגלים. וכלהו  כגוונא דלעילא! &lt;קטע סוף=דף קנא א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנא|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנא ב/&gt;מנרתא אתמני בשבעה בוצינין לאדלקא על ידא דכהנא - וכלא כגוונא דלעילא. ומנרתא על את קיימא, ובניסא אתעבידת, והא אוקמוה בעובדא דמנרתא. 

ומדבח פנימאה ומנרתא קיימי כחדא לחדוותא דכלא דכתיב {{צ|שמן וקטרת ישמח לב}} {{ממ|משלי|כז|ט}}.  ואוקימנא דתרי מדבחן הוו; חד פנימאה דכלא והאי קיימא לחדוותא, וחד לבר לקרבאה קרבנין. ומהאי פנימאה נפיק להאי דלבר. ומאן דחמי ויסתכל - ינדע חכמתא עלאה. רזא דמלה '''אֲדֹנָי יֱהֹוִה'''. ועל דא לא אתקרב קטרתא אלא בשעתא דשמן אשתכח. 

אשכחנא בספרא דשלמה מלכא - קטרת הוא לחדוה ולסלקא מותנא. מאי טעמא? בגין דדינא מהאי דלבר אשתכח. וחדוותא וחדו וקשורא דנהירו מההוא פנימאה דכל חידו ביה קיימא. וכד האי אתער - כל דינא אסתלק מהאי, ולא יכיל למעבד דינא. ובגין כך קטרת קיימא לבטלא מותנא. ועל דא קטרת קשירו הוא דכלא ודא אתקריב בההוא פנימאה. 

זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי עלייהו כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל וגו'}} {{ממ|ישעיה|מט|ג}}!


'''{{צ|קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אתם}} {{ממ|במדבר|ח|ו}}''' הא אוקמוה דבעי לדכאה  לון ולאמשכא לון לאתקשרא באתרייהו. בגין דאינון דרועא שמאלא וסטרא דדינא, וכל מאן דאתי מסטרא דדינא בעי דלא ירבי שערא בגין דאסגי דינא בעלמא. ועל דא אתתא כהאי גוונא - דלא יתחזי שערא לבר, ובעייא לאתחפייא רישה ולכסי שערהא. ואוקימנא והא אתמר. וכדין אתברכן כל אינון דאתיין מסטרא דדינא. {{ש}}
ועל דא בליואי כתיב '''{{צ|וכה תעשה להם לטהרם וגו' והעבירו תער וגו'}} {{ממ|במדבר|ח|ז}}'''. 

ואתמר, ליואי לא סלקין לאתרייהו עד דירים לון כהנא, בגין דימינא מדבר תדיר לשמאלא. 

ר' שמעון אמר: ביומא דסלקין ליואי בדוכתייהו - בתרין פרים. מאי טעמא פרים? אלא אינהו כפרים לקבלא בשמאלא להאי פרה דאקרי {{צ|פרה אדומה}}. {{ש}}
כהנא - כל חילא וכל תקונא ביה תלייא! בגין דכל חילא דגופא - בדרועא ימינא קיימא. ועל דא כהנא דרועא ימינא דישראל כלהו הוי, וביה קיימא לאתקנא כלא ולאתקנא עלמא. ועם כל דא לא אשתכח בלחודוי אלא בגופא ושמאלא. וגופא עקרא הוא דכלא.


{{קטן|'''[כאן שייך מאמר {{צ|והניף}} שבסוף הספר סימן ט']'''{{הערה|העתקתי את הטקסט של סימן ט' לכאן במהדורה זו - ויקיעורך}}}}

{{גדול|'''['''}} '''{{צ|והניף אהרן את הלוים תנופה לפני יהוה}} {{ממ|במדבר|ח|יא}}''' 

רבי יהודה שאיל לרבי אבא: &quot;''למה היה הכהן מניף את הלוים?''&quot;{{ש}}
אמר לו: &quot;''משל למה הדבר דומה - לתינוק כשהוא בוכה וכועס. מה עושין כדי לפייסו?''&quot;{{ש}}
אמר לו רבי יהודה: &quot;''מניפין אותו ומנענעים אות כדי לשתקו.''&quot;

אמר לו רבי אבא: יהודה יהודה! מלה זאת באה לידך ולא חקרת בה! והלא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר! כך היא מדת הגבורה - כועסת ורוגזת דכתיב {{צ|שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם}} {{ממ|בראשית|מט|ה}}, וכתיב {{צ|ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה}} {{ממ|בראשית|מט|ז}} לפי שהם מתגברים ומתקשים באפם ועברתם לצאת לעשות דין לכלות ולהכרית בני העולם. אזי הכהן שהוא החסד העליון מניף אותו הצד של הלוים שהיא מדת הגבורה כדי לשכך ולשקט רוגזה וכעסה כדי שישתברו השערות מכל שוליהון ולא יתגברו ולא יתחזקו. כעין דוגמא זו הכהן שמניף את הלוים תנופה כדי שישקוט הצד של הגבורה שלהן כדי שלא יתעורר הדין בעולם.{{הערה|סגנון המילים של הקטע לא נראים כטקסט של הזוהר במלואם לענ&quot;ד. נראים כסוג של פירוש ובלשון עברית. ואני העתקתי כמו שמופיע בנספח של דפוס ווילנא. וצע&quot;ע - ויקיעורך}} 

בא רבי יהודה ונשק את ידיו.  

וכשיתעוררו הדינין בעולם כל הדינים הנמצאים בכל יום ויום אברהם אבינו עליו השלום הוא דוחה אותה לחוץ ואינם עומדים לפניו. הדא הוא דכתיב {{צ|ואל זועם בכל יום}} {{ממ|תהלים|ז|}} {{גדול|''']'''}}


'''{{צ|זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבא צבא בעבדת אהל מועד}} {{ממ|במדבר|ח|כד}}''' {{ש}}
תא חזי ליואה בר חמש ועשרין שנין יפלח. בר חמשין שנין - סליק לדוכתיה ואתעטר. וחמש ועשרין יפלח. דהא בר נש  כד סליק להאי דרגא דחמשין שנין ולהלאה - נחית מן תוקפא דאשא דביה. וכיון דאשא וחמימותא אתקרר - הא פגים לההוא אתר דאתקשר ביה. {{ש}}
ועוד - דקלא דזמרא לא אתקשר בהדיה כל כך. וקלא בעי דלא יתפגם אלא בעי לאתקפא! דהא באתר דדינא תקיף קיימא ולא בחלשא. ובגין כך לא בעי לאחזאה חולשתא כלל בכל סטרין. 

זכאה הוא בר נש דאשתדל באורייתא וינדע אורחוי דקב&quot;ה ולא סטי לימינא ולשמאלא דכתיב {{צ|כי ישרים דרכי יהוה}} {{ממ|הושע|יד|י}}:


'''{{צ|וידבר יהוה אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר}} {{ממ|במדבר|ט|א}}'''. {{ש}}
אמר ר' אבא: מאי טעמא אזהר להון הכא על פסחא, והא אתמר להו במצרים!? {{ש}}
אלא {{צ|בשנה השנית}} הוה - דישראל חשיבו דהא פסח לאו איהו אלא במצרים, וכיון דעבדו ליה זמנא חדא במצרים חשיבו דלא אצטריך יתיר. אתא קב&quot;ה ואזהר לון עליה דלא יחשבון דהא קא עבר זמניה במצרים ולא יצטריך. &lt;קטע סוף=דף קנא ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנב|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנב א/&gt;בגין כך '''{{צ|במדבר סיני בשנה השנית}}''' - לאתקנא להו לדרי דרין. ואע&quot;ג דהא אזהר להו במצרים - השתא פקיד לון זמנא אחרא בההוא אתר דכל פקודין דאורייתא ביה אתיהיבו. ועל דא {{צ|בשנה השנית}}. 

מאי '''{{צ|בשנה השנית בחדש הראשון}}'''? אלא רזא עלאה היא! חד שנה וחד חדש. מה בין האי להאי? חדש - דא סיהרא. שנה - דא שמשא דנהיר לסיהרא. וכדין הוה בזמנא דכל פקודין דאורייתא אתמסרו ביה.

 
רבי שמעון אמר: ווי לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטי! דאי הכי אפילו בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במלין דהדיוטי ובשבחא יתיר מכלהו! אי לאחזאה מלה דעלמא - אפילו אינון קפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר - אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מנייהו אורייתא כהאי גוונא! אלא כל מלין דאורייתא מלין עלאין אינון ורזין עלאין! 

תא חזי עלמא עלאה ועלמא תתאה בחד מתקלא אתקלו. ישראל לתתא, מלאכי עלאי לעילא. מלאכי עלאי כתיב בהו {{צ|עושה מלאכיו רוחות}} {{ממ|תהלים|קד|ד}} - בשעתא דנחתין לתתא  מתלבשי בלבושא דהאי עלמא! ואי לאו מתלבשי בלבושא כגוונא דהאי עלמא - לא יכלין למיקם בהאי עלמא ולא סביל לון עלמא. ואי במלאכי כך - אורייתא דברא להו וברא עלמין כלהו וקיימין בגינה - על אחת כמה וכמה! כיון דנחתת להאי עלמא - אי לאו דמתלבשא בהני לבושין דהאי עלמא - לא יכיל עלמא למסבל! 

ועל דא האי ספור דאורייתא - לבושא דאורייתא איהו! מאן דחשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש ולא מלה אחרא - תיפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי! בגין כך אמר דוד {{צ|גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך}} {{ממ|תהלים|קיט|יח}} - מה דתחות לבושה דאורייתא. 

תא חזי אית לבושא דאתחזי לכלא, ואינון טפשין כד חמאן לבר נש בלבושא דאתחזי לון שפירא - לא מסתכלין יתיר. חשיבו דההוא לבושא - גופא! חשיבותא דגופא - נשמתא! {{ש}}
כהאי גוונא אורייתא - אית לה גופא ואינון פקודי אורייתא דאקרון 'גופי תורה'. האי גופא מתלבשא בלבושין דאינון ספורין דהאי עלמא. טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא ולא ידעי יתיר, ולא מסתכלי במה דאיהו תחות ההוא לבושא. אינון דידעין יתיר - לא מסתכלן בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות ההוא לבושא. חכימין עבדי דמלכא עלאה, אינון דקיימו בטורא דסיני - לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהי עקרא דכלא, אורייתא ממש.  ולזמנא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא! 

תא חזי הכי נמי לעילא! אית לבושא, וגופא, ונשמתא, ונשמתא לנשמתא! 
* שמיא וחיליהון - אלין אינון לבושא. 
* וכנסת ישראל - דא גופא דמקבלא לנשמתא דאיהי תפארת ישראל, ועל דא איהו גופא לנשמתא. 
* נשמתא דאמרן - דא תפארת ישראל דאיהי אורייתא ממש. 
* ונשמתא לנשמתא - דא איהו עתיקא קדישא. {{ש}}
וכלא אחיד דא בדא! 

ווי לאינון חייביא דאמרי דאורייתא לאו איהי אלא ספורא בעלמא, ואינון מסתכלי בלבושא דא ולא יתיר! {{ש}}
זכאין אינון צדיקייא דמסתכלי באורייתא כדקא יאות! חמרא לא יתיב אלא בקנקן - כך אורייתא לא יתיב אלא בלבושא דא. ועל דא לא בעי לאסתכלא אלא במה דאית תחות לבושא. ועל דא כל אינון מלין וכל אינון ספורין - לבושין אינון!


'''{{צ|וְיַעשו את בני ישראל את הפָּסח במועדו}} {{ממ|במדבר|ט|ב}}'''. מאי {{צ|ויעשו}}? אמר רבי יוסי הא אתמר כל מאן דאחזי עובדא לתתא כדקא יאות - כאילו עביד ליה לעילא! דהא בגיניה אתער ההוא מלה כביכול כאילו הוא עביד ליה. והא אתמר. &lt;קטע סוף=דף קנב א/&gt;
 

{{ממ זהר משולב|ג|קנב|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנב ב/&gt;'''{{צ|איש איש כי יהיה טמא וגו'}} {{ממ|במדבר|ט|י}}''' - {{צ|איש איש}} תרי זמני אמאי? אלא איש דהוא איש ויתחזי לקבלא נשמתא עלאה, והוא פגים גרמיה דלא שרייא עלוי  נשמתא עלאה. מאי טעמא? בגין דאיהו גרים והוא מסאב ליה לגרמיה. ועל דא {{צ|איש איש}} - איש דיתחזי למהוי 'איש', והוא מסאב גרמיה דלא ישרי עלוי קדושה דלעילא.

{{צ|או בדרך רְחֹקָהׄ}} - דא איהו חד מעשרה דאינון נקודים באורייתא. וכולהו אתיין לאחזאה מלה! {{ש}}
מאי {{צ|בדרך רחוקה}}? בגין דבר נש דאיהו מסאיב גרמיה - מסאבין ליה לעילא. כיון דמסאבין ליה לעילא - הא איהו {{צ|בדרך רחוקה}} מההוא אתר וארחא דזרעא דישראל אחידן ביה. הא בדרך רחוקה אחיד! דאתרחק  מלמקרב לכון ולאתקשרא בכון כמה דאתון מתקשרין. 

אמר רבי יצחק: והא כתיב {{צ|כי יהיה טמא לנפש '''או''' בדרך רחוקה}} - דאתחזי תרין מלין, משמע דכתיב {{צ|או}}!? {{ש}}
אמר ר' יוסי: כאן עד לא מסאבין ליה, כאן בתר דמסאבין ליה. ומשמע אפילו האי או האי - לא ישרי עלוי קדושה דלעילא ולא יעבדון פסחא בזמנא דישראל עבדין ליה. 

ואי תימא הא בירחא תניינא עביד אי לא מתקן גרמיה! -- לא! אלא כיון דמתדכי ומתקן גרמיה - הא ירחא תניינא למעבד פסחא. מכאן כל בר נש דמדכי גרמיה - מדכאן ליה. 

דאי תימא דבדרגא עלאה יתיר קאים בירחא תניינא -- לאו הכי! דהא ישראל זרעא קדישא דעבדו פסחא בזמניה נטלו ליה לסיהרא ולשמשא כחד, ומאן דנטיל יסודא בקדמיתא נטיל בניינא. מאי יסודא? לא תימא יסודא עלאה דצדיקא דעלמא. אלא יסודא דאבן טבא! כמה דאת אמר {{צ|אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה}} {{ממ|תהלים|קיח|כב}}. והאי הוא אבן דשארי עליה מאן דשארי. 

אמר רבי יהודה: ודאי כלא נטיל אפילו בירחא תניינא, אבל לאו איהו כמאן דנטיל ליה בזמניה. {{ש}}
מאי טעמא? {{ש}}
דא דנטיל פסחא בזמניה נטיל מתתא לעילא ולא נחית, בגין דמעלין בקדש ולא מורידין.&lt;קטע סוף=דף קנב ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנג|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנג א/&gt;ודא דנטיל בתר זמניה נחית מעילא לתתא. בגין כך שוין בכלא, ולא שוין. דדא סליק ולא נחית, ודא נחית ולא סליק. בגין כך מאן דמקרב פסחא בזמניה - שבחא יתיר אית ליה. 

זכאין אינון ישראל דזכאן בכלא, דזכאן באורייתא! וכל מאן דזכי באורייתא - זכי ליה בשמא קדישא! זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי! &lt;קטע סוף=דף קנג א/&gt;
 

{{ממ זהר משולב|ג|קנג|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנג ב/&gt;'''{{צ|וביום הקים את המשכן}} {{ממ|במדבר|ט|טו}}'''. {{ש}}
ר' חייא פתח {{צ|פִּזַּר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד}} {{ממ|תהלים|קיב|ט}}. {{ש}}
{{צ|פזר נתן לאביונים}} - מאי {{צ|פִּזַּר}}? כמה דאת אמר {{צ|יש מפזר ונוסף עוד}}{{ש}} {{ממ|משלי|יא|כד}}. יכול פזור בעלמא? {{ש}}
קמ&quot;ל {{צ|פזר נתן לאביונים}} - כיון דיהיב למסכני האי פזורא יאות. 

מאי {{צ|ונוסף עוד}}? {{ש}}
בכלא! {{צ|ונוסף עוד}} - בעותרא! {{צ|ונוסף עוד}} - בחיי! 

האי קרא הכי מבעי ליה: &quot;יש מפזר '''ויוסף עוד'''&quot;! מאי {{צ|ונוסף}}? {{ש}}
אלא ההוא אתר דשרי ביה מיתה - הוא גרים ליה דיתוסף מחיים דלעילא לאוספא ליה. 

אמר רבי יהודה אמר רבי חייא: קרא אסהיד דכל מאן דיהיב למסכני - אתער אילנא דחיי לאוספא לההיא אילנא דמותא, וכדין אשתכח חיים וחדו לעילא. ובר נש דגרים דא בשעתא דאצטריך ליה - ההוא אילנא דחיי קאים עליה וההוא אילנא דמותא אגין עלוי. ובגין כך {{צ|ונוסף עוד}}. &lt;קטע סוף=דף קנג ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנד|א}} {{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנד א/&gt;{{צ|צדקתו עומדת לעד}} - מאי {{צ|עומדת לעד}}? עומדת עליה דבר נש לזמנא ליה קיומא וחיים. כמה דאיהו יהיב ליה חיים ואתער לגבי חיין - הכי נמי יהבין ליה. ואינון תרי אילנין  קיימין עליה לשיזבא ליה ולאוספא ליה חיין. 

{{צ|קרנו תרום בכבוד}} {{ממ|תהלים|קיב|י}} - תא חזי עלמא דאמרן ההוא קרן - {{צ|תרום}}. ובמה? {{צ|בכבוד}} דלעילא. {{ש}}
דהאי בר נש גרים לחברא לון כחדא ולארקא ברכאן לעילא ותתא. 

רבי אבא אמר בכל זמנא דמשכנא אתקם בעובדיהון דבני נשא - כדין ההוא יומא יומא דחדווה דכלא, ומשח רבות קדישא אתרק בהנהו בוצינין, ונהרין כלהו. מאן דגרים דא - גרים ליה  דישתזיב בהאי עלמא ויהא ליה חיים בעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב {{צ|וצדקה תציל ממות}} {{ממ|משלי|י|ב}}, וכתיב {{צ|וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}} {{ממ|משלי|ד|יח}}.


'''{{צ|עשה לך שתי חצוצרות כסף וגו'}} {{ממ|במדבר|י|ב}}'''. {{ש}}
רבי שמעון פתח {{צ|ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים}} {{ממ|יחזקאל|א|יט}}. {{צ|ובלכת החיות}} - בקוזפירא דלעילא הוו אזלי. דאי תימא דהאי לעילא לעילא -- לאו! לתתא! אלא כגוונא 'האי מקמי אנפין והאי לבתר אנפין'. 

זיקא מארבע זיקין בארבע מדורין ובארבע סטרין, בזיוון דאתברון, בקולמיטין דאנפין נהירין. בגין כך כעין  {{צ|כמראה החיות}} - דאינון ארבע זויין דגלין פרישן. 

'''אריה נשר שור'''. '''אדם''' - דכליל כלהו ד' מלאכין, דשלטין וכלילן כלא.


'''דגלא קדמאה''' - משריא מזיינא '''אריה'''. '''מיכאל'''. רשים בפרישו דגלא פרישא לימינא.{{ש}}
מזרח - שירותא דשמשא אזיל במטלנוי בנהירו. 

תרין ממנן תחות ידיה - '''יופיאל צדקיאל'''. {{ש}}
חד לאורתא{{הערה|(נ&quot;א לאורייתא)}} וחד למיהך בשוקא דאזיל. {{ש}}
כד אלין נטלין - נטלין כמה משריין מזיינין מסטרא דימינא. וכלא חד לסטרא שמאלא! שמשא אזיל  ונהיר ומעטר להו. אלף ורבוון ממנן תחותוי וכלהו בדחילו באימתא בזיע ברתת. 

אריה אושיט ידיה ימינא - כניש לכל חילוי לגביה. תלת מאה ושבעין אלף אריוותא סוחרניה דההוא ארי&quot;ה, ואיהו בינייהו באמצעיתא. 

כד געי האי אריה - מזדעזען רקיעין וכל חילין ומשריין מזדעזעין מדחילו דיליה! מההוא קלא נהר די נור מתלהטא ונחית באלף וחמש מאה דרגין דגיהנם לתתא. כדין כלהו חייבין דגיהנם מזדעזען ומלהטן אשא. ועל דא כתיב {{צ|אריה שאג מי לא יירא}} {{ממ|עמוס|ג|ח}}. 

געי תניינות - תלת מאה ושבעין אלף אריוותא כלהו געאן. {{ש}}
אושיט ידיה שמאלא - כל מאריהון דדינא לתתא דחלין ואתכפיין תחות ההוא ידא. וההוא ידא פשיט עלייהו וכלהו תחותיה, כמה דאת אמר {{צ|ידך בעורף אויביך}} {{ממ|בראשית|מט|ח}}. 

ארבע גדפין לכל חד וחד. מאשא חוורא כלהו מלהטין. כל אפין דחזור ושושן בחוורתא דההוא אשא שקיען. 

ארבע אנפין לכל חד וחד לארבע סטרין - כלהו נהירין בחוורא דשמשא. 
* חד לסטר מזרח - נהיר בחדו, 
* וחד לסטר מערב -  דא כניש נהוריה, 
* וחד לסטר צפון - חשוך בלא נהירו, כצלא דשמשא לגבי שמשא; צלא חשוך, שמשא נהיר. בגין דשמשא וצלא - ימינא ושמאלא, ואזלא כחדא. 


חושבן דאזלין עמיה - כל אינון דנטלין זיינא. וכלהו מימינא ומשמאלא בתלת רישין. 
* רישא חדא דיליה - {{קיצור|שבעין וארבע אלף ושית מאה|74,600}} {{ממ|במדבר|א|כז}} - אלין אינון רישא חד נפקי חילא בימינא דאיהו ארים עלייהו. בר כל אינון ממנן דלתתא תחות אלין. שלטונין אלין על אלין, דרגין תתאין עם עלאין, דלית לון חושבנא. 

* רישא תניינא - דאזיל ברישא קדמאה. חושבן דיליה {{קיצור|חמשין וארבע אלף וארבע מאה|54,400}} {{ממ|במדבר|א|כט}}, בר כל אלין ממנן דתחותיה לארבע סטרין דלית לון חושבנא.&lt;קטע סוף=דף קנד א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנד|ב}}{{ש}}
*&lt;קטע התחלה=דף קנד ב/&gt;רישא תליתאה דאזיל בתרייהו - {{קיצור|חמשין ושבעה אלף וארבע מאה|57,400}} {{ממ|במדבר|א|לא}}. 

כגוונא דנטיל ימינא - הכי נמי נטיל שמאלא! הכי נמי מקמייהו, הכי נמי מבתרייהו! 

כיון דנטיל האי קדמאה - {{צ|והורד המשכן}} {{ממ|במדבר|י|יז}} - וכלהו ליואי אמרי שירתא. מארי דתושבחן כלהו מסטריה. כדין {{צ|כי רוח החיה באופנים}} {{ממ|יחזקאל|א|כ}} כתיב. 


'''דגלא תניינא''' - משרייא מזיינא '''נשר אוריאל דרום'''. {{ש}}
תרי ממנן עמיה - '''שמשיאל חסדיאל'''. 

האי נשר סליק וכל מאריהון דגדפין מקמיה. כמה משריין סלקין בכל סטרין; כל חד וחד בתוקפא דשמשא. רוחא דרוחא פנימאה נפיק, וההוא רוחא מטי להאי נשר וסליק אברוי ומכסייא לגופא, כמה דאת אמר {{צ|המבינתך יאבד נץ יפרוש כנפיו לתימן}} {{ממ|איוב|לט|כו}}. כגוונא, כדוגמא, כעין. {{צ|כנשר יעיר קנו}} {{ממ|דברים|לב|יא}}.{{ש}}  
האי נשר - נץ בהדיה. יונה בהדיה נץ. וכל מארי דגדפין כלהו מצפצפן וחדאן. 

חד מסטרא  קמיה סליק מתתא לעילא. כמה ציפרין נחתין ועאלין, מצפצפן וחדאן, אזלין ושאטין. 

כד נטיל - אושיט גדפא ימינא, כניש לכל חילוי - תלת מאה וחמשין אלף מארי דגדפין בתרי גופי - '''נשר ואריה''' כחדא. {{ש}}
ארים קלא - כלהו אחרנין סלקין ונחתין מצפצפן מסטרייהו מכמה דרגין. 


תלת רישין אינון כחדא במשריין אלין, וכלהו בחד חושבן, וחושבן דאלין רישין. 
* רישא חדא - {{קיצור|ארבעין ושית אלף וחמש מאה|46,500}} {{ממ|במדבר|א|כא}}. 
* רישא תנינא - {{קיצור|חמשין ותשע אלף ותלת מאה|59,300}} {{ממ|במדבר|א|כג}}. 
* רישא תליתאה - {{קיצור|ארבעין וחמש אלפין ושית מאה וחמשין|45,650}} {{ממ|במדבר|א|כה}}. {{ש}}
מאלין תרי סטרין נפקי תרין כרוזי דאזלי מקמי כלהו משריין. כד אלין תרי מכריזי - כל חילין וכל משריין חיוון זעירין עם רברבן כלהו מתכנשי. מאן חמי נטילא דכלהו רקיעין! כולהו נטלין במטולא במשריין לקמיה דההוא משכנא! 

בשעתא דחד מנייהו, ההוא דאתי מסטרא דאריה, פשיט קלא בגין דלא יזדעזעון כל אינון קלין - כדין מתכנשין כל אינון משריין. בשעתא דאחרא קרי - מתבר קלא ולא פשיט. כל אינון משריין דהאי נשר כלהו מתכנשו לנטלא במטלנייהו. {{ש}}
לקביל אינון - '''{{צ|שתי חצוצרות כסף}}'''. {{ש}}
כגוונא דא כלא לתתא.

תא חזי כד אלין נטלין מה כתיב? {{צ|ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם}} {{ממ|יחזקאל|א|יט}} - אינון דמתכנשו לגביהו כגוונא דרישא אסתכל - הכי נמי כלהו. 


'''דגלא תליתאה''' - '''שור, גבריאל, צפון'''. {{ש}}
תרין ממנן עמיה - '''קפציאל חזקיאל'''. 

האי שור מסטרא דשמאלא. קרנוי סלקין בין תרין עינוי. רגיז באסתכלותא. עיינין מלהטן כאשא דנור דליק. נגח ורפסא ברגלוי ולא חייס. 

כד געי האי שור - נפקין מנוקבא דתהומא רבא כמה חבילי  טריקין. כלהו געאן ושטאן קמיה. וחימתא ואחמתא דכל חובין תלייא קמיה - דהא כל חובי עלמא כלהו בספרא סליקין וכתיבין. 

שבעה נהרי דאשא נגדין קמיה. כד צחי - אזיל לגבי ההוא נהר דינור ושאיב ליה בגמיעא חדא, וההוא נהר אתמלי כדבקדמיתא ולא כדיב. 

כל אינון חיילין שאבין 'אשא אכלא אשא'. ואלמלא דמסטרא דאריה נפיק חד נהרא דמייא דמכבין גחלתייהו - לא יכל עלמא למסבל! 

חשוכא דשמשא תמן אשתכח. לא אשתכח נהירו. כמה גרדיני נמוסין אזלין ושטאן בחשוכא, וההוא נהר דדליק בסטרא דא - נורא אוכמא חשוך. 

ואי תימא דלא אית אשא חוורא, אשא אוכמא, אשא סומקא, אשא דתרי גווני -- לא תימא! דהא ודאי הכי הוא! ועם כל דא לעילא לעילא הכי אשתכח, ומתמן נגיד לאלין תתאי. 


תנינן: אורייתא במה אשתכחת? אשא חוורא, ואשא אוכמא על גבי אשא חוורא. בתרי אשי אשתכחת אורייתא! {{ש}}
תא חזי אשא חדא הוא והאי אתפלג לארבעה. &lt;קטע סוף=דף קנד ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנה|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנה א/&gt;מיא - חדא איהו - והאי אתפליג לארבע! {{ש}}
רוחא - חדא איהו - והאי אתפליג לארבע! 

תלת רישין אשתכחו  במשריין אלין. חושבן דלהון: 
* רישא חדא - {{קיצור|שתין ותרי אלף ושבע מאה|62,700}}.  
* רישא תניינא - {{קיצור|ארבעין וחד אלף וחמש מאה|41,500}}.  
* רישא תליתאה - {{קיצור|תלת וחמשין אלף וארבע מאה|53,400}}. {{ש}}
בר כל אינון דרגין אחרנין דאתפרשן בסטרייהו ולית לון חושבנא. 

כלהו דרגין על דרגין - בר כמה גרדיני נמוסין דאינון לתתא חציפין ככלבא נשכין כחמרא. {{ש}}
ווי מאן דאשתכח גבייהו! {{ש}}
ודינא דלהון בסטרא רביעאה. 


'''דגלא רביעאה''' - '''אדם, רפאל, מערב'''. {{ש}}
בהדיה אסוותא. {{ש}}
בסטרא דאדם אתכליל דינא עלאה - עליה אתסי. {{ש}}
האי  אחיד בקרנוי דשור כד מבעי לאעלא לון לתהומא רבא, וכפית לון דלא יוקיד עלמא. 

בתר דא שריא {{צ|קול דממה דקה}} {{ממ|מ&quot;א|יט|יב}}.  הכא מלה בחשאי - לא משתמע מלה דהברה כלל. 

בסטרא דא שריא מאן דשריא, סליק מאן דסליק, שמשא אתכניש לאנהרא להאי אתר. 

בגין כך {{צ|ותקעתם תרועה}} בסטר דרום {{ממ|במדבר|י|ו}}. אבל הכא - לאו האי ולאו האי. אמאי תרועה? לאכפייא סטר צפון. ובגין כך סטר צפון לאחורא. 

תא חזי שתי חצוצרות - בגין דאינון מסטרי תרי דקאמרי ממזרח ומדרום - אינהו זמינין לתברא דינין ולאכפייא לון. ועל דא אינון מכסף. ובגין כך '''{{ממ|במדבר|י|י}} {{צ|וביום שמחתכם ובמועדיכם וגו' ותקעתם בחצוצרות}}''' סתם - בין לעילא בין לתתא. 

זכאין אינון ישראל! דקב&quot;ה בעי ביקריהון, ויהיב לון חולקא עלאה על כל שאר עמין, וקב&quot;ה אשתבח בהו בתושבחתייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל וגו'}} {{ממ|ישעיהו|מט|ג}}.


'''{{צ|ויהי בנסוע הארון ויאמר משה וגו'}} {{ממ|במדבר|י|לה}}'''. {{ש}}
רבי אלעזר אמר הכא אית לאסתכלא - '''נ'''' דאיהו  מנוזר לאחורא אמאי? אמאי בתרי דוכתא הכא? {{ש}}
ואי תימא '''נ' כפופה''' -- הא ידיעה! '''נ' כפופה''' - נוקבא, '''ן' פשוטה''' - כללא דדכר ונוקבא. והא אוקימנא באתר דא {{צ|ויהי בנסוע הארון}}.  {{ש}}
אמאי אתהדר לבתר כגוונא דא [ציור של נ']? 

תא חזי '''נ'''' ב{{צ|אשרי יושבי ביתך}} לא אתמר בגין דהיא בגלותא. והא אוקמוה חברייא דכתיב {{צ|נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל וגו'}} {{ממ|עמוס|ה|ב}}. אלא מה כתיב לעילא? {{צ|וארון ברית יהוה נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה}} {{ממ|במדבר|י|לג}} - כיון דהוה נטיל ארונא - '''נ'''' נטיל  עמיה. והא שכינתא על גבי ארונא יתיב. 

תא חזי חביבותא דקב&quot;ה לגבייהו דישראל! דהא אע&quot;ג דאינון סטאן מארח מישר - קב&quot;ה לא בעי לשבקא לון, ובכל זמנא אהדר אנפוי לקבלייהו. דאי לאו הכי לא יקומון בעלמא. 

תא חזי ארונא הוה נטל קמייהו ארח תלתא יומין - '''נ'''' לא הוה מתפרש מניה! ונטיל עמיה! ומגו רחימו דלהון דישראל - אהדר אנפוי ואסתחר מלגבי ארונא כהאי איילא דעזלתא כד איהו אזיל - אהדר אפוי לאתר דנפיק. ועל דא {{צ|בנסוע הארון}} - '''נ'''' אסחר אנפין לקבלייהו דישראל, וכתפי גופא לגבי ארונא. 

ועל דא כד ארונא הוה נטיל משה אמר {{צ|קומה יהוה}} - לא תשבוק לן! אהדר אנפך לגבן! כדין '''נ'''' אתהדר לגבייהו כגוונא דא [ציור], כמאן דמהדר אנפיה למאן דרחים. {{ש}}
וכד הוה שארי ארונא למשרי - כדין אהדר '''נ'''' [ציור] אנפוי מישראל ואתהדר לגבי ארונא. ובכלא אתהדר. 


אמר ר' שמעון: אלעזר בודאי הכי הוא! אבל הכא לא אהדר אנפוי מישראל! דאי הכי בעי '''נ'''' לאתהפכא מגוונא אחרא לעילא. האי '''נ'''' מנוזר לאחורא והאי בארח מישר לגבי ארונא. 

אלא ודאי לא אהדר אנפוי מנייהו! ומה עביד? בשעתא דשארי ארונא למשרי אמר משה {{צ|שובה יהוה}} {{ממ|במדבר|י|לו}} - כדין שארי ארונא ושכינתא קאים בסטרא אחרא ואנפין לקבלייהו דישראל ולקבליה דארונא, ובגין כך כדין כליל לכוונא לארונא ולישראל. &lt;קטע סוף=דף קנה א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנה|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנה ב/&gt;אלא דישראל גרמו לבתר דכתיב {{צ|ויהי העם כמתאוננים}} {{ממ|במדבר|יא|א}}. 


אמר רבי אלעזר: &quot;''אנא דאמרן מספרא דרב ייבא סבא דאמר דבין בהאי גיסא ובין בהאי גיסא אתהדר!''&quot; {{ש}}
אמר ליה: &quot;''שפיר קאמר! אבל דא דאמינא הכי תשכח בספרא דרב המנונא סבא והכי הוא ודאי!''&quot;


'''{{צ|והמן כזרע גד הוא}} {{ממ|במדבר|יא|ז}}'''. {{ש}}
אמר רבי יוסי לקיימא זרעא וחילין בארעא, כמה דאת אמר {{צ|גד גדוד יגודנו}} {{ממ|בראשית|מט|יט}}. מה זרעא דגד - נטלי חולקיהון בארעא אחרא, כך מָן שריא עלייהו דישראל לבר מארעא קדישא! {{ש}}
דבר אחר: {{צ|כזרע גד הוא}} - כזרעא דגד חוורא, ואקפי כד נחית לאוירא ואתבלע בגופא. והא אוקמוה חברייא. {{ש}}
'''{{צ|ועינו כעין הבדולח}}''' - כההוא בדולחא דאיהו חוור כגוונא דימינא  דלעילא. 


אמר רבי יצחק: מאי שנא  דמשה במלה דא חליש לעילא כנוקבא דכתיב '''{{צ|אם ככה את עושה לי}} {{ממ|במדבר|יא|טו}}'''? {{צ|את}}!? &quot;אתה&quot; מבעי ליה?! {{ש}}
אלא לאתר דמותא שארי ביה קאמר! וההוא אתר דנוקבא איהו. בגין כך אמר '''{{צ|הרגני נא הרוג}}'''. ודא אילנא דמותא. והא אוקימנא דבאילנא דחיי לא שרייא ביה מותא. ועל דא אתהדר לגבי אילנא דמותא ואמר {{צ|את}} ולא אמר 'אתה'. והכי מבעי ליה! 


מיד '''{{צ|ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש וגו'}} {{ממ|במדבר|יא|טז}}'''. {{ש}}
אמר ליה קב&quot;ה: את בעי מותא בכל זמנא! הרי לך! -- '''{{צ|ואצלתי מן הרוח וגו'}} {{ממ|במדבר|יא|יז}}'''. 

תא חזי דהכא ידע משה דאיהו ימות ולא ייעול לארעא - דהא אלדד ומידד מלה דא הוו אמרי. {{ש}}
על דא לא לבעי ליה לאינש בשעתא דרוגזא שארי ביה ללטייא גרמיה - דהא כמה קיימי עליה דמקבלי ההיא מלה. {{ש}}
בזמנא אוחרנא דבעא מיתה - לא קבילו מניה, בגין דכלא לתועלתא דישראל הוה. השתא - לאו איהו אלא מגו רוגזא ודוחקא, ובגין כך קבילו מניה! ועל דא אשתארו לבתר אלדד ומידד ואמרו דא; דמשה יתכניש ויהושע ייעול לון לישראל לארעא. 

ובגין כך אתא יהושע לגבי משה וקני עליה דמשה. ומשה לא אשגח ביקרא דיליה. ועל דא אמר '''{{צ|אדני משה כלאם}} {{ממ|במדבר|יא|כח}}'''. מאי {{צ|כלאם}}? מנע מנהון אינון מלין כמה דאת אמר {{צ|ויכלא העם מהביא}} {{ממ|שמות|לו|ו}}, {{צ|ויכלא הגשם מן השמים}} {{ממ|בראשית|ח|ב}} - מניעותא ממש. ומשה לא בעא. 

פוק חמי ענוותנותיה דמשה! מה כתיב '''{{צ|המקנא אתה לי וגו'}} {{ממ|במדבר|יא|כט}}'''. {{ש}}
זכאה חולקיה דמשה דאיהו סליק על כלהו נביאי  דעלמא! {{ש}}
אמר רבי יהודה: כל שאר נביאין לגבי משה - כסיהרא לגבי שמשא. 

===קטע זמני===
'''רבי אבא''' הוה יתיב ליליא חד ולעי באורייתא. והוו עמיה '''ר' יוסי ור' חזקיה'''. {{ש}} 
אמר רבי יוסי: כמה אינון בני נשא תקיפי לבא דלא משגחי במלי דההוא עלמא כלום! {{ש}} 
אמר רבי אבא: 'בישא דלבא' דאחידא בכל שייפי גופא קא עביד לון! 

פתח ואמר: {{צ|יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם}} {{ממ|קהלת|ו|א}}. {{ש}}
{{צ|יש רעה}} - דא איהי תוקפא בישא דלבא.  דבעי לשלטאה במילי דהאי עלמא, ולא אשגח במילי דההוא עלמא מידי.

אמאי איהי {{צ|רעה}}? {{ש}}
קרא דבתריה אוכח דכתיב {{צ|איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים [וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו כי איש נכרי יאכלנו זה הבל וחלי רע הוא]}} {{ממ|קהלת|ו|ב}}.{{ש}}
האי קרא קשיא! כיון דכתיב {{צ|ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה}} - אמאי {{צ|ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו}}? דהא אינו חסר לנפשו כלום? 

אלא רזא איהו! וכל מלוי דשלמה מלכא מתלבשן אינון במלין אחרנין. כמלי דאורייתא דאינון מתלבשן בספורי עלמא! &lt;קטע סוף=דף קנה ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנו|א}}

&lt;קטע התחלה=דף קנו א/&gt;תא חזי! אף על גב דבעינן לאסתכלא בלבושא - השתא האי קרא הכי קאמר! דבר נש אזיל בהאי עלמא, ויהיב ליה קב&quot;ה עותרא בגין דיזכי ביה לעלמא דאתי וישתאר לגביה קרן. מאי קרן? ההוא דאיהו קיים דאיהו אתר לאתצררא בית נשמתא. {{ש}}
בגין כך בעי לאשארא  עותריה להאי 'קרן', והאי 'קרן' יקבל ליה בתר דיפוק מהאי עלמא. בגין דהאי קרן הוא אילנא דחיי דההוא עלמא. ולא קיימא בהאי עלמא אלא ההוא איבא דנפיק מניה. ועל דא איבא דיליה אכיל בר נש דזכי בהאי עלמא, {{צ|והקרן}} קיימא ליה לההוא עלמא למזכי ביה בחיין עלאין דלעילא. 

ומאן דסאיב גרמיה ואתמשך בתר גרמיה, וליתיה חסר לנפשיה ולגרמיה כלום, וההוא אילנא אשתאר ולא שויה לקבליה בדחילו ולקבלא ליה לעילא -- כדין {{צ|ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו}} ולמזכי בההוא עותרא! ודאי 'איש אחר יאכלנו', כמה דאת אמר {{צ|יכין וצדיק ילבש}} {{ממ|איוב|כז|יז}}. 

בגין כך בעי בר נש למזכי במה דיהיב ליה קב&quot;ה לההוא עלמא! וכדין אכיל מיניה בהאי עלמא, וישתאר לגביה ההוא קרן לעלמא אחרא, למהוי צרורא בצרורא דחיי. 

אמר רבי יוסי: &quot;''ודאי!''&quot;


תו אמר רבי יוסי: כתיב {{צ|אם ככה את עושה לי הרגני נא וגו'}} {{ממ|במדבר|יא|טו}} - וכי משה דאיהו ענו מכל בני עלמא - בגין דשאילו מניה ישראל למיכל מסר גרמיה למיתה!? אמאי? 

א&quot;ר אבא: האי מלה אוליפנא ורזא עלאה איהו! {{ש}}
משה לא אבאיש קמיה ולא שאל למיתה על דשאילו ישראל! תא חזי משה אתאחד והוה סליק במה דלא אתאחד נביאה אחרא - דהא אחיד צדקה הוה. ובשעתא דאמר ליה קב&quot;ה למשה {{צ|הנני ממטיר לכם לחם מן השמים}} {{ממ|שמות|טז|ד}} - חדי משה ואמר &quot;''ודאי השתא ההוא שלימו בי אשתכח, דהא בגיני אשתכח מן לישראל!''&quot;. כיון דחמא משה דאהדרו לנחתא לדרגא אחרא ושאילו בשר ואמרי {{צ|ונפשנו קצה בלחם הקלוקל}} {{ממ|במדבר|כא|ה}}, אמר אי הכי הוא - הא דרגא דילי פגים, דהא בגיני ייכלון ישראל מן במדברא. הא אנא פגימא ואהרן פגים ונחשון בן עמינדב פגים. 

אמר {{צ|ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג}} - דחשיבנא נוקבא במיכלא דילה. ואנא נחית מן שמייא דאיהו דרגא עלאה לנחתא לדרגא דנוקבא. ואנא עדיף מן שאר נביאי עלמא. ועל דא אמר {{צ|ואל אראה ברעתי}}  ודאי! לנחתא לדרגא תתאה! 

כדין {{צ|ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש}} - את שאיל אתר דמותא - לא תבעי אתר דא - דלא תהא פגים בדרגא דילך! ועל דא כתיב {{צ|ואצלתי מן הרוח אשר עליך}} - דכלהו אינון דתמן - אתאחדו בסיהרא ובעי שמשא לאנהרא לה. ועל דא {{צ|ושמתי עליהם}} בגין לאנהרא מן שמשא כנהורא דסיהרא. 

ובגיני האי מיכלא דא לא אתייא על ידא דמשה בגין דלא יתפגים. 

זכאה חולקא דמשה דקב&quot;ה בעי ביקריה! עליה כתיב {{צ|ישמח אביך ואמך וגו'}} {{ממ|משלי|כג|כה}}. {{צ|ישמח אביך}} דא קב&quot;ה, {{צ|ואמך}} דא כנסת ישראל. {{צ|ותגל יולדתך}} - דא אימא דמשה דלתתא קב&quot;ה רחים ליה יתיר מכל נביאי עלמא בלא אמצעי כלל, דכתיב {{צ|פה אל פה אדבר בו}}. והא אוקימנא בכמה אתר:


'''{{צ|ויצעק משה אל יהוה לאמר אל נא רפא נא לה}} {{ממ|במדבר|יב|יג}}'''. הא אוקמוה והוא רזא דשמא קדישא, מחד סרי אתוון, ולא בעא משה לצלאה יתיר בגין דעל דידיה למלכא לא בעי &lt;קטע סוף=דף קנו א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קנו|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קנו ב/&gt;לאטרחא יתיר. בגין כך קב&quot;ה בעא על יקרא דמשה. ובכל אתר קב&quot;ה בעא על יקריהון דצדיקייא יתיר על דיליה. ולזמנא דאתי עתיד קב&quot;ה למתבע עלבונא דישראל מעמין עכו&quot;ם ולמחדי לון בחדוותא דציון דכתיב {{צ|ובאו ורננו במרום ציון וגו'}} {{ממ|ירמיהו|לא|יא}}. וכדין {{צ|ובא לציון גואל וגו'}} {{ממ|ישעיהו|נט|כ}}. 

'''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן ימלוך יהוה לעולם אמן ואמן'''&lt;קטע סוף=דף קנו ב/&gt;

==פרשת בהעלותך - רעיא מהימנא==
{{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמח ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמח ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמט|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמט א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמט א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמט|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמט ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמט ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנ|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנ א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנ א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנ|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנ ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנ ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנא|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנא א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנא א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנא|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנא ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנא ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנב|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנב א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנב א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קנב|ב}}

&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנב ב/&gt;'''פקודא [ל'] למעבד פסח שני על אינון דלא יכילו או דאסתאבו במסאבו אחרא'''. 

אי רזא דפסח רזא דמהימנותא - דישראל עאלין בה שלטא בניסן וכדין איהו זמנא לחדוה - איך יכלין אלין דלא יכילו או דאסתאבו למעבד בירחא תניינא דהא אעבר זמנא!?

אלא כיון דכנסת ישראל מתעטרא בעטרהא בניסן - לא אתעדיאת כתרהא ועטרהא מינה תלתין יומין. וכל אינון תלתין יומין מן יומא דנפקו ישראל מפסח - יתבא מטרוניתא בעטרהא וכל חילהא בחדוה. מאן דבעי למחמי למטרוניתא יכיל למחמי. כרוזא כריז &quot;''כל מאן דלא יכיל למחמי מטרוניתא - ייתי ויחמי עד לא ינעלון תרעיה!''&quot; 

אימתי כרוזא כריז? בארבעה עשר לירחא תניינא. דהא מתמן עד שבעה יומין תרעין פתיחן. מכאן ולהלאה - ינעלון תרעי. ועל דא פסח שני. {{קטן|'''(עד כאן)'''}}


({{צ|פקודא דא לספור ספירת העומר}} - {{ממ זהר|ג|צז|א}})


'''פקודא דא שחיטת הפסח בזמנו. ואבתריה פסח ראשון ופסח שני לאכול אותן כמשפטן. וטמאים להיות נדחים לפסח שני דאיהו פקודא תליתאה'''

תנאין ואמוראין! {{ש}}
אית בני נשא כחולין דטהרה מסטרא דמיכאל,{{ש}} 
וכחולין דהקדש כגון בשר קדש ואינון מסטרא דגבריאל. {{ש}}
כהן ולוי.{{ש}} 
ואית בני נשא דאינון כיומין טבין ואינון קדש קדשים.


שכינתא איהי פסח ראשון מימינא. פסח שני משמאלא. פסח ראשון מימינא - דתמן חכמה. פסח שני משמאלא - דתמן בינה. ובגין דבגבורה  מתעברין כל אשין נוכראין דאינון כקש ותבן לגבי אש דגבורה - טמאים נדחים לפסח שני. וכל טומאת נדה ומצורע וזב וזבה ויולדת - באשא דגבורה איהו שורף. דנשמתא איהו מאנא דקודשא בריך הוא ואיהו לא שרי בה עד דאתלבנת באשא דגבורה דכתיב {{צ|הלא כה דברי כאש נאם יהו&quot;ה}} {{ממ|ירמיהו|כג|כט}}. ובהאי אשא - אם ברזל הוא מתפוצץ ואם אבן הוא נמוח.

ובימינא  דתמן תורה שבכתב דאיהי מים - {{צ|וטהרה ממקור דמיה}} {{ממ|ויקרא|יב|ז}}, ואתדכי בה מצורע וטמא מת וזב וטמא בכל מיני שרץ. &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנב ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנג|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנג א/&gt;הדא הוא דכתיב  {{צ|וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לו|כה}}, מעמודא דאמצעיתא.


מאנא - אתיחדת בבעלה דאיהי אתתא. בתר דאתקדשת בשמאלא ואתדכאת במי מקוה בימינא. ואומרים על מאני דפסחא, {{צ|כלים שנשתמשו בהן בצונן - מטבילן בצונן והן טהורים}}. אינון נשמתין דאינון מסטרא דרחמי ואינון רחמנים, מארי חנא וחסדא -- לא צריכין לאדכאה במים פושרים כבינוניים. כל שכן בחמי חמין דבהון מתדכין רשעים גמורים דמחממין גרמייהו באשא דיצר הרע, ועלייהו אתמר {{צ|כל דבר אשר יבא באש}} {{ממ|במדבר|לא|כג}} - בגין דזוהמא דילהון נפישא. אבל צדיקים גמורין בצונן, דעלייהו אתמר {{צ|כל המשים ריוח בין הדבקים מצננים ליה גיהנם}}. 

ואי נשמתין חמריים דאינון כמאני חרס - שבירתן זו היא טהרתן. כמה דאת אמר {{צ|נשברו - נטהרו}}. ורזא דמלה {{צ|זבחי אלהים רוח נשברה וגו'}} {{ממ|תהלים|נא|יט}}.  אבל אינון דמשתדלין באורייתא דבכתב ובאורייתא דבעל פה, דאינון אש ומים, ואינון דמשתדלין ברזא דאורייתא דאיהו אור דכתיב בה {{צ|ותורה אור}} - באורייתא אינון מתדכין בה!


ועוד בפרק הרואה: הרואה תמרים בחלום - תמו עונותיו. הדא הוא דכתיב {{צ|תם עונך בת ציון}} {{ממ|איכה|ד|כב}}. {{ש}}
בגין ד'''תמרים''' - ביה '''תם''' - דרגא דיעקב דאתמר ביה {{צ|ויעקב איש תם}} {{ממ|בראשית|כה|כז}}. חובין - '''מרים'''. ועל דא '''תמרים''' - תמן '''תם''' ותמן '''מר'''.

הכא רמיז {{צ|וימתקו המים}} {{ממ|שמות|טו|כה}}. הדא הוא דכתיב {{צ|ויורהו יהו&quot;ה עץ וימתקו המים}}. מהכא - מאן דאשתדל באורייתא דאיהו 'עץ' - חובין דיליה דאתמר בהון {{צ|וימררו את חייהם בעבודה קשה}} {{ממ|שמות|א|יד}} - קודשא בריך הוא מחיל ליה ויתחזרון מתיקין. דיומין ייתון דיתקיים בהו כמפקנו דמצרים דאתמר ביה {{צ|וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא}} {{ממ|שמות|א|ו}}. ובגלותא בתראה לית מיתה אלא עוני, דעני חשוב כמת. לקיים בהון {{צ|והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם יהו&quot;ה}} {{ממ|צפניה|ג|יב}}, לאתקיימא בהון {{צ|ואת עם עני תושיע}} {{ממ|תהלים|יח|כח}}.

ואלין עתירין דישתארון בהון - יתקיים בהון {{צ|נרפים אתם נרפים}} {{ממ|שמות|ה|יז}} - נרפים הם באורייתא! נרפים הם למעבד טיבו עם מארי תורה ואנשי חיל המסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו.  ונרפים הם בכובד המס. דאי תימא כבדין אינון בכובד המס ולא עבדין טיבו - בגין דא {{צ|תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה}} - דכובד המס עלייהו! {{ש}}
{{צ|ואל ישעו בדברי שקר}} - דאינון משקרין ואמרין דכובד המס עלייהו ובגין דא לא יעבדון טיבו. אינון משקרן במילולייהו  ואמרין דמהכובד דתכבד עלייהו, {{צ|תבן אין ניתן}} {{ממ|שמות|ה|ז}}, ממונא דשקרא, דביה טענין לקודשא ברוך הוא, ובגין דלא ישעון ביה, ולא חסו בשם יהו&quot;ה - {{צ|אין נתן לעבדיך}}.

ואלין דאית לון טמיר וגניז ממונא מלגו דאיהו {{צ|תוכן}} - כגון תוך האוצר ותיבה, אתקיים בהו {{צ|ותוכן לבנים תתנו}}, ודא כספים  לבנים דיהון בההוא דרא.  בההוא זמנא {{צ|שם שם לו חוק ומשפט}}, ואינון מארי משנה. אוף הכא {{צ|ויבאו מרתה}} {{ממ|שמות|טו|כג}} - אתהדר לון אורייתא דבעל פה מרה, בדחקין סגיאין בעניותא, דיתקיים בהו {{צ|וימררו את חייהם בעבודה קשה}} - זו קושיה. {{צ|בחומר}} - דא קל וחומר. {{צ|ובלבנים}} - דא לבון הלכה. {{צ|ובכל עבודה בשדה}} - דא ברייתא.  {{צ|את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך}} - דא תיקו.

ורעיא מהימנא! תמן אתקיים בך {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}} {{ממ|שמות|טו|כה}}! ובהאי עץ הדעת טוב ורע דאיהו איסור והיתר, ובאינון רזין דאתגליין על ידך - {{צ|וימתקו המים}} - כמלח דממתקת בשרא. הכי יתמתקון ברזייא דאתגליין על ידך כל אינון קושיין ומחלוקות; דמיין מרירן דאורייתא דבעל פה - אתהדרו מתיקן מי אורייתא. ויסורין דילך ברזין אלין דאתגליין על ידך - יהון לך מתיקין, ויהדרון לך כל דחקין דילך כחלמין דעברין. ו'''חלם''' בהיפוך אתוון '''מלח''' - דממתקת ית בשרא - אוף יסורין ממתקים כמה דאוקמוה. 

ולרשעים מתהדרן יסורין '''מלח סדומית''' דאיהי מסמא את העינים, לקיימא בהו {{צ|ועיני רשעים תכלינה}} {{צ|איוב|יא|כ}}. &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנג א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנג|ב}}

&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנג ב/&gt;ואינון ערב רב רשיעייא דיתקיים בהו בההוא זמנא {{צ|יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים}} {{ממ|דניאל|יב|י}}. {{ש}}
{{צ|יתלבנו}} - אינון מארי משנה, {{צ|ויצרפו}} אינון זרעא קדישא דשאר עמא. הדא הוא דכתיב {{צ|וצרפתים כצרוף את הכסף}} {{ממ|זכריה|יג|ט}}. {{צ|והרשיעו רשעים}} - אינון ערב רב.

{{צ|והמשכילים יבנו}} - אינון מארי קבלה דאתמר בהון {{צ|והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע}} {{ממ|דניאל|יב|ג}} - אלין אינון דקא משתדלין בזהר דא דאקרי {{צ|ספר הזהר}} דאיהו כתיבת נח דמתכנשין בה שנים בעיר ושבע ממלכותא, ולזמנין אחד מעיר ושנים ממשפחה, דבהון יתקיים {{צ|כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו}} {{ממ|שמות|א|כב}}. ודא אורה דספרא דא. וכולא על סיבה דילך!

ומאן גרים דא? -- עורב! {{ש}}
דאנת תהא בההוא זמנא כיונה דשליח אחרא דאקרי בשמך, כעורב דאשתלח בקדמיתא ולא אתהדר בשליחותא, דאשתדל בשקצים דאתמר בהון עמי הארץ שקץ, בגין ממונא דלהון, ולא אשתדל בשליחותיה לאהדרא לצדיקייא בתיובתא, כאילו לא עביד שליחותא דמאריה. ובך יתקיים רזא דיונה, דעאל בעמקין דתהומי ימא - הכי תיעול אנת בעמיקו דתהומי אורייתא. הדא הוא דכתיב {{צ|ותשליכני מצולה בלבב ימים}}. {{צ|יונה|ב|ד}}. 

ויהון חכמה חסד נצח לימין דבגינייהו אמר דוד {{צ|ימין יהו&quot;ה עושה חיל, ימין יהו&quot;ה רוממה, ימין יהו&quot;ה עושה חיל}}. ותלת משמאלא יתקשרון כחדא דאינון בינה גבורה הוד. ותלת דרגין דאמצעיתא - כתר תפארת יסוד, דאחידן בימינא ושמאלא. ובגין דחזא לך נביא מתקשר בתלת דרגין דאמצעיתא - פתח עלך האי קרא {{צ|הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד}} {{ממ|ישעיהו|נב|יג}}. ובגין דאנת תהא אחיד בתרין משיחין, אמר דוד על תלת ימינין דמשיח בן דוד {{צ|ימין יהו&quot;ה}} תלת זמנין. 

לקביל תלת שמאלין דאחיד בהון משיח בן אפרים אמר מסטרא דחד שמאלא גבורה {{צ|לא אמות}}, {{צ|כי אחיה}} מסטרא דשמאלא דהוד דילך דאתמר ביה ונתן ההוד למשה, אתייהיב בך מסטרא דבינה בגין דביה הוית אנת חרב ויבש בכלא, בגין משיח בן אפרים. באורייתך, בנביאותך עליה, בגופך דסבילת כמה מיני יסורין בגין דלא ימות הוא. ובעית רחמי עליה. אתמר ביה {{צ|כי אחיה}} מסטרא דבינה. ובגין דא {{צ|לא אמות}} מסטרא דגבורה, {{צ|כי אחיה}} מסטרא דבינה אילנא דחיי דאתגבר עליה קריאת שמע של שחרית וקשיר ליה בקשורא דתפילין בימינא דאברהם דאיהו שחרית.

{{צ|ואספר מעשי יה}} - מסטרא דהוד, {{צ|יסור יסרני יה}} - חכמה ובינה מימינא ומשמאלא, בתלת ימינין ותלת שמאלין. {{צ|ולמות לא נתנני}} - עמודא דאמצעיתא בתלת דכליל כתר וצדיק ואיהו '''בן יה'''. ומיד יקום '''ו'''' ל'''ה'''' ב'''יה''' בימינא ושמאלא, ברחמי ותחנוני, בכמה פיוסים לה ולבנהא. הדא הוא דכתיב {{צ|ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת}}. ובגין דא אמר נביא {{צ|בבכי יבאו ובתחנונים אובילם}} {{ממ|ירמיהו|לא|ח}}.


קם רעיא מהימנא ונשיק ליה ובריך ליה. ואמר &quot;''ודאי שליחא דמארך אנת לגבן!''&quot;. {{ש}}
פתחו תנאין ואמוראין ואמרו &quot;''רעיא מהימנא! אנת הוית ידע כל דא, ועל ידך היא אתגלייא, אבל בענוה דילך דאתמר בך {{צ|והאיש משה ענו מאד}} {{ממ|במדבר|יב|ג}} - באלין אתרין דאנת מתבייש לאחזקא טיבו לגבך - מני קודשא בריך הוא לן ולבוצינא קדישא למהוי בידך ובפומך באלין אתרין''&quot;. 

'''(עד כאן רעיא מהימנא)'''


{{קטן|'''[כאן מופיע בדפוס {{צ|עח א - פקודא בתר דא וכו'}}. ולא מובן למה הכוונה כי אין רעיא מהימנא ב[[זהר חלק ג עח א]]. וצע&quot;ע. ויקיעורך]'''}}
&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנג ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנד|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנד א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנד א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנד|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנד ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנד ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנה|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנה א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנה א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנה|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנה ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנה ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנו|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנו א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנו א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנו|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנו ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנו ב/&gt;

==פרשת שלח לך - זהר==
{{ממ זהר משולב|ג|קנו|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=שלח דף קנו ב/&gt;'''{{צ|וידבר יהוה אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|יג|א|ב}}'''. {{ש}}
רבי חייא פתח {{צ|הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר ידעתה שחר [יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר] מְקֹמוֹ}} {{ממ|איוב|לח|יב}} - {{צ|שחר}} כתיב - '''ה'''' אתרחקא מ'''שחר'''. מאי טעמא? 

אלא אמר רבי חייא, בשעתא דנטי ערב ושמשא נטי למיעל - כדין אתחלש תוקפיה. כדין שלטא שמאלא ומשתכח דינא בעלמא ואתפשט. וכדין בעי בר נש לצלאה  דישכח רעותא קמי מאריה. 

דאמר רבי ייסא: כד נטי שמשא ואתחלש - כדין אתפתח חד פתיחו בשמשא, ואתכניש חיליה ושמאלא שליט, ויצחק כרי בירא תחותיה. {{ש}}
כיון דעאל ליליא - פתקא דקוטפא באחמתיה שכיח, וכמה חבילין טריקן  אתפשטו בעלמא. וכלהו שטאן בערבוביא, ואזלי וחייכאן בנפשן דרשיעייא, ומודעין לון מלין; מנהון כדיבן ומנהון קשוט. ומאן דאשתכח בינייהו אתייהיב לון רשו לחבלא. וכלהו בני עלמא ניימין  וטעמין טעמא דמותא. והא אוקימנא. 

תא חזי כד אתער רוח צפון - כדין אתקבלא כנסת ישראל בשמאלא ואתחברו כחדא. ושריא בדרועא באתרהא. וקב&quot;ה אתי לאשתעשעא עם צדיקייא דבגנתא דעדן. וכדין כל מאן דיתער למלעי באורייתא בההוא שעתא - הא אשתתף בהדה! בגין דהיא  וכל אוכלוסין דילה משבחן למלכא עלאה, וכל אינון דאשתכחו  בתושבחתא דאורייתא - כלהו כתיבין בבני היכלא ואקרון בשמהן, ואלין רשימין ביממא. 


תא חזי שמא חדא קדישא אית בגלופי אתוון דהוא שלטא מפלגו ליליא ואילך, ואינון אתוון ד'''מנצפך'''{{הערה|{{גמט דגש|מ&quot;ם נו&quot;ן צד&quot;י פ&quot;א כ&quot;ף}} עולה {{גמט דגש|כל&quot;ך סעפ&quot;ה יאע&quot;וצה}} עם ג' תיבות והכולל - ויקיעורך}} כליל לון{{הערה|ה&quot;ג הרמ&quot;ק עפ&quot;י המתוק מדבש}}. 
* '''ם'''' - אוקמוה {{צ|לםרבה המשרה}} {{ממ|ישעיה|ט|ו}}. 
* '''נ'''' - הוה אסתים להאי ולהאי - כדין כתרין כלילן הוא. 


'''ו''''  דשמא קדישא אתקין ליה וסתים מבועהא. {{ש}}
בתר דאולידת - פתיחא הות בחד רישא דפתחא. {{ש}}
כד אתחריב בי מקדשא - אסתימו מבועין מכל סטרין. 

את דא כליל אתוון אחרן ואינון שבעה; תלת מהאי סטרא וארבע מהאי סטרא. '''כלך''' - וסימן {{צ|'''כלך''' יפה רעיתי ומום אין בך}} {{ממ|שיר|ד|ז}}. 

'''ן'''' - דכר ונוקבא כליל כחדא. דא כליל תלת מכאן ותלת מכאן ואינון שית. 

ואוקימנא באלין תרין אתוון '''ם' ן'''' אתכללו תריסר אתוון. סליק מנייהו תרי - חד לאתר חד, וחד לאתר חד. 

{{גמט דגש|כל&quot;ך סעפ&quot;ה יאע&quot;וצה}} - הכי אתגליפו אתוון! ורזא דא בכי תצא למלחמה קרא דכתיב {{צ|כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה}} {{ממ|דברים|כב|כג}} - {{צ|נער}} כתיב. 


בתר דאסתלק ליליא וצפרא נהיר - כדין '''ה'''' סלקא ואתכלילת בנהורא עלאה. וכדין {{צ|ידעת השחר מקומו}} - דידע '''שחר''' מקומו ד'''ה&quot;א''' ואתכלילת בגויה.


תא חזי משה הוה שמשא ובעא לאעלאה לארעא. {{ש}}
אמר ליה קב&quot;ה: משה! כד אתי נהורא דשמשא - אתכליל סיהרא בגוויה.&lt;קטע סוף=שלח דף קנו ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנז|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנז א/&gt;השתא דאנת שמשא - היך יקומון כחדא שמשא וסיהרא?! לא נהיר סיהרא אלא בשעתא דאתכניש שמשא! אבל השתא לית היא{{הערה|ה&quot;ג הגר&quot;א עפ&quot;י המתוק מדבש}} יכיל. אי תבעי למנדע מנה - '''{{צ|שלח לך אנשים}} {{ממ|במדבר|יג|ב}}''' - לגרמך בגין למנדע. 


תא חזי! משה - אי תימא דהוא לא ידע דלא ייעול לארעא בזמנא דא -- לאו הכי! אלא ידע! והוה בעי למנדע מנה עד לא יסתלק, ושלח לאלין מאללי. כיון דלא אתיבו מלה כדקא יאות - לא שלח זמנא אחרא עד דקב&quot;ה אחזי ליה דכתיב {{צ|עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ}} {{ממ|דברים|לב|מט}}, וכתיב {{צ|ויראהו יהוה את כל הארץ}} {{ממ|דברים|לד|א}}. ולא דא בלחודוי אלא כל אינון דזמינין למיקם בכל דרא ודרא - כלהו אחזי ליה למשה! ואתמר ואוקמוה חברייא. 

כיון דשארי משה למשלח מה אמר לון? {{צ|היש בה עץ}} {{ממ|במדבר|יג|כ}}. וכי מה הוא דקאמר? ואי תימא דלא ידע -- אלא לקמן יימא מלה! אבל הכא הכי אמר משה: אם יש בה עץ - הא ידענא דאנא איעול לתמן! מאי {{צ|עץ}}? דא אילנא דחיי, ותמן לא הוה אלא בגן עדן דארעא. אמר: אם יש בה עץ דא - אנא איעול לתמן! ואי לא - לאו אנא יכיל למיעל! 


אמר רבי חייא כתיב {{צ|וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת}} {{ממ|במדבר|טו|לב}}. מאן עצים הכא ומאן הוא דא? אלא דא צלפחד. והוה דייק על אלין אילנין - הי מנייהו רב על אחרא, ולא חשש ליקרא דמאריה, ואחלף שבת לשבת. הדא הוא דכתיב {{צ|כי '''בחטאו''' מת}} {{ממ|במדבר|כז|ג}} - '''{{צ|בחטא ו' מת}}'''. בגין כך הוה דיניה סתים, ולא אתפרש דיניה כדינין אחרנין. בגין דמלה דא בעי בחשאי וסתים, ולא גלייא. ועל דא לא אתמר באתגלייא. וקב&quot;ה עבד יקר ליקריה. 


רבי יוסי אמר שאר עצים בהדי שבת הוה מקושש. וקביל עונשא לפום שעתא ואתכפר חוביה. ועל דא אתקשי משה בדינא דבנתא דלא ידע אי אתכפר למהוי לבנתיה חולק ואחסנא אי לאו. כיון דדכר שמיה דצלפחד קב&quot;ה דכתיב {{צ|כן בנות צלפחד דוברות}} {{ממ|במדבר|כז|ז}} - אתידע דהא אתכפר חוביה. 

תא חזי תרין אילנין אינון - חד לעילא וחד לתתא. בדא חיין, ובדא מותא. מאן דאחלף לון - גרים ליה מותא בהאי עלמא ולית ליה חולקא בההוא עלמא! ועל דא אמר שלמה {{צ|דבש מצאת אכול דייך וגו'}} {{ממ|משלי|כה|טז}}. 

'''ארון ותורה''' בחד קיימי! תורה - עקרא, ארון - ביתא. ועל דא '''{{צ|ארן}}''' חסר בלא '''וא&quot;ו'''  בכל אתר - {{צ|'''ארן''' הברית}} {{צ|'''ארן''' העדות}}. 

בכל אתר אהרן דרועא ימינא בר בחד דכתיב {{צ|כל פקודי הלוים אשר פקד משה וְׄאַׄהֲׄרֹׄןׄ}} {{ממ|במדבר|ג|לט}} - נקוד לעילא. 


א&quot;ר יצחק: משה אילנא דחיי נקט. ועל דא בעא למנדע אי הוה שכיח בארעא אי לאו. ובגין כך אמר {{צ|היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ}} - דהא אילנא דחיי אתחמד לכלא. ואינון לא אייתיאו אלא ענבים ורמונים ותאנים - באילנא אחרא תליין ואחידן. {{ש}}
ועל דא '''{{צ|שלח לך אנשים}}''' - בגינך.


רבי יהודה פתח  {{צ|כצנת שלג ביום קציר ציר נאמן לשולחיו ונפש אדוניו ישיב}} {{ממ|משלי|כה|יג}}.{{ש}} 
{{צ|כצנת שלג ביום קציר}} - דאהני לגופא ולנפשא. {{צ|ציר נאמן לשולחיו}} - אלו כלב ופנחס דהוו שליחי מהימני לגבי יהושע. {{צ|ונפש אדוניו ישיב}} - דאהדרו שכינתא לדיירא בהו בישראל ולא אסתלקא מנייהו. 

ואלין דשדר משה גרימו בכייה לדרין בתראין, וגרימו לאסתלקא מישראל כמה אלף ורבבן, וגרימו לסלקא שכינתא מארעא מבינייהו דישראל. אינון דשדר יהושע - {{צ|ונפש אדוניו ישיב}}. 


'''רבי חזקיה ור' ייסא''' הוו אזלי בארחא. {{ש}}
אמר רבי ייסא לר' חזקיה: &quot;''חמינא באפך דהרהורא אית בגווך!''&quot; {{ש}}
אמר ליה: &quot;''הא ודאי האי קרא אסתכלנא ביה! כיון דאמר שלמה {{צ|כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם וגו'}} {{ממ|קהלת|ג|יט}}, ותנינן דכל מלוי דשלמה מלכא כלהו סתימין מדרגין דחכמתא - אי הכי האי קרא אית ביה לאסתכלא! דהא פתחא לאינון דלאו בני מהימנותא אשתכח ביה!''&quot; &lt;קטע סוף=דף קנז א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנז|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנז ב/&gt;אמר ליה: &quot;''ודאי הכי הוא ואית ביה למנדע ולאסתכלא!''&quot; {{ש}}
אדהכי חמו חד בר נש דהוה אתי. שאל לון מייא דהוה צחי, והוה לאי בתוקפא דשמשא. {{ש}}
אמרו ליה: &quot;''מאן את?''&quot; {{ש}}
אמר לון: &quot;''יודאי אנא ואנא לאי וצחינא''&quot;. {{ש}}
אמרו: &quot;''לעית באורייתא?''&quot; {{ש}}
אמר לון: &quot;''עד דאנא עמכון במלין אסלק להאי טורא ותמן אסב מייא ואשתי''&quot;. {{ש}}
אפיק רבי ייסא חד זפירא מלי מיין ויהב ליה. {{ש}}
בתר דשתה אמר: &quot;''נסלק עמך למייא!''&quot; {{ש}}
סליקו לטורא ואשתכחו חד חוטא דמייא דקיק ומלי קטפורא חד. {{ש}}
יתבו. {{ש}}
אמר לון ההוא בר נש: &quot;''השתא שאילו! דהא אנא אשתדלנא באורייתא על ידוי דחד ברי דאנא עיילית ליה לבי רב, ובגיניה רווחנא באורייתא''&quot;. {{ש}}
אמר רבי חזקיה: &quot;''אי על ידא דברך - טב הוא, אבל מלה דאנן ביה - אנא חמינא דלאתר אחרא בעי לאסתלקא''&quot;. {{ש}}
אמר ההוא בר נש: &quot;''אימא מִלָך! דלזמנין באפרקסתא דענייא תשכח מרגניתא!''&quot; {{ש}}
אמר ליה: &quot;''האי קרא דאמר שלמה!''&quot;. סח ליה. {{ש}}
אמר ליה: &quot;''וכי  במה אתון פרישן משאר בני נשא דלא ידעי!''&quot; {{ש}}
אמרו ליה: &quot;''ובמה?''&quot; 


אמר לון: על דא אמר שלמה האי קרא! ולא אמר האי מגרמיה כשאר אינון מלין! אלא אהדר אינון מלין דטפשאי עלמא דאמרי כך! {{ש}}
ומאי אמרי? -- {{צ|כי מקרה האדם ומקרה הבהמה וגו'}}. טפשאי - דלא ידעי ולא מסתכלן בחכמתא - אמרי דהאי עלמא אזיל במקרה וקב&quot;ה לא אשגח עלייהו אלא {{צ|מקרה האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד וגו'}}. וכד שלמה אסתכל באלין טפשאין דקאמרי דא - קרא לון {{צ|בהמה}} - דאינון עבדין גרמייהו בהמה ממש בגין דאמרי מלין אלין! 

ומנלן? -- קרא דעליה אוכח! דכתיב {{צ|אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם}} {{ממ|קהלת|ג|יח}}. {{ש}}
{{צ|אמרתי אני בלבי}} וחשיבנא בהאי לאסתכלא. על מה? {{ש}}
{{צ|על דברת בני האדם}}! על ההוא מלה דטפשותא דאינון אמרי! {{ש}}
{{צ|לברם האלהים}} - בלחודייהו, ולא יתחברון בהדי בני נשא אחרינן דאית לון מהימנותא. {{ש}}
{{צ|ולראות שהם בהמה המה להם}} - ולראות בהו אינון בני מהימנותא שהם בהמה ממש, ודעתייהו כבעירא. {{צ|המה להם}} בלחודייהו. ולא לאעלאה לבני מהימנותא בדעתא דטפשותא דא. ועל דא {{צ|המה להם}} ולא לאחרנין. 

ומה דעתא דלהון? {{צ|כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד לכלם וגו'}}. תיפח רוחיהון דאינון בעירי! אינון טפשאי! אינון מחוסרי מהימנותא! ווי לון ווי לנפשייהו! טב להו דלא ייתון לעלמא! 


ומה אתיב לון שלמה על דא? {{ש}}
קרא אבתריה ואמר {{צ|ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ}} {{ממ|קהלת|ג|כא}}. {{ש}}
{{צ|מי יודע}} - באינון טפשאי דלא ידעי ביקרא דמלכא עלאה ולא מסתכלי באורייתא! {{ש}}
{{צ|רוח בני האדם העולה היא למעלה}} - לאתר עלאה! לאתר יקר! לאתר קדישא לאתזנא מנהירו עלאה - מנהירו דמלכא קדישא למהוי צרורא בצרורא דחיי, ואשתכחת קמי מלכא קדישא עולה תמימה! ודא הוא {{צ|העולה היא למעלה}}. {{ש}}
{{צ|ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ}} - ולאו לההוא אתר דהוה כל בר נש דכתיב ביה {{צ|בצלם אלהים עשה את האדם}} {{ממ|בראשית|א|כז}}, וכתיב {{צ|נר יהוה נשמת אדם}} {{ממ|משלי|כ|כז}}. 

היך אמרי אינון טפשאי דלאו מבני מהימנותא {{צ|ורוח אחד לכל}}?! תיפח רוחיהון! עלייהו כתיב {{צ|יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך יהוה דוחה}} {{ממ|תהלים|לה|ה}}. אלין ישתארון בגיהנם לאינון דרגין תתאין ולא יסתלקון לדרי דרין! עלייהו כתיב {{צ|יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יהוה הללויה}} {{ממ|תהלים|קד|לה}}. 


אתו רבי חזקיה ורבי ייסא ונשקו רישיה.{{ש}} 
אמרו: &quot;''ומה כל כך הוה עמך ולא ידענא! זכאה האי שעתא דאערענא בך!''&quot; &lt;קטע סוף=דף קנז ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנח|א}}

&lt;קטע התחלה=דף קנח א/&gt;תו אמר: &quot;''וכי על דא בלחודוי תוה שלמה?! והא באתר אחרא אמר כגוונא דא!''&quot;{{ש}} 
פתח ואמר: {{צ|זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש}} {{ממ|קהלת|ט|ג}} - {{צ|זה רע}} ודאי! {{ש}}
מאי {{צ|זה רע}}? דא הוא מאן דאושיד זרעא בריקניא וחביל אורחוי. בגין דהאי לאו מדוריה בקב&quot;ה, ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב {{צ|כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע}} {{ממ|תהלים|ה|ה}}. 
על דא אמר {{צ|זה רע}} - דלא יהא ליה מדורא לעילא. 

{{צ|כי מקרה אחד לכל וגם לב בני האדם מלא רע  והוללות בלבבם בחייהם}} {{ממ|קהלת|ט|ג}} - שטותא תקיע בלבייהו. ואינון מחוסרי מהימנותא, ולית לון חולקא בקב&quot;ה ובאינון בני מהימנותא - לאו בעלמא דין ולא בעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב {{צ|ואחריו אל המתים}} {{ממ|קהלת|ט|ג}}. 

תא חזי קב&quot;ה אזהר לבני עלמא ואמר {{צ|ובחרת בחיים למען תחיה}} {{ממ|דברים|ל|יט}} - וחיין דההוא עלמא נינהו! {{ש}}
אינון דחייבין מחוסרי מהימנותא מאי קא אמרי? {{צ|כִּי מִי אֲשֶׁר [יבחר] יְחֻבַּר וגו'}} {{ממ|קהלת|ט|ד}} - אף על גב דיבחר בר נש  בההוא עלמא כמה דאמר -- לאו הוא כלום! דהא מסירא דא בידנא  {{צ|אל כל החיים יש בטחון}}. ומסירא דא בידייהו - {{צ|כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת}}. היך יהא לן חיין בההוא עלמא?! 

ועל דא - {{צ|זה רע}} ודאי! דלא ידורון במלכא עלאה ולא יהא לון חולקא ביה. ואף על גב דכל הני קראי תשכח סמיכין לחברייא במלין אחרנין - אבל ודאי שלמה קא אתא לגלאה על אינון חייבין מחוסרי מהימנותא דלית לון חולקא בקב&quot;ה בעלמא דין ובעלמא דאתי. 


אמרו ליה: &quot;''תבעי דנתחבר בהדך ותזיל בהדן?''&quot; {{ש}}
אמר להו: &quot;''אי עבידנא הכי אורייתא יקרי עלי 'כסיל'! ולא עוד אלא דאתחייבנא בנפשאי!''&quot; {{ש}}
אמרו ליה: &quot;''למה?''&quot; {{ש}}
אמר לון: &quot;''דהא שליחא אנא ושדרו לי בשליחותא. ושלמה מלכא אמר {{צ|מקצה רגלים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל}} {{ממ|משלי|כו|ו}}.{{ש}}
תא חזי מרגלים - על דלא אשתכחו בני מהימנותא ושלוחי מהימנותא - אתחייבו בנפשייהו בעלמא דין ובעלמא דאתי!''&quot; {{ש}}
נשק לון ואזל ליה. 


אזלו רבי חזקיה ור' ייסא. {{ש}}
עד דהוו אזלו - פגעו באינון בני נשא. {{ש}}
שאילו ר' חזקיה ורבי ייסא עליה. אמרו: &quot;''מה שמיה דההוא בר נש?''&quot; {{ש}}
אמרו: &quot;''ר' חגי הוא! וחברא דבין חברייא הוא. ושדרו ליה חברייא דבבל למנדע מלין מר' שמעון בן יוחאי ושאר חברייא''&quot;. {{ש}}
אמר ר' ייסא: &quot;''ודאי דא הוא ר' חגי דכל יומוי לא בעא לאחזאה גרמיה במה דידע! ועל דא אמר לן דהא בריה זכה ליה באורייתא! בגין דאמר קרא {{צ|ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו}} {{ממ|משלי|כו|יב}}. ודאי שליחא מהימנא איהו, וזכאה איהו מאן דשדר מלוי בידא דשליחא מהימנא!''&quot; 

תא חזי אליעזר עבד אברהם מבני כנען הוה, כמה דאת אמר {{צ|כנען בידו מאזני מרמה}} {{ממ|הושע|יב|ח}}. וכנען כתיב עליה {{צ|ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו}} {{ממ|בראשית|ט|כה}}. ובגין דהוה שליחא מהימנא - מה כתיב ביה?  {{צ|בא ברוך יהוה}} {{ממ|בראשית|כד|לא}} -  {{צ|ברוך יהוה}} ממש! ועל דא אכתיב הכי באורייתא בגין דנפק מההיא קללה ואתברך! ולא די ליה דנפיק מנה - אלא דאתברך בשמיה דקב&quot;ה! ואוליפנא דאתא מלאך ואעיל מלה דא בפומיה דלבן:


'''{{צ|וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי יהוה כלם אנשים}} {{ממ|במדבר|יג|ג}}''' - כלהו זכאין הוו ורישי דישראל הוו! אבל אינון דברו לגרמייהו עיטא בישא. אמאי נטלי עיטא דא? אלא אמרו &quot;''אי ייעלון ישראל לארעא - נתעבר אנן מלמהוי רישין וימני משה רישין אחרנין! דהא אנן זכינן במדברא למהוי רישין, אבל בארעא לא נזכי!''&quot;. ועל דנטלי עיטא בישא לגרמייהו - מיתו אינון וכל אינון דנטלן מלייהו: &lt;קטע סוף=דף קנח א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנח|ב}}

&lt;קטע התחלה=דף קנח ב/&gt;'''{{צ|אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ ויקרא משה להושע בן נון יהושע}} {{ממ|במדבר|יג|טז}}''' {{ש}}
אמר רבי יצחק: משה אסתכל וידע דלא יצלחון בארחייהו! כדין צלי עליה דיהושע. כדין כלב הוה בדוחקא. אמר &quot;''מה אעביד?! הא יהושע אזיל בסייעתא עלאה דמשה דשדר ביה נהירו דסיהרא והוא אנהיר עליה בצלותיה בגין דאיהו שמשא!''&quot;. מה עבד כלב? אשתמיט מנייהו ואתי לגבי קברייא דאבהן וצלי תמן צלותיה. 

אמר ר' יהודה: ארח אחרא נטיל, ועקים שבילין ומטא על קברי דאבהן ואסתכן בגרמיה - דהא כתיב  {{צ|ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק}} {{ממ|במדבר|יג|כב}}. אבל מאן דאיהו בדוחקא לא אסתכל מדי! כך כלב - בגין דהוה בדוחקא - לא אסתכל מדי, ואתא לצלאה על קברי אבהן לאשתזבא מעיטא דא:


'''{{צ|ויקרא משה להושע בן נון יהושע}} {{ממ|במדבר|יג|טז}}''' {{ש}}
רבי יצחק אמר: וכי &quot;הושע&quot; קרייה קרא?! והא כתיב  {{צ|ויאמר משה אל יהושע}} {{ממ|שמות|יז|ט}},  {{צ|ויהושע בן נון נער}} {{ממ|שמות|לג|יא}},  {{צ|ויחלוש יהושע}} {{ממ|שמות|יז|יג}}!? אלא אמר ליה משה {{צ|יה יושיעך}} מנייהו! 

רבי אבא אמר: כיון דשדריה למיעל לתמן - אצטריך למהוי שלים. ובמה? בשכינתא! דעד ההיא שעתא {{צ|נער}} אקרי כמה דאוקימנא, ובההיא שעתא קשיר ליה משה בהדה. ואע&quot;ג דאשכחן {{צ|יהושע}} בקדמיתא -- קרא קרייה הכי על ההוא דזמין למקרייה! אמר משה ודאי לא אצטריך דא למיעל תמן אלא בשכינתא והכי אתחזי!


'''{{צ|היש בה עץ אם אין וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|כ}}'''. {{ש}}
רבי חייא אמר: וכי לא הוה ידע משה דאית בה כמה אילנין משניין דא מן דא?! והא הוא שבח לה לישראל בכמה זמנין! והוא אסתפק בדא!? והא קב&quot;ה קאמר ליה למשה בקדמיתא דהיא ארץ זבת חלב ודבש! 

אמר רבי יוסי: הא אתערו חברייא דכתיב  {{צ|איש היה בארץ עוץ איוב שמו}} {{ממ|איוב|א|א}}. {{ש}}
אמר רבי שמעון רמז להם רמיזא דחכמתא על מה דשאילו בקדמיתא דכתיב  {{צ|היש יהוה בקרבנו אם אין}} {{ממ|שמות|יז|ז}}. {{ש}}
אמר: תמן תחמון אי היא אתחזיא להאי או להאי! {{ש}}
אמר לון: אי תחמון דאיבא דארעא כשאר ארעי דעלמא - {{צ|יש בה עץ}} - אילנא דחיי, ולא מאתר עלאה יתיר. ואי תחמון דאיבא דארעא יתיר ומשנייא מכל אתר דעלמא - תנדעון דהא מעתיקא קדישא קא נגיד ואתמשך ההוא שנוייא עלאה מכל אתרי דעלמא! ובדא תנדעון {{צ|היש בה '''עץ''' אם '''אין'''}}. ודא בעיתון בקדמיתא  למנדע דא דכתיב {{צ|היש יהוה בקרבנו}} - {{צ|בקרבנו}} דייקא! או {{צ|אם אין}}. {{ש}}
ועל דא '''{{צ|והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ}}''' - למנדע שנוייא דיליה. 


'''{{צ|והימים ימי בכורי ענבים}}'''. {{ש}}
{{צ|והימים}} - מאי קא מיירי? דהא &quot;ואז בכורי ענבים&quot; סגי ליה!? אלא {{צ|והימים}} - אינון דאשתמודען! כלהו הוו מתחברן בההוא זמנא בההוא אילנא דחטא ביה אדם הראשון, כמה דתנינן {{צ|ענבים היו}}. ועל דא  {{צ|והימים}} - אינון דאשתמודען,  {{צ|ימי בכורי ענבים}} דייקא!


'''{{צ|ויעלו בנגב ויבא עד חברון}} {{ממ|במדבר|יג|כב}}''' - &quot;ויבאו&quot; מבעי ליה!? {{ש}}
אלא אמר רבי יוסי: כלב הוא דאתא לצלאה על קברי אבהתא. אמר כלב: &quot;''יהושע - הא ברכיה משה בסיועא עלאה קדישא, ויכיל לאשתזבא מנייהו. ואנא- מה אעביד?''&quot;. אימלך למבעי בעותא על קברי אבהתא בגין דישתזיב  מעיטא בישא דשאר מאללין. 

רבי יצחק אמר: מאן דהוה רשים מכלהו - דא עאל בגוויה! דביה תליא כלא! ותא חזי מאן הוא תקיף משאר אחרנין דיכיל לאעלא תמן - דהא כתיב {{צ|ושם אחימן ששי ותלמי}}? ומדחילו דלהון - מאן יכיל לאעלאה במערתא?!&lt;קטע סוף=דף קנח ב/&gt; {{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנט|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנט א/&gt;אלא שכינתא עאלת תמן בכלב! לבשרא לאבהן דהא מטא זמנא לאעלא בנייהו לארעא דאומי לון קב&quot;ה! ודא הוא '''{{צ|ויבא עד חברון}}'''. 


תאנא: אחימן ששי ותלמי ממאן נפקו? זרעא הוו מאינון נפילין דאפיל לון קב&quot;ה בארעא, ואולידו מבנת ארעא, ומנייהו נפקו גיברי עלמא כמה דכתיב {{צ|המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם}} {{ממ|בראשית|ו|ד}}. {{צ|אשר מעולם}} -  מדאתברי עלמא משתכחי. {{צ|אנשי השם}} - אחימן ששי ותלמי:


'''{{צ|ויבאו עד נחל אשכול וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|כג}}''' {{ש}}
רבי יהודה פתח: {{צ|כה אמר האל יהוה בורא השמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נתן נשמה לעם עליה ורוח להלכים בה}} {{ממ|ישעיהו|מב|ה}}. {{ש}}
כמה אית להו לבני נשא לאסתכלא בפולחנא דקב&quot;ה כמה אית להו לאסתכלא במלי דאורייתא דכל מאן דאשתדל באורייתא כאילו מקרב כל קורבנין דעלמא לקמי קב&quot;ה ולא עוד אלא דקב&quot;ה מכפר ליה על כל חובוי ומתקנין ליה כמה כורסיין לעלמא דאתי '''(חסר)''' {{להשלים}}


'''ר' יהודה הוה אזיל בארחא בהדי ר' אבא'''. {{ש}}
שאל ליה. {{ש}}
אמר: מלה חד בעינא לשאלא! כיון דידע קב&quot;ה דזמין בר נש למחטי קמיה ולמגזר עליה מיתה - אמאי ברא ליה? דהא אורייתא הוה תרי אלפין שנין עד לא איברי עלמא, וכתיב בה באורייתא {{צ|אדם כי ימות באהל}}, {{צ|איש כי ימות}}, {{צ|וימת}}, {{צ|ויחי פלוני וימת}}. מאי קבעי קב&quot;ה לבר נש בהאי עלמא?! דאפילו אי אשתדל באורייתא יממא וליליא - ימות! ואי לא אשתדל באורייתא - ימות! כלא בחד ארחא בר פרישותא דההוא עלמא. כמה דאת אמר {{צ|כטוב כחוטא}} {{ממ|קהלת|ט|ב}}. 

אמר ליה: אורחוי דמארך וגזרי דמארך מה לך למטרח בהו?! מה דאית לך רשו למנדע ולאסתכלא - שאיל! ודלית לך רשו למנדע - כתיב {{ממ|קהלת|ה|ה}} {{צ|אל תתן את פיך לחטיא את בשרך}}! דאורחוי דקב&quot;ה וסתרין גניזין עלאין דהוא סתים וגניז - לית לן לשאלא! 

אמר ליה: אי הכי הא אורייתא כלא סתים וגניז! דהא היא שמא קדישא עלאה הוי, ומאן דמתעסק באורייתא כאלו אתעסק בשמיה קדישא, ואי הכי - לית לן לשאלא ולאסתכלא!? 

אמר ליה: אורייתא כלא סתים וגלייא, ושמיה קדישא סתים וגלייא! וכתיב {{צ|הנסתרות ליהוה אלהינו והנגלות לנו ולבנינו}} {{ממ|דברים|כט|כח}}. {{צ|הנגלות לנו}} - דאית רשו לשאלא ולעיינא ולאסתכלא בהו ולמנדע בהו. אבל {{צ|הנסתרות ליהוה אלהינו}} - דיליה אינון, וליה אתחזיין. דמאן יכיל למנדע ולאתדבקא דעתוי סתימא - וכל שכן למשאל! 

תא חזי לית רשו לבני עלמא למימר מלין סתימין ולפרשא לון בר בוצינא קדישא רבי שמעון! דהא קב&quot;ה אסתכם על ידוי, ובגין דדרא דיליה רשימא הוא לעילא ותתא. ועל דא - מלין אתמרו באתגלייא על ידוי. ולא יהא דרא כדרא דאיהו שארי בגויה עד דייתי מלכא משיחא! 

אבל תא חזי! כתיב {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו}} {{ממ|בראשית|א|כז}}. ובכלא הוא כעין דוגמא דלעילא! {{ש}}
תא חזי רזא דמלה! {{ש}}
תלת עלמין אית ליה לקב&quot;ה דאיהו גניז בגווייהו. 
* עלמא קדמאה - ההוא עלאה טמירא דכלא. דלא אסתכל ביה ולא אתידע ביה בר איהו. דאיהו גניז בגוויה. 
* עלמא תניינא - קשיר בההוא דלעילא. ודא הוא דקב&quot;ה אשתמודע מניה כמה דכתיב {{צ|פתחו לי שערי צדק...זה השער ליהוה}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|קיח|יט|כ}}. ודא הוא עלמא תניינא. 
* עלמא תליתאה - ההוא עלמא תתאה מנייהו, דאשתכח ביה פרודא. ודא הוא עלמא דמלאכי עלאי שריין בגוויה. וקודשא בריך הוא 'אשתכח ביה ולא אשתכח'. אשתכח ביה השתא. כד בעאן לאסתכלא ולמנדע ליה - אסתלק מנייהו ולא אתחזי! עד דכלהו שאלי {{צ|איה מקום כבודו?}}, {{צ|ברוך כבוד יהוה ממקומו}} {{ממ|יחזקאל|ג|יב}}. והאי הוא עלמא דלא אשתכח ביה תדירא. &lt;קטע סוף=דף קנט א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנט|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנט ב/&gt;כגוונא דא {{צ|בצלם אלהים עשה את האדם}}! {{ממ|בראשית|א|כז}} {{ש}}
כדין אית ליה תלת עלמין. 
* עלמא קדמאה - האי עלמא דאקרי {{צ|עלמא דפירודא}}, ובר נש אשתכח ביה ולא אשתכח. כד בעאן לאסתכלא ביה - אסתלק מנייהו ולא אתחזי. 
* עלמא תניינא - עלמא דאיהו קשיר בההוא עלמא עלאה, ודא הוא 'גן עדן די בארעא', דדא הוא קשיר בעלמא אחרא עלאה. ומהאי אתידע ואשתמודע עלמא אחרא. 
* עלמא תליתאה - עלמא עלאה טמירא גניז וסתים, דלית מאן דידע ליה, כמה דכתיב {{צ|עין לא ראתה אלהים זולתך יַעֲשה למחכה לו}} {{ממ|ישעיהו|סד|ג}}. 

וכלא כגוונא עלאה  דכתיב {{צ|בצלם אלהים עשה את האדם}}! על דא כתיב {{צ|בנים אתם ליהוה אלהיכם וגו'}} {{ממ|דברים|יד|א}} כמה דאוקמוה. ואלין אינון {{צ|בצלם אלהים}}, ואלין ירתין ירותא עלאה כגוונא דיליה. ועל דא אזהר באורייתא {{צ|לא תתגודדו ולא תשימו קרחה}} - דהא לא אתאביד! והא שכיח בעלמין טבין עלאין ויקירין! להוון חדן כד אסתלק  מהאי עלמא! 

ותא חזי אלמלי לא חב אדם - לא יטעם טעמא דמותא בהאי עלמא בזמנא דעייל לעלמין אחרנין! אבל בגין דחב - טעם טעמא דמותא עד לא ייעול לאינון עלמין, ואתפשט רוחא מהאי גופא, ואשאר ליה בהאי עלמא, ורוחא אסתחיא בנהר דינור לקבלא עונשא. ולבתר עיילא לגן עדן דבארעא, ואזדמנא ליה מאנא אחרא דנהורא כהאי פרצופא דגופא דהאי עלמא ממש. ואתלבש ואתתקן ביה. ותמן הוא מדורא דיליה תדיר. ואתקשר בריש ירחי ושבתי בנשמתא, וסליק ואתעטר לעילא לעילא. 

הדא הוא דכתיב {{צ|והיה מדי חדש בחדשו וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|כג}}. {{צ|מדי חדש בחדשו}} אמאי? אלא רזא דמלה בגין חדתותי דסיהרא דאתעטרא  לאנהרא מן שמשא בההוא זמנא. וכן {{צ|מדי שבת בשבתו}}. {{צ|מדי שבת}} - דא סיהרא. {{צ|בשבתו}} - דא שמשא; דנהורא אתיא לה מן תמן. ועל דא כלא חד מלה! 

ודא הוא ברירא דמלה בר לחייביא דכתיב בהו 'מיתה' לכלהו עלמין, 'כרת' מכלהו עלמין. ואשתציין מכלא כד לא עיילי בתשובה! 

אמר רבי יהודה: בריך רחמנא דשאילנא ורווחנא מלין אלין וקאימנא עלייהו! 


'''אמר ר' שמעון:''' מפרשתא דא אוליפנא רזא דחכמתא ואשתמעו מנה רזין עלאין ויקירין! {{ש}}
תא חזי! קב&quot;ה משבח באורייתא ואמר &quot;''אזילו באורחי! אשתדלו בפולחני! והא אנא מעייל לכון לעלמין טבין לעלמין עלאין''&quot;. {{ש}}
בני נשא דלא מהימני - לא ידעי ולא מסתכלי{{הערה|ה&quot;ג הגר&quot;א [[יהל אור/במדבר/חלק א|ביהל אור]] - המתוק מדבש}}. {{ש}}
קב&quot;ה אמר &quot;''אזילו! אלילו ההוא עלמא טבא! ההוא עלמא עלאה דכסופא!''&quot; {{ש}}
אינון אמרי: &quot;''איך ניכול לאללא ליה ולמנדע כל האי?!''&quot; 

מה כתיב? {{ש}}
'''{{צ|עלו זה בנגב}} {{ממ|במדבר|יג|יז}}''' - &quot;''אשתדלו באורייתא ותחמון דהא היא קיימא קמייכו ומנה תנדעון ליה''&quot;.{{ש}} 
'''{{צ|וראיתם את הארץ מה היא וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|יח}}''' - &quot;''תחמון מנה ההוא עלמא, דהא ירותא דאחסנא דאנא עייל לכו בה''&quot;. {{ש}}
'''{{צ|ואת העם היושב עליה}}''' - &quot;''אינון צדיקייא דבגנתא דעדן דקיימן שורין שורין ביקרא עלאה בדרגין עלאין''&quot;. {{ש}}
'''{{צ|החזק הוא הרפה}}''' - &quot;''בה תחמו אי זכו לכל האי כד אתקפו על יצריהון ותברו ליה, אי לא. או כד אתקפו באורייתא למלעי בה יממא וליליא, או אי ארפו ידייהו מנה וזכו לכל האי''&quot;. {{ש}}
'''{{צ|המעט הוא אם רב}}''' - ''&quot;אי סגיאין אינון דאשתדלו בפולחני ואתקיפו באורייתא בגין דזכו לכל האי, אי לא''&quot;

'''{{צ|ומה הארץ השמנה הִוא אם רזה}} {{ממ|במדבר|יג|כ}}''' - מדאורייתא תנדעון מה {{צ|הארץ}} - מה ההוא עלמא! אי אסגי טיבו עלאה ליתבהא, או אי אזעיר מנה כלום. {{ש}}
'''{{צ|היש בה עץ אם אין}}'''  - האית בה אילנא דחיי לעלם ולעלמי עלמין, או אי צרורא דחיי אשתכח בגווה. אם לא.&lt;קטע סוף=דף קנט ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קס|א}}

&lt;קטע התחלה=דף קס א/&gt;'''{{צ|ויעלו בנגב ויבא עד חברון}} {{ממ|במדבר|יג|כב}}'''. {{ש}}
{{צ|ויעלו בנגב}} - בני נשא סלקין בגווה {{צ|בנגב}} - בלבא עצלא - כמאן דאשתדל במגנא בנגיבו. דחשיב דלית בה אגר. חמי דהא עותרא דהאי עלמא אביד בגינה - חשיב דכלא הוא {{צ|בנגב}} - כמה דאת אמר {{צ|חרבו המים}} ומתרגמינן {{צ|נגיבו}}. לבתר {{צ|ויבא עד חברון}} - עד דאתי לאתחברא בה קארי ושאני בה. 

'''{{צ|ושם אחימן ששי ותלמי}}''' - תמן חמי פליגן סגיאין - טמא וטהור, אסור ומותר,  כשר ופסול, עונשין ואגרין. אלין אינון ארחי דאורייתא דקדוקי אורייתא -  
'''{{צ|ילידי הענק}}''' - דאתילידו מסטרא דגבורה. {{ש}} 
'''{{צ|וחברון שבע שנים נבנתה}}''' - אלין אינון שבעין אנפין דאורייתא. שבעין פנים אית לה - לכל סטרא עשרה. {{ש}} 
{{צ|וחברון}} - דא אורייתא. מאן דאשתדל בה אקרי 'חבר'. 'נבנתה שבע שנים'{{הערה|ה&quot;ג [[יהל אור/במדבר/חלק א|הגר&quot;א ביהל אור]]}} - תנינן אורייתא אית לקבל אורייתא. והיינו תורה שבכתב ותורה שבעל פה. והאי  {{צ|חברון}} - מתורה שבכתב נפקת! כמה דאת אמר {{צ|אמור לחכמה אחותי את}} {{ממ|משלי|ז|ד}}. והאי {{צ|נבנתה}} שבע שנין - דבגין כך אקרי {{צ|בת שבע}}. {{ש}}
'''{{צ|לפני צען מצרים}}''' - כמה דאת אמר {{צ|ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים}} {{ממ|מ&quot;א|ה|י}}. 


'''{{צ|ויבאו עד נחל אשכול}} {{ממ|במדבר|יג|כג}}''' - אלין אינון מלי אגדה דרשה, דתליין מסטרא דמהימנותא. {{ש}}
'''{{צ|ויכרתו משם זמורה וגו'}}''' - אולפין מתמן ראשי פרקין ראשי מלין. אינון דבני מהימנותא חדאן במלין ומתברכן מלין בגוייהו, ומסתכלן שרשא חד ועקרא חד, ולא אשתכח בהו פרודא. 

אינון דלא משתכחי בני מהימנותא ולא אולפי אורייתא לשמה - שוין ליה למהימנותא בפרודא. הדא הוא דכתיב {{צ|וישאוהו במוט בשנים}} - בפרודא. {{ש}}
מהו {{צ|במוט}}? כמה דאת אמר {{צ|אל יתן למוט רגלך}} {{ממ|תהלים|קכא|ג}}. 

'''{{צ|ומן הרמונים ומן התאנים}}''' - כלא שוין להני מילי לסטרא אחרא! לסטרא דמינאי! לסטרא דפרודא! {{ש}}
הדא הוא דכתיב '''{{צ|וישובו מתור הארץ}} {{ממ|במדבר|יג|כה}}'''.  {{צ|וישובו}} - תייבין לסטרא בישא ותייבין מארחא דקשוט! אמרי &quot;''מאי אכפת לן! עד יומא לא חמינא טב לעלמא! אעמלנא בה - ביתא ריקם! יתיבנא בקלנא דעמא, ולההוא עלמא מאן יזכי ומאן ייעול לגוויה?! טב לן דלא אטרחנא כולי האי!''&quot; 

'''{{צ|ויספרו לו ויאמרו וגו'}}''' - &quot;''הא אעמלנא ולאינא בגין למנדע חולקא דההוא עלמא''&quot; . {{ש}}
'''{{צ|וגם זבת חלב ודבש היא}}'''  - &quot;''טב הוא ההוא עלמא עלאה כמה דידענא באורייתא -- אבל מאן יכיל למזכי ביה?!''&quot;  {{ש}}
'''{{צ|אפס כי עז העם}} {{ממ|במדבר|יג|כח}}''' - תקיף הוא דלא יחשיב כל עלמא כלל, בגין דיהא ליה עותרא סגיא לאשתדלא ביה. מאן הוא דיזכי בה?! ודאי {{צ|אפס כי עז העם היושב בארץ}} - מאן דבעי למזכי בה בעי - למהוי תקיף בעותרא, כמה דאת אמר {{צ|ועשיר יענה עזות}} {{ממ|משלי|יח|כג}}. 

'''{{צ|והערים גדולות בצורות}}'''. בתין מליין כל טובא דלא יחסרון מכלא. ועם כל דא '''{{צ|וגם ילידי הענק ראינו שם}}''' - בעי גופא תקיף גיבור כארי,  בגין דהיא מתשת חיליה דבר נש לאשתדלא בההוא איסור והתר טמא וטהור כשר ופסול. מאן ייכול לזכאה בה?! 

ועוד - '''{{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}} {{ממ|במדבר|יג|כט}}''' - אי יימא בר נש דאפילו בכל דא יזכי - {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}}! הא יצרא בישא קטיגורא מקטרגא דבר נש דישתכח תדיר בגופא! {{ש}}
'''{{צ|והחתי והאמורי וגו'}}''' - כמה מקטרגי משתכחי תמן, דלא יכיל בר נש למיעל בההוא עלמא כלל! מאן יזכי ליה ומאן ייעול בגויה?! 

במלין אלין {{צ|ויניאו את לב בני ישראל}} {{ממ|במדבר|לב|ט}}. בגין דאפיקו שום ביש עלה. כמה דאת אמר '''{{צ|ויוציאו את דבת הארץ}} {{ממ|במדבר|יג|לב}}'''. 


אינון בני מהימנותא מאי קא אמרי? '''{{צ|אם חפץ בנו יהוה ונתנה לנו}} {{ממ|במדבר|יד|ח}}'''  כיון דישתדל בר נש ברעותא דלבא לגבי קב&quot;ה! לא בעי מנן אלא לבא, ויסתמרון ההוא רשימא קדישא, דכתיב {{צ|ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ}}.&lt;קטע סוף=דף קס א/&gt; 

{{ממ זהר משולב|ג|קס|ב}}

&lt;קטע התחלה=דף קס ב/&gt;אבל '''{{צ|אך ביהוה אל תמרודו}} {{ממ|במדבר|יד|ט}}'''! בעי דלא ימרדון באורייתא! דאורייתא לא בעי עותרא ולא מאני דכספא ודהבא. {{הערה|מוגה כפי גירסת הגר&quot;א ביהל אור - ויקיעורך}}וגופא תבירא אי ישתדל באורייתא ישכח אסוותא בכלא! הדא הוא דכתיב {{צ|רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך}}, וכתיב {{צ|ולכל בשרו מרפא}}.

'''{{צ|ואתם אל תיראו את עם הארץ}}''' - דהא כל אינון מקטרגי אינון מכרזאן ואמרי &quot;''פנו אתר לפלנייא עבדא דמלכא!''&quot;. בגין כך {{צ|אל תיראו}}. 

'''{{צ|כי לחמנו הם}}''' - אינון בגרמייהו מזמנן מזוני בכל יומא לאינון דמשתדלי באורייתא! כמה דאת אמר {{צ|ואת העורבים צויתי לכלכך}} {{ממ|מ&quot;א|יז|ד}}, וכתיב {{צ|והעורבים מביאים לו לחם ובשר}} {{ממ|מ&quot;א|יז|ו}}. 

'''{{צ|סר צִלָּם מעליהם}}''' - מאן {{צ|צִלָּם}}? דא תוקפא דדינא קשיא. מאי טעמא אעדי? משום ד{{צ|יהוה אתנו אל תיראום}} - כלא אעדיאו בגין אורייתא. 

זכאה חולקהון דאינון דמשתדלי באורייתא לשמה - דהא מתקשרי בקב&quot;ה ממש ואקרון 'אחים ורעים'! הדא הוא דכתיב {{צ|למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך}} {{ממ|תהלים|קכב|ח}}:


'''{{צ|ויבאו עד נחל אשכול וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|כג}}'''.{{ש}} 
רבי אבא: אמר כרתו ההוא אשכול. אתו לסלקא ליה - לא יכילו. אתו לנטלא ליה - לא יכילו. אתו כלב ויהושע - נטלו ליה וסליקו ליה ואזדקף על ידייהו! הדא הוא דכתיב {{צ|וישאוהו במוט בשנים}} - {{צ|בשנים}} - באינון שנים יחידן. 

{{צ|זמורה}} מאי קא בעאן? אלא אשכול הוה תלייא ביה, ובעוד דהוה מתחבר באתריה אקרי {{צ|זמורה}}, לבתר קרייה {{צ|מוט}}. דכתיב {{צ|וישאוהו בַמוט}} - ההוא דאשתמודע! ההוא דכרתו! מכאן ידעו יהושע וכלב דאינון אתחזיין למיעל לארעא ולמהוי לון בה חלק ואחסנא. {{ש}}
עד דהוו אתיין - אמלכו עלייהו כלהו. קאים כלב באיבא. אמר: &quot;''איבא! איבא! אי בגינך אנן מתקטלין - מה אנן בחולקך?!''&quot;. מיד קליל גרמיה ויהבו לון. 

ר' אלעזר אמר: לא יהבו לאחרי - דהא כתיב {{צ|וישאוהו במוט}} וכתיב {{צ|בשנים}} - ובכלהו לא הוו שנים כוותייהו. ומכאן אוליף יהושע לבתר דכתיב {{צ|וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים}} {{ממ|יהושע|ב|א}}. והני שנים הא אוקמוה קדמאי. וכד מטו לגבייהו דישראל - יהבו לון, ואינון אשתארו ועבדו גרמייהו שיריים. 

ר' יצחק אמר: כד הוו מטאן לגבייהו דאינון ענקים הוו שוויין ההוא חוטרא דמשה קמייהו ואשתזיבו. ומנלן דההוא חוטרא יהיב לון? הדא הוא דכתיב {{צ|ויאמר אליהם עלו זה בנגב}} {{ממ|במדבר|יג|יז}} - כתיב הכא {{צ|עלו זה}} וכתיב התם {{צ|ואת המטה הזה וגו'}} {{ממ|שמות|ד|יז}}. ובגיניה אשתזיבו. דאי תימא הני ענקייא שבקי לון -- אלא אתו לנסבא לון והוו שוויין לקמייהו ההוא חוטרא  ומשתמטי מקמייהו. 

רבי יהודא אמר: מסורת שמא קדישא מסר לון משה. ובגיניה אשתזיבו מנייהו! 


רבי חייא אמר: תלת שמהן אקרון: '''נפילים  ענקים  רפאים'''. וכלהו אורכי יומי. 
* '''נפילין''' אקרון בקדמיתא. 
* לבתר כד אתחברון בבנת בני נשא ואולידו מנייהו - אקרון '''ענקים'''. 
* לבתר דהוו אזלי ושטאן בהאי עלמא ומתרפיין מההוא דלעילא - אקרון '''רפאים'''. 

אמר ר' יהודה: והא כתיב {{צ|הרפאים יחוללו}} {{ממ|איוב|כו|ה}}, {{צ|רפאים יחשבו אף הם כענקים}} {{ממ|דברים|ב|יא}}!? 

אמר ליה: הכי הוא! בגין דענקים אתו מהאי סטרא ומהאי סטרא ואתיאשו יתיר בארעא - כדין רפאים{{הערה|ה&quot;ג הגר&quot;א ביהל אור}}. ומנייהו נפקי. והוו אורכי יומי. וכד מתחלשי - אתחלש פלגות גופא ופלגות קאים. כיון דפלגות גופא הוה מית - הוו נסבי עשבא מעשבי ברא, ושדיין לפומייהו ומיתו. ובגין דאינון בעאן לקטלא גרמייהו אקרון {{צ|רפאים}}. 

אמר ר' יצחק: שדיין גרמייהו בימא רבא וטבען ומתין. הדא הוא דכתיב {{צ|הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם}} {{ממ|איוב|כו|ה}}. &lt;קטע סוף=דף קס ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קסא|א}}


&lt;קטע התחלה=דף קסא א/&gt;ר' שמעון אמר: אלמלא הוו עיילין ישראל לארעא  באומנא דלישנא בישא - לא הוה קאים עלמא רגעא חד! מאן אומנא דלישנא בישא? -- נחש! ורזא דמלה מדאתא נחש על חוה אטיל בה זוהמא. 

אמר ר' שמעון: ועל כלא מחל קב&quot;ה בר מן לישנא בישא, בגין דכתיב {{צ|אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו}} {{ממ|תהלים|יב|ה}}{{הערה|גרסינן עפ&quot;י הגר&quot;א ביהל אור - ויקיעורך}}. כל שכן הכא דאפיקו לישנא בישא על כלא! כביכול כיון דאפיקו על ארעא קדישא - כאילו אפיקו עליה! בגין כך קני קב&quot;ה על דא.  

תא חזי כמה עבד ההוא לישנא בישא! גזר על אבהתנא דלא ייעול לארעא, ומיתו אינון דאמרו, ואתגזר בכיה לדרי דרין, וקאימו ישראל כלהו לאשתצאה מעלמא אלמלא בעותיה דמשה:


'''{{צ|ויספרו לו ויאמרו וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|כז}}'''. {{ש}}
אמר רבי חייא: מאי שנא הכא {{צ|ויספרו}}, ולא כתיב &quot;ויגידו&quot; או &quot;ויאמרו&quot;? אלא כל חד אוליף מלה בלחודוי! {{ש}}
{{צ|ויגידו}} - בכל אתר רמז קא רמיז בחכמתא והא אתמר. {{ש}}
{{צ|ויאמר}} - אמירה בעלמא. {{צ|ויאמרו}} - הרהורא דלבא. {{צ|ויאמרו}} - תפקידתא. והא אוקימנא בכמה אתר. {{ש}}
{{צ|ויספרו}} - פרישותא דמלה בכל אתר. 

'''{{צ|באנו אל הארץ}}''' - &quot;הלכנו&quot; מבעי ליה!? אלא {{צ|באנו}} - עאלנא לתמן לההיא ארעא דהוית משבח בכל יומא, והוית אמרת דלית דכוותה. 

'''{{צ|וגם זבת חלב ודבש היא}}''' - רבי יצחק אמר מאן דבעי למימר כדיבא - אמר מלה דקשוט בקדמיתא בגין דיהמנו ליה כדבוי. 

רבי חייא אמר: הכי אמרו! עאלנא לההיא ארעא דהוית משבח לה כל יומא ואמרת דלית דכותה, וארימת שבחא על כלא -- ולאו הכי! דהא '''{{צ|זה פריה}}''' - אתכלא חד מאינון זעירין קטפו. {{ש}}
אמרו: &quot;''אי לדא אחסין קב&quot;ה לישראל וסבלו כל אינון עקתין וליאותין - הא בארעא דמצרים אית אתכלין ואיבין דארעא יתיר על חד תרין!''&quot;

'''{{צ|אפס כי עז העם}} {{ממ|במדבר|יג|כח}}''' - אורחיה דעלמא דאינון גברין מגיחי קרבא יתבין לבד לאסתמרא ארחין, והכא - אפילו אינון בני מתא תקיפין גבורין! {{ש}}
'''{{צ|והערים בצורות}}''' - דאפילו כל מלכין דעלמא יתכנשו עלייהו - לא יעבדון בהו פגימותא! 


אמר רבי יוסי: כל מה דאמרי - בלישנא בישא אמרו! וקשיא מכלהו דכתיב {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}}! לבר נש דנשכיה חויה. כד בעאן לאגזמא ליה אמרי &quot;''הא חויא הכא!''&quot;. {{ש}}
ר' אבא אמר: ודאי דא קשיא מכל מה דאמרי! כלומר ההוא דאגח קרבא בכלא - הא הכא זמין! ובאן אתר? '''{{צ|בארץ הנגב}}''' - דהא הוא אתר לאעלאה ביה. {{ש}}
מיד '''{{צ|ותשא כל העדה ויתנו את קולם}}''' - קביעו בכיה לדורות לעלמין בההוא ליליא. 


אמר רבי יוסי: עיטא נסיבו על כלא לאפקא שום ביש. מאי על כלא? על ארעא ועל קב&quot;ה! {{ש}}
אמר רבי יצחק: על ארעא - תינח, על קב&quot;ה - מנין? {{ש}}
אמר ליה: משמע דכתיב {{צ|אפס כי עז העם}} - מאן יכיל בהו! {{צ|כי עז העם}} דייקא, וכתיב {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}}. כדין גרמו כל האי כמה דאתמר. ובעא קב&quot;ה לשיצאה לון מן עלמא. הדא הוא דכתיב {{צ|ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו וגו'}} {{ממ|תהלים|קו|כג}}:


'''{{צ|ועתה יגדל נא כח אדני}} {{ממ|במדבר|יד|יז}}'''. {{ש}}
ר' אחא ור' יוסי אמרי: זכאי אינון ישראל מעמין עכו&quot;ם דעלמא! דקב&quot;ה אתרעי בהו, ואתכני בהו, ואתפאר בהו! דהא עלמא לא אברי אלא בגיניהון דישראל דישתדלון באורייתא! בגין דחד בחד אתקשרן, וישראל לתתא בהאי עלמא אינון קיומא דיליה וקיומא דכל שאר עמין. אימתי? בזמן דעבדי רעותא דמאריהון. 

תא חזי כד ברא קב&quot;ה בר נש בעלמא - אתקין ליה כגוונא עלאה  ויהב ליה חיליה ותוקפיה באמצעיתא דגופא, דתמן שריא לבא דהוא תוקפא ומזונא דכל גופא.{{הערה|ה&quot;ג עפ&quot;י הגר&quot;א ביהל אור (המתוק מדבש)}} &lt;קטע סוף=דף קסא א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קסא|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קסא ב/&gt;ואתקין שייפי דגופא סחרניה דלבא, ולבא שארי באמצעיתא דכל גופא. וכל אינון שייפין אתזנו מההוא לבא דהוא תוקפא דכלא וכלא ביה תליין. וההוא לבא אתקשר ואתאחד במוחא עלאה דשריא לעילא. 

תא חזי כד ברא קב&quot;ה עלמא  
* אסדר לְיַמא דאוקינוס דאסחר כל ישובא דעלמא, 
* וישובא דכל שבעין אומין כלא אסחר לירושלם. 
* וירושלם באמצעיתא דכל ישובא שריא. 
* והיא אסחרא להר הבית 
* והר הבית אסחר לעזרות ותנינן לית ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלחודייהו
* ואינון עזרות סחרן ללשכת הגזית, דתמן סנהדרי גדולה יתבין  
* ולשכת הגזית אסחר לאולם 
* ואולם להיכל 
* והיכל לבית קדש הקדשים 
* דתמן שכינה שריא, וכפרת וכרובים וארון. והכא הוא לבא דכל ארעא ועלמא! ומהכא אתזנו כל אינון אתרי דישובא דאינון שייפי דגופא. 

ולבא דא אתזן ממוחא דרישא, ואתאחיד דא בדא. הדא הוא דכתיב {{צ|מכון לשבתך פעלת יהוה}} {{ממ|שמות|טו|יז}}. 


כגוונא דא לעילא  ברזא יקירא סתימאה! ימא עלאה לקביל דא - דאית לעילא ימא מן ימא וימא מן ימא.{{ש}}
תא חזי 
* נהר דינור אסחר לכמה משריין, 
* ואינון שבעין סטרין גליפין משבעה דליקין. 
* ואינון סחרן לאינון שמשי דלגו מנייהו. 
* ואינון סחרין לארבע רתיכין 
* ואינון סחרן לההיא קרתא קדישא דרביעא עלייהו. ותאנא תמן עזרות לגו מעזרות, ולית ישיבה בעזרה דתמן אלא למלכיהון דבית דוד בלחודייהו, ותמן משתכחי ויתבי. 
* וסנהדרי גדולה משתכחי תמן בלשכת הגזית, 
* וההוא בי דינא עלייהו דמשמש לאתר דמשמש, 
* ודינא אתיהיב מתמן לקדישין עליונין 
* עד דמטא לאתר דאקרי קדש הקדשים דביה כלא 
* ותמן הוא לבא שרייא {{ש}}
ודא אתזן מן מוחא דלעילא ואתאחיד דא בדא. 

כגוונא דא לעילא לעילא! ואיהו ברזא דמלכא עלאה ברזא יקירא סתימאה! {{ש}}
עד דאשתכח דכלא אתזן ממוחא עלאה סתימאה דכלא. וכד יסתכלון מלי - כלא אתקשר דא בדא ודא בדא! 

תא חזי כד אנהיר עתיקא סתימא במוחא, ומוחא אנהיר ללבא - כדין אקרי {{צ|נעם יהוה}}. והא אוקימנא. {{ש}}
ודא הוא '''{{צ|כח אדני}}''' - ההוא חילא דאתי מעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין. {{ש}}
'''{{צ|יגדל נא}}''' - דיתרבי ויסגי לעילא לעילא ויתנגיד ויתמשך לתתא. 
'''{{צ|כאשר דברת}}''' - כמה דאוקמוה 
'''{{צ|לאמר}}''' - למילף מהכא כל דרין בתראין לעלם ולעלמי עלמין  למימר לדא בשעתא דעקתא, למימר דא בשעתא דרווחא.{{ש}}
ומאי הוא? '''{{צ|יהוה ארך אפים וגו'}}'''. והא אוקימנא מלי. 


אמר ר' יצחק: 'אמת' אמאי סליק מכאן? 
אמר רבי חייא: אינון גרמו ליה דאסתליק מכאן! דהא בשקרו דברו גרמייהו. בההוא מדה דבר נש מודד - בה מודדין ליה! וכן שאר אחרי אסתלקו - דלא יכיל משה למימרינהו בגין דאינון גרמו. 

'''{{צ|סלחתי כדבריך}}''' - {{צ|כדבריך}} ממש! והא אתערו חברייא, והא אתמר:


===[מעשה דר' שמעון וחבריו ור' אילאי]===
{{קטן|'''[אמר המגיה: כך מצאתי בהעתקות אשר לפני. ומתוך הלשון נראה שחסר התחלת המאמר. וגם במקומות אחרים ממנו חסר. ועם כל זה לא רציתי להשמיטו מן הספר להגדיל תורה ולהאדיר]'''}}

{{להשלים}}

...דא עם דא מה דלא הוו יכלין למללא מקדמת דנא. {{ש}}
נפקו מההיא פתחא ויתבו בגנתא תחות אילנין. {{ש}}
אמרו דא לדא: &quot;''כיון דאנן הכא וחמינן כל דא - אי נמות הכא - ודאי ניעול לעלמא דאתי!''&quot; {{ש}}
יתבו. שינתא נפלת עלייהו ודמכו. {{ש}}
אדהכי הא ההוא ממנא אתא ואתער לון. &lt;קטע סוף=דף קסא ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קסב|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קסב א/&gt;אמר לון: &quot;''קומו! פוקו לגו פרדס דאברא!''&quot; 

נפקו. חמו לאלין מארי מקרא דהוו אמרי בההוא קרא:{{ש}}
{{צ|במדבר הזה יתמו}} - הא באתר אחרא לא! {{צ|ושם ימותו}} - הא באתר אחרא לא! ודא בגופין - אבל בנשמתין לא, כגוונא דבני גנתא. 

אמר לון ההוא ממנא: &quot;''פוקו!''&quot; {{ש}}
נפקו בהדיה. {{ש}}
אמר לון: &quot;''שמעתון מדי לגו ההוא דרגא?''&quot; {{ש}}
אמרו: &quot;''שמענא דהא חד קלא הוה אמר {{צ|מאן דפסק - יתפסק. מאן דקצר - יתקצר. מאן דקצר - יתארך}}''&quot;. {{ש}}
אמר לון: &quot;''ידעתון מאי האי?''&quot; {{ש}}
אמרו: &quot;''לא''&quot;. 

אמר לון: חמיתון ההוא נשרא רברבא וההוא ינוקא דקא מלקט עשבין - ר' אילעאי דנציבין הוא - הוא ובריה! ומטא הכא וחמא הוא וינוקא בריה מערתא דא. כיון דעאלו לגו חשוך - לא יכילו למסבל ומיתו. 

וההוא ינוקא בריה קיימא בכל יומא קמיה דבצלאל בשעתא דנחית ממתיבתא עלאה. ואמר קמיה תלת מלין עד לא יפתח בצלאל ברזין סתימין דחכמתא - דכל מלוי רזין סתימין אינון ד{{צ|עין לא ראתה אלהים זולתך}}. 
* האי  דאמר {{צ|מאן דפסק יתפסק}} - מאן דפסק מלין דאורייתא על מלין בטלין - יתפסקון חיוהי מהאי עלמא, ודיניה קיימא בההוא עלמא! 
* {{צ|מאן דקצר יתקצר}} - מאן דקצר אמן ולא מאריך ביה גו נייחא - יתקצר מחיין דהאי עלמא. 
* {{צ|מאן דקצר יתארך}} - מאן דאמר {{צ|אחד}} אצטריך לחטפא אל&quot;ף ולקצרא קריאה דילה, ולא יעכב בהאי את כלל. {{ש}}
ומאן דעביד דא - יתארכון חייו. 

===קטע זמני לפרשת שלח===
אמרו ליה: תו אמר: {{צ|תרין אינון - וחדא אשתתף בהו. ואינון תלתא. וכד הוו תלתא - אינון חד}}. {{ש}}
אמר לון: אלין תרין שמהן דשמע ישראל דאינון '''{{צ|יהוה יהוה}}'''. '''{{צ|אלהינו}}''' אשתתף בהו, ואיהו חותמא דגושפנקא אמת. וכדו מתחברן כחדא - אינון חד ביחודא חדא. 


תו אמר: {{צ|תרין אינון וחד אתהדר. כד שליט - טאס על גדפי רוחא ושאט במאתן אלף ואתטמר}}. {{ש}}
אמר לון: אלין תרין כרובים דהוה רכיב בהו קב&quot;ה. ומן יומא דאגניז יוסף מאחוי אגניז איהו (ס&quot;א חד) ואשתאר חד לגבי בנימין הדא הוא דכתיב {{צ|וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח}} {{ממ|תהלים|יח|יא}}  {{ממ|ש&quot;א|כב|יא}}. ואגניז במאתן אלף עלמין ואתטמר ההוא דרכיב עליה דאינון מאתן אלף גניזין אינון דיליה בריך הוא פוקו מהכא זכאין אתון. נפקו יהב לון ההוא ממנא וורדא (ס&quot;א אחרא) חדא ונפקו. כד נפקו אסתים פום מערתא ולא אתחזי כלל. חמו ההוא נשרא דהוה נחית מההוא אילנא ועאל גו מערתא אחרא. ארחו אינון בההוא וורדא ועאלו תמן אשכחו ההוא נשרא אפום מערתא אמר לון עולו זכאי קשוט חברין דהא לא חמינא חדוה דחברותא מן יומא דאנא הכא אלא בכו. 

עאלו מאטו לפרדס אחרא וההוא נשרא בהדייהו כד מטו לגבי אינון מאריהון דמשנה אתהדר ההוא נשרא בדיוקנא דאדם בלבוש יקר מנהרא כוותייהו ויתיב עמהון כחדא אמר לאינון דיתבי הבו יקר למארי מתניתא דאתו הכא דהא מאריהון אחמי לון פליאן רברבן הכא. 
אמר חד מנייהו אית בכו סימנא. 
אמרו הין. אפיקו תרין ורדין וארחו בהו אמרו תיבו מארי מתיבתא תיבו זכאי קשוט אחידו בהו ויתבו. בההיא שעתא אולפו תמן תלתין הלכות דלא הוו ידעי מקדמת דנא ורזין אחרנין דאורייתא. אהדרו לגבי אינון מארי מקרא אשכחו דהוו אמרי {{צ|אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם}}. {{צ|אני אמרתי}} בשעתא דאקדימתון עשיה לשמיעה דהא {{צ|אלהים אתם וגו'}} כיון דאמשכתון בתר יצר הרע {{צ|אכן כאדם תמותון וגו'}} מה מיתתו של אדם אחית ליה לעפרא בגין דיתמחי ההוא יצר הרע די בגויה וההוא יצר הרע איהו דמית הואתעכל בגויה. &lt;קטע סוף=דף קסב א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסב|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסב ב/&gt;אמר ההוא סבא דעלייהו אוף הכא כתיב {{צ|ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה}} {{ממ|במדבר|יד|לב}}. מאי {{צ|פגריכם}}? דא יצר הרע כליל דכר ונוקבא חסרונין דאית בכו דיצר הרע נחית תדיר לחסרונא ולא סליק. בקדש מעלין ולא מורידין במסאבו מורידין תדיר ולא מעלין. ועל דא אקרון פגריכם חסרונין דלכון כמה דאת אמר {{צ|אשר פִּגרו מעבור את הנחל וגו'}} {{ממ|ש&quot;א|ל|י}} סופא דקרא אוכח דכתיב {{צ|יפלו}} ולא &quot;תפלו&quot;. ועל דא {{צ|במדבר הזה יתמו}} אינון פגרים {{צ|ושם ימותו}} בגין דרעותא דקב&quot;ה לשיצאה להני פגרים מעלמא לעלם. 

אמר להו רבי אילאי זכאי קשוט עולו ותחמו דהא רשו אתמסר לכו למיעל עד ההוא אתר דפרוכתא פריסא זכאה חולקכון קמו ועאלו גו דוכתא חדא והוו תמן מאריהון דאגדה ואנפיהון מנהרן כנהירו דשמשא אמרו מאן אלין אמר להון אלין מאריוהן דאגדה חמאן בכל יומא נהירו דאורייתא כדקא יאות. קיימו ושמעו כמה מלין חדתין באורייתא לא אתיהיב לון רשו למיעל לגוייהו 
אמר ליה ר' אילאי עולו לדוכתא אחדא ותחמו. 
עאלו לגו גנתא אחרא וחמו אוף הכי כראן קברין ומיד מתין ומתהדירן חיין בגופין מנהרן קדישין 
אמרי ליה מאי האי 
א&quot;ל דא עבדי בכל יומא ומיד דשכבי מתעכלא ההוא זוהם בישא דקבילו בקדמיתא וקיימין מיד בגופין חדתין מנהרין באינון גופין קדישין דקיימי על טורא דסיני כגוונא דאתון חמאן קיימו כלהו על טורא דסיני בגופין בלא לכלוכא כלל כיון דאמשיכו עלייהו יצה&quot;ר אתהדרו בגופין אחרנין דגופין קדמאין גופין נוכראין הדא הוא דכתיב {{צ|ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב}} {{ממ|שמות|לג|ו}}. קלא אתער זילו אתכנשו הא אהליאב קאים על קיומיה וכל אינון קתדראין קמיה לשעתא פרחו כלהו ולא חמו מדי אשתארו בלחודייהו תחות אילנין דגנתא חמו פתחא אחרא עאלו תמן חמו היכלא חדא עאלו ויתיבו תמן. תרין עולימין הוו תמן. זקפו עיינין. וחמו חד משכנא מדקמא בכל זיני ציורין וגוונין דעלמא ועליה פריס פריסא דנהורא מנצצא דלא יכלין עיינין לאסתכלא (וכפום תרין מלין חמו גו ההוא משכנא עד אתר פרוכתא פריסא דלא חמו) מתמן ולהלאה לא. חמו כלום. ארכינו אודנין ושמעו חד קלא דהוה אמר בצלאל רביעאה איהו לנהורין עלאין. יוסף רביעאה איהו גו נהורין דאדם קדמאה סליקו דלעילא חביבא דכלא. עליה כתיב {{צ|ונסכו רביעית ההין בקדש וגו'}} {{ממ|במדבר|כח|ז}} מאן דיסתכל וחמי יסמון עיניה. מאן דלא יסתכל חמי ואתפתח. אילנא דתמני סרי כד כפיף יזקוף ויתקיים. אי לא כפיף חויא בישא אכיל ליה. מאן דעאל ותרין כרובין לגו רעותיה אתעביד. מאן דמעיין רחיק מרעותיה. קרבנא דרביא שלים לאתקבלא. פסק ההוא קלא אמרו אינון תרין עולימין סימנא אית בגוייכו אמרו הין אפיקו אינון תרין ורדין ארחו בהו אמרו תיבו עד דתשמעון תרין מלין ברזין עתיקין מגו מארי מתיבתא ויהון תדיר ברזא בגוייכו אמרו הן. אמר רבי שמעון כל הני מלין וכל מה דחמו כתבו וכד מטו הכא הוה כתיב {{צ|אשמרה דרכי מחטוא בלשוני}} {{ממ|תהלים|לט|ב}}. ואנא שאילנא לאבי אבא כמה הוו אינון תרין מלין ואמר לי חייך ברי אינון תרין מלין באנו עלמין וחריבו עלמין מאן דאשתמש בהו. כיון דשמעו אלין תרין מילין אמרו אינון ינוקי פוקו פוקו לית לכו רשותא יתיר למשמע. אפיק חד מנייהו תפוח אחד ויהב לון ואמר ארחו בדא ארחו ביה ונפקו ומכל דחמו לא אנשו כלום. נפקו הא ממנא אחרא אתא אמר לון חברייא ר' אילאי שדרני לכו תוריכו ליה הכא אפום מערתא והוא ייתי ויודע לכו מלין עלאין דלא ידעתון. דאיהו תבע מגו &lt;קטע סוף=דף קסב ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסג|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסג א/&gt;מתיבתא דיהא ליה רשו לגלאה לכו מלין. נפקו בהדיה ואוריכו אפום מערתא והוו מהדרן מלי דא לדא מכל מה דחמו ואולפו תמן. אדהכא הא ר' אילאי אתא נהיר כשמשא א&quot;ל אורייתא חדתא שמעתא. אמר לון ודאי ורשו יהבו לי למימר לכו מלי. אתחברא כחדא אפום מערתא ויתבו, אמר לון זכאין אתון דאחמי לכון מאריכון כגוונא דעלמא דאתי והא לית לכו דחילו ואמתנו אמרו ודאי הא אתנשי מנן ארחא דבני נשא ותווהא איהו על כל מה דחמינן בהאי טורא אמר לון חמיתון אלין טוריא כלהו ראשי מתיבתי לעמא דא דבמדברא. וזכו השתא מה דלא זכו כד הוו בחיין. ואלין רישי מתיבתי כלהו בריש ירחי ושבתי ומעדייא מתכנשי לגבי טורא דאהרן כהנא ומתערי לגביה ועאלין גו מתיבתא דיליה ומתחדשן תמן בדכיו דטלא קדישא דנחית על רישיה ומשח רבו דנגיד עליה ועמיה מתחדשן כלהו בחדושין דרחימין דמלכא קדישא עד דאקרי הכא מתיבתא דרחימותא ואיהו נטיל בכל מתיבתא בטמירו דקיק מתעפפן כנשרין גו מתיבתא דנהורא ואיהי מתיבתא דמשה וכלהו קיימי לבר ולא עאלין לגו בר אהרן בלחודוי וכפום שעתא אקרון בשמא. ולית מאן דחמי ליה למשה דהא ההוא מסוה ראנפוי פריס קמיה ושבע ענני יקר סחרניה. אהרן קאים גו פרגודא דלתתא מן משה ופרגודא פסיק ולא פסיק בגוייהו וכל רישי מתיבתי לבר מפרוכתא דפרגודא דא. וכל שאר לבד מאינון עננין וכפום חדושי דנהירו דאורייתא דאתנהרא הכי מנהרן אינון עננין ואתקלישו בדקיקו דנהורא עד דאתחזי ההוא מסוה ומגו ההוא מסוה חמאן נהורא דנהיר יתיר מכל נהירין דעלמא ואינון אנפי משה. אנפוי לא אתחזון כלל ולית מאן רחמי לון בר ההוא נהירו דנפיק מגו ההוא מסוה בתר כל אינון עננין. משה אמר מלה סתם לאהרן ואהרן פריש לרברבי מתיבתי. במה פריש בכל אינון מבועין אסתימו מניה כד מטא זמניה דיהושע. והשתא איהו מהדר לון. בכמה פליאן ומקורין ומבועין ונחלין דנבעין מכל מלה ומלה. כל נשין זכיין דהאי דרא אתאן למרים אוף הכא בהני זמנין וכדין סלקין כלהו כתמרות עשן גו מדברא דא. וההוא יומא אקרי יומא דהלולא. נשין בלילי שבתות ובללי יומין טבין כלהו אתאן לגבי מרים וידעין אשתדלותא בידיעו דמארי עלמא. זכאה דרא דא מכל דרין דעלמא. נפקי ממתיבתא דמשה ופרחי לגבי מתיבתא דרקיעא ואינון דאתחזון פרחי לגבי מתיבתא עלאה על ההוא דרא כתיב {{צ|אשרי העם שככה לו אשרי העם שיהוה אלהיו}} {{ממ|תהלים|קמד|טו}}:


פתח ר' אילאי ואמר {{צ|תמים תהיה עם יהוה אלהיך}} {{ממ|דברים|יח|יג}}. מה בין '''תם''' ל'''תמים'''? באברהם כתיב {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} {{ממ|בראשית|יז|א}}. יעקב דאשתלים יתיר כתיב ביה {{צ|ויעקב איש תם}} {{ממ|בראשית|כה|כז}}. אמאי אקרי {{צ|איש תם}}? בגין דלא אשתאר ביה פסולת כלל דהא פריעה הוה ביה. כמה אתפרע (ס&quot;א פריעה הוה ביה דאתפרע) ואתדכי מההוא פסולת. בגין דההוא אתר דאתקיף לפסולת דלגו אתר דפריעה שארי איהו שור דיוקנא דשמאלא דכרסיא דיליה. וההוא שור אקרי שור תם דהא רתיכא דכרסיא רשימא דברית אית ביה ועל דא האי שור אקרי תם ויעקב אחיד ביה בגוויה ובהאי שור עביד פריעה ואעבר זוהמא דפסולת כלא. במתניתא דבצלאל כתיב {{צ|ויזכור אלהים את רחל}} {{ממ|בראשית|ל|כב}}. בשרה כתיב 'פקידה' וברחל כתיב 'זכירה'. אמאי? בגין דזכור אתרשים ביעקב דאיהו ברית שלים כד אתעביד (ס&quot;א אתייליד) יוסף. ובמה כד נטל שור בהדיה דלא יתקיף לסטרא אחרא. ובגין כך אתקרי יוסף {{צ|בכור שור}} - בכור דההוא שור &lt;קטע סוף=דף קסג א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסג|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסג ב/&gt;דנטל יעקב בכור שורו ודחי לההוא שור. שור תם ויעקב איש תם רבון ושליט מאריה דביתא דההוא שור תם שארי בגוויה בגין דאית שור מועד בסטר ערלה פריעה. וכמה גרדיני נימוסין נפקין מניה עד דרגא בתרייתא דאקרי שאי&quot;ה ההוא דאפיל ביתין דעלמא דלא דיירין בהו בני נשא. וכלהו נפקי מההוא שור מועד. ודא בחבורא דחמור בישא ובגין כך לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. בגין דלא לאתערא להו ובההוא מתיבתא דבצלאל וכן בתרין מתיבתי {{צ|ויעקב איש תם}} - בעלה דההוא תם. ומאן איהו א' רזא דו&quot;ו וכד הוו כלל דכר ונוקבא כחדא שלימו דכלא. אברהם לא אתפקד על פריעה וכד עאל עאל להאי תם ולגו דרגין דיליה דאקרון כחדא ים והיינו תמים לבתר אסתלק אברהם ועאל לגו ואתקשר עם ימינא עלאה. תמים תהיה עם יהוה אלהיך ודאי כמה דאיהו תמים כללא חדא אוף אנת תהא עמיה תמים עמיה ודאי. במה אתעביד בר נש תמים דיהא ת&quot;ם ים. תם כמה דאתמר. י&quot;ם כל אינון דרגין קדישין דיליה אקרון י&quot;ם ולא אתפרשן מניה לעלמין. אוף אנת כגוונא דא לאעדאה מנך דרגין נוכראין ולאתקשרא בתמים למיהוי בך דרגין קדישין רזא דים ודרגא קדישא. ת&quot;ם לקבלא א' רזא דיעקב. בר נש אצטריך למהוי בכל יומא ת&quot;ם י&quot;ם כגוונא דא ממש. השתא פריש מאן דפריש במתיבתא דסיהרא קדישא שפירא איהו בחוורו וכל גוונין מנצצן בה ומרקמן ואיהו כההוא שפירו וחוורו דשמשא מש ובההוא ימא דילה גו שבעין שנין נפקא נונא חדא ואפיק מניה גוון תכלת ואיהי נטלא גוון דא ותקינת ליה ואתחפייא לבר בהאי גוון. לאו דהאי גוון לבושא דילה דהא שש וארגמן לבושה אבל חופאה דלבר האי גוון הוא. כגוונא דא הוה משכנא דכוליה בשפירו מרקמא לגו ולבתר ופרשו בגד כליל תכלת. מ&quot;ט בגין דתחות ים דא אית מצולות י&quot;ם כלל דכר ונוקבא ואית לון עינא בישא לאסתכלא וכד מסתכלין זמין לעינייהו גוון תכלא ולא יכלא עינייהו לשלטאה ואיהי אתתקנת לגו בכל גוונין מרקמן כדקא יאות מתחחמן לד' סטרין דעלמא. 

כגוונא דא בר נש דלביש ציצית אתעביד בכל יומא תמים. ת&quot;ם בד' כנפים מתקנן כדקא יאות י&quot;ם בההוא תכלת דנונא דשבעין דרגין דימא סטרא בישא כד אסתכל בהאי בר נש לא יכיל לאבאשא ליה בעינא בישא. וכדין איהו תם י&quot;ם עם יהוה אלהיו ממש בתקונא חדא איהי לעילא ואיהו לתתא. לבתר אסתלקת איהי גו' דרגין עלאין. אוף הכי בר נש אסתלק איהו לבתר בתפלין גו דרגין עלאין. ועל דא {{צ|תמים תהיה עם יהוה אלהיך}}. עמיה ודאי. ודאי בשעתא חדא ברגעא חדא איהי אתקנת לעילא ובר נש אתקן לתתא. 

א&quot;ר אילאי כל אלין דהכא כגוונא דא מתקנן למהוי כל חד תמים עם יהוה. ועל רזא דא במדבר הזה יתמו אי תימרון דכד אתמר לביש אתמר הכי הוא ודאי דהוה לון למהוי כל חד תמים עם יהוה בארעא קדישא אתר דיהוה שארי תמן למהוי אפין באפין כחדא עמיה והשתא כל חד הוי תמים במדברא דא לבר אתר רחיק מתמן דלא יסתכל אנפין באנפין בהדיה למהוי עם יהוה כדקא יאות. ושם ימותו כמה דחמיתון דעבדין בכל יומא. זכאה חולקכון חברייא קדישין דזכיתון לכל האי. הני תרי מערתי אחרנין דילכו דלא תשכחו כל דא תמן דאינון גו מתיבתא דמשה. יתבי מרחיק ועל דא כתיב במשה ענו מאד מכל &lt;קטע סוף=דף קסג ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסד|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסד א/&gt;האדם. ונביאה עלאה. קביל לון למתיבתא דיליה מיומא דשארי למחמי כל דא עד ההיא שעתא שבעה יומין. והא לא הוו מסתכלן בהאי עלמא כלום. אמר לון רבי אילאי זכאין קדישין אימא לכו מלין דשמעתון ומלה קדמאה כד תנדעון מדידו דמשחתא בשמא גליפא מפרש תנדעון (ואע&quot;ג) דבצלאל רביעאה איהו דנהורין עלאין דכתיב {{צ|ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת}} {{ממ|שמות|לא|ג}}. מאן דלא אסתכל חמי ואתפתח. מאן דלא אסתכל באינון תלת מלין טמירין מה לעילא מה לתא וכו' זמין איהו לאתפתחא באורייתא ולפקחא עיינין בה אילנא דתמני סרי. שדרתו דבר נש כד כפיף קמי מאריה יזקוף ויתקיים לתחיית מתייא. אי לא כפיף במודים אתעביד חויא ולית ליה תקומה לההוא זמנא. מאן דעאל בין תרין כרובים לגו. מאן דעאל שיעור תרין פתחין לגו בי כנשתא אתדבק במאריה ורעותיה אתעביד. מאן דמעיין בצלותיה ואסתכל בה רחיק מרעותיה דשאיל. קרבנא דרביא כד קרב בר נש בריה לבי ספרא או למילה דא קרבנא שלים לאתקבלא. מכאן ולהלאה רחימין. זילו. אלעזר ברי שפיר קאמרת כפום מה דאוליפת. אבל ח&quot;ו דאע&quot;ג דרחל הות עקרא בההוא זימנא יעקב חכים הוה. ואלמלא לא ידע יעקב דלאה אנחתיה לא קביר לה במערתא לאתחברא בהדיה בחבורא חדא ויהא קביר לה לבר מארעא. אבל ללאה אעיל לה גו ארעא ולרחל שוי לבר. מית יעקב אתקבר בגווה בחבורא חדא כמה דעבדו כל שאר אבהן אוף הכי אדם. מתה חוה בקדמיתא אתקברת תמן. ותמן ידע אדם דהאי דוכתא אתחזי ליה. מית אדם אתקבר בגווה בחבורא חדא. מתה שרה אתקברת תמן וחוה חמאת וחדאת לקבלה וקמת וקבלה לה. שיעורא דחוה לגבי שרה שיעורא דתרין אמין ולא יתיר. מת אברהם אתקבר לגבי שרה בחבורא חדא. מתה רבקה אתקברת תמן ושרה חמאת וקמת וקבלה לה. מת יצחק אתקבר בהדה בחבורא חדא. מתה לאה אתקברת תמן ורבקה חמאת וקמת וקבלה לה. מת יעקב אתחבר בהדה בחבורא חדא. וכלהו דכר ונוקבא כחדא בחבורא חדא. סדורא דלהון היך שכני נשין לגבי נשין ודכורין לגבי דכורין אדם ברישא חוה סמיך ליה. שרה לגבי חוה. אברהם סמיך לשרה. יצחק סמיך לאברהם. רבקה סמיך ליצחק. לאה סמיך לרבקה. יעקב סמיך ללאה. אשתכח אדם בסטרא דא יעקב בסטרא דא. דא רישא ודא סיפא. בספרא דשלמה מלכא איהו כדקא יאות והכי הוא אדם וחוה בקדמיתא. ושרה ואברהם סמיך לון. יצחק ורבקה לזויא אחרא בארח מישר בשורה חדא. יעקב ולאה באמצעיתא ואינון נשין לגבי נשין. ודכורין לגבי דכורין. ואדם וחוה שרה ואברהם יעקב ולאה. רבקה ויצחק. אדם בסטרא דא ויצחק בסטרא דא ויעקב באמצעיתא. יצחק לגבי אבוה לאו ארח עלמא. ועכ&quot;ד יעקב אצטריך באמצעיתא. ובכל אינון זוגין כמה דאתקברו הכי יקומון והכי ישתכחון. לאה תחדי בחדי משיח בריה דדוד דנפיק מנה לגו. רחל תחדי בהדי משיח בריה דיוסף דנפיק מנה לבר מירושלם וכלא לדוכתייהו אלין הכא ואלין הכא דאינון (ס&quot;א מגדלין) מרגלאן דאבן טבא כלהו. בין כלהו מגדלין אית חד מגדל דאבן טבא באמצעיתא. ודא סליק לרום רקיעא ולא אתחזי השתא עד ההוא זמנא דיתגלי. רב מתיבתא חמא ליה והוה רשים ביה לעילא האי קרא מגדל עז שם יהוה בו ירוץ צדיק ונשגב. ופריש רב מתיבתא קרא דא מגדל עז דא כנסת ישראל &lt;קטע סוף=דף קסד א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסד|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסד ב/&gt;בו ירוץ צדיק ביה רעותיה דצדיק תדיר ועל דא ונשגב ההוא מגדל דלא ינפול לעלמין כמה דהוה. ורבי כרוספדאי חמיד לבא פריש האי קרא עד לא אסתלק ופריש שפיר. מגדל עז דא תיבה וס&quot;ת דאיהו עז לשואה ביה ולאפקא ליה מגו היכל דיוקנא דהיכל פנימאה דמניה נפקא תורה וההוא מגדל שם יהוה איהו ודיוקנא דיליה ואצטריך בשית דרגין. בו ירוץ צדיק במאן במגדל או בס&quot;ת. אלא קרא דריש בהאי ובהאי. כד דרש במגדל אצטריך צדיק דא דליהוי חזן הכנסת זכאה דקשוט ודיוקנא דצדיק עלאה. כד דריש לס&quot;ת מאן דסליק לס&quot;ת למקרי אורייתא אצטריך צדיק וצדיק אקרי מאן אקרי צדיק מכלהו. שתיתאה דסליק מאינון שבעה. א&quot;ר שמעון ודאי דאיהו לא סליק כל יומוי אלא שתיתאה לאינון דסלקין. בו ירוץ צדיק בס&quot;ת ירוץ דברי צדיק דא. ונשגב ממאן מדחילו דמלאך המות דהא אוריך יומין. ונשגב דלא יתנזק לעלמין. בההוא מגדל דסלקא בין אינון מגדלין קיימא נהירו חד בדיוקנא דס&quot;ת כד אתי ההוא ציפרא נטלא ההו אמגדל מאתריה וקאים גו אמצעיתא דעזרה גו גדפי דכרובים. הוה (ס&quot;א ומה דהוה) רומיה לרום שמיא מאיך ועאל תחות אינון כרובים ושורוי בין רישי כרובים. תלת מאה פתחין תמן בפתחא דאמצעיתא קיימא נהירו דא דיוקנא דס&quot;ת ביה זמין מלך ישראל למקרי בפרשת הקהל ודא ליהוי מלכא משיחא ולא אחרא. ובההוא ס&quot;ת דההוא נהירו אי חסידא קדישא זכאה איהו דמפומיה ישמעו קל נעימו דמלוי מאינון מלין סתימין דפריש באורייתא. בכל ריש ירחי ושבתי ומועדייא וזמנייא כד בעאן כל בני מתיבתי לסלקא לעילא לגו מתיבתא דרקיעא כלהו מתכנפי לגבי מלכא משיהא ואיהו פריש מלין ומגו מתיקו דמלוי בתיאובתא סלקין כלהו עשר מלין. גניזין לך מאינון מלין דאיהו פריש ליומא דשאלתן דילך כד קיימא ההוא מגדל באמצעו דעזרה. ופתחא דא פתח פתחין ואינון כרובין פומייהו ופרשי גדפייהו ונהיר נהירו עלאה על ההוא פתחא וההוא ס&quot;ת פתיח ואינון כרובים פתחי ואמרי מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'. סגירו פתחין וס&quot;ת אתגליל מאן חמא נהירו דנהרא דההוא ס&quot;ת כוליה נהורא דנהיר אתוון דיליה שלהובי דאשא מד' גווני דאינון דעלמא עלאה כלהו בלטי ומנצצי לית מאן דיכיל למיקם בהו בר משיח. סגיר פתחא דא כרובים משתככי. וההוא מגדל פרח וקיימא באתריה בין שאר מגדלין. בההוא פתחא דאמצעיתא אית עטרה דפז עלאה ויקירא גניזא דלא אתחזי השתא גליפא ומחקקא בכל זיני אבני יקר וזמינא למהוי על רישא דמלכא משיחא כד סליק בההוא מגדל ותרין נשרין דא מסטרא דא ודא מסטרא דא נטלי ליה בידייהו כד סליק מלכא משיחא מתתקנין נשרין ונטלי עטרא דא בשעתא דישרי למקרי יתפתח פתחא אחרא ומתמן תפוק ההיא יונה דשדר נח בימי טופנא. דכתיב {{צ|וישלח את היונה}} - {{צ|היונה}} - ההיא דאשתמודעא ולא מלילו בה קדמאי ולא ידעו מה היא אלא מהכא נפקת ועבדת שליחותא. ובשעתא דכתיב {{צ|ולא יספה שוב אליו עוד}} - לא ידע בר נש לאן אזלת והיא תבת לאתרה ואתגניזת בפתחא דא ואיהי תטול עטרה בפומהא ותשוי על רישיה דמלכא משיחא מטי ולא מטי. וכדין כתיב {{צ|תשית לראשו עטרת פז}} {{ממ|תהלים|כא|ד}}. וכיון דיקרי מלכא משיחא בס&quot;ת יקומון תרין נשרין דא מכאן ודא מכאן ויונה מאיך ומלכא משיחא נחית ועטרה על רישיה עד דרגא בתראה ותרין נשרין פרחין לעילא על רישיה ויונה תבאת &lt;קטע סוף=דף קסד ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסה|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסה א/&gt;ועטרה בפומה ויקבלון לה אלין תרין נשרין. דוד מלכא זית רענן אקרי קמיה קב&quot;ה דכתיב {{צ|ואני כזית רענן בבית וגו'}} {{ממ|תהלים|נב|י}}. עלה זית דא מלכא משיחא בריה דדוד ודא איהו דרמיז יונה דא ביומו דנח דכתיב {{צ|והנה עלה זית טרף בפיה}} {{ממ|בראשית|ח|יא}}. ההוא עלה זית טרף וחטף ליקרא דיליה במה בפיה דקיימא על רישיה ומקבלא יקר מהאי יונה והאי דכתיב {{צ|טרף}} ולא &quot;טרפה&quot; (אלא) כדכורא דא דעביד חילא ונצח. במתיבתא דרקיעא יונה דכר הוא מגו דאקרי יונה כתיב כנוקבא וכתיב כדכורא בזמנא דמקבלא יקר (חסר) דא מגדל דא כד תב לאתריה נהיר כנהירו דעינא דשמשא דכתיב {{צ|כסאו כשמש נגדי}} {{ממ|תהלים|פט|לז}}. ואף דכרסייא אחרא ליהוי ליה בנסין ואתין רברבין. בריש מגדל דא אית עופין דנור (ס&quot;א דרורא) דקא מצפצפאן כד סליק צפרא צפצופא דנעימו דלית נעימו ונגונא כההוא נעימו. לעילא מכלהו זינין אחרנין ושפנינין אחרנין דקא פרחין באוירא סלקי ונחתי נחתי וסלקי לא משתככין לעלמין. אתוון רברבן ואתוון זעירן פרחין בינייהו. אי חסידא קדישא בשעתא דאתוון פרחין חמי ב&quot;נ מאתוון רברבן כתיב באוירא לפום שעתא. {{צ|בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ}} (והארץ היתה תהו ובוהו וגו' מהכא אהדרי אתוון רברבן כמלקדמין) בטשי אתוון זעירן בהו. ופרחין ואתחזי מנייהו כתיב {{צ|ויאמר אלהים יהי אור וגו' וירא אלהים את האור וגו'}}. לבתר מהדרי אתוון זעירן ובטשי באתוון רברבן ומתחזי מנייהו דכתיב {{צ|ויאמר אלהים יהי רקיע וגו'}}. וכן כל עובדא דבראשית פליאן רברבן וחדו לעיינין עובדאן דאתוון אלין זכאה עמא דכל דא מחכאן אי חסידא קדישא מאן דנטיר ברית שוי ליה אבתרוי ואיהי לקמא ואי תימא מאן נטיר לאחורא הא נטירו רב ועלאה מכלא דנטיר ליה. ומאן איהו צדיק עלאה ברחימו סגי. עאל בין צדיק וצדק ואשתכח נטיר מכל סטרין. זכאה מאן דנטיר ברית דא ועל דא ישראל אתחזון כל דכורין דנטרין את קיימא דא קמי מלכא קדישא. מאן איהו דיכיל לנזקא לברא דאיהו באצע ואבוה מכאן ואמיה מכאן ואיהו בינייהו ודא כד איהו אחרי יי'. 

תא חזי ההוא רקיע כד סחרא בגלגולא מנגנא בנגונא ומקל נהימו דמיין דנבעין לא ידיע ההוא נגונא כל אינון אגנין די בארבע סטרין מליין מנביעו דמיין דנבעין מאן דאיהו לגו בתרין סטרין קיימא תמן. חד בחדוה דלית חדוה כההיא חדוה בעלמא לקיימא (שם ק) עבדו את יהוה בשמחה. וחד ביראה דלית דחילו כההוא דחילו בעלמא לקיימא עבדו את יהוה ביראה חד מעיינא דמייא דנביע מסטר מזרח דא הוא דאמר יחזקאל נביאה מהאי מעיינא לא יכלין לסיימא שבחא כל בני עלמא באתר דאתייליד תמן לסטר מזרח לית עומקא ורומא דיליה אלא זרתא ולא יתיר כד נבעין מיא וסלקין סלקין כל זיני מרגלאן דעלמא ולא נפלין לבר השתא אתחזון בגוון חד לפום שעתא נפלין אלין והא סלקין אחרנין כגוון אחרא בכל זיני גוונין דעלמא נפלי אינון מרגלאן ולא נפלי לבר. סחרנין דההוא נביעו חיזור ושושן סחרין ולא יכלין כל בני עלמא למיקם על אינון גוונין כלהו שלהובין מלהטאן ולא יכלין לאסתכלא בהו לא ידיע חשיבו דעובדא טרפין דלהון מנצצן בכמה גוונין עובד ציור אומנו דמארי עלמא חפיין על תלתמאה ושבעין וחמשה כרובין דתחותייהו בתר שבכין אחרנין לגו. ואינון שבכין סחור דעזרה לגו. ולעילא מנהון אינון &lt;קטע סוף=דף קסה א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסה|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסה ב/&gt;גופנין פרישאן תחות גופנין אינון כרובין כלהו גדפין פרישן משלבן אלין באלין. הכא אמר רב מתיבתא דכל מאן דאסתכל באינון גופנין מנהרין אנפוי כנהירו דשמשא אינון שבכין דאתחמן סחור סחור דעזרה כלהו מרקמן בחוטין דנהרין בגוונין סגיאין מלהטן בד' מיני זהורין דאשא שלהובין סלקין וגוונין מנצצן ולזמנין שלהובין משתככי ונהורין וגוונין סלקין ובטשי אלין באלין שית אלף אגנין לגבי אינון שבכין ד' גוונין לד' סטרין דעזרה אלין אינון רברבין ונביעו דמיין חיין בכל סטרי. ואינון נפלי באינון אגנין ובלעי באתרייהו ואלין מיין לא ידעי לאן אזלין. באמצעו דעזרה יקומון כלהו ישראל ויתחזון קמי מלכא קדישא. בסטר דרום בעזרה דא אתייליד חד מעיינא דמיא ואתרמי (ס&quot;א ואתרמי) (ס&quot;א ואתרבי) דקא ישטפון מיא כל עלמא. מאן דייעול בהו יהון עד ברכים ייעול בהו גיבר רב ייעול בהו עד ברכים אי תינוק בר יומא עד ברכים מאן דשתי מנייהו יתחכם ויתפקח בחכמתא. מעיינא דא נפיק מגו מרגלא חדא דזעירא בכותלא דדרום אינון מיין בלעי' גו אתרא (ס&quot;א גו אתר דא) ומתמן יפקון לבר מקדשא עד דיעלו לנחל שטים ישטפון ההוא זמה דאולדין מיא דשטים. ועל דא מיין אלין בעזרה בגין אינון דאתחזון תמן דכורין הוו שתאן מן מיא לא חיישי בנוקבי. במיתיהון לאתחזאה קמי מלכא קדישא. תו דהא יתפקחון למנדע מלין סתימין דמלכא עלאה גו מקדשא דא כל הרהורין ישתכחון בר הרהורא דחדוה דמלכא קדישא. ענפא חד נפיק וגו אמצעו דההוא מעיניא. אמר רב מתיבתא כד קריבנא לההוא ענפא גו מעיינא אסתלק ענפא לעילא לעילא כל מה דקריבנא הכי אסתלק יסודא ושרשא דההוא ענפא לאו איהו אלא במיא. ההוא ענפא חפי עלמין כל גוונין דעלמא באינון טרפין דיליה איבא דיליה לא ידיע מהו ולא יכלין למנדע ואמר דקא שאיל למשיח על ההוא איבא ואמר איבא דא גניז לאיש משענתו בידו מרוב ימים מאן דזכי למנדע דא לינדע. רקיע חד אית על ההוא ענפא פריש לעילא מההוא רקיע אזיל טלא ע&quot;ג מעיינא דא ול איתיר. כד אסתכל בר נש לההוא רקיע מרחיק דמי תכלא. קריב יתיר דמי סומקא. קריב יתיר דמי ירוק קרוב יתיר דמי חוור דלית חוור בעלמא כגיניה. טלא דקא אזיל מניה אשתאיב בההוא ענפא ועביד איבא דא ואתרבי ההוא רקיעא איהו אזיל בגלגולא יתיר ממה דעיינין יכלין לאסתכלא כל אינון נטורי קיימא קדישא (ס&quot;א בעון) דבעון לאתחזאה קמי מלכא דהא לא אתחזון אלא בגין לאחזאה דאינון בני גזירו קדישא ועל דא {{צ|יראה כל זכורך}} - אינון בני קיימא קדישא. דייק רב מתיבתא {{צ|זכורך}} ולא &quot;זכרך&quot; דהא זכר כתיב ולא זכור מאי {{צ|זכורך}}? אלא כל אינון דנטרין קיימא קדישא ולא חבאן ביה אינון הוו בני מלכא דבכל יומא משתכח בהו ודכיר לון תדיר. ועל דא {{צ|זכורך}} - ההוא דאית ביה קיימא קדישא דדכיר לון מלכא בכל יומא דלית שבחא קמי מלכא עלאה (אלא) כמאן דנטיר קיימא דא ועל דא בעי דיתחזון תלת זמנין בשתא קמיה. תלת זמנין אמאי אלא בגין אבהן קדמאי דקבילו להאי ברית קדמאה לכל פקודין דאורייתא ובגין כך תלת זמנין אינון בשתא. אברהם קביל בריח. יצחק קביל בריח. יעקב הוה שלים מכלהו ועל דא כתיב ביה {{צ|ויעקב איש תם}} - שלים מכלא. אברהם {{צ|תמים}} אקרי ולא הוה כ&quot;כ שלים אבל {{צ|תם}} שלים מכלא. מה כתיב בנח {{צ|איש צדיק תמים היה בדורותיו}} דהוה רשים ברשימו קדישא בינייהו. ואמר רב מתיבתא בכל אתר דכתיב {{צ|תמים}} - דרשים ברשימו קדישא באת קיימא דברית ובגין &lt;קטע סוף=דף קסה ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסו|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסו א/&gt;דנטר בריתא קרי תמים בדורותיו מה דלא הוו כלהו הכי דאינון מחבלן ארחייהו ועל דא כתיב {{צ|את האלהים התהלך נח}}. וכי מאן יכיל למיהך עמיה. אבל כל מאן דנטיר בריח קדישא אזדווגת ביה שכינתא ושריאת עליה ובגין כך תמים תהיה עם יהוה אלהיך. תמים תהיה ולבתר עם יהוה אלהיך בזווגא הדא דכיון דנטיר ברית דא עם יהוה להוי ולא אתפרש מניה. באברהם כתיב {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} גזירו דאת קיימא. {{צ|התהלך לפני}} - מהכא דלא יהך גברא בתר אתתא אלא קמהא ארח כשר איהו והא כתיב {{צ|הנה אנכי שולח מלאך לפניך}}. ושלחתי לפניך מלאך. לאברהם דלא הוה גזיר דחה ליה לקמה. ועל דא לא כתיב &quot;היה תמים והתהלך לפני&quot;, אלא {{צ|התהלך לפני}} - דלא יאות אנת עד שתהא תמים וכן בכלהו כיון דבר נש תמים ונטיר ליה מיד היא לקמיה ואיהו אבתרה כשר איהו לדא. לגרעונא מה כתיב {{צ|כי שב מאחרי}}. נח גזיר הוה ותמים. פריעה לא הוה ביה ובגין דלא הוה ביה פריעה מה כתיב {{צ|את האלהים}} ולא &quot;אחר האלהים&quot; לקמא לא הוה בגין דהוה גזיר. לאחורא לא הוה בגין דלא אתפרע. איך הוה את האלהים סמיך ליה ולא יכיל לאסתכלא ביה דלאו כשר כ&quot;כ. בישראל כתיב {{צ|ויהוה הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש וגו'}}. כיון דאמרו ישראל {{צ|המבלי אין קברים במצרים וגו'. כי טוב לנו עבוד את מצרים}} - כביכול אתחלש דעתא. כתיב {{צ|ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם}}. ויסע למעבד בהו נוקמין (חסר) 

ועל דא חדי משיח וחדי רב מתיבתא דקא אתבשר בדא ואמר רב מתיבתא דהא דייק למשיח ואמר מנא הוה לדניאל דקאמר פריס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס מאינון אתוון דופרסין אשתמע ליה והכא מאי הוא א&quot;ל הכי הוא ודאי פריס פריסת מלכותך חייבא ע&quot;י דמשיח אחרא ולבתר ישלוט מלך פרס ויטול מלכוון סגיאין והוא ישלט על ארעא קדישא תריסר ירחי והוא ישלוט ויקטול סגיאין וההוא משיחא ולבתר יפול ויקבלון מלכותא קדישי עליונין. ועל דא ופרסין מלכא דפרס אשתמע הכא. אי חסידא קדישא כמה חדוה על חדוה בההוא מעיינא. בההוא מעיינא מגדלא כל זיני אילנין דנציב קב&quot;ה בג&quot;ע וכלהו קיימי לאסוותא טרפין ואיבין וענפין ולחדו לבא תדיר. ולית בינייהו כפנא ודאגה ואנחה לעלמין. זכאה עמא דכל דא מחכאן. וכל דא גניז לון. אמר ר' שמעון בקרקע דהאי מקדשא אית מאלין פליאן. א&quot;ל אי רבי אי ר' זכאה חולקך דכל האי. בההוא ע&quot;ג ההוא מעיינא דקימא אבל לית מאן דיכיל לאסתכלא ביה לזמנין נהירו דיליה נהורא. לזמנין חשוכא לזמנין גוון ארגוונא מנצצן דלא יכלין עיינין לאסתכלא. לעילא (ס&quot;א ההיא) היא דשאלת חסידא קדישא מההוא קרקע דמקדשא. רב מתיבתא לא פריש מניה דהא גניז איהו גו ירדנא והא אמינא לך מה דאמינא אבל נשאל מלה דא ותנדע מה דתנדע ירדן דא עאל ואתמשך זמנא חדא בשתא גו ההוא נהר דנפיק מעדן לאו מאינון ארבע נהרין דאתמשכן מניה אלא ביה ממש כיון דמטי לגביה איהו אתמשך ואתפשט ועאל גו ירדנא. וכיון דמטי גו קרקע דמקדשא אשתכך תמן תלת יומין ולא אתפשט ולא אתמשך לאתר אחרא. ואמר רב מתיבתא דכד אהדר ההוא נהר לאתריה שביק תמן כל זיני ציורין דקא עביד קב&quot;ה בג&quot;ע דאינון ציורין גניזין דתחות דוכתייהו (חסר) 

אלין הכא ואלין הכא וסלקי ונחתי כדקדמיתא. בההוא סטר דרום אית תלת מאה וחמשין עמודין מכל זיני מרגלאן ואלין אינון דנהרין תדיר ונטפין בוסמין טמירין דלא אתגלו לעלמין ארבע אגנין בכל &lt;קטע סוף=דף קסו א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסו|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסו ב/&gt;עמודא ועמודא נעיצין וכד אינון בוסמין נטפין מאינון עמודין נפלי בהו ואתמליין בלהו אגנות ולא נפקין בוסמין לבר מאינון בוסמין זמינין לזמנא דאתי לאקטרא בכל יומא קטורתא קמי מלכא קדישא דלא יהוו מכתישו דבני נשא אינון בוסמין לא ידיע עקרא דלהון וממה הוו אלא מאינון עמודין נפלין תמן תרין נשרין בכל עמודא ועמודא מתנצצן מתלהטין בכל גוונין שבע מאה נשרין אינון פרחין אלין הכא ואלין הכא בגלגולא דעמודין. כד אסתחרן לא יכלין עיינין לאסתכלא דוכתא דבהו. תלת אתוון בלטין ופרחין מפומא דא לפומא דא. בגלגולא דעמודין ונשרין כל אינון אתוון מרקמן באשא חוורא ודהבא ירוקא. תרין אלפין ומאה מנרתין תליין בין אינון עמודין ותרין אלפין ומאה שרגין בכל מנרתא ומנרתא דלקין ביממא ובליליא מתדעכי על צערא דישראל. כד אתי צפרא דלקין כלהו מגרמייהו. אדהוו יתבי אמרי הא רמש ליליא. 

א&quot;ל לר&quot;ש אי חסידא קדישא נהירו דעלמא טול פנקסא דאחמתא דא וטול שרגא וכתוב מלין אלין דהא מטא זמנא דילן לפקדא כל חד וחד לגו קבריהו. עד פלגו ליליא דקב&quot;ה עאל גו גנתא לאשתעשעא בהדי צדיקייא וכדין כל חד וחד פרח לתמן. ולמחר נהוי גבך הואיל ויהבו לן רשו לאשלמא דורונא דקא משדרי לך. פרחי. בכה ר&quot;ש וגעא. פתח ואמר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד. אורייתא אורייתא נהירו דכל עלמין כמה ימין ונחלין ומקורין ומבועין מתפשטי מנך לכל סטרין מנך כלא עלך קיימי עלאין ותתאין נהירו עלאה (בדא) מנך נפקא. אורייתא אורייתא מה אימא לגבך אילת אהבים אנת ויעלת חן (גבי) עילא ותתא. רחימין דילך מאן יזכי לינקא מנך כדקא יאות אורייתא אורייתא שעשועים דמארך מאן יכיל לגלאה ולמימר סתרין וגניזין דילך בכה ואעיל רישיה בין ברכוי ונשק לעפרא אדהכי חמא כמה דיוקנין דחברייא סחרניה. 

א&quot;ל לא תדחל בריה דיוחאי לא תדחל בוצינא קדישא כתוב וחדי גו חדוה דמארך. כתב כל אינון מלין דשמע בההוא ליליא ולעא לון ולהג לון ולא אנשי מלה. וההוא שרגא נהיר קמיה כל ההוא ליליא עד דאתא צפרא. כד אתא צפרא זקף עינוי וחמא חד נהירו דהוה נהיר ברקיעא מאיך עינוי לתתא אהדר כמלקדמין וחמא נהירו בכל רקיע דנהיר וסליק בההוא נהירו דיוקנא דביתא בכמה ציורין. חדא ר&quot;ש ולפום רגעא אגניז ההוא נהורא. אדהכי הא אינון תרין שליחן אתיין. אשכחוהו רישיה בין ברכוי. אמרו ליה שלמא עליה דמר שלמא למאן דעלאין ותתאין בעאן לאקדמא ליה שלם. קום. קם ר&quot;ש וחדא בהו. אמרו ליה ולא חמית נייחא דרוחא דעבד לך מארך חמית נהירו דביתא ברקיעא אמר לון חמינא. אמרו ליה ביה שעתא אפיק תהומא בי מקדשא ואעבריה קב&quot;ה בימא רבא ומנהירו דיליה הוה נהיר ברקיעא. אמרו ליה רב מתיבתא בעא בשלמך והא ידע דאנן שליחן לגבך. וכמה מלין חדתין עתיקין אתחדש באורייתא בהאי ליליא. אמר לון במטו מנייכו אמרו חד מלה מנייהו. אמרו לא אתייהיב לן רשו למאי דאתינן לגבך אבל מלה חדתא הוה לגבך השתא. פתח רב מתיבתא ואמר ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וגו' דא בגין דאתנהרא ביה נהירו כגוונא דא. מאן דלא זכי באתר דא יהך וינטל גרמיה לאתר אחרא ויזכי ביה. אעא דדליק ונהורא לא סליק ונהיר ביה. ינענעון ליה ויסלק ביה נהורא ואנהיר. וחוינן זמינין למשמע. אבל בגין למיתי גבך &lt;קטע סוף=דף קסו ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסז|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסז א/&gt;לא בעינן לאתעכבא. חדי ר' שמעון אמרו ליה אי חסידא קדישא כל מלין די כגוון באורייתא מלין זעירין אינון בכל מלה ומלה ואינון מלין זעירין כמה אינון מלין רברבין ועלאין עד דלית לון שיעורא דהא לית בגוון ספקא אלא ברירו דאורייתא על בורייה והשתא רב מתיבתא פריש מלין סתימין על דא בגין דעקרא דנשמתא אמאי לא נהיר באתר דא וזכי לאתנהרא באתר אחרא. ועד כען לא זכינן בהו בגין למיתי גבך. ומלה אחרא זכינן למשמע מניה. רוחא דאזלא בערטורא בההוא עלמא בלא בנין אנתתיה יתעביד ליה מאנא לאתבנאה איהו. מאי טעמא אנתתיה איהי שרגא דאתדליקת מניה ותרווייהו שרא חדא הוו נהורא דא נפק מנהורא דא אתדעך דא אתדליק מגו נהוריה ממש בגין דחדא נהורא הוו. השתא רבי נהדר למלין קדמאין וכד נהדר לאתרין נטול רשו מרב מתיבתא באינון מלין דנקבל מניה ונימא קמך. זכאה חולקך דאת זכי לנהורין סתימין מכל סטרין מעילא ומתתא מהאי עלמא ומעלמא אוחרא. אמר ר' שמעון מלה חדא בעינא למנדע אי תיכול לאודעא לי. נשין בההוא עלמא אי זכאן לסלקא לעילא או היך אינון תמן. אמר לי' אי רבי אי רבי. בדא אית לן רזא יתירא (ס&quot;א יקירא) בגין דלא לגלאה סתרין דתמן. אבל דא יהך ויטול רשו ונימא לך. אדהכי פרח חד. ואתכסי מנייהו ואזל ליה ולפום שעתא תב לגבייהו אמר לון זמינא הוינא למיעאל והוו כלהו בעטורא חדא דדייני דינא דחד בר נש דקאים על פתחא דגן עדן ואינון כרובין אחידו ביה ולא שבקו ליה למיעאל תמן והוה בצערא בינייהו וצווח צווחין על גבי פתחא ושמעו כולהו צדיקייא דתמן והשתא הוו מתכנפי כל בני מתיבתי למיעאל לגבי מלכא משיחא לעיינא בדיניה. ואתינא לאודעא לכו ודא חבראי אצטריך למהך תמן דכרוזא הוה אעבר בכל אינון בני מתיבתי דליהוון כנישין השתא קמי משיח. נטל פתקא חדא ויהב לר' שמעון. אמר טול דא ועיין במה דתמן עד דניתי גבך. פרחו תרוייהו ור' שמעון נטל פתקא וחמא מה דמא ברזין דתמן כל ההוא יומא. בליליא חמא שרגא ונפיל ביה שינתא ודמך עד צפרא. כד נהר יממא קם ופרח ההוא פתקא מניה והא אינון תרווייהו אתיין אמר ליה קום רבי זכאה חולקך קום בגינך חמינן וזכינן לכמה סתרין עלאין כמה חדוה אחזיו לן כד יהבו רשו לגלאה לך כל מה דאת בעי. ריש מתיבתא עלאה נפק לגבן. ואמר שאילו בשלמיה דבר יוחאי אתריה דבר יוחאי הא פנו ליה מכמה יומין לית מאן דיקרב לגביה זכאה איהו. רבי רבי כד פרחנא מגבך (בגינך) עאלנא וחמינא כל בני מתיבתי דהא מתכנפי לגו היכלא חדא דמשיח תמן ודיינו דינא דההוא בר נש דקאים על פתחא שמיה לית לן רשו לגלאה. אצטער ר' שמעון על דא. אמר ליה לא תצטער רבי על דא אנת תדע בדא ליליא בחלמך. אבל דינא דיינו עליה דגזר משיח דלהוי ההוא בר נש לבר בההוא צערא ארבעין יומין. לסוף ארבעין יומין יצערון ליה בדינא בצערא דגיהנם שעתא ופלגא. וכל דא בגין דיומא חדא חד מן חברייא הוה פריש מלין דאורייתא כד מטא לחד מלה ידע האי בר נש דיתכשל ביה ואמר לחברייא שתוקו לא תימרון מדי ובגין דשתיקו חברייא אתכשל בההוא מלה ואכסיף וההוא כסופא דגרים האי בר נש דיינין ליה בהאי דינא &lt;קטע סוף=דף קסז א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסז|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסז ב/&gt;קשיא בגין דלא בעי קב&quot;ה לשבקא חובא דאורייתא אפילו כמלא נימא. דיינו דיניה ונפקו כל בני מתיבתא ואנא שאילנא רשו. דהא בריה דיוחאי שאיל שאלתא דא ועל דא אחזיו לי מה דלא ידענא מקדמת דנא. אי רבי שית היכלין אחזיו בכמה ענוגין ועדונין באתר דפרוכתא פרישא בגנתא. דהא מההוא פרוכתא ולהלאה לא עאלין דכורין כלל. בהיכלא חדא אית בתיה בת פרעה וכמה רבוא ואלפי נשין זכיין בהדה וכל חדא וחדא מנייהו דוכתין דנהורין ועדונין בלא דחקא כלל אית לה תלת זמנין בכל יומא כרוזי אכריזו הא דיוקנא דמשה נביאה מהימנא אתי ובתיה נפקת לאתר דפרגודא חדא דאית לה וחמאת דיוקנא דמשה וסגידת לגביה ואמרה זכאה חולקי דרביתי נהירו דא. ודא איהו ענוגין דילה יתיר מכלהו אהדרת לגבי נשין ואשתדלן בפקודי אורייתא כלהו באינון דיוקנין דהוו בהאי עלמא בלבושא דנהורא (ס&quot;א כלבושא) בלבושא דדכורין בר דלא נהרי הכי. פקודין דאורייתא דלא זכו לקיימא לון בהאי עלמא משתדלי בהו ובטעמייהו בההוא עלמא. וכל הני נשין דיתבין בהדי בתיה בת פרעה אקרון נשים שאננות דלא אצטערו בצערא דגיהנם כלל. בהיכלא אחרא אית סרח בת אשר וכמה נשין רבוא ואלפין בהדה. תלת זמנין ביומא כריזין קמה הא דיוקנא דיוסף צדיקא אתא ואיהי חדאת ונפקת לגבי פרגודא חדא דאית לה וחמאת נהירו דדיוקנא דיוסף וחדאת וסגידת לגביה ואמרת זכאה האי יומא דאתערית בשורה דילך לגבי סבאי לבתר אהדרת לגבי שאר נשין ומשתדלן בתושבחן דמארי עלמא ולאודאה שמיה. וכמה דוכתין וחידו אית לכל חדא וחדא ולבתר אהדרן לאשתדלא בפקודי אורייתא ובטעמייהו. בהיכלא אחרא אית יוכבד אמיה דמשה נביאה מהימנא וכמה אלפין ורבבן בהדה. בהיכלא דא לא מכרזי כלל אלא ג' זמנין בכל יומא ויומא אודת ומשבחת למארי עלמא איהי וכל אינון נשין די בהדה ושירתא דימא מזמרין בכל יומא ואיהי בלחודהא אמרת מהכא ותקח מרים הנביאה וגו' את התוף בידה וגו' וכל אינון צדיקייא די בגן עדן צייתין לקל נעימו דילה. וכמה מלאכין קדישין אודאן ומשבחן עמה לשמא קדישא. בהיכלא אחרא אית דבורה אוף הכי וכל שאר נשין בהדה אודן ומזמרן בההיא שירתא דאיהי אמרת בהאי עלמא. אי רבי אי רבי מאן חמי חדוה דצדיקייא ודנשין זכיין דעבדין לגבי קב&quot;ה. לגו לגו דאינון היכלין אית ארבע היכלין טמירין דאמהן קדישין דלא אתמסרן לאתגלאה ולית מאן דחמי לון. בכוליה יומא אינון בלחודיהון כמא דאמינא לך וגובירן אוף הכי ובכל ליליא אתכלילן כלהו כחדא בגין דשעתא דזווגא איהו בפלגות ליליא בין בהאי עלמא. בין בההוא עלמא. זווגא דההוא עלמא אתדבקותא דנשמתא נהורא בנהורא זווגא דהאי עלמא גופא בגופא וכלא כמה דאתחזי זינא בתר זיניה זווגא בתר זווגא גופא בתר גופא זווגא דההוא עלמא נהורא בתר נהורא. היכלין דארבע אמהן אקרון היכלין דבנות בוטחות ולא זכינא בהו למחמי. זכאה חולקהון דצדיקייא גוברין ונוקבי דאזלי בארח מישר בהאי עלמא. וזכאן לכלהו ענוגין דההוא עלמא. אי רבי אי רבי אלמלא בר יוחאי אנת לא אתמסר לגלאה. זווגא דההוא עלמא אתעביד איבא &lt;קטע סוף=דף קסז ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסח|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסח א/&gt;יתיר מאיבא דאתעביד בהאי עלמא בזווגא דלהון בזווגא דההוא עלמא בתיאובתא דלהון כחדא כד מתדבקן נשמתין דא עם דא עבדי איבין ונפקי נהורין מנייהו ואתעבדי שרגין. ואינון נשמתין לגיורין דמתגיירין וכל הני עיילין להיכלא חדא. וכד מתגיירא גיורא חדא פרחא מההוא היכלא נשמתא ועאלת תחות גדפהא דשכינתא ונשקת לה בגין דאיהו איבא דצדיקייא ומשדרת לה לגו ההוא גיורא ושראת ביה. ומההוא זמנא אקרי גר צדק. והיינו רזא דכתיב {{צ|פרי צדיק עץ חיים}} מה אילנא דחיי אפיק נשמתין. אוף הכי צדיק איבא דיליה עביד נשמתין. רב מתיבתא אמר כתיב {{צ|ותהי שרי עקרה אין לה ולד}}. ממאי דאמר ותהי שרי עקרה לית אנא יודע דלית לה ולד מאי אין לה ולד. אלא הכי אמר רב מתיבתא ולד לא הות מולדא. אבל נשמתין הות מולדא באתדבקותא דתיאובתא דאינון תרין זכאין הוו מולידי נשמתין לגיורי כל ההוא זמנא דהוו בחרן כמה דעבדין צדיקייא בגן עדן. כמה דכתיב {{צ|ואת הנפש אשר עשו בחרן}} - נפש עשו ודאי. 

חדי ר&quot;ש א&quot;ל ההוא גברא אי רבי מה אימא לך בכל ריש ירחי ושבתי ומועדייא וזמנייא אינון דכורין סלקין לאתחזאה קמי מלכא קדישא דכורין ולא נוקבין כמה דאת אמר {{צ|יראה כל זכורך}}. וכד אהדרן מהדרן בכמה מלי חדתין ואהדרן מלין קמי רב מתיבתא. יומא דא אהדרן מלין חדתין קמי רב מתיבתא על רזין עתיקין צדיק וטוב לו. צדיק ורע לו. דכלהו סלקין גו מתקלא דאילנא עד לא ייתון לעלמא וכפום טקלא דמתקלא הכי אית לון בהאי עלמא. רב מתיבתא נחית וגלי ממה דשמע לעילא מלה חדא גלי ולא יתיר אעא דלא סליק נהוריה יבטשון ביה ואנהיר. גופא דלא סלקא ביה נהורא דנשמתא יבטשון ביה ויסלק נהירו דנשמתא ויתאחדון דא בדא לאנהרא (תרי נוסחי) בגין דאית גופא דנהירו דנשמתא לא החיר ביה עד דיבטשון ביה כדין נהיר נהירו דנשמתא ואתאחדת בגופא וגופא אתאחד בה. גופא כדין סליק נהירו מגו נשמתא מחדד מרומם ושבח מצלי צלותיה ובעותיה מברך למאריה הא כדין כלא נהיר:

בגין דאית גופא דלא יכילת נשמתא לאנהרא ביה עד דיבטשון ביה וכדין נהיר ואתאחד דא בדא. אית אעא דלא אתאחד בנהורא ולא סליק נהורא ביה עד דביטשון ביה וכדין נהיר. סטרא אחרא בעי למעבד הכי ובטש בחייביא וכל מה דבטש כדין ונר רשעים ידעך מחרף ומגדף. לכל סטרין ולא יכיל לאנהרא כלל וכדין כתיב {{צ|כי מה האדם שיבא אחרי המלך}} ובעי לאתדמי ליה ולא יכיל. ועל דא {{צ|יהוה צדיק יבחן}} ובטש ביה וכדין נהיר ואתקף בנהירו. יבחן כמה דאת אמר {{צ|אבן בחן}}. גחין ר' שמעון ונשיק לעפרא. אמר מלה מלה אבתרך רדיפנא מיומא דהוינא והשתא אשתמודעא לי מלה מגו שרשא ועקרא דכלא. 

א&quot;ל אי רבי אי רבי כד סלקין לעילא כל אינון רוחין דכורין ונוקבין בההוא זמנא שטעין (ס&quot;א כמה) מלין חדתין ועתיקין נחתין ועאלין לגו מתיבתא ואהדרן מלי קמי רב מתיבתא ואיהו אוליף לון מלה על קיומיה כד סלקין מתפשטין מלבושיהון וסלקין כד נחתי מתלבשין בלבושיהון דההוא גופא אי רבי אי רבי כמה חדתין מלין מגו רב מתיבתא. זכאה איהו מאן דאזער גרמיה בהאי עלמא כמה איהו רב ועלאה בההוא עלמא והכי פתח רב מתיבתא. מאן דאיהו זעיר איהו רב. ומאן דאיהו רב איהו זעיר. דכתיב ויהיו &lt;קטע סוף=דף קסח א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסח|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסח ב/&gt;חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. מאה דאיהו חשבון רב כתיב ביה שנה זעירו דשנין חד אזעיר ליה. שבע דאיהו חשבון זעיר אסגי ליה ורבי ליה דכתיב {{צ|שבע שנים}}. תא חזי דלא רבי קב&quot;ה אלא לדאזעיר לא אזעיר אלא לדרבי. זכאה איהו מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא כמה איהו רב בעלויא בההוא עלמא. אדהכי שמעו שירתא דימא בקל נעימו דלא שמעו מיומא דאתבריאו קל נעימו דשירתא כההוא נעימו דהוו אמרי. וכד סיימו יהוה ימלוך לעולם ועד. חמו ד' דיוקנין ברקיע. וחד מנייהו רב ועלאה מכלהו. וההוא רב ועלאה נייהו אתער קלא ואמר כה אמר יהוה זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך וגו'. שאט ברקיעא ואגניז קם אחרא אבתריה ואמר והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו וגו'. סיים ושאט ברקיעא ואגניז פתח אידך ואמר ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת. ושאט ברקיעא ואגניז פתח אידך ואמר כה אמר יהוה בוראך יעקב וגו' (שם) כה אמר יהוה הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה וגו'. תכבדני חית השדה תנים ובנות יענה וגו'. סיים ושאט ברקיעא ואגניז. כדין דחילו סגיא ואמתני נפל עלייהו כד הוה נהיר יממא קלא אתער כמלקדמין ואמר עמא תקיפא כאריה גברין כנמרין הבו יקר למאריכון דכתיב {{צ|על כן יכבדוך עם עז וגו'}}. שמעו קל חילין ומשריין דהוו אמרי לך יהוה הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וגו'. עד ומרומם על כל ברכה ותהלה. תווחו ואזלו. אדהכי נהר יממא אהדרו רישא וחמו כל מדברא חפי בענני יקר מנהרן מנצצן בגוונין סגיאין. אמרו דא לדא ודאי קב&quot;ה בעי לאשתבחא בתושבחתא דדרא דמדברא דלא הוה בעלמא דרא עלאה כדרא דא ולא יהא עד דייתי מלכא משיחא ודאי כל מה דאחמי לן קב&quot;ה לא הוה אלא בגין לאודעא לן חביבו דמאריהון עלייהו לאודעא דאית לון חולקא טבא ואינון בני עלמא דאתי ולזמנא דאתי כד יוקים קב&quot;ה מתייא זמינין אלין לאחייא בקדמיתא כמה דאת אמר {{צ|יחיו מתיך}}. ואלין אינון דרא דמדברא א&quot;ל אי מלה חדתא ידעת דאנא ערטירא בה. א&quot;ל אימא אמר קלא דהדרא בעינא למנדע. בר נש יהיב קלא בחקלא או באתר אחרא והדרא קלא אחרא ולא ידיע א&quot;ל אי חסידא קדישא על מלה דא כמה קלין אתערו וכמה דקדוקין הוו קמי רב מתיבתא וכד נחת רב מתיבתא אמר הכי אוקמוה מלה במתיבתא דרקיעא ורזא יקירא איהי. 

תא חזי תלת קלין אינון דלא אתאבידו לעלמין בר קלין דאורייתא וצלותא דאלין סלקין לעילא ובקעין רקיעין אבל קלין אחרנין אינון דלא סלקין לא אתאבידו ואינון תלת קול חיה בשעתא דאיהי על קלביטא ההוא קלא משטטא ואזלא באוירא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. קול דבר נש בשעתא דנפיק נשמתיה מגופיה ההוא קלא משטטא ואזלא באוירא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. קול נחש בשעתא דפשיט משכיה ההוא קלא משטטא באוירא ואזלא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא.  &lt;קטע סוף=דף קסח ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קסט|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסט א/&gt;אי חסידא קדישא כמה מלה דא רבא ויקירא. אלין קלין מה אתעביד מינייהו ולאן אתר עאלין ושארן. אלין קלין דצערא אינון ואזלין ומשטטי באוירא ואזלי מסייפי עלמא עד סייפי דעלמא ועאלין גו נקיקין ומחילין דעפרא ואתטמרן תמן. וכד ש דף קסט/א יהיב ב&quot;נ קלא אינון מתערין לגבי ההוא קלא. קלא דנחש לא אתער לגבי קלא דב&quot;נ. היאך יתער במחאה כד מחי בר נש מחאה אתער קלא דנחש דאתטמר לגביה ההוא קלא ולאו קלא אחרא. קלא אתער בתר קלא זינא בתר זיניה. ועל דא ביומא דר&quot;ה קול שופר אתער קול שופר אחרא זינא בתר זיניה אזלא. ארחיה דנחש לביש איהו לקטלא ולמחאה בההוא קלא ממש לא אתער קלא דהאי נחש אלא בתר זיניה ודא איהו כד בר נש מחי בחוטרא בארעא וקרי ליה לזיניה כדין אתער ההוא קלא דנחש לאתבא לזיניה ורזא דא איהו טמירו. אמר ר' שמעון ודאי מלה דא מלה סתימא היא. ותווהנא איך שלמה מלכא לא ידע מלה דא. א&quot;ל שלמה מלכא מנדע ידע ולא כ&quot;כ. אבל מה דלא ידע ההוא קלא מה תועלתא אית בה והיך יתבא. ורב מתיבתא הכי אמר דקדוקא דא לא ידע שלמה מלכא דהא ההוא קלא איהי כלילא רוחא ונפשא והבל גרמי מעצבונא דבשרא ומשטטא באוירא וכל חד מתפרש דא מן וכד מטא לההוא אתר דעאל ביה יתבא כמיתא וכל אינון חרשין וקוסמין ידעין אתרין אלין בחרשייהו וגחנין לארעא ושמעין קלא דא דמתחברן אינון רוחא ונפשא והבל דגרמי ואודעין מלה ודא איהו אוב מארץ ועל דא רדיף שלמה למנדע מה דאתעביד מההוא קלא ולא ידע. זכאה חולקך רבי דאתבריר לך מלה דקשוט. 

כד בר נש אתער קלא מיד (מתחברן) אתער ההוא קלא ולית ליה רשו לארכא יתיר. אלא כעין ההוא קלא דאתער ב&quot;נ ולא יתיר ואי אריך בר נש קליה איהו לא אריך כל כך בהדיה אלא לסופא דקלא בגין דלא יכיל לארכא מאי טעמא בגין דכד נפק בקדמיתא אתאריך מסייפי עלמא עד סייפי עלמא והשתא דעאל תמן לא יכיל לארכא קלא דהא ליתליה אתר לאתפשטא תמן כדבקדמיתא חדי ר&quot;ש ואמר אלמלי לא זכינא למשמע אלא מלה דא די לי למהוי חדי דזכינא למשמע מלין דקשוט דההוא עלמא. א&quot;ל אי חסידא קדישא אלמלי ידעת חדוה דמלין בההוא עלמא קמי רב מתיבתא תהא חדי יתיר. א&quot;ל מאי חדושא הוה השתא כד אתית לגבי. אמר. רב מתיבתא פתח ואמר ויוסף ישית ידו על עיניך. חדוה הוא. אמאי סתימו דעיינין למיתא בגין דעיינין גוונין דהאי עלמא אינון וחיזו ודיוקנא דהאי עלמא בהו איהו אסתים מניה האי עלמא חיזו דהאי עלמא אסתימו עינוי כל חיזו דהאי עלמא הא אתחשך מניה. וחשכין מניה חיזו דעינוי לית ליה חיזו בהאי עלמא מתמן ולהלאה. אמר ר' שמעון יאות תקונא דקדמאי וחכמתא דלהון יתיר ממלאכין קדישין. א&quot;ל יוסף אמאי ישית ידו מכל בנוי ואי תימא על בשורה דיליה מבעי ליה ויוסף חי תראה א&quot;ל ישית ידו בגין דרחימו דיליה הוה ובגין כך דא אסתים מיניה נהירו דהאי עלמא ודא נטיל ליה. מאן דאסתים עינוי רחימא דיליה אחזי הכי חיזו דילך דהאי עלמא אתאביד. הא אנא חיזו דילך באתרך מכאן ולהלאה יתתקנון לך חיזו אחרא דההוא עלמא. אמר ר' שמעון מה אתהני האי למיתא ומה תועלתא אית ליה בהאי מאן דיבעי למשאל (יומא) מה דאצטרי לאפקחא עינוי בגין לאחזאה דעדיין אזדמן איהו לאתבא לחיזו דהאי עלמא כדבקדמין. א&quot;ל אי חסידא קדישא ודאי אי לא אסתים מניה כל חיזו דהאי עלמא ולא אתאביד כלא מניה לא להוי ליה חיזו וחולקא דההוא עלמא. עלמא דא בהפוכא איהו מההוא עלמא דאנן ביה דבזמנא דתחיית מתייא אפילו כחוטא דשערא לא הוה מעובדא דהאי עלמא דכלא אתאביד בקדמיתא (טלא יבטיל ליה וישוי ליה) בההוא &lt;קטע סוף=דף קסט א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסט|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסט ב/&gt;טלא (בקדמיתא) ויתעבר מניה כל זוהמא ולבתר יתעביד כחמירא דא ומניה יתעביד גופא בריה חדתא כך הכא. א&quot;ל רבי שמעון ודאי ידענא דאתון מלובשין תמן בלבוש יקר דגופא דכיא קדישא אי הוה בגוונא דא בהאי עלמא ב&quot;נ דאתחזי בההוא גופא כגוונא דאתון קיימין בההוא עלמא. א&quot;ל מלה דא שאילו קמי רב מתיבתא תרין עולימין דאתלבשו ביננא בתר דסבלו צערא על חובא דלא אתחזי לגלאה ושאילו דא קמי רב מתיבתא ואיהו אמר דהא הוה בהאי עלמא הכי מנלן דכתיב {{צ|ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות}} - אתלבשת בההוא דיוקנא דההוא עלמא. מלכות דא רוחא דקודשא דהא מלכות שמיא נשיב רוחא מההוא רוחא דאוירא דההוא עלמא ואתלבשת ביה אסתר. וכד עאלת קמי מלכא אחשורוש וחמא ההוא לבושא נהורא דיוקנאה אדמי למלאך אלהים. פרחה מניה נשמתא לפום שעתא. מרדכי אוף הכי דכתיב {{צ|ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות}} - {{צ|לבוש מלכות}} ודאי - דיוקנא דההוא עלמא. ועל דא כתיב {{צ|כי נפל פחד מרדכי עליהם}} - {{צ|פחד מרדכי}} ולא פחד אחשורוש. 

אמר רבי שמעון כמה מתיקין אינון מלין זכאה חולקי והא ידענא דצדיקייא (ס&quot;א בהאי) בההוא עלמא מתלבשן בלבושא דאקרי לבוש מלכות והכי הוא ודאי. א&quot;ל אוירא דג&quot;ע נשיבו דרוח קודשא אינון ומתלבשן ביה צדיקייא כגוונא דהוו בהאי עלמא. ולבתר רוח קודשא שראת על רישא דכל חד וחד ואתעטר ואתעבידא ליה עטרא וכך הוה למרדכי דכתיב {{צ|בלבוש מלכות}} - דיוקנא דההוא עלמא. ולבתר ועטרת זהב גדולה דא עטרת דשריאת על רישיהון דצדיקייא בההוא עלמא. כד קבילו ישראל אורייתא כגוונא דא הוה להון. עד דחבו דכתיב בהו {{צ|ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב}}. אתפשטו מההוא לבושא וכן כתיב ביהושע כהנא רבא {{צ|הסירו הבגדים הצואים מעליו}}, וכתיב {{צ|וילבישוהו בגדים}} אלין לבושין דההוא עלמא מהכא מלין קדמאין ומהכא דכל זמנא דגופא דהאי עלמא קיימא בקברא בקיומא לא אתלבש רוחא בלבושא דההוא עלמא דכתיב {{צ|ויסירו הבגדים הצואים מעליו}} בקדמיתא ולבתר {{צ|וילבישוהו בגדים}}. {{צ|ומלאך יהוה עומד}} - מהו {{צ|עומד}}? אלא דא היא עטרא דאקרי מלאך יהוה דקיימא על רישיהון דצדיקיי' ודא איהו {{צ|עומד}} - עומד על רישא לעילא. לבתר דאתלבשן כהאי לבושא דיקר. תרין גופין כחדא לא יכלין למיקם כל זמנא דהאי קיים רוחא לא מקבלא אחרא. אתעבר דא הא אחרא זמינא מיד ודאי. דא נפיק ודא עאל כגוונא דיצר טוב ויצר רע. בהאי עלמא לא בעי קב&quot;ה דתרווייהו יקומון כחדא אמר ליה תווהנא על מה דכתיב (שם) {{צ|והשטן עומד על ימינו לשטנו}}. וכי יהושע בן יהוצדק כך שאר בני עלמא על אחת כמה וכמה. 

א&quot;ל חסידא קדישא כמה טמירין סתימין מלין אלין (א&quot;ל) אע&quot;ג דחברייא ידעין במלין דההוא עלמא לא יכלין למנדע ברזין אלין. 
א&quot;ל. כיון דבר נש בההוא עלמא מה תועלתא אית לההוא שטן לאסטאה ליה. ולא די ליה דאפיק נשמתיה מניה וקטיל ליה. 
אמר ליה אי חסידא קדישא זכאה חולקך. תא חזי תיאובתא דשטן לא הוה אלא בגין דלא יתלבש ההוא זכאה בלבושא דכיא קדישא דכיון דחזי ההוא שטן דלבושא דיליה אתדחיא ולא אתחשיב על דא אסטי ליה. מאי טעמא בגין דאי אתלבש בההוא לבוש יקר מיד לבושא דזוהמא ועבידתא דההוא שטן יתבטל ויעבר מעלמא ולא ניחא ליה לשטן. ותו דבכל זמנא דלא אתלבש פקדא רוחא לההוא גופא דזוהמא דיליה. וניחא ליה לשטן. וכיון דאתלבש &lt;קטע סוף=דף קסט ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קע|א}}&lt;קטע התחלה=דף קע א/&gt;בההוא לבוש יקר הא אתבטל גווני דיצרא בישא וגופא דיליה וליה ליה דוכרנא בהדיה לעלמין. ואי תימא דאנן פקדין לבי קברי בריש כל ליליא לאו על גופא אלא דנפשא ונפשא פקדא לגופא. אבל השתא פקדונא דילן איהו לנפשא דאיהי משתככא ואשתארת בשכוכי גו גרמי. ובגין כך בריש כל ליליא פקדונא דרוחא לנפשא ולא על בשרא. אי חסידא קדישא תא ואגלי לך מלה סתימא בניינא דגופא דבר נש הכי הוא רוחא מעם רוחא דקודשא נשמתא מגו אילנא דחיי. כיון דרוחא קדישא יהב חילא מיד רתיכין דיליה יהבין חילייהו חילא דלהון גרמי ושייפין כלהו מסטרא דלהון ותקונייהו דא על דא. סט&quot;א יהבת בשרא ומסטרא דיליה אתיא בשרא ולא מלה אחרא. רתיכין דיליה יהבין כל אינון גידין וערקין לאמשכא דמא לבשרא בתר דאלין יהבי חילייהו שמיא יהבי חילייהו ומאן אינון עור דאתמשך על כלא כגוונא דלהון. לבתר מתחברן שמיא וארעא כחדא ויהבי ד' יסודי אלין אשא ומיא ואוירא ועפרא לאגנא על אלין ולחפיא על כלא לבתר כל חד נטיל חולקיה דיהב ואתבטל רוחא דקודשא ורתיכין דיליה חולקייהו קיימא רוחא דקודשא. רוחא דיליה קיימא ונשמתא סלקא רתיכין דרוחא דקודשא גרמין דלהון קיימין וע&quot;ד השיבו דגופא גרמין הוו ובגין כך כתיב {{צ|ועצמותיך יחליץ}}. ובשרא לא כתיב ביה הכי וכל זמנא דבשרא דסטרא אחרא קיימא בקיומא ההוא שטן קיימא לאסאנא אתאביד בשרא לית ליה רשו לאסטנא דהא לית ליה על מה דיסתמיך ועל דא כתיב יכל בשר מרואי ושפו עצמותיו לא ראו. מההוא חיזו דשטן דקיימא לאסטנא דלא יכיל כיון דיכל בשרו ושפו עצמותיו לא ראו. לא אתחזון לקרבא לגביה דלית ליה בהון חולקא כיון דשף כל חד וחד מדוכתיה לא תבע עלייהו ולא קאים לאסטנא בגינייהו לבתר דבשרא מתעכלא הא לא יתבע דינא ולא קאים לאסטנא דהא לית ליה על מה דיסתמיך ולא אדכר לב&quot;נ בשום מלה דעלמא. 

א&quot;ר שמעון השתא ידענא מלין על תקונייהו. ודאי יאות הוא ליה לאסטנא א&quot;ל ר' (שמעון) חגור זינך ותקין גרמך אי תבעי למנדע מלין דשארית או אי תשאל בהני מלין אימא לי. א&quot;ל ודאי הא ידענא דביתאי שכיבת דלא ידענא מנה כלום וחברייא ידעין. נשין מ&quot;ט דעתייהו קלה. א&quot;ל דעתא אתיא בשית דרגין. וכל חד נטיל חולקיה מה דאשתאר קל איהו אבל יקירא דא אי לאו דאשת כסילות אשתתף בה. במלה דא לא תשאל דהא ידענא דלאו על דביתך שאלת אלא על מה דכתיב {{צ|הנה יהוה רוכב על עב קל}} וההוא עב קל אקרי דעת מההיא כלה יראת יהוה ואיהי קיימא באמצעיתא כגוונא דדעת עלאה אבל (ס&quot;א וע&quot;ד) אקרי קל. והא ידענא שאלתא דילך מאי היא. אבל שארי וחגור זינך וקטיר קטרך דהא עידנא הוא לגלאה כמה דשארית עובדא. דעל אנפי רוחב ביתא. אולם דעזרה לגו. בהאי עזרה אית תריסר פתחין לפום חושבן שבטיא דישראל. בפתחא חדא כתיב ראובן. ובפתחא אחרא כתיב שמעון וכן כל שבטיא דישראל רשימין על אינון פתחין בזמנא דיסלקון לאתחזאה קמי מאריה דעלמא. מאן דעייל בפתחא דרשים ביה ראובן אי משבטא דראובן איהו מקבלין ליה פתחין ואי לא פלטין ליה לבר וכן בכלהו דלא יקבלון פתחין אלא למאן דאיהו מההוא שבטא דרשים בהון ובדא יתחקקון וישתמודען כל חד וחד. תלת מאה ושתין וחמש עמודין דנהורא מלהטא אית בכל סטרא מאינון ארבע סטרין כל אלין עמודין אקרון עמודים חיים בגין דלא קיימא נהורא דלהון &lt;קטע סוף=דף קע א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קע|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קע ב/&gt;שכיך באתר חד. וכלהו אלין סלקין ואלין נחתין יהבי דוכתא דא לדא אלין דסלקין בטשין דא בדא ומנגני נגונא ואלין דנחתי אוף הכי. אלין דסלקי דנגני נגונא מאי נגונא מנגני שיר דעד כען מלאכין קדישין לא שבחו ליה בגין דאיהו חדש. מאי טעמא איהו חדש בגין דההוא דמחדש עולימוי משבח ליה ואמר ליה והכי אמר רב מתיבתא דא אקרי חדש ואיהו חדש בגין דדביק בשמשא ולא אתפרש מניה לאפקא סטרא אחרא דלית ביה חדושא דכתיב ביה {{צ|ואין כל חדש}}. זקן הוא ואתבלי ולא אתחדש. (ס&quot;א ולא עביד תולדין) דאלמלא עביד תולדין הוה מטשטש עלמא). תו פתח רב מתיבתא. שדה אתחדשת בעדונא דרגא דילה גרים דכתיב {{צ|אחרי בלותי היתה לי עדנה}}. מאי דדנה משיכו דעדן עלאה. ובגין דאתמשך עלה מסטר דנוקבא כתיב {{צ|עדנה}} בה&quot;א ובגין כך כתיב {{צ|היתה}} ולא &quot;היה&quot;. {{צ|ואדני זקן}}. וכי אע&quot;ג דאיהו זקן לא אתחזי לאולדא אלא לאו מלתא זעירתא אמרה לגביה (דאברהם אלא) דבגין (לאזער גרמה דאתדבקת) ההוא (מלך) זקן (ד&quot;א דאתדבקא) (וכסיל) לא אתחדש ולא עביד תולדין דאלמלא הוה עביד תולדין הוה מטשטשא עלמא (ס&quot;א אלא אמרה לגבי דאברהם בגין דהוא זקן לא אתחדש ולא עביד תולדין). ועל דא אהדר מלין קודשא בריך הוא למה זה צחקה שרה וגו'. ואי תימא והא כתיב {{צ|ואברהם זקן בא בימים}}. אלא בא בימים. באינון יומין עלאין דמחדשי עולמין כנשרא. ע&quot;ד נגונא דא נגונא דההוא חדש איהו. הושיעה לו. למאן לההוא חדש הושיעה ימינא דמלכא עלאה ודרועא דיליה. אינון דנחתי אוף הכי מנגני ואמרי שירה אחרא יתמא. ומאן איהו מזמור לתודה דאיהו יתמא. אוף הכי נהורא דלהון חד אתחזי. וכד מתגלגלי אתחזן חמש גוונין דנהורין. בכל עמודא ועמודא. עמודין אלין כלהו חללין מלגאו. וכד סלקי ונחתי נפקי מנייהו שלהובין דנורא כגווני חיזור ושושן. לעילא מכל עמודא ועמודא אית תלת תפוחין דבטשי בהו תלת גוונין סומק ירוק וחוור. בכל גוון וגוון מלהטן אתוון בלטי משלהובא ירוקא דאשא ולא משתככי לעלמין ולית מאן דיקום עלייהו. ארבע גלגלין מתחמן עובד ציור בכל עמודא ועמודא. באינון גלגלין אית פליאן רברבן כד מסתחרן מפקין מנייהו זגין דדהבא ואבני יקר. ומיד מתכנשי בגווייהו ולא נפלי לארעא כד נפקין אינון זגין דדהבא ואינון אבני יקר גו אסתחרותא דגלגלין אשתמע קלא דאמרי זאת נחלת עבדי יהוה וצדקתם מאתי נאם יהוה תרין אריין לבכל גלגלא וגלגלא אריא חדא מסטרא חדא ואריא חדא מסטרא חדא וכלהו מאשא ירוקא ובגלגולא דקא מסתחרן גלגלין מתחבקן אלין באלין ואזלי כלהו. בגלגולא מתדבקן דא בדא. כד סלקין עמודין מנהמן אריין אלין באלין ותפוחין פרחין באוירא וסלקין לעילא ובטשי אלין באלין באוירא ותבו לאתרייהו ומתמן נפלי ואריין פשטי ידייהו לנטלא לון וסלקין אלין מגרמייהו. אי חסידא קדישא. מאן חמא חכמתא דאומנו דצייר קב&quot;ה בעמודין אלין. בפלגו יומא נפקי תרין נשרין בכל גלגלא וגלגלא ולא ידיע אתר דנפקי מתמן ושריין על רישיהון דאלין אריין וכדין משתככי עמודין וגלגלין וקיימי בקיומייהו. ותפוחין נפלי על פומייהו דנשרי ומקבלי לון ומיד פרחין מפומא לפומא ואזלין ומשטטי בינייהו ותבו לאתרייהו ולא ידיע מאן היא. לבתר שעתא ופלגא נשרין ארימין קלא ומנגנין נגונא תאיבא ואתטמרן ולא ידיע בהי אתר. סחרנייהו דאינון עמודין אית שבכין עובד ציור. אשא סומקא ונהורא חוורא וחוטין דדהבא סחור סחור סחרין לכל סטר ומעיינא דמיא &lt;קטע סוף=דף קע ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעא|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעא א/&gt;כמה דאת אמר {{צ|והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון}}. הכא פריש רב מתיבתא קרא דא לגו וקליה אשתמע לבר. (ס&quot;א ואדהוה) מדהוה פריש קרא דא. (אי קדישא אי קדישא) קל ינוקא אתער מלבר ההוא ינוקא דהוה פריש תלמודיה וגמיר קמי חד עמודא דעלמא בריה דרבי יהודה דרבית אנת והוו אחדי ביה לדינא וקליה אתער מלבר בהאי קרא ואמר מיא דאינון מלרע היך סלקין לעילא מניה לאתר עלאה יתיר מניה בכמה דרגין ומה אצטריך לון לאינון מיין לעילא. ומה אתר דכל (תפוחי) מבועין ונחלין נפקין מניה ולית פסיקו למבועי ונחלי אתשקיא מאתר נגיב מאן חמא חפירא דבירא דיהיב מיין למבועא דגביע. וכי ירושלם יהיב מיין אל הים הקדמוני אתר דכל מימין דעלמא נפקי מתמן ונבעין מניה. אי חסידא קדישא לקלא דא אשתככו וצייתו כל קלין דבני מתיבתי דתמן ובגין כך לא יכילו מארי דדינא למקרב גביה. 

בכה ר' שמעון א&quot;ל לא תבכי בוצינא קדישא זכאה חולקך דאפילו ינוקי מנך אמרי רזין סתימין דאורייתא. תא ואימא לך מה דעבדו בני מתיבתי על קליה דההוא ינוקא כד עאל קליה דההוא ינוקא כגירא לגו וכלהו צייתי ליה. בההוא שעתא אזדעזע רב מתיבתא וכל אינון דהוו קמיה ואמר מאן אינון דלא שבקין לההוא ברא דאלהא חייא למיעל קמו ואחידו ביה תלת עמודין דקיימי קמי רב מתיבתא ועאל וכל בני מתיבתי אתכנשו לגביה אמר רב מתיבתא אימא קראיך ברא קדישא. אמר עד כען דחילנא דהא אנא ממתיבתא אחרינא הוינא והכי אמרו לי כד מארי דדינא הוו אחדין בי. א&quot;ל לא תדחל ברא קדישא הכא תהא ביננא שבעה יומין ותתמחי בכל יומא מטלא קדישא. ולבתר יסלקון לך לגו ההוא מתיבתא בשאר ינוקי דהכא:

פתח ההוא ינוקא ואמר {{צ|והיה ביום ההוא}} - {{צ|ההוא}} - לא ידיע מאן הוא?! אלא בכל אתר {{צ|ביום ההוא}} יומא בתראה הוא אמאי אקרי {{צ|יום ההוא}}? אלא דא הוא יומא דאחיד סופא בשירותא. שירותא אקרי הוא כמה דאת אמר {{צ|ועבד הלוי הוא}} פולחנא דלוי לדרגא דאקרי הוא טמיר וגניז ואקרי ההוא (ה' הוא) לאחזאה סופא דכל דרגין דאיהו שירותא וכלא חד ובגין דאיהו סופא אתוסף ביה ה' (ס&quot;א הלוי הוא. הוא טמיר וגניז ודא אקרי יום ההוא לאחזאה סופא דכל דרגין דאחיד בשירותא וכלא חד) זמינא ירושלם לאפקא מיין ולנבעא נביעו הכא אית לומר סופא דכל דרגין לאו איהו ירושלם אלא ודאי ירושלם ויומא ההוא כלא חד. מה בין האי להאי אלא ירושלם כל דרגין קדישין דילה כד אמתחרן אקרון ירושלם והכי אתחמאן ואית דרגין דסחרן ואקרון עזרות אלין פנימאין ואלין לבר ואית דרגין דאקרון כר אסתחרן לשכות (ס&quot;א כד א סתחרן אלין פנימאין ואלין לבר אקרון ירושלם ואית דרגין דסחרן ואקרון עזרות ואית דרגין דאקרון לשכות) ואית דרגין דאקרון כד אסתחרן היכל ודביר. לגו מכל אינון דרגין אית חד נקודה כבודה בת מלך פנימה. נקודה דא אקרי יום ההוא וסימניך ההוא יקרא ארץ וכד יקום יומא דא מגו שבכין דעזרה יקום נביעו דמיא וההוא נביעו מן הים הקדמוני להוי. כגוונא דאמא דברה בין דרועהא ומסגיאו חלבא דיניק אתמלי פומיה ואתרבי ביה אריק חלבא לפומא דאמיה. כך חצים אל הים הקדמוני. נטליה רב מתיבתא ונשקיה. אמר חייך (ס&quot;א חיין דעלמא דמלה דא הכי) אוקמוה במתיבתא דרקיעא והכי הוא ודאי. ים האחרון דרגין בתראין דילה. אי חסידא קדישא כמה חדוה על חדוה אתוסף בההוא ינוקא גו בני מתיבתי כ&quot;ז טעמי דאורייתא אמר ההוא ינוקא ושבעין כתרין אעטרוה לאבוה בההוא יומא זכאה חולקיה מאן דזכי למילף לבריה. אמר רבי שמעון לא זכה אבוה למילף ליה. אמר אבוה שבק ורזא סתימא &lt;קטע סוף=דף קעא א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעא|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעא ב/&gt;הוה בהאי ינוקא על מה דאסלק מעלמא ועל דבעו למידן דיניה (ס&quot;א באתגלייא) ואשתזיב מניה דא הוה באתגלייא דהוה מכסיף לרביה קמי כלא בשאלתין וקושיין דיליה ולא חייש למהך לאחרא לאתקנא תלמודוי וחליש דעתא דרביה ועל דא בעו למידן ליה בדינא תקיפא. ובגין כך אף על גב דאשתזיב ממאריהון דדינא לא אשתזיב הכא. שבעה יומין הוי דלא אשתלים דיוקניה (ס&quot;א דיניה) וכד הוה אסתחו בכאבא יתירא קמי כלא כל אינון שבעה יומין עד דאשתלים דיוקניה ועל דאסתלק מעלמא לא תבעי למנדע. אי רבי אי רבי זכאה חולקך. 

תא חזי תחות עגולא דאינון שבכין דתמן באינון מיין דההוא נביעו דמעיינא אתרשים נביעו חד ואתפשט ונפיק ונפיק לבר ועאל גו ימא רבא (דתמן) ורשים ביה ארחא בלבא דימא ומיניה שתי לויתן ורוי וחדי ואתרבי ברבוייא וכד נפיק נביעו אחרא ההוא נביעו אתפשט ואזיל בטמירו תחות תהומא לגו ימא ברבוייא וכד נפיק נביעו אחרא ההוא נביעו אתפשט ואזיל בטמירו תחות תהומא לגו ימא בתראה וכל אינון מים זדונים ומיין תקיפין מאיך לון וכפיף לון דלא יפקון לחבלא בני עלמא. וסימן הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבח. ובאמצעיתא דההיא עזרה אית תרין כרובים עובדא דאומנא דמלכא קדישא ולא יכלין לקיימא בהו עלאין ותתאין ותחותייהו זמינין כל ישראל לקיימא דלא יפקון מתחות גדפייהו לבר זכאין ליהוון כל דעאלין תחות גדפייהו. תליסר אלפי מגדלין דשמשא דנהיר מנצוצא דמרגקלא בצעצועא (ס&quot;א בניצוצא) כדקא יאות. רב מתיבתא בגין כך זכה לההוא יקר. מאן יכיל למימר מאינון מלין דקא מתחדשן בכל יומא מקמי רב מתיבתא אי רבי בכל זמנא דרוחין דכורין סלקין לעילא. נשין בההוא זמנא נפקי כלהו ומתכנשי לגו היכלא דבתיה תמן וחדאן תמן. בכמה מלין עתיקין. ומתמן נפקין ועאלין כלהו. והיא עמהון לגו היכלא דסרח. וחדאן בכמה מלין חדתין ועתיקין ומתמן נפקין והיא עמהון ועאלין לגו היכלא דיוכבד. וכן בכל אינון היכלין. השתא ר' אימא לך רזא חדא. 

תא חזי בכל שמטה ושמטה כרוזא נפיק אתכנישו גוברין ונשין וכל אינון בני מהימנותא וסליקו כדין כלהו מתפשטין דכורין ונשין וסלקין וכל אינון ינוקי מחלב עאלין לגו מתיבתא (ס&quot;א אתכנישו בני מהימנותא גוברין ונשין וכל אינון ינוקי מחלב וסליקו כדין כלהו מתפשטין דכורין ונשים וסלקין וכלהו עאלין לגו מתיבתא) דרקיעא וחדאן חדוה. ועלויא דלהון ותמן חדו על חדו. וההוא נער דמפתחן דמאריה בידיה קם ואמר לון כמה מלין חדתין ועתיקין וכלהו חמאן חדוה דלית חדוה כההיא חדוה. לבתר עאלין כלהו לגו כמה פרוכתין וכמה היכלין גניזין תמן דאינון נהרין בנעם יהוה בגו היכלא דאהבה דקב&quot;ה ודא הוא דכתיב {{צ|לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו}} לבתר פרחין ינוקין לעילא ואינון פרחין לתתא ומהדרין לדוכתייהו ומתלבשן כדבקדמיתא. זכאה עמא דכל טובא דההוא עלמא מחכאן. אמר ר' שמעון כמה מתיקין מלין דשמענא. זכאה חולקא דידי דזכינא לכל האי למשמע זכאה יומא דנפיקנא הכא. אמרי ליה רבי תלת יומין אית לן רשו למיתי גבך ולבתר חד יומא (ס&quot;א ניזיל ולא אית לן רשו למיתי ובההוא יומא יתוסף) חדוה דילך איהו משיך משיכו מסטרא דיליה ואתטמר ואתחפא תחות אתר דאקרי תא הרצים עד פלגו ליליא. מבתר פלגו ליליא שלהובא דעמודא דיצחק נפיק ובטש בהאי תרנגולא דאקרי גבר כגוונא דגבר אחרא עלאה עליה כיון דבטש ביה האי גבר קרי ויהיב שית קלין וכלהו בסכלתנו. בשעתא דאיהו קרי כל תרנגולין דהאי עלמא קראן ונפיק מניח שלהובא אחרא ומטי לון תחות גדפייהו וקראן איהו מה קרי בשעתא קדמאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה בהדר}}. ובשעתא תניינא קרי ואמר {{צ|קול יהוה לעיר יקרא וגו'}}. בשעתא תליתאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה חוצב להבות אש}}. &lt;קטע סוף=דף קעא ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעב|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעב א/&gt;בשעתא רביעאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה יחיל מדבר וגו'}}. בשעתא חמישאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה על המים וגו'}}. בשעתא שתיתאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה יחולל אילות וגו'}}. לבתר קרי ואמר {{צ|קול אומר קרא ואמר מה אקרא וגו'}}. ודא איהו תרנגולא דקרי ולא שכיך ולבתר קרי כמלקדמין ומאי קרי כל עובדין דבני עלמא בגין דאיהו מאריה דאחמתא (ס&quot;א דחכמתא) וקסת הסופר בחרצוי וכל עובדין דבני עלמא כתיב בכל יומא. ובליליא בתר דקרי כל קריאן אלין קרי כל מה דכתב ביומא. ואלמלא רגלוי אצבעאן דיליה דאינון תרין דרגין חד ההוא דקיימא באמצעיתא דאיהו רב וההוא דקיימא מאחורא דאיהו זעיר דקא מעכבין ליה יהא מוקיד עלמא בשלהובוי. ומה עבדי כיון דסליק צפרא וחוטא דנהירו נפיק מסטר דרום כדין מתחברין כלהו ואתעבדין תרין רגלין תרין טלפין כעגלא לקיימא דכתיב {{צ|וכף רגליהם ככף רגל עגל}} והא ידעת רזא דא. שאלת ענפא דגורן לגו בעזרה דא אית תלת מאה ושתין וחמשה היכלין כחושבן יומי שתא ובכל פתחא ופתחא כתיב {{צ|יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך}} לא ידיע מאי הוא בהני היכלין אלא כלהו אתחמן עובד ציור. שבע סדרין דמרגלאן אתחמן אלין באלין בכל חד וחד. אי חסידא קדישא כמה משבח רב מתיבתא היכלא חדא דאיהו בריש סטר מזרח דעזרה דא בגין דארבע אינון בד' סטרין דעלמא אבל היכלא דסטר מזרח אסגי נהורין דיליה יתיר מכלהו. יומא חד בימא רבא לויתן נפיק וכל ימא אזדעזע וכל נוני אזלין לכאן ולכאן כד מטי לויתן בפתחא דפתחא דתהומא שארי למחדי ואשתכך תמן תהומי אלא ההוא כחיזו דמעיין ואתחפיין נהורין ולא אתחזון כל אינון נהורין בר נהורא דהיכלא דבסטר מזרח. דא ההוא מרגלא דקא אפיק לויתן מגו ההוא תהומא דאקרי סגדו&quot;ן. ממה אתעביד. אלא יומא דא דקא אפיק לויתן דאזדעזע ימא יומא דאתחרב בי מקדשא ט' באב איהו. וההוא מרגלא דכד דכיר קב&quot;ה לבנוי ואושיד תרין דמעין לגו ימא רבא חד נפיל לגו תהומא דא דאקרי סגדו&quot;ן וחד נפיל לגו תהומא אחרא דאקרי גילב&quot;א בגין דחמש תחומי אחרנין אינון בימא רבא. אבל לא חשיבין כהני אחרנין וכיון דנפלי אינון דמעין קפאן גו תהומי חד. וחד אטבע גו תהומא דאקרי גילב&quot;א דתתא גו שמרים דחמרא דורדיין בישין נפיק חד ערעורא מקטרגא מזיקא קדמאה ואיהו ברוחא דיוקנא דאדם כד קריב לגו קודשא כיון דמתעבר מתמן ובעי לנחתא לתתא לאתלבשא בלבושא לנזקא עלמא נחית הוא ורתיכוי. ולבושא קדמאה דקא נקיט תבנית שור דיוקנא דשור וקדמאה לנזיקין מאינון ארבע. שור איהו. ואינון ארבע אבות לנזקא עלמא. וכלהו תלתא אבות נזיקין בר שור כלהו דיליה ועל דא כתיב {{צ|וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב}}. מהו {{צ|אוכל עשב}}? הא דרשינן ביה. אבל עקרא דמלה מתמצית הלחם ולא שבעת זיני דגן לית ליה בהו חולקא ולא יאות ליה למהוי תמן מדוכתייהו ואלין יתבין בדוכתייהו עד לא נפקי אלין זמינין אלין נהירו ונציצו דלהון לא יכלין עיינין למסבל. אזלין בסחרנין לית להון שכיכו לעלמין. כד אסתכל בר נש בהאי היכלא מיד באסתכלותא קדמאה אתחזי זעיר ולא זעיר אסתכל יתיר אתחזי רב. תו אסתכל אתחזי יתיר רב כל מה דאסתכל הכי אתחזי באתפשטותא רב ועלאה עד דדמי &lt;קטע סוף=דף קעב א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעב|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעב ב/&gt;באסתכלותא כמלא נימא דלית ליה שיעורא עובדין סגיאין לגו דלא ידיע אומנו דלהון מניה נהרא עזרה וכל מה דאית בה בר כרובים דנהורא דלהון סלקא עד רום רקיעא בגוונין סגיאין ונהורין מנצצן אלף וחמש מאה וחמשה ושבעין גופנין עבדין איבין בעזרה דא יתיר חובק את ידיו במרירו ואנינו דיליה ולבתר אוכל את בשרו בעל כרחיה דלית ליה רשו לשלטאה על מלה אחרא מה אתהני ליה בכל מה דאסטי ועביד ועמל דלבתר לית ליה רשו אלא על דיליה לבתר מרקיד וחדי ככסיל בלא דעתא כלל ואזיל בלא תועלתא ואכיל לבשרא. ובשאר לית ליה רשו מרירו דעילא ותא כד ישראל בעאקו ואכלי לון שנאיהון ולא יהבי חילא בעובדין טבין דלהון לאפקא מניה ואפילו מבשריה דאיהו מהאי סטר אבאיש קמי מלכא קדישא דאיהו רחום וחנון אבל על דיליה רוחא קדישא ונשמתא קדישא לית עלאין ותתאין יכלין לשלטא עלוי כלל ועל דא כל תסקופין וכל מה דאסטי ההוא רע דחשיב למשלט על רוחא קדישא ולבתר לא יכיל וישוב ואוכל את בשרו. מה תועלתא הוה ליה. ועוד דאינון חפאן כלהו כערטיראה תקיף ולית שכיכו לעלאין ותתאין. תא ואימא לך מלה. אי תימא דחדו הוא למלאך המות כד קטיל בני נשא. לאו. אלא בגין דחמי דרעותא דמאריה בכך אחזי גרמיה בחדו למעבד רעותיה דקב&quot;ה דכתיב {{צ|רוח סערה עושה דברו}}. 

א&quot;ל ר&quot;ש והא איהו אזיל ומרקד בחדוה קמי נשין 
א&quot;ל אי חסידא קדישא ודאי הכי הוא לאחזאה קמי מלכא דניחא ליה ברעותיה דמלכא. אבל נייחא דיליה בהספדא דנשין איהו רקיד ואודניה להספדא. 
א&quot;ל אי הכי אמאי אזיל ואסטי על בר נש לעילא ואדכר לחובוי. 
א&quot;ל בגין דאיהו זקן וכסיל וחשיב למשלט על רוחא וכל תאובתיה בגיני כך איהו לסוף לא שליט אלא על דיליה. בשרא דיליה. ועל דא כתיב {{צ|ישוב עמלו בראשו}} אזיל ובעי לארגשא עלמא ומיא סליקין מגו שאר תהומין ובעאן לחפיא עלמא אינון דמעין רתיחין יתיר מכל אשא דעלמא ומגו תוקף דרתיחו דלהון אקפו מיא גו ימא דנקפא ואלמלא דרמז קב&quot;ה חד נשיבו מסטרא דאברהם מעמודא דיליה ואחזי על עלמא לא יכיל למיקם אפילו רגעא חדא. אינון דמעין כד נפלין גו ימא אשתמע קלא בין ימא עד מערתא דכפלתא מקל נהימו דלהון דקא אשתמע תמן כד עאלין גו ימא מתערן אבהן קדמאי וקמו וחשבו דקב&quot;ה בעי לאהפכא עלמא עד דקלא נפיק ואמר לון לא תדחלו רחימין קדישין בגינכון דכיר קודשא בריך הוא לבניכון ואיהו בעי דמפרק לון ואתון תחמון אלפא ביתין כלהו משלבן ומתצרפאן אלין באלין ואתחברן בצרופא דשמא קדישא כיון דאתחזון אתוון בצרופא דא אלין גניזין ונפקין אחרנין וכן כלהו אלין גניזין ואלין נפקין כלהו לגו בחלולא דאינון כפתורים. תו פרחי תלת זמנין ביומא באוירא ונפקי לבר וקיימא שמא בארבע אתוון תליין באוירא שעתא ופלגא לבתר גניז דא מיד נפיק מגו אוירא מחלולא דיליה שמא דתריסר אתוון פרח ותליא באוירא שעתא חדא ולא יתיר לבתר גניז דא ונפקא מיד צרופא דאתוון אחרנין שמא דכ' (ס&quot;א דכ&quot;ב) אתוון ותליין באוירא שעתא אחרא ואגניז. ומיד נפקי אתוון מחלולא אחרא שמא דתמניא ועשרין אתוון מתעטרין כלהו בכתרייהו וקיימי שעתא ופלגא ואגניז דא ומיד נפקי תליא באוירא שמא דעשרין וחמש אתוון בצרופייהו וקיימא שעתא ותלת רגעי נפקי אתוון בארבעין ותרין אתוון לעלמא קיימא שמהן אלא אתוון כולהו לא &lt;קטע סוף=דף קעב ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעג|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעג א/&gt;משתככי לעלמין בלטי ומנצצי לבר וסלקי ונחתי לית מאן דיכיל לקיימא בהו בר משיח בטורח סגי. דא גניז לבתר דקיימא תרין שעתין ועשרין ותרין רגעין והאי שמא גליפא דע&quot;ב אתוון קא נפיק וקיימא ותליא באויר אשעתא ופלגא כל הני שמהן לא נפקי ולא אתחזון אלא זמנא חדא ביומא אבל אינון אלפא ביתין אתחזון פרחין באוירא ומצרפין אלין באלין תלת זמנין ביומא כד פרחן אתוון דאלפא ביתין אלין פרחין מכאן ואלין מכאן ומתצרפן כלהו כד נחית תמן רב מתיבתא שארי משיח חמא בצרופא דאלפא ביתא אתוון כמה דחמא דניאל דאינון ממתוס ננקפי אאלרן. כל מעלי שבתא כד מקדשין ישראל יומא לתתא כרוזא כריז לארבע סטרי עלמא אתכנשו משריין קדישין אתקנו כרסיין (קדישין) מאן חמי חדוה בתלת מאה ותשעין רקיעין כמה ממנן כמה שלטונין מתכנשין לאתרייהו. כיון דישראל לתתא מקדשין (וקב&quot;ה) כדין אתער אילנא דחייא ואקיש באינון טרפין דיליה רוח נשיבו חד מגו עלמא דאתי ואינון ענפין דאילנא מתנענען וסלקין ריחין דעלמא דאתי ההוא אילנא דחיי אתער ואפיק נשמתין קדישין ופריש על עלמא. ועם כל דא נשמתין נפקין ונשמתין עאלין אלין מתערי אלין. אלין נפקין ואלין עאלין ואילנא דחיי בחדוה. וכדין ישראל כלהו מתעטרין בעטרין דאינון נשמתין קדישין כלהו בחדוה בנייחא. וכלה שבת אית לון ההוא חדוה וההוא נייחא וכל צדיקייא די בגנתא כלהו סלקין ומתענגין בענוגא עלאה דעלמא דאתי. כיון דנפיק שבתא כלהו נשמתין פרחין וסלקין. 

תא חזי כד עייל שבתא נשמתין נחתין לשרייא על עמא קדישא ונשמתין דצדיקייא סלקין לעילא. כד נפיק שבתא נשמתין סלקין אינון דשארו עלייהו דישראל ונשמתין נחתין אינון נשמתין דצדיקייא כיון דסלקין כלהו נשמתין דשארו עלייהו דישראל סלקי וקיימין בדיוקנא קמי מלכא קדישא וקב&quot;ה שאיל לכלהו מאי חדושא הוה לכו בההוא עלמא באורייתא. זכאה איהו מאן דחדושא דאורייתא אמרת קמיה. כמה חדוה עביד קב&quot;ה כניש לפמליא דיליה ואמר שמעו חדושא דאורייתא דאמרת נשמתא דא דפלו' וכלהו מוקמי ההיא מלה בתרי מתיבתי. אינון לתתא וקב&quot;ה לעילא חתים לההיא מלה. 

תא חזי כד מלה אתחדש באורייתא ונשמתא דנחתא בשבתא אתעסקת באינון מלין חדתין וסלקי לעילא. כל פמליא דלעילא צייתין לההוא מלה וחיות הקדש מתרבן בגדפין ומתלבשן בגדפין. וכד שאיל לון קב&quot;ה ולא תבין ושתקין כדין חיות הקדש מה כתיב {{צ|בעמדם תרפינה כנפיהם}} כמה דאת אמר כי עמדו לא ענו עוד וכפתחו עמדו כל העם. ואי תימא שתיקה אמאי קרו ליה עמידה אלא בדבורא אית ז' שייפין דמתנענען בהדיה. לבא. ריאה. קנה. לשון. שניים. שפוון. בשר. ובשתיקה קיימו בקיומייהו בלא נענועא. ועל דא קרי לשתיקה עמידה דהא רב המנונא סבא (נ&quot;א רב מתיבתא) אמר ישלח עזרך מקדש וגו'. מקדש דא קדוש ידים. ומציון יסעדך דא המוציא דאיהו סעיד לבא דבר נש. יזכור כל מנחותיך כל לאסגאה מלה אחרא. דא נטילת ידים בתרייתא. ועולתך ידשנה סלה דא ברכת המזון בזמון. ואי את עביד כן יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא. ובשבת מקדש דא קדושא רבא ועל מלה דא אתעטרו צדיקייא בגן עדן משבת לשבת אחרא. תו פתח ואמר על הר &lt;קטע סוף=דף קעג א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעג|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעג ב/&gt;גבוה עלי לך מבשרת ציון וגו'. על הר גבוה האי ודאי הר העבדים אתר דמשה אתקבר. והא אוקמוה דשכינתא תסלק לתמן ותבשר עלמא. אבל כלא איהו. מבשרת ציון דא איהי חפצי בה אתתא דנתן בר דוד אימא איהי דמשיחא מנחם ב&quot;ר עמיא&quot;ל ואיהי תיפוק ותבשר ואיהי בכללא דמבשרת ציון קלא ישתמע בעלמא ותרין מלכין יתערון בעלמא לאגחא קרבא ויפוק שמא קדישא על עלמא. מה תבשר ותימא (שם) הנה אֲדנָי יְהֹוִה בחזק יבא וזרועו מושלח לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. הנה שכרו אתו דקב&quot;ה כריז בכל פמליא דלעילא ויימא לון אתכנשו ודאינו דינא. מאן דמסר נשמתיה על קדושת שמי אגריה מאי הוא ואינון יימרון כך וכך. מאן דסביל כמה חרופין וגדופין בכל יומא עלי מהו אגריה. אינון אמרי כך. מאן דאתענש בכל יומא עלי מהו אגריה. אינון אמרי כך. הדא הוא דכתיב {{צ|הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו}}. מהו ופעולתו אלא כמה דכתיב {{צ|מה רב טובך וגו'}}. פעלת לחוסים בך דא הוא פעולתו. נגד בני אדם מהו אלא נגד עכו&quot;ם. אשר צפנת ליראיך. מהו {{צ|אשר צפנת}}? וכי מאן יגזול ויטול מן ידוי מה דהוא בעי למיהב דכתיב {{צ|צפנת}}. אלא פוק וחמי עובדין דרחמנו דעבד קב&quot;ה במה דאיהו מחי ביה יהיב אסוותא. במה מחי בשמאלא. בימינא קריב ובשמאלא מחי. במה דמחי ביה יהיב אסוותא לעולם כתיב ירמיה א (?)צפון תפתח הרעה. ובצפון מחי. דמתמן נפקי כל דינין וכל גזירי. קשיין. וביה שרי כל אגר טב וכל טיבו דזמין קב&quot;ה למיהב לישראל. לזמנא דאתי קרי קב&quot;ה לצפון ויימא ליה בך יהבית כל טיבו וכל אגר טוב לבני דסבלו כמה בישין בהאי עלמא על קדושת שמי. הב אגרין טבין דיהבית בך. הדא הוא דכתיב {{צ|אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי וגו'}}. וכי ארחא הכי הוא דדרום לממנע ברכאן והא כל ברכאן מסטרא דדרום וכל טבין דעלמא מדרום נפקי ואיהו אמר לתימן אל תכלאי אלא בההיא שעתא יתער קב&quot;ה לאברהם ויימא ליה קום דהא מטא זמנא דאנא פריק לבנך למיהב לון אגר טב על כל מה דסבלו בגלותא ומגו דאברהם הוה בזבינו דלהון דכתיב {{צ|אם לא כי צורם מכרם}} דא אברהם. הוה ליה כמאן דלא טב בעינוי. ואחמי גרמיה כמאן דבעי דילקון על חוביהון יתיר ויימא גבו מחוביהון גבו מחטאיהון א&quot;ל קב&quot;ה לאברהם ידענא כלא איהו מה דאמרת לאנפין. אנא אוף הכי לאנפין. אל תכלאי אנא בעי לפייסא לך על בנך. לא תמנע טיבו מנהון לא תמנע אגר טב מנהון כמה וכמה סבלו על חוביהן ובגיני כך אומר לצפון תני. והיינו {{צ|אשר צפנת}}. ודא הוא מלה (ס&quot;א דתהא) דההיא מבשרת. ותו תבשר זמנא תניינא בשעתא דשכינתא תסלק על ההוא טורא עלאה ותהך ותבשר לאבהן מיד תהך לירושלם ותחמי לה בחרבנא. תיעול לציון ותמן תקרקר קירא כמלקדמין על אתר בי מותבה ועל יקרא דילה בההוא אתר. ותמן אומיאת דלא תיטול מתמן ולא תפוק עד דקב&quot;ה יפרוק לבנהא ודא חפצי בה. תבשד(?) כמלקדמין ואמרת צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך וגו'. מאי {{צ|גדול בקרבך}}? דא קב&quot;ה דאיהו אתי לגבה לאקמא לה מעפרא ויימא לה התנערי מעפר קומי שבי ירושלם ירושלם איהי וירושלם שמה ודאי. ובדא אוף הכי כמה חדו על חדו הוי לצדיקייא בגן עדן ובגין כך זכאה איהו מאן דנשמתיה בשבת אסהידת קמי מלכא על חדושא דאורייתא דקב&quot;ה. וכל פמליא דיליה וכל אינון נשמתין דצדיקייא דהוו בגן עדן כלהו מתעטרן בההוא מלה. 

תו שמענא בוצינא &lt;קטע סוף=דף קעג ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קעד|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעד א/&gt;קדישא דכמה יקר על יקר ועטרה על עטרה מעטרן לאבוה דההוא ב&quot;נ תמן בשעתא דאמר קב&quot;ה אתכנשי למשמע חדושא ומלין חדתין דאורייתא משמיה דפלוני בר פלוני כמה אינון דנשקין על רישיה כמה צדיקייא מעטרין ליה כד נחתין. זכאה חולקהון דכל אינון דמשתדלין באורייתא יומא דשבתא משאר יומין. ע&quot;כ:

רעיא מהימנא

(במדבר ט&quot;ו) רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם חַלָּה תָּרִימוּ וְגוֹ', פִּקּוּדָא דָּא לְהַפְרִישׁ חַלָּה לַכֹּהֵן. חַלָּ&quot;ה הָכִי חוּשְׁבָּנֵיהּ, מ&quot;ג בֵּיצִּים, וְחוֹמֶשׁ בֵּיצָּה, חַד מֵחֲמֵשׁ. וְאִית חוֹמֶשׁ חַד מִן חַמְשִׁין, דְּאִיהוּ ן'. וְדָא סִימַן מָגֵ&quot;ן, דְּאִיהוּ מִיכָאֵ&quot;ל גַּבְרִיאֵ&quot;ל נוּרִיאֵ&quot;ל. חַלָה, שְׁכִינְתָּא. דִּבַאֲתָר דְּאִלֵּין מַלְאֲכִין תַּמָּן, אֲבָהָן תַּמָּן. וּבְאַתְרָא דַּאֲבָהָן תַּמָּן, שְׁכִינְתָּא תַּמָּן. וּבָה וַיְחַל, בָּהּ צַּלֵּינָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות לב) וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהָיו. (דברים ג) אֲדֹנָי יֶדוִֹד אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ. וּבָהּ חָלָה זְכוּת אָבוֹת. וּבָהּ תָּמָה זְכוּת אָבוֹת לָרְשָׁעִים. דַּהֲווֹ מְקַבְּלִים אַגְרַיְיהוּ בְּהַאי עָלְמָא. דְּמִסִטְרָא דִּימִינָא, דְּתַמָּן י' דְּאִיהוּ חָכְמָה, שֵׁרוּתָא דִּשְׁמָא דַּיְדוָֹד, דְּאִיהוּ אַחְזֵי זְכוּתָא עַל בְּנָהָא מִימִינָא, דְּתַמָּן רמ&quot;ח פִּקוּדִין דַּעֲשֵׂה. מִסִּטְרָא דְּאָת ה' בַּתְרָאָה, דְּאִיהִי לִשְׂמָאלָא דִּגְבוּרָה, דְּתַמָּן לֹא תַּעֲשֶׂה, דְּאִינּוּן שס&quot;ה, דְּתַמָּן נִדוֹנִין רְשָׁעִים גְּמוּרִים, תָּמָה לוֹן זְכוּת אָבוֹת, וְאִתְהַפָּךְ לוֹן שֵׁם יְהוָֹ&quot;ה, הוה&quot;י. וְאוֹלִיפְנָא מֵהָמָן הָרָשָׁע, (אסתר ה) וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוְֹה לִי. 

(ע&quot;כ רעיא מהימנא)

{{צ|ויאמר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וגו' ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם וגו'}}. {{ש}}
ר' חזקיה פתח: {{צ|ויראני את יהושע הכהן הגדול וגו'}}. כמה זכאין אינון ישראל דקב&quot;ה בעי ביקרהון על כל בני עלמא ויהב לון אורייתא קדישא ויהב לון נביאי מהימני דמדברי להו באורייתא בארח קשוט. תא חזי כל נביאי ונביאי דאוקים קב&quot;ה לישראל כלהו אתגלי קב&quot;ה עלייהו בדרגין עלאין קדישין וחמו זיו יקרא קדישא דמלכא מאתר עלאה אבל לא קריב כמשה דהוה קריב למלכא יתיר מכלא דהא זכאה חולקיה יתיר מכל בני עלמא דעליה כתיב {{צ|פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות}} ושאר נביאי הוו חמאן מאתר רחיקא כמה דאת אמר מרחוק יהוה נראה לי א&quot;ר חזקיה הכי אוליפנא כתיב {{צ|וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי}}. {{צ|וילך איש}} - דא קב&quot;ה כמה דאת אמר {{צ|יהוה איש מלחמה}}. {{צ|מבית לוי}} - דא קב&quot;ה אתר דחכמה עלאה וההוא זוהר (ס&quot;א נהר) מתחברן כחדא דלא מתפרשן לעלמין. {{צ|מבית לוי}} - דאשרי לויתן (ס&quot;א כל חידו) בלחודוי בעלמא הדא הוא דכתיב {{צ|לויתן זה יצרת לשחק בו}}. {{צ|ויקח את בת לוי}} - דא קב&quot;ה אתר דנהירו דסיהרא נהיר. {{צ|ותהר האשה ותלד בן}}. {{צ|האשה}} ודאי כמה דאת אמר {{צ|לזאת יקרא אשה}}. בקדמיתא {{צ|בת לוי}} הכי הוא ודאי וכי בת לוי בקדמיתא והשתא אשה? אלא הכי אוליפנא אתתא עד לא אזדווגת אתקריאת 'בת פלוני', בתר דאזדווגת אתקרי' 'אשה'. והכא בת ואשה כלא בחד דרגא היא. 

{{צ|ותצפנהו שלשה ירחים}} - אלין תלת ירחין דדינא קשיא שריא בעלמא. ומאי נינהו תמו&quot;ז וא&quot;ב וטב&quot;ת. מאי קא משמע לן דעד דלא נחת משה לעלמא שכיח הוה הוא לעילא ועל דא אזדווגת ביה שכינתא מן יומא דאתיליד. מכאן אמר רבי שמעון רוחיהון דצדיקייא שכיחין אינון לעילא עד לא יחתון לעלמא. {{צ|ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו וגו'}} מאי {{צ|ותקח לו תיבת גמא}}? דחפת ליה בסימנהא למהוי נטיר מאינון נוני ימא דשאטין בימא רבא כמה דכתיב {{צ|שם רמש ואין מספר}}, והיא חפת ליה למהוי נטיר מנייהו בחפו (ס&quot;א דסטרא דיובלא יקירא) דבני ימא בלא יקירא בתרי גוונין בחיוור ואוכס ואנח ליה למשה למישט בינייהו &lt;קטע סוף=דף קעד א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעד|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעד ב/&gt;לאשתמודע ביניהון בגין דזמין הוא לסלקא בינייהו זמנא אחרא לקבלא אורייתא. {{צ|ותרד בת פרעה}} - דא היא דאתיא מסטרא שמאלא דדינא קשיא כמה דאתמר {{צ|לרחוץ על היאור}}. {{צ|על היאור}} דייקא ולא &quot;על הים&quot;. ואיתימא הא כתיב {{צ|ומטך אשר הכית בו את היאור}}. ומשה לא הכה אלא בים וקרייה קרא יאור אלא יאור הוה דמחא אהרן על ידא דמשה ושווייה קרא דאיהו עבד כהאי גוונא {{צ|וימלא שבעת ימים אחרי הכות יהוה את היאור}} ואהרן הכה אלא (ס&quot;א על דא) עד דאתא סטרא דקב&quot;ה קרייה קרא הכות יהוה לבתר קרייה בשמא דמשה. 

{{צ|ונערותיה הולכות}} - אינון שאר משריין דאתיין מסטרא דא. {{צ|ותפתח ותראהו את הילד}} - {{צ|ותראהו}} - &quot;ותרא&quot; מבעי ליה! מאי {{צ|ותראהו}}? והא אמר רבי שמעון לית לך מלה באורייתא או את חד באורייתא דלא אית ביה רזין יקירין ועלאין. אלא הכי אוליפנא רשימא דמלכא ומטרוניתא אשתכח ביה ואינון רשימא דוא&quot;ו ה&quot;א מיד {{צ|ותחמול עליו וגו'}}. עד כאן לעילא. מכאן ולהלאה לתתא בר האי קרא דכתיב {{צ|ותתצב אחותו מרחוק}} - אחותו דמאן? אחותו דהאי איהו דקרא לכנסת ישראל אחותי כמה דאת אמר {{צ|פתחי לי אחותי}}. {{צ|מרחוק}} כמה דאת אמר {{צ|מרחוק יהוה נראה לי}} מאי משמע? משמע דאינון זכאין עד דלא נחתו לעלמא אשתמודען אינון לעילא לגבי כלא וכ&quot;ש משה ומשמע דנשמתהון דצדיקייא אתמשך מאתר עלאה כמה דאוקימנא. ורזא דמלה אוליפנא דמשמע דאב ואם אית לנשמתא כמה דאית אב ואם לגופא בארעא ומשמע דבכל סטרין בין לעילא בין לתתא מדכר ונוקבא כלא אתיא ואשתכח והא אוקמוה רזא דכתיב {{צ|תוצא הארץ נפש חיה}}. {{צ|הארץ}} - דא כנסת ישראל. {{צ|נפש חיה}} - נפשא דאדם קדמאה עלאה כמה דאתמר. 

אתא רבי אבא ונשקיה אמר ודאי שפיר קא אמרת והכא הוא כלא. זכאה חולקיה דמשה נביאה מהימנא על כל שאר נביאי עלמא בגין כך לא אשתדל ביה כד אסתלק מעלמא בר קב&quot;ה דאעליה לפרגודיה ועל דא סליק משה בנבואה עלאה ובדרגין יקירין מכל נביאי עלמא ושאר נביאי חמאן בתר כותלין סגיאין. 

{{צ|ויראני את יהושע הכהן הגדול}}. מאי קא חמא דהוה קאים קמי מלאכא ומתלבש בלבושין מלוכלכין עד דכרוזא נפיק ואמר הסירו הבגדים הצואים מעליו. אמר רבי יצחק כתיב הכא {{צ|ועומד לפני המלאך}}. מאי {{צ|לפני המלאך}}? דהוה דאין דינוי ההוא דכתיב ביה {{צ|ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא}}. מאי קא משמע לן דכל בר נש דלא זכי בהאי עלמא לאתעטפא בעטופא דמצוה ולאתלבשא בלבושא דמצוה - כדעייל בההוא עלמא קאים בלבושא טנופא דלא אצטריך וקאים בדינא עליה. 

תא חזי כמה לבושין מזדמנין בההוא עלמא וההוא בר נש דלא זכי בהאי עלמא בלבושין דמצוה כד עייל לההוא עלמא מלבשין ליה בחד לבושא דאשתמודע לגבי מאריהון דגיהנם וההוא לבושא ווי למאן דאתלבש ביה דהא כמה &lt;קטע סוף=דף קעד ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קעה|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעה א/&gt;גרדיני נמוסין זמינין לאחדא ביה ועיילי ליה לגיהנם ושלמה מלכא צווח ואמר {{צ|בכל עת יהיו בגדיך לבנים}}. 

תאנא ברזא דספרא דצניעותא ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע סהדי בהו תלין כענבים באתכלא צרירן בהו ז' רהיטין סהדין סהדותא ולא קיימין בדוכתייהו: &lt;קטע סוף=דף קעה א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעה|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעה ב/&gt;אמר רבי יהודה כמה סהדי עביד קב&quot;ה לאסהדא בהו בבני נשא וכלהו בעיטא ובסהדותא קיימין לקבליה. קם בצפרא אושיט רגלוי למהך. סהדייא קיימין לקבליה מכריזין ואמרין {{צ|רגלי חסידיו ישמור וגו'}}. {{צ|שמור רגלך כאשר תלך}}. {{צ|פלס מעגל רגלך}}. אפתח עינוי לאסתכלא בעלמא סהדייא אמרי (שם) {{צ|עיניך לנכח יביטו}}. קם למללא סהדייא אמרי {{צ|נצור לשונך מרע וגו'}}. אושיט ידוי במלי עלמא סהדייא אמרי (שם) {{צ|סור מרע ועשה טוב}}. אי ציית להו יאות. ואי לא כתיב {{צ|והשטן עומד על ימינו לשטנו}} - כלהו סהדין עליה בחובוי לעילא. אי בעי בר נש לאשתדלא בפולחנא דקב&quot;ה כלהו סהדין סניגורין קמיה וקיימין לאסהדא עליה טבאן בשעתא דאצטריך ליה. קם בצפרא מברך כמה ברכאן. אנו(?) תפילין ברישיה בין עינוי בעי לזקפא רישיה חמי שמא קדישא עלאה אחיד ורשים על רישיה ורצועין תליין מהאי גיסא ומהאי גיסא על לביה. הא אסתכל ביקרא דמאריה אושיט ידוי חמי ידא אחרא מתקשרא בקשורא דשמא קדישא אהדר ידיה ואסתכל ביקריה דאמריה אתעטף בעטופא דמצוה בארבע זיויין דכסותיה ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע. ארבע סהדי קשוט דמלכא תליין מארבע זיויין ותליין בהו כענבים באתכלא. מה אתכלא דאיהו חד ותליין ביה כמה ענבים מהאי סטר ומהאי סטר כך האי מצוה חדא ותליין ביה כמה ענבים וזגין וזמורין צרירין בהו. שבעה רהיטין אלין אינון שבעה צרירין דתכלתא דבעי לכרכא ביה בכל חד וחד, או לאסגאה עד תליסר מאן דיוסיף לא יוסיף עלייהו על תליסר מאן דימעט לא ימעט משבעה. ותאנא האי תכלת הוא רזא דדוד מלכא ודא חוטא דאברהם דזכה ביה לבנוי בתרוי מאי תכלת תכלית דכלא (ודאי) רבי יהודה אומר כסא הכבוד אקרי. רבי יצחק אמר שבעה כריכן דאיהי שכינתא שביעתא דכלא ודאי דהא היא מתברכא משיתא אחרנין על ידא דצדיק ואי תלת עשר תלת עשר אינון כמה דאוקמוה בתלת עשר מכילן והאי היא פתחא דכלהו. והיא חוטא חד ורשימא בגוונהא וגוונא דילה נפיק מחד נונא דאזיל בים כנרת וכנרת על שמה אתקרי ועל דא כנור הוה תלוי לעילא מערסא דדוד דהא (דדוד) ודאי איהו כנור דדוד מנגן מאליו למלכא קדישא עלאה ובגין כך גוונוי עייל עד רקיעא ומרקיעא עד כורסייא והכא כתיב מצוה כמה דאת אמר {{צ|מצות המלך היא}} {{צ|מדוע אתה עובר את מצות המלך}}. {{צ|כי מצות המלך}}. ותאנא יסודא ושרשא במלכא מתעטרין כחדא והאי הוא כתרא ופתחא לכל שאר כתרין דכתיב פתחו לי שערי צדק. וכתיב (שם) {{צ|זה השער ליהוה}} ועל דא כתיב {{צ|וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יהוה}} לאכללא בהאי כל שאר כתרין ועל דא אינון סהדי סהדותא ולא קיימי בדוכתייהו בגין דאיהי מצות ותנינן תשמישי מצוה נזרקין. ואי תימא הא לולב וערבה וכו' תשמישי קדושה אינון אמאי נזרקין. אלא תשמישי קדושה בגין דרשימין בכתיבה דשמא קדישא. א&quot;ר יצחק אינון חוטין לאחזאה היך תליין מכאן ומכאן לד' סטרי עלמא מהאי אתר ואיהי שלטא על כלא ברזא דלב דאיהי לבא דכל האי עלמא ולבא דעלאי ותליא בלב עלאה וכלא הוא בלב דנפק מחכמה עלאה. א&quot;ר יצחק שעורא דהאי (ס&quot;א ואורכא) דהאי אתמר באתוון גליפן דר' אלעזר. א&quot;ר יהודה אמר קב&quot;ה מאן דבעי למהך בתר דחלתי יהך בתר לבא דא ובתר עיינין דקיימין עלה. מאן אינון עיינין כמה דאת אמר {{צ|עיני יהוה אל צדיקים}} אבל אתם {{צ|לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם}}. מ&quot;ט &lt;קטע סוף=דף קעה ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעו|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעו א/&gt;בגין דאתם זונים אחריהם. אמר רבי חייא מאי טעמא הכא יציאת מצרים דכתיב אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים אלא בגין דכד נפקו ממצרים בהאי חולקא עאל ובהאי קטיל קב&quot;ה קטולא דמצרים ועל דא באתריה אתדכר ובאתריה אזדהר להו בדא. מאי באתריה בגין דהאי מצוה היא אתר דילה. תאני ר' ייסא כתיב {{צ|כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות}}. {{צ|כימי}} - &quot;כיום&quot; מבעי ליה דהא בחד זמנא נפקו ולא אתעכבו!? אלא כאינון יומין עלאין דאתברכא בהו כנסת ישראל כך זמין קב&quot;ה לאפקא להו ישראל מן גלותא וכדין כתיב  {{צ|ואמרתם ביום ההוא הודו ליהוה קראו וגו' זמרו יהוה כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ}}. מאי {{צ|מודעת זאת}}? בגין דהשתא אשתמודעא זאת בעטופא דמצוה בההוא זמנא אשתמודעא זאת בכמה נמוסין דילה דיעביד קב&quot;ה אתין ונסין בעלמא כדין כתיב {{צ|ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. 

'''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהוה לעולם אמן ואמן''': &lt;קטע סוף=דף קעו א/&gt;

==פרשת שלח לך - רעיא מהימנא==
{{להשלים}}


--------------</text>
      <sha1>7eejaemu8y2kp02ewpljg51ygqfd4k1</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3021741</id>
      <parentid>3021740</parentid>
      <timestamp>2026-06-27T21:14:13Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>/* קטע זמני לפרשת שלח */</comment>
      <origin>3021741</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="301155" sha1="ctkvg3l9tdvq3wcgnx0vokxmbq58qei" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|זוהר||חלק כה|חלק כו|חלק כז}}
__TOC__
==פרשת בהעלותך - זהר==
{{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קמח ב/&gt;'''{{צ|וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|ח|א|ב}}''' {{ש}}
רבי יהודה פתח {{צ|והוא כחתן יוצא מחופתו וגו'}} {{ממ|תהלים|יט|ו}} - זכאה חולקיהון דישראל דקב&quot;ה אתרעי בהון ויהב להון אורייתא דקשוט, אילנא דחיי דביה ירית בר נש חיין להאי עלמא וחיין לעלמא דאתי. דכל מאן דאשתדל באורייתא ואחיד בה - אחיד בחיין, וכל מאן דשביק מלי דאורייתא ואתפרש מאורייתא - כאלו מתפרש מחיין. בגין דהיא חיין וכל מלוי חיין. הדא הוא דכתיב {{צ|כי חיים הם וגו'}} {{ממ|משלי|ד|כב}}. וכתיב {{צ|רפאות תהי לשרך וגו'}} {{ממ|משלי|ג|ח}}. 

תא חזי אילנא דחיי אחיד מעילא לתתא. והאי שמשא דנהיר לכלא - נהורא דיליה שארי מרישא, ואתפשט בגופא דאילנא בארח מישר. תרין סטרין אחידן ביה - חד לצפון וחד לדרום. חד ימינא וחד שמאלא.

בשעתא דשמשא נהיר כמה דאתמר מההוא גופא דאילנא - אתקיף לדרועא דימינא ואנהיר בתוקפיה. ומתוקפיה נהיר שמאלא ואתכליל בנהוריה. 

{{צ|והוא כחתן יוצא מחפתו}} - מאן איהו {{צ|חפתו}}? דא איהו {{צ|עטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו}} {{ממ|שיר|ג|יא}}.{{ש}} 
{{צ|יוצא מחפתו}} - דא איהו רישא דכל נהורא, כמה דאת אמר בקרא דאבתריה - {{צ|מקצה השמים מוצאו}} {{ממ|תהלים|יט|ז}}. דא שירותא דכלא דאקרי {{צ|מקצה השמים}}, וכדין נפיק כחתן ממש כד נפיק לאערעא לכלתיה רחימתא דנפשוי ופריש דרועוי ומקבל לה. כהאי גוונא {{צ|והוא כחתן יוצא מחפתו}} - אזלא שמשא ואתפשט לגבי מערב. 

כיון דמערב אתקריב, סטר צפון אתער לקבליה בקדמיתא, וקריב למערב וזויג לה{{הערה|הכי גריס הרמק (המתוק מדבש)}} באתריה כמה דאתמר, דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי}} {{ממ|שיר|ח|ג}}. ולבתר סטר דרום דאיהו ימינא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}}. כדין {{צ|ישיש כגבור לרוץ ארח}} - לאנהרא סיהרא ואוקמוה. 


תא חזי '''{{צ|בהעלותך את הנרות}}''' - אלין בוצינין עלאין דכלהו נהירין כחדא מן שמשא. '''(חסר כאן)'''
{{להשלים}} 


ר' אבא פתח: {{צ|אשרי העם יודעי תרועה יהוה באור פניך יהלכון}} {{ממ|תהלים|פט|טז}}. {{ש}}
האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי זכאין אינון ישראל! &lt;קטע סוף=דף קמח ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קמט|א}}{{ש}}&lt;קטע התחלה=דף קמט א/&gt; דקב&quot;ה יהב לון אורייתא קדישא, ואוליף לון ארחוי לאתדבקא ביה ולמיטר פקודי דאורייתא למזכי בהו לעלמא דאתי, וקריב להו בשעתא דנפקו ממצרים - דהא כדין אפיק לון מרשותא אחרא וסליק לון לאתאחדא בשמיה. וכדין אקרון בני ישראל 'בני חורין' מכלא - דלא יתבו תחות רשותא אחרא, וסליק לון לאחדא בשמיה דסליק על כלא דשליט על עלאין ותתאין. 

ומגו רחימותא דלהון קרא לון {{צ|בני בכורי ישראל}} כגוונא  עלאה. ועל דא קטל  כל בכור דלעילא ותתא, ושרא קטירין ואסירין דעלאין ותתאין, בגין לאפקא לון ועבד לון בני חורין מכלא. ועל דא לא בעא קב&quot;ה לא מלאך ולא שרף אלא איהו. ועוד דהא איהו ידע לאבחנא ולמנדע כלא ולמשרי אסירין. ולאו אינון ברשותא דשליחא אחרא אלא בידיה. 

תא חזי בההוא ליליא דבעא קב&quot;ה לקטלא כל אינון בכורי כמה דאתמר, בשעתא דרמש ליליא אתו מזמרין לזמרא קמיה. אמר לון &quot;''לאו עידן הוא! דהא שירתא אחרא מזמרין בני בארעא!''&quot;. 

בשעתא דאתפליג ליליא - אתער רוח צפון, וקב&quot;ה כדין עבד נוקמין  וישראל מזמרין ואמרין הלילא בקול רם, וכדין עבד לון בני חורין מכלא. ומלאכין עלאי וכל משריין כלהו הוו צייתין להון לקליהון דישראל. בתר דאתגזרו - רשימו לבתיהון מההוא דמא ומדמא דפסחא, בתלת רשימין - על המשקוף ועל שתי המזוזות. מאי טעמא? הא אוקמוה בגין דאיהו רשימא קדישא, ומחבלא כד איהו נפיק וחמי ההוא דמא דהוה רשים על ההוא פתחא -- חייס עלייהו דישראל. הדא הוא דכתיב {{צ|ופסח יהוה על הפתח וגו'}} {{ממ|שמות|יב|כג}}. 

הכא אית לאסתכלא. אי קודשא בריך הוא אתי וקטיל בארעא דמצרים ולא שליח אחרא - רשימא דא דעל פתחא למה? והא כלא גלי קמיה!? {{ש}}
ותו  מהו {{צ|ולא יתן המשחית}}?! &quot;ולא ישחית&quot; מבעי ליה?! {{ש}}
אלא ודאי הכי הוא דכתיב {{צ|ויהו&quot;ה הכה כל בכור}} {{ממ|שמות|יב|כט}} - {{צ|ויהו&quot;ה - הוא ובית דינו}}. וההוא בי דינא הכא אשתכח. 

מכאן דבכלא בעי לאחזאה עובדא בגין לאשתזבא! דהא כגוונא דא על גבי מדבחא בגין דלא אשתכח מחבלא. האי בעובדא. ובזמנא דלא אצטריך האי - כגון ראש השנה דאיהו יומא דדינא ומאריהון דלישנא בישא קיימין עלייהו דישראל - בעינן מלין צלותין ובעותין ובעינן לאחזאה עובדא כמה דאוקימנא והא אתמר. ובמה? בשופר,  לאתערא שופרא אחרא. ואנן מפיקין בההוא קלא רחמי ודינא כחדא, כלא כדקא יאות, כמה דההוא שופר עלאה אפיק קלא דאיהו כללא כחדא. ולאתערא רחמי קאזלינן, ולתברא מאריהון דדינא דלא ישלטון בהאי יומא. {{ש}}
וכד רחמי מתערין - כלהו בוצינין עלאין נהרין מהאי גיסא ומהאי גיסא. כדין {{צ|באור פני מלך חיים}} {{ממ|משלי|טז|טו}}. 

תא חזי בשעתא דכהנא  אתכוון לאדלקא בוצינין לתתא והוה קריב קטורת בוסמין - בההוא שעתא כדין בוצינין עלאין נהרין ואתקטר כלא כחדא, וחדו וחדוותא אשתכח בכלהו עלמין. הדא הוא דכתיב {{צ|שמן וקטורת ישמח לב}} {{ממ|משלי|כז|ט}}. {{ש}}
ועל דא '''{{צ|בהעלותך את הנרות}}'''.


'''רבי אלעזר ור' יוסי ור' יצחק''' הוו אזלי באורחא. {{ש}}
פגעו באינון טורי קרדו. {{ש}}
עד דהוו אזלי - זקף עינוי ר' אלעזר וחמי אינון טורי רמאי, והוו חשוכן ודחלן בדחילו. {{ש}}
א&quot;ר אלעזר לאינון חברייא: &quot;''אלו אבא הכא - לא הוה דחילנא! אבל כיון דאנן תלתא ומלי דאורייתא ביננא - דינא הכא לא אשתכח!''&quot; 

פתח ר' אלעזר ואמר: כתיב {{צ|ותנח התיבה בחדש השביעי וגו' על הרי אררט וגו'}} {{ממ|בראשית|ח|ד}}. {{ש}}
כמה חביבין מלי דאורייתא! דבכל מלה ומלה אית רזין עלאין ואורייתא כלא עלאה איקרי! ותנינן בתליסר מכילן דאורייתא {{צ|כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד - לא ללמד על עצמו יצא - אלא ללמד על הכלל כלו יצא}}. &lt;קטע סוף=דף קמט א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קמט|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קמט ב/&gt;דהא אורייתא דאיהי כללא עלאה - אע&quot;ג דנפק מנה חד ספור בעלמא - ודאי לא אתי לאחזאה על ההוא ספור, אלא לאחזאה מלין עלאין ורזין עלאין! ולא ללמד על עצמו יצא - אלא ללמד על הכלל כלו יצא! בגין דההוא ספור דאורייתא או ההוא עובדא - אע&quot;ג דהוא נפקא מכללא דאורייתא - לאו לאחזאה על גרמיה נפק בלבד, אלא לאחזאה על ההוא כללא עלאה דאורייתא כלא נפק! 

כגון האי דכתיב {{צ|ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט}}. ודאי האי קרא מכללא דאורייתא נפק ואתי בספור דעלמא! מאי אכפת לן אי שרי בהאי או בהאי - דהא באתר חד לישרי?! אלא ללמד על הכלל כלו יצא! וזכאין אינון ישראל דאתיהיב להו אורייתא עלאה אורייתא דקשוט! ומאן דאמר דההוא ספורא דאורייתא לאחזאה על ההוא ספור בלבד קאתי - תיפח רוחיה! דאי הכי לאו איהי אורייתא עלאה אורייתא דקשוט. אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה איהי אורייתא דקשוט. 

תא חזי מלך בשר ודם לאו יקרא דיליה הוא לאשתעי מלה דהדיוטא - כל שכן למכתב ליה. ואי סליק בדעתך דמלכא עלאה קב&quot;ה לא הוו ליה מלין קדישין למכתב ולמעבד מנייהו אורייתא, אלא דאיהו כניש כל מלין דהדיוטין כגון מלין דעשו, מלין דהגר, מלין דלבן ביעקב, מלין דאתון, מלין דבלעם, מלין דבלק, מלין דזמרי - וכניש להו וכל שאר ספורין דכתיבין ועביד מנייהו אורייתא. אי הכי אמאי אקרי 'תורת אמת' - {{צ|תורת יהוה תמימה. עדות יהוה נאמנה. פקודי יהוה ישרים. מצות יהוה ברה. יראת יהוה טהורה. משפטי יהוה אמת}}?! וכתיב {{צ|הנחמדים מזהב ומפז רב}} - אלין אינון מלי דאורייתא! {{ש}}
אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה איהו אורייתא דקשוט, {{צ|תורת יהוה תמימה}}, וכל מלה ומלה אתייא לאחזאה מלין  עלאין. דההוא מלה דההוא ספור לאו לאחזאה על גרמיה בלבד קא אתיא - אלא לאחזאה על ההוא כללא קאתי כמה דאוקימנא. 

תא חזי {{צ|ותנח התיבה וגו'}}. האי קרא כך  איהו והא אתמר. בשעתא דדינא תלי על עלמא ודינין שריין, וקב&quot;ה יתיב על כורסייא דדינא למידן עלמא בההוא כורסייא - כמה רשימין אתרשימו ביה! כמה פיתקין גניזין בגויה! בגו אחמתא דמלכא כלהו ספרים דפתיחו תמן אתגניזו. ובגין כך לא אתנשי מלה מן מלכא. והאי כורסייא לא אתקן ולא שריא אלא ב{{צ|חדש השביעי}} דאיהו יומא דדינא, יומא דכל בני עלמא אתפקדון ביה. כלהו עברין קמי ההוא כרסייא.{{ש}}
ועל דא {{צ|ותנח התבה בחדש השביעי}} - בחדש השביעי ודאי! דאיהו דינא דעלמא. 

{{צ|על הרי אררט}} - אלין  מאריהון דדינין, מאריהון דיבבא ויללא.  דכלהו שכיחין בההוא יומא קמי קב&quot;ה. וכמה מארי תריסין אתערו בהאי יומא, וכלהו קיימי תחות ההוא כרסייא בדינא דעלמא. וישראל מצלאן צלותא בההוא יומא ובעאן ומתחננן קמיה, ותקעין בשופר, וקב&quot;ה חייס עלייהו ומהפך דינא לרחמי. וכל עלאי ותתאי פתחי ואמרי {{צ|אשרי העם יודעי תרועה}}. 

ועל דא בעינא בההוא יומא דההוא דתקע דידע עקרא דמלה, ויכוון ביה בתרועה ויעביד מלה בחכמתא. ועל דא כתיב {{צ|אשרי העם '''יודעי''' תרועה}} ולא כתיב &quot;תוקעי תרועה&quot;. והא אתמר. 


אזלו כל ההוא יומא. {{ש}}
כד רמש ליליא סליקו לחד אתר ואשכחו חד מערתא. {{ש}}
אמר רבי אלעזר &quot;''ליעול חד גו מערתא  אי אשתכח אתר דאיהו יתיר מתתקן''&quot;.{{ש}} 
עאל ר' יוסי וחמא מערתא אחרא בגויה, נהורא דשרגא ביה. {{ש}}
שמע חד קלא דהוה אמר '''{{צ|בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות}} {{ממ|במדבר|ח|ב}}''' - ''הכא נטלא כנסת ישראל נהורא.''&lt;קטע סוף=דף קמט ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנ|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנ א/&gt;''ואמא עלאה מתעטרא, וכלהו בוצינין מינה נהרין. בה תרין טופסירין דקיקין פרחין. שושבינין  כלהו קטרין לגבי עלאה ומתמן לתתא''. 

שמע ר' יוסי וחדי. {{ש}}
אתא לגבי ר' אלעזר. {{ש}}
אמר ליה ר' אלעזר: &quot;''ניעול! דקב&quot;ה אקדים לן האי יומא לאתרחשא לן בנסין''&quot;. {{ש}}
עאלו. {{ש}}
כיון דעאלו חמו תרין בני נשא דהוו לעאן באורייתא. {{ש}}
אמר רבי אלעזר {{צ|מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון}}! {{ממ|תהלים|לו|ח}} {{ש}}
קמו אלין ויתבי כלהו וחדו כלהו. {{ש}}
אמר רבי אלעזר: {{צ|מה יקר חסדך אלהים}} דאשכחנא לכו! חסד עבד לן קב&quot;ה באתר דא! השתא אדליקו בוצינין! 


פתח רבי יוסי ואמר: '''{{צ|בהעלותך את הנרות}}''' - {{צ|בהעלותך}} ממש! באדלקותך! דהא כחדא אתעביד על ידא דכהנא תרין פולחנין דאינון קשורא חדא. ומאן אינון? שמן וקטרת, כדכתיב {{צ|שמן וקטרת ישַמח לב}} {{ממ|משלי|כז|ט}} דכתיב {{צ|והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנרת יקטירנה}} {{ממ|שמות|ל|ז}}, וכתיב {{צ|ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה}} {{ממ|שמות|ל|ח}}. {{ש}}
מאי שנא הכא {{צ|בהטיבו}} ומאי שנא התם {{צ|ובהעלות}}? 

* אמר ר' יהודה: כלא חד מלה! 

* רבי יוסי אמר: {{צ|בהטיבו}} - כמה דאת אמר {{צ|כי טובים דודיך מיין}} {{ממ|שיר|א|ב}}. {{צ|טובים}} - רווי חמרא, כמה דאת אמר {{צ|ונשבע לחם ונהיה טובים}} {{ממ|ירמיהו|מד|יז}}. 

* ר' יהודה אמר: הטבה ממש! כמה דאת אמר {{צ|וטוב לב משתה תמיד}} {{ממ|משלי|טו|טו}}.  {{צ|ובהעלות}} - דהא בזמנא דאתשקיין ואתרוויין משקיו דנחלא - כדין עלאין עלוין וברכן  אשתכחו בכלהו וחדו בכלא. ועל דא {{צ|ובהעלות}}. 

* רבי אחא אמר: בשעתא דעמיקא דכלא נהיר  - נהיר בנחלא. ונחלא נגיד  בארח מישר לאשקאה כלא. כדין כתיב  {{צ|בהטיבו}}, בגין דהא מעומקא דכלא נפקי. {{צ|בהעלות}} - דאתי מסטרא עלאה דעמיקא  דכלא דאקרי 'מחשבה'. וכלא חד מלה! וכדין כנסת ישראל אתברכא, וברכאן אשתכחי בכלהו עלמין.


רבי יצחק פתח: כתיב {{צ|בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים}} {{ממ|מ&quot;א|ח|יג}}. {{ש}}
{{צ|בית זבול}} - בית זבול ודאי! כד אתפקדו בידהא כל גנזי מלכא ושלטא בהו - כדין אקרי {{צ|בית זבול}}. ורקיע חד אית דאקרי {{צ|זבול}} - דהא דא אשכח לקבלא ברכאן ולסדרא כלא. והאי אקרי {{צ|בית זבול}}. 

תא חזי כתיב {{צ|ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך}} {{ממ|דברים|לג|יח}} - מלמד דאשתתפו כחדא; דא נפיק ואגח קרבא, ודא יתיב ולעי באורייתא. ודא יהיב חולקא לדא, ודא יהיב חולקא לדא. 

בחולקיה דזבולון ימא, וכנסת ישראל אקרי {{צ|ים כנרת}}. והכי אתחזי בגין דהא תכלת נפיק מתמן ואוקמוה. דהא לתתא כגוונא דלעילא; ים כנרת לעילא, ים כנרת לתתא. תכלת לעילא, תכלת לתתא. וכלא באתר חד! ועל דא ירית זבולון למיפק לאגחא קרבא. ומנלן דהכי הוא? דכתיב {{צ|עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק}} {{ממ|דברים|לג|יט}}. {{צ|זבחי צדק}} ודאי! מאי טעמא? {{צ|כי שפע ימים יינקו}}. 

ויששכר חולקיה באורייתא, ויהיב לזבולון חולקא דאורייתא ודאי. ועל דא אשתתפו כחדא לאתברכא זבולון מיששכר - דברכתא דאורייתא היא ברכתא דכלא. 

ר' אבא אמר אחסנתא דאורייתא ודאי הכי הוא! ודרגא דא שתיתאה יהיב אגר  אורייתא ואחסין לה לכנסת ישראל. אחסין חוורא לתכלתא. ועל דא תנינן {{צ|משיכיר בין תכלת ללבן}}. דישתמודען גווני. דהא כדין אקרי '''בקר''', וחוורא אתי לעלמא ותכלתא אתעבר. ועל דא כל קרבין דמלכא וכל זייני מלכא בידהא אתמנן. והא אוקימנא. 


{{קטן|'''(חסר תחלת המאמר. ועיין [[זהר חלק ג רפו א|פרשה וילך רפו א]])'''}}{{ש}} 
{{צ|באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם}} {{ממ|במדבר|כא|יח}}. {{ש}}
{{צ|באר}} - דא כנסת ישראל. {{צ|חפרוה שרים}} - דא אבא ואמא דאולידו לה. {{צ|כרוה נדיבי העם}} - אלין אבהן דכתיב {{צ|נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם וגו'}}. &lt;קטע סוף=דף קנ א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנ|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנ ב/&gt;בגין לאתברכא מנהון על ידא דדרגא חד. ומנו? צדיק דקאים עלה. ועל דא אמרינן כד האי באר נטלא - בסיועא דאבהן נטלא! 

ואקרי {{צ|'''באר'''}} ואקרי {{צ|'''ים'''}}. {{ש}}
אקרי {{צ|'''באר'''}} - בשעתא דיצחק נפק מזיינא מסטרא דאימא ואתי לאמשכא אבתרא דדא, ומלי לה. כדין אקרי 'באר דיצחק' 'באר דמרים'. והא אוקמוה.{{ש}} 
{{צ|'''ים'''}} - כד אתנהרא מנהרא עלאה דאבא - כדין אקרי 'ים' דנחלין אזלן לגווה, כמה דאת אמר {{צ|כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא}} {{ממ|קהלת|א|ז}}. ומיומא דגלתה כנסת ישראל בגלותא כתיב {{צ|אזלו מים מני ים}} {{ממ|איוב|יד|יא}} - דא כנסת ישראל. {{צ|ונהר יחרב ויבש}} - דא צדיק. ועל דא כתיב {{צ|הצדיק אבד וגו'}} {{ממ|ישעיה|נז|א}} - דהוא הוה נהר עלאה ויקירא דעייל בגווה. והוא כניש כל אינון נהרין ונחלין דנגדין מנגידו דההוא נהר קדישא דלא פסקין מימוי לעלמין, דנגיד ונפיק מעדן עלאה, והוא עייל בגווה ומלי אגמהא. ומתמן ירתין עלמין כלהו  ברכן בכלא. 

תא חזי בשעתא דאתברכא כנסת ישראל - עלמין כלהו אתברכן! וישראל לתתא ינקין ומתברכן בגינה. והא אוקימנא. דהיא אגנא עלייהו דישראל כמה דאתמר. 


כתיב {{צ|ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם}} {{ממ|שמות|יד|יט}}. {{ש}}
{{צ|מלאך האלהים}} - דא כנסת ישראל, והא אוקימנא. דההיא שעתא בסיועא דאבהן נטלא, וכד אינון משתכחין לגבה - כלא משתכחי. ובגין כך אתמסר באלין קראי שמא קדישא דכליל בהון אבהתא כמה דאוקימנא. חד קרא כסדרא, וחד למפרע, וחד כסדרא. 

* {{צ|ויסע מלאך האלהים ההולך וגו'}} - דא כסדרא בגין דאברהם אשתכח הכא, וכל אינון דאתו מסטריה. ועל דא איהו כסדרא כגוונא דא:
[[קובץ:ויסע טבלה.PNG||300px|]]
: '''{{קטן|(אמר המגיה כאן מצאתי כתוב פסוק ויסע כסדר כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון ותמצאם כולם בסוף חלק שני)}}'''

הכא אתעטר אברהם בעטרוי ואעטר לה לכנסת ישראל. ואלין אתוון כלהו בארח מישר למיהך ביממא דכתיב {{צ|יומם יצוה יהוה חסדו ובלילה שירה עמי}} {{ממ|תהלים|מב|ט}}. ועל דא כתיב {{צ|ויסע}}. אימתי נטלין במטלנייהו? הוי אימא ביממא כד נהיר שמשא. {{ש}}
ודא חד קרא דאיהו בשבעין ותרין אתוון. 


תניינא דיצחק הכי נמי דאשתכח בע&quot;ב אתוון לאשתכחא בדינא לגבי מצראי, ולגבי ישראל ברחמי. ועל דא כתיב {{צ|ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל}} {{ממ|שמות|יד|כ}} - לקביל אלין ולקביל אלין. {{צ|ויהי הענן והחשך}} - דהכי הוא. יומא דיצחק דעיבא הוי. עננא וחשוכא מניה הוא. ובגין כך סדורא דאתוון למפרע  ולא בארח מישר, כגוונא דא:
[[קובץ:ויבא טבלה.PNG||300px|]]
: '''{{קטן|(כאן מצאתי כתוב פסוק ויבא למפרע כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון)}}'''

ועל דא אתוון כלהו למפרע דכתיב {{צ|ויהי הענן והחשך}}, דכיון דעאל יצחק בדינוי - {{צ|לא קרב זה אל זה}} כתיב. {{צ|זה אל זה}} - אינון דאתו מסטרא דאברתם - לא קריבו דא בדא! דהא לא יכלין! בגין דהאי באר אתדבקא ביצחק כמה דאת אמר {{צ|ויאר את הלילה}} - דכד אתמלייא לאתחברא  ביצחק לא קרב זה אל זה ולא יכיל לקרבא. 

עד דאתא יעקב ואתחבר באברהם, ונטל ליצחק ושארי ליה באמצעיתא. כדין אתקשר מהימנותא דא בדא ודא בדא ואשתזיבו ישראל. {{ש}}
ותנינן באתר דאבהתא אשתכחי - שאר צדיקייא משתכחי גבייהו. ועל דא שמא דא סליק לסטרין אחרנין מתפרשן, אע&quot;ג דכלהו נפקין לארחא חד. 

כד נהרא האי '''באר''' מסטרא דיצחק ואתקשר ביה - אתעביד ימא רבא תקיפא, וגלגלין תקיפין סליקין ונחתין בזעף ורוגזא בתקיפו. &lt;קטע סוף=דף קנ ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנא|א}}{{ש}}&lt;קטע התחלה=דף קנא א/&gt;נטיל לעילא. סליק ונחית לתתא. אברהם אתי  לקבליה. ומגו רוגזא וזעפא וחימתא ותקיפו - זה אל זה  לא הוו מתקרבין. עד דאתא יעקב ושכיך רוגזא ומאיך ותבר גלגלי ימא. הדא הוא דכתיב {{צ|ויט משה את ידו על הים ויולך יהוה את הים ברוח קדים עזה וגו'}} {{ממ|שמות|יד|כא}}. מאי {{צ|ברוח קדים עזה}}? דא רוח יעקב! {{צ|עזה}} - תקיף לקבליה לתברא רוגזא דהאי ימא. {{צ|וישם את הים לחרבה ויבקעו המים}} -  אריק ימא מימי רוגזין, ואתפליגו מיא לסטרא דאברהם ולסטרא דיעקב. הדא הוא דכתיב {{צ|ויבקעו המים}} - לסטרא דא ולסטרא דא. ועל דא אתוון כלהו בארח מישר כדקא יאות.

[[קובץ:ויט טבלה.PNG||300px|]]
: '''{{קטן|(כאן היה כתוב פסוק ויט כסדר כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון)}}'''

אלין אתוון בארח מישר בסטר דיעקב, וכל אינון דאתו מסטריה. וכד אתא יעקב אתחבר באברהם, ונטל ליצחק ושארי ליה באמצעיתא - כדין אתקשר מהימנותא; דא בדא ודא בדא. ועל דא עובדא כתקונא דשמא קדישא בזווגא דאבהן אשתמודע דאיהו קשורא חד, קשורא מהימנא, למהוי רתיכא שלימתא. ובזווגא דאבהן כחדא אתעביד כלא. 

וידעין חברייא למיהך בארח מישר לאתקנא עובדין כדקא יאות. ובשמא דא קשורא דאבהן אשתכחן אורחין לדינא ולרחמי. לסיוע. לחסד. לדחילו. לאורייתא. לחיי. למותא. לטב. לביש. זכאין אינון צדיקייא דידעין אורחוי דאורייתא וידעין למיהך באורחוי דמלכא קדישא! זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי!

[[קובץ:עב שמות טבלה.PNG||400px|]]

{| class=&quot;wikitable&quot;
|+ טבלת ויקיטקסט ממוספרת עם חישוב גימטריא
|-
| 1. {{גמט|והו}} || 2. {{גמט|ילי}} || 3. {{גמט|סיט}} || 4. {{גמט|עלם}} || 5. {{גמט|מהש}} || 6.  {{גמט|ללה}} || 7. {{גמט|אכא}} || 8. {{גמט|כהת}}
|-
| 9. {{גמט|הזי}} || 10. {{גמט|אלד}} || 11. {{גמט|לאו}} || 12. {{גמט|ההע}} || 13. {{גמט|יזל}} || 14.  {{גמט|מבה}} || 15. {{גמט|הרי}} || 16. {{גמט|הקם}}
|-
| 17.  {{גמט|לאו}} || 18. {{גמט|כלי}} || 19. {{גמט|לוו}} || 20. {{גמט|פהל}} || 21. {{גמט|נלך}} || 22. {{גמט|ייי}} || 23. {{גמט|מלה}} || 24. {{גמט|חהו}}
|-
| 25. {{גמט|נתה}} || 26. {{גמט|האא}} || 27. {{גמט|ירת}} || 28. {{גמט|שאה}} || 29. {{גמט|ריי}} || 30. {{גמט|אום}} || 31. {{גמט|לכב}} || 32. {{גמט|ושר}}
|-
| 33. {{גמט|יחו}} || 34. {{גמט|להח}} || 35. {{גמט|כוק}} || 36. {{גמט|מנד}} || 37. {{גמט|אני}} || 38. {{גמט|חעם}} || 39. {{גמט|רהע}} || 40. {{גמט|ייז}}
|-
| 41. {{גמט|ההה}} || 42. {{גמט|מיכ}} || 43. {{גמט|וול}} || 44. {{גמט|ילה}} || 45. {{גמט|סאל}} || 46. {{גמט|ערי}} || 47. {{גמט|עשל}} || 48. {{גמט|מיה}}
|-
| 49. {{גמט|והו}} || 50. {{גמט|דני}} || 51. {{גמט|החש}} ||  52. {{גמט|עמם}} || 53. {{גמט|ננא}} || 54. {{גמט|נית}} || 55. {{גמט|מבה}} || 56. {{גמט|פוי}}
|-
|  57. {{גמט|נמם}} || 58. {{גמט|ייל}} || 59.  {{גמט|הרח}} || 60. {{גמט|מצר}} || 61. {{גמט|ומב}} || 62.  {{גמט|יהה}} || 63. {{גמט|ענו}} || 64. {{גמט|מחי}}
|-
| 65. {{גמט|דמב}} || 66. {{גמט|מנק}} || 67. {{גמט|איע}} || 68. {{גמט|חבו}} || 69. {{גמט|ראה}} || 70. {{גמט|יבמ}} || 71. {{גמט|היי}} || 72. {{גמט|מום}}
|}

: {{קטן|(וכאן מצאתי הע&quot;ב שמות היוצאים מג' פסוקים אלו במרובע. כל שם ושם מג' אותיות בבית אחד. י&quot;שר ה&quot;פוך י&quot;שר - וסימניך '''יהי''' אור. ולא הדפסתי אותו מפני יקר תפארת קדושתו)}}


הא אבהן במטלנין בעובדין בקשורין דמתקשרי דא בדא. וכד מתחברן כחדא - לית מאן דיקום קמייהו! {{ש}}
ותנינן באתר דאבהתא אשתכחו - שאר צדיקייא משתכחי גבייהו. ועל דא שמא דא סליק לסטרין אחרנין מתפרשן, אע&quot;ג דכלהו נפקין לארחא חד.


{{קטן|'''[כאן שייך גרסינן שבעה וכו' שבסוף הספר סימן ח']''' }}{{הערה|העתקתי את הטקסט של סימן ח' לכאן במהדורה זו - ויקיעורך}}

{{גדול|'''['''}} שבעה יומין עלאין ברא קב&quot;ה בעלמא ועלייהו שתיל ובני עלמין. הדא הוא דכתיב {{צ|כי ששת ימים עשה יהוה}} {{ממ|שמות|לא|יז}} {{ממ|שמות|כ|י}} - ולא כתיב &quot;בששת&quot;. {{ש}}
ולקבל אינון שבעה יומין עלאין ברא קב&quot;ה בארעא שבעה זכאי קשוט לקיימא לון ולאנהרא לון - כל חד וחד לקבל יומיה. ושתיל להו כל חד וחד בדרא דאתחזי. ואינון אבהן דעלמא! אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרן דוד. ואינון אקרון {{צ|הרים}} - {{צ|הררי קדם}}, דאינון תליין מאינון שבעה יומין עלאין דאמרן. שיתא יומי בראשית ושביעאה דקיימא ואזיל קמייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|ובית דויד כאלהים}} {{ממ|זכריה|יב|ח}}. 

ואף על גב דאיהו שביעאה - רביעאה איהו ביומין! ויוסף איהו שביעאה אבל כד אתכליל ביה ביוסף ויהיב ליה תפנוקא מבי מלכא - אקרי אוף איהי 'שביעאה'. וכולהו אחידו בה בשכינתא ברזא דשבעה. בגין דשכינתא אתקריאת {{צ|בת שבע}} - בת מאימא עילאה דאיהי כללא דשבע דרגין דעִמַה. ואיהי דרגא ד{{צ|צדק}}. עשיראה דאינון ספירן דאיקרי בהון קודשא בריך הוא. 


ואקרי שביעאה בקרא דכתיב {{צ|לך יהוה הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים לך יהוה הממלכה}} {{ממ|דה&quot;א|כט|יא}}

ומאי טעמא? והא רביעאה היא ליומי!? {{ש}}
אלא בגין דאיהי נטיעה בתראה דאתכלילת בשביעאה - בגין כך נטלה שמיה. וכלא חד! 

וכל חד וחד מאבהן ידע ליה לקב&quot;ה מגו דרגא דיליה ואחיד ביה בההוא דרגא. 
* אברהם ידע ליה לקב&quot;ה מגו חסד דאיהי מדת הגדולה, מדת החסד, ימינא דמלכא. ועל דא אחיד בה ולא שביק לה לעלמין, ועביד טיבו עם כל בני נשא ואוקמוה, דהא עובדוי סליקו ליה  להאי דרגא.
* יצחק ידע ליה בדרגא דגבורה דאקרי {{צ|פחד יצחק}} ודחיל ליה לעלמין. 
* יעקב ידע ליה מגו דרגא דתפארת דאיהו כליל מחסד ופחד, ואקרי {{צ|אמת}} ואחיד בה. הדא הוא דכתיב {{צ|תתן אמת ליעקב}} {{ממ|מיכה|ז|כ}}. 
* יוסף ידע ליה לקב&quot;ה מגו ההיא אספקלריא דאקרי {{צ|כל}} ואקרי {{צ|יסוד}} ואקרי {{צ|צדיק}}. ועל דא אקרי יוסף {{צ|כלכל}}{{הערה|וראו {{ממ|דה&quot;א|ב|ו}} - ויקיעורך}} דכתיב {{צ|ויכלכל יוסף}} {{ממ|בראשית|מז|יב}}, וכתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} {{ממ|משלי|י|כה}}.
* משה ואהרן אינון תרין כרובים דאשתמע קלא דלעילא מבינייהו. ועל דא אתיהיבת אורייתא על ידייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|ונועדתי לך שם ודברתי אתך}} {{ממ|שמות|כה|כב}}. ואינון תרין כרובין לעילא, ואינון {{צ|נצח והוד}}, ואינון תרין סמכי דגופא. כגוונא דא אית לה למטרוניתא לתתא תרין כרובין תחותה דינקין מינה. ואינון עלאין ודאי  {{צ|על ארון העדות}} דאקרי {{צ|צדק}}. 'ארונא דסהדותא' - מאן {{צ|עדות}}? דא יוסף. הדא הוא דכתיב {{צ|עדות ביהוסף שמו}}, ואקרי {{צ|תורה שבכתב}}. והאי ארונא תורה שבעל פה. 

תא חזי כל אינון אבהן עלאין דאחידן לעילא רמיזין כלהו בתורה שבכתב, {{צ|תורת יהוה}}.  ודוד דאיהו אחיד בברייתא דאיהי תורה שבעל פה - רמיזא בדברי קבלה. ובגין כך אקרי {{צ|קבלה}} -  דמקבלת נהירו מתורה שבכתב דאיקרי {{צ|צדיק}} ואיקרי {{צ|יוסף}} ואיקרי {{צ|כל}}.


ואינון תרין כרובין עלאין קיימין על ההוא סהדותא דארונא. הדא הוא דכתיב {{צ|והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ}} {{ממ|דה&quot;א|כט|יא}}. ודא איהו סיומא דשמים ומזווג להאי ארץ. 

והכי הוא דכל מה שברא קודשא בריך הוא ברא לקבליה לתתא. ויוסף אקרי {{צ|עדות}} - הדא הוא דכתיב {{צ|עדות ביהוסף שמו}}. ועל דא שמא דיוסף שלים בכלא - לעילא ותתא. ועל דא תנינן ארון דיוסף וארון דשכינתא בהדי הדדי הוו אזלין במדברא. והוו כולי עלמא אמרי &quot;''מה טיבן של שני ארונות הללו?''&quot;. ומתיבין לון &quot;''קיים זה מה שכתוב בזה''&quot; - {{צ|'''קיים'''}} ודאי! הדא הוא דכתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} - איהו '''קיומא''' דעלמא. 

אתא דוד דאיהו שביעאה דאבהן - אחיד בה בהאי {{צ|בת שבע}} דאיהי {{צ|ממלכה}} ולא שביק לה לעלמין. הדא הוא דכתיב {{צ|ודוד עבדי נשיא להם לעולם}} {{ממ|יחזקאל|לז|כה}}, וכתיב {{צ|כסאו כשמש נגדי}} {{ממ|תהלים|פט|לז}}. 

וכל דא אוליף לן אורייתא. דכולהו אחידן בה בשכינתא ברזא דשבע. 

תא חזי אברהם בוצינא קדמאה קדישא דעלמא כד בעא לסלקא לדרגיה{{הערה|נוסח אחר: &quot;לאתקרבא בשכינתא&quot;}} לא יכיל עד דסליק ואשתמודע באינון תלת דרגין עלאין דעליה דההוא חולקא דיליה. כיון דסליק ואשתמודע ליה לקב&quot;ה מגו אינון תלת דרגין דעם אינון שבעה דאינון '''כתר עליון חכמה בינה''', ואינון שלימו דעשר ספירן דאיקרי בהו קודשא בריך הוא. וכיון דסליק באינון תלתא דאינון עתיקא ואבא ואמא דנגיד מנהון נהירו לתתא - כדין אחיד לחולקיה ההוא דרגא דתחותייהו דאינון תלתא דאקרי '''חסד''' 

וכולהו אדביק לון מגו ההוא אספקלריא דשלטא בליליא. דבהו ודאי לא הוה בר נש דידע כלום. ועל דא תנינן {{צ|בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו}} - {{צ|בן שלש}} דייקא!

ותא חזי רזא דהני שלש שנים ולא פחות - בגין דשכינתא אתקריאת {{צ|בת שבע}}, ולא יכיל לאתקרבא בהדה עד דסליק באינון תלת דרגין עילאין דעם אינון שבע לאשתמודעא מגוון ולאתנהרא בכל מה דאיהו לתתא. ותלת ושבע  - הא עשר דרגין עלאין, רזא דשמא דקודשא בריך הוא. וכיון דהוה מתנהיר באינון תלתא - בעא לסלקא באינון שבע. ברזא דכתיב {{צ|ויצב אברהם את שבע כבשות}} {{ממ|בראשית|כא|כח}}. 

ורזא דא רמז לאבימלך דלא ישלטון עליהון בנוי{{הערה|נוסח אחר: &quot;יתפרעון מנהון&quot;}} עד דישתלמו אינון שבעה זכאי קשוט בישראל לקבל אינון שבע דרגין דלעילא. כיון דאשתלימו - יתיב עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה בקיומא שלים, וייתי דוד דאיהו שבעאה ויתער לההיא בת שבע דלעילא דאיהי נקמא נוקמיהון דישראל ויתפרע מנהון. {{ש}}
הדא הוא דכתיב {{צ|ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים ויכניעם ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים}} {{ממ|ש&quot;ב|ח|א}}. מאי {{צ|ויהי אחרי כן}}? בתר דאשתלימו ישראל והוו כגוונא דלעילא - כדין {{צ|ויך דוד את פלשתים וגו'}} - דהא עד השתא לא יכילו ישראל למתבר תוקפיהון. והא אתערו חבריא בההוא מתג האמה. ואוקמוה. 

ותא חזי האי דרמיז ליה אברהם בכבשות הצאן ולא בעזים ולא במידי אחרינא - בגין דאינון מסטרא דחסד, מאינון ממנן דינקין מסטרא דחסד, וינקין לתתא אינון כבשים תחות שלטניהון. ואברהם אחיד לחולקיה מדת החסד. וכלא ברזא דחכמתא. {{ש}}
ועל דא תנינן מאן דשרי גו ענא - לא מסתכן לעלמין! ואי איהו שארי גו עזיא ורעי לון - כמה גרדיני נימוסין יתבין לקבליה לאסטאה! בגין דאינון מסטרא דדינא קשיא. 

אבל כד אתא יצחק למגזר עמיה קְיָים - גזר עמיה ב{{צ|שבעה}} - בשכינתא דאתגליא מגו ההוא בירא דכתיב {{צ|ויקרא אותה שבעה}} {{ממ|בראשית|כו|לג}}. 

תא חזי אברהם קרא לההיא בירא דמיין נבעין {{צ|באר שבע}}. יצחק קרא ליה {{צ|שבעה}}. מה בין האי להאי?{{ש}}
אלא בגין דיצחק אחיד לחולקיה דרגא ד{{צ|פחד}} דאיהו דינא! ועל דא אוסיף בה '''ה''''. ו'''ה'''' בכל אתר היא מדת הדין. הדא הוא דכתיב {{צ|ויקרא אותה '''שבעה'''}} - דלא עבד בחורפן כמה דעבד אבוה. וכלא ברזא דחכמתא. ואוסיף בה '''ה'''' לאחזאה דאיהי חולקיה.

תא חזי כד ברא קודשא בריך הוא עלמא - ברא ליה בדינא. כיון דחזא דלא מתקיים - שיתף ביה חסד. הדא הוא דכתיב {{צ|בהבראם ביום עשות יהוה אלהים}} {{ממ|בראשית|ב|ד}}. ואוקמוה {{צ|באברהם}} אתקיים עלמא. בגיני כך האי בירא ביתא דעלמא על שמיה אתקרי. הדא הוא דכתיב {{צ|על כן קרא שם העיר באר שבע}} {{ממ|בראשית|כא|לא}}. אף על גב דהאי בירא אתדבק ביצחק דכתיב {{צ|ויקרא אותה שבעה}} - שמיה {{צ|באר שבע}} סטרא דאברהם! ולא &quot;באר שבעה&quot;!  הדא הוא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}}. 


ותא חזי ארבעה מאינון שבעה זכאי קשוט כד בעו לאתקרבא בשכינתא ברזא ד{{צ|שבע}} - כולהו ערעו בהאי באר דלא פסקו מימוי לעלמין. {{ש}}
אברהם כרי ליה להאי בירא בגין דאיהו אוליף לכל בני עלמא דיפלחון לקודשא בריך הוא. וכיון דכרי ליה - אפיק מיין נבעין דלא פסקין לעלמין. וכיון דמית אברהם  מה כתיב? {{צ|וְכׇל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו}} {{ממ|בראשית|כו|טו}} - '''{{צ|בארת}}''' כתיב. וחד הוה דכתיב {{צ|באר שבע}}. וקרינן {{צ|בארות}} - משמע דסגיאין הוו! בגין דהאי בירא אתחזי לון לאבהן בכל דוכתא דהוו אזלין - הוה מתחזי לון כבירין סגיאין.

כיון דמליוהא פלשתים עפרא - רזא דאהדרו בני עלמא לעבודה זרה, והוה עלמא שמם דלית דידע ליה לקודשא בריך הוא. כיון דאתא יצחק מה כתיב? {{צ|וַיָּשׇׁב יצחק ויחפור את בְּאֵרֹת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו}} {{ממ|בראשית|כו|יח}}. מאי {{צ|וישב}}? אלא דאתיב עלמא לתיקוניה ואוליף לון לבני עלמא דידעין ליה לקודשא בריך הוא. הדא הוא דכתיב {{צ|ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו}} {{ממ|בראשית|כה|יא}}. 

האי בירא ממאן הוה? ממיין דכל חיין דעלאין ותתאין וקיומיהון תליין ביה!  וחזי כלא! הדא הוא דכתיב {{צ|ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא}} {{ממ|דניאל|ב|כב}}. 

ותא חזי אינון {{צ|עבדי יצחק}} בגין דאינון מסטרא דדינא קשיא - כד חפרו ליה מה כתיב ביה? {{צ|שטנה}}. והא אוקמוה. עד דאתא איהו ויחפור באר אחרת {{ממ|בראשית|כו|כב}} {{צ|ויקרא שמה רחובות}} ודאי .  אבל עבדי אביו - בגין דכלהו מסטרא דימינא אתיין - ולא הוה שטנה בעלמא ולא נפיק דינא מהאי בירא לאשטנא לון כד לא כשרין עובדיהון. 

ומהאי בירא איהו פתחא למידע ליה לקודשא בריך הוא! הדא הוא דכתיב {{צ|פתחי לי שערי צדק אבא בם אודה יה}} {{ממ|תהלים|קיח|יט}}.

ועד דלא סליק יצחק מעלמא - בריך ליה ליעקב ושלחיה לחרן לאזדווגא. וכד אזיל לחרן מה כתיב? {{צ|וירא והנה באר בשדה}} {{ממ|בראשית|כט|א}}. כיון דחזא יעקב יקרא דקודשא בריך הוא מגו ההוא בירא דאיקרי {{צ|באר שבע}} - כדין אמר ללבן {{צ|אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה}} - {{צ|הקטנה}} דייקא!


תא חזי לקבל אינון שבעה זכאין פקיד קודשא בריך באורייתיה לקרבא קרבן מוסף בשבעה זמנין בשתא, בגין לאוספא להו תפנוקין ועדונין מבי מלכא. אבהן ישבעון בקדמיתא ובתר כן בנין. והם שבעה זמנין ולא יתיר.  
* '''בשבתא''' - לקבל צדיק יסוד עולם דאיקרי '''{{צ|כל}}''' ואיקרי '''{{צ|שבת}}'''{{הערה|נוסח אחר: &quot;מוסף שבת&quot;}} - לאוספא ליה עדונין ממוחא סתימא.
* '''ובריש ירחא''' - לקבל כנסת ישראל דאתקריאת {{צ|סיהרא}}, והוא דוד.
* '''ומחמיסר יומא לירחא קדמאה''' - לקבל אברהם אבוהון דאחיד במדת החסד ואקרי {{צ|ראשון}}.
* '''בירחא תליתאה בעצרת''' דאתיהיבת ביה אורייתא בשבעה קולות - לקבל יעקב דאיהו תליתאי לאבהן ואחיד ב{{צ|קול}} - {{צ|קול יעקב}}.
* '''ובריש שתא''' - לקבל יצחק דאתיליד ביה, ואנן מדכרינן ביה עקידת יצחק, ואיהו יומא דדינא לקבל מדת הדין דאחיד בה.
* '''וביום הכפורים''' - לקבל משה דקביל ביה קודשא בריך הוא צלותיה וחס על ישראל ואהדר ליה אורייתא. 
* '''בחג הסוכות''' - לקבל אהרן דבזכותיה אזלין אינון שבעה עננים דחפאן על ישראל כסוכות, ובגין כך אינון עבדין סוכה.

וכל אורייתא אית בה כמה רזין עלאין סתימין בה! וכד אלין שבעה מתוספין בברכאן - כל עלמא בשלימו סגיאה!{{ררר}}  {{גדול|''']'''}}


שבעה קשורין אינון דמתקשרי בהו  תלת אבהן וארבע אחרנין. 
* רישא ואמצעיתא בקשורא חדא, ואלין אינון דחפרו בירא דמיא. 
* תניינא - {{צ|זה אל זה}}, ואינון קשורא חדא בתלת יודין. 
* תליתאה - שלימו דכל מהימנותא. 
* רביעאה - תרין קיימין דגופא קיימא עלייהו. 
* חמישאה - טב וביש. נהרא דנפיק אילנא דחיי ומותא עמיקתא דכלא. 
* שתיתאה - דינא ברחמי. 
* שביעאה - בקדמיתא אתמר בההוא רישא דאמרן. 

בגין דאיהו אמצעיתא דכלא. ובגין דאיהו אמצעיתא דכלא אקרי ''{{צ|אני}}''' - קיומא דכל ענפין דמתאחדן מסחרניה. 


שבעה דרגין אלין - מדרגא חדא לדרגא  אחרא אשתמודעא רתיכא חדא בכל אינון דמתאחדאן ביה. וכן מדרגא לדרגא. וכלהו אתנהגן אבתריה דההוא דרגא דאתפקדא עלייהו. והא אוקימנא מלי. 

תא חזי בשעתא דאלין דרגין משתכחי - כל מהימנותא אשתכח! ואלין שבעה עננין דאסחרו להו לישראל. בגין כך כד נטלא שכינתא - באבהתא נטלא. וכד אלין נטלין - כלהו דרגין אחרנין נטלין בהו. וכדין אתעטרת כנסת ישראל כדקא יאות. 

תא חזי זבולן דקאמרן ירית {{צ|ים כנרת}} - ים כנרת סתם. והכי אתחזי. אי הכי יהודה מה חולקא אית ביה? אלא יהודה נטל מלכותא כלא ואתאחיד ביה בכל סטרין. 


רבי אלעזר אמר: האי פרשתא - הא אתמר עובדא דמנרתא ותקונהא וכל מה דבה! אמאי הכא זמנא אחרא? {{ש}}
אלא כיון דנשיאים קריבו  קורבנא דמדבחא וכל תקונא דאתחזי ליה - אתא קרא ואשתעי עובדא דמנרתא דהיא תקונא על ידא דאהרן. דהא לעילא מנרתא וכל בוצינין  דילה - על ידא דאהרן נהרין כלא. 

תא חזי מדבחא תריסר נשיאין הוו לחנכא ליה ולאתקנא ליה, והא אוקמוה, תריסר אינון שבטין לארבע סטרין ארבע דגלים. וכלהו  כגוונא דלעילא! &lt;קטע סוף=דף קנא א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנא|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנא ב/&gt;מנרתא אתמני בשבעה בוצינין לאדלקא על ידא דכהנא - וכלא כגוונא דלעילא. ומנרתא על את קיימא, ובניסא אתעבידת, והא אוקמוה בעובדא דמנרתא. 

ומדבח פנימאה ומנרתא קיימי כחדא לחדוותא דכלא דכתיב {{צ|שמן וקטרת ישמח לב}} {{ממ|משלי|כז|ט}}.  ואוקימנא דתרי מדבחן הוו; חד פנימאה דכלא והאי קיימא לחדוותא, וחד לבר לקרבאה קרבנין. ומהאי פנימאה נפיק להאי דלבר. ומאן דחמי ויסתכל - ינדע חכמתא עלאה. רזא דמלה '''אֲדֹנָי יֱהֹוִה'''. ועל דא לא אתקרב קטרתא אלא בשעתא דשמן אשתכח. 

אשכחנא בספרא דשלמה מלכא - קטרת הוא לחדוה ולסלקא מותנא. מאי טעמא? בגין דדינא מהאי דלבר אשתכח. וחדוותא וחדו וקשורא דנהירו מההוא פנימאה דכל חידו ביה קיימא. וכד האי אתער - כל דינא אסתלק מהאי, ולא יכיל למעבד דינא. ובגין כך קטרת קיימא לבטלא מותנא. ועל דא קטרת קשירו הוא דכלא ודא אתקריב בההוא פנימאה. 

זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי עלייהו כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל וגו'}} {{ממ|ישעיה|מט|ג}}!


'''{{צ|קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אתם}} {{ממ|במדבר|ח|ו}}''' הא אוקמוה דבעי לדכאה  לון ולאמשכא לון לאתקשרא באתרייהו. בגין דאינון דרועא שמאלא וסטרא דדינא, וכל מאן דאתי מסטרא דדינא בעי דלא ירבי שערא בגין דאסגי דינא בעלמא. ועל דא אתתא כהאי גוונא - דלא יתחזי שערא לבר, ובעייא לאתחפייא רישה ולכסי שערהא. ואוקימנא והא אתמר. וכדין אתברכן כל אינון דאתיין מסטרא דדינא. {{ש}}
ועל דא בליואי כתיב '''{{צ|וכה תעשה להם לטהרם וגו' והעבירו תער וגו'}} {{ממ|במדבר|ח|ז}}'''. 

ואתמר, ליואי לא סלקין לאתרייהו עד דירים לון כהנא, בגין דימינא מדבר תדיר לשמאלא. 

ר' שמעון אמר: ביומא דסלקין ליואי בדוכתייהו - בתרין פרים. מאי טעמא פרים? אלא אינהו כפרים לקבלא בשמאלא להאי פרה דאקרי {{צ|פרה אדומה}}. {{ש}}
כהנא - כל חילא וכל תקונא ביה תלייא! בגין דכל חילא דגופא - בדרועא ימינא קיימא. ועל דא כהנא דרועא ימינא דישראל כלהו הוי, וביה קיימא לאתקנא כלא ולאתקנא עלמא. ועם כל דא לא אשתכח בלחודוי אלא בגופא ושמאלא. וגופא עקרא הוא דכלא.


{{קטן|'''[כאן שייך מאמר {{צ|והניף}} שבסוף הספר סימן ט']'''{{הערה|העתקתי את הטקסט של סימן ט' לכאן במהדורה זו - ויקיעורך}}}}

{{גדול|'''['''}} '''{{צ|והניף אהרן את הלוים תנופה לפני יהוה}} {{ממ|במדבר|ח|יא}}''' 

רבי יהודה שאיל לרבי אבא: &quot;''למה היה הכהן מניף את הלוים?''&quot;{{ש}}
אמר לו: &quot;''משל למה הדבר דומה - לתינוק כשהוא בוכה וכועס. מה עושין כדי לפייסו?''&quot;{{ש}}
אמר לו רבי יהודה: &quot;''מניפין אותו ומנענעים אות כדי לשתקו.''&quot;

אמר לו רבי אבא: יהודה יהודה! מלה זאת באה לידך ולא חקרת בה! והלא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר! כך היא מדת הגבורה - כועסת ורוגזת דכתיב {{צ|שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם}} {{ממ|בראשית|מט|ה}}, וכתיב {{צ|ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה}} {{ממ|בראשית|מט|ז}} לפי שהם מתגברים ומתקשים באפם ועברתם לצאת לעשות דין לכלות ולהכרית בני העולם. אזי הכהן שהוא החסד העליון מניף אותו הצד של הלוים שהיא מדת הגבורה כדי לשכך ולשקט רוגזה וכעסה כדי שישתברו השערות מכל שוליהון ולא יתגברו ולא יתחזקו. כעין דוגמא זו הכהן שמניף את הלוים תנופה כדי שישקוט הצד של הגבורה שלהן כדי שלא יתעורר הדין בעולם.{{הערה|סגנון המילים של הקטע לא נראים כטקסט של הזוהר במלואם לענ&quot;ד. נראים כסוג של פירוש ובלשון עברית. ואני העתקתי כמו שמופיע בנספח של דפוס ווילנא. וצע&quot;ע - ויקיעורך}} 

בא רבי יהודה ונשק את ידיו.  

וכשיתעוררו הדינין בעולם כל הדינים הנמצאים בכל יום ויום אברהם אבינו עליו השלום הוא דוחה אותה לחוץ ואינם עומדים לפניו. הדא הוא דכתיב {{צ|ואל זועם בכל יום}} {{ממ|תהלים|ז|}} {{גדול|''']'''}}


'''{{צ|זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבא צבא בעבדת אהל מועד}} {{ממ|במדבר|ח|כד}}''' {{ש}}
תא חזי ליואה בר חמש ועשרין שנין יפלח. בר חמשין שנין - סליק לדוכתיה ואתעטר. וחמש ועשרין יפלח. דהא בר נש  כד סליק להאי דרגא דחמשין שנין ולהלאה - נחית מן תוקפא דאשא דביה. וכיון דאשא וחמימותא אתקרר - הא פגים לההוא אתר דאתקשר ביה. {{ש}}
ועוד - דקלא דזמרא לא אתקשר בהדיה כל כך. וקלא בעי דלא יתפגם אלא בעי לאתקפא! דהא באתר דדינא תקיף קיימא ולא בחלשא. ובגין כך לא בעי לאחזאה חולשתא כלל בכל סטרין. 

זכאה הוא בר נש דאשתדל באורייתא וינדע אורחוי דקב&quot;ה ולא סטי לימינא ולשמאלא דכתיב {{צ|כי ישרים דרכי יהוה}} {{ממ|הושע|יד|י}}:


'''{{צ|וידבר יהוה אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר}} {{ממ|במדבר|ט|א}}'''. {{ש}}
אמר ר' אבא: מאי טעמא אזהר להון הכא על פסחא, והא אתמר להו במצרים!? {{ש}}
אלא {{צ|בשנה השנית}} הוה - דישראל חשיבו דהא פסח לאו איהו אלא במצרים, וכיון דעבדו ליה זמנא חדא במצרים חשיבו דלא אצטריך יתיר. אתא קב&quot;ה ואזהר לון עליה דלא יחשבון דהא קא עבר זמניה במצרים ולא יצטריך. &lt;קטע סוף=דף קנא ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנב|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנב א/&gt;בגין כך '''{{צ|במדבר סיני בשנה השנית}}''' - לאתקנא להו לדרי דרין. ואע&quot;ג דהא אזהר להו במצרים - השתא פקיד לון זמנא אחרא בההוא אתר דכל פקודין דאורייתא ביה אתיהיבו. ועל דא {{צ|בשנה השנית}}. 

מאי '''{{צ|בשנה השנית בחדש הראשון}}'''? אלא רזא עלאה היא! חד שנה וחד חדש. מה בין האי להאי? חדש - דא סיהרא. שנה - דא שמשא דנהיר לסיהרא. וכדין הוה בזמנא דכל פקודין דאורייתא אתמסרו ביה.

 
רבי שמעון אמר: ווי לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטי! דאי הכי אפילו בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במלין דהדיוטי ובשבחא יתיר מכלהו! אי לאחזאה מלה דעלמא - אפילו אינון קפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר - אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מנייהו אורייתא כהאי גוונא! אלא כל מלין דאורייתא מלין עלאין אינון ורזין עלאין! 

תא חזי עלמא עלאה ועלמא תתאה בחד מתקלא אתקלו. ישראל לתתא, מלאכי עלאי לעילא. מלאכי עלאי כתיב בהו {{צ|עושה מלאכיו רוחות}} {{ממ|תהלים|קד|ד}} - בשעתא דנחתין לתתא  מתלבשי בלבושא דהאי עלמא! ואי לאו מתלבשי בלבושא כגוונא דהאי עלמא - לא יכלין למיקם בהאי עלמא ולא סביל לון עלמא. ואי במלאכי כך - אורייתא דברא להו וברא עלמין כלהו וקיימין בגינה - על אחת כמה וכמה! כיון דנחתת להאי עלמא - אי לאו דמתלבשא בהני לבושין דהאי עלמא - לא יכיל עלמא למסבל! 

ועל דא האי ספור דאורייתא - לבושא דאורייתא איהו! מאן דחשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש ולא מלה אחרא - תיפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי! בגין כך אמר דוד {{צ|גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך}} {{ממ|תהלים|קיט|יח}} - מה דתחות לבושה דאורייתא. 

תא חזי אית לבושא דאתחזי לכלא, ואינון טפשין כד חמאן לבר נש בלבושא דאתחזי לון שפירא - לא מסתכלין יתיר. חשיבו דההוא לבושא - גופא! חשיבותא דגופא - נשמתא! {{ש}}
כהאי גוונא אורייתא - אית לה גופא ואינון פקודי אורייתא דאקרון 'גופי תורה'. האי גופא מתלבשא בלבושין דאינון ספורין דהאי עלמא. טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא ולא ידעי יתיר, ולא מסתכלי במה דאיהו תחות ההוא לבושא. אינון דידעין יתיר - לא מסתכלן בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות ההוא לבושא. חכימין עבדי דמלכא עלאה, אינון דקיימו בטורא דסיני - לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהי עקרא דכלא, אורייתא ממש.  ולזמנא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא! 

תא חזי הכי נמי לעילא! אית לבושא, וגופא, ונשמתא, ונשמתא לנשמתא! 
* שמיא וחיליהון - אלין אינון לבושא. 
* וכנסת ישראל - דא גופא דמקבלא לנשמתא דאיהי תפארת ישראל, ועל דא איהו גופא לנשמתא. 
* נשמתא דאמרן - דא תפארת ישראל דאיהי אורייתא ממש. 
* ונשמתא לנשמתא - דא איהו עתיקא קדישא. {{ש}}
וכלא אחיד דא בדא! 

ווי לאינון חייביא דאמרי דאורייתא לאו איהי אלא ספורא בעלמא, ואינון מסתכלי בלבושא דא ולא יתיר! {{ש}}
זכאין אינון צדיקייא דמסתכלי באורייתא כדקא יאות! חמרא לא יתיב אלא בקנקן - כך אורייתא לא יתיב אלא בלבושא דא. ועל דא לא בעי לאסתכלא אלא במה דאית תחות לבושא. ועל דא כל אינון מלין וכל אינון ספורין - לבושין אינון!


'''{{צ|וְיַעשו את בני ישראל את הפָּסח במועדו}} {{ממ|במדבר|ט|ב}}'''. מאי {{צ|ויעשו}}? אמר רבי יוסי הא אתמר כל מאן דאחזי עובדא לתתא כדקא יאות - כאילו עביד ליה לעילא! דהא בגיניה אתער ההוא מלה כביכול כאילו הוא עביד ליה. והא אתמר. &lt;קטע סוף=דף קנב א/&gt;
 

{{ממ זהר משולב|ג|קנב|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנב ב/&gt;'''{{צ|איש איש כי יהיה טמא וגו'}} {{ממ|במדבר|ט|י}}''' - {{צ|איש איש}} תרי זמני אמאי? אלא איש דהוא איש ויתחזי לקבלא נשמתא עלאה, והוא פגים גרמיה דלא שרייא עלוי  נשמתא עלאה. מאי טעמא? בגין דאיהו גרים והוא מסאב ליה לגרמיה. ועל דא {{צ|איש איש}} - איש דיתחזי למהוי 'איש', והוא מסאב גרמיה דלא ישרי עלוי קדושה דלעילא.

{{צ|או בדרך רְחֹקָהׄ}} - דא איהו חד מעשרה דאינון נקודים באורייתא. וכולהו אתיין לאחזאה מלה! {{ש}}
מאי {{צ|בדרך רחוקה}}? בגין דבר נש דאיהו מסאיב גרמיה - מסאבין ליה לעילא. כיון דמסאבין ליה לעילא - הא איהו {{צ|בדרך רחוקה}} מההוא אתר וארחא דזרעא דישראל אחידן ביה. הא בדרך רחוקה אחיד! דאתרחק  מלמקרב לכון ולאתקשרא בכון כמה דאתון מתקשרין. 

אמר רבי יצחק: והא כתיב {{צ|כי יהיה טמא לנפש '''או''' בדרך רחוקה}} - דאתחזי תרין מלין, משמע דכתיב {{צ|או}}!? {{ש}}
אמר ר' יוסי: כאן עד לא מסאבין ליה, כאן בתר דמסאבין ליה. ומשמע אפילו האי או האי - לא ישרי עלוי קדושה דלעילא ולא יעבדון פסחא בזמנא דישראל עבדין ליה. 

ואי תימא הא בירחא תניינא עביד אי לא מתקן גרמיה! -- לא! אלא כיון דמתדכי ומתקן גרמיה - הא ירחא תניינא למעבד פסחא. מכאן כל בר נש דמדכי גרמיה - מדכאן ליה. 

דאי תימא דבדרגא עלאה יתיר קאים בירחא תניינא -- לאו הכי! דהא ישראל זרעא קדישא דעבדו פסחא בזמניה נטלו ליה לסיהרא ולשמשא כחד, ומאן דנטיל יסודא בקדמיתא נטיל בניינא. מאי יסודא? לא תימא יסודא עלאה דצדיקא דעלמא. אלא יסודא דאבן טבא! כמה דאת אמר {{צ|אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה}} {{ממ|תהלים|קיח|כב}}. והאי הוא אבן דשארי עליה מאן דשארי. 

אמר רבי יהודה: ודאי כלא נטיל אפילו בירחא תניינא, אבל לאו איהו כמאן דנטיל ליה בזמניה. {{ש}}
מאי טעמא? {{ש}}
דא דנטיל פסחא בזמניה נטיל מתתא לעילא ולא נחית, בגין דמעלין בקדש ולא מורידין.&lt;קטע סוף=דף קנב ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנג|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנג א/&gt;ודא דנטיל בתר זמניה נחית מעילא לתתא. בגין כך שוין בכלא, ולא שוין. דדא סליק ולא נחית, ודא נחית ולא סליק. בגין כך מאן דמקרב פסחא בזמניה - שבחא יתיר אית ליה. 

זכאין אינון ישראל דזכאן בכלא, דזכאן באורייתא! וכל מאן דזכי באורייתא - זכי ליה בשמא קדישא! זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי! &lt;קטע סוף=דף קנג א/&gt;
 

{{ממ זהר משולב|ג|קנג|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנג ב/&gt;'''{{צ|וביום הקים את המשכן}} {{ממ|במדבר|ט|טו}}'''. {{ש}}
ר' חייא פתח {{צ|פִּזַּר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד}} {{ממ|תהלים|קיב|ט}}. {{ש}}
{{צ|פזר נתן לאביונים}} - מאי {{צ|פִּזַּר}}? כמה דאת אמר {{צ|יש מפזר ונוסף עוד}}{{ש}} {{ממ|משלי|יא|כד}}. יכול פזור בעלמא? {{ש}}
קמ&quot;ל {{צ|פזר נתן לאביונים}} - כיון דיהיב למסכני האי פזורא יאות. 

מאי {{צ|ונוסף עוד}}? {{ש}}
בכלא! {{צ|ונוסף עוד}} - בעותרא! {{צ|ונוסף עוד}} - בחיי! 

האי קרא הכי מבעי ליה: &quot;יש מפזר '''ויוסף עוד'''&quot;! מאי {{צ|ונוסף}}? {{ש}}
אלא ההוא אתר דשרי ביה מיתה - הוא גרים ליה דיתוסף מחיים דלעילא לאוספא ליה. 

אמר רבי יהודה אמר רבי חייא: קרא אסהיד דכל מאן דיהיב למסכני - אתער אילנא דחיי לאוספא לההיא אילנא דמותא, וכדין אשתכח חיים וחדו לעילא. ובר נש דגרים דא בשעתא דאצטריך ליה - ההוא אילנא דחיי קאים עליה וההוא אילנא דמותא אגין עלוי. ובגין כך {{צ|ונוסף עוד}}. &lt;קטע סוף=דף קנג ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנד|א}} {{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנד א/&gt;{{צ|צדקתו עומדת לעד}} - מאי {{צ|עומדת לעד}}? עומדת עליה דבר נש לזמנא ליה קיומא וחיים. כמה דאיהו יהיב ליה חיים ואתער לגבי חיין - הכי נמי יהבין ליה. ואינון תרי אילנין  קיימין עליה לשיזבא ליה ולאוספא ליה חיין. 

{{צ|קרנו תרום בכבוד}} {{ממ|תהלים|קיב|י}} - תא חזי עלמא דאמרן ההוא קרן - {{צ|תרום}}. ובמה? {{צ|בכבוד}} דלעילא. {{ש}}
דהאי בר נש גרים לחברא לון כחדא ולארקא ברכאן לעילא ותתא. 

רבי אבא אמר בכל זמנא דמשכנא אתקם בעובדיהון דבני נשא - כדין ההוא יומא יומא דחדווה דכלא, ומשח רבות קדישא אתרק בהנהו בוצינין, ונהרין כלהו. מאן דגרים דא - גרים ליה  דישתזיב בהאי עלמא ויהא ליה חיים בעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב {{צ|וצדקה תציל ממות}} {{ממ|משלי|י|ב}}, וכתיב {{צ|וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}} {{ממ|משלי|ד|יח}}.


'''{{צ|עשה לך שתי חצוצרות כסף וגו'}} {{ממ|במדבר|י|ב}}'''. {{ש}}
רבי שמעון פתח {{צ|ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים}} {{ממ|יחזקאל|א|יט}}. {{צ|ובלכת החיות}} - בקוזפירא דלעילא הוו אזלי. דאי תימא דהאי לעילא לעילא -- לאו! לתתא! אלא כגוונא 'האי מקמי אנפין והאי לבתר אנפין'. 

זיקא מארבע זיקין בארבע מדורין ובארבע סטרין, בזיוון דאתברון, בקולמיטין דאנפין נהירין. בגין כך כעין  {{צ|כמראה החיות}} - דאינון ארבע זויין דגלין פרישן. 

'''אריה נשר שור'''. '''אדם''' - דכליל כלהו ד' מלאכין, דשלטין וכלילן כלא.


'''דגלא קדמאה''' - משריא מזיינא '''אריה'''. '''מיכאל'''. רשים בפרישו דגלא פרישא לימינא.{{ש}}
מזרח - שירותא דשמשא אזיל במטלנוי בנהירו. 

תרין ממנן תחות ידיה - '''יופיאל צדקיאל'''. {{ש}}
חד לאורתא{{הערה|(נ&quot;א לאורייתא)}} וחד למיהך בשוקא דאזיל. {{ש}}
כד אלין נטלין - נטלין כמה משריין מזיינין מסטרא דימינא. וכלא חד לסטרא שמאלא! שמשא אזיל  ונהיר ומעטר להו. אלף ורבוון ממנן תחותוי וכלהו בדחילו באימתא בזיע ברתת. 

אריה אושיט ידיה ימינא - כניש לכל חילוי לגביה. תלת מאה ושבעין אלף אריוותא סוחרניה דההוא ארי&quot;ה, ואיהו בינייהו באמצעיתא. 

כד געי האי אריה - מזדעזען רקיעין וכל חילין ומשריין מזדעזעין מדחילו דיליה! מההוא קלא נהר די נור מתלהטא ונחית באלף וחמש מאה דרגין דגיהנם לתתא. כדין כלהו חייבין דגיהנם מזדעזען ומלהטן אשא. ועל דא כתיב {{צ|אריה שאג מי לא יירא}} {{ממ|עמוס|ג|ח}}. 

געי תניינות - תלת מאה ושבעין אלף אריוותא כלהו געאן. {{ש}}
אושיט ידיה שמאלא - כל מאריהון דדינא לתתא דחלין ואתכפיין תחות ההוא ידא. וההוא ידא פשיט עלייהו וכלהו תחותיה, כמה דאת אמר {{צ|ידך בעורף אויביך}} {{ממ|בראשית|מט|ח}}. 

ארבע גדפין לכל חד וחד. מאשא חוורא כלהו מלהטין. כל אפין דחזור ושושן בחוורתא דההוא אשא שקיען. 

ארבע אנפין לכל חד וחד לארבע סטרין - כלהו נהירין בחוורא דשמשא. 
* חד לסטר מזרח - נהיר בחדו, 
* וחד לסטר מערב -  דא כניש נהוריה, 
* וחד לסטר צפון - חשוך בלא נהירו, כצלא דשמשא לגבי שמשא; צלא חשוך, שמשא נהיר. בגין דשמשא וצלא - ימינא ושמאלא, ואזלא כחדא. 


חושבן דאזלין עמיה - כל אינון דנטלין זיינא. וכלהו מימינא ומשמאלא בתלת רישין. 
* רישא חדא דיליה - {{קיצור|שבעין וארבע אלף ושית מאה|74,600}} {{ממ|במדבר|א|כז}} - אלין אינון רישא חד נפקי חילא בימינא דאיהו ארים עלייהו. בר כל אינון ממנן דלתתא תחות אלין. שלטונין אלין על אלין, דרגין תתאין עם עלאין, דלית לון חושבנא. 

* רישא תניינא - דאזיל ברישא קדמאה. חושבן דיליה {{קיצור|חמשין וארבע אלף וארבע מאה|54,400}} {{ממ|במדבר|א|כט}}, בר כל אלין ממנן דתחותיה לארבע סטרין דלית לון חושבנא.&lt;קטע סוף=דף קנד א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנד|ב}}{{ש}}
*&lt;קטע התחלה=דף קנד ב/&gt;רישא תליתאה דאזיל בתרייהו - {{קיצור|חמשין ושבעה אלף וארבע מאה|57,400}} {{ממ|במדבר|א|לא}}. 

כגוונא דנטיל ימינא - הכי נמי נטיל שמאלא! הכי נמי מקמייהו, הכי נמי מבתרייהו! 

כיון דנטיל האי קדמאה - {{צ|והורד המשכן}} {{ממ|במדבר|י|יז}} - וכלהו ליואי אמרי שירתא. מארי דתושבחן כלהו מסטריה. כדין {{צ|כי רוח החיה באופנים}} {{ממ|יחזקאל|א|כ}} כתיב. 


'''דגלא תניינא''' - משרייא מזיינא '''נשר אוריאל דרום'''. {{ש}}
תרי ממנן עמיה - '''שמשיאל חסדיאל'''. 

האי נשר סליק וכל מאריהון דגדפין מקמיה. כמה משריין סלקין בכל סטרין; כל חד וחד בתוקפא דשמשא. רוחא דרוחא פנימאה נפיק, וההוא רוחא מטי להאי נשר וסליק אברוי ומכסייא לגופא, כמה דאת אמר {{צ|המבינתך יאבד נץ יפרוש כנפיו לתימן}} {{ממ|איוב|לט|כו}}. כגוונא, כדוגמא, כעין. {{צ|כנשר יעיר קנו}} {{ממ|דברים|לב|יא}}.{{ש}}  
האי נשר - נץ בהדיה. יונה בהדיה נץ. וכל מארי דגדפין כלהו מצפצפן וחדאן. 

חד מסטרא  קמיה סליק מתתא לעילא. כמה ציפרין נחתין ועאלין, מצפצפן וחדאן, אזלין ושאטין. 

כד נטיל - אושיט גדפא ימינא, כניש לכל חילוי - תלת מאה וחמשין אלף מארי דגדפין בתרי גופי - '''נשר ואריה''' כחדא. {{ש}}
ארים קלא - כלהו אחרנין סלקין ונחתין מצפצפן מסטרייהו מכמה דרגין. 


תלת רישין אינון כחדא במשריין אלין, וכלהו בחד חושבן, וחושבן דאלין רישין. 
* רישא חדא - {{קיצור|ארבעין ושית אלף וחמש מאה|46,500}} {{ממ|במדבר|א|כא}}. 
* רישא תנינא - {{קיצור|חמשין ותשע אלף ותלת מאה|59,300}} {{ממ|במדבר|א|כג}}. 
* רישא תליתאה - {{קיצור|ארבעין וחמש אלפין ושית מאה וחמשין|45,650}} {{ממ|במדבר|א|כה}}. {{ש}}
מאלין תרי סטרין נפקי תרין כרוזי דאזלי מקמי כלהו משריין. כד אלין תרי מכריזי - כל חילין וכל משריין חיוון זעירין עם רברבן כלהו מתכנשי. מאן חמי נטילא דכלהו רקיעין! כולהו נטלין במטולא במשריין לקמיה דההוא משכנא! 

בשעתא דחד מנייהו, ההוא דאתי מסטרא דאריה, פשיט קלא בגין דלא יזדעזעון כל אינון קלין - כדין מתכנשין כל אינון משריין. בשעתא דאחרא קרי - מתבר קלא ולא פשיט. כל אינון משריין דהאי נשר כלהו מתכנשו לנטלא במטלנייהו. {{ש}}
לקביל אינון - '''{{צ|שתי חצוצרות כסף}}'''. {{ש}}
כגוונא דא כלא לתתא.

תא חזי כד אלין נטלין מה כתיב? {{צ|ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם}} {{ממ|יחזקאל|א|יט}} - אינון דמתכנשו לגביהו כגוונא דרישא אסתכל - הכי נמי כלהו. 


'''דגלא תליתאה''' - '''שור, גבריאל, צפון'''. {{ש}}
תרין ממנן עמיה - '''קפציאל חזקיאל'''. 

האי שור מסטרא דשמאלא. קרנוי סלקין בין תרין עינוי. רגיז באסתכלותא. עיינין מלהטן כאשא דנור דליק. נגח ורפסא ברגלוי ולא חייס. 

כד געי האי שור - נפקין מנוקבא דתהומא רבא כמה חבילי  טריקין. כלהו געאן ושטאן קמיה. וחימתא ואחמתא דכל חובין תלייא קמיה - דהא כל חובי עלמא כלהו בספרא סליקין וכתיבין. 

שבעה נהרי דאשא נגדין קמיה. כד צחי - אזיל לגבי ההוא נהר דינור ושאיב ליה בגמיעא חדא, וההוא נהר אתמלי כדבקדמיתא ולא כדיב. 

כל אינון חיילין שאבין 'אשא אכלא אשא'. ואלמלא דמסטרא דאריה נפיק חד נהרא דמייא דמכבין גחלתייהו - לא יכל עלמא למסבל! 

חשוכא דשמשא תמן אשתכח. לא אשתכח נהירו. כמה גרדיני נמוסין אזלין ושטאן בחשוכא, וההוא נהר דדליק בסטרא דא - נורא אוכמא חשוך. 

ואי תימא דלא אית אשא חוורא, אשא אוכמא, אשא סומקא, אשא דתרי גווני -- לא תימא! דהא ודאי הכי הוא! ועם כל דא לעילא לעילא הכי אשתכח, ומתמן נגיד לאלין תתאי. 


תנינן: אורייתא במה אשתכחת? אשא חוורא, ואשא אוכמא על גבי אשא חוורא. בתרי אשי אשתכחת אורייתא! {{ש}}
תא חזי אשא חדא הוא והאי אתפלג לארבעה. &lt;קטע סוף=דף קנד ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנה|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנה א/&gt;מיא - חדא איהו - והאי אתפליג לארבע! {{ש}}
רוחא - חדא איהו - והאי אתפליג לארבע! 

תלת רישין אשתכחו  במשריין אלין. חושבן דלהון: 
* רישא חדא - {{קיצור|שתין ותרי אלף ושבע מאה|62,700}}.  
* רישא תניינא - {{קיצור|ארבעין וחד אלף וחמש מאה|41,500}}.  
* רישא תליתאה - {{קיצור|תלת וחמשין אלף וארבע מאה|53,400}}. {{ש}}
בר כל אינון דרגין אחרנין דאתפרשן בסטרייהו ולית לון חושבנא. 

כלהו דרגין על דרגין - בר כמה גרדיני נמוסין דאינון לתתא חציפין ככלבא נשכין כחמרא. {{ש}}
ווי מאן דאשתכח גבייהו! {{ש}}
ודינא דלהון בסטרא רביעאה. 


'''דגלא רביעאה''' - '''אדם, רפאל, מערב'''. {{ש}}
בהדיה אסוותא. {{ש}}
בסטרא דאדם אתכליל דינא עלאה - עליה אתסי. {{ש}}
האי  אחיד בקרנוי דשור כד מבעי לאעלא לון לתהומא רבא, וכפית לון דלא יוקיד עלמא. 

בתר דא שריא {{צ|קול דממה דקה}} {{ממ|מ&quot;א|יט|יב}}.  הכא מלה בחשאי - לא משתמע מלה דהברה כלל. 

בסטרא דא שריא מאן דשריא, סליק מאן דסליק, שמשא אתכניש לאנהרא להאי אתר. 

בגין כך {{צ|ותקעתם תרועה}} בסטר דרום {{ממ|במדבר|י|ו}}. אבל הכא - לאו האי ולאו האי. אמאי תרועה? לאכפייא סטר צפון. ובגין כך סטר צפון לאחורא. 

תא חזי שתי חצוצרות - בגין דאינון מסטרי תרי דקאמרי ממזרח ומדרום - אינהו זמינין לתברא דינין ולאכפייא לון. ועל דא אינון מכסף. ובגין כך '''{{ממ|במדבר|י|י}} {{צ|וביום שמחתכם ובמועדיכם וגו' ותקעתם בחצוצרות}}''' סתם - בין לעילא בין לתתא. 

זכאין אינון ישראל! דקב&quot;ה בעי ביקריהון, ויהיב לון חולקא עלאה על כל שאר עמין, וקב&quot;ה אשתבח בהו בתושבחתייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל וגו'}} {{ממ|ישעיהו|מט|ג}}.


'''{{צ|ויהי בנסוע הארון ויאמר משה וגו'}} {{ממ|במדבר|י|לה}}'''. {{ש}}
רבי אלעזר אמר הכא אית לאסתכלא - '''נ'''' דאיהו  מנוזר לאחורא אמאי? אמאי בתרי דוכתא הכא? {{ש}}
ואי תימא '''נ' כפופה''' -- הא ידיעה! '''נ' כפופה''' - נוקבא, '''ן' פשוטה''' - כללא דדכר ונוקבא. והא אוקימנא באתר דא {{צ|ויהי בנסוע הארון}}.  {{ש}}
אמאי אתהדר לבתר כגוונא דא [ציור של נ']? 

תא חזי '''נ'''' ב{{צ|אשרי יושבי ביתך}} לא אתמר בגין דהיא בגלותא. והא אוקמוה חברייא דכתיב {{צ|נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל וגו'}} {{ממ|עמוס|ה|ב}}. אלא מה כתיב לעילא? {{צ|וארון ברית יהוה נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה}} {{ממ|במדבר|י|לג}} - כיון דהוה נטיל ארונא - '''נ'''' נטיל  עמיה. והא שכינתא על גבי ארונא יתיב. 

תא חזי חביבותא דקב&quot;ה לגבייהו דישראל! דהא אע&quot;ג דאינון סטאן מארח מישר - קב&quot;ה לא בעי לשבקא לון, ובכל זמנא אהדר אנפוי לקבלייהו. דאי לאו הכי לא יקומון בעלמא. 

תא חזי ארונא הוה נטל קמייהו ארח תלתא יומין - '''נ'''' לא הוה מתפרש מניה! ונטיל עמיה! ומגו רחימו דלהון דישראל - אהדר אנפוי ואסתחר מלגבי ארונא כהאי איילא דעזלתא כד איהו אזיל - אהדר אפוי לאתר דנפיק. ועל דא {{צ|בנסוע הארון}} - '''נ'''' אסחר אנפין לקבלייהו דישראל, וכתפי גופא לגבי ארונא. 

ועל דא כד ארונא הוה נטיל משה אמר {{צ|קומה יהוה}} - לא תשבוק לן! אהדר אנפך לגבן! כדין '''נ'''' אתהדר לגבייהו כגוונא דא [ציור], כמאן דמהדר אנפיה למאן דרחים. {{ש}}
וכד הוה שארי ארונא למשרי - כדין אהדר '''נ'''' [ציור] אנפוי מישראל ואתהדר לגבי ארונא. ובכלא אתהדר. 


אמר ר' שמעון: אלעזר בודאי הכי הוא! אבל הכא לא אהדר אנפוי מישראל! דאי הכי בעי '''נ'''' לאתהפכא מגוונא אחרא לעילא. האי '''נ'''' מנוזר לאחורא והאי בארח מישר לגבי ארונא. 

אלא ודאי לא אהדר אנפוי מנייהו! ומה עביד? בשעתא דשארי ארונא למשרי אמר משה {{צ|שובה יהוה}} {{ממ|במדבר|י|לו}} - כדין שארי ארונא ושכינתא קאים בסטרא אחרא ואנפין לקבלייהו דישראל ולקבליה דארונא, ובגין כך כדין כליל לכוונא לארונא ולישראל. &lt;קטע סוף=דף קנה א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנה|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנה ב/&gt;אלא דישראל גרמו לבתר דכתיב {{צ|ויהי העם כמתאוננים}} {{ממ|במדבר|יא|א}}. 


אמר רבי אלעזר: &quot;''אנא דאמרן מספרא דרב ייבא סבא דאמר דבין בהאי גיסא ובין בהאי גיסא אתהדר!''&quot; {{ש}}
אמר ליה: &quot;''שפיר קאמר! אבל דא דאמינא הכי תשכח בספרא דרב המנונא סבא והכי הוא ודאי!''&quot;


'''{{צ|והמן כזרע גד הוא}} {{ממ|במדבר|יא|ז}}'''. {{ש}}
אמר רבי יוסי לקיימא זרעא וחילין בארעא, כמה דאת אמר {{צ|גד גדוד יגודנו}} {{ממ|בראשית|מט|יט}}. מה זרעא דגד - נטלי חולקיהון בארעא אחרא, כך מָן שריא עלייהו דישראל לבר מארעא קדישא! {{ש}}
דבר אחר: {{צ|כזרע גד הוא}} - כזרעא דגד חוורא, ואקפי כד נחית לאוירא ואתבלע בגופא. והא אוקמוה חברייא. {{ש}}
'''{{צ|ועינו כעין הבדולח}}''' - כההוא בדולחא דאיהו חוור כגוונא דימינא  דלעילא. 


אמר רבי יצחק: מאי שנא  דמשה במלה דא חליש לעילא כנוקבא דכתיב '''{{צ|אם ככה את עושה לי}} {{ממ|במדבר|יא|טו}}'''? {{צ|את}}!? &quot;אתה&quot; מבעי ליה?! {{ש}}
אלא לאתר דמותא שארי ביה קאמר! וההוא אתר דנוקבא איהו. בגין כך אמר '''{{צ|הרגני נא הרוג}}'''. ודא אילנא דמותא. והא אוקימנא דבאילנא דחיי לא שרייא ביה מותא. ועל דא אתהדר לגבי אילנא דמותא ואמר {{צ|את}} ולא אמר 'אתה'. והכי מבעי ליה! 


מיד '''{{צ|ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש וגו'}} {{ממ|במדבר|יא|טז}}'''. {{ש}}
אמר ליה קב&quot;ה: את בעי מותא בכל זמנא! הרי לך! -- '''{{צ|ואצלתי מן הרוח וגו'}} {{ממ|במדבר|יא|יז}}'''. 

תא חזי דהכא ידע משה דאיהו ימות ולא ייעול לארעא - דהא אלדד ומידד מלה דא הוו אמרי. {{ש}}
על דא לא לבעי ליה לאינש בשעתא דרוגזא שארי ביה ללטייא גרמיה - דהא כמה קיימי עליה דמקבלי ההיא מלה. {{ש}}
בזמנא אוחרנא דבעא מיתה - לא קבילו מניה, בגין דכלא לתועלתא דישראל הוה. השתא - לאו איהו אלא מגו רוגזא ודוחקא, ובגין כך קבילו מניה! ועל דא אשתארו לבתר אלדד ומידד ואמרו דא; דמשה יתכניש ויהושע ייעול לון לישראל לארעא. 

ובגין כך אתא יהושע לגבי משה וקני עליה דמשה. ומשה לא אשגח ביקרא דיליה. ועל דא אמר '''{{צ|אדני משה כלאם}} {{ממ|במדבר|יא|כח}}'''. מאי {{צ|כלאם}}? מנע מנהון אינון מלין כמה דאת אמר {{צ|ויכלא העם מהביא}} {{ממ|שמות|לו|ו}}, {{צ|ויכלא הגשם מן השמים}} {{ממ|בראשית|ח|ב}} - מניעותא ממש. ומשה לא בעא. 

פוק חמי ענוותנותיה דמשה! מה כתיב '''{{צ|המקנא אתה לי וגו'}} {{ממ|במדבר|יא|כט}}'''. {{ש}}
זכאה חולקיה דמשה דאיהו סליק על כלהו נביאי  דעלמא! {{ש}}
אמר רבי יהודה: כל שאר נביאין לגבי משה - כסיהרא לגבי שמשא. 

===קטע זמני===
'''רבי אבא''' הוה יתיב ליליא חד ולעי באורייתא. והוו עמיה '''ר' יוסי ור' חזקיה'''. {{ש}} 
אמר רבי יוסי: כמה אינון בני נשא תקיפי לבא דלא משגחי במלי דההוא עלמא כלום! {{ש}} 
אמר רבי אבא: 'בישא דלבא' דאחידא בכל שייפי גופא קא עביד לון! 

פתח ואמר: {{צ|יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם}} {{ממ|קהלת|ו|א}}. {{ש}}
{{צ|יש רעה}} - דא איהי תוקפא בישא דלבא.  דבעי לשלטאה במילי דהאי עלמא, ולא אשגח במילי דההוא עלמא מידי.

אמאי איהי {{צ|רעה}}? {{ש}}
קרא דבתריה אוכח דכתיב {{צ|איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים [וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו כי איש נכרי יאכלנו זה הבל וחלי רע הוא]}} {{ממ|קהלת|ו|ב}}.{{ש}}
האי קרא קשיא! כיון דכתיב {{צ|ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה}} - אמאי {{צ|ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו}}? דהא אינו חסר לנפשו כלום? 

אלא רזא איהו! וכל מלוי דשלמה מלכא מתלבשן אינון במלין אחרנין. כמלי דאורייתא דאינון מתלבשן בספורי עלמא! &lt;קטע סוף=דף קנה ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנו|א}}

&lt;קטע התחלה=דף קנו א/&gt;תא חזי! אף על גב דבעינן לאסתכלא בלבושא - השתא האי קרא הכי קאמר! דבר נש אזיל בהאי עלמא, ויהיב ליה קב&quot;ה עותרא בגין דיזכי ביה לעלמא דאתי וישתאר לגביה קרן. מאי קרן? ההוא דאיהו קיים דאיהו אתר לאתצררא בית נשמתא. {{ש}}
בגין כך בעי לאשארא  עותריה להאי 'קרן', והאי 'קרן' יקבל ליה בתר דיפוק מהאי עלמא. בגין דהאי קרן הוא אילנא דחיי דההוא עלמא. ולא קיימא בהאי עלמא אלא ההוא איבא דנפיק מניה. ועל דא איבא דיליה אכיל בר נש דזכי בהאי עלמא, {{צ|והקרן}} קיימא ליה לההוא עלמא למזכי ביה בחיין עלאין דלעילא. 

ומאן דסאיב גרמיה ואתמשך בתר גרמיה, וליתיה חסר לנפשיה ולגרמיה כלום, וההוא אילנא אשתאר ולא שויה לקבליה בדחילו ולקבלא ליה לעילא -- כדין {{צ|ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו}} ולמזכי בההוא עותרא! ודאי 'איש אחר יאכלנו', כמה דאת אמר {{צ|יכין וצדיק ילבש}} {{ממ|איוב|כז|יז}}. 

בגין כך בעי בר נש למזכי במה דיהיב ליה קב&quot;ה לההוא עלמא! וכדין אכיל מיניה בהאי עלמא, וישתאר לגביה ההוא קרן לעלמא אחרא, למהוי צרורא בצרורא דחיי. 

אמר רבי יוסי: &quot;''ודאי!''&quot;


תו אמר רבי יוסי: כתיב {{צ|אם ככה את עושה לי הרגני נא וגו'}} {{ממ|במדבר|יא|טו}} - וכי משה דאיהו ענו מכל בני עלמא - בגין דשאילו מניה ישראל למיכל מסר גרמיה למיתה!? אמאי? 

א&quot;ר אבא: האי מלה אוליפנא ורזא עלאה איהו! {{ש}}
משה לא אבאיש קמיה ולא שאל למיתה על דשאילו ישראל! תא חזי משה אתאחד והוה סליק במה דלא אתאחד נביאה אחרא - דהא אחיד צדקה הוה. ובשעתא דאמר ליה קב&quot;ה למשה {{צ|הנני ממטיר לכם לחם מן השמים}} {{ממ|שמות|טז|ד}} - חדי משה ואמר &quot;''ודאי השתא ההוא שלימו בי אשתכח, דהא בגיני אשתכח מן לישראל!''&quot;. כיון דחמא משה דאהדרו לנחתא לדרגא אחרא ושאילו בשר ואמרי {{צ|ונפשנו קצה בלחם הקלוקל}} {{ממ|במדבר|כא|ה}}, אמר אי הכי הוא - הא דרגא דילי פגים, דהא בגיני ייכלון ישראל מן במדברא. הא אנא פגימא ואהרן פגים ונחשון בן עמינדב פגים. 

אמר {{צ|ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג}} - דחשיבנא נוקבא במיכלא דילה. ואנא נחית מן שמייא דאיהו דרגא עלאה לנחתא לדרגא דנוקבא. ואנא עדיף מן שאר נביאי עלמא. ועל דא אמר {{צ|ואל אראה ברעתי}}  ודאי! לנחתא לדרגא תתאה! 

כדין {{צ|ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש}} - את שאיל אתר דמותא - לא תבעי אתר דא - דלא תהא פגים בדרגא דילך! ועל דא כתיב {{צ|ואצלתי מן הרוח אשר עליך}} - דכלהו אינון דתמן - אתאחדו בסיהרא ובעי שמשא לאנהרא לה. ועל דא {{צ|ושמתי עליהם}} בגין לאנהרא מן שמשא כנהורא דסיהרא. 

ובגיני האי מיכלא דא לא אתייא על ידא דמשה בגין דלא יתפגים. 

זכאה חולקא דמשה דקב&quot;ה בעי ביקריה! עליה כתיב {{צ|ישמח אביך ואמך וגו'}} {{ממ|משלי|כג|כה}}. {{צ|ישמח אביך}} דא קב&quot;ה, {{צ|ואמך}} דא כנסת ישראל. {{צ|ותגל יולדתך}} - דא אימא דמשה דלתתא קב&quot;ה רחים ליה יתיר מכל נביאי עלמא בלא אמצעי כלל, דכתיב {{צ|פה אל פה אדבר בו}}. והא אוקימנא בכמה אתר:


'''{{צ|ויצעק משה אל יהוה לאמר אל נא רפא נא לה}} {{ממ|במדבר|יב|יג}}'''. הא אוקמוה והוא רזא דשמא קדישא, מחד סרי אתוון, ולא בעא משה לצלאה יתיר בגין דעל דידיה למלכא לא בעי &lt;קטע סוף=דף קנו א/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קנו|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קנו ב/&gt;לאטרחא יתיר. בגין כך קב&quot;ה בעא על יקרא דמשה. ובכל אתר קב&quot;ה בעא על יקריהון דצדיקייא יתיר על דיליה. ולזמנא דאתי עתיד קב&quot;ה למתבע עלבונא דישראל מעמין עכו&quot;ם ולמחדי לון בחדוותא דציון דכתיב {{צ|ובאו ורננו במרום ציון וגו'}} {{ממ|ירמיהו|לא|יא}}. וכדין {{צ|ובא לציון גואל וגו'}} {{ממ|ישעיהו|נט|כ}}. 

'''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן ימלוך יהוה לעולם אמן ואמן'''&lt;קטע סוף=דף קנו ב/&gt;

==פרשת בהעלותך - רעיא מהימנא==
{{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמח ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמח ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמט|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמט א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמט א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קמט|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קמט ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קמט ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנ|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנ א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנ א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנ|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנ ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנ ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנא|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנא א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנא א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנא|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנא ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנא ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנב|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנב א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנב א/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קנב|ב}}

&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנב ב/&gt;'''פקודא [ל'] למעבד פסח שני על אינון דלא יכילו או דאסתאבו במסאבו אחרא'''. 

אי רזא דפסח רזא דמהימנותא - דישראל עאלין בה שלטא בניסן וכדין איהו זמנא לחדוה - איך יכלין אלין דלא יכילו או דאסתאבו למעבד בירחא תניינא דהא אעבר זמנא!?

אלא כיון דכנסת ישראל מתעטרא בעטרהא בניסן - לא אתעדיאת כתרהא ועטרהא מינה תלתין יומין. וכל אינון תלתין יומין מן יומא דנפקו ישראל מפסח - יתבא מטרוניתא בעטרהא וכל חילהא בחדוה. מאן דבעי למחמי למטרוניתא יכיל למחמי. כרוזא כריז &quot;''כל מאן דלא יכיל למחמי מטרוניתא - ייתי ויחמי עד לא ינעלון תרעיה!''&quot; 

אימתי כרוזא כריז? בארבעה עשר לירחא תניינא. דהא מתמן עד שבעה יומין תרעין פתיחן. מכאן ולהלאה - ינעלון תרעי. ועל דא פסח שני. {{קטן|'''(עד כאן)'''}}


({{צ|פקודא דא לספור ספירת העומר}} - {{ממ זהר|ג|צז|א}})


'''פקודא דא שחיטת הפסח בזמנו. ואבתריה פסח ראשון ופסח שני לאכול אותן כמשפטן. וטמאים להיות נדחים לפסח שני דאיהו פקודא תליתאה'''

תנאין ואמוראין! {{ש}}
אית בני נשא כחולין דטהרה מסטרא דמיכאל,{{ש}} 
וכחולין דהקדש כגון בשר קדש ואינון מסטרא דגבריאל. {{ש}}
כהן ולוי.{{ש}} 
ואית בני נשא דאינון כיומין טבין ואינון קדש קדשים.


שכינתא איהי פסח ראשון מימינא. פסח שני משמאלא. פסח ראשון מימינא - דתמן חכמה. פסח שני משמאלא - דתמן בינה. ובגין דבגבורה  מתעברין כל אשין נוכראין דאינון כקש ותבן לגבי אש דגבורה - טמאים נדחים לפסח שני. וכל טומאת נדה ומצורע וזב וזבה ויולדת - באשא דגבורה איהו שורף. דנשמתא איהו מאנא דקודשא בריך הוא ואיהו לא שרי בה עד דאתלבנת באשא דגבורה דכתיב {{צ|הלא כה דברי כאש נאם יהו&quot;ה}} {{ממ|ירמיהו|כג|כט}}. ובהאי אשא - אם ברזל הוא מתפוצץ ואם אבן הוא נמוח.

ובימינא  דתמן תורה שבכתב דאיהי מים - {{צ|וטהרה ממקור דמיה}} {{ממ|ויקרא|יב|ז}}, ואתדכי בה מצורע וטמא מת וזב וטמא בכל מיני שרץ. &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנב ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנג|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנג א/&gt;הדא הוא דכתיב  {{צ|וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לו|כה}}, מעמודא דאמצעיתא.


מאנא - אתיחדת בבעלה דאיהי אתתא. בתר דאתקדשת בשמאלא ואתדכאת במי מקוה בימינא. ואומרים על מאני דפסחא, {{צ|כלים שנשתמשו בהן בצונן - מטבילן בצונן והן טהורים}}. אינון נשמתין דאינון מסטרא דרחמי ואינון רחמנים, מארי חנא וחסדא -- לא צריכין לאדכאה במים פושרים כבינוניים. כל שכן בחמי חמין דבהון מתדכין רשעים גמורים דמחממין גרמייהו באשא דיצר הרע, ועלייהו אתמר {{צ|כל דבר אשר יבא באש}} {{ממ|במדבר|לא|כג}} - בגין דזוהמא דילהון נפישא. אבל צדיקים גמורין בצונן, דעלייהו אתמר {{צ|כל המשים ריוח בין הדבקים מצננים ליה גיהנם}}. 

ואי נשמתין חמריים דאינון כמאני חרס - שבירתן זו היא טהרתן. כמה דאת אמר {{צ|נשברו - נטהרו}}. ורזא דמלה {{צ|זבחי אלהים רוח נשברה וגו'}} {{ממ|תהלים|נא|יט}}.  אבל אינון דמשתדלין באורייתא דבכתב ובאורייתא דבעל פה, דאינון אש ומים, ואינון דמשתדלין ברזא דאורייתא דאיהו אור דכתיב בה {{צ|ותורה אור}} - באורייתא אינון מתדכין בה!


ועוד בפרק הרואה: הרואה תמרים בחלום - תמו עונותיו. הדא הוא דכתיב {{צ|תם עונך בת ציון}} {{ממ|איכה|ד|כב}}. {{ש}}
בגין ד'''תמרים''' - ביה '''תם''' - דרגא דיעקב דאתמר ביה {{צ|ויעקב איש תם}} {{ממ|בראשית|כה|כז}}. חובין - '''מרים'''. ועל דא '''תמרים''' - תמן '''תם''' ותמן '''מר'''.

הכא רמיז {{צ|וימתקו המים}} {{ממ|שמות|טו|כה}}. הדא הוא דכתיב {{צ|ויורהו יהו&quot;ה עץ וימתקו המים}}. מהכא - מאן דאשתדל באורייתא דאיהו 'עץ' - חובין דיליה דאתמר בהון {{צ|וימררו את חייהם בעבודה קשה}} {{ממ|שמות|א|יד}} - קודשא בריך הוא מחיל ליה ויתחזרון מתיקין. דיומין ייתון דיתקיים בהו כמפקנו דמצרים דאתמר ביה {{צ|וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא}} {{ממ|שמות|א|ו}}. ובגלותא בתראה לית מיתה אלא עוני, דעני חשוב כמת. לקיים בהון {{צ|והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם יהו&quot;ה}} {{ממ|צפניה|ג|יב}}, לאתקיימא בהון {{צ|ואת עם עני תושיע}} {{ממ|תהלים|יח|כח}}.

ואלין עתירין דישתארון בהון - יתקיים בהון {{צ|נרפים אתם נרפים}} {{ממ|שמות|ה|יז}} - נרפים הם באורייתא! נרפים הם למעבד טיבו עם מארי תורה ואנשי חיל המסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו.  ונרפים הם בכובד המס. דאי תימא כבדין אינון בכובד המס ולא עבדין טיבו - בגין דא {{צ|תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה}} - דכובד המס עלייהו! {{ש}}
{{צ|ואל ישעו בדברי שקר}} - דאינון משקרין ואמרין דכובד המס עלייהו ובגין דא לא יעבדון טיבו. אינון משקרן במילולייהו  ואמרין דמהכובד דתכבד עלייהו, {{צ|תבן אין ניתן}} {{ממ|שמות|ה|ז}}, ממונא דשקרא, דביה טענין לקודשא ברוך הוא, ובגין דלא ישעון ביה, ולא חסו בשם יהו&quot;ה - {{צ|אין נתן לעבדיך}}.

ואלין דאית לון טמיר וגניז ממונא מלגו דאיהו {{צ|תוכן}} - כגון תוך האוצר ותיבה, אתקיים בהו {{צ|ותוכן לבנים תתנו}}, ודא כספים  לבנים דיהון בההוא דרא.  בההוא זמנא {{צ|שם שם לו חוק ומשפט}}, ואינון מארי משנה. אוף הכא {{צ|ויבאו מרתה}} {{ממ|שמות|טו|כג}} - אתהדר לון אורייתא דבעל פה מרה, בדחקין סגיאין בעניותא, דיתקיים בהו {{צ|וימררו את חייהם בעבודה קשה}} - זו קושיה. {{צ|בחומר}} - דא קל וחומר. {{צ|ובלבנים}} - דא לבון הלכה. {{צ|ובכל עבודה בשדה}} - דא ברייתא.  {{צ|את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך}} - דא תיקו.

ורעיא מהימנא! תמן אתקיים בך {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}} {{ממ|שמות|טו|כה}}! ובהאי עץ הדעת טוב ורע דאיהו איסור והיתר, ובאינון רזין דאתגליין על ידך - {{צ|וימתקו המים}} - כמלח דממתקת בשרא. הכי יתמתקון ברזייא דאתגליין על ידך כל אינון קושיין ומחלוקות; דמיין מרירן דאורייתא דבעל פה - אתהדרו מתיקן מי אורייתא. ויסורין דילך ברזין אלין דאתגליין על ידך - יהון לך מתיקין, ויהדרון לך כל דחקין דילך כחלמין דעברין. ו'''חלם''' בהיפוך אתוון '''מלח''' - דממתקת ית בשרא - אוף יסורין ממתקים כמה דאוקמוה. 

ולרשעים מתהדרן יסורין '''מלח סדומית''' דאיהי מסמא את העינים, לקיימא בהו {{צ|ועיני רשעים תכלינה}} {{צ|איוב|יא|כ}}. &lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנג א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנג|ב}}

&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנג ב/&gt;ואינון ערב רב רשיעייא דיתקיים בהו בההוא זמנא {{צ|יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים}} {{ממ|דניאל|יב|י}}. {{ש}}
{{צ|יתלבנו}} - אינון מארי משנה, {{צ|ויצרפו}} אינון זרעא קדישא דשאר עמא. הדא הוא דכתיב {{צ|וצרפתים כצרוף את הכסף}} {{ממ|זכריה|יג|ט}}. {{צ|והרשיעו רשעים}} - אינון ערב רב.

{{צ|והמשכילים יבנו}} - אינון מארי קבלה דאתמר בהון {{צ|והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע}} {{ממ|דניאל|יב|ג}} - אלין אינון דקא משתדלין בזהר דא דאקרי {{צ|ספר הזהר}} דאיהו כתיבת נח דמתכנשין בה שנים בעיר ושבע ממלכותא, ולזמנין אחד מעיר ושנים ממשפחה, דבהון יתקיים {{צ|כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו}} {{ממ|שמות|א|כב}}. ודא אורה דספרא דא. וכולא על סיבה דילך!

ומאן גרים דא? -- עורב! {{ש}}
דאנת תהא בההוא זמנא כיונה דשליח אחרא דאקרי בשמך, כעורב דאשתלח בקדמיתא ולא אתהדר בשליחותא, דאשתדל בשקצים דאתמר בהון עמי הארץ שקץ, בגין ממונא דלהון, ולא אשתדל בשליחותיה לאהדרא לצדיקייא בתיובתא, כאילו לא עביד שליחותא דמאריה. ובך יתקיים רזא דיונה, דעאל בעמקין דתהומי ימא - הכי תיעול אנת בעמיקו דתהומי אורייתא. הדא הוא דכתיב {{צ|ותשליכני מצולה בלבב ימים}}. {{צ|יונה|ב|ד}}. 

ויהון חכמה חסד נצח לימין דבגינייהו אמר דוד {{צ|ימין יהו&quot;ה עושה חיל, ימין יהו&quot;ה רוממה, ימין יהו&quot;ה עושה חיל}}. ותלת משמאלא יתקשרון כחדא דאינון בינה גבורה הוד. ותלת דרגין דאמצעיתא - כתר תפארת יסוד, דאחידן בימינא ושמאלא. ובגין דחזא לך נביא מתקשר בתלת דרגין דאמצעיתא - פתח עלך האי קרא {{צ|הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד}} {{ממ|ישעיהו|נב|יג}}. ובגין דאנת תהא אחיד בתרין משיחין, אמר דוד על תלת ימינין דמשיח בן דוד {{צ|ימין יהו&quot;ה}} תלת זמנין. 

לקביל תלת שמאלין דאחיד בהון משיח בן אפרים אמר מסטרא דחד שמאלא גבורה {{צ|לא אמות}}, {{צ|כי אחיה}} מסטרא דשמאלא דהוד דילך דאתמר ביה ונתן ההוד למשה, אתייהיב בך מסטרא דבינה בגין דביה הוית אנת חרב ויבש בכלא, בגין משיח בן אפרים. באורייתך, בנביאותך עליה, בגופך דסבילת כמה מיני יסורין בגין דלא ימות הוא. ובעית רחמי עליה. אתמר ביה {{צ|כי אחיה}} מסטרא דבינה. ובגין דא {{צ|לא אמות}} מסטרא דגבורה, {{צ|כי אחיה}} מסטרא דבינה אילנא דחיי דאתגבר עליה קריאת שמע של שחרית וקשיר ליה בקשורא דתפילין בימינא דאברהם דאיהו שחרית.

{{צ|ואספר מעשי יה}} - מסטרא דהוד, {{צ|יסור יסרני יה}} - חכמה ובינה מימינא ומשמאלא, בתלת ימינין ותלת שמאלין. {{צ|ולמות לא נתנני}} - עמודא דאמצעיתא בתלת דכליל כתר וצדיק ואיהו '''בן יה'''. ומיד יקום '''ו'''' ל'''ה'''' ב'''יה''' בימינא ושמאלא, ברחמי ותחנוני, בכמה פיוסים לה ולבנהא. הדא הוא דכתיב {{צ|ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת}}. ובגין דא אמר נביא {{צ|בבכי יבאו ובתחנונים אובילם}} {{ממ|ירמיהו|לא|ח}}.


קם רעיא מהימנא ונשיק ליה ובריך ליה. ואמר &quot;''ודאי שליחא דמארך אנת לגבן!''&quot;. {{ש}}
פתחו תנאין ואמוראין ואמרו &quot;''רעיא מהימנא! אנת הוית ידע כל דא, ועל ידך היא אתגלייא, אבל בענוה דילך דאתמר בך {{צ|והאיש משה ענו מאד}} {{ממ|במדבר|יב|ג}} - באלין אתרין דאנת מתבייש לאחזקא טיבו לגבך - מני קודשא בריך הוא לן ולבוצינא קדישא למהוי בידך ובפומך באלין אתרין''&quot;. 

'''(עד כאן רעיא מהימנא)'''


{{קטן|'''[כאן מופיע בדפוס {{צ|עח א - פקודא בתר דא וכו'}}. ולא מובן למה הכוונה כי אין רעיא מהימנא ב[[זהר חלק ג עח א]]. וצע&quot;ע. ויקיעורך]'''}}
&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנג ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנד|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנד א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנד א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנד|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנד ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנד ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנה|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנה א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנה א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנה|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנה ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנה ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנו|א}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנו א/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנו א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנו|ב}}&lt;קטע התחלה=רע&quot;מ דף קנו ב/&gt;(&lt;small&gt;אין רעיא מהימנא בדף זה&lt;/small&gt;)&lt;קטע סוף=רע&quot;מ דף קנו ב/&gt;

==פרשת שלח לך - זהר==
{{ממ זהר משולב|ג|קנו|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=שלח דף קנו ב/&gt;'''{{צ|וידבר יהוה אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|יג|א|ב}}'''. {{ש}}
רבי חייא פתח {{צ|הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר ידעתה שחר [יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר] מְקֹמוֹ}} {{ממ|איוב|לח|יב}} - {{צ|שחר}} כתיב - '''ה'''' אתרחקא מ'''שחר'''. מאי טעמא? 

אלא אמר רבי חייא, בשעתא דנטי ערב ושמשא נטי למיעל - כדין אתחלש תוקפיה. כדין שלטא שמאלא ומשתכח דינא בעלמא ואתפשט. וכדין בעי בר נש לצלאה  דישכח רעותא קמי מאריה. 

דאמר רבי ייסא: כד נטי שמשא ואתחלש - כדין אתפתח חד פתיחו בשמשא, ואתכניש חיליה ושמאלא שליט, ויצחק כרי בירא תחותיה. {{ש}}
כיון דעאל ליליא - פתקא דקוטפא באחמתיה שכיח, וכמה חבילין טריקן  אתפשטו בעלמא. וכלהו שטאן בערבוביא, ואזלי וחייכאן בנפשן דרשיעייא, ומודעין לון מלין; מנהון כדיבן ומנהון קשוט. ומאן דאשתכח בינייהו אתייהיב לון רשו לחבלא. וכלהו בני עלמא ניימין  וטעמין טעמא דמותא. והא אוקימנא. 

תא חזי כד אתער רוח צפון - כדין אתקבלא כנסת ישראל בשמאלא ואתחברו כחדא. ושריא בדרועא באתרהא. וקב&quot;ה אתי לאשתעשעא עם צדיקייא דבגנתא דעדן. וכדין כל מאן דיתער למלעי באורייתא בההוא שעתא - הא אשתתף בהדה! בגין דהיא  וכל אוכלוסין דילה משבחן למלכא עלאה, וכל אינון דאשתכחו  בתושבחתא דאורייתא - כלהו כתיבין בבני היכלא ואקרון בשמהן, ואלין רשימין ביממא. 


תא חזי שמא חדא קדישא אית בגלופי אתוון דהוא שלטא מפלגו ליליא ואילך, ואינון אתוון ד'''מנצפך'''{{הערה|{{גמט דגש|מ&quot;ם נו&quot;ן צד&quot;י פ&quot;א כ&quot;ף}} עולה {{גמט דגש|כל&quot;ך סעפ&quot;ה יאע&quot;וצה}} עם ג' תיבות והכולל - ויקיעורך}} כליל לון{{הערה|ה&quot;ג הרמ&quot;ק עפ&quot;י המתוק מדבש}}. 
* '''ם'''' - אוקמוה {{צ|לםרבה המשרה}} {{ממ|ישעיה|ט|ו}}. 
* '''נ'''' - הוה אסתים להאי ולהאי - כדין כתרין כלילן הוא. 


'''ו''''  דשמא קדישא אתקין ליה וסתים מבועהא. {{ש}}
בתר דאולידת - פתיחא הות בחד רישא דפתחא. {{ש}}
כד אתחריב בי מקדשא - אסתימו מבועין מכל סטרין. 

את דא כליל אתוון אחרן ואינון שבעה; תלת מהאי סטרא וארבע מהאי סטרא. '''כלך''' - וסימן {{צ|'''כלך''' יפה רעיתי ומום אין בך}} {{ממ|שיר|ד|ז}}. 

'''ן'''' - דכר ונוקבא כליל כחדא. דא כליל תלת מכאן ותלת מכאן ואינון שית. 

ואוקימנא באלין תרין אתוון '''ם' ן'''' אתכללו תריסר אתוון. סליק מנייהו תרי - חד לאתר חד, וחד לאתר חד. 

{{גמט דגש|כל&quot;ך סעפ&quot;ה יאע&quot;וצה}} - הכי אתגליפו אתוון! ורזא דא בכי תצא למלחמה קרא דכתיב {{צ|כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה}} {{ממ|דברים|כב|כג}} - {{צ|נער}} כתיב. 


בתר דאסתלק ליליא וצפרא נהיר - כדין '''ה'''' סלקא ואתכלילת בנהורא עלאה. וכדין {{צ|ידעת השחר מקומו}} - דידע '''שחר''' מקומו ד'''ה&quot;א''' ואתכלילת בגויה.


תא חזי משה הוה שמשא ובעא לאעלאה לארעא. {{ש}}
אמר ליה קב&quot;ה: משה! כד אתי נהורא דשמשא - אתכליל סיהרא בגוויה.&lt;קטע סוף=שלח דף קנו ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנז|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנז א/&gt;השתא דאנת שמשא - היך יקומון כחדא שמשא וסיהרא?! לא נהיר סיהרא אלא בשעתא דאתכניש שמשא! אבל השתא לית היא{{הערה|ה&quot;ג הגר&quot;א עפ&quot;י המתוק מדבש}} יכיל. אי תבעי למנדע מנה - '''{{צ|שלח לך אנשים}} {{ממ|במדבר|יג|ב}}''' - לגרמך בגין למנדע. 


תא חזי! משה - אי תימא דהוא לא ידע דלא ייעול לארעא בזמנא דא -- לאו הכי! אלא ידע! והוה בעי למנדע מנה עד לא יסתלק, ושלח לאלין מאללי. כיון דלא אתיבו מלה כדקא יאות - לא שלח זמנא אחרא עד דקב&quot;ה אחזי ליה דכתיב {{צ|עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ}} {{ממ|דברים|לב|מט}}, וכתיב {{צ|ויראהו יהוה את כל הארץ}} {{ממ|דברים|לד|א}}. ולא דא בלחודוי אלא כל אינון דזמינין למיקם בכל דרא ודרא - כלהו אחזי ליה למשה! ואתמר ואוקמוה חברייא. 

כיון דשארי משה למשלח מה אמר לון? {{צ|היש בה עץ}} {{ממ|במדבר|יג|כ}}. וכי מה הוא דקאמר? ואי תימא דלא ידע -- אלא לקמן יימא מלה! אבל הכא הכי אמר משה: אם יש בה עץ - הא ידענא דאנא איעול לתמן! מאי {{צ|עץ}}? דא אילנא דחיי, ותמן לא הוה אלא בגן עדן דארעא. אמר: אם יש בה עץ דא - אנא איעול לתמן! ואי לא - לאו אנא יכיל למיעל! 


אמר רבי חייא כתיב {{צ|וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת}} {{ממ|במדבר|טו|לב}}. מאן עצים הכא ומאן הוא דא? אלא דא צלפחד. והוה דייק על אלין אילנין - הי מנייהו רב על אחרא, ולא חשש ליקרא דמאריה, ואחלף שבת לשבת. הדא הוא דכתיב {{צ|כי '''בחטאו''' מת}} {{ממ|במדבר|כז|ג}} - '''{{צ|בחטא ו' מת}}'''. בגין כך הוה דיניה סתים, ולא אתפרש דיניה כדינין אחרנין. בגין דמלה דא בעי בחשאי וסתים, ולא גלייא. ועל דא לא אתמר באתגלייא. וקב&quot;ה עבד יקר ליקריה. 


רבי יוסי אמר שאר עצים בהדי שבת הוה מקושש. וקביל עונשא לפום שעתא ואתכפר חוביה. ועל דא אתקשי משה בדינא דבנתא דלא ידע אי אתכפר למהוי לבנתיה חולק ואחסנא אי לאו. כיון דדכר שמיה דצלפחד קב&quot;ה דכתיב {{צ|כן בנות צלפחד דוברות}} {{ממ|במדבר|כז|ז}} - אתידע דהא אתכפר חוביה. 

תא חזי תרין אילנין אינון - חד לעילא וחד לתתא. בדא חיין, ובדא מותא. מאן דאחלף לון - גרים ליה מותא בהאי עלמא ולית ליה חולקא בההוא עלמא! ועל דא אמר שלמה {{צ|דבש מצאת אכול דייך וגו'}} {{ממ|משלי|כה|טז}}. 

'''ארון ותורה''' בחד קיימי! תורה - עקרא, ארון - ביתא. ועל דא '''{{צ|ארן}}''' חסר בלא '''וא&quot;ו'''  בכל אתר - {{צ|'''ארן''' הברית}} {{צ|'''ארן''' העדות}}. 

בכל אתר אהרן דרועא ימינא בר בחד דכתיב {{צ|כל פקודי הלוים אשר פקד משה וְׄאַׄהֲׄרֹׄןׄ}} {{ממ|במדבר|ג|לט}} - נקוד לעילא. 


א&quot;ר יצחק: משה אילנא דחיי נקט. ועל דא בעא למנדע אי הוה שכיח בארעא אי לאו. ובגין כך אמר {{צ|היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ}} - דהא אילנא דחיי אתחמד לכלא. ואינון לא אייתיאו אלא ענבים ורמונים ותאנים - באילנא אחרא תליין ואחידן. {{ש}}
ועל דא '''{{צ|שלח לך אנשים}}''' - בגינך.


רבי יהודה פתח  {{צ|כצנת שלג ביום קציר ציר נאמן לשולחיו ונפש אדוניו ישיב}} {{ממ|משלי|כה|יג}}.{{ש}} 
{{צ|כצנת שלג ביום קציר}} - דאהני לגופא ולנפשא. {{צ|ציר נאמן לשולחיו}} - אלו כלב ופנחס דהוו שליחי מהימני לגבי יהושע. {{צ|ונפש אדוניו ישיב}} - דאהדרו שכינתא לדיירא בהו בישראל ולא אסתלקא מנייהו. 

ואלין דשדר משה גרימו בכייה לדרין בתראין, וגרימו לאסתלקא מישראל כמה אלף ורבבן, וגרימו לסלקא שכינתא מארעא מבינייהו דישראל. אינון דשדר יהושע - {{צ|ונפש אדוניו ישיב}}. 


'''רבי חזקיה ור' ייסא''' הוו אזלי בארחא. {{ש}}
אמר רבי ייסא לר' חזקיה: &quot;''חמינא באפך דהרהורא אית בגווך!''&quot; {{ש}}
אמר ליה: &quot;''הא ודאי האי קרא אסתכלנא ביה! כיון דאמר שלמה {{צ|כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם וגו'}} {{ממ|קהלת|ג|יט}}, ותנינן דכל מלוי דשלמה מלכא כלהו סתימין מדרגין דחכמתא - אי הכי האי קרא אית ביה לאסתכלא! דהא פתחא לאינון דלאו בני מהימנותא אשתכח ביה!''&quot; &lt;קטע סוף=דף קנז א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנז|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנז ב/&gt;אמר ליה: &quot;''ודאי הכי הוא ואית ביה למנדע ולאסתכלא!''&quot; {{ש}}
אדהכי חמו חד בר נש דהוה אתי. שאל לון מייא דהוה צחי, והוה לאי בתוקפא דשמשא. {{ש}}
אמרו ליה: &quot;''מאן את?''&quot; {{ש}}
אמר לון: &quot;''יודאי אנא ואנא לאי וצחינא''&quot;. {{ש}}
אמרו: &quot;''לעית באורייתא?''&quot; {{ש}}
אמר לון: &quot;''עד דאנא עמכון במלין אסלק להאי טורא ותמן אסב מייא ואשתי''&quot;. {{ש}}
אפיק רבי ייסא חד זפירא מלי מיין ויהב ליה. {{ש}}
בתר דשתה אמר: &quot;''נסלק עמך למייא!''&quot; {{ש}}
סליקו לטורא ואשתכחו חד חוטא דמייא דקיק ומלי קטפורא חד. {{ש}}
יתבו. {{ש}}
אמר לון ההוא בר נש: &quot;''השתא שאילו! דהא אנא אשתדלנא באורייתא על ידוי דחד ברי דאנא עיילית ליה לבי רב, ובגיניה רווחנא באורייתא''&quot;. {{ש}}
אמר רבי חזקיה: &quot;''אי על ידא דברך - טב הוא, אבל מלה דאנן ביה - אנא חמינא דלאתר אחרא בעי לאסתלקא''&quot;. {{ש}}
אמר ההוא בר נש: &quot;''אימא מִלָך! דלזמנין באפרקסתא דענייא תשכח מרגניתא!''&quot; {{ש}}
אמר ליה: &quot;''האי קרא דאמר שלמה!''&quot;. סח ליה. {{ש}}
אמר ליה: &quot;''וכי  במה אתון פרישן משאר בני נשא דלא ידעי!''&quot; {{ש}}
אמרו ליה: &quot;''ובמה?''&quot; 


אמר לון: על דא אמר שלמה האי קרא! ולא אמר האי מגרמיה כשאר אינון מלין! אלא אהדר אינון מלין דטפשאי עלמא דאמרי כך! {{ש}}
ומאי אמרי? -- {{צ|כי מקרה האדם ומקרה הבהמה וגו'}}. טפשאי - דלא ידעי ולא מסתכלן בחכמתא - אמרי דהאי עלמא אזיל במקרה וקב&quot;ה לא אשגח עלייהו אלא {{צ|מקרה האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד וגו'}}. וכד שלמה אסתכל באלין טפשאין דקאמרי דא - קרא לון {{צ|בהמה}} - דאינון עבדין גרמייהו בהמה ממש בגין דאמרי מלין אלין! 

ומנלן? -- קרא דעליה אוכח! דכתיב {{צ|אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם}} {{ממ|קהלת|ג|יח}}. {{ש}}
{{צ|אמרתי אני בלבי}} וחשיבנא בהאי לאסתכלא. על מה? {{ש}}
{{צ|על דברת בני האדם}}! על ההוא מלה דטפשותא דאינון אמרי! {{ש}}
{{צ|לברם האלהים}} - בלחודייהו, ולא יתחברון בהדי בני נשא אחרינן דאית לון מהימנותא. {{ש}}
{{צ|ולראות שהם בהמה המה להם}} - ולראות בהו אינון בני מהימנותא שהם בהמה ממש, ודעתייהו כבעירא. {{צ|המה להם}} בלחודייהו. ולא לאעלאה לבני מהימנותא בדעתא דטפשותא דא. ועל דא {{צ|המה להם}} ולא לאחרנין. 

ומה דעתא דלהון? {{צ|כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד לכלם וגו'}}. תיפח רוחיהון דאינון בעירי! אינון טפשאי! אינון מחוסרי מהימנותא! ווי לון ווי לנפשייהו! טב להו דלא ייתון לעלמא! 


ומה אתיב לון שלמה על דא? {{ש}}
קרא אבתריה ואמר {{צ|ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ}} {{ממ|קהלת|ג|כא}}. {{ש}}
{{צ|מי יודע}} - באינון טפשאי דלא ידעי ביקרא דמלכא עלאה ולא מסתכלי באורייתא! {{ש}}
{{צ|רוח בני האדם העולה היא למעלה}} - לאתר עלאה! לאתר יקר! לאתר קדישא לאתזנא מנהירו עלאה - מנהירו דמלכא קדישא למהוי צרורא בצרורא דחיי, ואשתכחת קמי מלכא קדישא עולה תמימה! ודא הוא {{צ|העולה היא למעלה}}. {{ש}}
{{צ|ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ}} - ולאו לההוא אתר דהוה כל בר נש דכתיב ביה {{צ|בצלם אלהים עשה את האדם}} {{ממ|בראשית|א|כז}}, וכתיב {{צ|נר יהוה נשמת אדם}} {{ממ|משלי|כ|כז}}. 

היך אמרי אינון טפשאי דלאו מבני מהימנותא {{צ|ורוח אחד לכל}}?! תיפח רוחיהון! עלייהו כתיב {{צ|יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך יהוה דוחה}} {{ממ|תהלים|לה|ה}}. אלין ישתארון בגיהנם לאינון דרגין תתאין ולא יסתלקון לדרי דרין! עלייהו כתיב {{צ|יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יהוה הללויה}} {{ממ|תהלים|קד|לה}}. 


אתו רבי חזקיה ורבי ייסא ונשקו רישיה.{{ש}} 
אמרו: &quot;''ומה כל כך הוה עמך ולא ידענא! זכאה האי שעתא דאערענא בך!''&quot; &lt;קטע סוף=דף קנז ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנח|א}}

&lt;קטע התחלה=דף קנח א/&gt;תו אמר: &quot;''וכי על דא בלחודוי תוה שלמה?! והא באתר אחרא אמר כגוונא דא!''&quot;{{ש}} 
פתח ואמר: {{צ|זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש}} {{ממ|קהלת|ט|ג}} - {{צ|זה רע}} ודאי! {{ש}}
מאי {{צ|זה רע}}? דא הוא מאן דאושיד זרעא בריקניא וחביל אורחוי. בגין דהאי לאו מדוריה בקב&quot;ה, ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב {{צ|כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע}} {{ממ|תהלים|ה|ה}}. 
על דא אמר {{צ|זה רע}} - דלא יהא ליה מדורא לעילא. 

{{צ|כי מקרה אחד לכל וגם לב בני האדם מלא רע  והוללות בלבבם בחייהם}} {{ממ|קהלת|ט|ג}} - שטותא תקיע בלבייהו. ואינון מחוסרי מהימנותא, ולית לון חולקא בקב&quot;ה ובאינון בני מהימנותא - לאו בעלמא דין ולא בעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב {{צ|ואחריו אל המתים}} {{ממ|קהלת|ט|ג}}. 

תא חזי קב&quot;ה אזהר לבני עלמא ואמר {{צ|ובחרת בחיים למען תחיה}} {{ממ|דברים|ל|יט}} - וחיין דההוא עלמא נינהו! {{ש}}
אינון דחייבין מחוסרי מהימנותא מאי קא אמרי? {{צ|כִּי מִי אֲשֶׁר [יבחר] יְחֻבַּר וגו'}} {{ממ|קהלת|ט|ד}} - אף על גב דיבחר בר נש  בההוא עלמא כמה דאמר -- לאו הוא כלום! דהא מסירא דא בידנא  {{צ|אל כל החיים יש בטחון}}. ומסירא דא בידייהו - {{צ|כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת}}. היך יהא לן חיין בההוא עלמא?! 

ועל דא - {{צ|זה רע}} ודאי! דלא ידורון במלכא עלאה ולא יהא לון חולקא ביה. ואף על גב דכל הני קראי תשכח סמיכין לחברייא במלין אחרנין - אבל ודאי שלמה קא אתא לגלאה על אינון חייבין מחוסרי מהימנותא דלית לון חולקא בקב&quot;ה בעלמא דין ובעלמא דאתי. 


אמרו ליה: &quot;''תבעי דנתחבר בהדך ותזיל בהדן?''&quot; {{ש}}
אמר להו: &quot;''אי עבידנא הכי אורייתא יקרי עלי 'כסיל'! ולא עוד אלא דאתחייבנא בנפשאי!''&quot; {{ש}}
אמרו ליה: &quot;''למה?''&quot; {{ש}}
אמר לון: &quot;''דהא שליחא אנא ושדרו לי בשליחותא. ושלמה מלכא אמר {{צ|מקצה רגלים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל}} {{ממ|משלי|כו|ו}}.{{ש}}
תא חזי מרגלים - על דלא אשתכחו בני מהימנותא ושלוחי מהימנותא - אתחייבו בנפשייהו בעלמא דין ובעלמא דאתי!''&quot; {{ש}}
נשק לון ואזל ליה. 


אזלו רבי חזקיה ור' ייסא. {{ש}}
עד דהוו אזלו - פגעו באינון בני נשא. {{ש}}
שאילו ר' חזקיה ורבי ייסא עליה. אמרו: &quot;''מה שמיה דההוא בר נש?''&quot; {{ש}}
אמרו: &quot;''ר' חגי הוא! וחברא דבין חברייא הוא. ושדרו ליה חברייא דבבל למנדע מלין מר' שמעון בן יוחאי ושאר חברייא''&quot;. {{ש}}
אמר ר' ייסא: &quot;''ודאי דא הוא ר' חגי דכל יומוי לא בעא לאחזאה גרמיה במה דידע! ועל דא אמר לן דהא בריה זכה ליה באורייתא! בגין דאמר קרא {{צ|ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו}} {{ממ|משלי|כו|יב}}. ודאי שליחא מהימנא איהו, וזכאה איהו מאן דשדר מלוי בידא דשליחא מהימנא!''&quot; 

תא חזי אליעזר עבד אברהם מבני כנען הוה, כמה דאת אמר {{צ|כנען בידו מאזני מרמה}} {{ממ|הושע|יב|ח}}. וכנען כתיב עליה {{צ|ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו}} {{ממ|בראשית|ט|כה}}. ובגין דהוה שליחא מהימנא - מה כתיב ביה?  {{צ|בא ברוך יהוה}} {{ממ|בראשית|כד|לא}} -  {{צ|ברוך יהוה}} ממש! ועל דא אכתיב הכי באורייתא בגין דנפק מההיא קללה ואתברך! ולא די ליה דנפיק מנה - אלא דאתברך בשמיה דקב&quot;ה! ואוליפנא דאתא מלאך ואעיל מלה דא בפומיה דלבן:


'''{{צ|וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי יהוה כלם אנשים}} {{ממ|במדבר|יג|ג}}''' - כלהו זכאין הוו ורישי דישראל הוו! אבל אינון דברו לגרמייהו עיטא בישא. אמאי נטלי עיטא דא? אלא אמרו &quot;''אי ייעלון ישראל לארעא - נתעבר אנן מלמהוי רישין וימני משה רישין אחרנין! דהא אנן זכינן במדברא למהוי רישין, אבל בארעא לא נזכי!''&quot;. ועל דנטלי עיטא בישא לגרמייהו - מיתו אינון וכל אינון דנטלן מלייהו: &lt;קטע סוף=דף קנח א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנח|ב}}

&lt;קטע התחלה=דף קנח ב/&gt;'''{{צ|אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ ויקרא משה להושע בן נון יהושע}} {{ממ|במדבר|יג|טז}}''' {{ש}}
אמר רבי יצחק: משה אסתכל וידע דלא יצלחון בארחייהו! כדין צלי עליה דיהושע. כדין כלב הוה בדוחקא. אמר &quot;''מה אעביד?! הא יהושע אזיל בסייעתא עלאה דמשה דשדר ביה נהירו דסיהרא והוא אנהיר עליה בצלותיה בגין דאיהו שמשא!''&quot;. מה עבד כלב? אשתמיט מנייהו ואתי לגבי קברייא דאבהן וצלי תמן צלותיה. 

אמר ר' יהודה: ארח אחרא נטיל, ועקים שבילין ומטא על קברי דאבהן ואסתכן בגרמיה - דהא כתיב  {{צ|ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק}} {{ממ|במדבר|יג|כב}}. אבל מאן דאיהו בדוחקא לא אסתכל מדי! כך כלב - בגין דהוה בדוחקא - לא אסתכל מדי, ואתא לצלאה על קברי אבהן לאשתזבא מעיטא דא:


'''{{צ|ויקרא משה להושע בן נון יהושע}} {{ממ|במדבר|יג|טז}}''' {{ש}}
רבי יצחק אמר: וכי &quot;הושע&quot; קרייה קרא?! והא כתיב  {{צ|ויאמר משה אל יהושע}} {{ממ|שמות|יז|ט}},  {{צ|ויהושע בן נון נער}} {{ממ|שמות|לג|יא}},  {{צ|ויחלוש יהושע}} {{ממ|שמות|יז|יג}}!? אלא אמר ליה משה {{צ|יה יושיעך}} מנייהו! 

רבי אבא אמר: כיון דשדריה למיעל לתמן - אצטריך למהוי שלים. ובמה? בשכינתא! דעד ההיא שעתא {{צ|נער}} אקרי כמה דאוקימנא, ובההיא שעתא קשיר ליה משה בהדה. ואע&quot;ג דאשכחן {{צ|יהושע}} בקדמיתא -- קרא קרייה הכי על ההוא דזמין למקרייה! אמר משה ודאי לא אצטריך דא למיעל תמן אלא בשכינתא והכי אתחזי!


'''{{צ|היש בה עץ אם אין וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|כ}}'''. {{ש}}
רבי חייא אמר: וכי לא הוה ידע משה דאית בה כמה אילנין משניין דא מן דא?! והא הוא שבח לה לישראל בכמה זמנין! והוא אסתפק בדא!? והא קב&quot;ה קאמר ליה למשה בקדמיתא דהיא ארץ זבת חלב ודבש! 

אמר רבי יוסי: הא אתערו חברייא דכתיב  {{צ|איש היה בארץ עוץ איוב שמו}} {{ממ|איוב|א|א}}. {{ש}}
אמר רבי שמעון רמז להם רמיזא דחכמתא על מה דשאילו בקדמיתא דכתיב  {{צ|היש יהוה בקרבנו אם אין}} {{ממ|שמות|יז|ז}}. {{ש}}
אמר: תמן תחמון אי היא אתחזיא להאי או להאי! {{ש}}
אמר לון: אי תחמון דאיבא דארעא כשאר ארעי דעלמא - {{צ|יש בה עץ}} - אילנא דחיי, ולא מאתר עלאה יתיר. ואי תחמון דאיבא דארעא יתיר ומשנייא מכל אתר דעלמא - תנדעון דהא מעתיקא קדישא קא נגיד ואתמשך ההוא שנוייא עלאה מכל אתרי דעלמא! ובדא תנדעון {{צ|היש בה '''עץ''' אם '''אין'''}}. ודא בעיתון בקדמיתא  למנדע דא דכתיב {{צ|היש יהוה בקרבנו}} - {{צ|בקרבנו}} דייקא! או {{צ|אם אין}}. {{ש}}
ועל דא '''{{צ|והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ}}''' - למנדע שנוייא דיליה. 


'''{{צ|והימים ימי בכורי ענבים}}'''. {{ש}}
{{צ|והימים}} - מאי קא מיירי? דהא &quot;ואז בכורי ענבים&quot; סגי ליה!? אלא {{צ|והימים}} - אינון דאשתמודען! כלהו הוו מתחברן בההוא זמנא בההוא אילנא דחטא ביה אדם הראשון, כמה דתנינן {{צ|ענבים היו}}. ועל דא  {{צ|והימים}} - אינון דאשתמודען,  {{צ|ימי בכורי ענבים}} דייקא!


'''{{צ|ויעלו בנגב ויבא עד חברון}} {{ממ|במדבר|יג|כב}}''' - &quot;ויבאו&quot; מבעי ליה!? {{ש}}
אלא אמר רבי יוסי: כלב הוא דאתא לצלאה על קברי אבהתא. אמר כלב: &quot;''יהושע - הא ברכיה משה בסיועא עלאה קדישא, ויכיל לאשתזבא מנייהו. ואנא- מה אעביד?''&quot;. אימלך למבעי בעותא על קברי אבהתא בגין דישתזיב  מעיטא בישא דשאר מאללין. 

רבי יצחק אמר: מאן דהוה רשים מכלהו - דא עאל בגוויה! דביה תליא כלא! ותא חזי מאן הוא תקיף משאר אחרנין דיכיל לאעלא תמן - דהא כתיב {{צ|ושם אחימן ששי ותלמי}}? ומדחילו דלהון - מאן יכיל לאעלאה במערתא?!&lt;קטע סוף=דף קנח ב/&gt; {{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קנט|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנט א/&gt;אלא שכינתא עאלת תמן בכלב! לבשרא לאבהן דהא מטא זמנא לאעלא בנייהו לארעא דאומי לון קב&quot;ה! ודא הוא '''{{צ|ויבא עד חברון}}'''. 


תאנא: אחימן ששי ותלמי ממאן נפקו? זרעא הוו מאינון נפילין דאפיל לון קב&quot;ה בארעא, ואולידו מבנת ארעא, ומנייהו נפקו גיברי עלמא כמה דכתיב {{צ|המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם}} {{ממ|בראשית|ו|ד}}. {{צ|אשר מעולם}} -  מדאתברי עלמא משתכחי. {{צ|אנשי השם}} - אחימן ששי ותלמי:


'''{{צ|ויבאו עד נחל אשכול וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|כג}}''' {{ש}}
רבי יהודה פתח: {{צ|כה אמר האל יהוה בורא השמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נתן נשמה לעם עליה ורוח להלכים בה}} {{ממ|ישעיהו|מב|ה}}. {{ש}}
כמה אית להו לבני נשא לאסתכלא בפולחנא דקב&quot;ה כמה אית להו לאסתכלא במלי דאורייתא דכל מאן דאשתדל באורייתא כאילו מקרב כל קורבנין דעלמא לקמי קב&quot;ה ולא עוד אלא דקב&quot;ה מכפר ליה על כל חובוי ומתקנין ליה כמה כורסיין לעלמא דאתי '''(חסר)''' {{להשלים}}


'''ר' יהודה הוה אזיל בארחא בהדי ר' אבא'''. {{ש}}
שאל ליה. {{ש}}
אמר: מלה חד בעינא לשאלא! כיון דידע קב&quot;ה דזמין בר נש למחטי קמיה ולמגזר עליה מיתה - אמאי ברא ליה? דהא אורייתא הוה תרי אלפין שנין עד לא איברי עלמא, וכתיב בה באורייתא {{צ|אדם כי ימות באהל}}, {{צ|איש כי ימות}}, {{צ|וימת}}, {{צ|ויחי פלוני וימת}}. מאי קבעי קב&quot;ה לבר נש בהאי עלמא?! דאפילו אי אשתדל באורייתא יממא וליליא - ימות! ואי לא אשתדל באורייתא - ימות! כלא בחד ארחא בר פרישותא דההוא עלמא. כמה דאת אמר {{צ|כטוב כחוטא}} {{ממ|קהלת|ט|ב}}. 

אמר ליה: אורחוי דמארך וגזרי דמארך מה לך למטרח בהו?! מה דאית לך רשו למנדע ולאסתכלא - שאיל! ודלית לך רשו למנדע - כתיב {{ממ|קהלת|ה|ה}} {{צ|אל תתן את פיך לחטיא את בשרך}}! דאורחוי דקב&quot;ה וסתרין גניזין עלאין דהוא סתים וגניז - לית לן לשאלא! 

אמר ליה: אי הכי הא אורייתא כלא סתים וגניז! דהא היא שמא קדישא עלאה הוי, ומאן דמתעסק באורייתא כאלו אתעסק בשמיה קדישא, ואי הכי - לית לן לשאלא ולאסתכלא!? 

אמר ליה: אורייתא כלא סתים וגלייא, ושמיה קדישא סתים וגלייא! וכתיב {{צ|הנסתרות ליהוה אלהינו והנגלות לנו ולבנינו}} {{ממ|דברים|כט|כח}}. {{צ|הנגלות לנו}} - דאית רשו לשאלא ולעיינא ולאסתכלא בהו ולמנדע בהו. אבל {{צ|הנסתרות ליהוה אלהינו}} - דיליה אינון, וליה אתחזיין. דמאן יכיל למנדע ולאתדבקא דעתוי סתימא - וכל שכן למשאל! 

תא חזי לית רשו לבני עלמא למימר מלין סתימין ולפרשא לון בר בוצינא קדישא רבי שמעון! דהא קב&quot;ה אסתכם על ידוי, ובגין דדרא דיליה רשימא הוא לעילא ותתא. ועל דא - מלין אתמרו באתגלייא על ידוי. ולא יהא דרא כדרא דאיהו שארי בגויה עד דייתי מלכא משיחא! 

אבל תא חזי! כתיב {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו}} {{ממ|בראשית|א|כז}}. ובכלא הוא כעין דוגמא דלעילא! {{ש}}
תא חזי רזא דמלה! {{ש}}
תלת עלמין אית ליה לקב&quot;ה דאיהו גניז בגווייהו. 
* עלמא קדמאה - ההוא עלאה טמירא דכלא. דלא אסתכל ביה ולא אתידע ביה בר איהו. דאיהו גניז בגוויה. 
* עלמא תניינא - קשיר בההוא דלעילא. ודא הוא דקב&quot;ה אשתמודע מניה כמה דכתיב {{צ|פתחו לי שערי צדק...זה השער ליהוה}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|קיח|יט|כ}}. ודא הוא עלמא תניינא. 
* עלמא תליתאה - ההוא עלמא תתאה מנייהו, דאשתכח ביה פרודא. ודא הוא עלמא דמלאכי עלאי שריין בגוויה. וקודשא בריך הוא 'אשתכח ביה ולא אשתכח'. אשתכח ביה השתא. כד בעאן לאסתכלא ולמנדע ליה - אסתלק מנייהו ולא אתחזי! עד דכלהו שאלי {{צ|איה מקום כבודו?}}, {{צ|ברוך כבוד יהוה ממקומו}} {{ממ|יחזקאל|ג|יב}}. והאי הוא עלמא דלא אשתכח ביה תדירא. &lt;קטע סוף=דף קנט א/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קנט|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קנט ב/&gt;כגוונא דא {{צ|בצלם אלהים עשה את האדם}}! {{ממ|בראשית|א|כז}} {{ש}}
כדין אית ליה תלת עלמין. 
* עלמא קדמאה - האי עלמא דאקרי {{צ|עלמא דפירודא}}, ובר נש אשתכח ביה ולא אשתכח. כד בעאן לאסתכלא ביה - אסתלק מנייהו ולא אתחזי. 
* עלמא תניינא - עלמא דאיהו קשיר בההוא עלמא עלאה, ודא הוא 'גן עדן די בארעא', דדא הוא קשיר בעלמא אחרא עלאה. ומהאי אתידע ואשתמודע עלמא אחרא. 
* עלמא תליתאה - עלמא עלאה טמירא גניז וסתים, דלית מאן דידע ליה, כמה דכתיב {{צ|עין לא ראתה אלהים זולתך יַעֲשה למחכה לו}} {{ממ|ישעיהו|סד|ג}}. 

וכלא כגוונא עלאה  דכתיב {{צ|בצלם אלהים עשה את האדם}}! על דא כתיב {{צ|בנים אתם ליהוה אלהיכם וגו'}} {{ממ|דברים|יד|א}} כמה דאוקמוה. ואלין אינון {{צ|בצלם אלהים}}, ואלין ירתין ירותא עלאה כגוונא דיליה. ועל דא אזהר באורייתא {{צ|לא תתגודדו ולא תשימו קרחה}} - דהא לא אתאביד! והא שכיח בעלמין טבין עלאין ויקירין! להוון חדן כד אסתלק  מהאי עלמא! 

ותא חזי אלמלי לא חב אדם - לא יטעם טעמא דמותא בהאי עלמא בזמנא דעייל לעלמין אחרנין! אבל בגין דחב - טעם טעמא דמותא עד לא ייעול לאינון עלמין, ואתפשט רוחא מהאי גופא, ואשאר ליה בהאי עלמא, ורוחא אסתחיא בנהר דינור לקבלא עונשא. ולבתר עיילא לגן עדן דבארעא, ואזדמנא ליה מאנא אחרא דנהורא כהאי פרצופא דגופא דהאי עלמא ממש. ואתלבש ואתתקן ביה. ותמן הוא מדורא דיליה תדיר. ואתקשר בריש ירחי ושבתי בנשמתא, וסליק ואתעטר לעילא לעילא. 

הדא הוא דכתיב {{צ|והיה מדי חדש בחדשו וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|כג}}. {{צ|מדי חדש בחדשו}} אמאי? אלא רזא דמלה בגין חדתותי דסיהרא דאתעטרא  לאנהרא מן שמשא בההוא זמנא. וכן {{צ|מדי שבת בשבתו}}. {{צ|מדי שבת}} - דא סיהרא. {{צ|בשבתו}} - דא שמשא; דנהורא אתיא לה מן תמן. ועל דא כלא חד מלה! 

ודא הוא ברירא דמלה בר לחייביא דכתיב בהו 'מיתה' לכלהו עלמין, 'כרת' מכלהו עלמין. ואשתציין מכלא כד לא עיילי בתשובה! 

אמר רבי יהודה: בריך רחמנא דשאילנא ורווחנא מלין אלין וקאימנא עלייהו! 


'''אמר ר' שמעון:''' מפרשתא דא אוליפנא רזא דחכמתא ואשתמעו מנה רזין עלאין ויקירין! {{ש}}
תא חזי! קב&quot;ה משבח באורייתא ואמר &quot;''אזילו באורחי! אשתדלו בפולחני! והא אנא מעייל לכון לעלמין טבין לעלמין עלאין''&quot;. {{ש}}
בני נשא דלא מהימני - לא ידעי ולא מסתכלי{{הערה|ה&quot;ג הגר&quot;א [[יהל אור/במדבר/חלק א|ביהל אור]] - המתוק מדבש}}. {{ש}}
קב&quot;ה אמר &quot;''אזילו! אלילו ההוא עלמא טבא! ההוא עלמא עלאה דכסופא!''&quot; {{ש}}
אינון אמרי: &quot;''איך ניכול לאללא ליה ולמנדע כל האי?!''&quot; 

מה כתיב? {{ש}}
'''{{צ|עלו זה בנגב}} {{ממ|במדבר|יג|יז}}''' - &quot;''אשתדלו באורייתא ותחמון דהא היא קיימא קמייכו ומנה תנדעון ליה''&quot;.{{ש}} 
'''{{צ|וראיתם את הארץ מה היא וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|יח}}''' - &quot;''תחמון מנה ההוא עלמא, דהא ירותא דאחסנא דאנא עייל לכו בה''&quot;. {{ש}}
'''{{צ|ואת העם היושב עליה}}''' - &quot;''אינון צדיקייא דבגנתא דעדן דקיימן שורין שורין ביקרא עלאה בדרגין עלאין''&quot;. {{ש}}
'''{{צ|החזק הוא הרפה}}''' - &quot;''בה תחמו אי זכו לכל האי כד אתקפו על יצריהון ותברו ליה, אי לא. או כד אתקפו באורייתא למלעי בה יממא וליליא, או אי ארפו ידייהו מנה וזכו לכל האי''&quot;. {{ש}}
'''{{צ|המעט הוא אם רב}}''' - ''&quot;אי סגיאין אינון דאשתדלו בפולחני ואתקיפו באורייתא בגין דזכו לכל האי, אי לא''&quot;

'''{{צ|ומה הארץ השמנה הִוא אם רזה}} {{ממ|במדבר|יג|כ}}''' - מדאורייתא תנדעון מה {{צ|הארץ}} - מה ההוא עלמא! אי אסגי טיבו עלאה ליתבהא, או אי אזעיר מנה כלום. {{ש}}
'''{{צ|היש בה עץ אם אין}}'''  - האית בה אילנא דחיי לעלם ולעלמי עלמין, או אי צרורא דחיי אשתכח בגווה. אם לא.&lt;קטע סוף=דף קנט ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|ג|קס|א}}

&lt;קטע התחלה=דף קס א/&gt;'''{{צ|ויעלו בנגב ויבא עד חברון}} {{ממ|במדבר|יג|כב}}'''. {{ש}}
{{צ|ויעלו בנגב}} - בני נשא סלקין בגווה {{צ|בנגב}} - בלבא עצלא - כמאן דאשתדל במגנא בנגיבו. דחשיב דלית בה אגר. חמי דהא עותרא דהאי עלמא אביד בגינה - חשיב דכלא הוא {{צ|בנגב}} - כמה דאת אמר {{צ|חרבו המים}} ומתרגמינן {{צ|נגיבו}}. לבתר {{צ|ויבא עד חברון}} - עד דאתי לאתחברא בה קארי ושאני בה. 

'''{{צ|ושם אחימן ששי ותלמי}}''' - תמן חמי פליגן סגיאין - טמא וטהור, אסור ומותר,  כשר ופסול, עונשין ואגרין. אלין אינון ארחי דאורייתא דקדוקי אורייתא -  
'''{{צ|ילידי הענק}}''' - דאתילידו מסטרא דגבורה. {{ש}} 
'''{{צ|וחברון שבע שנים נבנתה}}''' - אלין אינון שבעין אנפין דאורייתא. שבעין פנים אית לה - לכל סטרא עשרה. {{ש}} 
{{צ|וחברון}} - דא אורייתא. מאן דאשתדל בה אקרי 'חבר'. 'נבנתה שבע שנים'{{הערה|ה&quot;ג [[יהל אור/במדבר/חלק א|הגר&quot;א ביהל אור]]}} - תנינן אורייתא אית לקבל אורייתא. והיינו תורה שבכתב ותורה שבעל פה. והאי  {{צ|חברון}} - מתורה שבכתב נפקת! כמה דאת אמר {{צ|אמור לחכמה אחותי את}} {{ממ|משלי|ז|ד}}. והאי {{צ|נבנתה}} שבע שנין - דבגין כך אקרי {{צ|בת שבע}}. {{ש}}
'''{{צ|לפני צען מצרים}}''' - כמה דאת אמר {{צ|ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים}} {{ממ|מ&quot;א|ה|י}}. 


'''{{צ|ויבאו עד נחל אשכול}} {{ממ|במדבר|יג|כג}}''' - אלין אינון מלי אגדה דרשה, דתליין מסטרא דמהימנותא. {{ש}}
'''{{צ|ויכרתו משם זמורה וגו'}}''' - אולפין מתמן ראשי פרקין ראשי מלין. אינון דבני מהימנותא חדאן במלין ומתברכן מלין בגוייהו, ומסתכלן שרשא חד ועקרא חד, ולא אשתכח בהו פרודא. 

אינון דלא משתכחי בני מהימנותא ולא אולפי אורייתא לשמה - שוין ליה למהימנותא בפרודא. הדא הוא דכתיב {{צ|וישאוהו במוט בשנים}} - בפרודא. {{ש}}
מהו {{צ|במוט}}? כמה דאת אמר {{צ|אל יתן למוט רגלך}} {{ממ|תהלים|קכא|ג}}. 

'''{{צ|ומן הרמונים ומן התאנים}}''' - כלא שוין להני מילי לסטרא אחרא! לסטרא דמינאי! לסטרא דפרודא! {{ש}}
הדא הוא דכתיב '''{{צ|וישובו מתור הארץ}} {{ממ|במדבר|יג|כה}}'''.  {{צ|וישובו}} - תייבין לסטרא בישא ותייבין מארחא דקשוט! אמרי &quot;''מאי אכפת לן! עד יומא לא חמינא טב לעלמא! אעמלנא בה - ביתא ריקם! יתיבנא בקלנא דעמא, ולההוא עלמא מאן יזכי ומאן ייעול לגוויה?! טב לן דלא אטרחנא כולי האי!''&quot; 

'''{{צ|ויספרו לו ויאמרו וגו'}}''' - &quot;''הא אעמלנא ולאינא בגין למנדע חולקא דההוא עלמא''&quot; . {{ש}}
'''{{צ|וגם זבת חלב ודבש היא}}'''  - &quot;''טב הוא ההוא עלמא עלאה כמה דידענא באורייתא -- אבל מאן יכיל למזכי ביה?!''&quot;  {{ש}}
'''{{צ|אפס כי עז העם}} {{ממ|במדבר|יג|כח}}''' - תקיף הוא דלא יחשיב כל עלמא כלל, בגין דיהא ליה עותרא סגיא לאשתדלא ביה. מאן הוא דיזכי בה?! ודאי {{צ|אפס כי עז העם היושב בארץ}} - מאן דבעי למזכי בה בעי - למהוי תקיף בעותרא, כמה דאת אמר {{צ|ועשיר יענה עזות}} {{ממ|משלי|יח|כג}}. 

'''{{צ|והערים גדולות בצורות}}'''. בתין מליין כל טובא דלא יחסרון מכלא. ועם כל דא '''{{צ|וגם ילידי הענק ראינו שם}}''' - בעי גופא תקיף גיבור כארי,  בגין דהיא מתשת חיליה דבר נש לאשתדלא בההוא איסור והתר טמא וטהור כשר ופסול. מאן ייכול לזכאה בה?! 

ועוד - '''{{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}} {{ממ|במדבר|יג|כט}}''' - אי יימא בר נש דאפילו בכל דא יזכי - {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}}! הא יצרא בישא קטיגורא מקטרגא דבר נש דישתכח תדיר בגופא! {{ש}}
'''{{צ|והחתי והאמורי וגו'}}''' - כמה מקטרגי משתכחי תמן, דלא יכיל בר נש למיעל בההוא עלמא כלל! מאן יזכי ליה ומאן ייעול בגויה?! 

במלין אלין {{צ|ויניאו את לב בני ישראל}} {{ממ|במדבר|לב|ט}}. בגין דאפיקו שום ביש עלה. כמה דאת אמר '''{{צ|ויוציאו את דבת הארץ}} {{ממ|במדבר|יג|לב}}'''. 


אינון בני מהימנותא מאי קא אמרי? '''{{צ|אם חפץ בנו יהוה ונתנה לנו}} {{ממ|במדבר|יד|ח}}'''  כיון דישתדל בר נש ברעותא דלבא לגבי קב&quot;ה! לא בעי מנן אלא לבא, ויסתמרון ההוא רשימא קדישא, דכתיב {{צ|ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ}}.&lt;קטע סוף=דף קס א/&gt; 

{{ממ זהר משולב|ג|קס|ב}}

&lt;קטע התחלה=דף קס ב/&gt;אבל '''{{צ|אך ביהוה אל תמרודו}} {{ממ|במדבר|יד|ט}}'''! בעי דלא ימרדון באורייתא! דאורייתא לא בעי עותרא ולא מאני דכספא ודהבא. {{הערה|מוגה כפי גירסת הגר&quot;א ביהל אור - ויקיעורך}}וגופא תבירא אי ישתדל באורייתא ישכח אסוותא בכלא! הדא הוא דכתיב {{צ|רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך}}, וכתיב {{צ|ולכל בשרו מרפא}}.

'''{{צ|ואתם אל תיראו את עם הארץ}}''' - דהא כל אינון מקטרגי אינון מכרזאן ואמרי &quot;''פנו אתר לפלנייא עבדא דמלכא!''&quot;. בגין כך {{צ|אל תיראו}}. 

'''{{צ|כי לחמנו הם}}''' - אינון בגרמייהו מזמנן מזוני בכל יומא לאינון דמשתדלי באורייתא! כמה דאת אמר {{צ|ואת העורבים צויתי לכלכך}} {{ממ|מ&quot;א|יז|ד}}, וכתיב {{צ|והעורבים מביאים לו לחם ובשר}} {{ממ|מ&quot;א|יז|ו}}. 

'''{{צ|סר צִלָּם מעליהם}}''' - מאן {{צ|צִלָּם}}? דא תוקפא דדינא קשיא. מאי טעמא אעדי? משום ד{{צ|יהוה אתנו אל תיראום}} - כלא אעדיאו בגין אורייתא. 

זכאה חולקהון דאינון דמשתדלי באורייתא לשמה - דהא מתקשרי בקב&quot;ה ממש ואקרון 'אחים ורעים'! הדא הוא דכתיב {{צ|למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך}} {{ממ|תהלים|קכב|ח}}:


'''{{צ|ויבאו עד נחל אשכול וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|כג}}'''.{{ש}} 
רבי אבא: אמר כרתו ההוא אשכול. אתו לסלקא ליה - לא יכילו. אתו לנטלא ליה - לא יכילו. אתו כלב ויהושע - נטלו ליה וסליקו ליה ואזדקף על ידייהו! הדא הוא דכתיב {{צ|וישאוהו במוט בשנים}} - {{צ|בשנים}} - באינון שנים יחידן. 

{{צ|זמורה}} מאי קא בעאן? אלא אשכול הוה תלייא ביה, ובעוד דהוה מתחבר באתריה אקרי {{צ|זמורה}}, לבתר קרייה {{צ|מוט}}. דכתיב {{צ|וישאוהו בַמוט}} - ההוא דאשתמודע! ההוא דכרתו! מכאן ידעו יהושע וכלב דאינון אתחזיין למיעל לארעא ולמהוי לון בה חלק ואחסנא. {{ש}}
עד דהוו אתיין - אמלכו עלייהו כלהו. קאים כלב באיבא. אמר: &quot;''איבא! איבא! אי בגינך אנן מתקטלין - מה אנן בחולקך?!''&quot;. מיד קליל גרמיה ויהבו לון. 

ר' אלעזר אמר: לא יהבו לאחרי - דהא כתיב {{צ|וישאוהו במוט}} וכתיב {{צ|בשנים}} - ובכלהו לא הוו שנים כוותייהו. ומכאן אוליף יהושע לבתר דכתיב {{צ|וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים}} {{ממ|יהושע|ב|א}}. והני שנים הא אוקמוה קדמאי. וכד מטו לגבייהו דישראל - יהבו לון, ואינון אשתארו ועבדו גרמייהו שיריים. 

ר' יצחק אמר: כד הוו מטאן לגבייהו דאינון ענקים הוו שוויין ההוא חוטרא דמשה קמייהו ואשתזיבו. ומנלן דההוא חוטרא יהיב לון? הדא הוא דכתיב {{צ|ויאמר אליהם עלו זה בנגב}} {{ממ|במדבר|יג|יז}} - כתיב הכא {{צ|עלו זה}} וכתיב התם {{צ|ואת המטה הזה וגו'}} {{ממ|שמות|ד|יז}}. ובגיניה אשתזיבו. דאי תימא הני ענקייא שבקי לון -- אלא אתו לנסבא לון והוו שוויין לקמייהו ההוא חוטרא  ומשתמטי מקמייהו. 

רבי יהודא אמר: מסורת שמא קדישא מסר לון משה. ובגיניה אשתזיבו מנייהו! 


רבי חייא אמר: תלת שמהן אקרון: '''נפילים  ענקים  רפאים'''. וכלהו אורכי יומי. 
* '''נפילין''' אקרון בקדמיתא. 
* לבתר כד אתחברון בבנת בני נשא ואולידו מנייהו - אקרון '''ענקים'''. 
* לבתר דהוו אזלי ושטאן בהאי עלמא ומתרפיין מההוא דלעילא - אקרון '''רפאים'''. 

אמר ר' יהודה: והא כתיב {{צ|הרפאים יחוללו}} {{ממ|איוב|כו|ה}}, {{צ|רפאים יחשבו אף הם כענקים}} {{ממ|דברים|ב|יא}}!? 

אמר ליה: הכי הוא! בגין דענקים אתו מהאי סטרא ומהאי סטרא ואתיאשו יתיר בארעא - כדין רפאים{{הערה|ה&quot;ג הגר&quot;א ביהל אור}}. ומנייהו נפקי. והוו אורכי יומי. וכד מתחלשי - אתחלש פלגות גופא ופלגות קאים. כיון דפלגות גופא הוה מית - הוו נסבי עשבא מעשבי ברא, ושדיין לפומייהו ומיתו. ובגין דאינון בעאן לקטלא גרמייהו אקרון {{צ|רפאים}}. 

אמר ר' יצחק: שדיין גרמייהו בימא רבא וטבען ומתין. הדא הוא דכתיב {{צ|הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם}} {{ממ|איוב|כו|ה}}. &lt;קטע סוף=דף קס ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קסא|א}}


&lt;קטע התחלה=דף קסא א/&gt;ר' שמעון אמר: אלמלא הוו עיילין ישראל לארעא  באומנא דלישנא בישא - לא הוה קאים עלמא רגעא חד! מאן אומנא דלישנא בישא? -- נחש! ורזא דמלה מדאתא נחש על חוה אטיל בה זוהמא. 

אמר ר' שמעון: ועל כלא מחל קב&quot;ה בר מן לישנא בישא, בגין דכתיב {{צ|אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו}} {{ממ|תהלים|יב|ה}}{{הערה|גרסינן עפ&quot;י הגר&quot;א ביהל אור - ויקיעורך}}. כל שכן הכא דאפיקו לישנא בישא על כלא! כביכול כיון דאפיקו על ארעא קדישא - כאילו אפיקו עליה! בגין כך קני קב&quot;ה על דא.  

תא חזי כמה עבד ההוא לישנא בישא! גזר על אבהתנא דלא ייעול לארעא, ומיתו אינון דאמרו, ואתגזר בכיה לדרי דרין, וקאימו ישראל כלהו לאשתצאה מעלמא אלמלא בעותיה דמשה:


'''{{צ|ויספרו לו ויאמרו וגו'}} {{ממ|במדבר|יג|כז}}'''. {{ש}}
אמר רבי חייא: מאי שנא הכא {{צ|ויספרו}}, ולא כתיב &quot;ויגידו&quot; או &quot;ויאמרו&quot;? אלא כל חד אוליף מלה בלחודוי! {{ש}}
{{צ|ויגידו}} - בכל אתר רמז קא רמיז בחכמתא והא אתמר. {{ש}}
{{צ|ויאמר}} - אמירה בעלמא. {{צ|ויאמרו}} - הרהורא דלבא. {{צ|ויאמרו}} - תפקידתא. והא אוקימנא בכמה אתר. {{ש}}
{{צ|ויספרו}} - פרישותא דמלה בכל אתר. 

'''{{צ|באנו אל הארץ}}''' - &quot;הלכנו&quot; מבעי ליה!? אלא {{צ|באנו}} - עאלנא לתמן לההיא ארעא דהוית משבח בכל יומא, והוית אמרת דלית דכוותה. 

'''{{צ|וגם זבת חלב ודבש היא}}''' - רבי יצחק אמר מאן דבעי למימר כדיבא - אמר מלה דקשוט בקדמיתא בגין דיהמנו ליה כדבוי. 

רבי חייא אמר: הכי אמרו! עאלנא לההיא ארעא דהוית משבח לה כל יומא ואמרת דלית דכותה, וארימת שבחא על כלא -- ולאו הכי! דהא '''{{צ|זה פריה}}''' - אתכלא חד מאינון זעירין קטפו. {{ש}}
אמרו: &quot;''אי לדא אחסין קב&quot;ה לישראל וסבלו כל אינון עקתין וליאותין - הא בארעא דמצרים אית אתכלין ואיבין דארעא יתיר על חד תרין!''&quot;

'''{{צ|אפס כי עז העם}} {{ממ|במדבר|יג|כח}}''' - אורחיה דעלמא דאינון גברין מגיחי קרבא יתבין לבד לאסתמרא ארחין, והכא - אפילו אינון בני מתא תקיפין גבורין! {{ש}}
'''{{צ|והערים בצורות}}''' - דאפילו כל מלכין דעלמא יתכנשו עלייהו - לא יעבדון בהו פגימותא! 


אמר רבי יוסי: כל מה דאמרי - בלישנא בישא אמרו! וקשיא מכלהו דכתיב {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}}! לבר נש דנשכיה חויה. כד בעאן לאגזמא ליה אמרי &quot;''הא חויא הכא!''&quot;. {{ש}}
ר' אבא אמר: ודאי דא קשיא מכל מה דאמרי! כלומר ההוא דאגח קרבא בכלא - הא הכא זמין! ובאן אתר? '''{{צ|בארץ הנגב}}''' - דהא הוא אתר לאעלאה ביה. {{ש}}
מיד '''{{צ|ותשא כל העדה ויתנו את קולם}}''' - קביעו בכיה לדורות לעלמין בההוא ליליא. 


אמר רבי יוסי: עיטא נסיבו על כלא לאפקא שום ביש. מאי על כלא? על ארעא ועל קב&quot;ה! {{ש}}
אמר רבי יצחק: על ארעא - תינח, על קב&quot;ה - מנין? {{ש}}
אמר ליה: משמע דכתיב {{צ|אפס כי עז העם}} - מאן יכיל בהו! {{צ|כי עז העם}} דייקא, וכתיב {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}}. כדין גרמו כל האי כמה דאתמר. ובעא קב&quot;ה לשיצאה לון מן עלמא. הדא הוא דכתיב {{צ|ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו וגו'}} {{ממ|תהלים|קו|כג}}:


'''{{צ|ועתה יגדל נא כח אדני}} {{ממ|במדבר|יד|יז}}'''. {{ש}}
ר' אחא ור' יוסי אמרי: זכאי אינון ישראל מעמין עכו&quot;ם דעלמא! דקב&quot;ה אתרעי בהו, ואתכני בהו, ואתפאר בהו! דהא עלמא לא אברי אלא בגיניהון דישראל דישתדלון באורייתא! בגין דחד בחד אתקשרן, וישראל לתתא בהאי עלמא אינון קיומא דיליה וקיומא דכל שאר עמין. אימתי? בזמן דעבדי רעותא דמאריהון. 

תא חזי כד ברא קב&quot;ה בר נש בעלמא - אתקין ליה כגוונא עלאה  ויהב ליה חיליה ותוקפיה באמצעיתא דגופא, דתמן שריא לבא דהוא תוקפא ומזונא דכל גופא.{{הערה|ה&quot;ג עפ&quot;י הגר&quot;א ביהל אור (המתוק מדבש)}} &lt;קטע סוף=דף קסא א/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קסא|ב}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קסא ב/&gt;ואתקין שייפי דגופא סחרניה דלבא, ולבא שארי באמצעיתא דכל גופא. וכל אינון שייפין אתזנו מההוא לבא דהוא תוקפא דכלא וכלא ביה תליין. וההוא לבא אתקשר ואתאחד במוחא עלאה דשריא לעילא. 

תא חזי כד ברא קב&quot;ה עלמא  
* אסדר לְיַמא דאוקינוס דאסחר כל ישובא דעלמא, 
* וישובא דכל שבעין אומין כלא אסחר לירושלם. 
* וירושלם באמצעיתא דכל ישובא שריא. 
* והיא אסחרא להר הבית 
* והר הבית אסחר לעזרות ותנינן לית ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלחודייהו
* ואינון עזרות סחרן ללשכת הגזית, דתמן סנהדרי גדולה יתבין  
* ולשכת הגזית אסחר לאולם 
* ואולם להיכל 
* והיכל לבית קדש הקדשים 
* דתמן שכינה שריא, וכפרת וכרובים וארון. והכא הוא לבא דכל ארעא ועלמא! ומהכא אתזנו כל אינון אתרי דישובא דאינון שייפי דגופא. 

ולבא דא אתזן ממוחא דרישא, ואתאחיד דא בדא. הדא הוא דכתיב {{צ|מכון לשבתך פעלת יהוה}} {{ממ|שמות|טו|יז}}. 


כגוונא דא לעילא  ברזא יקירא סתימאה! ימא עלאה לקביל דא - דאית לעילא ימא מן ימא וימא מן ימא.{{ש}}
תא חזי 
* נהר דינור אסחר לכמה משריין, 
* ואינון שבעין סטרין גליפין משבעה דליקין. 
* ואינון סחרן לאינון שמשי דלגו מנייהו. 
* ואינון סחרין לארבע רתיכין 
* ואינון סחרן לההיא קרתא קדישא דרביעא עלייהו. ותאנא תמן עזרות לגו מעזרות, ולית ישיבה בעזרה דתמן אלא למלכיהון דבית דוד בלחודייהו, ותמן משתכחי ויתבי. 
* וסנהדרי גדולה משתכחי תמן בלשכת הגזית, 
* וההוא בי דינא עלייהו דמשמש לאתר דמשמש, 
* ודינא אתיהיב מתמן לקדישין עליונין 
* עד דמטא לאתר דאקרי קדש הקדשים דביה כלא 
* ותמן הוא לבא שרייא {{ש}}
ודא אתזן מן מוחא דלעילא ואתאחיד דא בדא. 

כגוונא דא לעילא לעילא! ואיהו ברזא דמלכא עלאה ברזא יקירא סתימאה! {{ש}}
עד דאשתכח דכלא אתזן ממוחא עלאה סתימאה דכלא. וכד יסתכלון מלי - כלא אתקשר דא בדא ודא בדא! 

תא חזי כד אנהיר עתיקא סתימא במוחא, ומוחא אנהיר ללבא - כדין אקרי {{צ|נעם יהוה}}. והא אוקימנא. {{ש}}
ודא הוא '''{{צ|כח אדני}}''' - ההוא חילא דאתי מעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין. {{ש}}
'''{{צ|יגדל נא}}''' - דיתרבי ויסגי לעילא לעילא ויתנגיד ויתמשך לתתא. 
'''{{צ|כאשר דברת}}''' - כמה דאוקמוה 
'''{{צ|לאמר}}''' - למילף מהכא כל דרין בתראין לעלם ולעלמי עלמין  למימר לדא בשעתא דעקתא, למימר דא בשעתא דרווחא.{{ש}}
ומאי הוא? '''{{צ|יהוה ארך אפים וגו'}}'''. והא אוקימנא מלי. 


אמר ר' יצחק: 'אמת' אמאי סליק מכאן? 
אמר רבי חייא: אינון גרמו ליה דאסתליק מכאן! דהא בשקרו דברו גרמייהו. בההוא מדה דבר נש מודד - בה מודדין ליה! וכן שאר אחרי אסתלקו - דלא יכיל משה למימרינהו בגין דאינון גרמו. 

'''{{צ|סלחתי כדבריך}}''' - {{צ|כדבריך}} ממש! והא אתערו חברייא, והא אתמר:


===[מעשה דר' שמעון וחבריו ור' אילאי]===
{{קטן|'''[אמר המגיה: כך מצאתי בהעתקות אשר לפני. ומתוך הלשון נראה שחסר התחלת המאמר. וגם במקומות אחרים ממנו חסר. ועם כל זה לא רציתי להשמיטו מן הספר להגדיל תורה ולהאדיר]'''}}

{{להשלים}}

...דא עם דא מה דלא הוו יכלין למללא מקדמת דנא. {{ש}}
נפקו מההיא פתחא ויתבו בגנתא תחות אילנין. {{ש}}
אמרו דא לדא: &quot;''כיון דאנן הכא וחמינן כל דא - אי נמות הכא - ודאי ניעול לעלמא דאתי!''&quot; {{ש}}
יתבו. שינתא נפלת עלייהו ודמכו. {{ש}}
אדהכי הא ההוא ממנא אתא ואתער לון. &lt;קטע סוף=דף קסא ב/&gt;{{ש}}
{{ממ זהר משולב|ג|קסב|א}}{{ש}}
&lt;קטע התחלה=דף קסב א/&gt;אמר לון: &quot;''קומו! פוקו לגו פרדס דאברא!''&quot; 

נפקו. חמו לאלין מארי מקרא דהוו אמרי בההוא קרא:{{ש}}
{{צ|במדבר הזה יתמו}} - הא באתר אחרא לא! {{צ|ושם ימותו}} - הא באתר אחרא לא! ודא בגופין - אבל בנשמתין לא, כגוונא דבני גנתא. 

אמר לון ההוא ממנא: &quot;''פוקו!''&quot; {{ש}}
נפקו בהדיה. {{ש}}
אמר לון: &quot;''שמעתון מדי לגו ההוא דרגא?''&quot; {{ש}}
אמרו: &quot;''שמענא דהא חד קלא הוה אמר {{צ|מאן דפסק - יתפסק. מאן דקצר - יתקצר. מאן דקצר - יתארך}}''&quot;. {{ש}}
אמר לון: &quot;''ידעתון מאי האי?''&quot; {{ש}}
אמרו: &quot;''לא''&quot;. 

אמר לון: חמיתון ההוא נשרא רברבא וההוא ינוקא דקא מלקט עשבין - ר' אילעאי דנציבין הוא - הוא ובריה! ומטא הכא וחמא הוא וינוקא בריה מערתא דא. כיון דעאלו לגו חשוך - לא יכילו למסבל ומיתו. 

וההוא ינוקא בריה קיימא בכל יומא קמיה דבצלאל בשעתא דנחית ממתיבתא עלאה. ואמר קמיה תלת מלין עד לא יפתח בצלאל ברזין סתימין דחכמתא - דכל מלוי רזין סתימין אינון ד{{צ|עין לא ראתה אלהים זולתך}}. 
* האי  דאמר {{צ|מאן דפסק יתפסק}} - מאן דפסק מלין דאורייתא על מלין בטלין - יתפסקון חיוהי מהאי עלמא, ודיניה קיימא בההוא עלמא! 
* {{צ|מאן דקצר יתקצר}} - מאן דקצר אמן ולא מאריך ביה גו נייחא - יתקצר מחיין דהאי עלמא. 
* {{צ|מאן דקצר יתארך}} - מאן דאמר {{צ|אחד}} אצטריך לחטפא אל&quot;ף ולקצרא קריאה דילה, ולא יעכב בהאי את כלל. {{ש}}
ומאן דעביד דא - יתארכון חייו. 

===קטע זמני לפרשת שלח===
אמרו ליה: תו אמר: {{צ|תרין אינון - וחדא אשתתף בהו. ואינון תלתא. וכד הוו תלתא - אינון חד}}. {{ש}}
אמר לון: אלין תרין שמהן דשמע ישראל דאינון '''{{צ|יהוה יהוה}}'''. '''{{צ|אלהינו}}''' אשתתף בהו, ואיהו חותמא דגושפנקא אמת. וכדו מתחברן כחדא - אינון חד ביחודא חדא. 


תו אמר: {{צ|תרין אינון וחד אתהדר. כד שליט - טאס על גדפי רוחא ושאט במאתן אלף ואתטמר}}. {{ש}}
אמר לון: אלין תרין כרובים דהוה רכיב בהו קב&quot;ה. ומן יומא דאגניז יוסף מאחוי אגניז איהו (ס&quot;א חד) ואשתאר חד לגבי בנימין הדא הוא דכתיב {{צ|וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח}} {{ממ|תהלים|יח|יא}}  {{ממ|ש&quot;א|כב|יא}}. ואגניז במאתן אלף עלמין ואתטמר ההוא דרכיב עליה דאינון מאתן אלף גניזין אינון דיליה בריך הוא פוקו מהכא זכאין אתון. 


נפקו יהב לון ההוא ממנא וורדא (ס&quot;א אחרא) חדא ונפקו. 
כד נפקו אסתים פום מערתא ולא אתחזי כלל. 
חמו ההוא נשרא דהוה נחית מההוא אילנא ועאל גו מערתא אחרא. 
ארחו אינון בההוא וורדא ועאלו תמן 
אשכחו ההוא נשרא אפום מערתא 
אמר לון עולו זכאי קשוט חברין דהא לא חמינא חדוה דחברותא מן יומא דאנא הכא אלא בכו. 

עאלו מאטו לפרדס אחרא, וההוא נשרא בהדייהו. 
כד מטו לגבי אינון מאריהון דמשנה - אתהדר ההוא נשרא בדיוקנא דאדם בלבוש יקר מנהרא כוותייהו ויתיב עמהון כחדא. 
אמר לאינון דיתבי: הבו יקר למארי מתניתא דאתו הכא - דהא מאריהון אחמי לון פליאן רברבן הכא! 
אמר חד מנייהו: אית בכו סימנא. 
אמרו: הין. 
אפיקו תרין ורדין וארחו בהו 
אמרו: תיבו מארי מתיבתא! תיבו זכאי קשוט! 
אחידו בהו ויתבו. 
בההיא שעתא אולפו תמן תלתין הלכות דלא הוו ידעי מקדמת דנא ורזין אחרנין דאורייתא. 

אהדרו לגבי אינון מארי מקרא. 
אשכחו דהוו אמרי {{צ|אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם}}. {{צ|אני אמרתי}} בשעתא דאקדימתון עשיה לשמיעה דהא {{צ|אלהים אתם וגו'}} כיון דאמשכתון בתר יצר הרע {{צ|אכן כאדם תמותון וגו'}} מה מיתתו של אדם אחית ליה לעפרא בגין דיתמחי ההוא יצר הרע די בגויה וההוא יצר הרע איהו דמית הואתעכל בגויה. &lt;קטע סוף=דף קסב א/&gt;
 

{{ממ זהר משולב|ג|קסב|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסב ב/&gt;אמר ההוא סבא דעלייהו אוף הכא כתיב {{צ|ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה}} {{ממ|במדבר|יד|לב}}. מאי {{צ|פגריכם}}? דא יצר הרע כליל דכר ונוקבא חסרונין דאית בכו דיצר הרע נחית תדיר לחסרונא ולא סליק. בקדש מעלין ולא מורידין במסאבו מורידין תדיר ולא מעלין. ועל דא אקרון {{צ|פגריכם}} - חסרונין דלכון, כמה דאת אמר {{צ|אשר פִּגרו מעבור את הנחל וגו'}} {{ממ|ש&quot;א|ל|י}} סופא דקרא אוכח דכתיב {{צ|יפלו}} ולא &quot;תפלו&quot;. ועל דא {{צ|במדבר הזה יתמו}} אינון פגרים {{צ|ושם ימותו}} בגין דרעותא דקב&quot;ה לשיצאה להני פגרים מעלמא לעלם. 

אמר להו רבי אילאי: זכאי קשוט! עולו ותחמו דהא רשו אתמסר לכו למיעל עד ההוא אתר דפרוכתא פריסא - זכאה חולקכון! 
קמו ועאלו גו דוכתא חדא והוו תמן מאריהון דאגדה ואנפיהון מנהרן כנהירו דשמשא 
אמרו מאן אלין 
אמר להון אלין מאריוהן דאגדה - חמאן בכל יומא נהירו דאורייתא כדקא יאות. 
קיימו ושמעו כמה מלין חדתין באורייתא. לא אתיהיב לון רשו למיעל לגוייהו 
אמר ליה ר' אילאי: עולו לדוכתא אחדא ותחמו. 
עאלו לגו גנתא אחרא וחמו אוף הכי כראן קברין ומיד מתין ומתהדירן חיין בגופין מנהרן קדישין 
אמרי ליה: מאי האי? 
א&quot;ל דא עבדי בכל יומא ומיד דשכבי מתעכלא ההוא זוהם בישא דקבילו בקדמיתא וקיימין מיד בגופין חדתין מנהרין באינון גופין קדישין דקיימי על טורא דסיני כגוונא דאתון חמאן קיימו כלהו על טורא דסיני בגופין בלא לכלוכא כלל כיון דאמשיכו עלייהו יצה&quot;ר אתהדרו בגופין אחרנין דגופין קדמאין גופין נוכראין הדא הוא דכתיב {{צ|ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב}} {{ממ|שמות|לג|ו}}. 


קלא אתער זילו אתכנשו הא אהליאב קאים על קיומיה וכל אינון קתדראין קמיה 
לשעתא פרחו כלהו ולא חמו מדי 
אשתארו בלחודייהו תחות אילנין דגנתא 
חמו פתחא אחרא עאלו תמן חמו היכלא חדא עאלו ויתיבו תמן. 

תרין עולימין הוו תמן. זקפו עיינין. וחמו חד משכנא מרקמא בכל זיני ציורין וגוונין דעלמא ועליה פריס פריסא דנהורא מנצצא דלא יכלין עיינין לאסתכלא (וכפום תרין מלין חמו גו ההוא משכנא עד אתר פרוכתא פריסא דלא חמו) מתמן ולהלאה לא חמו כלום. 

ארכינו אודנין ושמעו חד קלא דהוה אמר בצלאל רביעאה איהו לנהורין עלאין. יוסף רביעאה איהו גו נהורין דאדם קדמאה סליקו דלעילא חביבא דכלא. עליה כתיב {{צ|ונסכו רביעית ההין בקדש וגו'}} {{ממ|במדבר|כח|ז}} מאן דיסתכל וחמי יסמון עיניה. מאן דלא יסתכל חמי ואתפתח. אילנא דתמני סרי כד כפיף יזקוף ויתקיים. אי לא כפיף חויא בישא אכיל ליה. מאן דעאל ותרין כרובין לגו רעותיה אתעביד. מאן דמעיין רחיק מרעותיה. קרבנא דרביא שלים לאתקבלא. 

פסק ההוא קלא 
אמרו אינון תרין עולימין סימנא אית בגוייכו 
אמרו הין 
אפיקו אינון תרין ורדין 
ארחו בהו. אמרו: תיבו עד דתשמעון תרין מלין ברזין עתיקין מגו מארי מתיבתא ויהון תדיר ברזא בגוייכו 
אמרו הן. 

אמר רבי שמעון כל הני מלין וכל מה דחמו כתבו וכד מטו הכא הוה כתיב {{צ|אשמרה דרכי מחטוא בלשוני}} {{ממ|תהלים|לט|ב}}. ואנא שאילנא לאבי אבא כמה הוו אינון תרין מלין ואמר לי חייך ברי אינון תרין מלין באנו עלמין וחריבו עלמין מאן דאשתמש בהו. 

כיון דשמעו אלין תרין מילין אמרו אינון ינוקי פוקו פוקו לית לכו רשותא יתיר למשמע. 
אפיק חד מנייהו תפוח אחד ויהב לון ואמר ארחו בדא. 
ארחו ביה ונפקו ומכל דחמו לא אנשו כלום. 
נפקו - הא ממנא אחרא אתא. 
אמר לון חברייא ר' אילאי שדרני לכו תוריכו ליה הכא אפום מערתא והוא ייתי ויודע לכו מלין עלאין דלא ידעתון. דאיהו תבע מגומתיבתא דיהא ליה רשו לגלאה לכו מלין.  &lt;קטע סוף=דף קסב ב/&gt; 

{{ממ זהר משולב|ג|קסג|א}}

&lt;קטע התחלה=דף קסג א/&gt;נפקו בהדיה ואוריכו אפום מערתא והוו מהדרן מלי דא לדא מכל מה דחמו ואולפו תמן. 
אדהכא הא ר' אילאי אתא נהיר כשמשא 
א&quot;ל אורייתא חדתא שמעתא. 
אמר לון ודאי ורשו יהבו לי למימר לכו מלי. 
אתחברא כחדא אפום מערתא ויתבו, 
אמר לון זכאין אתון דאחמי לכון מאריכון כגוונא דעלמא דאתי והא לית לכו דחילו ואמתנו 
אמרו ודאי הא אתנשי מנן ארחא דבני נשא ותווהא איהו על כל מה דחמינן בהאי טורא 

אמר לון חמיתון אלין טוריא כלהו ראשי מתיבתי לעמא דא דבמדברא. וזכו השתא מה דלא זכו כד הוו בחיין. ואלין רישי מתיבתי כלהו בריש ירחי ושבתי ומעדייא מתכנשי לגבי טורא דאהרן כהנא ומתערי לגביה ועאלין גו מתיבתא דיליה ומתחדשן תמן בדכיו דטלא קדישא דנחית על רישיה ומשח רבו דנגיד עליה ועמיה מתחדשן כלהו בחדושין דרחימין דמלכא קדישא עד דאקרי הכא מתיבתא דרחימותא ואיהו נטיל בכל מתיבתא בטמירו דקיק מתעפפן כנשרין גו מתיבתא דנהורא ואיהי מתיבתא דמשה וכלהו קיימי לבר ולא עאלין לגו בר אהרן בלחודוי וכפום שעתא אקרון בשמא. ולית מאן דחמי ליה למשה דהא ההוא מסוה ראנפוי פריס קמיה ושבע ענני יקר סחרניה. אהרן קאים גו פרגודא דלתתא מן משה ופרגודא פסיק ולא פסיק בגוייהו וכל רישי מתיבתי לבר מפרוכתא דפרגודא דא. וכל שאר לבד מאינון עננין וכפום חדושי דנהירו דאורייתא דאתנהרא הכי מנהרן אינון עננין ואתקלישו בדקיקו דנהורא עד דאתחזי ההוא מסוה ומגו ההוא מסוה חמאן נהורא דנהיר יתיר מכל נהירין דעלמא ואינון אנפי משה. אנפוי לא אתחזון כלל ולית מאן רחמי לון בר ההוא נהירו דנפיק מגו ההוא מסוה בתר כל אינון עננין. משה אמר מלה סתם לאהרן ואהרן פריש לרברבי מתיבתי. במה פריש בכל אינון מבועין אסתימו מניה כד מטא זמניה דיהושע. והשתא איהו מהדר לון. בכמה פליאן ומקורין ומבועין ונחלין דנבעין מכל מלה ומלה. כל נשין זכיין דהאי דרא אתאן למרים אוף הכא בהני זמנין וכדין סלקין כלהו כתמרות עשן גו מדברא דא. וההוא יומא אקרי יומא דהלולא. נשין בלילי שבתות ובללי יומין טבין כלהו אתאן לגבי מרים וידעין אשתדלותא בידיעו דמארי עלמא. זכאה דרא דא מכל דרין דעלמא. נפקי ממתיבתא דמשה ופרחי לגבי מתיבתא דרקיעא ואינון דאתחזון פרחי לגבי מתיבתא עלאה על ההוא דרא כתיב {{צ|אשרי העם שככה לו אשרי העם שיהוה אלהיו}} {{ממ|תהלים|קמד|טו}}:


פתח ר' אילאי ואמר {{צ|תמים תהיה עם יהוה אלהיך}} {{ממ|דברים|יח|יג}}. מה בין '''תם''' ל'''תמים'''? באברהם כתיב {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} {{ממ|בראשית|יז|א}}. יעקב דאשתלים יתיר כתיב ביה {{צ|ויעקב איש תם}} {{ממ|בראשית|כה|כז}}. אמאי אקרי {{צ|איש תם}}? בגין דלא אשתאר ביה פסולת כלל דהא פריעה הוה ביה. כמה אתפרע (ס&quot;א פריעה הוה ביה דאתפרע) ואתדכי מההוא פסולת. בגין דההוא אתר דאתקיף לפסולת דלגו אתר דפריעה שארי איהו שור דיוקנא דשמאלא דכרסיא דיליה. וההוא שור אקרי שור תם דהא רתיכא דכרסיא רשימא דברית אית ביה ועל דא האי שור אקרי תם ויעקב אחיד ביה בגוויה ובהאי שור עביד פריעה ואעבר זוהמא דפסולת כלא. במתניתא דבצלאל כתיב {{צ|ויזכור אלהים את רחל}} {{ממ|בראשית|ל|כב}}. בשרה כתיב 'פקידה' וברחל כתיב 'זכירה'. אמאי? בגין דזכור אתרשים ביעקב דאיהו ברית שלים כד אתעביד (ס&quot;א אתייליד) יוסף. ובמה כד נטל שור בהדיה דלא יתקיף לסטרא אחרא. ובגין כך אתקרי יוסף {{צ|בכור שור}} - בכור דההוא שור &lt;קטע סוף=דף קסג א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסג|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסג ב/&gt;דנטל יעקב בכור שורו ודחי לההוא שור. שור תם ויעקב איש תם רבון ושליט מאריה דביתא דההוא שור תם שארי בגוויה בגין דאית שור מועד בסטר ערלה פריעה. וכמה גרדיני נימוסין נפקין מניה עד דרגא בתרייתא דאקרי שאי&quot;ה ההוא דאפיל ביתין דעלמא דלא דיירין בהו בני נשא. וכלהו נפקי מההוא שור מועד. ודא בחבורא דחמור בישא ובגין כך לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. בגין דלא לאתערא להו ובההוא מתיבתא דבצלאל וכן בתרין מתיבתי {{צ|ויעקב איש תם}} - בעלה דההוא תם. ומאן איהו א' רזא דו&quot;ו וכד הוו כלל דכר ונוקבא כחדא שלימו דכלא. אברהם לא אתפקד על פריעה וכד עאל עאל להאי תם ולגו דרגין דיליה דאקרון כחדא ים והיינו תמים לבתר אסתלק אברהם ועאל לגו ואתקשר עם ימינא עלאה. תמים תהיה עם יהוה אלהיך ודאי כמה דאיהו תמים כללא חדא אוף אנת תהא עמיה תמים עמיה ודאי. במה אתעביד בר נש תמים דיהא ת&quot;ם ים. תם כמה דאתמר. י&quot;ם כל אינון דרגין קדישין דיליה אקרון י&quot;ם ולא אתפרשן מניה לעלמין. אוף אנת כגוונא דא לאעדאה מנך דרגין נוכראין ולאתקשרא בתמים למיהוי בך דרגין קדישין רזא דים ודרגא קדישא. ת&quot;ם לקבלא א' רזא דיעקב. בר נש אצטריך למהוי בכל יומא ת&quot;ם י&quot;ם כגוונא דא ממש. השתא פריש מאן דפריש במתיבתא דסיהרא קדישא שפירא איהו בחוורו וכל גוונין מנצצן בה ומרקמן ואיהו כההוא שפירו וחוורו דשמשא מש ובההוא ימא דילה גו שבעין שנין נפקא נונא חדא ואפיק מניה גוון תכלת ואיהי נטלא גוון דא ותקינת ליה ואתחפייא לבר בהאי גוון. לאו דהאי גוון לבושא דילה דהא שש וארגמן לבושה אבל חופאה דלבר האי גוון הוא. כגוונא דא הוה משכנא דכוליה בשפירו מרקמא לגו ולבתר ופרשו בגד כליל תכלת. מ&quot;ט בגין דתחות ים דא אית מצולות י&quot;ם כלל דכר ונוקבא ואית לון עינא בישא לאסתכלא וכד מסתכלין זמין לעינייהו גוון תכלא ולא יכלא עינייהו לשלטאה ואיהי אתתקנת לגו בכל גוונין מרקמן כדקא יאות מתחחמן לד' סטרין דעלמא. 

כגוונא דא בר נש דלביש ציצית אתעביד בכל יומא תמים. ת&quot;ם בד' כנפים מתקנן כדקא יאות י&quot;ם בההוא תכלת דנונא דשבעין דרגין דימא סטרא בישא כד אסתכל בהאי בר נש לא יכיל לאבאשא ליה בעינא בישא. וכדין איהו תם י&quot;ם עם יהוה אלהיו ממש בתקונא חדא איהי לעילא ואיהו לתתא. לבתר אסתלקת איהי גו' דרגין עלאין. אוף הכי בר נש אסתלק איהו לבתר בתפלין גו דרגין עלאין. ועל דא {{צ|תמים תהיה עם יהוה אלהיך}}. עמיה ודאי. ודאי בשעתא חדא ברגעא חדא איהי אתקנת לעילא ובר נש אתקן לתתא. 

א&quot;ר אילאי כל אלין דהכא כגוונא דא מתקנן למהוי כל חד תמים עם יהוה. ועל רזא דא במדבר הזה יתמו אי תימרון דכד אתמר לביש אתמר הכי הוא ודאי דהוה לון למהוי כל חד תמים עם יהוה בארעא קדישא אתר דיהוה שארי תמן למהוי אפין באפין כחדא עמיה והשתא כל חד הוי תמים במדברא דא לבר אתר רחיק מתמן דלא יסתכל אנפין באנפין בהדיה למהוי עם יהוה כדקא יאות. ושם ימותו כמה דחמיתון דעבדין בכל יומא. זכאה חולקכון חברייא קדישין דזכיתון לכל האי. הני תרי מערתי אחרנין דילכו דלא תשכחו כל דא תמן דאינון גו מתיבתא דמשה. יתבי מרחיק ועל דא כתיב במשה ענו מאד מכל &lt;קטע סוף=דף קסג ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסד|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסד א/&gt;האדם. ונביאה עלאה. קביל לון למתיבתא דיליה מיומא דשארי למחמי כל דא עד ההיא שעתא שבעה יומין. והא לא הוו מסתכלן בהאי עלמא כלום. אמר לון רבי אילאי זכאין קדישין אימא לכו מלין דשמעתון ומלה קדמאה כד תנדעון מדידו דמשחתא בשמא גליפא מפרש תנדעון (ואע&quot;ג) דבצלאל רביעאה איהו דנהורין עלאין דכתיב {{צ|ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת}} {{ממ|שמות|לא|ג}}. מאן דלא אסתכל חמי ואתפתח. מאן דלא אסתכל באינון תלת מלין טמירין מה לעילא מה לתא וכו' זמין איהו לאתפתחא באורייתא ולפקחא עיינין בה אילנא דתמני סרי. שדרתו דבר נש כד כפיף קמי מאריה יזקוף ויתקיים לתחיית מתייא. אי לא כפיף במודים אתעביד חויא ולית ליה תקומה לההוא זמנא. מאן דעאל בין תרין כרובים לגו. מאן דעאל שיעור תרין פתחין לגו בי כנשתא אתדבק במאריה ורעותיה אתעביד. מאן דמעיין בצלותיה ואסתכל בה רחיק מרעותיה דשאיל. קרבנא דרביא כד קרב בר נש בריה לבי ספרא או למילה דא קרבנא שלים לאתקבלא. מכאן ולהלאה רחימין. זילו. אלעזר ברי שפיר קאמרת כפום מה דאוליפת. אבל ח&quot;ו דאע&quot;ג דרחל הות עקרא בההוא זימנא יעקב חכים הוה. ואלמלא לא ידע יעקב דלאה אנחתיה לא קביר לה במערתא לאתחברא בהדיה בחבורא חדא ויהא קביר לה לבר מארעא. אבל ללאה אעיל לה גו ארעא ולרחל שוי לבר. מית יעקב אתקבר בגווה בחבורא חדא כמה דעבדו כל שאר אבהן אוף הכי אדם. מתה חוה בקדמיתא אתקברת תמן. ותמן ידע אדם דהאי דוכתא אתחזי ליה. מית אדם אתקבר בגווה בחבורא חדא. מתה שרה אתקברת תמן וחוה חמאת וחדאת לקבלה וקמת וקבלה לה. שיעורא דחוה לגבי שרה שיעורא דתרין אמין ולא יתיר. מת אברהם אתקבר לגבי שרה בחבורא חדא. מתה רבקה אתקברת תמן ושרה חמאת וקמת וקבלה לה. מת יצחק אתקבר בהדה בחבורא חדא. מתה לאה אתקברת תמן ורבקה חמאת וקמת וקבלה לה. מת יעקב אתחבר בהדה בחבורא חדא. וכלהו דכר ונוקבא כחדא בחבורא חדא. סדורא דלהון היך שכני נשין לגבי נשין ודכורין לגבי דכורין אדם ברישא חוה סמיך ליה. שרה לגבי חוה. אברהם סמיך לשרה. יצחק סמיך לאברהם. רבקה סמיך ליצחק. לאה סמיך לרבקה. יעקב סמיך ללאה. אשתכח אדם בסטרא דא יעקב בסטרא דא. דא רישא ודא סיפא. בספרא דשלמה מלכא איהו כדקא יאות והכי הוא אדם וחוה בקדמיתא. ושרה ואברהם סמיך לון. יצחק ורבקה לזויא אחרא בארח מישר בשורה חדא. יעקב ולאה באמצעיתא ואינון נשין לגבי נשין. ודכורין לגבי דכורין. ואדם וחוה שרה ואברהם יעקב ולאה. רבקה ויצחק. אדם בסטרא דא ויצחק בסטרא דא ויעקב באמצעיתא. יצחק לגבי אבוה לאו ארח עלמא. ועכ&quot;ד יעקב אצטריך באמצעיתא. ובכל אינון זוגין כמה דאתקברו הכי יקומון והכי ישתכחון. לאה תחדי בחדי משיח בריה דדוד דנפיק מנה לגו. רחל תחדי בהדי משיח בריה דיוסף דנפיק מנה לבר מירושלם וכלא לדוכתייהו אלין הכא ואלין הכא דאינון (ס&quot;א מגדלין) מרגלאן דאבן טבא כלהו. בין כלהו מגדלין אית חד מגדל דאבן טבא באמצעיתא. ודא סליק לרום רקיעא ולא אתחזי השתא עד ההוא זמנא דיתגלי. רב מתיבתא חמא ליה והוה רשים ביה לעילא האי קרא מגדל עז שם יהוה בו ירוץ צדיק ונשגב. ופריש רב מתיבתא קרא דא מגדל עז דא כנסת ישראל &lt;קטע סוף=דף קסד א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסד|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסד ב/&gt;בו ירוץ צדיק ביה רעותיה דצדיק תדיר ועל דא ונשגב ההוא מגדל דלא ינפול לעלמין כמה דהוה. ורבי כרוספדאי חמיד לבא פריש האי קרא עד לא אסתלק ופריש שפיר. מגדל עז דא תיבה וס&quot;ת דאיהו עז לשואה ביה ולאפקא ליה מגו היכל דיוקנא דהיכל פנימאה דמניה נפקא תורה וההוא מגדל שם יהוה איהו ודיוקנא דיליה ואצטריך בשית דרגין. בו ירוץ צדיק במאן במגדל או בס&quot;ת. אלא קרא דריש בהאי ובהאי. כד דרש במגדל אצטריך צדיק דא דליהוי חזן הכנסת זכאה דקשוט ודיוקנא דצדיק עלאה. כד דריש לס&quot;ת מאן דסליק לס&quot;ת למקרי אורייתא אצטריך צדיק וצדיק אקרי מאן אקרי צדיק מכלהו. שתיתאה דסליק מאינון שבעה. א&quot;ר שמעון ודאי דאיהו לא סליק כל יומוי אלא שתיתאה לאינון דסלקין. בו ירוץ צדיק בס&quot;ת ירוץ דברי צדיק דא. ונשגב ממאן מדחילו דמלאך המות דהא אוריך יומין. ונשגב דלא יתנזק לעלמין. בההוא מגדל דסלקא בין אינון מגדלין קיימא נהירו חד בדיוקנא דס&quot;ת כד אתי ההוא ציפרא נטלא ההו אמגדל מאתריה וקאים גו אמצעיתא דעזרה גו גדפי דכרובים. הוה (ס&quot;א ומה דהוה) רומיה לרום שמיא מאיך ועאל תחות אינון כרובים ושורוי בין רישי כרובים. תלת מאה פתחין תמן בפתחא דאמצעיתא קיימא נהירו דא דיוקנא דס&quot;ת ביה זמין מלך ישראל למקרי בפרשת הקהל ודא ליהוי מלכא משיחא ולא אחרא. ובההוא ס&quot;ת דההוא נהירו אי חסידא קדישא זכאה איהו דמפומיה ישמעו קל נעימו דמלוי מאינון מלין סתימין דפריש באורייתא. בכל ריש ירחי ושבתי ומועדייא וזמנייא כד בעאן כל בני מתיבתי לסלקא לעילא לגו מתיבתא דרקיעא כלהו מתכנפי לגבי מלכא משיהא ואיהו פריש מלין ומגו מתיקו דמלוי בתיאובתא סלקין כלהו עשר מלין. גניזין לך מאינון מלין דאיהו פריש ליומא דשאלתן דילך כד קיימא ההוא מגדל באמצעו דעזרה. ופתחא דא פתח פתחין ואינון כרובין פומייהו ופרשי גדפייהו ונהיר נהירו עלאה על ההוא פתחא וההוא ס&quot;ת פתיח ואינון כרובים פתחי ואמרי מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'. סגירו פתחין וס&quot;ת אתגליל מאן חמא נהירו דנהרא דההוא ס&quot;ת כוליה נהורא דנהיר אתוון דיליה שלהובי דאשא מד' גווני דאינון דעלמא עלאה כלהו בלטי ומנצצי לית מאן דיכיל למיקם בהו בר משיח. סגיר פתחא דא כרובים משתככי. וההוא מגדל פרח וקיימא באתריה בין שאר מגדלין. בההוא פתחא דאמצעיתא אית עטרה דפז עלאה ויקירא גניזא דלא אתחזי השתא גליפא ומחקקא בכל זיני אבני יקר וזמינא למהוי על רישא דמלכא משיחא כד סליק בההוא מגדל ותרין נשרין דא מסטרא דא ודא מסטרא דא נטלי ליה בידייהו כד סליק מלכא משיחא מתתקנין נשרין ונטלי עטרא דא בשעתא דישרי למקרי יתפתח פתחא אחרא ומתמן תפוק ההיא יונה דשדר נח בימי טופנא. דכתיב {{צ|וישלח את היונה}} - {{צ|היונה}} - ההיא דאשתמודעא ולא מלילו בה קדמאי ולא ידעו מה היא אלא מהכא נפקת ועבדת שליחותא. ובשעתא דכתיב {{צ|ולא יספה שוב אליו עוד}} - לא ידע בר נש לאן אזלת והיא תבת לאתרה ואתגניזת בפתחא דא ואיהי תטול עטרה בפומהא ותשוי על רישיה דמלכא משיחא מטי ולא מטי. וכדין כתיב {{צ|תשית לראשו עטרת פז}} {{ממ|תהלים|כא|ד}}. וכיון דיקרי מלכא משיחא בס&quot;ת יקומון תרין נשרין דא מכאן ודא מכאן ויונה מאיך ומלכא משיחא נחית ועטרה על רישיה עד דרגא בתראה ותרין נשרין פרחין לעילא על רישיה ויונה תבאת &lt;קטע סוף=דף קסד ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסה|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסה א/&gt;ועטרה בפומה ויקבלון לה אלין תרין נשרין. דוד מלכא זית רענן אקרי קמיה קב&quot;ה דכתיב {{צ|ואני כזית רענן בבית וגו'}} {{ממ|תהלים|נב|י}}. עלה זית דא מלכא משיחא בריה דדוד ודא איהו דרמיז יונה דא ביומו דנח דכתיב {{צ|והנה עלה זית טרף בפיה}} {{ממ|בראשית|ח|יא}}. ההוא עלה זית טרף וחטף ליקרא דיליה במה בפיה דקיימא על רישיה ומקבלא יקר מהאי יונה והאי דכתיב {{צ|טרף}} ולא &quot;טרפה&quot; (אלא) כדכורא דא דעביד חילא ונצח. במתיבתא דרקיעא יונה דכר הוא מגו דאקרי יונה כתיב כנוקבא וכתיב כדכורא בזמנא דמקבלא יקר (חסר) דא מגדל דא כד תב לאתריה נהיר כנהירו דעינא דשמשא דכתיב {{צ|כסאו כשמש נגדי}} {{ממ|תהלים|פט|לז}}. ואף דכרסייא אחרא ליהוי ליה בנסין ואתין רברבין. בריש מגדל דא אית עופין דנור (ס&quot;א דרורא) דקא מצפצפאן כד סליק צפרא צפצופא דנעימו דלית נעימו ונגונא כההוא נעימו. לעילא מכלהו זינין אחרנין ושפנינין אחרנין דקא פרחין באוירא סלקי ונחתי נחתי וסלקי לא משתככין לעלמין. אתוון רברבן ואתוון זעירן פרחין בינייהו. אי חסידא קדישא בשעתא דאתוון פרחין חמי ב&quot;נ מאתוון רברבן כתיב באוירא לפום שעתא. {{צ|בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ}} (והארץ היתה תהו ובוהו וגו' מהכא אהדרי אתוון רברבן כמלקדמין) בטשי אתוון זעירן בהו. ופרחין ואתחזי מנייהו כתיב {{צ|ויאמר אלהים יהי אור וגו' וירא אלהים את האור וגו'}}. לבתר מהדרי אתוון זעירן ובטשי באתוון רברבן ומתחזי מנייהו דכתיב {{צ|ויאמר אלהים יהי רקיע וגו'}}. וכן כל עובדא דבראשית פליאן רברבן וחדו לעיינין עובדאן דאתוון אלין זכאה עמא דכל דא מחכאן אי חסידא קדישא מאן דנטיר ברית שוי ליה אבתרוי ואיהי לקמא ואי תימא מאן נטיר לאחורא הא נטירו רב ועלאה מכלא דנטיר ליה. ומאן איהו צדיק עלאה ברחימו סגי. עאל בין צדיק וצדק ואשתכח נטיר מכל סטרין. זכאה מאן דנטיר ברית דא ועל דא ישראל אתחזון כל דכורין דנטרין את קיימא דא קמי מלכא קדישא. מאן איהו דיכיל לנזקא לברא דאיהו באצע ואבוה מכאן ואמיה מכאן ואיהו בינייהו ודא כד איהו אחרי יי'. 

תא חזי ההוא רקיע כד סחרא בגלגולא מנגנא בנגונא ומקל נהימו דמיין דנבעין לא ידיע ההוא נגונא כל אינון אגנין די בארבע סטרין מליין מנביעו דמיין דנבעין מאן דאיהו לגו בתרין סטרין קיימא תמן. חד בחדוה דלית חדוה כההיא חדוה בעלמא לקיימא (שם ק) עבדו את יהוה בשמחה. וחד ביראה דלית דחילו כההוא דחילו בעלמא לקיימא עבדו את יהוה ביראה חד מעיינא דמייא דנביע מסטר מזרח דא הוא דאמר יחזקאל נביאה מהאי מעיינא לא יכלין לסיימא שבחא כל בני עלמא באתר דאתייליד תמן לסטר מזרח לית עומקא ורומא דיליה אלא זרתא ולא יתיר כד נבעין מיא וסלקין סלקין כל זיני מרגלאן דעלמא ולא נפלין לבר השתא אתחזון בגוון חד לפום שעתא נפלין אלין והא סלקין אחרנין כגוון אחרא בכל זיני גוונין דעלמא נפלי אינון מרגלאן ולא נפלי לבר. סחרנין דההוא נביעו חיזור ושושן סחרין ולא יכלין כל בני עלמא למיקם על אינון גוונין כלהו שלהובין מלהטאן ולא יכלין לאסתכלא בהו לא ידיע חשיבו דעובדא טרפין דלהון מנצצן בכמה גוונין עובד ציור אומנו דמארי עלמא חפיין על תלתמאה ושבעין וחמשה כרובין דתחותייהו בתר שבכין אחרנין לגו. ואינון שבכין סחור דעזרה לגו. ולעילא מנהון אינון &lt;קטע סוף=דף קסה א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסה|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסה ב/&gt;גופנין פרישאן תחות גופנין אינון כרובין כלהו גדפין פרישן משלבן אלין באלין. הכא אמר רב מתיבתא דכל מאן דאסתכל באינון גופנין מנהרין אנפוי כנהירו דשמשא אינון שבכין דאתחמן סחור סחור דעזרה כלהו מרקמן בחוטין דנהרין בגוונין סגיאין מלהטן בד' מיני זהורין דאשא שלהובין סלקין וגוונין מנצצן ולזמנין שלהובין משתככי ונהורין וגוונין סלקין ובטשי אלין באלין שית אלף אגנין לגבי אינון שבכין ד' גוונין לד' סטרין דעזרה אלין אינון רברבין ונביעו דמיין חיין בכל סטרי. ואינון נפלי באינון אגנין ובלעי באתרייהו ואלין מיין לא ידעי לאן אזלין. באמצעו דעזרה יקומון כלהו ישראל ויתחזון קמי מלכא קדישא. בסטר דרום בעזרה דא אתייליד חד מעיינא דמיא ואתרמי (ס&quot;א ואתרמי) (ס&quot;א ואתרבי) דקא ישטפון מיא כל עלמא. מאן דייעול בהו יהון עד ברכים ייעול בהו גיבר רב ייעול בהו עד ברכים אי תינוק בר יומא עד ברכים מאן דשתי מנייהו יתחכם ויתפקח בחכמתא. מעיינא דא נפיק מגו מרגלא חדא דזעירא בכותלא דדרום אינון מיין בלעי' גו אתרא (ס&quot;א גו אתר דא) ומתמן יפקון לבר מקדשא עד דיעלו לנחל שטים ישטפון ההוא זמה דאולדין מיא דשטים. ועל דא מיין אלין בעזרה בגין אינון דאתחזון תמן דכורין הוו שתאן מן מיא לא חיישי בנוקבי. במיתיהון לאתחזאה קמי מלכא קדישא. תו דהא יתפקחון למנדע מלין סתימין דמלכא עלאה גו מקדשא דא כל הרהורין ישתכחון בר הרהורא דחדוה דמלכא קדישא. ענפא חד נפיק וגו אמצעו דההוא מעיניא. אמר רב מתיבתא כד קריבנא לההוא ענפא גו מעיינא אסתלק ענפא לעילא לעילא כל מה דקריבנא הכי אסתלק יסודא ושרשא דההוא ענפא לאו איהו אלא במיא. ההוא ענפא חפי עלמין כל גוונין דעלמא באינון טרפין דיליה איבא דיליה לא ידיע מהו ולא יכלין למנדע ואמר דקא שאיל למשיח על ההוא איבא ואמר איבא דא גניז לאיש משענתו בידו מרוב ימים מאן דזכי למנדע דא לינדע. רקיע חד אית על ההוא ענפא פריש לעילא מההוא רקיע אזיל טלא ע&quot;ג מעיינא דא ול איתיר. כד אסתכל בר נש לההוא רקיע מרחיק דמי תכלא. קריב יתיר דמי סומקא. קריב יתיר דמי ירוק קרוב יתיר דמי חוור דלית חוור בעלמא כגיניה. טלא דקא אזיל מניה אשתאיב בההוא ענפא ועביד איבא דא ואתרבי ההוא רקיעא איהו אזיל בגלגולא יתיר ממה דעיינין יכלין לאסתכלא כל אינון נטורי קיימא קדישא (ס&quot;א בעון) דבעון לאתחזאה קמי מלכא דהא לא אתחזון אלא בגין לאחזאה דאינון בני גזירו קדישא ועל דא {{צ|יראה כל זכורך}} - אינון בני קיימא קדישא. דייק רב מתיבתא {{צ|זכורך}} ולא &quot;זכרך&quot; דהא זכר כתיב ולא זכור מאי {{צ|זכורך}}? אלא כל אינון דנטרין קיימא קדישא ולא חבאן ביה אינון הוו בני מלכא דבכל יומא משתכח בהו ודכיר לון תדיר. ועל דא {{צ|זכורך}} - ההוא דאית ביה קיימא קדישא דדכיר לון מלכא בכל יומא דלית שבחא קמי מלכא עלאה (אלא) כמאן דנטיר קיימא דא ועל דא בעי דיתחזון תלת זמנין בשתא קמיה. תלת זמנין אמאי אלא בגין אבהן קדמאי דקבילו להאי ברית קדמאה לכל פקודין דאורייתא ובגין כך תלת זמנין אינון בשתא. אברהם קביל בריח. יצחק קביל בריח. יעקב הוה שלים מכלהו ועל דא כתיב ביה {{צ|ויעקב איש תם}} - שלים מכלא. אברהם {{צ|תמים}} אקרי ולא הוה כ&quot;כ שלים אבל {{צ|תם}} שלים מכלא. מה כתיב בנח {{צ|איש צדיק תמים היה בדורותיו}} דהוה רשים ברשימו קדישא בינייהו. ואמר רב מתיבתא בכל אתר דכתיב {{צ|תמים}} - דרשים ברשימו קדישא באת קיימא דברית ובגין &lt;קטע סוף=דף קסה ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסו|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסו א/&gt;דנטר בריתא קרי תמים בדורותיו מה דלא הוו כלהו הכי דאינון מחבלן ארחייהו ועל דא כתיב {{צ|את האלהים התהלך נח}}. וכי מאן יכיל למיהך עמיה. אבל כל מאן דנטיר בריח קדישא אזדווגת ביה שכינתא ושריאת עליה ובגין כך תמים תהיה עם יהוה אלהיך. תמים תהיה ולבתר עם יהוה אלהיך בזווגא הדא דכיון דנטיר ברית דא עם יהוה להוי ולא אתפרש מניה. באברהם כתיב {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} גזירו דאת קיימא. {{צ|התהלך לפני}} - מהכא דלא יהך גברא בתר אתתא אלא קמהא ארח כשר איהו והא כתיב {{צ|הנה אנכי שולח מלאך לפניך}}. ושלחתי לפניך מלאך. לאברהם דלא הוה גזיר דחה ליה לקמה. ועל דא לא כתיב &quot;היה תמים והתהלך לפני&quot;, אלא {{צ|התהלך לפני}} - דלא יאות אנת עד שתהא תמים וכן בכלהו כיון דבר נש תמים ונטיר ליה מיד היא לקמיה ואיהו אבתרה כשר איהו לדא. לגרעונא מה כתיב {{צ|כי שב מאחרי}}. נח גזיר הוה ותמים. פריעה לא הוה ביה ובגין דלא הוה ביה פריעה מה כתיב {{צ|את האלהים}} ולא &quot;אחר האלהים&quot; לקמא לא הוה בגין דהוה גזיר. לאחורא לא הוה בגין דלא אתפרע. איך הוה את האלהים סמיך ליה ולא יכיל לאסתכלא ביה דלאו כשר כ&quot;כ. בישראל כתיב {{צ|ויהוה הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש וגו'}}. כיון דאמרו ישראל {{צ|המבלי אין קברים במצרים וגו'. כי טוב לנו עבוד את מצרים}} - כביכול אתחלש דעתא. כתיב {{צ|ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם}}. ויסע למעבד בהו נוקמין (חסר) 

ועל דא חדי משיח וחדי רב מתיבתא דקא אתבשר בדא ואמר רב מתיבתא דהא דייק למשיח ואמר מנא הוה לדניאל דקאמר פריס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס מאינון אתוון דופרסין אשתמע ליה והכא מאי הוא א&quot;ל הכי הוא ודאי פריס פריסת מלכותך חייבא ע&quot;י דמשיח אחרא ולבתר ישלוט מלך פרס ויטול מלכוון סגיאין והוא ישלט על ארעא קדישא תריסר ירחי והוא ישלוט ויקטול סגיאין וההוא משיחא ולבתר יפול ויקבלון מלכותא קדישי עליונין. ועל דא ופרסין מלכא דפרס אשתמע הכא. אי חסידא קדישא כמה חדוה על חדוה בההוא מעיינא. בההוא מעיינא מגדלא כל זיני אילנין דנציב קב&quot;ה בג&quot;ע וכלהו קיימי לאסוותא טרפין ואיבין וענפין ולחדו לבא תדיר. ולית בינייהו כפנא ודאגה ואנחה לעלמין. זכאה עמא דכל דא מחכאן. וכל דא גניז לון. אמר ר' שמעון בקרקע דהאי מקדשא אית מאלין פליאן. א&quot;ל אי רבי אי ר' זכאה חולקך דכל האי. בההוא ע&quot;ג ההוא מעיינא דקימא אבל לית מאן דיכיל לאסתכלא ביה לזמנין נהירו דיליה נהורא. לזמנין חשוכא לזמנין גוון ארגוונא מנצצן דלא יכלין עיינין לאסתכלא. לעילא (ס&quot;א ההיא) היא דשאלת חסידא קדישא מההוא קרקע דמקדשא. רב מתיבתא לא פריש מניה דהא גניז איהו גו ירדנא והא אמינא לך מה דאמינא אבל נשאל מלה דא ותנדע מה דתנדע ירדן דא עאל ואתמשך זמנא חדא בשתא גו ההוא נהר דנפיק מעדן לאו מאינון ארבע נהרין דאתמשכן מניה אלא ביה ממש כיון דמטי לגביה איהו אתמשך ואתפשט ועאל גו ירדנא. וכיון דמטי גו קרקע דמקדשא אשתכך תמן תלת יומין ולא אתפשט ולא אתמשך לאתר אחרא. ואמר רב מתיבתא דכד אהדר ההוא נהר לאתריה שביק תמן כל זיני ציורין דקא עביד קב&quot;ה בג&quot;ע דאינון ציורין גניזין דתחות דוכתייהו (חסר) 

אלין הכא ואלין הכא וסלקי ונחתי כדקדמיתא. בההוא סטר דרום אית תלת מאה וחמשין עמודין מכל זיני מרגלאן ואלין אינון דנהרין תדיר ונטפין בוסמין טמירין דלא אתגלו לעלמין ארבע אגנין בכל &lt;קטע סוף=דף קסו א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסו|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסו ב/&gt;עמודא ועמודא נעיצין וכד אינון בוסמין נטפין מאינון עמודין נפלי בהו ואתמליין בלהו אגנות ולא נפקין בוסמין לבר מאינון בוסמין זמינין לזמנא דאתי לאקטרא בכל יומא קטורתא קמי מלכא קדישא דלא יהוו מכתישו דבני נשא אינון בוסמין לא ידיע עקרא דלהון וממה הוו אלא מאינון עמודין נפלין תמן תרין נשרין בכל עמודא ועמודא מתנצצן מתלהטין בכל גוונין שבע מאה נשרין אינון פרחין אלין הכא ואלין הכא בגלגולא דעמודין. כד אסתחרן לא יכלין עיינין לאסתכלא דוכתא דבהו. תלת אתוון בלטין ופרחין מפומא דא לפומא דא. בגלגולא דעמודין ונשרין כל אינון אתוון מרקמן באשא חוורא ודהבא ירוקא. תרין אלפין ומאה מנרתין תליין בין אינון עמודין ותרין אלפין ומאה שרגין בכל מנרתא ומנרתא דלקין ביממא ובליליא מתדעכי על צערא דישראל. כד אתי צפרא דלקין כלהו מגרמייהו. אדהוו יתבי אמרי הא רמש ליליא. 

א&quot;ל לר&quot;ש אי חסידא קדישא נהירו דעלמא טול פנקסא דאחמתא דא וטול שרגא וכתוב מלין אלין דהא מטא זמנא דילן לפקדא כל חד וחד לגו קבריהו. עד פלגו ליליא דקב&quot;ה עאל גו גנתא לאשתעשעא בהדי צדיקייא וכדין כל חד וחד פרח לתמן. ולמחר נהוי גבך הואיל ויהבו לן רשו לאשלמא דורונא דקא משדרי לך. פרחי. בכה ר&quot;ש וגעא. פתח ואמר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד. אורייתא אורייתא נהירו דכל עלמין כמה ימין ונחלין ומקורין ומבועין מתפשטי מנך לכל סטרין מנך כלא עלך קיימי עלאין ותתאין נהירו עלאה (בדא) מנך נפקא. אורייתא אורייתא מה אימא לגבך אילת אהבים אנת ויעלת חן (גבי) עילא ותתא. רחימין דילך מאן יזכי לינקא מנך כדקא יאות אורייתא אורייתא שעשועים דמארך מאן יכיל לגלאה ולמימר סתרין וגניזין דילך בכה ואעיל רישיה בין ברכוי ונשק לעפרא אדהכי חמא כמה דיוקנין דחברייא סחרניה. 

א&quot;ל לא תדחל בריה דיוחאי לא תדחל בוצינא קדישא כתוב וחדי גו חדוה דמארך. כתב כל אינון מלין דשמע בההוא ליליא ולעא לון ולהג לון ולא אנשי מלה. וההוא שרגא נהיר קמיה כל ההוא ליליא עד דאתא צפרא. כד אתא צפרא זקף עינוי וחמא חד נהירו דהוה נהיר ברקיעא מאיך עינוי לתתא אהדר כמלקדמין וחמא נהירו בכל רקיע דנהיר וסליק בההוא נהירו דיוקנא דביתא בכמה ציורין. חדא ר&quot;ש ולפום רגעא אגניז ההוא נהורא. אדהכי הא אינון תרין שליחן אתיין. אשכחוהו רישיה בין ברכוי. אמרו ליה שלמא עליה דמר שלמא למאן דעלאין ותתאין בעאן לאקדמא ליה שלם. קום. קם ר&quot;ש וחדא בהו. אמרו ליה ולא חמית נייחא דרוחא דעבד לך מארך חמית נהירו דביתא ברקיעא אמר לון חמינא. אמרו ליה ביה שעתא אפיק תהומא בי מקדשא ואעבריה קב&quot;ה בימא רבא ומנהירו דיליה הוה נהיר ברקיעא. אמרו ליה רב מתיבתא בעא בשלמך והא ידע דאנן שליחן לגבך. וכמה מלין חדתין עתיקין אתחדש באורייתא בהאי ליליא. אמר לון במטו מנייכו אמרו חד מלה מנייהו. אמרו לא אתייהיב לן רשו למאי דאתינן לגבך אבל מלה חדתא הוה לגבך השתא. פתח רב מתיבתא ואמר ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וגו' דא בגין דאתנהרא ביה נהירו כגוונא דא. מאן דלא זכי באתר דא יהך וינטל גרמיה לאתר אחרא ויזכי ביה. אעא דדליק ונהורא לא סליק ונהיר ביה. ינענעון ליה ויסלק ביה נהורא ואנהיר. וחוינן זמינין למשמע. אבל בגין למיתי גבך &lt;קטע סוף=דף קסו ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסז|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסז א/&gt;לא בעינן לאתעכבא. חדי ר' שמעון אמרו ליה אי חסידא קדישא כל מלין די כגוון באורייתא מלין זעירין אינון בכל מלה ומלה ואינון מלין זעירין כמה אינון מלין רברבין ועלאין עד דלית לון שיעורא דהא לית בגוון ספקא אלא ברירו דאורייתא על בורייה והשתא רב מתיבתא פריש מלין סתימין על דא בגין דעקרא דנשמתא אמאי לא נהיר באתר דא וזכי לאתנהרא באתר אחרא. ועד כען לא זכינן בהו בגין למיתי גבך. ומלה אחרא זכינן למשמע מניה. רוחא דאזלא בערטורא בההוא עלמא בלא בנין אנתתיה יתעביד ליה מאנא לאתבנאה איהו. מאי טעמא אנתתיה איהי שרגא דאתדליקת מניה ותרווייהו שרא חדא הוו נהורא דא נפק מנהורא דא אתדעך דא אתדליק מגו נהוריה ממש בגין דחדא נהורא הוו. השתא רבי נהדר למלין קדמאין וכד נהדר לאתרין נטול רשו מרב מתיבתא באינון מלין דנקבל מניה ונימא קמך. זכאה חולקך דאת זכי לנהורין סתימין מכל סטרין מעילא ומתתא מהאי עלמא ומעלמא אוחרא. אמר ר' שמעון מלה חדא בעינא למנדע אי תיכול לאודעא לי. נשין בההוא עלמא אי זכאן לסלקא לעילא או היך אינון תמן. אמר לי' אי רבי אי רבי. בדא אית לן רזא יתירא (ס&quot;א יקירא) בגין דלא לגלאה סתרין דתמן. אבל דא יהך ויטול רשו ונימא לך. אדהכי פרח חד. ואתכסי מנייהו ואזל ליה ולפום שעתא תב לגבייהו אמר לון זמינא הוינא למיעאל והוו כלהו בעטורא חדא דדייני דינא דחד בר נש דקאים על פתחא דגן עדן ואינון כרובין אחידו ביה ולא שבקו ליה למיעאל תמן והוה בצערא בינייהו וצווח צווחין על גבי פתחא ושמעו כולהו צדיקייא דתמן והשתא הוו מתכנפי כל בני מתיבתי למיעאל לגבי מלכא משיחא לעיינא בדיניה. ואתינא לאודעא לכו ודא חבראי אצטריך למהך תמן דכרוזא הוה אעבר בכל אינון בני מתיבתי דליהוון כנישין השתא קמי משיח. נטל פתקא חדא ויהב לר' שמעון. אמר טול דא ועיין במה דתמן עד דניתי גבך. פרחו תרוייהו ור' שמעון נטל פתקא וחמא מה דמא ברזין דתמן כל ההוא יומא. בליליא חמא שרגא ונפיל ביה שינתא ודמך עד צפרא. כד נהר יממא קם ופרח ההוא פתקא מניה והא אינון תרווייהו אתיין אמר ליה קום רבי זכאה חולקך קום בגינך חמינן וזכינן לכמה סתרין עלאין כמה חדוה אחזיו לן כד יהבו רשו לגלאה לך כל מה דאת בעי. ריש מתיבתא עלאה נפק לגבן. ואמר שאילו בשלמיה דבר יוחאי אתריה דבר יוחאי הא פנו ליה מכמה יומין לית מאן דיקרב לגביה זכאה איהו. רבי רבי כד פרחנא מגבך (בגינך) עאלנא וחמינא כל בני מתיבתי דהא מתכנפי לגו היכלא חדא דמשיח תמן ודיינו דינא דההוא בר נש דקאים על פתחא שמיה לית לן רשו לגלאה. אצטער ר' שמעון על דא. אמר ליה לא תצטער רבי על דא אנת תדע בדא ליליא בחלמך. אבל דינא דיינו עליה דגזר משיח דלהוי ההוא בר נש לבר בההוא צערא ארבעין יומין. לסוף ארבעין יומין יצערון ליה בדינא בצערא דגיהנם שעתא ופלגא. וכל דא בגין דיומא חדא חד מן חברייא הוה פריש מלין דאורייתא כד מטא לחד מלה ידע האי בר נש דיתכשל ביה ואמר לחברייא שתוקו לא תימרון מדי ובגין דשתיקו חברייא אתכשל בההוא מלה ואכסיף וההוא כסופא דגרים האי בר נש דיינין ליה בהאי דינא &lt;קטע סוף=דף קסז א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסז|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסז ב/&gt;קשיא בגין דלא בעי קב&quot;ה לשבקא חובא דאורייתא אפילו כמלא נימא. דיינו דיניה ונפקו כל בני מתיבתא ואנא שאילנא רשו. דהא בריה דיוחאי שאיל שאלתא דא ועל דא אחזיו לי מה דלא ידענא מקדמת דנא. אי רבי שית היכלין אחזיו בכמה ענוגין ועדונין באתר דפרוכתא פרישא בגנתא. דהא מההוא פרוכתא ולהלאה לא עאלין דכורין כלל. בהיכלא חדא אית בתיה בת פרעה וכמה רבוא ואלפי נשין זכיין בהדה וכל חדא וחדא מנייהו דוכתין דנהורין ועדונין בלא דחקא כלל אית לה תלת זמנין בכל יומא כרוזי אכריזו הא דיוקנא דמשה נביאה מהימנא אתי ובתיה נפקת לאתר דפרגודא חדא דאית לה וחמאת דיוקנא דמשה וסגידת לגביה ואמרה זכאה חולקי דרביתי נהירו דא. ודא איהו ענוגין דילה יתיר מכלהו אהדרת לגבי נשין ואשתדלן בפקודי אורייתא כלהו באינון דיוקנין דהוו בהאי עלמא בלבושא דנהורא (ס&quot;א כלבושא) בלבושא דדכורין בר דלא נהרי הכי. פקודין דאורייתא דלא זכו לקיימא לון בהאי עלמא משתדלי בהו ובטעמייהו בההוא עלמא. וכל הני נשין דיתבין בהדי בתיה בת פרעה אקרון נשים שאננות דלא אצטערו בצערא דגיהנם כלל. בהיכלא אחרא אית סרח בת אשר וכמה נשין רבוא ואלפין בהדה. תלת זמנין ביומא כריזין קמה הא דיוקנא דיוסף צדיקא אתא ואיהי חדאת ונפקת לגבי פרגודא חדא דאית לה וחמאת נהירו דדיוקנא דיוסף וחדאת וסגידת לגביה ואמרת זכאה האי יומא דאתערית בשורה דילך לגבי סבאי לבתר אהדרת לגבי שאר נשין ומשתדלן בתושבחן דמארי עלמא ולאודאה שמיה. וכמה דוכתין וחידו אית לכל חדא וחדא ולבתר אהדרן לאשתדלא בפקודי אורייתא ובטעמייהו. בהיכלא אחרא אית יוכבד אמיה דמשה נביאה מהימנא וכמה אלפין ורבבן בהדה. בהיכלא דא לא מכרזי כלל אלא ג' זמנין בכל יומא ויומא אודת ומשבחת למארי עלמא איהי וכל אינון נשין די בהדה ושירתא דימא מזמרין בכל יומא ואיהי בלחודהא אמרת מהכא ותקח מרים הנביאה וגו' את התוף בידה וגו' וכל אינון צדיקייא די בגן עדן צייתין לקל נעימו דילה. וכמה מלאכין קדישין אודאן ומשבחן עמה לשמא קדישא. בהיכלא אחרא אית דבורה אוף הכי וכל שאר נשין בהדה אודן ומזמרן בההיא שירתא דאיהי אמרת בהאי עלמא. אי רבי אי רבי מאן חמי חדוה דצדיקייא ודנשין זכיין דעבדין לגבי קב&quot;ה. לגו לגו דאינון היכלין אית ארבע היכלין טמירין דאמהן קדישין דלא אתמסרן לאתגלאה ולית מאן דחמי לון. בכוליה יומא אינון בלחודיהון כמא דאמינא לך וגובירן אוף הכי ובכל ליליא אתכלילן כלהו כחדא בגין דשעתא דזווגא איהו בפלגות ליליא בין בהאי עלמא. בין בההוא עלמא. זווגא דההוא עלמא אתדבקותא דנשמתא נהורא בנהורא זווגא דהאי עלמא גופא בגופא וכלא כמה דאתחזי זינא בתר זיניה זווגא בתר זווגא גופא בתר גופא זווגא דההוא עלמא נהורא בתר נהורא. היכלין דארבע אמהן אקרון היכלין דבנות בוטחות ולא זכינא בהו למחמי. זכאה חולקהון דצדיקייא גוברין ונוקבי דאזלי בארח מישר בהאי עלמא. וזכאן לכלהו ענוגין דההוא עלמא. אי רבי אי רבי אלמלא בר יוחאי אנת לא אתמסר לגלאה. זווגא דההוא עלמא אתעביד איבא &lt;קטע סוף=דף קסז ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסח|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסח א/&gt;יתיר מאיבא דאתעביד בהאי עלמא בזווגא דלהון בזווגא דההוא עלמא בתיאובתא דלהון כחדא כד מתדבקן נשמתין דא עם דא עבדי איבין ונפקי נהורין מנייהו ואתעבדי שרגין. ואינון נשמתין לגיורין דמתגיירין וכל הני עיילין להיכלא חדא. וכד מתגיירא גיורא חדא פרחא מההוא היכלא נשמתא ועאלת תחות גדפהא דשכינתא ונשקת לה בגין דאיהו איבא דצדיקייא ומשדרת לה לגו ההוא גיורא ושראת ביה. ומההוא זמנא אקרי גר צדק. והיינו רזא דכתיב {{צ|פרי צדיק עץ חיים}} מה אילנא דחיי אפיק נשמתין. אוף הכי צדיק איבא דיליה עביד נשמתין. רב מתיבתא אמר כתיב {{צ|ותהי שרי עקרה אין לה ולד}}. ממאי דאמר ותהי שרי עקרה לית אנא יודע דלית לה ולד מאי אין לה ולד. אלא הכי אמר רב מתיבתא ולד לא הות מולדא. אבל נשמתין הות מולדא באתדבקותא דתיאובתא דאינון תרין זכאין הוו מולידי נשמתין לגיורי כל ההוא זמנא דהוו בחרן כמה דעבדין צדיקייא בגן עדן. כמה דכתיב {{צ|ואת הנפש אשר עשו בחרן}} - נפש עשו ודאי. 

חדי ר&quot;ש א&quot;ל ההוא גברא אי רבי מה אימא לך בכל ריש ירחי ושבתי ומועדייא וזמנייא אינון דכורין סלקין לאתחזאה קמי מלכא קדישא דכורין ולא נוקבין כמה דאת אמר {{צ|יראה כל זכורך}}. וכד אהדרן מהדרן בכמה מלי חדתין ואהדרן מלין קמי רב מתיבתא. יומא דא אהדרן מלין חדתין קמי רב מתיבתא על רזין עתיקין צדיק וטוב לו. צדיק ורע לו. דכלהו סלקין גו מתקלא דאילנא עד לא ייתון לעלמא וכפום טקלא דמתקלא הכי אית לון בהאי עלמא. רב מתיבתא נחית וגלי ממה דשמע לעילא מלה חדא גלי ולא יתיר אעא דלא סליק נהוריה יבטשון ביה ואנהיר. גופא דלא סלקא ביה נהורא דנשמתא יבטשון ביה ויסלק נהירו דנשמתא ויתאחדון דא בדא לאנהרא (תרי נוסחי) בגין דאית גופא דנהירו דנשמתא לא החיר ביה עד דיבטשון ביה כדין נהיר נהירו דנשמתא ואתאחדת בגופא וגופא אתאחד בה. גופא כדין סליק נהירו מגו נשמתא מחדד מרומם ושבח מצלי צלותיה ובעותיה מברך למאריה הא כדין כלא נהיר:

בגין דאית גופא דלא יכילת נשמתא לאנהרא ביה עד דיבטשון ביה וכדין נהיר ואתאחד דא בדא. אית אעא דלא אתאחד בנהורא ולא סליק נהורא ביה עד דביטשון ביה וכדין נהיר. סטרא אחרא בעי למעבד הכי ובטש בחייביא וכל מה דבטש כדין ונר רשעים ידעך מחרף ומגדף. לכל סטרין ולא יכיל לאנהרא כלל וכדין כתיב {{צ|כי מה האדם שיבא אחרי המלך}} ובעי לאתדמי ליה ולא יכיל. ועל דא {{צ|יהוה צדיק יבחן}} ובטש ביה וכדין נהיר ואתקף בנהירו. יבחן כמה דאת אמר {{צ|אבן בחן}}. גחין ר' שמעון ונשיק לעפרא. אמר מלה מלה אבתרך רדיפנא מיומא דהוינא והשתא אשתמודעא לי מלה מגו שרשא ועקרא דכלא. 

א&quot;ל אי רבי אי רבי כד סלקין לעילא כל אינון רוחין דכורין ונוקבין בההוא זמנא שטעין (ס&quot;א כמה) מלין חדתין ועתיקין נחתין ועאלין לגו מתיבתא ואהדרן מלי קמי רב מתיבתא ואיהו אוליף לון מלה על קיומיה כד סלקין מתפשטין מלבושיהון וסלקין כד נחתי מתלבשין בלבושיהון דההוא גופא אי רבי אי רבי כמה חדתין מלין מגו רב מתיבתא. זכאה איהו מאן דאזער גרמיה בהאי עלמא כמה איהו רב ועלאה בההוא עלמא והכי פתח רב מתיבתא. מאן דאיהו זעיר איהו רב. ומאן דאיהו רב איהו זעיר. דכתיב ויהיו &lt;קטע סוף=דף קסח א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסח|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסח ב/&gt;חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. מאה דאיהו חשבון רב כתיב ביה שנה זעירו דשנין חד אזעיר ליה. שבע דאיהו חשבון זעיר אסגי ליה ורבי ליה דכתיב {{צ|שבע שנים}}. תא חזי דלא רבי קב&quot;ה אלא לדאזעיר לא אזעיר אלא לדרבי. זכאה איהו מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא כמה איהו רב בעלויא בההוא עלמא. אדהכי שמעו שירתא דימא בקל נעימו דלא שמעו מיומא דאתבריאו קל נעימו דשירתא כההוא נעימו דהוו אמרי. וכד סיימו יהוה ימלוך לעולם ועד. חמו ד' דיוקנין ברקיע. וחד מנייהו רב ועלאה מכלהו. וההוא רב ועלאה נייהו אתער קלא ואמר כה אמר יהוה זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך וגו'. שאט ברקיעא ואגניז קם אחרא אבתריה ואמר והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו וגו'. סיים ושאט ברקיעא ואגניז פתח אידך ואמר ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת. ושאט ברקיעא ואגניז פתח אידך ואמר כה אמר יהוה בוראך יעקב וגו' (שם) כה אמר יהוה הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה וגו'. תכבדני חית השדה תנים ובנות יענה וגו'. סיים ושאט ברקיעא ואגניז. כדין דחילו סגיא ואמתני נפל עלייהו כד הוה נהיר יממא קלא אתער כמלקדמין ואמר עמא תקיפא כאריה גברין כנמרין הבו יקר למאריכון דכתיב {{צ|על כן יכבדוך עם עז וגו'}}. שמעו קל חילין ומשריין דהוו אמרי לך יהוה הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וגו'. עד ומרומם על כל ברכה ותהלה. תווחו ואזלו. אדהכי נהר יממא אהדרו רישא וחמו כל מדברא חפי בענני יקר מנהרן מנצצן בגוונין סגיאין. אמרו דא לדא ודאי קב&quot;ה בעי לאשתבחא בתושבחתא דדרא דמדברא דלא הוה בעלמא דרא עלאה כדרא דא ולא יהא עד דייתי מלכא משיחא ודאי כל מה דאחמי לן קב&quot;ה לא הוה אלא בגין לאודעא לן חביבו דמאריהון עלייהו לאודעא דאית לון חולקא טבא ואינון בני עלמא דאתי ולזמנא דאתי כד יוקים קב&quot;ה מתייא זמינין אלין לאחייא בקדמיתא כמה דאת אמר {{צ|יחיו מתיך}}. ואלין אינון דרא דמדברא א&quot;ל אי מלה חדתא ידעת דאנא ערטירא בה. א&quot;ל אימא אמר קלא דהדרא בעינא למנדע. בר נש יהיב קלא בחקלא או באתר אחרא והדרא קלא אחרא ולא ידיע א&quot;ל אי חסידא קדישא על מלה דא כמה קלין אתערו וכמה דקדוקין הוו קמי רב מתיבתא וכד נחת רב מתיבתא אמר הכי אוקמוה מלה במתיבתא דרקיעא ורזא יקירא איהי. 

תא חזי תלת קלין אינון דלא אתאבידו לעלמין בר קלין דאורייתא וצלותא דאלין סלקין לעילא ובקעין רקיעין אבל קלין אחרנין אינון דלא סלקין לא אתאבידו ואינון תלת קול חיה בשעתא דאיהי על קלביטא ההוא קלא משטטא ואזלא באוירא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. קול דבר נש בשעתא דנפיק נשמתיה מגופיה ההוא קלא משטטא ואזלא באוירא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. קול נחש בשעתא דפשיט משכיה ההוא קלא משטטא באוירא ואזלא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא.  &lt;קטע סוף=דף קסח ב/&gt;


{{ממ זהר משולב|ג|קסט|א}}&lt;קטע התחלה=דף קסט א/&gt;אי חסידא קדישא כמה מלה דא רבא ויקירא. אלין קלין מה אתעביד מינייהו ולאן אתר עאלין ושארן. אלין קלין דצערא אינון ואזלין ומשטטי באוירא ואזלי מסייפי עלמא עד סייפי דעלמא ועאלין גו נקיקין ומחילין דעפרא ואתטמרן תמן. וכד ש דף קסט/א יהיב ב&quot;נ קלא אינון מתערין לגבי ההוא קלא. קלא דנחש לא אתער לגבי קלא דב&quot;נ. היאך יתער במחאה כד מחי בר נש מחאה אתער קלא דנחש דאתטמר לגביה ההוא קלא ולאו קלא אחרא. קלא אתער בתר קלא זינא בתר זיניה. ועל דא ביומא דר&quot;ה קול שופר אתער קול שופר אחרא זינא בתר זיניה אזלא. ארחיה דנחש לביש איהו לקטלא ולמחאה בההוא קלא ממש לא אתער קלא דהאי נחש אלא בתר זיניה ודא איהו כד בר נש מחי בחוטרא בארעא וקרי ליה לזיניה כדין אתער ההוא קלא דנחש לאתבא לזיניה ורזא דא איהו טמירו. אמר ר' שמעון ודאי מלה דא מלה סתימא היא. ותווהנא איך שלמה מלכא לא ידע מלה דא. א&quot;ל שלמה מלכא מנדע ידע ולא כ&quot;כ. אבל מה דלא ידע ההוא קלא מה תועלתא אית בה והיך יתבא. ורב מתיבתא הכי אמר דקדוקא דא לא ידע שלמה מלכא דהא ההוא קלא איהי כלילא רוחא ונפשא והבל גרמי מעצבונא דבשרא ומשטטא באוירא וכל חד מתפרש דא מן וכד מטא לההוא אתר דעאל ביה יתבא כמיתא וכל אינון חרשין וקוסמין ידעין אתרין אלין בחרשייהו וגחנין לארעא ושמעין קלא דא דמתחברן אינון רוחא ונפשא והבל דגרמי ואודעין מלה ודא איהו אוב מארץ ועל דא רדיף שלמה למנדע מה דאתעביד מההוא קלא ולא ידע. זכאה חולקך רבי דאתבריר לך מלה דקשוט. 

כד בר נש אתער קלא מיד (מתחברן) אתער ההוא קלא ולית ליה רשו לארכא יתיר. אלא כעין ההוא קלא דאתער ב&quot;נ ולא יתיר ואי אריך בר נש קליה איהו לא אריך כל כך בהדיה אלא לסופא דקלא בגין דלא יכיל לארכא מאי טעמא בגין דכד נפק בקדמיתא אתאריך מסייפי עלמא עד סייפי עלמא והשתא דעאל תמן לא יכיל לארכא קלא דהא ליתליה אתר לאתפשטא תמן כדבקדמיתא חדי ר&quot;ש ואמר אלמלי לא זכינא למשמע אלא מלה דא די לי למהוי חדי דזכינא למשמע מלין דקשוט דההוא עלמא. א&quot;ל אי חסידא קדישא אלמלי ידעת חדוה דמלין בההוא עלמא קמי רב מתיבתא תהא חדי יתיר. א&quot;ל מאי חדושא הוה השתא כד אתית לגבי. אמר. רב מתיבתא פתח ואמר ויוסף ישית ידו על עיניך. חדוה הוא. אמאי סתימו דעיינין למיתא בגין דעיינין גוונין דהאי עלמא אינון וחיזו ודיוקנא דהאי עלמא בהו איהו אסתים מניה האי עלמא חיזו דהאי עלמא אסתימו עינוי כל חיזו דהאי עלמא הא אתחשך מניה. וחשכין מניה חיזו דעינוי לית ליה חיזו בהאי עלמא מתמן ולהלאה. אמר ר' שמעון יאות תקונא דקדמאי וחכמתא דלהון יתיר ממלאכין קדישין. א&quot;ל יוסף אמאי ישית ידו מכל בנוי ואי תימא על בשורה דיליה מבעי ליה ויוסף חי תראה א&quot;ל ישית ידו בגין דרחימו דיליה הוה ובגין כך דא אסתים מיניה נהירו דהאי עלמא ודא נטיל ליה. מאן דאסתים עינוי רחימא דיליה אחזי הכי חיזו דילך דהאי עלמא אתאביד. הא אנא חיזו דילך באתרך מכאן ולהלאה יתתקנון לך חיזו אחרא דההוא עלמא. אמר ר' שמעון מה אתהני האי למיתא ומה תועלתא אית ליה בהאי מאן דיבעי למשאל (יומא) מה דאצטרי לאפקחא עינוי בגין לאחזאה דעדיין אזדמן איהו לאתבא לחיזו דהאי עלמא כדבקדמין. א&quot;ל אי חסידא קדישא ודאי אי לא אסתים מניה כל חיזו דהאי עלמא ולא אתאביד כלא מניה לא להוי ליה חיזו וחולקא דההוא עלמא. עלמא דא בהפוכא איהו מההוא עלמא דאנן ביה דבזמנא דתחיית מתייא אפילו כחוטא דשערא לא הוה מעובדא דהאי עלמא דכלא אתאביד בקדמיתא (טלא יבטיל ליה וישוי ליה) בההוא &lt;קטע סוף=דף קסט א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קסט|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קסט ב/&gt;טלא (בקדמיתא) ויתעבר מניה כל זוהמא ולבתר יתעביד כחמירא דא ומניה יתעביד גופא בריה חדתא כך הכא. א&quot;ל רבי שמעון ודאי ידענא דאתון מלובשין תמן בלבוש יקר דגופא דכיא קדישא אי הוה בגוונא דא בהאי עלמא ב&quot;נ דאתחזי בההוא גופא כגוונא דאתון קיימין בההוא עלמא. א&quot;ל מלה דא שאילו קמי רב מתיבתא תרין עולימין דאתלבשו ביננא בתר דסבלו צערא על חובא דלא אתחזי לגלאה ושאילו דא קמי רב מתיבתא ואיהו אמר דהא הוה בהאי עלמא הכי מנלן דכתיב {{צ|ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות}} - אתלבשת בההוא דיוקנא דההוא עלמא. מלכות דא רוחא דקודשא דהא מלכות שמיא נשיב רוחא מההוא רוחא דאוירא דההוא עלמא ואתלבשת ביה אסתר. וכד עאלת קמי מלכא אחשורוש וחמא ההוא לבושא נהורא דיוקנאה אדמי למלאך אלהים. פרחה מניה נשמתא לפום שעתא. מרדכי אוף הכי דכתיב {{צ|ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות}} - {{צ|לבוש מלכות}} ודאי - דיוקנא דההוא עלמא. ועל דא כתיב {{צ|כי נפל פחד מרדכי עליהם}} - {{צ|פחד מרדכי}} ולא פחד אחשורוש. 

אמר רבי שמעון כמה מתיקין אינון מלין זכאה חולקי והא ידענא דצדיקייא (ס&quot;א בהאי) בההוא עלמא מתלבשן בלבושא דאקרי לבוש מלכות והכי הוא ודאי. א&quot;ל אוירא דג&quot;ע נשיבו דרוח קודשא אינון ומתלבשן ביה צדיקייא כגוונא דהוו בהאי עלמא. ולבתר רוח קודשא שראת על רישא דכל חד וחד ואתעטר ואתעבידא ליה עטרא וכך הוה למרדכי דכתיב {{צ|בלבוש מלכות}} - דיוקנא דההוא עלמא. ולבתר ועטרת זהב גדולה דא עטרת דשריאת על רישיהון דצדיקייא בההוא עלמא. כד קבילו ישראל אורייתא כגוונא דא הוה להון. עד דחבו דכתיב בהו {{צ|ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב}}. אתפשטו מההוא לבושא וכן כתיב ביהושע כהנא רבא {{צ|הסירו הבגדים הצואים מעליו}}, וכתיב {{צ|וילבישוהו בגדים}} אלין לבושין דההוא עלמא מהכא מלין קדמאין ומהכא דכל זמנא דגופא דהאי עלמא קיימא בקברא בקיומא לא אתלבש רוחא בלבושא דההוא עלמא דכתיב {{צ|ויסירו הבגדים הצואים מעליו}} בקדמיתא ולבתר {{צ|וילבישוהו בגדים}}. {{צ|ומלאך יהוה עומד}} - מהו {{צ|עומד}}? אלא דא היא עטרא דאקרי מלאך יהוה דקיימא על רישיהון דצדיקיי' ודא איהו {{צ|עומד}} - עומד על רישא לעילא. לבתר דאתלבשן כהאי לבושא דיקר. תרין גופין כחדא לא יכלין למיקם כל זמנא דהאי קיים רוחא לא מקבלא אחרא. אתעבר דא הא אחרא זמינא מיד ודאי. דא נפיק ודא עאל כגוונא דיצר טוב ויצר רע. בהאי עלמא לא בעי קב&quot;ה דתרווייהו יקומון כחדא אמר ליה תווהנא על מה דכתיב (שם) {{צ|והשטן עומד על ימינו לשטנו}}. וכי יהושע בן יהוצדק כך שאר בני עלמא על אחת כמה וכמה. 

א&quot;ל חסידא קדישא כמה טמירין סתימין מלין אלין (א&quot;ל) אע&quot;ג דחברייא ידעין במלין דההוא עלמא לא יכלין למנדע ברזין אלין. 
א&quot;ל. כיון דבר נש בההוא עלמא מה תועלתא אית לההוא שטן לאסטאה ליה. ולא די ליה דאפיק נשמתיה מניה וקטיל ליה. 
אמר ליה אי חסידא קדישא זכאה חולקך. תא חזי תיאובתא דשטן לא הוה אלא בגין דלא יתלבש ההוא זכאה בלבושא דכיא קדישא דכיון דחזי ההוא שטן דלבושא דיליה אתדחיא ולא אתחשיב על דא אסטי ליה. מאי טעמא בגין דאי אתלבש בההוא לבוש יקר מיד לבושא דזוהמא ועבידתא דההוא שטן יתבטל ויעבר מעלמא ולא ניחא ליה לשטן. ותו דבכל זמנא דלא אתלבש פקדא רוחא לההוא גופא דזוהמא דיליה. וניחא ליה לשטן. וכיון דאתלבש &lt;קטע סוף=דף קסט ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קע|א}}&lt;קטע התחלה=דף קע א/&gt;בההוא לבוש יקר הא אתבטל גווני דיצרא בישא וגופא דיליה וליה ליה דוכרנא בהדיה לעלמין. ואי תימא דאנן פקדין לבי קברי בריש כל ליליא לאו על גופא אלא דנפשא ונפשא פקדא לגופא. אבל השתא פקדונא דילן איהו לנפשא דאיהי משתככא ואשתארת בשכוכי גו גרמי. ובגין כך בריש כל ליליא פקדונא דרוחא לנפשא ולא על בשרא. אי חסידא קדישא תא ואגלי לך מלה סתימא בניינא דגופא דבר נש הכי הוא רוחא מעם רוחא דקודשא נשמתא מגו אילנא דחיי. כיון דרוחא קדישא יהב חילא מיד רתיכין דיליה יהבין חילייהו חילא דלהון גרמי ושייפין כלהו מסטרא דלהון ותקונייהו דא על דא. סט&quot;א יהבת בשרא ומסטרא דיליה אתיא בשרא ולא מלה אחרא. רתיכין דיליה יהבין כל אינון גידין וערקין לאמשכא דמא לבשרא בתר דאלין יהבי חילייהו שמיא יהבי חילייהו ומאן אינון עור דאתמשך על כלא כגוונא דלהון. לבתר מתחברן שמיא וארעא כחדא ויהבי ד' יסודי אלין אשא ומיא ואוירא ועפרא לאגנא על אלין ולחפיא על כלא לבתר כל חד נטיל חולקיה דיהב ואתבטל רוחא דקודשא ורתיכין דיליה חולקייהו קיימא רוחא דקודשא. רוחא דיליה קיימא ונשמתא סלקא רתיכין דרוחא דקודשא גרמין דלהון קיימין וע&quot;ד השיבו דגופא גרמין הוו ובגין כך כתיב {{צ|ועצמותיך יחליץ}}. ובשרא לא כתיב ביה הכי וכל זמנא דבשרא דסטרא אחרא קיימא בקיומא ההוא שטן קיימא לאסאנא אתאביד בשרא לית ליה רשו לאסטנא דהא לית ליה על מה דיסתמיך ועל דא כתיב יכל בשר מרואי ושפו עצמותיו לא ראו. מההוא חיזו דשטן דקיימא לאסטנא דלא יכיל כיון דיכל בשרו ושפו עצמותיו לא ראו. לא אתחזון לקרבא לגביה דלית ליה בהון חולקא כיון דשף כל חד וחד מדוכתיה לא תבע עלייהו ולא קאים לאסטנא בגינייהו לבתר דבשרא מתעכלא הא לא יתבע דינא ולא קאים לאסטנא דהא לית ליה על מה דיסתמיך ולא אדכר לב&quot;נ בשום מלה דעלמא. 

א&quot;ר שמעון השתא ידענא מלין על תקונייהו. ודאי יאות הוא ליה לאסטנא א&quot;ל ר' (שמעון) חגור זינך ותקין גרמך אי תבעי למנדע מלין דשארית או אי תשאל בהני מלין אימא לי. א&quot;ל ודאי הא ידענא דביתאי שכיבת דלא ידענא מנה כלום וחברייא ידעין. נשין מ&quot;ט דעתייהו קלה. א&quot;ל דעתא אתיא בשית דרגין. וכל חד נטיל חולקיה מה דאשתאר קל איהו אבל יקירא דא אי לאו דאשת כסילות אשתתף בה. במלה דא לא תשאל דהא ידענא דלאו על דביתך שאלת אלא על מה דכתיב {{צ|הנה יהוה רוכב על עב קל}} וההוא עב קל אקרי דעת מההיא כלה יראת יהוה ואיהי קיימא באמצעיתא כגוונא דדעת עלאה אבל (ס&quot;א וע&quot;ד) אקרי קל. והא ידענא שאלתא דילך מאי היא. אבל שארי וחגור זינך וקטיר קטרך דהא עידנא הוא לגלאה כמה דשארית עובדא. דעל אנפי רוחב ביתא. אולם דעזרה לגו. בהאי עזרה אית תריסר פתחין לפום חושבן שבטיא דישראל. בפתחא חדא כתיב ראובן. ובפתחא אחרא כתיב שמעון וכן כל שבטיא דישראל רשימין על אינון פתחין בזמנא דיסלקון לאתחזאה קמי מאריה דעלמא. מאן דעייל בפתחא דרשים ביה ראובן אי משבטא דראובן איהו מקבלין ליה פתחין ואי לא פלטין ליה לבר וכן בכלהו דלא יקבלון פתחין אלא למאן דאיהו מההוא שבטא דרשים בהון ובדא יתחקקון וישתמודען כל חד וחד. תלת מאה ושתין וחמש עמודין דנהורא מלהטא אית בכל סטרא מאינון ארבע סטרין כל אלין עמודין אקרון עמודים חיים בגין דלא קיימא נהורא דלהון &lt;קטע סוף=דף קע א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קע|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קע ב/&gt;שכיך באתר חד. וכלהו אלין סלקין ואלין נחתין יהבי דוכתא דא לדא אלין דסלקין בטשין דא בדא ומנגני נגונא ואלין דנחתי אוף הכי. אלין דסלקי דנגני נגונא מאי נגונא מנגני שיר דעד כען מלאכין קדישין לא שבחו ליה בגין דאיהו חדש. מאי טעמא איהו חדש בגין דההוא דמחדש עולימוי משבח ליה ואמר ליה והכי אמר רב מתיבתא דא אקרי חדש ואיהו חדש בגין דדביק בשמשא ולא אתפרש מניה לאפקא סטרא אחרא דלית ביה חדושא דכתיב ביה {{צ|ואין כל חדש}}. זקן הוא ואתבלי ולא אתחדש. (ס&quot;א ולא עביד תולדין) דאלמלא עביד תולדין הוה מטשטש עלמא). תו פתח רב מתיבתא. שדה אתחדשת בעדונא דרגא דילה גרים דכתיב {{צ|אחרי בלותי היתה לי עדנה}}. מאי דדנה משיכו דעדן עלאה. ובגין דאתמשך עלה מסטר דנוקבא כתיב {{צ|עדנה}} בה&quot;א ובגין כך כתיב {{צ|היתה}} ולא &quot;היה&quot;. {{צ|ואדני זקן}}. וכי אע&quot;ג דאיהו זקן לא אתחזי לאולדא אלא לאו מלתא זעירתא אמרה לגביה (דאברהם אלא) דבגין (לאזער גרמה דאתדבקת) ההוא (מלך) זקן (ד&quot;א דאתדבקא) (וכסיל) לא אתחדש ולא עביד תולדין דאלמלא הוה עביד תולדין הוה מטשטשא עלמא (ס&quot;א אלא אמרה לגבי דאברהם בגין דהוא זקן לא אתחדש ולא עביד תולדין). ועל דא אהדר מלין קודשא בריך הוא למה זה צחקה שרה וגו'. ואי תימא והא כתיב {{צ|ואברהם זקן בא בימים}}. אלא בא בימים. באינון יומין עלאין דמחדשי עולמין כנשרא. ע&quot;ד נגונא דא נגונא דההוא חדש איהו. הושיעה לו. למאן לההוא חדש הושיעה ימינא דמלכא עלאה ודרועא דיליה. אינון דנחתי אוף הכי מנגני ואמרי שירה אחרא יתמא. ומאן איהו מזמור לתודה דאיהו יתמא. אוף הכי נהורא דלהון חד אתחזי. וכד מתגלגלי אתחזן חמש גוונין דנהורין. בכל עמודא ועמודא. עמודין אלין כלהו חללין מלגאו. וכד סלקי ונחתי נפקי מנייהו שלהובין דנורא כגווני חיזור ושושן. לעילא מכל עמודא ועמודא אית תלת תפוחין דבטשי בהו תלת גוונין סומק ירוק וחוור. בכל גוון וגוון מלהטן אתוון בלטי משלהובא ירוקא דאשא ולא משתככי לעלמין ולית מאן דיקום עלייהו. ארבע גלגלין מתחמן עובד ציור בכל עמודא ועמודא. באינון גלגלין אית פליאן רברבן כד מסתחרן מפקין מנייהו זגין דדהבא ואבני יקר. ומיד מתכנשי בגווייהו ולא נפלי לארעא כד נפקין אינון זגין דדהבא ואינון אבני יקר גו אסתחרותא דגלגלין אשתמע קלא דאמרי זאת נחלת עבדי יהוה וצדקתם מאתי נאם יהוה תרין אריין לבכל גלגלא וגלגלא אריא חדא מסטרא חדא ואריא חדא מסטרא חדא וכלהו מאשא ירוקא ובגלגולא דקא מסתחרן גלגלין מתחבקן אלין באלין ואזלי כלהו. בגלגולא מתדבקן דא בדא. כד סלקין עמודין מנהמן אריין אלין באלין ותפוחין פרחין באוירא וסלקין לעילא ובטשי אלין באלין באוירא ותבו לאתרייהו ומתמן נפלי ואריין פשטי ידייהו לנטלא לון וסלקין אלין מגרמייהו. אי חסידא קדישא. מאן חמא חכמתא דאומנו דצייר קב&quot;ה בעמודין אלין. בפלגו יומא נפקי תרין נשרין בכל גלגלא וגלגלא ולא ידיע אתר דנפקי מתמן ושריין על רישיהון דאלין אריין וכדין משתככי עמודין וגלגלין וקיימי בקיומייהו. ותפוחין נפלי על פומייהו דנשרי ומקבלי לון ומיד פרחין מפומא לפומא ואזלין ומשטטי בינייהו ותבו לאתרייהו ולא ידיע מאן היא. לבתר שעתא ופלגא נשרין ארימין קלא ומנגנין נגונא תאיבא ואתטמרן ולא ידיע בהי אתר. סחרנייהו דאינון עמודין אית שבכין עובד ציור. אשא סומקא ונהורא חוורא וחוטין דדהבא סחור סחור סחרין לכל סטר ומעיינא דמיא &lt;קטע סוף=דף קע ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעא|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעא א/&gt;כמה דאת אמר {{צ|והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון}}. הכא פריש רב מתיבתא קרא דא לגו וקליה אשתמע לבר. (ס&quot;א ואדהוה) מדהוה פריש קרא דא. (אי קדישא אי קדישא) קל ינוקא אתער מלבר ההוא ינוקא דהוה פריש תלמודיה וגמיר קמי חד עמודא דעלמא בריה דרבי יהודה דרבית אנת והוו אחדי ביה לדינא וקליה אתער מלבר בהאי קרא ואמר מיא דאינון מלרע היך סלקין לעילא מניה לאתר עלאה יתיר מניה בכמה דרגין ומה אצטריך לון לאינון מיין לעילא. ומה אתר דכל (תפוחי) מבועין ונחלין נפקין מניה ולית פסיקו למבועי ונחלי אתשקיא מאתר נגיב מאן חמא חפירא דבירא דיהיב מיין למבועא דגביע. וכי ירושלם יהיב מיין אל הים הקדמוני אתר דכל מימין דעלמא נפקי מתמן ונבעין מניה. אי חסידא קדישא לקלא דא אשתככו וצייתו כל קלין דבני מתיבתי דתמן ובגין כך לא יכילו מארי דדינא למקרב גביה. 

בכה ר' שמעון א&quot;ל לא תבכי בוצינא קדישא זכאה חולקך דאפילו ינוקי מנך אמרי רזין סתימין דאורייתא. תא ואימא לך מה דעבדו בני מתיבתי על קליה דההוא ינוקא כד עאל קליה דההוא ינוקא כגירא לגו וכלהו צייתי ליה. בההוא שעתא אזדעזע רב מתיבתא וכל אינון דהוו קמיה ואמר מאן אינון דלא שבקין לההוא ברא דאלהא חייא למיעל קמו ואחידו ביה תלת עמודין דקיימי קמי רב מתיבתא ועאל וכל בני מתיבתי אתכנשו לגביה אמר רב מתיבתא אימא קראיך ברא קדישא. אמר עד כען דחילנא דהא אנא ממתיבתא אחרינא הוינא והכי אמרו לי כד מארי דדינא הוו אחדין בי. א&quot;ל לא תדחל ברא קדישא הכא תהא ביננא שבעה יומין ותתמחי בכל יומא מטלא קדישא. ולבתר יסלקון לך לגו ההוא מתיבתא בשאר ינוקי דהכא:

פתח ההוא ינוקא ואמר {{צ|והיה ביום ההוא}} - {{צ|ההוא}} - לא ידיע מאן הוא?! אלא בכל אתר {{צ|ביום ההוא}} יומא בתראה הוא אמאי אקרי {{צ|יום ההוא}}? אלא דא הוא יומא דאחיד סופא בשירותא. שירותא אקרי הוא כמה דאת אמר {{צ|ועבד הלוי הוא}} פולחנא דלוי לדרגא דאקרי הוא טמיר וגניז ואקרי ההוא (ה' הוא) לאחזאה סופא דכל דרגין דאיהו שירותא וכלא חד ובגין דאיהו סופא אתוסף ביה ה' (ס&quot;א הלוי הוא. הוא טמיר וגניז ודא אקרי יום ההוא לאחזאה סופא דכל דרגין דאחיד בשירותא וכלא חד) זמינא ירושלם לאפקא מיין ולנבעא נביעו הכא אית לומר סופא דכל דרגין לאו איהו ירושלם אלא ודאי ירושלם ויומא ההוא כלא חד. מה בין האי להאי אלא ירושלם כל דרגין קדישין דילה כד אמתחרן אקרון ירושלם והכי אתחמאן ואית דרגין דסחרן ואקרון עזרות אלין פנימאין ואלין לבר ואית דרגין דאקרון כר אסתחרן לשכות (ס&quot;א כד א סתחרן אלין פנימאין ואלין לבר אקרון ירושלם ואית דרגין דסחרן ואקרון עזרות ואית דרגין דאקרון לשכות) ואית דרגין דאקרון כד אסתחרן היכל ודביר. לגו מכל אינון דרגין אית חד נקודה כבודה בת מלך פנימה. נקודה דא אקרי יום ההוא וסימניך ההוא יקרא ארץ וכד יקום יומא דא מגו שבכין דעזרה יקום נביעו דמיא וההוא נביעו מן הים הקדמוני להוי. כגוונא דאמא דברה בין דרועהא ומסגיאו חלבא דיניק אתמלי פומיה ואתרבי ביה אריק חלבא לפומא דאמיה. כך חצים אל הים הקדמוני. נטליה רב מתיבתא ונשקיה. אמר חייך (ס&quot;א חיין דעלמא דמלה דא הכי) אוקמוה במתיבתא דרקיעא והכי הוא ודאי. ים האחרון דרגין בתראין דילה. אי חסידא קדישא כמה חדוה על חדוה אתוסף בההוא ינוקא גו בני מתיבתי כ&quot;ז טעמי דאורייתא אמר ההוא ינוקא ושבעין כתרין אעטרוה לאבוה בההוא יומא זכאה חולקיה מאן דזכי למילף לבריה. אמר רבי שמעון לא זכה אבוה למילף ליה. אמר אבוה שבק ורזא סתימא &lt;קטע סוף=דף קעא א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעא|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעא ב/&gt;הוה בהאי ינוקא על מה דאסלק מעלמא ועל דבעו למידן דיניה (ס&quot;א באתגלייא) ואשתזיב מניה דא הוה באתגלייא דהוה מכסיף לרביה קמי כלא בשאלתין וקושיין דיליה ולא חייש למהך לאחרא לאתקנא תלמודוי וחליש דעתא דרביה ועל דא בעו למידן ליה בדינא תקיפא. ובגין כך אף על גב דאשתזיב ממאריהון דדינא לא אשתזיב הכא. שבעה יומין הוי דלא אשתלים דיוקניה (ס&quot;א דיניה) וכד הוה אסתחו בכאבא יתירא קמי כלא כל אינון שבעה יומין עד דאשתלים דיוקניה ועל דאסתלק מעלמא לא תבעי למנדע. אי רבי אי רבי זכאה חולקך. 

תא חזי תחות עגולא דאינון שבכין דתמן באינון מיין דההוא נביעו דמעיינא אתרשים נביעו חד ואתפשט ונפיק ונפיק לבר ועאל גו ימא רבא (דתמן) ורשים ביה ארחא בלבא דימא ומיניה שתי לויתן ורוי וחדי ואתרבי ברבוייא וכד נפיק נביעו אחרא ההוא נביעו אתפשט ואזיל בטמירו תחות תהומא לגו ימא ברבוייא וכד נפיק נביעו אחרא ההוא נביעו אתפשט ואזיל בטמירו תחות תהומא לגו ימא בתראה וכל אינון מים זדונים ומיין תקיפין מאיך לון וכפיף לון דלא יפקון לחבלא בני עלמא. וסימן הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבח. ובאמצעיתא דההיא עזרה אית תרין כרובים עובדא דאומנא דמלכא קדישא ולא יכלין לקיימא בהו עלאין ותתאין ותחותייהו זמינין כל ישראל לקיימא דלא יפקון מתחות גדפייהו לבר זכאין ליהוון כל דעאלין תחות גדפייהו. תליסר אלפי מגדלין דשמשא דנהיר מנצוצא דמרגקלא בצעצועא (ס&quot;א בניצוצא) כדקא יאות. רב מתיבתא בגין כך זכה לההוא יקר. מאן יכיל למימר מאינון מלין דקא מתחדשן בכל יומא מקמי רב מתיבתא אי רבי בכל זמנא דרוחין דכורין סלקין לעילא. נשין בההוא זמנא נפקי כלהו ומתכנשי לגו היכלא דבתיה תמן וחדאן תמן. בכמה מלין עתיקין. ומתמן נפקין ועאלין כלהו. והיא עמהון לגו היכלא דסרח. וחדאן בכמה מלין חדתין ועתיקין ומתמן נפקין והיא עמהון ועאלין לגו היכלא דיוכבד. וכן בכל אינון היכלין. השתא ר' אימא לך רזא חדא. 

תא חזי בכל שמטה ושמטה כרוזא נפיק אתכנישו גוברין ונשין וכל אינון בני מהימנותא וסליקו כדין כלהו מתפשטין דכורין ונשין וסלקין וכל אינון ינוקי מחלב עאלין לגו מתיבתא (ס&quot;א אתכנישו בני מהימנותא גוברין ונשין וכל אינון ינוקי מחלב וסליקו כדין כלהו מתפשטין דכורין ונשים וסלקין וכלהו עאלין לגו מתיבתא) דרקיעא וחדאן חדוה. ועלויא דלהון ותמן חדו על חדו. וההוא נער דמפתחן דמאריה בידיה קם ואמר לון כמה מלין חדתין ועתיקין וכלהו חמאן חדוה דלית חדוה כההיא חדוה. לבתר עאלין כלהו לגו כמה פרוכתין וכמה היכלין גניזין תמן דאינון נהרין בנעם יהוה בגו היכלא דאהבה דקב&quot;ה ודא הוא דכתיב {{צ|לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו}} לבתר פרחין ינוקין לעילא ואינון פרחין לתתא ומהדרין לדוכתייהו ומתלבשן כדבקדמיתא. זכאה עמא דכל טובא דההוא עלמא מחכאן. אמר ר' שמעון כמה מתיקין מלין דשמענא. זכאה חולקא דידי דזכינא לכל האי למשמע זכאה יומא דנפיקנא הכא. אמרי ליה רבי תלת יומין אית לן רשו למיתי גבך ולבתר חד יומא (ס&quot;א ניזיל ולא אית לן רשו למיתי ובההוא יומא יתוסף) חדוה דילך איהו משיך משיכו מסטרא דיליה ואתטמר ואתחפא תחות אתר דאקרי תא הרצים עד פלגו ליליא. מבתר פלגו ליליא שלהובא דעמודא דיצחק נפיק ובטש בהאי תרנגולא דאקרי גבר כגוונא דגבר אחרא עלאה עליה כיון דבטש ביה האי גבר קרי ויהיב שית קלין וכלהו בסכלתנו. בשעתא דאיהו קרי כל תרנגולין דהאי עלמא קראן ונפיק מניח שלהובא אחרא ומטי לון תחות גדפייהו וקראן איהו מה קרי בשעתא קדמאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה בהדר}}. ובשעתא תניינא קרי ואמר {{צ|קול יהוה לעיר יקרא וגו'}}. בשעתא תליתאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה חוצב להבות אש}}. &lt;קטע סוף=דף קעא ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעב|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעב א/&gt;בשעתא רביעאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה יחיל מדבר וגו'}}. בשעתא חמישאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה על המים וגו'}}. בשעתא שתיתאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה יחולל אילות וגו'}}. לבתר קרי ואמר {{צ|קול אומר קרא ואמר מה אקרא וגו'}}. ודא איהו תרנגולא דקרי ולא שכיך ולבתר קרי כמלקדמין ומאי קרי כל עובדין דבני עלמא בגין דאיהו מאריה דאחמתא (ס&quot;א דחכמתא) וקסת הסופר בחרצוי וכל עובדין דבני עלמא כתיב בכל יומא. ובליליא בתר דקרי כל קריאן אלין קרי כל מה דכתב ביומא. ואלמלא רגלוי אצבעאן דיליה דאינון תרין דרגין חד ההוא דקיימא באמצעיתא דאיהו רב וההוא דקיימא מאחורא דאיהו זעיר דקא מעכבין ליה יהא מוקיד עלמא בשלהובוי. ומה עבדי כיון דסליק צפרא וחוטא דנהירו נפיק מסטר דרום כדין מתחברין כלהו ואתעבדין תרין רגלין תרין טלפין כעגלא לקיימא דכתיב {{צ|וכף רגליהם ככף רגל עגל}} והא ידעת רזא דא. שאלת ענפא דגורן לגו בעזרה דא אית תלת מאה ושתין וחמשה היכלין כחושבן יומי שתא ובכל פתחא ופתחא כתיב {{צ|יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך}} לא ידיע מאי הוא בהני היכלין אלא כלהו אתחמן עובד ציור. שבע סדרין דמרגלאן אתחמן אלין באלין בכל חד וחד. אי חסידא קדישא כמה משבח רב מתיבתא היכלא חדא דאיהו בריש סטר מזרח דעזרה דא בגין דארבע אינון בד' סטרין דעלמא אבל היכלא דסטר מזרח אסגי נהורין דיליה יתיר מכלהו. יומא חד בימא רבא לויתן נפיק וכל ימא אזדעזע וכל נוני אזלין לכאן ולכאן כד מטי לויתן בפתחא דפתחא דתהומא שארי למחדי ואשתכך תמן תהומי אלא ההוא כחיזו דמעיין ואתחפיין נהורין ולא אתחזון כל אינון נהורין בר נהורא דהיכלא דבסטר מזרח. דא ההוא מרגלא דקא אפיק לויתן מגו ההוא תהומא דאקרי סגדו&quot;ן. ממה אתעביד. אלא יומא דא דקא אפיק לויתן דאזדעזע ימא יומא דאתחרב בי מקדשא ט' באב איהו. וההוא מרגלא דכד דכיר קב&quot;ה לבנוי ואושיד תרין דמעין לגו ימא רבא חד נפיל לגו תהומא דא דאקרי סגדו&quot;ן וחד נפיל לגו תהומא אחרא דאקרי גילב&quot;א בגין דחמש תחומי אחרנין אינון בימא רבא. אבל לא חשיבין כהני אחרנין וכיון דנפלי אינון דמעין קפאן גו תהומי חד. וחד אטבע גו תהומא דאקרי גילב&quot;א דתתא גו שמרים דחמרא דורדיין בישין נפיק חד ערעורא מקטרגא מזיקא קדמאה ואיהו ברוחא דיוקנא דאדם כד קריב לגו קודשא כיון דמתעבר מתמן ובעי לנחתא לתתא לאתלבשא בלבושא לנזקא עלמא נחית הוא ורתיכוי. ולבושא קדמאה דקא נקיט תבנית שור דיוקנא דשור וקדמאה לנזיקין מאינון ארבע. שור איהו. ואינון ארבע אבות לנזקא עלמא. וכלהו תלתא אבות נזיקין בר שור כלהו דיליה ועל דא כתיב {{צ|וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב}}. מהו {{צ|אוכל עשב}}? הא דרשינן ביה. אבל עקרא דמלה מתמצית הלחם ולא שבעת זיני דגן לית ליה בהו חולקא ולא יאות ליה למהוי תמן מדוכתייהו ואלין יתבין בדוכתייהו עד לא נפקי אלין זמינין אלין נהירו ונציצו דלהון לא יכלין עיינין למסבל. אזלין בסחרנין לית להון שכיכו לעלמין. כד אסתכל בר נש בהאי היכלא מיד באסתכלותא קדמאה אתחזי זעיר ולא זעיר אסתכל יתיר אתחזי רב. תו אסתכל אתחזי יתיר רב כל מה דאסתכל הכי אתחזי באתפשטותא רב ועלאה עד דדמי &lt;קטע סוף=דף קעב א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעב|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעב ב/&gt;באסתכלותא כמלא נימא דלית ליה שיעורא עובדין סגיאין לגו דלא ידיע אומנו דלהון מניה נהרא עזרה וכל מה דאית בה בר כרובים דנהורא דלהון סלקא עד רום רקיעא בגוונין סגיאין ונהורין מנצצן אלף וחמש מאה וחמשה ושבעין גופנין עבדין איבין בעזרה דא יתיר חובק את ידיו במרירו ואנינו דיליה ולבתר אוכל את בשרו בעל כרחיה דלית ליה רשו לשלטאה על מלה אחרא מה אתהני ליה בכל מה דאסטי ועביד ועמל דלבתר לית ליה רשו אלא על דיליה לבתר מרקיד וחדי ככסיל בלא דעתא כלל ואזיל בלא תועלתא ואכיל לבשרא. ובשאר לית ליה רשו מרירו דעילא ותא כד ישראל בעאקו ואכלי לון שנאיהון ולא יהבי חילא בעובדין טבין דלהון לאפקא מניה ואפילו מבשריה דאיהו מהאי סטר אבאיש קמי מלכא קדישא דאיהו רחום וחנון אבל על דיליה רוחא קדישא ונשמתא קדישא לית עלאין ותתאין יכלין לשלטא עלוי כלל ועל דא כל תסקופין וכל מה דאסטי ההוא רע דחשיב למשלט על רוחא קדישא ולבתר לא יכיל וישוב ואוכל את בשרו. מה תועלתא הוה ליה. ועוד דאינון חפאן כלהו כערטיראה תקיף ולית שכיכו לעלאין ותתאין. תא ואימא לך מלה. אי תימא דחדו הוא למלאך המות כד קטיל בני נשא. לאו. אלא בגין דחמי דרעותא דמאריה בכך אחזי גרמיה בחדו למעבד רעותיה דקב&quot;ה דכתיב {{צ|רוח סערה עושה דברו}}. 

א&quot;ל ר&quot;ש והא איהו אזיל ומרקד בחדוה קמי נשין 
א&quot;ל אי חסידא קדישא ודאי הכי הוא לאחזאה קמי מלכא דניחא ליה ברעותיה דמלכא. אבל נייחא דיליה בהספדא דנשין איהו רקיד ואודניה להספדא. 
א&quot;ל אי הכי אמאי אזיל ואסטי על בר נש לעילא ואדכר לחובוי. 
א&quot;ל בגין דאיהו זקן וכסיל וחשיב למשלט על רוחא וכל תאובתיה בגיני כך איהו לסוף לא שליט אלא על דיליה. בשרא דיליה. ועל דא כתיב {{צ|ישוב עמלו בראשו}} אזיל ובעי לארגשא עלמא ומיא סליקין מגו שאר תהומין ובעאן לחפיא עלמא אינון דמעין רתיחין יתיר מכל אשא דעלמא ומגו תוקף דרתיחו דלהון אקפו מיא גו ימא דנקפא ואלמלא דרמז קב&quot;ה חד נשיבו מסטרא דאברהם מעמודא דיליה ואחזי על עלמא לא יכיל למיקם אפילו רגעא חדא. אינון דמעין כד נפלין גו ימא אשתמע קלא בין ימא עד מערתא דכפלתא מקל נהימו דלהון דקא אשתמע תמן כד עאלין גו ימא מתערן אבהן קדמאי וקמו וחשבו דקב&quot;ה בעי לאהפכא עלמא עד דקלא נפיק ואמר לון לא תדחלו רחימין קדישין בגינכון דכיר קודשא בריך הוא לבניכון ואיהו בעי דמפרק לון ואתון תחמון אלפא ביתין כלהו משלבן ומתצרפאן אלין באלין ואתחברן בצרופא דשמא קדישא כיון דאתחזון אתוון בצרופא דא אלין גניזין ונפקין אחרנין וכן כלהו אלין גניזין ואלין נפקין כלהו לגו בחלולא דאינון כפתורים. תו פרחי תלת זמנין ביומא באוירא ונפקי לבר וקיימא שמא בארבע אתוון תליין באוירא שעתא ופלגא לבתר גניז דא מיד נפיק מגו אוירא מחלולא דיליה שמא דתריסר אתוון פרח ותליא באוירא שעתא חדא ולא יתיר לבתר גניז דא ונפקא מיד צרופא דאתוון אחרנין שמא דכ' (ס&quot;א דכ&quot;ב) אתוון ותליין באוירא שעתא אחרא ואגניז. ומיד נפקי אתוון מחלולא אחרא שמא דתמניא ועשרין אתוון מתעטרין כלהו בכתרייהו וקיימי שעתא ופלגא ואגניז דא ומיד נפקי תליא באוירא שמא דעשרין וחמש אתוון בצרופייהו וקיימא שעתא ותלת רגעי נפקי אתוון בארבעין ותרין אתוון לעלמא קיימא שמהן אלא אתוון כולהו לא &lt;קטע סוף=דף קעב ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעג|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעג א/&gt;משתככי לעלמין בלטי ומנצצי לבר וסלקי ונחתי לית מאן דיכיל לקיימא בהו בר משיח בטורח סגי. דא גניז לבתר דקיימא תרין שעתין ועשרין ותרין רגעין והאי שמא גליפא דע&quot;ב אתוון קא נפיק וקיימא ותליא באויר אשעתא ופלגא כל הני שמהן לא נפקי ולא אתחזון אלא זמנא חדא ביומא אבל אינון אלפא ביתין אתחזון פרחין באוירא ומצרפין אלין באלין תלת זמנין ביומא כד פרחן אתוון דאלפא ביתין אלין פרחין מכאן ואלין מכאן ומתצרפן כלהו כד נחית תמן רב מתיבתא שארי משיח חמא בצרופא דאלפא ביתא אתוון כמה דחמא דניאל דאינון ממתוס ננקפי אאלרן. כל מעלי שבתא כד מקדשין ישראל יומא לתתא כרוזא כריז לארבע סטרי עלמא אתכנשו משריין קדישין אתקנו כרסיין (קדישין) מאן חמי חדוה בתלת מאה ותשעין רקיעין כמה ממנן כמה שלטונין מתכנשין לאתרייהו. כיון דישראל לתתא מקדשין (וקב&quot;ה) כדין אתער אילנא דחייא ואקיש באינון טרפין דיליה רוח נשיבו חד מגו עלמא דאתי ואינון ענפין דאילנא מתנענען וסלקין ריחין דעלמא דאתי ההוא אילנא דחיי אתער ואפיק נשמתין קדישין ופריש על עלמא. ועם כל דא נשמתין נפקין ונשמתין עאלין אלין מתערי אלין. אלין נפקין ואלין עאלין ואילנא דחיי בחדוה. וכדין ישראל כלהו מתעטרין בעטרין דאינון נשמתין קדישין כלהו בחדוה בנייחא. וכלה שבת אית לון ההוא חדוה וההוא נייחא וכל צדיקייא די בגנתא כלהו סלקין ומתענגין בענוגא עלאה דעלמא דאתי. כיון דנפיק שבתא כלהו נשמתין פרחין וסלקין. 

תא חזי כד עייל שבתא נשמתין נחתין לשרייא על עמא קדישא ונשמתין דצדיקייא סלקין לעילא. כד נפיק שבתא נשמתין סלקין אינון דשארו עלייהו דישראל ונשמתין נחתין אינון נשמתין דצדיקייא כיון דסלקין כלהו נשמתין דשארו עלייהו דישראל סלקי וקיימין בדיוקנא קמי מלכא קדישא וקב&quot;ה שאיל לכלהו מאי חדושא הוה לכו בההוא עלמא באורייתא. זכאה איהו מאן דחדושא דאורייתא אמרת קמיה. כמה חדוה עביד קב&quot;ה כניש לפמליא דיליה ואמר שמעו חדושא דאורייתא דאמרת נשמתא דא דפלו' וכלהו מוקמי ההיא מלה בתרי מתיבתי. אינון לתתא וקב&quot;ה לעילא חתים לההיא מלה. 

תא חזי כד מלה אתחדש באורייתא ונשמתא דנחתא בשבתא אתעסקת באינון מלין חדתין וסלקי לעילא. כל פמליא דלעילא צייתין לההוא מלה וחיות הקדש מתרבן בגדפין ומתלבשן בגדפין. וכד שאיל לון קב&quot;ה ולא תבין ושתקין כדין חיות הקדש מה כתיב {{צ|בעמדם תרפינה כנפיהם}} כמה דאת אמר כי עמדו לא ענו עוד וכפתחו עמדו כל העם. ואי תימא שתיקה אמאי קרו ליה עמידה אלא בדבורא אית ז' שייפין דמתנענען בהדיה. לבא. ריאה. קנה. לשון. שניים. שפוון. בשר. ובשתיקה קיימו בקיומייהו בלא נענועא. ועל דא קרי לשתיקה עמידה דהא רב המנונא סבא (נ&quot;א רב מתיבתא) אמר ישלח עזרך מקדש וגו'. מקדש דא קדוש ידים. ומציון יסעדך דא המוציא דאיהו סעיד לבא דבר נש. יזכור כל מנחותיך כל לאסגאה מלה אחרא. דא נטילת ידים בתרייתא. ועולתך ידשנה סלה דא ברכת המזון בזמון. ואי את עביד כן יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא. ובשבת מקדש דא קדושא רבא ועל מלה דא אתעטרו צדיקייא בגן עדן משבת לשבת אחרא. תו פתח ואמר על הר &lt;קטע סוף=דף קעג א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעג|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעג ב/&gt;גבוה עלי לך מבשרת ציון וגו'. על הר גבוה האי ודאי הר העבדים אתר דמשה אתקבר. והא אוקמוה דשכינתא תסלק לתמן ותבשר עלמא. אבל כלא איהו. מבשרת ציון דא איהי חפצי בה אתתא דנתן בר דוד אימא איהי דמשיחא מנחם ב&quot;ר עמיא&quot;ל ואיהי תיפוק ותבשר ואיהי בכללא דמבשרת ציון קלא ישתמע בעלמא ותרין מלכין יתערון בעלמא לאגחא קרבא ויפוק שמא קדישא על עלמא. מה תבשר ותימא (שם) הנה אֲדנָי יְהֹוִה בחזק יבא וזרועו מושלח לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. הנה שכרו אתו דקב&quot;ה כריז בכל פמליא דלעילא ויימא לון אתכנשו ודאינו דינא. מאן דמסר נשמתיה על קדושת שמי אגריה מאי הוא ואינון יימרון כך וכך. מאן דסביל כמה חרופין וגדופין בכל יומא עלי מהו אגריה. אינון אמרי כך. מאן דאתענש בכל יומא עלי מהו אגריה. אינון אמרי כך. הדא הוא דכתיב {{צ|הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו}}. מהו ופעולתו אלא כמה דכתיב {{צ|מה רב טובך וגו'}}. פעלת לחוסים בך דא הוא פעולתו. נגד בני אדם מהו אלא נגד עכו&quot;ם. אשר צפנת ליראיך. מהו {{צ|אשר צפנת}}? וכי מאן יגזול ויטול מן ידוי מה דהוא בעי למיהב דכתיב {{צ|צפנת}}. אלא פוק וחמי עובדין דרחמנו דעבד קב&quot;ה במה דאיהו מחי ביה יהיב אסוותא. במה מחי בשמאלא. בימינא קריב ובשמאלא מחי. במה דמחי ביה יהיב אסוותא לעולם כתיב ירמיה א (?)צפון תפתח הרעה. ובצפון מחי. דמתמן נפקי כל דינין וכל גזירי. קשיין. וביה שרי כל אגר טב וכל טיבו דזמין קב&quot;ה למיהב לישראל. לזמנא דאתי קרי קב&quot;ה לצפון ויימא ליה בך יהבית כל טיבו וכל אגר טוב לבני דסבלו כמה בישין בהאי עלמא על קדושת שמי. הב אגרין טבין דיהבית בך. הדא הוא דכתיב {{צ|אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי וגו'}}. וכי ארחא הכי הוא דדרום לממנע ברכאן והא כל ברכאן מסטרא דדרום וכל טבין דעלמא מדרום נפקי ואיהו אמר לתימן אל תכלאי אלא בההיא שעתא יתער קב&quot;ה לאברהם ויימא ליה קום דהא מטא זמנא דאנא פריק לבנך למיהב לון אגר טב על כל מה דסבלו בגלותא ומגו דאברהם הוה בזבינו דלהון דכתיב {{צ|אם לא כי צורם מכרם}} דא אברהם. הוה ליה כמאן דלא טב בעינוי. ואחמי גרמיה כמאן דבעי דילקון על חוביהון יתיר ויימא גבו מחוביהון גבו מחטאיהון א&quot;ל קב&quot;ה לאברהם ידענא כלא איהו מה דאמרת לאנפין. אנא אוף הכי לאנפין. אל תכלאי אנא בעי לפייסא לך על בנך. לא תמנע טיבו מנהון לא תמנע אגר טב מנהון כמה וכמה סבלו על חוביהן ובגיני כך אומר לצפון תני. והיינו {{צ|אשר צפנת}}. ודא הוא מלה (ס&quot;א דתהא) דההיא מבשרת. ותו תבשר זמנא תניינא בשעתא דשכינתא תסלק על ההוא טורא עלאה ותהך ותבשר לאבהן מיד תהך לירושלם ותחמי לה בחרבנא. תיעול לציון ותמן תקרקר קירא כמלקדמין על אתר בי מותבה ועל יקרא דילה בההוא אתר. ותמן אומיאת דלא תיטול מתמן ולא תפוק עד דקב&quot;ה יפרוק לבנהא ודא חפצי בה. תבשד(?) כמלקדמין ואמרת צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך וגו'. מאי {{צ|גדול בקרבך}}? דא קב&quot;ה דאיהו אתי לגבה לאקמא לה מעפרא ויימא לה התנערי מעפר קומי שבי ירושלם ירושלם איהי וירושלם שמה ודאי. ובדא אוף הכי כמה חדו על חדו הוי לצדיקייא בגן עדן ובגין כך זכאה איהו מאן דנשמתיה בשבת אסהידת קמי מלכא על חדושא דאורייתא דקב&quot;ה. וכל פמליא דיליה וכל אינון נשמתין דצדיקייא דהוו בגן עדן כלהו מתעטרן בההוא מלה. 

תו שמענא בוצינא &lt;קטע סוף=דף קעג ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קעד|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעד א/&gt;קדישא דכמה יקר על יקר ועטרה על עטרה מעטרן לאבוה דההוא ב&quot;נ תמן בשעתא דאמר קב&quot;ה אתכנשי למשמע חדושא ומלין חדתין דאורייתא משמיה דפלוני בר פלוני כמה אינון דנשקין על רישיה כמה צדיקייא מעטרין ליה כד נחתין. זכאה חולקהון דכל אינון דמשתדלין באורייתא יומא דשבתא משאר יומין. ע&quot;כ:

רעיא מהימנא

(במדבר ט&quot;ו) רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם חַלָּה תָּרִימוּ וְגוֹ', פִּקּוּדָא דָּא לְהַפְרִישׁ חַלָּה לַכֹּהֵן. חַלָּ&quot;ה הָכִי חוּשְׁבָּנֵיהּ, מ&quot;ג בֵּיצִּים, וְחוֹמֶשׁ בֵּיצָּה, חַד מֵחֲמֵשׁ. וְאִית חוֹמֶשׁ חַד מִן חַמְשִׁין, דְּאִיהוּ ן'. וְדָא סִימַן מָגֵ&quot;ן, דְּאִיהוּ מִיכָאֵ&quot;ל גַּבְרִיאֵ&quot;ל נוּרִיאֵ&quot;ל. חַלָה, שְׁכִינְתָּא. דִּבַאֲתָר דְּאִלֵּין מַלְאֲכִין תַּמָּן, אֲבָהָן תַּמָּן. וּבְאַתְרָא דַּאֲבָהָן תַּמָּן, שְׁכִינְתָּא תַּמָּן. וּבָה וַיְחַל, בָּהּ צַּלֵּינָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות לב) וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהָיו. (דברים ג) אֲדֹנָי יֶדוִֹד אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ. וּבָהּ חָלָה זְכוּת אָבוֹת. וּבָהּ תָּמָה זְכוּת אָבוֹת לָרְשָׁעִים. דַּהֲווֹ מְקַבְּלִים אַגְרַיְיהוּ בְּהַאי עָלְמָא. דְּמִסִטְרָא דִּימִינָא, דְּתַמָּן י' דְּאִיהוּ חָכְמָה, שֵׁרוּתָא דִּשְׁמָא דַּיְדוָֹד, דְּאִיהוּ אַחְזֵי זְכוּתָא עַל בְּנָהָא מִימִינָא, דְּתַמָּן רמ&quot;ח פִּקוּדִין דַּעֲשֵׂה. מִסִּטְרָא דְּאָת ה' בַּתְרָאָה, דְּאִיהִי לִשְׂמָאלָא דִּגְבוּרָה, דְּתַמָּן לֹא תַּעֲשֶׂה, דְּאִינּוּן שס&quot;ה, דְּתַמָּן נִדוֹנִין רְשָׁעִים גְּמוּרִים, תָּמָה לוֹן זְכוּת אָבוֹת, וְאִתְהַפָּךְ לוֹן שֵׁם יְהוָֹ&quot;ה, הוה&quot;י. וְאוֹלִיפְנָא מֵהָמָן הָרָשָׁע, (אסתר ה) וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוְֹה לִי. 

(ע&quot;כ רעיא מהימנא)

{{צ|ויאמר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וגו' ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם וגו'}}. {{ש}}
ר' חזקיה פתח: {{צ|ויראני את יהושע הכהן הגדול וגו'}}. כמה זכאין אינון ישראל דקב&quot;ה בעי ביקרהון על כל בני עלמא ויהב לון אורייתא קדישא ויהב לון נביאי מהימני דמדברי להו באורייתא בארח קשוט. תא חזי כל נביאי ונביאי דאוקים קב&quot;ה לישראל כלהו אתגלי קב&quot;ה עלייהו בדרגין עלאין קדישין וחמו זיו יקרא קדישא דמלכא מאתר עלאה אבל לא קריב כמשה דהוה קריב למלכא יתיר מכלא דהא זכאה חולקיה יתיר מכל בני עלמא דעליה כתיב {{צ|פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות}} ושאר נביאי הוו חמאן מאתר רחיקא כמה דאת אמר מרחוק יהוה נראה לי א&quot;ר חזקיה הכי אוליפנא כתיב {{צ|וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי}}. {{צ|וילך איש}} - דא קב&quot;ה כמה דאת אמר {{צ|יהוה איש מלחמה}}. {{צ|מבית לוי}} - דא קב&quot;ה אתר דחכמה עלאה וההוא זוהר (ס&quot;א נהר) מתחברן כחדא דלא מתפרשן לעלמין. {{צ|מבית לוי}} - דאשרי לויתן (ס&quot;א כל חידו) בלחודוי בעלמא הדא הוא דכתיב {{צ|לויתן זה יצרת לשחק בו}}. {{צ|ויקח את בת לוי}} - דא קב&quot;ה אתר דנהירו דסיהרא נהיר. {{צ|ותהר האשה ותלד בן}}. {{צ|האשה}} ודאי כמה דאת אמר {{צ|לזאת יקרא אשה}}. בקדמיתא {{צ|בת לוי}} הכי הוא ודאי וכי בת לוי בקדמיתא והשתא אשה? אלא הכי אוליפנא אתתא עד לא אזדווגת אתקריאת 'בת פלוני', בתר דאזדווגת אתקרי' 'אשה'. והכא בת ואשה כלא בחד דרגא היא. 

{{צ|ותצפנהו שלשה ירחים}} - אלין תלת ירחין דדינא קשיא שריא בעלמא. ומאי נינהו תמו&quot;ז וא&quot;ב וטב&quot;ת. מאי קא משמע לן דעד דלא נחת משה לעלמא שכיח הוה הוא לעילא ועל דא אזדווגת ביה שכינתא מן יומא דאתיליד. מכאן אמר רבי שמעון רוחיהון דצדיקייא שכיחין אינון לעילא עד לא יחתון לעלמא. {{צ|ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו וגו'}} מאי {{צ|ותקח לו תיבת גמא}}? דחפת ליה בסימנהא למהוי נטיר מאינון נוני ימא דשאטין בימא רבא כמה דכתיב {{צ|שם רמש ואין מספר}}, והיא חפת ליה למהוי נטיר מנייהו בחפו (ס&quot;א דסטרא דיובלא יקירא) דבני ימא בלא יקירא בתרי גוונין בחיוור ואוכס ואנח ליה למשה למישט בינייהו &lt;קטע סוף=דף קעד א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעד|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעד ב/&gt;לאשתמודע ביניהון בגין דזמין הוא לסלקא בינייהו זמנא אחרא לקבלא אורייתא. {{צ|ותרד בת פרעה}} - דא היא דאתיא מסטרא שמאלא דדינא קשיא כמה דאתמר {{צ|לרחוץ על היאור}}. {{צ|על היאור}} דייקא ולא &quot;על הים&quot;. ואיתימא הא כתיב {{צ|ומטך אשר הכית בו את היאור}}. ומשה לא הכה אלא בים וקרייה קרא יאור אלא יאור הוה דמחא אהרן על ידא דמשה ושווייה קרא דאיהו עבד כהאי גוונא {{צ|וימלא שבעת ימים אחרי הכות יהוה את היאור}} ואהרן הכה אלא (ס&quot;א על דא) עד דאתא סטרא דקב&quot;ה קרייה קרא הכות יהוה לבתר קרייה בשמא דמשה. 

{{צ|ונערותיה הולכות}} - אינון שאר משריין דאתיין מסטרא דא. {{צ|ותפתח ותראהו את הילד}} - {{צ|ותראהו}} - &quot;ותרא&quot; מבעי ליה! מאי {{צ|ותראהו}}? והא אמר רבי שמעון לית לך מלה באורייתא או את חד באורייתא דלא אית ביה רזין יקירין ועלאין. אלא הכי אוליפנא רשימא דמלכא ומטרוניתא אשתכח ביה ואינון רשימא דוא&quot;ו ה&quot;א מיד {{צ|ותחמול עליו וגו'}}. עד כאן לעילא. מכאן ולהלאה לתתא בר האי קרא דכתיב {{צ|ותתצב אחותו מרחוק}} - אחותו דמאן? אחותו דהאי איהו דקרא לכנסת ישראל אחותי כמה דאת אמר {{צ|פתחי לי אחותי}}. {{צ|מרחוק}} כמה דאת אמר {{צ|מרחוק יהוה נראה לי}} מאי משמע? משמע דאינון זכאין עד דלא נחתו לעלמא אשתמודען אינון לעילא לגבי כלא וכ&quot;ש משה ומשמע דנשמתהון דצדיקייא אתמשך מאתר עלאה כמה דאוקימנא. ורזא דמלה אוליפנא דמשמע דאב ואם אית לנשמתא כמה דאית אב ואם לגופא בארעא ומשמע דבכל סטרין בין לעילא בין לתתא מדכר ונוקבא כלא אתיא ואשתכח והא אוקמוה רזא דכתיב {{צ|תוצא הארץ נפש חיה}}. {{צ|הארץ}} - דא כנסת ישראל. {{צ|נפש חיה}} - נפשא דאדם קדמאה עלאה כמה דאתמר. 

אתא רבי אבא ונשקיה אמר ודאי שפיר קא אמרת והכא הוא כלא. זכאה חולקיה דמשה נביאה מהימנא על כל שאר נביאי עלמא בגין כך לא אשתדל ביה כד אסתלק מעלמא בר קב&quot;ה דאעליה לפרגודיה ועל דא סליק משה בנבואה עלאה ובדרגין יקירין מכל נביאי עלמא ושאר נביאי חמאן בתר כותלין סגיאין. 

{{צ|ויראני את יהושע הכהן הגדול}}. מאי קא חמא דהוה קאים קמי מלאכא ומתלבש בלבושין מלוכלכין עד דכרוזא נפיק ואמר הסירו הבגדים הצואים מעליו. אמר רבי יצחק כתיב הכא {{צ|ועומד לפני המלאך}}. מאי {{צ|לפני המלאך}}? דהוה דאין דינוי ההוא דכתיב ביה {{צ|ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא}}. מאי קא משמע לן דכל בר נש דלא זכי בהאי עלמא לאתעטפא בעטופא דמצוה ולאתלבשא בלבושא דמצוה - כדעייל בההוא עלמא קאים בלבושא טנופא דלא אצטריך וקאים בדינא עליה. 

תא חזי כמה לבושין מזדמנין בההוא עלמא וההוא בר נש דלא זכי בהאי עלמא בלבושין דמצוה כד עייל לההוא עלמא מלבשין ליה בחד לבושא דאשתמודע לגבי מאריהון דגיהנם וההוא לבושא ווי למאן דאתלבש ביה דהא כמה &lt;קטע סוף=דף קעד ב/&gt;{{ממ זהר משולב|ג|קעה|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעה א/&gt;גרדיני נמוסין זמינין לאחדא ביה ועיילי ליה לגיהנם ושלמה מלכא צווח ואמר {{צ|בכל עת יהיו בגדיך לבנים}}. 

תאנא ברזא דספרא דצניעותא ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע סהדי בהו תלין כענבים באתכלא צרירן בהו ז' רהיטין סהדין סהדותא ולא קיימין בדוכתייהו: &lt;קטע סוף=דף קעה א/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעה|ב}}&lt;קטע התחלה=דף קעה ב/&gt;אמר רבי יהודה כמה סהדי עביד קב&quot;ה לאסהדא בהו בבני נשא וכלהו בעיטא ובסהדותא קיימין לקבליה. קם בצפרא אושיט רגלוי למהך. סהדייא קיימין לקבליה מכריזין ואמרין {{צ|רגלי חסידיו ישמור וגו'}}. {{צ|שמור רגלך כאשר תלך}}. {{צ|פלס מעגל רגלך}}. אפתח עינוי לאסתכלא בעלמא סהדייא אמרי (שם) {{צ|עיניך לנכח יביטו}}. קם למללא סהדייא אמרי {{צ|נצור לשונך מרע וגו'}}. אושיט ידוי במלי עלמא סהדייא אמרי (שם) {{צ|סור מרע ועשה טוב}}. אי ציית להו יאות. ואי לא כתיב {{צ|והשטן עומד על ימינו לשטנו}} - כלהו סהדין עליה בחובוי לעילא. אי בעי בר נש לאשתדלא בפולחנא דקב&quot;ה כלהו סהדין סניגורין קמיה וקיימין לאסהדא עליה טבאן בשעתא דאצטריך ליה. קם בצפרא מברך כמה ברכאן. אנו(?) תפילין ברישיה בין עינוי בעי לזקפא רישיה חמי שמא קדישא עלאה אחיד ורשים על רישיה ורצועין תליין מהאי גיסא ומהאי גיסא על לביה. הא אסתכל ביקרא דמאריה אושיט ידוי חמי ידא אחרא מתקשרא בקשורא דשמא קדישא אהדר ידיה ואסתכל ביקריה דאמריה אתעטף בעטופא דמצוה בארבע זיויין דכסותיה ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע. ארבע סהדי קשוט דמלכא תליין מארבע זיויין ותליין בהו כענבים באתכלא. מה אתכלא דאיהו חד ותליין ביה כמה ענבים מהאי סטר ומהאי סטר כך האי מצוה חדא ותליין ביה כמה ענבים וזגין וזמורין צרירין בהו. שבעה רהיטין אלין אינון שבעה צרירין דתכלתא דבעי לכרכא ביה בכל חד וחד, או לאסגאה עד תליסר מאן דיוסיף לא יוסיף עלייהו על תליסר מאן דימעט לא ימעט משבעה. ותאנא האי תכלת הוא רזא דדוד מלכא ודא חוטא דאברהם דזכה ביה לבנוי בתרוי מאי תכלת תכלית דכלא (ודאי) רבי יהודה אומר כסא הכבוד אקרי. רבי יצחק אמר שבעה כריכן דאיהי שכינתא שביעתא דכלא ודאי דהא היא מתברכא משיתא אחרנין על ידא דצדיק ואי תלת עשר תלת עשר אינון כמה דאוקמוה בתלת עשר מכילן והאי היא פתחא דכלהו. והיא חוטא חד ורשימא בגוונהא וגוונא דילה נפיק מחד נונא דאזיל בים כנרת וכנרת על שמה אתקרי ועל דא כנור הוה תלוי לעילא מערסא דדוד דהא (דדוד) ודאי איהו כנור דדוד מנגן מאליו למלכא קדישא עלאה ובגין כך גוונוי עייל עד רקיעא ומרקיעא עד כורסייא והכא כתיב מצוה כמה דאת אמר {{צ|מצות המלך היא}} {{צ|מדוע אתה עובר את מצות המלך}}. {{צ|כי מצות המלך}}. ותאנא יסודא ושרשא במלכא מתעטרין כחדא והאי הוא כתרא ופתחא לכל שאר כתרין דכתיב פתחו לי שערי צדק. וכתיב (שם) {{צ|זה השער ליהוה}} ועל דא כתיב {{צ|וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יהוה}} לאכללא בהאי כל שאר כתרין ועל דא אינון סהדי סהדותא ולא קיימי בדוכתייהו בגין דאיהי מצות ותנינן תשמישי מצוה נזרקין. ואי תימא הא לולב וערבה וכו' תשמישי קדושה אינון אמאי נזרקין. אלא תשמישי קדושה בגין דרשימין בכתיבה דשמא קדישא. א&quot;ר יצחק אינון חוטין לאחזאה היך תליין מכאן ומכאן לד' סטרי עלמא מהאי אתר ואיהי שלטא על כלא ברזא דלב דאיהי לבא דכל האי עלמא ולבא דעלאי ותליא בלב עלאה וכלא הוא בלב דנפק מחכמה עלאה. א&quot;ר יצחק שעורא דהאי (ס&quot;א ואורכא) דהאי אתמר באתוון גליפן דר' אלעזר. א&quot;ר יהודה אמר קב&quot;ה מאן דבעי למהך בתר דחלתי יהך בתר לבא דא ובתר עיינין דקיימין עלה. מאן אינון עיינין כמה דאת אמר {{צ|עיני יהוה אל צדיקים}} אבל אתם {{צ|לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם}}. מ&quot;ט &lt;קטע סוף=דף קעה ב/&gt;

 
{{ממ זהר משולב|ג|קעו|א}}&lt;קטע התחלה=דף קעו א/&gt;בגין דאתם זונים אחריהם. אמר רבי חייא מאי טעמא הכא יציאת מצרים דכתיב אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים אלא בגין דכד נפקו ממצרים בהאי חולקא עאל ובהאי קטיל קב&quot;ה קטולא דמצרים ועל דא באתריה אתדכר ובאתריה אזדהר להו בדא. מאי באתריה בגין דהאי מצוה היא אתר דילה. תאני ר' ייסא כתיב {{צ|כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות}}. {{צ|כימי}} - &quot;כיום&quot; מבעי ליה דהא בחד זמנא נפקו ולא אתעכבו!? אלא כאינון יומין עלאין דאתברכא בהו כנסת ישראל כך זמין קב&quot;ה לאפקא להו ישראל מן גלותא וכדין כתיב  {{צ|ואמרתם ביום ההוא הודו ליהוה קראו וגו' זמרו יהוה כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ}}. מאי {{צ|מודעת זאת}}? בגין דהשתא אשתמודעא זאת בעטופא דמצוה בההוא זמנא אשתמודעא זאת בכמה נמוסין דילה דיעביד קב&quot;ה אתין ונסין בעלמא כדין כתיב {{צ|ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. 

'''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהוה לעולם אמן ואמן''': &lt;קטע סוף=דף קעו א/&gt;

==פרשת שלח לך - רעיא מהימנא==
{{להשלים}}


--------------</text>
      <sha1>ctkvg3l9tdvq3wcgnx0vokxmbq58qei</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/נוסח אשכנז/שבת/הבדלה ומלוה מלכה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>272921</id>
    <revision>
      <id>3021745</id>
      <parentid>3003326</parentid>
      <timestamp>2026-06-27T21:18:54Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* אליהו הנביא */</comment>
      <origin>3021745</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="31323" sha1="2m9alvn4zx4y0zxgv7ddoj58j63n593" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
=סדר מוצאי שבת=
==הבדלה==
הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד, כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְיָ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה: וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה:{{ממס|ישעיהו יב#יב ב|ישעיהו יב ב-ג}}{{ש}}
לַייָ הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה׃{{ממס|תהלים ג ט}}{{ש}}
יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה׃{{ממס|תהלים מו ח}}{{ש}}
יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ׃{{ממס|תהלים פד יג}}{{ש}}
יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}}{{ש}}
לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר׃{{ממס|אסתר ח טז}} כֵּן תִּהְיֶה לָּנוּ.

כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא, וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא׃{{ממס|תהלים קטז יג}}

&lt;קטע התחלה=בית הכנסת/&gt;סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי.{{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל, בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל.&lt;קטע סוף=בית הכנסת/&gt;

{{רקע אפור|
{{הור|בחול המועד סוכות}}{{ש}}בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה.
}}
==המבדיל==
{{הור|סימן: '''יצחק הקטן'''}}

הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל{{ש}}
חַטֹּאתֵינוּ הוּא יִמְחֹל{{ש}}
זַרְעֵנוּ וְכַסְפֵּנוּ יַרְבֶּה כַּחוֹל
:וְכַכּוֹכָבִים בַּלָּיְלָה.
{{סי|י}}וֹם פָּנָה כְּצֵל תֹּמֶר{{ש}}
אֶקְרָא לָאֵל עָלַי גּוֹמֵר{{ש}}
אָמַר שׁוֹמֵר
:אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה.{{ממס|ישעיהו כא יב}}
{{סי|צִ}}דְקָתְךָ כְּהַר תָּבוֹר{{ש}}
עַל חֲטָאַי עָבֹר תַּעֲבֹר{{ש}}
כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר
:וְאַשְׁמוּרָה בַּלָּיְלָה.{{ממס|תהלים צ ד}}
{{סי|חָ}}לְפָה עוֹנַת מִנְחָתִי{{ש}}
מִי יִתֵּן מְנוּחָתִי{{ש}}
יָגַעְתִּי בְאַנְחָתִי
:אַשְׂחֶה בְּכׇל לָיְלָה.{{ממס|תהלים ו ז}}
{{סי|ק}}וֹלִי בַּל יֻטַּל{{ש}}
פְּתַח לִי שַעַר הַמְנֻטָּל{{ש}}
שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל
:קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.{{ממס|שה&quot;ש ה ב}}
{{סי|הֵ}}עָתֵר נוֹרָא וְאָיוֹם{{ש}}
אֲשַׁוֵּעַ תְּנָה פִדְיוֹם{{ש}}
בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם 
:בְּאִישׁוֹן לָיְלָה.{{ממס|משלי ז ט}}
{{סי|קְ}}רָאתִיךָ יָהּ הוֹשִׁיעֵנִי{{ש}}
אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי{{ש}}
מִדַּלָּה תְּבַצְּעֵנִי 
:מִיּוֹם וְעַד לָיְלָה.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו לח יב}}
{{סי|טַ}}הֵר טִנּוּף מַעֲשַׂי{{ש}}
פֶּן יֹאמְרוּ מַכְעִיסַי{{ש}}
אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי 
:נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה.{{ממס|איוב לה י}}
{{סי|נַ}}חְנוּ בְיָדְךָ כַּחֹמֶר{{ש}}
סְלַח נָא עַל קַל וָחֹמֶר{{ש}}
יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר
:וְלַיְלָה לְלָיְלָה.{{ממס|תהלים יט ג}}

==זמירות למלוה מלכה==
===במוצאי יום מנוחה===
{{הור|סימן: '''יעקב מנוי חזק'''}}

בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְנוּחָה{{ש}}
הַמְצֵא לְעַמְּךָ רְוָחָה{{ש}}
שְׁלַח תִּשְׁבִּי לְנֶאֱנָחָה{{ש}}
וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה

{{סי|יָ}}אֶה הוּא צוּרִי{{ש}}
לְקַבֵּץ עַם מְפֻזָּרִי{{ש}}
מִיַּד גּוֹי אַכְזָרִי{{ש}}
אֲשֶׁר כָּרָה לִי שׁוּחָה

{{סי|עֵ}}ת דּוֹדִים תְּעוֹרֵר אֵל{{ש}}
לְמַלֵּט עַם אֲשֶׁר שׁוֹאֵל{{ש}}
רְאוֹת טוּבְךָ בְּבוֹא גוֹאֵל{{ש}}
לְשֶׂה פְזוּרָה נִדָּחָה

{{סי|קְ}}רָא יֶשַׁע לְעַם נְדָבָה{{ש}}
אֵל דָּגוּל מֵרְבָבָה{{ש}}
יְהִי הַשָּׁבוּעַ הַבָּא{{ש}}
לִישׁוּעָה וְלִרְוָחָה

{{סי|בַּ}}ת צִיּוֹן הַשְּׁכוּלָה{{ש}}
אֲשֶׁר הִיא הַיּוֹם גְּעוּלָה{{ש}}
מְהֵרָה תִּהְיֶה בְעוּלָה{{ש}}
אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה

{{סי|מַ}}עְיָנוֹת אֲזַי יְזוּבוּן{{ש}}
וּפְדוּיֵי יְיָ יְשׁוּבוּן{{ש}}
וּמֵי יֶשַׁע יִשְׁאֲבוּן{{ש}}
וְהַצָּרָה נִשְׁכָּחָה

{{סי|נְ}}חֵה עַמְּךָ כְּאָב רַחֲמָן{{ש}}
יְצַפְצְפוּ עַם לֹא אַלְמָן{{ש}}
דְּבַר יְיָ אֲשֶׁר נֶאֱמָן{{ש}}
בַּהֲקִימְךָ הַבְטָחָה

{{סי|וִ}}ידִידִים פְּלֵיטֵי חֶרֶץ{{ש}}
נְגִינָתָם יִפְצְחוּ בְמֶרֶץ{{ש}}
בְּלִי צְוָחָה וּבְלִי פֶרֶץ{{ש}}
אֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה

{{סי|יְ}}הִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה{{ש}}
כִּנְבוּאַת אֲבִי חוֹזֶה{{ש}}
וְיִשָּׁמַע בְּבַיִת זֶה{{ש}}
קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה

{{סי|חָזָק}} יְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ{{ש}}
אַמִּיץ יַעֲשֶׂה בַּקָּשָׁתֵנוּ{{ש}}
וְהוּא יִשְׁלַח בְּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ{{ש}}
בְּרָכָה וְהַצְלָחָה

בְּמוֹצָאֵי יוֹם גִּילָה{{ש}}
שִׁמְךָ נוֹרָא עֲלִילָה{{ש}}
שְׁלַח תִּשְׁבִּי לְעַם סְגֻלָּה{{ש}}
רֶוַח שָׂשׂוֹן וַהֲנָחָה

קוֹל צׇהֳלָה וְרִנָּה{{ש}}
שְׂפָתֵינוּ אָז תְּרַנֵּנָה{{ש}}
אָנָּא יְיָ הוֹשִיעָה נָּא{{ש}}
אָנָּא יְיָ הַצְלִיחָה נָּא
===חדש ששוני===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

חַדֵשׁ שְׂשׂוֹנִי אֵל נָא וְהָבִיא / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

{{סי|אַ}}מֵּץ וְחַזֵּק רִפְיוֹן יָדִי{{ש}}
{{סי|בָּ}}רֵךְ מְלַאכְתִּי וְכָל מַעְבָּדִי{{ש}}
{{סי|גּ}}וֹאֲלִי זְכוֹר עָנְיִי וּמְרוּדִי{{ש}}
{{סי|דְּ}}בָרְךָ הַטּוֹב הָקֵם לְעוֹדְדִי{{ש}}
:{{סי|הָ}}רֵץ וּשְׁלַח וְשַׂמַּח לְבָבִי / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
{{סי|וַ}}עֵד וְהָכֵן דֵּי סִפּוּקִי{{ש}}
{{סי|זַ}}מֵּן מְזוֹנִי וְלֶחֶם חֻקִּי{{ש}}
{{סי|חֲ}}לֵב חֵיל גּוֹיִם חִישׁ לְהָנִיקִי{{ש}}
{{סי|ט}}וּבְךָ תְּשַׂבַּע עוֹלְלִי וְיוֹנְקִי{{ש}}
:{{סי|יָ}}בֹא מְשִׁיחִי לְעִיר מוֹשָׁבִי / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
{{סי|כּ}}וֹנֵן לְעַם זוּ צֳרִי צִיר לַחֲבוֹשׁ{{ש}}
{{סי|לֶ}}חֶם לֶאֱכוֹל וּבֶגֶד לִלְבּוֹשׁ{{ש}}
{{סי|מְ}}שנְאִי יֶחֱזֶה יִרְאֶה וְיֵבוֹשׁ{{ש}}
{{סי|נְ}}וֵה הַר שֵׂעִיר בְּקָרוֹב תִּכְבּוֹשׁ{{ש}}
:{{סי|שְׂ}}שׂוֹנִי יִגְדַּל בִּרְאוֹת סְבִיבִי / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
{{סי|עַ}}מּוֹן וּמוֹאָב מְהֵרָה תְכַלֶּה{{ש}}
{{סי|פְּ}}דוּתְךָ לְעַמְּךָ בְּקָרוֹב תְּגַלֶּה{{ש}}
{{סי|צִ}}יּוֹן תְּמַלֵּא מֵעַם אֵלֶּה{{ש}}
{{סי|קִ}}רְיַת מֶלֶךְ {{סי|רָ}}ב אָז נַעֲלֶה{{ש}}
:{{סי|שַׁ}}כֵּן {{סי|תְּ}}שַׁכֵּן בְּתוֹךְ עַם צְבִי / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
===אגיל ואשמח===
{{הור|סימן: '''אלעזר'''}}

{{סי|אָ}}גִיל וְאֶשְׂמַח בִּלְבָבִי{{ש}}
בִּרְאוֹתִי כִּי מֵאוֹיְבִי{{ש}}
תָּרִיב רִיבִי{{ש}}
וּלְצִיּוֹן גוֹאֵל תָּבִיא
:אִישׁ צֶמַח תַּצְמִיחַ
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ}}
{{סי|לָ}}כֵן בָּעַמִּים יַחַד{{ש}}
תִּפּוֹל אֵימָה וָפַחַד{{ש}}
לִבָּם יִפְחָד{{ש}}
בְּעֵת יַעֲלֶה גּוֹי אֶחָד
:וְאֹרְחוֹתָיו יַצְלִיחַ
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ}}
{{סי|ע}}וֹד מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב{{ש}}
יֵעוֹר לַעֲשׂוֹת הֶרֶג רָב{{ש}}
בַּאֲרָם וַעֲרָב{{ש}}
לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה וּקְרָב
:עַל אוֹיְבָיו יַצְרִיחַ
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ}}
{{סי|זֵ}}דִים מַלְכֵי אֲדָמָה{{ש}}
יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה{{ש}}
מִשְׁמָע וְדוּמָה{{ש}}
נוּסוּ נֶגְבָּה וְיָמָּה.
:אֲשֶׁר אֶתְכֶם יַבְרִיחַ
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ}}
{{סי|רָ}}נּוּ כָּל עֹבְרֵי אֹרַח{{ש}}
כִּי הִנֵּה רַעֲנָן אֶזְרַח{{ש}}
אוֹרוֹ זָרַח{{ש}}
קָנֶה כַּפְתּוֹר וָפֶרַח
:עַל הַר צִיּוֹן יַפְרִיחַ
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ}}
===אלהים יסעדנו===
{{הור|סימן: '''אברהם'''}}

{{סי|אֱ}}לֹהִים יִסְעָדֵנוּ{{ש}}בְּרָכָה בִּמְאֹדֵנוּ{{ש}}וְזֶבֶד טוֹב יִזְבְּדֵנוּ{{ש}}בְּכָל מִשְׁלַח יָדֵינוּ
{{רפרן|אֱלֹהִים יִסְעָדֵנוּ}}
{{סי|בְּ}}יוֹם רִאשׁוֹן לִמְלָאכָה{{ש}}יְצַו אִתָּנוּ בְּרָכָה{{ש}}וְיוֹם הַשֵּׁנִי כָּכָה{{ש}}יַמְתִּיק אֶת סוֹדֵנוּ.
{{רפרן|אֱלֹהִים יִסְעָדֵנוּ}}
{{סי|רַ}}בֵּה צְבָאֵי יִשְׁעִי{{ש}}בַּשְּׁלִישִׁי וּבָרְבִיעִי{{ש}}בַּחֲמִישִׁי אַךְ לֹא בְעִי{{ש}}יִשְׁלַח אֶת פּוֹדֵנוּ.
{{רפרן|אֱלֹהִים יִסְעָדֵנוּ}}
{{סי|הָ}}כֵן טְבוֹחַ טֶבַח{{ש}}בְּיוֹם הַשִּׁשִּׁי זֶבַח{{ש}}קוֹדֶשׁ הִלּוּל וָשֶׁבַח{{ש}}עַל כָּל מַחֲמַדֵּינוּ.
{{רפרן|אֱלֹהִים יִסְעָדֵנוּ}}
{{סי|מַ}}עֲדַנִּים לְנַפְשֵׁנוּ{{ש}}נִתַּן בְּיוֹם קָדְשֵׁנוּ{{ש}}וְרַעֲנָנָה עַרְשֵׂנוּ{{ש}}וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנוּ.
{{רפרן|אֱלֹהִים יִסְעָדֵנוּ}}
===אלי חיש גואלי===
{{הור|סימן: '''נחמן'''}}

'''אֵלִי חִישׁ גּוֹאֲלִי'''{{ש}}
'''עַבְדְּךָ יַשְׂכִּילִי'''{{ש}}
'''מְבַשֵּׂר טוֹב אֵלִי'''{{ש}}
'''אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא'''

{{סי|נָ}}אווּ עַל הֶהָרִים{{ש}}
שְׁלוּחֵי יוֹצֵר הָרִים{{ש}}
וְרַגְלֵי הַמְבַשְּׂרִים{{ש}}
בֶּאֱמֹר שׁוּבִי שׁוּבִי
{{רפרן|אֵלִי חִישׁ גּוֹאֲלִי / עַבְדְּךָ יַשְׂכִּילִי / מְבַשֵּׂר טוֹב אֵלִי / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}
{{סי|חֲ}}בִי כִּמְעַט רֶגַע{{ש}}
כָּל מַחֲלָה וְכָל נֶגַע{{ש}}
אויְבַיִךְ אֶפְגַּע{{ש}}
יום נָקָם בְּלִבִּי
{{רפרן|אֵלִי חִישׁ גּוֹאֲלִי / עַבְדְּךָ יַשְׂכִּילִי / מְבַשֵּׂר טוֹב אֵלִי / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}
{{סי|מַ}}לְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ{{ש}}
יָפָה אַתְּ כֻּלָּךָ{{ש}}
וְרַעְיָתִי לְמוּלָךְ{{ש}}
גִּלְעָדִי הַתִּשְׁבִּי
{{רפרן|אֵלִי חִישׁ גּוֹאֲלִי / עַבְדְּךָ יַשְׂכִּילִי / מְבַשֵּׂר טוֹב אֵלִי / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}
{{סי|נֹ}}פֶת תִּטֹּפְנָה{{ש}}
שִׂפְתֵי בְּנֵי יוֹנָה{{ש}}
כִּי בָּא עֵת לְחֶנְנָהּ{{ש}}
צִיּוֹן נַחֲלַת צְבִי
{{רפרן|אֵלִי חִישׁ גּוֹאֲלִי / עַבְדְּךָ יַשְׂכִּילִי / מְבַשֵּׂר טוֹב אֵלִי / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}
===אדיר איום ונורא===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

{{סי|אַ}}דִּיר אָיוֹם וְנוֹרָא{{ש}}{{סי|בַּ}}צַּר לִי לְךָ אֶקְרָא
:יְיָ לִי לֹא אִירָא{{ממס|תהלים קיח ו}}
{{סי|גְּ}}דוֹר פִּרְצַת הֵיכָלִי{{ש}}{{סי|דָּ}}גוּל מַהֵר חַכְלִילִי
:יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לִי.{{ממס|תהלים ל יא}}
{{סי|הֵ}}ן אַתָּה תִקְוָתִי{{ש}}{{סי|וְ}}לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי
:אֲדֹנָי עֹז יְשׁוּעָתִי.{{ממס|תהלים קמ ח}}
{{סי|זָ}}ךְ וּנְשׂוּא כַפַּיִם{{ש}}{{סי|חֹ}}ן פּוֹרְשֵׂי כַפַּיִם
:יְיָ אֶרֶךְ אַפַּיִם.{{ממס|במדבר יד יח}}
{{סי|ט}}וּבְךָ תָּחִישׁ לְעַמֶּךָ{{ש}}{{סי|יְ}}הִי עָלֵינוּ כִּנְאוּמֶךָ
:יְיָ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ממס|ירמיהו יד ז}}
{{סי|כּ}}וֹנֵן בֵּית מְכוֹנֶךָ{{ש}}{{סי|לְ}}הַרְבִּיץ בּוֹ צֹאנֶךָ
:יְיָ בְּאוֹר פָּנֶיךָ.{{ממס|תהלים פט טז}}
{{סי|מִ}}פַּחַד לְהַצִּילִי{{ש}}{{סי|נַ}}הֲלֵנִי לְגוֹרָלִי
:אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְּקוֹלִי{{ממס|תהלים קל ב}}
{{סי|סְ}}עֹד וּסְמֹךְ לְנִמְהָרִים{{ש}}{{סי|עֲ}}זָר נָא אֶת הַנִּשְׁאָרִים
:יְיָ יוֹצֵר הָרִים{{ממס|לפני=ע&quot;פ|עמוס ד יג}}
{{סי|פְּ}}דֵה עַמְּךָ מֵעַזִּים{{ש}}{{סי|צֹ}}אנְךָ מִיַּד גּוֹזְזִים
:יְיָ עֹשֶׂה חֲזִיזִים{{ממס|זכריה י א}}
{{סי|קָ}}רֵב קֵץ נֶחָמָה{{ש}}{{סי|רַ}}חֵם אֹם לֹא רֻחָמָה
:יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה.{{ממס|שמות טו ג}}
{{סי|שְׁ}}כֹן כְּמֵאָז בְּאָהֳלֵנוּ{{ש}}{{סי|תָּ}}מִיד אֵל מְחוֹלְלֵנוּ
:יְיָ מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ{{ממס|ישעיהו לג כב}}
===אמר ה' ליעקב===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

{|
|-
| {{סי|אָ}}מַר יְיָ לְיַעֲקֹב|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב{{ממס|ישעיהו מד ב}}
|-
| {{סי|בָּ}}חַר יְיָ בְּיַעֲקֹב|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|גָּ}}אַל יְיָ אֶת יַעֲקֹב|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|דָּ}}רַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב{{ממס|במדבר כד יז}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|הַ}}בָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב{{ממס|ישעיהו כז ו}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|וְ}}יֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב{{ממס|במדבר כד יט}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|זְ}}כֹר זֹאת לְיַעֲקֹב|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|חֶ}}דְוַת יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|טֹ}}בוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב{{ממס|במדבר כד ה}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|י}}וֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב{{ממס|דברים לג י}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|כִּ}}י לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב{{ממס|במדבר כג כג}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|לֹ}}א הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב{{ממס|במדבר כג כא}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|מִ}}י מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב{{ממס|במדבר כג י}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|נִ}}שְׁבַּע יְיָ לְיַעֲקֹב|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|סְ}}לַח נָא לַעֲוֺן יַעֲקֹב{{ממס|לפני=ע&quot;פ|במדבר יד יט}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|עַ}}תָּה הָשֵׁב שְׁבוּת יַעֲקֹב{{ממס|לפני=ע&quot;פ|יחזקאל לט כה}}||{{ססס}}||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|פָּ}}דָה יְיָ אֶת יַעֲקֹב{{ממס|ירמיהו לא י}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|צַ}}וֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב{{ממס|תהלים מד ה}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|ק}}וֹל קוֹל יַעֲקֹב{{ממס|לפני=ע&quot;פ|בראשית כז כב}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|רָ}}נּוּ שִׂמְחָה לְיַעֲקֹב{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ירמיהו לא ו}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|שָׁ}}ב יְיָ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב{{ממס|נחום ב ג}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|תִּ}}תֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב{{ממס|מיכה ז כ}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|}

===איש חסיד היה===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב''', '''ישי בר מרדכי חזק'''}}


{{סי|אִ}}ישׁ חָסִיד הָיָה / בְּלִי מָזוֹן וּמִחְיָה{{ש}}
{{סי|בְּ}}בֵיתוֹ עָסַק מִלֵּבוֹשׁ / וְאֵין בֶּגֶד לִלְבּוֹשׁ{{ש}}
{{סי|גּ}}וֹנֵן בַּחֲשׁוּבָה אִשָּׁה / וְגַם בְּבָנִים חֲמִשָּׁה{{ש}}
{{סי|דִּ}}בְּרָה לוֹ הָאִשָּׁה / יוֹתֵר אֵין לְהִתְיָאֲשָׁה{{ש}}
{{סי|הֲ}}מִבְּלִי לֶחֶם לֶאֱכוֹל / בְּעֵרֹם וּבְחֹסֶר כֹּל{{ש}}
{{סי|וְ}}תוֹרָה מָצָאתָ כִּי יָגַעְתָּ / מַה נֹּאכַל מֵעַתָּה{{ש}}
{{סי|זָ}}הִיר כְּבַר נָשׁוּק / הֲלֹא תֵצֵא לַשּׁוּק{{ש}}
{{סי|חַ}}נּוּן וְרַחוּם בִּמְרוֹמָיו / אוּלַי יִגְמְלֵנוּ בְּרַחֲמָיו{{ש}}
{{סי|ט}}וֹב לְקֹוָיו מַחֲסֶה / רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה{{ש}}
{{סי|יָ}}עַצְתְּ בְּדַעַת וּבְחָכְמָה / עֲצָתֵךְ בְּלִי לְהַסְכִּימָה{{ש}}
{{סי|כְּ}}צֵאתִי לְבשֶׁת וְלִכְלִמָּה / מִבְּלִי כְסוּת וְשַׂלְמָה{{ש}}
{{סי|לְ}}אֵין בְּיָדִי לְפוֹרְטָה / אֲפִילוּ שָׁוֶה פְרוּטָה{{ש}}
{{סי|מִ}}הֲרָה וְשָׁאֲלָה מִשְּׁכֵנִים / מַלְבּוּשִׁים נָאִים מְתֻקָּנִים{{ש}}
{{סי|נִ}}לְבַּשׁ וְהִשְׁלִיךְ יְהָבוֹ / עַל יְיָ אֲשֶׁר אֲהֵבוֹ{{ש}}
{{סי|סָ}}חוּ יְלָדָיו בְּפִלּוּלָם / אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם{{ש}}
{{סי|עָ}}בַר בַּשּׁוּק בְּשִׂבְרָתוֹ / וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לִקְרָאתוֹ{{ש}}
{{סי|פָּ}}ץ לוֹ הַמְבַשֵּׂר / בֶּאֱמֶת הַיּוֹם תִּתְעַשֵּׁר{{ש}}
{{סי|צַ}}וֵּנִי בְּכָל כְּבוֹדֶךָ / כִּי הִנְנִי עַבְדֶּךָ{{ש}}
{{סי|קְ}}רָא לְמִי בְדַעְתּוֹ / קְנוֹת עֶבֶד אֵין כְּמוֹתוֹ{{ש}}
{{סי|רָ}}חַשׁ אֵיךְ יְשַׁנֶּה דִינוֹ / עֶבֶד לִמְכּוֹר אֶת אֲדֹנוֹ{{ש}}
{{סי|שָׁ}}ת לוֹ חָכְמָתוֹ בְּקִרְבּוֹ / וְהֶחֱזִיק בּוֹ כְּמוֹ רַבּוֹ{{ש}}
{{סי|תַּ}}גָּר קְנָאוֹ בַּאֲהָבִים / בִּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף זְהוּבִים{{ש}}
{{סי|תְּ}}בָעוֹ מַה מְּלַאכְתֶּךָ / אִם בְּבִנְיַן חָכְמָתֶךָ{{ש}}
{{סי|תַּ}}כְלִית טְרַקְלִין וּפַלְטְרִין / הֲרֵי אַתָּה בֶן חוֹרִין{{ש}}
{{סי|י}}וֹם רִאשׁוֹן בְּמִפְעָלִים / פָּעַל עִם פּוֹעֲלִים{{ש}}
{{סי|שִׁ}}וַּע בַּחֲצִי הַלַּיְלָה / עֲנֵנִי נוֹרָא עֲלִילָה{{ש}}
{{סי|יָ}}זַמְתִּי וְנִמְכַּרְתִּי לְהַעֲבִידִי / לִכְבוֹדְךָ וְלֹא לִכְבוֹדִי{{ש}}
{{סי|בּ}}וֹרֵא עוֹלָם בְּקִנְיָן / הַשְׁלֵם זֶה הַבִּנְיָן{{ש}}
{{סי|רַ}}חֲמֶיךָ יִכָּמְרוּ בַּחֲנִינָתִי / כִּי לְטוֹבָה כַּוָּנָתִי{{ש}}
{{סי|מַ}}לְאֲכֵי רַחֲמִים מִמְּעוֹנָתוֹ / אָז הֵחֵלּוּ לִבְנוֹתוֹ{{ש}}
{{סי|רַ}}בּוּ בְּנֵי הַמְּלוּכָה / וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה{{ש}}
{{סי|דָּ}}ץ הַסּוֹחֵר בִּרְאוֹתוֹ / כִּי נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ{{ש}}
{{סי|כְּ}}לוּלַת מִגְדָּלִים נָאִים / לְפִי עִנְיַן הַבַּנָּאִים{{ש}}
{{סי|יִ}}זָּכֵר לְךָ עַתָּה / אֶתְמוֹל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ{{ש}}
{{סי|חָ}}פְשֵׁנִי בְּוַדַּאי וּבְבֵרוּר / כְּנַמְתָּ לְעִנְיַן שִׁחֲרוּר{{ש}}
{{סי|זֶ}}ה {{סי|קִ}}יְּמוֹ בֶאֱמֶת / וּפָרַח לוֹ אִישׁ הָאֱמֶת
===אליהו הנביא===
{{:אליהו הנביא}}

==ריבון העולמים==
רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אַב הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת, בְּסִמָּן טוֹב וּבְמַזָּל טוֹב הָחֵל עָלֵינוּ אֶת {{הור1|בשבוע שחל בו יו&quot;ט, אין אומרים|שֵשֶׁת}} יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, חֲשׂוּכִים מִכׇּל חֵטְא וָפֶשַׁע, וּמְנֻקִּים מִכׇּל עָוֺן וְאַשְׁמָה וָרֶשַׁע, וּמְדֻבָּקִים בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְחׇנֵּנוּ דֵעָה בִּינָה וְהַשְׂכֵּל מֵאִתְּךָ, וְתַשְׁמִיעֵנוּ בָהֶם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה. וְלֹא תַעֲלֶה קִנְאָתֵנוּ עַל לֵב אָדָם, וְלֹא קִנְאַת אָדָם תַּעֲלֶה עַל לִבֵּנוּ. מַלְכֵּנוּ אֱלֹהֵינוּ הָאָב הָרַחֲמָן, שִׂים בְּרָכָה וּרְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכׇל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. וְכׇל הַיּוֹעֵץ עָלֵינוּ וְעַל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל עֵצָה טוֹבָה וּמַחֲשָׁבָה טוֹבָה, אַמְּצוֹ וּבָרְכוֹ, גַּדְּלוֹ וְקַיְּמוֹ, קַיֵּם עֲצָתוֹ, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר, יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ, וְכׇל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא׃{{ממס|תהלים כ ה}} וְנֶאֱמַר: וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקׇם לָךְ, וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר׃{{ממס|איוב כב כח}} וְכׇל הַיּוֹעֵץ עָלֵינוּ וְעַל כׇּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל עֵצָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה, תּוּפַר עֲצָתוֹ, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: יְיָ הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם, הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים׃{{ממס|תהלים לג י}} וְנֶאֱמַר: עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל׃

וּפְתַח לָנוּ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ אַב הָרַחֲמִים אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת בָּזֶה הַשָּׁבוּעַ וּבְכׇל שָׁבוּעַ, שַׁעֲרֵי {{סי|א}}וֹרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|אֹ}}רֶךְ יָמִים וְשָׁנִים, שַׁעֲרֵי {{סי|אֲ}}רִיכַת אַפַּיִם, שַׁעֲרֵי {{סי|בְ}}רָכָה, שַׁעֲרֵי {{סי|בִ}}ינָה, שַׁעֲרֵי {{סי|גִ}}ילָה, שַׁעֲרֵי {{סי|גְ}}דֻלָּה, שַׁעֲרֵי {{סי|גְ}}אֻלָּה, שַׁעֲרֵי {{סי|גְ}}בוּרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|דִ}}יצָה, שַׁעֲרֵי {{סי|דֵ}}עָה, שַׁעֲרֵי {{סי|ה}}וֹד, שַׁעֲרֵי {{סי|הָ}}דָר, שַׁעֲרֵי {{סי|הַ}}צְלָחָה, שַׁעֲרֵי {{סי|הַ}}רְוָחָה, שַׁעֲרֵי {{סי|וַ}}עַד טוֹב, שַׁעֲרֵי {{סי|זְ}}רִיזוּת, שַׁעֲרֵי {{סי|זִ}}מְרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|זְ}}כֻיּוֹת, שַׁעֲרֵי {{סי|זִ}}יו, שַׁעֲרֵי {{סי|זֹ}}הַר תּוֹרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|זֹ}}הַר חׇכְמָה, שַׁעֲרֵי {{סי|זֹ}}הַר בִּינָה, שַׁעֲרֵי {{סי|זֹ}}הַר דַּעַת, שַׁעֲרֵי {{סי|חֶ}}דְוָה, שַׁעֲרֵי {{סי|חֶ}}מְלָה, שַׁעֲרֵי {{סי|חֵ}}ן וָחֶסֶד, שַׁעֲרֵי {{סי|חַ}}יִּים טוֹבִים, שַׁעֲרֵי {{סי|חָ}}כְמָה, שַׁעֲרֵי {{סי|ט}}וֹבָה, שַׁעֲרֵי {{סי|טֹ}}הַר, שַׁעֲרֵי {{סי|יְ}}שׁוּעָה, שַׁעֲרֵי {{סי|יֹ}}שֶׁר, שַׁעֲרֵי {{סי|כַ}}פָּרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|כַ}}לְכָּלָה, שַׁעֲרֵי {{סי|כָ}}בוֹד, שַׁעֲרֵי {{סי|לִ}}מּוּד, שַׁעֲרֵי {{סי|מָ}}זוֹן, שַׁעֲרֵי {{סי|מְ}}נוּחוֹת, שַׁעֲרֵי {{סי|מְ}}חִילוֹת, שַׁעֲרֵי {{סי|מַ}}דָּע, שַׁעֲרֵי {{סי|נֶ}}חָמָה, שַׁעֲרֵי {{סי|נְ}}קִיּוּת, שַׁעֲרֵי {{סי|סְ}}לִיחָה, שַׁעֲרֵי {{סי|סִ}}יַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא, שַׁעֲרֵי {{סי|עֶ}}זְרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|פְ}}דוּת, שַׁעֲרֵי {{סי|פַ}}רְנָסָה טוֹבָה, שַׁעֲרֵי {{סי|צְ}}דָקָה, שַׁעֲרֵי {{סי|צ}}ׇהֳלָה, שַׁעֲרֵי {{סי|קְ}}דֻשָּׁה, שַׁעֲרֵי {{סי|ק}}וֹמְמִיוּת, שַׁעֲרֵי {{סי|רַ}}חֲמִים, שַׁעֲרֵי {{סי|רָ}}צוֹן, שַׁעֲרֵי {{סי|רְ}}פוּאָה שְׁלֵמָה, שַׁעֲרֵי {{סי|שָׁ}}לוֹם, שַׁעֲרֵי {{סי|שִׂ}}מְחָה, שַׁעֲרֵי {{סי|שְׁ}}מוּעוֹת טוֹבוֹת, שַׁעֲרֵי {{סי|שַׁ}}לְוָה, שַׁעֲרֵי {{סי|ת}}וֹרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|תְ}}פִלָּה, שַׁעֲרֵי {{סי|תְ}}שׁוּבָה, שַׁעֲרֵי {{סי|תְ}}שׁוּעָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְיָ, מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה׃ וַיַּעְזְרֵם יְיָ וַיְפַלְּטֵם, יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם, כִּי חָסוּ בוֹ׃{{ממס|תהלים לז#לז לט|תהלים לז לט-מ}} וְנֶאֱמַר: חָשַׂף יְיָ אֶת זְרוֹעַ קׇדְשׁוֹ לְעֵינֵי כׇּל הַגּוֹיִם, וְרָאוּ כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|ישעיהו נב י}} וְנֶאֱמַר: קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ, כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְיָ צִיּוֹן׃{{ממס|ישעיהו נב ח}} וְקַיֶּם לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם, מְבַשֵּׂר טוֹב, מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה, אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ׃{{ממס|ישעיהו נב, ז|שם פסוק ז}} רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם, וְלִירוּשָׁלַיִם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן׃{{ממס|ישעיהו מא כז}} אָמֵן סֶלָה.</text>
      <sha1>2m9alvn4zx4y0zxgv7ddoj58j63n593</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3021748</id>
      <parentid>3021745</parentid>
      <timestamp>2026-06-27T21:30:11Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* במוצאי יום מנוחה */</comment>
      <origin>3021748</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="28623" sha1="38ba9p5iv8ase1i69bi8ke9zfd6grqc" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
=סדר מוצאי שבת=
==הבדלה==
הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד, כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְיָ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה: וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה:{{ממס|ישעיהו יב#יב ב|ישעיהו יב ב-ג}}{{ש}}
לַייָ הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה׃{{ממס|תהלים ג ט}}{{ש}}
יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה׃{{ממס|תהלים מו ח}}{{ש}}
יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ׃{{ממס|תהלים פד יג}}{{ש}}
יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}}{{ש}}
לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר׃{{ממס|אסתר ח טז}} כֵּן תִּהְיֶה לָּנוּ.

כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא, וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא׃{{ממס|תהלים קטז יג}}

&lt;קטע התחלה=בית הכנסת/&gt;סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי.{{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל, בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל.&lt;קטע סוף=בית הכנסת/&gt;

{{רקע אפור|
{{הור|בחול המועד סוכות}}{{ש}}בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה.
}}
==המבדיל==
{{הור|סימן: '''יצחק הקטן'''}}

הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל{{ש}}
חַטֹּאתֵינוּ הוּא יִמְחֹל{{ש}}
זַרְעֵנוּ וְכַסְפֵּנוּ יַרְבֶּה כַּחוֹל
:וְכַכּוֹכָבִים בַּלָּיְלָה.
{{סי|י}}וֹם פָּנָה כְּצֵל תֹּמֶר{{ש}}
אֶקְרָא לָאֵל עָלַי גּוֹמֵר{{ש}}
אָמַר שׁוֹמֵר
:אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה.{{ממס|ישעיהו כא יב}}
{{סי|צִ}}דְקָתְךָ כְּהַר תָּבוֹר{{ש}}
עַל חֲטָאַי עָבֹר תַּעֲבֹר{{ש}}
כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר
:וְאַשְׁמוּרָה בַּלָּיְלָה.{{ממס|תהלים צ ד}}
{{סי|חָ}}לְפָה עוֹנַת מִנְחָתִי{{ש}}
מִי יִתֵּן מְנוּחָתִי{{ש}}
יָגַעְתִּי בְאַנְחָתִי
:אַשְׂחֶה בְּכׇל לָיְלָה.{{ממס|תהלים ו ז}}
{{סי|ק}}וֹלִי בַּל יֻטַּל{{ש}}
פְּתַח לִי שַעַר הַמְנֻטָּל{{ש}}
שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל
:קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.{{ממס|שה&quot;ש ה ב}}
{{סי|הֵ}}עָתֵר נוֹרָא וְאָיוֹם{{ש}}
אֲשַׁוֵּעַ תְּנָה פִדְיוֹם{{ש}}
בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם 
:בְּאִישׁוֹן לָיְלָה.{{ממס|משלי ז ט}}
{{סי|קְ}}רָאתִיךָ יָהּ הוֹשִׁיעֵנִי{{ש}}
אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי{{ש}}
מִדַּלָּה תְּבַצְּעֵנִי 
:מִיּוֹם וְעַד לָיְלָה.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו לח יב}}
{{סי|טַ}}הֵר טִנּוּף מַעֲשַׂי{{ש}}
פֶּן יֹאמְרוּ מַכְעִיסַי{{ש}}
אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי 
:נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה.{{ממס|איוב לה י}}
{{סי|נַ}}חְנוּ בְיָדְךָ כַּחֹמֶר{{ש}}
סְלַח נָא עַל קַל וָחֹמֶר{{ש}}
יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר
:וְלַיְלָה לְלָיְלָה.{{ממס|תהלים יט ג}}

==זמירות למלוה מלכה==
===במוצאי יום מנוחה===
{{:במוצאי יום מנוחה}}

===חדש ששוני===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

חַדֵשׁ שְׂשׂוֹנִי אֵל נָא וְהָבִיא / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

{{סי|אַ}}מֵּץ וְחַזֵּק רִפְיוֹן יָדִי{{ש}}
{{סי|בָּ}}רֵךְ מְלַאכְתִּי וְכָל מַעְבָּדִי{{ש}}
{{סי|גּ}}וֹאֲלִי זְכוֹר עָנְיִי וּמְרוּדִי{{ש}}
{{סי|דְּ}}בָרְךָ הַטּוֹב הָקֵם לְעוֹדְדִי{{ש}}
:{{סי|הָ}}רֵץ וּשְׁלַח וְשַׂמַּח לְבָבִי / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
{{סי|וַ}}עֵד וְהָכֵן דֵּי סִפּוּקִי{{ש}}
{{סי|זַ}}מֵּן מְזוֹנִי וְלֶחֶם חֻקִּי{{ש}}
{{סי|חֲ}}לֵב חֵיל גּוֹיִם חִישׁ לְהָנִיקִי{{ש}}
{{סי|ט}}וּבְךָ תְּשַׂבַּע עוֹלְלִי וְיוֹנְקִי{{ש}}
:{{סי|יָ}}בֹא מְשִׁיחִי לְעִיר מוֹשָׁבִי / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
{{סי|כּ}}וֹנֵן לְעַם זוּ צֳרִי צִיר לַחֲבוֹשׁ{{ש}}
{{סי|לֶ}}חֶם לֶאֱכוֹל וּבֶגֶד לִלְבּוֹשׁ{{ש}}
{{סי|מְ}}שנְאִי יֶחֱזֶה יִרְאֶה וְיֵבוֹשׁ{{ש}}
{{סי|נְ}}וֵה הַר שֵׂעִיר בְּקָרוֹב תִּכְבּוֹשׁ{{ש}}
:{{סי|שְׂ}}שׂוֹנִי יִגְדַּל בִּרְאוֹת סְבִיבִי / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
{{סי|עַ}}מּוֹן וּמוֹאָב מְהֵרָה תְכַלֶּה{{ש}}
{{סי|פְּ}}דוּתְךָ לְעַמְּךָ בְּקָרוֹב תְּגַלֶּה{{ש}}
{{סי|צִ}}יּוֹן תְּמַלֵּא מֵעַם אֵלֶּה{{ש}}
{{סי|קִ}}רְיַת מֶלֶךְ {{סי|רָ}}ב אָז נַעֲלֶה{{ש}}
:{{סי|שַׁ}}כֵּן {{סי|תְּ}}שַׁכֵּן בְּתוֹךְ עַם צְבִי / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
===אגיל ואשמח===
{{הור|סימן: '''אלעזר'''}}

{{סי|אָ}}גִיל וְאֶשְׂמַח בִּלְבָבִי{{ש}}
בִּרְאוֹתִי כִּי מֵאוֹיְבִי{{ש}}
תָּרִיב רִיבִי{{ש}}
וּלְצִיּוֹן גוֹאֵל תָּבִיא
:אִישׁ צֶמַח תַּצְמִיחַ
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ}}
{{סי|לָ}}כֵן בָּעַמִּים יַחַד{{ש}}
תִּפּוֹל אֵימָה וָפַחַד{{ש}}
לִבָּם יִפְחָד{{ש}}
בְּעֵת יַעֲלֶה גּוֹי אֶחָד
:וְאֹרְחוֹתָיו יַצְלִיחַ
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ}}
{{סי|ע}}וֹד מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב{{ש}}
יֵעוֹר לַעֲשׂוֹת הֶרֶג רָב{{ש}}
בַּאֲרָם וַעֲרָב{{ש}}
לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה וּקְרָב
:עַל אוֹיְבָיו יַצְרִיחַ
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ}}
{{סי|זֵ}}דִים מַלְכֵי אֲדָמָה{{ש}}
יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה{{ש}}
מִשְׁמָע וְדוּמָה{{ש}}
נוּסוּ נֶגְבָּה וְיָמָּה.
:אֲשֶׁר אֶתְכֶם יַבְרִיחַ
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ}}
{{סי|רָ}}נּוּ כָּל עֹבְרֵי אֹרַח{{ש}}
כִּי הִנֵּה רַעֲנָן אֶזְרַח{{ש}}
אוֹרוֹ זָרַח{{ש}}
קָנֶה כַּפְתּוֹר וָפֶרַח
:עַל הַר צִיּוֹן יַפְרִיחַ
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ}}
===אלהים יסעדנו===
{{הור|סימן: '''אברהם'''}}

{{סי|אֱ}}לֹהִים יִסְעָדֵנוּ{{ש}}בְּרָכָה בִּמְאֹדֵנוּ{{ש}}וְזֶבֶד טוֹב יִזְבְּדֵנוּ{{ש}}בְּכָל מִשְׁלַח יָדֵינוּ
{{רפרן|אֱלֹהִים יִסְעָדֵנוּ}}
{{סי|בְּ}}יוֹם רִאשׁוֹן לִמְלָאכָה{{ש}}יְצַו אִתָּנוּ בְּרָכָה{{ש}}וְיוֹם הַשֵּׁנִי כָּכָה{{ש}}יַמְתִּיק אֶת סוֹדֵנוּ.
{{רפרן|אֱלֹהִים יִסְעָדֵנוּ}}
{{סי|רַ}}בֵּה צְבָאֵי יִשְׁעִי{{ש}}בַּשְּׁלִישִׁי וּבָרְבִיעִי{{ש}}בַּחֲמִישִׁי אַךְ לֹא בְעִי{{ש}}יִשְׁלַח אֶת פּוֹדֵנוּ.
{{רפרן|אֱלֹהִים יִסְעָדֵנוּ}}
{{סי|הָ}}כֵן טְבוֹחַ טֶבַח{{ש}}בְּיוֹם הַשִּׁשִּׁי זֶבַח{{ש}}קוֹדֶשׁ הִלּוּל וָשֶׁבַח{{ש}}עַל כָּל מַחֲמַדֵּינוּ.
{{רפרן|אֱלֹהִים יִסְעָדֵנוּ}}
{{סי|מַ}}עֲדַנִּים לְנַפְשֵׁנוּ{{ש}}נִתַּן בְּיוֹם קָדְשֵׁנוּ{{ש}}וְרַעֲנָנָה עַרְשֵׂנוּ{{ש}}וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנוּ.
{{רפרן|אֱלֹהִים יִסְעָדֵנוּ}}
===אלי חיש גואלי===
{{הור|סימן: '''נחמן'''}}

'''אֵלִי חִישׁ גּוֹאֲלִי'''{{ש}}
'''עַבְדְּךָ יַשְׂכִּילִי'''{{ש}}
'''מְבַשֵּׂר טוֹב אֵלִי'''{{ש}}
'''אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא'''

{{סי|נָ}}אווּ עַל הֶהָרִים{{ש}}
שְׁלוּחֵי יוֹצֵר הָרִים{{ש}}
וְרַגְלֵי הַמְבַשְּׂרִים{{ש}}
בֶּאֱמֹר שׁוּבִי שׁוּבִי
{{רפרן|אֵלִי חִישׁ גּוֹאֲלִי / עַבְדְּךָ יַשְׂכִּילִי / מְבַשֵּׂר טוֹב אֵלִי / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}
{{סי|חֲ}}בִי כִּמְעַט רֶגַע{{ש}}
כָּל מַחֲלָה וְכָל נֶגַע{{ש}}
אויְבַיִךְ אֶפְגַּע{{ש}}
יום נָקָם בְּלִבִּי
{{רפרן|אֵלִי חִישׁ גּוֹאֲלִי / עַבְדְּךָ יַשְׂכִּילִי / מְבַשֵּׂר טוֹב אֵלִי / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}
{{סי|מַ}}לְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ{{ש}}
יָפָה אַתְּ כֻּלָּךָ{{ש}}
וְרַעְיָתִי לְמוּלָךְ{{ש}}
גִּלְעָדִי הַתִּשְׁבִּי
{{רפרן|אֵלִי חִישׁ גּוֹאֲלִי / עַבְדְּךָ יַשְׂכִּילִי / מְבַשֵּׂר טוֹב אֵלִי / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}
{{סי|נֹ}}פֶת תִּטֹּפְנָה{{ש}}
שִׂפְתֵי בְּנֵי יוֹנָה{{ש}}
כִּי בָּא עֵת לְחֶנְנָהּ{{ש}}
צִיּוֹן נַחֲלַת צְבִי
{{רפרן|אֵלִי חִישׁ גּוֹאֲלִי / עַבְדְּךָ יַשְׂכִּילִי / מְבַשֵּׂר טוֹב אֵלִי / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}
===אדיר איום ונורא===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

{{סי|אַ}}דִּיר אָיוֹם וְנוֹרָא{{ש}}{{סי|בַּ}}צַּר לִי לְךָ אֶקְרָא
:יְיָ לִי לֹא אִירָא{{ממס|תהלים קיח ו}}
{{סי|גְּ}}דוֹר פִּרְצַת הֵיכָלִי{{ש}}{{סי|דָּ}}גוּל מַהֵר חַכְלִילִי
:יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לִי.{{ממס|תהלים ל יא}}
{{סי|הֵ}}ן אַתָּה תִקְוָתִי{{ש}}{{סי|וְ}}לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי
:אֲדֹנָי עֹז יְשׁוּעָתִי.{{ממס|תהלים קמ ח}}
{{סי|זָ}}ךְ וּנְשׂוּא כַפַּיִם{{ש}}{{סי|חֹ}}ן פּוֹרְשֵׂי כַפַּיִם
:יְיָ אֶרֶךְ אַפַּיִם.{{ממס|במדבר יד יח}}
{{סי|ט}}וּבְךָ תָּחִישׁ לְעַמֶּךָ{{ש}}{{סי|יְ}}הִי עָלֵינוּ כִּנְאוּמֶךָ
:יְיָ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ממס|ירמיהו יד ז}}
{{סי|כּ}}וֹנֵן בֵּית מְכוֹנֶךָ{{ש}}{{סי|לְ}}הַרְבִּיץ בּוֹ צֹאנֶךָ
:יְיָ בְּאוֹר פָּנֶיךָ.{{ממס|תהלים פט טז}}
{{סי|מִ}}פַּחַד לְהַצִּילִי{{ש}}{{סי|נַ}}הֲלֵנִי לְגוֹרָלִי
:אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְּקוֹלִי{{ממס|תהלים קל ב}}
{{סי|סְ}}עֹד וּסְמֹךְ לְנִמְהָרִים{{ש}}{{סי|עֲ}}זָר נָא אֶת הַנִּשְׁאָרִים
:יְיָ יוֹצֵר הָרִים{{ממס|לפני=ע&quot;פ|עמוס ד יג}}
{{סי|פְּ}}דֵה עַמְּךָ מֵעַזִּים{{ש}}{{סי|צֹ}}אנְךָ מִיַּד גּוֹזְזִים
:יְיָ עֹשֶׂה חֲזִיזִים{{ממס|זכריה י א}}
{{סי|קָ}}רֵב קֵץ נֶחָמָה{{ש}}{{סי|רַ}}חֵם אֹם לֹא רֻחָמָה
:יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה.{{ממס|שמות טו ג}}
{{סי|שְׁ}}כֹן כְּמֵאָז בְּאָהֳלֵנוּ{{ש}}{{סי|תָּ}}מִיד אֵל מְחוֹלְלֵנוּ
:יְיָ מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ{{ממס|ישעיהו לג כב}}
===אמר ה' ליעקב===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

{|
|-
| {{סי|אָ}}מַר יְיָ לְיַעֲקֹב|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב{{ממס|ישעיהו מד ב}}
|-
| {{סי|בָּ}}חַר יְיָ בְּיַעֲקֹב|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|גָּ}}אַל יְיָ אֶת יַעֲקֹב|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|דָּ}}רַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב{{ממס|במדבר כד יז}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|הַ}}בָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב{{ממס|ישעיהו כז ו}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|וְ}}יֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב{{ממס|במדבר כד יט}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|זְ}}כֹר זֹאת לְיַעֲקֹב|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|חֶ}}דְוַת יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|טֹ}}בוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב{{ממס|במדבר כד ה}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|י}}וֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב{{ממס|דברים לג י}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|כִּ}}י לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב{{ממס|במדבר כג כג}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|לֹ}}א הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב{{ממס|במדבר כג כא}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|מִ}}י מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב{{ממס|במדבר כג י}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|נִ}}שְׁבַּע יְיָ לְיַעֲקֹב|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|סְ}}לַח נָא לַעֲוֺן יַעֲקֹב{{ממס|לפני=ע&quot;פ|במדבר יד יט}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|עַ}}תָּה הָשֵׁב שְׁבוּת יַעֲקֹב{{ממס|לפני=ע&quot;פ|יחזקאל לט כה}}||{{ססס}}||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|פָּ}}דָה יְיָ אֶת יַעֲקֹב{{ממס|ירמיהו לא י}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|צַ}}וֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב{{ממס|תהלים מד ה}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|ק}}וֹל קוֹל יַעֲקֹב{{ממס|לפני=ע&quot;פ|בראשית כז כב}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|רָ}}נּוּ שִׂמְחָה לְיַעֲקֹב{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ירמיהו לא ו}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|שָׁ}}ב יְיָ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב{{ממס|נחום ב ג}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|תִּ}}תֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב{{ממס|מיכה ז כ}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|}

===איש חסיד היה===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב''', '''ישי בר מרדכי חזק'''}}


{{סי|אִ}}ישׁ חָסִיד הָיָה / בְּלִי מָזוֹן וּמִחְיָה{{ש}}
{{סי|בְּ}}בֵיתוֹ עָסַק מִלֵּבוֹשׁ / וְאֵין בֶּגֶד לִלְבּוֹשׁ{{ש}}
{{סי|גּ}}וֹנֵן בַּחֲשׁוּבָה אִשָּׁה / וְגַם בְּבָנִים חֲמִשָּׁה{{ש}}
{{סי|דִּ}}בְּרָה לוֹ הָאִשָּׁה / יוֹתֵר אֵין לְהִתְיָאֲשָׁה{{ש}}
{{סי|הֲ}}מִבְּלִי לֶחֶם לֶאֱכוֹל / בְּעֵרֹם וּבְחֹסֶר כֹּל{{ש}}
{{סי|וְ}}תוֹרָה מָצָאתָ כִּי יָגַעְתָּ / מַה נֹּאכַל מֵעַתָּה{{ש}}
{{סי|זָ}}הִיר כְּבַר נָשׁוּק / הֲלֹא תֵצֵא לַשּׁוּק{{ש}}
{{סי|חַ}}נּוּן וְרַחוּם בִּמְרוֹמָיו / אוּלַי יִגְמְלֵנוּ בְּרַחֲמָיו{{ש}}
{{סי|ט}}וֹב לְקֹוָיו מַחֲסֶה / רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה{{ש}}
{{סי|יָ}}עַצְתְּ בְּדַעַת וּבְחָכְמָה / עֲצָתֵךְ בְּלִי לְהַסְכִּימָה{{ש}}
{{סי|כְּ}}צֵאתִי לְבשֶׁת וְלִכְלִמָּה / מִבְּלִי כְסוּת וְשַׂלְמָה{{ש}}
{{סי|לְ}}אֵין בְּיָדִי לְפוֹרְטָה / אֲפִילוּ שָׁוֶה פְרוּטָה{{ש}}
{{סי|מִ}}הֲרָה וְשָׁאֲלָה מִשְּׁכֵנִים / מַלְבּוּשִׁים נָאִים מְתֻקָּנִים{{ש}}
{{סי|נִ}}לְבַּשׁ וְהִשְׁלִיךְ יְהָבוֹ / עַל יְיָ אֲשֶׁר אֲהֵבוֹ{{ש}}
{{סי|סָ}}חוּ יְלָדָיו בְּפִלּוּלָם / אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם{{ש}}
{{סי|עָ}}בַר בַּשּׁוּק בְּשִׂבְרָתוֹ / וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לִקְרָאתוֹ{{ש}}
{{סי|פָּ}}ץ לוֹ הַמְבַשֵּׂר / בֶּאֱמֶת הַיּוֹם תִּתְעַשֵּׁר{{ש}}
{{סי|צַ}}וֵּנִי בְּכָל כְּבוֹדֶךָ / כִּי הִנְנִי עַבְדֶּךָ{{ש}}
{{סי|קְ}}רָא לְמִי בְדַעְתּוֹ / קְנוֹת עֶבֶד אֵין כְּמוֹתוֹ{{ש}}
{{סי|רָ}}חַשׁ אֵיךְ יְשַׁנֶּה דִינוֹ / עֶבֶד לִמְכּוֹר אֶת אֲדֹנוֹ{{ש}}
{{סי|שָׁ}}ת לוֹ חָכְמָתוֹ בְּקִרְבּוֹ / וְהֶחֱזִיק בּוֹ כְּמוֹ רַבּוֹ{{ש}}
{{סי|תַּ}}גָּר קְנָאוֹ בַּאֲהָבִים / בִּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף זְהוּבִים{{ש}}
{{סי|תְּ}}בָעוֹ מַה מְּלַאכְתֶּךָ / אִם בְּבִנְיַן חָכְמָתֶךָ{{ש}}
{{סי|תַּ}}כְלִית טְרַקְלִין וּפַלְטְרִין / הֲרֵי אַתָּה בֶן חוֹרִין{{ש}}
{{סי|י}}וֹם רִאשׁוֹן בְּמִפְעָלִים / פָּעַל עִם פּוֹעֲלִים{{ש}}
{{סי|שִׁ}}וַּע בַּחֲצִי הַלַּיְלָה / עֲנֵנִי נוֹרָא עֲלִילָה{{ש}}
{{סי|יָ}}זַמְתִּי וְנִמְכַּרְתִּי לְהַעֲבִידִי / לִכְבוֹדְךָ וְלֹא לִכְבוֹדִי{{ש}}
{{סי|בּ}}וֹרֵא עוֹלָם בְּקִנְיָן / הַשְׁלֵם זֶה הַבִּנְיָן{{ש}}
{{סי|רַ}}חֲמֶיךָ יִכָּמְרוּ בַּחֲנִינָתִי / כִּי לְטוֹבָה כַּוָּנָתִי{{ש}}
{{סי|מַ}}לְאֲכֵי רַחֲמִים מִמְּעוֹנָתוֹ / אָז הֵחֵלּוּ לִבְנוֹתוֹ{{ש}}
{{סי|רַ}}בּוּ בְּנֵי הַמְּלוּכָה / וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה{{ש}}
{{סי|דָּ}}ץ הַסּוֹחֵר בִּרְאוֹתוֹ / כִּי נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ{{ש}}
{{סי|כְּ}}לוּלַת מִגְדָּלִים נָאִים / לְפִי עִנְיַן הַבַּנָּאִים{{ש}}
{{סי|יִ}}זָּכֵר לְךָ עַתָּה / אֶתְמוֹל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ{{ש}}
{{סי|חָ}}פְשֵׁנִי בְּוַדַּאי וּבְבֵרוּר / כְּנַמְתָּ לְעִנְיַן שִׁחֲרוּר{{ש}}
{{סי|זֶ}}ה {{סי|קִ}}יְּמוֹ בֶאֱמֶת / וּפָרַח לוֹ אִישׁ הָאֱמֶת
===אליהו הנביא===
{{:אליהו הנביא}}

==ריבון העולמים==
רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אַב הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת, בְּסִמָּן טוֹב וּבְמַזָּל טוֹב הָחֵל עָלֵינוּ אֶת {{הור1|בשבוע שחל בו יו&quot;ט, אין אומרים|שֵשֶׁת}} יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, חֲשׂוּכִים מִכׇּל חֵטְא וָפֶשַׁע, וּמְנֻקִּים מִכׇּל עָוֺן וְאַשְׁמָה וָרֶשַׁע, וּמְדֻבָּקִים בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְחׇנֵּנוּ דֵעָה בִּינָה וְהַשְׂכֵּל מֵאִתְּךָ, וְתַשְׁמִיעֵנוּ בָהֶם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה. וְלֹא תַעֲלֶה קִנְאָתֵנוּ עַל לֵב אָדָם, וְלֹא קִנְאַת אָדָם תַּעֲלֶה עַל לִבֵּנוּ. מַלְכֵּנוּ אֱלֹהֵינוּ הָאָב הָרַחֲמָן, שִׂים בְּרָכָה וּרְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכׇל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. וְכׇל הַיּוֹעֵץ עָלֵינוּ וְעַל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל עֵצָה טוֹבָה וּמַחֲשָׁבָה טוֹבָה, אַמְּצוֹ וּבָרְכוֹ, גַּדְּלוֹ וְקַיְּמוֹ, קַיֵּם עֲצָתוֹ, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר, יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ, וְכׇל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא׃{{ממס|תהלים כ ה}} וְנֶאֱמַר: וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקׇם לָךְ, וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר׃{{ממס|איוב כב כח}} וְכׇל הַיּוֹעֵץ עָלֵינוּ וְעַל כׇּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל עֵצָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה, תּוּפַר עֲצָתוֹ, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: יְיָ הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם, הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים׃{{ממס|תהלים לג י}} וְנֶאֱמַר: עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל׃

וּפְתַח לָנוּ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ אַב הָרַחֲמִים אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת בָּזֶה הַשָּׁבוּעַ וּבְכׇל שָׁבוּעַ, שַׁעֲרֵי {{סי|א}}וֹרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|אֹ}}רֶךְ יָמִים וְשָׁנִים, שַׁעֲרֵי {{סי|אֲ}}רִיכַת אַפַּיִם, שַׁעֲרֵי {{סי|בְ}}רָכָה, שַׁעֲרֵי {{סי|בִ}}ינָה, שַׁעֲרֵי {{סי|גִ}}ילָה, שַׁעֲרֵי {{סי|גְ}}דֻלָּה, שַׁעֲרֵי {{סי|גְ}}אֻלָּה, שַׁעֲרֵי {{סי|גְ}}בוּרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|דִ}}יצָה, שַׁעֲרֵי {{סי|דֵ}}עָה, שַׁעֲרֵי {{סי|ה}}וֹד, שַׁעֲרֵי {{סי|הָ}}דָר, שַׁעֲרֵי {{סי|הַ}}צְלָחָה, שַׁעֲרֵי {{סי|הַ}}רְוָחָה, שַׁעֲרֵי {{סי|וַ}}עַד טוֹב, שַׁעֲרֵי {{סי|זְ}}רִיזוּת, שַׁעֲרֵי {{סי|זִ}}מְרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|זְ}}כֻיּוֹת, שַׁעֲרֵי {{סי|זִ}}יו, שַׁעֲרֵי {{סי|זֹ}}הַר תּוֹרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|זֹ}}הַר חׇכְמָה, שַׁעֲרֵי {{סי|זֹ}}הַר בִּינָה, שַׁעֲרֵי {{סי|זֹ}}הַר דַּעַת, שַׁעֲרֵי {{סי|חֶ}}דְוָה, שַׁעֲרֵי {{סי|חֶ}}מְלָה, שַׁעֲרֵי {{סי|חֵ}}ן וָחֶסֶד, שַׁעֲרֵי {{סי|חַ}}יִּים טוֹבִים, שַׁעֲרֵי {{סי|חָ}}כְמָה, שַׁעֲרֵי {{סי|ט}}וֹבָה, שַׁעֲרֵי {{סי|טֹ}}הַר, שַׁעֲרֵי {{סי|יְ}}שׁוּעָה, שַׁעֲרֵי {{סי|יֹ}}שֶׁר, שַׁעֲרֵי {{סי|כַ}}פָּרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|כַ}}לְכָּלָה, שַׁעֲרֵי {{סי|כָ}}בוֹד, שַׁעֲרֵי {{סי|לִ}}מּוּד, שַׁעֲרֵי {{סי|מָ}}זוֹן, שַׁעֲרֵי {{סי|מְ}}נוּחוֹת, שַׁעֲרֵי {{סי|מְ}}חִילוֹת, שַׁעֲרֵי {{סי|מַ}}דָּע, שַׁעֲרֵי {{סי|נֶ}}חָמָה, שַׁעֲרֵי {{סי|נְ}}קִיּוּת, שַׁעֲרֵי {{סי|סְ}}לִיחָה, שַׁעֲרֵי {{סי|סִ}}יַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא, שַׁעֲרֵי {{סי|עֶ}}זְרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|פְ}}דוּת, שַׁעֲרֵי {{סי|פַ}}רְנָסָה טוֹבָה, שַׁעֲרֵי {{סי|צְ}}דָקָה, שַׁעֲרֵי {{סי|צ}}ׇהֳלָה, שַׁעֲרֵי {{סי|קְ}}דֻשָּׁה, שַׁעֲרֵי {{סי|ק}}וֹמְמִיוּת, שַׁעֲרֵי {{סי|רַ}}חֲמִים, שַׁעֲרֵי {{סי|רָ}}צוֹן, שַׁעֲרֵי {{סי|רְ}}פוּאָה שְׁלֵמָה, שַׁעֲרֵי {{סי|שָׁ}}לוֹם, שַׁעֲרֵי {{סי|שִׂ}}מְחָה, שַׁעֲרֵי {{סי|שְׁ}}מוּעוֹת טוֹבוֹת, שַׁעֲרֵי {{סי|שַׁ}}לְוָה, שַׁעֲרֵי {{סי|ת}}וֹרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|תְ}}פִלָּה, שַׁעֲרֵי {{סי|תְ}}שׁוּבָה, שַׁעֲרֵי {{סי|תְ}}שׁוּעָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְיָ, מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה׃ וַיַּעְזְרֵם יְיָ וַיְפַלְּטֵם, יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם, כִּי חָסוּ בוֹ׃{{ממס|תהלים לז#לז לט|תהלים לז לט-מ}} וְנֶאֱמַר: חָשַׂף יְיָ אֶת זְרוֹעַ קׇדְשׁוֹ לְעֵינֵי כׇּל הַגּוֹיִם, וְרָאוּ כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|ישעיהו נב י}} וְנֶאֱמַר: קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ, כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְיָ צִיּוֹן׃{{ממס|ישעיהו נב ח}} וְקַיֶּם לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם, מְבַשֵּׂר טוֹב, מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה, אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ׃{{ממס|ישעיהו נב, ז|שם פסוק ז}} רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם, וְלִירוּשָׁלַיִם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן׃{{ממס|ישעיהו מא כז}} אָמֵן סֶלָה.</text>
      <sha1>38ba9p5iv8ase1i69bi8ke9zfd6grqc</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3021760</id>
      <parentid>3021748</parentid>
      <timestamp>2026-06-27T22:01:12Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* אדיר איום ונורא */</comment>
      <origin>3021760</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="26513" sha1="da9sdnrvvu24fpge8vfbq448tjubdut" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
=סדר מוצאי שבת=
==הבדלה==
הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד, כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְיָ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה: וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה:{{ממס|ישעיהו יב#יב ב|ישעיהו יב ב-ג}}{{ש}}
לַייָ הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה׃{{ממס|תהלים ג ט}}{{ש}}
יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה׃{{ממס|תהלים מו ח}}{{ש}}
יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ׃{{ממס|תהלים פד יג}}{{ש}}
יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ׃{{ממס|תהלים כ י}}{{ש}}
לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר׃{{ממס|אסתר ח טז}} כֵּן תִּהְיֶה לָּנוּ.

כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא, וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא׃{{ממס|תהלים קטז יג}}

&lt;קטע התחלה=בית הכנסת/&gt;סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי.{{ש}}
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל, בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל.&lt;קטע סוף=בית הכנסת/&gt;

{{רקע אפור|
{{הור|בחול המועד סוכות}}{{ש}}בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה.
}}
==המבדיל==
{{הור|סימן: '''יצחק הקטן'''}}

הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל{{ש}}
חַטֹּאתֵינוּ הוּא יִמְחֹל{{ש}}
זַרְעֵנוּ וְכַסְפֵּנוּ יַרְבֶּה כַּחוֹל
:וְכַכּוֹכָבִים בַּלָּיְלָה.
{{סי|י}}וֹם פָּנָה כְּצֵל תֹּמֶר{{ש}}
אֶקְרָא לָאֵל עָלַי גּוֹמֵר{{ש}}
אָמַר שׁוֹמֵר
:אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה.{{ממס|ישעיהו כא יב}}
{{סי|צִ}}דְקָתְךָ כְּהַר תָּבוֹר{{ש}}
עַל חֲטָאַי עָבֹר תַּעֲבֹר{{ש}}
כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר
:וְאַשְׁמוּרָה בַּלָּיְלָה.{{ממס|תהלים צ ד}}
{{סי|חָ}}לְפָה עוֹנַת מִנְחָתִי{{ש}}
מִי יִתֵּן מְנוּחָתִי{{ש}}
יָגַעְתִּי בְאַנְחָתִי
:אַשְׂחֶה בְּכׇל לָיְלָה.{{ממס|תהלים ו ז}}
{{סי|ק}}וֹלִי בַּל יֻטַּל{{ש}}
פְּתַח לִי שַעַר הַמְנֻטָּל{{ש}}
שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל
:קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.{{ממס|שה&quot;ש ה ב}}
{{סי|הֵ}}עָתֵר נוֹרָא וְאָיוֹם{{ש}}
אֲשַׁוֵּעַ תְּנָה פִדְיוֹם{{ש}}
בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם 
:בְּאִישׁוֹן לָיְלָה.{{ממס|משלי ז ט}}
{{סי|קְ}}רָאתִיךָ יָהּ הוֹשִׁיעֵנִי{{ש}}
אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי{{ש}}
מִדַּלָּה תְּבַצְּעֵנִי 
:מִיּוֹם וְעַד לָיְלָה.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו לח יב}}
{{סי|טַ}}הֵר טִנּוּף מַעֲשַׂי{{ש}}
פֶּן יֹאמְרוּ מַכְעִיסַי{{ש}}
אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי 
:נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה.{{ממס|איוב לה י}}
{{סי|נַ}}חְנוּ בְיָדְךָ כַּחֹמֶר{{ש}}
סְלַח נָא עַל קַל וָחֹמֶר{{ש}}
יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר
:וְלַיְלָה לְלָיְלָה.{{ממס|תהלים יט ג}}

==זמירות למלוה מלכה==
===במוצאי יום מנוחה===
{{:במוצאי יום מנוחה}}

===חדש ששוני===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

חַדֵשׁ שְׂשׂוֹנִי אֵל נָא וְהָבִיא / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

{{סי|אַ}}מֵּץ וְחַזֵּק רִפְיוֹן יָדִי{{ש}}
{{סי|בָּ}}רֵךְ מְלַאכְתִּי וְכָל מַעְבָּדִי{{ש}}
{{סי|גּ}}וֹאֲלִי זְכוֹר עָנְיִי וּמְרוּדִי{{ש}}
{{סי|דְּ}}בָרְךָ הַטּוֹב הָקֵם לְעוֹדְדִי{{ש}}
:{{סי|הָ}}רֵץ וּשְׁלַח וְשַׂמַּח לְבָבִי / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
{{סי|וַ}}עֵד וְהָכֵן דֵּי סִפּוּקִי{{ש}}
{{סי|זַ}}מֵּן מְזוֹנִי וְלֶחֶם חֻקִּי{{ש}}
{{סי|חֲ}}לֵב חֵיל גּוֹיִם חִישׁ לְהָנִיקִי{{ש}}
{{סי|ט}}וּבְךָ תְּשַׂבַּע עוֹלְלִי וְיוֹנְקִי{{ש}}
:{{סי|יָ}}בֹא מְשִׁיחִי לְעִיר מוֹשָׁבִי / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
{{סי|כּ}}וֹנֵן לְעַם זוּ צֳרִי צִיר לַחֲבוֹשׁ{{ש}}
{{סי|לֶ}}חֶם לֶאֱכוֹל וּבֶגֶד לִלְבּוֹשׁ{{ש}}
{{סי|מְ}}שנְאִי יֶחֱזֶה יִרְאֶה וְיֵבוֹשׁ{{ש}}
{{סי|נְ}}וֵה הַר שֵׂעִיר בְּקָרוֹב תִּכְבּוֹשׁ{{ש}}
:{{סי|שְׂ}}שׂוֹנִי יִגְדַּל בִּרְאוֹת סְבִיבִי / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
{{סי|עַ}}מּוֹן וּמוֹאָב מְהֵרָה תְכַלֶּה{{ש}}
{{סי|פְּ}}דוּתְךָ לְעַמְּךָ בְּקָרוֹב תְּגַלֶּה{{ש}}
{{סי|צִ}}יּוֹן תְּמַלֵּא מֵעַם אֵלֶּה{{ש}}
{{סי|קִ}}רְיַת מֶלֶךְ {{סי|רָ}}ב אָז נַעֲלֶה{{ש}}
:{{סי|שַׁ}}כֵּן {{סי|תְּ}}שַׁכֵּן בְּתוֹךְ עַם צְבִי / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
===אגיל ואשמח===
{{הור|סימן: '''אלעזר'''}}

{{סי|אָ}}גִיל וְאֶשְׂמַח בִּלְבָבִי{{ש}}
בִּרְאוֹתִי כִּי מֵאוֹיְבִי{{ש}}
תָּרִיב רִיבִי{{ש}}
וּלְצִיּוֹן גוֹאֵל תָּבִיא
:אִישׁ צֶמַח תַּצְמִיחַ
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ}}
{{סי|לָ}}כֵן בָּעַמִּים יַחַד{{ש}}
תִּפּוֹל אֵימָה וָפַחַד{{ש}}
לִבָּם יִפְחָד{{ש}}
בְּעֵת יַעֲלֶה גּוֹי אֶחָד
:וְאֹרְחוֹתָיו יַצְלִיחַ
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ}}
{{סי|ע}}וֹד מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב{{ש}}
יֵעוֹר לַעֲשׂוֹת הֶרֶג רָב{{ש}}
בַּאֲרָם וַעֲרָב{{ש}}
לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה וּקְרָב
:עַל אוֹיְבָיו יַצְרִיחַ
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ}}
{{סי|זֵ}}דִים מַלְכֵי אֲדָמָה{{ש}}
יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה{{ש}}
מִשְׁמָע וְדוּמָה{{ש}}
נוּסוּ נֶגְבָּה וְיָמָּה.
:אֲשֶׁר אֶתְכֶם יַבְרִיחַ
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ}}
{{סי|רָ}}נּוּ כָּל עֹבְרֵי אֹרַח{{ש}}
כִּי הִנֵּה רַעֲנָן אֶזְרַח{{ש}}
אוֹרוֹ זָרַח{{ש}}
קָנֶה כַּפְתּוֹר וָפֶרַח
:עַל הַר צִיּוֹן יַפְרִיחַ
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ}}
===אלהים יסעדנו===
{{הור|סימן: '''אברהם'''}}

{{סי|אֱ}}לֹהִים יִסְעָדֵנוּ{{ש}}בְּרָכָה בִּמְאֹדֵנוּ{{ש}}וְזֶבֶד טוֹב יִזְבְּדֵנוּ{{ש}}בְּכָל מִשְׁלַח יָדֵינוּ
{{רפרן|אֱלֹהִים יִסְעָדֵנוּ}}
{{סי|בְּ}}יוֹם רִאשׁוֹן לִמְלָאכָה{{ש}}יְצַו אִתָּנוּ בְּרָכָה{{ש}}וְיוֹם הַשֵּׁנִי כָּכָה{{ש}}יַמְתִּיק אֶת סוֹדֵנוּ.
{{רפרן|אֱלֹהִים יִסְעָדֵנוּ}}
{{סי|רַ}}בֵּה צְבָאֵי יִשְׁעִי{{ש}}בַּשְּׁלִישִׁי וּבָרְבִיעִי{{ש}}בַּחֲמִישִׁי אַךְ לֹא בְעִי{{ש}}יִשְׁלַח אֶת פּוֹדֵנוּ.
{{רפרן|אֱלֹהִים יִסְעָדֵנוּ}}
{{סי|הָ}}כֵן טְבוֹחַ טֶבַח{{ש}}בְּיוֹם הַשִּׁשִּׁי זֶבַח{{ש}}קוֹדֶשׁ הִלּוּל וָשֶׁבַח{{ש}}עַל כָּל מַחֲמַדֵּינוּ.
{{רפרן|אֱלֹהִים יִסְעָדֵנוּ}}
{{סי|מַ}}עֲדַנִּים לְנַפְשֵׁנוּ{{ש}}נִתַּן בְּיוֹם קָדְשֵׁנוּ{{ש}}וְרַעֲנָנָה עַרְשֵׂנוּ{{ש}}וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנוּ.
{{רפרן|אֱלֹהִים יִסְעָדֵנוּ}}
===אלי חיש גואלי===
{{הור|סימן: '''נחמן'''}}

'''אֵלִי חִישׁ גּוֹאֲלִי'''{{ש}}
'''עַבְדְּךָ יַשְׂכִּילִי'''{{ש}}
'''מְבַשֵּׂר טוֹב אֵלִי'''{{ש}}
'''אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא'''

{{סי|נָ}}אווּ עַל הֶהָרִים{{ש}}
שְׁלוּחֵי יוֹצֵר הָרִים{{ש}}
וְרַגְלֵי הַמְבַשְּׂרִים{{ש}}
בֶּאֱמֹר שׁוּבִי שׁוּבִי
{{רפרן|אֵלִי חִישׁ גּוֹאֲלִי / עַבְדְּךָ יַשְׂכִּילִי / מְבַשֵּׂר טוֹב אֵלִי / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}
{{סי|חֲ}}בִי כִּמְעַט רֶגַע{{ש}}
כָּל מַחֲלָה וְכָל נֶגַע{{ש}}
אויְבַיִךְ אֶפְגַּע{{ש}}
יום נָקָם בְּלִבִּי
{{רפרן|אֵלִי חִישׁ גּוֹאֲלִי / עַבְדְּךָ יַשְׂכִּילִי / מְבַשֵּׂר טוֹב אֵלִי / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}
{{סי|מַ}}לְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ{{ש}}
יָפָה אַתְּ כֻּלָּךָ{{ש}}
וְרַעְיָתִי לְמוּלָךְ{{ש}}
גִּלְעָדִי הַתִּשְׁבִּי
{{רפרן|אֵלִי חִישׁ גּוֹאֲלִי / עַבְדְּךָ יַשְׂכִּילִי / מְבַשֵּׂר טוֹב אֵלִי / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}
{{סי|נֹ}}פֶת תִּטֹּפְנָה{{ש}}
שִׂפְתֵי בְּנֵי יוֹנָה{{ש}}
כִּי בָּא עֵת לְחֶנְנָהּ{{ש}}
צִיּוֹן נַחֲלַת צְבִי
{{רפרן|אֵלִי חִישׁ גּוֹאֲלִי / עַבְדְּךָ יַשְׂכִּילִי / מְבַשֵּׂר טוֹב אֵלִי / אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}
===אדיר איום ונורא===
{{:אדיר איום ונורא}}

===אמר ה' ליעקב===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

{|
|-
| {{סי|אָ}}מַר יְיָ לְיַעֲקֹב|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב{{ממס|ישעיהו מד ב}}
|-
| {{סי|בָּ}}חַר יְיָ בְּיַעֲקֹב|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|גָּ}}אַל יְיָ אֶת יַעֲקֹב|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|דָּ}}רַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב{{ממס|במדבר כד יז}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|הַ}}בָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב{{ממס|ישעיהו כז ו}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|וְ}}יֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב{{ממס|במדבר כד יט}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|זְ}}כֹר זֹאת לְיַעֲקֹב|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|חֶ}}דְוַת יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|טֹ}}בוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב{{ממס|במדבר כד ה}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|י}}וֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב{{ממס|דברים לג י}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|כִּ}}י לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב{{ממס|במדבר כג כג}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|לֹ}}א הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב{{ממס|במדבר כג כא}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|מִ}}י מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב{{ממס|במדבר כג י}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|נִ}}שְׁבַּע יְיָ לְיַעֲקֹב|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|סְ}}לַח נָא לַעֲוֺן יַעֲקֹב{{ממס|לפני=ע&quot;פ|במדבר יד יט}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|עַ}}תָּה הָשֵׁב שְׁבוּת יַעֲקֹב{{ממס|לפני=ע&quot;פ|יחזקאל לט כה}}||{{ססס}}||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|פָּ}}דָה יְיָ אֶת יַעֲקֹב{{ממס|ירמיהו לא י}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|צַ}}וֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב{{ממס|תהלים מד ה}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|ק}}וֹל קוֹל יַעֲקֹב{{ממס|לפני=ע&quot;פ|בראשית כז כב}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|רָ}}נּוּ שִׂמְחָה לְיַעֲקֹב{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ירמיהו לא ו}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|שָׁ}}ב יְיָ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב{{ממס|נחום ב ג}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|-
| {{סי|תִּ}}תֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב{{ממס|מיכה ז כ}}|| ||אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
|}

===איש חסיד היה===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב''', '''ישי בר מרדכי חזק'''}}


{{סי|אִ}}ישׁ חָסִיד הָיָה / בְּלִי מָזוֹן וּמִחְיָה{{ש}}
{{סי|בְּ}}בֵיתוֹ עָסַק מִלֵּבוֹשׁ / וְאֵין בֶּגֶד לִלְבּוֹשׁ{{ש}}
{{סי|גּ}}וֹנֵן בַּחֲשׁוּבָה אִשָּׁה / וְגַם בְּבָנִים חֲמִשָּׁה{{ש}}
{{סי|דִּ}}בְּרָה לוֹ הָאִשָּׁה / יוֹתֵר אֵין לְהִתְיָאֲשָׁה{{ש}}
{{סי|הֲ}}מִבְּלִי לֶחֶם לֶאֱכוֹל / בְּעֵרֹם וּבְחֹסֶר כֹּל{{ש}}
{{סי|וְ}}תוֹרָה מָצָאתָ כִּי יָגַעְתָּ / מַה נֹּאכַל מֵעַתָּה{{ש}}
{{סי|זָ}}הִיר כְּבַר נָשׁוּק / הֲלֹא תֵצֵא לַשּׁוּק{{ש}}
{{סי|חַ}}נּוּן וְרַחוּם בִּמְרוֹמָיו / אוּלַי יִגְמְלֵנוּ בְּרַחֲמָיו{{ש}}
{{סי|ט}}וֹב לְקֹוָיו מַחֲסֶה / רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה{{ש}}
{{סי|יָ}}עַצְתְּ בְּדַעַת וּבְחָכְמָה / עֲצָתֵךְ בְּלִי לְהַסְכִּימָה{{ש}}
{{סי|כְּ}}צֵאתִי לְבשֶׁת וְלִכְלִמָּה / מִבְּלִי כְסוּת וְשַׂלְמָה{{ש}}
{{סי|לְ}}אֵין בְּיָדִי לְפוֹרְטָה / אֲפִילוּ שָׁוֶה פְרוּטָה{{ש}}
{{סי|מִ}}הֲרָה וְשָׁאֲלָה מִשְּׁכֵנִים / מַלְבּוּשִׁים נָאִים מְתֻקָּנִים{{ש}}
{{סי|נִ}}לְבַּשׁ וְהִשְׁלִיךְ יְהָבוֹ / עַל יְיָ אֲשֶׁר אֲהֵבוֹ{{ש}}
{{סי|סָ}}חוּ יְלָדָיו בְּפִלּוּלָם / אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם{{ש}}
{{סי|עָ}}בַר בַּשּׁוּק בְּשִׂבְרָתוֹ / וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לִקְרָאתוֹ{{ש}}
{{סי|פָּ}}ץ לוֹ הַמְבַשֵּׂר / בֶּאֱמֶת הַיּוֹם תִּתְעַשֵּׁר{{ש}}
{{סי|צַ}}וֵּנִי בְּכָל כְּבוֹדֶךָ / כִּי הִנְנִי עַבְדֶּךָ{{ש}}
{{סי|קְ}}רָא לְמִי בְדַעְתּוֹ / קְנוֹת עֶבֶד אֵין כְּמוֹתוֹ{{ש}}
{{סי|רָ}}חַשׁ אֵיךְ יְשַׁנֶּה דִינוֹ / עֶבֶד לִמְכּוֹר אֶת אֲדֹנוֹ{{ש}}
{{סי|שָׁ}}ת לוֹ חָכְמָתוֹ בְּקִרְבּוֹ / וְהֶחֱזִיק בּוֹ כְּמוֹ רַבּוֹ{{ש}}
{{סי|תַּ}}גָּר קְנָאוֹ בַּאֲהָבִים / בִּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף זְהוּבִים{{ש}}
{{סי|תְּ}}בָעוֹ מַה מְּלַאכְתֶּךָ / אִם בְּבִנְיַן חָכְמָתֶךָ{{ש}}
{{סי|תַּ}}כְלִית טְרַקְלִין וּפַלְטְרִין / הֲרֵי אַתָּה בֶן חוֹרִין{{ש}}
{{סי|י}}וֹם רִאשׁוֹן בְּמִפְעָלִים / פָּעַל עִם פּוֹעֲלִים{{ש}}
{{סי|שִׁ}}וַּע בַּחֲצִי הַלַּיְלָה / עֲנֵנִי נוֹרָא עֲלִילָה{{ש}}
{{סי|יָ}}זַמְתִּי וְנִמְכַּרְתִּי לְהַעֲבִידִי / לִכְבוֹדְךָ וְלֹא לִכְבוֹדִי{{ש}}
{{סי|בּ}}וֹרֵא עוֹלָם בְּקִנְיָן / הַשְׁלֵם זֶה הַבִּנְיָן{{ש}}
{{סי|רַ}}חֲמֶיךָ יִכָּמְרוּ בַּחֲנִינָתִי / כִּי לְטוֹבָה כַּוָּנָתִי{{ש}}
{{סי|מַ}}לְאֲכֵי רַחֲמִים מִמְּעוֹנָתוֹ / אָז הֵחֵלּוּ לִבְנוֹתוֹ{{ש}}
{{סי|רַ}}בּוּ בְּנֵי הַמְּלוּכָה / וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה{{ש}}
{{סי|דָּ}}ץ הַסּוֹחֵר בִּרְאוֹתוֹ / כִּי נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ{{ש}}
{{סי|כְּ}}לוּלַת מִגְדָּלִים נָאִים / לְפִי עִנְיַן הַבַּנָּאִים{{ש}}
{{סי|יִ}}זָּכֵר לְךָ עַתָּה / אֶתְמוֹל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ{{ש}}
{{סי|חָ}}פְשֵׁנִי בְּוַדַּאי וּבְבֵרוּר / כְּנַמְתָּ לְעִנְיַן שִׁחֲרוּר{{ש}}
{{סי|זֶ}}ה {{סי|קִ}}יְּמוֹ בֶאֱמֶת / וּפָרַח לוֹ אִישׁ הָאֱמֶת
===אליהו הנביא===
{{:אליהו הנביא}}

==ריבון העולמים==
רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אַב הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת, בְּסִמָּן טוֹב וּבְמַזָּל טוֹב הָחֵל עָלֵינוּ אֶת {{הור1|בשבוע שחל בו יו&quot;ט, אין אומרים|שֵשֶׁת}} יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, חֲשׂוּכִים מִכׇּל חֵטְא וָפֶשַׁע, וּמְנֻקִּים מִכׇּל עָוֺן וְאַשְׁמָה וָרֶשַׁע, וּמְדֻבָּקִים בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְחׇנֵּנוּ דֵעָה בִּינָה וְהַשְׂכֵּל מֵאִתְּךָ, וְתַשְׁמִיעֵנוּ בָהֶם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה. וְלֹא תַעֲלֶה קִנְאָתֵנוּ עַל לֵב אָדָם, וְלֹא קִנְאַת אָדָם תַּעֲלֶה עַל לִבֵּנוּ. מַלְכֵּנוּ אֱלֹהֵינוּ הָאָב הָרַחֲמָן, שִׂים בְּרָכָה וּרְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכׇל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. וְכׇל הַיּוֹעֵץ עָלֵינוּ וְעַל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל עֵצָה טוֹבָה וּמַחֲשָׁבָה טוֹבָה, אַמְּצוֹ וּבָרְכוֹ, גַּדְּלוֹ וְקַיְּמוֹ, קַיֵּם עֲצָתוֹ, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר, יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ, וְכׇל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא׃{{ממס|תהלים כ ה}} וְנֶאֱמַר: וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקׇם לָךְ, וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר׃{{ממס|איוב כב כח}} וְכׇל הַיּוֹעֵץ עָלֵינוּ וְעַל כׇּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל עֵצָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה, תּוּפַר עֲצָתוֹ, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: יְיָ הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם, הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים׃{{ממס|תהלים לג י}} וְנֶאֱמַר: עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל׃

וּפְתַח לָנוּ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ אַב הָרַחֲמִים אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת בָּזֶה הַשָּׁבוּעַ וּבְכׇל שָׁבוּעַ, שַׁעֲרֵי {{סי|א}}וֹרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|אֹ}}רֶךְ יָמִים וְשָׁנִים, שַׁעֲרֵי {{סי|אֲ}}רִיכַת אַפַּיִם, שַׁעֲרֵי {{סי|בְ}}רָכָה, שַׁעֲרֵי {{סי|בִ}}ינָה, שַׁעֲרֵי {{סי|גִ}}ילָה, שַׁעֲרֵי {{סי|גְ}}דֻלָּה, שַׁעֲרֵי {{סי|גְ}}אֻלָּה, שַׁעֲרֵי {{סי|גְ}}בוּרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|דִ}}יצָה, שַׁעֲרֵי {{סי|דֵ}}עָה, שַׁעֲרֵי {{סי|ה}}וֹד, שַׁעֲרֵי {{סי|הָ}}דָר, שַׁעֲרֵי {{סי|הַ}}צְלָחָה, שַׁעֲרֵי {{סי|הַ}}רְוָחָה, שַׁעֲרֵי {{סי|וַ}}עַד טוֹב, שַׁעֲרֵי {{סי|זְ}}רִיזוּת, שַׁעֲרֵי {{סי|זִ}}מְרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|זְ}}כֻיּוֹת, שַׁעֲרֵי {{סי|זִ}}יו, שַׁעֲרֵי {{סי|זֹ}}הַר תּוֹרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|זֹ}}הַר חׇכְמָה, שַׁעֲרֵי {{סי|זֹ}}הַר בִּינָה, שַׁעֲרֵי {{סי|זֹ}}הַר דַּעַת, שַׁעֲרֵי {{סי|חֶ}}דְוָה, שַׁעֲרֵי {{סי|חֶ}}מְלָה, שַׁעֲרֵי {{סי|חֵ}}ן וָחֶסֶד, שַׁעֲרֵי {{סי|חַ}}יִּים טוֹבִים, שַׁעֲרֵי {{סי|חָ}}כְמָה, שַׁעֲרֵי {{סי|ט}}וֹבָה, שַׁעֲרֵי {{סי|טֹ}}הַר, שַׁעֲרֵי {{סי|יְ}}שׁוּעָה, שַׁעֲרֵי {{סי|יֹ}}שֶׁר, שַׁעֲרֵי {{סי|כַ}}פָּרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|כַ}}לְכָּלָה, שַׁעֲרֵי {{סי|כָ}}בוֹד, שַׁעֲרֵי {{סי|לִ}}מּוּד, שַׁעֲרֵי {{סי|מָ}}זוֹן, שַׁעֲרֵי {{סי|מְ}}נוּחוֹת, שַׁעֲרֵי {{סי|מְ}}חִילוֹת, שַׁעֲרֵי {{סי|מַ}}דָּע, שַׁעֲרֵי {{סי|נֶ}}חָמָה, שַׁעֲרֵי {{סי|נְ}}קִיּוּת, שַׁעֲרֵי {{סי|סְ}}לִיחָה, שַׁעֲרֵי {{סי|סִ}}יַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא, שַׁעֲרֵי {{סי|עֶ}}זְרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|פְ}}דוּת, שַׁעֲרֵי {{סי|פַ}}רְנָסָה טוֹבָה, שַׁעֲרֵי {{סי|צְ}}דָקָה, שַׁעֲרֵי {{סי|צ}}ׇהֳלָה, שַׁעֲרֵי {{סי|קְ}}דֻשָּׁה, שַׁעֲרֵי {{סי|ק}}וֹמְמִיוּת, שַׁעֲרֵי {{סי|רַ}}חֲמִים, שַׁעֲרֵי {{סי|רָ}}צוֹן, שַׁעֲרֵי {{סי|רְ}}פוּאָה שְׁלֵמָה, שַׁעֲרֵי {{סי|שָׁ}}לוֹם, שַׁעֲרֵי {{סי|שִׂ}}מְחָה, שַׁעֲרֵי {{סי|שְׁ}}מוּעוֹת טוֹבוֹת, שַׁעֲרֵי {{סי|שַׁ}}לְוָה, שַׁעֲרֵי {{סי|ת}}וֹרָה, שַׁעֲרֵי {{סי|תְ}}פִלָּה, שַׁעֲרֵי {{סי|תְ}}שׁוּבָה, שַׁעֲרֵי {{סי|תְ}}שׁוּעָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְיָ, מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה׃ וַיַּעְזְרֵם יְיָ וַיְפַלְּטֵם, יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם, כִּי חָסוּ בוֹ׃{{ממס|תהלים לז#לז לט|תהלים לז לט-מ}} וְנֶאֱמַר: חָשַׂף יְיָ אֶת זְרוֹעַ קׇדְשׁוֹ לְעֵינֵי כׇּל הַגּוֹיִם, וְרָאוּ כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ׃{{ממס|ישעיהו נב י}} וְנֶאֱמַר: קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ, כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְיָ צִיּוֹן׃{{ממס|ישעיהו נב ח}} וְקַיֶּם לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם, מְבַשֵּׂר טוֹב, מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה, אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ׃{{ממס|ישעיהו נב, ז|שם פסוק ז}} רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם, וְלִירוּשָׁלַיִם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן׃{{ממס|ישעיהו מא כז}} אָמֵן סֶלָה.</text>
      <sha1>da9sdnrvvu24fpge8vfbq448tjubdut</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תרומת הדשן/א/קעח</title>
    <ns>0</ns>
    <id>318224</id>
    <revision>
      <id>3021765</id>
      <parentid>676580</parentid>
      <timestamp>2026-06-28T07:29:30Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-37279-88</username>
        <id>45885</id>
      </contributor>
      <comment>/* שאלה קעח */</comment>
      <origin>3021765</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7254" sha1="0u14u3pj6tdsdqy5quui93qvjjrypxh" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|תרומת הדשן|א|קעז|קעח|קעט|}}
{{המרת או.סי.אר}}
==שאלה קעח==
הדוב שקפץ על השור של ישראל וראו בני אדם ורמו ביה קלא וחזר וקפץ עליו ואף בשעה שרבץ עליו לא שמע כלל שצעק לא השור ולא הדוב כלום ואין ידוע אם דרך שחוק קפץ עליו כי היה לו תרבות קצת עם בני אדם כי היו רגילים לשחוק בו מרחוק כשהיה קשור בשלשלאות או שמא היתה דעתו לדרוס ואם עשה ודרס מותר השור לשוחטו לאכילה או אם מותר לכל הפחות למוכרו לנכרים חי או לאו:

תשובה יראה דלכתחילה צריכין לבאר הלכות הדריסה במיני החיות ואח&quot;כ נבאר שאילתינו רב אלפס והרמב&quot;ם פסקו דאין דריסה בבהמה גסה אלא לארי בלבד וגם בהגה&quot;ה במיימון וגם ר&quot;י פסק כן ובספר התרומה פסק דיש דריסה לזאב אפילו בבהמה גסה ובסמ&quot;ג כתב דברי כולן ולא הכריע ע&quot;כ ובאשירי מסיק כרב אלפס והרמב&quot;ם וכתב עוד דאין דריסה לחיה שהיא מן הזאב ולמעלה רק הארי והזאב בלבד והדוב אע&quot;פ שהוא שכול מ&quot;מ אינו דורס וגם אין לו צפרנים לדרוס וגם הנמר אע&quot;פ שהוא עז טמא אינו דורס ובא&quot;ז כתב להפך כל חיה שהיא מן הזאב ולמעלה כגון האריות ונמרים דובים ודכוותייהו כשדורסים בהמה גסה וחיה גסה כ&quot;ש דקה ועופות טריפה ודריסת הזאב בדקה אבל לא בגסה והשתא לענין שאילתינו בדריסת הדוב בשור דהיינו בהמה גסה לדעת א&quot;ז יש דריסה ולדעת אשירי אין דריסה ולדעת ס&quot;ה אינו מוכיח מאי ס&quot;ל בדריסת הדוב ואע&quot;ג דפסק דזאב יש לו דריסה אפילו בבהמה גסה איכא למימר דווקא זאב דאיכא מ&quot;ד בגמרא דסבר הכי ופסק כוותיה אבל בדוב נוכל לומר דסבר כאשירי דאע&quot;ג דהוא שכול אינו דורס דאין לו צפרנים. אמנם מדברי רמב&quot;ם משמע קצת דלא כאשירי דכתב וז&quot;ל אין דריסה לבהמה גסה אלא מן הארי בלבד ובבהמה דקה מן הזאב ולמעלה משמע דכל שהוא למעלה מן הזאב יש לו דריסה בבהמה דקה והיינו דלא כאשירי דמשמע בפשיטות מדבריו דאין דריסה כלל לא לזאב ולא לשום חיה שהוא מן הזאב ולמעלה רק הזאב והארי וא&quot;כ כ&quot;ש דבשל תורה יש להלוך אחר המחמיר והיינו א&quot;ז דכתב בהדיא יש דריסה לדוב אפי' בבהמה גסה ומדברי רב אלפס ורבינו יצחק נמי לא מוכח דסבר דדוב לא דרסה בבהמה גסה דאינהו לא איירי אלא בהא דפליגי אמוראי אזאב אי דריס בבהמה גסה או לו והא פסקו דהלכה כמ&quot;ד לא דריס אבל בחיה שהיא מן הזאב ולמעלה יכולים לסבור כמו הא&quot;ז דאיהו נמי פסק דזאב דווקא בדקה ואפ&quot;ה סבר דדובים דורסים אפי' בבהמה גסה. אמנם בנ&quot;ד היה נראה להכשיר מטעם אחר אפילו נאמר דודאי יש דריסה לדוב בבהמה גסה דכיון דחזינן דשתקו תרווייהו הדוב והשור ע&quot;כ דרך שחוק קפץ עליו דהכי אמרינן בתלמוד על ושתק ויתיב בינייהו אימור שלמא שוו ולא חיישינן לדרוסה אלא היכא דאיהו שתק ואינהו קצוחו אפס נראה לומר דהאי טעמא דאימור שלמא שוו לא אמרינן אלא היכא דלא חזינן דנגע בהו אלא דעל ויתיב בינייהו ושתיק איהו ואינהו אמרינן דמדשתקי אינהו לא מבעתו מיניה דשלמא שוו והרגישו בו דדרך תרבות על לגבייהו אבל היכא דחזינא דקפץ עליה כדרך הדורסים והטורפים לא תלינן דדרך שחוק ותרבות עשה מדשתק השור ואדרבה אומר מחמת רוב ביעתותא שתק השור וסברא גדולה הניכרת אמת היא זאת ולכך נראה דאין להכשיר השור לשוחטו לאכילה בכה&quot;ג כלל אך למוכרו לנכרים נראה דשרי בכה&quot;ג אע&quot;פ דבפ' כל שעה בההיא ארבא דטבעה בחישתא אסר רבא לזבוני לנכרי שמא יחזור וימכרנה לישראל הכא לא גזרי דאיכא תרי שמא חד שמא לא ימכרנה לישראל ואת&quot;ל שימכרנה לישראל שמא קי&quot;ל כאשירי דפסק דדוב אין לו דריסה בבהמה גסה וכה&quot;ג איתא במרדכי בהדיא בשם א&quot;ז פ' כל שעה על החיטים שנשרו במים ולא נתבקעו דפליגי בהו מר עוקבא ושמואל ויש פוסקים כמר עוקבא ויש פוסקים כשמואל וכתב א&quot;ז דשרי למכרו לנכרים דשמא לא ימכרם לישראל ואת&quot;ל שימכרם לישראל שמא הלכה כשמואל דשרי לגמרי ונראה דטעמא דא&quot;ז דר&quot;ל כיון דאיכא פלוגתא בדבר אי שרי לגמרי אי אסור ואיסור מכירה לנכרים אפי' אסור הפשוט לכל אינו אלא גזירה דרבנן שמא ימכרם לישראל ובדרבנן הלך אחר המיקל אע&quot;ג דעיקר הפלוגתא בשל תורה היא מ&quot;מ לענין מכירת הנכרים דהוי הפלוגתא בשל סופרים ואזלינן בתר המקיל ולא דמי להא דכתב במרדכי פ' השוחט דהשוחט את העוף וחתך מעט עד שיצא מעט דם והגביה סכינו יזהר שלא יגמור שחיטתו משום דשמא שחט מעט מן הוושט אע&quot;ג דהקנה רוב פעמים למעלה כו' עד ימכור העוף לנכרי שימיתנו לפניו אבל לא בע&quot;א שמא יחזור הנכרי וימכרנו לישראל והתם נמי תרי שמא נינהו שמא לא ימכרנו לישראל ואת&quot;ל ימכרנה הנכרי לישראל אכתי שמא לא חתך כבר בושט כלום ולא הוי העוף טריפה מעולם דהנהו תרי שמא ודאי גזרו בספיקא דאורייתא או אפילו על דבר שאיסורו מן השורש אינו אלא מדרבנן כגון פת של ישראל שאפאה נכרי שלא למכור גזירה שמא ימכרנה לישראל אבל בדבר דאית ביה פלוגתא דאמוראי או דרבוותאה לעולם אמרינן לעניין מכירת נכרים דמדרבנן היא הלך אחר המיקל דלא דמיא ספיקא דפלוגתא לספיקא דבגוף המעשה וק&quot;ל. וצ&quot;ע בהרבה מקומות בתלמוד בעניין זה:</text>
      <sha1>0u14u3pj6tdsdqy5quui93qvjjrypxh</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מקור:חוק המאבק בטרור</title>
    <ns>116</ns>
    <id>323783</id>
    <revision>
      <id>3021736</id>
      <parentid>3008404</parentid>
      <timestamp>2026-06-27T19:26:58Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Fuzzy</username>
        <id>29</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3021736</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="151943" sha1="l7e70dyy5wttewu0bc4ig8lwgqixocd" xml:space="preserve">&lt;שם&gt; חוק המאבק בטרור, התשע&quot;ו–2016

&lt;מאגר 2004623 תיקון 2210981 תקן 568876 קוד a163Y00000DuL1UQAV&gt;

&lt;מקור&gt; ((ס&quot;ח תשע&quot;ו, 898|חוק המאבק בטרור|20:343902)); ((תשע&quot;ח, 160|תיקון|20:490376)), ((194|תיקון מס' 82 לחוק סדר הדין הפלילי|20:491147)), ((292|תיקון מס' 3|20:491925)); ((תשע&quot;ט, 110|תיקון מס' 4|20:528217)), ((233|תיקון מס' 137 לחוק העונשין|20:528388)), ((243|תיקון מס' 87 לחוק סדר הדין הפלילי|20:528391)); ((תשפ&quot;ג, 24|חוק לעניין ועדות הכנסת (תיקוני חקיקה והוראת שעה)|25:1783627)), ((666|חוק החמרת ענישה בעבירות מין על רקע לאומני (תיקוני חקיקה)|25:3028667)); ((תשפ&quot;ד, 112|תיקון מס' 9 והוראת שעה|25:3531731)), ((120|תיקון מס' 10|25:3539091)); ((תשפ&quot;ה, 530|תיקון מס' 152 לחוק העונשין|25:6235343)); ((תשפ&quot;ו, 30|תיקון מס' 9 והוראת שעה (תיקון)|25:9968222)).

__TOC__

== פרק א': מטרה ופרשנות ==

@ 1. מטרה
: מטרתו של חוק זה לקבוע הוראות בתחום המשפט הפלילי והמינהלי לרבות סמכויות אכיפה מיוחדות, לצורך מאבק בטרור ובכלל זה לשם –
: (1) מניעת הקמתם, קיומם ופעילותם של ארגוני טרור;
: (2) מניעה וסיכול של עבירות טרור המבוצעות בידי ארגוני טרור או יחידים;
: והכול בשים לב למאפיינים של ארגוני הטרור ועבירות הטרור, לסיכון הצפוי מהם לביטחון מדינת ישראל, לתושביה ולסדרי השלטון בה, ולמחויבותה של מדינת ישראל למאבק בטרור ברוח האמנות הבין־לאומיות שהיא צד להן, תוך איזון עם מחויבותה של מדינת ישראל לזכויות האדם ולאמות המידה המקובלות בתחום זה במשפט הבין־לאומי.

@ 2. הגדרות ופרשנות (תיקון: תשע&quot;ט-2)
: (א) בחוק זה –
::- &quot;ארגון טרור&quot; – כל אחד מאלה:
::: (1) חבר בני אדם בתבנית מאורגנת ומתמשכת, שמבצע מעשי טרור או פועל במטרה שיבוצעו מעשי טרור, ובכלל זה חבר בני אדם כאמור שעוסק באימונים או בהדרכה לביצוע מעשי טרור או שעושה פעולה או עסקה בנשק לביצוע מעשי טרור, בין שהוכרז ארגון טרור לפי [[פרק ב']] ובין שלא;
::: (2) חבר בני אדם בתבנית מאורגנת ומתמשכת, שפועל, במישרין או בעקיפין, כדי לסייע לארגון כאמור בפסקה (1), או במטרה לקדם את פעילותו של ארגון כאמור, ובכלל זה לממנו, והכול באופן שיש בו תרומה ממשית או מתמשכת לפעילות הארגון או בזיקה ממשית אליו, ובלבד שהוכרז ארגון טרור לפי [[פרק ב']];
::: (3) ארגון שהוכרז מחוץ לישראל ארגון טרור, ובלבד שהוכרז כאמור לפי [[פרק ב']];
::: לעניין הגדרה זו –
::: (א) &quot;תבנית מאורגנת ומתמשכת&quot; – תבנית שאינה אקראית ושנועדה להתקיים פרק זמן, אף אם אין מדרג בין החברים ואין להם תפקידים מוגדרים;
::: (ב) אין נפקא מינה אם חברי הארגון יודעים את זהות החברים האחרים אם לאו, אם הרכב חברי הארגון קבוע או משתנה, אם הארגון מבצע גם פעילות חוקית ואם הוא פועל גם למטרות חוקיות;
::: (ג) יראו פלג, סניף, סיעה או מוסד של חבר בני אדם כאמור וכל גוף הכפוף לו, כחלק מארגון הטרור, גם אם כינוים שונה;
::- &quot;ארגון טרור מוכרז&quot; – חבר בני אדם שהוכרז, לפי הוראות [[סעיפים 4]], [[6]] [[או 11]], כי הוא ארגון טרור;
::- &quot;ארגון ציבורי בין־לאומי&quot; – ארגון שנוסד בידי שתי מדינות או יותר, או בידי ארגונים שנוסדו בידי שתי מדינות או יותר;
::- &quot;הוועדה המייעצת&quot; – הוועדה שמונתה לפי הוראות [[סעיף 14]];
::- &quot;ועדת השרים&quot; – ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי כמשמעותה [[בסעיף 6 לחוק הממשלה, התשס&quot;א–2001]];
::- &quot;חבר בארגון טרור&quot; – אדם הנמנה עם ארגון טרור, ובכלל זה –
::: (1) מי שנוטל חלק פעיל בפעילות של ארגון טרור או פועל כנציג או כשלוח מטעם ארגון טרור;
::: (2) מי שהביע את הסכמתו להצטרף לארגון טרור, לפני מי שיש לו יסוד סביר להניח כי הוא נמנה עם ארגון טרור או נציג או שלוח מטעמו;
::: לעניין הגדרה זו –
::: (א) מי שהציג את עצמו לפני אחר כחבר בארגון טרור, חזקה כי הוא נמנה עם ארגון טרור; עורר נאשם ספק סביר לעניין חברותו בארגון טרור, יפעל הספק לטובתו;
::: (ב) מי שהיה חבר בארגון טרור יראו אותו כחבר באותו ארגון, אלא אם כן הוכיח כי חדל מלהיות חבר בו; ואולם אם לא נטל חלק פעיל בפעילות של ארגון טרור ולא פעל כנציג או כשלוח מטעם ארגון טרור, ועורר ספק סביר לעניין חברותו בארגון הטרור, יפעל הספק לטובתו;
::: (ג) לא ייחשב חבר בארגון טרור מי שהוכיח שלא היה מודע לכך שהארגון הוא ארגון טרור; לעניין זה, &quot;היה מודע&quot; – לרבות חשד ונמנע מלברר;
::- &quot;חבר בני אדם&quot; – חבר בני אדם בין שהוא מאוגד ובין שאינו מאוגד;
::- &quot;חומר מזיק&quot; – חומר כימי, ביולוגי או רדיואקטיבי לרבות גרעיני, העלול לפי טיבו, סוגו או כמותו להמית אדם או לגרום לפגיעה חמורה לגוף, לרכוש, לתשתיות או לסביבה;
::- &quot;חוק איסור הלבנת הון&quot; – [[חוק איסור הלבנת הון, התש&quot;ס–2000]];
::- &quot;חוק איסור מימון טרור&quot; – [[חוק איסור מימון טרור, התשס&quot;ה–2005]];
::- &quot;חוק המעצרים&quot; – [[=חוק המעצרים|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ&quot;ו–1996]];
::- &quot;חוק העונשין&quot; – [[חוק העונשין, התשל&quot;ז–1977]];
::- &quot;מיתקן רגיש&quot; – מקום, לרבות מבנה, מכל או כלי תחבורה, המשמש לייצור, לעיבוד, להחזקה, לאחסנה, לסילוק או להובלה, של חומר מזיק או להפקת אנרגיה מחומר כאמור;
::- &quot;מעשה טרור&quot; – מעשה המהווה עבירה או איום בעשיית מעשה כאמור, שמתקיימים לגביהם כל אלה:
::: (1) הם נעשו מתוך מניע מדיני, דתי, לאומני או אידאולוגי;
::: (2) הם נעשו במטרה לעורר פחד או בהלה בציבור או במטרה לאלץ ממשלה או רשות שלטונית אחרת, לרבות ממשלה או רשות שלטונית אחרת של מדינה זרה, או ארגון ציבורי בין־לאומי, לעשות מעשה או להימנע מעשיית מעשה;
::: (3) במעשה שנעשה או במעשה שאיימו בעשייתו, היה אחד מאלה, או סיכון ממשי לאחד מאלה:
:::: (א) פגיעה חמורה בגופו של אדם או בחירותו;
:::: (ב) פגיעה חמורה בבטיחות הציבור או בבריאותו;
:::: (ג) פגיעה חמורה ברכוש, שבנסיבות שבהן בוצעה יש אפשרות ממשית שתגרום לפגיעה חמורה כאמור בפסקאות משנה (א) או (ב) ושנעשתה במטרה לגרום לפגיעה כאמור;
:::: (ד) פגיעה חמורה בקודשי דת; לעניין זה, &quot;קודשי דת&quot; – מקום פולחן או קבורה ותשמישי קדושה;
:::: (ה) פגיעה חמורה בתשתיות, במערכות או בשירותים חיוניים, או שיבוש חמור שלהם, או פגיעה חמורה בכלכלת המדינה או בסביבה;
::: לעניין הגדרה זו –
::: (א) נעשה המעשה או האיום כאמור בפסקה (3)(א) תוך שימוש בנשק או בסכין, יראו אותו כמעשה טרור גם אם לא התקיים בו האמור בפסקה (2);
::: (ב) נעשה המעשה או האיום תוך שימוש בנשק כימי, ביולוגי או רדיואקטיבי, בחומר מזיק או במיתקן רגיש, או תוך פגיעה במיתקן רגיש, העלולים לפי טיבם או סוגם לגרום לפגיעה חמורה בשטח גדול או בציבור גדול, יראו אותו כמעשה טרור גם אם לא התקיים בו האמור בפסקאות (2) או (3);
::: (ג) נעשה המעשה או האיום על ידי ארגון טרור או על ידי חבר בארגון טרור, חזקה כי התקיים האמור בפסקאות (1) ו־(2); עורר נאשם ספק סביר לעניין זה, יפעל הספק לטובתו;
::: (ד) אין נפקא מינה אם המניע או המטרה המנויים בפסקאות (1) ו־(2) היו המניע או המטרה הבלעדיים או העיקריים למעשה או לאיום;
::: (ה) נשק – למעט חלק ואבזר כאמור [[בסעיף 144(ג) לחוק העונשין]];
::- &quot;נשק&quot; – כהגדרתו [[בסעיף 144(ג) לחוק העונשין]], לרבות נשק כימי, ביולוגי או רדיואקטיבי;
::- &quot;נשק כימי, ביולוגי או רדיואקטיבי&quot; – נשק המסוגל לפלוט חומר מזיק לרבות קרינה רדיואקטיבית;
::- &quot;עבירה&quot; – עבירה מסוג עוון או פשע;
::- &quot;עבירת ביטחון חמורה&quot; – עבירת טרור חמורה, וכן עבירה שנעברה בנסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש לפגיעה בביטחון המדינה ובזיקה לפעילות טרור שהיא עבירה כמפורט להלן:
::: (1) עבירה לפי [[+#פרק ז סימן ב|סימן ב']] או [[סימן ד' בפרק ז' לחוק העונשין]], למעט [[-|סעיפים 102(ב)]], [[-|103]], [[-|111 סיפה]] לעניין גרם ברשלנות של מסירת ידיעה, [[-|113א]] [[-|ו־115(א) רישה]];
::: (2) עבירה לפי [[+|סעיפים 107]], [[+|143]], [[+|144]], [[+|300]], [[+|301א]], [[+|305]], [[+|329]], [[+|330]], [[+|369 עד 375]], [[+|454]], [[+|456]] [[ו־497 לחוק העונשין]];
::: (3) עבירה לפי [[+|סעיפים 2]], [[+|2א]], [[+|3]], [[+|4]], [[+|5]], [[+|6]] [[ו־8 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי&quot;ד–1954]];
::- &quot;עבירת טרור&quot; – עבירה לפי חוק זה או עבירה שהיא מעשה טרור;
::- &quot;עבירת טרור חמורה&quot; – כל אחת מאלה:
::: (1) עבירה לפי [[סעיפים 20]], [[21]], [[22(ב) ו־(ג)]], [[23]], [[25]], [[28]], [[29]], [[30]] [[או 31]];
::: (2) עבירה המהווה מעשה טרור שדינה, לאחר החמרת הענישה לפי [[סימן ב' בפרק ג']], מאסר חמש שנים או יותר;
::- &quot;פומבי&quot;, &quot;פרסום&quot; ו&quot;פרסם&quot; – כהגדרתם [[בסעיף 34כד לחוק העונשין]];
::- &quot;פעולה ברכוש&quot; – הקניה או קבלה של בעלות או של זכות אחרת ברכוש, בין שהיא קניינית ובין שאינה קניינית, בתמורה או שלא בתמורה, וכן פעולה ברכוש שהיא גיוס, מסירה, קבלה, החזקה, המרה, פעולה בנקאית, השקעה, פעולה בניירות ערך או החזקה בהם, תיווך, מתן או קבלת אשראי, ייבוא, ייצוא או יצירת נאמנות, או ערבוב של רכוש טרור עם רכוש אחר גם אם אינו רכוש טרור;
::- &quot;פעילות&quot;, של ארגון טרור – לרבות פעילות חוקית או פעילות למטרות חוקיות;
::- &quot;פקודת הראיות&quot; – [[פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל&quot;א–1971]];
::- &quot;פקודת מעצר וחיפוש&quot; – [[=פקודת מעצר וחיפוש|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ&quot;ט–1969]];
::- &quot;ציבור&quot; – לרבות חלק מן הציבור, ציבור שאינו בישראל וציבור שאינו ישראלי;
::- &quot;ראש רשות ביטחון&quot; – כמפורט להלן, לפי העניין:
::: (1) לעניין שירות הביטחון הכללי – ראש השירות;
::: (2) לעניין המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים – ראש המוסד;
::: (3) לעניין צבא הגנה לישראל – ראש המטה הכללי של צבא הגנה לישראל;
::: (4) לעניין משטרת ישראל – המפקח הכללי של משטרת ישראל;
::- &quot;רכוש&quot; – מקרקעין, מיטלטלין, כספים וזכויות, לרבות רכוש שהוא תמורתו של רכוש כאמור, וכל רכוש שצמח או שבא מרכוש כאמור או מרווחיו;
::- &quot;רכוש הקשור לעבירה&quot; – רכוש שמתקיים בו אחד מאלה:
::: (1) נעברה בו עבירה או שהוא שימש לביצוע עבירה, קידם ביצוע עבירה או סייע או יועד לביצוע עבירה;
::: (2) הושג כשכר או כתגמול בעד ביצוע עבירה, יועד להיות שכר או תגמול בעד ביצועה או הושג כתוצאה מביצועה, והכול במישרין או בעקיפין;
::- &quot;רכוש טרור&quot; – כל אחד מאלה:
::: (1) רכוש של ארגון טרור;
::: (2) רכוש הקשור לעבירה שהיא עבירת טרור;
::- &quot;רכוש של ארגון טרור&quot; – רכוש הנמצא בבעלותו, בחזקתו, בשליטתו או במשמורתו של ארגון טרור, לבד או יחד עם אחר, וכן רכוש המשמש או המיועד לשמש ארגון טרור או לפעילות של ארגון טרור, לרבות רכוש שהארגון מימן את רכישתו או שהעבירו לאחר בלא תמורה; לעניין זה, חזקה כי רכוש הנמצא במקום המשמש דרך קבע לצורך פעילות של ארגון טרור ואינו משמש דרך קבע למטרה אחרת, הוא רכוש של ארגון טרור, אלא אם כן הוכח אחרת;
::- &quot;רכוש של הנידון&quot; – רכוש הנמצא בבעלותו, בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו של הנידון, לבד או יחד עם אחר;
::- &quot;רשות ביטחון&quot; – כל אחד מאלה:
::: (1) שירות הביטחון הכללי;
::: (2) המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים;
::: (3) צבא הגנה לישראל;
::: (4) משטרת ישראל.
: (ב) בכל מקום בחוק זה שבו נאמר &quot;מטרה&quot;, ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן.

== פרק ב': הכרזה על ארגון טרור ועל פעיל טרור ==

=== סימן א': הכרזת שר הביטחון על ארגון טרור ועל אדם זר כפעיל טרור (תיקון: תשפ&quot;ד-2) ===

@ 2א. הגדרות - [[סימן א']] (תיקון: תשפ&quot;ד-2)
: [[בסימן זה]] -
:- &quot;זר&quot; - כמפורט להלן, לפי העניין:
:: (1) לגבי יחיד - מי שאינו אזרח ישראלי או תושב ישראל, ואם הוא רשום במרשם האוכלוסין של האזור כהגדרתו [[בתקנות שעת חירום (יהודה והשומרון - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית)]] - הוא יושב דרך קבע מחוץ לאזור;
:: (2) לגבי חבר בני אדם - מי שמרכז פעילותו אינו בישראל, ואם הוא תאגיד - מתקיימים בו גם שניים אלה: הוא אינו רשום בישראל והשליטה בו אינה בידי תושב ישראל; לעניין הגדרה זו, &quot;שליטה&quot; - כהגדרתה [[בחוק ניירות ערך, התשכ&quot;ח-1968]];
:- &quot;מעשה טרור&quot; - כהגדרתו [[בסעיף 2]] וכן מעשה שמתקיים בו האמור באותה הגדרה, שנעשה מחוץ לישראל, שדיני העונשין של מדינת ישראל אינם חלים לגביו, ובלבד שהמעשה מהווה עבירה הן לפי דיני מדינת ישראל והן לפי דיני המקום שבו נעשה המעשה, או דיניה של המדינה שכלפיה, כלפי תושביה או כלפי אזרחיה כוון המעשה;
:- &quot;פעיל טרור&quot; - אחד מאלה:
:: (1) אדם הנוטל חלק בביצוע מעשה טרור או המסייע או המשדל לביצוע מעשה טרור;
:: (2) אדם הנוטל חלק פעיל בארגון טרור מוכרז;
:: (3) אדם הנוטל חלק באופן ממשי במימון פעילות של ארגון טרור מוכרז או בהעמדת אמצעים לארגון טרור מוכרז, גם אם אינו חבר בו;
:- &quot;תושב ישראל&quot; - לרבות אדם שמקום מגוריו הוא באזור כהגדרתו [[בתקנות שעת חירום (יהודה והשומרון - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית)]], והוא אזרח ישראלי או שהוא זכאי לעלות לישראל לפי [[חוק השבות, התש&quot;י-1950]], ושאילו מקום מגוריו היה בישראל הוא היה בגדר תושב ישראל;
:- &quot;תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית)&quot; - [[תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ&quot;ז-1967]], כפי שהוארך תוקפן ותוקן נוסחן בחוק.

@ 3. הכרזת שר הביטחון על ארגון טרור ועל אדם זר כפעיל טרור (תיקון: תשע&quot;ח, תשפ&quot;ד-2)
: (א) שר הביטחון רשאי להכריז, בצו, לפי הוראות [[סימן זה]], כי חבר בני אדם הוא ארגון טרור לאחר ששוכנע כי מתקיים בו האמור [[2|בפסקה (1) או (2) להגדרה &quot;ארגון טרור&quot;]], וכי יש לו זיקה לישראל.
: (א1) שר הביטחון רשאי להכריז, בצו, לפי הוראות [[סימן זה]], כי אדם זר הוא פעיל טרור, לאחר ששוכנע כי מתקיים בו האמור [[בהגדרה &quot;פעיל טרור&quot; שבסעיף 2א]] וכי יש לו זיקה לישראל.
: (ב) הכרזה על ארגון טרור או על אדם זר כפעיל טרור תהיה על בסיס בקשה מנומקת בכתב, מאת ראש שירות הביטחון הכללי, או ראש רשות ביטחון אחרת באמצעות ראש שירות הביטחון הכללי ובצירוף חוות דעתו, באישור היועץ המשפטי לממשלה; בבקשה כאמור יפרט ראש רשות הביטחון את המידע והעובדות שעליהם הוא מבסס את עמדתו כי מתקיים בחבר בני האדם האמור בסעיף קטן (א).
: (ג) לעניין ארגון טרור כאמור [[2|בפסקה (2) להגדרה &quot;ארגון טרור&quot;]], הפועל בישראל באמצעות גורם מטעמו, לא יגיש ראש רשות ביטחון בקשה כאמור בסעיף קטן (ב) אלא לאחר שניתנה התראה לארגון והוא המשיך בפעילותו ובלבד שמצא כי אין בהתראה כדי לסכל את האפשרות לפעול נגד הארגון.
: (ד) ראש הממשלה רשאי, אם ראה צורך בכך במקרים מיוחדים, ביוזמתו או לבקשת שר הביטחון, לקבוע שהחלטה על הכרזה תהיה של ועדת השרים או של הממשלה; קבע ראש הממשלה כאמור, תבוא לעניין [[סימן זה]] ועדת השרים או הממשלה, לפי העניין, במקום שר הביטחון, למעט לעניין הסמכות להאריך מועדים לפי [[סעיפים 5(ד)]], [[6(א)]] [[ו־7(ד)]].
: ((פורסם [[צו המאבק בטרור (הכרזה שחבר בני אדם הוא ארגון טרור או שאדם זר הוא פעיל טרור), התשע״ח–2018]].))

@ 4. הכרזה זמנית (תיקון: תשפ&quot;ד-2)
: (א) שוכנע שר הביטחון, לאחר שהוגשה בקשה בהתאם להוראות [[סעיף 3(ב)]], כי מתקיים לגבי חבר בני אדם האמור [[2|בפסקה (1) או (2) להגדרה &quot;ארגון טרור&quot;]] או כי מתקיים לגבי אדם זר האמור [[2א|בהגדרה &quot;פעיל טרור&quot;]], וכי יש למי מהם זיקה לישראל כאמור [[בסעיף 3(א) או (א1)]], לפי העניין, רשאי הוא להכריז, בצו, בהכרזה זמנית כי אותו חבר בני אדם הוא ארגון טרור וכי אותו אדם זר הוא פעיל טרור, לפי העניין.
: (ב) הכרזה זמנית תעמוד בתוקפה עד למועד כמפורט להלן, לפי העניין:
:: (1) הכריז שר הביטחון הכרזה קבועה לפי הוראות [[סעיף 6]] – עד למועד כניסתה לתוקף של ההכרזה הקבועה;
:: (2) הוגשו טענות בכתב לפי הוראות [[סעיף 5]] והחליט שר הביטחון שלא להכריז הכרזה קבועה לפי הוראות [[סעיף 6]], או לא נתן החלטה בעניין עד תום התקופה האמורה [[באותו סעיף]] – עד למועד ההחלטה כאמור או עד תום התקופה כאמור, לפי העניין.
: (ג) שר הביטחון רשאי לבטל הכרזה זמנית, לפי בקשה מנומקת מאת ראש רשות ביטחון, שתוגש בהתאם להוראות [[סעיף 3(ב)]], אם שוכנע כי לא מתקיים באותו חבר בני אדם האמור [[2|בפסקה (1) או (2) להגדרה &quot;ארגון טרור&quot;]] או שלא מתקיים באותו אדם זר האמור [[2א|בהגדרה &quot;פעיל טרור&quot;]].
: (ד) הודעה על הכרזה זמנית תימסר לארגון הפועל בישראל, ככל שניתן לאתרו בשקידה סבירה, בהקדם האפשרי.
: (ה) בתקופת תוקפה של הכרזה זמנית לפי סעיף זה, יראו אותה, לכל דבר ועניין, כהכרזה על ארגון טרור או על פעיל טרור, אלא אם כן נאמר אחרת בחוק זה.

@ 5. זכות שימוע (תיקון: תשפ&quot;ד-2)
: (א) הכריז שר הביטחון הכרזה זמנית לפי הוראות [[סעיף 4]], רשאי ארגון הטרור או פעיל הטרור שאליו מתייחסת ההכרזה או חבר באותו ארגון להגיש לשר, בכתב, באמצעות הוועדה המייעצת, את טענותיו לעניין ההכרזה טרם קבלת ההחלטה בדבר הכרזה קבועה לפי [[סעיף 6]].
: (ב) במסגרת הטענות בכתב לפי סעיף קטן (א) יפרט הטוען את כל העובדות שעליהן הוא מבסס את טענותיו ויצרף את המסמכים שבידיו הנוגעים לעניין.
: (ג) טענות בכתב לפי סעיף קטן (א) יוגשו בתוך חודשיים מיום פרסום הצו על ההכרזה הזמנית ברשומות.
: (ד) על אף האמור בסעיף קטן (ג), שר הביטחון רשאי להאריך את התקופה האמורה באותו סעיף קטן, אם הוגשה לו בקשה מנומקת לכך והוא שוכנע שהעיכוב בהגשת הבקשה היה משום שהמבקש לא ידע על ההכרזה הזמנית מטעמים שאינם תלויים בו, ובלבד שהבקשה הוגשה בתוך חודש מיום שההכרזה הזמנית הובאה לידיעת המבקש, או אם שוכנע כי הדבר מוצדק מנימוקים מיוחדים אחרים שיירשמו.
: (ה)(1) הוועדה המייעצת תדון בטענות שהוגשו לפי סעיף קטן (א), ותיתן לראש רשות הביטחון שלבקשתו ניתנה ההכרזה הזדמנות להשיב לטענות; הוועדה רשאית לזמן לפניה את הצדדים.
:: (2) הוועדה המייעצת תמסור לשר הביטחון את המלצתה המנומקת לעניין ההכרזה הקבועה, בצירוף המידע שהוצג לפניה לשם גיבוש המלצתה כאמור, בהקדם האפשרי ולא יאוחר מתום חודשיים מיום שהבקשה בנוגע לפעיל הטרור הועברה אליה או מתום ארבעה חודשים מיום שהבקשה בנוגע לארגון הטרור הועברה אליה, לפי העניין, ואולם היא רשאית, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופות האמורות ככל שהדבר דרוש לה לשם גיבוש המלצתה; האריכה הוועדה את התקופה יותר מפעם אחת, תמסור על כך הודעה לשר הביטחון.

@ 6. הכרזה קבועה (תיקון: תשפ&quot;ד-2)
: (א) הכריז שר הביטחון בהכרזה זמנית לפי [[סעיף 4]] כי חבר בני אדם הוא ארגון טרור או שאדם זר הוא פעיל טרור, והוגשו טענות בכתב לפי [[סעיף 5]], רשאי הוא להכריז על הארגון או על האדם כאמור, בצו, בהכרזה קבועה, אם שוכנע, לאחר שעיין בטענות שהוגשו ובהמלצת הוועדה המייעצת שניתנה לפי [[סעיף 5]], כי מתקיים באותו חבר בני אדם או באותו אדם האמור [[בסעיף 3(א) או (א1)]], לפי העניין, ובלבד שיכריז הכרזה קבועה כאמור בתוך חודש ממועד קבלת המלצת הוועדה המייעצת; השר רשאי, מנימוקים מיוחדים, להאריך את התקופה האמורה בתקופה נוספת שלא תעלה על חודש.
: (ב) לא הוגשו טענות בכתב בתוך התקופה להגשתן לפי [[סעיף 5]], תהפוך ההכרזה להכרזה קבועה כאמור, בתום חודש מתום התקופה האמורה.

@ 7. ביטול הכרזה על ארגון טרור ועל אדם זר כפעיל טרור (תיקון: תשפ&quot;ד-2)
: (א) שר הביטחון, לפי בקשה כאמור בסעיף זה או מיוזמתו, רשאי לבטל, בצו, הכרזה קבועה אם שוכנע כי מתקיים אחד מאלה:
:: (1) לא היה בסיס להכרזה;
:: (2) חלפו שנתיים ממועד ההכרזה כאמור [[בסעיף 6]], הארגון או האדם, לפי העניין, שינה באופן מהותי את דרכיו ויש סבירות גבוהה שלא ישוב לעסוק בפעילות טרור; השר רשאי, מנימוקים מיוחדים, לקצר את התקופה האמורה.
: (ב) בקשה לביטול הכרזה יכול שתוגש בידי ארגון הטרור או פעיל הטרור שהוכרז עליו בהכרזה קבועה לפי [[סעיף 6]], באמצעות הוועדה המייעצת, בכתב, בכל עת, בכפוף להוראות סעיף קטן (א)(2); בבקשה יפרט המבקש את כל העובדות שעליהן הוא מבסס את בקשתו ויצרף את המסמכים שבידיו הנוגעים לעניין.
: (ג) הוראות [[סעיף 5(ה)]] יחולו על הדיון בבקשה לפי סעיף קטן (א).
: (ד) החלטת שר הביטחון תינתן בתוך חודש מיום שהובאה לפניו המלצת הוועדה המייעצת, ורשאי הוא, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה האמורה בתקופות נוספות שלא יעלו על חודש כל אחת, ובלבד שתקופת ההארכה הכוללת לא תעלה על שלושה חודשים.
: (ה) שוכנע שר הביטחון כי ההחלטה על ביטול ההכרזה ניתנה על יסוד מידע שגוי או כוזב, או ששוכנע בתוך שנתיים ממועד הביטול כי הארגון או האדם שבו לעסוק בפעילות טרור, רשאי הוא לבטל את ההחלטה על ביטול ההכרזה, ויחולו הוראות [[סעיף 5]], בשינויים המחויבים; למען הסר ספק, בעניין ארגון כאמור [[2|בפסקה (2) להגדרה &quot;ארגון טרור&quot;]], לא תצמח אחריות פלילית או מינהלית בשל עצם הקשר עם הארגון בתקופה שבה היתה ההכרזה בטלה.
: (ו) עותק מהחלטת שר הביטחון ומנימוקיה יומצא למבקש ולראש רשות הביטחון שלבקשתו ניתנה ההכרזה, ואולם לא יומצא למבקש מידע שנקבע כי הוא מידע חסוי כהגדרתו [[בסעיף 9]].
: (ז) על אף האמור [[בסימן זה]], ועדת השרים רשאית לבטל הכרזה על ארגון טרור או על פעיל טרור אם מצאה כי יש טעמים מיוחדים המצדיקים זאת; החלטת ועדת השרים לבטל הכרזה לעניין ארגון טרור כאמור [[2|בפסקה (1) להגדרה &quot;ארגון טרור&quot;]], אף שממשיך להתקיים בו האמור באותה פסקה, טעונה אישור ועדה משותפת של ועדת החוקה חוק ומשפט ושל ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
: ((פורסם [[צו המאבק בטרור (ביטול הכרזה שחבר בני אדם הוא ארגון טרוריסטי או התאחדות בלתי מותרת שהוכרזו לפני יום תחילת החוק), התשפ״א–2021]].))

@ 8. זכות עיון לשם שימוע או לשם בקשה לביטול הכרזה (תיקון: תשפ&quot;ד-2)
: הזכאי להגיש טענות בכתב לפי [[סעיף 5]] או בקשה לביטול הכרזה לפי [[סעיף 7]], רשאי, לשם הגשתן, לעיין בבקשת ראש רשות הביטחון להכרזה על ארגון הטרור או על פעיל הטרור, בהמלצות הוועדה המייעצת ובהחלטת שר הביטחון בבקשה, ואולם לא יהיה רשאי לעיין במידע חסוי כהגדרתו [[בסעיף 9]], וכן במידע ששר הביטחון והוועדה המייעצת התבקשו שלא להתחשב בו לפי הוראות [[סעיף 9(ד)]].

@ 9. מידע חסוי
: (א) הוועדה המייעצת רשאית, לבקשת ראש רשות ביטחון, לקבוע כי מידע שהוצג לפניה הוא מידע חסוי, ובלבד ששוכנעה כי גילויו עלול לפגוע בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, בשלום הציבור או בביטחונו, או לחשוף שיטות עבודה חסויות, וכי העניין שיש באי־גילויו עדיף מהצורך לגלותו לשם בירור האמת ועשיית צדק (בסעיף זה – מידע חסוי); לשם קביעה כאמור רשאית הוועדה לעיין במידע ולקבל מראש רשות הביטחון הסברים לעניין זה, אף שלא בנוכחות המבקש או בא כוחו.
: (ב) הוועדה המייעצת רשאית לבסס את המלצתה לפי [[סעיפים 5(ה)]] [[או 7(ג)]] על מידע חסוי, ורשאית היא לשם כך לקבל מראש רשות הביטחון הסברים לעניין זה כאמור בסעיף קטן (א).
: (ג) ביקשה הוועדה המייעצת לבסס את המלצתה כאמור בסעיף קטן (ב) על מידע חסוי שהוצג לה, תודיע למגיש הטענות או למגיש בקשת הביטול, לפי העניין, על כוונתה לעשות כן, ותעביר לו או לבא כוחו תמצית של המידע החסוי שהכין ראש רשות הביטחון שביקש את חסיון המידע, ככל שניתן לעשות כן בלי לפגוע באינטרס שבשלו קבעה, לפי הוראות סעיף קטן (א), כי המידע חסוי.
: (ד) קבעה הוועדה המייעצת כי מידע שהוצג לפניה לפי סעיף זה אינו מידע חסוי, רשאי ראש רשות הביטחון לבקש ממנה שהמידע האמור לא יובא בחשבון לביסוס המלצתה והחלטת שר הביטחון לפי [[סעיפים 5]], [[6]] [[או 7]]; ביקש ראש רשות הביטחון כאמור, לא יתחשבו הוועדה והשר במידע והוא לא יועבר למבקש ולבא כוחו.
: (ה) בסעיף זה, &quot;ראש רשות ביטחון&quot; – לרבות עובד בכיר שהוא הסמיכו לכך, ולעניין זה, &quot;עובד בכיר&quot; – קצין משטרה בכיר כהגדרתו [[בפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל&quot;א–1971]], קצין בצבא הגנה לישראל בדרגת סגן אלוף ומעלה, או עובד בכיר ברשות ביטחון אחרת, לפי העניין.

=== סימן ב': הכרזה על ארגון טרור או על פעיל טרור, בשל הכרזה מחוץ לישראל (תיקון: תשע&quot;ח) ===

@ 10. הגדרות – [[סימן ב']] (תיקון: תשע&quot;ח, תשפ&quot;ד-2)
: [[בסימן זה]], &quot;זר&quot;, &quot;מעשה טרור&quot;, &quot;פעיל טרור&quot; ו&quot;תושב ישראל&quot; - כהגדרתם [[בסעיף 2א]].

@ 11. הכרזת ועדת שרים על ארגון טרור או על פעיל טרור, בשל הכרזה מחוץ לישראל (תיקון: תשע&quot;ח)
: (א)(1) הכריז גורם מוסמך מחוץ לישראל, מכוח סמכותו לפי הדין החל עליו, כי חבר בני אדם זר הוא ארגון טרור, רשאי שר הביטחון, בכפוף להוראות סעיף קטן (ב), להכריז בצו כי אותו חבר בני אדם זר הוא ארגון טרור, אם יש לשר יסוד סביר להניח כי מתקיים לגביו האמור [[בסעיף 3(א)]], ואולם לעניין האמור [[באותו סעיף]] תחול [[ההגדרה &quot;מעשה טרור&quot; שבסעיף 10]].
:: (2) הכריז גורם מוסמך מחוץ לישראל, מכוח סמכותו לפי הדין החל עליו, כי אדם זר הוא פעיל טרור, והיה לשר הביטחון יסוד סביר להניח כי אותו אדם זר הוא פעיל טרור, רשאי הוא להכריז בצו כי האדם האמור הוא פעיל טרור; בבואו להפעיל את סמכותו לפי סעיף קטן זה, לגבי אדם שהוא חבר בארגון טרור שהוכרז לפי פסקאות (1) או (3), רשאי שר הביטחון לראות בחברותו בארגון כאמור ראיה לכאורה לכך שהוא פעיל טרור.
:: (3) הכריזו מועצת הביטחון של האומות המאוחדות או מי שהיא הסמיכה לכך (בסעיף זה - מועצת הביטחון) כי חבר בני אדם זר הוא ארגון טרור ולא הוכרז עליו שהוא ארגון טרור לפי [[סימן א']], או הכריזה מועצת הביטחון כי אדם זר הוא פעיל טרור, יחולו הוראות אלה:
::: (א) יראו את חבר בני האדם הזר או את האדם הזר, בתקופה האמורה בפסקת משנה (ב), כאילו הוכרז עליו בישראל שהוא ארגון טרור או שהוא פעיל טרור, לפי העניין (בסעיף זה - אימוץ זמני של הכרזה);
::: (ב) אימוץ זמני של הכרזה ייכנס לתוקף במועד פרסום הכרזת מועצת הביטחון באתר האינטרנט שלה, ויעמוד בתוקפו עד המועד כמפורט להלן, לפי העניין:
:::: (1) לעניין ארגון טרור - עד להכרזה של שר הביטחון על ארגון הטרור לפי פסקת משנה (ג) או לפי [[סימן א']] ואם החליט שר הביטחון, בהתייעצות עם שר החוץ, שלא להכריז כאמור - עד למועד החלטתו, או עד תום שלושה חודשים ממועד הפרסום של הכרזת מועצת הביטחון, לפי המוקדם; שר הביטחון רשאי, מטעמים שיירשמו, ביוזמתו או לבקשת ראש שירות הביטחון הכללי או מי שהוא הסמיך לעניין זה, להאריך את התקופה האמורה בתקופות נוספות ובלבד שתקופת ההארכה הכוללת לא תעלה על 90 ימים;
:::: (2) לעניין פעיל טרור - עד להכרזה של שר הביטחון על פעיל הטרור לפי פסקת משנה (ג) ואם החליט שר הביטחון, בהתייעצות עם שר החוץ, שלא להכריז כאמור - עד למועד החלטתו, או עד תום 60 ימים ממועד הפרסום של הכרזת מועצת הביטחון, לפי המוקדם;
::: (ג) נכנס אימוץ זמני של הכרזה לתוקף כאמור בפסקת משנה (ב), רשאי שר הביטחון, בהתייעצות עם שר החוץ ובכפוף להוראות סעיף קטן (ב), להכריז בצו על חבר בני האדם הזר שהוא ארגון טרור או על האדם הזר שהוא פעיל טרור.
: (ב)(1) שר הביטחון לא יכריז לפי הוראות סעיף קטן (א)(1) או (3)(ג), כי חבר בני אדם זר הוא ארגון טרור, אם אותו חבר בני אדם הוכרז ארגון טרור או אם יש כוונה להכריז עליו כאמור, לפי הוראות [[סימן א']].
:: (2) הוכרז כי חבר בני אדם זר הוא ארגון טרור לפי סעיף קטן (א)(1) או (3)(ג), ולאחר מכן הוכרז בהכרזה קבועה כי הוא ארגון טרור לפי [[סעיף 6]], תיחשב ההכרזה לפי סעיף קטן (א)(1) או (3)(ג) בטלה עם כניסתה לתוקף של ההכרזה הקבועה.
: (ג) (((בוטל).))
: (ד) ראש הממשלה רשאי, אם ראה צורך בכך במקרים מיוחדים, ביוזמתו או לבקשת שר הביטחון, לקבוע שהחלטה על הכרזה לפי סעיף קטן (א)(1), (2) או (3)(ג) תהיה של ועדת השרים או של הממשלה; קבע ראש הממשלה כאמור, תבוא לעניין [[סימן זה]] ועדת השרים או הממשלה, לפי העניין, במקום שר הביטחון, למעט לעניין הסמכות להאריך מועדים לפי סעיף קטן (א)(3)(ב)(1) או לפי [[סעיף 7(ד)]] כפי שהוחל [[בסעיף 13(א)]]; שר הביטחון יפרסם בצו הכרזה לפי סעיף קטן זה.
: ((פורסמו [[צו המאבק בטרור (הכרזה שחבר בני אדם זר הוא ארגון טרור או שאדם זר הוא פעיל טרור), התשע״ח–2018]] ו[[צו המאבק בטרור (הכרזה שחבר בני אדם זר הוא ארגון טרור או שאדם זר הוא פעיל טרור), התשע״ט–2018]].))

@ 12. ביקורת תקופתית (תיקון: תשע&quot;ח)
: הוועדה המייעצת תקיים, אחת לארבע שנים, ביקורת תקופתית על הכרזה לפי [[סעיף 11(א)(1), (2) או (3)(ג)]], ותבחן אם השתנו הנסיבות או התגלו עובדות חדשות ואם התנאים להכרזה לפי [[הסעיף האמור]] עדיין מתקיימים; סברה הוועדה המייעצת כי יש מקום לדון מחדש בהכרזה, תביא את המלצותיה לפני שר הביטחון שידון בהמלצות וייתן את החלטתו לפי הוראות [[סעיף 13]]; הביקורת התקופתית הראשונה תהיה בתום ארבע שנים ממועד כניסתה לתוקף של ההכרזה.

@ 13. ביטול הכרזה על ארגון טרור או על פעיל טרור (תיקון: תשע&quot;ח)
: (א) מי שהוכרז עליו לפי [[סעיף 11(א)(1), (2) או (3)(ג)]] שהוא ארגון טרור או שהוא פעיל טרור וכן מי שנפגע במישרין מהכרזה כאמור, רשאי להגיש בקשה לביטול ההכרזה לשר הביטחון, באמצעות הוועדה המייעצת ויחולו הוראות [[סעיפים 7(ב) עד (ד) ו־(ו)]], [[8]] [[ו־9]] בשינויים המחויבים.
: (ב) מצא שר הביטחון, מיוזמתו או לאחר שעיין בבקשה לביטול ההכרזה שהוגשה לפי סעיף קטן (א) ובהמלצת הוועדה המייעצת באותה בקשה שניתנה לפי סעיף קטן (א), או לאחר שעיין בהמלצת הוועדה המייעצת כאמור [[בסעיף 12]], כי חדל להתקיים תנאי מהתנאים להכרזה לפי [[סעיף 11(א)(1), (2) או (3)(ג)]], ובכלל זה כי בוטלה הכרזת הגורם המוסמך מחוץ לישראל כאמור [[באותו סעיף]], שעל בסיסה ניתנה ההכרזה, יבטל, בצו, את ההכרזה על ארגון טרור או על פעיל טרור שנתן לפי [[הסעיף האמור]].
: (ג) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ב), שר הביטחון רשאי, מיוזמתו או לאחר שעיין בבקשה או בהמלצות כאמור בסעיף קטן (ב), לבטל הכרזה על ארגון טרור או על פעיל טרור שנתן לפי [[סעיף 11(א)(1), (2) או (3)(ג)]], אם מצא כי קיימים טעמים אחרים המצדיקים זאת.
: (ד) בהחלטה על ביטול הכרזה לפי סעיף זה יקבע שר הביטחון את מועד תחילתו של הביטול ובלבד שלא יהיה מאוחר ממועד ההחלטה.
: ((פורסמו [[צו המאבק בטרור (ביטול הכרזות על ארגון טרור זר או על פעיל טרור שפורסמו לפני יום תחילת החוק), התשע״ח–2018]], [[צו המאבק בטרור (ביטול הכרזה שאדם זר הוא פעיל טרור), התשע״ח–2018]], ו[[צו המאבק בטרור (ביטול הכרזה שאדם זר הוא פעיל טרור), התשע״ח–2018]].))

=== סימן ג': הוראות כלליות ===

@ 14. מינוי הוועדה המייעצת ותפקידיה (תיקון: תשע&quot;ח)
: (א) שר המשפטים ימנה ועדה מייעצת ובה שלושה חברים והם:
:: (1) שופט בדימוס של בית המשפט העליון או בית משפט מחוזי, שימונה בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון, והוא יהיה היושב ראש;
:: (2) משפטן הכשיר לכהן כשופט של בית משפט מחוזי;
:: (3) חבר נוסף בעל ניסיון בתחום הביטחון והמאבק בטרור, שימונה בהתייעצות עם שר הביטחון.
: (ב) הוועדה המייעצת תמלא כל תפקיד המוטל עליה לפי הוראות [[פרק זה]], ובכלל זה תמליץ לשר הביטחון, לוועדת השרים ולממשלה, לפי העניין, לגבי הכרזה קבועה לפי [[סעיף 6]], ככל שהוגשו טענות בכתב לפי [[סעיף 5]], ולגבי בקשות לביטול הכרזה שהוגשו לפי [[סעיפים 7]] [[או 13]], וכן תמליץ לשר הביטחון בכל עניין אחר שיביא לפניה והנוגע לסמכויותיו לפי [[פרק זה]].
: (ג) חברי הוועדה המייעצת שאינם עובדי המדינה דינם כדין עובדי המדינה לעניין חיקוקים אלה:
:: (1) [[חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים), התשי&quot;ט–1959]];
:: (2) [[חוק העונשין]];
:: (3) [[חוק שירות הציבור (מתנות), התש&quot;ם–1979]];
:: (4) [[חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ&quot;ט–1969]].

@ 15. איסור ניגוד עניינים
: (א) לא ימונה לחבר הוועדה המייעצת ולא יכהן כחבר בה מי שעלול להימצא, במישרין או בעקיפין, באופן תדיר, במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כחבר הוועדה לבין עניין אישי או תפקיד אחר שלו.
: (ב) חבר הוועדה המייעצת יימנע מהשתתפות בדיון ומהצבעה בישיבות הוועדה המייעצת, אם הנושא הנדון עלול לגרום לו להימצא, במישרין או בעקיפין, במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כחבר הוועדה המייעצת לבין עניין אישי שלו או לבין תפקיד אחר שלו; חבר הוועדה המייעצת לא יטפל במסגרת תפקידו בנושא כאמור, גם מחוץ לישיבות הוועדה המייעצת.
: (ג) בסעיף זה –
::- &quot;עניין אישי&quot; – לרבות עניין אישי של קרובו או עניין של גוף שהוא או קרובו בעלי עניין, בעלי שליטה או נושאי משרה בו;
::- &quot;קרוב&quot; – בן זוג, הורה, הורה הורה, הורה של בן זוג, ילד, אח או אחות, או בן זוגו או ילדו של כל אחד מאלה, לרבות בשל אימוץ, וכן כל אדם אחר שיש לו כלפיו קרבה או זיקה אישית, כלכלית או פוליטית;
::- &quot;בעל עניין&quot;, &quot;שליטה&quot;, &quot;נושא משרה&quot; – כהגדרתם [[בחוק ניירות ערך, התשכ&quot;ח–1968]].

@ 16. דיוני הוועדה המייעצת
: (א) דיוני הוועדה המייעצת יהיו בדלתיים סגורות.
: (ב) הוועדה המייעצת תנהל פרוטוקול של דיוניה; הפרוטוקולים יהיו חסויים וגילוים יהיה אסור, למעט מידע שהוועדה קבעה, לאחר ששמעה את עמדת ראש רשות הביטחון, כי אין מניעה להביאו לידיעת המבקש או לידיעת הציבור.
: (ג) הוועדה תקבע את סדרי עבודתה ככל שלא נקבעו לפי חוק זה.

@ 17. תוקף הכרזה על ארגון טרור (תיקון: תשע&quot;ח, תשפ&quot;ד-2)
: (א) החלטה של שר הביטחון, של ועדת השרים או של הממשלה, לפי העניין, בעניין הכרזה, ביטולה או ביטול ביטולה, תיכנס לתוקף במועד פרסום הצו על כך, ואולם הכרזה זמנית לפי [[סעיף 4]] או הכרזה לפי [[סעיף 11(א)(3)(ג)]] תיכנס לתוקף במועד קבלת ההחלטה על ההכרזה.
: (ב) הכרזה על ארגון טרור לפי [[פרק זה]] תעמוד בתוקפה לגבי אותו ארגון, גם אם כינויו, סמליו או מבנהו שונו לאחר ההכרזה.
: (ג) הכרזה על פעיל טרור לפי [[פרק זה]] תעמוד בתוקפה לגבי אותו פעיל טרור, גם אם שמו, כינויו או פרטי הזיהוי שלו שונו לאחר ההכרזה.

@ 18. פרסום (תיקון: תשע&quot;ח, תשפ&quot;ד-2)
: (א) הודעה על צו בעניין הכרזה של שר הביטחון, ועדת השרים או הממשלה לפי [[פרק זה]] או בעניין ביטול הכרזה כאמור, וכן הודעה על הכרזה זמנית לפי [[סעיף 4]] או על אימוץ זמני של הכרזה לפי [[סעיף 11(א)(3)(א)]], תפורסם באתר האינטרנט של משרד הביטחון.
: (ב) שר הביטחון, בהתייעצות עם שר המשפטים, רשאי לקבוע דרכים נוספות על האמור בסעיף קטן (א) להבאת דבר ההכרזה או הביטול, לפי העניין, לידיעת חבר בני האדם שהוכרז עליו שהוא ארגון טרור או לידיעת האדם שהוכרז עליו שהוא פעיל טרור, ולידיעת הציבור.

@ 19. ייחוד הליך ביטול הכרזה
: (א) בכל הליך משפטי, לרבות הליך משפטי לפי חוק זה, לא יזדקק בית משפט לטענה כי חבר בני אדם או אדם שהוכרז לפי הוראות [[פרק זה]] אינו ארגון טרור או פעיל טרור, לפי העניין, או לטענה שעניינה בטלותה של הכרזה על ארגון טרור או על פעיל טרור, [[וסעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ&quot;ד–1984]], לא יחול לעניין זה.
: (ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מסמכות בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לפי [[סעיף 15(ג) ו־(ד) לחוק־יסוד: השפיטה]].

== פרק ג': עונשין ==

=== סימן א': עבירות ===

@ 20. עמידה בראש ארגון טרור
: העומד בראש ארגון טרור או המנהל אותו או הנוטל חלק בהכוונה של ארגון הטרור בכללו, במישרין או בעקיפין, דינו – מאסר 25 שנים; היה הארגון ארגון טרור שפעילותו כוללת גם ביצוע עבירות רצח, דינו – מאסר עולם ועונש זה בלבד.

@ 21. מילוי תפקיד ניהולי או פיקודי בארגון טרור
: המנהל פעילות של ארגון טרור או הנוטל חלק בהכוונה של פעילותו, דינו – מאסר 10 שנים; היתה הפעילות פעילות פלילית, דינו – מאסר 15 שנים.

@ 22. חברות בארגון טרור וגיוס חברים
: (א) חבר בארגון טרור, דינו – מאסר חמש שנים.
: (ב) חבר בארגון טרור הנוטל חלק בפעילות הארגון, או חבר כאמור המבצע פעילות בעבור הארגון או במטרה לקדם את פעילותו, דינו – מאסר שבע שנים.
: (ג) המגייס, במישרין או בעקיפין, חבר לארגון טרור, דינו – מאסר שבע שנים.

@ 23. מתן שירות או העמדת אמצעים לארגון טרור
: הנותן לארגון טרור שירות או המעמיד לרשותו אמצעים, ויש במתן השירות או בהעמדת האמצעים כדי לסייע לפעילות הארגון או לקדמה, דינו – מאסר חמש שנים, אלא אם כן הוכיח שלא היה מודע לכך שהארגון הוא ארגון טרור; לעניין זה, &quot;היה מודע&quot; – לרבות חשד ונמנע מלברר.

@ 24. גילוי הזדהות עם ארגון טרור והסתה לטרור (תיקון: תשפ&quot;ד, תשפ&quot;ו)
: (א) העושה מעשה של הזדהות עם ארגון טרור, לרבות בדרך של פרסום דברי שבח, תמיכה או אהדה, הנפת דגל, הצגה או פרסום של סמל, או הצגה, השמעה או פרסום של סיסמה או המנון, באחד מאלה, דינו – מאסר שלוש שנים:
:: (1) בפומבי, במטרה להזדהות עם ארגון הטרור;
:: (2) בנסיבות שבהן יש אפשרות ממשית שהדבר יביא לביצוע מעשה טרור או עבירה לפי [[סעיפים 22]], [[23]], [[25]] [[או 29]].
: (ב) העושה אחד מאלה, דינו – מאסר חמש שנים:
:: (1) מפרסם קריאה ישירה לביצוע מעשה טרור;
:: (2) מפרסם דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו, ועל פי תוכנו של הפרסום והנסיבות שבהן פורסם יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה טרור.
: (ג) העושה אחד מאלה, דינו – מאסר שנתיים:
:: (1) מחזיק, לשם הפצה, פרסום כאמור בסעיף קטן (א) שעל פניו מגלה הזדהות עם ארגון טרור, או פרסום כאמור בסעיף קטן (ב);
:: (2) נותן שירות לשם הכנה, ייצור פרסום או הפצה של פרסום כאמור בפסקה (1).
: (ג1) (((הוראת שעה לשנתיים מיום 12.11.2023, ולשנתיים מיום 27.11.2025):))
:: (1) הצורך באופן שיטתי ומתמשך פרסומים של ארגון טרור המנוי [[בתוספת השנייה]], כאמור בפסקה (2), בנסיבות שמעידות על הזדהותו עם ארגון הטרור, דינו - מאסר שנה; ואולם לעניין פרסומים כאמור בפסקת משנה (ג) של אותה פסקה יראו צריכה שיטתית ומתמשכת של פרסומים כאמור רק אם התלוותה לצריכת פרסומים כאמור בפסקאות משנה (א) או (ב) של אותה פסקה.
:: (2) עבירה כאמור בפסקה (1) תחול לעניין פרסומים הכוללים אחד מאלה:
::: (א) קריאה ישירה לביצוע מעשה טרור;
::: (ב) דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה טרור;
::: (ג) תיעוד של ביצוע מעשה טרור.
:: (3) לא יראו צריכה של פרסומים כאמור בפסקה (2) שנעשתה באקראי, בתום לב או למטרה כשרה, ובכלל זה לשם העמדת מידע לציבור, מניעת עבירות טרור או מחקר, כצריכה אסורה לפי סעיף קטן זה.
:: (4) בלי לגרוע מהוראות [[סעיף 98(ב)]], שר המשפטים, בדרך האמורה [[באותו סעיף]], רשאי להוסיף ארגון טרור [[לתוספת השנייה]], אם הארגון הוא ארגון טרור כהגדרתו [[2|בפסקה (1) להגדרה &quot;ארגון טרור&quot;]] ואם שוכנע כי לנוכח מאפייני הארגון, אזורי פעילותו והאופן שבו הוא מגייס פעילים לארגון, יש בצריכת פרסומי הארגון באופן שיטתי ומתמשך כדי ליצור סיכון לביצוע מעשה טרור.
: (ד) פרסום דין וחשבון נכון והוגן על הפרסום האסור לפי הוראות סעיפים קטנים (א) או (ב), אינו מהווה עבירה לפי סעיף זה.
: (ה) לא יוגש כתב אישום לפי סעיף זה אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה.

@ 25. מתן אמצעים לביצוע מעשה טרור
: (א) הנותן שירות לאחר או המעמיד לרשותו אמצעים, כמפורט להלן, בנסיבות שבהן יש בכך כדי לשמש, במישרין או בעקיפין, לביצוע עבירה שהיא מעשה טרור, להקל את ביצועה או להימלט מהדין לאחר ביצוע עבירה כאמור, דינו – מאסר חמש שנים:
:: (1) מתן שירות הסעה או העמדת מקום לינה, שהייה או מסתור לרשותו של אחר או העמדת אמצעים כדי להשיג מקום לינה, שהייה או מסתור;
:: (2) העמדת כסף, מזון, בגדים, מידע, אמצעי תקשורת, מסמכים, כלי תחבורה, דלק, מקרקעין, מבנה, או כל אמצעי אחר לרשותו של אחר.
: (ב) אין נפקא מינה אם מתן השירות או העמדת האמצעים כאמור בסעיף קטן (א) נעשו בתמורה או שלא בתמורה, ואם בוצע מעשה הטרור, כאמור בסעיף קטן (א), אם לאו.

@ 26. אי־מניעת מעשה טרור
: מי שהיה בידו מידע שעורר בו חשד ממשי כי עומדת להתבצע עבירה מסוג פשע שהיא מעשה טרור או כי נעברה עבירה כאמור וניתן עוד למנוע את תוצאותיה, כולן או חלקן, ולא פעל באופן סביר כדי למנוע את עשייתה, את השלמתה או את תוצאותיה, לפי העניין, דינו – מאסר שלוש שנים; לעניין סעיף זה, יראו את מי שמסר את המידע שברשותו לרשות ביטחון בהקדם האפשרי כמי שפעל באופן סביר.

@ 27. איום בביצוע מעשה טרור
: המאיים לבצע עבירה שהיא מעשה טרור, מתוך מניע ומטרה כאמור בפסקאות (1) ו־(2) להגדרה &quot;מעשה טרור&quot;, דינו – מאסר שבע שנים.

@ 28. הכנה לביצוע מעשה טרור
: (א) העושה מעשה שהוא אחד מאלה, שיש בו משום הכנה לביצוע עבירה שהיא מעשה טרור, דינו – מחצית העונש הקבוע לעבירה, בלא החמרת הענישה הקבועה [[בסימן ב']]; היתה העבירה כאמור עבירה שדינה מאסר עולם חובה, דינו – מאסר 15 שנים:
:: (1) הכשרת מתחם או אתר לשם התאמתו לביצוע עבירה כאמור או לשם הימלטות לאחר ביצועה;
:: (2) זיוף מסמכים לשם ביצוע עבירה כאמור; לעניין זה, &quot;זיוף&quot; ו&quot;מסמך&quot; – כהגדרתם [[בסעיף 414 לחוק העונשין]];
:: (3) הכנת אמצעים לשם ביצוע עבירה כאמור, לרבות כלי נשק, חומרים, מסמכים, אמצעי צילום והקלטה, תחפושות וכלי תחבורה, או החזקת אמצעים כאמור;
:: (4) איסוף או העברת מידע לשם ביצוע עבירה כאמור;
:: (5) הכשרת דרך, מעבר או מנהרה לשם ביצוע עבירה כאמור או לשם הימלטות לאחר ביצועה.
: (ב) לעניין סעיף קטן (א), אין נפקא מינה אם הפעולה כוונה לביצוע מעשה טרור מסוים או בלתי מסוים, או אם מעשה הטרור שהאדם השתתף בהכנתו תוכנן להתבצע על ידיו או על ידי אחר.
: (ג) מי שניסה לבצע מעשה כאמור בסעיף קטן (א), וחדל מהשלמת המעשה מתוך חרטה, כאמור [[בסעיף 28 לחוק העונשין]], יחולו עליו הוראות [[אותו סעיף]].

@ 29. אימונים או הדרכה למטרות טרור
: (א) המאמן או המדריך אחר להשתמש בשיטות פעולה או באמצעים לביצוע עבירה שהיא מעשה טרור, למניעת גילויה או להכשלת חקירתה, או המאמן או המדריך אחר להשתמש בנשק או להכינו, והכול במטרה לקדם פעילות של ארגון טרור או ביצוע עבירה שהיא מעשה טרור או לסייע להם, דינו – מאסר תשע שנים.
: (ב) המקבל אימון או הדרכה כאמור בסעיף קטן (א), במטרה כאמור באותו סעיף קטן, דינו – מאסר שבע שנים.
: (ג) לעניין סעיף זה –
:: (1) אין נפקא מינה אם האימון או ההדרכה ניתנו לאדם אחד או לציבור מסוים או בלתי מסוים, ואם כוונו לביצוע מעשה טרור מסוים או בלתי מסוים;
:: (2) נכח אדם במקום המשמש באותה העת לאימון או להדרכה למטרות טרור כאמור בסעיף קטן (א), חזקה כי קיבל אימון או הדרכה במטרה כאמור באותו סעיף קטן; עורר נאשם ספק סביר לעניין זה – יפעל הספק לטובתו;
:: (3) אימון או הדרכה כאמור בסעיף קטן (א) שניתנו או התקבלו על ידי חבר בארגון טרור, מטעם ארגון טרור, במסגרת פעילות של ארגון טרור או במקום המשמש דרך קבע לפעילות של ארגון טרור, חזקה כי ניתנו או התקבלו במטרה כאמור באותו סעיף קטן, אלא אם כן הוכח אחרת.

@ 30. פעולה או עסקה בנשק, בחומר מזיק או במיתקן רגיש למטרות טרור
: (א) המחזיק, רוכש, מוכר, מייצר, מתקן, מייבא, מייצא, מוביל, מתווך, מפיץ או עושה עסקה אחרת בנשק, במטרה לקדם פעילות של ארגון טרור או ביצוע מעשה טרור או לסייע לפעילות או ביצוע כאמור, והכול בין בתמורה ובין שלא בתמורה, דינו – מאסר 20 שנים או קנס פי עשרה מהקנס הקבוע [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]].
: (ב) עשה אדם פעולה או עסקה כאמור בסעיף קטן (א) בנשק כימי, ביולוגי או רדיואקטיבי או בחומר מזיק או במיתקן רגיש, דינו – מאסר 25 שנים או קנס פי עשרים מהקנס הקבוע [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]].
: (ג) נעשתה פעולה או עסקה כאמור בסעיף קטן (א) כשהצד האחר לפעולה או לעסקה כאמור הוא ארגון טרור או חבר בארגון טרור, חזקה כי הפעולה או העסקה נעשתה למטרה כאמור בסעיף קטן (א), אלא אם כן הוכח אחרת.
: (ד) אין נפקא מינה אם הפעולה או העסקה כוונה לביצוע מעשה טרור מסוים או בלתי מסוים.

@ 31. איסור פעולה ברכוש למטרות טרור
: (א) העושה פעולה ברכוש במטרה לסייע, לקדם או לממן ביצוע של עבירת טרור חמורה או במטרה לתגמל בעבור ביצוע של עבירת טרור חמורה או במטרה לסייע, לקדם או לממן פעילות של ארגון טרור, דינו – מאסר עשר שנים או קנס פי עשרים מהקנס הקבוע [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]].
: (ב) לעניין סעיף קטן (א) –
:: (1) די שיוכח כי הפעולה נעשתה לאחת המטרות המפורטות בו אף אם לא יוכח לאיזו מהן;
:: (2) &quot;לתגמל בעבור ביצוע של עבירת טרור&quot; – אף אם מקבל התגמול אינו מי שביצע את עבירת הטרור או התכוון לבצעה.

@ 32. איסור פעולה ברכוש טרור (תיקון: תשפ&quot;ד-2)
: (א) העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שבע שנים או קנס פי עשרה מהקנס הקבוע [[בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין]]:
:: (1) פעולה ברכוש שיש בה כדי לסייע, לקדם או לממן ביצוע של עבירת טרור חמורה או לתגמל בעבור ביצוע של עבירת טרור חמורה גם אם מקבל התגמול אינו מי שביצע את העבירה או התכוון לבצעה; לעניין פסקה זו, די שיוכח כי עושה הפעולה היה מודע לכך שמתקיימת אחת האפשרויות האמורות גם אם לא יוכח איזו מהן;
:: (2) פעולה ברכוש של ארגון טרור או רכוש הקשור לעבירת טרור חמורה;
:: (3) מעביר רכוש לארגון טרור.
: (ב) העושה פעולה ברכוש של אדם, בהיותו מודע לכך שאותו אדם הוא פעיל טרור כאמור [[סעיף 2א|בפסקה (1) להגדרה &quot;פעיל טרור&quot; בסעיף 2א]], או שקיימת לגביו או לגבי ארגון שהוא נוטל חלק פעיל בו הכרזה לפי [[סעיפים 3]] [[או 11]], חזקה שעשה כן ביודעו שיש בפעולה כאמור כדי לסייע, לקדם או לממן ביצוע של עבירת טרור חמורה, או לתגמל בעבור ביצוע של עבירת טרור חמורה, לפי העניין, אלא אם כן הוכיח שלא ידע כאמור.
: (ג) לעניין סעיף זה לא יראו אדם כמי שנמנע מלברר את טיב ההתנהגות או את דבר אפשרות קיום הנסיבות לעניין [[סעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין]], אם התקיימו כל אלה:
:: (1) עיכוב הפעולה לצורך בירור טיב ההתנהגות או קיום הנסיבות לפי הוראות [[סעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין]] וכן לצורך דיווח לפני ביצוע הפעולה לפי הוראות [[סעיף 33]], היה בו, בנסיבות העניין, כדי להכביד הכבדה של ממש על פעילותו העסקית;
:: (2) בסמוך לאחר ביצוע הפעולה ברכוש, דיווח על הפעולה ברכוש, לפי הוראות [[סעיף 33]], ופעל לפי הנחיות משטרת ישראל לגביה; השר לביטחון הפנים, בהתייעצות עם שר המשפטים, יקבע את המועד והדרך למתן הנחיות המשטרה.
: (ד)(1) הוראות סעיף זה לא יחולו על סוגי פעולות ברכוש או על פעולה מסוימת, אשר לעשייתן ניתן היתר מראש מאת שר האוצר, בהתייעצות עם שר הביטחון והשר לביטחון הפנים.
:: (2) הודעה על מתן היתר לפי סעיף קטן זה, המיועד לציבור בלתי מסוים, תפורסם ברשומות; שר האוצר רשאי לקבוע דרכים נוספות להביא את דבר מתן ההיתר לידיעת הציבור.

@ 33. חובת דיווח על רכוש טרור
: (א) התבקש אדם לעשות פעולה ברכוש במהלך עסקיו או במילוי תפקידו, או בנסיבות שבהן היתה לו אפשרות של ממש לביצוע הפעולה, והיה לאותו אדם חשד סביר שמתקיים האמור בפסקה (1) או (2), או עשה אדם פעולה ברכוש, והיה לו במועד עשייתה או בתוך שישה חודשים מהמועד האמור, חשד סביר כאמור, ידווח על כך למשטרת ישראל, ולעניין זה די שיוכח כי היה לו חשד סביר שמתקיים האמור בפסקה (1) או (2) אף אם לא יוכח איזה מהם –
:: (1) הרכוש הוא רכוש של ארגון טרור או שהוא תמורתו הישירה או הרווח הישיר של רכוש כאמור;
:: (2) יש בפעולה כדי לקדם או לממן ביצוע של עבירת טרור חמורה, לסייע לביצוע עבירת טרור חמורה או לתגמל בעבור ביצוע של עבירה כאמור.
: (ב) דיווח לפי סעיף קטן (א) אינו גורע מחובת הדיווח לפי [[סעיף 95]] ולפי [[+|סעיפים 7]] [[ו־8א לחוק איסור הלבנת הון]].
: (ג) דיווח לפי סעיף קטן (א) יכלול כל מידע הידוע למדווח והנוגע לעניין, ויימסר בסמוך ככל האפשר, בנסיבות העניין, למועד שבו היה לאותו אדם חשד סביר להניח כאמור באותו סעיף קטן.
: (ד) דרכי הדיווח והמועדים לפי סעיף זה יהיו בהתאם לדרכי הדיווח והמועדים שנקבעו לפי [[+|סעיפים 6(ב)]], [[+|7(ה)]] [[או 8א(ה) לחוק איסור הלבנת הון]], לפי העניין, אלא אם כן נקבע אחרת כאמור באותם סעיפים.
: (ה) הוראות סעיף זה לא יחולו על סוגי פעולות ברכוש או על פעולה מסוימת, אשר לעשייתן ניתן היתר מראש לפי [[סעיף 32(ד)]], אלא אם כן צוין אחרת בהיתר.

@ 34. חובת דיווח על רכוש של ארגון טרור מוכרז (תיקון: תשע&quot;ח)
: (א) בלי לגרוע מהוראות [[סעיף 33]], כל אדם שברשותו, בחזקתו או בשליטתו רכוש של ארגון טרור מוכרז, ידווח על כך למשטרת ישראל, סמוך לקבלת הרכוש לחזקתו או לשליטתו או מיד לאחר ההכרזה, לפי העניין.
: (ב) השר לביטחון הפנים, בהתייעצות עם שר המשפטים, יקבע את דרכי הדיווח ואת מועדי הדיווח לפי סעיף קטן (א).
: (ג) הכריזו שר הביטחון, ועדת השרים או הממשלה, לפי העניין, על ארגון טרור לפי [[סעיפים 4]], [[6]] [[או 11]], לא יעשה אדם כל פעולה ברכוש של ארגון כאמור, למעט פעולות שהתיר שר הביטחון בצו תפיסה מינהלי שהוצא לפי [[סעיף 56]].

@ 35. פטור מאחריות והגבלות על גילוי ודיווח
: (א) אי־עשיית פעולה ברכוש, מחדל אחר או מעשה שנעשו בתום לב כדי להימנע מעבירה לפי חוק זה, וכן דיווח, גילוי או אי־גילוי שנעשו בתום לב לצורך קיום הוראות חוק זה, ופעולה בהתאם להנחיות משטרת ישראל, אין בהם הפרה של חובות סודיות ונאמנות או של חובה אחרת לפי כל דין או הסכם, ומי שעשה או שנמנע מעשייה כאמור לא יישא באחריות פלילית, אזרחית או משמעתית בשל המעשה או המחדל; הוראות [[סעיף 24(ב) ו־(ג) לחוק איסור הלבנת הון]] יחולו לעניין מעשה או מחדל לפי סעיף קטן זה.
: (ב) [[סעיף 25 לחוק איסור הלבנת הון]] יחול לעניין גילוי ודיווח לפי הוראות חוק זה, בשינויים המחויבים.

@ 36. הפרת חובות דיווח
: לא מסר אדם דיווח לפי הוראות [[סעיפים 33]] [[או 34]], דינו – מאסר שנה או קנס כאמור [[בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין]]; עשה כן במטרה להכשיל תפיסה של רכוש כאמור באותם סעיפים, דינו – מאסר שלוש שנים או כפל הקנס האמור, והכול אם לא הוכיח כי לא היה מודע שהארגון הוא ארגון טרור; לעניין זה, &quot;היה מודע&quot; – לרבות חשד ונמנע מלברר.

=== סימן ב': החמרת ענישה ===

@ 37. החמרה בענישה בשל עבירה שהיא מעשה טרור (תיקון: תשפ&quot;ג-2, תשפ&quot;ה)
: (א) העובר עבירה, ובכלל זה עבירת מין לפי [[+|סעיפים 345]] [[ו-348(א), (ב) ו-(ג1) לחוק העונשין]] שהיא מעשה טרור, למעט עבירה כמפורט להלן, דינו – כפל העונש הקבוע לאותה עבירה אך לא יותר מ־25 שנים:
:: (1) עבירה לפי חוק זה;
:: (2) עבירה לפי [[+#פרק ז סימן ב|סימן ב']] או [[סימן ד' לפרק ז' לחוק העונשין]];
:: (3) עבירה שדינה מאסר עולם חובה.
: (ב) על אף האמור [[בסעיף 41 לחוק העונשין]], העובר עבירה שהיא מעשה טרור שדינה מאסר עולם, ולא נקבע שהוא עונש חובה, דינו – מאסר 30 שנים.
: (ג) החמרת הענישה לא תחול על העונש המזערי הקבוע לעבירה.
: (ד) קבע בית המשפט כי אדם ביצע עבירה שהיא מעשה טרור או הרשיע אדם בעבירה כאמור, יציין זאת בפסק דינו.

@ 38. ענישה בשל קשר וסיוע לעבירה שהיא מעשה טרור
: (א) הוראות [[סעיף 32 לחוק העונשין]] יחולו על המסייע לעבור עבירה שהיא מעשה טרור, אולם ככל שנקבעה החמרת העונש לפי חוק זה, ייראו את העונש לאחר ההחמרה כעונש שנקבע בחיקוק בשל ביצוע העבירה.
: (ב) על אף האמור [[בסעיף 32(2) לחוק העונשין]], היתה העבירה כאמור בסעיף קטן (א) עבירה שדינה מאסר עולם, דינו של המסייע – מאסר 15 שנים.
: (ג) על אף האמור [[בסעיף 499 לחוק העונשין]], הקושר קשר עם אדם לעבור עבירה שהיא מעשה טרור או עבירה לפי [[סעיף 30]], דינו –
: (1) אם העבירה היא פשע – מאסר 14 שנים או העונש שנקבע לאותה עבירה לפי [[סעיף 37]], והכול לפי העונש הקל יותר;
: (2) אם העבירה היא עוון – מאסר ארבע שנים או העונש שנקבע לאותה עבירה לפי [[סעיף 37]], והכול לפי העונש הקל יותר.

@ 39. מעשה טרור המוני
: (א) העובר עבירה שהיא מעשה טרור שגרמה לפגיעות בגוף של ציבור גדול, דינו – מאסר עולם.
: (ב) העובר עבירה שהיא מעשה טרור תוך שימוש בנשק כימי, ביולוגי או רדיואקטיבי, בחומר מזיק או במיתקן רגיש, או תוך פגיעה במיתקן רגיש, העלולים לפי טיבם או סוגם לגרום לפגיעה חמורה בציבור גדול או בשטח גדול, דינו – מאסר עולם.

@ 40. קציבת עונש מאסר עולם
: על אף האמור [[בסעיף 29 לחוק שחרור על־תנאי ממאסר, התשס&quot;א–2001]], נגזר על נידון בעבירת טרור מאסר עולם, לא תגיש ועדת שחרורים מיוחדת את המלצתה לנשיא, לפי הוראות [[סעיף 29(א) או (ב) לחוק האמור]], אלא לאחר שחלפו 15 שנים לפחות מהיום שבו האסיר החל לשאת את מאסרו או מהיום הקובע כהגדרתו [[באותו סעיף]], לפי העניין, והתקופה שתמליץ לקצוב לא תפחת מ־40 שנים.

@ 40א. מניעת שחרור על-תנאי ממאסר של מי שהורשע ברצח או בניסיון לרצח (תיקון: תשע&quot;ט, תשע&quot;ט-2)
: לא ישוחרר על-תנאי מנשיאת יתרת תקופת מאסרו לפי [[חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס&quot;א-2001]], מי שנגזר עליו עונש מאסר בשל ביצוע עבירה של רצח, רצח בנסיבות מחמירות או ניסיון לרצח שבית המשפט קבע לגביה בפסק דינו, לפי [[סעיף 37]], שהיא מעשה טרור, או מי שוועדת שחרורים מיוחדת לפי [[סעיף 33(א) לחוק האמור]], מצאה על יסוד פסק הדין בעניינו כי עבר עבירה כאמור שהיא מעשה טרור לפני תחילתו של חוק זה.

=== סימן ג': תחולה וראיות ===

@ 41. תחולת דיני העונשין על עבירת טרור שהיא עבירת חוץ
: לעניין [[סעיף 13(א)(1) לחוק העונשין]], יראו עבירה לפי [[סעיפים 20]], [[21]], [[22]], [[29]], [[30]] [[או 31]], שהיא עבירת חוץ כהגדרתה [[בסעיף 7(ב) לחוק האמור]], שנעברה בידי חבר בארגון טרור שהוכרז לפי [[סימן א' לפרק ב']] ויש לארגון זיקה לישראל, או בקשר לארגון טרור מוכרז כאמור, כעבירה נגד ביטחון המדינה.

@ 42. אמרת עד מחוץ לבית המשפט בעבירות טרור (תיקון: תשפ&quot;ד, תשפ&quot;ו)
: (א) על אף האמור [[בסעיף 10א(א) לפקודת הראיות]], בדונו בהליך פלילי בעבירת טרור, רשאי בית המשפט לקבל אמרה כאמור [[באותו סעיף]] אף אם נותן האמרה אינו עד, אם שוכנע כי מנסיבות העניין עולה שלא ניתן להביא את נותן האמרה לבית המשפט משום שיצא למדינה או לאזור המנויים [[בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי&quot;ד–1954]], לשטחי המועצה הפלסטינית, לאזור חבל עזה או למדינה או לאזור אחרים המנויים [[תוספת 1|בתוספת]], או שהוא שוהה במקום כאמור; בסעיף זה, &quot;שטחי המועצה הפלסטינית&quot; – כהגדרתם [[בתקנות שעת חירום (יהודה ושומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ&quot;ח–1967]], כפי שהוארך תוקפן ותוקן נוסחן בחוק.
:: (((הוראת שעה לשנתיים מיום 12.11.2023, ולשנתיים מיום 27.11.2025):)) על אף האמור [[בסעיף 10א(א) לפקודת הראיות]], בדונו בהליך פלילי בעבירת טרור, רשאי בית המשפט לקבל אמרה כאמור [[באותו סעיף]] אף אם נותן האמרה אינו עד, אם שוכנע כי מנסיבות העניין עולה שלא ניתן להביא את נותן האמרה לבית המשפט משום שיצא למדינה או לאזור המנויים [[בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי&quot;ד–1954]], לשטחי המועצה הפלסטינית, לאזור חבל עזה או למדינה או לאזור אחרים המנויים [[בתוספת הראשונה]], או שהוא שוהה במקום כאמור; בסעיף זה, &quot;שטחי המועצה הפלסטינית&quot; – כהגדרתם [[בתקנות שעת חירום (יהודה ושומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ&quot;ח–1967]], כפי שהוארך תוקפן ותוקן נוסחן בחוק.
: (ב) על אמרה שהתקבלה לפי סעיף קטן (א) יחולו הוראות [[סעיף 10א(ג) לפקודת הראיות]].
: (ג) אין בהוראות סעיף זה כדי להכשיר ראיה שאינה קבילה מסיבה אחרת שבדין.
: (ד) לא יורשע אדם על סמך אמרה שהתקבלה לפי סעיף קטן (א), ואולם אמרה כאמור עשויה לשמש תוספת ראייתית לראיות התביעה, ובלבד שלא תשמש סיוע לראיות התביעה.

@ 43. עדות מוקדמת בעבירת טרור
: לעניין [[סעיף 117 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ&quot;ב–1982]], היה האדם שעדותו חשובה לבירור האשמה בעבירת טרור תושב מקום המנוי [[בסעיף 42(א)]], חזקה שאי־אפשר יהיה לגבות את עדותו במהלך המשפט, אלא אם כן הוכח אחרת.

@ 44. (תיקון: תשע&quot;ט-3) : (((בוטל).))

== פרק ד': עצור בעבירת ביטחון חמורה – הוראות מיוחדות ==

@ 45. שינויים בתחולת [[חוק המעצרים]] על עצור בעבירת ביטחון חמורה
: הוראות [[חוק המעצרים]] יחולו על עצור החשוד בביצוע עבירת ביטחון חמורה ([[בפרק זה]] – עצור בעבירת ביטחון חמורה), בשינויים המפורטים [[בפרק זה]].

@ 46. השהיה של הבאת עצור בעבירת ביטחון חמורה לפני שופט
: (א) על אף האמור [[+|בסעיפים 17(ג)]] [[ו־29(א) לחוק המעצרים]], ובלי לגרוע מהוראות [[סעיף 30 לאותו חוק]] –
:: (1) קצין ממונה רשאי, בהחלטה מנומקת בכתב, אם שוכנע כי הפסקת החקירה לצורך הבאת עצור בעבירת ביטחון חמורה לפני שופט עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה – להשהות את הבאת העצור לפני שופט לתקופה שלא תעלה על 48 שעות מתחילת המעצר;
:: (2) קצין ממונה רשאי, בהחלטה מנומקת בכתב ובאישור ראש אגף החקירות בשירות הביטחון הכללי, אם שוכנע כי הפסקת החקירה לצורך הבאת עצור בעבירת ביטחון חמורה לפני שופט עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה שיש בה כדי לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם – להשהות את הבאת העצור לפני שופט לתקופה נוספת על התקופה האמורה בפסקה (1), שלא תעלה על 24 שעות;
:: (3) בית משפט רשאי, במקרים חריגים, לבקשת ראש שירות הביטחון הכללי שהוגשה בכתב בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, אם שוכנע כי הפסקת החקירה לצורך הבאת עצור בעבירת ביטחון חמורה לפני שופט עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה שיש בה כדי לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם – להורות על השהיית הבאתו של העצור לפני שופט לתקופה נוספת על התקופות האמורות בפסקאות (1) ו־(2), שלא תעלה על 24 שעות; דיון לפי פסקה זו יתקיים שלא בנוכחות העצור.
: (ב) השהה קצין ממונה או בית משפט הבאת עצור בעבירת ביטחון חמורה לפני שופט, לפי הוראות סעיף קטן (א), יתעד בית המשפט, בכתב, את המועד שבו הובא העצור לפני שופט.
: (ג) בסעיף זה, &quot;קצין ממונה&quot; – כל אחד מאלה:
:: (1) הקצין הממונה כמשמעותו [[בסעיף 25 לחוק המעצרים]];
:: (2) ראש צוות חוקרים בשירות הביטחון הכללי.

@ 47. מעצר לפני הגשת כתב אישום
: לעניין עצור בעבירת ביטחון חמורה, יקראו את [[סעיף 17 לחוק המעצרים]] כך:
: (1) סעיף קטן (א) ייקרא כך:
:: &quot;(א) על אף הוראת [[סעיף 13 לחוק המעצרים|סעיף 13(א)(3) סיפה]], ציווה שופט על מעצרו של חשוד בנוכחותו, לא תעלה תקופת המעצר על 20 ימים ובלבד ששופט לא יצווה על מעצר לתקופה העולה על 15 ימים, אלא אם כן שוכנע כי אם לא יוחזק העצור במעצר לצורך המשך החקירה קיימת אפשרות קרובה לוודאי לסיכול של מניעת פגיעה בחיי אדם; שופט רשאי להאריך, מעת לעת, מעצר של חשוד כאמור לתקופות שלא יעלו על 15 ימים, כל אחת.&quot;;
: (2) בסעיף קטן (ב), במקום &quot;30 ימים&quot; יקראו &quot;35 ימים&quot;.

@ 48. הארכת מעצר שלא בנוכחות עצור בעבירת ביטחון חמורה
: על אף האמור [[בסעיף 16(2) לחוק המעצרים]], לעניין נוכחותו של עצור בעבירת ביטחון חמורה בדיון בהארכת מעצרו בתקופת המעצר כאמור [[בסעיף 47]], ציווה בית המשפט, בנוכחות העצור, על מעצרו לתקופה הקצרה מ־20 ימים, רשאי שופט של בית המשפט העליון, לבקשת ראש אגף החקירות בשירות הביטחון הכללי, שהוגשה בכתב בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, להאריך את מעצרו של עצור כאמור שלא בנוכחותו, אם שוכנע כי אם תופסק החקירה לשם הבאת העצור לדיון קיימת אפשרות קרובה לוודאי לסיכול של מניעת פגיעה בחיי אדם; הארכת מעצר כאמור תהיה לתקופות נוספות שלא יעלו על 72 שעות כל אחת, ובלבד שסך התקופות שבהן יוארך המעצר בלא נוכחות העצור לא יעלה על 144 שעות, או לא יעלה על יתרת התקופה שנותרה עד תום 20 ימים ממועד הדיון שהתקיים בנוכחותו, לפי הקצרה מביניהן.

@ 49. עיון חוזר בהחלטת בית משפט בנוגע לעצור בעבירת ביטחון חמורה
: (א) לא יתקיים דיון בבקשה לעיון חוזר שהוגשה לפי [[סעיף 52 לחוק המעצרים]], בהחלטה הנוגעת למעצרו של חשוד בעבירת ביטחון חמורה שטרם הוגש נגדו כתב אישום, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, לאחר שקיים דיון מקדמי, כי התקיימה עילה לבקשה כאמור [[באותו סעיף]]; דיון מקדמי בשאלה אם התקיימה עילה כאמור יתקיים שלא בנוכחות העצור.
: (ב) על אף האמור [[בסעיף 57 לחוק המעצרים]], קבע בית המשפט כי התקיימה עילה כאמור [[בסעיף 52 לחוק המעצרים]], רשאי הוא, לבקשת ראש אגף החקירות בשירות הביטחון הכללי, להורות כי הדיון בבקשה לעיון חוזר יתקיים שלא בנוכחות העצור, אם שוכנע כי אם תופסק החקירה לשם הבאת העצור לדיון קיימת אפשרות קרובה לוודאי לסיכול של מניעת פגיעה בחיי אדם.

@ 50. ערר על החלטת בית משפט בנוגע לעצור בעבירת ביטחון חמורה
: (א)(1) על אף האמור [[בסעיף 53(ג) לחוק המעצרים]], ערר על החלטת בית משפט לפי [[סעיף 53(א) לחוק המעצרים]], וכן בקשה למתן רשות לערור על החלטת בית המשפט בערר כאמור לפי [[סעיף 53(א1)(1) לאותו חוק]], בעניין הנוגע למעצרו של עצור בעבירת ביטחון חמורה שטרם הוגש נגדו כתב אישום, יוגשו לבית המשפט בתוך 30 שעות ממועד מתן החלטת בית המשפט; ואולם רשאי בית המשפט, בעת שהורה על מעצרו של עצור בעבירת ביטחון חמורה שטרם הוגש נגדו כתב אישום, להאריך את המועד האמור מטעמים שיירשמו, אם שוכנע כי הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין לעצור; בית המשפט יקיים את הדיון בערר לפי [[סעיף 53(א) או (א1) לחוק המעצרים]] בתוך 24 שעות מהמועד שבו הוגשו הערר או הבקשה למתן רשות לערור, לפי העניין, לבית המשפט; הגשת ערר או בקשה למתן רשות לערור לפי פסקה זו, בתקופה הקבועה בה, תהיה במזכירות בית המשפט או בדרך אחרת לפי נוהל שיקבע מנהל בתי המשפט.
:: (2) על אף האמור בפסקה (1), שבתות וחגים לא יובאו במניין השעות; דיון שעל בית המשפט לקיימו במוצאי שבת או חג, רשאי בית המשפט לקיימו בתוך שש שעות מעת צאת השבת או החג; לעניין זה, &quot;חג&quot; – כהגדרתו [[בסעיף 29 לחוק המעצרים]].
: (ב) על אף האמור [[בסעיף 57 לחוק המעצרים]], בית המשפט הדן בערר כאמור בסעיף קטן (א) רשאי, לבקשת ראש אגף החקירות בשירות הביטחון הכללי, להורות כי דיון בערר כאמור יתקיים שלא בנוכחות העצור, אם שוכנע כי אם תופסק החקירה לשם הבאת העצור לדיון קיימת אפשרות קרובה לוודאי לסיכול של מניעת פגיעה בחיי אדם.

@ 51. הארכת מעצר, ערר ועיון חוזר – הוראות כלליות
: (א) חדלה להתקיים העילה שבשלה לא הובא עצור בעבירת ביטחון חמורה לדיון בהארכת מעצר, בבקשה לעיון חוזר או בערר לפי [[סעיפים 48]], [[49(ב)]] [[או 50(ב)]], יובא העצור לפני בית המשפט בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מתום 24 שעות מהמועד שבו חדלה להתקיים העילה כאמור.
: (ב) הוראות [[סעיף 15(ג) עד (ח) לחוק המעצרים]] יחולו, בשינויים המחויבים, גם על דיון בשאלת נוכחות העצור בהליכים לפי [[סעיפים 48 עד 50]], ורשאי בית המשפט, בדיון כאמור, לקבל ראיה אף שלא בנוכחות העצור או סניגורו, אם שוכנע שהדבר נדרש כדי למנוע פגיעה בביטחון המדינה או סיכול החקירה.
: (ג) דיון שלא בנוכחות עצור בעבירת ביטחון חמורה לפי [[סעיפים 48]], [[49(ב)]] [[או 50(ב)]], יתקיים בנוכחות סניגורו של העצור, ואם אינו מיוצג – ימנה לו השופט סניגור; נעדר סניגורו של העצור מהדיון כאמור, ימנה השופט לעצור סניגור לצורך הדיון כאמור, בלבד, ורשאי הוא להורות על הארכת תקופת המעצר כאמור [[בסעיף 48]] לתקופה קצרה הכרחית בנסיבות העניין עד שסניגור יהיה נוכח בדיון.
: (ד) החלטת בית משפט שהתקבלה בדיון שהתקיים שלא בנוכחות עצור בעבירת ביטחון חמורה לפי [[סעיפים 48]], [[49(ב)]] [[או 50(ב)]], תובא לידיעת העצור בהקדם האפשרי, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת, לבקשת נציג המדינה, אם שוכנע כי יש בכך כדי לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם.
: (ה) החלטת בית המשפט שהתקבלה בדיון המקדמי לפי [[סעיף 49(א)]], תובא לידיעת העצור בהקדם האפשרי, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת, לבקשת נציג המדינה, אם שוכנע כי יש בכך כדי לפגוע פגיעה ממשית בחקירה.

@ 52. מניעת פגישה של עורך דין עם יותר מעצור אחד באותה חקירה
: (א) על אף האמור [[בסעיף 34 לחוק המעצרים]] ובלי לגרוע מהוראות [[סעיף 35 לחוק האמור]], מצא הממונה כי עורך דין אחד מבקש להיפגש עם כמה עצורים החשודים בעבירת ביטחון חמורה והנחקרים במסגרת אותה חקירה, או כי כמה עצורים כאמור מבקשים להיפגש עם עורך דין אחד, וכי פגישה כאמור עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה, רשאי הוא שלא לאפשר פגישה של עורך דין כאמור עם יותר מעצור אחד; הממונה ימסור הודעה על החלטה כאמור לכל אחד מהעצורים, וכן לעורך הדין;
:: לעניין זה –
::- &quot;הממונה&quot; – כל אחד מאלה:
::: (1) ראש מחלקת חוקרים בשירות הביטחון הכללי, שראש שירות הביטחון הכללי הסמיכו לכך;
::: (2) קצין משטרה בדרגת סגן ניצב ומעלה, שהמפקח הכללי במשטרת ישראל הסמיכו לכך;
::- &quot;עורך דין אחד&quot; – לרבות עורך דין אחר ממשרדו.
: (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), מניעת פגישה כאמור באותו סעיף קטן לתקופה העולה על 30 ימים תהיה באישור היועץ המשפטי לממשלה.
: (ג) הוראות [[סעיף 35(ה) עד (י) לחוק המעצרים]] יחולו, בשינויים המחויבים, על החלטה לפי סעיף זה; לעניין זה, רשאי לערור גם עורך הדין שפגישתו עם העצור נמנעה לפי סעיף זה.

== פרק ה': חילוט שיפוטי וחילוט מינהלי ==

=== סימן א': חילוט שיפוטי בהליך פלילי ===

@ 53. חילוט רכוש לאחר הרשעה בעבירת טרור
: לעניין חילוט רכוש של אדם שהורשע בעבירת טרור, הוראות [[+|סעיפים 21]], [[+|23]] [[ו־26(א) לחוק איסור הלבנת הון]] יחולו בשינויים המחויבים ובשינוים אלה:
: (1) הוראות [[=פקודת הסמים|סעיף 36ח לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל&quot;ג–1973]] (בחוק זה – פקודת הסמים), לא יחולו לגבי ניהול הרכוש המחולט ושימוש בו;
: (2) הוראות [[סעיף 36ג(א) לפקודת הסמים]] יחולו רק על טוען לזכות ברכוש שאינו ארגון טרור;
: (3) על אף האמור [[בסעיף 36ג(ג) לפקודת הסמים]], בית המשפט רשאי לצוות על חילוטם של מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול לפי [[סעיף 22(א)(4) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ&quot;ז–1967]].

@ 54. חילוט רכוש של ארגון טרור לאחר הרשעה בניהול ארגון טרור
: הורשע אדם בעבירה לפי [[סעיף 20]], רשאי בית משפט, לבקשת תובע, לצוות כי נוסף על כל עונש, יחולט רכוש שהוא רכוש של ארגון הטרור שבקשר אליו הורשע אותו אדם; על חילוט לפי סעיף זה יחולו הוראות [[סעיף 53]].

@ 55. חילוט רכוש שהתגלה לאחר מתן גזר הדין
: התגלה לאחר מתן גזר הדין רכוש נוסף, שאילו התגלה לפני מתן גזר הדין, היה ניתן לבקש את חילוטו בהתאם להוראות [[סימן זה]], רשאי בית המשפט שדן בעבירה, לבקשת תובע, לצוות על חילוט הרכוש, ויחולו לעניין זה הוראות [[סעיף 53]].

=== סימן ב': תפיסה וחילוט מינהליים ===

@ 56. צו תפיסה מינהלי (תיקון: תשפ&quot;ד-2)
: (א) [[בפרק זה]], &quot;צו תפיסה מינהלי&quot; – צו מינהלי לתפיסת רכוש לפי סעיף זה.
: (ב) שר הביטחון רשאי להורות בצו על תפיסה זמנית של רכוש כמפורט להלן, או על הגבלת השימוש או הגבלת העברת הזכויות בו, לרבות קביעת ערובה להבטחת הצגתו על פי דרישה:
:: (1) רכוש של ארגון טרור או של פעיל טרור שהוכרז לפי [[סעיפים 3]], [[4]], [[6]] [[או 11]], או רכוש שמיועד לביצוע עבירת טרור חמורה – אם שוכנע שהדבר דרוש כדי לסכל פעילות של ארגון טרור ולפגוע ביכולתו לקדם את מטרותיו או כדי לסכל עבירת טרור חמורה;
:: (2) רכוש שנעברה בו עבירת טרור חמורה או ששימש במישרין לביצוע עבירה כאמור;
:: (3) רכוש שהושג כשכר או כתגמול בעד ביצוע עבירת טרור חמורה או יועד להיות שכר או תגמול כאמור;
:: (4) רכוש כאמור בפסקאות (1) עד (3) שהתגלה לאחר מתן גזר הדין, ובלבד שפרקליט מחוז או פרקליט בכיר אחר שהוא הסמיכו לכך הודיע כי לא ניתן לחלט את הרכוש כאמור [[בסעיף 55]], בשל אי־קבילות הראיות הנוגעות לו או חסיונן, אף ששוכנע בדבר הקשר בין הרכוש לעבירה.
: (ג) שר הביטחון רשאי, לבקשת ראש שירות הביטחון הכללי או ראש רשות ביטחון אחרות באמצעות ראש שירות הביטחון הכללי, להוציא צו תפיסה מינהלי גם לגבי רכוש של חבר בני אדם שאינו ארגון טרור מוכרז, אם התקיימו כל אלה:
:: (1) ראש רשות הביטחון הגיש לשר, באמצעות ראש שירות הביטחון הכללי, בקשה להכריז על אותו חבר בני אדם שהוא ארגון טרור, לפי הוראות [[סימן א' לפרק ב']], או הודיע לשר כי בדעתו להגיש בקשה כאמור;
:: (2) יש יסוד סביר להניח כי הרכוש הוא רכוש של ארגון הטרור, כי מתקיימים העובדות והתנאים לחילוט רכוש לפי [[פרק זה]], וכי הרכוש שלגביו התבקש הצו עלול להיעלם או שעלולות להיעשות בו פעולות שימנעו את מימוש החילוט.
: (ד) לעניין סעיף זה, היה הרכוש כסף –
:: (1) אין נפקא מינה אם ייתפס אותו כסף או כל כסף אחר שנמצא בבעלותו, בחזקתו, בשליטתו או בחשבון הבנק של מי שקיבל את הכסף;
:: (2) היה הרכוש שכר או תגמול כאמור בסעיף קטן (ב)(3), ולא נמצא כסף בשווי התקבול שהתקבל כאמור, רשאי שר הביטחון לתפוס רכוש אחר של מי שקיבל את השכר או התגמול, בשווי סכום התקבול כאמור.
: (ה) לעניין סעיף זה –
:: (1) חזקה שרכוש שנתפס במעבר גבול בין ישראל לחבל עזה, שלא דווח והיתה חובה לדווח עליו, בלא היתר שנדרש או שהיה ניסיון להסתירו ולהבריחו, הוא רכוש כאמור בסעיף זה, אלא אם כן הוכח אחרת;
:: (2) חזקה שרכוש שבאמצעותו הועבר או הוסתר רכוש כאמור בפסקה (1), שימש במישרין לביצוע עבירת טרור חמורה, אלא אם כן הוכיח מי שהרכוש נמצא בבעלותו, בחזקתו או בשליטתו כי לא ידע שבאמצעות רכושו יועבר או יוסתר רכוש כאמור בפסקה (1);
:: (3) &quot;עבירת טרור חמורה&quot; – למעט עבירה לפי [[סעיף 31]].

@ 57. הגבלת התפיסה המינהלית בהתקיים הליך פלילי (תיקון: תשע״ח-2)
: (א) לא יורה שר הביטחון על תפיסת רכוש הקשור לעבירת טרור חמורה, אם נחקר אדם באזהרה לגבי אותה עבירה שהרכוש קשור אליה; הורה שר הביטחון על תפיסת רכוש כאמור ונחקר אדם באזהרה לאחר הוצאת צו תפיסה מינהלי לגבי אותו רכוש, יחולו לגבי המשך ההחזקה ברכוש הוראות [[פקודת מעצר וחיפוש]], ולא יחולו הוראות [[סעיף 58]]; ששת החודשים האמורים [[בסעיף 35 לפקודה האמורה]] יימנו מהיום שבו נחקר אדם באזהרה.
: (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), שר הביטחון רשאי לתפוס רכוש כאמור אם פרקליט מחוז או פרקליט בכיר אחר שהוא הסמיכו לכך הודיע כי לא ניתן לחלט את הרכוש בהליך פלילי, אף ששוכנע בדבר הקשר שבין הרכוש לעבירה, בשל אחד מאלה:
:: (1) אי־קבילות הראיות בדבר הקשר בין הרכוש לעבירה או חסיונן;
:: (2) אין מקום להגיש כתב אישום בשל העבירה משום שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין, או שעל אף קיומן של ראיות משמעותיות הן לא מגבשות תשתית מספקת ברמה הפלילית להגשת כתב אישום בשל העבירה.
: (ג) הודיע פרקליט כאמור בסעיף קטן (ב), ישובו לחול על צו התפיסה המינהלי הוראות [[סעיף 58]] במקום הוראות [[פקודת מעצר וחיפוש]].

@ 58. תקופת תוקפו של צו תפיסה מינהלי
: (א) תוקפו של צו תפיסה מינהלי שניתן לפי [[סעיף 56]] יהיה לתקופה שנקבעה בו ושלא תעלה על שנתיים ממועד מתן הצו, ואולם שר הביטחון רשאי להאריך את תוקפו של הצו, עד למועד כמפורט להלן, לפי העניין ולפי המאוחר:
:: (1) נטענו טענות לפי [[סעיף 61(א)]], או הוגשה עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים – עד למתן החלטה סופית או פסק דין סופי, לפי העניין;
:: (2) לעניין רכוש שהוא רכוש של ארגון טרור מוכרז –
::: (א) היתה ההכרזה על ארגון הטרור הכרזה זמנית לפי [[סעיף 4]] והוגשו טענות בכתב לפי [[סעיף 5]] – עד לקבלת החלטה בעניין הכרזה קבועה לפי [[סעיף 6]];
::: (ב) הוגשה עתירה לבית המשפט העליון נגד ההכרזה על ארגון הטרור – עד למתן פסק דין סופי בעתירה.
: (ב) האריך שר הביטחון את התקופה כאמור בסעיף קטן (א), ולא הוחלט בהליכים כאמור באותו סעיף קטן לבטל את צו התפיסה המינהלי או את ההכרזה, לפי העניין, רשאי שר הביטחון להאריך את תקופת תוקפו של הצו לתקופה נוספת שלא תעלה על 30 ימים לשם הוצאת צו חילוט כאמור [[בסעיף 66]].
: (ג) פקע תוקפו של צו תפיסה מינהלי ולא ניתנו לגבי הרכוש התפוס צו חילוט או החלטה של בית משפט לעניין המשך החזקתו, יוחזר הרכוש למי שממנו נתפס.
: (ד)(1) תוקפו של צו תפיסה מינהלי בעניין ארגון טרור שטרם הוכרז יהיה לתקופה שנקבעה בו ושלא תעלה על שלושה חודשים ממועד מתן הצו, ורשאי שר הביטחון, מטעמים מיוחדים שיירשמו, באישור היועץ המשפטי לממשלה או מי שהוא הסמיכו לעניין זה, להאריך מעת לעת את תקופת תוקפו לתקופות נוספות, ובלבד שתקופת תוקפו הכוללת של הצו לא תעלה על ארבעה חודשים ממועד נתינתו.
:: (2) הוכרז כי חבר בני האדם הוא ארגון טרור וניתן צו תפיסה מינהלי חדש לפי [[סעיף 56(ב)(1)]] בתוך התקופה כאמור בפסקה (1), יפקע תוקפו של צו התפיסה במועד מתן צו התפיסה החדש.
:: (3) החליט שר הביטחון שלא להכריז על חבר בני האדם שהוא ארגון טרור בתוך התקופה כאמור בפסקה (1), יפקע תוקפו של צו התפיסה לפי [[סעיף 56(ג)]] במועד החלטתו, אלא אם כן מצא כי מתקיימת עילה אחרת לצו תפיסה מינהלי כאמור [[בסעיף 56(ב)(2) או (3)]]; מצא שר הביטחון כאמור, יעמוד צו התפיסה המינהלי בתוקף חודש נוסף או עד להוצאת צו תפיסה חדש, לפי המוקדם.

@ 59. תוכנו של צו תפיסה מינהלי
: (א) בצו תפיסה מינהלי יפורט הרכוש שלגביו חל הצו או סוג הרכוש כאמור, וכן המקום שבו נמצא הרכוש, והכול אם הם ידועים.
: (ב) הוכח להנחת דעתו של שר הביטחון כי רכוש שניתן להוציא לגביו צו תפיסה מינהלי מעורב ברכוש נוסף, שאינו רכוש כאמור, ולא ניתן בנסיבות העניין לזהותו או להפרידו, רשאי הוא להורות בצו התפיסה המינהלי גם על תפיסתו של הרכוש הנוסף.

@ 60. סייג לתפיסה
: על תפיסה וחילוט של רכוש לפי [[סימן זה]] יחולו הוראות [[סעיף 36ג לפקודת הסמים]], בשינויים המחויבים ובשינויים המפורטים [[בסעיף 53(2) ו־(3)]].

@ 61. שימוע לאחר תפיסה
: (א) הוצא צו תפיסה מינהלי, רשאי טוען לזכות ברכוש, בתוך חודשיים מיום שהוצא הצו, ואם קיבל הודעה לפי סעיף קטן (ב) – מיום שקיבל את ההודעה, לטעון את טענותיו לפני שר הביטחון או מי שהוא הסמיכו לכך, ואולם שר הביטחון או מי שהוא הסמיכו לכך רשאי לדון בטענות שהוגשו לאחר המועד האמור אם מצא כי הדבר מוצדק, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שר הביטחון רשאי להשאיר את הצו על כנו, לבטלו או לשנות את תנאיו.
: (ב) הודעה על הוצאת צו תפיסה מינהלי ועל זכות לשימוע כאמור בסעיף קטן (א) תימסר לטוען לזכות ברכוש, אם הוא ידוע וניתן לאתרו ולמסור לו את ההודעה בשקידה סבירה.
: (ג) שר הביטחון יבטל או יתקן צו תפיסה מינהלי אם נוכח כי טוען לזכות ברכוש הוכיח את זכותו ברכוש, וכי התקיים בעניין זה אחד התנאים המנויים [[בסעיף 36ג(א) לפקודת הסמים המסוכנים]], כפי שהוחל [[בסעיף 60]]; על ביטול או תיקון צו תפיסה לפי סעיף זה יחולו הוראות [[סעיף 63(ב)]], בשינויים המחויבים.

@ 62. ביצוע צו תפיסה מינהלי
: (א) צו תפיסה מינהלי יכול שיבוצע בידי עובד ציבור שראש הממשלה או שר הביטחון הסמיכו לכך או בידי שוטר, ולעניין טובין המצויים בפיקוח המכס בהתאם להוראות [[פקודת המכס]] – יכול שיבוצע גם בידי פקיד מכס שמנהל המכס ומע&quot;מ הסמיכו לכך.
: (ב)(1) לעובד ציבור שהוסמך לכך לפי הוראות סעיף קטן (א) או לשוטר יהיו נתונות, לשם ביצוע צו תפיסה מינהלי, הסמכויות הנתונות לשוטר לשם ביצוע צו חיפוש כאמור [[בסעיף 24(א)(1) לפקודת מעצר וחיפוש]], והוראות [[+|סעיפים 26 עד 29]], [[+|45]] [[ו־46 של הפקודה האמורה]] יחולו על ביצוע הצו כאמור, בשינויים המחויבים.
:: (2) לפקיד מכס שהוסמך לכך לפי הוראות סעיף קטן (א) יהיו נתונות, לשם ביצוע צו תפיסה מינהלי, הסמכויות לפי [[+|סעיפים 174]], [[+|177]], [[+|184]] [[ו־185 לפקודת המכס]], ולעניין זה יראו רכוש החשוד כרכוש שלגביו חל צו התפיסה המינהלי, כטובין שיבואם או יצואם נאסר.
: (ג) הוראות [[+|סעיפים 26 עד 29]], [[+|32]], [[+|32א]], [[+|45]] [[פקודת מעצר וחיפוש=|ו־46 לפקודת המעצר והחיפוש]] יחולו, בשינויים המחויבים, גם לעניין רכוש שניתן להוציא לגביו צו תפיסה מינהלי; לא הוציא שר הביטחון צו תפיסה מינהלי בתוך חודש מיום התפיסה, יוחזר הרכוש לאדם שממנו נתפס, ואולם השר רשאי להאריך את התקופה האמורה ב־15 ימים נוספים, מטעמים מיוחדים.
: (ד)(1) נוכח מי שמבצע צו תפיסה מינהלי, בעת ביצוע התפיסה, כי הרכוש שיש לתפסו מעורב ברכוש אחר ולא ניתן בנסיבות העניין לזהותו או להפרידו או היה לו יסוד סביר להניח כי קיים רכוש נוסף שהוא רכוש של ארגון הטרור או רכוש הקשור לעבירה, ואשר לא פורט בצו, ולא ניתן, בנסיבות העניין, לקבל צו מתוקן לפי [[סעיף 63]], רשאי הוא לתפוס גם את הרכוש המעורב או הרכוש הנוסף.
:: (2) הודעה על תפיסה לפי פסקה (1) תימסר לשר הביטחון בתוך 72 שעות ממועד ביצוע התפיסה.
:: (3) לא הוציא שר הביטחון צו מתוקן כאמור [[בסעיף 63]] לגבי הרכוש המעורב או הרכוש הנוסף שנתפס לפי פסקה (1), בתוך שבועיים ממועד תפיסתו, יוחזר הרכוש לאדם שממנו נתפס.

@ 63. תיקון צו תפיסה מינהלי
: (א) ניתן צו תפיסה מינהלי לפי הוראות [[פרק זה]] והתגלה, לאחר מתן הצו או בעת ביצועו, רכוש נוסף שיש יסוד סביר להניח שהוא רכוש של ארגון הטרור או רכוש מעורב כאמור [[בסעיף 62(ד)(1)]], רשאי שר הביטחון להוציא צו תפיסה מינהלי מתוקן; ההוראות לפי [[פרק זה]] החלות על הצו המקורי יחולו גם על הצו המתוקן, ולעניין [[סעיפים 58]] [[ו־66]], יימנו התקופות לפי אותם סעיפים ממועד מתן הצו המקורי.
: (ב) היה הרכוש שנתפס לפי סעיף קטן (א) רכוש מעורב כמשמעותו [[בסעיף 62(ד)(1)]], רשאי שר הביטחון להורות כי לא ייתפס חלק מהרכוש המעורב בשל זכותו של טוען לזכות ברכוש באותו חלק, ורשאי הוא לתפוס גם את החלק האמור, בכפוף למתן הוראות לעניין תשלום לטוען לזכות ברכוש, בשל זכותו כאמור.

@ 64. ביקורת שיפוטית–מינהלית מורחבת
: בעתירה על החלטה של שר הביטחון לפי [[פרק זה]] רשאי בית משפט לעניינים מינהליים לאשר את החלטת השר, לשנותה, לבטלה או לקבל החלטה אחרת במקומה, ובלי לגרוע מכלליות האמור רשאי בית המשפט לשקול כל שיקול שהיה השר רשאי לשקול לשם כך.

@ 65. סטייה מדיני הראיות וראיות חסויות
: (א) בהליך משפטי בעניין החלטת שר הביטחון בעניין צו תפיסה מינהלי או צו חילוט, רשאי בית המשפט, לבקשת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה, לסטות מדיני הראיות, אם שוכנע, מטעמים שיירשמו, שהדבר דרוש לבירור האמת ולעשיית צדק.
: (ב) בדיון כאמור בסעיף קטן (א), רשאי בית המשפט, לבקשת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה, לקבל ראיה אף שלא בנוכחות הצד השני או בא כוחו, או בלי לגלותה להם, אם שוכנע כי גילוי הראיה עלול לפגוע בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, בשלום הציבור או בביטחונו, או לחשוף שיטות עבודה חסויות, וכי העניין שיש באי־גילויה עדיף מהצורך לגלותה לשם בירור האמת ועשיית צדק (בסעיף זה – ראיה חסויה); בית המשפט רשאי, בטרם יקבל החלטה לפי סעיף קטן זה, לעיין בראיה ולשמוע הסברים שלא בנוכחות הצד השני ובא כוחו.
: (ג) החליט בית המשפט לקבל ראיה חסויה, יודיע לצד השני על כוונתו לעשות כן, ורשאי הוא להורות על העברת תמצית של הראיה החסויה לצד השני או לבא כוחו, ככל שניתן לעשות כן בלי לפגוע באינטרס שבשלו נקבע, לפי הוראות סעיף קטן (ב), כי הראיה חסויה.
: (ד) החליט בית המשפט שלא להיעתר לבקשת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי בא כוח היועץ המשפטי לממשלה להודיע כי הוא חוזר בו מהגשת הראיה; הודיע בא כוח היועץ המשפטי לממשלה כאמור, לא יתחשב בית המשפט בראיה לשם קבלת החלטתו, והראיה לא תועבר לצד השני או לבא כוחו.
: (ה) דיון בבקשת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה לקבל ראיה חסויה לפי סעיף קטן (ב) יתקיים בדלתיים סגורות, אלא אם כן קבע בית המשפט הוראה אחרת לעניין זה.

@ 66. חילוט רכוש שנתפס
: (א) ניתן צו תפיסה מינהלי, רשאי שר הביטחון לצוות על חילוט הרכוש שלגביו ניתן הצו, כולו או חלקו, במועדים אלה, לפי המאוחר:
:: (1) נטענו טענות לפי [[סעיף 61(א)]] לעניין צו התפיסה המינהלי – 45 ימים לאחר שהודע למבקש על ההחלטה בעניין טענותיו, ובלבד שלא הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בעניין ההחלטה;
:: (2) לא נטענו טענות לפי [[סעיף 61(א)]] לעניין צו התפיסה המינהלי – 90 ימים לאחר מתן צו התפיסה או לאחר מסירת הודעה בעניין הצו לפי [[סעיף 61(ב)]], לפי המאוחר;
:: (3) הוגשה עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים לעניין צו התפיסה המינהלי – 45 ימים לאחר מתן פסק דין הדוחה את העתירה, ואם הוגש ערעור על פסק הדין – לאחר מתן פסק דין הדוחה את הערעור;
:: (4) לעניין רכוש של ארגון טרור – לאחר שהארגון הוכרז בהכרזה קבועה לפי [[סעיף 6]], ואם הוגשה עתירה לבית המשפט העליון נגד ההכרזה על ארגון הטרור – לאחר מתן פסק דין הדוחה את העתירה;
:: (5) לעניין רכוש הקשור לעבירה –
::: (א) אם לא נפתחה חקירה באזהרה בקשר לעבירה – 90 ימים לאחר מתן צו התפיסה המינהלי;
::: (ב) אם נפתחה חקירה באזהרה בקשר לעבירה – שנה לאחר מתן צו התפיסה המינהלי, ובלבד שניתן אישור פרקליט מחוז או מי שהוא הסמיכו לכך שלא ניתן לחלט את הרכוש במסגרת ההליך הפלילי כאמור [[בסעיף 57(ב)]].
: (ב) חלפו שנתיים ממועד מתן צו תפיסה מינהלי, ולא ניתן צו חילוט, יפקע צו התפיסה המינהלי, והרכוש יוחזר לאדם שממנו נתפס; ואולם אם הוארך תוקפו של צו תפיסה מינהלי לפי [[סעיף 58(א)(1) או (2)]], יחולו הוראות [[סעיף 58(ב)]] לעניין הארכת תוקפו של צו התפיסה לשם הוצאת צו חילוט.

@ 67. תפיסת רכוש לפי [[+|תקנות ההגנה]]
: (א) סמכות לתפיסת רכוש לפי [[תקנה 74 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945]], בעניין רכוש שהוא רכוש הקשור לארגון טרור או לעבירת טרור, תהיה נתונה רק לגבי רכוש שניתן לתפוס או לחלט לפי הוראות [[פרק זה]]; ואולם רכוש שנתפס לפי [[תקנה 74 לתקנות האמורות]] לא יוחרם לפי הוראות [[אותה תקנה]], ויחולו לעניין חילוטו הוראות [[פרק זה]].
: (ב)(1) נתפס רכוש כאמור בסעיף קטן (א), ולא הוציא שר הביטחון צו תפיסה מינהלי בתוך חודש ימים מיום התפיסה, יוחזר הרכוש לאדם שממנו נתפס, ואולם השר רשאי להאריך את התקופה האמורה ב־15 ימים נוספים, מטעמים מיוחדים.
:: (2) נחקר אדם באזהרה כאמור [[בסעיף 57]], יחולו לגבי המשך ההחזקה ברכוש הוראות [[אותו סעיף]].

=== סימן ג': ניהול רכוש שנתפס או חולט ===

@ 68. ניהול רכוש
: (א) צווים שניתנו לפי הוראות [[פרק זה]] לעניין תפיסת רכוש או חילוטו, יהיו אסמכתה בידי האפוטרופוס הכללי לתפוס את הרכוש ולנהל אותו.
: (ב) בקשה למתן הוראות לאפוטרופוס הכללי בדבר ניהול זמני של הרכוש במסגרת צו זמני בהליך פלילי, תוגש לבית המשפט לאחר התייעצות עם האפוטרופוס הכללי.
: (ג) הוצאות תפיסת הרכוש וניהולו לפי [[פרק זה]], לרבות תשלום הוצאות הליכי התפיסה, החילוט, ניהול הרכוש ומימושו, ולרבות שכרו של האפוטרופוס הכללי בעד הניהול, ייגבו מכלל הרכוש שהוא מנהל ושחולט לפי הוראות [[פרק זה]].

== פרק ו': צווים למניעה או להגבלה של פעולות ==

@ 69. צו למניעת פעילות של ארגון טרור
: (א) היה למפקד מחוז במשטרת ישראל ([[בפרק זה]] – מפקד המחוז) יסוד סביר לחשד כי מתקיימת או עתידה להתקיים פעילות של ארגון טרור או פעילות שמטרתה לקדם את פעילותו של ארגון טרור או לתמוך בה, לרבות קיום אסיפה, תהלוכה, כנס, עצרת או הדרכה, רשאי הוא להוציא צו למניעת הפעילות כאמור ([[בפרק זה]] – צו למניעת פעילות).
: (ב) בצו למניעת פעילות תפורט הפעילות שנאסרה, וכן המועד והמקום שבהם מתקיימת או עתידה להתקיים הפעילות, ככל שהם ידועים; מצא מפקד המחוז כי לשם מניעת הפעילות כאמור יש להגביל את השימוש במקום המיועד לקיומה, ובכלל זה להורות על סגירתו, יכלול הצו גם הוראה להגבלת השימוש במקום כאמור או לסגירתו, לפרק הזמן שבו מתקיימת או עתידה להתקיים הפעילות, וכן לפרק זמן סביר לפני קיום הפעילות או לאחריה ככל שהדבר נדרש לשם מניעתה, והכול במידה שאינה עולה על הנדרש בנסיבות העניין כדי למנוע את הפעילות האמורה.
: (ג) הרואה את עצמו נפגע מצו למניעת פעילות, רשאי להגיש למפקד המחוז את טענותיו בעניין; מפקד המחוז רשאי להשאיר את הצו על כנו, לבטלו או לשנות את תנאיו.
: (ד) צו למניעת פעילות יוצג במקום שבו מתקיימת או עתידה להתקיים הפעילות, אם הוא ידוע; הודעה על הוצאת הצו ועל זכות להגיש טענות כאמור בסעיף זה תומצא לבעלים של המקום ולמחזיק בו, בהקדם האפשרי, אם הם ידועים וניתן לאתרם ולמסור להם את ההודעה בשקידה סבירה בנסיבות העניין.

@ 70. צו להגבלת שימוש במקום המשמש לפעילות של ארגון טרור
: (א) היה למפקח הכללי של משטרת ישראל ([[בפרק זה]] – המפכ&quot;ל) יסוד סביר לחשד כי מקום מסוים משמש לפעילות של ארגון טרור, וכי יש יסוד סביר לחשש שהמקום ימשיך לשמש לפעילות כאמור אם לא יוגבל השימוש בו, רשאי הוא להוציא צו להגבלת שימוש במקום כאמור, לתקופה שיקבע בצו ושלא תעלה על שלושה חודשים, ורשאי הוא להאריכה לתקופות נוספות, ובלבד שסך כל התקופות הנוספות לא יעלה על שלושה חודשים ([[בפרק זה]] – צו להגבלת שימוש במקום).
: (ב) לא יינתן צו להגבלת שימוש במקום אלא לאחר שניתנה לבעלים של המקום, וכן למחזיק בו, הזדמנות לטעון את טענותיהם, אם הם ידועים וניתן לאתרם בשקידה סבירה בנסיבות העניין; ואולם אם היה למפכ&quot;ל יסוד סביר לחשש כי מתן זכות שימוע כאמור עלול לסכל את מטרת הצו, רשאי הוא להוציא צו להגבלת שימוש במקום אף בלא מתן זכות כאמור, ובלבד שתינתן בהקדם האפשרי לאחר מכן.
: (ג) טען בעלים או מחזיק את טענותיו כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא לשוב ולהגיש את טענותיו אם התגלו עובדות חדשות או השתנו הנסיבות.
: (ד) בית משפט השלום רשאי, על פי בקשה בכתב של מי שהמפכ&quot;ל הסמיכו לעניין זה, לצוות על הארכת תוקפו של צו הגבלת שימוש במקום, בתנאים שיקבע, לתקופה נוספת שלא תעלה על שישה חודשים, אם שוכנע כי הגבלת השימוש במקום חיונית למניעת המשך ביצוע הפעילות שבשלה הוצא הצו, ורשאי הוא לחזור ולצוות כאמור מעת לעת; על הליך לפי סעיף זה ועל ערעור עליו יחולו הוראות [[סעיף 65]] לעניין סטייה מדיני הראיות וראיות חסויות.
: (ה) בצו להגבלת שימוש במקום ייקבעו, בין השאר, התנאים, ההגבלות או האיסורים על השימוש במקום הנקוב בצו, לרבות סגירת המקום, במידה שאינה עולה על הנדרש בנסיבות העניין כדי למנוע את המשך הפעילות של ארגון הטרור במקום.
: (ו) הוצא צו להגבלת שימוש במקום, רשאי שוטר להיכנס למקום שלגביו הוצא הצו ולנקוט אמצעים סבירים, לרבות שימוש בכוח, הדרושים כדי להבטיח את קיום הצו.
: (ז) צו להגבלת שימוש במקום יוצג במקום שעליו הוא חל; הודעה על הוצאת הצו ועל זכות להגיש טענות כאמור בסעיף זה תומצא לבעלים של המקום ולמחזיק בו, בהקדם האפשרי, אם הם ידועים וניתן לאתרם ולמסור להם את ההודעה בשקידה סבירה בנסיבות העניין.

@ 70א. צו הגבלה לעניין לוויית מפגע (תיקון: תשע״ח-3)
: (א) בסעיף זה -
::- &quot;אחראי על ארגון לוויית מפגע&quot; - בן משפחתו של מפגע האחראי על ארגון לוויית המפגע או אדם אחר, שמפקד המחוז סבר שיש לראות בו אחראי על ארגון לוויית המפגע;
::- &quot;לוויית מפגע&quot; - ליווי מפגע לקבורה וקבורתו, וכן כל התכנסות או פעילות בקשר לכך;
::- &quot;מפגע&quot; - מי שנהרג בקשר עם ביצוע מעשה טרור בידו או ניסיון לביצוע מעשה כאמור;
::- &quot;ערובה&quot; - עירבון כספי או ערבות עצמית של אחראי על ארגון לוויית מפגע, בין לבדם ובין בצירוף ערבות מכל סוג שהוא, ערבות או עירבון כספי של ערבים.
: (ב) לשם שמירה על שלום הציבור וביטחונו, ובכלל זה לשם מניעה של הפרות סדר, הסתה לטרור או גילוי הזדהות עם ארגון טרור או עם מעשה טרור, רשאי מפקד המחוז להורות, בצו, על תנאים לעריכת לוויה של מפגע ([[בפרק זה]] - צו הגבלה לעניין לוויית מפגע).
: (ג) תנאים בצו הגבלה לעניין לוויית מפגע יכול שיתייחסו, בין השאר, למספר המשתתפים בלוויית המפגע וזהותם, מסלול הלוויה, מועד הלוויה וחפצים שיהיו אסורים לשימוש במהלך הלוויה, ובמקרים מיוחדים - גם למקום הקבורה של המפגע בשים לב לעמדת בני משפחתו.
: (ד) סבר מפקד המחוז כי בשל קיומה של לוויית מפגע קיים חשש לפגיעה בשלום הציבור וביטחונו, להפרות סדר, להסתה לטרור או לגילוי הזדהות עם ארגון טרור או עם מעשה טרור, רשאי הוא להורות בצו ההגבלה לעניין לוויית המפגע גם על הפקדת ערובה בידי האחראי על ארגון לוויית המפגע, לשם הבטחת קיומם של התנאים שנקבעו בצו כאמור, כולם או חלקם.
: (ה) הופקדה ערובה בידי אחראי על ארגון לוויית מפגע לפי הוראות סעיף קטן (ד) והופר תנאי מתנאי הצו שלהבטחת קיומו הופקדה הערובה, רשאי מפקד המחוז להודיע לאחראי על ארגון הלוויה בתוך תקופה שלא תעלה על 30 ימים ממועד ההפרה, על מימוש הערובה, ובלבד שנתן לאחראי הזדמנות לטעון את טענותיו; לא הודיע מפקד המחוז על מימוש הערובה בתוך התקופה כאמור - תוחזר הערובה.
: (ו)(1) לא הופקדה ערובה, כולה או חלקה, ושוכנע מפקד המחוז כי הופר תנאי מהתנאים שלהבטחת קיומם נדרשה הערובה, רשאי הוא להורות לאחראי על ארגון לוויית המפגע על תשלום סכום בגובה הערובה שנדרשה (בסעיף זה - סכום החיוב) בתוך 14 ימים מיום שנמסרה לו דרישה לתשלומו.
:: (2) סכום חיוב שלא שולם, כולו או חלקו, עד תום התקופה האמורה בפסקה (1) (בסעיף זה - המועד הקובע), תיווסף עליו תוספת פיגור (בסעיף קטן זה - התוספת); שיעור התוספת יהיה חמישים אחוזים מסכום החיוב או מחלקו שלא שולם, לפי העניין, ובתום כל תקופה של שישה חודשים שעברו מהמועד הקובע - חמישה אחוזים נוספים מסכום החיוב או מחלקו כאמור.
:: (3) על גביית סכום החיוב והתוספת יחול [[חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ&quot;ה-1995]].
: (ז) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהסמכויות הנתונות לשוטר לפי כל דין.

@ 70ב. צו לעיכוב מסירת גופת מפגע (תיקון: תשע״ח-3)
: (א) היה למפקד המחוז חשש סביר כי בשל לוויית מפגע תיגרם פגיעה בביטחון הנפש או יבוצע מעשה טרור, או שבמהלך הלוויה יבוצעו הסתה לטרור או גילוי הזדהות עם ארגון טרור או עם מעשה טרור, רשאי הוא, אם סבר כי הדבר דרוש באופן חיוני למניעת הפגיעה או המעשים האמורים וכי לא ניתן למנעם בדרך סבירה אחרת, להורות בצו על עיכוב מסירת גופת המפגע וקיום לווייתו, עד לעמידה בתנאים שנקבעו בצו ההגבלה לעניין לוויית המפגע או עד תום 10 ימים מיום שניתן הצו לפי סעיף קטן זה, לפי המוקדם.
: (ב) המפכ&quot;ל רשאי להורות על הארכת תקופת תוקפו של צו לעיכוב מסירת גופת מפגע כאמור בסעיף קטן (א), מעת לעת, עד לקיום התנאים שנקבעו בצו ההגבלה לעניין לוויית המפגע.

@ 71. הוראות לגבי עתירה בעניין צו למניעת פעילות או צו להגבלת שימוש במקום
: (א) בדונו בעתירה בעניין צו למניעת פעילות או צו להגבלת שימוש במקום, רשאי בית משפט לעניינים מינהליים לבטל את הצו, לאשרו או לשנות את תנאיו, ורשאי הוא להחזיר את העניין עם הוראות למי שהוציא את הצו.
: (ב) על עתירה כאמור בסעיף קטן (א) וכן על ערעור עליה יחולו הוראות [[סעיף 65]] לעניין סטייה מדיני הראיות וראיות חסויות.

@ 72. הפרת צו למניעת פעילות או צו להגבלת שימוש במקום
: המפר צו למניעת פעילות או צו להגבלת שימוש במקום, ובכלל זה מרשה לאחר להשתמש במקום שהוצא לגביו צו כאמור, דינו – מאסר שנתיים.

== פרק ז': תיקוני חקיקה ==

@ 73. ביטול [[פקודת מניעת טרור]]
: [[פקודת מניעת טרור, התש&quot;ח–1948]] – בטלה.

@ 74. ביטול [[חוק איסור מימון טרור]]
: [[חוק איסור מימון טרור, התשס&quot;ה–2005]] – בטל.

@ 75. ביטול [[חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה)]]
: [[חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה), התשס&quot;ו–2006]] – בטל.

@ 76. : ((הנוסח שולב [[בתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945]].))
@ 77. : ((הנוסח שולב [[בחוק האזרחות, התשי&quot;ב–1952]].))
@ 78. : ((הנוסח שולב [[בחוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת, התשכ&quot;ח–1968]].))
@ 79. : ((הנוסח שולב [[בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש&quot;ל–1970]].))
@ 80. : ((הנוסח שולב [[בפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל&quot;ב–1971]].))
@ 81. : ((הנוסח שולב [[בחוק העונשין, התשל&quot;ז–1977]].))
@ 82. : ((הנוסח שולב [[בחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ&quot;א–1981]].))
@ 83. : ((הנוסח שולב [[בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ&quot;ד–1984]].))
@ 84. : ((הנוסח שולב [[בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ&quot;ה–1995]].))
@ 85. : ((הנוסח שולב [[בחוק הסניגוריה הציבורית, התשנ&quot;ו–1995]].))
@ 86. : ((הנוסח שולב [[בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ&quot;ו–1996]].))
@ 87. : ((הנוסח שולב [[בחוק איסור הקמת מצבות זיכרון לזכר מבצעי מעשי טרור, התשנ&quot;ח–1998]].))
@ 88. : ((הנוסח שולב [[בחוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ&quot;ח–1998]].))
@ 89. : ((הנוסח שולב [[בחוק חופש המידע, התשנ&quot;ח–1998]].))
@ 90. : ((הנוסח שולב [[בחוק איסור הלבנת הון, התש&quot;ס–2000]].))
@ 91. : ((הנוסח שולב [[בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש&quot;ס–2000]].))
@ 92. : ((הנוסח שולב [[בחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס&quot;ג–2003]].))
@ 93. : ((הנוסח שולב [[בחוק הסדרת מחקרים במחוללי מחלות ביולוגיים, התשס&quot;ט–2008]].))

== פרק ח': הוראות שונות ==

@ 94. אצילת סמכויות (תיקון: תשפ&quot;ד)
: (א) סמכותם של שר הביטחון ושל ראש רשות ביטחון לפי חוק זה אינה ניתנת לאצילה, אלא אם כן נקבע אחרת בחוק זה.
: (ב) היועץ המשפטי לממשלה רשאי לאצול לפרקליט המדינה ולמשנה לפרקליט המדינה את הסמכויות הנתונות לו לפי [[סעיפים 3(ב)]], [[24(ה)]], [[46(א)(3)]] [[ו־52(ב)]], ולעניין הסמכות הנתונה לו לפי [[סעיף 3(ב)]] – גם למשנה ליועץ המשפטי לממשלה.

@ 95. תחולת [[חוק איסור הלבנת הון]] (תיקון: תשפ&quot;ד-2)
: (א) הסמכויות הנתונות לנגיד בנק ישראל ולשר להוציא צווים לשם אכיפתו של [[חוק איסור הלבנת הון]] כאמור [[+|בסעיפים 7]], [[+|8א]] [[או 8ב לאותו חוק]] יהיו נתונות להם גם לשם אכיפת הוראות [[סעיפים 31 עד 36 לחוק זה]], וכן יהיה רשאי כל אחד מהם, בהסכמת שר המשפטים ובהתייעצות עם השר לביטחון הפנים, לקבוע בצו, לגבי תאגיד בנקאי או גוף, כאמור [[+|בסעיפים 7]], [[+|8א]] [[או 8ב לחוק האמור]], הוראות בדבר בדיקת פרטי הזיהוי של צדדים לפעולה ברכוש אל מול פרטי הזיהוי של ארגוני טרור מוכרזים ופרטי הזיהוי של מי שהוכרז עליהם לפי [[סעיפים 3]] [[או 11]] שהם פעילי טרור.
:: ((פורסם [[צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשס״א–2001]].))
:: ((פורסם [[צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של מנהל תיקים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשע&quot;א-2010]].))
:: ((פורסם [[צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של חבר בורסה למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשע&quot;א-2010]].))
:: ((פורסם [[צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח ניהול רישומים של בנק הדואר למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשע״א–2011]].))
:: ((פורסם [[צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשע״ד–2014]].))
:: ((פורסם [[צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של סוחר באבנים יקרות למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשע&quot;ד-2014]].))
:: ((פורסם [[צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, ניהול רישומים של נותן שירות עסקי למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשע״ה–2014]].))
:: ((פורסם [[צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של זירת סוחר לחשבונו העצמי למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשע&quot;ו-2015]].))
:: ((פורסם [[צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של מבטחים, סוכני ביטוח וחברות מנהלות, למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשע&quot;ז-2017]].))
:: ((פורסם [[צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירות בנכס פיננסי ונותני שירותי אשראי למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשע״ח–2018]].))
:: ((פורסם [[צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של מפעיל מערכת לתיווך באשראי למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשע״ט–2019]].))
:: ((פורסם [[צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של חברת תשלומים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשפ״ה–2024]].))
:: ((פורסם [[צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים למניעת הלבנת הון ומימון טרור של מוסדות לגמילות חסדים)|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים למניעת הלבנת הון ומימון טרור של נותני שירותי פיקדון ואשראי בלא ריבית שהם מוסדות לגמילות חסדים), התשפ&quot;ו-2026]].))
: (ב) דיווחים שיתקבלו לפי סעיף זה ברשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור יישמרו במאגר המידע שהוקם לפי [[סעיף 28 לחוק איסור הלבנת הון]]; העברת מידע שהתקבל לפי סעיף זה או לשם אכיפת הוראות הסעיפים המנויים בסעיף קטן (א), ממאגר המידע, תיעשה לפי הוראות [[החוק האמור]]; הוראות [[סעיף 31א לחוק איסור הלבנת הון]] שעניינן חובת סודיות ואיסור גילוי מידע ושימוש בו שלא לפי הוראות [[חוק איסור הלבנת הון]], יחולו גם על אדם שהגיע אליו מידע שהתקבל לפי סעיף זה.
: (ג) אחראי למילוי חובות בתאגיד בנקאי ובכל גוף המנוי [[בתוספת השלישית לחוק איסור הלבנת הון]], שמונה לפי [[סעיף 8 לחוק האמור]], או אחראי למילוי חובות בתאגיד שהוא סוחר באבנים יקרות, שמונה לפי [[סעיף 8א(ו) לחוק האמור]], יפעל גם לקיום החובות שיוטלו בצווים לפי סעיף קטן (א) על התאגיד או הגוף האמור ולהדרכת העובדים לקיום החובות כאמור ולפיקוח על מילוין.
: (ד) המפקחים שמונו לפי [[סעיף 11יד לחוק איסור הלבנת הון]] יפקחו גם על ביצוע הוראות צווים לפי סעיף קטן (א), שעניינן חובות תאגיד בנקאי, גוף המנוי [[בתוספת השלישית לחוק האמור]] וסוחר באבנים יקרות, ולשם כך יהיו נתונות להם הסמכויות שלפי [[החוק האמור]] ויחולו הוראות [[פרק ד'2 לחוק האמור]].
: (ה) הוראות [[סעיף 14 לחוק איסור הלבנת הון]] הקובעות עיצום כספי על הפרת הוראות לפי [[החוק האמור]], יחולו גם לעניין הפרת הוראות צווים לפי סעיף קטן (א); הסמכויות הנתונות לוועדה להטלת עיצום כספי שהוקמה לפי [[סעיף 13 לחוק איסור הלבנת הון]] יהיו נתונות לה גם לגבי מי שהפר את הוראות הצווים האמורים ולעניין עיצום כספי יחולו ההוראות לפי [[פרק ה' לחוק האמור]].
: (ו) הוטל עיצום כספי לפי סעיף זה ושולם העיצום, לא יוגש כתב אישום בשל עבירה לפי [[סעיף 36]] בשל אותו מעשה שבשלו הוטל העיצום הכספי.
: (ז) על מעשה אחד המהווה הפרה של הוראות צו לפי סעיף קטן (א), לא יוטל יותר מעיצום כספי אחד, אף אם המעשה מהווה הפרה גם של צו לפי [[חוק איסור הלבנת הון]].

@ 96. שמירת דינים
: הוראות חוק זה באות להוסיף על הוראות כל דין ולא לגרוע ממנו.

@ 97. ביצוע ותקנות (תיקון: תשע&quot;ח, תשפ&quot;ג)
: (א) בכפוף להוראות סעיפים קטנים (ב) ו־(ג), שר המשפטים ממונה על ביצוע הוראות חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו, ובכלל זה תקנות בעניינים אלה:
:: (1) סדרי דין בבקשה לחילוט בהליך פלילי, לרבות לעניין מסירת הודעה לטוענים לזכות ברכוש, והגשת טענותיהם בעניין החילוט;
:: (2) ניהול הרכוש שנתפס וחולט לפי הוראות [[פרק ה']], ובכלל זה אופן תשלום הוצאות ניהול הרכוש כאמור; תקנות לפי פסקה זו יותקנו בהסכמת שר האוצר.
::: ((פורסמו [[תקנות המאבק בטרור (ניהול רכוש שנתפס ושחולט), התשע&quot;ז-2017]].))
: (ב) שר הביטחון ממונה על ביצוע הוראות [[פרק ב']] לעניין הכרזה, ועל ביצוע הוראות [[סימן ב' לפרק ה']] לעניין תפיסה וחילוט מינהליים.
: (ג) השר לביטחון הפנים ממונה על ביצוע הוראות [[פרק ו']], והוא רשאי, בהסכמת שר המשפטים, להתקין תקנות לביצועו, ובכלל זה תקנות בעניינים אלה:
:: (1) המצאת עותק של צו למניעת פעילות ושל צו להגבלת שימוש במקום, לבעלים של מקום או למחזיק בו;
:: (2) הגשת טענות בעניין צווים כאמור בפסקה (1).
: (ד) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב), שר הביטחון ושר המשפטים רשאים לקבוע יחד תקנות בעניינים אלה:
:: (1) הכרזות לפי [[פרק ב']], ובכלל זה פרטים שייכללו בהכרזות כאמור;
:: (2) דרכים ומועדים להמצאת הודעות לארגון טרור מוכרז או למי שהוכרז פעיל טרור, ולמי שחלה עליו חובת דיווח לפי הוראות [[+|סעיפים 7]] [[או 8א לחוק איסור הלבנת הון]];
:: (3) הדרך והמועד להגשת בקשה לביטול הכרזה, וכן אופן קיום הביקורת התקופתית על הכרזה לפי [[סימן ב' לפרק ב']];
:: (4) צווי תפיסה מינהליים או צווי חילוט לפי [[פרק ה']]; תקנות לעניין ביצוע צווים כאמור יותקנו בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים.
:: ((פורסמו [[תקנות המאבק בטרור (הכרזה על ארגון טרור ועל פעיל טרור), התשע״ז–2017]].))
: (ה)(1) תקנות לפי חוק זה, למעט צווים בעניין הכרזות על ארגון טרור או על פעיל טרור לפי [[פרק ב']], יותקנו באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
:: (2) על אף האמור בפסקה (1), תקנות לפי [[פרק ו']] יותקנו באישור הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת.

@ 98. שינוי [[תוספת 1|התוספת]] (תיקון: תשפ&quot;ד, תשפ&quot;ו)
: (((הנוסח הקבוע):)) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את [[תוספת 1|התוספת]].

@ 98. שינוי התוספות (תיקון: תשפ&quot;ד, תשפ&quot;ו)
: (((הוראת שעה לשנתיים מיום 12.11.2023, ולשנתיים מיום 27.11.2025):))
: (א) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את [[התוספת הראשונה]].
: (ב) שר המשפטים, בהסכמת שר הביטחון ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את [[התוספת השנייה]].

@ 99. דיווח לכנסת (תיקון: תשפ&quot;ד, תשפ&quot;ו)
: (א) שר המשפטים ידווח לוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, ב־1 ביוני בכל שנה, על אלה:
:: (1) מספר כתבי האישום שהוגשו בשנה שקדמה למועד הדיווח בשל עבירה לפי [[סעיף 24]], ואופן יישום הוראות [[הסעיף האמור]];
:: (2) יישום הוראות [[פרק ד']], ובכלל זה על מספר המקרים שבהם –
::: (א) קצין ממונה השהה הבאת עצור בעבירת ביטחון לפני שופט לפי הוראות [[סעיף 46(א)(1) או (2)]], לרבות פירוט בדבר תקופות ההשהיה;
::: (ב) בית משפט הורה על השהיית הבאתו של עצור בעבירת ביטחון לפני שופט לפי הוראות [[סעיף 46(א)(3)]];
::: (ג) שופט ציווה על מעצרו של עצור בעבירת ביטחון כאמור [[בסעיף 17(א) לחוק המעצרים]] כנוסחו כפי שהוא מוחל [[בסעיף 47 לחוק זה]], לרבות פירוט בדבר התקופות שבהן הוחזק במעצר כאמור [[בסעיף 17(ב) לחוק המעצרים]] כפי שהוא מוחל [[47|בסעיף האמור]] ולרבות פירוט בדבר התקופות שבהן הוחזק במעצר לתקופה העולה על 15 ימים;
::: (ד) בית המשפט העליון האריך את מעצרו של עצור בעבירת ביטחון שלא בנוכחות העצור לפי הוראות [[סעיף 48]], לרבות פירוט בדבר התקופות שבהן הוחזק במעצר;
::: (ה) בית המשפט הורה על קיום דיון לפי הוראות [[סעיף 49(ב)]] [[או 50(ב)]];
::: (ו) מונה לעצור סניגור לפי הוראות [[סעיף 51(ג)]];
::: (ז) בית המשפט הורה שלא להביא את החלטתו לידיעת העצור לפי הוראות [[סעיף 51(ד)]] והמועד שבו הובאה לידיעת העצור החלטת בית משפט שהתקבלה בדיון שהתקיים שלא בנוכחותו כאמור [[בסעיף האמור]];
::: (ח) הופעלה יותר מסמכות אחת מהסמכויות לפי הוראות [[סעיפים 46(א)(2) ו־(3)]], [[47]], [[48]], [[49(ב)]] [[או 50(ב)]], [[וסעיף 35 לחוק המעצרים]], וכן את פירוט הסמכויות שהופעלו.
: (ב) (((הוראת שעה לשנתיים מיום 12.11.2023, ולשנתיים מיום 27.11.2025):)) שר המשפטים ידווח לוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, ב-1 ביוני וב-1 בדצמבר בכל שנה, על אופן יישום הוראות [[סעיף 24(ג1)]], על מספר החקירות שנפתחו בחשד לביצוע עבירה לפי [[סעיף 24(ג1)]], מספר העצורים בשל חשד כאמור, מספר כתבי האישום שהוגשו בשל אותה עבירה, ותוצאות ההליכים הפליליים האמורים, בששת החודשים שקדמו למועד הדיווח, בפילוח לפי ארגון הטרור שפרסומיו נצרכו.

@ 100. תחילה
: (א) תחילתו של חוק זה ביום ל' בתשרי התשע&quot;ז (1 בנובמבר 2016) (להלן – יום התחילה).
: (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), תחילתו של ביטול [[+|תקנות 84]], [[+|85]] [[ו־120 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945]], כאמור [[בסעיף 76 לחוק זה]], ביום ג' באדר התשע&quot;ז (1 במרס 2017), ואולם העמדה לדין בעבירה שנעברה לאחר יום התחילה או הפעלת סמכות אחרת לפי [[+|תקנות 84]], [[+|85]] [[או 120 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945]], בתקופה שבין יום התחילה ליום ביטולן, טעונה אישור של היועץ המשפטי לממשלה או של פרקליט המדינה; הסמכות לתת אישור כאמור אינה ניתנת לאצילה.

@ 101. תחולה והוראות מעבר (תיקון: תשע&quot;ח)
: (א) חבר בני אדם שהוכרז, לפני יום התחילה, שהוא ארגון טרוריסטי לפי [[סעיף 8 לפקודת מניעת טרור, התש&quot;ח–1948]] (בסעיף זה – פקודת מניעת טרור) או שהוא התאחדות בלתי מותרת לפי [[תקנה 84(1)(ב) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945]], יראו אותו כאילו הכריזו עליו בהכרזה קבועה שהוא ארגון טרור לפי [[סעיף 6 לחוק זה]].
: (ב) חבר בני אדם שהוכרז, לפני יום התחילה, שהוא ארגון טרור לפי [[סעיף 2 לחוק איסור מימון טרור, התשס&quot;ה–2005]] (בסעיף זה – חוק איסור מימון טרור), יראו אותו כאילו הכריזו עליו שהוא ארגון טרור לפי [[סעיף 11(א) לחוק זה]].
: (ג) אדם שהוכרז, לפני יום התחילה, שהוא פעיל טרור לפי [[סעיף 2 לחוק איסור מימון טרור]], יראו אותו כאילו הכריזו עליו שהוא פעיל טרור לפי [[סעיף 11(א)(2) או (3)(ג) לחוק זה]].
: (ד) על רכוש שנתפס, חולט או הוחרם ערב יום התחילה יחול הדין שחל ערב יום התחילה.
: (ה) העבירות המנויות להלן, שנעברו ערב יום התחילה, יראו אותן כעבירת טרור חמורה:
:: (1) עבירה לפי [[+|סעיפים 2]] [[או 3 לפקודת מניעת טרור]];
:: (2) עבירה לפי [[סעיף 8 לחוק איסור מימון טרור]];
:: (3) עבירה לפי [[+|תקנות 84]] [[או 85 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945]];
:: (4) לעניין הוראות [[פרק ד']] – גם עבירת ביטחון כהגדרתה [[בחוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה), התשס&quot;ו–2006]].

== תוספת ראשונה (תיקון: תשפ&quot;ד, תשפ&quot;ו) ==
==== ((([[סעיפים 42]] [[ו־98]]))) ====
@ : (((נקראת &quot;תוספת ראשונה&quot; כהוראת שעה לשנתיים מיום 12.11.2023, ולשנתיים מיום 27.11.2025, בנוסח הקבוע נקראת: &quot;תוספת&quot;):))

@ (1) : אפגניסטן;
@ (2) : לוב;
@ (3) : סודן;
@ (4) : פקיסטן.

== תוספת שנייה (תיקון: תשפ&quot;ד, תשפ&quot;ו) ==
==== ((([[סעיף 24(ג1)]]))) ====
@ : (((הוראת שעה לשנתיים מיום 12.11.2023, ולשנתיים מיום 27.11.2025):))

@ (1) : ארגון דאעש (&quot;המדינה האסלאמית&quot;, &quot;המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה&quot;, &quot;הח'ליפות האסלאמית&quot;, &quot;אלקאעדה עיראק&quot;, &quot;ISLAMIC STATE‏&quot;, &quot;ISIS&quot;‏, &quot;ISIL&quot;) כהגדרתו בהכרזה לפי [[סעיף 8 לפקודת מניעת טרור, התש&quot;ח-1948]], מיום ט&quot;ו בחשוון התשע&quot;ו (29 באוקטובר 2015);
@ (2) : ארגון החמאס (חרכת מקאומה איסלאמיה) כהגדרתו בהכרזה לפי [[סעיף 8 לפקודת מניעת טרור, התש&quot;ח-1948]], מיום י&quot;ט בסיוון התשמ&quot;ט (22 ביוני 1989).

&lt;פרסום&gt; התקבל בכנסת ביום ט' בסיוון התשע&quot;ו (15 ביוני 2016).
&lt;חתימות&gt;
* בנימין נתניהו, ראש הממשלה
* איילת שקד, שרת המשפטים
* ראובן ריבלין, נשיא המדינה
* יולי יואל אדלשטיין, יושב ראש הכנסת</text>
      <sha1>l7e70dyy5wttewu0bc4ig8lwgqixocd</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>חוק המאבק בטרור</title>
    <ns>0</ns>
    <id>323811</id>
    <revision>
      <id>3021744</id>
      <parentid>3008416</parentid>
      <timestamp>2026-06-27T21:17:23Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>[3021736]</comment>
      <origin>3021744</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="189923" sha1="qru63244z5xkud540wcfmgdict08kii" xml:space="preserve">{{ח:התחלה}}
{{ח:כותרת|חוק המאבק בטרור, התשע״ו–2016}}

{{ח:פתיח-התחלה}}
{{ח:מאגר|2004623}} {{ח:תיבה|ס״ח תשע״ו, 898|חוק המאבק בטרור|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_343902.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ח, 160|תיקון|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_490376.pdf}}, {{ח:תיבה|194|תיקון מס׳ 82 לחוק סדר הדין הפלילי|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_491147.pdf}}, {{ח:תיבה|292|תיקון מס׳ 3|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_491925.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ט, 110|תיקון מס׳ 4|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_528217.pdf}}, {{ח:תיבה|233|תיקון מס׳ 137 לחוק העונשין|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_528388.pdf}}, {{ח:תיבה|243|תיקון מס׳ 87 לחוק סדר הדין הפלילי|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_528391.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ג, 24|חוק לעניין ועדות הכנסת (תיקוני חקיקה והוראת שעה)|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_1783627.pdf}}, {{ח:תיבה|666|חוק החמרת ענישה בעבירות מין על רקע לאומני (תיקוני חקיקה)|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_3028667.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ד, 112|תיקון מס׳ 9 והוראת שעה|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_3531731.pdf}}, {{ח:תיבה|120|תיקון מס׳ 10|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_3539091.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ה, 530|תיקון מס׳ 152 לחוק העונשין|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_6235343.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ו, 30|תיקון מס׳ 9 והוראת שעה (תיקון)|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_9968222.pdf}}.
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:קטע2||תוכן עניינים}}

&lt;div class=&quot;law-toc&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק א|פרק א׳: מטרה ופרשנות}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ב|פרק ב׳: הכרזה על ארגון טרור ועל פעיל טרור}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-3&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ב סימן א|סימן א׳: הכרזת שר הביטחון על ארגון טרור ועל אדם זר כפעיל טרור}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-3&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ב סימן ב|סימן ב׳: הכרזה על ארגון טרור או על פעיל טרור, בשל הכרזה מחוץ לישראל}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-3&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ב סימן ג|סימן ג׳: הוראות כלליות}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳: עונשין}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-3&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ג סימן א|סימן א׳: עבירות}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-3&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ג סימן ב|סימן ב׳: החמרת ענישה}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-3&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ג סימן ג|סימן ג׳: תחולה וראיות}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳: עצור בעבירת ביטחון חמורה – הוראות מיוחדות}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ה|פרק ה׳: חילוט שיפוטי וחילוט מינהלי}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-3&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ה סימן א|סימן א׳: חילוט שיפוטי בהליך פלילי}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-3&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ה סימן ב|סימן ב׳: תפיסה וחילוט מינהליים}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-3&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ה סימן ג|סימן ג׳: ניהול רכוש שנתפס או חולט}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ו|פרק ו׳: צווים למניעה או להגבלה של פעולות}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ז|פרק ז׳: תיקוני חקיקה}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ח|פרק ח׳: הוראות שונות}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|תוספת 1|תוספת ראשונה}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|תוספת 2|תוספת שנייה}}&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

{{ח:קטע2|פרק א|פרק א׳: מטרה ופרשנות}}

{{ח:סעיף|1|מטרה}}
{{ח:ת}} מטרתו של חוק זה לקבוע הוראות בתחום המשפט הפלילי והמינהלי לרבות סמכויות אכיפה מיוחדות, לצורך מאבק בטרור ובכלל זה לשם –
{{ח:תת|(1)}} מניעת הקמתם, קיומם ופעילותם של ארגוני טרור;
{{ח:תת|(2)}} מניעה וסיכול של עבירות טרור המבוצעות בידי ארגוני טרור או יחידים;
{{ח:ת}} והכול בשים לב למאפיינים של ארגוני הטרור ועבירות הטרור, לסיכון הצפוי מהם לביטחון מדינת ישראל, לתושביה ולסדרי השלטון בה, ולמחויבותה של מדינת ישראל למאבק בטרור ברוח האמנות הבין־לאומיות שהיא צד להן, תוך איזון עם מחויבותה של מדינת ישראל לזכויות האדם ולאמות המידה המקובלות בתחום זה במשפט הבין־לאומי.

{{ח:סעיף|2|הגדרות ופרשנות|תיקון: תשע״ט־2}}
{{ח:תת|(א)}} בחוק זה –
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”ארגון טרור“ – כל אחד מאלה:
{{ח:תתתת|(1)}} חבר בני אדם בתבנית מאורגנת ומתמשכת, שמבצע מעשי טרור או פועל במטרה שיבוצעו מעשי טרור, ובכלל זה חבר בני אדם כאמור שעוסק באימונים או בהדרכה לביצוע מעשי טרור או שעושה פעולה או עסקה בנשק לביצוע מעשי טרור, בין שהוכרז ארגון טרור לפי {{ח:פנימי|פרק ב|פרק ב׳}} ובין שלא;
{{ח:תתתת|(2)}} חבר בני אדם בתבנית מאורגנת ומתמשכת, שפועל, במישרין או בעקיפין, כדי לסייע לארגון כאמור בפסקה (1), או במטרה לקדם את פעילותו של ארגון כאמור, ובכלל זה לממנו, והכול באופן שיש בו תרומה ממשית או מתמשכת לפעילות הארגון או בזיקה ממשית אליו, ובלבד שהוכרז ארגון טרור לפי {{ח:פנימי|פרק ב|פרק ב׳}};
{{ח:תתתת|(3)}} ארגון שהוכרז מחוץ לישראל ארגון טרור, ובלבד שהוכרז כאמור לפי {{ח:פנימי|פרק ב|פרק ב׳}};
{{ח:תתת}} לעניין הגדרה זו –
{{ח:תתתת|(א)}} ”תבנית מאורגנת ומתמשכת“ – תבנית שאינה אקראית ושנועדה להתקיים פרק זמן, אף אם אין מדרג בין החברים ואין להם תפקידים מוגדרים;
{{ח:תתתת|(ב)}} אין נפקא מינה אם חברי הארגון יודעים את זהות החברים האחרים אם לאו, אם הרכב חברי הארגון קבוע או משתנה, אם הארגון מבצע גם פעילות חוקית ואם הוא פועל גם למטרות חוקיות;
{{ח:תתתת|(ג)}} יראו פלג, סניף, סיעה או מוסד של חבר בני אדם כאמור וכל גוף הכפוף לו, כחלק מארגון הטרור, גם אם כינוים שונה;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”ארגון טרור מוכרז“ – חבר בני אדם שהוכרז, לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיפים 4}}, {{ח:פנימי|סעיף 6|6}} {{ח:פנימי|סעיף 11|או 11}}, כי הוא ארגון טרור;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”ארגון ציבורי בין־לאומי“ – ארגון שנוסד בידי שתי מדינות או יותר, או בידי ארגונים שנוסדו בידי שתי מדינות או יותר;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”הוועדה המייעצת“ – הוועדה שמונתה לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 14|סעיף 14}};
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”ועדת השרים“ – ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק הממשלה#סעיף 6|בסעיף 6 לחוק הממשלה, התשס״א–2001}};
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חבר בארגון טרור“ – אדם הנמנה עם ארגון טרור, ובכלל זה –
{{ח:תתתת|(1)}} מי שנוטל חלק פעיל בפעילות של ארגון טרור או פועל כנציג או כשלוח מטעם ארגון טרור;
{{ח:תתתת|(2)}} מי שהביע את הסכמתו להצטרף לארגון טרור, לפני מי שיש לו יסוד סביר להניח כי הוא נמנה עם ארגון טרור או נציג או שלוח מטעמו;
{{ח:תתת}} לעניין הגדרה זו –
{{ח:תתתת|(א)}} מי שהציג את עצמו לפני אחר כחבר בארגון טרור, חזקה כי הוא נמנה עם ארגון טרור; עורר נאשם ספק סביר לעניין חברותו בארגון טרור, יפעל הספק לטובתו;
{{ח:תתתת|(ב)}} מי שהיה חבר בארגון טרור יראו אותו כחבר באותו ארגון, אלא אם כן הוכיח כי חדל מלהיות חבר בו; ואולם אם לא נטל חלק פעיל בפעילות של ארגון טרור ולא פעל כנציג או כשלוח מטעם ארגון טרור, ועורר ספק סביר לעניין חברותו בארגון הטרור, יפעל הספק לטובתו;
{{ח:תתתת|(ג)}} לא ייחשב חבר בארגון טרור מי שהוכיח שלא היה מודע לכך שהארגון הוא ארגון טרור; לעניין זה, ”היה מודע“ – לרבות חשד ונמנע מלברר;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חבר בני אדם“ – חבר בני אדם בין שהוא מאוגד ובין שאינו מאוגד;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חומר מזיק“ – חומר כימי, ביולוגי או רדיואקטיבי לרבות גרעיני, העלול לפי טיבו, סוגו או כמותו להמית אדם או לגרום לפגיעה חמורה לגוף, לרכוש, לתשתיות או לסביבה;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חוק איסור הלבנת הון“ – {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון|חוק איסור הלבנת הון, התש״ס–2000}};
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חוק איסור מימון טרור“ – {{ח:חיצוני|חוק איסור מימון טרור|חוק איסור מימון טרור, התשס״ה–2005}};
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חוק המעצרים“ – {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ״ו–1996}};
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חוק העונשין“ – {{ח:חיצוני|חוק העונשין|חוק העונשין, התשל״ז–1977}};
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מיתקן רגיש“ – מקום, לרבות מבנה, מכל או כלי תחבורה, המשמש לייצור, לעיבוד, להחזקה, לאחסנה, לסילוק או להובלה, של חומר מזיק או להפקת אנרגיה מחומר כאמור;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מעשה טרור“ – מעשה המהווה עבירה או איום בעשיית מעשה כאמור, שמתקיימים לגביהם כל אלה:
{{ח:תתתת|(1)}} הם נעשו מתוך מניע מדיני, דתי, לאומני או אידאולוגי;
{{ח:תתתת|(2)}} הם נעשו במטרה לעורר פחד או בהלה בציבור או במטרה לאלץ ממשלה או רשות שלטונית אחרת, לרבות ממשלה או רשות שלטונית אחרת של מדינה זרה, או ארגון ציבורי בין־לאומי, לעשות מעשה או להימנע מעשיית מעשה;
{{ח:תתתת|(3)}} במעשה שנעשה או במעשה שאיימו בעשייתו, היה אחד מאלה, או סיכון ממשי לאחד מאלה:
{{ח:תתתתת|(א)}} פגיעה חמורה בגופו של אדם או בחירותו;
{{ח:תתתתת|(ב)}} פגיעה חמורה בבטיחות הציבור או בבריאותו;
{{ח:תתתתת|(ג)}} פגיעה חמורה ברכוש, שבנסיבות שבהן בוצעה יש אפשרות ממשית שתגרום לפגיעה חמורה כאמור בפסקאות משנה (א) או (ב) ושנעשתה במטרה לגרום לפגיעה כאמור;
{{ח:תתתתת|(ד)}} פגיעה חמורה בקודשי דת; לעניין זה, ”קודשי דת“ – מקום פולחן או קבורה ותשמישי קדושה;
{{ח:תתתתת|(ה)}} פגיעה חמורה בתשתיות, במערכות או בשירותים חיוניים, או שיבוש חמור שלהם, או פגיעה חמורה בכלכלת המדינה או בסביבה;
{{ח:תתת}} לעניין הגדרה זו –
{{ח:תתתת|(א)}} נעשה המעשה או האיום כאמור בפסקה (3)(א) תוך שימוש בנשק או בסכין, יראו אותו כמעשה טרור גם אם לא התקיים בו האמור בפסקה (2);
{{ח:תתתת|(ב)}} נעשה המעשה או האיום תוך שימוש בנשק כימי, ביולוגי או רדיואקטיבי, בחומר מזיק או במיתקן רגיש, או תוך פגיעה במיתקן רגיש, העלולים לפי טיבם או סוגם לגרום לפגיעה חמורה בשטח גדול או בציבור גדול, יראו אותו כמעשה טרור גם אם לא התקיים בו האמור בפסקאות (2) או (3);
{{ח:תתתת|(ג)}} נעשה המעשה או האיום על ידי ארגון טרור או על ידי חבר בארגון טרור, חזקה כי התקיים האמור בפסקאות (1) ו־(2); עורר נאשם ספק סביר לעניין זה, יפעל הספק לטובתו;
{{ח:תתתת|(ד)}} אין נפקא מינה אם המניע או המטרה המנויים בפסקאות (1) ו־(2) היו המניע או המטרה הבלעדיים או העיקריים למעשה או לאיום;
{{ח:תתתת|(ה)}} נשק – למעט חלק ואבזר כאמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 144|בסעיף 144(ג) לחוק העונשין}};
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”נשק“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 144|בסעיף 144(ג) לחוק העונשין}}, לרבות נשק כימי, ביולוגי או רדיואקטיבי;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”נשק כימי, ביולוגי או רדיואקטיבי“ – נשק המסוגל לפלוט חומר מזיק לרבות קרינה רדיואקטיבית;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”עבירה“ – עבירה מסוג עוון או פשע;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”עבירת ביטחון חמורה“ – עבירת טרור חמורה, וכן עבירה שנעברה בנסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש לפגיעה בביטחון המדינה ובזיקה לפעילות טרור שהיא עבירה כמפורט להלן:
{{ח:תתתת|(1)}} עבירה לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#פרק ז סימן ב|סימן ב׳}} או {{ח:חיצוני|חוק העונשין#פרק ז סימן ד|סימן ד׳ בפרק ז׳ לחוק העונשין}}, למעט {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 102|סעיפים 102(ב)}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 103|103}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 111|111 סיפה}} לעניין גרם ברשלנות של מסירת ידיעה, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 113א|113א}} {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 115|ו־115(א) רישה}};
{{ח:תתתת|(2)}} עבירה לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 107|סעיפים 107}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 143|143}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 144|144}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 300|300}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 301א|301א}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 305|305}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 329|329}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 330|330}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 369|369 עד 375}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 454|454}}, {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 456|456}} {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 497|ו־497 לחוק העונשין}};
{{ח:תתתת|(3)}} עבירה לפי {{ח:חיצוני|חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)#סעיף 2|סעיפים 2}}, {{ח:חיצוני|חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)#סעיף 2א|2א}}, {{ח:חיצוני|חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)#סעיף 3|3}}, {{ח:חיצוני|חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)#סעיף 4|4}}, {{ח:חיצוני|חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)#סעיף 5|5}}, {{ח:חיצוני|חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)#סעיף 6|6}} {{ח:חיצוני|חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)#סעיף 8|ו־8 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי״ד–1954}};
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”עבירת טרור“ – עבירה לפי חוק זה או עבירה שהיא מעשה טרור;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”עבירת טרור חמורה“ – כל אחת מאלה:
{{ח:תתתת|(1)}} עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 20|סעיפים 20}}, {{ח:פנימי|סעיף 21|21}}, {{ח:פנימי|סעיף 22|22(ב) ו־(ג)}}, {{ח:פנימי|סעיף 23|23}}, {{ח:פנימי|סעיף 25|25}}, {{ח:פנימי|סעיף 28|28}}, {{ח:פנימי|סעיף 29|29}}, {{ח:פנימי|סעיף 30|30}} {{ח:פנימי|סעיף 31|או 31}};
{{ח:תתתת|(2)}} עבירה המהווה מעשה טרור שדינה, לאחר החמרת הענישה לפי {{ח:פנימי|פרק ג סימן ב|סימן ב׳ בפרק ג׳}}, מאסר חמש שנים או יותר;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”פומבי“, ”פרסום“ ו”פרסם“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 34כד|בסעיף 34כד לחוק העונשין}};
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”פעולה ברכוש“ – הקניה או קבלה של בעלות או של זכות אחרת ברכוש, בין שהיא קניינית ובין שאינה קניינית, בתמורה או שלא בתמורה, וכן פעולה ברכוש שהיא גיוס, מסירה, קבלה, החזקה, המרה, פעולה בנקאית, השקעה, פעולה בניירות ערך או החזקה בהם, תיווך, מתן או קבלת אשראי, ייבוא, ייצוא או יצירת נאמנות, או ערבוב של רכוש טרור עם רכוש אחר גם אם אינו רכוש טרור;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”פעילות“, של ארגון טרור – לרבות פעילות חוקית או פעילות למטרות חוקיות;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”פקודת הראיות“ – {{ח:חיצוני|פקודת הראיות|פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א–1971}};
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”פקודת מעצר וחיפוש“ – {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ״ט–1969}};
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”ציבור“ – לרבות חלק מן הציבור, ציבור שאינו בישראל וציבור שאינו ישראלי;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”ראש רשות ביטחון“ – כמפורט להלן, לפי העניין:
{{ח:תתתת|(1)}} לעניין שירות הביטחון הכללי – ראש השירות;
{{ח:תתתת|(2)}} לעניין המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים – ראש המוסד;
{{ח:תתתת|(3)}} לעניין צבא הגנה לישראל – ראש המטה הכללי של צבא הגנה לישראל;
{{ח:תתתת|(4)}} לעניין משטרת ישראל – המפקח הכללי של משטרת ישראל;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”רכוש“ – מקרקעין, מיטלטלין, כספים וזכויות, לרבות רכוש שהוא תמורתו של רכוש כאמור, וכל רכוש שצמח או שבא מרכוש כאמור או מרווחיו;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”רכוש הקשור לעבירה“ – רכוש שמתקיים בו אחד מאלה:
{{ח:תתתת|(1)}} נעברה בו עבירה או שהוא שימש לביצוע עבירה, קידם ביצוע עבירה או סייע או יועד לביצוע עבירה;
{{ח:תתתת|(2)}} הושג כשכר או כתגמול בעד ביצוע עבירה, יועד להיות שכר או תגמול בעד ביצועה או הושג כתוצאה מביצועה, והכול במישרין או בעקיפין;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”רכוש טרור“ – כל אחד מאלה:
{{ח:תתתת|(1)}} רכוש של ארגון טרור;
{{ח:תתתת|(2)}} רכוש הקשור לעבירה שהיא עבירת טרור;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”רכוש של ארגון טרור“ – רכוש הנמצא בבעלותו, בחזקתו, בשליטתו או במשמורתו של ארגון טרור, לבד או יחד עם אחר, וכן רכוש המשמש או המיועד לשמש ארגון טרור או לפעילות של ארגון טרור, לרבות רכוש שהארגון מימן את רכישתו או שהעבירו לאחר בלא תמורה; לעניין זה, חזקה כי רכוש הנמצא במקום המשמש דרך קבע לצורך פעילות של ארגון טרור ואינו משמש דרך קבע למטרה אחרת, הוא רכוש של ארגון טרור, אלא אם כן הוכח אחרת;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”רכוש של הנידון“ – רכוש הנמצא בבעלותו, בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו של הנידון, לבד או יחד עם אחר;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”רשות ביטחון“ – כל אחד מאלה:
{{ח:תתתת|(1)}} שירות הביטחון הכללי;
{{ח:תתתת|(2)}} המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים;
{{ח:תתתת|(3)}} צבא הגנה לישראל;
{{ח:תתתת|(4)}} משטרת ישראל.
{{ח:תת|(ב)}} בכל מקום בחוק זה שבו נאמר ”מטרה“, ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן.

{{ח:קטע2|פרק ב|פרק ב׳: הכרזה על ארגון טרור ועל פעיל טרור}}
{{ח:קטע3|פרק ב סימן א|סימן א׳: הכרזת שר הביטחון על ארגון טרור ועל אדם זר כפעיל טרור|תיקון: תשפ״ד־2}}

{{ח:סעיף|2א|הגדרות – {{ח:פנימי|פרק ב סימן א|סימן א׳}}|תיקון: תשפ״ד־2}}
{{ח:ת}} {{ח:פנימי|פרק ב סימן א|בסימן זה}} –
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”זר“ – כמפורט להלן, לפי העניין:
{{ח:תתת|(1)}} לגבי יחיד – מי שאינו אזרח ישראלי או תושב ישראל, ואם הוא רשום במרשם האוכלוסין של האזור כהגדרתו {{ח:חיצוני|תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית)|בתקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית)}} – הוא יושב דרך קבע מחוץ לאזור;
{{ח:תתת|(2)}} לגבי חבר בני אדם – מי שמרכז פעילותו אינו בישראל, ואם הוא תאגיד – מתקיימים בו גם שניים אלה: הוא אינו רשום בישראל והשליטה בו אינה בידי תושב ישראל; לעניין הגדרה זו, ”שליטה“ – כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|בחוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מעשה טרור“ – כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 2|בסעיף 2}} וכן מעשה שמתקיים בו האמור באותה הגדרה, שנעשה מחוץ לישראל, שדיני העונשין של מדינת ישראל אינם חלים לגביו, ובלבד שהמעשה מהווה עבירה הן לפי דיני מדינת ישראל והן לפי דיני המקום שבו נעשה המעשה, או דיניה של המדינה שכלפיה, כלפי תושביה או כלפי אזרחיה כוון המעשה;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”פעיל טרור“ – אחד מאלה:
{{ח:תתת|(1)}} אדם הנוטל חלק בביצוע מעשה טרור או המסייע או המשדל לביצוע מעשה טרור;
{{ח:תתת|(2)}} אדם הנוטל חלק פעיל בארגון טרור מוכרז;
{{ח:תתת|(3)}} אדם הנוטל חלק באופן ממשי במימון פעילות של ארגון טרור מוכרז או בהעמדת אמצעים לארגון טרור מוכרז, גם אם אינו חבר בו;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תושב ישראל“ – לרבות אדם שמקום מגוריו הוא באזור כהגדרתו {{ח:חיצוני|תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית)|בתקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית)}}, והוא אזרח ישראלי או שהוא זכאי לעלות לישראל לפי {{ח:חיצוני|חוק השבות|חוק השבות, התש״י–1950}}, ושאילו מקום מגוריו היה בישראל הוא היה בגדר תושב ישראל;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית)“ – {{ח:חיצוני|תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית)|תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ״ז–1967}}, כפי שהוארך תוקפן ותוקן נוסחן בחוק.

{{ח:סעיף|3|הכרזת שר הביטחון על ארגון טרור ועל אדם זר כפעיל טרור|תיקון: תשע״ח, תשפ״ד־2}}
{{ח:תת|(א)}} שר הביטחון רשאי להכריז, בצו, לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ב סימן א|סימן זה}}, כי חבר בני אדם הוא ארגון טרור לאחר ששוכנע כי מתקיים בו האמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בפסקה (1) או (2) להגדרה ”ארגון טרור“}}, וכי יש לו זיקה לישראל.
{{ח:תת|(א1)}} שר הביטחון רשאי להכריז, בצו, לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ב סימן א|סימן זה}}, כי אדם זר הוא פעיל טרור, לאחר ששוכנע כי מתקיים בו האמור {{ח:פנימי|סעיף 2א|בהגדרה ”פעיל טרור“ שבסעיף 2א}} וכי יש לו זיקה לישראל.
{{ח:תת|(ב)}} הכרזה על ארגון טרור או על אדם זר כפעיל טרור תהיה על בסיס בקשה מנומקת בכתב, מאת ראש שירות הביטחון הכללי, או ראש רשות ביטחון אחרת באמצעות ראש שירות הביטחון הכללי ובצירוף חוות דעתו, באישור היועץ המשפטי לממשלה; בבקשה כאמור יפרט ראש רשות הביטחון את המידע והעובדות שעליהם הוא מבסס את עמדתו כי מתקיים בחבר בני האדם האמור בסעיף קטן (א).
{{ח:תת|(ג)}} לעניין ארגון טרור כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בפסקה (2) להגדרה ”ארגון טרור“}}, הפועל בישראל באמצעות גורם מטעמו, לא יגיש ראש רשות ביטחון בקשה כאמור בסעיף קטן (ב) אלא לאחר שניתנה התראה לארגון והוא המשיך בפעילותו ובלבד שמצא כי אין בהתראה כדי לסכל את האפשרות לפעול נגד הארגון.
{{ח:תת|(ד)}} ראש הממשלה רשאי, אם ראה צורך בכך במקרים מיוחדים, ביוזמתו או לבקשת שר הביטחון, לקבוע שהחלטה על הכרזה תהיה של ועדת השרים או של הממשלה; קבע ראש הממשלה כאמור, תבוא לעניין {{ח:פנימי|פרק ב סימן א|סימן זה}} ועדת השרים או הממשלה, לפי העניין, במקום שר הביטחון, למעט לעניין הסמכות להאריך מועדים לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיפים 5(ד)}}, {{ח:פנימי|סעיף 6|6(א)}} {{ח:פנימי|סעיף 7|ו־7(ד)}}.
{{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו המאבק בטרור (הכרזה שחבר בני אדם הוא ארגון טרור או שאדם זר הוא פעיל טרור)|צו המאבק בטרור (הכרזה שחבר בני אדם הוא ארגון טרור או שאדם זר הוא פעיל טרור), התשע״ח–2018}}.}}

{{ח:סעיף|4|הכרזה זמנית|תיקון: תשפ״ד־2}}
{{ח:תת|(א)}} שוכנע שר הביטחון, לאחר שהוגשה בקשה בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3(ב)}}, כי מתקיים לגבי חבר בני אדם האמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בפסקה (1) או (2) להגדרה ”ארגון טרור“}} או כי מתקיים לגבי אדם זר האמור {{ח:פנימי|סעיף 2א|בהגדרה ”פעיל טרור“}}, וכי יש למי מהם זיקה לישראל כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3|בסעיף 3(א) או (א1)}}, לפי העניין, רשאי הוא להכריז, בצו, בהכרזה זמנית כי אותו חבר בני אדם הוא ארגון טרור וכי אותו אדם זר הוא פעיל טרור, לפי העניין.
{{ח:תת|(ב)}} הכרזה זמנית תעמוד בתוקפה עד למועד כמפורט להלן, לפי העניין:
{{ח:תתת|(1)}} הכריז שר הביטחון הכרזה קבועה לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}} – עד למועד כניסתה לתוקף של ההכרזה הקבועה;
{{ח:תתת|(2)}} הוגשו טענות בכתב לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}} והחליט שר הביטחון שלא להכריז הכרזה קבועה לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}}, או לא נתן החלטה בעניין עד תום התקופה האמורה {{ח:פנימי|סעיף 6|באותו סעיף}} – עד למועד ההחלטה כאמור או עד תום התקופה כאמור, לפי העניין.
{{ח:תת|(ג)}} שר הביטחון רשאי לבטל הכרזה זמנית, לפי בקשה מנומקת מאת ראש רשות ביטחון, שתוגש בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3(ב)}}, אם שוכנע כי לא מתקיים באותו חבר בני אדם האמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בפסקה (1) או (2) להגדרה ”ארגון טרור“}} או שלא מתקיים באותו אדם זר האמור {{ח:פנימי|סעיף 2א|בהגדרה ”פעיל טרור“}}.
{{ח:תת|(ד)}} הודעה על הכרזה זמנית תימסר לארגון הפועל בישראל, ככל שניתן לאתרו בשקידה סבירה, בהקדם האפשרי.
{{ח:תת|(ה)}} בתקופת תוקפה של הכרזה זמנית לפי סעיף זה, יראו אותה, לכל דבר ועניין, כהכרזה על ארגון טרור או על פעיל טרור, אלא אם כן נאמר אחרת בחוק זה.

{{ח:סעיף|5|זכות שימוע|תיקון: תשפ״ד־2}}
{{ח:תת|(א)}} הכריז שר הביטחון הכרזה זמנית לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4}}, רשאי ארגון הטרור או פעיל הטרור שאליו מתייחסת ההכרזה או חבר באותו ארגון להגיש לשר, בכתב, באמצעות הוועדה המייעצת, את טענותיו לעניין ההכרזה טרם קבלת ההחלטה בדבר הכרזה קבועה לפי {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}}.
{{ח:תת|(ב)}} במסגרת הטענות בכתב לפי סעיף קטן (א) יפרט הטוען את כל העובדות שעליהן הוא מבסס את טענותיו ויצרף את המסמכים שבידיו הנוגעים לעניין.
{{ח:תת|(ג)}} טענות בכתב לפי סעיף קטן (א) יוגשו בתוך חודשיים מיום פרסום הצו על ההכרזה הזמנית ברשומות.
{{ח:תת|(ד)}} על אף האמור בסעיף קטן (ג), שר הביטחון רשאי להאריך את התקופה האמורה באותו סעיף קטן, אם הוגשה לו בקשה מנומקת לכך והוא שוכנע שהעיכוב בהגשת הבקשה היה משום שהמבקש לא ידע על ההכרזה הזמנית מטעמים שאינם תלויים בו, ובלבד שהבקשה הוגשה בתוך חודש מיום שההכרזה הזמנית הובאה לידיעת המבקש, או אם שוכנע כי הדבר מוצדק מנימוקים מיוחדים אחרים שיירשמו.
{{ח:תת|(ה)|(1)}} הוועדה המייעצת תדון בטענות שהוגשו לפי סעיף קטן (א), ותיתן לראש רשות הביטחון שלבקשתו ניתנה ההכרזה הזדמנות להשיב לטענות; הוועדה רשאית לזמן לפניה את הצדדים.
{{ח:תתת|(2)}} הוועדה המייעצת תמסור לשר הביטחון את המלצתה המנומקת לעניין ההכרזה הקבועה, בצירוף המידע שהוצג לפניה לשם גיבוש המלצתה כאמור, בהקדם האפשרי ולא יאוחר מתום חודשיים מיום שהבקשה בנוגע לפעיל הטרור הועברה אליה או מתום ארבעה חודשים מיום שהבקשה בנוגע לארגון הטרור הועברה אליה, לפי העניין, ואולם היא רשאית, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופות האמורות ככל שהדבר דרוש לה לשם גיבוש המלצתה; האריכה הוועדה את התקופה יותר מפעם אחת, תמסור על כך הודעה לשר הביטחון.

{{ח:סעיף|6|הכרזה קבועה|תיקון: תשפ״ד־2}}
{{ח:תת|(א)}} הכריז שר הביטחון בהכרזה זמנית לפי {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4}} כי חבר בני אדם הוא ארגון טרור או שאדם זר הוא פעיל טרור, והוגשו טענות בכתב לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}}, רשאי הוא להכריז על הארגון או על האדם כאמור, בצו, בהכרזה קבועה, אם שוכנע, לאחר שעיין בטענות שהוגשו ובהמלצת הוועדה המייעצת שניתנה לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}}, כי מתקיים באותו חבר בני אדם או באותו אדם האמור {{ח:פנימי|סעיף 3|בסעיף 3(א) או (א1)}}, לפי העניין, ובלבד שיכריז הכרזה קבועה כאמור בתוך חודש ממועד קבלת המלצת הוועדה המייעצת; השר רשאי, מנימוקים מיוחדים, להאריך את התקופה האמורה בתקופה נוספת שלא תעלה על חודש.
{{ח:תת|(ב)}} לא הוגשו טענות בכתב בתוך התקופה להגשתן לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}}, תהפוך ההכרזה להכרזה קבועה כאמור, בתום חודש מתום התקופה האמורה.

{{ח:סעיף|7|ביטול הכרזה על ארגון טרור ועל אדם זר כפעיל טרור|תיקון: תשפ״ד־2}}
{{ח:תת|(א)}} שר הביטחון, לפי בקשה כאמור בסעיף זה או מיוזמתו, רשאי לבטל, בצו, הכרזה קבועה אם שוכנע כי מתקיים אחד מאלה:
{{ח:תתת|(1)}} לא היה בסיס להכרזה;
{{ח:תתת|(2)}} חלפו שנתיים ממועד ההכרזה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 6|בסעיף 6}}, הארגון או האדם, לפי העניין, שינה באופן מהותי את דרכיו ויש סבירות גבוהה שלא ישוב לעסוק בפעילות טרור; השר רשאי, מנימוקים מיוחדים, לקצר את התקופה האמורה.
{{ח:תת|(ב)}} בקשה לביטול הכרזה יכול שתוגש בידי ארגון הטרור או פעיל הטרור שהוכרז עליו בהכרזה קבועה לפי {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}}, באמצעות הוועדה המייעצת, בכתב, בכל עת, בכפוף להוראות סעיף קטן (א)(2); בבקשה יפרט המבקש את כל העובדות שעליהן הוא מבסס את בקשתו ויצרף את המסמכים שבידיו הנוגעים לעניין.
{{ח:תת|(ג)}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5(ה)}} יחולו על הדיון בבקשה לפי סעיף קטן (א).
{{ח:תת|(ד)}} החלטת שר הביטחון תינתן בתוך חודש מיום שהובאה לפניו המלצת הוועדה המייעצת, ורשאי הוא, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה האמורה בתקופות נוספות שלא יעלו על חודש כל אחת, ובלבד שתקופת ההארכה הכוללת לא תעלה על שלושה חודשים.
{{ח:תת|(ה)}} שוכנע שר הביטחון כי ההחלטה על ביטול ההכרזה ניתנה על יסוד מידע שגוי או כוזב, או ששוכנע בתוך שנתיים ממועד הביטול כי הארגון או האדם שבו לעסוק בפעילות טרור, רשאי הוא לבטל את ההחלטה על ביטול ההכרזה, ויחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}}, בשינויים המחויבים; למען הסר ספק, בעניין ארגון כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בפסקה (2) להגדרה ”ארגון טרור“}}, לא תצמח אחריות פלילית או מינהלית בשל עצם הקשר עם הארגון בתקופה שבה היתה ההכרזה בטלה.
{{ח:תת|(ו)}} עותק מהחלטת שר הביטחון ומנימוקיה יומצא למבקש ולראש רשות הביטחון שלבקשתו ניתנה ההכרזה, ואולם לא יומצא למבקש מידע שנקבע כי הוא מידע חסוי כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 9|בסעיף 9}}.
{{ח:תת|(ז)}} על אף האמור {{ח:פנימי|פרק ב סימן א|בסימן זה}}, ועדת השרים רשאית לבטל הכרזה על ארגון טרור או על פעיל טרור אם מצאה כי יש טעמים מיוחדים המצדיקים זאת; החלטת ועדת השרים לבטל הכרזה לעניין ארגון טרור כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בפסקה (1) להגדרה ”ארגון טרור“}}, אף שממשיך להתקיים בו האמור באותה פסקה, טעונה אישור ועדה משותפת של ועדת החוקה חוק ומשפט ושל ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
{{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו המאבק בטרור (ביטול הכרזה שחבר בני אדם הוא ארגון טרוריסטי או התאחדות בלתי מותרת שהוכרזו לפני יום תחילת החוק)|צו המאבק בטרור (ביטול הכרזה שחבר בני אדם הוא ארגון טרוריסטי או התאחדות בלתי מותרת שהוכרזו לפני יום תחילת החוק), התשפ״א–2021}}.}}

{{ח:סעיף|8|זכות עיון לשם שימוע או לשם בקשה לביטול הכרזה|תיקון: תשפ״ד־2}}
{{ח:ת}} הזכאי להגיש טענות בכתב לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}} או בקשה לביטול הכרזה לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|סעיף 7}}, רשאי, לשם הגשתן, לעיין בבקשת ראש רשות הביטחון להכרזה על ארגון הטרור או על פעיל הטרור, בהמלצות הוועדה המייעצת ובהחלטת שר הביטחון בבקשה, ואולם לא יהיה רשאי לעיין במידע חסוי כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 9|בסעיף 9}}, וכן במידע ששר הביטחון והוועדה המייעצת התבקשו שלא להתחשב בו לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיף 9(ד)}}.

{{ח:סעיף|9|מידע חסוי}}
{{ח:תת|(א)}} הוועדה המייעצת רשאית, לבקשת ראש רשות ביטחון, לקבוע כי מידע שהוצג לפניה הוא מידע חסוי, ובלבד ששוכנעה כי גילויו עלול לפגוע בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, בשלום הציבור או בביטחונו, או לחשוף שיטות עבודה חסויות, וכי העניין שיש באי־גילויו עדיף מהצורך לגלותו לשם בירור האמת ועשיית צדק (בסעיף זה – מידע חסוי); לשם קביעה כאמור רשאית הוועדה לעיין במידע ולקבל מראש רשות הביטחון הסברים לעניין זה, אף שלא בנוכחות המבקש או בא כוחו.
{{ח:תת|(ב)}} הוועדה המייעצת רשאית לבסס את המלצתה לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיפים 5(ה)}} {{ח:פנימי|סעיף 7|או 7(ג)}} על מידע חסוי, ורשאית היא לשם כך לקבל מראש רשות הביטחון הסברים לעניין זה כאמור בסעיף קטן (א).
{{ח:תת|(ג)}} ביקשה הוועדה המייעצת לבסס את המלצתה כאמור בסעיף קטן (ב) על מידע חסוי שהוצג לה, תודיע למגיש הטענות או למגיש בקשת הביטול, לפי העניין, על כוונתה לעשות כן, ותעביר לו או לבא כוחו תמצית של המידע החסוי שהכין ראש רשות הביטחון שביקש את חסיון המידע, ככל שניתן לעשות כן בלי לפגוע באינטרס שבשלו קבעה, לפי הוראות סעיף קטן (א), כי המידע חסוי.
{{ח:תת|(ד)}} קבעה הוועדה המייעצת כי מידע שהוצג לפניה לפי סעיף זה אינו מידע חסוי, רשאי ראש רשות הביטחון לבקש ממנה שהמידע האמור לא יובא בחשבון לביסוס המלצתה והחלטת שר הביטחון לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיפים 5}}, {{ח:פנימי|סעיף 6|6}} {{ח:פנימי|סעיף 7|או 7}}; ביקש ראש רשות הביטחון כאמור, לא יתחשבו הוועדה והשר במידע והוא לא יועבר למבקש ולבא כוחו.
{{ח:תת|(ה)}} בסעיף זה, ”ראש רשות ביטחון“ – לרבות עובד בכיר שהוא הסמיכו לכך, ולעניין זה, ”עובד בכיר“ – קצין משטרה בכיר כהגדרתו {{ח:חיצוני|פקודת המשטרה|בפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל״א–1971}}, קצין בצבא הגנה לישראל בדרגת סגן אלוף ומעלה, או עובד בכיר ברשות ביטחון אחרת, לפי העניין.

{{ח:קטע3|פרק ב סימן ב|סימן ב׳: הכרזה על ארגון טרור או על פעיל טרור, בשל הכרזה מחוץ לישראל|תיקון: תשע״ח}}

{{ח:סעיף|10|הגדרות – {{ח:פנימי|פרק ב סימן ב|סימן ב׳}}|תיקון: תשע״ח, תשפ״ד־2}}
{{ח:ת}} {{ח:פנימי|פרק ב סימן ב|בסימן זה}}, ”זר“, ”מעשה טרור“, ”פעיל טרור“ ו”תושב ישראל“ – כהגדרתם {{ח:פנימי|סעיף 2א|בסעיף 2א}}.

{{ח:סעיף|11|הכרזת ועדת שרים על ארגון טרור או על פעיל טרור, בשל הכרזה מחוץ לישראל|תיקון: תשע״ח}}
{{ח:תת|(א)|(1)}} הכריז גורם מוסמך מחוץ לישראל, מכוח סמכותו לפי הדין החל עליו, כי חבר בני אדם זר הוא ארגון טרור, רשאי שר הביטחון, בכפוף להוראות סעיף קטן (ב), להכריז בצו כי אותו חבר בני אדם זר הוא ארגון טרור, אם יש לשר יסוד סביר להניח כי מתקיים לגביו האמור {{ח:פנימי|סעיף 3|בסעיף 3(א)}}, ואולם לעניין האמור {{ח:פנימי|סעיף 3|באותו סעיף}} תחול {{ח:פנימי|סעיף 10|ההגדרה ”מעשה טרור“ שבסעיף 10}}.
{{ח:תתת|(2)}} הכריז גורם מוסמך מחוץ לישראל, מכוח סמכותו לפי הדין החל עליו, כי אדם זר הוא פעיל טרור, והיה לשר הביטחון יסוד סביר להניח כי אותו אדם זר הוא פעיל טרור, רשאי הוא להכריז בצו כי האדם האמור הוא פעיל טרור; בבואו להפעיל את סמכותו לפי סעיף קטן זה, לגבי אדם שהוא חבר בארגון טרור שהוכרז לפי פסקאות (1) או (3), רשאי שר הביטחון לראות בחברותו בארגון כאמור ראיה לכאורה לכך שהוא פעיל טרור.
{{ח:תתת|(3)}} הכריזו מועצת הביטחון של האומות המאוחדות או מי שהיא הסמיכה לכך (בסעיף זה – מועצת הביטחון) כי חבר בני אדם זר הוא ארגון טרור ולא הוכרז עליו שהוא ארגון טרור לפי {{ח:פנימי|פרק ב סימן א|סימן א׳}}, או הכריזה מועצת הביטחון כי אדם זר הוא פעיל טרור, יחולו הוראות אלה:
{{ח:תתתת|(א)}} יראו את חבר בני האדם הזר או את האדם הזר, בתקופה האמורה בפסקת משנה (ב), כאילו הוכרז עליו בישראל שהוא ארגון טרור או שהוא פעיל טרור, לפי העניין (בסעיף זה – אימוץ זמני של הכרזה);
{{ח:תתתת|(ב)}} אימוץ זמני של הכרזה ייכנס לתוקף במועד פרסום הכרזת מועצת הביטחון באתר האינטרנט שלה, ויעמוד בתוקפו עד המועד כמפורט להלן, לפי העניין:
{{ח:תתתתת|(1)}} לעניין ארגון טרור – עד להכרזה של שר הביטחון על ארגון הטרור לפי פסקת משנה (ג) או לפי {{ח:פנימי|פרק ב סימן א|סימן א׳}} ואם החליט שר הביטחון, בהתייעצות עם שר החוץ, שלא להכריז כאמור – עד למועד החלטתו, או עד תום שלושה חודשים ממועד הפרסום של הכרזת מועצת הביטחון, לפי המוקדם; שר הביטחון רשאי, מטעמים שיירשמו, ביוזמתו או לבקשת ראש שירות הביטחון הכללי או מי שהוא הסמיך לעניין זה, להאריך את התקופה האמורה בתקופות נוספות ובלבד שתקופת ההארכה הכוללת לא תעלה על 90 ימים;
{{ח:תתתתת|(2)}} לעניין פעיל טרור – עד להכרזה של שר הביטחון על פעיל הטרור לפי פסקת משנה (ג) ואם החליט שר הביטחון, בהתייעצות עם שר החוץ, שלא להכריז כאמור – עד למועד החלטתו, או עד תום 60 ימים ממועד הפרסום של הכרזת מועצת הביטחון, לפי המוקדם;
{{ח:תתתת|(ג)}} נכנס אימוץ זמני של הכרזה לתוקף כאמור בפסקת משנה (ב), רשאי שר הביטחון, בהתייעצות עם שר החוץ ובכפוף להוראות סעיף קטן (ב), להכריז בצו על חבר בני האדם הזר שהוא ארגון טרור או על האדם הזר שהוא פעיל טרור.
{{ח:תת|(ב)|(1)}} שר הביטחון לא יכריז לפי הוראות סעיף קטן (א)(1) או (3)(ג), כי חבר בני אדם זר הוא ארגון טרור, אם אותו חבר בני אדם הוכרז ארגון טרור או אם יש כוונה להכריז עליו כאמור, לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ב סימן א|סימן א׳}}.
{{ח:תתת|(2)}} הוכרז כי חבר בני אדם זר הוא ארגון טרור לפי סעיף קטן (א)(1) או (3)(ג), ולאחר מכן הוכרז בהכרזה קבועה כי הוא ארגון טרור לפי {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}}, תיחשב ההכרזה לפי סעיף קטן (א)(1) או (3)(ג) בטלה עם כניסתה לתוקף של ההכרזה הקבועה.
{{ח:תת|(ג)}} {{ח:הערה|(בוטל).}}
{{ח:תת|(ד)}} ראש הממשלה רשאי, אם ראה צורך בכך במקרים מיוחדים, ביוזמתו או לבקשת שר הביטחון, לקבוע שהחלטה על הכרזה לפי סעיף קטן (א)(1), (2) או (3)(ג) תהיה של ועדת השרים או של הממשלה; קבע ראש הממשלה כאמור, תבוא לעניין {{ח:פנימי|פרק ב סימן ב|סימן זה}} ועדת השרים או הממשלה, לפי העניין, במקום שר הביטחון, למעט לעניין הסמכות להאריך מועדים לפי סעיף קטן (א)(3)(ב)(1) או לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|סעיף 7(ד)}} כפי שהוחל {{ח:פנימי|סעיף 13|בסעיף 13(א)}}; שר הביטחון יפרסם בצו הכרזה לפי סעיף קטן זה.
{{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|צו המאבק בטרור (הכרזה שחבר בני אדם זר הוא ארגון טרור או שאדם זר הוא פעיל טרור)|צו המאבק בטרור (הכרזה שחבר בני אדם זר הוא ארגון טרור או שאדם זר הוא פעיל טרור), התשע״ח–2018}} ו{{ח:חיצוני|צו המאבק בטרור (הכרזה שחבר בני אדם זר הוא ארגון טרור או שאדם זר הוא פעיל טרור)|צו המאבק בטרור (הכרזה שחבר בני אדם זר הוא ארגון טרור או שאדם זר הוא פעיל טרור), התשע״ט–2018}}.}}

{{ח:סעיף|12|ביקורת תקופתית|תיקון: תשע״ח}}
{{ח:ת}} הוועדה המייעצת תקיים, אחת לארבע שנים, ביקורת תקופתית על הכרזה לפי {{ח:פנימי|סעיף 11|סעיף 11(א)(1), (2) או (3)(ג)}}, ותבחן אם השתנו הנסיבות או התגלו עובדות חדשות ואם התנאים להכרזה לפי {{ח:פנימי|סעיף 11|הסעיף האמור}} עדיין מתקיימים; סברה הוועדה המייעצת כי יש מקום לדון מחדש בהכרזה, תביא את המלצותיה לפני שר הביטחון שידון בהמלצות וייתן את החלטתו לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 13|סעיף 13}}; הביקורת התקופתית הראשונה תהיה בתום ארבע שנים ממועד כניסתה לתוקף של ההכרזה.

{{ח:סעיף|13|ביטול הכרזה על ארגון טרור או על פעיל טרור|תיקון: תשע״ח}}
{{ח:תת|(א)}} מי שהוכרז עליו לפי {{ח:פנימי|סעיף 11|סעיף 11(א)(1), (2) או (3)(ג)}} שהוא ארגון טרור או שהוא פעיל טרור וכן מי שנפגע במישרין מהכרזה כאמור, רשאי להגיש בקשה לביטול ההכרזה לשר הביטחון, באמצעות הוועדה המייעצת ויחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 7|סעיפים 7(ב) עד (ד) ו־(ו)}}, {{ח:פנימי|סעיף 8|8}} {{ח:פנימי|סעיף 9|ו־9}} בשינויים המחויבים.
{{ח:תת|(ב)}} מצא שר הביטחון, מיוזמתו או לאחר שעיין בבקשה לביטול ההכרזה שהוגשה לפי סעיף קטן (א) ובהמלצת הוועדה המייעצת באותה בקשה שניתנה לפי סעיף קטן (א), או לאחר שעיין בהמלצת הוועדה המייעצת כאמור {{ח:פנימי|סעיף 12|בסעיף 12}}, כי חדל להתקיים תנאי מהתנאים להכרזה לפי {{ח:פנימי|סעיף 11|סעיף 11(א)(1), (2) או (3)(ג)}}, ובכלל זה כי בוטלה הכרזת הגורם המוסמך מחוץ לישראל כאמור {{ח:פנימי|סעיף 11|באותו סעיף}}, שעל בסיסה ניתנה ההכרזה, יבטל, בצו, את ההכרזה על ארגון טרור או על פעיל טרור שנתן לפי {{ח:פנימי|סעיף 11|הסעיף האמור}}.
{{ח:תת|(ג)}} בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ב), שר הביטחון רשאי, מיוזמתו או לאחר שעיין בבקשה או בהמלצות כאמור בסעיף קטן (ב), לבטל הכרזה על ארגון טרור או על פעיל טרור שנתן לפי {{ח:פנימי|סעיף 11|סעיף 11(א)(1), (2) או (3)(ג)}}, אם מצא כי קיימים טעמים אחרים המצדיקים זאת.
{{ח:תת|(ד)}} בהחלטה על ביטול הכרזה לפי סעיף זה יקבע שר הביטחון את מועד תחילתו של הביטול ובלבד שלא יהיה מאוחר ממועד ההחלטה.
{{ח:ת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|צו המאבק בטרור (ביטול הכרזות על ארגון טרור זר או על פעיל טרור שפורסמו לפני יום תחילת החוק)|צו המאבק בטרור (ביטול הכרזות על ארגון טרור זר או על פעיל טרור שפורסמו לפני יום תחילת החוק), התשע״ח–2018}}, {{ח:חיצוני|צו המאבק בטרור (ביטול הכרזה שאדם זר הוא פעיל טרור)|צו המאבק בטרור (ביטול הכרזה שאדם זר הוא פעיל טרור), התשע״ח–2018}}, ו{{ח:חיצוני|צו המאבק בטרור (ביטול הכרזה שאדם זר הוא פעיל טרור)|צו המאבק בטרור (ביטול הכרזה שאדם זר הוא פעיל טרור), התשע״ח–2018}}.}}

{{ח:קטע3|פרק ב סימן ג|סימן ג׳: הוראות כלליות}}

{{ח:סעיף|14|מינוי הוועדה המייעצת ותפקידיה|תיקון: תשע״ח}}
{{ח:תת|(א)}} שר המשפטים ימנה ועדה מייעצת ובה שלושה חברים והם:
{{ח:תתת|(1)}} שופט בדימוס של בית המשפט העליון או בית משפט מחוזי, שימונה בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון, והוא יהיה היושב ראש;
{{ח:תתת|(2)}} משפטן הכשיר לכהן כשופט של בית משפט מחוזי;
{{ח:תתת|(3)}} חבר נוסף בעל ניסיון בתחום הביטחון והמאבק בטרור, שימונה בהתייעצות עם שר הביטחון.
{{ח:תת|(ב)}} הוועדה המייעצת תמלא כל תפקיד המוטל עליה לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ב|פרק זה}}, ובכלל זה תמליץ לשר הביטחון, לוועדת השרים ולממשלה, לפי העניין, לגבי הכרזה קבועה לפי {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}}, ככל שהוגשו טענות בכתב לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}}, ולגבי בקשות לביטול הכרזה שהוגשו לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|סעיפים 7}} {{ח:פנימי|סעיף 13|או 13}}, וכן תמליץ לשר הביטחון בכל עניין אחר שיביא לפניה והנוגע לסמכויותיו לפי {{ח:פנימי|פרק ב|פרק זה}}.
{{ח:תת|(ג)}} חברי הוועדה המייעצת שאינם עובדי המדינה דינם כדין עובדי המדינה לעניין חיקוקים אלה:
{{ח:תתת|(1)}} {{ח:חיצוני|חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים)|חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים), התשי״ט–1959}};
{{ח:תתת|(2)}} {{ח:חיצוני|חוק העונשין|חוק העונשין}};
{{ח:תתת|(3)}} {{ח:חיצוני|חוק שירות הציבור (מתנות)|חוק שירות הציבור (מתנות), התש״ם–1979}};
{{ח:תתת|(4)}} {{ח:חיצוני|חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה)|חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ״ט–1969}}.

{{ח:סעיף|15|איסור ניגוד עניינים}}
{{ח:תת|(א)}} לא ימונה לחבר הוועדה המייעצת ולא יכהן כחבר בה מי שעלול להימצא, במישרין או בעקיפין, באופן תדיר, במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כחבר הוועדה לבין עניין אישי או תפקיד אחר שלו.
{{ח:תת|(ב)}} חבר הוועדה המייעצת יימנע מהשתתפות בדיון ומהצבעה בישיבות הוועדה המייעצת, אם הנושא הנדון עלול לגרום לו להימצא, במישרין או בעקיפין, במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כחבר הוועדה המייעצת לבין עניין אישי שלו או לבין תפקיד אחר שלו; חבר הוועדה המייעצת לא יטפל במסגרת תפקידו בנושא כאמור, גם מחוץ לישיבות הוועדה המייעצת.
{{ח:תת|(ג)}} בסעיף זה –
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”עניין אישי“ – לרבות עניין אישי של קרובו או עניין של גוף שהוא או קרובו בעלי עניין, בעלי שליטה או נושאי משרה בו;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”קרוב“ – בן זוג, הורה, הורה הורה, הורה של בן זוג, ילד, אח או אחות, או בן זוגו או ילדו של כל אחד מאלה, לרבות בשל אימוץ, וכן כל אדם אחר שיש לו כלפיו קרבה או זיקה אישית, כלכלית או פוליטית;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”בעל עניין“, ”שליטה“, ”נושא משרה“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|בחוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968}}.

{{ח:סעיף|16|דיוני הוועדה המייעצת}}
{{ח:תת|(א)}} דיוני הוועדה המייעצת יהיו בדלתיים סגורות.
{{ח:תת|(ב)}} הוועדה המייעצת תנהל פרוטוקול של דיוניה; הפרוטוקולים יהיו חסויים וגילוים יהיה אסור, למעט מידע שהוועדה קבעה, לאחר ששמעה את עמדת ראש רשות הביטחון, כי אין מניעה להביאו לידיעת המבקש או לידיעת הציבור.
{{ח:תת|(ג)}} הוועדה תקבע את סדרי עבודתה ככל שלא נקבעו לפי חוק זה.

{{ח:סעיף|17|תוקף הכרזה על ארגון טרור|תיקון: תשע״ח, תשפ״ד־2}}
{{ח:תת|(א)}} החלטה של שר הביטחון, של ועדת השרים או של הממשלה, לפי העניין, בעניין הכרזה, ביטולה או ביטול ביטולה, תיכנס לתוקף במועד פרסום הצו על כך, ואולם הכרזה זמנית לפי {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4}} או הכרזה לפי {{ח:פנימי|סעיף 11|סעיף 11(א)(3)(ג)}} תיכנס לתוקף במועד קבלת ההחלטה על ההכרזה.
{{ח:תת|(ב)}} הכרזה על ארגון טרור לפי {{ח:פנימי|פרק ב|פרק זה}} תעמוד בתוקפה לגבי אותו ארגון, גם אם כינויו, סמליו או מבנהו שונו לאחר ההכרזה.
{{ח:תת|(ג)}} הכרזה על פעיל טרור לפי {{ח:פנימי|פרק ב|פרק זה}} תעמוד בתוקפה לגבי אותו פעיל טרור, גם אם שמו, כינויו או פרטי הזיהוי שלו שונו לאחר ההכרזה.

{{ח:סעיף|18|פרסום|תיקון: תשע״ח, תשפ״ד־2}}
{{ח:תת|(א)}} הודעה על צו בעניין הכרזה של שר הביטחון, ועדת השרים או הממשלה לפי {{ח:פנימי|פרק ב|פרק זה}} או בעניין ביטול הכרזה כאמור, וכן הודעה על הכרזה זמנית לפי {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4}} או על אימוץ זמני של הכרזה לפי {{ח:פנימי|סעיף 11|סעיף 11(א)(3)(א)}}, תפורסם באתר האינטרנט של משרד הביטחון.
{{ח:תת|(ב)}} שר הביטחון, בהתייעצות עם שר המשפטים, רשאי לקבוע דרכים נוספות על האמור בסעיף קטן (א) להבאת דבר ההכרזה או הביטול, לפי העניין, לידיעת חבר בני האדם שהוכרז עליו שהוא ארגון טרור או לידיעת האדם שהוכרז עליו שהוא פעיל טרור, ולידיעת הציבור.

{{ח:סעיף|19|ייחוד הליך ביטול הכרזה}}
{{ח:תת|(א)}} בכל הליך משפטי, לרבות הליך משפטי לפי חוק זה, לא יזדקק בית משפט לטענה כי חבר בני אדם או אדם שהוכרז לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ב|פרק זה}} אינו ארגון טרור או פעיל טרור, לפי העניין, או לטענה שעניינה בטלותה של הכרזה על ארגון טרור או על פעיל טרור, {{ח:חיצוני|חוק בתי המשפט#סעיף 76|וסעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד–1984}}, לא יחול לעניין זה.
{{ח:תת|(ב)}} אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מסמכות בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לפי {{ח:חיצוני|חוק-יסוד: השפיטה#סעיף 15|סעיף 15(ג) ו־(ד) לחוק־יסוד: השפיטה}}.

{{ח:קטע2|פרק ג|פרק ג׳: עונשין}}
{{ח:קטע3|פרק ג סימן א|סימן א׳: עבירות}}

{{ח:סעיף|20|עמידה בראש ארגון טרור}}
{{ח:ת}} העומד בראש ארגון טרור או המנהל אותו או הנוטל חלק בהכוונה של ארגון הטרור בכללו, במישרין או בעקיפין, דינו – מאסר 25 שנים; היה הארגון ארגון טרור שפעילותו כוללת גם ביצוע עבירות רצח, דינו – מאסר עולם ועונש זה בלבד.

{{ח:סעיף|21|מילוי תפקיד ניהולי או פיקודי בארגון טרור}}
{{ח:ת}} המנהל פעילות של ארגון טרור או הנוטל חלק בהכוונה של פעילותו, דינו – מאסר 10 שנים; היתה הפעילות פעילות פלילית, דינו – מאסר 15 שנים.

{{ח:סעיף|22|חברות בארגון טרור וגיוס חברים}}
{{ח:תת|(א)}} חבר בארגון טרור, דינו – מאסר חמש שנים.
{{ח:תת|(ב)}} חבר בארגון טרור הנוטל חלק בפעילות הארגון, או חבר כאמור המבצע פעילות בעבור הארגון או במטרה לקדם את פעילותו, דינו – מאסר שבע שנים.
{{ח:תת|(ג)}} המגייס, במישרין או בעקיפין, חבר לארגון טרור, דינו – מאסר שבע שנים.

{{ח:סעיף|23|מתן שירות או העמדת אמצעים לארגון טרור}}
{{ח:ת}} הנותן לארגון טרור שירות או המעמיד לרשותו אמצעים, ויש במתן השירות או בהעמדת האמצעים כדי לסייע לפעילות הארגון או לקדמה, דינו – מאסר חמש שנים, אלא אם כן הוכיח שלא היה מודע לכך שהארגון הוא ארגון טרור; לעניין זה, ”היה מודע“ – לרבות חשד ונמנע מלברר.

{{ח:סעיף|24|גילוי הזדהות עם ארגון טרור והסתה לטרור|תיקון: תשפ״ד, תשפ״ו}}
{{ח:תת|(א)}} העושה מעשה של הזדהות עם ארגון טרור, לרבות בדרך של פרסום דברי שבח, תמיכה או אהדה, הנפת דגל, הצגה או פרסום של סמל, או הצגה, השמעה או פרסום של סיסמה או המנון, באחד מאלה, דינו – מאסר שלוש שנים:
{{ח:תתת|(1)}} בפומבי, במטרה להזדהות עם ארגון הטרור;
{{ח:תתת|(2)}} בנסיבות שבהן יש אפשרות ממשית שהדבר יביא לביצוע מעשה טרור או עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 22|סעיפים 22}}, {{ח:פנימי|סעיף 23|23}}, {{ח:פנימי|סעיף 25|25}} {{ח:פנימי|סעיף 29|או 29}}.
{{ח:תת|(ב)}} העושה אחד מאלה, דינו – מאסר חמש שנים:
{{ח:תתת|(1)}} מפרסם קריאה ישירה לביצוע מעשה טרור;
{{ח:תתת|(2)}} מפרסם דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו, ועל פי תוכנו של הפרסום והנסיבות שבהן פורסם יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה טרור.
{{ח:תת|(ג)}} העושה אחד מאלה, דינו – מאסר שנתיים:
{{ח:תתת|(1)}} מחזיק, לשם הפצה, פרסום כאמור בסעיף קטן (א) שעל פניו מגלה הזדהות עם ארגון טרור, או פרסום כאמור בסעיף קטן (ב);
{{ח:תתת|(2)}} נותן שירות לשם הכנה, ייצור פרסום או הפצה של פרסום כאמור בפסקה (1).
{{ח:תת|(ג1)}} {{ח:הערה|(הוראת שעה לשנתיים מיום 12.11.2023, ולשנתיים מיום 27.11.2025):}}
{{ח:תתת|(1)}} הצורך באופן שיטתי ומתמשך פרסומים של ארגון טרור המנוי {{ח:פנימי|תוספת 2|בתוספת השנייה}}, כאמור בפסקה (2), בנסיבות שמעידות על הזדהותו עם ארגון הטרור, דינו – מאסר שנה; ואולם לעניין פרסומים כאמור בפסקת משנה (ג) של אותה פסקה יראו צריכה שיטתית ומתמשכת של פרסומים כאמור רק אם התלוותה לצריכת פרסומים כאמור בפסקאות משנה (א) או (ב) של אותה פסקה.
{{ח:תתת|(2)}} עבירה כאמור בפסקה (1) תחול לעניין פרסומים הכוללים אחד מאלה:
{{ח:תתתת|(א)}} קריאה ישירה לביצוע מעשה טרור;
{{ח:תתתת|(ב)}} דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה טרור;
{{ח:תתתת|(ג)}} תיעוד של ביצוע מעשה טרור.
{{ח:תתת|(3)}} לא יראו צריכה של פרסומים כאמור בפסקה (2) שנעשתה באקראי, בתום לב או למטרה כשרה, ובכלל זה לשם העמדת מידע לציבור, מניעת עבירות טרור או מחקר, כצריכה אסורה לפי סעיף קטן זה.
{{ח:תתת|(4)}} בלי לגרוע מהוראות {{ח:פנימי|סעיף 98|סעיף 98(ב)}}, שר המשפטים, בדרך האמורה {{ח:פנימי|סעיף 98|באותו סעיף}}, רשאי להוסיף ארגון טרור {{ח:פנימי|תוספת 2|לתוספת השנייה}}, אם הארגון הוא ארגון טרור כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 2|בפסקה (1) להגדרה ”ארגון טרור“}} ואם שוכנע כי לנוכח מאפייני הארגון, אזורי פעילותו והאופן שבו הוא מגייס פעילים לארגון, יש בצריכת פרסומי הארגון באופן שיטתי ומתמשך כדי ליצור סיכון לביצוע מעשה טרור.
{{ח:תת|(ד)}} פרסום דין וחשבון נכון והוגן על הפרסום האסור לפי הוראות סעיפים קטנים (א) או (ב), אינו מהווה עבירה לפי סעיף זה.
{{ח:תת|(ה)}} לא יוגש כתב אישום לפי סעיף זה אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה.

{{ח:סעיף|25|מתן אמצעים לביצוע מעשה טרור}}
{{ח:תת|(א)}} הנותן שירות לאחר או המעמיד לרשותו אמצעים, כמפורט להלן, בנסיבות שבהן יש בכך כדי לשמש, במישרין או בעקיפין, לביצוע עבירה שהיא מעשה טרור, להקל את ביצועה או להימלט מהדין לאחר ביצוע עבירה כאמור, דינו – מאסר חמש שנים:
{{ח:תתת|(1)}} מתן שירות הסעה או העמדת מקום לינה, שהייה או מסתור לרשותו של אחר או העמדת אמצעים כדי להשיג מקום לינה, שהייה או מסתור;
{{ח:תתת|(2)}} העמדת כסף, מזון, בגדים, מידע, אמצעי תקשורת, מסמכים, כלי תחבורה, דלק, מקרקעין, מבנה, או כל אמצעי אחר לרשותו של אחר.
{{ח:תת|(ב)}} אין נפקא מינה אם מתן השירות או העמדת האמצעים כאמור בסעיף קטן (א) נעשו בתמורה או שלא בתמורה, ואם בוצע מעשה הטרור, כאמור בסעיף קטן (א), אם לאו.

{{ח:סעיף|26|אי־&lt;wbr&gt;מניעת מעשה טרור}}
{{ח:ת}} מי שהיה בידו מידע שעורר בו חשד ממשי כי עומדת להתבצע עבירה מסוג פשע שהיא מעשה טרור או כי נעברה עבירה כאמור וניתן עוד למנוע את תוצאותיה, כולן או חלקן, ולא פעל באופן סביר כדי למנוע את עשייתה, את השלמתה או את תוצאותיה, לפי העניין, דינו – מאסר שלוש שנים; לעניין סעיף זה, יראו את מי שמסר את המידע שברשותו לרשות ביטחון בהקדם האפשרי כמי שפעל באופן סביר.

{{ח:סעיף|27|איום בביצוע מעשה טרור}}
{{ח:ת}} המאיים לבצע עבירה שהיא מעשה טרור, מתוך מניע ומטרה כאמור בפסקאות (1) ו־(2) להגדרה ”מעשה טרור“, דינו – מאסר שבע שנים.

{{ח:סעיף|28|הכנה לביצוע מעשה טרור}}
{{ח:תת|(א)}} העושה מעשה שהוא אחד מאלה, שיש בו משום הכנה לביצוע עבירה שהיא מעשה טרור, דינו – מחצית העונש הקבוע לעבירה, בלא החמרת הענישה הקבועה {{ח:פנימי|פרק ג סימן ב|בסימן ב׳}}; היתה העבירה כאמור עבירה שדינה מאסר עולם חובה, דינו – מאסר 15 שנים:
{{ח:תתת|(1)}} הכשרת מתחם או אתר לשם התאמתו לביצוע עבירה כאמור או לשם הימלטות לאחר ביצועה;
{{ח:תתת|(2)}} זיוף מסמכים לשם ביצוע עבירה כאמור; לעניין זה, ”זיוף“ ו”מסמך“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 414|בסעיף 414 לחוק העונשין}};
{{ח:תתת|(3)}} הכנת אמצעים לשם ביצוע עבירה כאמור, לרבות כלי נשק, חומרים, מסמכים, אמצעי צילום והקלטה, תחפושות וכלי תחבורה, או החזקת אמצעים כאמור;
{{ח:תתת|(4)}} איסוף או העברת מידע לשם ביצוע עבירה כאמור;
{{ח:תתת|(5)}} הכשרת דרך, מעבר או מנהרה לשם ביצוע עבירה כאמור או לשם הימלטות לאחר ביצועה.
{{ח:תת|(ב)}} לעניין סעיף קטן (א), אין נפקא מינה אם הפעולה כוונה לביצוע מעשה טרור מסוים או בלתי מסוים, או אם מעשה הטרור שהאדם השתתף בהכנתו תוכנן להתבצע על ידיו או על ידי אחר.
{{ח:תת|(ג)}} מי שניסה לבצע מעשה כאמור בסעיף קטן (א), וחדל מהשלמת המעשה מתוך חרטה, כאמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 28|בסעיף 28 לחוק העונשין}}, יחולו עליו הוראות {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 28|אותו סעיף}}.

{{ח:סעיף|29|אימונים או הדרכה למטרות טרור}}
{{ח:תת|(א)}} המאמן או המדריך אחר להשתמש בשיטות פעולה או באמצעים לביצוע עבירה שהיא מעשה טרור, למניעת גילויה או להכשלת חקירתה, או המאמן או המדריך אחר להשתמש בנשק או להכינו, והכול במטרה לקדם פעילות של ארגון טרור או ביצוע עבירה שהיא מעשה טרור או לסייע להם, דינו – מאסר תשע שנים.
{{ח:תת|(ב)}} המקבל אימון או הדרכה כאמור בסעיף קטן (א), במטרה כאמור באותו סעיף קטן, דינו – מאסר שבע שנים.
{{ח:תת|(ג)}} לעניין סעיף זה –
{{ח:תתת|(1)}} אין נפקא מינה אם האימון או ההדרכה ניתנו לאדם אחד או לציבור מסוים או בלתי מסוים, ואם כוונו לביצוע מעשה טרור מסוים או בלתי מסוים;
{{ח:תתת|(2)}} נכח אדם במקום המשמש באותה העת לאימון או להדרכה למטרות טרור כאמור בסעיף קטן (א), חזקה כי קיבל אימון או הדרכה במטרה כאמור באותו סעיף קטן; עורר נאשם ספק סביר לעניין זה – יפעל הספק לטובתו;
{{ח:תתת|(3)}} אימון או הדרכה כאמור בסעיף קטן (א) שניתנו או התקבלו על ידי חבר בארגון טרור, מטעם ארגון טרור, במסגרת פעילות של ארגון טרור או במקום המשמש דרך קבע לפעילות של ארגון טרור, חזקה כי ניתנו או התקבלו במטרה כאמור באותו סעיף קטן, אלא אם כן הוכח אחרת.

{{ח:סעיף|30|פעולה או עסקה בנשק, בחומר מזיק או במיתקן רגיש למטרות טרור}}
{{ח:תת|(א)}} המחזיק, רוכש, מוכר, מייצר, מתקן, מייבא, מייצא, מוביל, מתווך, מפיץ או עושה עסקה אחרת בנשק, במטרה לקדם פעילות של ארגון טרור או ביצוע מעשה טרור או לסייע לפעילות או ביצוע כאמור, והכול בין בתמורה ובין שלא בתמורה, דינו – מאסר 20 שנים או קנס פי עשרה מהקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}.
{{ח:תת|(ב)}} עשה אדם פעולה או עסקה כאמור בסעיף קטן (א) בנשק כימי, ביולוגי או רדיואקטיבי או בחומר מזיק או במיתקן רגיש, דינו – מאסר 25 שנים או קנס פי עשרים מהקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}.
{{ח:תת|(ג)}} נעשתה פעולה או עסקה כאמור בסעיף קטן (א) כשהצד האחר לפעולה או לעסקה כאמור הוא ארגון טרור או חבר בארגון טרור, חזקה כי הפעולה או העסקה נעשתה למטרה כאמור בסעיף קטן (א), אלא אם כן הוכח אחרת.
{{ח:תת|(ד)}} אין נפקא מינה אם הפעולה או העסקה כוונה לביצוע מעשה טרור מסוים או בלתי מסוים.

{{ח:סעיף|31|איסור פעולה ברכוש למטרות טרור}}
{{ח:תת|(א)}} העושה פעולה ברכוש במטרה לסייע, לקדם או לממן ביצוע של עבירת טרור חמורה או במטרה לתגמל בעבור ביצוע של עבירת טרור חמורה או במטרה לסייע, לקדם או לממן פעילות של ארגון טרור, דינו – מאסר עשר שנים או קנס פי עשרים מהקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}.
{{ח:תת|(ב)}} לעניין סעיף קטן (א) –
{{ח:תתת|(1)}} די שיוכח כי הפעולה נעשתה לאחת המטרות המפורטות בו אף אם לא יוכח לאיזו מהן;
{{ח:תתת|(2)}} ”לתגמל בעבור ביצוע של עבירת טרור“ – אף אם מקבל התגמול אינו מי שביצע את עבירת הטרור או התכוון לבצעה.

{{ח:סעיף|32|איסור פעולה ברכוש טרור|תיקון: תשפ״ד־2}}
{{ח:תת|(א)}} העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שבע שנים או קנס פי עשרה מהקנס הקבוע {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין}}:
{{ח:תתת|(1)}} פעולה ברכוש שיש בה כדי לסייע, לקדם או לממן ביצוע של עבירת טרור חמורה או לתגמל בעבור ביצוע של עבירת טרור חמורה גם אם מקבל התגמול אינו מי שביצע את העבירה או התכוון לבצעה; לעניין פסקה זו, די שיוכח כי עושה הפעולה היה מודע לכך שמתקיימת אחת האפשרויות האמורות גם אם לא יוכח איזו מהן;
{{ח:תתת|(2)}} פעולה ברכוש של ארגון טרור או רכוש הקשור לעבירת טרור חמורה;
{{ח:תתת|(3)}} מעביר רכוש לארגון טרור.
{{ח:תת|(ב)}} העושה פעולה ברכוש של אדם, בהיותו מודע לכך שאותו אדם הוא פעיל טרור כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2א|בפסקה (1) להגדרה ”פעיל טרור“ בסעיף 2א}}, או שקיימת לגביו או לגבי ארגון שהוא נוטל חלק פעיל בו הכרזה לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיפים 3}} {{ח:פנימי|סעיף 11|או 11}}, חזקה שעשה כן ביודעו שיש בפעולה כאמור כדי לסייע, לקדם או לממן ביצוע של עבירת טרור חמורה, או לתגמל בעבור ביצוע של עבירת טרור חמורה, לפי העניין, אלא אם כן הוכיח שלא ידע כאמור.
{{ח:תת|(ג)}} לעניין סעיף זה לא יראו אדם כמי שנמנע מלברר את טיב ההתנהגות או את דבר אפשרות קיום הנסיבות לעניין {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 20|סעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין}}, אם התקיימו כל אלה:
{{ח:תתת|(1)}} עיכוב הפעולה לצורך בירור טיב ההתנהגות או קיום הנסיבות לפי הוראות {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 20|סעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין}} וכן לצורך דיווח לפני ביצוע הפעולה לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 33|סעיף 33}}, היה בו, בנסיבות העניין, כדי להכביד הכבדה של ממש על פעילותו העסקית;
{{ח:תתת|(2)}} בסמוך לאחר ביצוע הפעולה ברכוש, דיווח על הפעולה ברכוש, לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 33|סעיף 33}}, ופעל לפי הנחיות משטרת ישראל לגביה; השר לביטחון הפנים, בהתייעצות עם שר המשפטים, יקבע את המועד והדרך למתן הנחיות המשטרה.
{{ח:תת|(ד)|(1)}} הוראות סעיף זה לא יחולו על סוגי פעולות ברכוש או על פעולה מסוימת, אשר לעשייתן ניתן היתר מראש מאת שר האוצר, בהתייעצות עם שר הביטחון והשר לביטחון הפנים.
{{ח:תתת|(2)}} הודעה על מתן היתר לפי סעיף קטן זה, המיועד לציבור בלתי מסוים, תפורסם ברשומות; שר האוצר רשאי לקבוע דרכים נוספות להביא את דבר מתן ההיתר לידיעת הציבור.

{{ח:סעיף|33|חובת דיווח על רכוש טרור}}
{{ח:תת|(א)}} התבקש אדם לעשות פעולה ברכוש במהלך עסקיו או במילוי תפקידו, או בנסיבות שבהן היתה לו אפשרות של ממש לביצוע הפעולה, והיה לאותו אדם חשד סביר שמתקיים האמור בפסקה (1) או (2), או עשה אדם פעולה ברכוש, והיה לו במועד עשייתה או בתוך שישה חודשים מהמועד האמור, חשד סביר כאמור, ידווח על כך למשטרת ישראל, ולעניין זה די שיוכח כי היה לו חשד סביר שמתקיים האמור בפסקה (1) או (2) אף אם לא יוכח איזה מהם –
{{ח:תתת|(1)}} הרכוש הוא רכוש של ארגון טרור או שהוא תמורתו הישירה או הרווח הישיר של רכוש כאמור;
{{ח:תתת|(2)}} יש בפעולה כדי לקדם או לממן ביצוע של עבירת טרור חמורה, לסייע לביצוע עבירת טרור חמורה או לתגמל בעבור ביצוע של עבירה כאמור.
{{ח:תת|(ב)}} דיווח לפי סעיף קטן (א) אינו גורע מחובת הדיווח לפי {{ח:פנימי|סעיף 95|סעיף 95}} ולפי {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 7|סעיפים 7}} {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 8א|ו־8א לחוק איסור הלבנת הון}}.
{{ח:תת|(ג)}} דיווח לפי סעיף קטן (א) יכלול כל מידע הידוע למדווח והנוגע לעניין, ויימסר בסמוך ככל האפשר, בנסיבות העניין, למועד שבו היה לאותו אדם חשד סביר להניח כאמור באותו סעיף קטן.
{{ח:תת|(ד)}} דרכי הדיווח והמועדים לפי סעיף זה יהיו בהתאם לדרכי הדיווח והמועדים שנקבעו לפי {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 6|סעיפים 6(ב)}}, {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 7|7(ה)}} {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 8א|או 8א(ה) לחוק איסור הלבנת הון}}, לפי העניין, אלא אם כן נקבע אחרת כאמור באותם סעיפים.
{{ח:תת|(ה)}} הוראות סעיף זה לא יחולו על סוגי פעולות ברכוש או על פעולה מסוימת, אשר לעשייתן ניתן היתר מראש לפי {{ח:פנימי|סעיף 32|סעיף 32(ד)}}, אלא אם כן צוין אחרת בהיתר.

{{ח:סעיף|34|חובת דיווח על רכוש של ארגון טרור מוכרז|תיקון: תשע״ח}}
{{ח:תת|(א)}} בלי לגרוע מהוראות {{ח:פנימי|סעיף 33|סעיף 33}}, כל אדם שברשותו, בחזקתו או בשליטתו רכוש של ארגון טרור מוכרז, ידווח על כך למשטרת ישראל, סמוך לקבלת הרכוש לחזקתו או לשליטתו או מיד לאחר ההכרזה, לפי העניין.
{{ח:תת|(ב)}} השר לביטחון הפנים, בהתייעצות עם שר המשפטים, יקבע את דרכי הדיווח ואת מועדי הדיווח לפי סעיף קטן (א).
{{ח:תת|(ג)}} הכריזו שר הביטחון, ועדת השרים או הממשלה, לפי העניין, על ארגון טרור לפי {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיפים 4}}, {{ח:פנימי|סעיף 6|6}} {{ח:פנימי|סעיף 11|או 11}}, לא יעשה אדם כל פעולה ברכוש של ארגון כאמור, למעט פעולות שהתיר שר הביטחון בצו תפיסה מינהלי שהוצא לפי {{ח:פנימי|סעיף 56|סעיף 56}}.

{{ח:סעיף|35|פטור מאחריות והגבלות על גילוי ודיווח}}
{{ח:תת|(א)}} אי־עשיית פעולה ברכוש, מחדל אחר או מעשה שנעשו בתום לב כדי להימנע מעבירה לפי חוק זה, וכן דיווח, גילוי או אי־גילוי שנעשו בתום לב לצורך קיום הוראות חוק זה, ופעולה בהתאם להנחיות משטרת ישראל, אין בהם הפרה של חובות סודיות ונאמנות או של חובה אחרת לפי כל דין או הסכם, ומי שעשה או שנמנע מעשייה כאמור לא יישא באחריות פלילית, אזרחית או משמעתית בשל המעשה או המחדל; הוראות {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 24|סעיף 24(ב) ו־(ג) לחוק איסור הלבנת הון}} יחולו לעניין מעשה או מחדל לפי סעיף קטן זה.
{{ח:תת|(ב)}} {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 25|סעיף 25 לחוק איסור הלבנת הון}} יחול לעניין גילוי ודיווח לפי הוראות חוק זה, בשינויים המחויבים.

{{ח:סעיף|36|הפרת חובות דיווח}}
{{ח:ת}} לא מסר אדם דיווח לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 33|סעיפים 33}} {{ח:פנימי|סעיף 34|או 34}}, דינו – מאסר שנה או קנס כאמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 61|בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין}}; עשה כן במטרה להכשיל תפיסה של רכוש כאמור באותם סעיפים, דינו – מאסר שלוש שנים או כפל הקנס האמור, והכול אם לא הוכיח כי לא היה מודע שהארגון הוא ארגון טרור; לעניין זה, ”היה מודע“ – לרבות חשד ונמנע מלברר.

{{ח:קטע3|פרק ג סימן ב|סימן ב׳: החמרת ענישה}}

{{ח:סעיף|37|החמרה בענישה בשל עבירה שהיא מעשה טרור|תיקון: תשפ״ג־2, תשפ״ה}}
{{ח:תת|(א)}} העובר עבירה, ובכלל זה עבירת מין לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 345|סעיפים 345}} {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 348|ו־348(א), (ב) ו־(ג1) לחוק העונשין}} שהיא מעשה טרור, למעט עבירה כמפורט להלן, דינו – כפל העונש הקבוע לאותה עבירה אך לא יותר מ־25 שנים:
{{ח:תתת|(1)}} עבירה לפי חוק זה;
{{ח:תתת|(2)}} עבירה לפי {{ח:חיצוני|חוק העונשין#פרק ז סימן ב|סימן ב׳}} או {{ח:חיצוני|חוק העונשין#פרק ז סימן ד|סימן ד׳ לפרק ז׳ לחוק העונשין}};
{{ח:תתת|(3)}} עבירה שדינה מאסר עולם חובה.
{{ח:תת|(ב)}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 41|בסעיף 41 לחוק העונשין}}, העובר עבירה שהיא מעשה טרור שדינה מאסר עולם, ולא נקבע שהוא עונש חובה, דינו – מאסר 30 שנים.
{{ח:תת|(ג)}} החמרת הענישה לא תחול על העונש המזערי הקבוע לעבירה.
{{ח:תת|(ד)}} קבע בית המשפט כי אדם ביצע עבירה שהיא מעשה טרור או הרשיע אדם בעבירה כאמור, יציין זאת בפסק דינו.

{{ח:סעיף|38|ענישה בשל קשר וסיוע לעבירה שהיא מעשה טרור}}
{{ח:תת|(א)}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 32|סעיף 32 לחוק העונשין}} יחולו על המסייע לעבור עבירה שהיא מעשה טרור, אולם ככל שנקבעה החמרת העונש לפי חוק זה, ייראו את העונש לאחר ההחמרה כעונש שנקבע בחיקוק בשל ביצוע העבירה.
{{ח:תת|(ב)}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 32|בסעיף 32(2) לחוק העונשין}}, היתה העבירה כאמור בסעיף קטן (א) עבירה שדינה מאסר עולם, דינו של המסייע – מאסר 15 שנים.
{{ח:תת|(ג)}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 499|בסעיף 499 לחוק העונשין}}, הקושר קשר עם אדם לעבור עבירה שהיא מעשה טרור או עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 30|סעיף 30}}, דינו –
{{ח:תת|(1)}} אם העבירה היא פשע – מאסר 14 שנים או העונש שנקבע לאותה עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 37|סעיף 37}}, והכול לפי העונש הקל יותר;
{{ח:תת|(2)}} אם העבירה היא עוון – מאסר ארבע שנים או העונש שנקבע לאותה עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 37|סעיף 37}}, והכול לפי העונש הקל יותר.

{{ח:סעיף|39|מעשה טרור המוני}}
{{ח:תת|(א)}} העובר עבירה שהיא מעשה טרור שגרמה לפגיעות בגוף של ציבור גדול, דינו – מאסר עולם.
{{ח:תת|(ב)}} העובר עבירה שהיא מעשה טרור תוך שימוש בנשק כימי, ביולוגי או רדיואקטיבי, בחומר מזיק או במיתקן רגיש, או תוך פגיעה במיתקן רגיש, העלולים לפי טיבם או סוגם לגרום לפגיעה חמורה בציבור גדול או בשטח גדול, דינו – מאסר עולם.

{{ח:סעיף|40|קציבת עונש מאסר עולם}}
{{ח:ת}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק שחרור על-תנאי ממאסר#סעיף 29|בסעיף 29 לחוק שחרור על־תנאי ממאסר, התשס״א–2001}}, נגזר על נידון בעבירת טרור מאסר עולם, לא תגיש ועדת שחרורים מיוחדת את המלצתה לנשיא, לפי הוראות {{ח:חיצוני|חוק שחרור על-תנאי ממאסר#סעיף 29|סעיף 29(א) או (ב) לחוק האמור}}, אלא לאחר שחלפו 15 שנים לפחות מהיום שבו האסיר החל לשאת את מאסרו או מהיום הקובע כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק שחרור על-תנאי ממאסר#סעיף 29|באותו סעיף}}, לפי העניין, והתקופה שתמליץ לקצוב לא תפחת מ־40 שנים.

{{ח:סעיף|40א|מניעת שחרור על־&lt;wbr&gt;תנאי ממאסר של מי שהורשע ברצח או בניסיון לרצח|תיקון: תשע״ט, תשע״ט־2}}
{{ח:ת}} לא ישוחרר על־תנאי מנשיאת יתרת תקופת מאסרו לפי {{ח:חיצוני|חוק שחרור על-תנאי ממאסר|חוק שחרור על־תנאי ממאסר, התשס״א–2001}}, מי שנגזר עליו עונש מאסר בשל ביצוע עבירה של רצח, רצח בנסיבות מחמירות או ניסיון לרצח שבית המשפט קבע לגביה בפסק דינו, לפי {{ח:פנימי|סעיף 37|סעיף 37}}, שהיא מעשה טרור, או מי שוועדת שחרורים מיוחדת לפי {{ח:חיצוני|חוק שחרור על-תנאי ממאסר#סעיף 33|סעיף 33(א) לחוק האמור}}, מצאה על יסוד פסק הדין בעניינו כי עבר עבירה כאמור שהיא מעשה טרור לפני תחילתו של חוק זה.

{{ח:קטע3|פרק ג סימן ג|סימן ג׳: תחולה וראיות}}

{{ח:סעיף|41|תחולת דיני העונשין על עבירת טרור שהיא עבירת חוץ}}
{{ח:ת}} לעניין {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 13|סעיף 13(א)(1) לחוק העונשין}}, יראו עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 20|סעיפים 20}}, {{ח:פנימי|סעיף 21|21}}, {{ח:פנימי|סעיף 22|22}}, {{ח:פנימי|סעיף 29|29}}, {{ח:פנימי|סעיף 30|30}} {{ח:פנימי|סעיף 31|או 31}}, שהיא עבירת חוץ כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק העונשין#סעיף 7|בסעיף 7(ב) לחוק האמור}}, שנעברה בידי חבר בארגון טרור שהוכרז לפי {{ח:פנימי|פרק ב סימן א|סימן א׳ לפרק ב׳}} ויש לארגון זיקה לישראל, או בקשר לארגון טרור מוכרז כאמור, כעבירה נגד ביטחון המדינה.

{{ח:סעיף|42|אמרת עד מחוץ לבית המשפט בעבירות טרור|תיקון: תשפ״ד, תשפ״ו}}
{{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:חיצוני|פקודת הראיות#סעיף 10א|בסעיף 10א(א) לפקודת הראיות}}, בדונו בהליך פלילי בעבירת טרור, רשאי בית המשפט לקבל אמרה כאמור {{ח:חיצוני|פקודת הראיות#סעיף 10א|באותו סעיף}} אף אם נותן האמרה אינו עד, אם שוכנע כי מנסיבות העניין עולה שלא ניתן להביא את נותן האמרה לבית המשפט משום שיצא למדינה או לאזור המנויים {{ח:חיצוני|חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)#סעיף 2א|בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי״ד–1954}}, לשטחי המועצה הפלסטינית, לאזור חבל עזה או למדינה או לאזור אחרים המנויים {{ח:פנימי|תוספת 1|בתוספת}}, או שהוא שוהה במקום כאמור; בסעיף זה, ”שטחי המועצה הפלסטינית“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|תקנות שעת חירום (יהודה ושומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית)|בתקנות שעת חירום (יהודה ושומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ״ח–1967}}, כפי שהוארך תוקפן ותוקן נוסחן בחוק.
{{ח:תת}} {{ח:הערה|(הוראת שעה לשנתיים מיום 12.11.2023, ולשנתיים מיום 27.11.2025):}} על אף האמור {{ח:חיצוני|פקודת הראיות#סעיף 10א|בסעיף 10א(א) לפקודת הראיות}}, בדונו בהליך פלילי בעבירת טרור, רשאי בית המשפט לקבל אמרה כאמור {{ח:חיצוני|פקודת הראיות#סעיף 10א|באותו סעיף}} אף אם נותן האמרה אינו עד, אם שוכנע כי מנסיבות העניין עולה שלא ניתן להביא את נותן האמרה לבית המשפט משום שיצא למדינה או לאזור המנויים {{ח:חיצוני|חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)#סעיף 2א|בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי״ד–1954}}, לשטחי המועצה הפלסטינית, לאזור חבל עזה או למדינה או לאזור אחרים המנויים {{ח:פנימי|תוספת 1|בתוספת הראשונה}}, או שהוא שוהה במקום כאמור; בסעיף זה, ”שטחי המועצה הפלסטינית“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|תקנות שעת חירום (יהודה ושומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית)|בתקנות שעת חירום (יהודה ושומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ״ח–1967}}, כפי שהוארך תוקפן ותוקן נוסחן בחוק.
{{ח:תת|(ב)}} על אמרה שהתקבלה לפי סעיף קטן (א) יחולו הוראות {{ח:חיצוני|פקודת הראיות#סעיף 10א|סעיף 10א(ג) לפקודת הראיות}}.
{{ח:תת|(ג)}} אין בהוראות סעיף זה כדי להכשיר ראיה שאינה קבילה מסיבה אחרת שבדין.
{{ח:תת|(ד)}} לא יורשע אדם על סמך אמרה שהתקבלה לפי סעיף קטן (א), ואולם אמרה כאמור עשויה לשמש תוספת ראייתית לראיות התביעה, ובלבד שלא תשמש סיוע לראיות התביעה.

{{ח:סעיף|43|עדות מוקדמת בעבירת טרור}}
{{ח:ת}} לעניין {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי#סעיף 117|סעיף 117 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982}}, היה האדם שעדותו חשובה לבירור האשמה בעבירת טרור תושב מקום המנוי {{ח:פנימי|סעיף 42|בסעיף 42(א)}}, חזקה שאי־אפשר יהיה לגבות את עדותו במהלך המשפט, אלא אם כן הוכח אחרת.

{{ח:סעיף|44||תיקון: תשע״ט־3}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:קטע2|פרק ד|פרק ד׳: עצור בעבירת ביטחון חמורה – הוראות מיוחדות}}

{{ח:סעיף|45|שינויים בתחולת {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)|חוק המעצרים}} על עצור בעבירת ביטחון חמורה}}
{{ח:ת}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)|חוק המעצרים}} יחולו על עצור החשוד בביצוע עבירת ביטחון חמורה ({{ח:פנימי|פרק ד|בפרק זה}} – עצור בעבירת ביטחון חמורה), בשינויים המפורטים {{ח:פנימי|פרק ד|בפרק זה}}.

{{ח:סעיף|46|השהיה של הבאת עצור בעבירת ביטחון חמורה לפני שופט}}
{{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 17|בסעיפים 17(ג)}} {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 29|ו־29(א) לחוק המעצרים}}, ובלי לגרוע מהוראות {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 30|סעיף 30 לאותו חוק}} –
{{ח:תתת|(1)}} קצין ממונה רשאי, בהחלטה מנומקת בכתב, אם שוכנע כי הפסקת החקירה לצורך הבאת עצור בעבירת ביטחון חמורה לפני שופט עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה – להשהות את הבאת העצור לפני שופט לתקופה שלא תעלה על 48 שעות מתחילת המעצר;
{{ח:תתת|(2)}} קצין ממונה רשאי, בהחלטה מנומקת בכתב ובאישור ראש אגף החקירות בשירות הביטחון הכללי, אם שוכנע כי הפסקת החקירה לצורך הבאת עצור בעבירת ביטחון חמורה לפני שופט עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה שיש בה כדי לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם – להשהות את הבאת העצור לפני שופט לתקופה נוספת על התקופה האמורה בפסקה (1), שלא תעלה על 24 שעות;
{{ח:תתת|(3)}} בית משפט רשאי, במקרים חריגים, לבקשת ראש שירות הביטחון הכללי שהוגשה בכתב בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, אם שוכנע כי הפסקת החקירה לצורך הבאת עצור בעבירת ביטחון חמורה לפני שופט עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה שיש בה כדי לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם – להורות על השהיית הבאתו של העצור לפני שופט לתקופה נוספת על התקופות האמורות בפסקאות (1) ו־(2), שלא תעלה על 24 שעות; דיון לפי פסקה זו יתקיים שלא בנוכחות העצור.
{{ח:תת|(ב)}} השהה קצין ממונה או בית משפט הבאת עצור בעבירת ביטחון חמורה לפני שופט, לפי הוראות סעיף קטן (א), יתעד בית המשפט, בכתב, את המועד שבו הובא העצור לפני שופט.
{{ח:תת|(ג)}} בסעיף זה, ”קצין ממונה“ – כל אחד מאלה:
{{ח:תתת|(1)}} הקצין הממונה כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 25|בסעיף 25 לחוק המעצרים}};
{{ח:תתת|(2)}} ראש צוות חוקרים בשירות הביטחון הכללי.

{{ח:סעיף|47|מעצר לפני הגשת כתב אישום}}
{{ח:ת}} לעניין עצור בעבירת ביטחון חמורה, יקראו את {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 17|סעיף 17 לחוק המעצרים}} כך:
{{ח:תת|(1)}} סעיף קטן (א) ייקרא כך:
{{ח:תתת|”(א)}} על אף הוראת {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 13|סעיף 13(א)(3) סיפה}}, ציווה שופט על מעצרו של חשוד בנוכחותו, לא תעלה תקופת המעצר על 20 ימים ובלבד ששופט לא יצווה על מעצר לתקופה העולה על 15 ימים, אלא אם כן שוכנע כי אם לא יוחזק העצור במעצר לצורך המשך החקירה קיימת אפשרות קרובה לוודאי לסיכול של מניעת פגיעה בחיי אדם; שופט רשאי להאריך, מעת לעת, מעצר של חשוד כאמור לתקופות שלא יעלו על 15 ימים, כל אחת.“;
{{ח:תת|(2)}} בסעיף קטן (ב), במקום ”30 ימים“ יקראו ”35 ימים“.

{{ח:סעיף|48|הארכת מעצר שלא בנוכחות עצור בעבירת ביטחון חמורה}}
{{ח:ת}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 16|בסעיף 16(2) לחוק המעצרים}}, לעניין נוכחותו של עצור בעבירת ביטחון חמורה בדיון בהארכת מעצרו בתקופת המעצר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 47|בסעיף 47}}, ציווה בית המשפט, בנוכחות העצור, על מעצרו לתקופה הקצרה מ־20 ימים, רשאי שופט של בית המשפט העליון, לבקשת ראש אגף החקירות בשירות הביטחון הכללי, שהוגשה בכתב בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, להאריך את מעצרו של עצור כאמור שלא בנוכחותו, אם שוכנע כי אם תופסק החקירה לשם הבאת העצור לדיון קיימת אפשרות קרובה לוודאי לסיכול של מניעת פגיעה בחיי אדם; הארכת מעצר כאמור תהיה לתקופות נוספות שלא יעלו על 72 שעות כל אחת, ובלבד שסך התקופות שבהן יוארך המעצר בלא נוכחות העצור לא יעלה על 144 שעות, או לא יעלה על יתרת התקופה שנותרה עד תום 20 ימים ממועד הדיון שהתקיים בנוכחותו, לפי הקצרה מביניהן.

{{ח:סעיף|49|עיון חוזר בהחלטת בית משפט בנוגע לעצור בעבירת ביטחון חמורה}}
{{ח:תת|(א)}} לא יתקיים דיון בבקשה לעיון חוזר שהוגשה לפי {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 52|סעיף 52 לחוק המעצרים}}, בהחלטה הנוגעת למעצרו של חשוד בעבירת ביטחון חמורה שטרם הוגש נגדו כתב אישום, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, לאחר שקיים דיון מקדמי, כי התקיימה עילה לבקשה כאמור {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 52|באותו סעיף}}; דיון מקדמי בשאלה אם התקיימה עילה כאמור יתקיים שלא בנוכחות העצור.
{{ח:תת|(ב)}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 57|בסעיף 57 לחוק המעצרים}}, קבע בית המשפט כי התקיימה עילה כאמור {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 52|בסעיף 52 לחוק המעצרים}}, רשאי הוא, לבקשת ראש אגף החקירות בשירות הביטחון הכללי, להורות כי הדיון בבקשה לעיון חוזר יתקיים שלא בנוכחות העצור, אם שוכנע כי אם תופסק החקירה לשם הבאת העצור לדיון קיימת אפשרות קרובה לוודאי לסיכול של מניעת פגיעה בחיי אדם.

{{ח:סעיף|50|ערר על החלטת בית משפט בנוגע לעצור בעבירת ביטחון חמורה}}
{{ח:תת|(א)|(1)}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 53|בסעיף 53(ג) לחוק המעצרים}}, ערר על החלטת בית משפט לפי {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 53|סעיף 53(א) לחוק המעצרים}}, וכן בקשה למתן רשות לערור על החלטת בית המשפט בערר כאמור לפי {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 53|סעיף 53(א1)(1) לאותו חוק}}, בעניין הנוגע למעצרו של עצור בעבירת ביטחון חמורה שטרם הוגש נגדו כתב אישום, יוגשו לבית המשפט בתוך 30 שעות ממועד מתן החלטת בית המשפט; ואולם רשאי בית המשפט, בעת שהורה על מעצרו של עצור בעבירת ביטחון חמורה שטרם הוגש נגדו כתב אישום, להאריך את המועד האמור מטעמים שיירשמו, אם שוכנע כי הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין לעצור; בית המשפט יקיים את הדיון בערר לפי {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 53|סעיף 53(א) או (א1) לחוק המעצרים}} בתוך 24 שעות מהמועד שבו הוגשו הערר או הבקשה למתן רשות לערור, לפי העניין, לבית המשפט; הגשת ערר או בקשה למתן רשות לערור לפי פסקה זו, בתקופה הקבועה בה, תהיה במזכירות בית המשפט או בדרך אחרת לפי נוהל שיקבע מנהל בתי המשפט.
{{ח:תתת|(2)}} על אף האמור בפסקה (1), שבתות וחגים לא יובאו במניין השעות; דיון שעל בית המשפט לקיימו במוצאי שבת או חג, רשאי בית המשפט לקיימו בתוך שש שעות מעת צאת השבת או החג; לעניין זה, ”חג“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 29|בסעיף 29 לחוק המעצרים}}.
{{ח:תת|(ב)}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 57|בסעיף 57 לחוק המעצרים}}, בית המשפט הדן בערר כאמור בסעיף קטן (א) רשאי, לבקשת ראש אגף החקירות בשירות הביטחון הכללי, להורות כי דיון בערר כאמור יתקיים שלא בנוכחות העצור, אם שוכנע כי אם תופסק החקירה לשם הבאת העצור לדיון קיימת אפשרות קרובה לוודאי לסיכול של מניעת פגיעה בחיי אדם.

{{ח:סעיף|51|הארכת מעצר, ערר ועיון חוזר – הוראות כלליות}}
{{ח:תת|(א)}} חדלה להתקיים העילה שבשלה לא הובא עצור בעבירת ביטחון חמורה לדיון בהארכת מעצר, בבקשה לעיון חוזר או בערר לפי {{ח:פנימי|סעיף 48|סעיפים 48}}, {{ח:פנימי|סעיף 49|49(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 50|או 50(ב)}}, יובא העצור לפני בית המשפט בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מתום 24 שעות מהמועד שבו חדלה להתקיים העילה כאמור.
{{ח:תת|(ב)}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 15|סעיף 15(ג) עד (ח) לחוק המעצרים}} יחולו, בשינויים המחויבים, גם על דיון בשאלת נוכחות העצור בהליכים לפי {{ח:פנימי|סעיף 48|סעיפים 48 עד 50}}, ורשאי בית המשפט, בדיון כאמור, לקבל ראיה אף שלא בנוכחות העצור או סניגורו, אם שוכנע שהדבר נדרש כדי למנוע פגיעה בביטחון המדינה או סיכול החקירה.
{{ח:תת|(ג)}} דיון שלא בנוכחות עצור בעבירת ביטחון חמורה לפי {{ח:פנימי|סעיף 48|סעיפים 48}}, {{ח:פנימי|סעיף 49|49(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 50|או 50(ב)}}, יתקיים בנוכחות סניגורו של העצור, ואם אינו מיוצג – ימנה לו השופט סניגור; נעדר סניגורו של העצור מהדיון כאמור, ימנה השופט לעצור סניגור לצורך הדיון כאמור, בלבד, ורשאי הוא להורות על הארכת תקופת המעצר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 48|בסעיף 48}} לתקופה קצרה הכרחית בנסיבות העניין עד שסניגור יהיה נוכח בדיון.
{{ח:תת|(ד)}} החלטת בית משפט שהתקבלה בדיון שהתקיים שלא בנוכחות עצור בעבירת ביטחון חמורה לפי {{ח:פנימי|סעיף 48|סעיפים 48}}, {{ח:פנימי|סעיף 49|49(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 50|או 50(ב)}}, תובא לידיעת העצור בהקדם האפשרי, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת, לבקשת נציג המדינה, אם שוכנע כי יש בכך כדי לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם.
{{ח:תת|(ה)}} החלטת בית המשפט שהתקבלה בדיון המקדמי לפי {{ח:פנימי|סעיף 49|סעיף 49(א)}}, תובא לידיעת העצור בהקדם האפשרי, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת, לבקשת נציג המדינה, אם שוכנע כי יש בכך כדי לפגוע פגיעה ממשית בחקירה.

{{ח:סעיף|52|מניעת פגישה של עורך דין עם יותר מעצור אחד באותה חקירה}}
{{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 34|בסעיף 34 לחוק המעצרים}} ובלי לגרוע מהוראות {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 35|סעיף 35 לחוק האמור}}, מצא הממונה כי עורך דין אחד מבקש להיפגש עם כמה עצורים החשודים בעבירת ביטחון חמורה והנחקרים במסגרת אותה חקירה, או כי כמה עצורים כאמור מבקשים להיפגש עם עורך דין אחד, וכי פגישה כאמור עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה, רשאי הוא שלא לאפשר פגישה של עורך דין כאמור עם יותר מעצור אחד; הממונה ימסור הודעה על החלטה כאמור לכל אחד מהעצורים, וכן לעורך הדין;
{{ח:תת}} לעניין זה –
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”הממונה“ – כל אחד מאלה:
{{ח:תתתת|(1)}} ראש מחלקת חוקרים בשירות הביטחון הכללי, שראש שירות הביטחון הכללי הסמיכו לכך;
{{ח:תתתת|(2)}} קצין משטרה בדרגת סגן ניצב ומעלה, שהמפקח הכללי במשטרת ישראל הסמיכו לכך;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”עורך דין אחד“ – לרבות עורך דין אחר ממשרדו.
{{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), מניעת פגישה כאמור באותו סעיף קטן לתקופה העולה על 30 ימים תהיה באישור היועץ המשפטי לממשלה.
{{ח:תת|(ג)}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 35|סעיף 35(ה) עד (י) לחוק המעצרים}} יחולו, בשינויים המחויבים, על החלטה לפי סעיף זה; לעניין זה, רשאי לערור גם עורך הדין שפגישתו עם העצור נמנעה לפי סעיף זה.

{{ח:קטע2|פרק ה|פרק ה׳: חילוט שיפוטי וחילוט מינהלי}}
{{ח:קטע3|פרק ה סימן א|סימן א׳: חילוט שיפוטי בהליך פלילי}}

{{ח:סעיף|53|חילוט רכוש לאחר הרשעה בעבירת טרור}}
{{ח:ת}} לעניין חילוט רכוש של אדם שהורשע בעבירת טרור, הוראות {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 21|סעיפים 21}}, {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 23|23}} {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 26|ו־26(א) לחוק איסור הלבנת הון}} יחולו בשינויים המחויבים ובשינוים אלה:
{{ח:תת|(1)}} הוראות {{ח:חיצוני|פקודת הסמים המסוכנים#סעיף 36ח|סעיף 36ח לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל״ג–1973}} (בחוק זה – פקודת הסמים), לא יחולו לגבי ניהול הרכוש המחולט ושימוש בו;
{{ח:תת|(2)}} הוראות {{ח:חיצוני|פקודת הסמים המסוכנים#סעיף 36ג|סעיף 36ג(א) לפקודת הסמים}} יחולו רק על טוען לזכות ברכוש שאינו ארגון טרור;
{{ח:תת|(3)}} על אף האמור {{ח:חיצוני|פקודת הסמים המסוכנים#סעיף 36ג|בסעיף 36ג(ג) לפקודת הסמים}}, בית המשפט רשאי לצוות על חילוטם של מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול לפי {{ח:חיצוני|חוק ההוצאה לפועל#סעיף 22|סעיף 22(א)(4) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ״ז–1967}}.

{{ח:סעיף|54|חילוט רכוש של ארגון טרור לאחר הרשעה בניהול ארגון טרור}}
{{ח:ת}} הורשע אדם בעבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 20|סעיף 20}}, רשאי בית משפט, לבקשת תובע, לצוות כי נוסף על כל עונש, יחולט רכוש שהוא רכוש של ארגון הטרור שבקשר אליו הורשע אותו אדם; על חילוט לפי סעיף זה יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 53|סעיף 53}}.

{{ח:סעיף|55|חילוט רכוש שהתגלה לאחר מתן גזר הדין}}
{{ח:ת}} התגלה לאחר מתן גזר הדין רכוש נוסף, שאילו התגלה לפני מתן גזר הדין, היה ניתן לבקש את חילוטו בהתאם להוראות {{ח:פנימי|פרק ה סימן א|סימן זה}}, רשאי בית המשפט שדן בעבירה, לבקשת תובע, לצוות על חילוט הרכוש, ויחולו לעניין זה הוראות {{ח:פנימי|סעיף 53|סעיף 53}}.

{{ח:קטע3|פרק ה סימן ב|סימן ב׳: תפיסה וחילוט מינהליים}}

{{ח:סעיף|56|צו תפיסה מינהלי|תיקון: תשפ״ד־2}}
{{ח:תת|(א)}} {{ח:פנימי|פרק ה|בפרק זה}}, ”צו תפיסה מינהלי“ – צו מינהלי לתפיסת רכוש לפי סעיף זה.
{{ח:תת|(ב)}} שר הביטחון רשאי להורות בצו על תפיסה זמנית של רכוש כמפורט להלן, או על הגבלת השימוש או הגבלת העברת הזכויות בו, לרבות קביעת ערובה להבטחת הצגתו על פי דרישה:
{{ח:תתת|(1)}} רכוש של ארגון טרור או של פעיל טרור שהוכרז לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיפים 3}}, {{ח:פנימי|סעיף 4|4}}, {{ח:פנימי|סעיף 6|6}} {{ח:פנימי|סעיף 11|או 11}}, או רכוש שמיועד לביצוע עבירת טרור חמורה – אם שוכנע שהדבר דרוש כדי לסכל פעילות של ארגון טרור ולפגוע ביכולתו לקדם את מטרותיו או כדי לסכל עבירת טרור חמורה;
{{ח:תתת|(2)}} רכוש שנעברה בו עבירת טרור חמורה או ששימש במישרין לביצוע עבירה כאמור;
{{ח:תתת|(3)}} רכוש שהושג כשכר או כתגמול בעד ביצוע עבירת טרור חמורה או יועד להיות שכר או תגמול כאמור;
{{ח:תתת|(4)}} רכוש כאמור בפסקאות (1) עד (3) שהתגלה לאחר מתן גזר הדין, ובלבד שפרקליט מחוז או פרקליט בכיר אחר שהוא הסמיכו לכך הודיע כי לא ניתן לחלט את הרכוש כאמור {{ח:פנימי|סעיף 55|בסעיף 55}}, בשל אי־קבילות הראיות הנוגעות לו או חסיונן, אף ששוכנע בדבר הקשר בין הרכוש לעבירה.
{{ח:תת|(ג)}} שר הביטחון רשאי, לבקשת ראש שירות הביטחון הכללי או ראש רשות ביטחון אחרות באמצעות ראש שירות הביטחון הכללי, להוציא צו תפיסה מינהלי גם לגבי רכוש של חבר בני אדם שאינו ארגון טרור מוכרז, אם התקיימו כל אלה:
{{ח:תתת|(1)}} ראש רשות הביטחון הגיש לשר, באמצעות ראש שירות הביטחון הכללי, בקשה להכריז על אותו חבר בני אדם שהוא ארגון טרור, לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ב סימן א|סימן א׳ לפרק ב׳}}, או הודיע לשר כי בדעתו להגיש בקשה כאמור;
{{ח:תתת|(2)}} יש יסוד סביר להניח כי הרכוש הוא רכוש של ארגון הטרור, כי מתקיימים העובדות והתנאים לחילוט רכוש לפי {{ח:פנימי|פרק ה|פרק זה}}, וכי הרכוש שלגביו התבקש הצו עלול להיעלם או שעלולות להיעשות בו פעולות שימנעו את מימוש החילוט.
{{ח:תת|(ד)}} לעניין סעיף זה, היה הרכוש כסף –
{{ח:תתת|(1)}} אין נפקא מינה אם ייתפס אותו כסף או כל כסף אחר שנמצא בבעלותו, בחזקתו, בשליטתו או בחשבון הבנק של מי שקיבל את הכסף;
{{ח:תתת|(2)}} היה הרכוש שכר או תגמול כאמור בסעיף קטן (ב)(3), ולא נמצא כסף בשווי התקבול שהתקבל כאמור, רשאי שר הביטחון לתפוס רכוש אחר של מי שקיבל את השכר או התגמול, בשווי סכום התקבול כאמור.
{{ח:תת|(ה)}} לעניין סעיף זה –
{{ח:תתת|(1)}} חזקה שרכוש שנתפס במעבר גבול בין ישראל לחבל עזה, שלא דווח והיתה חובה לדווח עליו, בלא היתר שנדרש או שהיה ניסיון להסתירו ולהבריחו, הוא רכוש כאמור בסעיף זה, אלא אם כן הוכח אחרת;
{{ח:תתת|(2)}} חזקה שרכוש שבאמצעותו הועבר או הוסתר רכוש כאמור בפסקה (1), שימש במישרין לביצוע עבירת טרור חמורה, אלא אם כן הוכיח מי שהרכוש נמצא בבעלותו, בחזקתו או בשליטתו כי לא ידע שבאמצעות רכושו יועבר או יוסתר רכוש כאמור בפסקה (1);
{{ח:תתת|(3)}} ”עבירת טרור חמורה“ – למעט עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 31|סעיף 31}}.

{{ח:סעיף|57|הגבלת התפיסה המינהלית בהתקיים הליך פלילי|תיקון: תשע״ח־2}}
{{ח:תת|(א)}} לא יורה שר הביטחון על תפיסת רכוש הקשור לעבירת טרור חמורה, אם נחקר אדם באזהרה לגבי אותה עבירה שהרכוש קשור אליה; הורה שר הביטחון על תפיסת רכוש כאמור ונחקר אדם באזהרה לאחר הוצאת צו תפיסה מינהלי לגבי אותו רכוש, יחולו לגבי המשך ההחזקה ברכוש הוראות {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)|פקודת מעצר וחיפוש}}, ולא יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 58|סעיף 58}}; ששת החודשים האמורים {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#סעיף 35|בסעיף 35 לפקודה האמורה}} יימנו מהיום שבו נחקר אדם באזהרה.
{{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), שר הביטחון רשאי לתפוס רכוש כאמור אם פרקליט מחוז או פרקליט בכיר אחר שהוא הסמיכו לכך הודיע כי לא ניתן לחלט את הרכוש בהליך פלילי, אף ששוכנע בדבר הקשר שבין הרכוש לעבירה, בשל אחד מאלה:
{{ח:תתת|(1)}} אי־קבילות הראיות בדבר הקשר בין הרכוש לעבירה או חסיונן;
{{ח:תתת|(2)}} אין מקום להגיש כתב אישום בשל העבירה משום שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין, או שעל אף קיומן של ראיות משמעותיות הן לא מגבשות תשתית מספקת ברמה הפלילית להגשת כתב אישום בשל העבירה.
{{ח:תת|(ג)}} הודיע פרקליט כאמור בסעיף קטן (ב), ישובו לחול על צו התפיסה המינהלי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 58|סעיף 58}} במקום הוראות {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)|פקודת מעצר וחיפוש}}.

{{ח:סעיף|58|תקופת תוקפו של צו תפיסה מינהלי}}
{{ח:תת|(א)}} תוקפו של צו תפיסה מינהלי שניתן לפי {{ח:פנימי|סעיף 56|סעיף 56}} יהיה לתקופה שנקבעה בו ושלא תעלה על שנתיים ממועד מתן הצו, ואולם שר הביטחון רשאי להאריך את תוקפו של הצו, עד למועד כמפורט להלן, לפי העניין ולפי המאוחר:
{{ח:תתת|(1)}} נטענו טענות לפי {{ח:פנימי|סעיף 61|סעיף 61(א)}}, או הוגשה עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים – עד למתן החלטה סופית או פסק דין סופי, לפי העניין;
{{ח:תתת|(2)}} לעניין רכוש שהוא רכוש של ארגון טרור מוכרז –
{{ח:תתתת|(א)}} היתה ההכרזה על ארגון הטרור הכרזה זמנית לפי {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4}} והוגשו טענות בכתב לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}} – עד לקבלת החלטה בעניין הכרזה קבועה לפי {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}};
{{ח:תתתת|(ב)}} הוגשה עתירה לבית המשפט העליון נגד ההכרזה על ארגון הטרור – עד למתן פסק דין סופי בעתירה.
{{ח:תת|(ב)}} האריך שר הביטחון את התקופה כאמור בסעיף קטן (א), ולא הוחלט בהליכים כאמור באותו סעיף קטן לבטל את צו התפיסה המינהלי או את ההכרזה, לפי העניין, רשאי שר הביטחון להאריך את תקופת תוקפו של הצו לתקופה נוספת שלא תעלה על 30 ימים לשם הוצאת צו חילוט כאמור {{ח:פנימי|סעיף 66|בסעיף 66}}.
{{ח:תת|(ג)}} פקע תוקפו של צו תפיסה מינהלי ולא ניתנו לגבי הרכוש התפוס צו חילוט או החלטה של בית משפט לעניין המשך החזקתו, יוחזר הרכוש למי שממנו נתפס.
{{ח:תת|(ד)|(1)}} תוקפו של צו תפיסה מינהלי בעניין ארגון טרור שטרם הוכרז יהיה לתקופה שנקבעה בו ושלא תעלה על שלושה חודשים ממועד מתן הצו, ורשאי שר הביטחון, מטעמים מיוחדים שיירשמו, באישור היועץ המשפטי לממשלה או מי שהוא הסמיכו לעניין זה, להאריך מעת לעת את תקופת תוקפו לתקופות נוספות, ובלבד שתקופת תוקפו הכוללת של הצו לא תעלה על ארבעה חודשים ממועד נתינתו.
{{ח:תתת|(2)}} הוכרז כי חבר בני האדם הוא ארגון טרור וניתן צו תפיסה מינהלי חדש לפי {{ח:פנימי|סעיף 56|סעיף 56(ב)(1)}} בתוך התקופה כאמור בפסקה (1), יפקע תוקפו של צו התפיסה במועד מתן צו התפיסה החדש.
{{ח:תתת|(3)}} החליט שר הביטחון שלא להכריז על חבר בני האדם שהוא ארגון טרור בתוך התקופה כאמור בפסקה (1), יפקע תוקפו של צו התפיסה לפי {{ח:פנימי|סעיף 56|סעיף 56(ג)}} במועד החלטתו, אלא אם כן מצא כי מתקיימת עילה אחרת לצו תפיסה מינהלי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 56|בסעיף 56(ב)(2) או (3)}}; מצא שר הביטחון כאמור, יעמוד צו התפיסה המינהלי בתוקף חודש נוסף או עד להוצאת צו תפיסה חדש, לפי המוקדם.

{{ח:סעיף|59|תוכנו של צו תפיסה מינהלי}}
{{ח:תת|(א)}} בצו תפיסה מינהלי יפורט הרכוש שלגביו חל הצו או סוג הרכוש כאמור, וכן המקום שבו נמצא הרכוש, והכול אם הם ידועים.
{{ח:תת|(ב)}} הוכח להנחת דעתו של שר הביטחון כי רכוש שניתן להוציא לגביו צו תפיסה מינהלי מעורב ברכוש נוסף, שאינו רכוש כאמור, ולא ניתן בנסיבות העניין לזהותו או להפרידו, רשאי הוא להורות בצו התפיסה המינהלי גם על תפיסתו של הרכוש הנוסף.

{{ח:סעיף|60|סייג לתפיסה}}
{{ח:ת}} על תפיסה וחילוט של רכוש לפי {{ח:פנימי|פרק ה סימן ב|סימן זה}} יחולו הוראות {{ח:חיצוני|פקודת הסמים המסוכנים#סעיף 36ג|סעיף 36ג לפקודת הסמים}}, בשינויים המחויבים ובשינויים המפורטים {{ח:פנימי|סעיף 53|בסעיף 53(2) ו־(3)}}.

{{ח:סעיף|61|שימוע לאחר תפיסה}}
{{ח:תת|(א)}} הוצא צו תפיסה מינהלי, רשאי טוען לזכות ברכוש, בתוך חודשיים מיום שהוצא הצו, ואם קיבל הודעה לפי סעיף קטן (ב) – מיום שקיבל את ההודעה, לטעון את טענותיו לפני שר הביטחון או מי שהוא הסמיכו לכך, ואולם שר הביטחון או מי שהוא הסמיכו לכך רשאי לדון בטענות שהוגשו לאחר המועד האמור אם מצא כי הדבר מוצדק, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שר הביטחון רשאי להשאיר את הצו על כנו, לבטלו או לשנות את תנאיו.
{{ח:תת|(ב)}} הודעה על הוצאת צו תפיסה מינהלי ועל זכות לשימוע כאמור בסעיף קטן (א) תימסר לטוען לזכות ברכוש, אם הוא ידוע וניתן לאתרו ולמסור לו את ההודעה בשקידה סבירה.
{{ח:תת|(ג)}} שר הביטחון יבטל או יתקן צו תפיסה מינהלי אם נוכח כי טוען לזכות ברכוש הוכיח את זכותו ברכוש, וכי התקיים בעניין זה אחד התנאים המנויים {{ח:חיצוני|פקודת הסמים המסוכנים#סעיף 36ג|בסעיף 36ג(א) לפקודת הסמים המסוכנים}}, כפי שהוחל {{ח:פנימי|סעיף 60|בסעיף 60}}; על ביטול או תיקון צו תפיסה לפי סעיף זה יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 63|סעיף 63(ב)}}, בשינויים המחויבים.

{{ח:סעיף|62|ביצוע צו תפיסה מינהלי}}
{{ח:תת|(א)}} צו תפיסה מינהלי יכול שיבוצע בידי עובד ציבור שראש הממשלה או שר הביטחון הסמיכו לכך או בידי שוטר, ולעניין טובין המצויים בפיקוח המכס בהתאם להוראות {{ח:חיצוני|פקודת המכס|פקודת המכס}} – יכול שיבוצע גם בידי פקיד מכס שמנהל המכס ומע״מ הסמיכו לכך.
{{ח:תת|(ב)|(1)}} לעובד ציבור שהוסמך לכך לפי הוראות סעיף קטן (א) או לשוטר יהיו נתונות, לשם ביצוע צו תפיסה מינהלי, הסמכויות הנתונות לשוטר לשם ביצוע צו חיפוש כאמור {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#סעיף 24|בסעיף 24(א)(1) לפקודת מעצר וחיפוש}}, והוראות {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#סעיף 26|סעיפים 26 עד 29}}, {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#סעיף 45|45}} {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#סעיף 46|ו־46 של הפקודה האמורה}} יחולו על ביצוע הצו כאמור, בשינויים המחויבים.
{{ח:תתת|(2)}} לפקיד מכס שהוסמך לכך לפי הוראות סעיף קטן (א) יהיו נתונות, לשם ביצוע צו תפיסה מינהלי, הסמכויות לפי {{ח:חיצוני|פקודת המכס#סעיף 174|סעיפים 174}}, {{ח:חיצוני|פקודת המכס#סעיף 177|177}}, {{ח:חיצוני|פקודת המכס#סעיף 184|184}} {{ח:חיצוני|פקודת המכס#סעיף 185|ו־185 לפקודת המכס}}, ולעניין זה יראו רכוש החשוד כרכוש שלגביו חל צו התפיסה המינהלי, כטובין שיבואם או יצואם נאסר.
{{ח:תת|(ג)}} הוראות {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#סעיף 26|סעיפים 26 עד 29}}, {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#סעיף 32|32}}, {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#סעיף 32א|32א}}, {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#סעיף 45|45}} {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#סעיף 46|ו־46 לפקודת המעצר והחיפוש}} יחולו, בשינויים המחויבים, גם לעניין רכוש שניתן להוציא לגביו צו תפיסה מינהלי; לא הוציא שר הביטחון צו תפיסה מינהלי בתוך חודש מיום התפיסה, יוחזר הרכוש לאדם שממנו נתפס, ואולם השר רשאי להאריך את התקופה האמורה ב־15 ימים נוספים, מטעמים מיוחדים.
{{ח:תת|(ד)|(1)}} נוכח מי שמבצע צו תפיסה מינהלי, בעת ביצוע התפיסה, כי הרכוש שיש לתפסו מעורב ברכוש אחר ולא ניתן בנסיבות העניין לזהותו או להפרידו או היה לו יסוד סביר להניח כי קיים רכוש נוסף שהוא רכוש של ארגון הטרור או רכוש הקשור לעבירה, ואשר לא פורט בצו, ולא ניתן, בנסיבות העניין, לקבל צו מתוקן לפי {{ח:פנימי|סעיף 63|סעיף 63}}, רשאי הוא לתפוס גם את הרכוש המעורב או הרכוש הנוסף.
{{ח:תתת|(2)}} הודעה על תפיסה לפי פסקה (1) תימסר לשר הביטחון בתוך 72 שעות ממועד ביצוע התפיסה.
{{ח:תתת|(3)}} לא הוציא שר הביטחון צו מתוקן כאמור {{ח:פנימי|סעיף 63|בסעיף 63}} לגבי הרכוש המעורב או הרכוש הנוסף שנתפס לפי פסקה (1), בתוך שבועיים ממועד תפיסתו, יוחזר הרכוש לאדם שממנו נתפס.

{{ח:סעיף|63|תיקון צו תפיסה מינהלי}}
{{ח:תת|(א)}} ניתן צו תפיסה מינהלי לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ה|פרק זה}} והתגלה, לאחר מתן הצו או בעת ביצועו, רכוש נוסף שיש יסוד סביר להניח שהוא רכוש של ארגון הטרור או רכוש מעורב כאמור {{ח:פנימי|סעיף 62|בסעיף 62(ד)(1)}}, רשאי שר הביטחון להוציא צו תפיסה מינהלי מתוקן; ההוראות לפי {{ח:פנימי|פרק ה|פרק זה}} החלות על הצו המקורי יחולו גם על הצו המתוקן, ולעניין {{ח:פנימי|סעיף 58|סעיפים 58}} {{ח:פנימי|סעיף 66|ו־66}}, יימנו התקופות לפי אותם סעיפים ממועד מתן הצו המקורי.
{{ח:תת|(ב)}} היה הרכוש שנתפס לפי סעיף קטן (א) רכוש מעורב כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 62|בסעיף 62(ד)(1)}}, רשאי שר הביטחון להורות כי לא ייתפס חלק מהרכוש המעורב בשל זכותו של טוען לזכות ברכוש באותו חלק, ורשאי הוא לתפוס גם את החלק האמור, בכפוף למתן הוראות לעניין תשלום לטוען לזכות ברכוש, בשל זכותו כאמור.

{{ח:סעיף|64|ביקורת שיפוטית–&lt;wbr&gt;מינהלית מורחבת}}
{{ח:ת}} בעתירה על החלטה של שר הביטחון לפי {{ח:פנימי|פרק ה|פרק זה}} רשאי בית משפט לעניינים מינהליים לאשר את החלטת השר, לשנותה, לבטלה או לקבל החלטה אחרת במקומה, ובלי לגרוע מכלליות האמור רשאי בית המשפט לשקול כל שיקול שהיה השר רשאי לשקול לשם כך.

{{ח:סעיף|65|סטייה מדיני הראיות וראיות חסויות}}
{{ח:תת|(א)}} בהליך משפטי בעניין החלטת שר הביטחון בעניין צו תפיסה מינהלי או צו חילוט, רשאי בית המשפט, לבקשת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה, לסטות מדיני הראיות, אם שוכנע, מטעמים שיירשמו, שהדבר דרוש לבירור האמת ולעשיית צדק.
{{ח:תת|(ב)}} בדיון כאמור בסעיף קטן (א), רשאי בית המשפט, לבקשת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה, לקבל ראיה אף שלא בנוכחות הצד השני או בא כוחו, או בלי לגלותה להם, אם שוכנע כי גילוי הראיה עלול לפגוע בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, בשלום הציבור או בביטחונו, או לחשוף שיטות עבודה חסויות, וכי העניין שיש באי־גילויה עדיף מהצורך לגלותה לשם בירור האמת ועשיית צדק (בסעיף זה – ראיה חסויה); בית המשפט רשאי, בטרם יקבל החלטה לפי סעיף קטן זה, לעיין בראיה ולשמוע הסברים שלא בנוכחות הצד השני ובא כוחו.
{{ח:תת|(ג)}} החליט בית המשפט לקבל ראיה חסויה, יודיע לצד השני על כוונתו לעשות כן, ורשאי הוא להורות על העברת תמצית של הראיה החסויה לצד השני או לבא כוחו, ככל שניתן לעשות כן בלי לפגוע באינטרס שבשלו נקבע, לפי הוראות סעיף קטן (ב), כי הראיה חסויה.
{{ח:תת|(ד)}} החליט בית המשפט שלא להיעתר לבקשת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי בא כוח היועץ המשפטי לממשלה להודיע כי הוא חוזר בו מהגשת הראיה; הודיע בא כוח היועץ המשפטי לממשלה כאמור, לא יתחשב בית המשפט בראיה לשם קבלת החלטתו, והראיה לא תועבר לצד השני או לבא כוחו.
{{ח:תת|(ה)}} דיון בבקשת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה לקבל ראיה חסויה לפי סעיף קטן (ב) יתקיים בדלתיים סגורות, אלא אם כן קבע בית המשפט הוראה אחרת לעניין זה.

{{ח:סעיף|66|חילוט רכוש שנתפס}}
{{ח:תת|(א)}} ניתן צו תפיסה מינהלי, רשאי שר הביטחון לצוות על חילוט הרכוש שלגביו ניתן הצו, כולו או חלקו, במועדים אלה, לפי המאוחר:
{{ח:תתת|(1)}} נטענו טענות לפי {{ח:פנימי|סעיף 61|סעיף 61(א)}} לעניין צו התפיסה המינהלי – 45 ימים לאחר שהודע למבקש על ההחלטה בעניין טענותיו, ובלבד שלא הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בעניין ההחלטה;
{{ח:תתת|(2)}} לא נטענו טענות לפי {{ח:פנימי|סעיף 61|סעיף 61(א)}} לעניין צו התפיסה המינהלי – 90 ימים לאחר מתן צו התפיסה או לאחר מסירת הודעה בעניין הצו לפי {{ח:פנימי|סעיף 61|סעיף 61(ב)}}, לפי המאוחר;
{{ח:תתת|(3)}} הוגשה עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים לעניין צו התפיסה המינהלי – 45 ימים לאחר מתן פסק דין הדוחה את העתירה, ואם הוגש ערעור על פסק הדין – לאחר מתן פסק דין הדוחה את הערעור;
{{ח:תתת|(4)}} לעניין רכוש של ארגון טרור – לאחר שהארגון הוכרז בהכרזה קבועה לפי {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}}, ואם הוגשה עתירה לבית המשפט העליון נגד ההכרזה על ארגון הטרור – לאחר מתן פסק דין הדוחה את העתירה;
{{ח:תתת|(5)}} לעניין רכוש הקשור לעבירה –
{{ח:תתתת|(א)}} אם לא נפתחה חקירה באזהרה בקשר לעבירה – 90 ימים לאחר מתן צו התפיסה המינהלי;
{{ח:תתתת|(ב)}} אם נפתחה חקירה באזהרה בקשר לעבירה – שנה לאחר מתן צו התפיסה המינהלי, ובלבד שניתן אישור פרקליט מחוז או מי שהוא הסמיכו לכך שלא ניתן לחלט את הרכוש במסגרת ההליך הפלילי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 57|בסעיף 57(ב)}}.
{{ח:תת|(ב)}} חלפו שנתיים ממועד מתן צו תפיסה מינהלי, ולא ניתן צו חילוט, יפקע צו התפיסה המינהלי, והרכוש יוחזר לאדם שממנו נתפס; ואולם אם הוארך תוקפו של צו תפיסה מינהלי לפי {{ח:פנימי|סעיף 58|סעיף 58(א)(1) או (2)}}, יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 58|סעיף 58(ב)}} לעניין הארכת תוקפו של צו התפיסה לשם הוצאת צו חילוט.

{{ח:סעיף|67|תפיסת רכוש לפי {{ח:חיצוני|תקנות ההגנה (שעת חירום)|תקנות ההגנה}}}}
{{ח:תת|(א)}} סמכות לתפיסת רכוש לפי {{ח:חיצוני|תקנות ההגנה (שעת חירום)#סעיף 74|תקנה 74 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945}}, בעניין רכוש שהוא רכוש הקשור לארגון טרור או לעבירת טרור, תהיה נתונה רק לגבי רכוש שניתן לתפוס או לחלט לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ה|פרק זה}}; ואולם רכוש שנתפס לפי {{ח:חיצוני|תקנות ההגנה (שעת חירום)#סעיף 74|תקנה 74 לתקנות האמורות}} לא יוחרם לפי הוראות {{ח:חיצוני|תקנות ההגנה (שעת חירום)#סעיף 74|אותה תקנה}}, ויחולו לעניין חילוטו הוראות {{ח:פנימי|פרק ה|פרק זה}}.
{{ח:תת|(ב)|(1)}} נתפס רכוש כאמור בסעיף קטן (א), ולא הוציא שר הביטחון צו תפיסה מינהלי בתוך חודש ימים מיום התפיסה, יוחזר הרכוש לאדם שממנו נתפס, ואולם השר רשאי להאריך את התקופה האמורה ב־15 ימים נוספים, מטעמים מיוחדים.
{{ח:תתת|(2)}} נחקר אדם באזהרה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 57|בסעיף 57}}, יחולו לגבי המשך ההחזקה ברכוש הוראות {{ח:פנימי|סעיף 57|אותו סעיף}}.

{{ח:קטע3|פרק ה סימן ג|סימן ג׳: ניהול רכוש שנתפס או חולט}}

{{ח:סעיף|68|ניהול רכוש}}
{{ח:תת|(א)}} צווים שניתנו לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ה|פרק זה}} לעניין תפיסת רכוש או חילוטו, יהיו אסמכתה בידי האפוטרופוס הכללי לתפוס את הרכוש ולנהל אותו.
{{ח:תת|(ב)}} בקשה למתן הוראות לאפוטרופוס הכללי בדבר ניהול זמני של הרכוש במסגרת צו זמני בהליך פלילי, תוגש לבית המשפט לאחר התייעצות עם האפוטרופוס הכללי.
{{ח:תת|(ג)}} הוצאות תפיסת הרכוש וניהולו לפי {{ח:פנימי|פרק ה|פרק זה}}, לרבות תשלום הוצאות הליכי התפיסה, החילוט, ניהול הרכוש ומימושו, ולרבות שכרו של האפוטרופוס הכללי בעד הניהול, ייגבו מכלל הרכוש שהוא מנהל ושחולט לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ה|פרק זה}}.

{{ח:קטע2|פרק ו|פרק ו׳: צווים למניעה או להגבלה של פעולות}}

{{ח:סעיף|69|צו למניעת פעילות של ארגון טרור}}
{{ח:תת|(א)}} היה למפקד מחוז במשטרת ישראל ({{ח:פנימי|פרק ו|בפרק זה}} – מפקד המחוז) יסוד סביר לחשד כי מתקיימת או עתידה להתקיים פעילות של ארגון טרור או פעילות שמטרתה לקדם את פעילותו של ארגון טרור או לתמוך בה, לרבות קיום אסיפה, תהלוכה, כנס, עצרת או הדרכה, רשאי הוא להוציא צו למניעת הפעילות כאמור ({{ח:פנימי|פרק ו|בפרק זה}} – צו למניעת פעילות).
{{ח:תת|(ב)}} בצו למניעת פעילות תפורט הפעילות שנאסרה, וכן המועד והמקום שבהם מתקיימת או עתידה להתקיים הפעילות, ככל שהם ידועים; מצא מפקד המחוז כי לשם מניעת הפעילות כאמור יש להגביל את השימוש במקום המיועד לקיומה, ובכלל זה להורות על סגירתו, יכלול הצו גם הוראה להגבלת השימוש במקום כאמור או לסגירתו, לפרק הזמן שבו מתקיימת או עתידה להתקיים הפעילות, וכן לפרק זמן סביר לפני קיום הפעילות או לאחריה ככל שהדבר נדרש לשם מניעתה, והכול במידה שאינה עולה על הנדרש בנסיבות העניין כדי למנוע את הפעילות האמורה.
{{ח:תת|(ג)}} הרואה את עצמו נפגע מצו למניעת פעילות, רשאי להגיש למפקד המחוז את טענותיו בעניין; מפקד המחוז רשאי להשאיר את הצו על כנו, לבטלו או לשנות את תנאיו.
{{ח:תת|(ד)}} צו למניעת פעילות יוצג במקום שבו מתקיימת או עתידה להתקיים הפעילות, אם הוא ידוע; הודעה על הוצאת הצו ועל זכות להגיש טענות כאמור בסעיף זה תומצא לבעלים של המקום ולמחזיק בו, בהקדם האפשרי, אם הם ידועים וניתן לאתרם ולמסור להם את ההודעה בשקידה סבירה בנסיבות העניין.

{{ח:סעיף|70|צו להגבלת שימוש במקום המשמש לפעילות של ארגון טרור}}
{{ח:תת|(א)}} היה למפקח הכללי של משטרת ישראל ({{ח:פנימי|פרק ו|בפרק זה}} – המפכ״ל) יסוד סביר לחשד כי מקום מסוים משמש לפעילות של ארגון טרור, וכי יש יסוד סביר לחשש שהמקום ימשיך לשמש לפעילות כאמור אם לא יוגבל השימוש בו, רשאי הוא להוציא צו להגבלת שימוש במקום כאמור, לתקופה שיקבע בצו ושלא תעלה על שלושה חודשים, ורשאי הוא להאריכה לתקופות נוספות, ובלבד שסך כל התקופות הנוספות לא יעלה על שלושה חודשים ({{ח:פנימי|פרק ו|בפרק זה}} – צו להגבלת שימוש במקום).
{{ח:תת|(ב)}} לא יינתן צו להגבלת שימוש במקום אלא לאחר שניתנה לבעלים של המקום, וכן למחזיק בו, הזדמנות לטעון את טענותיהם, אם הם ידועים וניתן לאתרם בשקידה סבירה בנסיבות העניין; ואולם אם היה למפכ״ל יסוד סביר לחשש כי מתן זכות שימוע כאמור עלול לסכל את מטרת הצו, רשאי הוא להוציא צו להגבלת שימוש במקום אף בלא מתן זכות כאמור, ובלבד שתינתן בהקדם האפשרי לאחר מכן.
{{ח:תת|(ג)}} טען בעלים או מחזיק את טענותיו כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא לשוב ולהגיש את טענותיו אם התגלו עובדות חדשות או השתנו הנסיבות.
{{ח:תת|(ד)}} בית משפט השלום רשאי, על פי בקשה בכתב של מי שהמפכ״ל הסמיכו לעניין זה, לצוות על הארכת תוקפו של צו הגבלת שימוש במקום, בתנאים שיקבע, לתקופה נוספת שלא תעלה על שישה חודשים, אם שוכנע כי הגבלת השימוש במקום חיונית למניעת המשך ביצוע הפעילות שבשלה הוצא הצו, ורשאי הוא לחזור ולצוות כאמור מעת לעת; על הליך לפי סעיף זה ועל ערעור עליו יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 65|סעיף 65}} לעניין סטייה מדיני הראיות וראיות חסויות.
{{ח:תת|(ה)}} בצו להגבלת שימוש במקום ייקבעו, בין השאר, התנאים, ההגבלות או האיסורים על השימוש במקום הנקוב בצו, לרבות סגירת המקום, במידה שאינה עולה על הנדרש בנסיבות העניין כדי למנוע את המשך הפעילות של ארגון הטרור במקום.
{{ח:תת|(ו)}} הוצא צו להגבלת שימוש במקום, רשאי שוטר להיכנס למקום שלגביו הוצא הצו ולנקוט אמצעים סבירים, לרבות שימוש בכוח, הדרושים כדי להבטיח את קיום הצו.
{{ח:תת|(ז)}} צו להגבלת שימוש במקום יוצג במקום שעליו הוא חל; הודעה על הוצאת הצו ועל זכות להגיש טענות כאמור בסעיף זה תומצא לבעלים של המקום ולמחזיק בו, בהקדם האפשרי, אם הם ידועים וניתן לאתרם ולמסור להם את ההודעה בשקידה סבירה בנסיבות העניין.

{{ח:סעיף|70א|צו הגבלה לעניין לוויית מפגע|תיקון: תשע״ח־3}}
{{ח:תת|(א)}} בסעיף זה –
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”אחראי על ארגון לוויית מפגע“ – בן משפחתו של מפגע האחראי על ארגון לוויית המפגע או אדם אחר, שמפקד המחוז סבר שיש לראות בו אחראי על ארגון לוויית המפגע;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”לוויית מפגע“ – ליווי מפגע לקבורה וקבורתו, וכן כל התכנסות או פעילות בקשר לכך;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מפגע“ – מי שנהרג בקשר עם ביצוע מעשה טרור בידו או ניסיון לביצוע מעשה כאמור;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”ערובה“ – עירבון כספי או ערבות עצמית של אחראי על ארגון לוויית מפגע, בין לבדם ובין בצירוף ערבות מכל סוג שהוא, ערבות או עירבון כספי של ערבים.
{{ח:תת|(ב)}} לשם שמירה על שלום הציבור וביטחונו, ובכלל זה לשם מניעה של הפרות סדר, הסתה לטרור או גילוי הזדהות עם ארגון טרור או עם מעשה טרור, רשאי מפקד המחוז להורות, בצו, על תנאים לעריכת לוויה של מפגע ({{ח:פנימי|פרק ו|בפרק זה}} – צו הגבלה לעניין לוויית מפגע).
{{ח:תת|(ג)}} תנאים בצו הגבלה לעניין לוויית מפגע יכול שיתייחסו, בין השאר, למספר המשתתפים בלוויית המפגע וזהותם, מסלול הלוויה, מועד הלוויה וחפצים שיהיו אסורים לשימוש במהלך הלוויה, ובמקרים מיוחדים – גם למקום הקבורה של המפגע בשים לב לעמדת בני משפחתו.
{{ח:תת|(ד)}} סבר מפקד המחוז כי בשל קיומה של לוויית מפגע קיים חשש לפגיעה בשלום הציבור וביטחונו, להפרות סדר, להסתה לטרור או לגילוי הזדהות עם ארגון טרור או עם מעשה טרור, רשאי הוא להורות בצו ההגבלה לעניין לוויית המפגע גם על הפקדת ערובה בידי האחראי על ארגון לוויית המפגע, לשם הבטחת קיומם של התנאים שנקבעו בצו כאמור, כולם או חלקם.
{{ח:תת|(ה)}} הופקדה ערובה בידי אחראי על ארגון לוויית מפגע לפי הוראות סעיף קטן (ד) והופר תנאי מתנאי הצו שלהבטחת קיומו הופקדה הערובה, רשאי מפקד המחוז להודיע לאחראי על ארגון הלוויה בתוך תקופה שלא תעלה על 30 ימים ממועד ההפרה, על מימוש הערובה, ובלבד שנתן לאחראי הזדמנות לטעון את טענותיו; לא הודיע מפקד המחוז על מימוש הערובה בתוך התקופה כאמור – תוחזר הערובה.
{{ח:תת|(ו)|(1)}} לא הופקדה ערובה, כולה או חלקה, ושוכנע מפקד המחוז כי הופר תנאי מהתנאים שלהבטחת קיומם נדרשה הערובה, רשאי הוא להורות לאחראי על ארגון לוויית המפגע על תשלום סכום בגובה הערובה שנדרשה (בסעיף זה – סכום החיוב) בתוך 14 ימים מיום שנמסרה לו דרישה לתשלומו.
{{ח:תתת|(2)}} סכום חיוב שלא שולם, כולו או חלקו, עד תום התקופה האמורה בפסקה (1) (בסעיף זה – המועד הקובע), תיווסף עליו תוספת פיגור (בסעיף קטן זה – התוספת); שיעור התוספת יהיה חמישים אחוזים מסכום החיוב או מחלקו שלא שולם, לפי העניין, ובתום כל תקופה של שישה חודשים שעברו מהמועד הקובע – חמישה אחוזים נוספים מסכום החיוב או מחלקו כאמור.
{{ח:תתת|(3)}} על גביית סכום החיוב והתוספת יחול {{ח:חיצוני|חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות|חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ״ה–1995}}.
{{ח:תת|(ז)}} אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהסמכויות הנתונות לשוטר לפי כל דין.

{{ח:סעיף|70ב|צו לעיכוב מסירת גופת מפגע|תיקון: תשע״ח־3}}
{{ח:תת|(א)}} היה למפקד המחוז חשש סביר כי בשל לוויית מפגע תיגרם פגיעה בביטחון הנפש או יבוצע מעשה טרור, או שבמהלך הלוויה יבוצעו הסתה לטרור או גילוי הזדהות עם ארגון טרור או עם מעשה טרור, רשאי הוא, אם סבר כי הדבר דרוש באופן חיוני למניעת הפגיעה או המעשים האמורים וכי לא ניתן למנעם בדרך סבירה אחרת, להורות בצו על עיכוב מסירת גופת המפגע וקיום לווייתו, עד לעמידה בתנאים שנקבעו בצו ההגבלה לעניין לוויית המפגע או עד תום 10 ימים מיום שניתן הצו לפי סעיף קטן זה, לפי המוקדם.
{{ח:תת|(ב)}} המפכ״ל רשאי להורות על הארכת תקופת תוקפו של צו לעיכוב מסירת גופת מפגע כאמור בסעיף קטן (א), מעת לעת, עד לקיום התנאים שנקבעו בצו ההגבלה לעניין לוויית המפגע.

{{ח:סעיף|71|הוראות לגבי עתירה בעניין צו למניעת פעילות או צו להגבלת שימוש במקום}}
{{ח:תת|(א)}} בדונו בעתירה בעניין צו למניעת פעילות או צו להגבלת שימוש במקום, רשאי בית משפט לעניינים מינהליים לבטל את הצו, לאשרו או לשנות את תנאיו, ורשאי הוא להחזיר את העניין עם הוראות למי שהוציא את הצו.
{{ח:תת|(ב)}} על עתירה כאמור בסעיף קטן (א) וכן על ערעור עליה יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 65|סעיף 65}} לעניין סטייה מדיני הראיות וראיות חסויות.

{{ח:סעיף|72|הפרת צו למניעת פעילות או צו להגבלת שימוש במקום}}
{{ח:ת}} המפר צו למניעת פעילות או צו להגבלת שימוש במקום, ובכלל זה מרשה לאחר להשתמש במקום שהוצא לגביו צו כאמור, דינו – מאסר שנתיים.

{{ח:קטע2|פרק ז|פרק ז׳: תיקוני חקיקה}}

{{ח:סעיף|73|ביטול {{ח:חיצוני|פקודת מניעת טרור|פקודת מניעת טרור}}}}
{{ח:ת}} {{ח:חיצוני|פקודת מניעת טרור|פקודת מניעת טרור, התש״ח–1948}} – בטלה.

{{ח:סעיף|74|ביטול {{ח:חיצוני|חוק איסור מימון טרור|חוק איסור מימון טרור}}}}
{{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק איסור מימון טרור|חוק איסור מימון טרור, התשס״ה–2005}} – בטל.

{{ח:סעיף|75|ביטול {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה)|חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה)}}}}
{{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה)|חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה), התשס״ו–2006}} – בטל.

{{ח:סעיף|76|}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|תקנות ההגנה (שעת חירום)|בתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945}}.}}

{{ח:סעיף|77|}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק האזרחות|בחוק האזרחות, התשי״ב–1952}}.}}

{{ח:סעיף|78|}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת|בחוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת, התשכ״ח–1968}}.}}

{{ח:סעיף|79|}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה|בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש״ל–1970}}.}}

{{ח:סעיף|80|}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|פקודת בתי הסוהר|בפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל״ב–1971}}.}}

{{ח:סעיף|81|}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק העונשין|בחוק העונשין, התשל״ז–1977}}.}}

{{ח:סעיף|82|}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים|בחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ״א–1981}}.}}

{{ח:סעיף|83|}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק בתי המשפט|בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד–1984}}.}}

{{ח:סעיף|84|}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי|בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995}}.}}

{{ח:סעיף|85|}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק הסניגוריה הציבורית|בחוק הסניגוריה הציבורית, התשנ״ו–1995}}.}}

{{ח:סעיף|86|}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)|בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ״ו–1996}}.}}

{{ח:סעיף|87|}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק איסור הקמת מצבות זיכרון לזכר מבצעי מעשי טרור|בחוק איסור הקמת מצבות זיכרון לזכר מבצעי מעשי טרור, התשנ״ח–1998}}.}}

{{ח:סעיף|88|}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק עזרה משפטית בין מדינות|בחוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ״ח–1998}}.}}

{{ח:סעיף|89|}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע|בחוק חופש המידע, התשנ״ח–1998}}.}}

{{ח:סעיף|90|}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון|בחוק איסור הלבנת הון, התש״ס–2000}}.}}

{{ח:סעיף|91|}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק בתי משפט לעניינים מינהליים|בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש״ס–2000}}.}}

{{ח:סעיף|92|}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק מאבק בארגוני פשיעה|בחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס״ג–2003}}.}}

{{ח:סעיף|93|}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק הסדרת מחקרים במחוללי מחלות ביולוגיים|בחוק הסדרת מחקרים במחוללי מחלות ביולוגיים, התשס״ט–2008}}.}}

{{ח:קטע2|פרק ח|פרק ח׳: הוראות שונות}}

{{ח:סעיף|94|אצילת סמכויות|תיקון: תשפ״ד}}
{{ח:תת|(א)}} סמכותם של שר הביטחון ושל ראש רשות ביטחון לפי חוק זה אינה ניתנת לאצילה, אלא אם כן נקבע אחרת בחוק זה.
{{ח:תת|(ב)}} היועץ המשפטי לממשלה רשאי לאצול לפרקליט המדינה ולמשנה לפרקליט המדינה את הסמכויות הנתונות לו לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיפים 3(ב)}}, {{ח:פנימי|סעיף 24|24(ה)}}, {{ח:פנימי|סעיף 46|46(א)(3)}} {{ח:פנימי|סעיף 52|ו־52(ב)}}, ולעניין הסמכות הנתונה לו לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3(ב)}} – גם למשנה ליועץ המשפטי לממשלה.

{{ח:סעיף|95|תחולת {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון|חוק איסור הלבנת הון}}|תיקון: תשפ״ד־2}}
{{ח:תת|(א)}} הסמכויות הנתונות לנגיד בנק ישראל ולשר להוציא צווים לשם אכיפתו של {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון|חוק איסור הלבנת הון}} כאמור {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 7|בסעיפים 7}}, {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 8א|8א}} {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 8ב|או 8ב לאותו חוק}} יהיו נתונות להם גם לשם אכיפת הוראות {{ח:פנימי|סעיף 31|סעיפים 31 עד 36 לחוק זה}}, וכן יהיה רשאי כל אחד מהם, בהסכמת שר המשפטים ובהתייעצות עם השר לביטחון הפנים, לקבוע בצו, לגבי תאגיד בנקאי או גוף, כאמור {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 7|בסעיפים 7}}, {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 8א|8א}} {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 8ב|או 8ב לחוק האמור}}, הוראות בדבר בדיקת פרטי הזיהוי של צדדים לפעולה ברכוש אל מול פרטי הזיהוי של ארגוני טרור מוכרזים ופרטי הזיהוי של מי שהוכרז עליהם לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיפים 3}} {{ח:פנימי|סעיף 11|או 11}} שהם פעילי טרור.
{{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור)|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשס״א–2001}}.}}
{{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של מנהל תיקים למניעת הלבנת הון ומימון טרור)|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של מנהל תיקים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשע״א–2010}}.}}
{{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של חבר בורסה למניעת הלבנת הון ומימון טרור)|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של חבר בורסה למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשע״א–2010}}.}}
{{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח ניהול רישומים של בנק הדואר למניעת הלבנת הון ומימון טרור)|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח ניהול רישומים של בנק הדואר למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשע״א–2011}}.}}
{{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע למניעת הלבנת הון ומימון טרור)|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשע״ד–2014}}.}}
{{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של סוחר באבנים יקרות למניעת הלבנת הון ומימון טרור)|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של סוחר באבנים יקרות למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשע״ד–2014}}.}}
{{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, ניהול רישומים של נותן שירות עסקי למניעת הלבנת הון ומימון טרור)|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, ניהול רישומים של נותן שירות עסקי למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשע״ה–2014}}.}}
{{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של זירת סוחר לחשבונו העצמי למניעת הלבנת הון ומימון טרור)|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של זירת סוחר לחשבונו העצמי למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשע״ו–2015}}.}}
{{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של מבטחים, סוכני ביטוח וחברות מנהלות, למניעת הלבנת הון ומימון טרור)|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של מבטחים, סוכני ביטוח וחברות מנהלות, למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשע״ז–2017}}.}}
{{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירות בנכס פיננסי ונותני שירותי אשראי למניעת הלבנת הון ומימון טרור)|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירות בנכס פיננסי ונותני שירותי אשראי למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשע״ח–2018}}.}}
{{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של מפעיל מערכת לתיווך באשראי למניעת הלבנת הון ומימון טרור)|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של מפעיל מערכת לתיווך באשראי למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשע״ט–2019}}.}}
{{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של חברת תשלומים למניעת הלבנת הון ומימון טרור)|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של חברת תשלומים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשפ״ה–2024}}.}}
{{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסם {{ח:חיצוני|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים למניעת הלבנת הון ומימון טרור של מוסדות לגמילות חסדים)|צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים למניעת הלבנת הון ומימון טרור של נותני שירותי פיקדון ואשראי בלא ריבית שהם מוסדות לגמילות חסדים), התשפ״ו–2026}}.}}
{{ח:תת|(ב)}} דיווחים שיתקבלו לפי סעיף זה ברשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור יישמרו במאגר המידע שהוקם לפי {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 28|סעיף 28 לחוק איסור הלבנת הון}}; העברת מידע שהתקבל לפי סעיף זה או לשם אכיפת הוראות הסעיפים המנויים בסעיף קטן (א), ממאגר המידע, תיעשה לפי הוראות {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון|החוק האמור}}; הוראות {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 31א|סעיף 31א לחוק איסור הלבנת הון}} שעניינן חובת סודיות ואיסור גילוי מידע ושימוש בו שלא לפי הוראות {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון|חוק איסור הלבנת הון}}, יחולו גם על אדם שהגיע אליו מידע שהתקבל לפי סעיף זה.
{{ח:תת|(ג)}} אחראי למילוי חובות בתאגיד בנקאי ובכל גוף המנוי {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#תוספת 3|בתוספת השלישית לחוק איסור הלבנת הון}}, שמונה לפי {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 8|סעיף 8 לחוק האמור}}, או אחראי למילוי חובות בתאגיד שהוא סוחר באבנים יקרות, שמונה לפי {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 8א|סעיף 8א(ו) לחוק האמור}}, יפעל גם לקיום החובות שיוטלו בצווים לפי סעיף קטן (א) על התאגיד או הגוף האמור ולהדרכת העובדים לקיום החובות כאמור ולפיקוח על מילוין.
{{ח:תת|(ד)}} המפקחים שמונו לפי {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 11יד|סעיף 11יד לחוק איסור הלבנת הון}} יפקחו גם על ביצוע הוראות צווים לפי סעיף קטן (א), שעניינן חובות תאגיד בנקאי, גוף המנוי {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#תוספת 3|בתוספת השלישית לחוק האמור}} וסוחר באבנים יקרות, ולשם כך יהיו נתונות להם הסמכויות שלפי {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון|החוק האמור}} ויחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#פרק ד2|פרק ד׳2 לחוק האמור}}.
{{ח:תת|(ה)}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 14|סעיף 14 לחוק איסור הלבנת הון}} הקובעות עיצום כספי על הפרת הוראות לפי {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון|החוק האמור}}, יחולו גם לעניין הפרת הוראות צווים לפי סעיף קטן (א); הסמכויות הנתונות לוועדה להטלת עיצום כספי שהוקמה לפי {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 13|סעיף 13 לחוק איסור הלבנת הון}} יהיו נתונות לה גם לגבי מי שהפר את הוראות הצווים האמורים ולעניין עיצום כספי יחולו ההוראות לפי {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#פרק ה|פרק ה׳ לחוק האמור}}.
{{ח:תת|(ו)}} הוטל עיצום כספי לפי סעיף זה ושולם העיצום, לא יוגש כתב אישום בשל עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 36|סעיף 36}} בשל אותו מעשה שבשלו הוטל העיצום הכספי.
{{ח:תת|(ז)}} על מעשה אחד המהווה הפרה של הוראות צו לפי סעיף קטן (א), לא יוטל יותר מעיצום כספי אחד, אף אם המעשה מהווה הפרה גם של צו לפי {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון|חוק איסור הלבנת הון}}.

{{ח:סעיף|96|שמירת דינים}}
{{ח:ת}} הוראות חוק זה באות להוסיף על הוראות כל דין ולא לגרוע ממנו.

{{ח:סעיף|97|ביצוע ותקנות|תיקון: תשע״ח, תשפ״ג}}
{{ח:תת|(א)}} בכפוף להוראות סעיפים קטנים (ב) ו־(ג), שר המשפטים ממונה על ביצוע הוראות חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו, ובכלל זה תקנות בעניינים אלה:
{{ח:תתת|(1)}} סדרי דין בבקשה לחילוט בהליך פלילי, לרבות לעניין מסירת הודעה לטוענים לזכות ברכוש, והגשת טענותיהם בעניין החילוט;
{{ח:תתת|(2)}} ניהול הרכוש שנתפס וחולט לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ה|פרק ה׳}}, ובכלל זה אופן תשלום הוצאות ניהול הרכוש כאמור; תקנות לפי פסקה זו יותקנו בהסכמת שר האוצר.
{{ח:תתת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות המאבק בטרור (ניהול רכוש שנתפס ושחולט)|תקנות המאבק בטרור (ניהול רכוש שנתפס ושחולט), התשע״ז–2017}}.}}
{{ח:תת|(ב)}} שר הביטחון ממונה על ביצוע הוראות {{ח:פנימי|פרק ב|פרק ב׳}} לעניין הכרזה, ועל ביצוע הוראות {{ח:פנימי|פרק ה סימן ב|סימן ב׳ לפרק ה׳}} לעניין תפיסה וחילוט מינהליים.
{{ח:תת|(ג)}} השר לביטחון הפנים ממונה על ביצוע הוראות {{ח:פנימי|פרק ו|פרק ו׳}}, והוא רשאי, בהסכמת שר המשפטים, להתקין תקנות לביצועו, ובכלל זה תקנות בעניינים אלה:
{{ח:תתת|(1)}} המצאת עותק של צו למניעת פעילות ושל צו להגבלת שימוש במקום, לבעלים של מקום או למחזיק בו;
{{ח:תתת|(2)}} הגשת טענות בעניין צווים כאמור בפסקה (1).
{{ח:תת|(ד)}} על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב), שר הביטחון ושר המשפטים רשאים לקבוע יחד תקנות בעניינים אלה:
{{ח:תתת|(1)}} הכרזות לפי {{ח:פנימי|פרק ב|פרק ב׳}}, ובכלל זה פרטים שייכללו בהכרזות כאמור;
{{ח:תתת|(2)}} דרכים ומועדים להמצאת הודעות לארגון טרור מוכרז או למי שהוכרז פעיל טרור, ולמי שחלה עליו חובת דיווח לפי הוראות {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 7|סעיפים 7}} {{ח:חיצוני|חוק איסור הלבנת הון#סעיף 8א|או 8א לחוק איסור הלבנת הון}};
{{ח:תתת|(3)}} הדרך והמועד להגשת בקשה לביטול הכרזה, וכן אופן קיום הביקורת התקופתית על הכרזה לפי {{ח:פנימי|פרק ב סימן ב|סימן ב׳ לפרק ב׳}};
{{ח:תתת|(4)}} צווי תפיסה מינהליים או צווי חילוט לפי {{ח:פנימי|פרק ה|פרק ה׳}}; תקנות לעניין ביצוע צווים כאמור יותקנו בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים.
{{ח:תת}} {{ח:הערה|פורסמו {{ח:חיצוני|תקנות המאבק בטרור (הכרזה על ארגון טרור ועל פעיל טרור)|תקנות המאבק בטרור (הכרזה על ארגון טרור ועל פעיל טרור), התשע״ז–2017}}.}}
{{ח:תת|(ה)|(1)}} תקנות לפי חוק זה, למעט צווים בעניין הכרזות על ארגון טרור או על פעיל טרור לפי {{ח:פנימי|פרק ב|פרק ב׳}}, יותקנו באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
{{ח:תתת|(2)}} על אף האמור בפסקה (1), תקנות לפי {{ח:פנימי|פרק ו|פרק ו׳}} יותקנו באישור הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת.

{{ח:סעיף|98|שינוי {{ח:פנימי|תוספת 1|התוספת}}|תיקון: תשפ״ד, תשפ״ו}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|(הנוסח הקבוע):}} שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את {{ח:פנימי|תוספת 1|התוספת}}.

{{ח:סעיף|98|שינוי התוספות|תיקון: תשפ״ד, תשפ״ו}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|(הוראת שעה לשנתיים מיום 12.11.2023, ולשנתיים מיום 27.11.2025):}}
{{ח:תת|(א)}} שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את {{ח:פנימי|תוספת 1|התוספת הראשונה}}.
{{ח:תת|(ב)}} שר המשפטים, בהסכמת שר הביטחון ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את {{ח:פנימי|תוספת 2|התוספת השנייה}}.

{{ח:סעיף|99|דיווח לכנסת|תיקון: תשפ״ד, תשפ״ו}}
{{ח:תת|(א)}} שר המשפטים ידווח לוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, ב־1 ביוני בכל שנה, על אלה:
{{ח:תתת|(1)}} מספר כתבי האישום שהוגשו בשנה שקדמה למועד הדיווח בשל עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 24|סעיף 24}}, ואופן יישום הוראות {{ח:פנימי|סעיף 24|הסעיף האמור}};
{{ח:תתת|(2)}} יישום הוראות {{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳}}, ובכלל זה על מספר המקרים שבהם –
{{ח:תתתת|(א)}} קצין ממונה השהה הבאת עצור בעבירת ביטחון לפני שופט לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 46|סעיף 46(א)(1) או (2)}}, לרבות פירוט בדבר תקופות ההשהיה;
{{ח:תתתת|(ב)}} בית משפט הורה על השהיית הבאתו של עצור בעבירת ביטחון לפני שופט לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 46|סעיף 46(א)(3)}};
{{ח:תתתת|(ג)}} שופט ציווה על מעצרו של עצור בעבירת ביטחון כאמור {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 17|בסעיף 17(א) לחוק המעצרים}} כנוסחו כפי שהוא מוחל {{ח:פנימי|סעיף 47|בסעיף 47 לחוק זה}}, לרבות פירוט בדבר התקופות שבהן הוחזק במעצר כאמור {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 17|בסעיף 17(ב) לחוק המעצרים}} כפי שהוא מוחל {{ח:פנימי|סעיף 47|בסעיף האמור}} ולרבות פירוט בדבר התקופות שבהן הוחזק במעצר לתקופה העולה על 15 ימים;
{{ח:תתתת|(ד)}} בית המשפט העליון האריך את מעצרו של עצור בעבירת ביטחון שלא בנוכחות העצור לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 48|סעיף 48}}, לרבות פירוט בדבר התקופות שבהן הוחזק במעצר;
{{ח:תתתת|(ה)}} בית המשפט הורה על קיום דיון לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 49|סעיף 49(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 50|או 50(ב)}};
{{ח:תתתת|(ו)}} מונה לעצור סניגור לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 51|סעיף 51(ג)}};
{{ח:תתתת|(ז)}} בית המשפט הורה שלא להביא את החלטתו לידיעת העצור לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 51|סעיף 51(ד)}} והמועד שבו הובאה לידיעת העצור החלטת בית משפט שהתקבלה בדיון שהתקיים שלא בנוכחותו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 51|בסעיף האמור}};
{{ח:תתתת|(ח)}} הופעלה יותר מסמכות אחת מהסמכויות לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 46|סעיפים 46(א)(2) ו־(3)}}, {{ח:פנימי|סעיף 47|47}}, {{ח:פנימי|סעיף 48|48}}, {{ח:פנימי|סעיף 49|49(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 50|או 50(ב)}}, {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)#סעיף 35|וסעיף 35 לחוק המעצרים}}, וכן את פירוט הסמכויות שהופעלו.
{{ח:תת|(ב)}} {{ח:הערה|(הוראת שעה לשנתיים מיום 12.11.2023, ולשנתיים מיום 27.11.2025):}} שר המשפטים ידווח לוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, ב־1 ביוני וב־1 בדצמבר בכל שנה, על אופן יישום הוראות {{ח:פנימי|סעיף 24|סעיף 24(ג1)}}, על מספר החקירות שנפתחו בחשד לביצוע עבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 24|סעיף 24(ג1)}}, מספר העצורים בשל חשד כאמור, מספר כתבי האישום שהוגשו בשל אותה עבירה, ותוצאות ההליכים הפליליים האמורים, בששת החודשים שקדמו למועד הדיווח, בפילוח לפי ארגון הטרור שפרסומיו נצרכו.

{{ח:סעיף|100|תחילה}}
{{ח:תת|(א)}} תחילתו של חוק זה ביום ל׳ בתשרי התשע״ז (1 בנובמבר 2016) (להלן – יום התחילה).
{{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), תחילתו של ביטול {{ח:חיצוני|תקנות ההגנה (שעת חירום)#סעיף 84|תקנות 84}}, {{ח:חיצוני|תקנות ההגנה (שעת חירום)#סעיף 85|85}} {{ח:חיצוני|תקנות ההגנה (שעת חירום)#סעיף 120|ו־120 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945}}, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 76|בסעיף 76 לחוק זה}}, ביום ג׳ באדר התשע״ז (1 במרס 2017), ואולם העמדה לדין בעבירה שנעברה לאחר יום התחילה או הפעלת סמכות אחרת לפי {{ח:חיצוני|תקנות ההגנה (שעת חירום)#סעיף 84|תקנות 84}}, {{ח:חיצוני|תקנות ההגנה (שעת חירום)#סעיף 85|85}} {{ח:חיצוני|תקנות ההגנה (שעת חירום)#סעיף 120|או 120 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945}}, בתקופה שבין יום התחילה ליום ביטולן, טעונה אישור של היועץ המשפטי לממשלה או של פרקליט המדינה; הסמכות לתת אישור כאמור אינה ניתנת לאצילה.

{{ח:סעיף|101|תחולה והוראות מעבר|תיקון: תשע״ח}}
{{ח:תת|(א)}} חבר בני אדם שהוכרז, לפני יום התחילה, שהוא ארגון טרוריסטי לפי {{ח:חיצוני|פקודת מניעת טרור#סעיף 8|סעיף 8 לפקודת מניעת טרור, התש״ח–1948}} (בסעיף זה – פקודת מניעת טרור) או שהוא התאחדות בלתי מותרת לפי {{ח:חיצוני|תקנות ההגנה (שעת חירום)#סעיף 84|תקנה 84(1)(ב) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945}}, יראו אותו כאילו הכריזו עליו בהכרזה קבועה שהוא ארגון טרור לפי {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6 לחוק זה}}.
{{ח:תת|(ב)}} חבר בני אדם שהוכרז, לפני יום התחילה, שהוא ארגון טרור לפי {{ח:חיצוני|חוק איסור מימון טרור#סעיף 2|סעיף 2 לחוק איסור מימון טרור, התשס״ה–2005}} (בסעיף זה – חוק איסור מימון טרור), יראו אותו כאילו הכריזו עליו שהוא ארגון טרור לפי {{ח:פנימי|סעיף 11|סעיף 11(א) לחוק זה}}.
{{ח:תת|(ג)}} אדם שהוכרז, לפני יום התחילה, שהוא פעיל טרור לפי {{ח:חיצוני|חוק איסור מימון טרור#סעיף 2|סעיף 2 לחוק איסור מימון טרור}}, יראו אותו כאילו הכריזו עליו שהוא פעיל טרור לפי {{ח:פנימי|סעיף 11|סעיף 11(א)(2) או (3)(ג) לחוק זה}}.
{{ח:תת|(ד)}} על רכוש שנתפס, חולט או הוחרם ערב יום התחילה יחול הדין שחל ערב יום התחילה.
{{ח:תת|(ה)}} העבירות המנויות להלן, שנעברו ערב יום התחילה, יראו אותן כעבירת טרור חמורה:
{{ח:תתת|(1)}} עבירה לפי {{ח:חיצוני|פקודת מניעת טרור#סעיף 2|סעיפים 2}} {{ח:חיצוני|פקודת מניעת טרור#סעיף 3|או 3 לפקודת מניעת טרור}};
{{ח:תתת|(2)}} עבירה לפי {{ח:חיצוני|חוק איסור מימון טרור#סעיף 8|סעיף 8 לחוק איסור מימון טרור}};
{{ח:תתת|(3)}} עבירה לפי {{ח:חיצוני|תקנות ההגנה (שעת חירום)#סעיף 84|תקנות 84}} {{ח:חיצוני|תקנות ההגנה (שעת חירום)#סעיף 85|או 85 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945}};
{{ח:תתת|(4)}} לעניין הוראות {{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳}} – גם עבירת ביטחון כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה)|בחוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה), התשס״ו–2006}}.

{{ח:קטע2|תוספת 1|תוספת ראשונה|תיקון: תשפ״ד, תשפ״ו}}
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 42|סעיפים 42}} {{ח:פנימי|סעיף 98|ו־98}})}}}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|(נקראת ”תוספת ראשונה“ כהוראת שעה לשנתיים מיום 12.11.2023, ולשנתיים מיום 27.11.2025, בנוסח הקבוע נקראת: ”תוספת“):}}

{{ח:סעיף*|(1)||עוגן=תוספת 1 פרט 1}}
{{ח:ת}} אפגניסטן;

{{ח:סעיף*|(2)||עוגן=תוספת 1 פרט 2}}
{{ח:ת}} לוב;

{{ח:סעיף*|(3)||עוגן=תוספת 1 פרט 3}}
{{ח:ת}} סודן;

{{ח:סעיף*|(4)||עוגן=תוספת 1 פרט 4}}
{{ח:ת}} פקיסטן.

{{ח:קטע2|תוספת 2|תוספת שנייה|תיקון: תשפ״ד, תשפ״ו}}
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 24|סעיף 24(ג1)}})}}}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|(הוראת שעה לשנתיים מיום 12.11.2023, ולשנתיים מיום 27.11.2025):}}

{{ח:סעיף*|(1)||עוגן=תוספת 2 פרט 1}}
{{ח:ת}} ארגון דאעש (”המדינה האסלאמית“, ”המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה“, ”הח׳ליפות האסלאמית“, ”אלקאעדה עיראק“, ”ISLAMIC STATE‏“, ”ISIS“‏, ”ISIL“) כהגדרתו בהכרזה לפי {{ח:חיצוני|פקודת מניעת טרור#סעיף 8|סעיף 8 לפקודת מניעת טרור, התש״ח–1948}}, מיום ט״ו בחשוון התשע״ו (29 באוקטובר 2015);

{{ח:סעיף*|(2)||עוגן=תוספת 2 פרט 2}}
{{ח:ת}} ארגון החמאס (חרכת מקאומה איסלאמיה) כהגדרתו בהכרזה לפי {{ח:חיצוני|פקודת מניעת טרור#סעיף 8|סעיף 8 לפקודת מניעת טרור, התש״ח–1948}}, מיום י״ט בסיוון התשמ״ט (22 ביוני 1989).

{{ח:חתימות|התקבל בכנסת ביום ט׳ בסיוון התשע״ו (15 ביוני 2016).}}
* '''בנימין נתניהו'''&lt;br&gt;ראש הממשלה
* '''איילת שקד'''&lt;br&gt;שרת המשפטים
* '''ראובן ריבלין'''&lt;br&gt;נשיא המדינה
* '''יולי יואל אדלשטיין'''&lt;br&gt;יושב ראש הכנסת
{{ח:סוגר}}
{{ח:סוף}}
[[קטגוריה:בוט חוקים]]</text>
      <sha1>qru63244z5xkud540wcfmgdict08kii</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תשנט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>353401</id>
    <revision>
      <id>3021773</id>
      <parentid>2744355</parentid>
      <timestamp>2026-06-28T11:05:25Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-37216-39</username>
        <id>45886</id>
      </contributor>
      <comment>/* */</comment>
      <origin>3021773</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="30425" sha1="qfev9yk5yah5ld62glmo0ovehupmabc" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{רמז בילקוט שמעוני|במדבר|רמז תשנח|רמז תשנט|רמז תשס}}&lt;/noinclude&gt;


תניא ושלח מלמד שהוא עושה שליח, ושלחה מלמד שהיא עושה שליח, ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח, אשכחן בגירושין בקידושין מנלן, וכי תימא דיליף מגירושין מה לגירושין שכן ישנו בעל כרחה, אמר קרא ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה משוי שליח אף הויה משוי שליח. ואלא הא דתנן האומר לשלוחו צא ותרום תורם כדעת בעל הבית וכו' מנא לן, וכי תימא דיליף מגירושין, מה לגירושין שכן ישנו בעל כרחה, אמר קרא ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה משוי שליח אף הויה משוי שליח. ואלא הא דתנן האומר לשלוחו צא ותרום צא ותרום תורם כדעת בעל הבית וכו' מנא לן, וכי תימא דיליף מגירושין, מה לגירושין שכן ישנו חול, אמר קרא אתם גם אתם לרבות שלוחכם. ונכתוב רחמנא בתרומה וניתי הנך ונגמרו מיניה, משום דאיכא למיפרך מה לתרומה שכן ישנו במחשבה, והא דתנן חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו והלך ומצא ושחטא [והן לקחו ושחטו אם שלו נשחט ראשון] הוא אוכל משלו והם אוכלין עמו מנלן, וכי תימא דיליף מהנך, מה להנך שכן חולין הן אצל קדשים, נפקא ליה מר' יהושע בן קרחה מנין ששלוחו של אדם כמותו שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וגו' וכי כל הקהל שוחטין והלא אינו שוחט אלא אחד, אלא מכאן ששלוחו שלא אדם כמותו, [ונכתוב רחמנא בקדשים] וניתי הנך ונגמרו מיניה, משום דאיכא למיפרך מה לקדשים שכן רוב מעשיהם על ידי שליח וכו', לא לכתוב רחמנא בתרומה ותיתי מהנך, הכי נמי ואלא אתם גם אתם [ל&quot;ל], מיבעיא ליה מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית וכו', ואצטריך סלקא דעתך אמינא נכרי הואיל ואיתיה בתרומה דנפשיה דתנן הנכרי והכותי שתרמו תרומתן תרומה אימא שליחות נמי עבדי קמ&quot;ל. ולר&quot;ש דפטר דתנן תרומת נכרי מדמעת וחייבין עליה חומש ורבי שמעון פוטר אתם גם אתם למה לי, אצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר מר אתם ולא אריסין וכו' אימא אתם ולא שלוחכם נמי קמ&quot;ל, הניחא לרבי יהושע בן קרחה אלא לר' יונתן דאמר מנין שכל ישראל יוצאין בפסח אחד שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל כו' (כדלעיל) שליחות מנא ליה בקדשים, וכי תימא מיניה דלמא שאני התם דאית ליה שותפות בגויה, אלא מהכא ויקחו להם איש שה לבית אבות, [ודלמא] התם נמי דאית ליה שותפות בגויה, א&quot;כ תרי קראי למה לי, אם אינו ענין להיכא דשייך תנהו ענין להיכא דלא שייך. האי מיבעי ליה לכדרבי יצחק [דאר&quot;י] איש (זובח) [זוכה] ואין הקטן (זובח) [זוכה], האי מאיש לפי אכלו נפקא, ואכתי מיבעי ליה לשו חט את הפסח על היחיד, סבר לה כמאן דאמר אין שוחטין את הפסח על היחיד:

אמר רבי יוחנן מנין לתחית המתים מן התורה שנאמר ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן וכי אהרן לעולם קיים שנותנין לו תרומה, אלא מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנין לו תרומה. דבי רבי ישמעאל תנא כאהרן מה אהרן חבר אף בניו חברין מכאן שאין נותנין תרומה לכהן עם הארץ. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי (יוחנן) [יונתן] מנין שאין נותנין תרומה לכהן עם הארץ שנאמר ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת וכל שאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנת, כל הנותן תרומה לכהן עם הארץ כאלו נותנה לפי ארי מה ארי ספק דורס ואוכל ספק אין דורס ואוכל אף כהן עם הארץ ספה אוכלה בטהרה ספק אוכלה בטומאה. רבי יוחנן אומר אף גורם לו מיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו, דבי רבי (אליהו) [אליעזר בן יעקב] תנא אף משיאו עון אשמה שנאמר והשיאו אותם עון אשמה:

מכל מעשרותיכם בא הכתוב ולמד על מעשר שהוא נוהג בכל. (איסי בן עקביא או') מכאן אתה דן לתרומה. אם מעשר הקל הרי הוא נוהג בכל תרומה חמורה דין הוא שתהא נוהגת בכל. ד&quot;א אם מעשר שאינו נוהג (בראשית הגז) [בשנה הג' ו'] הרי הוא נוהג בכל תרומה [חמורה] דין הוא שתהא נוהגת בכל. איסי בן מנחם אומר אם מעשר שאינו בא אלא מכח יראה ומכח תלמוד הרי הוא נוהג בכל, תרומה חמורה אין דין שתהא נוהגת בכל. מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת ה' בתרומה גדולה הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא בתרומת מעשר, כשהוא אומר מכל מעשרותיכם הרי תרומת מעשר אמור, הא מה ת&quot;ל תרימו את כל תרומת ה' בתרומה גדולה הכתוב מדבר דברי ר' יאשיה, רבי יונתן אומר לפי שהוא אומר ראשית דגנך תירושך ויצהרך חובה. אתה אומר חובה או אינו אלא רשות, ת&quot;ל תרימו את כל תרומת ה' חובה ולא רשות. מכל חלבו את מקדשו ממנו שאם נפל לתוכו מקדשו, מכאן אמרו תרומה עולה באחד ומאה. אין לי אלא תרומה טהורה תרומה טמאה מנין, אמרת ק&quot;ו אם יעלה היתר את האיסור להיתר ק&quot;ו לאיסור מן המותר להיתר. אמר רבי אינו צריך ק&quot;ו הוא אם יעלה איסור מן האיסור להיתר קל וחומר לאיסור מן המותר להיתר, אין לי אלא תרומה שהיא עולה, ערלה וכלאי הכרם מנין, נאמר כאן מלאה ונאמר להלן מלאה, מה מלאה האמור להלן עולה אף מלאה האמור כאן עולה. אי מה להלן במאה ואחד אף כאן במאה ואחד, אמרת מקום שכפל את האיסור כפל את העליה [מקום שלא כפל את האיסור לא כפל את העליה], מכ אן אמרו תרומה עולה באחד ומאה ערלה וכלאי הכרם באחד ומאתים. ואמרת אליהם בהרימכם הרי זה אזהרה לב&quot;ד של לוים שלא יהו תורמין אותו אלא מן המובחר. ונחשב ללוים למה נאמר, לפי שהוא אומר והרמותם ממנו תרומת ה' שומע אני הואיל וקראו הכתוב תרומה תהא בקדושתה עולמית, ת&quot;ל ונחשב ללוים וגו' מה תרומת גורן מפריש תרומה ושאר חולין אף מעשר ראשון מפריש תרומה ושאר חולין:

ואכלתם אותו בכל מקום אתם וביתכם. למד על נשואה בת ישראל שנשאת ללוי שנותנת רשות לתרום. או אינו אלא לאכול, אמרת ק&quot;ו ומה תרומה חמורה אכלה מעשר הקל לא כל שכן, אלא למד על נשואה בת ישראל שנותנת רשות לתרום. ואכלתם אותו בכל מקום אפילו בקבר, שהיה בדין הואיל ותרומה קרויה תרומה ומעשר ראשון קרוי תרומה, אם למדתי לתרומה שאינה נאכלת אלא במקום טהור אף מעשר ראשון לא יהא נאכל אלא במקום טהור, ת&quot;ל ואכלתם אותו בכל מקום אפילו בקבר. כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם אם עבד יטול [ואם לא עבד לא יטול] מכאן אמרו בן לוי שקבל עליו עבודת לוים חוץ מדבר אחד אין לו חלק בלויה:

ולא תשאו עליו חטא, מנין אתה אומר שאם הפרשתם אותו שלא מן המובחר שאתם בנשיאת עון, ת&quot;ל ולא תשאו עליו חטא וגו'. אין לי אלא בן לוי ישראל שנטל רשות מלוי מנין, ת&quot;ל ולא תשאו וגו'. בהרימכם את חלבו למה נאמר, לפי שהוא אומר והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר אין לי אלא תרומה טהורה תרומה טמאה מנין, ת&quot;ל בהרימכם את חלבו ממנו הרי זו אזהרה לכהנים וללוים דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו. ממנו שלא יפריש תרומה ממין על שאינו מינו. שלא יטול מן הרעה על היפה, ונחשב ללוים מה תבואת גורן ויקב הנאמר להלן חולין לישראל לכל דבר אף כאן חולין לישראל, ואימא מה מצינו במעשר שני טעון הבאת מקום אף כאן טעון הבאת מקום, ת&quot;ל ואכלתם אותו בכל מקום. חלף עובדתכם שכר שעשו עמי במדבר. בהרימכם וגו' מגיד שהכהנים והלוים חייבין על חלול הקדשים ואיזו הם אלו כהנים ולוים המסייעין בגרנות, ומנין אתה אומר שכל כהן או לוי שאמר לישראל תן לי סאה אחת ואני מחלל על גרנך שהוא חייב מיתה, ת&quot;ל לא תחללו ולא תמותו. אין לי אלא כהנים ולוים המסייעין בגרנות, מנין אף לישראל שאמר לכהן הילך סאה אחת וחלל על גרני, ת&quot;ל קדשי בני ישראל אף ישראל חייב על חלול קדשים. [אמר אביי כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני וכו' רבא אמר לא מהני וכו'] והרי התורם מן הרעה על היפה דרחמנא אמר חלבו חלבו אין גרוע לא ותנן אין תרומין מן הרעה על היפה ואם תרם תרומתו תרומה אלמא מהני, א&quot;ל רבא שאני התם כרבי אילעאי דאמר רבי אילעאי מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה דכתיב ולא תשאו עליו חטא, אם אינו קדוש נשיאת חטא למה, מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה. ולאביי אי לאו דאמר רחמנא ולא תשאו עליו חטא הוה אמינא הכי אמר רחמנא עביד מצוה מן המובחר ואי לא עביד חוטא לא מקרי קמ&quot;ל. התורם קישות ונמצאת מרה אבטיח ונמצאת סרוח תרומה ויחזור ויתרום שנאמר ולא תשאו עליו חטא, אם אינו קדוש נשיאת חטא למה, אלא מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה. תנו רבנן הכהנים והלוים (והעבדים) [והעניים] המסייעין בבית הגרנות ובבית הרועים ובבית המטבחים אין נותנין להם תרומה ומעשר בשכרן ואם עשו כן חללו ועליהן הכתוב אומר שחתם ברית הלוי, ואמר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו, מאי ואומר, וכי תימא מיתה לא, תא שמע ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו. ובקשו חכמים לקונסן ולהיות מפרישין עליהן [תרומה] משלם, ומפני מה לא קנסום, דלמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב. ובכולן יש להן טובת הנאה לבעלים, כיצד ישראל שהפריש תרומה מכריו ומצאו ישראל אחד ואמר ליה הילך סלע זה ותנהו לבן בתי כהן מותר ואם היה כהן לכהן אסור. ותנא (קמא) מאי טעמא לא אמר מתנות כהונא, אמר לך תרומה הוא דקדושת הגוף היא דכיון דלא מתחללא לא אתי למיטעי בה, הני דכיון דקדושת דמים נינהו אתי למטעי בהן סבר תתחל קדושתייהו אארבעה זוזי ואתי למנהג בהן מנהג חולין:

פרשת חקת:

רבי תנחום בר חנילאי פתח אמרות ה' וגו' אמרות ה' אמרות אמרות בשר ודם אינן אמרות, בנוהג שבעולם מלך ב&quot;ו נכנס למדינה ובני המדינה מקלסין אותו וערב לו קילוסן אמר למחר אני בונה לכם דימוסיאות ומרחצאות למחר אני מכניס לכם אמת המים ישן הוא ולא עמד היכן הוא היכן אמרותיו, אבל הקב&quot;ה אינו כן אלא וה' אלקים אמת, מהו אמת שהוא אלקים חיים ומלך עולם. טהורות רבי יודן בשם רבי יוחנן ורבי ברכיה בשם רבי (אבא) [אלעאי] ורבי (עקיבא) [יעקב] בשם רבי יהושע בן לוי מצינו שעקם הכתוב שתים ושלש תיבות בתורה כדי שלא להוציא דבר טומאה מפיו הה&quot;ד מכל הבהמה הטהורה וגו' ומן הבהמה אשר טמאה היא אין כתיב כאן אלא אשר איננה טהורה. אמר רבי יודן בר מנשה אף כשבא לפתוח בסימני בהמה טמאה פתח להלן בסימני, טהרה את הגמל כי לא מפריס פרסה אין כתיב כאן אלא כי מעלה גרה הוא וכן בארנבת ושפן וחזיר. כתף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים רבי חנן בר (פפי) [פזי] פתר קריא בפרשת פרה שיש בה משבעה שבעה, שבע פרות, שבע הזאות, שבע שרפות, שבעה כבוסים, שבעט טמאים, שבעה טהורים, שבעה כהנים, אם יאמר לך אדם חסרים הן, אמור לו אף משה ואהרן היו בכלל. מי יתן טהור מטמא לא אחד כגון אברהם מתרח חזקיה מאחז מרדכי משמעי ישראל מאומות העולם הבא מהעולם הזה מי עשה כן מי גזר כן מי צוה כן לא יחידו של עולם. תמן תנינן בהרת כגרים טמא פרח בכולו הרי הוא טהור מי עשה כן וכו'. תמנן תנינן האשה שמת ולדה בתוך מעיה והושיטה החיה את ידה ונגעה בו החיה טמאה טומאת שבעה והאשה טהורה עד שיצא הולד, המת בבית הבית טהור, טצא מתוכו הרי הוא טמא, מי עשה כן וכו'. תמן תנינן כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים [והיו פוסלים אותה במלאכה] והיא עצמה מטהרת טמאים אלא אמר הקב&quot;ה חוקה חקקתי גזרה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי. זאת חקת התורה רבי יצחק פתח כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, אמר שלמה על כל התורה כולה עמדתי ועל פרשה זו של פרה כיון שהייתי מגיע בה הייתי דורש בה חוקר בה ושואל בה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. מי כהחכם זה משה דכתיב ביה עיר גבורים עלה חכם וגו' יודע פשר דבר שפירש התורה לישראל. חכמת אדם תאיר פניו רבי מני דשאב ורבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי אמר על כל דבר ודבר שיצא מפי הקב&quot;ה כשהיה אומר למשה היה אומר לו טומאתו וטהרתו, כיון שהגיע לפרשת אמור אל הכהנים אמר לפניו רבש&quot;ע ואם נטמא במה היא טהרתו, ולא השיבו, באותה שעה נת כרמו פניו של משה שנאמר ועוז פניו ישונא, כיון שהגיע לפרשה זו של פרה אמר ליה הקב&quot;ה משה אותה האמירה שאמרתי לך אמור אל הכהנים ואמרת לי אם נטמא במה היא טהרתו ולא השבתיך זו היא טהרתו ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת. משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (שלשה) שמו עדותיו וחק נתן למו. שמענו במשה שנכתבה תורה לשמו שנאמר זכרו תורת משה עבדי. בשמואל נכתב לו שנאמר ויכתוב בספר וינח לפני ה'. אבל באהרן לא שמענו אלא מלמד שנתנה לו פרשה זאת שלא תזוז ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות ואיזו זו זאת חקת התורה. רבי (יהודה) [יהושע] דסיכנין בשם רבי לוי ארבעה דברים יצר הרע משיב עליהם ובכולם כתיב בהם חקה ואלו הן, אשת אח וכלאים ושעיר המשתלח ופרה אדומה (כתוב ברמז תקע&quot;ז):

זאת חקת התורה. כותי אחד שאל את רבן יוחנן בן זכאי אמר ליה אלין מלין דאתון עבדין נראין כמין כשפים, מביאין פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין אותה אפר ואחד מכם מטמא למת ומזין עליו שתים ושלש טיפין ואומר לו טהרת, א&quot;ל נכנס רוח תזזית באותו האיש מימיו, א&quot;ל ומה עושין לו, [א&quot;ל] מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו ומרביצין עליו מים והיא בורחת, א&quot;ל ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, כך הרוח הזו רוח טומאה היא דכתיב וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, וכיון שיצא אמרו לו תלמידיו [רבי] לזה דחית בקנה לנו מה אתה משיב, א&quot;ל חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרין אלא אמר הקב&quot;ה חוקה חקקתי גזרה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי. תמן תנינן אבא שאול אומר כבשי פרה כהנים גדולים עושין אותם משל עצמן ולא היה אחד מהם מוציא פרתו בכבשו של חברו אלא סותרו וחוזרו ובונה אותו משלו, רב אחא בר חנינא אמר יותר מששים בכדי זהב היא יוצא עליו וכולם שחצים היו, והתנינן שמעון הצדיק עשה שתי פרות, ולא בכבש שהוציא את הראשונה הוציא את השניה, אית לך למימר על אותו [צדיק] שהיה שחץ, רבי אבין בשם רבי אלעזר אומר משום סלסול פרה:

ויקחו אליך. א&quot;מ הקב&quot;ה משה לך אני מגלה טעמיה אבל לאחרים חוקה. כתיב והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון, הדברים שמכוסים מכל בעולם הזה עתידין הן להיות צפים לכם כהדין בולוס. הדא הוא דכתיב והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים. אלה הדברים אעשה אין כתיב כאן אלא עשיתים כבר עשיתים גליתים לרבי עקיבא וחבריו. אמר רבי אחא דברים שלא נגלו לו למשה נגלו לרבי עקיבא שנאמר וכל יקר ראתה עיני זה רבי עקיבא. ויקחו אליך רבי יוסי בר חנינא אומר/רמז שכל הפרות כלות ושלו קיימת. רבי אחא בשם רבי יוסי חנינא אומר בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב&quot;ה שיושב ועוסק בפרשת פרה ואומר הלכה בשם אומרו, אליעזר בני אומר פרה בת שתים עגלה בת שנתה, אמר משה לפני הקב&quot;ה רבון העולמים העליונים והתחתונים ברשותך ואתה יושב ואומר הלכה משמו של בשר ודם, א&quot;ל משה צדיק אחד עתיד לעמוד בעולמי ועתיד לפתוח בפרשת פרה תחלה, רבי אליעזר אומר פרה בת שתים עגלה בת שנתה, אמר לפניו רבש&quot;ע יהי רצון שיצא מחלצי א&quot;ל הקב&quot;ה חייך שיצא מחלציך הה&quot;ד ושם האחד אליעזר ושם אותו המיוחד אליעזר. פרה אדומה מפני מה כל הקרבנות באים זכרים והיא נקבה, אמר רבי אייבו משל לבן שפחה שטנף פלטין של מלך אמר המלך תבוא אומו ותקנח הצואה, כך אמר הקב&quot;ה תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל. פרה זו מצרים שנאמר עגלה יפהפיה מצרים. אדומה זו בבל שנאמר אנת הוא רישא דדהבא. תמימא זו מדי. אמר רבי חייא בר אבא מלכי מדי תמימים היו אין להקב&quot;ה עליהם אלא עבודת אלילים שקבלו מאבותיהם בלבד. אשר אין בה מום זה יון, אלכסנדרוס מוקדון כד חמא לשמעון הצדיק הוה קאים ליה על רגלוהי ואמר בריך אלהא דשמעון הצדיק, אמרו לו בני פלטין דידיה מן קמי יהודאי את קאים, אמר להון כד אנא נחית לקרב כדמותיה אנא חמי ונצח. אשר לא עלה עליה עול זה זו מלכות רביעית שלא קבלו עליהן עול של הקב&quot;ה, ולא דיה שלא קבלה אלא מחרפת ומגדפת ואומר מי לי בשמים. ונתתם אותה אל אלעזר הכהן אל אל עוזר. והוציא אותה אל מחוץ למחנה מלמד שהוא עתיד לדחוץ את שרה של כרך גדול ממחיצתו. ושחט אותה לפניו שנאמר כי זבח לה' בבצרה וגו', א&quot;ר ברכיה טבח גדול בארץ יהיה. ושרף את הפרה לעיניו ויהיבת ליקודת אשא. את עורה ואת בשרה וגו' היא ודוכסיה ואיפרכיה ואיסתרטליטיה כד&quot;א הונך ועזבוניך מערבך מלחיך וחובליך מחזיקי בדקך ועורבי מערבך. אמר שמואל בר רב יצחק אפילו אותם שהם מקהלי ובאו ונדבקו בקהלך אף הם יפלו בלב ימים ביום מפלתך, דבר אחר פרה אלו ישראל שנאמר כי כפרה סוררה סרר ישראל. אדומה אלו ישראל שנאמר אדמו עצם מפנינים. תמימה אלו ישראל שנאמר יונתי תמתי, אשר אין בה מום אלו ישראל שנאמר כלך יפה רעיתי ומום אין בך. אשר לא עלה עליה עול זה דורו של ירמיה שלא קבלו עליהם עולו של הקב&quot;ה:

ונתתם אותה אל אלעזר הכהן זה ירמיה שנאמר מן הכהנים אשר בענתות, והוציא אותה אל מחוץ למחנה ועמה הגלי לבבל. ושחט אותה לפניו ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו ואת עיני צדקיהו עור:

ושרף את הפרה לעיניו וישרוף את בית ה' ואת בית המלך. את עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף ואת כל בתי ירושלים ואת כל הבית הגדול שרף באש, ולמה הוא קורא אותו הבית הגדול, אלא זה בית מדרשו של רבן יוחנן בן זכאי ששם היו מתנין גדולתו של הקב&quot;ה, ולקח זה נבוכדנצר. עץ ארז ואזוב ושני תולעת זה חנניה מישאל ועזריה. והשליך אל תוך שרפת הפרה קטל המון שביבא די נורא. ואסף זה הקב&quot;ה דכתיב ביה ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל. איש זה הקב&quot;ה דכתיב ביה ה' איש מלחמה, טהור זה הקב&quot;ה דכתיב טהור עינין מראות ברע. את אפר הפרה אלו גליותיהם של ישראל. והניח אל מחוץ למחנה במקום טהור זה ירושלים שהיא טהורה:

והיתה לעדת בני ישראל למשמרת, לפי שבעולם הזה ישראל מיטמאין ומיטהרין על ידי כהן אבל לעתיד לבוא הקב&quot;ה עתיד לטהרן ומה טעם וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו':

וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר. יש פרשיות שכולל בתחלה ופורט בסוף פורט בתחלה וכולל בסוף וזו כללה בתחלה וכללה בסוף, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש פרט, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל כלל, דאת חקת התורה כלל, ויקחו אליך פרה אדומה תמימה פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. זאת חקת רבי אליעזר אומר נאמר כאן חקה ונאמר להלן חקה מה חקה האמורה להלן בבגדי לבן אף חקה האמורה כאן בבגדי לבן הכתוב מדבר. שאלו [תלמידיו את] רבי יוחנן בן זכאי באיזו כלים פרה נעשית אמר להם בבגדי זהב, אמרו לו והלא למדתנו רבינו בבגדי לבן, אמר להן מה שראו עיני ושרתו ידי שכחתי ק&quot;ו למה שלמדתי, וכל כך למה (לחזק) [לחדד] את התלמידים, וי&quot;א הלל הזקן היה אלא שלא היה יכול לומר מה ששרתו ידי, דבר אל בני ישראל משל צבור היתה פרה באה ואינה באה משל יחידים ולא משל גרים ולא משל נשים ולא משל עבדים. ומנין לרבות את כולם שישקלו או שישתתפו, אמרת וידבר ה' אל משה לרבות את היחידים. דבר אל בני ישראל לרבות את הגרים, ואמרת אליהם ריבה נשים ועבדים, ובצד השני אתה אומר בני ישראל להזהיר גדולים על הקטנים להנהיגם במצות. אין לי אלא הזאת מימיה שאין כשרה באשה כבאיש ואין כשרה אלא ביום, מנין לרבות שחיטתה [וקבלת דמה] והזאת דמה ושפרתה והשלכת עץ ארז ואזוב ושני תולעת ת&quot;ל תורת. יכול שאני מרבה אף אסיפת אפרה ומלוי מים וקידוש ת&quot;ל זאת, ומה ראית אחר שריבה הכתוב ומיעט [אמרת] אנו למדין כולם מהזאת [דמה) [מימיה] מה הזאתה מיוחדת שאין כשרה באשה כבאיש ואין כשר אלא ביום אף אני אביא שחיטתה והזאתה ושרפתה וכו' (כדלעיל), ומוציא אני אסיפת אפרה בלילה. שלשה מינין שבפרה מעכבים דכתיב חקה. ויקחו אליך מתרומת הלשכה. אליך שתהא גזבר לדבר, כשם שהיה משה גזבר לדבר כך היה אהרן גזבר לדבר. כיוצא בו אתה אומר בשמן המשחה. תני רבי שילא מאי טעמא דר' אליעזר דאמר פרה אדומה אינה נקחית מן הנכרים דכתיב דבר אל בני ישראל ויקחו אליך בני ישראל יקחו ואין הנכרים יקחו וכו' (כתוב ברמז שס&quot;ד). וחכמים אומרים עגלה בת שתים ופרה בת שלש ובת ארבע, ר' מאיר אומר אף בת ה' כשרה, וזקנה כשרה אלא שאין ממתינן לה שמא תשחיר שלא תפסול. פרה שומע אני שחורה ולבנה. ת&quot;ל תמימה תמימה לאדמימות, או תמימה למומין, כשהוא אומר אשר אין בה מום וגו' הרי מומין אמורין, הא מה ת&quot;ל תמימה תמימה לאדמומית. ויקחו אליך פרה שלא יקחו עגלה ויגדלו אותה, מעשה שלק חו פרה עוברה אדומה מן הנכרים והיו משמרין אותה עד שהיתה בת ג' שנים וחוזרין ולוקחין אותה מתרומת הלשכה לקיים מה שנאמר ויקחו אליך פרה שלא יקחו עגלה ויגדלוה. רבי אליעזר אומר אין לוקחין אותה מן הנכרים ומעשה שלקחו פרה מן הערביים והיו קורין אותה דמת דמת והיא רצה ובאת. ר' יהושע בן בתירא אומר אפילו אחת בראשה ואחת בזנבה פסולה. ר' עקיבא אומר אפילו יש בה הרבה כשרה ובלבד שיעבירם אבל אם היו שנים לתוך גומא אחת פסולה מפני שהיא כמין קרחת. השינים והלשון אין פוסלין בפרה, הקרנים והטלפים הרי זה יגרר ואם גרר בזכר הרי פסול. פרה שגלגל עיניה משחיר היו מביאין פרות אחרות ומעמידין אותה בתוכן אם דומה גלגל עיניה לאחת מהן הרי זו כשרה ואם לאו פסולה:
[[קטגוריה:ילקוט שמעוני על במדבר]]</text>
      <sha1>qfev9yk5yah5ld62glmo0ovehupmabc</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מקור:חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים</title>
    <ns>116</ns>
    <id>355460</id>
    <revision>
      <id>3021753</id>
      <parentid>2953021</parentid>
      <timestamp>2026-06-27T21:38:00Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-23710-99</username>
        <id>45312</id>
      </contributor>
      <comment>פקעה הוראת השעה</comment>
      <origin>3021753</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="62294" sha1="ggg8jzfkld8rwq9zrofazhjffnmctcb" xml:space="preserve">&lt;שם&gt; חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים, התשע&quot;ח-2018 (תיקון: תשפ&quot;ב)
&lt;שם קודם&gt; חוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים, התשע&quot;ח-2018

&lt;מאגר 2073987 תיקון 2203827&gt;

&lt;מקור&gt; ((ס&quot;ח תשע&quot;ח, 902|חוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים|20:504225)); ((תשפ&quot;א, 16|תיקון|23:583845)); ((תשפ&quot;ב, 870|תיקון מס' 2 והוראת שעה|24:628378)); ((תשפ&quot;ג, 152|חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו־2024)|25:2572039)); ((תשפ&quot;ד, 426|ת&quot;ט|25:3842265)), ((1493|תיקון מס' 13 לחוק הגנת הפרטיות|25:4810658)); ((תשפ&quot;ה, 362|תיקון מס' 4|25:6065008)), ((698|ת&quot;ט|25:7490369)). ''דחיית תחילה:'' ((ק&quot;ת תשפ&quot;ג, 962|צו פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים (תיקון מס' 2 והוראת שעה) (דחיית יום התחילה לעניין יחיד)|10534)).

__TOC__

== פרק א': הגדרות (תיקון: תשפ&quot;ב) ==

@ 1. הגדרות (תיקון: תשפ&quot;ב, תשפ&quot;ה)
: בחוק זה -
:- &quot;אמצעי קשר דיגיטלי&quot; - (((נמחקה);))
:- &quot;גוף ציבורי&quot; - אחד מאלה, לפי העניין:
:: (1) לעניין [[פרק ב']] - גוף שנותן שירות לציבור, המנוי [[בתוספת הראשונה]];
:: (2) לעניין [[פרקים ג']] [[ו-ד']] - גוף ציבורי השולח מסרים דיגיטליים;
:: (3) לעניין [[פרק ד'1]] - גוף המנוי [[תוספת 1 פרט 1|בפרטים (1)]], [[תוספת 1 פרט 2|(2)]] [[ו-(6) עד (10) לתוספת הראשונה]], למעט בית חולים, וכן תאגיד שהוקם בחוק או לפיו, המנוי [[בתוספת השישית]];
:- &quot;גוף ציבורי השולח מסרים דיגיטליים&quot; - כל אחד מאלה:
:: (1) גוף המנוי [[בחלק א' לתוספת השנייה]];
:: (2) גוף המנוי [[בחלק ב' לתוספת השנייה]], ובלבד שמתקיימים התנאים האלה:
::: (א) השר שוכנע כי יש מערכת מאושרת חוץ-ממשלתית אחת לפחות, ואם לא הייתה מערכת כאמור - השר שוכנע שיש טעמים מיוחדים המצדיקים שהגוף יעשה שימוש במערכת מאושרת ממשלתית, בשים לב, בין היתר, למסוגלות המערכת ויכולתה לתת שירות לגוף האמור;
::: (ב) הגוף הודיע לשר כי ברצונו שחוק זה יחול עליו, והשר פרסם הודעה ברשומות כי החוק יחול עליו;
:- &quot;ועדת חריגים&quot; - ועדה שהוקמה לפי [[סעיף 3יב]];
:- &quot;חוק הגנת הפרטיות - [[חוק הגנת הפרטיות, התשמ&quot;א-1981]];
:- &quot;מערכת מאושרת&quot; - מערכת מאושרת ממשלתית או מערכת מאושרת חוץ-ממשלתית;
:- &quot;מערכת מאושרת ממשלתית&quot; - מערכת לדיוור דיגיטלי שמפעיל גוף ממשלתי שקבעה הממשלה;
:- &quot;מערכת מאושרת חוץ-ממשלתית&quot; - מערכת לדיוור דיגיטלי שאינה מופעלת על ידי גוף ממשלתי, שהשר אישר ועומדת בתנאים שקבע השר לפי [[סעיף 4(ב)(2)]];
:- &quot;השר&quot; - ראש הממשלה או שר אחר שהממשלה קבעה לעניין חוק זה.
:: ((הממשלה קבעה כי שרת הכלכלה והתעשייה תהיה השרה הממונה על ביצוע החוק (י&quot;פ תשפ&quot;א, 10473).))

== פרק ב': פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים (תיקון: תשפ&quot;ב) ==

@ 1א. הגדרה - [[פרק ב']] (תיקון: תשפ&quot;ב)
: [[בפרק זה]], &quot;אמצעי קשר דיגיטלי&quot; - אמצעי טכנולוגי שבחר גוף ציבורי, המאפשר לציבור לפנות אליו בפשטות מכל מקום, באמצעות האינטרנט, לרבות באמצעות דואר אלקטרוני, וכן לצרף לפנייתו קבצים.

@ 2. פנייה באמצעי קשר דיגיטלי (תיקון: תשפ&quot;א)
: (א) גוף ציבורי יאפשר לכל אדם לפנות אליו באמצעי קשר דיגיטלי, אלא אם כן נקבע אחרת לפי כל דין או שהגוף הציבורי החליט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי הפנייה לגבי עניין מסוים תהיה בדרך מסוימת אחרת; החלטה כאמור תפורסם באתר האינטרנט של הגוף הציבורי ואינה טעונה פרסום ברשומות; על אף האמור, גוף ציבורי המאפשר לפנות אליו בעניין מסוים באמצעות פקסימיליה יהיה חייב לאפשר פנייה אליו באותו עניין גם באמצעי קשר דיגיטלי.
: (ב) בהחלטה כאמור בסעיף קטן (א) ישקול הגוף הציבורי, בין השאר, שיקולים בדבר אופן זיהוי הפונה והצורך לוודא את זהותו, הגנה על פרטיות, ובכלל זה שמירה על סודיות רפואית, והגנת סייבר.
: (ג) אפשר גוף ציבורי פנייה אליו באמצעות דואר אלקטרוני או באמצעי קשר דיגיטלי אחר שאופן השימוש בו זהה לשימוש בדואר אלקטרוני לעניין פנייה מסוימת, יאפשר את הפנייה גם באמצעות פקסימיליה.

@ 3. פרסום דרכי התקשרות עם גוף ציבורי
: (א) גוף ציבורי יפרסם באתר האינטרנט שלו, לגבי יחידות בו הנותנות שירות לציבור, את עיקרי סוגי השירותים הניתנים ביחידות אלה, פריסתן הגאוגרפית, כתובותיהן ודרכי ההתקשרות עמן, ובכלל זה, בכפוף להוראות [[סעיף 2]], אמצעי קשר דיגיטלי שאפשר לפנות באמצעותו לגוף הציבורי ולאותן יחידות; כמו כן יפרסם הגוף הציבורי דרכי התקשרות עם עובד הגוף או היחידה שנותנים שירות לציבור, כפי שיקבע מנהל הגוף הציבורי או היחידה, לפי העניין.
: (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) -
:: (1) מנהל גוף ציבורי רשאי להחליט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שפרסום כאמור בסעיף קטן (א) לא יחול לגבי הגוף הציבורי או יחידה בו, אם סבר שפרסום כאמור עלול לפגוע פגיעה של ממש ברמת השירות הניתנת לציבור, או שיש חשש לשלומו של עובד הגוף הציבורי; החלטה כאמור תפורסם באתר האינטרנט של הגוף הציבורי ואינה טעונה פרסום ברשומות;
:: (2) לא תחול חובה לפרסם דרכי התקשרות עם עובד גוף ציבורי שאופי עבודתו הוא קבלת קהל או טיפול שאינו מתמשך בפניות, ובמקום זה יפורסמו דרכי ההתקשרות עם מנהל הגוף הציבורי, ואם יש עובדים המטפלים באופן מתמשך בפניות - גם דרכי ההתקשרות עם עובדים כאמור, כפי שקבע מנהל הגוף הציבורי לעניין פסקה זו.

== פרק ג': שליחת מסרים מגופים ציבוריים בדיוור דיגיטלי (תיקון: תשפ&quot;ב) ==

@ 3א. הגדרות - [[פרק ג']] (תיקון: תשפ&quot;ב)
: [[בפרק זה]] -
:- &quot;הודעה לבוחר&quot; - כל אחת מאלה: הודעה לקראת בחירות לפי [[חוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ&quot;ט-1969]], והודעה לקראת בחירות לפי [[חוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ&quot;ה-1965]];
:- &quot;הודעה למלש&quot;ב&quot; - מסר הנוגע להליכי רישומו, בדיקתו, מיונו או גיוסו של מיועד לשירות ביטחון;
:- &quot;הודעה לקטין&quot; - כל אחת מאלה: הודעה למלש&quot;ב או הודעה לבוחר המיועדת למי שבעת שליחת ההודעה הוא קטין;
:- &quot;חוק מרשם האוכלוסין&quot; - [[חוק מרשם האוכלוסין, התשכ&quot;ה-1965]];
:- &quot;יחיד&quot; - תושב כהגדרתו [[בחוק מרשם האוכלוסין]];
:- &quot;מסר אזהרה&quot; - מסר המזהיר את הנמען בעניין שעלול לסכן את שלומו או ביטחונו של אדם או לגרום לפגיעה חמורה ברכושו, ובלבד שיש דחיפות בקבלת המסר לשם צמצום מיידי של הסיכון בנוגע לאותו נמען או לסביבתו;
:- &quot;מסר אלקטרוני&quot; - כהגדרתו [[בחוק חתימה אלקטרונית, התשס&quot;א-2001]], ובכלל זה הודעה על שליחת מסר כאמור;
:- &quot;מען דיגיטלי&quot; - כהגדרתו בחיקוק המנוי [[בטור א' לתוספת השלישית]], של גורם המנוי [[תוספת שלישית|בטור ב' שלצידו]] ונרשם במרשם בהתאם להוראות אותו חיקוק ולהוראות [[סעיף 3ב]];
:- &quot;מרשם&quot; - לרבות פנקס או כל אמצעי רישום דומה אף אם כינויו שונה;
:- &quot;נמען&quot; - אדם שברשותו מען דיגיטלי;
:- &quot;צו מחייב&quot; - צו שנקבע לפי [[24:628378|סעיף 20 לחוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התשפ&quot;ב-2022]];
:- &quot;רשם&quot; - הגורם המוסמך לנהל מרשם לפי חיקוק המנוי [[בטור א' לתוספת השלישית]].

@ 3ב. חובת יידוע (תיקון: תשפ&quot;ב)
: (א) בעת רישום מען דיגיטלי של אדם במרשם המתנהל לפי חיקוק המנוי [[בטור א' לתוספת השלישית]], יודיע הרשם לאדם על כל אלה:
:: (1) כי המען הדיגיטלי ישמש גופים ציבוריים למטרות אלה:
::: (א) לשליחת מסרים אליו לפי הוראות [[פרק זה]];
::: (ב) לעניין קטין - לשליחת הודעה לקטין;
::: (ג) לשם שיחה בעניין מסר אזהרה;
:: (2) לעניין יחיד - כי הוא רשאי להודיע בכל עת כל אחד מאלה:
::: (א) שאין באפשרותו לקבל מסר באופן קולי, מסר שהוא תמונה או מסר כתוב, אולם לא ניתן יהיה למסור הודעה כאמור לגבי מען דיגיטלי שהוא דואר אלקטרוני (בחוק זה - הודעה על מניעה);
::: (ב) שהוא מסרב לקבל מסרים מגופים ציבוריים לפי הוראות [[פרק זה]] למענו הדיגיטלי, וכי אם יודיע על סירוב כאמור יוכל גוף ציבורי לשלוח למענו הדיגיטלי מסר אזהרה בלבד, ואם נקבע צו מחייב - שהוא מעוניין לקבל מסרים מגופים ציבוריים לפי הוראות [[פרק זה]] למענו הדיגיטלי, וכי גם אם הודיע כי הוא מעוניין לקבל מסרים כאמור, הוא רשאי לחזור בו בכל עת ולהודיע שאינו מעוניין יותר לקבל מסרים כאמור;
:: (3) כי יש אפשרות שתחול חזקת מסירה לפי כל דין לגבי מסר אלקטרוני ששלח גוף ציבורי למענו הדיגיטלי, לפי הוראות [[סעיף 3ח]], ויסביר לאדם בשפה פשוטה מהי חזקה כאמור.
: (ב) מלאו ליחיד שמענו הדיגיטלי נרשם במרשם 18 שנים, ישלח לו הרשם הודעה הכוללת את המידע האמור בסעיף קטן (א), וכן יציין כי עליו להודיע על כל שינוי בפרטי המען הדיגיטלי שמסר.

@ 3ג. דיוור דיגיטלי בידי גוף ציבורי (תיקון: תשפ&quot;ב)
: (א) במסגרת הפעלת סמכות לפי דין או במילוי תפקיד ציבורי רשאי גוף ציבורי לשלוח מסר אלקטרוני למען הדיגיטלי של אדם, רק אם המסר נשלח באמצעות מערכת מאושרת ומתקיימים כל אלה:
:: (1) מתקיים אחד מאלה:
::: (א) המסר נשלח לפי חיקוק או הוראת מינהל;
::: (ב) המסר כולל מידע אישי לנמען שהוא יחיד או שהוא מסר המותאם באופן ייעודי לנמען שהוא תאגיד;
::: (ג) המסר כולל מידע המותאם לנמען בעניין מיצוי זכויות, אספקת שירותים חיוניים או פגיעה משמעותית בשגרת החיים שלו;
::: (ד) המסר הוא מסר אזהרה; מסר אזהרה יכול שיימסר בשיחה;
::: (ה) המסר הוא מסוג המסרים שהנמען נתן לגוף הציבורי את הסכמתו לשליחתם למענו הדיגיטלי, ובלבד שהגוף הציבורי יאפשר לנמען לבטל את הסכמתו באופן דומה לאופן שבו היא ניתנה;
::: (ו) לעניין נמען שהוא קטין - המסר הוא הודעה לקטין;
:: (2) המסר ניתן לשמירה ולאחזור על ידי הגוף הציבורי ועל ידי הנמען;
:: (3) המסר נשלח באופן מאובטח, תוך נקיטת אמצעי הגנה סבירים בנסיבות העניין מפני פגיעה, שיבוש או גישה אליו שלא על ידי הנמען בתהליך שליחתו;
:: (4) המסר נשלח באופן המותאם לתוכנו ובשים לב לרגישות המידע הכלול בו ותוך התחשבות בנוחות השימוש של הנמען, בהתאם להוראות [[התוספת הרביעית]];
:: (5) הגוף הציבורי נקט אמצעי הגנה סבירים בנסיבות העניין כדי להבטיח שתוכן המסר לא ישתנה מעת שליחתו עד קבלתו אצל הנמען;
:: (6) לעניין מסר שנשלח לכתובת דואר אלקטרוני - המסר נגיש בהתאם להוראות לעניין נגישות שירות אינטרנט שנקבעו לפי [[סעיף 19יב לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ&quot;ח-1998]], כאילו היה שירות אינטרנט כאמור באותן הוראות;
:: (7)(א) המסר כלל הסבר לנמען על דרכי הפנייה שבהן הנמען רשאי או חייב לפעול בתגובה למסר, וכן כתובת דואר אלקטרוני או אמצעי דיגיטלי אחר שבאמצעותו הוא יכול ליצור קשר עם הגוף הציבורי בעניין המסר; תנאי זה לא יחול לעניין סוגי מסרים שגוף ציבורי קבע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי בשל טיבו או אופיו של המסר לא ייכללו בו הסבר, כתובת או אמצעי כאמור;
::: (ב) אין בהוראות פסקה זו כדי למנוע מהנמען ליצור קשר עם הגוף הציבורי בעניין המסר באמצעות דרכי הפנייה שהגוף הציבורי מעמיד לרשות כלל הציבור באותו עניין;
:: (8) לעניין מי שמונה לו אפוטרופוס או שהופעל לגביו ייפוי כוח מתמשך - המסר נשלח לאדם ולאפוטרופוס של אותו אדם או למיופה הכוח שלו, בהתאם להנחיות האפוטרופוס הכללי.
: (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), הודיע נמען שהוא יחיד בגיר לרשם, לפי הוראות [[סעיף 5א(ב)(1) לחוק מרשם האוכלוסין]], כי הוא מסרב לקבל מסרים מגופים ציבוריים למענו הדיגיטלי, יוכל גוף ציבורי לשלוח לו, כאמור באותו סעיף קטן, רק מסר אזהרה או מסר הנשלח בידי הרשם כדי ליידע את הנמען בדבר האפשרות לקבל מסרים מגופים ציבוריים למענו הדיגיטלי; מסר ליידוע כאמור יישלח, ככל הניתן, באופן מותאם אישית, ובכלל זה גם בשפה הערבית ולא יותר מארבע פעמים.
: (ג) על אף האמור בסעיף קטן (א)(1)(א), בחיקוק המנוי [[בתוספת החמישית]] יחולו ההוראות שנקבעו באותו חיקוק לעניין שליחת המסר ולא יחולו הוראות סעיף זה.
: (ד) פרטי מען דיגיטלי שהועברו מרשם למערכת מאושרת לשם שליחת מסר אלקטרוני מסוים לפי הוראות חוק זה, יימחקו ולא יישמרו אלא לשם תיעוד או אם הדבר נדרש מסיבות טכנולוגיות או בנסיבות מיוחדות אחרות; שמירת פרטי המען הדיגיטלי תיעשה בכפוף לאבטחתם לפי הוראות [[חוק הגנת הפרטיות]].
: (ה) העביר הנמען מסר לגוף הציבורי באמצעות כתובת הדואר האלקטרוני או האמצעי הדיגיטלי האחר שנכלל במסר שהעביר לו הגוף הציבורי, לפי סעיף קטן (א)(7)(א), ישלח הגוף הציבורי לנמען אישור או חיווי על כך שהמסר של הנמען התקבל, למעט אם התקיימו טעמים מיוחדים בהתאם להנחיות שיפרסם השר באתר האינטרנט של המשרד.

@ 3ד. דיוור דיגיטלי שלא לפי חוק זה (תיקון: תשפ&quot;ב)
: (א) אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מסמכותו של גוף ציבורי לפי כל דין לשלוח מסר אלקטרוני לאדם בעניין מסוים, אף שלא בהתאם להוראות [[סעיף 3ג]], ולא יחולו על משלוח המסר הוראות חוק זה, והכול בכפוף להוראות סעיף זה.
: (ב) מסר אדם לגוף ציבורי פרטים ליצירת קשר באופן דיגיטלי (בסעיף זה - פרטי קשר), בהסכמה, רשאי הגוף הציבורי, בלי לגרוע מההסדרים הקבועים בחיקוק לעניין אופן שליחת המסר -
:: (1) לשלוח לאותו אדם מסרים באותו עניין שלשמו נמסרו לו פרטי הקשר ובהתאם לתנאי ההסכמה, ובלבד שהאדם לא ביטל את הסכמתו;
:: (2) לפנות לאדם שמסר את פרטי הקשר ולהציע לו לקבל מסר בעניין אחר; לא השיב אדם לפנייה כאמור - יראו אותו כאילו סירב לקבל מסרים בעניין אחר.
: (ג) היו בידי הגוף הציבורי פרטי קשר של אדם, מכוח חיקוק, רשאי הגוף הציבורי לשלוח לו מסר בהתאם להוראות החיקוק או להוראות [[חוק הגנת הפרטיות]].
: (ד) גוף ציבורי ששולח מסר לפי הוראות סעיף זה לא יתנה משלוח מסר באופן דיגיטלי לפי סעיף זה במסירת פרטי מען דיגיטלי לפי [[חוק מרשם האוכלוסין]].

== פרק ד': שקילות דיוור דיגיטלי לשליחה בדואר (תיקון: תשפ&quot;ב) ==

@ 3ה. דיוור דיגיטלי השקול לשליחה בדואר (תיקון: תשפ&quot;ב)
: נקבעו בחיקוק הוראות לעניין שליחת מסר בידי גוף ציבורי בדואר, בין שהוא נוקט לשון &quot;שליחה&quot; ובין שהוא נוקט לשון &quot;המצאה&quot; או לשון אחרת, יראו מסר אלקטרוני ששלח גוף ציבורי כאילו נשלח בדואר, אם מתקיימים כל אלה:
: (1) המסר נשלח לפי הוראות [[סעיף 3ג]];
: (2) הגוף הציבורי תיעד את משלוח המסר;
: (3) אם נקבעה לגבי שליחת המסר חזקת מסירה לפי דין - במסר נכללה הודעה על חזקת מסירה כאמור, באופן בולט, ברור ושאין בו כדי להטעות, והסבר בשפה פשוטה מהי חזקה כאמור;
: (4) באמצעי שבו נשלח המסר נכלל מנגנון למתן חיווי על כשל בשליחת המסר או בקבלתו ולא התקבל חיווי על כשל כאמור; התקבל חיווי על כשל כאמור - יודיע על כך הגוף הציבורי לרשם;
: (5) לעניין מסר שנשלח לכתובת דואר אלקטרוני - הגוף הציבורי נקט את האמצעים הנדרשים כדי להבטיח ברמת ודאות גבוהה שהמסר יגיע לתיבת הדואר הנכנס של הנמען; בפסקה זו, &quot;תיבת דואר נכנס&quot; - תיבת הדואר הראשית בכתובת הדואר האלקטרוני שבה מתקבלות הודעות, כברירת מחדל, מכתובת הדואר אלקטרוני שאינה מוגדרת או מזוהה ככתובת שאינה רצויה;
: (6) המסר נשלח לאחד מפרטי המען הדיגיטלי של הנמען, לפחות.

@ 3ו. דיוור דיגיטלי השקול לשליחה בדואר רשום (תיקון: תשפ&quot;ב)
: נקבעו בחיקוק הוראות לעניין שליחת מסר בידי גוף ציבורי בדואר רשום או במכתב רשום ([[בפרק זה]] - דואר רשום), בין שהוא נוקט לשון &quot;שליחה&quot; ובין שהוא נוקט לשון &quot;המצאה&quot; או לשון אחרת, יראו מסר אלקטרוני ששלח הגוף הציבורי כאילו נשלח בדואר רשום, אם מתקיימות לגבי המסר הוראות [[פסקאות (1) עד (6) של סעיף 3ה]], הגוף הציבורי שלח את המסר לאחד או יותר מפרטי המען הדיגיטלי של הנמען, ומתקיים אחד מאלה:
: (1) הנמען אישר את קבלת המסר או שהגוף הציבורי קיבל חיווי על כך שהמסר הוצג לנמען, והכול לאחר שהזדהה באמצעות אמצעי דיגיטלי שמאפשר הזדהות ברמת ודאות גבוהה בנסיבות העניין;
: (2) אם הנמען לא אישר את קבלת המסר ולא התקבל חיווי כאמור בפסקה (1) -
:: (א) הגוף הציבורי שלח את המסר פעם נוספת, זמן סביר לאחר משלוח המסר לראשונה, לשניים מפרטי המען הדיגיטלי של הנמען לפחות, והנמען אישר את קבלת המסר או התקבל חיווי על כך שהמסר הוצג לנמען;
:: (ב) לא אישר הנמען את קבלת המסר לאחר שנשלח פעם נוספת או לא התקבל חיווי על כך שהמסר הוצג לנמען - הגוף הציבורי שלח את המסר לשניים מפרטי המען הדיגיטלי של הנמען, ואם ניתן לעשות כן בהתחשב במאפייני המען הדיגיטלי - לאחד מהם בדרך שונה מהדרך שבה נשלח המסר קודם לכן, ואם מסר הנמען הודעה על מניעה כאמור [[בסעיף 3ב]] - הגוף הציבורי שלח את המסר פעם נוספת באותה דרך שבה נשלח קודם לכן.

@ 3ז. דיוור דיגיטלי השקול לשליחה בדואר רשום עם אישור מסירה או למסירה אישית (תיקון: תשפ&quot;ב)
: (א) נקבעו בחיקוק הוראות לעניין שליחת מסר בידי גוף ציבורי בדואר רשום עם אישור מסירה, בין שהוא נוקט לשון &quot;שליחה&quot; ובין שהוא נוקט לשון &quot;המצאה&quot; או לשון אחרת, יראו מסר אלקטרוני ששלח הגוף הציבורי כאילו נשלח בדואר רשום עם אישור מסירה, אם מתקיימות לגבי המסר הוראות [[פסקאות (1) עד (6) של סעיף 3ה]], הגוף הציבורי שלח את המסר לאחד או יותר מפרטי המען הדיגיטלי של הנמען, והנמען אישר את קבלת המסר או שהגוף הציבורי קיבל חיווי על כך שהמסר הוצג לנמען, והכול לאחר שהזדהה באמצעות אמצעי דיגיטלי שמאפשר הזדהות ברמת ודאות גבוהה בנסיבות העניין.
: (ב) הוראות סעיף זה יחולו גם לעניין מסר שלגביו נקבע בחיקוק כי ניתן למוסרו במסירה אישית או במסירה ביד, ובלבד שנקבע באותו חיקוק כי ניתן לשלוח אותו בדרך נוספת.

@ 3ח. חזקת מסירה לעניין המצאת מסר למען דיגיטלי (תיקון: תשפ&quot;ב)
: (א) נקבעו בחיקוק הוראות לעניין המצאת מסר מאת גוף ציבורי בדואר או בדואר רשום, בין שהוא נוקט לשון &quot;המצאה&quot; ובין שהוא נוקט לשון &quot;נתינה&quot; או &quot;שליחה&quot; או לשון אחרת, רואים את ההמצאה לפי אותן הוראות כמבוצעת בתום שבעה ימים מיום משלוח המסר האחרון כאמור אם מתקיימים התנאים שלהלן, והכול אלא אם כן הוכיח הנמען שלא קיבל את המסר מסיבה שאינה תלויה בו ולא בשל סירובו לקבל את המסר או הימנעותו מכך:
:: (1) המסר הוא מסר אלקטרוני שנשלח לפי הוראות [[סעיפים 3ה]] [[או 3ו]], לפי העניין;
:: (2) לא נקבעו באותו חיקוק הוראות בדבר חזקת מסירה לעניין המצאת המסר;
:: (3) לא נקבעה באותו חיקוק הוראה שמשתמע ממנה שאין להחיל חזקת מסירה לעניין המצאת המסר.
: (ב) נקבעו בחיקוק הוראות לעניין המצאת מסר מאת גוף ציבורי בדואר או בדואר רשום, כאמור בסעיף קטן (א) רישה, ובכלל זה הוראות לעניין חזקת מסירה לגבי המצאת המסר לעניין מסר אלקטרוני שנשלח לפי אותן הוראות, יחולו הוראות [[סעיף 3ה]] [[או 3ו]] וההוראות הקבועות לגבי חזקת המסירה באותו חיקוק לעניין מניין הימים.

@ 3ט. [[פרק ד']] - סייג לתחולה (תיקון: תשפ&quot;ב)
: הוראות [[פרק זה]] לא יחולו לגבי משלוח הודעה למלש&quot;ב.

== פרק ד'1: הנגשה דיגיטלית של שירותים נפוצים (תיקון: תשפ&quot;ה) ==

@ 3י. הגדרות - [[פרק ד'1]] (תיקון: תשפ&quot;ה)
: [[בפרק זה]] -
:- &quot;החרגה&quot; - קביעה של השר הממונה על הגוף הציבורי לפי [[סעיף 3יג(א)]] כי חובת ההנגשה הדיגיטלית לפי [[סעיף 3יא(א)]] לא תחול על שירות נפוץ מסוים;
:- &quot;מערך הדיגיטל הלאומי&quot; - מערך הדיגיטל הלאומי שהוקם מכוח החלטת הממשלה ופועל לפי החלטותיה;
:- &quot;ערוץ שירות&quot; - אמצעי ליצירת קשר בין הגוף הציבורי ובין מקבל השירות, ובכלל זה אתר אינטרנט, טלפון, סניף דואר, סניף הגוף הציבורי ועמדת שירות ממוחשבת;
:- &quot;פעולה לשם שירות&quot; - פעולה שגוף ציבורי מבצע לשם הפעלת סמכותו לפי דין או מכוח תפקידו הציבורי, כדי לספק או לאפשר ליחיד או לתאגיד את אחד מאלה:
:: (1) הגשת בקשה לקבלת אישור, היתר, הרשאה, רישיון, תעודה, הכרה, או כל סוג אחר של מסמך רשמי, ובכלל זה בקשה לרישום או לשינוי רישום במרשם רשמי וכן בקשה למימוש זכות;
:: (2) הגשת בקשה לקבלת כספים, נכסים או הטבות כגון קצבאות, מענקים וכיוצא באלה, לרבות בקשה לביצוע שינויים לגביהם או בתנאי התשלום שלהם;
:: (3) תשלום כספים, ובין השאר מסים, חובות, אגרות והיטלים, לרבות בקשה לביצוע שינויים בסכומי התשלום או בתנאיו, כגון בקשה להנחה או לפריסת תשלומים;
:: (4) הגשת דיווחים או מסירת מידע אחרת הנדרשת לשם עמידה בהוראות שבדין, למעט מסירת מידע שנאסף לצורכי סטטיסטיקה ומחקר בלבד;
:: (5) בקשה לקבלת מידע שמופנית אל הגוף הציבורי בנושא מסוים;
:: לעניין הגדרה זו, &quot;הגשת בקשה&quot; - לרבות תהליכים הנלווים להליך הגשת הבקשה, ובכלל זה רישום, זימון תור, הגשה והשלמה של מידע ומסמכים, מתן חיווי לעניין סטטוס הבקשה וכן תיעוד היסטוריית הבקשה;
:- &quot;שירות נפוץ&quot; - פעולה לשם שירות, לגבי שירות אשר ניתן בשנה קלנדרית אחת לפחות, מבין חמש השנים האחרונות, ליותר מ-5,000 יחידים או ליותר מ-500 תאגידים.

@ 3יא. חובת הנגשה דיגיטלית של שירותים נפוצים (תיקון: תשפ&quot;ה, תשפ&quot;ה-2)
: (א) גוף ציבורי ינגיש את השירותים הנפוצים שהוא מופקד עליהם, באופן דיגיטלי, כך שכלל הפעולות המתבצעות על ידי מקבל השירות לשם קבלתו יוכלו להתבצע באופן מקוון, לרבות על ידי פנייה באמצעי קשר דיגיטלי כהגדרתו [[בסעיף 1א]], אלא אם כן נקבע אחרת לפי כל דין.
: (ב) הנגשה כאמור בסעיף קטן (א), תיעשה בהתאם להוראות אלו:
:: (1) לעניין שירות נפוץ אשר בשל אופיו מתחייבת הזדהות של מקבל השירות - מקבל השירות יזוהה באמצעי דיגיטלי שמאפשר הזדהות ברמת ודאות התואמת את סוג השירות המבוקש ואת רגישותו, בנסיבות העניין;
:: (2) הגוף הציבורי ישקול שיקולים הנוגעים להגנה על פרטיותו של מקבל השירות, ובכלל זה שמירה על סודיות רפואית ואבטחת מידע;
:: (3) העברת מידע בעל רגישות מיוחדת כהגדרתו [[בחוק הגנת הפרטיות]], מאת מקבל השירות אל הגוף הציבורי, תתאפשר בדרך מאובטחת ובאופן שמתחשב בשיקולי הגנה על הפרטיות, והכול בהתאם למידת רגישות המידע בנסיבות העניין;
:: (4) הגוף הציבורי ישקול שיקולי הגנת הסייבר לעניין תקיפות על המערכות והממשקים הנוגעים לשירות או תקיפות באמצעותם, וינקוט אמצעי הגנה לשם כך, לרבות אמצעים לזיהוי תקיפות סייבר ולהתמודדות עימן.
: (ג) גוף ציבורי המנוי [[בתוספת החמישית לחוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, התשנ&quot;ח-1998]], ינגיש שירות נפוץ כאמור בסעיף קטן (א), בכפוף להנחיות קצין מוסמך, כהגדרתו [[בחוק האמור]], אשר ניתנו מכוח [[סעיף 10 לאותו חוק]].
: (ד) הוראות סעיף זה באות להוסיף על הוראות כל דין אחר ולא לגרוע מהן.
: (ה) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ד), הוראות סעיף זה באות להוסיף על כל הוראה בעניין הגנת הסייבר או הזדהות בטוחה שנקבעה בהחלטת הממשלה או לפיה; ואולם, במקרה של סתירה, יגברו הוראות חוק זה.
: (ו) אין בחובת ההנגשה החלה על גוף ציבורי כאמור בסעיף קטן (א), כדי לגרוע מחובתו לספק, בהתאם לקהל היעד של השירות, מענה הולם למי שאינם בעלי מיומנות או שאין להם אמצעים לקבל שירות באופן דיגיטלי, כך שתינתן להם אפשרות סבירה ומעשית לקבלת השירות הנפוץ בהתחשב במאפייניהם הייחודיים.
: (ז) על מסר אלקטרוני שהועבר מגוף ציבורי ליחיד במסגרת מתן שירות נפוץ לפי [[פרק זה]] יחולו הוראות [[פרק ג']].
: (ח) על אף האמור בסעיף קטן (א), גוף ציבורי רשאי שלא להנגיש באופן דיגיטלי את השירותים הנפוצים המנויים [[בתוספת השביעית]].

@ 3יב. ועדת חריגים (תיקון: תשפ&quot;ה)
: (א) תוקם ועדת חריגים שתפקידה להמליץ לשר הממונה על הגוף הציבורי כאמור [[בסעיף 3יג(א)]] לעניין החרגה של שירות נפוץ מחובת ההנגשה הדיגיטלית לפי [[סעיף 3יא(א)]], ובכלל זה לעניין משך ההחרגה, ואלה חבריה:
:: (1) המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה או נציג מטעמו;
:: (2) ראש מערך הדיגיטל הלאומי או נציג מטעמו;
:: (3) הממונה על התקציבים במשרד האוצר או נציג מטעמו, והוא יהיה יושב ראש הוועדה, או חבר ועדה אחר שהסמיך לכך;
:: (4) המנהל הכללי של משרד המשפטים (להלן - המנכ&quot;ל) ונציג נוסף מטעמו, או שני נציגים מטעם המנכ&quot;ל;
:: (5) ראש מערך הסייבר הלאומי או נציג מטעמו;
:: (6) לעניין בקשה להחרגה שמגיש ראש רשות מקומית - המנהל הכללי של משרד הפנים או נציג מטעמו.
: (ב) הודעה על מינוי חברי ועדת החריגים והרכב הוועדה תפורסם באתר האינטרנט של מערך הדיגיטל הלאומי.
: (ג) קיום הוועדה, סמכויותיה ותוקף החלטותיה ופעולותיה לא ייפגעו בשל הפסקת כהונתו של חבר מחברי הוועדה, או מחמת ליקוי במינויו או בהמשך כהונתו, ובלבד שמכהנים בה רוב חבריה.
: (ד) המניין החוקי בישיבות הוועדה הוא רוב חבריה ובהם יושב ראש הוועדה.
: (ה) החלטות הוועדה יתקבלו ברוב דעות החברים המשתתפים והמצביעים בישיבה; היו הדעות שקולות, תכריע דעתו של יושב ראש הוועדה.
: (ו) הוועדה תקבע את דרכי עבודתה וסדרי דיוניה אם לא נקבעו לפי חוק זה; דרכי עבודת הוועדה וסדרי דיוניה יפורסמו באתר האינטרנט של מערך הדיגיטל הלאומי.

@ 3יג. החרגת שירות נפוץ (תיקון: תשפ&quot;ה)
: (א) ראה שר הממונה על גוף ציבורי, ולעניין רשויות מקומיות - שר הפנים ([[בפרק זה]] - השר הממונה על הגוף הציבורי), ולעניין רשות מקומית מסוימת - ראש הרשות, כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות כי שירות נפוץ מסוים לא יונגש באופן דיגיטלי, יפנה השר הממונה על הגוף הציבורי או ראש הרשות המקומית לוועדת החריגים לשם קבלת המלצתה בעניין החרגת השירות הנפוץ האמור ומשך ההחרגה; לפנייה יצורפו פרטי השירות הנפוץ שלגביו מבוקשת ההחרגה, הנימוקים להחרגה ומשך ההחרגה המבוקש.
: (ב) ועדת החריגים תעביר את המלצתה לשר הממונה על הגוף הציבורי בתוך 60 ימים מיום קבלת הפנייה ותפרט בהחלטתה את נימוקיה; לא העבירה ועדת החריגים את המלצתה בתקופה האמורה, יראו כאילו המליצה לאשר את ההחרגה בהתאם לפניית השר הממונה על הגוף הציבורי או ראש הרשות המקומית, לפי העניין; ועדת החריגים רשאית להאריך את המועד האמור, בהחלטה מנומקת, ב-30 ימים נוספים.
: (ג) המלצת ועדת החריגים תפורסם באתר האינטרנט של מערך הדיגיטל הלאומי, אולם לא תפרסם הוועדה את המלצתה, כולה או חלקה, אם מתקיימת לגביה עילה אחת או יותר מהעילות המנויות [[בסעיף 9(א) לחוק חופש המידע, התשנ&quot;ח-1998]], והיא אינה חייבת לפרסם את המלצתה, כולה או חלקה, אם מתקיימות לגביה אחת העילות המנויות [[בסעיף 9(ב) לחוק האמור]].
: (ד) המליצה ועדת החריגים על החרגה של השירות הנפוץ שלגביו פנה השר הממונה על הגוף הציבורי, או ראש הרשות המקומית, לפי העניין, רשאי השר האמור לתקן, בהתאם להמלצת הוועדה, את [[התוספת השביעית]] לגבי אותו שירות, כאמור [[בסעיף 5(ז)]].
: (ה) המליצה ועדת החריגים שלא להחריג את השירות הנפוץ שלגביו פנה השר הממונה על הגוף הציבורי, או ראש הרשות המקומית, לפי העניין, רשאי השר האמור לתקן את [[התוספת השביעית]] לגבי אותו שירות, כאמור [[בסעיף 5(ז)]], ובלבד שהתקיים אחד מאלה:
:: (1) הממשלה אישרה, בהחלטתה, את בקשת השר הממונה על הגוף הציבורי להחרגה;
:: (2) התקבלה הסכמת שר האוצר וכן התקיימה התייעצות עם השר; שר האוצר והשר יעבירו את עמדתם בנושא בתוך 60 ימים ממועד קבלת הפנייה מאת השר הממונה על הגוף הציבורי; לא עשו כן - יראו כאילו התקבלה ההסכמה וקוימה חובת ההיוועצות, בהתאמה.
: (ו) על אף האמור בסעיף זה, לעניין גוף ציבורי המנוי [[בתוספת השישית]], רשאי השר הממונה על הגוף הציבורי לתקן את [[התוספת השביעית]] לגבי שירות שנותן אותו גוף ציבורי, אולם לא תינתן המלצת ועדת החריגים לעניין זה ולא יחולו הוראות סעיף קטן (ה)(1), ויחולו הוראות סעיף קטן (ה)(2).

@ 3יד. עיצוב השירות הדיגיטלי (תיקון: תשפ&quot;ה)
: גוף ציבורי יעצב, במידת האפשר, את השירות הדיגיטלי בהתאם לעקרונות עיצוב השירות כפי שתקבע הממשלה בהחלטותיה מזמן לזמן, ולעניין גוף ציבורי כאמור [[בתוספת השישית]] וכן גוף ציבורי שהוא רשות מקומית - בהתאם למאפייני הגוף הציבורי.
: ((מערך הדיגיטל הלאומי ערך ופרסם מדריך [[https://harhayeda.gov.il/guides-digital-transformation/12tips-design | עקרונות עיצוב השירות]], אשר אומצו על ידי ממשלת ישראל [[dec1366_2022 | בהחלטת ממשלה מס' 1366 מיום 10.4.2022]].))

@ 3טו. איסוף מידע בדבר שירותים ופרסומו (תיקון: תשפ&quot;ה)
: (א) גוף ציבורי יאסוף מידע בדבר כלל השירותים שסיפק לציבור בשנה החולפת, לרבות תהליכים הנלווים לשירות, לגבי כל שירות בנפרד, כמפורט להלן:
:: (1) סוג מקבלי השירות, תוך הבחנה בין תאגיד ליחיד;
:: (2) מספר מקבלי השירות בכל ערוץ שירות;
:: (3) סוגי המסמכים והאישורים אשר מקבל השירות נדרש לספק כדי לקבל את השירות.
: (ב) גוף ציבורי יפרסם, באתר האינטרנט שלו, עד תום הרבעון הראשון בכל שנה, את המידע שאסף כאמור בסעיף קטן (א); פרסום כאמור יתבצע באופן המאפשר את איתורו ועיבודו של המידע בפשטות באמצעים טכנולוגיים.
: (ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב), לא יפרסם הגוף הציבורי מידע אם התקיימו לגביו עילה אחת או יותר מהעילות המנויות [[בסעיף 9(א) לחוק חופש המידע, התשנ&quot;ח-1998]], והוא אינו חייב לפרסם מידע אם מתקיימת לגביו אחת העילות המנויות [[בסעיף 9(ב) לחוק האמור]].
: (ד) ראש מערך הדיגיטל הלאומי יעמיד לעיון הציבור, עד תום הרבעון השני בכל שנה, באתר האינטרנט של מערך הדיגיטל הלאומי, את פרטי המידע שאספו ופרסמו הגופים הציבוריים כאמור בסעיף זה, ויעביר לכנסת דיווח מרוכז הכולל את פרטי המידע כאמור.

@ 3טז. מדידת שירותים (תיקון: תשפ&quot;ה)
: גוף ציבורי ימדוד באופן מדגמי את שביעות הרצון של מקבלי השירות לגבי אופן השימוש בשירות (בסעיף זה - מדידה); מדידה כאמור תתבצע, מדי שנה, לגבי עשרה שירותים לפחות, אשר מספר מקבלי השירות בהם הוא הרב ביותר, ובתנאי ש-1,000 יחידים או 100 תאגידים, לפחות, צרכו את השירות בשנה הקלנדרית הקודמת לשנה שבה מתבצעת המדידה; מדידה תתבצע בהתייחס לכל אחד מערוצי השירות שבהם מסופקים שירותים אלה.

== פרק ה': הוראות שונות (תיקון: תשפ&quot;ב) ==

@ 4. ביצוע ותקנות (תיקון: תשפ&quot;ב)
: (א) השר ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי, באישור ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, להתקין תקנות לביצועו; ובכלל זה, תקנות לעניין שליחת מסר אלקטרוני באופן שיפחית את הסיכון להתחזות לגוף הציבורי השולח מסרים דיגיטליים; ואולם, שר המשפטים ממונה על ביצוע [[פרק ד']], והוא רשאי, בהסכמת השר ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, להתקין תקנות לביצועו, ובכלל זה תקנות לעניין אופן תיעוד משלוח המסר.
: (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) -
:: (1) השר יקבע הוראות לעניין התנאים שעל גוף ציבורי חוץ-ממשלתי למלא כדי שיוחלו עליו הוראות [[פרקים ג']] [[ו-ד']]; השר יקבע את התנאים האמורים בהתאמה, ככל הניתן, לתנאים החלים על גופים ציבוריים ממשלתיים לעניין זה מכוח חיקוק, הוראת מינהל או החלטת הממשלה; בסעיף קטן זה -
:::- &quot;גוף ציבורי חוץ-ממשלתי&quot; - גוף ציבורי שאינו גוף ציבורי ממשלתי;
:::- &quot;גוף ציבורי ממשלתי&quot; - כל אחד מאלה:
:::: (1) גוף המנוי [[תוספת 2 חלק א פרט 1|בפסקאות (1) עד (3) לחלק א' לתוספת השנייה]];
:::: (2) גוף המנוי [[תוספת 2 חלק א פרט 4|בפסקאות (4) עד (7) לחלק א' לתוספת השנייה]], ובלבד שהודיע כי הוא מחיל על עצמו את ההנחיות וההוראות החלות על גוף ציבורי כאמור בפסקה (1) כפי שפרסם השר באתר האינטרנט של משרדו;
:: (2) השר רשאי לקבוע הוראות המסדירות מתן אישור למערכת מאושרת חוץ-ממשלתית, בין היתר, בעניינים שלהלן, והכול כדי להבטיח כי המערכת בעלת יכולת וכשירות מקצועית מתאימה וערוכה למתן שירות לגוף הציבורי באופן שיאפשר לגוף הציבורי לבצע דיוור דיגיטלי באופן מאובטח ומהימן, וכי רמת אבטחת המידע וההגנה על הפרטיות במערכת מהימנה ומספקת:
::: (א) תנאים שימלא מי שמפעיל את המערכת, לרבות לעניין קיום אישיות משפטית נפרדת, עבר פלילי ואיתנות פיננסית;
::: (ב) בהסכמה של ראש הממשלה ושר המשפטים - תנאים שימלאו המפעיל והמערכת, לרבות לעניין רמת מהימנות, הזדהות, אבטחת מידע, והגנה על הפרטיות;
::: (ג) אמות מידה למתן השירות לגוף הציבורי על ידי המערכת;
::: (ד) תקופת תוקפו של האישור;
::: (ה) העברת האישור;
::: (ו) חידוש האישור וסירוב לחדשו;
::: (ז) עילות להתליה, להגבלה או לביטול האישור;
::: (ח) בהסכמת שר המשפטים - בקרה על קיום הוראות האישור על ידי מקבל האישור בידי הרשות להגנת הפרטיות; אין בהוראות פסקה זו כדי לגרוע מההוראות לפי [[חוק הגנת הפרטיות]], ובכלל זה מסמכויות הפיקוח לפי [[חוק הגנת הפרטיות]];
:: (3) השר, בהסכמת שר הרווחה והביטחון החברתי ושר המשפטים ובהתייעצות עם שר הפנים, רשאי לקבוע הוראות בעניין התאמות ביישום חוק זה לעניין מי שמונה לו אפוטרופוס או מי שנכנס לגביו לתוקף ייפוי כוח מתמשך;
:: (4) השר רשאי לקבוע הוראות, ובכלל זה הוראות לזמן מוגבל, בדבר חובת הגוף הציבורי לשלוח מסרים למענו של נמען שמלאו לו 70 שנים במקביל לשליחתם למענו הדיגיטלי, וכן, בהסכמת שר המשפטים - הוראות בדבר תחולת [[פרק ד']];
:: (5) לעניין חברות ועמותות - שר המשפטים, ולעניין אגודות שיתופיות - השר, והכול באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאים לקבוע כי סוגי חברות, עמותות או אגודות שיתופיות שמסרו לרשם החברות, לרשם העמותות או לרשם האגודות השיתופיות, לפי העניין, את פרטי מענן הדיגיטלי לפי הוראות [[סעיף 123א(ג) לחוק החברות, התשנ&quot;ט-1999]], [[סעיף 2(א) לחוק העמותות, התש&quot;ם-1980]], או [[סעיף 18 לפקודת האגודות השיתופיות]], ושמתקיימות לגביהן נסיבות שמצדיקות זאת, רשאיות להודיע לרשם האמור, לפי העניין, שהן מסרבות לקבל מסר אלקטרוני למענן הדיגיטלי בהתאם להוראות [[פרק ג']]; קבע שר המשפטים או השר הוראות כאמור, יחולו הוראות [[סעיף 3ג(ב)]] בשינויים המחויבים;
:: (6) שר המשפטים, בהסכמת השר וכן בהסכמת השר הממונה על ביצוע חיקוק שהמסר נשלח לפיו ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע, בצו, כי על שליחת מסר למען דיגיטלי לפי אותו חיקוק, כולו או חלקו, יחולו הוראות [[פרק ד']] כך שתידרש רמת שקילות בדרגה אחת גבוהה יותר לעומת שליחת אותו המסר למען שאינו מען דיגיטלי.

@ 5. שינוי התוספות (תיקון: תשפ&quot;ב, תשפ&quot;ה)
: (א) השר, באישור ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את [[התוספת הראשונה]]; ואולם לעניין מינהל הכנסת, שינוי [[התוספת הראשונה]] כאמור טעון גם הסכמה של יושב ראש הכנסת.
: (ב) השר, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את [[התוספת השנייה]].
: (ג) השר, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את [[התוספת השלישית]].
: (ד) השר, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את [[התוספת הרביעית]], בשים לב לרגישות המידע הכלול במסר ונוחות השימוש של הנמען.
: (ה) השר, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את [[התוספת החמישית]].
: (ו) השר, בהסכמת שר האוצר, רשאי, בצו, באישור ועדה מוועדות הכנסת כפי שתקבע ועדת הכנסת, לשנות את [[התוספת השישית]].
: (ז) השר הממונה על גוף ציבורי כהגדרתו [[1|בפסקה (3) להגדרה &quot;גוף ציבורי&quot;]], רשאי, בצו, להוסיף שירות נפוץ [[לתוספת השביעית]], ובלבד שהתקיימו התנאים המפורטים [[בסעיף 3יג]], וכן רשאי הוא, בצו, להסיר שירות נפוץ [[מהתוספת האמורה]].

@ 6. שמירת דינים
: אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מתוקפו של חיקוק האוסר גילוי או מסירה של מידע שבידי גוף ציבורי.

@ 7. : ((הנוסח שולב [[בפקודת העיריות]].))
@ 8. : ((הנוסח שולב [[בפקודת המועצות המקומיות]].))

@ 9. תחילה
: תחילתו של חוק זה שנה מיום פרסומו.

@ 10. דיווח לכנסת (תיקון: תשפ&quot;א)
: (א)(1) בכפוף להוראות סעיף קטן (ב), כל גוף ציבורי ידווח לוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת (בחוק זה - הוועדה) על יישומו של חוק זה בגוף הציבורי בשנים 2021, 2022 ו-2024 (להלן - המועדים הקובעים), לא יאוחר מתום הרבעון השני באותן שנים.
:: (2) הדיווח יכלול, בין היתר, פירוט על העניינים שלגביהם נקבעה פנייה בדרך מסוימת אחרת כאמור [[בסעיף 2]] ואת הדרך שנקבעה לאותה פנייה.
: (ב) הגופים הציבוריים שלהלן יעבירו לגורם המנוי לצדם, לא יאוחר מתום הרבעון הראשון במועדים הקובעים, דיווח כאמור בסעיף קטן (א), ואותו גורם יעביר לוועדה, במועדים המצוינים בסעיף קטן (א), דוח מרוכז של דיווחי הגופים הציבוריים שקיבל:
:: (1) גוף ציבורי המנוי [[$ ראשונה|בפרט (1) לתוספת]] - השר;
:: (2) גוף ציבורי המנוי [[$ ראשונה|בפרט (6) לתוספת]], למעט גוף אחר בעל סמכות שפיטה על פי דין - שר המשפטים;
:: (3) גוף אחר בעל סמכות שפיטה על פי דין המנוי [[$ ראשונה|בפרט (6) לתוספת]] - השר הממונה על החוק שבו ניתנה סמכות השפיטה כאמור;
:: (4) גוף ציבורי המנוי [[$ לתוספת ראשונה|בפרט (7)]], [[$ לתוספת ראשונה|(8)]] [[$ ראשונה|או (9) לתוספת]] - השר לביטחון הפנים, וזה יעבירו לשר כאמור בפסקה (1) לשם העברת הדוח לוועדה;
:: (5) גוף ציבורי המנוי [[$ ראשונה|בפרט (10) לתוספת]] - שר הפנים;
:: (6) גוף ציבורי המנוי [[$ ראשונה|בפרט (11) לתוספת]] - הרשות המקומית המחזיקה באמצעי שליטה בו, וזו תעבירה לשר הפנים לשם העברת הדוח לוועדה;
:: (7) גוף ציבורי המנוי [[$ ראשונה|בפרט (12) לתוספת]] - שר הבריאות;
:: (8) גוף ציבורי המנוי [[$ ראשונה|בפרט (14) לתוספת]] - השר הממונה על החוק שמכוחו הוקם הגוף הציבורי;
:: (9) גוף ציבורי המנוי [[$ ראשונה|בפרט (15) לתוספת]] - רשות החברות הממשלתיות, וזו תעבירה לשר הממונה עליה לשם העברת הדוח לוועדה.

== תוספת ראשונה (תיקון: תשפ&quot;ב) ==
==== ((([[פסקה (1) להגדרה &quot;גוף ציבורי&quot; בסעיף 1]]))) (תיקון: תשפ&quot;ב) ====
@ (1) : משרדי הממשלה, לרבות יחידותיהם ויחידות הסמך שלהם, ולמעט שירות הביטחון הכללי, המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, הוועדה לאנרגיה אטומית, מערך הסייבר הלאומי, הרשות להגנה על עדים, ויחידות ואגפים של משרד הביטחון ויחידות הסמך שלו שאינם נותנים שירות לציבור;
@ (2) : צבא הגנה לישראל - לעניין יחידות שנותנות שירות לציבור;
@ (3) : לשכת נשיא המדינה;
@ (4) : מינהל הכנסת;
@ (5) : משרד מבקר המדינה;
@ (6) : בתי משפט, בתי דין, לשכות הוצאה לפועל, המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות וגופים אחרים בעלי סמכות שפיטה על פי דין, והכול בעניינים שאינם הליכים שיפוטיים או מעין שיפוטיים;
@ (7) : משטרת ישראל - לגבי פניות ליחידה לתלונות ציבור, ופניות בעניין [[חוק חופש המידע, התשנ&quot;ח-1998]], דוברות והסברה ורכש;
@ (8) : הרשות הארצית לכבאות והצלה - לגבי פניות ליחידות או לבעלי תפקידים שנותנים שירות לציבור בעניין סידורי בטיחות אש והצלה בנכסים ובעסקים, הקצאת כבאים בתשלום, אגרות ותשלומים בעד שירותים, גיוס ומיון עובדים, תלונות הציבור, דוברות והסברה;
@ (9) : שירות בתי הסוהר - לגבי פניות ליחידות שעוסקות בגיוס ומיון עובדים, ופניות בעניין תלונות הציבור, דוברות והסברה, [[חוק חופש המידע, התשנ&quot;ח-1998]], תיאום סיורים בשירות בתי הסוהר ונפגעי עבירה;
@ (10) : עירייה, מועצה מקומית או מועצה אזורית;
@ (11) : תאגיד מקומי שלפחות מחצית ההון או לפחות מחצית כוח ההצבעה בו מוחזקים, במישרין או בעקיפין, בידי רשות מקומית או בידי תאגיד מקומי אחר, או שיש לרשות מקומית או לתאגיד מקומי אחר, במישרין או בעקיפין, זכות למנות לפחות מחצית ממספר הדירקטורים בו או את המנהל הכללי שלו, והכול כשההחזקה או זכות המינוי כאמור הם של הרשות המקומית, לבדה או יחד עם אחד או יותר מאלה:
: (א) רשות מקומית אחרת, אחת או יותר;
: (ב) המדינה;
: (ג) תאגיד מקומי אחר, אחד או יותר;
@ (12) : בית חולים ציבורי כללי כהגדרתו [[בסעיף 54 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע&quot;ז-2016]], למעט בית חולים ממשלתי כללי כמשמעותו [[באותו סעיף]];
@ (13) : קופת חולים כהגדרתה [[בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ&quot;ד-1994]];
@ (14) : תאגיד שהוקם בחוק או לפיו;
@ (15) : חברה ממשלתית כהגדרתה [[בחוק החברות הממשלתיות, התשל&quot;ה-1975]].

== תוספת שנייה (תיקון: תשפ&quot;ב) ==
==== ((([[ההגדרה &quot;גוף ציבורי השולח מסרים דיגיטליים&quot; שבסעיף 1]]))) ====

=== חלק א' ===
@ (1) : משרד ממשלתי, לרבות יחידותיו ויחידות הסמך שלו, למעט הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
@ (2) : צבא הגנה לישראל;
@ (3) : משטרת ישראל;
@ (4) : המוסד לביטוח לאומי כמשמעותו לפי [[חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ&quot;ה-1995]];
@ (5) : שירות התעסוקה כמשמעותו [[בחוק שירות התעסוקה, התשי&quot;ט-1959]];
@ (6) : האפוטרופוס הכללי כמשמעותו [[בחוק האפוטרופוס הכללי, התשל&quot;ח-1978]];
@ (7) : ועדת הבחירות המרכזית.

=== חלק ב' ===
@ (1) : מועצה דתית כמשמעותה [[בחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל&quot;א-1971]];
@ (2) : חברה כהגדרתה [[בחוק תאגידי מים וביוב, התשס&quot;א-2001]];
@ (3) : רשות ניירות ערך כמשמעותה [[בחוק ניירות ערך, התשכ&quot;ח-1968]];
@ (4) : עירייה, מועצה מקומית או מועצה אזורית;
@ (5) : לשכת נשיא המדינה;
@ (6) : הכנסת;
@ (7) : משרד מבקר המדינה.

== תוספת שלישית (תיקון: תשפ&quot;ב) ==
==== ((([[ההגדרה &quot;מען דיגיטלי&quot; בסעיף 3א]]))) ====
@ : {{טורים שווים ממורכז | {{מוקטן|&lt;u&gt;טור א'&lt;/u&gt;}} | {{מוקטן|&lt;u&gt;טור ב'&lt;/u&gt;}}}}
@ (1) : {{טורים שווים | [[חוק מרשם האוכלוסין, התשכ&quot;ה-1965]] | תושב }}
@ (2) : {{טורים שווים | [[חוק החברות, התשנ&quot;ט-1999]] ([[בתוספת זו]] - חוק החברות) | חברה או חברת חוץ כהגדרתן [[בחוק החברות]] }}
@ (3) : {{טורים שווים | [[חוק העמותות, התש&quot;ם-1980]] ([[בתוספת זו]] - חוק העמותות) | עמותה כמשמעותה [[בחוק העמותות]] }}
@ (4) : {{טורים שווים | [[פקודת האגודות השיתופיות]] | אגודה שיתופית כמשמעותה [[בפקודת האגודות השיתופיות]] }}

== תוספת רביעית (תיקון: תשפ&quot;ב) ==
==== ((([[סעיף 3ג(א)(4)]]))) ====
: {{טורים שווים ממורכז | {{מוקטן|&lt;u&gt;המידע הנכלל במסר&lt;/u&gt;}} | {{מוקטן|&lt;u&gt;אופן אבטחת הצגת המסר&lt;/u&gt;}} }}
@ (1) (תיקון: תשפ&quot;ד-2) : {{טורים שווים |
: ((&quot;))מידע בעל רגישות מיוחדת&quot; כהגדרתו [[בחוק הגנת הפרטיות]] | המסר יוצג לאחר שהנמען הזדהה באמצעות אמצעי דיגיטלי שמאפשר הזדהות ברמת ודאות גבוהה בנסיבות העניין; }}
@ (2) (תיקון: תשפ&quot;ד-2) : {{טורים שווים | מידע אישי כהגדרתו [[בחוק הגנת הפרטיות]] וענייניו הפרטיים של אדם כמשמעם [[בחוק הגנת הפרטיות]], ובלבד שאינו נכלל [[בפרט (1)]] | המידע האישי כהגדרתו [[בחוק הגנת הפרטיות]] יצורף למסר בנפרד; }}
@ (3) : {{טורים שווים | מידע שאינו נכלל [[בפרט (1)]] [[או (2)]] | ללא תנאים נוספים. }}

== תוספת חמישית (תיקון: תשפ&quot;ב) ==
==== ((([[סעיף 3ג(ג)]]))) ====

== תוספת שישית (תיקון: תשפ&quot;ה) ==
==== ((([[פסקה (3) להגדרה &quot;גוף ציבורי&quot; בסעיף 1]]))) ====
@ (1) : המוסד לביטוח לאומי;
@ (2) : רשות החדשנות;
@ (3) : רשות שדות התעופה;
@ (4) : שירות התעסוקה.

== תוספת שביעית (תיקון: תשפ&quot;ה) ==
==== ((([[סעיפים 3יא]] [[ו-3יג]]))) ====
: {{טורים שווים ממורכז | {{מוקטן|&lt;u&gt;שם הגוף הציבורי&lt;/u&gt;}} | {{מוקטן|&lt;u&gt;השירות&lt;/u&gt;}} }}
@ 1. : {{טורים שווים | משרד הבריאות | לעניין זה, &quot;ועדה רפואית&quot; - ועדה הפועלת במשרד הבריאות לפי כל דין או מכוח תפקידו הציבורי של המשרד, הבוחנת כל אחד מאלה:
: (1) כושרו הרפואי או התפקודי או שיעור נכותו של אדם לשם מימוש זכות, קביעת כשירות לשרת במשרה, קבלה או שלילה של רישיון, היתר או תעודת רישום במקצועות הבריאות והרפואה;
: (2) התאמה רפואית או אתית של אדם להליך רפואי או להליך של ניסוי רפואי בבני אדם. }}
@ 2. : {{טורים שווים | משרד התחבורה והבטיחות בדרכים |
: (1) הנפקת רישיון נהיגה לאדם שאינו בעל תעודת זהות ישראלית;
: (2) המרת רישיון נהיגה זר לרישיון נהיגה ישראלי לפי [[פקודת התעבורה]]. }}

&lt;פרסום&gt; התקבל בכנסת ביום ה' באב התשע&quot;ח (17 ביולי 2018).

&lt;חתימות&gt;
* בנימין נתניהו ראש הממשלה
* ראובן ריבלין נשיא המדינה
* יולי יואל אדלשטיין יושב ראש הכנסת</text>
      <sha1>ggg8jzfkld8rwq9zrofazhjffnmctcb</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>355463</id>
    <revision>
      <id>3021761</id>
      <parentid>2953031</parentid>
      <timestamp>2026-06-27T23:00:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>[3021753] פקעה הוראת השעה</comment>
      <origin>3021761</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="76442" sha1="ev8jpmhukhdov9n0p0njq7fcnyyyeh5" xml:space="preserve">{{ח:התחלה}}
{{ח:כותרת|חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים, התשע״ח–2018}}

{{ח:פתיח-התחלה}}
{{ח:מאגר|2073987}} {{ח:תיבה|ס״ח תשע״ח, 902|חוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים|https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_504225.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״א, 16|תיקון|https://fs.knesset.gov.il/23/law/23_lsr_583845.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ב, 870|תיקון מס׳ 2 והוראת שעה|https://fs.knesset.gov.il/24/law/24_lsr_628378.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ג, 152|חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו־2024)|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_2572039.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ד, 426|ת״ט|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_3842265.pdf}}, {{ח:תיבה|1493|תיקון מס׳ 13 לחוק הגנת הפרטיות|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_4810658.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ה, 362|תיקון מס׳ 4|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_6065008.pdf}}, {{ח:תיבה|698|ת״ט|https://fs.knesset.gov.il/25/law/25_lsr_7490369.pdf}}. ''דחיית תחילה:'' {{ח:תיבה|ק״ת תשפ״ג, 962|צו פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים (תיקון מס׳ 2 והוראת שעה) (דחיית יום התחילה לעניין יחיד)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10534.pdf}}.
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:קטע2||תוכן עניינים}}

&lt;div class=&quot;law-toc&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק א|פרק א׳: הגדרות}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ב|פרק ב׳: פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳: שליחת מסרים מגופים ציבוריים בדיוור דיגיטלי}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳: שקילות דיוור דיגיטלי לשליחה בדואר}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ד1|פרק ד׳1: הנגשה דיגיטלית של שירותים נפוצים}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק ה|פרק ה׳: הוראות שונות}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|תוספת 1|תוספת ראשונה}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|תוספת 2|תוספת שנייה}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-3&quot;&gt;{{ח:פנימי|תוספת 2 חלק א|חלק א׳}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-3&quot;&gt;{{ח:פנימי|תוספת 2 חלק ב|חלק ב׳}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|תוספת 3|תוספת שלישית}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|תוספת 4|תוספת רביעית}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|תוספת 5|תוספת חמישית}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|תוספת 6|תוספת שישית}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|תוספת 7|תוספת שביעית}}&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

{{ח:קטע2|פרק א|פרק א׳: הגדרות|תיקון: תשפ״ב}}

{{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון: תשפ״ב, תשפ״ה}}
{{ח:ת}} בחוק זה –
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אמצעי קשר דיגיטלי“ – {{ח:הערה|(נמחקה);}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”גוף ציבורי“ – אחד מאלה, לפי העניין:
{{ח:תתת|(1)}} לעניין {{ח:פנימי|פרק ב|פרק ב׳}} – גוף שנותן שירות לציבור, המנוי {{ח:פנימי|תוספת 1|בתוספת הראשונה}};
{{ח:תתת|(2)}} לעניין {{ח:פנימי|פרק ג|פרקים ג׳}} {{ח:פנימי|פרק ד|ו־ד׳}} – גוף ציבורי השולח מסרים דיגיטליים;
{{ח:תתת|(3)}} לעניין {{ח:פנימי|פרק ד1|פרק ד׳1}} – גוף המנוי {{ח:פנימי|תוספת 1 פרט 1|בפרטים (1)}}, {{ח:פנימי|תוספת 1 פרט 2|(2)}} {{ח:פנימי|תוספת 1 פרט 6|ו־(6) עד (10) לתוספת הראשונה}}, למעט בית חולים, וכן תאגיד שהוקם בחוק או לפיו, המנוי {{ח:פנימי|תוספת 6|בתוספת השישית}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”גוף ציבורי השולח מסרים דיגיטליים“ – כל אחד מאלה:
{{ח:תתת|(1)}} גוף המנוי {{ח:פנימי|תוספת 2 חלק א|בחלק א׳ לתוספת השנייה}};
{{ח:תתת|(2)}} גוף המנוי {{ח:פנימי|תוספת 2 חלק ב|בחלק ב׳ לתוספת השנייה}}, ובלבד שמתקיימים התנאים האלה:
{{ח:תתתת|(א)}} השר שוכנע כי יש מערכת מאושרת חוץ־ממשלתית אחת לפחות, ואם לא הייתה מערכת כאמור – השר שוכנע שיש טעמים מיוחדים המצדיקים שהגוף יעשה שימוש במערכת מאושרת ממשלתית, בשים לב, בין היתר, למסוגלות המערכת ויכולתה לתת שירות לגוף האמור;
{{ח:תתתת|(ב)}} הגוף הודיע לשר כי ברצונו שחוק זה יחול עליו, והשר פרסם הודעה ברשומות כי החוק יחול עליו;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ועדת חריגים“ – ועדה שהוקמה לפי {{ח:פנימי|סעיף 3יב|סעיף 3יב}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} &quot;חוק הגנת הפרטיות – {{ח:חיצוני|חוק הגנת הפרטיות|חוק הגנת הפרטיות, התשמ״א–1981}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מערכת מאושרת“ – מערכת מאושרת ממשלתית או מערכת מאושרת חוץ־ממשלתית;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מערכת מאושרת ממשלתית“ – מערכת לדיוור דיגיטלי שמפעיל גוף ממשלתי שקבעה הממשלה;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מערכת מאושרת חוץ־ממשלתית“ – מערכת לדיוור דיגיטלי שאינה מופעלת על ידי גוף ממשלתי, שהשר אישר ועומדת בתנאים שקבע השר לפי {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4(ב)(2)}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”השר“ – ראש הממשלה או שר אחר שהממשלה קבעה לעניין חוק זה.
{{ח:תת}} {{ח:הערה|הממשלה קבעה כי שרת הכלכלה והתעשייה תהיה השרה הממונה על ביצוע החוק (י״פ תשפ״א, 10473).}}

{{ח:קטע2|פרק ב|פרק ב׳: פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים|תיקון: תשפ״ב}}

{{ח:סעיף|1א|הגדרה – {{ח:פנימי|פרק ב|פרק ב׳}}|תיקון: תשפ״ב}}
{{ח:ת}} {{ח:פנימי|פרק ב|בפרק זה}}, ”אמצעי קשר דיגיטלי“ – אמצעי טכנולוגי שבחר גוף ציבורי, המאפשר לציבור לפנות אליו בפשטות מכל מקום, באמצעות האינטרנט, לרבות באמצעות דואר אלקטרוני, וכן לצרף לפנייתו קבצים.

{{ח:סעיף|2|פנייה באמצעי קשר דיגיטלי|תיקון: תשפ״א}}
{{ח:תת|(א)}} גוף ציבורי יאפשר לכל אדם לפנות אליו באמצעי קשר דיגיטלי, אלא אם כן נקבע אחרת לפי כל דין או שהגוף הציבורי החליט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי הפנייה לגבי עניין מסוים תהיה בדרך מסוימת אחרת; החלטה כאמור תפורסם באתר האינטרנט של הגוף הציבורי ואינה טעונה פרסום ברשומות; על אף האמור, גוף ציבורי המאפשר לפנות אליו בעניין מסוים באמצעות פקסימיליה יהיה חייב לאפשר פנייה אליו באותו עניין גם באמצעי קשר דיגיטלי.
{{ח:תת|(ב)}} בהחלטה כאמור בסעיף קטן (א) ישקול הגוף הציבורי, בין השאר, שיקולים בדבר אופן זיהוי הפונה והצורך לוודא את זהותו, הגנה על פרטיות, ובכלל זה שמירה על סודיות רפואית, והגנת סייבר.
{{ח:תת|(ג)}} אפשר גוף ציבורי פנייה אליו באמצעות דואר אלקטרוני או באמצעי קשר דיגיטלי אחר שאופן השימוש בו זהה לשימוש בדואר אלקטרוני לעניין פנייה מסוימת, יאפשר את הפנייה גם באמצעות פקסימיליה.

{{ח:סעיף|3|פרסום דרכי התקשרות עם גוף ציבורי}}
{{ח:תת|(א)}} גוף ציבורי יפרסם באתר האינטרנט שלו, לגבי יחידות בו הנותנות שירות לציבור, את עיקרי סוגי השירותים הניתנים ביחידות אלה, פריסתן הגאוגרפית, כתובותיהן ודרכי ההתקשרות עמן, ובכלל זה, בכפוף להוראות {{ח:פנימי|סעיף 2|סעיף 2}}, אמצעי קשר דיגיטלי שאפשר לפנות באמצעותו לגוף הציבורי ולאותן יחידות; כמו כן יפרסם הגוף הציבורי דרכי התקשרות עם עובד הגוף או היחידה שנותנים שירות לציבור, כפי שיקבע מנהל הגוף הציבורי או היחידה, לפי העניין.
{{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א) –
{{ח:תתת|(1)}} מנהל גוף ציבורי רשאי להחליט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שפרסום כאמור בסעיף קטן (א) לא יחול לגבי הגוף הציבורי או יחידה בו, אם סבר שפרסום כאמור עלול לפגוע פגיעה של ממש ברמת השירות הניתנת לציבור, או שיש חשש לשלומו של עובד הגוף הציבורי; החלטה כאמור תפורסם באתר האינטרנט של הגוף הציבורי ואינה טעונה פרסום ברשומות;
{{ח:תתת|(2)}} לא תחול חובה לפרסם דרכי התקשרות עם עובד גוף ציבורי שאופי עבודתו הוא קבלת קהל או טיפול שאינו מתמשך בפניות, ובמקום זה יפורסמו דרכי ההתקשרות עם מנהל הגוף הציבורי, ואם יש עובדים המטפלים באופן מתמשך בפניות – גם דרכי ההתקשרות עם עובדים כאמור, כפי שקבע מנהל הגוף הציבורי לעניין פסקה זו.

{{ח:קטע2|פרק ג|פרק ג׳: שליחת מסרים מגופים ציבוריים בדיוור דיגיטלי|תיקון: תשפ״ב}}

{{ח:סעיף|3א|הגדרות – {{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳}}|תיקון: תשפ״ב}}
{{ח:ת}} {{ח:פנימי|פרק ג|בפרק זה}} –
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הודעה לבוחר“ – כל אחת מאלה: הודעה לקראת בחירות לפי {{ח:חיצוני|חוק הבחירות לכנסת|חוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ״ט–1969}}, והודעה לקראת בחירות לפי {{ח:חיצוני|חוק הרשויות המקומיות (בחירות)|חוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ״ה–1965}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הודעה למלש״ב“ – מסר הנוגע להליכי רישומו, בדיקתו, מיונו או גיוסו של מיועד לשירות ביטחון;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הודעה לקטין“ – כל אחת מאלה: הודעה למלש״ב או הודעה לבוחר המיועדת למי שבעת שליחת ההודעה הוא קטין;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חוק מרשם האוכלוסין“ – {{ח:חיצוני|חוק מרשם האוכלוסין|חוק מרשם האוכלוסין, התשכ״ה–1965}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”יחיד“ – תושב כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק מרשם האוכלוסין|בחוק מרשם האוכלוסין}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מסר אזהרה“ – מסר המזהיר את הנמען בעניין שעלול לסכן את שלומו או ביטחונו של אדם או לגרום לפגיעה חמורה ברכושו, ובלבד שיש דחיפות בקבלת המסר לשם צמצום מיידי של הסיכון בנוגע לאותו נמען או לסביבתו;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מסר אלקטרוני“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק חתימה אלקטרונית|בחוק חתימה אלקטרונית, התשס״א–2001}}, ובכלל זה הודעה על שליחת מסר כאמור;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מען דיגיטלי“ – כהגדרתו בחיקוק המנוי {{ח:פנימי|תוספת 3|בטור א׳ לתוספת השלישית}}, של גורם המנוי {{ח:פנימי|תוספת 3|בטור ב׳ שלצידו}} ונרשם במרשם בהתאם להוראות אותו חיקוק ולהוראות {{ח:פנימי|סעיף 3ב|סעיף 3ב}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מרשם“ – לרבות פנקס או כל אמצעי רישום דומה אף אם כינויו שונה;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”נמען“ – אדם שברשותו מען דיגיטלי;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”צו מחייב“ – צו שנקבע לפי {{ח:חיצוני|https://fs.knesset.gov.il/24/law/24_lsr_628378.pdf|סעיף 20 לחוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים (תיקון מס׳ 2 והוראת שעה), התשפ״ב–2022}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רשם“ – הגורם המוסמך לנהל מרשם לפי חיקוק המנוי {{ח:פנימי|תוספת 3|בטור א׳ לתוספת השלישית}}.

{{ח:סעיף|3ב|חובת יידוע|תיקון: תשפ״ב}}
{{ח:תת|(א)}} בעת רישום מען דיגיטלי של אדם במרשם המתנהל לפי חיקוק המנוי {{ח:פנימי|תוספת 3|בטור א׳ לתוספת השלישית}}, יודיע הרשם לאדם על כל אלה:
{{ח:תתת|(1)}} כי המען הדיגיטלי ישמש גופים ציבוריים למטרות אלה:
{{ח:תתתת|(א)}} לשליחת מסרים אליו לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ג|פרק זה}};
{{ח:תתתת|(ב)}} לעניין קטין – לשליחת הודעה לקטין;
{{ח:תתתת|(ג)}} לשם שיחה בעניין מסר אזהרה;
{{ח:תתת|(2)}} לעניין יחיד – כי הוא רשאי להודיע בכל עת כל אחד מאלה:
{{ח:תתתת|(א)}} שאין באפשרותו לקבל מסר באופן קולי, מסר שהוא תמונה או מסר כתוב, אולם לא ניתן יהיה למסור הודעה כאמור לגבי מען דיגיטלי שהוא דואר אלקטרוני (בחוק זה – הודעה על מניעה);
{{ח:תתתת|(ב)}} שהוא מסרב לקבל מסרים מגופים ציבוריים לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ג|פרק זה}} למענו הדיגיטלי, וכי אם יודיע על סירוב כאמור יוכל גוף ציבורי לשלוח למענו הדיגיטלי מסר אזהרה בלבד, ואם נקבע צו מחייב – שהוא מעוניין לקבל מסרים מגופים ציבוריים לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ג|פרק זה}} למענו הדיגיטלי, וכי גם אם הודיע כי הוא מעוניין לקבל מסרים כאמור, הוא רשאי לחזור בו בכל עת ולהודיע שאינו מעוניין יותר לקבל מסרים כאמור;
{{ח:תתת|(3)}} כי יש אפשרות שתחול חזקת מסירה לפי כל דין לגבי מסר אלקטרוני ששלח גוף ציבורי למענו הדיגיטלי, לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3ח|סעיף 3ח}}, ויסביר לאדם בשפה פשוטה מהי חזקה כאמור.
{{ח:תת|(ב)}} מלאו ליחיד שמענו הדיגיטלי נרשם במרשם 18 שנים, ישלח לו הרשם הודעה הכוללת את המידע האמור בסעיף קטן (א), וכן יציין כי עליו להודיע על כל שינוי בפרטי המען הדיגיטלי שמסר.

{{ח:סעיף|3ג|דיוור דיגיטלי בידי גוף ציבורי|תיקון: תשפ״ב}}
{{ח:תת|(א)}} במסגרת הפעלת סמכות לפי דין או במילוי תפקיד ציבורי רשאי גוף ציבורי לשלוח מסר אלקטרוני למען הדיגיטלי של אדם, רק אם המסר נשלח באמצעות מערכת מאושרת ומתקיימים כל אלה:
{{ח:תתת|(1)}} מתקיים אחד מאלה:
{{ח:תתתת|(א)}} המסר נשלח לפי חיקוק או הוראת מינהל;
{{ח:תתתת|(ב)}} המסר כולל מידע אישי לנמען שהוא יחיד או שהוא מסר המותאם באופן ייעודי לנמען שהוא תאגיד;
{{ח:תתתת|(ג)}} המסר כולל מידע המותאם לנמען בעניין מיצוי זכויות, אספקת שירותים חיוניים או פגיעה משמעותית בשגרת החיים שלו;
{{ח:תתתת|(ד)}} המסר הוא מסר אזהרה; מסר אזהרה יכול שיימסר בשיחה;
{{ח:תתתת|(ה)}} המסר הוא מסוג המסרים שהנמען נתן לגוף הציבורי את הסכמתו לשליחתם למענו הדיגיטלי, ובלבד שהגוף הציבורי יאפשר לנמען לבטל את הסכמתו באופן דומה לאופן שבו היא ניתנה;
{{ח:תתתת|(ו)}} לעניין נמען שהוא קטין – המסר הוא הודעה לקטין;
{{ח:תתת|(2)}} המסר ניתן לשמירה ולאחזור על ידי הגוף הציבורי ועל ידי הנמען;
{{ח:תתת|(3)}} המסר נשלח באופן מאובטח, תוך נקיטת אמצעי הגנה סבירים בנסיבות העניין מפני פגיעה, שיבוש או גישה אליו שלא על ידי הנמען בתהליך שליחתו;
{{ח:תתת|(4)}} המסר נשלח באופן המותאם לתוכנו ובשים לב לרגישות המידע הכלול בו ותוך התחשבות בנוחות השימוש של הנמען, בהתאם להוראות {{ח:פנימי|תוספת 4|התוספת הרביעית}};
{{ח:תתת|(5)}} הגוף הציבורי נקט אמצעי הגנה סבירים בנסיבות העניין כדי להבטיח שתוכן המסר לא ישתנה מעת שליחתו עד קבלתו אצל הנמען;
{{ח:תתת|(6)}} לעניין מסר שנשלח לכתובת דואר אלקטרוני – המסר נגיש בהתאם להוראות לעניין נגישות שירות אינטרנט שנקבעו לפי {{ח:חיצוני|חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות#סעיף 19יב|סעיף 19יב לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ״ח–1998}}, כאילו היה שירות אינטרנט כאמור באותן הוראות;
{{ח:תתת|(7)|(א)}} המסר כלל הסבר לנמען על דרכי הפנייה שבהן הנמען רשאי או חייב לפעול בתגובה למסר, וכן כתובת דואר אלקטרוני או אמצעי דיגיטלי אחר שבאמצעותו הוא יכול ליצור קשר עם הגוף הציבורי בעניין המסר; תנאי זה לא יחול לעניין סוגי מסרים שגוף ציבורי קבע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי בשל טיבו או אופיו של המסר לא ייכללו בו הסבר, כתובת או אמצעי כאמור;
{{ח:תתתת|(ב)}} אין בהוראות פסקה זו כדי למנוע מהנמען ליצור קשר עם הגוף הציבורי בעניין המסר באמצעות דרכי הפנייה שהגוף הציבורי מעמיד לרשות כלל הציבור באותו עניין;
{{ח:תתת|(8)}} לעניין מי שמונה לו אפוטרופוס או שהופעל לגביו ייפוי כוח מתמשך – המסר נשלח לאדם ולאפוטרופוס של אותו אדם או למיופה הכוח שלו, בהתאם להנחיות האפוטרופוס הכללי.
{{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), הודיע נמען שהוא יחיד בגיר לרשם, לפי הוראות {{ח:חיצוני|חוק מרשם האוכלוסין#סעיף 5א|סעיף 5א(ב)(1) לחוק מרשם האוכלוסין}}, כי הוא מסרב לקבל מסרים מגופים ציבוריים למענו הדיגיטלי, יוכל גוף ציבורי לשלוח לו, כאמור באותו סעיף קטן, רק מסר אזהרה או מסר הנשלח בידי הרשם כדי ליידע את הנמען בדבר האפשרות לקבל מסרים מגופים ציבוריים למענו הדיגיטלי; מסר ליידוע כאמור יישלח, ככל הניתן, באופן מותאם אישית, ובכלל זה גם בשפה הערבית ולא יותר מארבע פעמים.
{{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בסעיף קטן (א)(1)(א), בחיקוק המנוי {{ח:פנימי|תוספת 5|בתוספת החמישית}} יחולו ההוראות שנקבעו באותו חיקוק לעניין שליחת המסר ולא יחולו הוראות סעיף זה.
{{ח:תת|(ד)}} פרטי מען דיגיטלי שהועברו מרשם למערכת מאושרת לשם שליחת מסר אלקטרוני מסוים לפי הוראות חוק זה, יימחקו ולא יישמרו אלא לשם תיעוד או אם הדבר נדרש מסיבות טכנולוגיות או בנסיבות מיוחדות אחרות; שמירת פרטי המען הדיגיטלי תיעשה בכפוף לאבטחתם לפי הוראות {{ח:חיצוני|חוק הגנת הפרטיות|חוק הגנת הפרטיות}}.
{{ח:תת|(ה)}} העביר הנמען מסר לגוף הציבורי באמצעות כתובת הדואר האלקטרוני או האמצעי הדיגיטלי האחר שנכלל במסר שהעביר לו הגוף הציבורי, לפי סעיף קטן (א)(7)(א), ישלח הגוף הציבורי לנמען אישור או חיווי על כך שהמסר של הנמען התקבל, למעט אם התקיימו טעמים מיוחדים בהתאם להנחיות שיפרסם השר באתר האינטרנט של המשרד.

{{ח:סעיף|3ד|דיוור דיגיטלי שלא לפי חוק זה|תיקון: תשפ״ב}}
{{ח:תת|(א)}} אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מסמכותו של גוף ציבורי לפי כל דין לשלוח מסר אלקטרוני לאדם בעניין מסוים, אף שלא בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 3ג|סעיף 3ג}}, ולא יחולו על משלוח המסר הוראות חוק זה, והכול בכפוף להוראות סעיף זה.
{{ח:תת|(ב)}} מסר אדם לגוף ציבורי פרטים ליצירת קשר באופן דיגיטלי (בסעיף זה – פרטי קשר), בהסכמה, רשאי הגוף הציבורי, בלי לגרוע מההסדרים הקבועים בחיקוק לעניין אופן שליחת המסר –
{{ח:תתת|(1)}} לשלוח לאותו אדם מסרים באותו עניין שלשמו נמסרו לו פרטי הקשר ובהתאם לתנאי ההסכמה, ובלבד שהאדם לא ביטל את הסכמתו;
{{ח:תתת|(2)}} לפנות לאדם שמסר את פרטי הקשר ולהציע לו לקבל מסר בעניין אחר; לא השיב אדם לפנייה כאמור – יראו אותו כאילו סירב לקבל מסרים בעניין אחר.
{{ח:תת|(ג)}} היו בידי הגוף הציבורי פרטי קשר של אדם, מכוח חיקוק, רשאי הגוף הציבורי לשלוח לו מסר בהתאם להוראות החיקוק או להוראות {{ח:חיצוני|חוק הגנת הפרטיות|חוק הגנת הפרטיות}}.
{{ח:תת|(ד)}} גוף ציבורי ששולח מסר לפי הוראות סעיף זה לא יתנה משלוח מסר באופן דיגיטלי לפי סעיף זה במסירת פרטי מען דיגיטלי לפי {{ח:חיצוני|חוק מרשם האוכלוסין|חוק מרשם האוכלוסין}}.

{{ח:קטע2|פרק ד|פרק ד׳: שקילות דיוור דיגיטלי לשליחה בדואר|תיקון: תשפ״ב}}

{{ח:סעיף|3ה|דיוור דיגיטלי השקול לשליחה בדואר|תיקון: תשפ״ב}}
{{ח:ת}} נקבעו בחיקוק הוראות לעניין שליחת מסר בידי גוף ציבורי בדואר, בין שהוא נוקט לשון ”שליחה“ ובין שהוא נוקט לשון ”המצאה“ או לשון אחרת, יראו מסר אלקטרוני ששלח גוף ציבורי כאילו נשלח בדואר, אם מתקיימים כל אלה:
{{ח:תת|(1)}} המסר נשלח לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3ג|סעיף 3ג}};
{{ח:תת|(2)}} הגוף הציבורי תיעד את משלוח המסר;
{{ח:תת|(3)}} אם נקבעה לגבי שליחת המסר חזקת מסירה לפי דין – במסר נכללה הודעה על חזקת מסירה כאמור, באופן בולט, ברור ושאין בו כדי להטעות, והסבר בשפה פשוטה מהי חזקה כאמור;
{{ח:תת|(4)}} באמצעי שבו נשלח המסר נכלל מנגנון למתן חיווי על כשל בשליחת המסר או בקבלתו ולא התקבל חיווי על כשל כאמור; התקבל חיווי על כשל כאמור – יודיע על כך הגוף הציבורי לרשם;
{{ח:תת|(5)}} לעניין מסר שנשלח לכתובת דואר אלקטרוני – הגוף הציבורי נקט את האמצעים הנדרשים כדי להבטיח ברמת ודאות גבוהה שהמסר יגיע לתיבת הדואר הנכנס של הנמען; בפסקה זו, ”תיבת דואר נכנס“ – תיבת הדואר הראשית בכתובת הדואר האלקטרוני שבה מתקבלות הודעות, כברירת מחדל, מכתובת הדואר אלקטרוני שאינה מוגדרת או מזוהה ככתובת שאינה רצויה;
{{ח:תת|(6)}} המסר נשלח לאחד מפרטי המען הדיגיטלי של הנמען, לפחות.

{{ח:סעיף|3ו|דיוור דיגיטלי השקול לשליחה בדואר רשום|תיקון: תשפ״ב}}
{{ח:ת}} נקבעו בחיקוק הוראות לעניין שליחת מסר בידי גוף ציבורי בדואר רשום או במכתב רשום ({{ח:פנימי|פרק ד|בפרק זה}} – דואר רשום), בין שהוא נוקט לשון ”שליחה“ ובין שהוא נוקט לשון ”המצאה“ או לשון אחרת, יראו מסר אלקטרוני ששלח הגוף הציבורי כאילו נשלח בדואר רשום, אם מתקיימות לגבי המסר הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3ה|פסקאות (1) עד (6) של סעיף 3ה}}, הגוף הציבורי שלח את המסר לאחד או יותר מפרטי המען הדיגיטלי של הנמען, ומתקיים אחד מאלה:
{{ח:תת|(1)}} הנמען אישר את קבלת המסר או שהגוף הציבורי קיבל חיווי על כך שהמסר הוצג לנמען, והכול לאחר שהזדהה באמצעות אמצעי דיגיטלי שמאפשר הזדהות ברמת ודאות גבוהה בנסיבות העניין;
{{ח:תת|(2)}} אם הנמען לא אישר את קבלת המסר ולא התקבל חיווי כאמור בפסקה (1) –
{{ח:תתת|(א)}} הגוף הציבורי שלח את המסר פעם נוספת, זמן סביר לאחר משלוח המסר לראשונה, לשניים מפרטי המען הדיגיטלי של הנמען לפחות, והנמען אישר את קבלת המסר או התקבל חיווי על כך שהמסר הוצג לנמען;
{{ח:תתת|(ב)}} לא אישר הנמען את קבלת המסר לאחר שנשלח פעם נוספת או לא התקבל חיווי על כך שהמסר הוצג לנמען – הגוף הציבורי שלח את המסר לשניים מפרטי המען הדיגיטלי של הנמען, ואם ניתן לעשות כן בהתחשב במאפייני המען הדיגיטלי – לאחד מהם בדרך שונה מהדרך שבה נשלח המסר קודם לכן, ואם מסר הנמען הודעה על מניעה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3ב|בסעיף 3ב}} – הגוף הציבורי שלח את המסר פעם נוספת באותה דרך שבה נשלח קודם לכן.

{{ח:סעיף|3ז|דיוור דיגיטלי השקול לשליחה בדואר רשום עם אישור מסירה או למסירה אישית|תיקון: תשפ״ב}}
{{ח:תת|(א)}} נקבעו בחיקוק הוראות לעניין שליחת מסר בידי גוף ציבורי בדואר רשום עם אישור מסירה, בין שהוא נוקט לשון ”שליחה“ ובין שהוא נוקט לשון ”המצאה“ או לשון אחרת, יראו מסר אלקטרוני ששלח הגוף הציבורי כאילו נשלח בדואר רשום עם אישור מסירה, אם מתקיימות לגבי המסר הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3ה|פסקאות (1) עד (6) של סעיף 3ה}}, הגוף הציבורי שלח את המסר לאחד או יותר מפרטי המען הדיגיטלי של הנמען, והנמען אישר את קבלת המסר או שהגוף הציבורי קיבל חיווי על כך שהמסר הוצג לנמען, והכול לאחר שהזדהה באמצעות אמצעי דיגיטלי שמאפשר הזדהות ברמת ודאות גבוהה בנסיבות העניין.
{{ח:תת|(ב)}} הוראות סעיף זה יחולו גם לעניין מסר שלגביו נקבע בחיקוק כי ניתן למוסרו במסירה אישית או במסירה ביד, ובלבד שנקבע באותו חיקוק כי ניתן לשלוח אותו בדרך נוספת.

{{ח:סעיף|3ח|חזקת מסירה לעניין המצאת מסר למען דיגיטלי|תיקון: תשפ״ב}}
{{ח:תת|(א)}} נקבעו בחיקוק הוראות לעניין המצאת מסר מאת גוף ציבורי בדואר או בדואר רשום, בין שהוא נוקט לשון ”המצאה“ ובין שהוא נוקט לשון ”נתינה“ או ”שליחה“ או לשון אחרת, רואים את ההמצאה לפי אותן הוראות כמבוצעת בתום שבעה ימים מיום משלוח המסר האחרון כאמור אם מתקיימים התנאים שלהלן, והכול אלא אם כן הוכיח הנמען שלא קיבל את המסר מסיבה שאינה תלויה בו ולא בשל סירובו לקבל את המסר או הימנעותו מכך:
{{ח:תתת|(1)}} המסר הוא מסר אלקטרוני שנשלח לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3ה|סעיפים 3ה}} {{ח:פנימי|סעיף 3ו|או 3ו}}, לפי העניין;
{{ח:תתת|(2)}} לא נקבעו באותו חיקוק הוראות בדבר חזקת מסירה לעניין המצאת המסר;
{{ח:תתת|(3)}} לא נקבעה באותו חיקוק הוראה שמשתמע ממנה שאין להחיל חזקת מסירה לעניין המצאת המסר.
{{ח:תת|(ב)}} נקבעו בחיקוק הוראות לעניין המצאת מסר מאת גוף ציבורי בדואר או בדואר רשום, כאמור בסעיף קטן (א) רישה, ובכלל זה הוראות לעניין חזקת מסירה לגבי המצאת המסר לעניין מסר אלקטרוני שנשלח לפי אותן הוראות, יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3ה|סעיף 3ה}} {{ח:פנימי|סעיף 3ו|או 3ו}} וההוראות הקבועות לגבי חזקת המסירה באותו חיקוק לעניין מניין הימים.

{{ח:סעיף|3ט|{{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳}} – סייג לתחולה|תיקון: תשפ״ב}}
{{ח:ת}} הוראות {{ח:פנימי|פרק ד|פרק זה}} לא יחולו לגבי משלוח הודעה למלש״ב.

{{ח:קטע2|פרק ד1|פרק ד׳1: הנגשה דיגיטלית של שירותים נפוצים|תיקון: תשפ״ה}}

{{ח:סעיף|3י|הגדרות – {{ח:פנימי|פרק ד1|פרק ד׳1}}|תיקון: תשפ״ה}}
{{ח:ת}} {{ח:פנימי|פרק ד1|בפרק זה}} –
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”החרגה“ – קביעה של השר הממונה על הגוף הציבורי לפי {{ח:פנימי|סעיף 3יג|סעיף 3יג(א)}} כי חובת ההנגשה הדיגיטלית לפי {{ח:פנימי|סעיף 3יא|סעיף 3יא(א)}} לא תחול על שירות נפוץ מסוים;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מערך הדיגיטל הלאומי“ – מערך הדיגיטל הלאומי שהוקם מכוח החלטת הממשלה ופועל לפי החלטותיה;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ערוץ שירות“ – אמצעי ליצירת קשר בין הגוף הציבורי ובין מקבל השירות, ובכלל זה אתר אינטרנט, טלפון, סניף דואר, סניף הגוף הציבורי ועמדת שירות ממוחשבת;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”פעולה לשם שירות“ – פעולה שגוף ציבורי מבצע לשם הפעלת סמכותו לפי דין או מכוח תפקידו הציבורי, כדי לספק או לאפשר ליחיד או לתאגיד את אחד מאלה:
{{ח:תתת|(1)}} הגשת בקשה לקבלת אישור, היתר, הרשאה, רישיון, תעודה, הכרה, או כל סוג אחר של מסמך רשמי, ובכלל זה בקשה לרישום או לשינוי רישום במרשם רשמי וכן בקשה למימוש זכות;
{{ח:תתת|(2)}} הגשת בקשה לקבלת כספים, נכסים או הטבות כגון קצבאות, מענקים וכיוצא באלה, לרבות בקשה לביצוע שינויים לגביהם או בתנאי התשלום שלהם;
{{ח:תתת|(3)}} תשלום כספים, ובין השאר מסים, חובות, אגרות והיטלים, לרבות בקשה לביצוע שינויים בסכומי התשלום או בתנאיו, כגון בקשה להנחה או לפריסת תשלומים;
{{ח:תתת|(4)}} הגשת דיווחים או מסירת מידע אחרת הנדרשת לשם עמידה בהוראות שבדין, למעט מסירת מידע שנאסף לצורכי סטטיסטיקה ומחקר בלבד;
{{ח:תתת|(5)}} בקשה לקבלת מידע שמופנית אל הגוף הציבורי בנושא מסוים;
{{ח:תת}} לעניין הגדרה זו, ”הגשת בקשה“ – לרבות תהליכים הנלווים להליך הגשת הבקשה, ובכלל זה רישום, זימון תור, הגשה והשלמה של מידע ומסמכים, מתן חיווי לעניין סטטוס הבקשה וכן תיעוד היסטוריית הבקשה;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שירות נפוץ“ – פעולה לשם שירות, לגבי שירות אשר ניתן בשנה קלנדרית אחת לפחות, מבין חמש השנים האחרונות, ליותר מ־5,000 יחידים או ליותר מ־500 תאגידים.

{{ח:סעיף|3יא|חובת הנגשה דיגיטלית של שירותים נפוצים|תיקון: תשפ״ה, תשפ״ה־2}}
{{ח:תת|(א)}} גוף ציבורי ינגיש את השירותים הנפוצים שהוא מופקד עליהם, באופן דיגיטלי, כך שכלל הפעולות המתבצעות על ידי מקבל השירות לשם קבלתו יוכלו להתבצע באופן מקוון, לרבות על ידי פנייה באמצעי קשר דיגיטלי כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 1א|בסעיף 1א}}, אלא אם כן נקבע אחרת לפי כל דין.
{{ח:תת|(ב)}} הנגשה כאמור בסעיף קטן (א), תיעשה בהתאם להוראות אלו:
{{ח:תתת|(1)}} לעניין שירות נפוץ אשר בשל אופיו מתחייבת הזדהות של מקבל השירות – מקבל השירות יזוהה באמצעי דיגיטלי שמאפשר הזדהות ברמת ודאות התואמת את סוג השירות המבוקש ואת רגישותו, בנסיבות העניין;
{{ח:תתת|(2)}} הגוף הציבורי ישקול שיקולים הנוגעים להגנה על פרטיותו של מקבל השירות, ובכלל זה שמירה על סודיות רפואית ואבטחת מידע;
{{ח:תתת|(3)}} העברת מידע בעל רגישות מיוחדת כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הגנת הפרטיות|בחוק הגנת הפרטיות}}, מאת מקבל השירות אל הגוף הציבורי, תתאפשר בדרך מאובטחת ובאופן שמתחשב בשיקולי הגנה על הפרטיות, והכול בהתאם למידת רגישות המידע בנסיבות העניין;
{{ח:תתת|(4)}} הגוף הציבורי ישקול שיקולי הגנת הסייבר לעניין תקיפות על המערכות והממשקים הנוגעים לשירות או תקיפות באמצעותם, וינקוט אמצעי הגנה לשם כך, לרבות אמצעים לזיהוי תקיפות סייבר ולהתמודדות עימן.
{{ח:תת|(ג)}} גוף ציבורי המנוי {{ח:חיצוני|חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים#תוספת 5|בתוספת החמישית לחוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, התשנ״ח–1998}}, ינגיש שירות נפוץ כאמור בסעיף קטן (א), בכפוף להנחיות קצין מוסמך, כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים|בחוק האמור}}, אשר ניתנו מכוח {{ח:חיצוני|חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים#סעיף 10|סעיף 10 לאותו חוק}}.
{{ח:תת|(ד)}} הוראות סעיף זה באות להוסיף על הוראות כל דין אחר ולא לגרוע מהן.
{{ח:תת|(ה)}} בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ד), הוראות סעיף זה באות להוסיף על כל הוראה בעניין הגנת הסייבר או הזדהות בטוחה שנקבעה בהחלטת הממשלה או לפיה; ואולם, במקרה של סתירה, יגברו הוראות חוק זה.
{{ח:תת|(ו)}} אין בחובת ההנגשה החלה על גוף ציבורי כאמור בסעיף קטן (א), כדי לגרוע מחובתו לספק, בהתאם לקהל היעד של השירות, מענה הולם למי שאינם בעלי מיומנות או שאין להם אמצעים לקבל שירות באופן דיגיטלי, כך שתינתן להם אפשרות סבירה ומעשית לקבלת השירות הנפוץ בהתחשב במאפייניהם הייחודיים.
{{ח:תת|(ז)}} על מסר אלקטרוני שהועבר מגוף ציבורי ליחיד במסגרת מתן שירות נפוץ לפי {{ח:פנימי|פרק ד1|פרק זה}} יחולו הוראות {{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳}}.
{{ח:תת|(ח)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), גוף ציבורי רשאי שלא להנגיש באופן דיגיטלי את השירותים הנפוצים המנויים {{ח:פנימי|תוספת 7|בתוספת השביעית}}.

{{ח:סעיף|3יב|ועדת חריגים|תיקון: תשפ״ה}}
{{ח:תת|(א)}} תוקם ועדת חריגים שתפקידה להמליץ לשר הממונה על הגוף הציבורי כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3יג|בסעיף 3יג(א)}} לעניין החרגה של שירות נפוץ מחובת ההנגשה הדיגיטלית לפי {{ח:פנימי|סעיף 3יא|סעיף 3יא(א)}}, ובכלל זה לעניין משך ההחרגה, ואלה חבריה:
{{ח:תתת|(1)}} המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה או נציג מטעמו;
{{ח:תתת|(2)}} ראש מערך הדיגיטל הלאומי או נציג מטעמו;
{{ח:תתת|(3)}} הממונה על התקציבים במשרד האוצר או נציג מטעמו, והוא יהיה יושב ראש הוועדה, או חבר ועדה אחר שהסמיך לכך;
{{ח:תתת|(4)}} המנהל הכללי של משרד המשפטים (להלן – המנכ״ל) ונציג נוסף מטעמו, או שני נציגים מטעם המנכ״ל;
{{ח:תתת|(5)}} ראש מערך הסייבר הלאומי או נציג מטעמו;
{{ח:תתת|(6)}} לעניין בקשה להחרגה שמגיש ראש רשות מקומית – המנהל הכללי של משרד הפנים או נציג מטעמו.
{{ח:תת|(ב)}} הודעה על מינוי חברי ועדת החריגים והרכב הוועדה תפורסם באתר האינטרנט של מערך הדיגיטל הלאומי.
{{ח:תת|(ג)}} קיום הוועדה, סמכויותיה ותוקף החלטותיה ופעולותיה לא ייפגעו בשל הפסקת כהונתו של חבר מחברי הוועדה, או מחמת ליקוי במינויו או בהמשך כהונתו, ובלבד שמכהנים בה רוב חבריה.
{{ח:תת|(ד)}} המניין החוקי בישיבות הוועדה הוא רוב חבריה ובהם יושב ראש הוועדה.
{{ח:תת|(ה)}} החלטות הוועדה יתקבלו ברוב דעות החברים המשתתפים והמצביעים בישיבה; היו הדעות שקולות, תכריע דעתו של יושב ראש הוועדה.
{{ח:תת|(ו)}} הוועדה תקבע את דרכי עבודתה וסדרי דיוניה אם לא נקבעו לפי חוק זה; דרכי עבודת הוועדה וסדרי דיוניה יפורסמו באתר האינטרנט של מערך הדיגיטל הלאומי.

{{ח:סעיף|3יג|החרגת שירות נפוץ|תיקון: תשפ״ה}}
{{ח:תת|(א)}} ראה שר הממונה על גוף ציבורי, ולעניין רשויות מקומיות – שר הפנים ({{ח:פנימי|פרק ד1|בפרק זה}} – השר הממונה על הגוף הציבורי), ולעניין רשות מקומית מסוימת – ראש הרשות, כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות כי שירות נפוץ מסוים לא יונגש באופן דיגיטלי, יפנה השר הממונה על הגוף הציבורי או ראש הרשות המקומית לוועדת החריגים לשם קבלת המלצתה בעניין החרגת השירות הנפוץ האמור ומשך ההחרגה; לפנייה יצורפו פרטי השירות הנפוץ שלגביו מבוקשת ההחרגה, הנימוקים להחרגה ומשך ההחרגה המבוקש.
{{ח:תת|(ב)}} ועדת החריגים תעביר את המלצתה לשר הממונה על הגוף הציבורי בתוך 60 ימים מיום קבלת הפנייה ותפרט בהחלטתה את נימוקיה; לא העבירה ועדת החריגים את המלצתה בתקופה האמורה, יראו כאילו המליצה לאשר את ההחרגה בהתאם לפניית השר הממונה על הגוף הציבורי או ראש הרשות המקומית, לפי העניין; ועדת החריגים רשאית להאריך את המועד האמור, בהחלטה מנומקת, ב־30 ימים נוספים.
{{ח:תת|(ג)}} המלצת ועדת החריגים תפורסם באתר האינטרנט של מערך הדיגיטל הלאומי, אולם לא תפרסם הוועדה את המלצתה, כולה או חלקה, אם מתקיימת לגביה עילה אחת או יותר מהעילות המנויות {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע#סעיף 9|בסעיף 9(א) לחוק חופש המידע, התשנ״ח–1998}}, והיא אינה חייבת לפרסם את המלצתה, כולה או חלקה, אם מתקיימות לגביה אחת העילות המנויות {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע#סעיף 9|בסעיף 9(ב) לחוק האמור}}.
{{ח:תת|(ד)}} המליצה ועדת החריגים על החרגה של השירות הנפוץ שלגביו פנה השר הממונה על הגוף הציבורי, או ראש הרשות המקומית, לפי העניין, רשאי השר האמור לתקן, בהתאם להמלצת הוועדה, את {{ח:פנימי|תוספת 7|התוספת השביעית}} לגבי אותו שירות, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 5|בסעיף 5(ז)}}.
{{ח:תת|(ה)}} המליצה ועדת החריגים שלא להחריג את השירות הנפוץ שלגביו פנה השר הממונה על הגוף הציבורי, או ראש הרשות המקומית, לפי העניין, רשאי השר האמור לתקן את {{ח:פנימי|תוספת 7|התוספת השביעית}} לגבי אותו שירות, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 5|בסעיף 5(ז)}}, ובלבד שהתקיים אחד מאלה:
{{ח:תתת|(1)}} הממשלה אישרה, בהחלטתה, את בקשת השר הממונה על הגוף הציבורי להחרגה;
{{ח:תתת|(2)}} התקבלה הסכמת שר האוצר וכן התקיימה התייעצות עם השר; שר האוצר והשר יעבירו את עמדתם בנושא בתוך 60 ימים ממועד קבלת הפנייה מאת השר הממונה על הגוף הציבורי; לא עשו כן – יראו כאילו התקבלה ההסכמה וקוימה חובת ההיוועצות, בהתאמה.
{{ח:תת|(ו)}} על אף האמור בסעיף זה, לעניין גוף ציבורי המנוי {{ח:פנימי|תוספת 6|בתוספת השישית}}, רשאי השר הממונה על הגוף הציבורי לתקן את {{ח:פנימי|תוספת 7|התוספת השביעית}} לגבי שירות שנותן אותו גוף ציבורי, אולם לא תינתן המלצת ועדת החריגים לעניין זה ולא יחולו הוראות סעיף קטן (ה)(1), ויחולו הוראות סעיף קטן (ה)(2).

{{ח:סעיף|3יד|עיצוב השירות הדיגיטלי|תיקון: תשפ״ה}}
{{ח:ת}} גוף ציבורי יעצב, במידת האפשר, את השירות הדיגיטלי בהתאם לעקרונות עיצוב השירות כפי שתקבע הממשלה בהחלטותיה מזמן לזמן, ולעניין גוף ציבורי כאמור {{ח:פנימי|תוספת 6|בתוספת השישית}} וכן גוף ציבורי שהוא רשות מקומית – בהתאם למאפייני הגוף הציבורי.
{{ח:ת}} {{ח:הערה|מערך הדיגיטל הלאומי ערך ופרסם מדריך {{ח:חיצוני|https://harhayeda.gov.il/guides-digital-transformation/12tips-design|עקרונות עיצוב השירות}}, אשר אומצו על ידי ממשלת ישראל {{ח:חיצוני|https://www.gov.il/he/pages/dec1366_2022|בהחלטת ממשלה מס׳ 1366 מיום 10.4.2022}}.}}

{{ח:סעיף|3טו|איסוף מידע בדבר שירותים ופרסומו|תיקון: תשפ״ה}}
{{ח:תת|(א)}} גוף ציבורי יאסוף מידע בדבר כלל השירותים שסיפק לציבור בשנה החולפת, לרבות תהליכים הנלווים לשירות, לגבי כל שירות בנפרד, כמפורט להלן:
{{ח:תתת|(1)}} סוג מקבלי השירות, תוך הבחנה בין תאגיד ליחיד;
{{ח:תתת|(2)}} מספר מקבלי השירות בכל ערוץ שירות;
{{ח:תתת|(3)}} סוגי המסמכים והאישורים אשר מקבל השירות נדרש לספק כדי לקבל את השירות.
{{ח:תת|(ב)}} גוף ציבורי יפרסם, באתר האינטרנט שלו, עד תום הרבעון הראשון בכל שנה, את המידע שאסף כאמור בסעיף קטן (א); פרסום כאמור יתבצע באופן המאפשר את איתורו ועיבודו של המידע בפשטות באמצעים טכנולוגיים.
{{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בסעיף קטן (ב), לא יפרסם הגוף הציבורי מידע אם התקיימו לגביו עילה אחת או יותר מהעילות המנויות {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע#סעיף 9|בסעיף 9(א) לחוק חופש המידע, התשנ״ח–1998}}, והוא אינו חייב לפרסם מידע אם מתקיימת לגביו אחת העילות המנויות {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע#סעיף 9|בסעיף 9(ב) לחוק האמור}}.
{{ח:תת|(ד)}} ראש מערך הדיגיטל הלאומי יעמיד לעיון הציבור, עד תום הרבעון השני בכל שנה, באתר האינטרנט של מערך הדיגיטל הלאומי, את פרטי המידע שאספו ופרסמו הגופים הציבוריים כאמור בסעיף זה, ויעביר לכנסת דיווח מרוכז הכולל את פרטי המידע כאמור.

{{ח:סעיף|3טז|מדידת שירותים|תיקון: תשפ״ה}}
{{ח:ת}} גוף ציבורי ימדוד באופן מדגמי את שביעות הרצון של מקבלי השירות לגבי אופן השימוש בשירות (בסעיף זה – מדידה); מדידה כאמור תתבצע, מדי שנה, לגבי עשרה שירותים לפחות, אשר מספר מקבלי השירות בהם הוא הרב ביותר, ובתנאי ש־1,000 יחידים או 100 תאגידים, לפחות, צרכו את השירות בשנה הקלנדרית הקודמת לשנה שבה מתבצעת המדידה; מדידה תתבצע בהתייחס לכל אחד מערוצי השירות שבהם מסופקים שירותים אלה.

{{ח:קטע2|פרק ה|פרק ה׳: הוראות שונות|תיקון: תשפ״ב}}

{{ח:סעיף|4|ביצוע ותקנות|תיקון: תשפ״ב}}
{{ח:תת|(א)}} השר ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי, באישור ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, להתקין תקנות לביצועו; ובכלל זה, תקנות לעניין שליחת מסר אלקטרוני באופן שיפחית את הסיכון להתחזות לגוף הציבורי השולח מסרים דיגיטליים; ואולם, שר המשפטים ממונה על ביצוע {{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳}}, והוא רשאי, בהסכמת השר ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, להתקין תקנות לביצועו, ובכלל זה תקנות לעניין אופן תיעוד משלוח המסר.
{{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א) –
{{ח:תתת|(1)}} השר יקבע הוראות לעניין התנאים שעל גוף ציבורי חוץ־ממשלתי למלא כדי שיוחלו עליו הוראות {{ח:פנימי|פרק ג|פרקים ג׳}} {{ח:פנימי|פרק ד|ו־ד׳}}; השר יקבע את התנאים האמורים בהתאמה, ככל הניתן, לתנאים החלים על גופים ציבוריים ממשלתיים לעניין זה מכוח חיקוק, הוראת מינהל או החלטת הממשלה; בסעיף קטן זה –
{{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”גוף ציבורי חוץ־ממשלתי“ – גוף ציבורי שאינו גוף ציבורי ממשלתי;
{{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”גוף ציבורי ממשלתי“ – כל אחד מאלה:
{{ח:תתתתת|(1)}} גוף המנוי {{ח:פנימי|תוספת 2 חלק א פרט 1|בפסקאות (1) עד (3) לחלק א׳ לתוספת השנייה}};
{{ח:תתתתת|(2)}} גוף המנוי {{ח:פנימי|תוספת 2 חלק א פרט 4|בפסקאות (4) עד (7) לחלק א׳ לתוספת השנייה}}, ובלבד שהודיע כי הוא מחיל על עצמו את ההנחיות וההוראות החלות על גוף ציבורי כאמור בפסקה (1) כפי שפרסם השר באתר האינטרנט של משרדו;
{{ח:תתת|(2)}} השר רשאי לקבוע הוראות המסדירות מתן אישור למערכת מאושרת חוץ־ממשלתית, בין היתר, בעניינים שלהלן, והכול כדי להבטיח כי המערכת בעלת יכולת וכשירות מקצועית מתאימה וערוכה למתן שירות לגוף הציבורי באופן שיאפשר לגוף הציבורי לבצע דיוור דיגיטלי באופן מאובטח ומהימן, וכי רמת אבטחת המידע וההגנה על הפרטיות במערכת מהימנה ומספקת:
{{ח:תתתת|(א)}} תנאים שימלא מי שמפעיל את המערכת, לרבות לעניין קיום אישיות משפטית נפרדת, עבר פלילי ואיתנות פיננסית;
{{ח:תתתת|(ב)}} בהסכמה של ראש הממשלה ושר המשפטים – תנאים שימלאו המפעיל והמערכת, לרבות לעניין רמת מהימנות, הזדהות, אבטחת מידע, והגנה על הפרטיות;
{{ח:תתתת|(ג)}} אמות מידה למתן השירות לגוף הציבורי על ידי המערכת;
{{ח:תתתת|(ד)}} תקופת תוקפו של האישור;
{{ח:תתתת|(ה)}} העברת האישור;
{{ח:תתתת|(ו)}} חידוש האישור וסירוב לחדשו;
{{ח:תתתת|(ז)}} עילות להתליה, להגבלה או לביטול האישור;
{{ח:תתתת|(ח)}} בהסכמת שר המשפטים – בקרה על קיום הוראות האישור על ידי מקבל האישור בידי הרשות להגנת הפרטיות; אין בהוראות פסקה זו כדי לגרוע מההוראות לפי {{ח:חיצוני|חוק הגנת הפרטיות|חוק הגנת הפרטיות}}, ובכלל זה מסמכויות הפיקוח לפי {{ח:חיצוני|חוק הגנת הפרטיות|חוק הגנת הפרטיות}};
{{ח:תתת|(3)}} השר, בהסכמת שר הרווחה והביטחון החברתי ושר המשפטים ובהתייעצות עם שר הפנים, רשאי לקבוע הוראות בעניין התאמות ביישום חוק זה לעניין מי שמונה לו אפוטרופוס או מי שנכנס לגביו לתוקף ייפוי כוח מתמשך;
{{ח:תתת|(4)}} השר רשאי לקבוע הוראות, ובכלל זה הוראות לזמן מוגבל, בדבר חובת הגוף הציבורי לשלוח מסרים למענו של נמען שמלאו לו 70 שנים במקביל לשליחתם למענו הדיגיטלי, וכן, בהסכמת שר המשפטים – הוראות בדבר תחולת {{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳}};
{{ח:תתת|(5)}} לעניין חברות ועמותות – שר המשפטים, ולעניין אגודות שיתופיות – השר, והכול באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאים לקבוע כי סוגי חברות, עמותות או אגודות שיתופיות שמסרו לרשם החברות, לרשם העמותות או לרשם האגודות השיתופיות, לפי העניין, את פרטי מענן הדיגיטלי לפי הוראות {{ח:חיצוני|חוק החברות#סעיף 123א|סעיף 123א(ג) לחוק החברות, התשנ״ט–1999}}, {{ח:חיצוני|חוק העמותות#סעיף 2|סעיף 2(א) לחוק העמותות, התש״ם–1980}}, או {{ח:חיצוני|פקודת האגודות השיתופיות#סעיף 18|סעיף 18 לפקודת האגודות השיתופיות}}, ושמתקיימות לגביהן נסיבות שמצדיקות זאת, רשאיות להודיע לרשם האמור, לפי העניין, שהן מסרבות לקבל מסר אלקטרוני למענן הדיגיטלי בהתאם להוראות {{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳}}; קבע שר המשפטים או השר הוראות כאמור, יחולו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 3ג|סעיף 3ג(ב)}} בשינויים המחויבים;
{{ח:תתת|(6)}} שר המשפטים, בהסכמת השר וכן בהסכמת השר הממונה על ביצוע חיקוק שהמסר נשלח לפיו ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע, בצו, כי על שליחת מסר למען דיגיטלי לפי אותו חיקוק, כולו או חלקו, יחולו הוראות {{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳}} כך שתידרש רמת שקילות בדרגה אחת גבוהה יותר לעומת שליחת אותו המסר למען שאינו מען דיגיטלי.

{{ח:סעיף|5|שינוי התוספות|תיקון: תשפ״ב, תשפ״ה}}
{{ח:תת|(א)}} השר, באישור ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את {{ח:פנימי|תוספת 1|התוספת הראשונה}}; ואולם לעניין מינהל הכנסת, שינוי {{ח:פנימי|תוספת 1|התוספת הראשונה}} כאמור טעון גם הסכמה של יושב ראש הכנסת.
{{ח:תת|(ב)}} השר, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את {{ח:פנימי|תוספת 2|התוספת השנייה}}.
{{ח:תת|(ג)}} השר, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את {{ח:פנימי|תוספת 3|התוספת השלישית}}.
{{ח:תת|(ד)}} השר, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את {{ח:פנימי|תוספת 4|התוספת הרביעית}}, בשים לב לרגישות המידע הכלול במסר ונוחות השימוש של הנמען.
{{ח:תת|(ה)}} השר, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את {{ח:פנימי|תוספת 5|התוספת החמישית}}.
{{ח:תת|(ו)}} השר, בהסכמת שר האוצר, רשאי, בצו, באישור ועדה מוועדות הכנסת כפי שתקבע ועדת הכנסת, לשנות את {{ח:פנימי|תוספת 6|התוספת השישית}}.
{{ח:תת|(ז)}} השר הממונה על גוף ציבורי כהגדרתו {{ח:פנימי|סעיף 1|בפסקה (3) להגדרה ”גוף ציבורי“}}, רשאי, בצו, להוסיף שירות נפוץ {{ח:פנימי|תוספת 7|לתוספת השביעית}}, ובלבד שהתקיימו התנאים המפורטים {{ח:פנימי|סעיף 3יג|בסעיף 3יג}}, וכן רשאי הוא, בצו, להסיר שירות נפוץ {{ח:פנימי|תוספת 7|מהתוספת האמורה}}.

{{ח:סעיף|6|שמירת דינים}}
{{ח:ת}} אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מתוקפו של חיקוק האוסר גילוי או מסירה של מידע שבידי גוף ציבורי.

{{ח:סעיף|7|}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|פקודת העיריות|בפקודת העיריות}}.}}

{{ח:סעיף|8|}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|פקודת המועצות המקומיות|בפקודת המועצות המקומיות}}.}}

{{ח:סעיף|9|תחילה}}
{{ח:ת}} תחילתו של חוק זה שנה מיום פרסומו.

{{ח:סעיף|10|דיווח לכנסת|תיקון: תשפ״א}}
{{ח:תת|(א)|(1)}} בכפוף להוראות סעיף קטן (ב), כל גוף ציבורי ידווח לוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת (בחוק זה – הוועדה) על יישומו של חוק זה בגוף הציבורי בשנים 2021, 2022 ו־2024 (להלן – המועדים הקובעים), לא יאוחר מתום הרבעון השני באותן שנים.
{{ח:תתת|(2)}} הדיווח יכלול, בין היתר, פירוט על העניינים שלגביהם נקבעה פנייה בדרך מסוימת אחרת כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בסעיף 2}} ואת הדרך שנקבעה לאותה פנייה.
{{ח:תת|(ב)}} הגופים הציבוריים שלהלן יעבירו לגורם המנוי לצדם, לא יאוחר מתום הרבעון הראשון במועדים הקובעים, דיווח כאמור בסעיף קטן (א), ואותו גורם יעביר לוועדה, במועדים המצוינים בסעיף קטן (א), דוח מרוכז של דיווחי הגופים הציבוריים שקיבל:
{{ח:תתת|(1)}} גוף ציבורי המנוי {{ח:פנימי|תוספת 1 פרט 1|בפרט (1) לתוספת}} – השר;
{{ח:תתת|(2)}} גוף ציבורי המנוי {{ח:פנימי|תוספת 1 פרט 6|בפרט (6) לתוספת}}, למעט גוף אחר בעל סמכות שפיטה על פי דין – שר המשפטים;
{{ח:תתת|(3)}} גוף אחר בעל סמכות שפיטה על פי דין המנוי {{ח:פנימי|תוספת 1 פרט 6|בפרט (6) לתוספת}} – השר הממונה על החוק שבו ניתנה סמכות השפיטה כאמור;
{{ח:תתת|(4)}} גוף ציבורי המנוי {{ח:פנימי|תוספת 1 פרט 7|בפרט (7)}}, {{ח:פנימי|תוספת 1 פרט 8|(8)}} {{ח:פנימי|תוספת 1 פרט 9|או (9) לתוספת}} – השר לביטחון הפנים, וזה יעבירו לשר כאמור בפסקה (1) לשם העברת הדוח לוועדה;
{{ח:תתת|(5)}} גוף ציבורי המנוי {{ח:פנימי|תוספת 1 פרט 10|בפרט (10) לתוספת}} – שר הפנים;
{{ח:תתת|(6)}} גוף ציבורי המנוי {{ח:פנימי|תוספת 1 פרט 11|בפרט (11) לתוספת}} – הרשות המקומית המחזיקה באמצעי שליטה בו, וזו תעבירה לשר הפנים לשם העברת הדוח לוועדה;
{{ח:תתת|(7)}} גוף ציבורי המנוי {{ח:פנימי|תוספת 1 פרט 12|בפרט (12) לתוספת}} – שר הבריאות;
{{ח:תתת|(8)}} גוף ציבורי המנוי {{ח:פנימי|תוספת 1 פרט 14|בפרט (14) לתוספת}} – השר הממונה על החוק שמכוחו הוקם הגוף הציבורי;
{{ח:תתת|(9)}} גוף ציבורי המנוי {{ח:פנימי|תוספת 1 פרט 15|בפרט (15) לתוספת}} – רשות החברות הממשלתיות, וזו תעבירה לשר הממונה עליה לשם העברת הדוח לוועדה.

{{ח:קטע2|תוספת 1|תוספת ראשונה|תיקון: תשפ״ב}}
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 1|פסקה (1) להגדרה ”גוף ציבורי“ בסעיף 1}})}}|תיקון: תשפ״ב}}

{{ח:סעיף*|(1)||עוגן=תוספת 1 פרט 1}}
{{ח:ת}} משרדי הממשלה, לרבות יחידותיהם ויחידות הסמך שלהם, ולמעט שירות הביטחון הכללי, המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, הוועדה לאנרגיה אטומית, מערך הסייבר הלאומי, הרשות להגנה על עדים, ויחידות ואגפים של משרד הביטחון ויחידות הסמך שלו שאינם נותנים שירות לציבור;

{{ח:סעיף*|(2)||עוגן=תוספת 1 פרט 2}}
{{ח:ת}} צבא הגנה לישראל – לעניין יחידות שנותנות שירות לציבור;

{{ח:סעיף*|(3)||עוגן=תוספת 1 פרט 3}}
{{ח:ת}} לשכת נשיא המדינה;

{{ח:סעיף*|(4)||עוגן=תוספת 1 פרט 4}}
{{ח:ת}} מינהל הכנסת;

{{ח:סעיף*|(5)||עוגן=תוספת 1 פרט 5}}
{{ח:ת}} משרד מבקר המדינה;

{{ח:סעיף*|(6)||עוגן=תוספת 1 פרט 6}}
{{ח:ת}} בתי משפט, בתי דין, לשכות הוצאה לפועל, המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות וגופים אחרים בעלי סמכות שפיטה על פי דין, והכול בעניינים שאינם הליכים שיפוטיים או מעין שיפוטיים;

{{ח:סעיף*|(7)||עוגן=תוספת 1 פרט 7}}
{{ח:ת}} משטרת ישראל – לגבי פניות ליחידה לתלונות ציבור, ופניות בעניין {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע|חוק חופש המידע, התשנ״ח–1998}}, דוברות והסברה ורכש;

{{ח:סעיף*|(8)||עוגן=תוספת 1 פרט 8}}
{{ח:ת}} הרשות הארצית לכבאות והצלה – לגבי פניות ליחידות או לבעלי תפקידים שנותנים שירות לציבור בעניין סידורי בטיחות אש והצלה בנכסים ובעסקים, הקצאת כבאים בתשלום, אגרות ותשלומים בעד שירותים, גיוס ומיון עובדים, תלונות הציבור, דוברות והסברה;

{{ח:סעיף*|(9)||עוגן=תוספת 1 פרט 9}}
{{ח:ת}} שירות בתי הסוהר – לגבי פניות ליחידות שעוסקות בגיוס ומיון עובדים, ופניות בעניין תלונות הציבור, דוברות והסברה, {{ח:חיצוני|חוק חופש המידע|חוק חופש המידע, התשנ״ח–1998}}, תיאום סיורים בשירות בתי הסוהר ונפגעי עבירה;

{{ח:סעיף*|(10)||עוגן=תוספת 1 פרט 10}}
{{ח:ת}} עירייה, מועצה מקומית או מועצה אזורית;

{{ח:סעיף*|(11)||עוגן=תוספת 1 פרט 11}}
{{ח:ת}} תאגיד מקומי שלפחות מחצית ההון או לפחות מחצית כוח ההצבעה בו מוחזקים, במישרין או בעקיפין, בידי רשות מקומית או בידי תאגיד מקומי אחר, או שיש לרשות מקומית או לתאגיד מקומי אחר, במישרין או בעקיפין, זכות למנות לפחות מחצית ממספר הדירקטורים בו או את המנהל הכללי שלו, והכול כשההחזקה או זכות המינוי כאמור הם של הרשות המקומית, לבדה או יחד עם אחד או יותר מאלה:
{{ח:תת|(א)}} רשות מקומית אחרת, אחת או יותר;
{{ח:תת|(ב)}} המדינה;
{{ח:תת|(ג)}} תאגיד מקומי אחר, אחד או יותר;

{{ח:סעיף*|(12)||עוגן=תוספת 1 פרט 12}}
{{ח:ת}} בית חולים ציבורי כללי כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018)#סעיף 54|בסעיף 54 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו־2018), התשע״ז–2016}}, למעט בית חולים ממשלתי כללי כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018)#סעיף 54|באותו סעיף}};

{{ח:סעיף*|(13)||עוגן=תוספת 1 פרט 13}}
{{ח:ת}} קופת חולים כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק ביטוח בריאות ממלכתי|בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד–1994}};

{{ח:סעיף*|(14)||עוגן=תוספת 1 פרט 14}}
{{ח:ת}} תאגיד שהוקם בחוק או לפיו;

{{ח:סעיף*|(15)||עוגן=תוספת 1 פרט 15}}
{{ח:ת}} חברה ממשלתית כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק החברות הממשלתיות|בחוק החברות הממשלתיות, התשל״ה–1975}}.

{{ח:קטע2|תוספת 2|תוספת שנייה|תיקון: תשפ״ב}}
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 1|ההגדרה ”גוף ציבורי השולח מסרים דיגיטליים“ שבסעיף 1}})}}}}
{{ח:קטע3|תוספת 2 חלק א|חלק א׳}}

{{ח:סעיף*|(1)||עוגן=תוספת 2 חלק א פרט 1}}
{{ח:ת}} משרד ממשלתי, לרבות יחידותיו ויחידות הסמך שלו, למעט הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;

{{ח:סעיף*|(2)||עוגן=תוספת 2 חלק א פרט 2}}
{{ח:ת}} צבא הגנה לישראל;

{{ח:סעיף*|(3)||עוגן=תוספת 2 חלק א פרט 3}}
{{ח:ת}} משטרת ישראל;

{{ח:סעיף*|(4)||עוגן=תוספת 2 חלק א פרט 4}}
{{ח:ת}} המוסד לביטוח לאומי כמשמעותו לפי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי|חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995}};

{{ח:סעיף*|(5)||עוגן=תוספת 2 חלק א פרט 5}}
{{ח:ת}} שירות התעסוקה כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק שירות התעסוקה|בחוק שירות התעסוקה, התשי״ט–1959}};

{{ח:סעיף*|(6)||עוגן=תוספת 2 חלק א פרט 6}}
{{ח:ת}} האפוטרופוס הכללי כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק האפוטרופוס הכללי|בחוק האפוטרופוס הכללי, התשל״ח–1978}};

{{ח:סעיף*|(7)||עוגן=תוספת 2 חלק א פרט 7}}
{{ח:ת}} ועדת הבחירות המרכזית.

{{ח:קטע3|תוספת 2 חלק ב|חלק ב׳}}

{{ח:סעיף*|(1)||עוגן=תוספת 2 חלק ב פרט 1}}
{{ח:ת}} מועצה דתית כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק שירותי הדת היהודיים|בחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל״א–1971}};

{{ח:סעיף*|(2)||עוגן=תוספת 2 חלק ב פרט 2}}
{{ח:ת}} חברה כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק תאגידי מים וביוב|בחוק תאגידי מים וביוב, התשס״א–2001}};

{{ח:סעיף*|(3)||עוגן=תוספת 2 חלק ב פרט 3}}
{{ח:ת}} רשות ניירות ערך כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק ניירות ערך|בחוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968}};

{{ח:סעיף*|(4)||עוגן=תוספת 2 חלק ב פרט 4}}
{{ח:ת}} עירייה, מועצה מקומית או מועצה אזורית;

{{ח:סעיף*|(5)||עוגן=תוספת 2 חלק ב פרט 5}}
{{ח:ת}} לשכת נשיא המדינה;

{{ח:סעיף*|(6)||עוגן=תוספת 2 חלק ב פרט 6}}
{{ח:ת}} הכנסת;

{{ח:סעיף*|(7)||עוגן=תוספת 2 חלק ב פרט 7}}
{{ח:ת}} משרד מבקר המדינה.

{{ח:קטע2|תוספת 3|תוספת שלישית|תיקון: תשפ״ב}}
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 3א|ההגדרה ”מען דיגיטלי“ בסעיף 3א}})}}}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} {{טורים שווים ממורכז | {{מוקטן|&lt;u&gt;טור א׳&lt;/u&gt;}} | {{מוקטן|&lt;u&gt;טור ב׳&lt;/u&gt;}}}}

{{ח:סעיף*|(1)||עוגן=תוספת 3 פרט 1}}
{{ח:ת}} {{טורים שווים | {{ח:חיצוני|חוק מרשם האוכלוסין|חוק מרשם האוכלוסין, התשכ״ה–1965}} | תושב }}

{{ח:סעיף*|(2)||עוגן=תוספת 3 פרט 2}}
{{ח:ת}} {{טורים שווים | {{ח:חיצוני|חוק החברות|חוק החברות, התשנ״ט–1999}} ({{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת זו}} – חוק החברות) | חברה או חברת חוץ כהגדרתן {{ח:חיצוני|חוק החברות|בחוק החברות}} }}

{{ח:סעיף*|(3)||עוגן=תוספת 3 פרט 3}}
{{ח:ת}} {{טורים שווים | {{ח:חיצוני|חוק העמותות|חוק העמותות, התש״ם–1980}} ({{ח:פנימי|תוספת 3|בתוספת זו}} – חוק העמותות) | עמותה כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק העמותות|בחוק העמותות}} }}

{{ח:סעיף*|(4)||עוגן=תוספת 3 פרט 4}}
{{ח:ת}} {{טורים שווים | {{ח:חיצוני|פקודת האגודות השיתופיות|פקודת האגודות השיתופיות}} | אגודה שיתופית כמשמעותה {{ח:חיצוני|פקודת האגודות השיתופיות|בפקודת האגודות השיתופיות}} }}

{{ח:קטע2|תוספת 4|תוספת רביעית|תיקון: תשפ״ב}}
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 3ג|סעיף 3ג(א)(4)}})}}}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} {{טורים שווים ממורכז | {{מוקטן|&lt;u&gt;המידע הנכלל במסר&lt;/u&gt;}} | {{מוקטן|&lt;u&gt;אופן אבטחת הצגת המסר&lt;/u&gt;}} }}

{{ח:סעיף*|(1)||תיקון: תשפ״ד־2|עוגן=תוספת 4 פרט 1}}
{{ח:ת}} {{טורים שווים |
{{ח:ת}} {{ח:הערה|”}}מידע בעל רגישות מיוחדת“ כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הגנת הפרטיות|בחוק הגנת הפרטיות}} | המסר יוצג לאחר שהנמען הזדהה באמצעות אמצעי דיגיטלי שמאפשר הזדהות ברמת ודאות גבוהה בנסיבות העניין; }}

{{ח:סעיף*|(2)||תיקון: תשפ״ד־2|עוגן=תוספת 4 פרט 2}}
{{ח:ת}} {{טורים שווים | מידע אישי כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הגנת הפרטיות|בחוק הגנת הפרטיות}} וענייניו הפרטיים של אדם כמשמעם {{ח:חיצוני|חוק הגנת הפרטיות|בחוק הגנת הפרטיות}}, ובלבד שאינו נכלל {{ח:פנימי|תוספת 4 פרט 1|בפרט (1)}} | המידע האישי כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הגנת הפרטיות|בחוק הגנת הפרטיות}} יצורף למסר בנפרד; }}

{{ח:סעיף*|(3)||עוגן=תוספת 4 פרט 3}}
{{ח:ת}} {{טורים שווים | מידע שאינו נכלל {{ח:פנימי|תוספת 4 פרט 1|בפרט (1)}} {{ח:פנימי|תוספת 4 פרט 2|או (2)}} | ללא תנאים נוספים. }}

{{ח:קטע2|תוספת 5|תוספת חמישית|תיקון: תשפ״ב}}
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 3ג|סעיף 3ג(ג)}})}}}}
{{ח:קטע2|תוספת 6|תוספת שישית|תיקון: תשפ״ה}}
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 1|פסקה (3) להגדרה ”גוף ציבורי“ בסעיף 1}})}}}}

{{ח:סעיף*|(1)||עוגן=תוספת 6 פרט 1}}
{{ח:ת}} המוסד לביטוח לאומי;

{{ח:סעיף*|(2)||עוגן=תוספת 6 פרט 2}}
{{ח:ת}} רשות החדשנות;

{{ח:סעיף*|(3)||עוגן=תוספת 6 פרט 3}}
{{ח:ת}} רשות שדות התעופה;

{{ח:סעיף*|(4)||עוגן=תוספת 6 פרט 4}}
{{ח:ת}} שירות התעסוקה.

{{ח:קטע2|תוספת 7|תוספת שביעית|תיקון: תשפ״ה}}
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 3יא|סעיפים 3יא}} {{ח:פנימי|סעיף 3יג|ו־3יג}})}}}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} {{טורים שווים ממורכז | {{מוקטן|&lt;u&gt;שם הגוף הציבורי&lt;/u&gt;}} | {{מוקטן|&lt;u&gt;השירות&lt;/u&gt;}} }}

{{ח:סעיף*|1||עוגן=תוספת 7 פרט 1}}
{{ח:ת}} {{טורים שווים | משרד הבריאות | לעניין זה, ”ועדה רפואית“ – ועדה הפועלת במשרד הבריאות לפי כל דין או מכוח תפקידו הציבורי של המשרד, הבוחנת כל אחד מאלה:
{{ח:תת|(1)}} כושרו הרפואי או התפקודי או שיעור נכותו של אדם לשם מימוש זכות, קביעת כשירות לשרת במשרה, קבלה או שלילה של רישיון, היתר או תעודת רישום במקצועות הבריאות והרפואה;
{{ח:תת|(2)}} התאמה רפואית או אתית של אדם להליך רפואי או להליך של ניסוי רפואי בבני אדם. }}

{{ח:סעיף*|2||עוגן=תוספת 7 פרט 2}}
{{ח:ת}} {{טורים שווים | משרד התחבורה והבטיחות בדרכים |
{{ח:תת|(1)}} הנפקת רישיון נהיגה לאדם שאינו בעל תעודת זהות ישראלית;
{{ח:תת|(2)}} המרת רישיון נהיגה זר לרישיון נהיגה ישראלי לפי {{ח:חיצוני|פקודת התעבורה|פקודת התעבורה}}. }}

{{ח:חתימות|התקבל בכנסת ביום ה׳ באב התשע״ח (17 ביולי 2018).}}
* '''בנימין נתניהו'''&lt;br&gt;ראש הממשלה
* '''ראובן ריבלין'''&lt;br&gt;נשיא המדינה
* '''יולי יואל אדלשטיין'''&lt;br&gt;יושב ראש הכנסת
{{ח:סוגר}}
{{ח:סוף}}
[[קטגוריה:בוט חוקים]]</text>
      <sha1>ev8jpmhukhdov9n0p0njq7fcnyyyeh5</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אבותי כי בטחו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>363628</id>
    <revision>
      <id>3021784</id>
      <parentid>3018908</parentid>
      <timestamp>2026-06-28T11:21:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3021784</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11340" sha1="lnptzghr4m0p5mdfp53javl54vnq2je" xml:space="preserve">{{הור2|פיוט סליחות לעשרה בטבת מרבי אפרים מרגנסבורג. ידועות שתי נוסחאות לסליחה זו. הנוסח הנהוג במנהגי אשכנז המזרחיים ({{=}}מנהג פולין) שונה באופן משמעותי מהנוסח הנהוג במנהגי אשכנז המערביים ({{=}}מנהג אשכנז), וכן בפוזנא. לפי המקובל במחקר, שתי הנוסחאות מקוריות, והמחבר ערך את פיוטו שלו והתאים לו בתים חדשים. לפיוט זה צורת חתימה ייחודית, בה מקדים הפייטן את שם סבו (אברהם) ושם אביו (יצחק) לשמו שלו.}}&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}&lt;/noinclude&gt;
== נוסח אשכנז המזרחי ==
&lt;קטע התחלה=מזרחי/&gt;{{הור|סימן: '''אברהם, יצחק, אפרים'''}}

{{סי|אֲ}}בוֹתַי כִּי בָטְחוּ / בְּשֵׁם אֱלֹהֵי צוּרִי{{ש}}
גָּדְלוּ וְהִצְלִיחוּ / וְגַם עָשׂוּ פֶרִי{{ש}}
וּמֵעֵת הֻדָּחוּ / וְהָלְכוּ עִמּוֹ קֶרִי{{ר1}}
הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר / עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי.{{ממס|בראשית ח ה}}

{{סי|בֶּ}}עָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ / סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל{{ש}}
וְצָר עַל עִיר הַקֹּדֶשׁ / וְנִקְרַב רַב הַחֹבֵל{{ש}}
נֻתַּתִּי הָדֵשׁ / וִעֻנֵּיתִי בַכֶּבֶל{{ר1}}
וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ / לְאֵבֶל כִּנּוֹרִי.{{ממס|איוב ל לא}}

{{סי|רֵ}}אשִׁית בִּכּוּרָה / לְרֵאשִׁית הַחֵרֶם{{ש}}
שֵׁם אֲחֵרִים הִזְכִּירָה / וְעָוֹן גּוֹרֵם{{ש}}
פְּנֵי אֵל לא הִכִּירָה / וְשֻׁטְּפָה בְּזֶרֶם{{ר1}}
צָרָה כְּמַבְכִּירָה / כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא.{{ממס|איוב לט יח}}

{{סי|הָ}}אֱלֹהִים הֵבִיא / יוֹם רָעָה וּמָצוֹר{{ש}}
צִוָּה צָרַי סְבִיבִי / עוֹלָלַי לִבְצֹר{{ש}}
יוֹם הֵרַךְ לְבָבִי / וְאֵין כֹּחַ לַעֲצֹר{{ר1}}
וְדִבֶּר אֶל נָבִיא / מְשֹׁל אֶל בֵּית הַמֶּרִי.{{ממס|יחזקאל כד ג}}

{{סי|מִ}}יּוֹשְׁבֵי שַׁעַר / הֶעֱבִיר אַדֶּרֶת{{ש}}
חֲמָתוֹ כָּאֵשׁ בָּעַר / וְהֵרִים עֲטֶרֶת{{ש}}
וּמִלְּבָנוֹן יַעַר / הִשְׁלִיךְ תִּפְאֶרֶת{{ר1}}
וְרוּחַ סוּפָה וָסַעַר / תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי.{{ממס|איוב ד טו}}

{{סי|יָ}}פְיָפִית נִמְשַׁלְתְּ / וְעַתָּה קְדוֹרַנִּית{{ש}}
בֶּעָוֹן כִּי כָשַׁלְתְּ / וְלִבֵּךְ אֲחוֹרַנִּית{{ש}}
זִנְּבוּךְ וְנֶחֱשַׁלְתְּ / רִאשׁוֹנָה וְשֵׁנִית{{ר1}}
וְהָחְתֵּל לא חֻתַּלְתְּ / מְעַט צֳרִי.{{ממס|בראשית מג יא}}

{{סי|צַ}}דִּיק הַצּוּר תָּם / נְשׂוֹא עָוֹן נִלְאָה{{ש}}
מִכְּרוּב לְמִפְתָּן / לְפִנַּת גַג דָּאָה{{ש}}
מֵעָוֹן הַנִּכְתָּם / וִצַעֲקָתָם בָּאָה{{ר1}}
רַבָּה רָעָתָם / כְּעֵץ עֹשֶׂה פֶּרִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|בראשית א יב}}

{{סי|חִ}}זֵּק כָּל קָמַי / תּוֹכֵן הָעֲלִילוֹת{{ש}}
כִּי מָלְאוּ יָמַי / בְּרֹעַ מִפְעָלוֹת{{ש}}
וּמִבּשֶׁת עֲלוּמַי / שָׁכַחְתִּי גְמוּלוֹת{{ר1}}
נוֹתֵן לַחְמִי וּמֵימַי / פִּשְׁתִּי וְצַמְרִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|הושע ב ז}}

{{סי|קָ}}מַי פִּיהֶם פָּעֲרוּ / וְנַחֲלָתִי בִּלֵּעוּ{{ש}}
מְאֹד עָלַי גָבָרוּ / וְדָמִי שָׁתוּ וְלָעוּ{{ש}}
נָכְרִים עָלַי צָרוּ / וְאֶת אַחַי הֵרֵעוּ{{ר1}}
הָאוֹמְרִים עָרוּ עָרוּ / בְּנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי.{{ממס|בראשית לו כ}}

{{סי|אָ}}מְרוּ לְכוּ נְכַלֵּם / וְנַשְׁבִּיתָה זִכְרָם{{ש}}
אֵל קַנֹּא וְנוֹקֵם / גָּמְלֵם יִשְׂאוּ אֶת שִׁבְרָם{{ש}}
כְּמַעֲשֵׂיהֶם שַׁלֵּם / וְיֵבוֹשׁוּ מִשִּׂבְרָם{{ר1}}
כְּאִישׁ חֲלוֹם חוֹלֵם / שְׁלֹשָה סַלֵּי חֹרִי.{{ממס|בראשית מ טז}}

{{סי|פְּ}}צָעַי לא רֻכָּכָה / וְחַבּוּרוֹתַי רֶצַח{{ש}}
וְעֵינַי הֻכְהָה / צוֹפֶה לְדוֹדִי צַח{{ש}}
הַעוֹד לֹא שָׁכָכָה / חֲמָתוֹ לָנֶצַח{{ר1}}
עַל מֶה עָשָׂה כָּכָה / וּמֶה חֳרִי.{{ממס|דברים כט כג}}

{{סי|רַ}}חוּם זֶה אֵלִי / אַל לָעַד תִּזְנַח{{ש}}
אָרְכוּ יְמֵי אֶבְלִי / וְעוֹד לִבִּי נֶאֱנַח{{ש}}
שׁוּבָה אֵל לְאָהֳלִי / מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח{{ר1}}
שַׁלֵּם יְמֵי אֶבְלִי / כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי.{{ממס|בראשית ל לג}}

{{סי|יְ}}יָ מְנָת חֶלְקִי / חוּשָׁה לִּי לְעֶזְרָה{{ש}}
וּפִתַּחְתָּ שַׂקִּי / שִׂמְחָה לִי לְאַזְרָה{{ש}}
וְתַגִּיהַּ אֶת חָשְׁכִּי / בְּאוֹרְךָ לְהָאִירָה{{ר1}}
אֶת נֶשֶׁף חִשְׁקִי / כִּי אַתָּה נֵרִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים יח כט}}

{{סי|מִ}}יָגוֹן וַאֲנָחָה / פְּדֵה אֵל אֶת נַפְשִׁי{{ש}}
עֲשֵׂה לְעַמְּךָ הֲנָחָה / מַלְכִּי וּקְדוֹשִׁי{{ש}}
תַּהֲפךְ לָרְוָחָה / אֶת צוֹם הַחֲמִישִׁי{{ר1}}
לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה / צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|זכריה ח יט}}&lt;קטע סוף=מזרחי/&gt;

== נוסח אשכנז המערבי ==
&lt;קטע התחלה=מערבי/&gt;{{הור|סימן: '''אברהם, יצחק, אפרים'''}}

{{סי|אֲ}}בוֹתַי כִּי בָטְחוּ / בְּשֵׁם אֱלֹהֵי צוּרִי{{ש}}
גָּדְלוּ וְהִצְלִיחוּ / וְגַם עָשׂוּ פֶרִי{{ש}}
וּמֵעֵת הֻדָּחוּ / וְהָלְכוּ עִמּוֹ קֶרִי{{ר1}}
הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר / עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי.{{ממס|בראשית ח ה}}

{{סי|בָּ}}עֲשִׂירִי לַחֹדֶשׁ / סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל{{ש}}
וְצָר עַל עִיר הַקֹּדֶשׁ / וְנִקְרַב רַב הַחֹבֵל{{ש}}
הֻכְּתָה הָדֵשׁ / צְבִי צִיצַת נֹבֵל{{ר1}}
וַיְהִי לְאֵבֶל נֵבֶל / עֻגָבִי וְכִנֹּרִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|איוב ל לא}}

{{סי|רֵ}}אשִׁית בִּכּוּרָה / לְרֵאשִׁית הַחֵרֶם{{ש}}
אֲחֵרִים הִזְכִּירָה / וְהֶעָוֹן גּוֹרֵם{{ש}}
צָרָה כְּמַבְכִּירָה / עַצְמוֹתַי יְגָרֵם{{ר1}}
מִזַּיִת וְעַד קָמָה וְכֶרֶם / כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא.{{ממס|איוב לט יח}}

{{סי|הָ}}יְתָה כְּאַלְמָנָה / כְּלִילַת יֹפִי נִמְשָׁלֶת{{ש}}
רֹבַע מִי מָנָה / לְפִי חֶרֶב נֶחֱשָׁלֶת{{ש}}
בְּמִקְשָׁה כִמְלוּנָה / וּבֶעָוֹן נִכְשָׁלֶת{{ר1}}
וְהָחְתֵּל לֹא נֶחְתֶּלֶת / מְעַט צֳרִי.{{ממס|בראשית מג יא}}

[{{סי|מִ}}צִּיּוֹן יְפִי מִכְלָל / דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה{{ש}}
וְלֹא הָיְתָה בִכְלַל / הָעִיר הַקְּרֹבָה{{ש}}
וְעַתָּה מֵעָוֹן חֻלַּל / וְעָשְׂתָה תוֹעֵבָה{{ר1}}
וְקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה / בְּנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי.{{ממס|בראשית לו כ}}

{{סי|יְ}}פֵה נוֹף כָּל שִׂמְחָה / וּמִשָּׁם הוֹרָאָה{{ש}}
וְעִיר לֹא נִדָּחָה / בְּנֶגַע לֹא מְטֻמָּאָה{{ש}}
וְעַתָּה מְקוֹם שׁוּחָה / לְרוּחַ הַטֻּמְאָה{{ר1}}
וְשׁוֹאָה וּמְשֹׁאָה / תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי.{{ממס|איוב ד טו}}

{{סי|צִ}}יּוֹן הַדְּרוּשָׁה / צְבִי כָל עֹבֵר{{ש}}
נְתוּנָה לְמוֹרָשָׁה / לְצִיּוּן הַקָּבֶר{{ש}}
לְנִבְלַת בֶּן אִשָּׁה / פְּשׂוּקָה לְכָל עֹבֵר{{ר1}}
וְהוּא חֹבֵר חֶבֶר / כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי.{{ממס|ש&quot;א טו כג}}

{{סי|חֵ}}לֶף מְקוֹם הַשִּׁית / הַיּוֹרֵד לַתְּהוֹם{{ש}}
שָׂמוּ חֲשׂוּפֵי שֵׁת / וְשָׁם קֶבֶר הַתְּהוֹם{{ש}}
כְּרוּחַ הַחֲרִישִׁית / לְבָבִי כֵּן יִנְהֹם{{ר1}}
וְכָל־הָעִיר תֵּהוֹם / וּמֶה חֳרִי.{{ממס|דברים כט כג}}

{{סי|קֹ}}דֶשׁ הִלּוּלִים / לְמִרְמַס טִיט יָוֵן{{ש}}
עָשׂוּ גִלּוּלִים / וּמַצֶּבֶת אָוֶן{{ש}}
לְנִבְלַת לֹא תָלִין / וּמַה לְבָר תֶּבֶן{{ר1}}
אֶת לֵב הָאֶבֶן / יִלְטֹשׁ עֵינָיו צָרִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|איוב טז ט}}]&lt;noinclude&gt;{{הערה|בדפוסים רבים נשמטו בתים אלה מחמת הצנזורה.}}&lt;/noinclude&gt;

{{סי|אֱ}}לֹהִים יְיָ חֵילִי / כָּתַב לִי יוֹם זֶה{{ש}}
צוֹמוֹת קָבַע לִי / בְּיַד נָבִיא וְחֹזֶה{{ש}}
שַׁלֵּם יְמֵי אֶבְלִי / שְׁכִינָתְךָ נֶחֱזֶה{{ר1}}
וְתִבְחַר צוֹם כָּזֶה / כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי.{{ממס|בראשית ל לג}}

{{סי|פְּ}}נֵה אֶל הַמִּנְחָה / {{סי|ר}}וֹמֵם מִקְדָּשִׁי{{ש}}
{{סי|יֶ}}שְׁעֲךָ לִי שַׁלְּחָה / {{סי|מֵ}}{{סי|רִ}}ים אֶת רֹאשִׁי{{ש}}
הֲפֹךְ לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה / עִנּוּיֵי נַפְשִׁי{{ר1}}
אֶת צוֹם הַחֲמִישִׁי / צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|זכריה ח יט}}&lt;קטע סוף=מערבי/&gt;

[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:שירים מהמאה ה-12]]
[[קטגוריה:פיוטי סליחות]]
[[קטגוריה:עשרה בטבת]]
[[קטגוריה:אפרים מרגנשבורג]]
[[קטגוריה:סיומת מקראית]]

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}</text>
      <sha1>lnptzghr4m0p5mdfp53javl54vnq2je</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3021785</id>
      <parentid>3021784</parentid>
      <timestamp>2026-06-28T11:23:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3021785</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11373" sha1="4px3majgjtriud7wc9vrr73clyr2ks7" xml:space="preserve">{{הור2|פיוט סליחות לעשרה בטבת מרבי אפרים מרגנסבורג. ידועות שתי נוסחאות לסליחה זו. הנוסח הנהוג במנהגי אשכנז המזרחיים ({{=}}מנהג פולין) שונה באופן משמעותי מהנוסח הנהוג במנהגי אשכנז המערביים ({{=}}מנהג אשכנז), וכן בפוזנא. לפי המקובל במחקר, שתי הנוסחאות מקוריות, והמחבר ערך את פיוטו שלו והתאים לו בתים חדשים. לפיוט זה צורת חתימה ייחודית, בה מקדים הפייטן את שם סבו (אברהם) ושם אביו (יצחק) לשמו שלו.}}&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}&lt;/noinclude&gt;
== נוסח אשכנז המזרחי ==
&lt;קטע התחלה=מזרחי/&gt;{{הור|סימן: '''אברהם, יצחק, אפרים'''}}

{{סי|אֲ}}בוֹתַי כִּי בָטְחוּ / בְּשֵׁם אֱלֹהֵי צוּרִי{{ש}}
גָּדְלוּ וְהִצְלִיחוּ / וְגַם עָשׂוּ פֶרִי{{ש}}
וּמֵעֵת הֻדָּחוּ / וְהָלְכוּ עִמּוֹ קֶרִי{{ר1}}
הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר / עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי.{{ממס|בראשית ח ה}}

{{סי|בֶּ}}עָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ / סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל{{ש}}
וְצָר עַל עִיר הַקֹּדֶשׁ / וְנִקְרַב רַב הַחֹבֵל{{ש}}
נֻתַּתִּי הָדֵשׁ / וִעֻנֵּיתִי בַכֶּבֶל{{ר1}}
וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ / לְאֵבֶל כִּנּוֹרִי.{{ממס|איוב ל לא}}

{{סי|רֵ}}אשִׁית בִּכּוּרָה / לְרֵאשִׁית הַחֵרֶם{{ש}}
שֵׁם אֲחֵרִים הִזְכִּירָה / וְעָוֹן גּוֹרֵם{{ש}}
פְּנֵי אֵל לא הִכִּירָה / וְשֻׁטְּפָה בְּזֶרֶם{{ר1}}
צָרָה כְּמַבְכִּירָה / כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא.{{ממס|איוב לט יח}}

{{סי|הָ}}אֱלֹהִים הֵבִיא / יוֹם רָעָה וּמָצוֹר{{ש}}
צִוָּה צָרַי סְבִיבִי / עוֹלָלַי לִבְצֹר{{ש}}
יוֹם הֵרַךְ לְבָבִי / וְאֵין כֹּחַ לַעֲצֹר{{ר1}}
וְדִבֶּר אֶל נָבִיא / מְשֹׁל אֶל בֵּית הַמֶּרִי.{{ממס|יחזקאל כד ג}}

{{סי|מִ}}יּוֹשְׁבֵי שַׁעַר / הֶעֱבִיר אַדֶּרֶת{{ש}}
חֲמָתוֹ כָּאֵשׁ בָּעַר / וְהֵרִים עֲטֶרֶת{{ש}}
וּמִלְּבָנוֹן יַעַר / הִשְׁלִיךְ תִּפְאֶרֶת{{ר1}}
וְרוּחַ סוּפָה וָסַעַר / תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי.{{ממס|איוב ד טו}}

{{סי|יָ}}פְיָפִית נִמְשַׁלְתְּ / וְעַתָּה קְדוֹרַנִּית{{ש}}
בֶּעָוֹן כִּי כָשַׁלְתְּ / וְלִבֵּךְ אֲחוֹרַנִּית{{ש}}
זִנְּבוּךְ וְנֶחֱשַׁלְתְּ / רִאשׁוֹנָה וְשֵׁנִית{{ר1}}
וְהָחְתֵּל לא חֻתַּלְתְּ / מְעַט צֳרִי.{{ממס|בראשית מג יא}}

{{סי|צַ}}דִּיק הַצּוּר תָּם / נְשׂוֹא עָוֹן נִלְאָה{{ש}}
מִכְּרוּב לְמִפְתָּן / לְפִנַּת גַג דָּאָה{{ש}}
מֵעָוֹן הַנִּכְתָּם / וִצַעֲקָתָם בָּאָה{{ר1}}
רַבָּה רָעָתָם / כְּעֵץ עֹשֶׂה פֶּרִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|בראשית א יב}}

{{סי|חִ}}זֵּק כָּל קָמַי / תּוֹכֵן הָעֲלִילוֹת{{ש}}
כִּי מָלְאוּ יָמַי / בְּרֹעַ מִפְעָלוֹת{{ש}}
וּמִבּשֶׁת עֲלוּמַי / שָׁכַחְתִּי גְמוּלוֹת{{ר1}}
נוֹתֵן לַחְמִי וּמֵימַי / פִּשְׁתִּי וְצַמְרִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|הושע ב ז}}

{{סי|קָ}}מַי פִּיהֶם פָּעֲרוּ / וְנַחֲלָתִי בִּלֵּעוּ{{ש}}
מְאֹד עָלַי גָבָרוּ / וְדָמִי שָׁתוּ וְלָעוּ{{ש}}
נָכְרִים עָלַי צָרוּ / וְאֶת אַחַי הֵרֵעוּ{{ר1}}
הָאוֹמְרִים עָרוּ עָרוּ / בְּנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי.{{ממס|בראשית לו כ}}

{{סי|אָ}}מְרוּ לְכוּ נְכַלֵּם / וְנַשְׁבִּיתָה זִכְרָם{{ש}}
אֵל קַנֹּא וְנוֹקֵם / גָּמְלֵם יִשְׂאוּ אֶת שִׁבְרָם{{ש}}
כְּמַעֲשֵׂיהֶם שַׁלֵּם / וְיֵבוֹשׁוּ מִשִּׂבְרָם{{ר1}}
כְּאִישׁ חֲלוֹם חוֹלֵם / שְׁלֹשָה סַלֵּי חֹרִי.{{ממס|בראשית מ טז}}

{{סי|פְּ}}צָעַי לא רֻכָּכָה / וְחַבּוּרוֹתַי רֶצַח{{ש}}
וְעֵינַי הֻכְהָה / צוֹפֶה לְדוֹדִי צַח{{ש}}
הַעוֹד לֹא שָׁכָכָה / חֲמָתוֹ לָנֶצַח{{ר1}}
עַל מֶה עָשָׂה כָּכָה / וּמֶה חֳרִי.{{ממס|דברים כט כג}}

{{סי|רַ}}חוּם זֶה אֵלִי / אַל לָעַד תִּזְנַח{{ש}}
אָרְכוּ יְמֵי אֶבְלִי / וְעוֹד לִבִּי נֶאֱנַח{{ש}}
שׁוּבָה אֵל לְאָהֳלִי / מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח{{ר1}}
שַׁלֵּם יְמֵי אֶבְלִי / כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי.{{ממס|בראשית ל לג}}

{{סי|יְ}}יָ מְנָת חֶלְקִי / חוּשָׁה לִּי לְעֶזְרָה{{ש}}
וּפִתַּחְתָּ שַׂקִּי / שִׂמְחָה לִי לְאַזְרָה{{ש}}
וְתַגִּיהַּ אֶת חָשְׁכִּי / בְּאוֹרְךָ לְהָאִירָה{{ר1}}
אֶת נֶשֶׁף חִשְׁקִי / כִּי אַתָּה נֵרִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים יח כט}}

{{סי|מִ}}יָגוֹן וַאֲנָחָה / פְּדֵה אֵל אֶת נַפְשִׁי{{ש}}
עֲשֵׂה לְעַמְּךָ הֲנָחָה / מַלְכִּי וּקְדוֹשִׁי{{ש}}
תַּהֲפךְ לָרְוָחָה / אֶת צוֹם הַחֲמִישִׁי{{ר1}}
לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה / צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|זכריה ח יט}}&lt;קטע סוף=מזרחי/&gt;

== נוסח אשכנז המערבי ==
&lt;קטע התחלה=מערבי/&gt;{{הור|סימן: '''אברהם, יצחק, אפרים'''}}

{{סי|אֲ}}בוֹתַי כִּי בָטְחוּ / בְּשֵׁם אֱלֹהֵי צוּרִי{{ש}}
גָּדְלוּ וְהִצְלִיחוּ / וְגַם עָשׂוּ פֶרִי{{ש}}
וּמֵעֵת הֻדָּחוּ / וְהָלְכוּ עִמּוֹ קֶרִי{{ר1}}
הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר / עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי.{{ממס|בראשית ח ה}}

{{סי|בָּ}}עֲשִׂירִי לַחֹדֶשׁ / סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל{{ש}}
וְצָר עַל עִיר הַקֹּדֶשׁ / וְנִקְרַב רַב הַחֹבֵל{{ש}}
הֻכְּתָה הָדֵשׁ / צְבִי צִיצַת נֹבֵל{{ר1}}
וַיְהִי לְאֵבֶל נֵבֶל / עֻגָבִי וְכִנֹּרִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|איוב ל לא}}

{{סי|רֵ}}אשִׁית בִּכּוּרָה / לְרֵאשִׁית הַחֵרֶם{{ש}}
אֲחֵרִים הִזְכִּירָה / וְהֶעָוֹן גּוֹרֵם{{ש}}
צָרָה כְּמַבְכִּירָה / עַצְמוֹתַי יְגָרֵם{{ר1}}
מִזַּיִת וְעַד קָמָה וְכֶרֶם / כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא.{{ממס|איוב לט יח}}

{{סי|הָ}}יְתָה כְּאַלְמָנָה / כְּלִילַת יֹפִי נִמְשָׁלֶת{{ש}}
רֹבַע מִי מָנָה / לְפִי חֶרֶב נֶחֱשָׁלֶת{{ש}}
בְּמִקְשָׁה כִמְלוּנָה / וּבֶעָוֹן נִכְשָׁלֶת{{ר1}}
וְהָחְתֵּל לֹא נֶחְתֶּלֶת / מְעַט צֳרִי.{{ממס|בראשית מג יא}}

[{{סי|מִ}}צִּיּוֹן יְפִי מִכְלָל / דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה{{ש}}
וְלֹא הָיְתָה בִכְלַל / הָעִיר הַקְּרֹבָה{{ש}}
וְעַתָּה מֵעָוֹן חֻלַּל / וְעָשְׂתָה תוֹעֵבָה{{ר1}}
וְקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה / בְּנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי.{{ממס|בראשית לו כ}}

{{סי|יְ}}פֵה נוֹף כָּל שִׂמְחָה / וּמִשָּׁם הוֹרָאָה{{ש}}
וְעִיר לֹא נִדָּחָה / בְּנֶגַע לֹא מְטֻמָּאָה{{ש}}
וְעַתָּה מְקוֹם שׁוּחָה / לְרוּחַ הַטֻּמְאָה{{ר1}}
וְשׁוֹאָה וּמְשֹׁאָה / תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי.{{ממס|איוב ד טו}}

{{סי|צִ}}יּוֹן הַדְּרוּשָׁה / צְבִי כָל עֹבֵר{{ש}}
נְתוּנָה לְמוֹרָשָׁה / לְצִיּוּן הַקָּבֶר{{ש}}
לְנִבְלַת בֶּן אִשָּׁה / פְּשׂוּקָה לְכָל עֹבֵר{{ר1}}
וְהוּא חֹבֵר חֶבֶר / כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי.{{ממס|ש&quot;א טו כג}}

{{סי|חֵ}}לֶף מְקוֹם הַשִּׁית / הַיּוֹרֵד לַתְּהוֹם{{ש}}
שָׂמוּ חֲשׂוּפֵי שֵׁת / וְשָׁם קֶבֶר הַתְּהוֹם{{ש}}
כְּרוּחַ הַחֲרִישִׁית / לְבָבִי כֵּן יִנְהֹם{{ר1}}
וְכָל־הָעִיר תֵּהוֹם / וּמֶה חֳרִי.{{ממס|דברים כט כג}}

{{סי|קֹ}}דֶשׁ הִלּוּלִים / לְמִרְמַס טִיט יָוֵן{{ש}}
עָשׂוּ גִלּוּלִים / וּמַצֶּבֶת אָוֶן{{ש}}
לְנִבְלַת לֹא תָלִין / וּמַה לְבָר תֶּבֶן{{ר1}}
אֶת לֵב הָאֶבֶן / יִלְטֹשׁ עֵינָיו צָרִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|איוב טז ט}}]&lt;noinclude&gt;{{הערה|בדפוסים רבים נשמטו בתים אלה מחמת הצנזורה.}}&lt;/noinclude&gt;

{{סי|אֱ}}לֹהִים יְיָ חֵילִי / כָּתַב לִי יוֹם זֶה{{ש}}
צוֹמוֹת קָבַע לִי / בְּיַד נָבִיא וְחֹזֶה{{ש}}
שַׁלֵּם יְמֵי אֶבְלִי / שְׁכִינָתְךָ נֶחֱזֶה{{ר1}}
וְתִבְחַר צוֹם כָּזֶה / כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי.{{ממס|בראשית ל לג}}

{{סי|פְּ}}נֵה אֶל הַמִּנְחָה / {{סי|ר}}וֹמֵם מִקְדָּשִׁי{{ש}}
{{סי|יֶ}}שְׁעֲךָ לִי שַׁלְּחָה / {{סי|מֵ}}{{סי|רִ}}ים אֶת רֹאשִׁי{{ש}}
הֲפֹךְ לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה / עִנּוּיֵי נַפְשִׁי{{ר1}}
אֶת צוֹם הַחֲמִישִׁי / צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|זכריה ח יט}}&lt;קטע סוף=מערבי/&gt;&lt;noinclude&gt;
{{סוף}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:שירים מהמאה ה-12]]
[[קטגוריה:פיוטי סליחות]]
[[קטגוריה:עשרה בטבת]]
[[קטגוריה:אפרים מרגנשבורג]]
[[קטגוריה:סיומת מקראית]]

&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>4px3majgjtriud7wc9vrr73clyr2ks7</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אדיר איום ונורא</title>
    <ns>0</ns>
    <id>403502</id>
    <revision>
      <id>3021759</id>
      <parentid>3018027</parentid>
      <timestamp>2026-06-27T22:00:35Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3021759</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2661" sha1="sv68mm8qvw0tyocoeb70rkzjcfbh30y" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: {{מודגש|א״ב}}}}

{{סי|אַ}}דִּיר אָיוֹם וְנוֹרָא{{ש}}
{{סי|בַּ}}צַּר לִי לְךָ אֶקְרָא{{ר1}}
יְיָ לִי לֹא אִירָא.{{ממס|תהלים קיח ו}}

{{סי|גְּ}}דוֹר פִּרְצַת הֵיכָלִי{{ש}}
{{סי|דָּ}}גוּל מַהֵר חַכְלִילִי{{ר1}}
יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לִי.{{ממס|תהלים ל יא}}

{{סי|הֵ}}ן אַתָּה תִקְוָתִי{{ש}}
{{סי|וְ}}לִישׁוּעָתְךָ קִוִּֽיתִי{{ר1}}
אֲדֹנָי עֹז יְשׁוּעָתִי.{{ממס|תהלים קמ ח}}

{{סי|זָ}}ךְ וּנְשׂוּא כַפַּֽיִם {{נוא|וּנְקִי כַפַּֽיִם}}{{ש}}
{{סי|חֹ}}ן פּוֹרְשֵׂי כַפַּֽיִם{{ר1}}
יְיָ אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם.{{ממס|במדבר יד יח}}

{{סי|ט}}וּבְךָ תָּחִישׁ לְעַמֶּֽךָ{{ש}}
{{סי|יְ}}הִי עָלֵֽינוּ כִּנְאוּמֶֽךָ{{ר1}}
יְיָ עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ.{{ממס|ירמיהו יד ז}}

{{סי|כּ}}וֹנֵן בֵּית מְכוֹנֶֽךָ{{ש}}
{{סי|לְ}}הַרְבִּיץ בּוֹ צֹאנֶֽךָ{{ר1}}
יְיָ בְּאוֹר־פָּנֶֽיךָ.{{ממס|תהלים פט טז}}

{{סי|מִ}}פַּֽחַד לְהַצִּילִי{{ש}}
{{סי|נַ}}הֲלֵֽנִי לְצִיּוֹן קֹֽדֶשׁ גּוֹרָלִי{{ר1}}
אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי.{{ממס|תהלים קל ב}}

{{סי|סְ}}עֹד וּסְמֹךְ לְנִמְהָרִים{{ש}}
{{סי|עֲ}}זׇר נָא אֶת הַנִּשְׁאָרִים{{ר1}}
יְיָ יוֹצֵר הָרִים.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|עמוס ד יג}}

{{סי|פְּ}}דֵה עַמְּךָ מֵעַזִּים{{ש}}
{{סי|צֹ}}אנְךָ מִיַּד גּוֹזְזִים{{ר1}}
יְיָ עֹשֶׂה חֲזִיזִים.{{ממס|זכריה י א}}

{{סי|קָ}}רֵב קֵץ נֶחָמָה{{ש}}
{{סי|רַ}}חֵם אֹם לֹא רֻחָֽמָה{{ר1}}
יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה.{{ממס|שמות טו ג}}

{{סי|שְׁ}}כֹן כְּמֵאָז בְּאָהֳלֵֽנוּ{{ש}}
{{סי|תָּ}}מִיד אֵל מְחוֹלְלֵֽנוּ{{ר1}}
יְיָ מַלְכֵּֽנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵֽנוּ.{{ממס|ישעיהו לג כב}}&lt;noinclude&gt;
==נוסח מחזור ויטרי==
{{#קטע:זמירות למוצאי שבת ממחזור ויטרי|אדיר איום}}
[[קטגוריה:זמירות למוצאי שבת]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]</text>
      <sha1>sv68mm8qvw0tyocoeb70rkzjcfbh30y</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/נוסח אשכנז/סליחות לעשרה בטבת (מערבי)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1723276</id>
    <revision>
      <id>3021783</id>
      <parentid>3021413</parentid>
      <timestamp>2026-06-28T11:19:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3021783</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2926" sha1="dj774c1da7p0z1ye7se4z8p4s7os6d2" xml:space="preserve">{{סליחות|תענית
|נוסח=מערבי
|א={{:אדברה וירוח לי}}
|פסוקים ב=
חָנֵּנוּ אֱלֹהִים חָנֵּנוּ כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשֵׁנוּ, וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ נֶחֱסֶה עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים נז ב}}{{ש}}
הוֹשַׁע יְיָ אֶת עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל׃{{ממס|ירמיהו לא ו}}{{ש}}
שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל שְׁמֹר שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל׃{{ש}}
אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים: נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ: שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאֵין קוֹבֵר׃{{ממס|תהלים עט|תהלים עט א-ג}}{{ש}}
וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב׃{{ממס|תהלים צד ז}}{{ש}}
הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק יְיָ תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד׃{{ממס|ישעיהו סד יא}}{{ש}}
כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה׃{{ממס|תהלים מד כג}}{{ש}}
אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל׃{{ממס|תהלים פג ב}}
|ב={{:אבן הראשה}}
|פסוקים ג=
כִּי הוּא יַכְאִיב וְיֶחְבָּשׁ, יִמְחַץ וְיָדָו תִּרְפֶּינָה׃{{ממס|איוב ה יח}}{{ש}}
כִּי הוּא טָרָף וְיִרְפָּאֵנוּ, יַךְ וְיַחְבְּשֵׁנוּ׃{{ממס|הושע ו א}}{{ש}}
הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם׃{{ממס|תהלים קמז ג}}{{ש}}
הוֹשִׁיעָה יְיָ כִּי גָמַר חָסִיד, כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם׃{{ממס|תהלים יב ב}}
|ג={{:אום קרואה חבצלת השרון}}
|פזמון={{#קטע:אבותי כי בטחו|מערבי}}
|חטאנו={{:אריד בשיחי בשיחי לגוחי}}
|גרוני נחר=כ
}}

{{הור2|כתוב ב{{מקורות לסידור|הגהות מהרי&quot;ל}}: במגנצא אומר ש&quot;ץ אחר {{צ|ואתה צדיק}} (כלומר, לפני שיתחיל {{צ|משיח צדקך אמר לפניך}}), {{צ|[[איך מכל אומות]]}}:}}
{{מגירה|איך מכל אומות|{{:איך מכל אומות}}}}
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:סדרי סליחות]]</text>
      <sha1>dj774c1da7p0z1ye7se4z8p4s7os6d2</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>סידור/נוסח אשכנז/סליחות לשבעה עשר בתמוז (מערבי)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1723294</id>
    <revision>
      <id>3021782</id>
      <parentid>3021712</parentid>
      <timestamp>2026-06-28T11:18:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3021782</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8141" sha1="kc29r70xutqz9h39unps42ta8fr15rv" xml:space="preserve">{{סליחות|תענית
|נוסח=מערבי
|א={{:אתאנו לך יוצר רוחות}}
|פסוקים ב=
{{טורים שווים|{{הור|למנהג אשכנז הכללי אומרים פסוקים אלו:}}{{ש}}
כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה, לְמַעַן תִּוָּרֵא׃{{ממס|תהלים קל ד}}{{ש}}
הַאֲזִינָה יְיָ תְּפִלָּתֵנוּ, וְהַקְשִׁיבָה בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים פו}}{{ש}}
הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעֵנוּ, מַלְכֵּנוּ וֵאלֹהֵנוּ, כִּי אֵלֶיךָ נִתְפַּלָּל׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים ה ג}}{{ש}}
יְיָ בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלֵנוּ, בֹּקֶר נַעֲרָךְ לְךָ וּנְצַפֶּה׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים ה ד}}{{ש}}
שִׁמְעָה תְפִלָּתֵנוּ יְיָ וְשַׁוְעָתֵנוּ הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתֵנוּ אַל תֶּחֱרַשׁ׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים לט יג}}{{ש}}
שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ׃{{ש}}
שְׁמַע יְיָ קוֹלֵנוּ נִקְרָא, וְחָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים כז ז}}{{ש}}
שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ בְּשַׁוְּעֵנוּ אֵלֶיךָ, בְּנָשְׂאֵנוּ יָדֵינוּ אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁךָ׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים כח ב}}{{ש}}
אֱלֹהִים שְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ, הַאֲזִינָה לְאִמְרֵי פִינוּ׃{{ממס|תהלים נד ד}}{{ש}}
שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנוּ, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לָנוּ׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים ל יא}}{{ש}}
בְּצִדְקָתְךָ תַּצִּילֵנוּ וּתְפַלְּטֵנוּ, הַטֵּה אֵלֵינוּ אָזְנְךָ וְהוֹשִׁיעֵנוּ׃{{ממס|תהלים עא ב}}{{ש}}|{{הור|למנהג שוואבן-שווייץ אומרים פסוקים אלו:}}{{ש}}
כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר׃{{ממס|תהלים לו י}}{{ש}}
כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה, לְמַעַן תִּוָּרֵא׃ יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְיָ, כִּי עִם יְיָ הַחֶסֶד, וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת׃{{ממס|תהלים קל#ד|תהלים קל ד-ה}}{{ש}}
פְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל, מִכֹּל צָרוֹתָיו׃{{ממס|תהלים כה כב}}{{ש}}
וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל, מִכֹּל עֲוֺנֹתָיו׃{{ממס|תהלים קל ח}}{{ש}}
פֹּדֶה יְיָ נֶפֶשׁ עֲבָדָיו, וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כׇּל הַחֹסִים בּוֹ׃{{ממס|תהלים לד כג}}{{ש}}
כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, כִּי בְשֵׁם קׇדְשׁוֹ בָטָחְנוּ׃{{ממס|תהלים לג כא}}{{ש}}
בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ, בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ: אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ, בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ׃{{ממס|תהלים כב#ה|תהלים כב ה-ו}}{{ש}}
וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְיָ׃{{ממס|תהלים ט יא}}{{ש}}
}}
|ב={{:אפפוני מצוקות}}
|פסוקים ג=
{{טורים שווים|{{הור|למנהג אשכנז הכללי אומרים פסוקים אלו:}}{{ש}}
לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ כִּי רַב הוּא׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים כה יא}}{{ש}}
לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים ס ז}}{{ש}}
לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ תְּחַיֵּנוּ, בְּצִדְקָתְךָ תּוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשֵׁנוּ׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים קמג יא}}{{ש}}
לְמַעַנְךָ אֱלֹהֵינוּ עֲשֵׂה וְלֹא לָנוּ, רְאֵה עֲמִידָתֵנוּ, דַּלִּים וְרֵיקִים.{{ש}}
עֲנֵנוּ יְיָ כִּי טוֹב חַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלֵינוּ׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים סט יז}}{{ש}}
פְּנֵה אֵלֵינוּ וְחָנֵּנוּ, כִּי יְחִידִים וַעֲנִיִּים אֲנָחְנוּ׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים כה טז}}{{ש}}
וַאֲנַחְנוּ עֲנִיִּים וְכוֹאֲבִים, יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנוּ׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים סט ל}}{{ש}}
וִיהִי יְיָ מִשְׂגָּב לַדָּךְ, מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים ט י}}{{ש}}
בַּצַּר לָנוּ נִקְרָא אֶל יְיָ, וְאֶל אֱלֹהֵינוּ נְשַׁוֵּעַ, יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלֵנוּ, וְשַׁוְעָתֵנוּ לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו׃{{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים יח ז}}{{ש}}
כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים יְיָ, וְאֶת אֲסִירָיו לֹא בָזָה׃{{ממס|תהלים סט לד}}{{ש}}
כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי, וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו, מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ׃{{ממס|תהלים כב כה}}|{{הור|למנהג שוואבן-שווייץ אומרים פסוקים אלו:}}{{ש}}
לָמָה יְיָ תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק, תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה׃ {{ממס|תהלים י א}}{{ש}}
לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר, תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ׃ כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ, דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ׃ {{ממס|תהלים מד#כה|תהלים מד כה-כו}}{{ש}}
לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ, תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים׃ {{ממס|איכה ה כ}}{{ש}}
הָיִינוּ שְּׂחֹק לְכׇל עַמִּים, נְגִינָתָם כׇּל הַיּוֹם׃ {{ממס|לפני=ע&quot;פ|איכה ג יד}}{{ש}}
הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ, לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ׃ {{ממס|תהלים עט ד}}{{ש}}
הָיִינוּ מָשָׁל בַּגּוֹיִם, מְנוֹד רֹאשׁ בַּלְאֻמִּים׃ {{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים מד טו}}{{ש}}
כׇּל הַיּוֹם חֵרְפוּנוּ אוֹיְבֵנוּ, אַיֵּה מַלְכְּכֶם וְצוּר מָעוּזְכֶם׃ {{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים קב ט}}{{ש}}
כׇּל הַיּוֹם כְּלִמָּתֵנוּ נֶגְדִֵּנוּ, וּבֹשֶׁת פָּנֵינוּ כִּסָּתְנוּ׃ {{ממס|לפני=ע&quot;פ|תהלים מד טוז}}{{ש}}
וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ, נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם, לְדוֹר וָדֹר, נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ׃ {{ממס|תהלים עט יג}}{{ש}}
}}
|ג={{:אדאג מחטאתי}}
|פזמון={{#קטע:שעה נאסר|אשכנז}}
|חטאנו={{:אודה עלי פשעי}}
|גרוני נחר=כ
|
}}

{{הור2|כתוב ב{{מקורות לסידור|הגהות מהרי&quot;ל}}: במגנצא אומר ש&quot;ץ אחר {{צ|ואתה צדיק}} (כלומר, לפני שיתחיל {{צ|משיח צדקך אמר לפניך}}), {{צ|[[איך מכל אומות]]}}:}}
{{מגירה|איך מכל אומות|{{:איך מכל אומות}}}}

[[קטגוריה:סדרי סליחות]]</text>
      <sha1>kc29r70xutqz9h39unps42ta8fr15rv</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>זמירות למוצאי שבת ממחזור ויטרי</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1727434</id>
    <revision>
      <id>3021746</id>
      <parentid>3001643</parentid>
      <timestamp>2026-06-27T21:28:42Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* במוצאי יום מנוחה (רו) */</comment>
      <origin>3021746</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="66096" sha1="ja5hzebkcvewgrmrfrsw8t0nrez8el1" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=20}}
=זמירות למוצאי שבת ממחזור ויטרי=
==לפני הבדלה==
===אליהו הנביא (רג)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵינוּ בְּיָמֵינוּ
{|
|-
|אִישׁ {{סי|אֵ}}זוֹר עוֹר בְּמָתְנָיו|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|בַּ}}עַל שֵׂעָר נִקְרָא|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|גָּ}}שׁ כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|דִּ}}בֵּר הַבֵּט לַבְּרִית מִשָּׁמַיִם|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|הַ}}נִּקְרָא מִתּוֹשָׁבֵי גִלְעָד|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|וְ}}יָמִים אַרְבָּעִים הָלַךְ|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|זֵ}}רַז בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|חִ}}יָּה בֶּן צָרְפִית הַגְּבִירָה|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|טַָ}}עַן רֹמַח בְּיָדוֹ|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|יָ}}צָא לִקְרַאת עֹבַדְיָה|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|כִּ}}לְכְּלוּהוּ הָעֹרְבִים לֶחֶם וּבָשָׂר|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|לָ}}ט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ וַיִּגְלֹם|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|מִ}}זְבֵּחַ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים בָּנָה|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|נָ}}גַף נְבִיאֵי הַמַּלְכָּה|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|סָ}}ח יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|עָ}}נָה מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַדֵּי מַיִם|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|פָּ}}ץ שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ שַׁלְּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|צָ}}עַק לַייָ וְנַעֲנָה בְּאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|קָ}}רָא לַייָ נוֹתַרְתִּי לְבַדִּי|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|רָ}}ץ וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|שֶׁ}}לֹּא טָעַם טַעַם מָוֶת|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|תַּ}}תָּה לֹו בְּרִית שָׁלוֹם|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|תַּ}}תָּה לֹו בְּרִית כְּהֻנָּה|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא 
|-
|אִישׁ {{סי|תַּ}}תָּה לֹו בְּרִית חַיִּים|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ אַשְׁרֵי מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ פְּרוּטָה מִיָּדוֹ|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|}
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵינוּ בִּמְהֵרָה

===איש חסיד היה (רד)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב''', '''ישי בר מרדכי חזק'''}}

{{סי|אִ}}ישׁ חָסִיד הָיָה / בְּלִי מָזוֹן וּמִחְיָה{{ש}}
{{סי|בְּ}}בֵיתוֹ עוֹצֵר מִלֵּבוֹשׁ / מִבְּלִי בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ{{ש}}
{{סי|גּ}}וֹנֵן בַּחֲשׁוּבָה אִשָּׁה / וְגַם בְּבָנִים חֲמִשָּׁה{{ש}}
{{סי|דִּ}}בְּרָה לוֹ הָאִשָּׁה / יוֹתֵר אֵין לְהִתְיָאֲשָׁה{{ש}}
{{סי|הֲ}}מִבְּלִי אֵין לֶחֶם לֶאֱכֹל / בְּעֵרוֹם וּבְחֹסֶר כֹּל{{ש}}
{{סי|וְ}}תּוֹרָה מָצָאתָ כִּי יָגַעְתָּ / מַה נֹּאכַל מֵעַתָּה{{ש}}
{{סי|זָ}}הִיר כְּבַר נִשּׁוּק / הֲלא תֵצֵא לַשּׁוּק{{ש}}
{{סי|חַ}}נּוּן וְרַחוּם בִּמְרוֹמָיו / אוּלַי יִגְמְלֵנוּ בְּרַחֲמָיו{{ש}}
{{סי|ט}}וֹב לְקֹוָיו מַחֲסֶה / רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה{{ש}}
{{סי|י}}וֹעֶצֶת בְּדַעַת וּבְחָכְמָה / עֲצָתֵךְ אֵיךְ לְהַסְכִּימָה{{ש}}
{{סי|כְּ}}צֵאתִי לְבֹשֶׁת וְלִכְלִמָּה / מִבְּלִי אֵין כְּסוּת וְשַׂלְמָה{{ש}}
{{סי|לֹ}}א יֵשׁ בְּיָדִי לְפָרְטָה / אֲפִלּוּ שְׁוֵה פְרוּטָה{{ש}}
{{סי|מִ}}הֲרָה וְשָׁאֲלָה מִשְּׁכֵנִים / מַלְבּוּשִׁים נָאִים מְתֻקָּנִים{{ש}}
{{סי|נִ}}לְבַּשׁ וְהִשְׁלִיךְ יְהָבוֹ / עַל יְיָ אֲהֵבוֹ{{ש}}
{{סי|סָ}}חוּ יְלָדָיו בְּפִלּוּלָם / אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם{{ש}}
{{סי|עָ}}בְרוֹ בַּשּׁוּק לְסִבְרָתוֹ / וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב לִקְרָאתוֹ{{ש}}
{{סי|פָּ}}ץ לוֹ הַמִּתְיַשֵּׁר / בֶּאֱמֶת הַיּוֹם תִּתְעַשֵּׁר{{ש}}
{{סי|צַ}}וֵּנִי בְּכָל כְּבוֹדֶךָ / כִּי הִנְנִי עַבְדֶּךָ{{ש}}
{{סי|קְ}}רָא לְמִי בְדַעְתּוֹ / קְנוֹת עֶבֶד אֵין כְּמוֹתוֹ{{ש}}
{{סי|רָ}}חַשׁ אֵיךְ יְשַׁנֶּה דִינוֹ / עֶבֶד לִמְכֹּר אֲדוֹנוֹ{{ש}}
{{סי|שָׁ}}ת לוֹ חָכְמָתוֹ בְּקִרְבּוֹ / וְהֶחֱזִיק בּוֹ כְּמוֹ רַבּוֹ{{ש}}
{{סי|תַּ}}גָּר קְנָאו בַּאֲהָבִים / שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף זְהוּבִים{{ש}}
{{סי|תְּ}}בָעוֹ מַה מְּלַאכְתֶּךָ / אִם בְּבִנְיָן חָכְמָתֶךָ{{ש}}
{{סי|תַּ}}כְלִית בִּנְיַן פַּלְטֵרִים / הֲרֵי אַתָּה בֶּן חוֹרִין{{ש}}
{{סי|י}}וֹם רִאשׁוֹן לְמִפְעָלִים / פָּעַל עִם פּוֹעֲלִים{{ש}}
{{סי|שִׁ}}וַּע בַּחֲצִי הַלַּיְלָה / עֲנֵנִי עֲנֵנִי נוֹרָא עֲלִילָה{{ש}}
{{סי|יָ}}זַמְתִּי וְנִמְכַּרְתִּי לְהַעֲבִידִי / לִכְבוֹדְךָ וְלֹא לִכְבוֹדִי{{ש}}
{{סי|בּ}}וֹרֵא עוֹלָם בְּקִנְיָן / הַשְׁלֵם זֶה הַבִּנְיָן{{ש}}
{{סי|רַ}}חֲמֶיךָ יִכְמְרוּ בַּחֲנִינָתִי / כִּי גַּם לְטוֹבָה כַּוָּנָתִי{{ש}}
[{{סי|מַ}}לְאֲכֵי רַחֲמִים מִמְּעוֹנָתוֹ / אָז הֵחֵלּוּ לִבְנוֹתוֹ]{{ש}}
{{סי|רַ}}בּוּ בְּנֵי הַמְּלוּכָה / וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה{{ש}}
{{סי|דָּ}}ץ הַסּוֹחֵר בִּרְאוֹתוֹ / כִּי נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ{{ש}}
{{סי|כְּ}}לִילוּת מִגְדָּלִים נָאִים / לְפִי עִנְיַן הַבַּנָּאִים{{ש}}
{{סי|יִ}}זָּכֵר לְךָ עַתָּה / אֶתְמוֹל אֲשֶׁר אָמַרְתָּ{{ש}}
{{סי|חַ}}פְּשֵׁנִי בְּוַדַּאי וּבֵרוּר / כְּנַמְתָּ לְעִנְיַן שִׁחְרוּר{{ש}}
{{סי|זֶ}}ה {{סי|קִ}}יְּמוֹ בֶּאֱמֶת / וְיָבֹא אֵלֵינוּ אִישׁ הָאֱמֶת
==לאחר הבדלה==
===המבדיל (רה)===
{{הור|סימן: '''המבדיל''', '''יצחק הקטן חזק'''}}

הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל{{ש}}
חַטֹּאתֵינוּ יִמְחֹל{{ש}}
וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל{{ר1}}
נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה.{{ממס|ישעיהו כו ט}}

{{סי|י}}וֹם פָּנָה כְּצֵל תֹּמֶר{{ש}}
אֶקְרָא לָאֵל עָלַי גּוֹמֵר{{ש}}
אָמַר שׁוֹמֵר{{ר1}}
אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה.{{ממס|ישעיהו כא יב}}

{{סי|צִ}}דְקָתְךָ כְּהַר תָּבוֹר{{ש}}
חֲטָאַי עָבֹר תַּעֲבֹר{{ש}}
כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר{{ר1}}
וְאַשְׁמוּרָה בַּלָּיְלָה.{{ממס|תהלים צ ד}}

{{סי|חָ}}לְפָה עוֹנָה מִנְחָתִי{{ש}}
מִי יִתֵּן מְנוּחָתִי{{ש}}
יָגַעְתִּי בְאַנְחָתִי{{ר1}}
אַשְׂחֶה בְּכׇל לָיְלָה.{{ממס|תהלים ו ז}}

{{סי|קָ}}רָאתִי יָהּ הוֹשִׁיעֵנִי{{ש}}
אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי{{ש}}
מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי{{ר1}}
מִיּוֹם וְעַד לָיְלָה.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו לח יב}}

{{סי|הֵ}}עָתֵר נוֹרָא וְאָיוֹם{{ש}}
אֲשַׁוֵּעַ תְּנָה פִדְיוֹם{{ש}}
בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם{{ר1}}
בְּאִישׁוֹן לָיְלָה.{{ממס|משלי ז ט}}

{{סי|ק}}וֹלִי בַּל יֻבְטַל{{ש}}
פְּתַח לִי שַעַר מְנֻטָּל{{ש}}
שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל{{ר1}}
קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.{{ממס|שה&quot;ש ה ב}}

{{סי|טַ}}הֵר טִנּוּף מַעֲשַׂי{{ש}}
פֶּן יֹאמְרוּ מַכְעִיסַי{{ש}}
אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי{{ר1}}
נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה.{{ממס|איוב לה י}}

{{סי|נַ}}חְנוּ בְיָדְךָ כַּחֹמֶר{{ש}}
סְלַח עַל קַל וָחֹמֶר{{ש}}
יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר{{ר1}}
וְלַיְלָה לְּלַיְלָה.{{ממס|תהלים יט ג}}

{{סי|חֹ}}ן נָא מְנַטְּלֶיךָ{{ש}}
{{סי|זַ}}כֵּם לְנִטְפֵי טְלָלֶיךָ{{ש}}
{{סי|ק}}וּם כִּי עָלֶיךָ{{ר1}}
שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה{{ממס|ישעיהו כא יא}}

===המבדיל - יצוה ה' חסדו===
{{הור2|השלמות ע&quot;פ סידור האר&quot;י (ושם הבית המתחיל {{צ|שובו לכם}} מופיע בסוף השיר).}}
{{הור|סימן: '''יצחק'''}}
{{רקע אפור}}הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל{{ש}}חַטֹּאתֵינוּ יִמְחֹל{{ש}}וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל{{סוף}}

{{סי|יְ}}צַוֶּה יְיָ חַסְדּוֹ{{ש}}
זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ{{ש}}
יְהוּדָה חֶלְקוֹ יִנְחֹל{{ש}}
{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}

{{סי|צֶ}}דֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ{{ש}}
לְעָם אֲשֶׁר נֶעְשָׁקוּ{{ש}}
וְעוֹשְׁקֵיהֶם יִנְחֹל{{ש}}
{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}
{{רקע אפור}}{{סי|חֶ}}סֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ{{ש}}וְעִמָּדִי יִנְגָּשׁוּ{{ש}}עַל רָאשֵׁינוּ יָחֹל{{ש}}{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}{{סוף}}
שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם{{ש}}
וּבָרְכוּ שֵׁם אֱלֹהֵיכֶם{{ש}}
יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל{{ש}}
{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}

{{סי|קְ}}דוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִיעֵנוּ{{ש}}
נָשֹׂא יִשָּׂא לְפִשְׁעֵנוּ{{ש}}
לֹא נִירָא וְלֹא נִדְחֹל{{ש}}
{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}
===במוצאי יום מנוחה (רו)===
&lt;קטע התחלה=במוצאי/&gt;{{הור|סימן: '''יעקב מן יריחו'''}}

בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְנוּחָה{{ש}}
הַמְצֵא לְעַמְּךָ הֲנָחָה{{ש}}
שְׁלַח תִּשְׁבִּי לְנֶאֱנָחָה{{ר1}}
וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה

{{סי|יָ}}אֲתָה לְךָ צוּרִי{{ש}}
לְקַבֵּץ עַם מְפֻזָּרִי{{ש}}
מִיַּד גּוֹי אַכְזָרִי{{ר1}}
אֲשֶׁר כָּרוּ לִי שׁוּחָה

{{סי|עֵ}}ת דּוֹדִים תְּעוֹרֵר אֵל{{ש}}
מַלֵּט עַם אֲשֶׁר שׁוֹאֵל{{ש}}
רְאוֹת טוּבְךָ בְּבוֹא גוֹאֵל{{ר1}}
לְשֶׂה פְזוּרָה וְנִדָּחָה

{{סי|קְ}}רָא יֶשַׁע לְעַם נְדָבָה{{ש}}
אֵל דָּגוּל מֵרְבָבָה{{ש}}
יְהִי שָׁבוּעַ הַבָּא{{ר1}}
לִישׁוּעָה וְלִרְוָחָה

{{סי|בַּ}}ת צִיּוֹן הַשְּׁכוּלָה{{ש}}
אֲשֶׁר הִיא הַיּוֹם גְּעוּלָה{{ש}}
עַתָּה תִּהְיֶה בְעוּלָה{{ר1}}
אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה

{{סי|מַ}}עְיָנוֹת אֲזַי יְזוּבוּן{{ש}}
וּפְדוּיֵי יְיָ יְשׁוּבוּן{{ש}}
וּמֵי יֶשַׁע יִשְׁאֲבוּן{{ר1}}
וְהַצָּרָה נִשְׁכָּחָה

{{סי|נְ}}חֵה עַמְּךָ כְּאָב רַחֲמָן{{ש}}
יְצַפְצְפוּ עַם לֹא אַלְמָן{{ש}}
דְּבַר יְיָ אֲשֶׁר נֶאֱמָן{{ר1}}
בַּהֲקִימְךָ הַבְטָחָה

{{סי|יְ}}הִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה{{ש}}
כִּנְבוּאַת אֲבִי חוֹזֶה{{ש}}
וְיִשָּׁמַע בְּבַיִת זֶה{{ר1}}
קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה

{{סי|רְ}}פָא נָא יָהּ כְּאֵבִי{{ש}}
וְרֹב פְּשָׁעַי וְרֹב חוֹבִי{{ש}}
לְמַעַנְךָ עֲשֵׂה נָא אָבִי{{ר1}}
הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה

{{סי|יְ}}דִידִים פְּלֵיטֵי חֶרֶץ{{ש}}
נְגִינוֹת יֶהֱגוּ בְמֶרֶץ{{ש}}
בְּלִי צְוָחָה וּבְלִי פֶרֶץ{{ר1}}
אֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה

{{סי|חַ}}י יְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ{{ש}}
לַמְיַחֲלִים בְּבַקָּשָׁתֵנוּ{{ש}}
יִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ{{ר1}}
נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה

{{סי|וּ}}רְאֵה עָנְיִי וְאַל קָשְׁיִי{{ש}}
סְלַח מֶרְיִי וְעִוּוּיִי{{ש}}
קְשֹׁר נָא כְּאֵבִי בְּבֵית אִוּוּיִי{{ר1}}
בְּקוֹל תּוֹדָה לְךָ אֶזְבְּחָה

בְּנֵה חוֹמוֹת אַרְמוֹנַי{{ש}}
וְיָשִׁירוּ שָׁם כֹּהֲנַי{{ש}}
וְקוֹל הוֹדוּ אֶת יְיָ{{ר1}}
בְּקוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה.&lt;קטע סוף=במוצאי/&gt;

===במוצאי יום מכובד (רז)===
{{הור|סימן: '''אברהם חזק''' (ראב&quot;ע)}}

בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְכֻבָּד{{ש}}
וּבְמוֹבָאֵי יְמֵי מַעְבָּד{{ש}}
שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד{{ש}}
כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ

{{סי|אֱ}}לֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה{{ש}}
יְבָרֵךְ כָּל אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה{{ש}}
בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה{{ש}}
בְּיָדֵינוּ תַּצְלִיח
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|בְּ}}צָרָה {{תיקון גירסה|עוֹד|עֹז}} בָּךְ נִמְצָא{{ש}}
תְּמִים דֵּעָה גְּדָל עֵצָה{{ש}}
דְּרֹשׁ הַצֹּאן הַנְּפוֹצָה{{ש}}
בְּכָל פֶּלֶךְ, וְתַשְׁגִּיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|רְ}}עֵה אוֹתָם בְּמִרְעֶה טוֹב{{ש}}
וְהַרְבִּיצֵם בְּנָוֶה טוֹב{{ש}}
הֱיוֹת נַפְשָׁם כְּגַן רָטֹב{{ש}}
שְׁנוֹתֵינוּ תַּזְרִיח
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|הֲ}}מוֹן זֵדִים הֲנִיעֵמוֹ{{ש}}
מְעוֹן תַּנִּים וְרִבְצֵימוֹ{{ש}}
בְּאַף תָּדוּשׁ וְעָלֵימוֹ{{ש}}
תָּרִיעַ וְתַצְרִיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|מְ}}שֹׁךְ חַסְדְּךָ עַל עַמְּךָ{{ש}}
וְאֶל עֵשָׂו שְׁפֹךְ זַעְמְךָ{{ש}}
וְיֵדְעוּ כֹל כִּי מִמְּךָ{{ש}}
פְּדוּתֵנוּ תַּצְמִיח
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|חֲ}}בַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן{{ש}}
תְּשִׁיבֶנָּה לְבִצָּרוֹן{{ש}}
וְשַׁי מִיַּד בְּנֵי אַהֲרֹן{{ש}}
קְטֹרֶת מֹר תָּרִיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|זְ}}כֹר חֶסֶד נְעוּרִים אֵל{{ש}}
וְהַרְבִּצֵם (בְּאוֹת יוֹאֵל) [בַּאֲרִיאֵל]{{ש}}
וְאֵלִיָּה שְׁלַח גּוֹאֵל{{ש}}
וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|קְ}}רוֹבָה הִיא יְשׁוּעָתִי{{ש}}
תְּבַשֵּׂר עוֹד גְּאֻלָּתִי{{ש}}
מִקְדָּשׁ מְקוֹם מְנוּחָתִי{{ש}}
תַּאֲרִיחַ וְתָרִיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}
===אדיר איום ונורא (רח)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

{{סי|אַ}}דִּיר אָיֹם וְנוֹרָא / {{סי|בַּ}}צַּר לִי לְךָ אֶקְרָא / יְיָ לִי לֹא אִירָא.{{ממס|תהלים קיח ו}}{{ש}}
{{סי|גְּ}}דֹר פִּרְצַת הֵיכָלִי / {{סי|דָּ}}גוּל מַהֵר לְגָאֳלִי / יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לִי.{{ממס|תהלים ל יא}}{{ש}}
{{סי|הֵ}}ן אַתָּה תִקְוָתִי / {{סי|וְ}}לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי / אֲדֹנָי עֹז יְשׁוּעָתִי.{{ממס|תהלים קמ ח}}{{ש}}
{{סי|זָ}}ךְ וּנְקִי כַפַּיִם / {{סי|חֹ}}ן נְשׂוּאֵי כְנָפַיִם / יְיָ אֶרֶךְ אַפַּיִם.{{ממס|במדבר יד יח}}{{ש}}
{{סי|ט}}וּבְךָ תָּחִישׁ לְעַמֶּךָ / {{סי|יְ}}הִי עָלֵינוּ נוֹעֲמֶךָ / יְיָ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ממס|ירמיהו יד ז}}{{ש}}
{{סי|כּ}}וֹנֵן בֵּית מְכוֹנֶךָ / {{סי|לְ}}הַרְבִּיץ בּוֹ צֹאנֶךָ / יְיָ בְּאוֹר פָּנֶיךָ.{{ממס|תהלים פט טז}}{{ש}}
{{סי|מִ}}פַּחַד לְהַצִּילִי / {{סי|נְ}}וֵה צִיּוֹן קֹדֶשׁ הֵיכָלִי / אֱלֹהִים אֲדֹנָי חֵילִי.{{ממס|חבקוק ג יט}}{{ש}}
{{סי|סְ}}עֹד וּסְמֹךְ לְנִמְהָרִים / {{סי|עֲ}}זָר נָא אֶת הַנִּשְׁאָרִים / יְיָ יוֹצֵר הָרִים.{{ממס|עמוס ד יג}}{{ש}}
{{סי|פְּ}}דֵה עַמְּךָ מֵעַזִּים / {{סי|צֹ}}אן גִּנַּת אֱגֹזִים / יְיָ עֹשֶׂה חֲזִיזִים.{{ממס|זכריה י א}}{{ש}}
{{סי|קָ}}רֵב קֵץ נֶחָמָה / {{סי|רַ}}חֵם אֹם אֲנִי חוֹמָה / יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה.{{ממס|שמות טו ג}}{{ש}}
{{סי|שְׁ}}כֹן כְּמֵאָז בְּאָהֳלֵנוּ / {{סי|תָּ}}מִיד מַחְמַד עֵינֵינוּ / יְיָ {{מילת קבע|מַלְכֵּנוּ}}.{{ממס|ישעיהו לג כב}}
:{{מילת קבע|מַלְכֵּנוּ}} מְחֹקְקֵנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ
:לַייָ הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה.{{ממס|תהלים ג ט}}
:יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה.{{ממס|תהלים מו ח}}

===ה' חזקי אשר ארחם (רט)===
{{הור|סימן: '''יצחק ברבי משה חזק'''}}

{{סי|יְ}}יָ חִזְקִי אֲשֶׁר אֶרְחָם / שָׂם נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם{{ש}}
מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם

{{סי|צִ}}פִּיתִי קֵץ חֶזְיוֹנָךְ / וְקִוְּתָה נַפְשִׁי עֵת רְצוֹנָךְ{{ש}}
מָתַי תְּקַבֵּץ אֶת צֹאנָךְ / אֶל מְקוֹם מִקְדַּשׁ מְעוֹנָךְ{{ש}}
מָתַי תָּשִׁיב לְבֵית מְכוֹנָךְ / כְּרוּבֵי זָהָב עֲלֵי אֲרוֹנָךְ{{ש}}
וְנִסְתָּר מֵעֵינַי נֹחַם / עֲלֵיהֶם לִבִּי בְּקִרְבִּי חָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}

{{סי|ח}}וּשִׁים הָשֵׁב לְבֵית עֵלוֹם / נֹפֶךְ סַפִּיר וְיַהֲלֹם{{ש}}
מְנֻסֶּה וְנֶעֱקָד וְחוֹלֵם חֲלוֹם / {{תיקון גירסה|תיכנס|תְּכַנֵּס}} נִדָּחָם בְּשָׁלוֹם{{ש}}
מַהֵר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם / לָאַט פָּנָיו וַיִּגְלֹם{{ש}}
נוּגֵי מִקֹּצֶר רוּחָם / תְּכַנֵּס בְּשָׁלוֹם נִדָּחָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}

{{סי|קָ}}דוֹשׁ נִקְרָא בְּשֵׁם אֶהְיֶה / עַמְּךָ בְּשִׁבְיוֹ אַל תִּשְׁיֶה{{ש}}
חֵיל גּוֹג בְּאַפְּךָ טְרֹף כְּאַרְיֵה / אֶחָד מֵהֶם אַל יִחְיֶה{{ש}}
מָקוֹם בַּל יָדְעוּ אַיֵּה / וְשָׁרְשָׁם כַּמַּק יִהְיֶה{{ש}}
וְעַל בְּגָדֶיךָ יֵז נִצְחָם / וְיַעֲלֶה כְאָבָק פִּרְחָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}

{{סי|בְּרֻבֵּי}} חַסְדְּךָ מִשְׂגַּבִּי / {{סי|מַ}}גֵּר חֹרְשִׁים עַל גַּבִּי{{ש}}
{{סי|שָׁ}}רְקוּ לִירוֹת אֶבֶן בִּי / {{סי|הִ}}נֵּה חִצָּם יוֹרוּ תּוֹךְ קִרְבִּי{{ש}}
מָגִנִּי גֵּאוּת חַרְבִּי / תִּסֹּב תְּנַחֵם לִבִּי{{ש}}
רְפָא יְגוֹנִי וְאֶתְנֶחָם / אֲשֶׁר בְּךָ יָתוֹם יְרֻחָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}

{{סי|חֹ}}סֶן יֶשְׁעֲךָ אֵיךְ יִדֹּם / יִיקַץ כְּיָשֵׁן וְאַל יִרְדֹּם{{ש}}
{{סי|זֵ}}דִים בְּקֶצְפְּךָ תִּמְחֶה מֵהֲדֹם / {{סי|קַ}}רְנָם שָׁחוֹחַ הֲפֹךְ כִּסְדוֹם{{ש}}
שִׁית שִׁיר צַח וְאָדוֹם / וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם{{ש}}
וְתַשְׂבִּיעַ מִבְּשַׂר טִבְחָם / הַקָּאָת וְהָרָחָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}
===נביא מנביאכם (רי)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

נָבִיא מִנְּבִיאֲכֶם / הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם.{{ממס|מלאכי ג כג}}

{{סי|אֲ}}נִי הוּא לְבַדִּי / זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי.{{ממס|מלאכי ג כג|שם פסוק כב}}{{ש}}
{{סי|בְּ}}יַד דָּוִד נְשִׂיאִי / הָאֹמֵר לִירוּשָׁלַיִם אַל תִּירְאִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|צפניה ג טז}}{{ש}}
{{סי|גּ}}וֹאַלְכֶם יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם / אַל תִּירָאוּ תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם.{{ממס|זכריה ח יג}}{{ש}}
{{סי|דָּ}}וִד יִנָּשֵׂא עַתָּה / בֶּאֱמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו נא טז}}{{ש}}
{{סי|הִ}}נֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ / {{תיקון גירסה|העלבנו|עַל בְּנוֹ}} הָעֹבֵד אוֹתוֹ.{{ממס|מלאכי ג יז}}{{ש}}
{{סי|וּ}}בַייָ יִשְׂרָאֵל נוֹשָׁע / וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לָרָשָׁע.{{ממס|מלאכי ג יח}}{{ש}}
{{סי|זֹ}}את הַמְּנוּחָה תִּהְיֶה לְשַׁלְוָה / שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה.{{ממס|זכריה ט יב}}{{ש}}
{{סי|חֶ}}רְפָּה יָסִיר מִכֶּם / חֶדְוַת יְיָ הִיא מָעֻזְּכֶם.{{ממס|נחמיה ח י}}{{ש}}
{{סי|טָ}}הוֹר בָּעוֹלָם יִתְיַחָד / לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד.{{ממס|צפניה ג ט}}{{ש}}
{{סי|יְ}}חִי לְבַבְכֶם לָעַד / לֹא תֵבֹשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד.{{ממס|ישעיהו מה יז}}{{ש}}
{{סי|כָּ}}ל פֶּשַׁע וְעָוֹן תְּכַלֶּה / כִּי הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה.{{ממס|תהלים קכו ב}}{{ש}}
{{סי|לְ}}מִישׁוֹר יִהְיֶה הֶעָקֹב / כִּי פָדָה יְיָ אֶת יַעֲקֹב.{{ממס|ירמיהו לא י}}{{ש}}
{{סי|מְ}}זָרֶה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ / וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּו.{{ממס|ירמיהו לא י|שם}}{{ש}}
{{סי|נִ}}בְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ / שִׁירוּ לַייָ שִׁיר חָדָשׁ.{{ממס|ישעיהו מב י}}{{ש}}
{{סי|ס}}וּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל פֶּשַׁע וְעָוֹן / לָכֵן בְּזֹאת יְכֻפַּר עָוֹן.{{ממס|ישעיהו כז ט}}{{ש}}
{{סי|עֲ}}תִידִים יְהוּדָה וְאֶפְרָיִם / לֵישֵׁב בְּהַר הַקֹּדֶשׁ וּבִירוּשָׁלָיִם.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו כז יג}}{{ש}}
{{סי|פַּ}}נּוּ דֶּרֶךְ יְיָ / נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְיָ.{{ממס|ישעיהו ב ב}}{{ש}}
{{סי|צִ}}יּוֹן הִתְנַעֲרִי מֵאַשְׁפָּה / מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא.{{ממס|דברים לב לט}}{{ש}}
{{סי|ק}}וֹל קוֹרֵא בְּהַר גִּבְעָה / מְבַשֵּׂר טוֹב מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו נב ז}}{{ש}}
{{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא תַּגְדִּילוּ / כִּי תַיְמִינוּ וְכִי תַשְׂמְאִילוּ.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו ל כא}}{{ש}}
{{סי|שִׁ}}ירָה רִנָּה פִּצְחוּ / וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ.{{ממס|יואל ב כג}}{{ש}}
{{סי|תְּ}}נוּ כָבוֹד לְאֵל עֶלְיוֹן / וּבֹאוֹ וְרֹנּוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ירמיהו לא יא}}{{ש}}
===יושב צל עליון (ריא)===
{{הור|סימן: '''יצחק זכור לטוב'''}}

{{סי|י}}וֹשֵׁב {{סי|צֵ}}ל עֶלְיוֹן / {{סי|חַ}}דֵּשׁ {{סי|קֶ}}רֶן אֶבְיוֹן
:הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן / תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|תהלים נא כ}}

{{סי|זָ}}רִים מִתּוֹכָהּ תִּמְשֶׁה / וּדְבָרְךָ לֹא תִּנְשֶׁה
:לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה / וּלְמַעַן יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|ישעיהו סב א}}

{{סי|כַּ}}שְׂדִּים תַּכְרִית מֵהֲדוֹם / רוֹמִי וְתֵימָן הֲפוֹךְ כִּסְדוֹם
:זְכֹר יְיָ לִבְנֵי אֱדוֹם / אֶת יוֹם יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|תהלים קלז ז}}

{{סי|וּ}}בְרִית תּוֹרָה וּתְעוּדָה / תִּהְיֶה לְסֶלַע וְלִמְצוּדָה
:עַל אִישׁ יְהוּדָה / וִירוּשָׁלָיִם.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ירמיהו יא ב}}

{{סי|רְ}}דֵה עַמְּךָ בְּעֹז מַטֵּה / תַּחַת כִּי תְּהִלָּה יַעְטֶה
:וְקָו יִנָּטֶה / עַל יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|זכריה א טו}}

{{סי|לָ}}עַד יֹאמְרוּ בְּהִגָּיוֹן / יוֹשְׁבֵי גֵיא חִזָּיוֹן
:גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן / הָרִיעִי יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|זכריה ט ט}}

{{סי|טִ}}נּוּף כַּבְּסִי וְהִתְבּוֹרְרִי / וְעַל אוֹיְבַיִךְ הִתְגַּבְּרִי
:הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קוּמִי יְרוּשָׁלַיִם.{{ממס|ישעיהו נא יז}}

{{סי|וְ}}עַל אָרוֹן וְעַל בַּדָּיו / וְעַל אַהֲרֹן וְעַל מַדָּיו
:פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|ישעיהו נב ט}}

{{סי|בִּ}}לְגָּה תָּשִׂים קְטוֹרָה / תֵּיטִיב מְנוֹרָה וְכַפְתֹּרָהּ
:כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה / וּדְבַר יְיָ מִירוּשָׁלָיִם.{{ממס|ישעיהו ב ג}}
===שעה שיח קהל עניה (ריב)===
{{הור|סימן: '''שלמה חזק'''}}

{{סי|שְׁ}}עֵה שִׂיחַ קְהַל עֲנִיָּה / צוּר שׁוֹכֵן שְׁמֵי עֲלִיָּה{{ש}}
גְּהֵה מְזוֹרִי בַּשִּׁבְיָה / שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה

{{סי|לְ}}ךָ יָאֲתָה לְקָרֵב זְמָן / לְקַבֵּץ עַם לֹא אַלְמָן{{ש}}
מִמִּזְרָח וּמִתֵּימָן / וּמֵעֶגְלָה יְפֵיפִיָּה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|מִ}}צָּפוֹן וּמִדָּרוֹם / יְקַבֵּץ עַם לְהַר מָרוֹם{{ש}}
וְיָחִישׁ צוּר אֲשֶׁר יַחְרֹם / גְּבָל וְשֵׂעִיר וְגַלִיסְיָה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|הֲ}}מוֹנַי אָז יְבִיאוּן שַׁי / פְּנֵי צוּרִי בְּמִקְדָּשַׁי{{ש}}
לְלִשְׁכּוֹתַי וּמִדְרָשַׁי / וְלִיהוֹיָרִיב וְלִידַעְיָה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|חֲ}}מֹל עַל שֶׂה הַמְפֻזֶּרֶת / קְשֹׁב שִׂיחַ וַעֲתֶרֶת{{ש}}
כִּכְלָיוֹת וְיֹתֶרֶת / וְלִגְבֶרֶת תְּשַׁלֶּם יָהּ
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|זְ}}מָן הָחֵשׁ לְקַבֵּץ עָם / וְהַזָּהָב אֲשֶׁר יוּעָם{{ש}}
וְהַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְּעָם / וּמִמַּעֲמַקִּים וְתַחְתִּיָּה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|קָ}}רֵב קֵץ הַנֶּעְלָם / וְחִישׁ עַל עַמְּךָ לְגָאֳלָם{{ש}}
וְאַל תַּבֵּט בְּמַעֲלָלָם / וְחֹן שְׁאֵרִית שְׁלִישִׁיָּה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}
===בגלות בארץ נכריה (ריג)===
{{הור|סימן: '''בנימן'''}}

{{סי|בְּ}}גָלוּת בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה / נִשְׁאַרְתִּי סֹעֲרָה עֲנִיָּה{{ש}}
נָשְׂאוּ רְדִידִי בְּנֵי מוֹאֲבִיָּה / הִנִּיחוּנִי עֵרֹם וְעֶרְיָה
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}

{{סי|נַ}}פְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִים / אָהֳלֵי כוּשׁ וּסְבָאִים{{ש}}
מוֹאָב וְהַגְרִים וּצְבָאִים / מַחֲנוֹתָם עָלַי צוֹבְאִים{{ש}}
בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מַעֲלוּנִי / שִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}

{{סי|יַ}}דּוּ גוֹרָל עַל נַחֲלָתִי / לְכַבּוֹת אֵשׁ גַּחַלְתִּי / רְפָא נָא אֶת מַחֲלָתִי{{ש}}
שְׁכֵנַי {{תיקון גירסה|ריעים|רָעִים}} שִׁחֲתוּנִי / בְּנֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתוּנִי
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}

{{סי|מָ}}נַחַת צְפוֹ וְאוֹנָם / מַשִּׂיגֵי גְבוּל חִנָּם / יִתַּמּוּ וְעוֹד אֵינָם{{ש}}
כִּדְבוֹרִים סַבּוּנִי / סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}

{{סי|נ}}וֹטְרֵי אֵיבַת צָרַי / פּוֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת לִנְעָרַי / וְנָכְרִים בָּאוּ שְׁעָרַי{{ש}}
זֵדִים מְֹאֹד הֱלִיצֻנִי / עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}
===סוערה ענייה (ריד)===
{{הור|סימן: '''יהודה''' (ריה&quot;ל)}}

סֹעֲרָה עֲנִיָּה / שׁוֹאֲפָה וְצוֹפִיָּה{{ש}}
יוֹם פְּדוּת שְׁנִיָּה / בַּשְּׂרָהּ בְּאֵלִיָּה

{{סי|יַ}}עֲלוּ שְׁחָרִים / נִסְתְּרוּ מְאוֹרֵיהֶם{{ש}}
מִפְּנֵי נְמֵרִים / אָרְבוּ בְּחוֹרֵיהֶם{{ש}}
וְלֶאֱסֹף עֲדָרִים / עָזְבוּ מְגוּרֵיהֶם{{ש}}
:רוּם בְּיָד נְטוּיָה / לִפְרֹץ פְּרִיץ חַיָּה{{ש}}
:וַהֲדַר צְבִיָּה / בַּל יְהִי מְעוֹן דַיָּה

{{סי|הַ}}עֲמֵד נְוָתִי / עַל מְכוֹן תְּהִלָּתִי{{ש}}
לַעֲלוֹת לְבֵיתִי / סַקְּלָה מְסִלָּתִי{{ש}}
וְרַב מִהְיוֹתִי / נֹטְשָׁה לְאַדְמָתִי{{ש}}
:שָׁכְנָה לְבִיאָה / בֵּיתְךָ פְּנִימִיָּה{{ש}}
:וַאֲנִי דְּחוּיָה / מִמְּךָ כְּנָכְרִיָּה

{{סי|וֶ}}אֱדוֹם וּמוֹאָב / תָּמְכוּ בְּפִלּוּלֵיהֶם{{ש}}
אֶדְאַג וְאֶדְאַב / מֵרְאוֹת גִּלּוּלֵיהֶם{{ש}}
אוֹמְרִים לְעֵת אָב / יִצְלְחוּ בְּהַבְלֵיהֶם{{ש}}
:קַו לָשׁוֹן רְמִיָּה / מְעַוֶּה פְלִילִיָּה{{ש}}
:יוֹצְרִי נְשִׁיָּה / תַּחֲלִיף בְּמַסְכִּיָּה

{{סי|דִּ}}גְלְךָ תְּרוֹמֵם / עַל שַׁעַר זְנוּחֶיךָ{{ש}}
וְלוֹחֲמַי תְּהֻמֵּם / מִפְּנֵי מְשִׁיחֶךָ{{ש}}
וּמִשְּׁאוֹל תְּרִימֵם / אֶל מְקוֹם מְנוּחֶיךָ{{ש}}
:הַעֲלֵה אֳנִיָּה / טָבְעָה בְּתַחְתִּיָּה{{ש}}
:וְלֶאֱסֹף זְרוּיָהּ / נִבְחְנָה עֲשִׂירִיָּה

{{סי|ה}}וֹד לְבֹשׁ וְהָדָר / וַעֲטֵה מְעִיל צֶדֶק{{ש}}
וּמִנְּטַע סְמָדַר / הַעֲבֵר סְכָךְ וָחֶדֶק{{ש}}
וּבַת אֱדוֹם וְקֵדָר / אַל יְחַזְּקוּ בֶדֶק{{ש}}
:אֶל נְוֵה לְוִיָּה / רֵד כְּטַל עֲלֵי צִיָּה{{ש}}
:וְלִהְיוֹת רְוָיָה / גַּפְנְךָ, וּפוֹרִיָּה
===צאן אובדות בגלות להו (רטו)===
{{הור|סימן: '''יהודה''' (ריה&quot;ל)}}

צֹאן אוֹבְדוֹת בַּגָּלוּת לָהֽוּ / תָּנִיחַ{{ש}}
וּתְנַהֲלֵם בְּאֵלִיָּהוּ / וּמָשִׁיחַ

{{סי|יִ}}שְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יֶשַׁע / עַם גּוֹלֶה{{ש}}
יוֹם גּוֹאֵל לְשָׁבֵי פֶשַׁע / יִגָּלֶה{{ש}}
עַל בִּרְכֵּי זְמָן יִשְׁתַּעֲשַׁע / בֶּן נִקְלֶה
:וּצְפוֹנִי בְּאַף כִּלָּהוּ / תַּדִּיחַ
:וּדְמֵי חֵט בְּבוֹר שְׁמֵהוּ / תָּדִיחַ

{{סי|הֵ}}ן לַעֲקֹר שְׁאָר שָׁרָשַׁי / צָר נוֹטֵר{{ש}}
וּבְכִתְמֵי יְקָר תַּרְשִׁישַׁי / יִתְעַטֵּר{{ש}}
אוֹמֵר כִּי לְגֶזַע יִשַׁי / אֵין חֹטֶר
:נֵס תַּפְלִיא וְאֶת מַטֵּהוּ / תַפְרִיחַ
:גַּם תִּרְצֶה וְכָל מַעֲשֵׂהוּ / תַצְלִיחַ

{{סי|וּ}}שְׁבוּת שׁוֹבְבָה מִצִּיּוֹן / אֶל צִיּוֹן{{ש}}
וּתְכוֹנֵן נְטוּי אַפִּרְיוֹן / בְּלִי רִפְיוֹן{{ש}}
עַד יֵשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן / עַם אֶבְיוֹן
:וּמֵי זָדוֹן אֲשֶׁר יִגְבָּהוּ / תַּבְרִיח
:וּשְׁאוֹן יָם אֲשֶׁר כִּסָּהוּ / תַּשְׁבִּיחַ

{{סי|דִּ}}מְעַת הָעֲשׁוּקִים תַּעֲלֶה / לִמְעוֹנוֹ{{ש}}
יַצִּיל מֵאֲרָיוֹת טָלֶה / בִּימִינוֹ{{ש}}
רוֹעֶה רַחֲמִים יִמָּלֵא / עַל צֹאנוֹ
:עַד אַחֲרָיו יִגְּהוּ / תַּבְטִיחַ
:וּמְאוֹרֵי יְשׁוּעוֹת כָּהוּ / תַּזְרִיחַ

{{סי|הַ}}חֹשֶׁךְ בְּיִפְעַת נֵרְךָ / תַּבְקִיעַ{{ש}}
אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה אוֹרְךָ / וְיַגִּיעַ{{ש}}
בִּנְטוֹת יָדְךָ, וּבְכוֹרְךָ / תוֹשִׁיעַ
:עֵת תִּמְלֹךְ, בַּיּוֹם הַהוּא / תַּצְמִיח
:יוֹם יִשְׁעוֹ, וְכָל אֲשֶׁר קָרָהוּ / תַּשְׁכִּיחַ
===חדש ששוני (רטז)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

חַדֵּשׁ שְׂשׂוֹנִי אֵל נָא וְהָבִיא{{ר1}}
אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

{{סי|אַ}}מֵּץ וְחַזֵּק רִפְיוֹן יָדִי{{ש}}
{{סי|בָּ}}רֵךְ מְלַאכְתִּי וְכָל מַעְבָּדִי{{ש}}
{{סי|גּ}}וֹאֲלִי עָנְיִי זְכֹר וּמְרוּדִי{{ש}}
{{סי|דְּ}}בָרְךָ הַטּוֹב הָקֵם לְעוֹדְדִי{{ר1}}
{{סי|הָ}}אֵר וּשְׁלַח וְשַׂמַּח לְבָבִי
{{רפרן|הזחה=2|אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}

{{סי|וַ}}עֵד וְהָכֵן דֵּי סִפּוּקִי{{ש}}
{{סי|זַ}}מֵּן מְזוֹנִי וְלֶחֶם חֻקִּי{{ש}}
{{סי|חֲ}}לֵב חֵיל גּוֹיִם חִישׁ לְהָנִיקִי{{ש}}
{{סי|ט}}וּבְךָ תְּשַׂבַּע עוֹלָלִי וְיוֹנְקִי{{ר1}}
{{סי|יָ}}בֹא מְשִׁיחִי לְעִיר מוֹשָׁבִי
{{רפרן|הזחה=2|אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}

{{סי|כּ}}וֹנֵן לְעַמְּךָ צוּר צֳרִי לַחֲבֹשׁ{{ש}}
{{סי|לֶ}}חֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ{{ש}}
{{סי|מְ}}שַׂנְאִי יֶחֱזֶה יַחֲפֹר וְיֵבוֹשׁ{{ש}}
{{סי|נְ}}וֵה הַר שֵׂעִיר בְּקָרוֹב תִּכְבֹּשׁ{{ר1}}
{{סי|שְׂ}}שׂוֹנִי יִגְדַּל בִּרְאוֹת סְבִיבִי
{{רפרן|הזחה=2|אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}

{{סי|עַ}}מּוֹן וּמוֹאָב וֶאֱדוֹם תְכַלֶּה{{ש}}
{{סי|פְּ}}דוּתְךָ לְעַם זוּ כְּמֵאָז תְּגַלֶּה{{ש}}
{{סי|צִ}}יּוֹן תְּמַלֵּא מֵעַם אֵלֶּה{{ש}}
{{סי|קִרְ}}יַת מֶלֶךְ רָב אָז תַּעֲלֶה{{ר1}}
{{סי|שַׁ}}כֵּן {{סי|תְּ}}שַׁכֵּן בְּתוֹךְ עַם צְבִי
{{רפרן|הזחה=2|אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}

===אותותינו התמהמהו (ריז)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''. מחבר: ריה&quot;ל}}

{{סי|א}}וֹתוֹתֵינוּ הִתְמַהְמָהוּ{{ר1}}
אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ

{{סי|בֶּ}}ן שׁוֹמֵעַ אֶל אִמְרוֹתָיו{{ש}}
זוֹעֵק חָמָס מִצָּרוֹתָיו{{ש}}
אָמַר אַיֵּה צוּר וּשְׁמוֹתָיו{{ר1}}
אֶלֶף שָׁנִים לֹא עָנָהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

{{סי|גָּ}}זַר תִּשְׁבִּי עַל אֶפְרַיִם{{ש}}
וַיַּעֲצֹר אֶת הַשָּׁמַיִם{{ש}}
וְעַל פִּיו יָרְדוּ אֵשׁ וָמָיִם{{ר1}}
הַר הַכַּרְמֶל שָׁם נִסָּהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

{{סי|דִּ}}בֵּר עַל כַּד עִם צַפַּחַת{{ש}}
וּבְרָכָה שָׁם בּוֹ פֹּרַחַת{{ש}}
הֵשִׁיב הַמֵּת מִן הַשַּׁחַת{{ר1}}
מִי שָׁמַע זֹאת וּמִי רָאָהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

{{סי|הִ}}בְעִיר שָׂרִים וַחֲמִישֵׁיהֶם{{ש}}
צָם אַרְבָּעִים עִם אֶמְשֵׁיהֶם{{ש}}
{{תיקון גירסה|נוֹסְדוּ|נוֹעֲדוּ}} עוֹרְבִים לִמְבַקְשֵׁיהֶם{{ר1}}
לָתֵת לַחְמוֹ וְיֵינֶהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

{{סי|וּ}}בְעֵת עָלָה רוּם בִּסְעָרָה{{ש}}
בְּמִרְכֶּבֶת אֵשׁ בֹּעֵרָה{{ש}}
וֶאֱלִישָׁע שָׁב צוֹעֵק בְּמָרָה{{ר1}}
אָבִי אָבִי וְלֹא עָנָהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

===שיר אענה (ריח)===
{{הור|סימן: '''אברהם''' (קטוע. מחבר: ראב&quot;ע)}}

שִׁיר אֶעֱנֶה / כִּי הִנֵּה / מְבַשֵּׂר חִישׁ יִצְעַד{{ר1}}
אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד

{{סי|אֵ}}ל חֵילִי / בְּךָ גִילִי / בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה{{ש}}
יוֹם רִאשׁוֹן / כְּבַת אִישׁוֹן / בְּצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחֱסֶה{{ש}}
בְּכָל עִנְיָן / וְכָל קִנְיָן / וְכֵן בַּשֵּׁנִי אֶעֱשֶׂה{{ש}}
וּבַשְּׁלִישִׁי / אֶת רֹאשִׁי / לֹא אָגוּר מִשּׁוֹסֶה{{ש}}
וּבָרְבִיעִי / הֱיֵה יִשְׁעִי / בְּכָל אֲשֶׁר אֶפְנֶה אֶנְסֶה{{ש}}
וּבַחֲמִישִׁי / וּבַשִּׁשִּׁי / בְּמֵי גִיל יָגוֹן תַּמְסֶה{{ש}}
וּנְכוֹנֵן / בְּרֹב רֶנֶן / וְגַם דָּת זָכוֹר נַעֲשֶׂה{{ש}}
וְהַבָּשָׂר / בַּל יֶחְסַר / וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹש יִסְעָד
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד}}

{{סי|בְּ}}כָל חֹדֶשׁ / גִּיל חַדֵּש / וְתִשְׁרִי יָבֹא בְשִׂמְחָה{{ש}}
וּמַרְחֶשְׁוָן / עֲדֵי סִיוָן / אֱהִי בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה{{ש}}
וּבְכִסְלֵו / אֱהִי שָׁלֵו / טֵבֶת שְׁבָט אֶצְלְחָה{{ש}}
וְחֹדֶשׁ אֲדָר / הַנֶּאְדָּר / גְּבוּרוֹת אֵל אָשִׂיחָה{{ש}}
וְנִיסָן בָּא / בְּנֵס וְאַהֲבָה / וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה{{ש}}
וְאִיָּר הוּא / כָּמֹהוּ / וְכָל תַּמּוּז בִּרְוָחָה{{ש}}
וְלֹא אֶדְאַב / בְּחֹדֶשׁ אָב / וּבֶאֱלוּל אֵין צְוָחָה{{ש}}
וְכָל שָׁנַי / בַּאדֹנָי / בָּטַחְתִּי וְלֹא אֶמְעָד
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד}}

{{סי|רְ}}אֵה מַלְכִּי / לְעוֹלָם כִּי / בְּךָ שָׂם עַמְּךָ כִּסְלוֹ{{ש}}
שְׁנַת תְּהִלָּה / וּגְאֻלָּה / כִּדְבָרְךָ / קְרָא נָא לוֹ{{ש}}
וְקָם רְאוּבֵן / הוּא הַבֵּן / הָרִאשׁוֹן לְגוֹרָלוֹ{{ש}}
בְּהִתְאַסֵּף / בֵּית יוֹסֵף / וְשָׁב שִׁמְעוֹן לִגְבוּלוֹ{{ש}}
וִיהוּדָה / בְּקוֹל תּוֹדָה / וְלֵוִי יִשָּׂא קוֹלוֹ{{ש}}
וְגָד וְאָשֵׁר / וְדָן מְיַשֵּׁר / וְנַפְתָּלִי / בְּהֵיכָלוֹ{{ש}}
וְיֵשׁ שָׂכָר / לְיִשָּׂשכָר / וּזְבוּלוּן לִזְבוּלוֹ{{ש}}
וּבִנְיָמִן / בְּקֵץ יָמִין / בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד}}

{{רקע אפור}}
{{הור|השלמה:}}

{{סי|מְ}}לֹךְ עַל עַם / אֲשֶׁר נִדְהָם / מִגּוֹי מִתְקוֹמְמֶךָ{{ש}}
הֱיֵה עִמּוֹ / וְצַו שְׁלוֹמוֹ / מִכּוֹכְבֵי מְרוֹמֶיךָ{{ש}}
וְהוֹד טָלֶה / אַל יִכְלֶה / וַהֲדַר שׁוֹר תְּמִימֶיךָ{{ש}}
בְּעֵת תְּאוֹמִים / הַתְּמִימִים / יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ{{ש}}
וּבְסַרְטָן / אֵין שָׂטָן / אֲבָל רֻבֵּי שְׁלוֹמֶיךָ{{ש}}
וּמֵאַרְיֵה / בִּנְךָ חַיֵּה / וְשִׁית בְּלִבּוֹ אֵימֶיךָ{{ש}}
וְהַבְּתוּלָה / תְּהִי בְעוּלָה / כְּחֶזְיוֹנְךָ וְנָאֳמֶךָ{{ש}}
לְמֹאזְנַיִם / פִּי שְׁנַיִם / תֵּן מִטּוּב נָעֳמֶךָ{{ש}}
וְשִׁית עַקְרָב / נְגִיד הוֹן רַב / לְמַלֹּאת אֶת אֲסָמֶיךָ{{ש}}
וְחֵץ קֶשֶׁת / בְּאַף תָּשֶׁת / בְּלֵב אוֹיְבִים קָמֶיךָ{{ש}}
גְּדִי וּדְלִי, / עֲדִי וַחֲלִי / יֶהֱמוּ עַל רְחוּמֶיךָ{{ש}}
כְּמוֹ דָגִים / בְּכָל פְּלָגִים / יִדְגּוּ לָרֹב וְלָעַד
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד}}
{{סוף}}

===יד ושם חיש חדשם (ריט)===
{{הור|סימן: '''יעקב חזק'''}}

{{סי|יָ}}ד וָשֵׁם / חִישׁ חַדְּשֵׁם / אֵל אָיוֹם{{ש}}
טוּב טַעֲמָךְ / אֶל עַמָּךְ / קוּם וּקְיוֹם{{ש}}
וַאֲהַלֵּל / אֵל מְחוֹלֵל / לֵיל וָיוֹם{{ש}}
יָד תּוֹסֵף / וְלֹא בְּכֶסֶף / הַפִּדְיוֹם
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|עֹ}}ל תִּשְׁבֹּר / צֵאת מִבּוֹר / וָשִׁיחַ{{ש}}
אוֹר אוֹרֵר / צַר צוֹרֵר / תַּפְשִׁיחַ{{ש}}
לְךָ אֶשְׁאַל / לִבִּי אַל / יַקְשִׁיחַ{{ש}}
אַךְ תָּבִיא / עִם נָבִיא / מָשִׁיחַ
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|קֵ}}ץ נִגְלָה / לְכָל תִּכְלָה / רַק לָזֹאת{{ש}}
קֵץ עִתֵּי / צִיּוֹן תֵּ/שֵׁב פְּרָזוֹת{{ש}}
עַד עַתָּה / דִּבַּרְתָּ / בַּחֲזוֹת{{ש}}
מַהֵר עַם / זוּ, נֹעַם / עִיר לַחֲזוֹת
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|בְּ}}ךָ אֶבְטַח / שִׁית מִבְטָח / לַחֲרָמִים{{ש}}
כִּלּוּנוּ / סִלּוּנוּ / כַּעֲרֵמִים{{ש}}
תְּנִיעֵם / וְתַכְנִיעֵם / רָם רָמִים{{ש}}
נָקוּמָה / וְנַשְׁכִּימָה / לַכְּרָמִים
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|חַ}}לּוֹתִי / הַעֲלוֹתִי / אֶל אַרְצִי{{ש}}
בַּנְּחָלִים / וּבַנְּעָלִים / וּבְלֹא צִי{{ש}}
שׁוֹד מַבְלִיג / כִּי תַדְלִיג / אֶת קִצִּי{{ש}}
צָר נִבְאָשׁ / מֶנּוּ אַשְׁ/כִּיר חִצִּי
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|זִ}}יו חָתָן / רָב נָתַן / אֵל נָאוֹר{{ש}}
גַּם עַלְמָה / תַּעֲלֻמָהּ / תּוֹצִיא אוֹר{{ש}}
בָּם שִׁמְצָה / לֹא נִמְצָא / כִּי כָל שְׂאוֹר{{ש}}
אֵין בָּמוֹ / אוֹיְבֵימוֹ / אוֹר תָּאוֹר
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|קַ}}ח נָא אֵת / יֶתֶר שְׂאֵת / בִּרְכָתִי{{ש}}
אִישׁ עֲצָתִי / {{תיקון גירסה|תורעתי|תִּרְעָתִי}} / סֻכָּתִי{{ש}}
וְהַכַּלָּה / חֵן חֵן לָהּ / מָרָתִי{{ש}}
בַּמְּדִינוֹת / עֲלֵי בָּנוֹת / שָׂרָתִי
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

===הנה כעב טל (רכ)===
{{הור|סימן: '''בחיי''' }}

הִנֵּה כְּעַב טָל בְּצִיָּה / אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה

{{סי|בְּ}}עַד חַלּוֹנֵי אַהֲבָה / נִשְׁקַף יָדִיד כִּי קָרְבָה / עֵת דּוֹדִים וְרוּחוֹ נָשְׁבָה / בָּךְ רַעֲיָה
{{רפרן|אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה}}

{{סי|חֶ}}סֶד אֲשֶׁר לֹא יֶחְדַּל / נִמְצָא לְמָעוֹז דַּךְ וָדָל / יִהְיֶה סְבִיבֵנוּ מִגְדָּל / לְתַלְפִּיָּה
{{רפרן|אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה}}

{{סי|יָ}}הּ הַמֵּשִׁיב אֶת נִדְּחוֹ / קָרָא עַבְדּוֹ וַיִּמְשְׁחוֹ / וּלְבַשֵּׂר חוֹכָיו שְׁלָחוֹ / לְמִחְיָה
{{רפרן|אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה}}

{{סי|יַ}}ד חַסְדְּךָ אַל תֶּאֱסֹף / וּזְרוֹעֲךָ יָהּ תַּחְסֹף / וּלְבֵיתְךָ אֵל תִּכְסֹף / שְׁלִישִׁיָּה
{{רפרן|אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה}}

===שוכן מרום אליך קויתי (רכא)===
{{הור|סימן: '''שלמה ברבי יהודה''' (אבן גבירול)}}

{{סי|שׁ}}וֹכֵן מָרוֹם / אֵלֶיךָ קִוִּיתִי{{ש}}
עַד אָן יָרֹן / אוֹיֵב עַל נַחֲלָתִי{{ש}}
אֶל דִּמְעָתִי / אַל תֶּחֱרַשׁ בַּצָּרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|לָ}}מָּה תִשְׁכַּח / חַנּוֹת אֵל לָנֶצַח{{ש}}
עַמְּךָ לֻקַּח / עַל חִנָּם לְרֶצַח{{ש}}
עַזֵּי מֵצַח / הַקְדִּישֵׁם ליוֹם עֶבְרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|מִ}}שָּׁמַיִם / רַחֵם פֶּן יָרֵעוּ{{ש}}
שֶׁטֶף מַיִם / אֵלַי לֹא יַגִּיעוּ{{ש}}
אָז יָרִיעוּ / לְךָ עַמְּךָ אֵל נוֹרָא
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|הַ}}ר הַבַּיִת / שִׁילֹה וּבֵית עוֹלָמִים{{ש}}
הֵן לְשַׁיִת / וּלְשָׁמִיר שׁוֹמְמִים{{ש}}
הֵם מַחֲרִימִים / עִיר לְשָׁכוֹת וַעֲזָרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|בְּ}}כִי אֲמָרֵר / כִּי קָצָר הַמַּצָּע{{ש}}
כִּי יִשְׂתָּרֵר / פִּסְלָם בָּאֶמְצַע{{ש}}
אֵיךְ יַעֲשֶׂה לְךָ מַסֵּכָה צָרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|רֹ}}אשׁ הַלְּבָנוֹן / אַתָּה לִי אֵל עֶלְיוֹן{{ש}}
הָשֵׁב סִגְנוֹן / מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן{{ש}}
מַלֵּא צִיּוֹן / מִשְׁפָּט וָצֶדֶק מְהֵרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|בְּ}}ךָ מִבְטַחִי / אֵל סַלְעִי מִמָּגוֹר{{ש}}
מָאוֹס וּסְחִי / יָשִׂים צָר קָטֵגוֹר{{ש}}
חוֹלֵף אֶל סְגוֹר / יֻסְגְּרוּ בַּחֲפִירָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|יָ}}גֵל {{סי|יְהוּדָה}} / וִישֻׁרוּן בַּחֲטִיבָה{{ש}}
רִנָּה וְתוֹדָה / כִּי שָׁבְתָה מַדְהֵבָה{{ש}}
גִּיל בֵּית שׁוֹאֵבָה / הַחֲשׁוּבָה, הָעִירָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

מָגֵן יִשְׁעִי / תֵּן עֻזְּךָ אֶל עַבְדֶּךָ{{ש}}
אַמֵּץ זְרוֹעִי / וּמְשֹׁךְ עָלַי חַסְדֶּךָ{{ש}}
שִׁיר לִידִידֶךָ / הָאַמִּיץ וְהָאַדִּירָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

אֲרָצוֹת שְׁלֹשָׁה / יְהוּדָה וְעֵבֶר וְגָלִיל{{ש}}
לְצִיּוֹן דְּרוּשָׁה / יַעֲלוּ קְבוּצַי בַּעֲלִיל{{ש}}
דּוֹרֵשׁ אֶל אֱלִיל / יַחֲלֹף כָּלִיל בְּעֶבְרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

===במוצאי יום קודש (רכב)===
{{הור2|הבדלה לראש חדש שנכנס אחר השבת}}
{{הור|סימן: '''יעקב'''}}

בְּמוֹצָאֵי יוֹם קֹדֶשׁ{{ש}}
וְהַכְנָסַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ{{ש}}
שְׁלַח עֶזְרִי מִקֹּדֶשׁ{{ש}}
אֵל נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ

{{סי|יְ}}דִידִים נִינֵי אֱמוּנַי{{ש}}
הַלְלוּ שׁוֹכֵן מְעוֹנַי{{ש}}
וְהִשְׁתַּחֲווּ לַייָ{{ר1}}
בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ

{{סי|עַ}}ם זוּ מִצָּר לְפָרְקוֹ{{ש}}
צוּר יִשְׂרָאֵל וְחוֹשְׁקוֹ{{ש}}
וְנָחַל יְהוּדָה חֶלְקוֹ{{ר1}}
עַל אַדְמַת קֹדֶשׁ

{{סי|ק}}וֹרְאֵי מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ{{ש}}
{{תיקון גירסה|ישורון|יְשִׁירוּן}} לְךָ שִׁיר חָדָשׁ{{ש}}
תִּתְגַּדַּל וְתִתְקַדַּשׁ{{ר1}}
בְּתוֹךְ אַנְשֵׁי עַם קֹדֶשׁ

{{סי|בְּ}}נֵה בַיִת אֲשֶׁר נָפַל{{ש}}
וְהָרֵם גּוֹי אֲשֶׁר שָׁפַל{{ש}}
וְהַמָּאוֹר אֲשֶׁר שָׁפַל{{ר1}}
מְהֵרָה אוֹתוֹ תְחַדֵּשׁ.

===צור יריח בבשורה (רכג)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב''' (קטוע)}}
{{רן|
צוּר יָרִיחַ בִבְשׂוֹרָה / צֹאן מֵאֲפֵלָה אֶל אוֹרָה / כִּי מֶלְךְ עֶלְיוֹן וְנוֹרָא
{{סי|בֹּ}}א יָבֹא מְשִׁיחַ יְיָ / לִפְדוֹתִי מִבֵּית מְעַנַּי / שׂושׂ אָשִׂישׂ בַּייָ
{{סי|גַּ}}ם מִשְּׁלֹשֶׁת מַעֲדַנִּים / יָכִין סְעוּדָה לַנֶּאֱמָנִים / גַּם כִּי נָצְרוּ הָאֱמוּנִים
{{סי|דָּ}}גוּל יָרַד עַם קְדוֹשָׁיו / וְיִשְׁכֹּן בֵּינֵינוּ בְּמוֹשָׁב / וִישַׂמַּח לִבּוֹת דּוֹרְשָׁיו
{{סי|הִ}}נֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים / שֶׁבֶת אֲחִים גַם רֵעִים / וְיִשְׂמַח בְּיֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים
{{סי|וְ}}יוֹרֶה צֶדֶק לָנוּ / אֲזַי נִשְׂמַח כֻּלָּנוּ / קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ
{{סי|זֶ}}ה יְיָ קִוִּינוּ לוֹ / פִּתְאֹם יָבֹא אֶל הֵיכָלוֹ / אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ
{{סי|חֹ}}סֶן יְשׁוּעוֹת וָדָעַת / בְּכָל הָאָרֶץ מוּדַעַת / הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת
{{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת בְּרָע / שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ יִזְרַע / עֵינוֹ מֶנּוּ בַּל תִּגְרַע
{{סי|יָ}}מִים בָּאִים נְאֻם יְיָ / אַצְמִיחַ קֶרֶן אֱמוּנַי / כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְיָ
{{סי|כָּ}}אָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָה / וְדִמְעָה מָחֹה יִמְחָה / רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה
{{סי|לֹ}}א יֵבֹשׁוּ עֲדֵי עַד / יִרְעוּ בָּשָׁן וְגִלְעָד / לְאַלַמֶּלֶךְ וְעַמְעָד
{{סי|מַ}}ה נָּאווּ עַל הֶהָרִים / רַגְלֵי מְבַשֵּׂר קוֹל לְהָרִים / לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּירִים
}}
===אל תיראי תולעת יעקב (רכד)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}
{|
|-
|{{סי|אַ}}ל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|בָּ}}חַר יְיָ לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|גָּ}}אַל יְיָ אֶת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|דָּ}}רַך כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|הַ}}בָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|וְ}}יֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|זְ}}כֹר אֵלֶּה לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|חֶ}}סֶד יְיָ לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|ט}}בוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|י}}וֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|כִּ}}י לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|ל}}א הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|מִ}}י מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|נָ}}שָׂאתָ יְיָ לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|סְ}}לַח נָא לַעֲוֹן יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|עַ}}תָּה לֹא יֵבוֹשׁ{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|פָּ}}דָה יְיָ אֶת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|צַ}}וֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|ק}}וֹל קוֹל יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|רָ}}נּוּ שָׁמָּה לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|שׁוּ}}ב יְיָ אֶת שְׁבוּת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|תִּ}}תֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|}

===אל אשר טוב גמלנו (רכה)===
{{הור|סימן: '''אני יעקב'''}}

{{סי|אֵ}}ל אֲשֶׁר טוֹב גְּמָלָנוּ / וְגַם מִנֹּף הֶעֱלָנוּ{{ש}}
הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ

{{סי|נְ}}צֹר חֶסֶד לַאֲלָפִים / וְתֵן כֹּחַ לַעֲיֵפִים{{ש}}
אֲשֶׁר בְּיַד צָר הֵם טְרוּפִים / וּמַמְּרֹר הֶאֱכִילָנו
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|יָ}}גַעְנוּ בְּעֹל כָּבֵד / תָּעִינוּ כְּשֶׂה אֹבֵד{{ש}}
קוּמָה צוּרִי וְאַבֵּד / הָאִישׁ אֲשֶׁר כִּלָּנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|יִ}}הְיוּ אֲמָרַי לְרָצוֹן / וּמַלְּטֵנוּ מִלַּחֲצוֹן{{ש}}
בְּיַד צָר אֲנַחְנוּ כַּצֹּאן / אֲכָלָנוּ הֲמָמָנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|עֲ}}נֵה עֶתֶר הַנְּפוֹצִים / צַו וְיִהְיוּ מְקֻבָּצִים{{ש}}
וְנִהְיֶה אָז שִׁיר פּוֹצִים / בָּרוּךְ אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|ק}}וֹמֵם גֵּיא הַמַּחֲזֶה / וְקַבֵּץ שָׁם עַם נִבְזֶה{{ש}}
וְיוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה / בְּתוֹךְ הָעִיר עֹז לָנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|בְּ}}בֹא צֶמַח לַמַּלְכוּת / עִם שְׁמֹנָה לִנְסִיכוּת{{ש}}
וְקָרְבָּן שַׁי לַעֲרִיכוּת / וְשָׁם נִשְׂמַח כֻּלָּנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}
[[קטגוריה:פיוטים ממחזור ויטרי]]
[[קטגוריה:זמירות למוצאי שבת]]</text>
      <sha1>ja5hzebkcvewgrmrfrsw8t0nrez8el1</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3021750</id>
      <parentid>3021746</parentid>
      <timestamp>2026-06-27T21:32:52Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* אליהו הנביא (רג) */</comment>
      <origin>3021750</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="66176" sha1="l6cfba126lsk55j0906xd991wcnkyro" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=20}}
=זמירות למוצאי שבת ממחזור ויטרי=
==לפני הבדלה==
===אליהו הנביא (רג)===
&lt;קטע התחלה=אליהו הנביא/&gt;{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵינוּ בְּיָמֵינוּ
{|
|-
|אִישׁ {{סי|אֵ}}זוֹר עוֹר בְּמָתְנָיו|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|בַּ}}עַל שֵׂעָר נִקְרָא|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|גָּ}}שׁ כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|דִּ}}בֵּר הַבֵּט לַבְּרִית מִשָּׁמַיִם|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|הַ}}נִּקְרָא מִתּוֹשָׁבֵי גִלְעָד|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|וְ}}יָמִים אַרְבָּעִים הָלַךְ|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|זֵ}}רַז בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|חִ}}יָּה בֶּן צָרְפִית הַגְּבִירָה|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|טַָ}}עַן רֹמַח בְּיָדוֹ|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|יָ}}צָא לִקְרַאת עֹבַדְיָה|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|כִּ}}לְכְּלוּהוּ הָעֹרְבִים לֶחֶם וּבָשָׂר|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|לָ}}ט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ וַיִּגְלֹם|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|מִ}}זְבֵּחַ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים בָּנָה|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|נָ}}גַף נְבִיאֵי הַמַּלְכָּה|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|סָ}}ח יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|עָ}}נָה מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַדֵּי מַיִם|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|פָּ}}ץ שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ שַׁלְּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|צָ}}עַק לַייָ וְנַעֲנָה בְּאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|קָ}}רָא לַייָ נוֹתַרְתִּי לְבַדִּי|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|רָ}}ץ וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|שֶׁ}}לֹּא טָעַם טַעַם מָוֶת|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|תַּ}}תָּה לֹו בְּרִית שָׁלוֹם|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|תַּ}}תָּה לֹו בְּרִית כְּהֻנָּה|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא 
|-
|אִישׁ {{סי|תַּ}}תָּה לֹו בְּרִית חַיִּים|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ אַשְׁרֵי מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ פְּרוּטָה מִיָּדוֹ|| ||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|}
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵינוּ בִּמְהֵרָה&lt;קטע סוף=אליהו הנביא/&gt;

===איש חסיד היה (רד)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב''', '''ישי בר מרדכי חזק'''}}

{{סי|אִ}}ישׁ חָסִיד הָיָה / בְּלִי מָזוֹן וּמִחְיָה{{ש}}
{{סי|בְּ}}בֵיתוֹ עוֹצֵר מִלֵּבוֹשׁ / מִבְּלִי בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ{{ש}}
{{סי|גּ}}וֹנֵן בַּחֲשׁוּבָה אִשָּׁה / וְגַם בְּבָנִים חֲמִשָּׁה{{ש}}
{{סי|דִּ}}בְּרָה לוֹ הָאִשָּׁה / יוֹתֵר אֵין לְהִתְיָאֲשָׁה{{ש}}
{{סי|הֲ}}מִבְּלִי אֵין לֶחֶם לֶאֱכֹל / בְּעֵרוֹם וּבְחֹסֶר כֹּל{{ש}}
{{סי|וְ}}תּוֹרָה מָצָאתָ כִּי יָגַעְתָּ / מַה נֹּאכַל מֵעַתָּה{{ש}}
{{סי|זָ}}הִיר כְּבַר נִשּׁוּק / הֲלא תֵצֵא לַשּׁוּק{{ש}}
{{סי|חַ}}נּוּן וְרַחוּם בִּמְרוֹמָיו / אוּלַי יִגְמְלֵנוּ בְּרַחֲמָיו{{ש}}
{{סי|ט}}וֹב לְקֹוָיו מַחֲסֶה / רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה{{ש}}
{{סי|י}}וֹעֶצֶת בְּדַעַת וּבְחָכְמָה / עֲצָתֵךְ אֵיךְ לְהַסְכִּימָה{{ש}}
{{סי|כְּ}}צֵאתִי לְבֹשֶׁת וְלִכְלִמָּה / מִבְּלִי אֵין כְּסוּת וְשַׂלְמָה{{ש}}
{{סי|לֹ}}א יֵשׁ בְּיָדִי לְפָרְטָה / אֲפִלּוּ שְׁוֵה פְרוּטָה{{ש}}
{{סי|מִ}}הֲרָה וְשָׁאֲלָה מִשְּׁכֵנִים / מַלְבּוּשִׁים נָאִים מְתֻקָּנִים{{ש}}
{{סי|נִ}}לְבַּשׁ וְהִשְׁלִיךְ יְהָבוֹ / עַל יְיָ אֲהֵבוֹ{{ש}}
{{סי|סָ}}חוּ יְלָדָיו בְּפִלּוּלָם / אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם{{ש}}
{{סי|עָ}}בְרוֹ בַּשּׁוּק לְסִבְרָתוֹ / וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב לִקְרָאתוֹ{{ש}}
{{סי|פָּ}}ץ לוֹ הַמִּתְיַשֵּׁר / בֶּאֱמֶת הַיּוֹם תִּתְעַשֵּׁר{{ש}}
{{סי|צַ}}וֵּנִי בְּכָל כְּבוֹדֶךָ / כִּי הִנְנִי עַבְדֶּךָ{{ש}}
{{סי|קְ}}רָא לְמִי בְדַעְתּוֹ / קְנוֹת עֶבֶד אֵין כְּמוֹתוֹ{{ש}}
{{סי|רָ}}חַשׁ אֵיךְ יְשַׁנֶּה דִינוֹ / עֶבֶד לִמְכֹּר אֲדוֹנוֹ{{ש}}
{{סי|שָׁ}}ת לוֹ חָכְמָתוֹ בְּקִרְבּוֹ / וְהֶחֱזִיק בּוֹ כְּמוֹ רַבּוֹ{{ש}}
{{סי|תַּ}}גָּר קְנָאו בַּאֲהָבִים / שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף זְהוּבִים{{ש}}
{{סי|תְּ}}בָעוֹ מַה מְּלַאכְתֶּךָ / אִם בְּבִנְיָן חָכְמָתֶךָ{{ש}}
{{סי|תַּ}}כְלִית בִּנְיַן פַּלְטֵרִים / הֲרֵי אַתָּה בֶּן חוֹרִין{{ש}}
{{סי|י}}וֹם רִאשׁוֹן לְמִפְעָלִים / פָּעַל עִם פּוֹעֲלִים{{ש}}
{{סי|שִׁ}}וַּע בַּחֲצִי הַלַּיְלָה / עֲנֵנִי עֲנֵנִי נוֹרָא עֲלִילָה{{ש}}
{{סי|יָ}}זַמְתִּי וְנִמְכַּרְתִּי לְהַעֲבִידִי / לִכְבוֹדְךָ וְלֹא לִכְבוֹדִי{{ש}}
{{סי|בּ}}וֹרֵא עוֹלָם בְּקִנְיָן / הַשְׁלֵם זֶה הַבִּנְיָן{{ש}}
{{סי|רַ}}חֲמֶיךָ יִכְמְרוּ בַּחֲנִינָתִי / כִּי גַּם לְטוֹבָה כַּוָּנָתִי{{ש}}
[{{סי|מַ}}לְאֲכֵי רַחֲמִים מִמְּעוֹנָתוֹ / אָז הֵחֵלּוּ לִבְנוֹתוֹ]{{ש}}
{{סי|רַ}}בּוּ בְּנֵי הַמְּלוּכָה / וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה{{ש}}
{{סי|דָּ}}ץ הַסּוֹחֵר בִּרְאוֹתוֹ / כִּי נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ{{ש}}
{{סי|כְּ}}לִילוּת מִגְדָּלִים נָאִים / לְפִי עִנְיַן הַבַּנָּאִים{{ש}}
{{סי|יִ}}זָּכֵר לְךָ עַתָּה / אֶתְמוֹל אֲשֶׁר אָמַרְתָּ{{ש}}
{{סי|חַ}}פְּשֵׁנִי בְּוַדַּאי וּבֵרוּר / כְּנַמְתָּ לְעִנְיַן שִׁחְרוּר{{ש}}
{{סי|זֶ}}ה {{סי|קִ}}יְּמוֹ בֶּאֱמֶת / וְיָבֹא אֵלֵינוּ אִישׁ הָאֱמֶת
==לאחר הבדלה==
===המבדיל (רה)===
{{הור|סימן: '''המבדיל''', '''יצחק הקטן חזק'''}}

הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל{{ש}}
חַטֹּאתֵינוּ יִמְחֹל{{ש}}
וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל{{ר1}}
נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה.{{ממס|ישעיהו כו ט}}

{{סי|י}}וֹם פָּנָה כְּצֵל תֹּמֶר{{ש}}
אֶקְרָא לָאֵל עָלַי גּוֹמֵר{{ש}}
אָמַר שׁוֹמֵר{{ר1}}
אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה.{{ממס|ישעיהו כא יב}}

{{סי|צִ}}דְקָתְךָ כְּהַר תָּבוֹר{{ש}}
חֲטָאַי עָבֹר תַּעֲבֹר{{ש}}
כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר{{ר1}}
וְאַשְׁמוּרָה בַּלָּיְלָה.{{ממס|תהלים צ ד}}

{{סי|חָ}}לְפָה עוֹנָה מִנְחָתִי{{ש}}
מִי יִתֵּן מְנוּחָתִי{{ש}}
יָגַעְתִּי בְאַנְחָתִי{{ר1}}
אַשְׂחֶה בְּכׇל לָיְלָה.{{ממס|תהלים ו ז}}

{{סי|קָ}}רָאתִי יָהּ הוֹשִׁיעֵנִי{{ש}}
אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי{{ש}}
מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי{{ר1}}
מִיּוֹם וְעַד לָיְלָה.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו לח יב}}

{{סי|הֵ}}עָתֵר נוֹרָא וְאָיוֹם{{ש}}
אֲשַׁוֵּעַ תְּנָה פִדְיוֹם{{ש}}
בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם{{ר1}}
בְּאִישׁוֹן לָיְלָה.{{ממס|משלי ז ט}}

{{סי|ק}}וֹלִי בַּל יֻבְטַל{{ש}}
פְּתַח לִי שַעַר מְנֻטָּל{{ש}}
שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל{{ר1}}
קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.{{ממס|שה&quot;ש ה ב}}

{{סי|טַ}}הֵר טִנּוּף מַעֲשַׂי{{ש}}
פֶּן יֹאמְרוּ מַכְעִיסַי{{ש}}
אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי{{ר1}}
נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה.{{ממס|איוב לה י}}

{{סי|נַ}}חְנוּ בְיָדְךָ כַּחֹמֶר{{ש}}
סְלַח עַל קַל וָחֹמֶר{{ש}}
יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר{{ר1}}
וְלַיְלָה לְּלַיְלָה.{{ממס|תהלים יט ג}}

{{סי|חֹ}}ן נָא מְנַטְּלֶיךָ{{ש}}
{{סי|זַ}}כֵּם לְנִטְפֵי טְלָלֶיךָ{{ש}}
{{סי|ק}}וּם כִּי עָלֶיךָ{{ר1}}
שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה{{ממס|ישעיהו כא יא}}

===המבדיל - יצוה ה' חסדו===
{{הור2|השלמות ע&quot;פ סידור האר&quot;י (ושם הבית המתחיל {{צ|שובו לכם}} מופיע בסוף השיר).}}
{{הור|סימן: '''יצחק'''}}
{{רקע אפור}}הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל{{ש}}חַטֹּאתֵינוּ יִמְחֹל{{ש}}וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל{{סוף}}

{{סי|יְ}}צַוֶּה יְיָ חַסְדּוֹ{{ש}}
זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ{{ש}}
יְהוּדָה חֶלְקוֹ יִנְחֹל{{ש}}
{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}

{{סי|צֶ}}דֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ{{ש}}
לְעָם אֲשֶׁר נֶעְשָׁקוּ{{ש}}
וְעוֹשְׁקֵיהֶם יִנְחֹל{{ש}}
{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}
{{רקע אפור}}{{סי|חֶ}}סֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ{{ש}}וְעִמָּדִי יִנְגָּשׁוּ{{ש}}עַל רָאשֵׁינוּ יָחֹל{{ש}}{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}{{סוף}}
שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם{{ש}}
וּבָרְכוּ שֵׁם אֱלֹהֵיכֶם{{ש}}
יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל{{ש}}
{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}

{{סי|קְ}}דוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִיעֵנוּ{{ש}}
נָשֹׂא יִשָּׂא לְפִשְׁעֵנוּ{{ש}}
לֹא נִירָא וְלֹא נִדְחֹל{{ש}}
{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}
===במוצאי יום מנוחה (רו)===
&lt;קטע התחלה=במוצאי/&gt;{{הור|סימן: '''יעקב מן יריחו'''}}

בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְנוּחָה{{ש}}
הַמְצֵא לְעַמְּךָ הֲנָחָה{{ש}}
שְׁלַח תִּשְׁבִּי לְנֶאֱנָחָה{{ר1}}
וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה

{{סי|יָ}}אֲתָה לְךָ צוּרִי{{ש}}
לְקַבֵּץ עַם מְפֻזָּרִי{{ש}}
מִיַּד גּוֹי אַכְזָרִי{{ר1}}
אֲשֶׁר כָּרוּ לִי שׁוּחָה

{{סי|עֵ}}ת דּוֹדִים תְּעוֹרֵר אֵל{{ש}}
מַלֵּט עַם אֲשֶׁר שׁוֹאֵל{{ש}}
רְאוֹת טוּבְךָ בְּבוֹא גוֹאֵל{{ר1}}
לְשֶׂה פְזוּרָה וְנִדָּחָה

{{סי|קְ}}רָא יֶשַׁע לְעַם נְדָבָה{{ש}}
אֵל דָּגוּל מֵרְבָבָה{{ש}}
יְהִי שָׁבוּעַ הַבָּא{{ר1}}
לִישׁוּעָה וְלִרְוָחָה

{{סי|בַּ}}ת צִיּוֹן הַשְּׁכוּלָה{{ש}}
אֲשֶׁר הִיא הַיּוֹם גְּעוּלָה{{ש}}
עַתָּה תִּהְיֶה בְעוּלָה{{ר1}}
אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה

{{סי|מַ}}עְיָנוֹת אֲזַי יְזוּבוּן{{ש}}
וּפְדוּיֵי יְיָ יְשׁוּבוּן{{ש}}
וּמֵי יֶשַׁע יִשְׁאֲבוּן{{ר1}}
וְהַצָּרָה נִשְׁכָּחָה

{{סי|נְ}}חֵה עַמְּךָ כְּאָב רַחֲמָן{{ש}}
יְצַפְצְפוּ עַם לֹא אַלְמָן{{ש}}
דְּבַר יְיָ אֲשֶׁר נֶאֱמָן{{ר1}}
בַּהֲקִימְךָ הַבְטָחָה

{{סי|יְ}}הִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה{{ש}}
כִּנְבוּאַת אֲבִי חוֹזֶה{{ש}}
וְיִשָּׁמַע בְּבַיִת זֶה{{ר1}}
קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה

{{סי|רְ}}פָא נָא יָהּ כְּאֵבִי{{ש}}
וְרֹב פְּשָׁעַי וְרֹב חוֹבִי{{ש}}
לְמַעַנְךָ עֲשֵׂה נָא אָבִי{{ר1}}
הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה

{{סי|יְ}}דִידִים פְּלֵיטֵי חֶרֶץ{{ש}}
נְגִינוֹת יֶהֱגוּ בְמֶרֶץ{{ש}}
בְּלִי צְוָחָה וּבְלִי פֶרֶץ{{ר1}}
אֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה

{{סי|חַ}}י יְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ{{ש}}
לַמְיַחֲלִים בְּבַקָּשָׁתֵנוּ{{ש}}
יִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ{{ר1}}
נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה

{{סי|וּ}}רְאֵה עָנְיִי וְאַל קָשְׁיִי{{ש}}
סְלַח מֶרְיִי וְעִוּוּיִי{{ש}}
קְשֹׁר נָא כְּאֵבִי בְּבֵית אִוּוּיִי{{ר1}}
בְּקוֹל תּוֹדָה לְךָ אֶזְבְּחָה

בְּנֵה חוֹמוֹת אַרְמוֹנַי{{ש}}
וְיָשִׁירוּ שָׁם כֹּהֲנַי{{ש}}
וְקוֹל הוֹדוּ אֶת יְיָ{{ר1}}
בְּקוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה.&lt;קטע סוף=במוצאי/&gt;

===במוצאי יום מכובד (רז)===
{{הור|סימן: '''אברהם חזק''' (ראב&quot;ע)}}

בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְכֻבָּד{{ש}}
וּבְמוֹבָאֵי יְמֵי מַעְבָּד{{ש}}
שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד{{ש}}
כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ

{{סי|אֱ}}לֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה{{ש}}
יְבָרֵךְ כָּל אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה{{ש}}
בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה{{ש}}
בְּיָדֵינוּ תַּצְלִיח
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|בְּ}}צָרָה {{תיקון גירסה|עוֹד|עֹז}} בָּךְ נִמְצָא{{ש}}
תְּמִים דֵּעָה גְּדָל עֵצָה{{ש}}
דְּרֹשׁ הַצֹּאן הַנְּפוֹצָה{{ש}}
בְּכָל פֶּלֶךְ, וְתַשְׁגִּיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|רְ}}עֵה אוֹתָם בְּמִרְעֶה טוֹב{{ש}}
וְהַרְבִּיצֵם בְּנָוֶה טוֹב{{ש}}
הֱיוֹת נַפְשָׁם כְּגַן רָטֹב{{ש}}
שְׁנוֹתֵינוּ תַּזְרִיח
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|הֲ}}מוֹן זֵדִים הֲנִיעֵמוֹ{{ש}}
מְעוֹן תַּנִּים וְרִבְצֵימוֹ{{ש}}
בְּאַף תָּדוּשׁ וְעָלֵימוֹ{{ש}}
תָּרִיעַ וְתַצְרִיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|מְ}}שֹׁךְ חַסְדְּךָ עַל עַמְּךָ{{ש}}
וְאֶל עֵשָׂו שְׁפֹךְ זַעְמְךָ{{ש}}
וְיֵדְעוּ כֹל כִּי מִמְּךָ{{ש}}
פְּדוּתֵנוּ תַּצְמִיח
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|חֲ}}בַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן{{ש}}
תְּשִׁיבֶנָּה לְבִצָּרוֹן{{ש}}
וְשַׁי מִיַּד בְּנֵי אַהֲרֹן{{ש}}
קְטֹרֶת מֹר תָּרִיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|זְ}}כֹר חֶסֶד נְעוּרִים אֵל{{ש}}
וְהַרְבִּצֵם (בְּאוֹת יוֹאֵל) [בַּאֲרִיאֵל]{{ש}}
וְאֵלִיָּה שְׁלַח גּוֹאֵל{{ש}}
וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|קְ}}רוֹבָה הִיא יְשׁוּעָתִי{{ש}}
תְּבַשֵּׂר עוֹד גְּאֻלָּתִי{{ש}}
מִקְדָּשׁ מְקוֹם מְנוּחָתִי{{ש}}
תַּאֲרִיחַ וְתָרִיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}
===אדיר איום ונורא (רח)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

{{סי|אַ}}דִּיר אָיֹם וְנוֹרָא / {{סי|בַּ}}צַּר לִי לְךָ אֶקְרָא / יְיָ לִי לֹא אִירָא.{{ממס|תהלים קיח ו}}{{ש}}
{{סי|גְּ}}דֹר פִּרְצַת הֵיכָלִי / {{סי|דָּ}}גוּל מַהֵר לְגָאֳלִי / יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לִי.{{ממס|תהלים ל יא}}{{ש}}
{{סי|הֵ}}ן אַתָּה תִקְוָתִי / {{סי|וְ}}לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי / אֲדֹנָי עֹז יְשׁוּעָתִי.{{ממס|תהלים קמ ח}}{{ש}}
{{סי|זָ}}ךְ וּנְקִי כַפַּיִם / {{סי|חֹ}}ן נְשׂוּאֵי כְנָפַיִם / יְיָ אֶרֶךְ אַפַּיִם.{{ממס|במדבר יד יח}}{{ש}}
{{סי|ט}}וּבְךָ תָּחִישׁ לְעַמֶּךָ / {{סי|יְ}}הִי עָלֵינוּ נוֹעֲמֶךָ / יְיָ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ממס|ירמיהו יד ז}}{{ש}}
{{סי|כּ}}וֹנֵן בֵּית מְכוֹנֶךָ / {{סי|לְ}}הַרְבִּיץ בּוֹ צֹאנֶךָ / יְיָ בְּאוֹר פָּנֶיךָ.{{ממס|תהלים פט טז}}{{ש}}
{{סי|מִ}}פַּחַד לְהַצִּילִי / {{סי|נְ}}וֵה צִיּוֹן קֹדֶשׁ הֵיכָלִי / אֱלֹהִים אֲדֹנָי חֵילִי.{{ממס|חבקוק ג יט}}{{ש}}
{{סי|סְ}}עֹד וּסְמֹךְ לְנִמְהָרִים / {{סי|עֲ}}זָר נָא אֶת הַנִּשְׁאָרִים / יְיָ יוֹצֵר הָרִים.{{ממס|עמוס ד יג}}{{ש}}
{{סי|פְּ}}דֵה עַמְּךָ מֵעַזִּים / {{סי|צֹ}}אן גִּנַּת אֱגֹזִים / יְיָ עֹשֶׂה חֲזִיזִים.{{ממס|זכריה י א}}{{ש}}
{{סי|קָ}}רֵב קֵץ נֶחָמָה / {{סי|רַ}}חֵם אֹם אֲנִי חוֹמָה / יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה.{{ממס|שמות טו ג}}{{ש}}
{{סי|שְׁ}}כֹן כְּמֵאָז בְּאָהֳלֵנוּ / {{סי|תָּ}}מִיד מַחְמַד עֵינֵינוּ / יְיָ {{מילת קבע|מַלְכֵּנוּ}}.{{ממס|ישעיהו לג כב}}
:{{מילת קבע|מַלְכֵּנוּ}} מְחֹקְקֵנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ
:לַייָ הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה.{{ממס|תהלים ג ט}}
:יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה.{{ממס|תהלים מו ח}}

===ה' חזקי אשר ארחם (רט)===
{{הור|סימן: '''יצחק ברבי משה חזק'''}}

{{סי|יְ}}יָ חִזְקִי אֲשֶׁר אֶרְחָם / שָׂם נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם{{ש}}
מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם

{{סי|צִ}}פִּיתִי קֵץ חֶזְיוֹנָךְ / וְקִוְּתָה נַפְשִׁי עֵת רְצוֹנָךְ{{ש}}
מָתַי תְּקַבֵּץ אֶת צֹאנָךְ / אֶל מְקוֹם מִקְדַּשׁ מְעוֹנָךְ{{ש}}
מָתַי תָּשִׁיב לְבֵית מְכוֹנָךְ / כְּרוּבֵי זָהָב עֲלֵי אֲרוֹנָךְ{{ש}}
וְנִסְתָּר מֵעֵינַי נֹחַם / עֲלֵיהֶם לִבִּי בְּקִרְבִּי חָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}

{{סי|ח}}וּשִׁים הָשֵׁב לְבֵית עֵלוֹם / נֹפֶךְ סַפִּיר וְיַהֲלֹם{{ש}}
מְנֻסֶּה וְנֶעֱקָד וְחוֹלֵם חֲלוֹם / {{תיקון גירסה|תיכנס|תְּכַנֵּס}} נִדָּחָם בְּשָׁלוֹם{{ש}}
מַהֵר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם / לָאַט פָּנָיו וַיִּגְלֹם{{ש}}
נוּגֵי מִקֹּצֶר רוּחָם / תְּכַנֵּס בְּשָׁלוֹם נִדָּחָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}

{{סי|קָ}}דוֹשׁ נִקְרָא בְּשֵׁם אֶהְיֶה / עַמְּךָ בְּשִׁבְיוֹ אַל תִּשְׁיֶה{{ש}}
חֵיל גּוֹג בְּאַפְּךָ טְרֹף כְּאַרְיֵה / אֶחָד מֵהֶם אַל יִחְיֶה{{ש}}
מָקוֹם בַּל יָדְעוּ אַיֵּה / וְשָׁרְשָׁם כַּמַּק יִהְיֶה{{ש}}
וְעַל בְּגָדֶיךָ יֵז נִצְחָם / וְיַעֲלֶה כְאָבָק פִּרְחָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}

{{סי|בְּרֻבֵּי}} חַסְדְּךָ מִשְׂגַּבִּי / {{סי|מַ}}גֵּר חֹרְשִׁים עַל גַּבִּי{{ש}}
{{סי|שָׁ}}רְקוּ לִירוֹת אֶבֶן בִּי / {{סי|הִ}}נֵּה חִצָּם יוֹרוּ תּוֹךְ קִרְבִּי{{ש}}
מָגִנִּי גֵּאוּת חַרְבִּי / תִּסֹּב תְּנַחֵם לִבִּי{{ש}}
רְפָא יְגוֹנִי וְאֶתְנֶחָם / אֲשֶׁר בְּךָ יָתוֹם יְרֻחָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}

{{סי|חֹ}}סֶן יֶשְׁעֲךָ אֵיךְ יִדֹּם / יִיקַץ כְּיָשֵׁן וְאַל יִרְדֹּם{{ש}}
{{סי|זֵ}}דִים בְּקֶצְפְּךָ תִּמְחֶה מֵהֲדֹם / {{סי|קַ}}רְנָם שָׁחוֹחַ הֲפֹךְ כִּסְדוֹם{{ש}}
שִׁית שִׁיר צַח וְאָדוֹם / וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם{{ש}}
וְתַשְׂבִּיעַ מִבְּשַׂר טִבְחָם / הַקָּאָת וְהָרָחָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}
===נביא מנביאכם (רי)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

נָבִיא מִנְּבִיאֲכֶם / הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם.{{ממס|מלאכי ג כג}}

{{סי|אֲ}}נִי הוּא לְבַדִּי / זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי.{{ממס|מלאכי ג כג|שם פסוק כב}}{{ש}}
{{סי|בְּ}}יַד דָּוִד נְשִׂיאִי / הָאֹמֵר לִירוּשָׁלַיִם אַל תִּירְאִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|צפניה ג טז}}{{ש}}
{{סי|גּ}}וֹאַלְכֶם יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם / אַל תִּירָאוּ תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם.{{ממס|זכריה ח יג}}{{ש}}
{{סי|דָּ}}וִד יִנָּשֵׂא עַתָּה / בֶּאֱמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו נא טז}}{{ש}}
{{סי|הִ}}נֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ / {{תיקון גירסה|העלבנו|עַל בְּנוֹ}} הָעֹבֵד אוֹתוֹ.{{ממס|מלאכי ג יז}}{{ש}}
{{סי|וּ}}בַייָ יִשְׂרָאֵל נוֹשָׁע / וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לָרָשָׁע.{{ממס|מלאכי ג יח}}{{ש}}
{{סי|זֹ}}את הַמְּנוּחָה תִּהְיֶה לְשַׁלְוָה / שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה.{{ממס|זכריה ט יב}}{{ש}}
{{סי|חֶ}}רְפָּה יָסִיר מִכֶּם / חֶדְוַת יְיָ הִיא מָעֻזְּכֶם.{{ממס|נחמיה ח י}}{{ש}}
{{סי|טָ}}הוֹר בָּעוֹלָם יִתְיַחָד / לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד.{{ממס|צפניה ג ט}}{{ש}}
{{סי|יְ}}חִי לְבַבְכֶם לָעַד / לֹא תֵבֹשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד.{{ממס|ישעיהו מה יז}}{{ש}}
{{סי|כָּ}}ל פֶּשַׁע וְעָוֹן תְּכַלֶּה / כִּי הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה.{{ממס|תהלים קכו ב}}{{ש}}
{{סי|לְ}}מִישׁוֹר יִהְיֶה הֶעָקֹב / כִּי פָדָה יְיָ אֶת יַעֲקֹב.{{ממס|ירמיהו לא י}}{{ש}}
{{סי|מְ}}זָרֶה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ / וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּו.{{ממס|ירמיהו לא י|שם}}{{ש}}
{{סי|נִ}}בְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ / שִׁירוּ לַייָ שִׁיר חָדָשׁ.{{ממס|ישעיהו מב י}}{{ש}}
{{סי|ס}}וּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל פֶּשַׁע וְעָוֹן / לָכֵן בְּזֹאת יְכֻפַּר עָוֹן.{{ממס|ישעיהו כז ט}}{{ש}}
{{סי|עֲ}}תִידִים יְהוּדָה וְאֶפְרָיִם / לֵישֵׁב בְּהַר הַקֹּדֶשׁ וּבִירוּשָׁלָיִם.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו כז יג}}{{ש}}
{{סי|פַּ}}נּוּ דֶּרֶךְ יְיָ / נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְיָ.{{ממס|ישעיהו ב ב}}{{ש}}
{{סי|צִ}}יּוֹן הִתְנַעֲרִי מֵאַשְׁפָּה / מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא.{{ממס|דברים לב לט}}{{ש}}
{{סי|ק}}וֹל קוֹרֵא בְּהַר גִּבְעָה / מְבַשֵּׂר טוֹב מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו נב ז}}{{ש}}
{{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא תַּגְדִּילוּ / כִּי תַיְמִינוּ וְכִי תַשְׂמְאִילוּ.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו ל כא}}{{ש}}
{{סי|שִׁ}}ירָה רִנָּה פִּצְחוּ / וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ.{{ממס|יואל ב כג}}{{ש}}
{{סי|תְּ}}נוּ כָבוֹד לְאֵל עֶלְיוֹן / וּבֹאוֹ וְרֹנּוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ירמיהו לא יא}}{{ש}}
===יושב צל עליון (ריא)===
{{הור|סימן: '''יצחק זכור לטוב'''}}

{{סי|י}}וֹשֵׁב {{סי|צֵ}}ל עֶלְיוֹן / {{סי|חַ}}דֵּשׁ {{סי|קֶ}}רֶן אֶבְיוֹן
:הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן / תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|תהלים נא כ}}

{{סי|זָ}}רִים מִתּוֹכָהּ תִּמְשֶׁה / וּדְבָרְךָ לֹא תִּנְשֶׁה
:לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה / וּלְמַעַן יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|ישעיהו סב א}}

{{סי|כַּ}}שְׂדִּים תַּכְרִית מֵהֲדוֹם / רוֹמִי וְתֵימָן הֲפוֹךְ כִּסְדוֹם
:זְכֹר יְיָ לִבְנֵי אֱדוֹם / אֶת יוֹם יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|תהלים קלז ז}}

{{סי|וּ}}בְרִית תּוֹרָה וּתְעוּדָה / תִּהְיֶה לְסֶלַע וְלִמְצוּדָה
:עַל אִישׁ יְהוּדָה / וִירוּשָׁלָיִם.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ירמיהו יא ב}}

{{סי|רְ}}דֵה עַמְּךָ בְּעֹז מַטֵּה / תַּחַת כִּי תְּהִלָּה יַעְטֶה
:וְקָו יִנָּטֶה / עַל יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|זכריה א טו}}

{{סי|לָ}}עַד יֹאמְרוּ בְּהִגָּיוֹן / יוֹשְׁבֵי גֵיא חִזָּיוֹן
:גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן / הָרִיעִי יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|זכריה ט ט}}

{{סי|טִ}}נּוּף כַּבְּסִי וְהִתְבּוֹרְרִי / וְעַל אוֹיְבַיִךְ הִתְגַּבְּרִי
:הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קוּמִי יְרוּשָׁלַיִם.{{ממס|ישעיהו נא יז}}

{{סי|וְ}}עַל אָרוֹן וְעַל בַּדָּיו / וְעַל אַהֲרֹן וְעַל מַדָּיו
:פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|ישעיהו נב ט}}

{{סי|בִּ}}לְגָּה תָּשִׂים קְטוֹרָה / תֵּיטִיב מְנוֹרָה וְכַפְתֹּרָהּ
:כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה / וּדְבַר יְיָ מִירוּשָׁלָיִם.{{ממס|ישעיהו ב ג}}
===שעה שיח קהל עניה (ריב)===
{{הור|סימן: '''שלמה חזק'''}}

{{סי|שְׁ}}עֵה שִׂיחַ קְהַל עֲנִיָּה / צוּר שׁוֹכֵן שְׁמֵי עֲלִיָּה{{ש}}
גְּהֵה מְזוֹרִי בַּשִּׁבְיָה / שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה

{{סי|לְ}}ךָ יָאֲתָה לְקָרֵב זְמָן / לְקַבֵּץ עַם לֹא אַלְמָן{{ש}}
מִמִּזְרָח וּמִתֵּימָן / וּמֵעֶגְלָה יְפֵיפִיָּה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|מִ}}צָּפוֹן וּמִדָּרוֹם / יְקַבֵּץ עַם לְהַר מָרוֹם{{ש}}
וְיָחִישׁ צוּר אֲשֶׁר יַחְרֹם / גְּבָל וְשֵׂעִיר וְגַלִיסְיָה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|הֲ}}מוֹנַי אָז יְבִיאוּן שַׁי / פְּנֵי צוּרִי בְּמִקְדָּשַׁי{{ש}}
לְלִשְׁכּוֹתַי וּמִדְרָשַׁי / וְלִיהוֹיָרִיב וְלִידַעְיָה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|חֲ}}מֹל עַל שֶׂה הַמְפֻזֶּרֶת / קְשֹׁב שִׂיחַ וַעֲתֶרֶת{{ש}}
כִּכְלָיוֹת וְיֹתֶרֶת / וְלִגְבֶרֶת תְּשַׁלֶּם יָהּ
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|זְ}}מָן הָחֵשׁ לְקַבֵּץ עָם / וְהַזָּהָב אֲשֶׁר יוּעָם{{ש}}
וְהַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְּעָם / וּמִמַּעֲמַקִּים וְתַחְתִּיָּה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|קָ}}רֵב קֵץ הַנֶּעְלָם / וְחִישׁ עַל עַמְּךָ לְגָאֳלָם{{ש}}
וְאַל תַּבֵּט בְּמַעֲלָלָם / וְחֹן שְׁאֵרִית שְׁלִישִׁיָּה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}
===בגלות בארץ נכריה (ריג)===
{{הור|סימן: '''בנימן'''}}

{{סי|בְּ}}גָלוּת בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה / נִשְׁאַרְתִּי סֹעֲרָה עֲנִיָּה{{ש}}
נָשְׂאוּ רְדִידִי בְּנֵי מוֹאֲבִיָּה / הִנִּיחוּנִי עֵרֹם וְעֶרְיָה
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}

{{סי|נַ}}פְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִים / אָהֳלֵי כוּשׁ וּסְבָאִים{{ש}}
מוֹאָב וְהַגְרִים וּצְבָאִים / מַחֲנוֹתָם עָלַי צוֹבְאִים{{ש}}
בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מַעֲלוּנִי / שִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}

{{סי|יַ}}דּוּ גוֹרָל עַל נַחֲלָתִי / לְכַבּוֹת אֵשׁ גַּחַלְתִּי / רְפָא נָא אֶת מַחֲלָתִי{{ש}}
שְׁכֵנַי {{תיקון גירסה|ריעים|רָעִים}} שִׁחֲתוּנִי / בְּנֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתוּנִי
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}

{{סי|מָ}}נַחַת צְפוֹ וְאוֹנָם / מַשִּׂיגֵי גְבוּל חִנָּם / יִתַּמּוּ וְעוֹד אֵינָם{{ש}}
כִּדְבוֹרִים סַבּוּנִי / סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}

{{סי|נ}}וֹטְרֵי אֵיבַת צָרַי / פּוֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת לִנְעָרַי / וְנָכְרִים בָּאוּ שְׁעָרַי{{ש}}
זֵדִים מְֹאֹד הֱלִיצֻנִי / עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}
===סוערה ענייה (ריד)===
{{הור|סימן: '''יהודה''' (ריה&quot;ל)}}

סֹעֲרָה עֲנִיָּה / שׁוֹאֲפָה וְצוֹפִיָּה{{ש}}
יוֹם פְּדוּת שְׁנִיָּה / בַּשְּׂרָהּ בְּאֵלִיָּה

{{סי|יַ}}עֲלוּ שְׁחָרִים / נִסְתְּרוּ מְאוֹרֵיהֶם{{ש}}
מִפְּנֵי נְמֵרִים / אָרְבוּ בְּחוֹרֵיהֶם{{ש}}
וְלֶאֱסֹף עֲדָרִים / עָזְבוּ מְגוּרֵיהֶם{{ש}}
:רוּם בְּיָד נְטוּיָה / לִפְרֹץ פְּרִיץ חַיָּה{{ש}}
:וַהֲדַר צְבִיָּה / בַּל יְהִי מְעוֹן דַיָּה

{{סי|הַ}}עֲמֵד נְוָתִי / עַל מְכוֹן תְּהִלָּתִי{{ש}}
לַעֲלוֹת לְבֵיתִי / סַקְּלָה מְסִלָּתִי{{ש}}
וְרַב מִהְיוֹתִי / נֹטְשָׁה לְאַדְמָתִי{{ש}}
:שָׁכְנָה לְבִיאָה / בֵּיתְךָ פְּנִימִיָּה{{ש}}
:וַאֲנִי דְּחוּיָה / מִמְּךָ כְּנָכְרִיָּה

{{סי|וֶ}}אֱדוֹם וּמוֹאָב / תָּמְכוּ בְּפִלּוּלֵיהֶם{{ש}}
אֶדְאַג וְאֶדְאַב / מֵרְאוֹת גִּלּוּלֵיהֶם{{ש}}
אוֹמְרִים לְעֵת אָב / יִצְלְחוּ בְּהַבְלֵיהֶם{{ש}}
:קַו לָשׁוֹן רְמִיָּה / מְעַוֶּה פְלִילִיָּה{{ש}}
:יוֹצְרִי נְשִׁיָּה / תַּחֲלִיף בְּמַסְכִּיָּה

{{סי|דִּ}}גְלְךָ תְּרוֹמֵם / עַל שַׁעַר זְנוּחֶיךָ{{ש}}
וְלוֹחֲמַי תְּהֻמֵּם / מִפְּנֵי מְשִׁיחֶךָ{{ש}}
וּמִשְּׁאוֹל תְּרִימֵם / אֶל מְקוֹם מְנוּחֶיךָ{{ש}}
:הַעֲלֵה אֳנִיָּה / טָבְעָה בְּתַחְתִּיָּה{{ש}}
:וְלֶאֱסֹף זְרוּיָהּ / נִבְחְנָה עֲשִׂירִיָּה

{{סי|ה}}וֹד לְבֹשׁ וְהָדָר / וַעֲטֵה מְעִיל צֶדֶק{{ש}}
וּמִנְּטַע סְמָדַר / הַעֲבֵר סְכָךְ וָחֶדֶק{{ש}}
וּבַת אֱדוֹם וְקֵדָר / אַל יְחַזְּקוּ בֶדֶק{{ש}}
:אֶל נְוֵה לְוִיָּה / רֵד כְּטַל עֲלֵי צִיָּה{{ש}}
:וְלִהְיוֹת רְוָיָה / גַּפְנְךָ, וּפוֹרִיָּה
===צאן אובדות בגלות להו (רטו)===
{{הור|סימן: '''יהודה''' (ריה&quot;ל)}}

צֹאן אוֹבְדוֹת בַּגָּלוּת לָהֽוּ / תָּנִיחַ{{ש}}
וּתְנַהֲלֵם בְּאֵלִיָּהוּ / וּמָשִׁיחַ

{{סי|יִ}}שְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יֶשַׁע / עַם גּוֹלֶה{{ש}}
יוֹם גּוֹאֵל לְשָׁבֵי פֶשַׁע / יִגָּלֶה{{ש}}
עַל בִּרְכֵּי זְמָן יִשְׁתַּעֲשַׁע / בֶּן נִקְלֶה
:וּצְפוֹנִי בְּאַף כִּלָּהוּ / תַּדִּיחַ
:וּדְמֵי חֵט בְּבוֹר שְׁמֵהוּ / תָּדִיחַ

{{סי|הֵ}}ן לַעֲקֹר שְׁאָר שָׁרָשַׁי / צָר נוֹטֵר{{ש}}
וּבְכִתְמֵי יְקָר תַּרְשִׁישַׁי / יִתְעַטֵּר{{ש}}
אוֹמֵר כִּי לְגֶזַע יִשַׁי / אֵין חֹטֶר
:נֵס תַּפְלִיא וְאֶת מַטֵּהוּ / תַפְרִיחַ
:גַּם תִּרְצֶה וְכָל מַעֲשֵׂהוּ / תַצְלִיחַ

{{סי|וּ}}שְׁבוּת שׁוֹבְבָה מִצִּיּוֹן / אֶל צִיּוֹן{{ש}}
וּתְכוֹנֵן נְטוּי אַפִּרְיוֹן / בְּלִי רִפְיוֹן{{ש}}
עַד יֵשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן / עַם אֶבְיוֹן
:וּמֵי זָדוֹן אֲשֶׁר יִגְבָּהוּ / תַּבְרִיח
:וּשְׁאוֹן יָם אֲשֶׁר כִּסָּהוּ / תַּשְׁבִּיחַ

{{סי|דִּ}}מְעַת הָעֲשׁוּקִים תַּעֲלֶה / לִמְעוֹנוֹ{{ש}}
יַצִּיל מֵאֲרָיוֹת טָלֶה / בִּימִינוֹ{{ש}}
רוֹעֶה רַחֲמִים יִמָּלֵא / עַל צֹאנוֹ
:עַד אַחֲרָיו יִגְּהוּ / תַּבְטִיחַ
:וּמְאוֹרֵי יְשׁוּעוֹת כָּהוּ / תַּזְרִיחַ

{{סי|הַ}}חֹשֶׁךְ בְּיִפְעַת נֵרְךָ / תַּבְקִיעַ{{ש}}
אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה אוֹרְךָ / וְיַגִּיעַ{{ש}}
בִּנְטוֹת יָדְךָ, וּבְכוֹרְךָ / תוֹשִׁיעַ
:עֵת תִּמְלֹךְ, בַּיּוֹם הַהוּא / תַּצְמִיח
:יוֹם יִשְׁעוֹ, וְכָל אֲשֶׁר קָרָהוּ / תַּשְׁכִּיחַ
===חדש ששוני (רטז)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

חַדֵּשׁ שְׂשׂוֹנִי אֵל נָא וְהָבִיא{{ר1}}
אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

{{סי|אַ}}מֵּץ וְחַזֵּק רִפְיוֹן יָדִי{{ש}}
{{סי|בָּ}}רֵךְ מְלַאכְתִּי וְכָל מַעְבָּדִי{{ש}}
{{סי|גּ}}וֹאֲלִי עָנְיִי זְכֹר וּמְרוּדִי{{ש}}
{{סי|דְּ}}בָרְךָ הַטּוֹב הָקֵם לְעוֹדְדִי{{ר1}}
{{סי|הָ}}אֵר וּשְׁלַח וְשַׂמַּח לְבָבִי
{{רפרן|הזחה=2|אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}

{{סי|וַ}}עֵד וְהָכֵן דֵּי סִפּוּקִי{{ש}}
{{סי|זַ}}מֵּן מְזוֹנִי וְלֶחֶם חֻקִּי{{ש}}
{{סי|חֲ}}לֵב חֵיל גּוֹיִם חִישׁ לְהָנִיקִי{{ש}}
{{סי|ט}}וּבְךָ תְּשַׂבַּע עוֹלָלִי וְיוֹנְקִי{{ר1}}
{{סי|יָ}}בֹא מְשִׁיחִי לְעִיר מוֹשָׁבִי
{{רפרן|הזחה=2|אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}

{{סי|כּ}}וֹנֵן לְעַמְּךָ צוּר צֳרִי לַחֲבֹשׁ{{ש}}
{{סי|לֶ}}חֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ{{ש}}
{{סי|מְ}}שַׂנְאִי יֶחֱזֶה יַחֲפֹר וְיֵבוֹשׁ{{ש}}
{{סי|נְ}}וֵה הַר שֵׂעִיר בְּקָרוֹב תִּכְבֹּשׁ{{ר1}}
{{סי|שְׂ}}שׂוֹנִי יִגְדַּל בִּרְאוֹת סְבִיבִי
{{רפרן|הזחה=2|אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}

{{סי|עַ}}מּוֹן וּמוֹאָב וֶאֱדוֹם תְכַלֶּה{{ש}}
{{סי|פְּ}}דוּתְךָ לְעַם זוּ כְּמֵאָז תְּגַלֶּה{{ש}}
{{סי|צִ}}יּוֹן תְּמַלֵּא מֵעַם אֵלֶּה{{ש}}
{{סי|קִרְ}}יַת מֶלֶךְ רָב אָז תַּעֲלֶה{{ר1}}
{{סי|שַׁ}}כֵּן {{סי|תְּ}}שַׁכֵּן בְּתוֹךְ עַם צְבִי
{{רפרן|הזחה=2|אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}

===אותותינו התמהמהו (ריז)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''. מחבר: ריה&quot;ל}}

{{סי|א}}וֹתוֹתֵינוּ הִתְמַהְמָהוּ{{ר1}}
אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ

{{סי|בֶּ}}ן שׁוֹמֵעַ אֶל אִמְרוֹתָיו{{ש}}
זוֹעֵק חָמָס מִצָּרוֹתָיו{{ש}}
אָמַר אַיֵּה צוּר וּשְׁמוֹתָיו{{ר1}}
אֶלֶף שָׁנִים לֹא עָנָהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

{{סי|גָּ}}זַר תִּשְׁבִּי עַל אֶפְרַיִם{{ש}}
וַיַּעֲצֹר אֶת הַשָּׁמַיִם{{ש}}
וְעַל פִּיו יָרְדוּ אֵשׁ וָמָיִם{{ר1}}
הַר הַכַּרְמֶל שָׁם נִסָּהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

{{סי|דִּ}}בֵּר עַל כַּד עִם צַפַּחַת{{ש}}
וּבְרָכָה שָׁם בּוֹ פֹּרַחַת{{ש}}
הֵשִׁיב הַמֵּת מִן הַשַּׁחַת{{ר1}}
מִי שָׁמַע זֹאת וּמִי רָאָהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

{{סי|הִ}}בְעִיר שָׂרִים וַחֲמִישֵׁיהֶם{{ש}}
צָם אַרְבָּעִים עִם אֶמְשֵׁיהֶם{{ש}}
{{תיקון גירסה|נוֹסְדוּ|נוֹעֲדוּ}} עוֹרְבִים לִמְבַקְשֵׁיהֶם{{ר1}}
לָתֵת לַחְמוֹ וְיֵינֶהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

{{סי|וּ}}בְעֵת עָלָה רוּם בִּסְעָרָה{{ש}}
בְּמִרְכֶּבֶת אֵשׁ בֹּעֵרָה{{ש}}
וֶאֱלִישָׁע שָׁב צוֹעֵק בְּמָרָה{{ר1}}
אָבִי אָבִי וְלֹא עָנָהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

===שיר אענה (ריח)===
{{הור|סימן: '''אברהם''' (קטוע. מחבר: ראב&quot;ע)}}

שִׁיר אֶעֱנֶה / כִּי הִנֵּה / מְבַשֵּׂר חִישׁ יִצְעַד{{ר1}}
אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד

{{סי|אֵ}}ל חֵילִי / בְּךָ גִילִי / בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה{{ש}}
יוֹם רִאשׁוֹן / כְּבַת אִישׁוֹן / בְּצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחֱסֶה{{ש}}
בְּכָל עִנְיָן / וְכָל קִנְיָן / וְכֵן בַּשֵּׁנִי אֶעֱשֶׂה{{ש}}
וּבַשְּׁלִישִׁי / אֶת רֹאשִׁי / לֹא אָגוּר מִשּׁוֹסֶה{{ש}}
וּבָרְבִיעִי / הֱיֵה יִשְׁעִי / בְּכָל אֲשֶׁר אֶפְנֶה אֶנְסֶה{{ש}}
וּבַחֲמִישִׁי / וּבַשִּׁשִּׁי / בְּמֵי גִיל יָגוֹן תַּמְסֶה{{ש}}
וּנְכוֹנֵן / בְּרֹב רֶנֶן / וְגַם דָּת זָכוֹר נַעֲשֶׂה{{ש}}
וְהַבָּשָׂר / בַּל יֶחְסַר / וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹש יִסְעָד
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד}}

{{סי|בְּ}}כָל חֹדֶשׁ / גִּיל חַדֵּש / וְתִשְׁרִי יָבֹא בְשִׂמְחָה{{ש}}
וּמַרְחֶשְׁוָן / עֲדֵי סִיוָן / אֱהִי בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה{{ש}}
וּבְכִסְלֵו / אֱהִי שָׁלֵו / טֵבֶת שְׁבָט אֶצְלְחָה{{ש}}
וְחֹדֶשׁ אֲדָר / הַנֶּאְדָּר / גְּבוּרוֹת אֵל אָשִׂיחָה{{ש}}
וְנִיסָן בָּא / בְּנֵס וְאַהֲבָה / וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה{{ש}}
וְאִיָּר הוּא / כָּמֹהוּ / וְכָל תַּמּוּז בִּרְוָחָה{{ש}}
וְלֹא אֶדְאַב / בְּחֹדֶשׁ אָב / וּבֶאֱלוּל אֵין צְוָחָה{{ש}}
וְכָל שָׁנַי / בַּאדֹנָי / בָּטַחְתִּי וְלֹא אֶמְעָד
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד}}

{{סי|רְ}}אֵה מַלְכִּי / לְעוֹלָם כִּי / בְּךָ שָׂם עַמְּךָ כִּסְלוֹ{{ש}}
שְׁנַת תְּהִלָּה / וּגְאֻלָּה / כִּדְבָרְךָ / קְרָא נָא לוֹ{{ש}}
וְקָם רְאוּבֵן / הוּא הַבֵּן / הָרִאשׁוֹן לְגוֹרָלוֹ{{ש}}
בְּהִתְאַסֵּף / בֵּית יוֹסֵף / וְשָׁב שִׁמְעוֹן לִגְבוּלוֹ{{ש}}
וִיהוּדָה / בְּקוֹל תּוֹדָה / וְלֵוִי יִשָּׂא קוֹלוֹ{{ש}}
וְגָד וְאָשֵׁר / וְדָן מְיַשֵּׁר / וְנַפְתָּלִי / בְּהֵיכָלוֹ{{ש}}
וְיֵשׁ שָׂכָר / לְיִשָּׂשכָר / וּזְבוּלוּן לִזְבוּלוֹ{{ש}}
וּבִנְיָמִן / בְּקֵץ יָמִין / בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד}}

{{רקע אפור}}
{{הור|השלמה:}}

{{סי|מְ}}לֹךְ עַל עַם / אֲשֶׁר נִדְהָם / מִגּוֹי מִתְקוֹמְמֶךָ{{ש}}
הֱיֵה עִמּוֹ / וְצַו שְׁלוֹמוֹ / מִכּוֹכְבֵי מְרוֹמֶיךָ{{ש}}
וְהוֹד טָלֶה / אַל יִכְלֶה / וַהֲדַר שׁוֹר תְּמִימֶיךָ{{ש}}
בְּעֵת תְּאוֹמִים / הַתְּמִימִים / יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ{{ש}}
וּבְסַרְטָן / אֵין שָׂטָן / אֲבָל רֻבֵּי שְׁלוֹמֶיךָ{{ש}}
וּמֵאַרְיֵה / בִּנְךָ חַיֵּה / וְשִׁית בְּלִבּוֹ אֵימֶיךָ{{ש}}
וְהַבְּתוּלָה / תְּהִי בְעוּלָה / כְּחֶזְיוֹנְךָ וְנָאֳמֶךָ{{ש}}
לְמֹאזְנַיִם / פִּי שְׁנַיִם / תֵּן מִטּוּב נָעֳמֶךָ{{ש}}
וְשִׁית עַקְרָב / נְגִיד הוֹן רַב / לְמַלֹּאת אֶת אֲסָמֶיךָ{{ש}}
וְחֵץ קֶשֶׁת / בְּאַף תָּשֶׁת / בְּלֵב אוֹיְבִים קָמֶיךָ{{ש}}
גְּדִי וּדְלִי, / עֲדִי וַחֲלִי / יֶהֱמוּ עַל רְחוּמֶיךָ{{ש}}
כְּמוֹ דָגִים / בְּכָל פְּלָגִים / יִדְגּוּ לָרֹב וְלָעַד
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד}}
{{סוף}}

===יד ושם חיש חדשם (ריט)===
{{הור|סימן: '''יעקב חזק'''}}

{{סי|יָ}}ד וָשֵׁם / חִישׁ חַדְּשֵׁם / אֵל אָיוֹם{{ש}}
טוּב טַעֲמָךְ / אֶל עַמָּךְ / קוּם וּקְיוֹם{{ש}}
וַאֲהַלֵּל / אֵל מְחוֹלֵל / לֵיל וָיוֹם{{ש}}
יָד תּוֹסֵף / וְלֹא בְּכֶסֶף / הַפִּדְיוֹם
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|עֹ}}ל תִּשְׁבֹּר / צֵאת מִבּוֹר / וָשִׁיחַ{{ש}}
אוֹר אוֹרֵר / צַר צוֹרֵר / תַּפְשִׁיחַ{{ש}}
לְךָ אֶשְׁאַל / לִבִּי אַל / יַקְשִׁיחַ{{ש}}
אַךְ תָּבִיא / עִם נָבִיא / מָשִׁיחַ
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|קֵ}}ץ נִגְלָה / לְכָל תִּכְלָה / רַק לָזֹאת{{ש}}
קֵץ עִתֵּי / צִיּוֹן תֵּ/שֵׁב פְּרָזוֹת{{ש}}
עַד עַתָּה / דִּבַּרְתָּ / בַּחֲזוֹת{{ש}}
מַהֵר עַם / זוּ, נֹעַם / עִיר לַחֲזוֹת
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|בְּ}}ךָ אֶבְטַח / שִׁית מִבְטָח / לַחֲרָמִים{{ש}}
כִּלּוּנוּ / סִלּוּנוּ / כַּעֲרֵמִים{{ש}}
תְּנִיעֵם / וְתַכְנִיעֵם / רָם רָמִים{{ש}}
נָקוּמָה / וְנַשְׁכִּימָה / לַכְּרָמִים
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|חַ}}לּוֹתִי / הַעֲלוֹתִי / אֶל אַרְצִי{{ש}}
בַּנְּחָלִים / וּבַנְּעָלִים / וּבְלֹא צִי{{ש}}
שׁוֹד מַבְלִיג / כִּי תַדְלִיג / אֶת קִצִּי{{ש}}
צָר נִבְאָשׁ / מֶנּוּ אַשְׁ/כִּיר חִצִּי
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|זִ}}יו חָתָן / רָב נָתַן / אֵל נָאוֹר{{ש}}
גַּם עַלְמָה / תַּעֲלֻמָהּ / תּוֹצִיא אוֹר{{ש}}
בָּם שִׁמְצָה / לֹא נִמְצָא / כִּי כָל שְׂאוֹר{{ש}}
אֵין בָּמוֹ / אוֹיְבֵימוֹ / אוֹר תָּאוֹר
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|קַ}}ח נָא אֵת / יֶתֶר שְׂאֵת / בִּרְכָתִי{{ש}}
אִישׁ עֲצָתִי / {{תיקון גירסה|תורעתי|תִּרְעָתִי}} / סֻכָּתִי{{ש}}
וְהַכַּלָּה / חֵן חֵן לָהּ / מָרָתִי{{ש}}
בַּמְּדִינוֹת / עֲלֵי בָּנוֹת / שָׂרָתִי
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

===הנה כעב טל (רכ)===
{{הור|סימן: '''בחיי''' }}

הִנֵּה כְּעַב טָל בְּצִיָּה / אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה

{{סי|בְּ}}עַד חַלּוֹנֵי אַהֲבָה / נִשְׁקַף יָדִיד כִּי קָרְבָה / עֵת דּוֹדִים וְרוּחוֹ נָשְׁבָה / בָּךְ רַעֲיָה
{{רפרן|אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה}}

{{סי|חֶ}}סֶד אֲשֶׁר לֹא יֶחְדַּל / נִמְצָא לְמָעוֹז דַּךְ וָדָל / יִהְיֶה סְבִיבֵנוּ מִגְדָּל / לְתַלְפִּיָּה
{{רפרן|אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה}}

{{סי|יָ}}הּ הַמֵּשִׁיב אֶת נִדְּחוֹ / קָרָא עַבְדּוֹ וַיִּמְשְׁחוֹ / וּלְבַשֵּׂר חוֹכָיו שְׁלָחוֹ / לְמִחְיָה
{{רפרן|אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה}}

{{סי|יַ}}ד חַסְדְּךָ אַל תֶּאֱסֹף / וּזְרוֹעֲךָ יָהּ תַּחְסֹף / וּלְבֵיתְךָ אֵל תִּכְסֹף / שְׁלִישִׁיָּה
{{רפרן|אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה}}

===שוכן מרום אליך קויתי (רכא)===
{{הור|סימן: '''שלמה ברבי יהודה''' (אבן גבירול)}}

{{סי|שׁ}}וֹכֵן מָרוֹם / אֵלֶיךָ קִוִּיתִי{{ש}}
עַד אָן יָרֹן / אוֹיֵב עַל נַחֲלָתִי{{ש}}
אֶל דִּמְעָתִי / אַל תֶּחֱרַשׁ בַּצָּרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|לָ}}מָּה תִשְׁכַּח / חַנּוֹת אֵל לָנֶצַח{{ש}}
עַמְּךָ לֻקַּח / עַל חִנָּם לְרֶצַח{{ש}}
עַזֵּי מֵצַח / הַקְדִּישֵׁם ליוֹם עֶבְרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|מִ}}שָּׁמַיִם / רַחֵם פֶּן יָרֵעוּ{{ש}}
שֶׁטֶף מַיִם / אֵלַי לֹא יַגִּיעוּ{{ש}}
אָז יָרִיעוּ / לְךָ עַמְּךָ אֵל נוֹרָא
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|הַ}}ר הַבַּיִת / שִׁילֹה וּבֵית עוֹלָמִים{{ש}}
הֵן לְשַׁיִת / וּלְשָׁמִיר שׁוֹמְמִים{{ש}}
הֵם מַחֲרִימִים / עִיר לְשָׁכוֹת וַעֲזָרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|בְּ}}כִי אֲמָרֵר / כִּי קָצָר הַמַּצָּע{{ש}}
כִּי יִשְׂתָּרֵר / פִּסְלָם בָּאֶמְצַע{{ש}}
אֵיךְ יַעֲשֶׂה לְךָ מַסֵּכָה צָרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|רֹ}}אשׁ הַלְּבָנוֹן / אַתָּה לִי אֵל עֶלְיוֹן{{ש}}
הָשֵׁב סִגְנוֹן / מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן{{ש}}
מַלֵּא צִיּוֹן / מִשְׁפָּט וָצֶדֶק מְהֵרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|בְּ}}ךָ מִבְטַחִי / אֵל סַלְעִי מִמָּגוֹר{{ש}}
מָאוֹס וּסְחִי / יָשִׂים צָר קָטֵגוֹר{{ש}}
חוֹלֵף אֶל סְגוֹר / יֻסְגְּרוּ בַּחֲפִירָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|יָ}}גֵל {{סי|יְהוּדָה}} / וִישֻׁרוּן בַּחֲטִיבָה{{ש}}
רִנָּה וְתוֹדָה / כִּי שָׁבְתָה מַדְהֵבָה{{ש}}
גִּיל בֵּית שׁוֹאֵבָה / הַחֲשׁוּבָה, הָעִירָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

מָגֵן יִשְׁעִי / תֵּן עֻזְּךָ אֶל עַבְדֶּךָ{{ש}}
אַמֵּץ זְרוֹעִי / וּמְשֹׁךְ עָלַי חַסְדֶּךָ{{ש}}
שִׁיר לִידִידֶךָ / הָאַמִּיץ וְהָאַדִּירָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

אֲרָצוֹת שְׁלֹשָׁה / יְהוּדָה וְעֵבֶר וְגָלִיל{{ש}}
לְצִיּוֹן דְּרוּשָׁה / יַעֲלוּ קְבוּצַי בַּעֲלִיל{{ש}}
דּוֹרֵשׁ אֶל אֱלִיל / יַחֲלֹף כָּלִיל בְּעֶבְרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

===במוצאי יום קודש (רכב)===
{{הור2|הבדלה לראש חדש שנכנס אחר השבת}}
{{הור|סימן: '''יעקב'''}}

בְּמוֹצָאֵי יוֹם קֹדֶשׁ{{ש}}
וְהַכְנָסַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ{{ש}}
שְׁלַח עֶזְרִי מִקֹּדֶשׁ{{ש}}
אֵל נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ

{{סי|יְ}}דִידִים נִינֵי אֱמוּנַי{{ש}}
הַלְלוּ שׁוֹכֵן מְעוֹנַי{{ש}}
וְהִשְׁתַּחֲווּ לַייָ{{ר1}}
בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ

{{סי|עַ}}ם זוּ מִצָּר לְפָרְקוֹ{{ש}}
צוּר יִשְׂרָאֵל וְחוֹשְׁקוֹ{{ש}}
וְנָחַל יְהוּדָה חֶלְקוֹ{{ר1}}
עַל אַדְמַת קֹדֶשׁ

{{סי|ק}}וֹרְאֵי מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ{{ש}}
{{תיקון גירסה|ישורון|יְשִׁירוּן}} לְךָ שִׁיר חָדָשׁ{{ש}}
תִּתְגַּדַּל וְתִתְקַדַּשׁ{{ר1}}
בְּתוֹךְ אַנְשֵׁי עַם קֹדֶשׁ

{{סי|בְּ}}נֵה בַיִת אֲשֶׁר נָפַל{{ש}}
וְהָרֵם גּוֹי אֲשֶׁר שָׁפַל{{ש}}
וְהַמָּאוֹר אֲשֶׁר שָׁפַל{{ר1}}
מְהֵרָה אוֹתוֹ תְחַדֵּשׁ.

===צור יריח בבשורה (רכג)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב''' (קטוע)}}
{{רן|
צוּר יָרִיחַ בִבְשׂוֹרָה / צֹאן מֵאֲפֵלָה אֶל אוֹרָה / כִּי מֶלְךְ עֶלְיוֹן וְנוֹרָא
{{סי|בֹּ}}א יָבֹא מְשִׁיחַ יְיָ / לִפְדוֹתִי מִבֵּית מְעַנַּי / שׂושׂ אָשִׂישׂ בַּייָ
{{סי|גַּ}}ם מִשְּׁלֹשֶׁת מַעֲדַנִּים / יָכִין סְעוּדָה לַנֶּאֱמָנִים / גַּם כִּי נָצְרוּ הָאֱמוּנִים
{{סי|דָּ}}גוּל יָרַד עַם קְדוֹשָׁיו / וְיִשְׁכֹּן בֵּינֵינוּ בְּמוֹשָׁב / וִישַׂמַּח לִבּוֹת דּוֹרְשָׁיו
{{סי|הִ}}נֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים / שֶׁבֶת אֲחִים גַם רֵעִים / וְיִשְׂמַח בְּיֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים
{{סי|וְ}}יוֹרֶה צֶדֶק לָנוּ / אֲזַי נִשְׂמַח כֻּלָּנוּ / קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ
{{סי|זֶ}}ה יְיָ קִוִּינוּ לוֹ / פִּתְאֹם יָבֹא אֶל הֵיכָלוֹ / אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ
{{סי|חֹ}}סֶן יְשׁוּעוֹת וָדָעַת / בְּכָל הָאָרֶץ מוּדַעַת / הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת
{{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת בְּרָע / שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ יִזְרַע / עֵינוֹ מֶנּוּ בַּל תִּגְרַע
{{סי|יָ}}מִים בָּאִים נְאֻם יְיָ / אַצְמִיחַ קֶרֶן אֱמוּנַי / כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְיָ
{{סי|כָּ}}אָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָה / וְדִמְעָה מָחֹה יִמְחָה / רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה
{{סי|לֹ}}א יֵבֹשׁוּ עֲדֵי עַד / יִרְעוּ בָּשָׁן וְגִלְעָד / לְאַלַמֶּלֶךְ וְעַמְעָד
{{סי|מַ}}ה נָּאווּ עַל הֶהָרִים / רַגְלֵי מְבַשֵּׂר קוֹל לְהָרִים / לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּירִים
}}
===אל תיראי תולעת יעקב (רכד)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}
{|
|-
|{{סי|אַ}}ל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|בָּ}}חַר יְיָ לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|גָּ}}אַל יְיָ אֶת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|דָּ}}רַך כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|הַ}}בָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|וְ}}יֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|זְ}}כֹר אֵלֶּה לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|חֶ}}סֶד יְיָ לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|ט}}בוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|י}}וֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|כִּ}}י לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|ל}}א הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|מִ}}י מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|נָ}}שָׂאתָ יְיָ לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|סְ}}לַח נָא לַעֲוֹן יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|עַ}}תָּה לֹא יֵבוֹשׁ{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|פָּ}}דָה יְיָ אֶת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|צַ}}וֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|ק}}וֹל קוֹל יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|רָ}}נּוּ שָׁמָּה לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|שׁוּ}}ב יְיָ אֶת שְׁבוּת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|תִּ}}תֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|}

===אל אשר טוב גמלנו (רכה)===
{{הור|סימן: '''אני יעקב'''}}

{{סי|אֵ}}ל אֲשֶׁר טוֹב גְּמָלָנוּ / וְגַם מִנֹּף הֶעֱלָנוּ{{ש}}
הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ

{{סי|נְ}}צֹר חֶסֶד לַאֲלָפִים / וְתֵן כֹּחַ לַעֲיֵפִים{{ש}}
אֲשֶׁר בְּיַד צָר הֵם טְרוּפִים / וּמַמְּרֹר הֶאֱכִילָנו
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|יָ}}גַעְנוּ בְּעֹל כָּבֵד / תָּעִינוּ כְּשֶׂה אֹבֵד{{ש}}
קוּמָה צוּרִי וְאַבֵּד / הָאִישׁ אֲשֶׁר כִּלָּנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|יִ}}הְיוּ אֲמָרַי לְרָצוֹן / וּמַלְּטֵנוּ מִלַּחֲצוֹן{{ש}}
בְּיַד צָר אֲנַחְנוּ כַּצֹּאן / אֲכָלָנוּ הֲמָמָנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|עֲ}}נֵה עֶתֶר הַנְּפוֹצִים / צַו וְיִהְיוּ מְקֻבָּצִים{{ש}}
וְנִהְיֶה אָז שִׁיר פּוֹצִים / בָּרוּךְ אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|ק}}וֹמֵם גֵּיא הַמַּחֲזֶה / וְקַבֵּץ שָׁם עַם נִבְזֶה{{ש}}
וְיוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה / בְּתוֹךְ הָעִיר עֹז לָנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|בְּ}}בֹא צֶמַח לַמַּלְכוּת / עִם שְׁמֹנָה לִנְסִיכוּת{{ש}}
וְקָרְבָּן שַׁי לַעֲרִיכוּת / וְשָׁם נִשְׂמַח כֻּלָּנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}
[[קטגוריה:פיוטים ממחזור ויטרי]]
[[קטגוריה:זמירות למוצאי שבת]]</text>
      <sha1>l6cfba126lsk55j0906xd991wcnkyro</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3021752</id>
      <parentid>3021750</parentid>
      <timestamp>2026-06-27T21:35:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* אליהו הנביא (רג) */</comment>
      <origin>3021752</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="66629" sha1="rp6ijke6zi47gq278dkjm9xon27prlj" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=20}}
=זמירות למוצאי שבת ממחזור ויטרי=
==לפני הבדלה==
===אליהו הנביא (רג)===
&lt;קטע התחלה=אליהו הנביא/&gt;{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}
{|
|-
|colspan =&quot;2&quot; |{{מר|אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵינוּ בְּיָמֵינוּ}}
|-
|אִישׁ {{סי|אֵ}}זוֹר עוֹר בְּמָתְנָיו{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|בַּ}}עַל שֵׂעָר נִקְרָא{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|גָּ}}שׁ כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|דִּ}}בֵּר הַבֵּט לַבְּרִית מִשָּׁמַיִם{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|הַ}}נִּקְרָא מִתּוֹשָׁבֵי גִלְעָד{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|וְ}}יָמִים אַרְבָּעִים הָלַךְ{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|זֵ}}רַז בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|חִ}}יָּה בֶּן צָרְפִית הַגְּבִירָה{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|טַָ}}עַן רֹמַח בְּיָדוֹ{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|יָ}}צָא לִקְרַאת עֹבַדְיָה{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|כִּ}}לְכְּלוּהוּ הָעֹרְבִים לֶחֶם וּבָשָׂר{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|לָ}}ט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ וַיִּגְלֹם{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|מִ}}זְבֵּחַ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים בָּנָה{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|נָ}}גַף נְבִיאֵי הַמַּלְכָּה{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|סָ}}ח יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|עָ}}נָה מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַדֵּי מַיִם{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|פָּ}}ץ שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ שַׁלְּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|צָ}}עַק לַייָ וְנַעֲנָה בְּאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|קָ}}רָא לַייָ נוֹתַרְתִּי לְבַדִּי{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|רָ}}ץ וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|שֶׁ}}לֹּא טָעַם טַעַם מָוֶת{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|תַּ}}תָּה לֹו בְּרִית שָׁלוֹם{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|תַּ}}תָּה לֹו בְּרִית כְּהֻנָּה{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא 
|-
|אִישׁ {{סי|תַּ}}תָּה לֹו בְּרִית חַיִּים{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ אַשְׁרֵי מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ פְּרוּטָה מִיָּדוֹ{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|colspan =&quot;2&quot; |{{מר|אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵינוּ בִּמְהֵרָה}}
|}&lt;קטע סוף=אליהו הנביא/&gt;

===איש חסיד היה (רד)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב''', '''ישי בר מרדכי חזק'''}}

{{סי|אִ}}ישׁ חָסִיד הָיָה / בְּלִי מָזוֹן וּמִחְיָה{{ש}}
{{סי|בְּ}}בֵיתוֹ עוֹצֵר מִלֵּבוֹשׁ / מִבְּלִי בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ{{ש}}
{{סי|גּ}}וֹנֵן בַּחֲשׁוּבָה אִשָּׁה / וְגַם בְּבָנִים חֲמִשָּׁה{{ש}}
{{סי|דִּ}}בְּרָה לוֹ הָאִשָּׁה / יוֹתֵר אֵין לְהִתְיָאֲשָׁה{{ש}}
{{סי|הֲ}}מִבְּלִי אֵין לֶחֶם לֶאֱכֹל / בְּעֵרוֹם וּבְחֹסֶר כֹּל{{ש}}
{{סי|וְ}}תּוֹרָה מָצָאתָ כִּי יָגַעְתָּ / מַה נֹּאכַל מֵעַתָּה{{ש}}
{{סי|זָ}}הִיר כְּבַר נִשּׁוּק / הֲלא תֵצֵא לַשּׁוּק{{ש}}
{{סי|חַ}}נּוּן וְרַחוּם בִּמְרוֹמָיו / אוּלַי יִגְמְלֵנוּ בְּרַחֲמָיו{{ש}}
{{סי|ט}}וֹב לְקֹוָיו מַחֲסֶה / רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה{{ש}}
{{סי|י}}וֹעֶצֶת בְּדַעַת וּבְחָכְמָה / עֲצָתֵךְ אֵיךְ לְהַסְכִּימָה{{ש}}
{{סי|כְּ}}צֵאתִי לְבֹשֶׁת וְלִכְלִמָּה / מִבְּלִי אֵין כְּסוּת וְשַׂלְמָה{{ש}}
{{סי|לֹ}}א יֵשׁ בְּיָדִי לְפָרְטָה / אֲפִלּוּ שְׁוֵה פְרוּטָה{{ש}}
{{סי|מִ}}הֲרָה וְשָׁאֲלָה מִשְּׁכֵנִים / מַלְבּוּשִׁים נָאִים מְתֻקָּנִים{{ש}}
{{סי|נִ}}לְבַּשׁ וְהִשְׁלִיךְ יְהָבוֹ / עַל יְיָ אֲהֵבוֹ{{ש}}
{{סי|סָ}}חוּ יְלָדָיו בְּפִלּוּלָם / אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם{{ש}}
{{סי|עָ}}בְרוֹ בַּשּׁוּק לְסִבְרָתוֹ / וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב לִקְרָאתוֹ{{ש}}
{{סי|פָּ}}ץ לוֹ הַמִּתְיַשֵּׁר / בֶּאֱמֶת הַיּוֹם תִּתְעַשֵּׁר{{ש}}
{{סי|צַ}}וֵּנִי בְּכָל כְּבוֹדֶךָ / כִּי הִנְנִי עַבְדֶּךָ{{ש}}
{{סי|קְ}}רָא לְמִי בְדַעְתּוֹ / קְנוֹת עֶבֶד אֵין כְּמוֹתוֹ{{ש}}
{{סי|רָ}}חַשׁ אֵיךְ יְשַׁנֶּה דִינוֹ / עֶבֶד לִמְכֹּר אֲדוֹנוֹ{{ש}}
{{סי|שָׁ}}ת לוֹ חָכְמָתוֹ בְּקִרְבּוֹ / וְהֶחֱזִיק בּוֹ כְּמוֹ רַבּוֹ{{ש}}
{{סי|תַּ}}גָּר קְנָאו בַּאֲהָבִים / שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף זְהוּבִים{{ש}}
{{סי|תְּ}}בָעוֹ מַה מְּלַאכְתֶּךָ / אִם בְּבִנְיָן חָכְמָתֶךָ{{ש}}
{{סי|תַּ}}כְלִית בִּנְיַן פַּלְטֵרִים / הֲרֵי אַתָּה בֶּן חוֹרִין{{ש}}
{{סי|י}}וֹם רִאשׁוֹן לְמִפְעָלִים / פָּעַל עִם פּוֹעֲלִים{{ש}}
{{סי|שִׁ}}וַּע בַּחֲצִי הַלַּיְלָה / עֲנֵנִי עֲנֵנִי נוֹרָא עֲלִילָה{{ש}}
{{סי|יָ}}זַמְתִּי וְנִמְכַּרְתִּי לְהַעֲבִידִי / לִכְבוֹדְךָ וְלֹא לִכְבוֹדִי{{ש}}
{{סי|בּ}}וֹרֵא עוֹלָם בְּקִנְיָן / הַשְׁלֵם זֶה הַבִּנְיָן{{ש}}
{{סי|רַ}}חֲמֶיךָ יִכְמְרוּ בַּחֲנִינָתִי / כִּי גַּם לְטוֹבָה כַּוָּנָתִי{{ש}}
[{{סי|מַ}}לְאֲכֵי רַחֲמִים מִמְּעוֹנָתוֹ / אָז הֵחֵלּוּ לִבְנוֹתוֹ]{{ש}}
{{סי|רַ}}בּוּ בְּנֵי הַמְּלוּכָה / וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה{{ש}}
{{סי|דָּ}}ץ הַסּוֹחֵר בִּרְאוֹתוֹ / כִּי נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ{{ש}}
{{סי|כְּ}}לִילוּת מִגְדָּלִים נָאִים / לְפִי עִנְיַן הַבַּנָּאִים{{ש}}
{{סי|יִ}}זָּכֵר לְךָ עַתָּה / אֶתְמוֹל אֲשֶׁר אָמַרְתָּ{{ש}}
{{סי|חַ}}פְּשֵׁנִי בְּוַדַּאי וּבֵרוּר / כְּנַמְתָּ לְעִנְיַן שִׁחְרוּר{{ש}}
{{סי|זֶ}}ה {{סי|קִ}}יְּמוֹ בֶּאֱמֶת / וְיָבֹא אֵלֵינוּ אִישׁ הָאֱמֶת
==לאחר הבדלה==
===המבדיל (רה)===
{{הור|סימן: '''המבדיל''', '''יצחק הקטן חזק'''}}

הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל{{ש}}
חַטֹּאתֵינוּ יִמְחֹל{{ש}}
וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל{{ר1}}
נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה.{{ממס|ישעיהו כו ט}}

{{סי|י}}וֹם פָּנָה כְּצֵל תֹּמֶר{{ש}}
אֶקְרָא לָאֵל עָלַי גּוֹמֵר{{ש}}
אָמַר שׁוֹמֵר{{ר1}}
אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה.{{ממס|ישעיהו כא יב}}

{{סי|צִ}}דְקָתְךָ כְּהַר תָּבוֹר{{ש}}
חֲטָאַי עָבֹר תַּעֲבֹר{{ש}}
כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר{{ר1}}
וְאַשְׁמוּרָה בַּלָּיְלָה.{{ממס|תהלים צ ד}}

{{סי|חָ}}לְפָה עוֹנָה מִנְחָתִי{{ש}}
מִי יִתֵּן מְנוּחָתִי{{ש}}
יָגַעְתִּי בְאַנְחָתִי{{ר1}}
אַשְׂחֶה בְּכׇל לָיְלָה.{{ממס|תהלים ו ז}}

{{סי|קָ}}רָאתִי יָהּ הוֹשִׁיעֵנִי{{ש}}
אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי{{ש}}
מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי{{ר1}}
מִיּוֹם וְעַד לָיְלָה.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו לח יב}}

{{סי|הֵ}}עָתֵר נוֹרָא וְאָיוֹם{{ש}}
אֲשַׁוֵּעַ תְּנָה פִדְיוֹם{{ש}}
בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם{{ר1}}
בְּאִישׁוֹן לָיְלָה.{{ממס|משלי ז ט}}

{{סי|ק}}וֹלִי בַּל יֻבְטַל{{ש}}
פְּתַח לִי שַעַר מְנֻטָּל{{ש}}
שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל{{ר1}}
קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.{{ממס|שה&quot;ש ה ב}}

{{סי|טַ}}הֵר טִנּוּף מַעֲשַׂי{{ש}}
פֶּן יֹאמְרוּ מַכְעִיסַי{{ש}}
אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי{{ר1}}
נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה.{{ממס|איוב לה י}}

{{סי|נַ}}חְנוּ בְיָדְךָ כַּחֹמֶר{{ש}}
סְלַח עַל קַל וָחֹמֶר{{ש}}
יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר{{ר1}}
וְלַיְלָה לְּלַיְלָה.{{ממס|תהלים יט ג}}

{{סי|חֹ}}ן נָא מְנַטְּלֶיךָ{{ש}}
{{סי|זַ}}כֵּם לְנִטְפֵי טְלָלֶיךָ{{ש}}
{{סי|ק}}וּם כִּי עָלֶיךָ{{ר1}}
שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה{{ממס|ישעיהו כא יא}}

===המבדיל - יצוה ה' חסדו===
{{הור2|השלמות ע&quot;פ סידור האר&quot;י (ושם הבית המתחיל {{צ|שובו לכם}} מופיע בסוף השיר).}}
{{הור|סימן: '''יצחק'''}}
{{רקע אפור}}הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל{{ש}}חַטֹּאתֵינוּ יִמְחֹל{{ש}}וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל{{סוף}}

{{סי|יְ}}צַוֶּה יְיָ חַסְדּוֹ{{ש}}
זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ{{ש}}
יְהוּדָה חֶלְקוֹ יִנְחֹל{{ש}}
{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}

{{סי|צֶ}}דֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ{{ש}}
לְעָם אֲשֶׁר נֶעְשָׁקוּ{{ש}}
וְעוֹשְׁקֵיהֶם יִנְחֹל{{ש}}
{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}
{{רקע אפור}}{{סי|חֶ}}סֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ{{ש}}וְעִמָּדִי יִנְגָּשׁוּ{{ש}}עַל רָאשֵׁינוּ יָחֹל{{ש}}{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}{{סוף}}
שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם{{ש}}
וּבָרְכוּ שֵׁם אֱלֹהֵיכֶם{{ש}}
יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל{{ש}}
{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}

{{סי|קְ}}דוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִיעֵנוּ{{ש}}
נָשֹׂא יִשָּׂא לְפִשְׁעֵנוּ{{ש}}
לֹא נִירָא וְלֹא נִדְחֹל{{ש}}
{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}
===במוצאי יום מנוחה (רו)===
&lt;קטע התחלה=במוצאי/&gt;{{הור|סימן: '''יעקב מן יריחו'''}}

בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְנוּחָה{{ש}}
הַמְצֵא לְעַמְּךָ הֲנָחָה{{ש}}
שְׁלַח תִּשְׁבִּי לְנֶאֱנָחָה{{ר1}}
וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה

{{סי|יָ}}אֲתָה לְךָ צוּרִי{{ש}}
לְקַבֵּץ עַם מְפֻזָּרִי{{ש}}
מִיַּד גּוֹי אַכְזָרִי{{ר1}}
אֲשֶׁר כָּרוּ לִי שׁוּחָה

{{סי|עֵ}}ת דּוֹדִים תְּעוֹרֵר אֵל{{ש}}
מַלֵּט עַם אֲשֶׁר שׁוֹאֵל{{ש}}
רְאוֹת טוּבְךָ בְּבוֹא גוֹאֵל{{ר1}}
לְשֶׂה פְזוּרָה וְנִדָּחָה

{{סי|קְ}}רָא יֶשַׁע לְעַם נְדָבָה{{ש}}
אֵל דָּגוּל מֵרְבָבָה{{ש}}
יְהִי שָׁבוּעַ הַבָּא{{ר1}}
לִישׁוּעָה וְלִרְוָחָה

{{סי|בַּ}}ת צִיּוֹן הַשְּׁכוּלָה{{ש}}
אֲשֶׁר הִיא הַיּוֹם גְּעוּלָה{{ש}}
עַתָּה תִּהְיֶה בְעוּלָה{{ר1}}
אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה

{{סי|מַ}}עְיָנוֹת אֲזַי יְזוּבוּן{{ש}}
וּפְדוּיֵי יְיָ יְשׁוּבוּן{{ש}}
וּמֵי יֶשַׁע יִשְׁאֲבוּן{{ר1}}
וְהַצָּרָה נִשְׁכָּחָה

{{סי|נְ}}חֵה עַמְּךָ כְּאָב רַחֲמָן{{ש}}
יְצַפְצְפוּ עַם לֹא אַלְמָן{{ש}}
דְּבַר יְיָ אֲשֶׁר נֶאֱמָן{{ר1}}
בַּהֲקִימְךָ הַבְטָחָה

{{סי|יְ}}הִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה{{ש}}
כִּנְבוּאַת אֲבִי חוֹזֶה{{ש}}
וְיִשָּׁמַע בְּבַיִת זֶה{{ר1}}
קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה

{{סי|רְ}}פָא נָא יָהּ כְּאֵבִי{{ש}}
וְרֹב פְּשָׁעַי וְרֹב חוֹבִי{{ש}}
לְמַעַנְךָ עֲשֵׂה נָא אָבִי{{ר1}}
הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה

{{סי|יְ}}דִידִים פְּלֵיטֵי חֶרֶץ{{ש}}
נְגִינוֹת יֶהֱגוּ בְמֶרֶץ{{ש}}
בְּלִי צְוָחָה וּבְלִי פֶרֶץ{{ר1}}
אֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה

{{סי|חַ}}י יְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ{{ש}}
לַמְיַחֲלִים בְּבַקָּשָׁתֵנוּ{{ש}}
יִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ{{ר1}}
נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה

{{סי|וּ}}רְאֵה עָנְיִי וְאַל קָשְׁיִי{{ש}}
סְלַח מֶרְיִי וְעִוּוּיִי{{ש}}
קְשֹׁר נָא כְּאֵבִי בְּבֵית אִוּוּיִי{{ר1}}
בְּקוֹל תּוֹדָה לְךָ אֶזְבְּחָה

בְּנֵה חוֹמוֹת אַרְמוֹנַי{{ש}}
וְיָשִׁירוּ שָׁם כֹּהֲנַי{{ש}}
וְקוֹל הוֹדוּ אֶת יְיָ{{ר1}}
בְּקוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה.&lt;קטע סוף=במוצאי/&gt;

===במוצאי יום מכובד (רז)===
{{הור|סימן: '''אברהם חזק''' (ראב&quot;ע)}}

בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְכֻבָּד{{ש}}
וּבְמוֹבָאֵי יְמֵי מַעְבָּד{{ש}}
שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד{{ש}}
כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ

{{סי|אֱ}}לֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה{{ש}}
יְבָרֵךְ כָּל אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה{{ש}}
בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה{{ש}}
בְּיָדֵינוּ תַּצְלִיח
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|בְּ}}צָרָה {{תיקון גירסה|עוֹד|עֹז}} בָּךְ נִמְצָא{{ש}}
תְּמִים דֵּעָה גְּדָל עֵצָה{{ש}}
דְּרֹשׁ הַצֹּאן הַנְּפוֹצָה{{ש}}
בְּכָל פֶּלֶךְ, וְתַשְׁגִּיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|רְ}}עֵה אוֹתָם בְּמִרְעֶה טוֹב{{ש}}
וְהַרְבִּיצֵם בְּנָוֶה טוֹב{{ש}}
הֱיוֹת נַפְשָׁם כְּגַן רָטֹב{{ש}}
שְׁנוֹתֵינוּ תַּזְרִיח
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|הֲ}}מוֹן זֵדִים הֲנִיעֵמוֹ{{ש}}
מְעוֹן תַּנִּים וְרִבְצֵימוֹ{{ש}}
בְּאַף תָּדוּשׁ וְעָלֵימוֹ{{ש}}
תָּרִיעַ וְתַצְרִיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|מְ}}שֹׁךְ חַסְדְּךָ עַל עַמְּךָ{{ש}}
וְאֶל עֵשָׂו שְׁפֹךְ זַעְמְךָ{{ש}}
וְיֵדְעוּ כֹל כִּי מִמְּךָ{{ש}}
פְּדוּתֵנוּ תַּצְמִיח
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|חֲ}}בַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן{{ש}}
תְּשִׁיבֶנָּה לְבִצָּרוֹן{{ש}}
וְשַׁי מִיַּד בְּנֵי אַהֲרֹן{{ש}}
קְטֹרֶת מֹר תָּרִיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|זְ}}כֹר חֶסֶד נְעוּרִים אֵל{{ש}}
וְהַרְבִּצֵם (בְּאוֹת יוֹאֵל) [בַּאֲרִיאֵל]{{ש}}
וְאֵלִיָּה שְׁלַח גּוֹאֵל{{ש}}
וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|קְ}}רוֹבָה הִיא יְשׁוּעָתִי{{ש}}
תְּבַשֵּׂר עוֹד גְּאֻלָּתִי{{ש}}
מִקְדָּשׁ מְקוֹם מְנוּחָתִי{{ש}}
תַּאֲרִיחַ וְתָרִיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}
===אדיר איום ונורא (רח)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

{{סי|אַ}}דִּיר אָיֹם וְנוֹרָא / {{סי|בַּ}}צַּר לִי לְךָ אֶקְרָא / יְיָ לִי לֹא אִירָא.{{ממס|תהלים קיח ו}}{{ש}}
{{סי|גְּ}}דֹר פִּרְצַת הֵיכָלִי / {{סי|דָּ}}גוּל מַהֵר לְגָאֳלִי / יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לִי.{{ממס|תהלים ל יא}}{{ש}}
{{סי|הֵ}}ן אַתָּה תִקְוָתִי / {{סי|וְ}}לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי / אֲדֹנָי עֹז יְשׁוּעָתִי.{{ממס|תהלים קמ ח}}{{ש}}
{{סי|זָ}}ךְ וּנְקִי כַפַּיִם / {{סי|חֹ}}ן נְשׂוּאֵי כְנָפַיִם / יְיָ אֶרֶךְ אַפַּיִם.{{ממס|במדבר יד יח}}{{ש}}
{{סי|ט}}וּבְךָ תָּחִישׁ לְעַמֶּךָ / {{סי|יְ}}הִי עָלֵינוּ נוֹעֲמֶךָ / יְיָ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ממס|ירמיהו יד ז}}{{ש}}
{{סי|כּ}}וֹנֵן בֵּית מְכוֹנֶךָ / {{סי|לְ}}הַרְבִּיץ בּוֹ צֹאנֶךָ / יְיָ בְּאוֹר פָּנֶיךָ.{{ממס|תהלים פט טז}}{{ש}}
{{סי|מִ}}פַּחַד לְהַצִּילִי / {{סי|נְ}}וֵה צִיּוֹן קֹדֶשׁ הֵיכָלִי / אֱלֹהִים אֲדֹנָי חֵילִי.{{ממס|חבקוק ג יט}}{{ש}}
{{סי|סְ}}עֹד וּסְמֹךְ לְנִמְהָרִים / {{סי|עֲ}}זָר נָא אֶת הַנִּשְׁאָרִים / יְיָ יוֹצֵר הָרִים.{{ממס|עמוס ד יג}}{{ש}}
{{סי|פְּ}}דֵה עַמְּךָ מֵעַזִּים / {{סי|צֹ}}אן גִּנַּת אֱגֹזִים / יְיָ עֹשֶׂה חֲזִיזִים.{{ממס|זכריה י א}}{{ש}}
{{סי|קָ}}רֵב קֵץ נֶחָמָה / {{סי|רַ}}חֵם אֹם אֲנִי חוֹמָה / יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה.{{ממס|שמות טו ג}}{{ש}}
{{סי|שְׁ}}כֹן כְּמֵאָז בְּאָהֳלֵנוּ / {{סי|תָּ}}מִיד מַחְמַד עֵינֵינוּ / יְיָ {{מילת קבע|מַלְכֵּנוּ}}.{{ממס|ישעיהו לג כב}}
:{{מילת קבע|מַלְכֵּנוּ}} מְחֹקְקֵנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ
:לַייָ הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה.{{ממס|תהלים ג ט}}
:יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה.{{ממס|תהלים מו ח}}

===ה' חזקי אשר ארחם (רט)===
{{הור|סימן: '''יצחק ברבי משה חזק'''}}

{{סי|יְ}}יָ חִזְקִי אֲשֶׁר אֶרְחָם / שָׂם נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם{{ש}}
מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם

{{סי|צִ}}פִּיתִי קֵץ חֶזְיוֹנָךְ / וְקִוְּתָה נַפְשִׁי עֵת רְצוֹנָךְ{{ש}}
מָתַי תְּקַבֵּץ אֶת צֹאנָךְ / אֶל מְקוֹם מִקְדַּשׁ מְעוֹנָךְ{{ש}}
מָתַי תָּשִׁיב לְבֵית מְכוֹנָךְ / כְּרוּבֵי זָהָב עֲלֵי אֲרוֹנָךְ{{ש}}
וְנִסְתָּר מֵעֵינַי נֹחַם / עֲלֵיהֶם לִבִּי בְּקִרְבִּי חָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}

{{סי|ח}}וּשִׁים הָשֵׁב לְבֵית עֵלוֹם / נֹפֶךְ סַפִּיר וְיַהֲלֹם{{ש}}
מְנֻסֶּה וְנֶעֱקָד וְחוֹלֵם חֲלוֹם / {{תיקון גירסה|תיכנס|תְּכַנֵּס}} נִדָּחָם בְּשָׁלוֹם{{ש}}
מַהֵר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם / לָאַט פָּנָיו וַיִּגְלֹם{{ש}}
נוּגֵי מִקֹּצֶר רוּחָם / תְּכַנֵּס בְּשָׁלוֹם נִדָּחָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}

{{סי|קָ}}דוֹשׁ נִקְרָא בְּשֵׁם אֶהְיֶה / עַמְּךָ בְּשִׁבְיוֹ אַל תִּשְׁיֶה{{ש}}
חֵיל גּוֹג בְּאַפְּךָ טְרֹף כְּאַרְיֵה / אֶחָד מֵהֶם אַל יִחְיֶה{{ש}}
מָקוֹם בַּל יָדְעוּ אַיֵּה / וְשָׁרְשָׁם כַּמַּק יִהְיֶה{{ש}}
וְעַל בְּגָדֶיךָ יֵז נִצְחָם / וְיַעֲלֶה כְאָבָק פִּרְחָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}

{{סי|בְּרֻבֵּי}} חַסְדְּךָ מִשְׂגַּבִּי / {{סי|מַ}}גֵּר חֹרְשִׁים עַל גַּבִּי{{ש}}
{{סי|שָׁ}}רְקוּ לִירוֹת אֶבֶן בִּי / {{סי|הִ}}נֵּה חִצָּם יוֹרוּ תּוֹךְ קִרְבִּי{{ש}}
מָגִנִּי גֵּאוּת חַרְבִּי / תִּסֹּב תְּנַחֵם לִבִּי{{ש}}
רְפָא יְגוֹנִי וְאֶתְנֶחָם / אֲשֶׁר בְּךָ יָתוֹם יְרֻחָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}

{{סי|חֹ}}סֶן יֶשְׁעֲךָ אֵיךְ יִדֹּם / יִיקַץ כְּיָשֵׁן וְאַל יִרְדֹּם{{ש}}
{{סי|זֵ}}דִים בְּקֶצְפְּךָ תִּמְחֶה מֵהֲדֹם / {{סי|קַ}}רְנָם שָׁחוֹחַ הֲפֹךְ כִּסְדוֹם{{ש}}
שִׁית שִׁיר צַח וְאָדוֹם / וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם{{ש}}
וְתַשְׂבִּיעַ מִבְּשַׂר טִבְחָם / הַקָּאָת וְהָרָחָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}
===נביא מנביאכם (רי)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

נָבִיא מִנְּבִיאֲכֶם / הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם.{{ממס|מלאכי ג כג}}

{{סי|אֲ}}נִי הוּא לְבַדִּי / זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי.{{ממס|מלאכי ג כג|שם פסוק כב}}{{ש}}
{{סי|בְּ}}יַד דָּוִד נְשִׂיאִי / הָאֹמֵר לִירוּשָׁלַיִם אַל תִּירְאִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|צפניה ג טז}}{{ש}}
{{סי|גּ}}וֹאַלְכֶם יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם / אַל תִּירָאוּ תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם.{{ממס|זכריה ח יג}}{{ש}}
{{סי|דָּ}}וִד יִנָּשֵׂא עַתָּה / בֶּאֱמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו נא טז}}{{ש}}
{{סי|הִ}}נֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ / {{תיקון גירסה|העלבנו|עַל בְּנוֹ}} הָעֹבֵד אוֹתוֹ.{{ממס|מלאכי ג יז}}{{ש}}
{{סי|וּ}}בַייָ יִשְׂרָאֵל נוֹשָׁע / וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לָרָשָׁע.{{ממס|מלאכי ג יח}}{{ש}}
{{סי|זֹ}}את הַמְּנוּחָה תִּהְיֶה לְשַׁלְוָה / שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה.{{ממס|זכריה ט יב}}{{ש}}
{{סי|חֶ}}רְפָּה יָסִיר מִכֶּם / חֶדְוַת יְיָ הִיא מָעֻזְּכֶם.{{ממס|נחמיה ח י}}{{ש}}
{{סי|טָ}}הוֹר בָּעוֹלָם יִתְיַחָד / לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד.{{ממס|צפניה ג ט}}{{ש}}
{{סי|יְ}}חִי לְבַבְכֶם לָעַד / לֹא תֵבֹשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד.{{ממס|ישעיהו מה יז}}{{ש}}
{{סי|כָּ}}ל פֶּשַׁע וְעָוֹן תְּכַלֶּה / כִּי הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה.{{ממס|תהלים קכו ב}}{{ש}}
{{סי|לְ}}מִישׁוֹר יִהְיֶה הֶעָקֹב / כִּי פָדָה יְיָ אֶת יַעֲקֹב.{{ממס|ירמיהו לא י}}{{ש}}
{{סי|מְ}}זָרֶה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ / וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּו.{{ממס|ירמיהו לא י|שם}}{{ש}}
{{סי|נִ}}בְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ / שִׁירוּ לַייָ שִׁיר חָדָשׁ.{{ממס|ישעיהו מב י}}{{ש}}
{{סי|ס}}וּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל פֶּשַׁע וְעָוֹן / לָכֵן בְּזֹאת יְכֻפַּר עָוֹן.{{ממס|ישעיהו כז ט}}{{ש}}
{{סי|עֲ}}תִידִים יְהוּדָה וְאֶפְרָיִם / לֵישֵׁב בְּהַר הַקֹּדֶשׁ וּבִירוּשָׁלָיִם.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו כז יג}}{{ש}}
{{סי|פַּ}}נּוּ דֶּרֶךְ יְיָ / נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְיָ.{{ממס|ישעיהו ב ב}}{{ש}}
{{סי|צִ}}יּוֹן הִתְנַעֲרִי מֵאַשְׁפָּה / מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא.{{ממס|דברים לב לט}}{{ש}}
{{סי|ק}}וֹל קוֹרֵא בְּהַר גִּבְעָה / מְבַשֵּׂר טוֹב מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו נב ז}}{{ש}}
{{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא תַּגְדִּילוּ / כִּי תַיְמִינוּ וְכִי תַשְׂמְאִילוּ.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו ל כא}}{{ש}}
{{סי|שִׁ}}ירָה רִנָּה פִּצְחוּ / וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ.{{ממס|יואל ב כג}}{{ש}}
{{סי|תְּ}}נוּ כָבוֹד לְאֵל עֶלְיוֹן / וּבֹאוֹ וְרֹנּוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ירמיהו לא יא}}{{ש}}
===יושב צל עליון (ריא)===
{{הור|סימן: '''יצחק זכור לטוב'''}}

{{סי|י}}וֹשֵׁב {{סי|צֵ}}ל עֶלְיוֹן / {{סי|חַ}}דֵּשׁ {{סי|קֶ}}רֶן אֶבְיוֹן
:הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן / תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|תהלים נא כ}}

{{סי|זָ}}רִים מִתּוֹכָהּ תִּמְשֶׁה / וּדְבָרְךָ לֹא תִּנְשֶׁה
:לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה / וּלְמַעַן יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|ישעיהו סב א}}

{{סי|כַּ}}שְׂדִּים תַּכְרִית מֵהֲדוֹם / רוֹמִי וְתֵימָן הֲפוֹךְ כִּסְדוֹם
:זְכֹר יְיָ לִבְנֵי אֱדוֹם / אֶת יוֹם יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|תהלים קלז ז}}

{{סי|וּ}}בְרִית תּוֹרָה וּתְעוּדָה / תִּהְיֶה לְסֶלַע וְלִמְצוּדָה
:עַל אִישׁ יְהוּדָה / וִירוּשָׁלָיִם.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ירמיהו יא ב}}

{{סי|רְ}}דֵה עַמְּךָ בְּעֹז מַטֵּה / תַּחַת כִּי תְּהִלָּה יַעְטֶה
:וְקָו יִנָּטֶה / עַל יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|זכריה א טו}}

{{סי|לָ}}עַד יֹאמְרוּ בְּהִגָּיוֹן / יוֹשְׁבֵי גֵיא חִזָּיוֹן
:גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן / הָרִיעִי יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|זכריה ט ט}}

{{סי|טִ}}נּוּף כַּבְּסִי וְהִתְבּוֹרְרִי / וְעַל אוֹיְבַיִךְ הִתְגַּבְּרִי
:הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קוּמִי יְרוּשָׁלַיִם.{{ממס|ישעיהו נא יז}}

{{סי|וְ}}עַל אָרוֹן וְעַל בַּדָּיו / וְעַל אַהֲרֹן וְעַל מַדָּיו
:פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|ישעיהו נב ט}}

{{סי|בִּ}}לְגָּה תָּשִׂים קְטוֹרָה / תֵּיטִיב מְנוֹרָה וְכַפְתֹּרָהּ
:כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה / וּדְבַר יְיָ מִירוּשָׁלָיִם.{{ממס|ישעיהו ב ג}}
===שעה שיח קהל עניה (ריב)===
{{הור|סימן: '''שלמה חזק'''}}

{{סי|שְׁ}}עֵה שִׂיחַ קְהַל עֲנִיָּה / צוּר שׁוֹכֵן שְׁמֵי עֲלִיָּה{{ש}}
גְּהֵה מְזוֹרִי בַּשִּׁבְיָה / שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה

{{סי|לְ}}ךָ יָאֲתָה לְקָרֵב זְמָן / לְקַבֵּץ עַם לֹא אַלְמָן{{ש}}
מִמִּזְרָח וּמִתֵּימָן / וּמֵעֶגְלָה יְפֵיפִיָּה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|מִ}}צָּפוֹן וּמִדָּרוֹם / יְקַבֵּץ עַם לְהַר מָרוֹם{{ש}}
וְיָחִישׁ צוּר אֲשֶׁר יַחְרֹם / גְּבָל וְשֵׂעִיר וְגַלִיסְיָה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|הֲ}}מוֹנַי אָז יְבִיאוּן שַׁי / פְּנֵי צוּרִי בְּמִקְדָּשַׁי{{ש}}
לְלִשְׁכּוֹתַי וּמִדְרָשַׁי / וְלִיהוֹיָרִיב וְלִידַעְיָה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|חֲ}}מֹל עַל שֶׂה הַמְפֻזֶּרֶת / קְשֹׁב שִׂיחַ וַעֲתֶרֶת{{ש}}
כִּכְלָיוֹת וְיֹתֶרֶת / וְלִגְבֶרֶת תְּשַׁלֶּם יָהּ
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|זְ}}מָן הָחֵשׁ לְקַבֵּץ עָם / וְהַזָּהָב אֲשֶׁר יוּעָם{{ש}}
וְהַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְּעָם / וּמִמַּעֲמַקִּים וְתַחְתִּיָּה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|קָ}}רֵב קֵץ הַנֶּעְלָם / וְחִישׁ עַל עַמְּךָ לְגָאֳלָם{{ש}}
וְאַל תַּבֵּט בְּמַעֲלָלָם / וְחֹן שְׁאֵרִית שְׁלִישִׁיָּה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}
===בגלות בארץ נכריה (ריג)===
{{הור|סימן: '''בנימן'''}}

{{סי|בְּ}}גָלוּת בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה / נִשְׁאַרְתִּי סֹעֲרָה עֲנִיָּה{{ש}}
נָשְׂאוּ רְדִידִי בְּנֵי מוֹאֲבִיָּה / הִנִּיחוּנִי עֵרֹם וְעֶרְיָה
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}

{{סי|נַ}}פְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִים / אָהֳלֵי כוּשׁ וּסְבָאִים{{ש}}
מוֹאָב וְהַגְרִים וּצְבָאִים / מַחֲנוֹתָם עָלַי צוֹבְאִים{{ש}}
בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מַעֲלוּנִי / שִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}

{{סי|יַ}}דּוּ גוֹרָל עַל נַחֲלָתִי / לְכַבּוֹת אֵשׁ גַּחַלְתִּי / רְפָא נָא אֶת מַחֲלָתִי{{ש}}
שְׁכֵנַי {{תיקון גירסה|ריעים|רָעִים}} שִׁחֲתוּנִי / בְּנֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתוּנִי
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}

{{סי|מָ}}נַחַת צְפוֹ וְאוֹנָם / מַשִּׂיגֵי גְבוּל חִנָּם / יִתַּמּוּ וְעוֹד אֵינָם{{ש}}
כִּדְבוֹרִים סַבּוּנִי / סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}

{{סי|נ}}וֹטְרֵי אֵיבַת צָרַי / פּוֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת לִנְעָרַי / וְנָכְרִים בָּאוּ שְׁעָרַי{{ש}}
זֵדִים מְֹאֹד הֱלִיצֻנִי / עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}
===סוערה ענייה (ריד)===
{{הור|סימן: '''יהודה''' (ריה&quot;ל)}}

סֹעֲרָה עֲנִיָּה / שׁוֹאֲפָה וְצוֹפִיָּה{{ש}}
יוֹם פְּדוּת שְׁנִיָּה / בַּשְּׂרָהּ בְּאֵלִיָּה

{{סי|יַ}}עֲלוּ שְׁחָרִים / נִסְתְּרוּ מְאוֹרֵיהֶם{{ש}}
מִפְּנֵי נְמֵרִים / אָרְבוּ בְּחוֹרֵיהֶם{{ש}}
וְלֶאֱסֹף עֲדָרִים / עָזְבוּ מְגוּרֵיהֶם{{ש}}
:רוּם בְּיָד נְטוּיָה / לִפְרֹץ פְּרִיץ חַיָּה{{ש}}
:וַהֲדַר צְבִיָּה / בַּל יְהִי מְעוֹן דַיָּה

{{סי|הַ}}עֲמֵד נְוָתִי / עַל מְכוֹן תְּהִלָּתִי{{ש}}
לַעֲלוֹת לְבֵיתִי / סַקְּלָה מְסִלָּתִי{{ש}}
וְרַב מִהְיוֹתִי / נֹטְשָׁה לְאַדְמָתִי{{ש}}
:שָׁכְנָה לְבִיאָה / בֵּיתְךָ פְּנִימִיָּה{{ש}}
:וַאֲנִי דְּחוּיָה / מִמְּךָ כְּנָכְרִיָּה

{{סי|וֶ}}אֱדוֹם וּמוֹאָב / תָּמְכוּ בְּפִלּוּלֵיהֶם{{ש}}
אֶדְאַג וְאֶדְאַב / מֵרְאוֹת גִּלּוּלֵיהֶם{{ש}}
אוֹמְרִים לְעֵת אָב / יִצְלְחוּ בְּהַבְלֵיהֶם{{ש}}
:קַו לָשׁוֹן רְמִיָּה / מְעַוֶּה פְלִילִיָּה{{ש}}
:יוֹצְרִי נְשִׁיָּה / תַּחֲלִיף בְּמַסְכִּיָּה

{{סי|דִּ}}גְלְךָ תְּרוֹמֵם / עַל שַׁעַר זְנוּחֶיךָ{{ש}}
וְלוֹחֲמַי תְּהֻמֵּם / מִפְּנֵי מְשִׁיחֶךָ{{ש}}
וּמִשְּׁאוֹל תְּרִימֵם / אֶל מְקוֹם מְנוּחֶיךָ{{ש}}
:הַעֲלֵה אֳנִיָּה / טָבְעָה בְּתַחְתִּיָּה{{ש}}
:וְלֶאֱסֹף זְרוּיָהּ / נִבְחְנָה עֲשִׂירִיָּה

{{סי|ה}}וֹד לְבֹשׁ וְהָדָר / וַעֲטֵה מְעִיל צֶדֶק{{ש}}
וּמִנְּטַע סְמָדַר / הַעֲבֵר סְכָךְ וָחֶדֶק{{ש}}
וּבַת אֱדוֹם וְקֵדָר / אַל יְחַזְּקוּ בֶדֶק{{ש}}
:אֶל נְוֵה לְוִיָּה / רֵד כְּטַל עֲלֵי צִיָּה{{ש}}
:וְלִהְיוֹת רְוָיָה / גַּפְנְךָ, וּפוֹרִיָּה
===צאן אובדות בגלות להו (רטו)===
{{הור|סימן: '''יהודה''' (ריה&quot;ל)}}

צֹאן אוֹבְדוֹת בַּגָּלוּת לָהֽוּ / תָּנִיחַ{{ש}}
וּתְנַהֲלֵם בְּאֵלִיָּהוּ / וּמָשִׁיחַ

{{סי|יִ}}שְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יֶשַׁע / עַם גּוֹלֶה{{ש}}
יוֹם גּוֹאֵל לְשָׁבֵי פֶשַׁע / יִגָּלֶה{{ש}}
עַל בִּרְכֵּי זְמָן יִשְׁתַּעֲשַׁע / בֶּן נִקְלֶה
:וּצְפוֹנִי בְּאַף כִּלָּהוּ / תַּדִּיחַ
:וּדְמֵי חֵט בְּבוֹר שְׁמֵהוּ / תָּדִיחַ

{{סי|הֵ}}ן לַעֲקֹר שְׁאָר שָׁרָשַׁי / צָר נוֹטֵר{{ש}}
וּבְכִתְמֵי יְקָר תַּרְשִׁישַׁי / יִתְעַטֵּר{{ש}}
אוֹמֵר כִּי לְגֶזַע יִשַׁי / אֵין חֹטֶר
:נֵס תַּפְלִיא וְאֶת מַטֵּהוּ / תַפְרִיחַ
:גַּם תִּרְצֶה וְכָל מַעֲשֵׂהוּ / תַצְלִיחַ

{{סי|וּ}}שְׁבוּת שׁוֹבְבָה מִצִּיּוֹן / אֶל צִיּוֹן{{ש}}
וּתְכוֹנֵן נְטוּי אַפִּרְיוֹן / בְּלִי רִפְיוֹן{{ש}}
עַד יֵשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן / עַם אֶבְיוֹן
:וּמֵי זָדוֹן אֲשֶׁר יִגְבָּהוּ / תַּבְרִיח
:וּשְׁאוֹן יָם אֲשֶׁר כִּסָּהוּ / תַּשְׁבִּיחַ

{{סי|דִּ}}מְעַת הָעֲשׁוּקִים תַּעֲלֶה / לִמְעוֹנוֹ{{ש}}
יַצִּיל מֵאֲרָיוֹת טָלֶה / בִּימִינוֹ{{ש}}
רוֹעֶה רַחֲמִים יִמָּלֵא / עַל צֹאנוֹ
:עַד אַחֲרָיו יִגְּהוּ / תַּבְטִיחַ
:וּמְאוֹרֵי יְשׁוּעוֹת כָּהוּ / תַּזְרִיחַ

{{סי|הַ}}חֹשֶׁךְ בְּיִפְעַת נֵרְךָ / תַּבְקִיעַ{{ש}}
אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה אוֹרְךָ / וְיַגִּיעַ{{ש}}
בִּנְטוֹת יָדְךָ, וּבְכוֹרְךָ / תוֹשִׁיעַ
:עֵת תִּמְלֹךְ, בַּיּוֹם הַהוּא / תַּצְמִיח
:יוֹם יִשְׁעוֹ, וְכָל אֲשֶׁר קָרָהוּ / תַּשְׁכִּיחַ
===חדש ששוני (רטז)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

חַדֵּשׁ שְׂשׂוֹנִי אֵל נָא וְהָבִיא{{ר1}}
אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

{{סי|אַ}}מֵּץ וְחַזֵּק רִפְיוֹן יָדִי{{ש}}
{{סי|בָּ}}רֵךְ מְלַאכְתִּי וְכָל מַעְבָּדִי{{ש}}
{{סי|גּ}}וֹאֲלִי עָנְיִי זְכֹר וּמְרוּדִי{{ש}}
{{סי|דְּ}}בָרְךָ הַטּוֹב הָקֵם לְעוֹדְדִי{{ר1}}
{{סי|הָ}}אֵר וּשְׁלַח וְשַׂמַּח לְבָבִי
{{רפרן|הזחה=2|אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}

{{סי|וַ}}עֵד וְהָכֵן דֵּי סִפּוּקִי{{ש}}
{{סי|זַ}}מֵּן מְזוֹנִי וְלֶחֶם חֻקִּי{{ש}}
{{סי|חֲ}}לֵב חֵיל גּוֹיִם חִישׁ לְהָנִיקִי{{ש}}
{{סי|ט}}וּבְךָ תְּשַׂבַּע עוֹלָלִי וְיוֹנְקִי{{ר1}}
{{סי|יָ}}בֹא מְשִׁיחִי לְעִיר מוֹשָׁבִי
{{רפרן|הזחה=2|אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}

{{סי|כּ}}וֹנֵן לְעַמְּךָ צוּר צֳרִי לַחֲבֹשׁ{{ש}}
{{סי|לֶ}}חֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ{{ש}}
{{סי|מְ}}שַׂנְאִי יֶחֱזֶה יַחֲפֹר וְיֵבוֹשׁ{{ש}}
{{סי|נְ}}וֵה הַר שֵׂעִיר בְּקָרוֹב תִּכְבֹּשׁ{{ר1}}
{{סי|שְׂ}}שׂוֹנִי יִגְדַּל בִּרְאוֹת סְבִיבִי
{{רפרן|הזחה=2|אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}

{{סי|עַ}}מּוֹן וּמוֹאָב וֶאֱדוֹם תְכַלֶּה{{ש}}
{{סי|פְּ}}דוּתְךָ לְעַם זוּ כְּמֵאָז תְּגַלֶּה{{ש}}
{{סי|צִ}}יּוֹן תְּמַלֵּא מֵעַם אֵלֶּה{{ש}}
{{סי|קִרְ}}יַת מֶלֶךְ רָב אָז תַּעֲלֶה{{ר1}}
{{סי|שַׁ}}כֵּן {{סי|תְּ}}שַׁכֵּן בְּתוֹךְ עַם צְבִי
{{רפרן|הזחה=2|אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}

===אותותינו התמהמהו (ריז)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''. מחבר: ריה&quot;ל}}

{{סי|א}}וֹתוֹתֵינוּ הִתְמַהְמָהוּ{{ר1}}
אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ

{{סי|בֶּ}}ן שׁוֹמֵעַ אֶל אִמְרוֹתָיו{{ש}}
זוֹעֵק חָמָס מִצָּרוֹתָיו{{ש}}
אָמַר אַיֵּה צוּר וּשְׁמוֹתָיו{{ר1}}
אֶלֶף שָׁנִים לֹא עָנָהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

{{סי|גָּ}}זַר תִּשְׁבִּי עַל אֶפְרַיִם{{ש}}
וַיַּעֲצֹר אֶת הַשָּׁמַיִם{{ש}}
וְעַל פִּיו יָרְדוּ אֵשׁ וָמָיִם{{ר1}}
הַר הַכַּרְמֶל שָׁם נִסָּהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

{{סי|דִּ}}בֵּר עַל כַּד עִם צַפַּחַת{{ש}}
וּבְרָכָה שָׁם בּוֹ פֹּרַחַת{{ש}}
הֵשִׁיב הַמֵּת מִן הַשַּׁחַת{{ר1}}
מִי שָׁמַע זֹאת וּמִי רָאָהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

{{סי|הִ}}בְעִיר שָׂרִים וַחֲמִישֵׁיהֶם{{ש}}
צָם אַרְבָּעִים עִם אֶמְשֵׁיהֶם{{ש}}
{{תיקון גירסה|נוֹסְדוּ|נוֹעֲדוּ}} עוֹרְבִים לִמְבַקְשֵׁיהֶם{{ר1}}
לָתֵת לַחְמוֹ וְיֵינֶהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

{{סי|וּ}}בְעֵת עָלָה רוּם בִּסְעָרָה{{ש}}
בְּמִרְכֶּבֶת אֵשׁ בֹּעֵרָה{{ש}}
וֶאֱלִישָׁע שָׁב צוֹעֵק בְּמָרָה{{ר1}}
אָבִי אָבִי וְלֹא עָנָהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

===שיר אענה (ריח)===
{{הור|סימן: '''אברהם''' (קטוע. מחבר: ראב&quot;ע)}}

שִׁיר אֶעֱנֶה / כִּי הִנֵּה / מְבַשֵּׂר חִישׁ יִצְעַד{{ר1}}
אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד

{{סי|אֵ}}ל חֵילִי / בְּךָ גִילִי / בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה{{ש}}
יוֹם רִאשׁוֹן / כְּבַת אִישׁוֹן / בְּצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחֱסֶה{{ש}}
בְּכָל עִנְיָן / וְכָל קִנְיָן / וְכֵן בַּשֵּׁנִי אֶעֱשֶׂה{{ש}}
וּבַשְּׁלִישִׁי / אֶת רֹאשִׁי / לֹא אָגוּר מִשּׁוֹסֶה{{ש}}
וּבָרְבִיעִי / הֱיֵה יִשְׁעִי / בְּכָל אֲשֶׁר אֶפְנֶה אֶנְסֶה{{ש}}
וּבַחֲמִישִׁי / וּבַשִּׁשִּׁי / בְּמֵי גִיל יָגוֹן תַּמְסֶה{{ש}}
וּנְכוֹנֵן / בְּרֹב רֶנֶן / וְגַם דָּת זָכוֹר נַעֲשֶׂה{{ש}}
וְהַבָּשָׂר / בַּל יֶחְסַר / וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹש יִסְעָד
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד}}

{{סי|בְּ}}כָל חֹדֶשׁ / גִּיל חַדֵּש / וְתִשְׁרִי יָבֹא בְשִׂמְחָה{{ש}}
וּמַרְחֶשְׁוָן / עֲדֵי סִיוָן / אֱהִי בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה{{ש}}
וּבְכִסְלֵו / אֱהִי שָׁלֵו / טֵבֶת שְׁבָט אֶצְלְחָה{{ש}}
וְחֹדֶשׁ אֲדָר / הַנֶּאְדָּר / גְּבוּרוֹת אֵל אָשִׂיחָה{{ש}}
וְנִיסָן בָּא / בְּנֵס וְאַהֲבָה / וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה{{ש}}
וְאִיָּר הוּא / כָּמֹהוּ / וְכָל תַּמּוּז בִּרְוָחָה{{ש}}
וְלֹא אֶדְאַב / בְּחֹדֶשׁ אָב / וּבֶאֱלוּל אֵין צְוָחָה{{ש}}
וְכָל שָׁנַי / בַּאדֹנָי / בָּטַחְתִּי וְלֹא אֶמְעָד
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד}}

{{סי|רְ}}אֵה מַלְכִּי / לְעוֹלָם כִּי / בְּךָ שָׂם עַמְּךָ כִּסְלוֹ{{ש}}
שְׁנַת תְּהִלָּה / וּגְאֻלָּה / כִּדְבָרְךָ / קְרָא נָא לוֹ{{ש}}
וְקָם רְאוּבֵן / הוּא הַבֵּן / הָרִאשׁוֹן לְגוֹרָלוֹ{{ש}}
בְּהִתְאַסֵּף / בֵּית יוֹסֵף / וְשָׁב שִׁמְעוֹן לִגְבוּלוֹ{{ש}}
וִיהוּדָה / בְּקוֹל תּוֹדָה / וְלֵוִי יִשָּׂא קוֹלוֹ{{ש}}
וְגָד וְאָשֵׁר / וְדָן מְיַשֵּׁר / וְנַפְתָּלִי / בְּהֵיכָלוֹ{{ש}}
וְיֵשׁ שָׂכָר / לְיִשָּׂשכָר / וּזְבוּלוּן לִזְבוּלוֹ{{ש}}
וּבִנְיָמִן / בְּקֵץ יָמִין / בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד}}

{{רקע אפור}}
{{הור|השלמה:}}

{{סי|מְ}}לֹךְ עַל עַם / אֲשֶׁר נִדְהָם / מִגּוֹי מִתְקוֹמְמֶךָ{{ש}}
הֱיֵה עִמּוֹ / וְצַו שְׁלוֹמוֹ / מִכּוֹכְבֵי מְרוֹמֶיךָ{{ש}}
וְהוֹד טָלֶה / אַל יִכְלֶה / וַהֲדַר שׁוֹר תְּמִימֶיךָ{{ש}}
בְּעֵת תְּאוֹמִים / הַתְּמִימִים / יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ{{ש}}
וּבְסַרְטָן / אֵין שָׂטָן / אֲבָל רֻבֵּי שְׁלוֹמֶיךָ{{ש}}
וּמֵאַרְיֵה / בִּנְךָ חַיֵּה / וְשִׁית בְּלִבּוֹ אֵימֶיךָ{{ש}}
וְהַבְּתוּלָה / תְּהִי בְעוּלָה / כְּחֶזְיוֹנְךָ וְנָאֳמֶךָ{{ש}}
לְמֹאזְנַיִם / פִּי שְׁנַיִם / תֵּן מִטּוּב נָעֳמֶךָ{{ש}}
וְשִׁית עַקְרָב / נְגִיד הוֹן רַב / לְמַלֹּאת אֶת אֲסָמֶיךָ{{ש}}
וְחֵץ קֶשֶׁת / בְּאַף תָּשֶׁת / בְּלֵב אוֹיְבִים קָמֶיךָ{{ש}}
גְּדִי וּדְלִי, / עֲדִי וַחֲלִי / יֶהֱמוּ עַל רְחוּמֶיךָ{{ש}}
כְּמוֹ דָגִים / בְּכָל פְּלָגִים / יִדְגּוּ לָרֹב וְלָעַד
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד}}
{{סוף}}

===יד ושם חיש חדשם (ריט)===
{{הור|סימן: '''יעקב חזק'''}}

{{סי|יָ}}ד וָשֵׁם / חִישׁ חַדְּשֵׁם / אֵל אָיוֹם{{ש}}
טוּב טַעֲמָךְ / אֶל עַמָּךְ / קוּם וּקְיוֹם{{ש}}
וַאֲהַלֵּל / אֵל מְחוֹלֵל / לֵיל וָיוֹם{{ש}}
יָד תּוֹסֵף / וְלֹא בְּכֶסֶף / הַפִּדְיוֹם
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|עֹ}}ל תִּשְׁבֹּר / צֵאת מִבּוֹר / וָשִׁיחַ{{ש}}
אוֹר אוֹרֵר / צַר צוֹרֵר / תַּפְשִׁיחַ{{ש}}
לְךָ אֶשְׁאַל / לִבִּי אַל / יַקְשִׁיחַ{{ש}}
אַךְ תָּבִיא / עִם נָבִיא / מָשִׁיחַ
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|קֵ}}ץ נִגְלָה / לְכָל תִּכְלָה / רַק לָזֹאת{{ש}}
קֵץ עִתֵּי / צִיּוֹן תֵּ/שֵׁב פְּרָזוֹת{{ש}}
עַד עַתָּה / דִּבַּרְתָּ / בַּחֲזוֹת{{ש}}
מַהֵר עַם / זוּ, נֹעַם / עִיר לַחֲזוֹת
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|בְּ}}ךָ אֶבְטַח / שִׁית מִבְטָח / לַחֲרָמִים{{ש}}
כִּלּוּנוּ / סִלּוּנוּ / כַּעֲרֵמִים{{ש}}
תְּנִיעֵם / וְתַכְנִיעֵם / רָם רָמִים{{ש}}
נָקוּמָה / וְנַשְׁכִּימָה / לַכְּרָמִים
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|חַ}}לּוֹתִי / הַעֲלוֹתִי / אֶל אַרְצִי{{ש}}
בַּנְּחָלִים / וּבַנְּעָלִים / וּבְלֹא צִי{{ש}}
שׁוֹד מַבְלִיג / כִּי תַדְלִיג / אֶת קִצִּי{{ש}}
צָר נִבְאָשׁ / מֶנּוּ אַשְׁ/כִּיר חִצִּי
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|זִ}}יו חָתָן / רָב נָתַן / אֵל נָאוֹר{{ש}}
גַּם עַלְמָה / תַּעֲלֻמָהּ / תּוֹצִיא אוֹר{{ש}}
בָּם שִׁמְצָה / לֹא נִמְצָא / כִּי כָל שְׂאוֹר{{ש}}
אֵין בָּמוֹ / אוֹיְבֵימוֹ / אוֹר תָּאוֹר
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|קַ}}ח נָא אֵת / יֶתֶר שְׂאֵת / בִּרְכָתִי{{ש}}
אִישׁ עֲצָתִי / {{תיקון גירסה|תורעתי|תִּרְעָתִי}} / סֻכָּתִי{{ש}}
וְהַכַּלָּה / חֵן חֵן לָהּ / מָרָתִי{{ש}}
בַּמְּדִינוֹת / עֲלֵי בָּנוֹת / שָׂרָתִי
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

===הנה כעב טל (רכ)===
{{הור|סימן: '''בחיי''' }}

הִנֵּה כְּעַב טָל בְּצִיָּה / אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה

{{סי|בְּ}}עַד חַלּוֹנֵי אַהֲבָה / נִשְׁקַף יָדִיד כִּי קָרְבָה / עֵת דּוֹדִים וְרוּחוֹ נָשְׁבָה / בָּךְ רַעֲיָה
{{רפרן|אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה}}

{{סי|חֶ}}סֶד אֲשֶׁר לֹא יֶחְדַּל / נִמְצָא לְמָעוֹז דַּךְ וָדָל / יִהְיֶה סְבִיבֵנוּ מִגְדָּל / לְתַלְפִּיָּה
{{רפרן|אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה}}

{{סי|יָ}}הּ הַמֵּשִׁיב אֶת נִדְּחוֹ / קָרָא עַבְדּוֹ וַיִּמְשְׁחוֹ / וּלְבַשֵּׂר חוֹכָיו שְׁלָחוֹ / לְמִחְיָה
{{רפרן|אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה}}

{{סי|יַ}}ד חַסְדְּךָ אַל תֶּאֱסֹף / וּזְרוֹעֲךָ יָהּ תַּחְסֹף / וּלְבֵיתְךָ אֵל תִּכְסֹף / שְׁלִישִׁיָּה
{{רפרן|אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה}}

===שוכן מרום אליך קויתי (רכא)===
{{הור|סימן: '''שלמה ברבי יהודה''' (אבן גבירול)}}

{{סי|שׁ}}וֹכֵן מָרוֹם / אֵלֶיךָ קִוִּיתִי{{ש}}
עַד אָן יָרֹן / אוֹיֵב עַל נַחֲלָתִי{{ש}}
אֶל דִּמְעָתִי / אַל תֶּחֱרַשׁ בַּצָּרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|לָ}}מָּה תִשְׁכַּח / חַנּוֹת אֵל לָנֶצַח{{ש}}
עַמְּךָ לֻקַּח / עַל חִנָּם לְרֶצַח{{ש}}
עַזֵּי מֵצַח / הַקְדִּישֵׁם ליוֹם עֶבְרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|מִ}}שָּׁמַיִם / רַחֵם פֶּן יָרֵעוּ{{ש}}
שֶׁטֶף מַיִם / אֵלַי לֹא יַגִּיעוּ{{ש}}
אָז יָרִיעוּ / לְךָ עַמְּךָ אֵל נוֹרָא
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|הַ}}ר הַבַּיִת / שִׁילֹה וּבֵית עוֹלָמִים{{ש}}
הֵן לְשַׁיִת / וּלְשָׁמִיר שׁוֹמְמִים{{ש}}
הֵם מַחֲרִימִים / עִיר לְשָׁכוֹת וַעֲזָרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|בְּ}}כִי אֲמָרֵר / כִּי קָצָר הַמַּצָּע{{ש}}
כִּי יִשְׂתָּרֵר / פִּסְלָם בָּאֶמְצַע{{ש}}
אֵיךְ יַעֲשֶׂה לְךָ מַסֵּכָה צָרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|רֹ}}אשׁ הַלְּבָנוֹן / אַתָּה לִי אֵל עֶלְיוֹן{{ש}}
הָשֵׁב סִגְנוֹן / מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן{{ש}}
מַלֵּא צִיּוֹן / מִשְׁפָּט וָצֶדֶק מְהֵרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|בְּ}}ךָ מִבְטַחִי / אֵל סַלְעִי מִמָּגוֹר{{ש}}
מָאוֹס וּסְחִי / יָשִׂים צָר קָטֵגוֹר{{ש}}
חוֹלֵף אֶל סְגוֹר / יֻסְגְּרוּ בַּחֲפִירָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|יָ}}גֵל {{סי|יְהוּדָה}} / וִישֻׁרוּן בַּחֲטִיבָה{{ש}}
רִנָּה וְתוֹדָה / כִּי שָׁבְתָה מַדְהֵבָה{{ש}}
גִּיל בֵּית שׁוֹאֵבָה / הַחֲשׁוּבָה, הָעִירָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

מָגֵן יִשְׁעִי / תֵּן עֻזְּךָ אֶל עַבְדֶּךָ{{ש}}
אַמֵּץ זְרוֹעִי / וּמְשֹׁךְ עָלַי חַסְדֶּךָ{{ש}}
שִׁיר לִידִידֶךָ / הָאַמִּיץ וְהָאַדִּירָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

אֲרָצוֹת שְׁלֹשָׁה / יְהוּדָה וְעֵבֶר וְגָלִיל{{ש}}
לְצִיּוֹן דְּרוּשָׁה / יַעֲלוּ קְבוּצַי בַּעֲלִיל{{ש}}
דּוֹרֵשׁ אֶל אֱלִיל / יַחֲלֹף כָּלִיל בְּעֶבְרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

===במוצאי יום קודש (רכב)===
{{הור2|הבדלה לראש חדש שנכנס אחר השבת}}
{{הור|סימן: '''יעקב'''}}

בְּמוֹצָאֵי יוֹם קֹדֶשׁ{{ש}}
וְהַכְנָסַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ{{ש}}
שְׁלַח עֶזְרִי מִקֹּדֶשׁ{{ש}}
אֵל נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ

{{סי|יְ}}דִידִים נִינֵי אֱמוּנַי{{ש}}
הַלְלוּ שׁוֹכֵן מְעוֹנַי{{ש}}
וְהִשְׁתַּחֲווּ לַייָ{{ר1}}
בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ

{{סי|עַ}}ם זוּ מִצָּר לְפָרְקוֹ{{ש}}
צוּר יִשְׂרָאֵל וְחוֹשְׁקוֹ{{ש}}
וְנָחַל יְהוּדָה חֶלְקוֹ{{ר1}}
עַל אַדְמַת קֹדֶשׁ

{{סי|ק}}וֹרְאֵי מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ{{ש}}
{{תיקון גירסה|ישורון|יְשִׁירוּן}} לְךָ שִׁיר חָדָשׁ{{ש}}
תִּתְגַּדַּל וְתִתְקַדַּשׁ{{ר1}}
בְּתוֹךְ אַנְשֵׁי עַם קֹדֶשׁ

{{סי|בְּ}}נֵה בַיִת אֲשֶׁר נָפַל{{ש}}
וְהָרֵם גּוֹי אֲשֶׁר שָׁפַל{{ש}}
וְהַמָּאוֹר אֲשֶׁר שָׁפַל{{ר1}}
מְהֵרָה אוֹתוֹ תְחַדֵּשׁ.

===צור יריח בבשורה (רכג)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב''' (קטוע)}}
{{רן|
צוּר יָרִיחַ בִבְשׂוֹרָה / צֹאן מֵאֲפֵלָה אֶל אוֹרָה / כִּי מֶלְךְ עֶלְיוֹן וְנוֹרָא
{{סי|בֹּ}}א יָבֹא מְשִׁיחַ יְיָ / לִפְדוֹתִי מִבֵּית מְעַנַּי / שׂושׂ אָשִׂישׂ בַּייָ
{{סי|גַּ}}ם מִשְּׁלֹשֶׁת מַעֲדַנִּים / יָכִין סְעוּדָה לַנֶּאֱמָנִים / גַּם כִּי נָצְרוּ הָאֱמוּנִים
{{סי|דָּ}}גוּל יָרַד עַם קְדוֹשָׁיו / וְיִשְׁכֹּן בֵּינֵינוּ בְּמוֹשָׁב / וִישַׂמַּח לִבּוֹת דּוֹרְשָׁיו
{{סי|הִ}}נֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים / שֶׁבֶת אֲחִים גַם רֵעִים / וְיִשְׂמַח בְּיֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים
{{סי|וְ}}יוֹרֶה צֶדֶק לָנוּ / אֲזַי נִשְׂמַח כֻּלָּנוּ / קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ
{{סי|זֶ}}ה יְיָ קִוִּינוּ לוֹ / פִּתְאֹם יָבֹא אֶל הֵיכָלוֹ / אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ
{{סי|חֹ}}סֶן יְשׁוּעוֹת וָדָעַת / בְּכָל הָאָרֶץ מוּדַעַת / הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת
{{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת בְּרָע / שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ יִזְרַע / עֵינוֹ מֶנּוּ בַּל תִּגְרַע
{{סי|יָ}}מִים בָּאִים נְאֻם יְיָ / אַצְמִיחַ קֶרֶן אֱמוּנַי / כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְיָ
{{סי|כָּ}}אָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָה / וְדִמְעָה מָחֹה יִמְחָה / רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה
{{סי|לֹ}}א יֵבֹשׁוּ עֲדֵי עַד / יִרְעוּ בָּשָׁן וְגִלְעָד / לְאַלַמֶּלֶךְ וְעַמְעָד
{{סי|מַ}}ה נָּאווּ עַל הֶהָרִים / רַגְלֵי מְבַשֵּׂר קוֹל לְהָרִים / לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּירִים
}}
===אל תיראי תולעת יעקב (רכד)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}
{|
|-
|{{סי|אַ}}ל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|בָּ}}חַר יְיָ לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|גָּ}}אַל יְיָ אֶת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|דָּ}}רַך כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|הַ}}בָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|וְ}}יֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|זְ}}כֹר אֵלֶּה לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|חֶ}}סֶד יְיָ לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|ט}}בוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|י}}וֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|כִּ}}י לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|ל}}א הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|מִ}}י מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|נָ}}שָׂאתָ יְיָ לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|סְ}}לַח נָא לַעֲוֹן יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|עַ}}תָּה לֹא יֵבוֹשׁ{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|פָּ}}דָה יְיָ אֶת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|צַ}}וֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|ק}}וֹל קוֹל יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|רָ}}נּוּ שָׁמָּה לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|שׁוּ}}ב יְיָ אֶת שְׁבוּת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|תִּ}}תֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|}

===אל אשר טוב גמלנו (רכה)===
{{הור|סימן: '''אני יעקב'''}}

{{סי|אֵ}}ל אֲשֶׁר טוֹב גְּמָלָנוּ / וְגַם מִנֹּף הֶעֱלָנוּ{{ש}}
הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ

{{סי|נְ}}צֹר חֶסֶד לַאֲלָפִים / וְתֵן כֹּחַ לַעֲיֵפִים{{ש}}
אֲשֶׁר בְּיַד צָר הֵם טְרוּפִים / וּמַמְּרֹר הֶאֱכִילָנו
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|יָ}}גַעְנוּ בְּעֹל כָּבֵד / תָּעִינוּ כְּשֶׂה אֹבֵד{{ש}}
קוּמָה צוּרִי וְאַבֵּד / הָאִישׁ אֲשֶׁר כִּלָּנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|יִ}}הְיוּ אֲמָרַי לְרָצוֹן / וּמַלְּטֵנוּ מִלַּחֲצוֹן{{ש}}
בְּיַד צָר אֲנַחְנוּ כַּצֹּאן / אֲכָלָנוּ הֲמָמָנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|עֲ}}נֵה עֶתֶר הַנְּפוֹצִים / צַו וְיִהְיוּ מְקֻבָּצִים{{ש}}
וְנִהְיֶה אָז שִׁיר פּוֹצִים / בָּרוּךְ אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|ק}}וֹמֵם גֵּיא הַמַּחֲזֶה / וְקַבֵּץ שָׁם עַם נִבְזֶה{{ש}}
וְיוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה / בְּתוֹךְ הָעִיר עֹז לָנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|בְּ}}בֹא צֶמַח לַמַּלְכוּת / עִם שְׁמֹנָה לִנְסִיכוּת{{ש}}
וְקָרְבָּן שַׁי לַעֲרִיכוּת / וְשָׁם נִשְׂמַח כֻּלָּנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}
[[קטגוריה:פיוטים ממחזור ויטרי]]
[[קטגוריה:זמירות למוצאי שבת]]</text>
      <sha1>rp6ijke6zi47gq278dkjm9xon27prlj</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3021754</id>
      <parentid>3021752</parentid>
      <timestamp>2026-06-27T21:39:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* המבדיל (רה) */</comment>
      <origin>3021754</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="66671" sha1="eqdvsuru1jx5ygfndmpcjbrdoozpgbc" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=20}}
=זמירות למוצאי שבת ממחזור ויטרי=
==לפני הבדלה==
===אליהו הנביא (רג)===
&lt;קטע התחלה=אליהו הנביא/&gt;{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}
{|
|-
|colspan =&quot;2&quot; |{{מר|אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵינוּ בְּיָמֵינוּ}}
|-
|אִישׁ {{סי|אֵ}}זוֹר עוֹר בְּמָתְנָיו{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|בַּ}}עַל שֵׂעָר נִקְרָא{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|גָּ}}שׁ כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|דִּ}}בֵּר הַבֵּט לַבְּרִית מִשָּׁמַיִם{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|הַ}}נִּקְרָא מִתּוֹשָׁבֵי גִלְעָד{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|וְ}}יָמִים אַרְבָּעִים הָלַךְ{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|זֵ}}רַז בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|חִ}}יָּה בֶּן צָרְפִית הַגְּבִירָה{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|טַָ}}עַן רֹמַח בְּיָדוֹ{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|יָ}}צָא לִקְרַאת עֹבַדְיָה{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|כִּ}}לְכְּלוּהוּ הָעֹרְבִים לֶחֶם וּבָשָׂר{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|לָ}}ט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ וַיִּגְלֹם{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|מִ}}זְבֵּחַ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים בָּנָה{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|נָ}}גַף נְבִיאֵי הַמַּלְכָּה{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|סָ}}ח יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|עָ}}נָה מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַדֵּי מַיִם{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|פָּ}}ץ שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ שַׁלְּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|צָ}}עַק לַייָ וְנַעֲנָה בְּאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|קָ}}רָא לַייָ נוֹתַרְתִּי לְבַדִּי{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|רָ}}ץ וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|שֶׁ}}לֹּא טָעַם טַעַם מָוֶת{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|תַּ}}תָּה לֹו בְּרִית שָׁלוֹם{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|תַּ}}תָּה לֹו בְּרִית כְּהֻנָּה{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא 
|-
|אִישׁ {{סי|תַּ}}תָּה לֹו בְּרִית חַיִּים{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ אַשְׁרֵי מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ פְּרוּטָה מִיָּדוֹ{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|colspan =&quot;2&quot; |{{מר|אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵינוּ בִּמְהֵרָה}}
|}&lt;קטע סוף=אליהו הנביא/&gt;

===איש חסיד היה (רד)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב''', '''ישי בר מרדכי חזק'''}}

{{סי|אִ}}ישׁ חָסִיד הָיָה / בְּלִי מָזוֹן וּמִחְיָה{{ש}}
{{סי|בְּ}}בֵיתוֹ עוֹצֵר מִלֵּבוֹשׁ / מִבְּלִי בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ{{ש}}
{{סי|גּ}}וֹנֵן בַּחֲשׁוּבָה אִשָּׁה / וְגַם בְּבָנִים חֲמִשָּׁה{{ש}}
{{סי|דִּ}}בְּרָה לוֹ הָאִשָּׁה / יוֹתֵר אֵין לְהִתְיָאֲשָׁה{{ש}}
{{סי|הֲ}}מִבְּלִי אֵין לֶחֶם לֶאֱכֹל / בְּעֵרוֹם וּבְחֹסֶר כֹּל{{ש}}
{{סי|וְ}}תּוֹרָה מָצָאתָ כִּי יָגַעְתָּ / מַה נֹּאכַל מֵעַתָּה{{ש}}
{{סי|זָ}}הִיר כְּבַר נִשּׁוּק / הֲלא תֵצֵא לַשּׁוּק{{ש}}
{{סי|חַ}}נּוּן וְרַחוּם בִּמְרוֹמָיו / אוּלַי יִגְמְלֵנוּ בְּרַחֲמָיו{{ש}}
{{סי|ט}}וֹב לְקֹוָיו מַחֲסֶה / רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה{{ש}}
{{סי|י}}וֹעֶצֶת בְּדַעַת וּבְחָכְמָה / עֲצָתֵךְ אֵיךְ לְהַסְכִּימָה{{ש}}
{{סי|כְּ}}צֵאתִי לְבֹשֶׁת וְלִכְלִמָּה / מִבְּלִי אֵין כְּסוּת וְשַׂלְמָה{{ש}}
{{סי|לֹ}}א יֵשׁ בְּיָדִי לְפָרְטָה / אֲפִלּוּ שְׁוֵה פְרוּטָה{{ש}}
{{סי|מִ}}הֲרָה וְשָׁאֲלָה מִשְּׁכֵנִים / מַלְבּוּשִׁים נָאִים מְתֻקָּנִים{{ש}}
{{סי|נִ}}לְבַּשׁ וְהִשְׁלִיךְ יְהָבוֹ / עַל יְיָ אֲהֵבוֹ{{ש}}
{{סי|סָ}}חוּ יְלָדָיו בְּפִלּוּלָם / אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם{{ש}}
{{סי|עָ}}בְרוֹ בַּשּׁוּק לְסִבְרָתוֹ / וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב לִקְרָאתוֹ{{ש}}
{{סי|פָּ}}ץ לוֹ הַמִּתְיַשֵּׁר / בֶּאֱמֶת הַיּוֹם תִּתְעַשֵּׁר{{ש}}
{{סי|צַ}}וֵּנִי בְּכָל כְּבוֹדֶךָ / כִּי הִנְנִי עַבְדֶּךָ{{ש}}
{{סי|קְ}}רָא לְמִי בְדַעְתּוֹ / קְנוֹת עֶבֶד אֵין כְּמוֹתוֹ{{ש}}
{{סי|רָ}}חַשׁ אֵיךְ יְשַׁנֶּה דִינוֹ / עֶבֶד לִמְכֹּר אֲדוֹנוֹ{{ש}}
{{סי|שָׁ}}ת לוֹ חָכְמָתוֹ בְּקִרְבּוֹ / וְהֶחֱזִיק בּוֹ כְּמוֹ רַבּוֹ{{ש}}
{{סי|תַּ}}גָּר קְנָאו בַּאֲהָבִים / שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף זְהוּבִים{{ש}}
{{סי|תְּ}}בָעוֹ מַה מְּלַאכְתֶּךָ / אִם בְּבִנְיָן חָכְמָתֶךָ{{ש}}
{{סי|תַּ}}כְלִית בִּנְיַן פַּלְטֵרִים / הֲרֵי אַתָּה בֶּן חוֹרִין{{ש}}
{{סי|י}}וֹם רִאשׁוֹן לְמִפְעָלִים / פָּעַל עִם פּוֹעֲלִים{{ש}}
{{סי|שִׁ}}וַּע בַּחֲצִי הַלַּיְלָה / עֲנֵנִי עֲנֵנִי נוֹרָא עֲלִילָה{{ש}}
{{סי|יָ}}זַמְתִּי וְנִמְכַּרְתִּי לְהַעֲבִידִי / לִכְבוֹדְךָ וְלֹא לִכְבוֹדִי{{ש}}
{{סי|בּ}}וֹרֵא עוֹלָם בְּקִנְיָן / הַשְׁלֵם זֶה הַבִּנְיָן{{ש}}
{{סי|רַ}}חֲמֶיךָ יִכְמְרוּ בַּחֲנִינָתִי / כִּי גַּם לְטוֹבָה כַּוָּנָתִי{{ש}}
[{{סי|מַ}}לְאֲכֵי רַחֲמִים מִמְּעוֹנָתוֹ / אָז הֵחֵלּוּ לִבְנוֹתוֹ]{{ש}}
{{סי|רַ}}בּוּ בְּנֵי הַמְּלוּכָה / וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה{{ש}}
{{סי|דָּ}}ץ הַסּוֹחֵר בִּרְאוֹתוֹ / כִּי נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ{{ש}}
{{סי|כְּ}}לִילוּת מִגְדָּלִים נָאִים / לְפִי עִנְיַן הַבַּנָּאִים{{ש}}
{{סי|יִ}}זָּכֵר לְךָ עַתָּה / אֶתְמוֹל אֲשֶׁר אָמַרְתָּ{{ש}}
{{סי|חַ}}פְּשֵׁנִי בְּוַדַּאי וּבֵרוּר / כְּנַמְתָּ לְעִנְיַן שִׁחְרוּר{{ש}}
{{סי|זֶ}}ה {{סי|קִ}}יְּמוֹ בֶּאֱמֶת / וְיָבֹא אֵלֵינוּ אִישׁ הָאֱמֶת
==לאחר הבדלה==
===המבדיל (רה)===
&lt;קטע התחלה=המבדיל/&gt;{{הור|סימן: '''יצחק הקטן חזק'''}}

הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל{{ש}}
חַטֹּאתֵינוּ יִמְחֹל{{ש}}
וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל{{ר1}}
נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה.{{ממס|ישעיהו כו ט}}

{{סי|י}}וֹם פָּנָה כְּצֵל תֹּמֶר{{ש}}
אֶקְרָא לָאֵל עָלַי גּוֹמֵר{{ש}}
אָמַר שׁוֹמֵר{{ר1}}
אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה.{{ממס|ישעיהו כא יב}}

{{סי|צִ}}דְקָתְךָ כְּהַר תָּבוֹר{{ש}}
חֲטָאַי עָבֹר תַּעֲבֹר{{ש}}
כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר{{ר1}}
וְאַשְׁמוּרָה בַּלָּיְלָה.{{ממס|תהלים צ ד}}

{{סי|חָ}}לְפָה עוֹנָה מִנְחָתִי{{ש}}
מִי יִתֵּן מְנוּחָתִי{{ש}}
יָגַעְתִּי בְאַנְחָתִי{{ר1}}
אַשְׂחֶה בְּכׇל לָיְלָה.{{ממס|תהלים ו ז}}

{{סי|קָ}}רָאתִי יָהּ הוֹשִׁיעֵנִי{{ש}}
אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי{{ש}}
מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי{{ר1}}
מִיּוֹם וְעַד לָיְלָה.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו לח יב}}

{{סי|הֵ}}עָתֵר נוֹרָא וְאָיוֹם{{ש}}
אֲשַׁוֵּעַ תְּנָה פִדְיוֹם{{ש}}
בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם{{ר1}}
בְּאִישׁוֹן לָיְלָה.{{ממס|משלי ז ט}}

{{סי|ק}}וֹלִי בַּל יֻבְטַל{{ש}}
פְּתַח לִי שַעַר מְנֻטָּל{{ש}}
שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל{{ר1}}
קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.{{ממס|שה&quot;ש ה ב}}

{{סי|טַ}}הֵר טִנּוּף מַעֲשַׂי{{ש}}
פֶּן יֹאמְרוּ מַכְעִיסַי{{ש}}
אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי{{ר1}}
נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה.{{ממס|איוב לה י}}

{{סי|נַ}}חְנוּ בְיָדְךָ כַּחֹמֶר{{ש}}
סְלַח עַל קַל וָחֹמֶר{{ש}}
יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר{{ר1}}
וְלַיְלָה לְּלַיְלָה.{{ממס|תהלים יט ג}}

{{סי|חֹ}}ן נָא מְנַטְּלֶיךָ{{ש}}
{{סי|זַ}}כֵּם לְנִטְפֵי טְלָלֶיךָ{{ש}}
{{סי|ק}}וּם כִּי עָלֶיךָ{{ר1}}
שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה{{ממס|ישעיהו כא יא}}&lt;קטע סוף=המבדיל/&gt;

===המבדיל - יצוה ה' חסדו===
{{הור2|השלמות ע&quot;פ סידור האר&quot;י (ושם הבית המתחיל {{צ|שובו לכם}} מופיע בסוף השיר).}}
{{הור|סימן: '''יצחק'''}}
{{רקע אפור}}הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל{{ש}}חַטֹּאתֵינוּ יִמְחֹל{{ש}}וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל{{סוף}}

{{סי|יְ}}צַוֶּה יְיָ חַסְדּוֹ{{ש}}
זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ{{ש}}
יְהוּדָה חֶלְקוֹ יִנְחֹל{{ש}}
{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}

{{סי|צֶ}}דֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ{{ש}}
לְעָם אֲשֶׁר נֶעְשָׁקוּ{{ש}}
וְעוֹשְׁקֵיהֶם יִנְחֹל{{ש}}
{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}
{{רקע אפור}}{{סי|חֶ}}סֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ{{ש}}וְעִמָּדִי יִנְגָּשׁוּ{{ש}}עַל רָאשֵׁינוּ יָחֹל{{ש}}{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}{{סוף}}
שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם{{ש}}
וּבָרְכוּ שֵׁם אֱלֹהֵיכֶם{{ש}}
יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל{{ש}}
{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}

{{סי|קְ}}דוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִיעֵנוּ{{ש}}
נָשֹׂא יִשָּׂא לְפִשְׁעֵנוּ{{ש}}
לֹא נִירָא וְלֹא נִדְחֹל{{ש}}
{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}
===במוצאי יום מנוחה (רו)===
&lt;קטע התחלה=במוצאי/&gt;{{הור|סימן: '''יעקב מן יריחו'''}}

בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְנוּחָה{{ש}}
הַמְצֵא לְעַמְּךָ הֲנָחָה{{ש}}
שְׁלַח תִּשְׁבִּי לְנֶאֱנָחָה{{ר1}}
וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה

{{סי|יָ}}אֲתָה לְךָ צוּרִי{{ש}}
לְקַבֵּץ עַם מְפֻזָּרִי{{ש}}
מִיַּד גּוֹי אַכְזָרִי{{ר1}}
אֲשֶׁר כָּרוּ לִי שׁוּחָה

{{סי|עֵ}}ת דּוֹדִים תְּעוֹרֵר אֵל{{ש}}
מַלֵּט עַם אֲשֶׁר שׁוֹאֵל{{ש}}
רְאוֹת טוּבְךָ בְּבוֹא גוֹאֵל{{ר1}}
לְשֶׂה פְזוּרָה וְנִדָּחָה

{{סי|קְ}}רָא יֶשַׁע לְעַם נְדָבָה{{ש}}
אֵל דָּגוּל מֵרְבָבָה{{ש}}
יְהִי שָׁבוּעַ הַבָּא{{ר1}}
לִישׁוּעָה וְלִרְוָחָה

{{סי|בַּ}}ת צִיּוֹן הַשְּׁכוּלָה{{ש}}
אֲשֶׁר הִיא הַיּוֹם גְּעוּלָה{{ש}}
עַתָּה תִּהְיֶה בְעוּלָה{{ר1}}
אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה

{{סי|מַ}}עְיָנוֹת אֲזַי יְזוּבוּן{{ש}}
וּפְדוּיֵי יְיָ יְשׁוּבוּן{{ש}}
וּמֵי יֶשַׁע יִשְׁאֲבוּן{{ר1}}
וְהַצָּרָה נִשְׁכָּחָה

{{סי|נְ}}חֵה עַמְּךָ כְּאָב רַחֲמָן{{ש}}
יְצַפְצְפוּ עַם לֹא אַלְמָן{{ש}}
דְּבַר יְיָ אֲשֶׁר נֶאֱמָן{{ר1}}
בַּהֲקִימְךָ הַבְטָחָה

{{סי|יְ}}הִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה{{ש}}
כִּנְבוּאַת אֲבִי חוֹזֶה{{ש}}
וְיִשָּׁמַע בְּבַיִת זֶה{{ר1}}
קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה

{{סי|רְ}}פָא נָא יָהּ כְּאֵבִי{{ש}}
וְרֹב פְּשָׁעַי וְרֹב חוֹבִי{{ש}}
לְמַעַנְךָ עֲשֵׂה נָא אָבִי{{ר1}}
הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה

{{סי|יְ}}דִידִים פְּלֵיטֵי חֶרֶץ{{ש}}
נְגִינוֹת יֶהֱגוּ בְמֶרֶץ{{ש}}
בְּלִי צְוָחָה וּבְלִי פֶרֶץ{{ר1}}
אֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה

{{סי|חַ}}י יְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ{{ש}}
לַמְיַחֲלִים בְּבַקָּשָׁתֵנוּ{{ש}}
יִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ{{ר1}}
נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה

{{סי|וּ}}רְאֵה עָנְיִי וְאַל קָשְׁיִי{{ש}}
סְלַח מֶרְיִי וְעִוּוּיִי{{ש}}
קְשֹׁר נָא כְּאֵבִי בְּבֵית אִוּוּיִי{{ר1}}
בְּקוֹל תּוֹדָה לְךָ אֶזְבְּחָה

בְּנֵה חוֹמוֹת אַרְמוֹנַי{{ש}}
וְיָשִׁירוּ שָׁם כֹּהֲנַי{{ש}}
וְקוֹל הוֹדוּ אֶת יְיָ{{ר1}}
בְּקוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה.&lt;קטע סוף=במוצאי/&gt;

===במוצאי יום מכובד (רז)===
{{הור|סימן: '''אברהם חזק''' (ראב&quot;ע)}}

בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְכֻבָּד{{ש}}
וּבְמוֹבָאֵי יְמֵי מַעְבָּד{{ש}}
שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד{{ש}}
כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ

{{סי|אֱ}}לֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה{{ש}}
יְבָרֵךְ כָּל אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה{{ש}}
בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה{{ש}}
בְּיָדֵינוּ תַּצְלִיח
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|בְּ}}צָרָה {{תיקון גירסה|עוֹד|עֹז}} בָּךְ נִמְצָא{{ש}}
תְּמִים דֵּעָה גְּדָל עֵצָה{{ש}}
דְּרֹשׁ הַצֹּאן הַנְּפוֹצָה{{ש}}
בְּכָל פֶּלֶךְ, וְתַשְׁגִּיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|רְ}}עֵה אוֹתָם בְּמִרְעֶה טוֹב{{ש}}
וְהַרְבִּיצֵם בְּנָוֶה טוֹב{{ש}}
הֱיוֹת נַפְשָׁם כְּגַן רָטֹב{{ש}}
שְׁנוֹתֵינוּ תַּזְרִיח
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|הֲ}}מוֹן זֵדִים הֲנִיעֵמוֹ{{ש}}
מְעוֹן תַּנִּים וְרִבְצֵימוֹ{{ש}}
בְּאַף תָּדוּשׁ וְעָלֵימוֹ{{ש}}
תָּרִיעַ וְתַצְרִיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|מְ}}שֹׁךְ חַסְדְּךָ עַל עַמְּךָ{{ש}}
וְאֶל עֵשָׂו שְׁפֹךְ זַעְמְךָ{{ש}}
וְיֵדְעוּ כֹל כִּי מִמְּךָ{{ש}}
פְּדוּתֵנוּ תַּצְמִיח
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|חֲ}}בַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן{{ש}}
תְּשִׁיבֶנָּה לְבִצָּרוֹן{{ש}}
וְשַׁי מִיַּד בְּנֵי אַהֲרֹן{{ש}}
קְטֹרֶת מֹר תָּרִיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|זְ}}כֹר חֶסֶד נְעוּרִים אֵל{{ש}}
וְהַרְבִּצֵם (בְּאוֹת יוֹאֵל) [בַּאֲרִיאֵל]{{ש}}
וְאֵלִיָּה שְׁלַח גּוֹאֵל{{ש}}
וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|קְ}}רוֹבָה הִיא יְשׁוּעָתִי{{ש}}
תְּבַשֵּׂר עוֹד גְּאֻלָּתִי{{ש}}
מִקְדָּשׁ מְקוֹם מְנוּחָתִי{{ש}}
תַּאֲרִיחַ וְתָרִיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}
===אדיר איום ונורא (רח)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

{{סי|אַ}}דִּיר אָיֹם וְנוֹרָא / {{סי|בַּ}}צַּר לִי לְךָ אֶקְרָא / יְיָ לִי לֹא אִירָא.{{ממס|תהלים קיח ו}}{{ש}}
{{סי|גְּ}}דֹר פִּרְצַת הֵיכָלִי / {{סי|דָּ}}גוּל מַהֵר לְגָאֳלִי / יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לִי.{{ממס|תהלים ל יא}}{{ש}}
{{סי|הֵ}}ן אַתָּה תִקְוָתִי / {{סי|וְ}}לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי / אֲדֹנָי עֹז יְשׁוּעָתִי.{{ממס|תהלים קמ ח}}{{ש}}
{{סי|זָ}}ךְ וּנְקִי כַפַּיִם / {{סי|חֹ}}ן נְשׂוּאֵי כְנָפַיִם / יְיָ אֶרֶךְ אַפַּיִם.{{ממס|במדבר יד יח}}{{ש}}
{{סי|ט}}וּבְךָ תָּחִישׁ לְעַמֶּךָ / {{סי|יְ}}הִי עָלֵינוּ נוֹעֲמֶךָ / יְיָ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ממס|ירמיהו יד ז}}{{ש}}
{{סי|כּ}}וֹנֵן בֵּית מְכוֹנֶךָ / {{סי|לְ}}הַרְבִּיץ בּוֹ צֹאנֶךָ / יְיָ בְּאוֹר פָּנֶיךָ.{{ממס|תהלים פט טז}}{{ש}}
{{סי|מִ}}פַּחַד לְהַצִּילִי / {{סי|נְ}}וֵה צִיּוֹן קֹדֶשׁ הֵיכָלִי / אֱלֹהִים אֲדֹנָי חֵילִי.{{ממס|חבקוק ג יט}}{{ש}}
{{סי|סְ}}עֹד וּסְמֹךְ לְנִמְהָרִים / {{סי|עֲ}}זָר נָא אֶת הַנִּשְׁאָרִים / יְיָ יוֹצֵר הָרִים.{{ממס|עמוס ד יג}}{{ש}}
{{סי|פְּ}}דֵה עַמְּךָ מֵעַזִּים / {{סי|צֹ}}אן גִּנַּת אֱגֹזִים / יְיָ עֹשֶׂה חֲזִיזִים.{{ממס|זכריה י א}}{{ש}}
{{סי|קָ}}רֵב קֵץ נֶחָמָה / {{סי|רַ}}חֵם אֹם אֲנִי חוֹמָה / יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה.{{ממס|שמות טו ג}}{{ש}}
{{סי|שְׁ}}כֹן כְּמֵאָז בְּאָהֳלֵנוּ / {{סי|תָּ}}מִיד מַחְמַד עֵינֵינוּ / יְיָ {{מילת קבע|מַלְכֵּנוּ}}.{{ממס|ישעיהו לג כב}}
:{{מילת קבע|מַלְכֵּנוּ}} מְחֹקְקֵנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ
:לַייָ הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה.{{ממס|תהלים ג ט}}
:יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה.{{ממס|תהלים מו ח}}

===ה' חזקי אשר ארחם (רט)===
{{הור|סימן: '''יצחק ברבי משה חזק'''}}

{{סי|יְ}}יָ חִזְקִי אֲשֶׁר אֶרְחָם / שָׂם נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם{{ש}}
מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם

{{סי|צִ}}פִּיתִי קֵץ חֶזְיוֹנָךְ / וְקִוְּתָה נַפְשִׁי עֵת רְצוֹנָךְ{{ש}}
מָתַי תְּקַבֵּץ אֶת צֹאנָךְ / אֶל מְקוֹם מִקְדַּשׁ מְעוֹנָךְ{{ש}}
מָתַי תָּשִׁיב לְבֵית מְכוֹנָךְ / כְּרוּבֵי זָהָב עֲלֵי אֲרוֹנָךְ{{ש}}
וְנִסְתָּר מֵעֵינַי נֹחַם / עֲלֵיהֶם לִבִּי בְּקִרְבִּי חָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}

{{סי|ח}}וּשִׁים הָשֵׁב לְבֵית עֵלוֹם / נֹפֶךְ סַפִּיר וְיַהֲלֹם{{ש}}
מְנֻסֶּה וְנֶעֱקָד וְחוֹלֵם חֲלוֹם / {{תיקון גירסה|תיכנס|תְּכַנֵּס}} נִדָּחָם בְּשָׁלוֹם{{ש}}
מַהֵר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם / לָאַט פָּנָיו וַיִּגְלֹם{{ש}}
נוּגֵי מִקֹּצֶר רוּחָם / תְּכַנֵּס בְּשָׁלוֹם נִדָּחָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}

{{סי|קָ}}דוֹשׁ נִקְרָא בְּשֵׁם אֶהְיֶה / עַמְּךָ בְּשִׁבְיוֹ אַל תִּשְׁיֶה{{ש}}
חֵיל גּוֹג בְּאַפְּךָ טְרֹף כְּאַרְיֵה / אֶחָד מֵהֶם אַל יִחְיֶה{{ש}}
מָקוֹם בַּל יָדְעוּ אַיֵּה / וְשָׁרְשָׁם כַּמַּק יִהְיֶה{{ש}}
וְעַל בְּגָדֶיךָ יֵז נִצְחָם / וְיַעֲלֶה כְאָבָק פִּרְחָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}

{{סי|בְּרֻבֵּי}} חַסְדְּךָ מִשְׂגַּבִּי / {{סי|מַ}}גֵּר חֹרְשִׁים עַל גַּבִּי{{ש}}
{{סי|שָׁ}}רְקוּ לִירוֹת אֶבֶן בִּי / {{סי|הִ}}נֵּה חִצָּם יוֹרוּ תּוֹךְ קִרְבִּי{{ש}}
מָגִנִּי גֵּאוּת חַרְבִּי / תִּסֹּב תְּנַחֵם לִבִּי{{ש}}
רְפָא יְגוֹנִי וְאֶתְנֶחָם / אֲשֶׁר בְּךָ יָתוֹם יְרֻחָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}

{{סי|חֹ}}סֶן יֶשְׁעֲךָ אֵיךְ יִדֹּם / יִיקַץ כְּיָשֵׁן וְאַל יִרְדֹּם{{ש}}
{{סי|זֵ}}דִים בְּקֶצְפְּךָ תִּמְחֶה מֵהֲדֹם / {{סי|קַ}}רְנָם שָׁחוֹחַ הֲפֹךְ כִּסְדוֹם{{ש}}
שִׁית שִׁיר צַח וְאָדוֹם / וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם{{ש}}
וְתַשְׂבִּיעַ מִבְּשַׂר טִבְחָם / הַקָּאָת וְהָרָחָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}
===נביא מנביאכם (רי)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

נָבִיא מִנְּבִיאֲכֶם / הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם.{{ממס|מלאכי ג כג}}

{{סי|אֲ}}נִי הוּא לְבַדִּי / זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי.{{ממס|מלאכי ג כג|שם פסוק כב}}{{ש}}
{{סי|בְּ}}יַד דָּוִד נְשִׂיאִי / הָאֹמֵר לִירוּשָׁלַיִם אַל תִּירְאִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|צפניה ג טז}}{{ש}}
{{סי|גּ}}וֹאַלְכֶם יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם / אַל תִּירָאוּ תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם.{{ממס|זכריה ח יג}}{{ש}}
{{סי|דָּ}}וִד יִנָּשֵׂא עַתָּה / בֶּאֱמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו נא טז}}{{ש}}
{{סי|הִ}}נֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ / {{תיקון גירסה|העלבנו|עַל בְּנוֹ}} הָעֹבֵד אוֹתוֹ.{{ממס|מלאכי ג יז}}{{ש}}
{{סי|וּ}}בַייָ יִשְׂרָאֵל נוֹשָׁע / וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לָרָשָׁע.{{ממס|מלאכי ג יח}}{{ש}}
{{סי|זֹ}}את הַמְּנוּחָה תִּהְיֶה לְשַׁלְוָה / שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה.{{ממס|זכריה ט יב}}{{ש}}
{{סי|חֶ}}רְפָּה יָסִיר מִכֶּם / חֶדְוַת יְיָ הִיא מָעֻזְּכֶם.{{ממס|נחמיה ח י}}{{ש}}
{{סי|טָ}}הוֹר בָּעוֹלָם יִתְיַחָד / לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד.{{ממס|צפניה ג ט}}{{ש}}
{{סי|יְ}}חִי לְבַבְכֶם לָעַד / לֹא תֵבֹשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד.{{ממס|ישעיהו מה יז}}{{ש}}
{{סי|כָּ}}ל פֶּשַׁע וְעָוֹן תְּכַלֶּה / כִּי הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה.{{ממס|תהלים קכו ב}}{{ש}}
{{סי|לְ}}מִישׁוֹר יִהְיֶה הֶעָקֹב / כִּי פָדָה יְיָ אֶת יַעֲקֹב.{{ממס|ירמיהו לא י}}{{ש}}
{{סי|מְ}}זָרֶה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ / וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּו.{{ממס|ירמיהו לא י|שם}}{{ש}}
{{סי|נִ}}בְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ / שִׁירוּ לַייָ שִׁיר חָדָשׁ.{{ממס|ישעיהו מב י}}{{ש}}
{{סי|ס}}וּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל פֶּשַׁע וְעָוֹן / לָכֵן בְּזֹאת יְכֻפַּר עָוֹן.{{ממס|ישעיהו כז ט}}{{ש}}
{{סי|עֲ}}תִידִים יְהוּדָה וְאֶפְרָיִם / לֵישֵׁב בְּהַר הַקֹּדֶשׁ וּבִירוּשָׁלָיִם.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו כז יג}}{{ש}}
{{סי|פַּ}}נּוּ דֶּרֶךְ יְיָ / נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְיָ.{{ממס|ישעיהו ב ב}}{{ש}}
{{סי|צִ}}יּוֹן הִתְנַעֲרִי מֵאַשְׁפָּה / מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא.{{ממס|דברים לב לט}}{{ש}}
{{סי|ק}}וֹל קוֹרֵא בְּהַר גִּבְעָה / מְבַשֵּׂר טוֹב מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו נב ז}}{{ש}}
{{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא תַּגְדִּילוּ / כִּי תַיְמִינוּ וְכִי תַשְׂמְאִילוּ.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו ל כא}}{{ש}}
{{סי|שִׁ}}ירָה רִנָּה פִּצְחוּ / וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ.{{ממס|יואל ב כג}}{{ש}}
{{סי|תְּ}}נוּ כָבוֹד לְאֵל עֶלְיוֹן / וּבֹאוֹ וְרֹנּוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ירמיהו לא יא}}{{ש}}
===יושב צל עליון (ריא)===
{{הור|סימן: '''יצחק זכור לטוב'''}}

{{סי|י}}וֹשֵׁב {{סי|צֵ}}ל עֶלְיוֹן / {{סי|חַ}}דֵּשׁ {{סי|קֶ}}רֶן אֶבְיוֹן
:הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן / תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|תהלים נא כ}}

{{סי|זָ}}רִים מִתּוֹכָהּ תִּמְשֶׁה / וּדְבָרְךָ לֹא תִּנְשֶׁה
:לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה / וּלְמַעַן יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|ישעיהו סב א}}

{{סי|כַּ}}שְׂדִּים תַּכְרִית מֵהֲדוֹם / רוֹמִי וְתֵימָן הֲפוֹךְ כִּסְדוֹם
:זְכֹר יְיָ לִבְנֵי אֱדוֹם / אֶת יוֹם יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|תהלים קלז ז}}

{{סי|וּ}}בְרִית תּוֹרָה וּתְעוּדָה / תִּהְיֶה לְסֶלַע וְלִמְצוּדָה
:עַל אִישׁ יְהוּדָה / וִירוּשָׁלָיִם.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ירמיהו יא ב}}

{{סי|רְ}}דֵה עַמְּךָ בְּעֹז מַטֵּה / תַּחַת כִּי תְּהִלָּה יַעְטֶה
:וְקָו יִנָּטֶה / עַל יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|זכריה א טו}}

{{סי|לָ}}עַד יֹאמְרוּ בְּהִגָּיוֹן / יוֹשְׁבֵי גֵיא חִזָּיוֹן
:גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן / הָרִיעִי יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|זכריה ט ט}}

{{סי|טִ}}נּוּף כַּבְּסִי וְהִתְבּוֹרְרִי / וְעַל אוֹיְבַיִךְ הִתְגַּבְּרִי
:הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קוּמִי יְרוּשָׁלַיִם.{{ממס|ישעיהו נא יז}}

{{סי|וְ}}עַל אָרוֹן וְעַל בַּדָּיו / וְעַל אַהֲרֹן וְעַל מַדָּיו
:פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|ישעיהו נב ט}}

{{סי|בִּ}}לְגָּה תָּשִׂים קְטוֹרָה / תֵּיטִיב מְנוֹרָה וְכַפְתֹּרָהּ
:כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה / וּדְבַר יְיָ מִירוּשָׁלָיִם.{{ממס|ישעיהו ב ג}}
===שעה שיח קהל עניה (ריב)===
{{הור|סימן: '''שלמה חזק'''}}

{{סי|שְׁ}}עֵה שִׂיחַ קְהַל עֲנִיָּה / צוּר שׁוֹכֵן שְׁמֵי עֲלִיָּה{{ש}}
גְּהֵה מְזוֹרִי בַּשִּׁבְיָה / שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה

{{סי|לְ}}ךָ יָאֲתָה לְקָרֵב זְמָן / לְקַבֵּץ עַם לֹא אַלְמָן{{ש}}
מִמִּזְרָח וּמִתֵּימָן / וּמֵעֶגְלָה יְפֵיפִיָּה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|מִ}}צָּפוֹן וּמִדָּרוֹם / יְקַבֵּץ עַם לְהַר מָרוֹם{{ש}}
וְיָחִישׁ צוּר אֲשֶׁר יַחְרֹם / גְּבָל וְשֵׂעִיר וְגַלִיסְיָה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|הֲ}}מוֹנַי אָז יְבִיאוּן שַׁי / פְּנֵי צוּרִי בְּמִקְדָּשַׁי{{ש}}
לְלִשְׁכּוֹתַי וּמִדְרָשַׁי / וְלִיהוֹיָרִיב וְלִידַעְיָה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|חֲ}}מֹל עַל שֶׂה הַמְפֻזֶּרֶת / קְשֹׁב שִׂיחַ וַעֲתֶרֶת{{ש}}
כִּכְלָיוֹת וְיֹתֶרֶת / וְלִגְבֶרֶת תְּשַׁלֶּם יָהּ
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|זְ}}מָן הָחֵשׁ לְקַבֵּץ עָם / וְהַזָּהָב אֲשֶׁר יוּעָם{{ש}}
וְהַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְּעָם / וּמִמַּעֲמַקִּים וְתַחְתִּיָּה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|קָ}}רֵב קֵץ הַנֶּעְלָם / וְחִישׁ עַל עַמְּךָ לְגָאֳלָם{{ש}}
וְאַל תַּבֵּט בְּמַעֲלָלָם / וְחֹן שְׁאֵרִית שְׁלִישִׁיָּה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}
===בגלות בארץ נכריה (ריג)===
{{הור|סימן: '''בנימן'''}}

{{סי|בְּ}}גָלוּת בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה / נִשְׁאַרְתִּי סֹעֲרָה עֲנִיָּה{{ש}}
נָשְׂאוּ רְדִידִי בְּנֵי מוֹאֲבִיָּה / הִנִּיחוּנִי עֵרֹם וְעֶרְיָה
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}

{{סי|נַ}}פְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִים / אָהֳלֵי כוּשׁ וּסְבָאִים{{ש}}
מוֹאָב וְהַגְרִים וּצְבָאִים / מַחֲנוֹתָם עָלַי צוֹבְאִים{{ש}}
בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מַעֲלוּנִי / שִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}

{{סי|יַ}}דּוּ גוֹרָל עַל נַחֲלָתִי / לְכַבּוֹת אֵשׁ גַּחַלְתִּי / רְפָא נָא אֶת מַחֲלָתִי{{ש}}
שְׁכֵנַי {{תיקון גירסה|ריעים|רָעִים}} שִׁחֲתוּנִי / בְּנֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתוּנִי
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}

{{סי|מָ}}נַחַת צְפוֹ וְאוֹנָם / מַשִּׂיגֵי גְבוּל חִנָּם / יִתַּמּוּ וְעוֹד אֵינָם{{ש}}
כִּדְבוֹרִים סַבּוּנִי / סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}

{{סי|נ}}וֹטְרֵי אֵיבַת צָרַי / פּוֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת לִנְעָרַי / וְנָכְרִים בָּאוּ שְׁעָרַי{{ש}}
זֵדִים מְֹאֹד הֱלִיצֻנִי / עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}
===סוערה ענייה (ריד)===
{{הור|סימן: '''יהודה''' (ריה&quot;ל)}}

סֹעֲרָה עֲנִיָּה / שׁוֹאֲפָה וְצוֹפִיָּה{{ש}}
יוֹם פְּדוּת שְׁנִיָּה / בַּשְּׂרָהּ בְּאֵלִיָּה

{{סי|יַ}}עֲלוּ שְׁחָרִים / נִסְתְּרוּ מְאוֹרֵיהֶם{{ש}}
מִפְּנֵי נְמֵרִים / אָרְבוּ בְּחוֹרֵיהֶם{{ש}}
וְלֶאֱסֹף עֲדָרִים / עָזְבוּ מְגוּרֵיהֶם{{ש}}
:רוּם בְּיָד נְטוּיָה / לִפְרֹץ פְּרִיץ חַיָּה{{ש}}
:וַהֲדַר צְבִיָּה / בַּל יְהִי מְעוֹן דַיָּה

{{סי|הַ}}עֲמֵד נְוָתִי / עַל מְכוֹן תְּהִלָּתִי{{ש}}
לַעֲלוֹת לְבֵיתִי / סַקְּלָה מְסִלָּתִי{{ש}}
וְרַב מִהְיוֹתִי / נֹטְשָׁה לְאַדְמָתִי{{ש}}
:שָׁכְנָה לְבִיאָה / בֵּיתְךָ פְּנִימִיָּה{{ש}}
:וַאֲנִי דְּחוּיָה / מִמְּךָ כְּנָכְרִיָּה

{{סי|וֶ}}אֱדוֹם וּמוֹאָב / תָּמְכוּ בְּפִלּוּלֵיהֶם{{ש}}
אֶדְאַג וְאֶדְאַב / מֵרְאוֹת גִּלּוּלֵיהֶם{{ש}}
אוֹמְרִים לְעֵת אָב / יִצְלְחוּ בְּהַבְלֵיהֶם{{ש}}
:קַו לָשׁוֹן רְמִיָּה / מְעַוֶּה פְלִילִיָּה{{ש}}
:יוֹצְרִי נְשִׁיָּה / תַּחֲלִיף בְּמַסְכִּיָּה

{{סי|דִּ}}גְלְךָ תְּרוֹמֵם / עַל שַׁעַר זְנוּחֶיךָ{{ש}}
וְלוֹחֲמַי תְּהֻמֵּם / מִפְּנֵי מְשִׁיחֶךָ{{ש}}
וּמִשְּׁאוֹל תְּרִימֵם / אֶל מְקוֹם מְנוּחֶיךָ{{ש}}
:הַעֲלֵה אֳנִיָּה / טָבְעָה בְּתַחְתִּיָּה{{ש}}
:וְלֶאֱסֹף זְרוּיָהּ / נִבְחְנָה עֲשִׂירִיָּה

{{סי|ה}}וֹד לְבֹשׁ וְהָדָר / וַעֲטֵה מְעִיל צֶדֶק{{ש}}
וּמִנְּטַע סְמָדַר / הַעֲבֵר סְכָךְ וָחֶדֶק{{ש}}
וּבַת אֱדוֹם וְקֵדָר / אַל יְחַזְּקוּ בֶדֶק{{ש}}
:אֶל נְוֵה לְוִיָּה / רֵד כְּטַל עֲלֵי צִיָּה{{ש}}
:וְלִהְיוֹת רְוָיָה / גַּפְנְךָ, וּפוֹרִיָּה
===צאן אובדות בגלות להו (רטו)===
{{הור|סימן: '''יהודה''' (ריה&quot;ל)}}

צֹאן אוֹבְדוֹת בַּגָּלוּת לָהֽוּ / תָּנִיחַ{{ש}}
וּתְנַהֲלֵם בְּאֵלִיָּהוּ / וּמָשִׁיחַ

{{סי|יִ}}שְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יֶשַׁע / עַם גּוֹלֶה{{ש}}
יוֹם גּוֹאֵל לְשָׁבֵי פֶשַׁע / יִגָּלֶה{{ש}}
עַל בִּרְכֵּי זְמָן יִשְׁתַּעֲשַׁע / בֶּן נִקְלֶה
:וּצְפוֹנִי בְּאַף כִּלָּהוּ / תַּדִּיחַ
:וּדְמֵי חֵט בְּבוֹר שְׁמֵהוּ / תָּדִיחַ

{{סי|הֵ}}ן לַעֲקֹר שְׁאָר שָׁרָשַׁי / צָר נוֹטֵר{{ש}}
וּבְכִתְמֵי יְקָר תַּרְשִׁישַׁי / יִתְעַטֵּר{{ש}}
אוֹמֵר כִּי לְגֶזַע יִשַׁי / אֵין חֹטֶר
:נֵס תַּפְלִיא וְאֶת מַטֵּהוּ / תַפְרִיחַ
:גַּם תִּרְצֶה וְכָל מַעֲשֵׂהוּ / תַצְלִיחַ

{{סי|וּ}}שְׁבוּת שׁוֹבְבָה מִצִּיּוֹן / אֶל צִיּוֹן{{ש}}
וּתְכוֹנֵן נְטוּי אַפִּרְיוֹן / בְּלִי רִפְיוֹן{{ש}}
עַד יֵשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן / עַם אֶבְיוֹן
:וּמֵי זָדוֹן אֲשֶׁר יִגְבָּהוּ / תַּבְרִיח
:וּשְׁאוֹן יָם אֲשֶׁר כִּסָּהוּ / תַּשְׁבִּיחַ

{{סי|דִּ}}מְעַת הָעֲשׁוּקִים תַּעֲלֶה / לִמְעוֹנוֹ{{ש}}
יַצִּיל מֵאֲרָיוֹת טָלֶה / בִּימִינוֹ{{ש}}
רוֹעֶה רַחֲמִים יִמָּלֵא / עַל צֹאנוֹ
:עַד אַחֲרָיו יִגְּהוּ / תַּבְטִיחַ
:וּמְאוֹרֵי יְשׁוּעוֹת כָּהוּ / תַּזְרִיחַ

{{סי|הַ}}חֹשֶׁךְ בְּיִפְעַת נֵרְךָ / תַּבְקִיעַ{{ש}}
אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה אוֹרְךָ / וְיַגִּיעַ{{ש}}
בִּנְטוֹת יָדְךָ, וּבְכוֹרְךָ / תוֹשִׁיעַ
:עֵת תִּמְלֹךְ, בַּיּוֹם הַהוּא / תַּצְמִיח
:יוֹם יִשְׁעוֹ, וְכָל אֲשֶׁר קָרָהוּ / תַּשְׁכִּיחַ
===חדש ששוני (רטז)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

חַדֵּשׁ שְׂשׂוֹנִי אֵל נָא וְהָבִיא{{ר1}}
אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

{{סי|אַ}}מֵּץ וְחַזֵּק רִפְיוֹן יָדִי{{ש}}
{{סי|בָּ}}רֵךְ מְלַאכְתִּי וְכָל מַעְבָּדִי{{ש}}
{{סי|גּ}}וֹאֲלִי עָנְיִי זְכֹר וּמְרוּדִי{{ש}}
{{סי|דְּ}}בָרְךָ הַטּוֹב הָקֵם לְעוֹדְדִי{{ר1}}
{{סי|הָ}}אֵר וּשְׁלַח וְשַׂמַּח לְבָבִי
{{רפרן|הזחה=2|אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}

{{סי|וַ}}עֵד וְהָכֵן דֵּי סִפּוּקִי{{ש}}
{{סי|זַ}}מֵּן מְזוֹנִי וְלֶחֶם חֻקִּי{{ש}}
{{סי|חֲ}}לֵב חֵיל גּוֹיִם חִישׁ לְהָנִיקִי{{ש}}
{{סי|ט}}וּבְךָ תְּשַׂבַּע עוֹלָלִי וְיוֹנְקִי{{ר1}}
{{סי|יָ}}בֹא מְשִׁיחִי לְעִיר מוֹשָׁבִי
{{רפרן|הזחה=2|אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}

{{סי|כּ}}וֹנֵן לְעַמְּךָ צוּר צֳרִי לַחֲבֹשׁ{{ש}}
{{סי|לֶ}}חֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ{{ש}}
{{סי|מְ}}שַׂנְאִי יֶחֱזֶה יַחֲפֹר וְיֵבוֹשׁ{{ש}}
{{סי|נְ}}וֵה הַר שֵׂעִיר בְּקָרוֹב תִּכְבֹּשׁ{{ר1}}
{{סי|שְׂ}}שׂוֹנִי יִגְדַּל בִּרְאוֹת סְבִיבִי
{{רפרן|הזחה=2|אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}

{{סי|עַ}}מּוֹן וּמוֹאָב וֶאֱדוֹם תְכַלֶּה{{ש}}
{{סי|פְּ}}דוּתְךָ לְעַם זוּ כְּמֵאָז תְּגַלֶּה{{ש}}
{{סי|צִ}}יּוֹן תְּמַלֵּא מֵעַם אֵלֶּה{{ש}}
{{סי|קִרְ}}יַת מֶלֶךְ רָב אָז תַּעֲלֶה{{ר1}}
{{סי|שַׁ}}כֵּן {{סי|תְּ}}שַׁכֵּן בְּתוֹךְ עַם צְבִי
{{רפרן|הזחה=2|אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}

===אותותינו התמהמהו (ריז)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''. מחבר: ריה&quot;ל}}

{{סי|א}}וֹתוֹתֵינוּ הִתְמַהְמָהוּ{{ר1}}
אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ

{{סי|בֶּ}}ן שׁוֹמֵעַ אֶל אִמְרוֹתָיו{{ש}}
זוֹעֵק חָמָס מִצָּרוֹתָיו{{ש}}
אָמַר אַיֵּה צוּר וּשְׁמוֹתָיו{{ר1}}
אֶלֶף שָׁנִים לֹא עָנָהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

{{סי|גָּ}}זַר תִּשְׁבִּי עַל אֶפְרַיִם{{ש}}
וַיַּעֲצֹר אֶת הַשָּׁמַיִם{{ש}}
וְעַל פִּיו יָרְדוּ אֵשׁ וָמָיִם{{ר1}}
הַר הַכַּרְמֶל שָׁם נִסָּהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

{{סי|דִּ}}בֵּר עַל כַּד עִם צַפַּחַת{{ש}}
וּבְרָכָה שָׁם בּוֹ פֹּרַחַת{{ש}}
הֵשִׁיב הַמֵּת מִן הַשַּׁחַת{{ר1}}
מִי שָׁמַע זֹאת וּמִי רָאָהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

{{סי|הִ}}בְעִיר שָׂרִים וַחֲמִישֵׁיהֶם{{ש}}
צָם אַרְבָּעִים עִם אֶמְשֵׁיהֶם{{ש}}
{{תיקון גירסה|נוֹסְדוּ|נוֹעֲדוּ}} עוֹרְבִים לִמְבַקְשֵׁיהֶם{{ר1}}
לָתֵת לַחְמוֹ וְיֵינֶהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

{{סי|וּ}}בְעֵת עָלָה רוּם בִּסְעָרָה{{ש}}
בְּמִרְכֶּבֶת אֵשׁ בֹּעֵרָה{{ש}}
וֶאֱלִישָׁע שָׁב צוֹעֵק בְּמָרָה{{ר1}}
אָבִי אָבִי וְלֹא עָנָהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

===שיר אענה (ריח)===
{{הור|סימן: '''אברהם''' (קטוע. מחבר: ראב&quot;ע)}}

שִׁיר אֶעֱנֶה / כִּי הִנֵּה / מְבַשֵּׂר חִישׁ יִצְעַד{{ר1}}
אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד

{{סי|אֵ}}ל חֵילִי / בְּךָ גִילִי / בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה{{ש}}
יוֹם רִאשׁוֹן / כְּבַת אִישׁוֹן / בְּצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחֱסֶה{{ש}}
בְּכָל עִנְיָן / וְכָל קִנְיָן / וְכֵן בַּשֵּׁנִי אֶעֱשֶׂה{{ש}}
וּבַשְּׁלִישִׁי / אֶת רֹאשִׁי / לֹא אָגוּר מִשּׁוֹסֶה{{ש}}
וּבָרְבִיעִי / הֱיֵה יִשְׁעִי / בְּכָל אֲשֶׁר אֶפְנֶה אֶנְסֶה{{ש}}
וּבַחֲמִישִׁי / וּבַשִּׁשִּׁי / בְּמֵי גִיל יָגוֹן תַּמְסֶה{{ש}}
וּנְכוֹנֵן / בְּרֹב רֶנֶן / וְגַם דָּת זָכוֹר נַעֲשֶׂה{{ש}}
וְהַבָּשָׂר / בַּל יֶחְסַר / וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹש יִסְעָד
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד}}

{{סי|בְּ}}כָל חֹדֶשׁ / גִּיל חַדֵּש / וְתִשְׁרִי יָבֹא בְשִׂמְחָה{{ש}}
וּמַרְחֶשְׁוָן / עֲדֵי סִיוָן / אֱהִי בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה{{ש}}
וּבְכִסְלֵו / אֱהִי שָׁלֵו / טֵבֶת שְׁבָט אֶצְלְחָה{{ש}}
וְחֹדֶשׁ אֲדָר / הַנֶּאְדָּר / גְּבוּרוֹת אֵל אָשִׂיחָה{{ש}}
וְנִיסָן בָּא / בְּנֵס וְאַהֲבָה / וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה{{ש}}
וְאִיָּר הוּא / כָּמֹהוּ / וְכָל תַּמּוּז בִּרְוָחָה{{ש}}
וְלֹא אֶדְאַב / בְּחֹדֶשׁ אָב / וּבֶאֱלוּל אֵין צְוָחָה{{ש}}
וְכָל שָׁנַי / בַּאדֹנָי / בָּטַחְתִּי וְלֹא אֶמְעָד
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד}}

{{סי|רְ}}אֵה מַלְכִּי / לְעוֹלָם כִּי / בְּךָ שָׂם עַמְּךָ כִּסְלוֹ{{ש}}
שְׁנַת תְּהִלָּה / וּגְאֻלָּה / כִּדְבָרְךָ / קְרָא נָא לוֹ{{ש}}
וְקָם רְאוּבֵן / הוּא הַבֵּן / הָרִאשׁוֹן לְגוֹרָלוֹ{{ש}}
בְּהִתְאַסֵּף / בֵּית יוֹסֵף / וְשָׁב שִׁמְעוֹן לִגְבוּלוֹ{{ש}}
וִיהוּדָה / בְּקוֹל תּוֹדָה / וְלֵוִי יִשָּׂא קוֹלוֹ{{ש}}
וְגָד וְאָשֵׁר / וְדָן מְיַשֵּׁר / וְנַפְתָּלִי / בְּהֵיכָלוֹ{{ש}}
וְיֵשׁ שָׂכָר / לְיִשָּׂשכָר / וּזְבוּלוּן לִזְבוּלוֹ{{ש}}
וּבִנְיָמִן / בְּקֵץ יָמִין / בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד}}

{{רקע אפור}}
{{הור|השלמה:}}

{{סי|מְ}}לֹךְ עַל עַם / אֲשֶׁר נִדְהָם / מִגּוֹי מִתְקוֹמְמֶךָ{{ש}}
הֱיֵה עִמּוֹ / וְצַו שְׁלוֹמוֹ / מִכּוֹכְבֵי מְרוֹמֶיךָ{{ש}}
וְהוֹד טָלֶה / אַל יִכְלֶה / וַהֲדַר שׁוֹר תְּמִימֶיךָ{{ש}}
בְּעֵת תְּאוֹמִים / הַתְּמִימִים / יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ{{ש}}
וּבְסַרְטָן / אֵין שָׂטָן / אֲבָל רֻבֵּי שְׁלוֹמֶיךָ{{ש}}
וּמֵאַרְיֵה / בִּנְךָ חַיֵּה / וְשִׁית בְּלִבּוֹ אֵימֶיךָ{{ש}}
וְהַבְּתוּלָה / תְּהִי בְעוּלָה / כְּחֶזְיוֹנְךָ וְנָאֳמֶךָ{{ש}}
לְמֹאזְנַיִם / פִּי שְׁנַיִם / תֵּן מִטּוּב נָעֳמֶךָ{{ש}}
וְשִׁית עַקְרָב / נְגִיד הוֹן רַב / לְמַלֹּאת אֶת אֲסָמֶיךָ{{ש}}
וְחֵץ קֶשֶׁת / בְּאַף תָּשֶׁת / בְּלֵב אוֹיְבִים קָמֶיךָ{{ש}}
גְּדִי וּדְלִי, / עֲדִי וַחֲלִי / יֶהֱמוּ עַל רְחוּמֶיךָ{{ש}}
כְּמוֹ דָגִים / בְּכָל פְּלָגִים / יִדְגּוּ לָרֹב וְלָעַד
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד}}
{{סוף}}

===יד ושם חיש חדשם (ריט)===
{{הור|סימן: '''יעקב חזק'''}}

{{סי|יָ}}ד וָשֵׁם / חִישׁ חַדְּשֵׁם / אֵל אָיוֹם{{ש}}
טוּב טַעֲמָךְ / אֶל עַמָּךְ / קוּם וּקְיוֹם{{ש}}
וַאֲהַלֵּל / אֵל מְחוֹלֵל / לֵיל וָיוֹם{{ש}}
יָד תּוֹסֵף / וְלֹא בְּכֶסֶף / הַפִּדְיוֹם
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|עֹ}}ל תִּשְׁבֹּר / צֵאת מִבּוֹר / וָשִׁיחַ{{ש}}
אוֹר אוֹרֵר / צַר צוֹרֵר / תַּפְשִׁיחַ{{ש}}
לְךָ אֶשְׁאַל / לִבִּי אַל / יַקְשִׁיחַ{{ש}}
אַךְ תָּבִיא / עִם נָבִיא / מָשִׁיחַ
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|קֵ}}ץ נִגְלָה / לְכָל תִּכְלָה / רַק לָזֹאת{{ש}}
קֵץ עִתֵּי / צִיּוֹן תֵּ/שֵׁב פְּרָזוֹת{{ש}}
עַד עַתָּה / דִּבַּרְתָּ / בַּחֲזוֹת{{ש}}
מַהֵר עַם / זוּ, נֹעַם / עִיר לַחֲזוֹת
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|בְּ}}ךָ אֶבְטַח / שִׁית מִבְטָח / לַחֲרָמִים{{ש}}
כִּלּוּנוּ / סִלּוּנוּ / כַּעֲרֵמִים{{ש}}
תְּנִיעֵם / וְתַכְנִיעֵם / רָם רָמִים{{ש}}
נָקוּמָה / וְנַשְׁכִּימָה / לַכְּרָמִים
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|חַ}}לּוֹתִי / הַעֲלוֹתִי / אֶל אַרְצִי{{ש}}
בַּנְּחָלִים / וּבַנְּעָלִים / וּבְלֹא צִי{{ש}}
שׁוֹד מַבְלִיג / כִּי תַדְלִיג / אֶת קִצִּי{{ש}}
צָר נִבְאָשׁ / מֶנּוּ אַשְׁ/כִּיר חִצִּי
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|זִ}}יו חָתָן / רָב נָתַן / אֵל נָאוֹר{{ש}}
גַּם עַלְמָה / תַּעֲלֻמָהּ / תּוֹצִיא אוֹר{{ש}}
בָּם שִׁמְצָה / לֹא נִמְצָא / כִּי כָל שְׂאוֹר{{ש}}
אֵין בָּמוֹ / אוֹיְבֵימוֹ / אוֹר תָּאוֹר
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|קַ}}ח נָא אֵת / יֶתֶר שְׂאֵת / בִּרְכָתִי{{ש}}
אִישׁ עֲצָתִי / {{תיקון גירסה|תורעתי|תִּרְעָתִי}} / סֻכָּתִי{{ש}}
וְהַכַּלָּה / חֵן חֵן לָהּ / מָרָתִי{{ש}}
בַּמְּדִינוֹת / עֲלֵי בָּנוֹת / שָׂרָתִי
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

===הנה כעב טל (רכ)===
{{הור|סימן: '''בחיי''' }}

הִנֵּה כְּעַב טָל בְּצִיָּה / אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה

{{סי|בְּ}}עַד חַלּוֹנֵי אַהֲבָה / נִשְׁקַף יָדִיד כִּי קָרְבָה / עֵת דּוֹדִים וְרוּחוֹ נָשְׁבָה / בָּךְ רַעֲיָה
{{רפרן|אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה}}

{{סי|חֶ}}סֶד אֲשֶׁר לֹא יֶחְדַּל / נִמְצָא לְמָעוֹז דַּךְ וָדָל / יִהְיֶה סְבִיבֵנוּ מִגְדָּל / לְתַלְפִּיָּה
{{רפרן|אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה}}

{{סי|יָ}}הּ הַמֵּשִׁיב אֶת נִדְּחוֹ / קָרָא עַבְדּוֹ וַיִּמְשְׁחוֹ / וּלְבַשֵּׂר חוֹכָיו שְׁלָחוֹ / לְמִחְיָה
{{רפרן|אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה}}

{{סי|יַ}}ד חַסְדְּךָ אַל תֶּאֱסֹף / וּזְרוֹעֲךָ יָהּ תַּחְסֹף / וּלְבֵיתְךָ אֵל תִּכְסֹף / שְׁלִישִׁיָּה
{{רפרן|אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה}}

===שוכן מרום אליך קויתי (רכא)===
{{הור|סימן: '''שלמה ברבי יהודה''' (אבן גבירול)}}

{{סי|שׁ}}וֹכֵן מָרוֹם / אֵלֶיךָ קִוִּיתִי{{ש}}
עַד אָן יָרֹן / אוֹיֵב עַל נַחֲלָתִי{{ש}}
אֶל דִּמְעָתִי / אַל תֶּחֱרַשׁ בַּצָּרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|לָ}}מָּה תִשְׁכַּח / חַנּוֹת אֵל לָנֶצַח{{ש}}
עַמְּךָ לֻקַּח / עַל חִנָּם לְרֶצַח{{ש}}
עַזֵּי מֵצַח / הַקְדִּישֵׁם ליוֹם עֶבְרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|מִ}}שָּׁמַיִם / רַחֵם פֶּן יָרֵעוּ{{ש}}
שֶׁטֶף מַיִם / אֵלַי לֹא יַגִּיעוּ{{ש}}
אָז יָרִיעוּ / לְךָ עַמְּךָ אֵל נוֹרָא
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|הַ}}ר הַבַּיִת / שִׁילֹה וּבֵית עוֹלָמִים{{ש}}
הֵן לְשַׁיִת / וּלְשָׁמִיר שׁוֹמְמִים{{ש}}
הֵם מַחֲרִימִים / עִיר לְשָׁכוֹת וַעֲזָרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|בְּ}}כִי אֲמָרֵר / כִּי קָצָר הַמַּצָּע{{ש}}
כִּי יִשְׂתָּרֵר / פִּסְלָם בָּאֶמְצַע{{ש}}
אֵיךְ יַעֲשֶׂה לְךָ מַסֵּכָה צָרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|רֹ}}אשׁ הַלְּבָנוֹן / אַתָּה לִי אֵל עֶלְיוֹן{{ש}}
הָשֵׁב סִגְנוֹן / מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן{{ש}}
מַלֵּא צִיּוֹן / מִשְׁפָּט וָצֶדֶק מְהֵרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|בְּ}}ךָ מִבְטַחִי / אֵל סַלְעִי מִמָּגוֹר{{ש}}
מָאוֹס וּסְחִי / יָשִׂים צָר קָטֵגוֹר{{ש}}
חוֹלֵף אֶל סְגוֹר / יֻסְגְּרוּ בַּחֲפִירָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|יָ}}גֵל {{סי|יְהוּדָה}} / וִישֻׁרוּן בַּחֲטִיבָה{{ש}}
רִנָּה וְתוֹדָה / כִּי שָׁבְתָה מַדְהֵבָה{{ש}}
גִּיל בֵּית שׁוֹאֵבָה / הַחֲשׁוּבָה, הָעִירָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

מָגֵן יִשְׁעִי / תֵּן עֻזְּךָ אֶל עַבְדֶּךָ{{ש}}
אַמֵּץ זְרוֹעִי / וּמְשֹׁךְ עָלַי חַסְדֶּךָ{{ש}}
שִׁיר לִידִידֶךָ / הָאַמִּיץ וְהָאַדִּירָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

אֲרָצוֹת שְׁלֹשָׁה / יְהוּדָה וְעֵבֶר וְגָלִיל{{ש}}
לְצִיּוֹן דְּרוּשָׁה / יַעֲלוּ קְבוּצַי בַּעֲלִיל{{ש}}
דּוֹרֵשׁ אֶל אֱלִיל / יַחֲלֹף כָּלִיל בְּעֶבְרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

===במוצאי יום קודש (רכב)===
{{הור2|הבדלה לראש חדש שנכנס אחר השבת}}
{{הור|סימן: '''יעקב'''}}

בְּמוֹצָאֵי יוֹם קֹדֶשׁ{{ש}}
וְהַכְנָסַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ{{ש}}
שְׁלַח עֶזְרִי מִקֹּדֶשׁ{{ש}}
אֵל נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ

{{סי|יְ}}דִידִים נִינֵי אֱמוּנַי{{ש}}
הַלְלוּ שׁוֹכֵן מְעוֹנַי{{ש}}
וְהִשְׁתַּחֲווּ לַייָ{{ר1}}
בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ

{{סי|עַ}}ם זוּ מִצָּר לְפָרְקוֹ{{ש}}
צוּר יִשְׂרָאֵל וְחוֹשְׁקוֹ{{ש}}
וְנָחַל יְהוּדָה חֶלְקוֹ{{ר1}}
עַל אַדְמַת קֹדֶשׁ

{{סי|ק}}וֹרְאֵי מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ{{ש}}
{{תיקון גירסה|ישורון|יְשִׁירוּן}} לְךָ שִׁיר חָדָשׁ{{ש}}
תִּתְגַּדַּל וְתִתְקַדַּשׁ{{ר1}}
בְּתוֹךְ אַנְשֵׁי עַם קֹדֶשׁ

{{סי|בְּ}}נֵה בַיִת אֲשֶׁר נָפַל{{ש}}
וְהָרֵם גּוֹי אֲשֶׁר שָׁפַל{{ש}}
וְהַמָּאוֹר אֲשֶׁר שָׁפַל{{ר1}}
מְהֵרָה אוֹתוֹ תְחַדֵּשׁ.

===צור יריח בבשורה (רכג)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב''' (קטוע)}}
{{רן|
צוּר יָרִיחַ בִבְשׂוֹרָה / צֹאן מֵאֲפֵלָה אֶל אוֹרָה / כִּי מֶלְךְ עֶלְיוֹן וְנוֹרָא
{{סי|בֹּ}}א יָבֹא מְשִׁיחַ יְיָ / לִפְדוֹתִי מִבֵּית מְעַנַּי / שׂושׂ אָשִׂישׂ בַּייָ
{{סי|גַּ}}ם מִשְּׁלֹשֶׁת מַעֲדַנִּים / יָכִין סְעוּדָה לַנֶּאֱמָנִים / גַּם כִּי נָצְרוּ הָאֱמוּנִים
{{סי|דָּ}}גוּל יָרַד עַם קְדוֹשָׁיו / וְיִשְׁכֹּן בֵּינֵינוּ בְּמוֹשָׁב / וִישַׂמַּח לִבּוֹת דּוֹרְשָׁיו
{{סי|הִ}}נֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים / שֶׁבֶת אֲחִים גַם רֵעִים / וְיִשְׂמַח בְּיֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים
{{סי|וְ}}יוֹרֶה צֶדֶק לָנוּ / אֲזַי נִשְׂמַח כֻּלָּנוּ / קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ
{{סי|זֶ}}ה יְיָ קִוִּינוּ לוֹ / פִּתְאֹם יָבֹא אֶל הֵיכָלוֹ / אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ
{{סי|חֹ}}סֶן יְשׁוּעוֹת וָדָעַת / בְּכָל הָאָרֶץ מוּדַעַת / הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת
{{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת בְּרָע / שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ יִזְרַע / עֵינוֹ מֶנּוּ בַּל תִּגְרַע
{{סי|יָ}}מִים בָּאִים נְאֻם יְיָ / אַצְמִיחַ קֶרֶן אֱמוּנַי / כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְיָ
{{סי|כָּ}}אָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָה / וְדִמְעָה מָחֹה יִמְחָה / רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה
{{סי|לֹ}}א יֵבֹשׁוּ עֲדֵי עַד / יִרְעוּ בָּשָׁן וְגִלְעָד / לְאַלַמֶּלֶךְ וְעַמְעָד
{{סי|מַ}}ה נָּאווּ עַל הֶהָרִים / רַגְלֵי מְבַשֵּׂר קוֹל לְהָרִים / לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּירִים
}}
===אל תיראי תולעת יעקב (רכד)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}
{|
|-
|{{סי|אַ}}ל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|בָּ}}חַר יְיָ לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|גָּ}}אַל יְיָ אֶת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|דָּ}}רַך כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|הַ}}בָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|וְ}}יֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|זְ}}כֹר אֵלֶּה לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|חֶ}}סֶד יְיָ לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|ט}}בוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|י}}וֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|כִּ}}י לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|ל}}א הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|מִ}}י מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|נָ}}שָׂאתָ יְיָ לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|סְ}}לַח נָא לַעֲוֹן יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|עַ}}תָּה לֹא יֵבוֹשׁ{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|פָּ}}דָה יְיָ אֶת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|צַ}}וֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|ק}}וֹל קוֹל יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|רָ}}נּוּ שָׁמָּה לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|שׁוּ}}ב יְיָ אֶת שְׁבוּת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|תִּ}}תֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|}

===אל אשר טוב גמלנו (רכה)===
{{הור|סימן: '''אני יעקב'''}}

{{סי|אֵ}}ל אֲשֶׁר טוֹב גְּמָלָנוּ / וְגַם מִנֹּף הֶעֱלָנוּ{{ש}}
הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ

{{סי|נְ}}צֹר חֶסֶד לַאֲלָפִים / וְתֵן כֹּחַ לַעֲיֵפִים{{ש}}
אֲשֶׁר בְּיַד צָר הֵם טְרוּפִים / וּמַמְּרֹר הֶאֱכִילָנו
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|יָ}}גַעְנוּ בְּעֹל כָּבֵד / תָּעִינוּ כְּשֶׂה אֹבֵד{{ש}}
קוּמָה צוּרִי וְאַבֵּד / הָאִישׁ אֲשֶׁר כִּלָּנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|יִ}}הְיוּ אֲמָרַי לְרָצוֹן / וּמַלְּטֵנוּ מִלַּחֲצוֹן{{ש}}
בְּיַד צָר אֲנַחְנוּ כַּצֹּאן / אֲכָלָנוּ הֲמָמָנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|עֲ}}נֵה עֶתֶר הַנְּפוֹצִים / צַו וְיִהְיוּ מְקֻבָּצִים{{ש}}
וְנִהְיֶה אָז שִׁיר פּוֹצִים / בָּרוּךְ אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|ק}}וֹמֵם גֵּיא הַמַּחֲזֶה / וְקַבֵּץ שָׁם עַם נִבְזֶה{{ש}}
וְיוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה / בְּתוֹךְ הָעִיר עֹז לָנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|בְּ}}בֹא צֶמַח לַמַּלְכוּת / עִם שְׁמֹנָה לִנְסִיכוּת{{ש}}
וְקָרְבָּן שַׁי לַעֲרִיכוּת / וְשָׁם נִשְׂמַח כֻּלָּנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}
[[קטגוריה:פיוטים ממחזור ויטרי]]
[[קטגוריה:זמירות למוצאי שבת]]</text>
      <sha1>eqdvsuru1jx5ygfndmpcjbrdoozpgbc</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3021756</id>
      <parentid>3021754</parentid>
      <timestamp>2026-06-27T21:42:29Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* המבדיל - יצוה ה' חסדו */</comment>
      <origin>3021756</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="66282" sha1="thl8ecwogst49j4sg8ghl6tkm4dkqdi" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=20}}
=זמירות למוצאי שבת ממחזור ויטרי=
==לפני הבדלה==
===אליהו הנביא (רג)===
&lt;קטע התחלה=אליהו הנביא/&gt;{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}
{|
|-
|colspan =&quot;2&quot; |{{מר|אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵינוּ בְּיָמֵינוּ}}
|-
|אִישׁ {{סי|אֵ}}זוֹר עוֹר בְּמָתְנָיו{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|בַּ}}עַל שֵׂעָר נִקְרָא{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|גָּ}}שׁ כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|דִּ}}בֵּר הַבֵּט לַבְּרִית מִשָּׁמַיִם{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|הַ}}נִּקְרָא מִתּוֹשָׁבֵי גִלְעָד{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|וְ}}יָמִים אַרְבָּעִים הָלַךְ{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|זֵ}}רַז בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|חִ}}יָּה בֶּן צָרְפִית הַגְּבִירָה{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|טַָ}}עַן רֹמַח בְּיָדוֹ{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|יָ}}צָא לִקְרַאת עֹבַדְיָה{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|כִּ}}לְכְּלוּהוּ הָעֹרְבִים לֶחֶם וּבָשָׂר{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|לָ}}ט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ וַיִּגְלֹם{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|מִ}}זְבֵּחַ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים בָּנָה{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|נָ}}גַף נְבִיאֵי הַמַּלְכָּה{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|סָ}}ח יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|עָ}}נָה מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַדֵּי מַיִם{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|פָּ}}ץ שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ שַׁלְּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|צָ}}עַק לַייָ וְנַעֲנָה בְּאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|קָ}}רָא לַייָ נוֹתַרְתִּי לְבַדִּי{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|רָ}}ץ וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|שֶׁ}}לֹּא טָעַם טַעַם מָוֶת{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|תַּ}}תָּה לֹו בְּרִית שָׁלוֹם{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|תַּ}}תָּה לֹו בְּרִית כְּהֻנָּה{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא 
|-
|אִישׁ {{סי|תַּ}}תָּה לֹו בְּרִית חַיִּים{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ אַשְׁרֵי מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ פְּרוּטָה מִיָּדוֹ{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|colspan =&quot;2&quot; |{{מר|אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵינוּ בִּמְהֵרָה}}
|}&lt;קטע סוף=אליהו הנביא/&gt;

===איש חסיד היה (רד)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב''', '''ישי בר מרדכי חזק'''}}

{{סי|אִ}}ישׁ חָסִיד הָיָה / בְּלִי מָזוֹן וּמִחְיָה{{ש}}
{{סי|בְּ}}בֵיתוֹ עוֹצֵר מִלֵּבוֹשׁ / מִבְּלִי בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ{{ש}}
{{סי|גּ}}וֹנֵן בַּחֲשׁוּבָה אִשָּׁה / וְגַם בְּבָנִים חֲמִשָּׁה{{ש}}
{{סי|דִּ}}בְּרָה לוֹ הָאִשָּׁה / יוֹתֵר אֵין לְהִתְיָאֲשָׁה{{ש}}
{{סי|הֲ}}מִבְּלִי אֵין לֶחֶם לֶאֱכֹל / בְּעֵרוֹם וּבְחֹסֶר כֹּל{{ש}}
{{סי|וְ}}תּוֹרָה מָצָאתָ כִּי יָגַעְתָּ / מַה נֹּאכַל מֵעַתָּה{{ש}}
{{סי|זָ}}הִיר כְּבַר נִשּׁוּק / הֲלא תֵצֵא לַשּׁוּק{{ש}}
{{סי|חַ}}נּוּן וְרַחוּם בִּמְרוֹמָיו / אוּלַי יִגְמְלֵנוּ בְּרַחֲמָיו{{ש}}
{{סי|ט}}וֹב לְקֹוָיו מַחֲסֶה / רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה{{ש}}
{{סי|י}}וֹעֶצֶת בְּדַעַת וּבְחָכְמָה / עֲצָתֵךְ אֵיךְ לְהַסְכִּימָה{{ש}}
{{סי|כְּ}}צֵאתִי לְבֹשֶׁת וְלִכְלִמָּה / מִבְּלִי אֵין כְּסוּת וְשַׂלְמָה{{ש}}
{{סי|לֹ}}א יֵשׁ בְּיָדִי לְפָרְטָה / אֲפִלּוּ שְׁוֵה פְרוּטָה{{ש}}
{{סי|מִ}}הֲרָה וְשָׁאֲלָה מִשְּׁכֵנִים / מַלְבּוּשִׁים נָאִים מְתֻקָּנִים{{ש}}
{{סי|נִ}}לְבַּשׁ וְהִשְׁלִיךְ יְהָבוֹ / עַל יְיָ אֲהֵבוֹ{{ש}}
{{סי|סָ}}חוּ יְלָדָיו בְּפִלּוּלָם / אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם{{ש}}
{{סי|עָ}}בְרוֹ בַּשּׁוּק לְסִבְרָתוֹ / וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב לִקְרָאתוֹ{{ש}}
{{סי|פָּ}}ץ לוֹ הַמִּתְיַשֵּׁר / בֶּאֱמֶת הַיּוֹם תִּתְעַשֵּׁר{{ש}}
{{סי|צַ}}וֵּנִי בְּכָל כְּבוֹדֶךָ / כִּי הִנְנִי עַבְדֶּךָ{{ש}}
{{סי|קְ}}רָא לְמִי בְדַעְתּוֹ / קְנוֹת עֶבֶד אֵין כְּמוֹתוֹ{{ש}}
{{סי|רָ}}חַשׁ אֵיךְ יְשַׁנֶּה דִינוֹ / עֶבֶד לִמְכֹּר אֲדוֹנוֹ{{ש}}
{{סי|שָׁ}}ת לוֹ חָכְמָתוֹ בְּקִרְבּוֹ / וְהֶחֱזִיק בּוֹ כְּמוֹ רַבּוֹ{{ש}}
{{סי|תַּ}}גָּר קְנָאו בַּאֲהָבִים / שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף זְהוּבִים{{ש}}
{{סי|תְּ}}בָעוֹ מַה מְּלַאכְתֶּךָ / אִם בְּבִנְיָן חָכְמָתֶךָ{{ש}}
{{סי|תַּ}}כְלִית בִּנְיַן פַּלְטֵרִים / הֲרֵי אַתָּה בֶּן חוֹרִין{{ש}}
{{סי|י}}וֹם רִאשׁוֹן לְמִפְעָלִים / פָּעַל עִם פּוֹעֲלִים{{ש}}
{{סי|שִׁ}}וַּע בַּחֲצִי הַלַּיְלָה / עֲנֵנִי עֲנֵנִי נוֹרָא עֲלִילָה{{ש}}
{{סי|יָ}}זַמְתִּי וְנִמְכַּרְתִּי לְהַעֲבִידִי / לִכְבוֹדְךָ וְלֹא לִכְבוֹדִי{{ש}}
{{סי|בּ}}וֹרֵא עוֹלָם בְּקִנְיָן / הַשְׁלֵם זֶה הַבִּנְיָן{{ש}}
{{סי|רַ}}חֲמֶיךָ יִכְמְרוּ בַּחֲנִינָתִי / כִּי גַּם לְטוֹבָה כַּוָּנָתִי{{ש}}
[{{סי|מַ}}לְאֲכֵי רַחֲמִים מִמְּעוֹנָתוֹ / אָז הֵחֵלּוּ לִבְנוֹתוֹ]{{ש}}
{{סי|רַ}}בּוּ בְּנֵי הַמְּלוּכָה / וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה{{ש}}
{{סי|דָּ}}ץ הַסּוֹחֵר בִּרְאוֹתוֹ / כִּי נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ{{ש}}
{{סי|כְּ}}לִילוּת מִגְדָּלִים נָאִים / לְפִי עִנְיַן הַבַּנָּאִים{{ש}}
{{סי|יִ}}זָּכֵר לְךָ עַתָּה / אֶתְמוֹל אֲשֶׁר אָמַרְתָּ{{ש}}
{{סי|חַ}}פְּשֵׁנִי בְּוַדַּאי וּבֵרוּר / כְּנַמְתָּ לְעִנְיַן שִׁחְרוּר{{ש}}
{{סי|זֶ}}ה {{סי|קִ}}יְּמוֹ בֶּאֱמֶת / וְיָבֹא אֵלֵינוּ אִישׁ הָאֱמֶת
==לאחר הבדלה==
===המבדיל (רה)===
&lt;קטע התחלה=המבדיל/&gt;{{הור|סימן: '''יצחק הקטן חזק'''}}

הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל{{ש}}
חַטֹּאתֵינוּ יִמְחֹל{{ש}}
וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל{{ר1}}
נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה.{{ממס|ישעיהו כו ט}}

{{סי|י}}וֹם פָּנָה כְּצֵל תֹּמֶר{{ש}}
אֶקְרָא לָאֵל עָלַי גּוֹמֵר{{ש}}
אָמַר שׁוֹמֵר{{ר1}}
אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה.{{ממס|ישעיהו כא יב}}

{{סי|צִ}}דְקָתְךָ כְּהַר תָּבוֹר{{ש}}
חֲטָאַי עָבֹר תַּעֲבֹר{{ש}}
כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר{{ר1}}
וְאַשְׁמוּרָה בַּלָּיְלָה.{{ממס|תהלים צ ד}}

{{סי|חָ}}לְפָה עוֹנָה מִנְחָתִי{{ש}}
מִי יִתֵּן מְנוּחָתִי{{ש}}
יָגַעְתִּי בְאַנְחָתִי{{ר1}}
אַשְׂחֶה בְּכׇל לָיְלָה.{{ממס|תהלים ו ז}}

{{סי|קָ}}רָאתִי יָהּ הוֹשִׁיעֵנִי{{ש}}
אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי{{ש}}
מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי{{ר1}}
מִיּוֹם וְעַד לָיְלָה.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו לח יב}}

{{סי|הֵ}}עָתֵר נוֹרָא וְאָיוֹם{{ש}}
אֲשַׁוֵּעַ תְּנָה פִדְיוֹם{{ש}}
בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם{{ר1}}
בְּאִישׁוֹן לָיְלָה.{{ממס|משלי ז ט}}

{{סי|ק}}וֹלִי בַּל יֻבְטַל{{ש}}
פְּתַח לִי שַעַר מְנֻטָּל{{ש}}
שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל{{ר1}}
קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.{{ממס|שה&quot;ש ה ב}}

{{סי|טַ}}הֵר טִנּוּף מַעֲשַׂי{{ש}}
פֶּן יֹאמְרוּ מַכְעִיסַי{{ש}}
אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי{{ר1}}
נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה.{{ממס|איוב לה י}}

{{סי|נַ}}חְנוּ בְיָדְךָ כַּחֹמֶר{{ש}}
סְלַח עַל קַל וָחֹמֶר{{ש}}
יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר{{ר1}}
וְלַיְלָה לְּלַיְלָה.{{ממס|תהלים יט ג}}

{{סי|חֹ}}ן נָא מְנַטְּלֶיךָ{{ש}}
{{סי|זַ}}כֵּם לְנִטְפֵי טְלָלֶיךָ{{ש}}
{{סי|ק}}וּם כִּי עָלֶיךָ{{ר1}}
שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה{{ממס|ישעיהו כא יא}}&lt;קטע סוף=המבדיל/&gt;

===המבדיל - יצוה ה' חסדו===
{{הור2|הנוסח המופיע במחז&quot;ו חסר, ומצורף שם לפיוט הקודם. לנוסח שלם של הפיוט ראו [[המבדיל - יצוה ה' חסדו|כאן]].}}

{{סי|יְ}}צַוֶּה יְיָ חַסְדּוֹ{{ש}}
זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ{{ש}}
יְהוּדָה חֶלְקוֹ יִנְחֹל{{ש}}
{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}

{{סי|צֶ}}דֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ{{ש}}
לְעָם אֲשֶׁר נֶעְשָׁקוּ{{ש}}
וְעוֹשְׁקֵיהֶם {{תיקון גירסה|ינחול|יִגְחֹל}}{{ש}}
{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}

שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם{{ש}}
וּבָרְכוּ שֵׁם אֱלֹהֵיכֶם{{ש}}
יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל{{ש}}
{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}

{{סי|קְ}}דוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִיעֵנוּ{{ש}}
נָשֹׂא יִשָּׂא לְפִשְׁעֵנוּ{{ש}}
לֹא נִירָא וְלֹא נִדְחֹל{{ש}}
{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}

===במוצאי יום מנוחה (רו)===
&lt;קטע התחלה=במוצאי/&gt;{{הור|סימן: '''יעקב מן יריחו'''}}

בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְנוּחָה{{ש}}
הַמְצֵא לְעַמְּךָ הֲנָחָה{{ש}}
שְׁלַח תִּשְׁבִּי לְנֶאֱנָחָה{{ר1}}
וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה

{{סי|יָ}}אֲתָה לְךָ צוּרִי{{ש}}
לְקַבֵּץ עַם מְפֻזָּרִי{{ש}}
מִיַּד גּוֹי אַכְזָרִי{{ר1}}
אֲשֶׁר כָּרוּ לִי שׁוּחָה

{{סי|עֵ}}ת דּוֹדִים תְּעוֹרֵר אֵל{{ש}}
מַלֵּט עַם אֲשֶׁר שׁוֹאֵל{{ש}}
רְאוֹת טוּבְךָ בְּבוֹא גוֹאֵל{{ר1}}
לְשֶׂה פְזוּרָה וְנִדָּחָה

{{סי|קְ}}רָא יֶשַׁע לְעַם נְדָבָה{{ש}}
אֵל דָּגוּל מֵרְבָבָה{{ש}}
יְהִי שָׁבוּעַ הַבָּא{{ר1}}
לִישׁוּעָה וְלִרְוָחָה

{{סי|בַּ}}ת צִיּוֹן הַשְּׁכוּלָה{{ש}}
אֲשֶׁר הִיא הַיּוֹם גְּעוּלָה{{ש}}
עַתָּה תִּהְיֶה בְעוּלָה{{ר1}}
אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה

{{סי|מַ}}עְיָנוֹת אֲזַי יְזוּבוּן{{ש}}
וּפְדוּיֵי יְיָ יְשׁוּבוּן{{ש}}
וּמֵי יֶשַׁע יִשְׁאֲבוּן{{ר1}}
וְהַצָּרָה נִשְׁכָּחָה

{{סי|נְ}}חֵה עַמְּךָ כְּאָב רַחֲמָן{{ש}}
יְצַפְצְפוּ עַם לֹא אַלְמָן{{ש}}
דְּבַר יְיָ אֲשֶׁר נֶאֱמָן{{ר1}}
בַּהֲקִימְךָ הַבְטָחָה

{{סי|יְ}}הִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה{{ש}}
כִּנְבוּאַת אֲבִי חוֹזֶה{{ש}}
וְיִשָּׁמַע בְּבַיִת זֶה{{ר1}}
קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה

{{סי|רְ}}פָא נָא יָהּ כְּאֵבִי{{ש}}
וְרֹב פְּשָׁעַי וְרֹב חוֹבִי{{ש}}
לְמַעַנְךָ עֲשֵׂה נָא אָבִי{{ר1}}
הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה

{{סי|יְ}}דִידִים פְּלֵיטֵי חֶרֶץ{{ש}}
נְגִינוֹת יֶהֱגוּ בְמֶרֶץ{{ש}}
בְּלִי צְוָחָה וּבְלִי פֶרֶץ{{ר1}}
אֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה

{{סי|חַ}}י יְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ{{ש}}
לַמְיַחֲלִים בְּבַקָּשָׁתֵנוּ{{ש}}
יִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ{{ר1}}
נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה

{{סי|וּ}}רְאֵה עָנְיִי וְאַל קָשְׁיִי{{ש}}
סְלַח מֶרְיִי וְעִוּוּיִי{{ש}}
קְשֹׁר נָא כְּאֵבִי בְּבֵית אִוּוּיִי{{ר1}}
בְּקוֹל תּוֹדָה לְךָ אֶזְבְּחָה

בְּנֵה חוֹמוֹת אַרְמוֹנַי{{ש}}
וְיָשִׁירוּ שָׁם כֹּהֲנַי{{ש}}
וְקוֹל הוֹדוּ אֶת יְיָ{{ר1}}
בְּקוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה.&lt;קטע סוף=במוצאי/&gt;

===במוצאי יום מכובד (רז)===
{{הור|סימן: '''אברהם חזק''' (ראב&quot;ע)}}

בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְכֻבָּד{{ש}}
וּבְמוֹבָאֵי יְמֵי מַעְבָּד{{ש}}
שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד{{ש}}
כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ

{{סי|אֱ}}לֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה{{ש}}
יְבָרֵךְ כָּל אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה{{ש}}
בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה{{ש}}
בְּיָדֵינוּ תַּצְלִיח
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|בְּ}}צָרָה {{תיקון גירסה|עוֹד|עֹז}} בָּךְ נִמְצָא{{ש}}
תְּמִים דֵּעָה גְּדָל עֵצָה{{ש}}
דְּרֹשׁ הַצֹּאן הַנְּפוֹצָה{{ש}}
בְּכָל פֶּלֶךְ, וְתַשְׁגִּיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|רְ}}עֵה אוֹתָם בְּמִרְעֶה טוֹב{{ש}}
וְהַרְבִּיצֵם בְּנָוֶה טוֹב{{ש}}
הֱיוֹת נַפְשָׁם כְּגַן רָטֹב{{ש}}
שְׁנוֹתֵינוּ תַּזְרִיח
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|הֲ}}מוֹן זֵדִים הֲנִיעֵמוֹ{{ש}}
מְעוֹן תַּנִּים וְרִבְצֵימוֹ{{ש}}
בְּאַף תָּדוּשׁ וְעָלֵימוֹ{{ש}}
תָּרִיעַ וְתַצְרִיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|מְ}}שֹׁךְ חַסְדְּךָ עַל עַמְּךָ{{ש}}
וְאֶל עֵשָׂו שְׁפֹךְ זַעְמְךָ{{ש}}
וְיֵדְעוּ כֹל כִּי מִמְּךָ{{ש}}
פְּדוּתֵנוּ תַּצְמִיח
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|חֲ}}בַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן{{ש}}
תְּשִׁיבֶנָּה לְבִצָּרוֹן{{ש}}
וְשַׁי מִיַּד בְּנֵי אַהֲרֹן{{ש}}
קְטֹרֶת מֹר תָּרִיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|זְ}}כֹר חֶסֶד נְעוּרִים אֵל{{ש}}
וְהַרְבִּצֵם (בְּאוֹת יוֹאֵל) [בַּאֲרִיאֵל]{{ש}}
וְאֵלִיָּה שְׁלַח גּוֹאֵל{{ש}}
וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|קְ}}רוֹבָה הִיא יְשׁוּעָתִי{{ש}}
תְּבַשֵּׂר עוֹד גְּאֻלָּתִי{{ש}}
מִקְדָּשׁ מְקוֹם מְנוּחָתִי{{ש}}
תַּאֲרִיחַ וְתָרִיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}
===אדיר איום ונורא (רח)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

{{סי|אַ}}דִּיר אָיֹם וְנוֹרָא / {{סי|בַּ}}צַּר לִי לְךָ אֶקְרָא / יְיָ לִי לֹא אִירָא.{{ממס|תהלים קיח ו}}{{ש}}
{{סי|גְּ}}דֹר פִּרְצַת הֵיכָלִי / {{סי|דָּ}}גוּל מַהֵר לְגָאֳלִי / יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לִי.{{ממס|תהלים ל יא}}{{ש}}
{{סי|הֵ}}ן אַתָּה תִקְוָתִי / {{סי|וְ}}לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי / אֲדֹנָי עֹז יְשׁוּעָתִי.{{ממס|תהלים קמ ח}}{{ש}}
{{סי|זָ}}ךְ וּנְקִי כַפַּיִם / {{סי|חֹ}}ן נְשׂוּאֵי כְנָפַיִם / יְיָ אֶרֶךְ אַפַּיִם.{{ממס|במדבר יד יח}}{{ש}}
{{סי|ט}}וּבְךָ תָּחִישׁ לְעַמֶּךָ / {{סי|יְ}}הִי עָלֵינוּ נוֹעֲמֶךָ / יְיָ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ממס|ירמיהו יד ז}}{{ש}}
{{סי|כּ}}וֹנֵן בֵּית מְכוֹנֶךָ / {{סי|לְ}}הַרְבִּיץ בּוֹ צֹאנֶךָ / יְיָ בְּאוֹר פָּנֶיךָ.{{ממס|תהלים פט טז}}{{ש}}
{{סי|מִ}}פַּחַד לְהַצִּילִי / {{סי|נְ}}וֵה צִיּוֹן קֹדֶשׁ הֵיכָלִי / אֱלֹהִים אֲדֹנָי חֵילִי.{{ממס|חבקוק ג יט}}{{ש}}
{{סי|סְ}}עֹד וּסְמֹךְ לְנִמְהָרִים / {{סי|עֲ}}זָר נָא אֶת הַנִּשְׁאָרִים / יְיָ יוֹצֵר הָרִים.{{ממס|עמוס ד יג}}{{ש}}
{{סי|פְּ}}דֵה עַמְּךָ מֵעַזִּים / {{סי|צֹ}}אן גִּנַּת אֱגֹזִים / יְיָ עֹשֶׂה חֲזִיזִים.{{ממס|זכריה י א}}{{ש}}
{{סי|קָ}}רֵב קֵץ נֶחָמָה / {{סי|רַ}}חֵם אֹם אֲנִי חוֹמָה / יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה.{{ממס|שמות טו ג}}{{ש}}
{{סי|שְׁ}}כֹן כְּמֵאָז בְּאָהֳלֵנוּ / {{סי|תָּ}}מִיד מַחְמַד עֵינֵינוּ / יְיָ {{מילת קבע|מַלְכֵּנוּ}}.{{ממס|ישעיהו לג כב}}
:{{מילת קבע|מַלְכֵּנוּ}} מְחֹקְקֵנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ
:לַייָ הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה.{{ממס|תהלים ג ט}}
:יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה.{{ממס|תהלים מו ח}}

===ה' חזקי אשר ארחם (רט)===
{{הור|סימן: '''יצחק ברבי משה חזק'''}}

{{סי|יְ}}יָ חִזְקִי אֲשֶׁר אֶרְחָם / שָׂם נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם{{ש}}
מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם

{{סי|צִ}}פִּיתִי קֵץ חֶזְיוֹנָךְ / וְקִוְּתָה נַפְשִׁי עֵת רְצוֹנָךְ{{ש}}
מָתַי תְּקַבֵּץ אֶת צֹאנָךְ / אֶל מְקוֹם מִקְדַּשׁ מְעוֹנָךְ{{ש}}
מָתַי תָּשִׁיב לְבֵית מְכוֹנָךְ / כְּרוּבֵי זָהָב עֲלֵי אֲרוֹנָךְ{{ש}}
וְנִסְתָּר מֵעֵינַי נֹחַם / עֲלֵיהֶם לִבִּי בְּקִרְבִּי חָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}

{{סי|ח}}וּשִׁים הָשֵׁב לְבֵית עֵלוֹם / נֹפֶךְ סַפִּיר וְיַהֲלֹם{{ש}}
מְנֻסֶּה וְנֶעֱקָד וְחוֹלֵם חֲלוֹם / {{תיקון גירסה|תיכנס|תְּכַנֵּס}} נִדָּחָם בְּשָׁלוֹם{{ש}}
מַהֵר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם / לָאַט פָּנָיו וַיִּגְלֹם{{ש}}
נוּגֵי מִקֹּצֶר רוּחָם / תְּכַנֵּס בְּשָׁלוֹם נִדָּחָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}

{{סי|קָ}}דוֹשׁ נִקְרָא בְּשֵׁם אֶהְיֶה / עַמְּךָ בְּשִׁבְיוֹ אַל תִּשְׁיֶה{{ש}}
חֵיל גּוֹג בְּאַפְּךָ טְרֹף כְּאַרְיֵה / אֶחָד מֵהֶם אַל יִחְיֶה{{ש}}
מָקוֹם בַּל יָדְעוּ אַיֵּה / וְשָׁרְשָׁם כַּמַּק יִהְיֶה{{ש}}
וְעַל בְּגָדֶיךָ יֵז נִצְחָם / וְיַעֲלֶה כְאָבָק פִּרְחָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}

{{סי|בְּרֻבֵּי}} חַסְדְּךָ מִשְׂגַּבִּי / {{סי|מַ}}גֵּר חֹרְשִׁים עַל גַּבִּי{{ש}}
{{סי|שָׁ}}רְקוּ לִירוֹת אֶבֶן בִּי / {{סי|הִ}}נֵּה חִצָּם יוֹרוּ תּוֹךְ קִרְבִּי{{ש}}
מָגִנִּי גֵּאוּת חַרְבִּי / תִּסֹּב תְּנַחֵם לִבִּי{{ש}}
רְפָא יְגוֹנִי וְאֶתְנֶחָם / אֲשֶׁר בְּךָ יָתוֹם יְרֻחָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}

{{סי|חֹ}}סֶן יֶשְׁעֲךָ אֵיךְ יִדֹּם / יִיקַץ כְּיָשֵׁן וְאַל יִרְדֹּם{{ש}}
{{סי|זֵ}}דִים בְּקֶצְפְּךָ תִּמְחֶה מֵהֲדֹם / {{סי|קַ}}רְנָם שָׁחוֹחַ הֲפֹךְ כִּסְדוֹם{{ש}}
שִׁית שִׁיר צַח וְאָדוֹם / וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם{{ש}}
וְתַשְׂבִּיעַ מִבְּשַׂר טִבְחָם / הַקָּאָת וְהָרָחָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}
===נביא מנביאכם (רי)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

נָבִיא מִנְּבִיאֲכֶם / הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם.{{ממס|מלאכי ג כג}}

{{סי|אֲ}}נִי הוּא לְבַדִּי / זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי.{{ממס|מלאכי ג כג|שם פסוק כב}}{{ש}}
{{סי|בְּ}}יַד דָּוִד נְשִׂיאִי / הָאֹמֵר לִירוּשָׁלַיִם אַל תִּירְאִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|צפניה ג טז}}{{ש}}
{{סי|גּ}}וֹאַלְכֶם יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם / אַל תִּירָאוּ תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם.{{ממס|זכריה ח יג}}{{ש}}
{{סי|דָּ}}וִד יִנָּשֵׂא עַתָּה / בֶּאֱמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו נא טז}}{{ש}}
{{סי|הִ}}נֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ / {{תיקון גירסה|העלבנו|עַל בְּנוֹ}} הָעֹבֵד אוֹתוֹ.{{ממס|מלאכי ג יז}}{{ש}}
{{סי|וּ}}בַייָ יִשְׂרָאֵל נוֹשָׁע / וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לָרָשָׁע.{{ממס|מלאכי ג יח}}{{ש}}
{{סי|זֹ}}את הַמְּנוּחָה תִּהְיֶה לְשַׁלְוָה / שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה.{{ממס|זכריה ט יב}}{{ש}}
{{סי|חֶ}}רְפָּה יָסִיר מִכֶּם / חֶדְוַת יְיָ הִיא מָעֻזְּכֶם.{{ממס|נחמיה ח י}}{{ש}}
{{סי|טָ}}הוֹר בָּעוֹלָם יִתְיַחָד / לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד.{{ממס|צפניה ג ט}}{{ש}}
{{סי|יְ}}חִי לְבַבְכֶם לָעַד / לֹא תֵבֹשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד.{{ממס|ישעיהו מה יז}}{{ש}}
{{סי|כָּ}}ל פֶּשַׁע וְעָוֹן תְּכַלֶּה / כִּי הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה.{{ממס|תהלים קכו ב}}{{ש}}
{{סי|לְ}}מִישׁוֹר יִהְיֶה הֶעָקֹב / כִּי פָדָה יְיָ אֶת יַעֲקֹב.{{ממס|ירמיהו לא י}}{{ש}}
{{סי|מְ}}זָרֶה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ / וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּו.{{ממס|ירמיהו לא י|שם}}{{ש}}
{{סי|נִ}}בְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ / שִׁירוּ לַייָ שִׁיר חָדָשׁ.{{ממס|ישעיהו מב י}}{{ש}}
{{סי|ס}}וּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל פֶּשַׁע וְעָוֹן / לָכֵן בְּזֹאת יְכֻפַּר עָוֹן.{{ממס|ישעיהו כז ט}}{{ש}}
{{סי|עֲ}}תִידִים יְהוּדָה וְאֶפְרָיִם / לֵישֵׁב בְּהַר הַקֹּדֶשׁ וּבִירוּשָׁלָיִם.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו כז יג}}{{ש}}
{{סי|פַּ}}נּוּ דֶּרֶךְ יְיָ / נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְיָ.{{ממס|ישעיהו ב ב}}{{ש}}
{{סי|צִ}}יּוֹן הִתְנַעֲרִי מֵאַשְׁפָּה / מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא.{{ממס|דברים לב לט}}{{ש}}
{{סי|ק}}וֹל קוֹרֵא בְּהַר גִּבְעָה / מְבַשֵּׂר טוֹב מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו נב ז}}{{ש}}
{{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא תַּגְדִּילוּ / כִּי תַיְמִינוּ וְכִי תַשְׂמְאִילוּ.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו ל כא}}{{ש}}
{{סי|שִׁ}}ירָה רִנָּה פִּצְחוּ / וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ.{{ממס|יואל ב כג}}{{ש}}
{{סי|תְּ}}נוּ כָבוֹד לְאֵל עֶלְיוֹן / וּבֹאוֹ וְרֹנּוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ירמיהו לא יא}}{{ש}}
===יושב צל עליון (ריא)===
{{הור|סימן: '''יצחק זכור לטוב'''}}

{{סי|י}}וֹשֵׁב {{סי|צֵ}}ל עֶלְיוֹן / {{סי|חַ}}דֵּשׁ {{סי|קֶ}}רֶן אֶבְיוֹן
:הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן / תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|תהלים נא כ}}

{{סי|זָ}}רִים מִתּוֹכָהּ תִּמְשֶׁה / וּדְבָרְךָ לֹא תִּנְשֶׁה
:לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה / וּלְמַעַן יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|ישעיהו סב א}}

{{סי|כַּ}}שְׂדִּים תַּכְרִית מֵהֲדוֹם / רוֹמִי וְתֵימָן הֲפוֹךְ כִּסְדוֹם
:זְכֹר יְיָ לִבְנֵי אֱדוֹם / אֶת יוֹם יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|תהלים קלז ז}}

{{סי|וּ}}בְרִית תּוֹרָה וּתְעוּדָה / תִּהְיֶה לְסֶלַע וְלִמְצוּדָה
:עַל אִישׁ יְהוּדָה / וִירוּשָׁלָיִם.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ירמיהו יא ב}}

{{סי|רְ}}דֵה עַמְּךָ בְּעֹז מַטֵּה / תַּחַת כִּי תְּהִלָּה יַעְטֶה
:וְקָו יִנָּטֶה / עַל יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|זכריה א טו}}

{{סי|לָ}}עַד יֹאמְרוּ בְּהִגָּיוֹן / יוֹשְׁבֵי גֵיא חִזָּיוֹן
:גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן / הָרִיעִי יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|זכריה ט ט}}

{{סי|טִ}}נּוּף כַּבְּסִי וְהִתְבּוֹרְרִי / וְעַל אוֹיְבַיִךְ הִתְגַּבְּרִי
:הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קוּמִי יְרוּשָׁלַיִם.{{ממס|ישעיהו נא יז}}

{{סי|וְ}}עַל אָרוֹן וְעַל בַּדָּיו / וְעַל אַהֲרֹן וְעַל מַדָּיו
:פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|ישעיהו נב ט}}

{{סי|בִּ}}לְגָּה תָּשִׂים קְטוֹרָה / תֵּיטִיב מְנוֹרָה וְכַפְתֹּרָהּ
:כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה / וּדְבַר יְיָ מִירוּשָׁלָיִם.{{ממס|ישעיהו ב ג}}
===שעה שיח קהל עניה (ריב)===
{{הור|סימן: '''שלמה חזק'''}}

{{סי|שְׁ}}עֵה שִׂיחַ קְהַל עֲנִיָּה / צוּר שׁוֹכֵן שְׁמֵי עֲלִיָּה{{ש}}
גְּהֵה מְזוֹרִי בַּשִּׁבְיָה / שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה

{{סי|לְ}}ךָ יָאֲתָה לְקָרֵב זְמָן / לְקַבֵּץ עַם לֹא אַלְמָן{{ש}}
מִמִּזְרָח וּמִתֵּימָן / וּמֵעֶגְלָה יְפֵיפִיָּה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|מִ}}צָּפוֹן וּמִדָּרוֹם / יְקַבֵּץ עַם לְהַר מָרוֹם{{ש}}
וְיָחִישׁ צוּר אֲשֶׁר יַחְרֹם / גְּבָל וְשֵׂעִיר וְגַלִיסְיָה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|הֲ}}מוֹנַי אָז יְבִיאוּן שַׁי / פְּנֵי צוּרִי בְּמִקְדָּשַׁי{{ש}}
לְלִשְׁכּוֹתַי וּמִדְרָשַׁי / וְלִיהוֹיָרִיב וְלִידַעְיָה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|חֲ}}מֹל עַל שֶׂה הַמְפֻזֶּרֶת / קְשֹׁב שִׂיחַ וַעֲתֶרֶת{{ש}}
כִּכְלָיוֹת וְיֹתֶרֶת / וְלִגְבֶרֶת תְּשַׁלֶּם יָהּ
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|זְ}}מָן הָחֵשׁ לְקַבֵּץ עָם / וְהַזָּהָב אֲשֶׁר יוּעָם{{ש}}
וְהַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְּעָם / וּמִמַּעֲמַקִּים וְתַחְתִּיָּה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|קָ}}רֵב קֵץ הַנֶּעְלָם / וְחִישׁ עַל עַמְּךָ לְגָאֳלָם{{ש}}
וְאַל תַּבֵּט בְּמַעֲלָלָם / וְחֹן שְׁאֵרִית שְׁלִישִׁיָּה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}
===בגלות בארץ נכריה (ריג)===
{{הור|סימן: '''בנימן'''}}

{{סי|בְּ}}גָלוּת בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה / נִשְׁאַרְתִּי סֹעֲרָה עֲנִיָּה{{ש}}
נָשְׂאוּ רְדִידִי בְּנֵי מוֹאֲבִיָּה / הִנִּיחוּנִי עֵרֹם וְעֶרְיָה
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}

{{סי|נַ}}פְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִים / אָהֳלֵי כוּשׁ וּסְבָאִים{{ש}}
מוֹאָב וְהַגְרִים וּצְבָאִים / מַחֲנוֹתָם עָלַי צוֹבְאִים{{ש}}
בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מַעֲלוּנִי / שִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}

{{סי|יַ}}דּוּ גוֹרָל עַל נַחֲלָתִי / לְכַבּוֹת אֵשׁ גַּחַלְתִּי / רְפָא נָא אֶת מַחֲלָתִי{{ש}}
שְׁכֵנַי {{תיקון גירסה|ריעים|רָעִים}} שִׁחֲתוּנִי / בְּנֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתוּנִי
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}

{{סי|מָ}}נַחַת צְפוֹ וְאוֹנָם / מַשִּׂיגֵי גְבוּל חִנָּם / יִתַּמּוּ וְעוֹד אֵינָם{{ש}}
כִּדְבוֹרִים סַבּוּנִי / סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}

{{סי|נ}}וֹטְרֵי אֵיבַת צָרַי / פּוֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת לִנְעָרַי / וְנָכְרִים בָּאוּ שְׁעָרַי{{ש}}
זֵדִים מְֹאֹד הֱלִיצֻנִי / עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}
===סוערה ענייה (ריד)===
{{הור|סימן: '''יהודה''' (ריה&quot;ל)}}

סֹעֲרָה עֲנִיָּה / שׁוֹאֲפָה וְצוֹפִיָּה{{ש}}
יוֹם פְּדוּת שְׁנִיָּה / בַּשְּׂרָהּ בְּאֵלִיָּה

{{סי|יַ}}עֲלוּ שְׁחָרִים / נִסְתְּרוּ מְאוֹרֵיהֶם{{ש}}
מִפְּנֵי נְמֵרִים / אָרְבוּ בְּחוֹרֵיהֶם{{ש}}
וְלֶאֱסֹף עֲדָרִים / עָזְבוּ מְגוּרֵיהֶם{{ש}}
:רוּם בְּיָד נְטוּיָה / לִפְרֹץ פְּרִיץ חַיָּה{{ש}}
:וַהֲדַר צְבִיָּה / בַּל יְהִי מְעוֹן דַיָּה

{{סי|הַ}}עֲמֵד נְוָתִי / עַל מְכוֹן תְּהִלָּתִי{{ש}}
לַעֲלוֹת לְבֵיתִי / סַקְּלָה מְסִלָּתִי{{ש}}
וְרַב מִהְיוֹתִי / נֹטְשָׁה לְאַדְמָתִי{{ש}}
:שָׁכְנָה לְבִיאָה / בֵּיתְךָ פְּנִימִיָּה{{ש}}
:וַאֲנִי דְּחוּיָה / מִמְּךָ כְּנָכְרִיָּה

{{סי|וֶ}}אֱדוֹם וּמוֹאָב / תָּמְכוּ בְּפִלּוּלֵיהֶם{{ש}}
אֶדְאַג וְאֶדְאַב / מֵרְאוֹת גִּלּוּלֵיהֶם{{ש}}
אוֹמְרִים לְעֵת אָב / יִצְלְחוּ בְּהַבְלֵיהֶם{{ש}}
:קַו לָשׁוֹן רְמִיָּה / מְעַוֶּה פְלִילִיָּה{{ש}}
:יוֹצְרִי נְשִׁיָּה / תַּחֲלִיף בְּמַסְכִּיָּה

{{סי|דִּ}}גְלְךָ תְּרוֹמֵם / עַל שַׁעַר זְנוּחֶיךָ{{ש}}
וְלוֹחֲמַי תְּהֻמֵּם / מִפְּנֵי מְשִׁיחֶךָ{{ש}}
וּמִשְּׁאוֹל תְּרִימֵם / אֶל מְקוֹם מְנוּחֶיךָ{{ש}}
:הַעֲלֵה אֳנִיָּה / טָבְעָה בְּתַחְתִּיָּה{{ש}}
:וְלֶאֱסֹף זְרוּיָהּ / נִבְחְנָה עֲשִׂירִיָּה

{{סי|ה}}וֹד לְבֹשׁ וְהָדָר / וַעֲטֵה מְעִיל צֶדֶק{{ש}}
וּמִנְּטַע סְמָדַר / הַעֲבֵר סְכָךְ וָחֶדֶק{{ש}}
וּבַת אֱדוֹם וְקֵדָר / אַל יְחַזְּקוּ בֶדֶק{{ש}}
:אֶל נְוֵה לְוִיָּה / רֵד כְּטַל עֲלֵי צִיָּה{{ש}}
:וְלִהְיוֹת רְוָיָה / גַּפְנְךָ, וּפוֹרִיָּה
===צאן אובדות בגלות להו (רטו)===
{{הור|סימן: '''יהודה''' (ריה&quot;ל)}}

צֹאן אוֹבְדוֹת בַּגָּלוּת לָהֽוּ / תָּנִיחַ{{ש}}
וּתְנַהֲלֵם בְּאֵלִיָּהוּ / וּמָשִׁיחַ

{{סי|יִ}}שְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יֶשַׁע / עַם גּוֹלֶה{{ש}}
יוֹם גּוֹאֵל לְשָׁבֵי פֶשַׁע / יִגָּלֶה{{ש}}
עַל בִּרְכֵּי זְמָן יִשְׁתַּעֲשַׁע / בֶּן נִקְלֶה
:וּצְפוֹנִי בְּאַף כִּלָּהוּ / תַּדִּיחַ
:וּדְמֵי חֵט בְּבוֹר שְׁמֵהוּ / תָּדִיחַ

{{סי|הֵ}}ן לַעֲקֹר שְׁאָר שָׁרָשַׁי / צָר נוֹטֵר{{ש}}
וּבְכִתְמֵי יְקָר תַּרְשִׁישַׁי / יִתְעַטֵּר{{ש}}
אוֹמֵר כִּי לְגֶזַע יִשַׁי / אֵין חֹטֶר
:נֵס תַּפְלִיא וְאֶת מַטֵּהוּ / תַפְרִיחַ
:גַּם תִּרְצֶה וְכָל מַעֲשֵׂהוּ / תַצְלִיחַ

{{סי|וּ}}שְׁבוּת שׁוֹבְבָה מִצִּיּוֹן / אֶל צִיּוֹן{{ש}}
וּתְכוֹנֵן נְטוּי אַפִּרְיוֹן / בְּלִי רִפְיוֹן{{ש}}
עַד יֵשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן / עַם אֶבְיוֹן
:וּמֵי זָדוֹן אֲשֶׁר יִגְבָּהוּ / תַּבְרִיח
:וּשְׁאוֹן יָם אֲשֶׁר כִּסָּהוּ / תַּשְׁבִּיחַ

{{סי|דִּ}}מְעַת הָעֲשׁוּקִים תַּעֲלֶה / לִמְעוֹנוֹ{{ש}}
יַצִּיל מֵאֲרָיוֹת טָלֶה / בִּימִינוֹ{{ש}}
רוֹעֶה רַחֲמִים יִמָּלֵא / עַל צֹאנוֹ
:עַד אַחֲרָיו יִגְּהוּ / תַּבְטִיחַ
:וּמְאוֹרֵי יְשׁוּעוֹת כָּהוּ / תַּזְרִיחַ

{{סי|הַ}}חֹשֶׁךְ בְּיִפְעַת נֵרְךָ / תַּבְקִיעַ{{ש}}
אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה אוֹרְךָ / וְיַגִּיעַ{{ש}}
בִּנְטוֹת יָדְךָ, וּבְכוֹרְךָ / תוֹשִׁיעַ
:עֵת תִּמְלֹךְ, בַּיּוֹם הַהוּא / תַּצְמִיח
:יוֹם יִשְׁעוֹ, וְכָל אֲשֶׁר קָרָהוּ / תַּשְׁכִּיחַ
===חדש ששוני (רטז)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

חַדֵּשׁ שְׂשׂוֹנִי אֵל נָא וְהָבִיא{{ר1}}
אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

{{סי|אַ}}מֵּץ וְחַזֵּק רִפְיוֹן יָדִי{{ש}}
{{סי|בָּ}}רֵךְ מְלַאכְתִּי וְכָל מַעְבָּדִי{{ש}}
{{סי|גּ}}וֹאֲלִי עָנְיִי זְכֹר וּמְרוּדִי{{ש}}
{{סי|דְּ}}בָרְךָ הַטּוֹב הָקֵם לְעוֹדְדִי{{ר1}}
{{סי|הָ}}אֵר וּשְׁלַח וְשַׂמַּח לְבָבִי
{{רפרן|הזחה=2|אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}

{{סי|וַ}}עֵד וְהָכֵן דֵּי סִפּוּקִי{{ש}}
{{סי|זַ}}מֵּן מְזוֹנִי וְלֶחֶם חֻקִּי{{ש}}
{{סי|חֲ}}לֵב חֵיל גּוֹיִם חִישׁ לְהָנִיקִי{{ש}}
{{סי|ט}}וּבְךָ תְּשַׂבַּע עוֹלָלִי וְיוֹנְקִי{{ר1}}
{{סי|יָ}}בֹא מְשִׁיחִי לְעִיר מוֹשָׁבִי
{{רפרן|הזחה=2|אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}

{{סי|כּ}}וֹנֵן לְעַמְּךָ צוּר צֳרִי לַחֲבֹשׁ{{ש}}
{{סי|לֶ}}חֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ{{ש}}
{{סי|מְ}}שַׂנְאִי יֶחֱזֶה יַחֲפֹר וְיֵבוֹשׁ{{ש}}
{{סי|נְ}}וֵה הַר שֵׂעִיר בְּקָרוֹב תִּכְבֹּשׁ{{ר1}}
{{סי|שְׂ}}שׂוֹנִי יִגְדַּל בִּרְאוֹת סְבִיבִי
{{רפרן|הזחה=2|אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}

{{סי|עַ}}מּוֹן וּמוֹאָב וֶאֱדוֹם תְכַלֶּה{{ש}}
{{סי|פְּ}}דוּתְךָ לְעַם זוּ כְּמֵאָז תְּגַלֶּה{{ש}}
{{סי|צִ}}יּוֹן תְּמַלֵּא מֵעַם אֵלֶּה{{ש}}
{{סי|קִרְ}}יַת מֶלֶךְ רָב אָז תַּעֲלֶה{{ר1}}
{{סי|שַׁ}}כֵּן {{סי|תְּ}}שַׁכֵּן בְּתוֹךְ עַם צְבִי
{{רפרן|הזחה=2|אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}

===אותותינו התמהמהו (ריז)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''. מחבר: ריה&quot;ל}}

{{סי|א}}וֹתוֹתֵינוּ הִתְמַהְמָהוּ{{ר1}}
אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ

{{סי|בֶּ}}ן שׁוֹמֵעַ אֶל אִמְרוֹתָיו{{ש}}
זוֹעֵק חָמָס מִצָּרוֹתָיו{{ש}}
אָמַר אַיֵּה צוּר וּשְׁמוֹתָיו{{ר1}}
אֶלֶף שָׁנִים לֹא עָנָהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

{{סי|גָּ}}זַר תִּשְׁבִּי עַל אֶפְרַיִם{{ש}}
וַיַּעֲצֹר אֶת הַשָּׁמַיִם{{ש}}
וְעַל פִּיו יָרְדוּ אֵשׁ וָמָיִם{{ר1}}
הַר הַכַּרְמֶל שָׁם נִסָּהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

{{סי|דִּ}}בֵּר עַל כַּד עִם צַפַּחַת{{ש}}
וּבְרָכָה שָׁם בּוֹ פֹּרַחַת{{ש}}
הֵשִׁיב הַמֵּת מִן הַשַּׁחַת{{ר1}}
מִי שָׁמַע זֹאת וּמִי רָאָהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

{{סי|הִ}}בְעִיר שָׂרִים וַחֲמִישֵׁיהֶם{{ש}}
צָם אַרְבָּעִים עִם אֶמְשֵׁיהֶם{{ש}}
{{תיקון גירסה|נוֹסְדוּ|נוֹעֲדוּ}} עוֹרְבִים לִמְבַקְשֵׁיהֶם{{ר1}}
לָתֵת לַחְמוֹ וְיֵינֶהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

{{סי|וּ}}בְעֵת עָלָה רוּם בִּסְעָרָה{{ש}}
בְּמִרְכֶּבֶת אֵשׁ בֹּעֵרָה{{ש}}
וֶאֱלִישָׁע שָׁב צוֹעֵק בְּמָרָה{{ר1}}
אָבִי אָבִי וְלֹא עָנָהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

===שיר אענה (ריח)===
{{הור|סימן: '''אברהם''' (קטוע. מחבר: ראב&quot;ע)}}

שִׁיר אֶעֱנֶה / כִּי הִנֵּה / מְבַשֵּׂר חִישׁ יִצְעַד{{ר1}}
אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד

{{סי|אֵ}}ל חֵילִי / בְּךָ גִילִי / בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה{{ש}}
יוֹם רִאשׁוֹן / כְּבַת אִישׁוֹן / בְּצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחֱסֶה{{ש}}
בְּכָל עִנְיָן / וְכָל קִנְיָן / וְכֵן בַּשֵּׁנִי אֶעֱשֶׂה{{ש}}
וּבַשְּׁלִישִׁי / אֶת רֹאשִׁי / לֹא אָגוּר מִשּׁוֹסֶה{{ש}}
וּבָרְבִיעִי / הֱיֵה יִשְׁעִי / בְּכָל אֲשֶׁר אֶפְנֶה אֶנְסֶה{{ש}}
וּבַחֲמִישִׁי / וּבַשִּׁשִּׁי / בְּמֵי גִיל יָגוֹן תַּמְסֶה{{ש}}
וּנְכוֹנֵן / בְּרֹב רֶנֶן / וְגַם דָּת זָכוֹר נַעֲשֶׂה{{ש}}
וְהַבָּשָׂר / בַּל יֶחְסַר / וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹש יִסְעָד
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד}}

{{סי|בְּ}}כָל חֹדֶשׁ / גִּיל חַדֵּש / וְתִשְׁרִי יָבֹא בְשִׂמְחָה{{ש}}
וּמַרְחֶשְׁוָן / עֲדֵי סִיוָן / אֱהִי בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה{{ש}}
וּבְכִסְלֵו / אֱהִי שָׁלֵו / טֵבֶת שְׁבָט אֶצְלְחָה{{ש}}
וְחֹדֶשׁ אֲדָר / הַנֶּאְדָּר / גְּבוּרוֹת אֵל אָשִׂיחָה{{ש}}
וְנִיסָן בָּא / בְּנֵס וְאַהֲבָה / וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה{{ש}}
וְאִיָּר הוּא / כָּמֹהוּ / וְכָל תַּמּוּז בִּרְוָחָה{{ש}}
וְלֹא אֶדְאַב / בְּחֹדֶשׁ אָב / וּבֶאֱלוּל אֵין צְוָחָה{{ש}}
וְכָל שָׁנַי / בַּאדֹנָי / בָּטַחְתִּי וְלֹא אֶמְעָד
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד}}

{{סי|רְ}}אֵה מַלְכִּי / לְעוֹלָם כִּי / בְּךָ שָׂם עַמְּךָ כִּסְלוֹ{{ש}}
שְׁנַת תְּהִלָּה / וּגְאֻלָּה / כִּדְבָרְךָ / קְרָא נָא לוֹ{{ש}}
וְקָם רְאוּבֵן / הוּא הַבֵּן / הָרִאשׁוֹן לְגוֹרָלוֹ{{ש}}
בְּהִתְאַסֵּף / בֵּית יוֹסֵף / וְשָׁב שִׁמְעוֹן לִגְבוּלוֹ{{ש}}
וִיהוּדָה / בְּקוֹל תּוֹדָה / וְלֵוִי יִשָּׂא קוֹלוֹ{{ש}}
וְגָד וְאָשֵׁר / וְדָן מְיַשֵּׁר / וְנַפְתָּלִי / בְּהֵיכָלוֹ{{ש}}
וְיֵשׁ שָׂכָר / לְיִשָּׂשכָר / וּזְבוּלוּן לִזְבוּלוֹ{{ש}}
וּבִנְיָמִן / בְּקֵץ יָמִין / בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד}}

{{רקע אפור}}
{{הור|השלמה:}}

{{סי|מְ}}לֹךְ עַל עַם / אֲשֶׁר נִדְהָם / מִגּוֹי מִתְקוֹמְמֶךָ{{ש}}
הֱיֵה עִמּוֹ / וְצַו שְׁלוֹמוֹ / מִכּוֹכְבֵי מְרוֹמֶיךָ{{ש}}
וְהוֹד טָלֶה / אַל יִכְלֶה / וַהֲדַר שׁוֹר תְּמִימֶיךָ{{ש}}
בְּעֵת תְּאוֹמִים / הַתְּמִימִים / יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ{{ש}}
וּבְסַרְטָן / אֵין שָׂטָן / אֲבָל רֻבֵּי שְׁלוֹמֶיךָ{{ש}}
וּמֵאַרְיֵה / בִּנְךָ חַיֵּה / וְשִׁית בְּלִבּוֹ אֵימֶיךָ{{ש}}
וְהַבְּתוּלָה / תְּהִי בְעוּלָה / כְּחֶזְיוֹנְךָ וְנָאֳמֶךָ{{ש}}
לְמֹאזְנַיִם / פִּי שְׁנַיִם / תֵּן מִטּוּב נָעֳמֶךָ{{ש}}
וְשִׁית עַקְרָב / נְגִיד הוֹן רַב / לְמַלֹּאת אֶת אֲסָמֶיךָ{{ש}}
וְחֵץ קֶשֶׁת / בְּאַף תָּשֶׁת / בְּלֵב אוֹיְבִים קָמֶיךָ{{ש}}
גְּדִי וּדְלִי, / עֲדִי וַחֲלִי / יֶהֱמוּ עַל רְחוּמֶיךָ{{ש}}
כְּמוֹ דָגִים / בְּכָל פְּלָגִים / יִדְגּוּ לָרֹב וְלָעַד
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד}}
{{סוף}}

===יד ושם חיש חדשם (ריט)===
{{הור|סימן: '''יעקב חזק'''}}

{{סי|יָ}}ד וָשֵׁם / חִישׁ חַדְּשֵׁם / אֵל אָיוֹם{{ש}}
טוּב טַעֲמָךְ / אֶל עַמָּךְ / קוּם וּקְיוֹם{{ש}}
וַאֲהַלֵּל / אֵל מְחוֹלֵל / לֵיל וָיוֹם{{ש}}
יָד תּוֹסֵף / וְלֹא בְּכֶסֶף / הַפִּדְיוֹם
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|עֹ}}ל תִּשְׁבֹּר / צֵאת מִבּוֹר / וָשִׁיחַ{{ש}}
אוֹר אוֹרֵר / צַר צוֹרֵר / תַּפְשִׁיחַ{{ש}}
לְךָ אֶשְׁאַל / לִבִּי אַל / יַקְשִׁיחַ{{ש}}
אַךְ תָּבִיא / עִם נָבִיא / מָשִׁיחַ
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|קֵ}}ץ נִגְלָה / לְכָל תִּכְלָה / רַק לָזֹאת{{ש}}
קֵץ עִתֵּי / צִיּוֹן תֵּ/שֵׁב פְּרָזוֹת{{ש}}
עַד עַתָּה / דִּבַּרְתָּ / בַּחֲזוֹת{{ש}}
מַהֵר עַם / זוּ, נֹעַם / עִיר לַחֲזוֹת
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|בְּ}}ךָ אֶבְטַח / שִׁית מִבְטָח / לַחֲרָמִים{{ש}}
כִּלּוּנוּ / סִלּוּנוּ / כַּעֲרֵמִים{{ש}}
תְּנִיעֵם / וְתַכְנִיעֵם / רָם רָמִים{{ש}}
נָקוּמָה / וְנַשְׁכִּימָה / לַכְּרָמִים
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|חַ}}לּוֹתִי / הַעֲלוֹתִי / אֶל אַרְצִי{{ש}}
בַּנְּחָלִים / וּבַנְּעָלִים / וּבְלֹא צִי{{ש}}
שׁוֹד מַבְלִיג / כִּי תַדְלִיג / אֶת קִצִּי{{ש}}
צָר נִבְאָשׁ / מֶנּוּ אַשְׁ/כִּיר חִצִּי
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|זִ}}יו חָתָן / רָב נָתַן / אֵל נָאוֹר{{ש}}
גַּם עַלְמָה / תַּעֲלֻמָהּ / תּוֹצִיא אוֹר{{ש}}
בָּם שִׁמְצָה / לֹא נִמְצָא / כִּי כָל שְׂאוֹר{{ש}}
אֵין בָּמוֹ / אוֹיְבֵימוֹ / אוֹר תָּאוֹר
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|קַ}}ח נָא אֵת / יֶתֶר שְׂאֵת / בִּרְכָתִי{{ש}}
אִישׁ עֲצָתִי / {{תיקון גירסה|תורעתי|תִּרְעָתִי}} / סֻכָּתִי{{ש}}
וְהַכַּלָּה / חֵן חֵן לָהּ / מָרָתִי{{ש}}
בַּמְּדִינוֹת / עֲלֵי בָּנוֹת / שָׂרָתִי
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

===הנה כעב טל (רכ)===
{{הור|סימן: '''בחיי''' }}

הִנֵּה כְּעַב טָל בְּצִיָּה / אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה

{{סי|בְּ}}עַד חַלּוֹנֵי אַהֲבָה / נִשְׁקַף יָדִיד כִּי קָרְבָה / עֵת דּוֹדִים וְרוּחוֹ נָשְׁבָה / בָּךְ רַעֲיָה
{{רפרן|אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה}}

{{סי|חֶ}}סֶד אֲשֶׁר לֹא יֶחְדַּל / נִמְצָא לְמָעוֹז דַּךְ וָדָל / יִהְיֶה סְבִיבֵנוּ מִגְדָּל / לְתַלְפִּיָּה
{{רפרן|אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה}}

{{סי|יָ}}הּ הַמֵּשִׁיב אֶת נִדְּחוֹ / קָרָא עַבְדּוֹ וַיִּמְשְׁחוֹ / וּלְבַשֵּׂר חוֹכָיו שְׁלָחוֹ / לְמִחְיָה
{{רפרן|אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה}}

{{סי|יַ}}ד חַסְדְּךָ אַל תֶּאֱסֹף / וּזְרוֹעֲךָ יָהּ תַּחְסֹף / וּלְבֵיתְךָ אֵל תִּכְסֹף / שְׁלִישִׁיָּה
{{רפרן|אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה}}

===שוכן מרום אליך קויתי (רכא)===
{{הור|סימן: '''שלמה ברבי יהודה''' (אבן גבירול)}}

{{סי|שׁ}}וֹכֵן מָרוֹם / אֵלֶיךָ קִוִּיתִי{{ש}}
עַד אָן יָרֹן / אוֹיֵב עַל נַחֲלָתִי{{ש}}
אֶל דִּמְעָתִי / אַל תֶּחֱרַשׁ בַּצָּרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|לָ}}מָּה תִשְׁכַּח / חַנּוֹת אֵל לָנֶצַח{{ש}}
עַמְּךָ לֻקַּח / עַל חִנָּם לְרֶצַח{{ש}}
עַזֵּי מֵצַח / הַקְדִּישֵׁם ליוֹם עֶבְרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|מִ}}שָּׁמַיִם / רַחֵם פֶּן יָרֵעוּ{{ש}}
שֶׁטֶף מַיִם / אֵלַי לֹא יַגִּיעוּ{{ש}}
אָז יָרִיעוּ / לְךָ עַמְּךָ אֵל נוֹרָא
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|הַ}}ר הַבַּיִת / שִׁילֹה וּבֵית עוֹלָמִים{{ש}}
הֵן לְשַׁיִת / וּלְשָׁמִיר שׁוֹמְמִים{{ש}}
הֵם מַחֲרִימִים / עִיר לְשָׁכוֹת וַעֲזָרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|בְּ}}כִי אֲמָרֵר / כִּי קָצָר הַמַּצָּע{{ש}}
כִּי יִשְׂתָּרֵר / פִּסְלָם בָּאֶמְצַע{{ש}}
אֵיךְ יַעֲשֶׂה לְךָ מַסֵּכָה צָרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|רֹ}}אשׁ הַלְּבָנוֹן / אַתָּה לִי אֵל עֶלְיוֹן{{ש}}
הָשֵׁב סִגְנוֹן / מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן{{ש}}
מַלֵּא צִיּוֹן / מִשְׁפָּט וָצֶדֶק מְהֵרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|בְּ}}ךָ מִבְטַחִי / אֵל סַלְעִי מִמָּגוֹר{{ש}}
מָאוֹס וּסְחִי / יָשִׂים צָר קָטֵגוֹר{{ש}}
חוֹלֵף אֶל סְגוֹר / יֻסְגְּרוּ בַּחֲפִירָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|יָ}}גֵל {{סי|יְהוּדָה}} / וִישֻׁרוּן בַּחֲטִיבָה{{ש}}
רִנָּה וְתוֹדָה / כִּי שָׁבְתָה מַדְהֵבָה{{ש}}
גִּיל בֵּית שׁוֹאֵבָה / הַחֲשׁוּבָה, הָעִירָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

מָגֵן יִשְׁעִי / תֵּן עֻזְּךָ אֶל עַבְדֶּךָ{{ש}}
אַמֵּץ זְרוֹעִי / וּמְשֹׁךְ עָלַי חַסְדֶּךָ{{ש}}
שִׁיר לִידִידֶךָ / הָאַמִּיץ וְהָאַדִּירָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

אֲרָצוֹת שְׁלֹשָׁה / יְהוּדָה וְעֵבֶר וְגָלִיל{{ש}}
לְצִיּוֹן דְּרוּשָׁה / יַעֲלוּ קְבוּצַי בַּעֲלִיל{{ש}}
דּוֹרֵשׁ אֶל אֱלִיל / יַחֲלֹף כָּלִיל בְּעֶבְרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

===במוצאי יום קודש (רכב)===
{{הור2|הבדלה לראש חדש שנכנס אחר השבת}}
{{הור|סימן: '''יעקב'''}}

בְּמוֹצָאֵי יוֹם קֹדֶשׁ{{ש}}
וְהַכְנָסַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ{{ש}}
שְׁלַח עֶזְרִי מִקֹּדֶשׁ{{ש}}
אֵל נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ

{{סי|יְ}}דִידִים נִינֵי אֱמוּנַי{{ש}}
הַלְלוּ שׁוֹכֵן מְעוֹנַי{{ש}}
וְהִשְׁתַּחֲווּ לַייָ{{ר1}}
בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ

{{סי|עַ}}ם זוּ מִצָּר לְפָרְקוֹ{{ש}}
צוּר יִשְׂרָאֵל וְחוֹשְׁקוֹ{{ש}}
וְנָחַל יְהוּדָה חֶלְקוֹ{{ר1}}
עַל אַדְמַת קֹדֶשׁ

{{סי|ק}}וֹרְאֵי מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ{{ש}}
{{תיקון גירסה|ישורון|יְשִׁירוּן}} לְךָ שִׁיר חָדָשׁ{{ש}}
תִּתְגַּדַּל וְתִתְקַדַּשׁ{{ר1}}
בְּתוֹךְ אַנְשֵׁי עַם קֹדֶשׁ

{{סי|בְּ}}נֵה בַיִת אֲשֶׁר נָפַל{{ש}}
וְהָרֵם גּוֹי אֲשֶׁר שָׁפַל{{ש}}
וְהַמָּאוֹר אֲשֶׁר שָׁפַל{{ר1}}
מְהֵרָה אוֹתוֹ תְחַדֵּשׁ.

===צור יריח בבשורה (רכג)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב''' (קטוע)}}
{{רן|
צוּר יָרִיחַ בִבְשׂוֹרָה / צֹאן מֵאֲפֵלָה אֶל אוֹרָה / כִּי מֶלְךְ עֶלְיוֹן וְנוֹרָא
{{סי|בֹּ}}א יָבֹא מְשִׁיחַ יְיָ / לִפְדוֹתִי מִבֵּית מְעַנַּי / שׂושׂ אָשִׂישׂ בַּייָ
{{סי|גַּ}}ם מִשְּׁלֹשֶׁת מַעֲדַנִּים / יָכִין סְעוּדָה לַנֶּאֱמָנִים / גַּם כִּי נָצְרוּ הָאֱמוּנִים
{{סי|דָּ}}גוּל יָרַד עַם קְדוֹשָׁיו / וְיִשְׁכֹּן בֵּינֵינוּ בְּמוֹשָׁב / וִישַׂמַּח לִבּוֹת דּוֹרְשָׁיו
{{סי|הִ}}נֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים / שֶׁבֶת אֲחִים גַם רֵעִים / וְיִשְׂמַח בְּיֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים
{{סי|וְ}}יוֹרֶה צֶדֶק לָנוּ / אֲזַי נִשְׂמַח כֻּלָּנוּ / קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ
{{סי|זֶ}}ה יְיָ קִוִּינוּ לוֹ / פִּתְאֹם יָבֹא אֶל הֵיכָלוֹ / אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ
{{סי|חֹ}}סֶן יְשׁוּעוֹת וָדָעַת / בְּכָל הָאָרֶץ מוּדַעַת / הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת
{{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת בְּרָע / שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ יִזְרַע / עֵינוֹ מֶנּוּ בַּל תִּגְרַע
{{סי|יָ}}מִים בָּאִים נְאֻם יְיָ / אַצְמִיחַ קֶרֶן אֱמוּנַי / כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְיָ
{{סי|כָּ}}אָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָה / וְדִמְעָה מָחֹה יִמְחָה / רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה
{{סי|לֹ}}א יֵבֹשׁוּ עֲדֵי עַד / יִרְעוּ בָּשָׁן וְגִלְעָד / לְאַלַמֶּלֶךְ וְעַמְעָד
{{סי|מַ}}ה נָּאווּ עַל הֶהָרִים / רַגְלֵי מְבַשֵּׂר קוֹל לְהָרִים / לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּירִים
}}
===אל תיראי תולעת יעקב (רכד)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}
{|
|-
|{{סי|אַ}}ל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|בָּ}}חַר יְיָ לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|גָּ}}אַל יְיָ אֶת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|דָּ}}רַך כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|הַ}}בָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|וְ}}יֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|זְ}}כֹר אֵלֶּה לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|חֶ}}סֶד יְיָ לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|ט}}בוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|י}}וֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|כִּ}}י לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|ל}}א הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|מִ}}י מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|נָ}}שָׂאתָ יְיָ לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|סְ}}לַח נָא לַעֲוֹן יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|עַ}}תָּה לֹא יֵבוֹשׁ{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|פָּ}}דָה יְיָ אֶת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|צַ}}וֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|ק}}וֹל קוֹל יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|רָ}}נּוּ שָׁמָּה לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|שׁוּ}}ב יְיָ אֶת שְׁבוּת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|תִּ}}תֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|}

===אל אשר טוב גמלנו (רכה)===
{{הור|סימן: '''אני יעקב'''}}

{{סי|אֵ}}ל אֲשֶׁר טוֹב גְּמָלָנוּ / וְגַם מִנֹּף הֶעֱלָנוּ{{ש}}
הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ

{{סי|נְ}}צֹר חֶסֶד לַאֲלָפִים / וְתֵן כֹּחַ לַעֲיֵפִים{{ש}}
אֲשֶׁר בְּיַד צָר הֵם טְרוּפִים / וּמַמְּרֹר הֶאֱכִילָנו
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|יָ}}גַעְנוּ בְּעֹל כָּבֵד / תָּעִינוּ כְּשֶׂה אֹבֵד{{ש}}
קוּמָה צוּרִי וְאַבֵּד / הָאִישׁ אֲשֶׁר כִּלָּנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|יִ}}הְיוּ אֲמָרַי לְרָצוֹן / וּמַלְּטֵנוּ מִלַּחֲצוֹן{{ש}}
בְּיַד צָר אֲנַחְנוּ כַּצֹּאן / אֲכָלָנוּ הֲמָמָנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|עֲ}}נֵה עֶתֶר הַנְּפוֹצִים / צַו וְיִהְיוּ מְקֻבָּצִים{{ש}}
וְנִהְיֶה אָז שִׁיר פּוֹצִים / בָּרוּךְ אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|ק}}וֹמֵם גֵּיא הַמַּחֲזֶה / וְקַבֵּץ שָׁם עַם נִבְזֶה{{ש}}
וְיוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה / בְּתוֹךְ הָעִיר עֹז לָנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|בְּ}}בֹא צֶמַח לַמַּלְכוּת / עִם שְׁמֹנָה לִנְסִיכוּת{{ש}}
וְקָרְבָּן שַׁי לַעֲרִיכוּת / וְשָׁם נִשְׂמַח כֻּלָּנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}
[[קטגוריה:פיוטים ממחזור ויטרי]]
[[קטגוריה:זמירות למוצאי שבת]]</text>
      <sha1>thl8ecwogst49j4sg8ghl6tkm4dkqdi</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3021758</id>
      <parentid>3021756</parentid>
      <timestamp>2026-06-27T22:00:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* אדיר איום ונורא (רח) */</comment>
      <origin>3021758</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="66342" sha1="k3rzndj7d1wi8lyq2wukvceqfou11hh" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=20}}
=זמירות למוצאי שבת ממחזור ויטרי=
==לפני הבדלה==
===אליהו הנביא (רג)===
&lt;קטע התחלה=אליהו הנביא/&gt;{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}
{|
|-
|colspan =&quot;2&quot; |{{מר|אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵינוּ בְּיָמֵינוּ}}
|-
|אִישׁ {{סי|אֵ}}זוֹר עוֹר בְּמָתְנָיו{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|בַּ}}עַל שֵׂעָר נִקְרָא{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|גָּ}}שׁ כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|דִּ}}בֵּר הַבֵּט לַבְּרִית מִשָּׁמַיִם{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|הַ}}נִּקְרָא מִתּוֹשָׁבֵי גִלְעָד{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|וְ}}יָמִים אַרְבָּעִים הָלַךְ{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|זֵ}}רַז בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|חִ}}יָּה בֶּן צָרְפִית הַגְּבִירָה{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|טַָ}}עַן רֹמַח בְּיָדוֹ{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|יָ}}צָא לִקְרַאת עֹבַדְיָה{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|כִּ}}לְכְּלוּהוּ הָעֹרְבִים לֶחֶם וּבָשָׂר{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|לָ}}ט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ וַיִּגְלֹם{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|מִ}}זְבֵּחַ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים בָּנָה{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|נָ}}גַף נְבִיאֵי הַמַּלְכָּה{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|סָ}}ח יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|עָ}}נָה מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַדֵּי מַיִם{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|פָּ}}ץ שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ שַׁלְּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|צָ}}עַק לַייָ וְנַעֲנָה בְּאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|קָ}}רָא לַייָ נוֹתַרְתִּי לְבַדִּי{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|רָ}}ץ וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|שֶׁ}}לֹּא טָעַם טַעַם מָוֶת{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|תַּ}}תָּה לֹו בְּרִית שָׁלוֹם{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ {{סי|תַּ}}תָּה לֹו בְּרִית כְּהֻנָּה{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא 
|-
|אִישׁ {{סי|תַּ}}תָּה לֹו בְּרִית חַיִּים{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|אִישׁ אַשְׁרֵי מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ פְּרוּטָה מִיָּדוֹ{{ש-רווח|1em}}||אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
|-
|colspan =&quot;2&quot; |{{מר|אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵינוּ בִּמְהֵרָה}}
|}&lt;קטע סוף=אליהו הנביא/&gt;

===איש חסיד היה (רד)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב''', '''ישי בר מרדכי חזק'''}}

{{סי|אִ}}ישׁ חָסִיד הָיָה / בְּלִי מָזוֹן וּמִחְיָה{{ש}}
{{סי|בְּ}}בֵיתוֹ עוֹצֵר מִלֵּבוֹשׁ / מִבְּלִי בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ{{ש}}
{{סי|גּ}}וֹנֵן בַּחֲשׁוּבָה אִשָּׁה / וְגַם בְּבָנִים חֲמִשָּׁה{{ש}}
{{סי|דִּ}}בְּרָה לוֹ הָאִשָּׁה / יוֹתֵר אֵין לְהִתְיָאֲשָׁה{{ש}}
{{סי|הֲ}}מִבְּלִי אֵין לֶחֶם לֶאֱכֹל / בְּעֵרוֹם וּבְחֹסֶר כֹּל{{ש}}
{{סי|וְ}}תּוֹרָה מָצָאתָ כִּי יָגַעְתָּ / מַה נֹּאכַל מֵעַתָּה{{ש}}
{{סי|זָ}}הִיר כְּבַר נִשּׁוּק / הֲלא תֵצֵא לַשּׁוּק{{ש}}
{{סי|חַ}}נּוּן וְרַחוּם בִּמְרוֹמָיו / אוּלַי יִגְמְלֵנוּ בְּרַחֲמָיו{{ש}}
{{סי|ט}}וֹב לְקֹוָיו מַחֲסֶה / רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה{{ש}}
{{סי|י}}וֹעֶצֶת בְּדַעַת וּבְחָכְמָה / עֲצָתֵךְ אֵיךְ לְהַסְכִּימָה{{ש}}
{{סי|כְּ}}צֵאתִי לְבֹשֶׁת וְלִכְלִמָּה / מִבְּלִי אֵין כְּסוּת וְשַׂלְמָה{{ש}}
{{סי|לֹ}}א יֵשׁ בְּיָדִי לְפָרְטָה / אֲפִלּוּ שְׁוֵה פְרוּטָה{{ש}}
{{סי|מִ}}הֲרָה וְשָׁאֲלָה מִשְּׁכֵנִים / מַלְבּוּשִׁים נָאִים מְתֻקָּנִים{{ש}}
{{סי|נִ}}לְבַּשׁ וְהִשְׁלִיךְ יְהָבוֹ / עַל יְיָ אֲהֵבוֹ{{ש}}
{{סי|סָ}}חוּ יְלָדָיו בְּפִלּוּלָם / אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם{{ש}}
{{סי|עָ}}בְרוֹ בַּשּׁוּק לְסִבְרָתוֹ / וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב לִקְרָאתוֹ{{ש}}
{{סי|פָּ}}ץ לוֹ הַמִּתְיַשֵּׁר / בֶּאֱמֶת הַיּוֹם תִּתְעַשֵּׁר{{ש}}
{{סי|צַ}}וֵּנִי בְּכָל כְּבוֹדֶךָ / כִּי הִנְנִי עַבְדֶּךָ{{ש}}
{{סי|קְ}}רָא לְמִי בְדַעְתּוֹ / קְנוֹת עֶבֶד אֵין כְּמוֹתוֹ{{ש}}
{{סי|רָ}}חַשׁ אֵיךְ יְשַׁנֶּה דִינוֹ / עֶבֶד לִמְכֹּר אֲדוֹנוֹ{{ש}}
{{סי|שָׁ}}ת לוֹ חָכְמָתוֹ בְּקִרְבּוֹ / וְהֶחֱזִיק בּוֹ כְּמוֹ רַבּוֹ{{ש}}
{{סי|תַּ}}גָּר קְנָאו בַּאֲהָבִים / שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף זְהוּבִים{{ש}}
{{סי|תְּ}}בָעוֹ מַה מְּלַאכְתֶּךָ / אִם בְּבִנְיָן חָכְמָתֶךָ{{ש}}
{{סי|תַּ}}כְלִית בִּנְיַן פַּלְטֵרִים / הֲרֵי אַתָּה בֶּן חוֹרִין{{ש}}
{{סי|י}}וֹם רִאשׁוֹן לְמִפְעָלִים / פָּעַל עִם פּוֹעֲלִים{{ש}}
{{סי|שִׁ}}וַּע בַּחֲצִי הַלַּיְלָה / עֲנֵנִי עֲנֵנִי נוֹרָא עֲלִילָה{{ש}}
{{סי|יָ}}זַמְתִּי וְנִמְכַּרְתִּי לְהַעֲבִידִי / לִכְבוֹדְךָ וְלֹא לִכְבוֹדִי{{ש}}
{{סי|בּ}}וֹרֵא עוֹלָם בְּקִנְיָן / הַשְׁלֵם זֶה הַבִּנְיָן{{ש}}
{{סי|רַ}}חֲמֶיךָ יִכְמְרוּ בַּחֲנִינָתִי / כִּי גַּם לְטוֹבָה כַּוָּנָתִי{{ש}}
[{{סי|מַ}}לְאֲכֵי רַחֲמִים מִמְּעוֹנָתוֹ / אָז הֵחֵלּוּ לִבְנוֹתוֹ]{{ש}}
{{סי|רַ}}בּוּ בְּנֵי הַמְּלוּכָה / וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה{{ש}}
{{סי|דָּ}}ץ הַסּוֹחֵר בִּרְאוֹתוֹ / כִּי נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ{{ש}}
{{סי|כְּ}}לִילוּת מִגְדָּלִים נָאִים / לְפִי עִנְיַן הַבַּנָּאִים{{ש}}
{{סי|יִ}}זָּכֵר לְךָ עַתָּה / אֶתְמוֹל אֲשֶׁר אָמַרְתָּ{{ש}}
{{סי|חַ}}פְּשֵׁנִי בְּוַדַּאי וּבֵרוּר / כְּנַמְתָּ לְעִנְיַן שִׁחְרוּר{{ש}}
{{סי|זֶ}}ה {{סי|קִ}}יְּמוֹ בֶּאֱמֶת / וְיָבֹא אֵלֵינוּ אִישׁ הָאֱמֶת
==לאחר הבדלה==
===המבדיל (רה)===
&lt;קטע התחלה=המבדיל/&gt;{{הור|סימן: '''יצחק הקטן חזק'''}}

הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל{{ש}}
חַטֹּאתֵינוּ יִמְחֹל{{ש}}
וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל{{ר1}}
נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה.{{ממס|ישעיהו כו ט}}

{{סי|י}}וֹם פָּנָה כְּצֵל תֹּמֶר{{ש}}
אֶקְרָא לָאֵל עָלַי גּוֹמֵר{{ש}}
אָמַר שׁוֹמֵר{{ר1}}
אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה.{{ממס|ישעיהו כא יב}}

{{סי|צִ}}דְקָתְךָ כְּהַר תָּבוֹר{{ש}}
חֲטָאַי עָבֹר תַּעֲבֹר{{ש}}
כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר{{ר1}}
וְאַשְׁמוּרָה בַּלָּיְלָה.{{ממס|תהלים צ ד}}

{{סי|חָ}}לְפָה עוֹנָה מִנְחָתִי{{ש}}
מִי יִתֵּן מְנוּחָתִי{{ש}}
יָגַעְתִּי בְאַנְחָתִי{{ר1}}
אַשְׂחֶה בְּכׇל לָיְלָה.{{ממס|תהלים ו ז}}

{{סי|קָ}}רָאתִי יָהּ הוֹשִׁיעֵנִי{{ש}}
אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי{{ש}}
מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי{{ר1}}
מִיּוֹם וְעַד לָיְלָה.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו לח יב}}

{{סי|הֵ}}עָתֵר נוֹרָא וְאָיוֹם{{ש}}
אֲשַׁוֵּעַ תְּנָה פִדְיוֹם{{ש}}
בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם{{ר1}}
בְּאִישׁוֹן לָיְלָה.{{ממס|משלי ז ט}}

{{סי|ק}}וֹלִי בַּל יֻבְטַל{{ש}}
פְּתַח לִי שַעַר מְנֻטָּל{{ש}}
שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל{{ר1}}
קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.{{ממס|שה&quot;ש ה ב}}

{{סי|טַ}}הֵר טִנּוּף מַעֲשַׂי{{ש}}
פֶּן יֹאמְרוּ מַכְעִיסַי{{ש}}
אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי{{ר1}}
נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה.{{ממס|איוב לה י}}

{{סי|נַ}}חְנוּ בְיָדְךָ כַּחֹמֶר{{ש}}
סְלַח עַל קַל וָחֹמֶר{{ש}}
יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר{{ר1}}
וְלַיְלָה לְּלַיְלָה.{{ממס|תהלים יט ג}}

{{סי|חֹ}}ן נָא מְנַטְּלֶיךָ{{ש}}
{{סי|זַ}}כֵּם לְנִטְפֵי טְלָלֶיךָ{{ש}}
{{סי|ק}}וּם כִּי עָלֶיךָ{{ר1}}
שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה{{ממס|ישעיהו כא יא}}&lt;קטע סוף=המבדיל/&gt;

===המבדיל - יצוה ה' חסדו===
{{הור2|הנוסח המופיע במחז&quot;ו חסר, ומצורף שם לפיוט הקודם. לנוסח שלם של הפיוט ראו [[המבדיל - יצוה ה' חסדו|כאן]].}}

{{סי|יְ}}צַוֶּה יְיָ חַסְדּוֹ{{ש}}
זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ{{ש}}
יְהוּדָה חֶלְקוֹ יִנְחֹל{{ש}}
{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}

{{סי|צֶ}}דֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ{{ש}}
לְעָם אֲשֶׁר נֶעְשָׁקוּ{{ש}}
וְעוֹשְׁקֵיהֶם {{תיקון גירסה|ינחול|יִגְחֹל}}{{ש}}
{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}

שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם{{ש}}
וּבָרְכוּ שֵׁם אֱלֹהֵיכֶם{{ש}}
יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל{{ש}}
{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}

{{סי|קְ}}דוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִיעֵנוּ{{ש}}
נָשֹׂא יִשָּׂא לְפִשְׁעֵנוּ{{ש}}
לֹא נִירָא וְלֹא נִדְחֹל{{ש}}
{{רפרן|וְזַרְעֵנוּ יַרְבֶּה כַּחֹל}}

===במוצאי יום מנוחה (רו)===
&lt;קטע התחלה=במוצאי/&gt;{{הור|סימן: '''יעקב מן יריחו'''}}

בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְנוּחָה{{ש}}
הַמְצֵא לְעַמְּךָ הֲנָחָה{{ש}}
שְׁלַח תִּשְׁבִּי לְנֶאֱנָחָה{{ר1}}
וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה

{{סי|יָ}}אֲתָה לְךָ צוּרִי{{ש}}
לְקַבֵּץ עַם מְפֻזָּרִי{{ש}}
מִיַּד גּוֹי אַכְזָרִי{{ר1}}
אֲשֶׁר כָּרוּ לִי שׁוּחָה

{{סי|עֵ}}ת דּוֹדִים תְּעוֹרֵר אֵל{{ש}}
מַלֵּט עַם אֲשֶׁר שׁוֹאֵל{{ש}}
רְאוֹת טוּבְךָ בְּבוֹא גוֹאֵל{{ר1}}
לְשֶׂה פְזוּרָה וְנִדָּחָה

{{סי|קְ}}רָא יֶשַׁע לְעַם נְדָבָה{{ש}}
אֵל דָּגוּל מֵרְבָבָה{{ש}}
יְהִי שָׁבוּעַ הַבָּא{{ר1}}
לִישׁוּעָה וְלִרְוָחָה

{{סי|בַּ}}ת צִיּוֹן הַשְּׁכוּלָה{{ש}}
אֲשֶׁר הִיא הַיּוֹם גְּעוּלָה{{ש}}
עַתָּה תִּהְיֶה בְעוּלָה{{ר1}}
אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה

{{סי|מַ}}עְיָנוֹת אֲזַי יְזוּבוּן{{ש}}
וּפְדוּיֵי יְיָ יְשׁוּבוּן{{ש}}
וּמֵי יֶשַׁע יִשְׁאֲבוּן{{ר1}}
וְהַצָּרָה נִשְׁכָּחָה

{{סי|נְ}}חֵה עַמְּךָ כְּאָב רַחֲמָן{{ש}}
יְצַפְצְפוּ עַם לֹא אַלְמָן{{ש}}
דְּבַר יְיָ אֲשֶׁר נֶאֱמָן{{ר1}}
בַּהֲקִימְךָ הַבְטָחָה

{{סי|יְ}}הִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה{{ש}}
כִּנְבוּאַת אֲבִי חוֹזֶה{{ש}}
וְיִשָּׁמַע בְּבַיִת זֶה{{ר1}}
קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה

{{סי|רְ}}פָא נָא יָהּ כְּאֵבִי{{ש}}
וְרֹב פְּשָׁעַי וְרֹב חוֹבִי{{ש}}
לְמַעַנְךָ עֲשֵׂה נָא אָבִי{{ר1}}
הוֹשִׁיעָה נָא וְהַצְלִיחָה

{{סי|יְ}}דִידִים פְּלֵיטֵי חֶרֶץ{{ש}}
נְגִינוֹת יֶהֱגוּ בְמֶרֶץ{{ש}}
בְּלִי צְוָחָה וּבְלִי פֶרֶץ{{ר1}}
אֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה

{{סי|חַ}}י יְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ{{ש}}
לַמְיַחֲלִים בְּבַקָּשָׁתֵנוּ{{ש}}
יִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ{{ר1}}
נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה

{{סי|וּ}}רְאֵה עָנְיִי וְאַל קָשְׁיִי{{ש}}
סְלַח מֶרְיִי וְעִוּוּיִי{{ש}}
קְשֹׁר נָא כְּאֵבִי בְּבֵית אִוּוּיִי{{ר1}}
בְּקוֹל תּוֹדָה לְךָ אֶזְבְּחָה

בְּנֵה חוֹמוֹת אַרְמוֹנַי{{ש}}
וְיָשִׁירוּ שָׁם כֹּהֲנַי{{ש}}
וְקוֹל הוֹדוּ אֶת יְיָ{{ר1}}
בְּקוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה.&lt;קטע סוף=במוצאי/&gt;

===במוצאי יום מכובד (רז)===
{{הור|סימן: '''אברהם חזק''' (ראב&quot;ע)}}

בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְכֻבָּד{{ש}}
וּבְמוֹבָאֵי יְמֵי מַעְבָּד{{ש}}
שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד{{ש}}
כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ

{{סי|אֱ}}לֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה{{ש}}
יְבָרֵךְ כָּל אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה{{ש}}
בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה{{ש}}
בְּיָדֵינוּ תַּצְלִיח
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|בְּ}}צָרָה {{תיקון גירסה|עוֹד|עֹז}} בָּךְ נִמְצָא{{ש}}
תְּמִים דֵּעָה גְּדָל עֵצָה{{ש}}
דְּרֹשׁ הַצֹּאן הַנְּפוֹצָה{{ש}}
בְּכָל פֶּלֶךְ, וְתַשְׁגִּיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|רְ}}עֵה אוֹתָם בְּמִרְעֶה טוֹב{{ש}}
וְהַרְבִּיצֵם בְּנָוֶה טוֹב{{ש}}
הֱיוֹת נַפְשָׁם כְּגַן רָטֹב{{ש}}
שְׁנוֹתֵינוּ תַּזְרִיח
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|הֲ}}מוֹן זֵדִים הֲנִיעֵמוֹ{{ש}}
מְעוֹן תַּנִּים וְרִבְצֵימוֹ{{ש}}
בְּאַף תָּדוּשׁ וְעָלֵימוֹ{{ש}}
תָּרִיעַ וְתַצְרִיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|מְ}}שֹׁךְ חַסְדְּךָ עַל עַמְּךָ{{ש}}
וְאֶל עֵשָׂו שְׁפֹךְ זַעְמְךָ{{ש}}
וְיֵדְעוּ כֹל כִּי מִמְּךָ{{ש}}
פְּדוּתֵנוּ תַּצְמִיח
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|חֲ}}בַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן{{ש}}
תְּשִׁיבֶנָּה לְבִצָּרוֹן{{ש}}
וְשַׁי מִיַּד בְּנֵי אַהֲרֹן{{ש}}
קְטֹרֶת מֹר תָּרִיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|זְ}}כֹר חֶסֶד נְעוּרִים אֵל{{ש}}
וְהַרְבִּצֵם (בְּאוֹת יוֹאֵל) [בַּאֲרִיאֵל]{{ש}}
וְאֵלִיָּה שְׁלַח גּוֹאֵל{{ש}}
וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}

{{סי|קְ}}רוֹבָה הִיא יְשׁוּעָתִי{{ש}}
תְּבַשֵּׂר עוֹד גְּאֻלָּתִי{{ש}}
מִקְדָּשׁ מְקוֹם מְנוּחָתִי{{ש}}
תַּאֲרִיחַ וְתָרִיחַ
{{רפרן|שְׁלַח לוֹבֵשׁ כְּתֹנֶת בָּד / כְּתֹנֶת הַמָּשִׁיחַ}}
===אדיר איום ונורא (רח)===
&lt;קטע התחלה=אדיר איום/&gt;{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

{{סי|אַ}}דִּיר אָיֹם וְנוֹרָא{{ש}}{{סי|בַּ}}צַּר לִי לְךָ אֶקְרָא{{ר1}}יְיָ לִי לֹא אִירָא.{{ממס|תהלים קיח ו}}

{{סי|גְּ}}דֹר פִּרְצַת הֵיכָלִי{{ש}}{{סי|דָּ}}גוּל מַהֵר לְגָאֳלִי{{ר1}}יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לִי.{{ממס|תהלים ל יא}}

{{סי|הֵ}}ן אַתָּה תִקְוָתִי{{ש}}{{סי|וְ}}לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי{{ר1}}אֲדֹנָי עֹז יְשׁוּעָתִי.{{ממס|תהלים קמ ח}}

{{סי|זָ}}ךְ וּנְקִי כַפַּיִם{{ש}}{{סי|חֹ}}ן נְשׂוּאֵי כְנָפַיִם{{ר1}}יְיָ אֶרֶךְ אַפַּיִם.{{ממס|במדבר יד יח}}

{{סי|ט}}וּבְךָ תָּחִישׁ לְעַמֶּךָ{{ש}}{{סי|יְ}}הִי עָלֵינוּ נָעֳמֶךָ{{ר1}}יְיָ עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ.{{ממס|ירמיהו יד ז}}

{{סי|כּ}}וֹנֵן בֵּית מְכוֹנֶךָ{{ש}}{{סי|לְ}}הַרְבִּיץ בּוֹ צֹאנֶךָ{{ר1}}יְיָ בְּאוֹר פָּנֶיךָ.{{ממס|תהלים פט טז}}

{{סי|מִ}}פַּחַד לְהַצִּילִי{{ש}}{{סי|נְ}}וֵה צִיּוֹן קֹדֶשׁ הֵיכָלִי{{ר1}}אֱלֹהִים אֲדֹנָי חֵילִי.{{ממס|חבקוק ג יט}}

{{סי|סְ}}עֹד וּסְמֹךְ לְנִמְהָרִים{{ש}}{{סי|עֲ}}זָר נָא אֶת הַנִּשְׁאָרִים{{ר1}}יְיָ יוֹצֵר הָרִים.{{ממס|עמוס ד יג}}

{{סי|פְּ}}דֵה עַמְּךָ מֵעַזִּים{{ש}}{{סי|צֹ}}אן גִּנַּת אֱגֹזִים{{ר1}}יְיָ עֹשֶׂה חֲזִיזִים.{{ממס|זכריה י א}}

{{סי|קָ}}רֵב קֵץ נֶחָמָה{{ש}}{{סי|רַ}}חֵם אֹם אֲנִי חוֹמָה{{ר1}}יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה.{{ממס|שמות טו ג}}

{{סי|שְׁ}}כֹן כְּמֵאָז בְּאָהֳלֵנוּ{{ש}}{{סי|תָּ}}מִיד מַחְמַד עֵינֵינוּ{{ר1}}יְיָ מַלְכֵּנוּ.{{ממס|ישעיהו לג כב}}
::מַלְכֵּנוּ מְחֹקְקֵנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ
::לַייָ הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה.{{ממס|תהלים ג ט}}
::יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה.{{ממס|תהלים מו ח}}&lt;קטע סוף=אדיר איום/&gt;

===ה' חזקי אשר ארחם (רט)===
{{הור|סימן: '''יצחק ברבי משה חזק'''}}

{{סי|יְ}}יָ חִזְקִי אֲשֶׁר אֶרְחָם / שָׂם נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם{{ש}}
מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם

{{סי|צִ}}פִּיתִי קֵץ חֶזְיוֹנָךְ / וְקִוְּתָה נַפְשִׁי עֵת רְצוֹנָךְ{{ש}}
מָתַי תְּקַבֵּץ אֶת צֹאנָךְ / אֶל מְקוֹם מִקְדַּשׁ מְעוֹנָךְ{{ש}}
מָתַי תָּשִׁיב לְבֵית מְכוֹנָךְ / כְּרוּבֵי זָהָב עֲלֵי אֲרוֹנָךְ{{ש}}
וְנִסְתָּר מֵעֵינַי נֹחַם / עֲלֵיהֶם לִבִּי בְּקִרְבִּי חָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}

{{סי|ח}}וּשִׁים הָשֵׁב לְבֵית עֵלוֹם / נֹפֶךְ סַפִּיר וְיַהֲלֹם{{ש}}
מְנֻסֶּה וְנֶעֱקָד וְחוֹלֵם חֲלוֹם / {{תיקון גירסה|תיכנס|תְּכַנֵּס}} נִדָּחָם בְּשָׁלוֹם{{ש}}
מַהֵר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם / לָאַט פָּנָיו וַיִּגְלֹם{{ש}}
נוּגֵי מִקֹּצֶר רוּחָם / תְּכַנֵּס בְּשָׁלוֹם נִדָּחָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}

{{סי|קָ}}דוֹשׁ נִקְרָא בְּשֵׁם אֶהְיֶה / עַמְּךָ בְּשִׁבְיוֹ אַל תִּשְׁיֶה{{ש}}
חֵיל גּוֹג בְּאַפְּךָ טְרֹף כְּאַרְיֵה / אֶחָד מֵהֶם אַל יִחְיֶה{{ש}}
מָקוֹם בַּל יָדְעוּ אַיֵּה / וְשָׁרְשָׁם כַּמַּק יִהְיֶה{{ש}}
וְעַל בְּגָדֶיךָ יֵז נִצְחָם / וְיַעֲלֶה כְאָבָק פִּרְחָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}

{{סי|בְּרֻבֵּי}} חַסְדְּךָ מִשְׂגַּבִּי / {{סי|מַ}}גֵּר חֹרְשִׁים עַל גַּבִּי{{ש}}
{{סי|שָׁ}}רְקוּ לִירוֹת אֶבֶן בִּי / {{סי|הִ}}נֵּה חִצָּם יוֹרוּ תּוֹךְ קִרְבִּי{{ש}}
מָגִנִּי גֵּאוּת חַרְבִּי / תִּסֹּב תְּנַחֵם לִבִּי{{ש}}
רְפָא יְגוֹנִי וְאֶתְנֶחָם / אֲשֶׁר בְּךָ יָתוֹם יְרֻחָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}

{{סי|חֹ}}סֶן יֶשְׁעֲךָ אֵיךְ יִדֹּם / יִיקַץ כְּיָשֵׁן וְאַל יִרְדֹּם{{ש}}
{{סי|זֵ}}דִים בְּקֶצְפְּךָ תִּמְחֶה מֵהֲדֹם / {{סי|קַ}}רְנָם שָׁחוֹחַ הֲפֹךְ כִּסְדוֹם{{ש}}
שִׁית שִׁיר צַח וְאָדוֹם / וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם{{ש}}
וְתַשְׂבִּיעַ מִבְּשַׂר טִבְחָם / הַקָּאָת וְהָרָחָם
{{רפרן|מַהֵר מְבַשֵּׂר לְעַם נִלְחָם / אֵלִיָּה בֶּן יְרֹחָם}}
===נביא מנביאכם (רי)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

נָבִיא מִנְּבִיאֲכֶם / הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם.{{ממס|מלאכי ג כג}}

{{סי|אֲ}}נִי הוּא לְבַדִּי / זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי.{{ממס|מלאכי ג כג|שם פסוק כב}}{{ש}}
{{סי|בְּ}}יַד דָּוִד נְשִׂיאִי / הָאֹמֵר לִירוּשָׁלַיִם אַל תִּירְאִי.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|צפניה ג טז}}{{ש}}
{{סי|גּ}}וֹאַלְכֶם יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם / אַל תִּירָאוּ תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם.{{ממס|זכריה ח יג}}{{ש}}
{{סי|דָּ}}וִד יִנָּשֵׂא עַתָּה / בֶּאֱמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו נא טז}}{{ש}}
{{סי|הִ}}נֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ / {{תיקון גירסה|העלבנו|עַל בְּנוֹ}} הָעֹבֵד אוֹתוֹ.{{ממס|מלאכי ג יז}}{{ש}}
{{סי|וּ}}בַייָ יִשְׂרָאֵל נוֹשָׁע / וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לָרָשָׁע.{{ממס|מלאכי ג יח}}{{ש}}
{{סי|זֹ}}את הַמְּנוּחָה תִּהְיֶה לְשַׁלְוָה / שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה.{{ממס|זכריה ט יב}}{{ש}}
{{סי|חֶ}}רְפָּה יָסִיר מִכֶּם / חֶדְוַת יְיָ הִיא מָעֻזְּכֶם.{{ממס|נחמיה ח י}}{{ש}}
{{סי|טָ}}הוֹר בָּעוֹלָם יִתְיַחָד / לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד.{{ממס|צפניה ג ט}}{{ש}}
{{סי|יְ}}חִי לְבַבְכֶם לָעַד / לֹא תֵבֹשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד.{{ממס|ישעיהו מה יז}}{{ש}}
{{סי|כָּ}}ל פֶּשַׁע וְעָוֹן תְּכַלֶּה / כִּי הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה.{{ממס|תהלים קכו ב}}{{ש}}
{{סי|לְ}}מִישׁוֹר יִהְיֶה הֶעָקֹב / כִּי פָדָה יְיָ אֶת יַעֲקֹב.{{ממס|ירמיהו לא י}}{{ש}}
{{סי|מְ}}זָרֶה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ / וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּו.{{ממס|ירמיהו לא י|שם}}{{ש}}
{{סי|נִ}}בְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ / שִׁירוּ לַייָ שִׁיר חָדָשׁ.{{ממס|ישעיהו מב י}}{{ש}}
{{סי|ס}}וּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל פֶּשַׁע וְעָוֹן / לָכֵן בְּזֹאת יְכֻפַּר עָוֹן.{{ממס|ישעיהו כז ט}}{{ש}}
{{סי|עֲ}}תִידִים יְהוּדָה וְאֶפְרָיִם / לֵישֵׁב בְּהַר הַקֹּדֶשׁ וּבִירוּשָׁלָיִם.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו כז יג}}{{ש}}
{{סי|פַּ}}נּוּ דֶּרֶךְ יְיָ / נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְיָ.{{ממס|ישעיהו ב ב}}{{ש}}
{{סי|צִ}}יּוֹן הִתְנַעֲרִי מֵאַשְׁפָּה / מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא.{{ממס|דברים לב לט}}{{ש}}
{{סי|ק}}וֹל קוֹרֵא בְּהַר גִּבְעָה / מְבַשֵּׂר טוֹב מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו נב ז}}{{ש}}
{{סי|רָ}}ם וְנִשָּׂא תַּגְדִּילוּ / כִּי תַיְמִינוּ וְכִי תַשְׂמְאִילוּ.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו ל כא}}{{ש}}
{{סי|שִׁ}}ירָה רִנָּה פִּצְחוּ / וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ.{{ממס|יואל ב כג}}{{ש}}
{{סי|תְּ}}נוּ כָבוֹד לְאֵל עֶלְיוֹן / וּבֹאוֹ וְרֹנּוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ירמיהו לא יא}}{{ש}}
===יושב צל עליון (ריא)===
{{הור|סימן: '''יצחק זכור לטוב'''}}

{{סי|י}}וֹשֵׁב {{סי|צֵ}}ל עֶלְיוֹן / {{סי|חַ}}דֵּשׁ {{סי|קֶ}}רֶן אֶבְיוֹן
:הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן / תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|תהלים נא כ}}

{{סי|זָ}}רִים מִתּוֹכָהּ תִּמְשֶׁה / וּדְבָרְךָ לֹא תִּנְשֶׁה
:לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה / וּלְמַעַן יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|ישעיהו סב א}}

{{סי|כַּ}}שְׂדִּים תַּכְרִית מֵהֲדוֹם / רוֹמִי וְתֵימָן הֲפוֹךְ כִּסְדוֹם
:זְכֹר יְיָ לִבְנֵי אֱדוֹם / אֶת יוֹם יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|תהלים קלז ז}}

{{סי|וּ}}בְרִית תּוֹרָה וּתְעוּדָה / תִּהְיֶה לְסֶלַע וְלִמְצוּדָה
:עַל אִישׁ יְהוּדָה / וִירוּשָׁלָיִם.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ירמיהו יא ב}}

{{סי|רְ}}דֵה עַמְּךָ בְּעֹז מַטֵּה / תַּחַת כִּי תְּהִלָּה יַעְטֶה
:וְקָו יִנָּטֶה / עַל יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|זכריה א טו}}

{{סי|לָ}}עַד יֹאמְרוּ בְּהִגָּיוֹן / יוֹשְׁבֵי גֵיא חִזָּיוֹן
:גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן / הָרִיעִי יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|זכריה ט ט}}

{{סי|טִ}}נּוּף כַּבְּסִי וְהִתְבּוֹרְרִי / וְעַל אוֹיְבַיִךְ הִתְגַּבְּרִי
:הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קוּמִי יְרוּשָׁלַיִם.{{ממס|ישעיהו נא יז}}

{{סי|וְ}}עַל אָרוֹן וְעַל בַּדָּיו / וְעַל אַהֲרֹן וְעַל מַדָּיו
:פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלָיִם.{{ממס|ישעיהו נב ט}}

{{סי|בִּ}}לְגָּה תָּשִׂים קְטוֹרָה / תֵּיטִיב מְנוֹרָה וְכַפְתֹּרָהּ
:כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה / וּדְבַר יְיָ מִירוּשָׁלָיִם.{{ממס|ישעיהו ב ג}}
===שעה שיח קהל עניה (ריב)===
{{הור|סימן: '''שלמה חזק'''}}

{{סי|שְׁ}}עֵה שִׂיחַ קְהַל עֲנִיָּה / צוּר שׁוֹכֵן שְׁמֵי עֲלִיָּה{{ש}}
גְּהֵה מְזוֹרִי בַּשִּׁבְיָה / שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה

{{סי|לְ}}ךָ יָאֲתָה לְקָרֵב זְמָן / לְקַבֵּץ עַם לֹא אַלְמָן{{ש}}
מִמִּזְרָח וּמִתֵּימָן / וּמֵעֶגְלָה יְפֵיפִיָּה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|מִ}}צָּפוֹן וּמִדָּרוֹם / יְקַבֵּץ עַם לְהַר מָרוֹם{{ש}}
וְיָחִישׁ צוּר אֲשֶׁר יַחְרֹם / גְּבָל וְשֵׂעִיר וְגַלִיסְיָה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|הֲ}}מוֹנַי אָז יְבִיאוּן שַׁי / פְּנֵי צוּרִי בְּמִקְדָּשַׁי{{ש}}
לְלִשְׁכּוֹתַי וּמִדְרָשַׁי / וְלִיהוֹיָרִיב וְלִידַעְיָה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|חֲ}}מֹל עַל שֶׂה הַמְפֻזֶּרֶת / קְשֹׁב שִׂיחַ וַעֲתֶרֶת{{ש}}
כִּכְלָיוֹת וְיֹתֶרֶת / וְלִגְבֶרֶת תְּשַׁלֶּם יָהּ
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|זְ}}מָן הָחֵשׁ לְקַבֵּץ עָם / וְהַזָּהָב אֲשֶׁר יוּעָם{{ש}}
וְהַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְּעָם / וּמִמַּעֲמַקִּים וְתַחְתִּיָּה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}

{{סי|קָ}}רֵב קֵץ הַנֶּעְלָם / וְחִישׁ עַל עַמְּךָ לְגָאֳלָם{{ש}}
וְאַל תַּבֵּט בְּמַעֲלָלָם / וְחֹן שְׁאֵרִית שְׁלִישִׁיָּה
{{רפרן|שְׁלַח אֵלַי אֵלִיָּה}}
===בגלות בארץ נכריה (ריג)===
{{הור|סימן: '''בנימן'''}}

{{סי|בְּ}}גָלוּת בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה / נִשְׁאַרְתִּי סֹעֲרָה עֲנִיָּה{{ש}}
נָשְׂאוּ רְדִידִי בְּנֵי מוֹאֲבִיָּה / הִנִּיחוּנִי עֵרֹם וְעֶרְיָה
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}

{{סי|נַ}}פְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִים / אָהֳלֵי כוּשׁ וּסְבָאִים{{ש}}
מוֹאָב וְהַגְרִים וּצְבָאִים / מַחֲנוֹתָם עָלַי צוֹבְאִים{{ש}}
בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מַעֲלוּנִי / שִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}

{{סי|יַ}}דּוּ גוֹרָל עַל נַחֲלָתִי / לְכַבּוֹת אֵשׁ גַּחַלְתִּי / רְפָא נָא אֶת מַחֲלָתִי{{ש}}
שְׁכֵנַי {{תיקון גירסה|ריעים|רָעִים}} שִׁחֲתוּנִי / בְּנֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתוּנִי
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}

{{סי|מָ}}נַחַת צְפוֹ וְאוֹנָם / מַשִּׂיגֵי גְבוּל חִנָּם / יִתַּמּוּ וְעוֹד אֵינָם{{ש}}
כִּדְבוֹרִים סַבּוּנִי / סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}

{{סי|נ}}וֹטְרֵי אֵיבַת צָרַי / פּוֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת לִנְעָרַי / וְנָכְרִים בָּאוּ שְׁעָרַי{{ש}}
זֵדִים מְֹאֹד הֱלִיצֻנִי / עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי
{{רפרן|חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי / הַצְּרוּפָה בְּכוּר עֹנִי|לָרְוָיָה תוֹצִיאֵנִי / אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי}}
===סוערה ענייה (ריד)===
{{הור|סימן: '''יהודה''' (ריה&quot;ל)}}

סֹעֲרָה עֲנִיָּה / שׁוֹאֲפָה וְצוֹפִיָּה{{ש}}
יוֹם פְּדוּת שְׁנִיָּה / בַּשְּׂרָהּ בְּאֵלִיָּה

{{סי|יַ}}עֲלוּ שְׁחָרִים / נִסְתְּרוּ מְאוֹרֵיהֶם{{ש}}
מִפְּנֵי נְמֵרִים / אָרְבוּ בְּחוֹרֵיהֶם{{ש}}
וְלֶאֱסֹף עֲדָרִים / עָזְבוּ מְגוּרֵיהֶם{{ש}}
:רוּם בְּיָד נְטוּיָה / לִפְרֹץ פְּרִיץ חַיָּה{{ש}}
:וַהֲדַר צְבִיָּה / בַּל יְהִי מְעוֹן דַיָּה

{{סי|הַ}}עֲמֵד נְוָתִי / עַל מְכוֹן תְּהִלָּתִי{{ש}}
לַעֲלוֹת לְבֵיתִי / סַקְּלָה מְסִלָּתִי{{ש}}
וְרַב מִהְיוֹתִי / נֹטְשָׁה לְאַדְמָתִי{{ש}}
:שָׁכְנָה לְבִיאָה / בֵּיתְךָ פְּנִימִיָּה{{ש}}
:וַאֲנִי דְּחוּיָה / מִמְּךָ כְּנָכְרִיָּה

{{סי|וֶ}}אֱדוֹם וּמוֹאָב / תָּמְכוּ בְּפִלּוּלֵיהֶם{{ש}}
אֶדְאַג וְאֶדְאַב / מֵרְאוֹת גִּלּוּלֵיהֶם{{ש}}
אוֹמְרִים לְעֵת אָב / יִצְלְחוּ בְּהַבְלֵיהֶם{{ש}}
:קַו לָשׁוֹן רְמִיָּה / מְעַוֶּה פְלִילִיָּה{{ש}}
:יוֹצְרִי נְשִׁיָּה / תַּחֲלִיף בְּמַסְכִּיָּה

{{סי|דִּ}}גְלְךָ תְּרוֹמֵם / עַל שַׁעַר זְנוּחֶיךָ{{ש}}
וְלוֹחֲמַי תְּהֻמֵּם / מִפְּנֵי מְשִׁיחֶךָ{{ש}}
וּמִשְּׁאוֹל תְּרִימֵם / אֶל מְקוֹם מְנוּחֶיךָ{{ש}}
:הַעֲלֵה אֳנִיָּה / טָבְעָה בְּתַחְתִּיָּה{{ש}}
:וְלֶאֱסֹף זְרוּיָהּ / נִבְחְנָה עֲשִׂירִיָּה

{{סי|ה}}וֹד לְבֹשׁ וְהָדָר / וַעֲטֵה מְעִיל צֶדֶק{{ש}}
וּמִנְּטַע סְמָדַר / הַעֲבֵר סְכָךְ וָחֶדֶק{{ש}}
וּבַת אֱדוֹם וְקֵדָר / אַל יְחַזְּקוּ בֶדֶק{{ש}}
:אֶל נְוֵה לְוִיָּה / רֵד כְּטַל עֲלֵי צִיָּה{{ש}}
:וְלִהְיוֹת רְוָיָה / גַּפְנְךָ, וּפוֹרִיָּה
===צאן אובדות בגלות להו (רטו)===
{{הור|סימן: '''יהודה''' (ריה&quot;ל)}}

צֹאן אוֹבְדוֹת בַּגָּלוּת לָהֽוּ / תָּנִיחַ{{ש}}
וּתְנַהֲלֵם בְּאֵלִיָּהוּ / וּמָשִׁיחַ

{{סי|יִ}}שְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יֶשַׁע / עַם גּוֹלֶה{{ש}}
יוֹם גּוֹאֵל לְשָׁבֵי פֶשַׁע / יִגָּלֶה{{ש}}
עַל בִּרְכֵּי זְמָן יִשְׁתַּעֲשַׁע / בֶּן נִקְלֶה
:וּצְפוֹנִי בְּאַף כִּלָּהוּ / תַּדִּיחַ
:וּדְמֵי חֵט בְּבוֹר שְׁמֵהוּ / תָּדִיחַ

{{סי|הֵ}}ן לַעֲקֹר שְׁאָר שָׁרָשַׁי / צָר נוֹטֵר{{ש}}
וּבְכִתְמֵי יְקָר תַּרְשִׁישַׁי / יִתְעַטֵּר{{ש}}
אוֹמֵר כִּי לְגֶזַע יִשַׁי / אֵין חֹטֶר
:נֵס תַּפְלִיא וְאֶת מַטֵּהוּ / תַפְרִיחַ
:גַּם תִּרְצֶה וְכָל מַעֲשֵׂהוּ / תַצְלִיחַ

{{סי|וּ}}שְׁבוּת שׁוֹבְבָה מִצִּיּוֹן / אֶל צִיּוֹן{{ש}}
וּתְכוֹנֵן נְטוּי אַפִּרְיוֹן / בְּלִי רִפְיוֹן{{ש}}
עַד יֵשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן / עַם אֶבְיוֹן
:וּמֵי זָדוֹן אֲשֶׁר יִגְבָּהוּ / תַּבְרִיח
:וּשְׁאוֹן יָם אֲשֶׁר כִּסָּהוּ / תַּשְׁבִּיחַ

{{סי|דִּ}}מְעַת הָעֲשׁוּקִים תַּעֲלֶה / לִמְעוֹנוֹ{{ש}}
יַצִּיל מֵאֲרָיוֹת טָלֶה / בִּימִינוֹ{{ש}}
רוֹעֶה רַחֲמִים יִמָּלֵא / עַל צֹאנוֹ
:עַד אַחֲרָיו יִגְּהוּ / תַּבְטִיחַ
:וּמְאוֹרֵי יְשׁוּעוֹת כָּהוּ / תַּזְרִיחַ

{{סי|הַ}}חֹשֶׁךְ בְּיִפְעַת נֵרְךָ / תַּבְקִיעַ{{ש}}
אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה אוֹרְךָ / וְיַגִּיעַ{{ש}}
בִּנְטוֹת יָדְךָ, וּבְכוֹרְךָ / תוֹשִׁיעַ
:עֵת תִּמְלֹךְ, בַּיּוֹם הַהוּא / תַּצְמִיח
:יוֹם יִשְׁעוֹ, וְכָל אֲשֶׁר קָרָהוּ / תַּשְׁכִּיחַ
===חדש ששוני (רטז)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}

חַדֵּשׁ שְׂשׂוֹנִי אֵל נָא וְהָבִיא{{ר1}}
אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

{{סי|אַ}}מֵּץ וְחַזֵּק רִפְיוֹן יָדִי{{ש}}
{{סי|בָּ}}רֵךְ מְלַאכְתִּי וְכָל מַעְבָּדִי{{ש}}
{{סי|גּ}}וֹאֲלִי עָנְיִי זְכֹר וּמְרוּדִי{{ש}}
{{סי|דְּ}}בָרְךָ הַטּוֹב הָקֵם לְעוֹדְדִי{{ר1}}
{{סי|הָ}}אֵר וּשְׁלַח וְשַׂמַּח לְבָבִי
{{רפרן|הזחה=2|אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}

{{סי|וַ}}עֵד וְהָכֵן דֵּי סִפּוּקִי{{ש}}
{{סי|זַ}}מֵּן מְזוֹנִי וְלֶחֶם חֻקִּי{{ש}}
{{סי|חֲ}}לֵב חֵיל גּוֹיִם חִישׁ לְהָנִיקִי{{ש}}
{{סי|ט}}וּבְךָ תְּשַׂבַּע עוֹלָלִי וְיוֹנְקִי{{ר1}}
{{סי|יָ}}בֹא מְשִׁיחִי לְעִיר מוֹשָׁבִי
{{רפרן|הזחה=2|אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}

{{סי|כּ}}וֹנֵן לְעַמְּךָ צוּר צֳרִי לַחֲבֹשׁ{{ש}}
{{סי|לֶ}}חֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ{{ש}}
{{סי|מְ}}שַׂנְאִי יֶחֱזֶה יַחֲפֹר וְיֵבוֹשׁ{{ש}}
{{סי|נְ}}וֵה הַר שֵׂעִיר בְּקָרוֹב תִּכְבֹּשׁ{{ר1}}
{{סי|שְׂ}}שׂוֹנִי יִגְדַּל בִּרְאוֹת סְבִיבִי
{{רפרן|הזחה=2|אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}

{{סי|עַ}}מּוֹן וּמוֹאָב וֶאֱדוֹם תְכַלֶּה{{ש}}
{{סי|פְּ}}דוּתְךָ לְעַם זוּ כְּמֵאָז תְּגַלֶּה{{ש}}
{{סי|צִ}}יּוֹן תְּמַלֵּא מֵעַם אֵלֶּה{{ש}}
{{סי|קִרְ}}יַת מֶלֶךְ רָב אָז תַּעֲלֶה{{ר1}}
{{סי|שַׁ}}כֵּן {{סי|תְּ}}שַׁכֵּן בְּתוֹךְ עַם צְבִי
{{רפרן|הזחה=2|אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא}}

===אותותינו התמהמהו (ריז)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''. מחבר: ריה&quot;ל}}

{{סי|א}}וֹתוֹתֵינוּ הִתְמַהְמָהוּ{{ר1}}
אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ

{{סי|בֶּ}}ן שׁוֹמֵעַ אֶל אִמְרוֹתָיו{{ש}}
זוֹעֵק חָמָס מִצָּרוֹתָיו{{ש}}
אָמַר אַיֵּה צוּר וּשְׁמוֹתָיו{{ר1}}
אֶלֶף שָׁנִים לֹא עָנָהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

{{סי|גָּ}}זַר תִּשְׁבִּי עַל אֶפְרַיִם{{ש}}
וַיַּעֲצֹר אֶת הַשָּׁמַיִם{{ש}}
וְעַל פִּיו יָרְדוּ אֵשׁ וָמָיִם{{ר1}}
הַר הַכַּרְמֶל שָׁם נִסָּהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

{{סי|דִּ}}בֵּר עַל כַּד עִם צַפַּחַת{{ש}}
וּבְרָכָה שָׁם בּוֹ פֹּרַחַת{{ש}}
הֵשִׁיב הַמֵּת מִן הַשַּׁחַת{{ר1}}
מִי שָׁמַע זֹאת וּמִי רָאָהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

{{סי|הִ}}בְעִיר שָׂרִים וַחֲמִישֵׁיהֶם{{ש}}
צָם אַרְבָּעִים עִם אֶמְשֵׁיהֶם{{ש}}
{{תיקון גירסה|נוֹסְדוּ|נוֹעֲדוּ}} עוֹרְבִים לִמְבַקְשֵׁיהֶם{{ר1}}
לָתֵת לַחְמוֹ וְיֵינֶהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

{{סי|וּ}}בְעֵת עָלָה רוּם בִּסְעָרָה{{ש}}
בְּמִרְכֶּבֶת אֵשׁ בֹּעֵרָה{{ש}}
וֶאֱלִישָׁע שָׁב צוֹעֵק בְּמָרָה{{ר1}}
אָבִי אָבִי וְלֹא עָנָהוּ
{{רפרן|הזחה=2|אַיֵּה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ}}

===שיר אענה (ריח)===
{{הור|סימן: '''אברהם''' (קטוע. מחבר: ראב&quot;ע)}}

שִׁיר אֶעֱנֶה / כִּי הִנֵּה / מְבַשֵּׂר חִישׁ יִצְעַד{{ר1}}
אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד

{{סי|אֵ}}ל חֵילִי / בְּךָ גִילִי / בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה{{ש}}
יוֹם רִאשׁוֹן / כְּבַת אִישׁוֹן / בְּצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחֱסֶה{{ש}}
בְּכָל עִנְיָן / וְכָל קִנְיָן / וְכֵן בַּשֵּׁנִי אֶעֱשֶׂה{{ש}}
וּבַשְּׁלִישִׁי / אֶת רֹאשִׁי / לֹא אָגוּר מִשּׁוֹסֶה{{ש}}
וּבָרְבִיעִי / הֱיֵה יִשְׁעִי / בְּכָל אֲשֶׁר אֶפְנֶה אֶנְסֶה{{ש}}
וּבַחֲמִישִׁי / וּבַשִּׁשִּׁי / בְּמֵי גִיל יָגוֹן תַּמְסֶה{{ש}}
וּנְכוֹנֵן / בְּרֹב רֶנֶן / וְגַם דָּת זָכוֹר נַעֲשֶׂה{{ש}}
וְהַבָּשָׂר / בַּל יֶחְסַר / וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹש יִסְעָד
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד}}

{{סי|בְּ}}כָל חֹדֶשׁ / גִּיל חַדֵּש / וְתִשְׁרִי יָבֹא בְשִׂמְחָה{{ש}}
וּמַרְחֶשְׁוָן / עֲדֵי סִיוָן / אֱהִי בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה{{ש}}
וּבְכִסְלֵו / אֱהִי שָׁלֵו / טֵבֶת שְׁבָט אֶצְלְחָה{{ש}}
וְחֹדֶשׁ אֲדָר / הַנֶּאְדָּר / גְּבוּרוֹת אֵל אָשִׂיחָה{{ש}}
וְנִיסָן בָּא / בְּנֵס וְאַהֲבָה / וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה{{ש}}
וְאִיָּר הוּא / כָּמֹהוּ / וְכָל תַּמּוּז בִּרְוָחָה{{ש}}
וְלֹא אֶדְאַב / בְּחֹדֶשׁ אָב / וּבֶאֱלוּל אֵין צְוָחָה{{ש}}
וְכָל שָׁנַי / בַּאדֹנָי / בָּטַחְתִּי וְלֹא אֶמְעָד
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד}}

{{סי|רְ}}אֵה מַלְכִּי / לְעוֹלָם כִּי / בְּךָ שָׂם עַמְּךָ כִּסְלוֹ{{ש}}
שְׁנַת תְּהִלָּה / וּגְאֻלָּה / כִּדְבָרְךָ / קְרָא נָא לוֹ{{ש}}
וְקָם רְאוּבֵן / הוּא הַבֵּן / הָרִאשׁוֹן לְגוֹרָלוֹ{{ש}}
בְּהִתְאַסֵּף / בֵּית יוֹסֵף / וְשָׁב שִׁמְעוֹן לִגְבוּלוֹ{{ש}}
וִיהוּדָה / בְּקוֹל תּוֹדָה / וְלֵוִי יִשָּׂא קוֹלוֹ{{ש}}
וְגָד וְאָשֵׁר / וְדָן מְיַשֵּׁר / וְנַפְתָּלִי / בְּהֵיכָלוֹ{{ש}}
וְיֵשׁ שָׂכָר / לְיִשָּׂשכָר / וּזְבוּלוּן לִזְבוּלוֹ{{ש}}
וּבִנְיָמִן / בְּקֵץ יָמִין / בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד}}

{{רקע אפור}}
{{הור|השלמה:}}

{{סי|מְ}}לֹךְ עַל עַם / אֲשֶׁר נִדְהָם / מִגּוֹי מִתְקוֹמְמֶךָ{{ש}}
הֱיֵה עִמּוֹ / וְצַו שְׁלוֹמוֹ / מִכּוֹכְבֵי מְרוֹמֶיךָ{{ש}}
וְהוֹד טָלֶה / אַל יִכְלֶה / וַהֲדַר שׁוֹר תְּמִימֶיךָ{{ש}}
בְּעֵת תְּאוֹמִים / הַתְּמִימִים / יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ{{ש}}
וּבְסַרְטָן / אֵין שָׂטָן / אֲבָל רֻבֵּי שְׁלוֹמֶיךָ{{ש}}
וּמֵאַרְיֵה / בִּנְךָ חַיֵּה / וְשִׁית בְּלִבּוֹ אֵימֶיךָ{{ש}}
וְהַבְּתוּלָה / תְּהִי בְעוּלָה / כְּחֶזְיוֹנְךָ וְנָאֳמֶךָ{{ש}}
לְמֹאזְנַיִם / פִּי שְׁנַיִם / תֵּן מִטּוּב נָעֳמֶךָ{{ש}}
וְשִׁית עַקְרָב / נְגִיד הוֹן רַב / לְמַלֹּאת אֶת אֲסָמֶיךָ{{ש}}
וְחֵץ קֶשֶׁת / בְּאַף תָּשֶׁת / בְּלֵב אוֹיְבִים קָמֶיךָ{{ש}}
גְּדִי וּדְלִי, / עֲדִי וַחֲלִי / יֶהֱמוּ עַל רְחוּמֶיךָ{{ש}}
כְּמוֹ דָגִים / בְּכָל פְּלָגִים / יִדְגּוּ לָרֹב וְלָעַד
{{רפרן|אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד}}
{{סוף}}

===יד ושם חיש חדשם (ריט)===
{{הור|סימן: '''יעקב חזק'''}}

{{סי|יָ}}ד וָשֵׁם / חִישׁ חַדְּשֵׁם / אֵל אָיוֹם{{ש}}
טוּב טַעֲמָךְ / אֶל עַמָּךְ / קוּם וּקְיוֹם{{ש}}
וַאֲהַלֵּל / אֵל מְחוֹלֵל / לֵיל וָיוֹם{{ש}}
יָד תּוֹסֵף / וְלֹא בְּכֶסֶף / הַפִּדְיוֹם
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|עֹ}}ל תִּשְׁבֹּר / צֵאת מִבּוֹר / וָשִׁיחַ{{ש}}
אוֹר אוֹרֵר / צַר צוֹרֵר / תַּפְשִׁיחַ{{ש}}
לְךָ אֶשְׁאַל / לִבִּי אַל / יַקְשִׁיחַ{{ש}}
אַךְ תָּבִיא / עִם נָבִיא / מָשִׁיחַ
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|קֵ}}ץ נִגְלָה / לְכָל תִּכְלָה / רַק לָזֹאת{{ש}}
קֵץ עִתֵּי / צִיּוֹן תֵּ/שֵׁב פְּרָזוֹת{{ש}}
עַד עַתָּה / דִּבַּרְתָּ / בַּחֲזוֹת{{ש}}
מַהֵר עַם / זוּ, נֹעַם / עִיר לַחֲזוֹת
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|בְּ}}ךָ אֶבְטַח / שִׁית מִבְטָח / לַחֲרָמִים{{ש}}
כִּלּוּנוּ / סִלּוּנוּ / כַּעֲרֵמִים{{ש}}
תְּנִיעֵם / וְתַכְנִיעֵם / רָם רָמִים{{ש}}
נָקוּמָה / וְנַשְׁכִּימָה / לַכְּרָמִים
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|חַ}}לּוֹתִי / הַעֲלוֹתִי / אֶל אַרְצִי{{ש}}
בַּנְּחָלִים / וּבַנְּעָלִים / וּבְלֹא צִי{{ש}}
שׁוֹד מַבְלִיג / כִּי תַדְלִיג / אֶת קִצִּי{{ש}}
צָר נִבְאָשׁ / מֶנּוּ אַשְׁ/כִּיר חִצִּי
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|זִ}}יו חָתָן / רָב נָתַן / אֵל נָאוֹר{{ש}}
גַּם עַלְמָה / תַּעֲלֻמָהּ / תּוֹצִיא אוֹר{{ש}}
בָּם שִׁמְצָה / לֹא נִמְצָא / כִּי כָל שְׂאוֹר{{ש}}
אֵין בָּמוֹ / אוֹיְבֵימוֹ / אוֹר תָּאוֹר
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

{{סי|קַ}}ח נָא אֵת / יֶתֶר שְׂאֵת / בִּרְכָתִי{{ש}}
אִישׁ עֲצָתִי / {{תיקון גירסה|תורעתי|תִּרְעָתִי}} / סֻכָּתִי{{ש}}
וְהַכַּלָּה / חֵן חֵן לָהּ / מָרָתִי{{ש}}
בַּמְּדִינוֹת / עֲלֵי בָּנוֹת / שָׂרָתִי
{{רפרן|דָּם אַדֶּה / עַל בְּגָדַי / מִדַּם בּוֹגְדַי|וַאֲדַדֶּה / כָּל שְׁנוֹתַי / אֶת כָּל עֵינוֹתַי|מָתַי לִי תַּחֲדֶה}}

===הנה כעב טל (רכ)===
{{הור|סימן: '''בחיי''' }}

הִנֵּה כְּעַב טָל בְּצִיָּה / אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה

{{סי|בְּ}}עַד חַלּוֹנֵי אַהֲבָה / נִשְׁקַף יָדִיד כִּי קָרְבָה / עֵת דּוֹדִים וְרוּחוֹ נָשְׁבָה / בָּךְ רַעֲיָה
{{רפרן|אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה}}

{{סי|חֶ}}סֶד אֲשֶׁר לֹא יֶחְדַּל / נִמְצָא לְמָעוֹז דַּךְ וָדָל / יִהְיֶה סְבִיבֵנוּ מִגְדָּל / לְתַלְפִּיָּה
{{רפרן|אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה}}

{{סי|יָ}}הּ הַמֵּשִׁיב אֶת נִדְּחוֹ / קָרָא עַבְדּוֹ וַיִּמְשְׁחוֹ / וּלְבַשֵּׂר חוֹכָיו שְׁלָחוֹ / לְמִחְיָה
{{רפרן|אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה}}

{{סי|יַ}}ד חַסְדְּךָ אַל תֶּאֱסֹף / וּזְרוֹעֲךָ יָהּ תַּחְסֹף / וּלְבֵיתְךָ אֵל תִּכְסֹף / שְׁלִישִׁיָּה
{{רפרן|אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה}}

===שוכן מרום אליך קויתי (רכא)===
{{הור|סימן: '''שלמה ברבי יהודה''' (אבן גבירול)}}

{{סי|שׁ}}וֹכֵן מָרוֹם / אֵלֶיךָ קִוִּיתִי{{ש}}
עַד אָן יָרֹן / אוֹיֵב עַל נַחֲלָתִי{{ש}}
אֶל דִּמְעָתִי / אַל תֶּחֱרַשׁ בַּצָּרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|לָ}}מָּה תִשְׁכַּח / חַנּוֹת אֵל לָנֶצַח{{ש}}
עַמְּךָ לֻקַּח / עַל חִנָּם לְרֶצַח{{ש}}
עַזֵּי מֵצַח / הַקְדִּישֵׁם ליוֹם עֶבְרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|מִ}}שָּׁמַיִם / רַחֵם פֶּן יָרֵעוּ{{ש}}
שֶׁטֶף מַיִם / אֵלַי לֹא יַגִּיעוּ{{ש}}
אָז יָרִיעוּ / לְךָ עַמְּךָ אֵל נוֹרָא
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|הַ}}ר הַבַּיִת / שִׁילֹה וּבֵית עוֹלָמִים{{ש}}
הֵן לְשַׁיִת / וּלְשָׁמִיר שׁוֹמְמִים{{ש}}
הֵם מַחֲרִימִים / עִיר לְשָׁכוֹת וַעֲזָרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|בְּ}}כִי אֲמָרֵר / כִּי קָצָר הַמַּצָּע{{ש}}
כִּי יִשְׂתָּרֵר / פִּסְלָם בָּאֶמְצַע{{ש}}
אֵיךְ יַעֲשֶׂה לְךָ מַסֵּכָה צָרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|רֹ}}אשׁ הַלְּבָנוֹן / אַתָּה לִי אֵל עֶלְיוֹן{{ש}}
הָשֵׁב סִגְנוֹן / מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן{{ש}}
מַלֵּא צִיּוֹן / מִשְׁפָּט וָצֶדֶק מְהֵרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|בְּ}}ךָ מִבְטַחִי / אֵל סַלְעִי מִמָּגוֹר{{ש}}
מָאוֹס וּסְחִי / יָשִׂים צָר קָטֵגוֹר{{ש}}
חוֹלֵף אֶל סְגוֹר / יֻסְגְּרוּ בַּחֲפִירָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

{{סי|יָ}}גֵל {{סי|יְהוּדָה}} / וִישֻׁרוּן בַּחֲטִיבָה{{ש}}
רִנָּה וְתוֹדָה / כִּי שָׁבְתָה מַדְהֵבָה{{ש}}
גִּיל בֵּית שׁוֹאֵבָה / הַחֲשׁוּבָה, הָעִירָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

מָגֵן יִשְׁעִי / תֵּן עֻזְּךָ אֶל עַבְדֶּךָ{{ש}}
אַמֵּץ זְרוֹעִי / וּמְשֹׁךְ עָלַי חַסְדֶּךָ{{ש}}
שִׁיר לִידִידֶךָ / הָאַמִּיץ וְהָאַדִּירָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

אֲרָצוֹת שְׁלֹשָׁה / יְהוּדָה וְעֵבֶר וְגָלִיל{{ש}}
לְצִיּוֹן דְּרוּשָׁה / יַעֲלוּ קְבוּצַי בַּעֲלִיל{{ש}}
דּוֹרֵשׁ אֶל אֱלִיל / יַחֲלֹף כָּלִיל בְּעֶבְרָה
{{רפרן|רוּמָה בְּעָזְּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה}}

===במוצאי יום קודש (רכב)===
{{הור2|הבדלה לראש חדש שנכנס אחר השבת}}
{{הור|סימן: '''יעקב'''}}

בְּמוֹצָאֵי יוֹם קֹדֶשׁ{{ש}}
וְהַכְנָסַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ{{ש}}
שְׁלַח עֶזְרִי מִקֹּדֶשׁ{{ש}}
אֵל נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ

{{סי|יְ}}דִידִים נִינֵי אֱמוּנַי{{ש}}
הַלְלוּ שׁוֹכֵן מְעוֹנַי{{ש}}
וְהִשְׁתַּחֲווּ לַייָ{{ר1}}
בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ

{{סי|עַ}}ם זוּ מִצָּר לְפָרְקוֹ{{ש}}
צוּר יִשְׂרָאֵל וְחוֹשְׁקוֹ{{ש}}
וְנָחַל יְהוּדָה חֶלְקוֹ{{ר1}}
עַל אַדְמַת קֹדֶשׁ

{{סי|ק}}וֹרְאֵי מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ{{ש}}
{{תיקון גירסה|ישורון|יְשִׁירוּן}} לְךָ שִׁיר חָדָשׁ{{ש}}
תִּתְגַּדַּל וְתִתְקַדַּשׁ{{ר1}}
בְּתוֹךְ אַנְשֵׁי עַם קֹדֶשׁ

{{סי|בְּ}}נֵה בַיִת אֲשֶׁר נָפַל{{ש}}
וְהָרֵם גּוֹי אֲשֶׁר שָׁפַל{{ש}}
וְהַמָּאוֹר אֲשֶׁר שָׁפַל{{ר1}}
מְהֵרָה אוֹתוֹ תְחַדֵּשׁ.

===צור יריח בבשורה (רכג)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב''' (קטוע)}}
{{רן|
צוּר יָרִיחַ בִבְשׂוֹרָה / צֹאן מֵאֲפֵלָה אֶל אוֹרָה / כִּי מֶלְךְ עֶלְיוֹן וְנוֹרָא
{{סי|בֹּ}}א יָבֹא מְשִׁיחַ יְיָ / לִפְדוֹתִי מִבֵּית מְעַנַּי / שׂושׂ אָשִׂישׂ בַּייָ
{{סי|גַּ}}ם מִשְּׁלֹשֶׁת מַעֲדַנִּים / יָכִין סְעוּדָה לַנֶּאֱמָנִים / גַּם כִּי נָצְרוּ הָאֱמוּנִים
{{סי|דָּ}}גוּל יָרַד עַם קְדוֹשָׁיו / וְיִשְׁכֹּן בֵּינֵינוּ בְּמוֹשָׁב / וִישַׂמַּח לִבּוֹת דּוֹרְשָׁיו
{{סי|הִ}}נֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים / שֶׁבֶת אֲחִים גַם רֵעִים / וְיִשְׂמַח בְּיֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים
{{סי|וְ}}יוֹרֶה צֶדֶק לָנוּ / אֲזַי נִשְׂמַח כֻּלָּנוּ / קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ
{{סי|זֶ}}ה יְיָ קִוִּינוּ לוֹ / פִּתְאֹם יָבֹא אֶל הֵיכָלוֹ / אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ
{{סי|חֹ}}סֶן יְשׁוּעוֹת וָדָעַת / בְּכָל הָאָרֶץ מוּדַעַת / הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת
{{סי|טְ}}הוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת בְּרָע / שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ יִזְרַע / עֵינוֹ מֶנּוּ בַּל תִּגְרַע
{{סי|יָ}}מִים בָּאִים נְאֻם יְיָ / אַצְמִיחַ קֶרֶן אֱמוּנַי / כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְיָ
{{סי|כָּ}}אָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָה / וְדִמְעָה מָחֹה יִמְחָה / רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה
{{סי|לֹ}}א יֵבֹשׁוּ עֲדֵי עַד / יִרְעוּ בָּשָׁן וְגִלְעָד / לְאַלַמֶּלֶךְ וְעַמְעָד
{{סי|מַ}}ה נָּאווּ עַל הֶהָרִים / רַגְלֵי מְבַשֵּׂר קוֹל לְהָרִים / לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּירִים
}}
===אל תיראי תולעת יעקב (רכד)===
{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}
{|
|-
|{{סי|אַ}}ל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|בָּ}}חַר יְיָ לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|גָּ}}אַל יְיָ אֶת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|דָּ}}רַך כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|הַ}}בָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|וְ}}יֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|זְ}}כֹר אֵלֶּה לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|חֶ}}סֶד יְיָ לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|ט}}בוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|י}}וֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|כִּ}}י לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|ל}}א הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|מִ}}י מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|נָ}}שָׂאתָ יְיָ לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|סְ}}לַח נָא לַעֲוֹן יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|עַ}}תָּה לֹא יֵבוֹשׁ{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|פָּ}}דָה יְיָ אֶת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|צַ}}וֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|ק}}וֹל קוֹל יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|רָ}}נּוּ שָׁמָּה לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|שׁוּ}}ב יְיָ אֶת שְׁבוּת יַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|-
|{{סי|תִּ}}תֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב{{רווח|3}}||אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב
|}

===אל אשר טוב גמלנו (רכה)===
{{הור|סימן: '''אני יעקב'''}}

{{סי|אֵ}}ל אֲשֶׁר טוֹב גְּמָלָנוּ / וְגַם מִנֹּף הֶעֱלָנוּ{{ש}}
הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ

{{סי|נְ}}צֹר חֶסֶד לַאֲלָפִים / וְתֵן כֹּחַ לַעֲיֵפִים{{ש}}
אֲשֶׁר בְּיַד צָר הֵם טְרוּפִים / וּמַמְּרֹר הֶאֱכִילָנו
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|יָ}}גַעְנוּ בְּעֹל כָּבֵד / תָּעִינוּ כְּשֶׂה אֹבֵד{{ש}}
קוּמָה צוּרִי וְאַבֵּד / הָאִישׁ אֲשֶׁר כִּלָּנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|יִ}}הְיוּ אֲמָרַי לְרָצוֹן / וּמַלְּטֵנוּ מִלַּחֲצוֹן{{ש}}
בְּיַד צָר אֲנַחְנוּ כַּצֹּאן / אֲכָלָנוּ הֲמָמָנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|עֲ}}נֵה עֶתֶר הַנְּפוֹצִים / צַו וְיִהְיוּ מְקֻבָּצִים{{ש}}
וְנִהְיֶה אָז שִׁיר פּוֹצִים / בָּרוּךְ אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|ק}}וֹמֵם גֵּיא הַמַּחֲזֶה / וְקַבֵּץ שָׁם עַם נִבְזֶה{{ש}}
וְיוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה / בְּתוֹךְ הָעִיר עֹז לָנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}

{{סי|בְּ}}בֹא צֶמַח לַמַּלְכוּת / עִם שְׁמֹנָה לִנְסִיכוּת{{ש}}
וְקָרְבָּן שַׁי לַעֲרִיכוּת / וְשָׁם נִשְׂמַח כֻּלָּנוּ
{{רפרן|הֲדֹךְ צָר אֲשֶׁר בְּעָלָנוּ / וְאֵלִיָּה שְׁלַח לָנוּ}}
[[קטגוריה:פיוטים ממחזור ויטרי]]
[[קטגוריה:זמירות למוצאי שבת]]</text>
      <sha1>k3rzndj7d1wi8lyq2wukvceqfou11hh</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>משתמש:מו יו הו/לוח הפיוטים/פרובנס</title>
    <ns>2</ns>
    <id>1739611</id>
    <revision>
      <id>3021738</id>
      <parentid>3015980</parentid>
      <timestamp>2026-06-27T20:55:15Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3021738</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="9458" sha1="cspf6usiodhzpbu0jcl3btpysuwpb75" xml:space="preserve">סידורים ומחזורים כמנהגי פרובנס שבאו בדפוס:
# סדר התמיד חלק א, אויניון תקכ&quot;ז
# סדר התמיד חלק ב, אויניון תקכ&quot;ז
# סדר הקונטיריס, אויניון תקכ״ה
# סדר לארבע צומות וארבע פרשיות כמנהג קרפנטרץ, אמשטרדם תקכ״ג 
# סדר האשמורות מר&quot;ח אלול ועשי&quot;ת כמנהג קרפנטרץ, אמשטרדם תקכ&quot;ג
# מחזור לראש השנה וערב יום כיפור כמנהג קרפנטרץ, אמשטרדם תקכ&quot;א
# מחזור יום כיפור כמנהג קרפנטרץ
# מחזור לשלש רגלים כמנהג קרפנטרץ, אמשטרדם תקכ&quot;א
# סדר האשמורות כמנהג אויניון, אמשטרדם תקכ״ג
# מחזור לראש השנה כמנהג אויניון, אמשטרדם תקכ״ה
# מחזור ליום כיפור כמנהג אויניון, אמשטרדם תקכ״ו

=סדר התמיד=
==כל השנה==
*בקשות קודם התפילה:
** [[אודה לאל לבב חוקר]]
** [[יה ריבון]]
** [[ידיד נפש]]
** [[שחר להודות לך קמתי]]
** [[שחר אבקשך]]
** [[ה' בקר אערך לך]]
** [[אדון עולם]]
** [[יגדל]]
* לפני ישתבח: [[כל ברואי מעלה ומטה]]
* תחינה לשני וחמישי: [[סידור/נוסח אשכנז/פיוט לשני וחמישי|קולנו תשמע ותחון]]
*[[לכה דודי]]
===תחינות לשני וחמישי===
*נח: [[ה' ארכו שני|ה' ארכו בגלות שני]]
*לך לך: [[ה' רב העליליה]]
*וירא: [[ה' ריבה את יריבי]]
*חיי שרה: [[ה' רחמיך אשאלה]]
*תולדות: [[ה' רבו תלאות]]
*ויצא: [[ה' ראש נשאו צרי]]
*וישלח: [[ה' רפא נא שברי]]
*וישב: [[ה' רועה נאמן]]
*מקץ: [[ה' רצה נא צורי אל]]
*ויגש: [[ה' ראה עניי וחלצני]]
*ויחי: [[ה' רם ונשא יראה]]
*שמות: [[ה' רבת צררוני]]
*וארא: [[ה' רבו משנאים]]
*בא: [[ה' רבים רדפונו]]
*בשלח: [[ה' רזי לי]]
*יתרו: [[ה' מה רבו צרי (יתרו)|ה' מה רבו צרי]]
*משפטים: [[ה' רבו משנאי וערי]]
*תרומה: [[ה' רב כל מחולל]]
*תצוה: [[ה' ראה כי אזלה ידנו]]
*כי תשא: [[ה' רם ונשא]]
*ויקהל: [[ה' רבו תלאות]]
*פקודי: [[ה' רנתי לפניך תקרב]]
*ויקרא: [[ה' רום לבבי אשוחה]]
*צו: [[ה' יוצר כל]]
*שמיני: [[ה' שמעה תפלתי]]
*תזריע: [[ה' מה רבו צרי נגדך כל צוררי]]
*מצורע: [[ה' רעת משנאי תדרוש]]
*אחרי מות: [[ה' רשת לרגלי פרשו]]
*קדשים: [[ה' מנת חלקי וכוסי]]
*אמור: [[ה' אלהי ישועתי]]
*בהר: [[ה' רם על כל רמים]]
*בחקתי: [[ה' שמע קול תחנוני]]
*במדבר: [[ה' ראה תראה בעני עמך]]
*נשא: [[ה' רוחך ממרום יערה]]
*בהעלתך: [[ה' רוחי חובלה]]
*שלח: [[ה' רצה אל עליון]]
*קרח: [[ה' רצון יראיו יעשה]]
*חקת: [[ה' רשעים זו שדונו]]
*בלק: [[ה' רוחך העיר]]
*פינחס: [[ה' רבת שבעה לה נפשנו]]
*מטות: [[ה' רפא שבריה]]
*מסעי: [[ה' מה רבו צרי (מסעי)|ה' מה רבו צרי]]
*דברים: [[ה' רשעים קוו לאבדני]]
*ואתחנן: [[ה' רועה ישראל]]
*עקב: [[ה' רוע מפעלי]]
*ראה: [[ה' ראה אנכי]]
*שופטים: [[ה' רחום וחנון]]
*כי תצא: [[ה' רחום רחם]]
*כי תבוא: [[ה' רחמנו כרחם אב]]
*נצבים: [[ה' רשים ודלים]]
*האזינו: [[ה' רעד ופחד ואימה]]
*לעשרת ימי תשובה: [[ה' רוכב ערבות]]
*לערב ראש חודש: [[ה' רוח רחמים השב]]

==שבת בראשית==
*עושה שלום למוסף: [[עד מתי צור]]
==שבת חנוכה==
*רשות: [[חבוש מחצה]]
*מחרך: [[כל הנפשים נגהים]]
*נשמת: [[נשמת קרואים סגולה]]
*לפני הלל: [[נסים להזכיר]]
*להוצאת ס&quot;ת: [[לא אהלך במעקשים]]
*למוצאי שבת: [[שאלוני בעת נדוד]], [[יתנני לשמור]], [[אור עולם]], [[חוסן שדי אחגורה]], [[נועצו כל עצי ארץ]]
==שבת זכור==
*[[אדון חסדך בל יחדל]]

==פורים==
*לפני המגילה: [[יסוד הכל אשר אין לו תחלה]]
*לפני הוצאת ספר תורה: [[שירו עם תופשי תורה]]
*לפני המגילה: [[יום פוריא יומא דנן]]
*אחרי המגילה: [[קוראי מגילה]]
*לפני קדיש: [[יום פורים רנה פצחו]]

==ימים טובים של קהל==
*כ&quot;ח בשבט (אויניון)
** [[על הנסים ועל הנפלאות]]
*ט&quot;ו בכסלו (קרפנטרץ)
**רשות לברכו: [[שאלוני בעת נדוד]]
**[[על הנסים הראית אלינו]]
**רשות: [[אלוה חי אשר הכל בידו]]
**מחרך: [[לאל חי נפשי צאי]]
**נשמת: [[נשמת בניך הוצאתם]]
**לפני הלל: [[ישעך תשלח]]
*ט' בניסן (קרפנטרץ)
**רשות לברכו: [[שבח יקר וגדולה]]
**[[על הנסים ועל הנפלאות הראית אלינו]]
**רשות: [[אלוה חי אשר הכל בידו]]
**מחרך: [[לאל חי נפשי צאי]]
**נשמת: [[נשמת איש היה בתם לבבו]]
**לפני הלל: [[ישעך תשלח]]
*כ&quot;ה באייר (קוואליאון)
**רשות לברכו: [[בשיר נעים]]
**[[על הנסים ועל הגבורות]]
*כ&quot;ט בסיוון (קוואליאון)
**רשות לברכו: [[במקהלות שירו]]
*[[על הנסים ועל הפורקן והעל הגבורות]]
==להולדת בן==
*[[יה בשר שר צבאיך]]
==ברית מילה==
*זמירות לברית מילה:
**[[מה יקר חסדך אלהים אספרה]]
**[[אפתח שפתי ברנה]]
**[[שמעו עמים דברתי]]
**[[ברוכים אתם קהל אמוני]]
**[[שבת ומילה]]
**[[ארזי לבנון יפרחו]]

==פדיון הבן==
*[[ברוך אשר כרת את אברהם]]
=סדר הקונטרס=
==לשבת==
*[[מנוחה ושמחה]]
*[[יה ריבון]]
*[[כי אשמרה שבת]]
*[[יום זה מכובד]]
*דשנת בשמן ראשי
*לכבוד שבת
*זכור את יום
*מזמור ליום שבת
*לשבת ור&quot;ח: [[שירו לאל נבוני]]
*לשבת ור&quot;ח: אלהים אשחרך
*[[צור משלו]]
*אברך צור בשמו
==למוצאי שבת==
*[[במוצאי יום מנוחה]]
*משביח שאון ימים
*[[המבדיל בין קודש לחול]]
*[[אליהו הנביא]]
==לפורים==
*[[קוראי מגילה]]
==ליל הסדר==
*[[דיינו]]
*פסח מצרים אסירי יצאו חופשים
*מבית אוון שבת מדניי
*[[חד גדיא]]
==ליום טוב==
(אולי לסוכות?)
*נברך אלהינו משלו האכילנו
*[[אחד מי יודע]]
==לחתנים==
*לחופה
**את צביה נדרשת
**צאי נא לקראתי
**אם תלכי לך

*לשחרית של שבת חתן:
**שאלי יפהפיה
**מחרך: נחל אל עליון
**נשמת יראיך תמים דעי
**לאחר קדיש: היית לי סגולה
**לעליית חתן: [[חתן נעים עלה]]
**לפני &quot;ואברהם זקן&quot;: יסוד כל נבראים
**לפני שיידור נדרו: בבואך אל בית אלהיך
**לאחר מי שברך: המונים באו הלום
**אח&quot;כ: [[יה בשר שר צבאיך]] (קטע ראשון), לך חתני
**לפני קדיש תתקבל של מוסף: יסוד הסודות האל
*(לסעודה): היושבת בגנים
*לדרשה: השתונן והיכונן
*אחר: יושב תהלות מאין תחלות
*נשמתים על שמות בני ישראל (פיוטי נשמת לפי שם וכדו')
==לברית מילה==
*ישמעו אחי ורעי
*אפתח שפתי ברינה
*שירו נא עדת אמוניי
*משביע לכל חי
*עניים ומרודים שירו
*ילד היולד
*לשום הנערים בעריסה: [[יה בשר שר צבאיך]] (קטע ראשון)
==להכנסת ס&quot;ת==
*אזמרה לאל נורא
*אזמרה שמך מעוזי
*יבורך עם נברא
==לשמחות==
*אתה האל עושה פלא
*אל אלהי הרוחות מהולל בתשבחות
*אשיר שירה חדשה
*אשא קולי לך אקרא
*אליך נפשי ה' אשא
*אהללה שם אלהים 
*אשירה לה' בחיי
*אגדלך… אין קדוש
*אתה הוא אלהינו לבדך
*אברכה שמך 
*אודך בכל לבי אל נעלם
*אודך בכל לבי אגיד נפלאותיך
*אשיר שירי לאל עליון
*אשיר במישרים לשוכן מרומים
*נהלל מלכנו
*ראשון לציון העזובה
*גואלי שעה קולי
*אשירה אשירה
*שירו שירו אתם עמי
*השב עבודה למקומה
*אודה לאל פודה וגואל
*אזמר שם כבוד מלכותך
*שירי עמי קול גדול
*פרשז עלי
*סומך נופלים
*אל מסתתר עין לא תשורך
*רננו זמרו
*לשביעי של פסח: מי כמוך באלים 
*התקבצו כל נדחים
*נוצרי מצוותיך
*לשבת וחנוכה: האל ראה
*[[אדיר הוא]]</text>
      <sha1>cspf6usiodhzpbu0jcl3btpysuwpb75</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מקור:צו הבנקאות (שירות ללקוח) (פיקוח על שירות ניהול חשבון תשלום, שירות דמי כרטיס חיוב מיידי, שירות שינויים במועד הפירעון החודשי של הלוואה לדיור)</title>
    <ns>116</ns>
    <id>1744371</id>
    <revision>
      <id>3021768</id>
      <parentid>3020519</parentid>
      <timestamp>2026-06-28T10:51:35Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Fuzzy</username>
        <id>29</id>
      </contributor>
      <comment>ת&quot;ט</comment>
      <origin>3021768</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4539" sha1="ixfvucklsdaraxjkq6wgu7oq3foqswk" xml:space="preserve">&lt;שם&gt; צו הבנקאות (שירות ללקוח) (פיקוח על שירות ניהול חשבון תשלום, שירות דמי כרטיס חיוב מיידי, שירות שינויים במועד הפירעון החודשי של הלוואה לדיור), התשפ&quot;ו-2026

&lt;מקור&gt; ((ק&quot;ת תשפ&quot;ו, 2246|צו הבנקאות (שירות ללקוח) (פיקוח על שירות ניהול חשבון תשלום, שירות דמי כרטיס חיוב מיידי, שירות שינויים במועד הפירעון החודשי של הלוואה לדיור)|12431)), ((2272|ת&quot;ט|12438)).

&lt;מבוא&gt; בתוקף סמכותי לפי [[+|סעיפים 9יא]] [[+|ו-9יב]] [[=החוק|לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ&quot;א-1981]] (להלן - החוק), ולעניין [[סעיף 3]] - לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת, אני מצווה לאמור:

@ 1. הגדרות
: בצו זה -
:- &quot;דמי כרטיס חיוב מיידי&quot; - שירות כאמור [[#פרט 6.1 תוספת ראשונה|בפרט 6(1) לתעריפון המלא שבתוספת הראשונה לכללי העמלות]], לעניין כרטיס מסוג כרטיס חיוב מיידי שניתן ללקוח;
:- &quot;כללי העמלות&quot; - [[=כללי העמלות|כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), התשס&quot;ח-2008]];
:- &quot;לקוח&quot; - כהגדרתו [[בסעיף 9ט(ו) לחוק]];
:- &quot;ניהול חשבון תשלום&quot; - שירות כאמור [[#פרט 1.1א תוספת ראשונה|בפרט 1(א)(1) לתעריפון המלא שבתוספת הראשונה לכללי העמלות]], שניתן ללקוח;
:- &quot;שינויים במועד הפירעון החודשי של הלוואה לדיור&quot; - שירות כאמור [[#פרט 3א.10 תוספת ראשונה|בפרט 3(א)(10)(ב) לתעריפון המלא שבתוספת הראשונה לכללי העמלות]], שניתן ללקוח.

@ 2. הכרזה על שירותים בני-פיקוח
: (א) שירות ניהול חשבון תשלום מוכרז בזה שירות בר-פיקוח.
: (ב) שירות דמי כרטיס חיוב מיידי מוכרז בזה שירות בר-פיקוח.
: (ג) שירות שינויים במועד הפירעון החודשי של הלוואה לדיור מוכרז בזה שירות בר-פיקוח.

@ 3. סכום עמלה מרבי לעניין שירות ניהול חשבון תשלום
: סכום העמלה המרבי שניתן לגבות בעד שירות ניהול חשבון תשלום יהיה -
: (1) בוצעו 0 עד 2 פעולות בחודש - עד חמישה שקלים חדשים;
: (2) בוצעו 3 עד 100 פעולות בחודש - עד עשרה שקלים חדשים;
: (3) בעד כל פעולה נוספת מעל 100 הפעולות הראשונות בחודש - עד שקל חדש.

@ 4. סכום עמלה מרבי לעניין שירות דמי כרטיס חיוב מיידי
: סכום העמלה המרבי שניתן לגבות בעד שירות דמי כרטיס חיוב מיידי יהיה שבעה שקלים חדשים לחודש.

@ 5. סכום עמלה מרבי לעניין שירות שינויים במועד הפירעון החודשי של הלוואה לדיור
: סכום העמלה המרבי שניתן לגבות בעד שירות שינויים במועד הפירעון החודשי של הלוואה לדיור יהיה חמישה שקלים חדשים בעד כל אחד מארבעת השינויים הראשונים של מועד הפירעון החודשי של הלוואה לדיור בכל שנה.

@ 6. ביטול
: [[צו הבנקאות (שירות ללקוח) (פיקוח על שירות מסלול בסיסי), התשע&quot;ד-2014]], [[צו הבנקאות (שירות ללקוח) (פיקוח על שירות דוחות סטנדרטים לבקשת לקוח), התשע&quot;ו-2016]], [[וצו הבנקאות (שירות ללקוח) (פיקוח על שירותי פעולה על ידי פקיד, פעולה בערוץ ישיר, מסלול מורחב ומסלול מורחב פלוס), התשפ&quot;ב-2022]] - בטלים.

@ 7. תחילה (תיקון: תשפ&quot;ו)
: (א) תחילתו של צו זה, למעט האמור בסעיף קטן (ב), ביום כ&quot;ו בסיוון התשפ&quot;ז (1 ביולי 2027).
: (ב) תחילתם של [[סעיפים 2(ב)]] [[ו-4]] לצו זה ביום כ' בתשרי התשפ&quot;ז (1 באוקטובר 2026).

&lt;פרסום&gt; כ&quot;ו בסיוון התשפ&quot;ו (11 ביוני 2026)
&lt;חתימה&gt; אמיר ירון נגיד בנק ישראל</text>
      <sha1>ixfvucklsdaraxjkq6wgu7oq3foqswk</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>צו הבנקאות (שירות ללקוח) (פיקוח על שירות ניהול חשבון תשלום, שירות דמי כרטיס חיוב מיידי, שירות שינויים במועד הפירעון החודשי של הלוואה לדיור)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1744383</id>
    <revision>
      <id>3021772</id>
      <parentid>3020563</parentid>
      <timestamp>2026-06-28T11:02:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>OpenLawBot</username>
        <id>8112</id>
      </contributor>
      <comment>[3021768] ת&quot;ט</comment>
      <origin>3021772</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6312" sha1="35h96yeeztnzwcvy1nlj5nsjzcr31vi" xml:space="preserve">{{ח:התחלה}}
{{ח:כותרת|צו הבנקאות (שירות ללקוח) (פיקוח על שירות ניהול חשבון תשלום, שירות דמי כרטיס חיוב מיידי, שירות שינויים במועד הפירעון החודשי של הלוואה לדיור), התשפ״ו–2026}}

{{ח:פתיח-התחלה}}
{{ח:תיבה|ק״ת תשפ״ו, 2246|צו הבנקאות (שירות ללקוח) (פיקוח על שירות ניהול חשבון תשלום, שירות דמי כרטיס חיוב מיידי, שירות שינויים במועד הפירעון החודשי של הלוואה לדיור)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12431.pdf}}, {{ח:תיבה|2272|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12438.pdf}}.
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:מבוא}}
בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק הבנקאות (שירות ללקוח)#סעיף 9יא|סעיפים 9יא}} {{ח:חיצוני|חוק הבנקאות (שירות ללקוח)#סעיף 9יב|ו־9יב}} {{ח:חיצוני|חוק הבנקאות (שירות ללקוח)|לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ״א–1981}} (להלן – החוק), ולעניין {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}} – לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת, אני מצווה לאמור:
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:סעיף|1|הגדרות}}
{{ח:ת}} בצו זה –
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”דמי כרטיס חיוב מיידי“ – שירות כאמור {{ח:חיצוני|כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות)#תוספת 1 פרט 6.1|בפרט 6(1) לתעריפון המלא שבתוספת הראשונה לכללי העמלות}}, לעניין כרטיס מסוג כרטיס חיוב מיידי שניתן ללקוח;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”כללי העמלות“ – {{ח:חיצוני|כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות)|כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), התשס״ח–2008}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”לקוח“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הבנקאות (שירות ללקוח)#סעיף 9ט|בסעיף 9ט(ו) לחוק}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ניהול חשבון תשלום“ – שירות כאמור {{ח:חיצוני|כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות)#תוספת 1 פרט 1.1א|בפרט 1(א)(1) לתעריפון המלא שבתוספת הראשונה לכללי העמלות}}, שניתן ללקוח;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שינויים במועד הפירעון החודשי של הלוואה לדיור“ – שירות כאמור {{ח:חיצוני|כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות)#תוספת 1 פרט 3א.10|בפרט 3(א)(10)(ב) לתעריפון המלא שבתוספת הראשונה לכללי העמלות}}, שניתן ללקוח.

{{ח:סעיף|2|הכרזה על שירותים בני־&lt;wbr&gt;פיקוח}}
{{ח:תת|(א)}} שירות ניהול חשבון תשלום מוכרז בזה שירות בר־פיקוח.
{{ח:תת|(ב)}} שירות דמי כרטיס חיוב מיידי מוכרז בזה שירות בר־פיקוח.
{{ח:תת|(ג)}} שירות שינויים במועד הפירעון החודשי של הלוואה לדיור מוכרז בזה שירות בר־פיקוח.

{{ח:סעיף|3|סכום עמלה מרבי לעניין שירות ניהול חשבון תשלום}}
{{ח:ת}} סכום העמלה המרבי שניתן לגבות בעד שירות ניהול חשבון תשלום יהיה –
{{ח:תת|(1)}} בוצעו 0 עד 2 פעולות בחודש – עד חמישה שקלים חדשים;
{{ח:תת|(2)}} בוצעו 3 עד 100 פעולות בחודש – עד עשרה שקלים חדשים;
{{ח:תת|(3)}} בעד כל פעולה נוספת מעל 100 הפעולות הראשונות בחודש – עד שקל חדש.

{{ח:סעיף|4|סכום עמלה מרבי לעניין שירות דמי כרטיס חיוב מיידי}}
{{ח:ת}} סכום העמלה המרבי שניתן לגבות בעד שירות דמי כרטיס חיוב מיידי יהיה שבעה שקלים חדשים לחודש.

{{ח:סעיף|5|סכום עמלה מרבי לעניין שירות שינויים במועד הפירעון החודשי של הלוואה לדיור}}
{{ח:ת}} סכום העמלה המרבי שניתן לגבות בעד שירות שינויים במועד הפירעון החודשי של הלוואה לדיור יהיה חמישה שקלים חדשים בעד כל אחד מארבעת השינויים הראשונים של מועד הפירעון החודשי של הלוואה לדיור בכל שנה.

{{ח:סעיף|6|ביטול}}
{{ח:ת}} {{ח:חיצוני|צו הבנקאות (שירות ללקוח) (פיקוח על שירות מסלול בסיסי)|צו הבנקאות (שירות ללקוח) (פיקוח על שירות מסלול בסיסי), התשע״ד–2014}}, {{ח:חיצוני|צו הבנקאות (שירות ללקוח) (פיקוח על שירות דוחות סטנדרטים לבקשת לקוח)|צו הבנקאות (שירות ללקוח) (פיקוח על שירות דוחות סטנדרטים לבקשת לקוח), התשע״ו–2016}}, {{ח:חיצוני|צו הבנקאות (שירות ללקוח) (פיקוח על שירותי פעולה על ידי פקיד, פעולה בערוץ ישיר, מסלול מורחב ומסלול מורחב פלוס)|וצו הבנקאות (שירות ללקוח) (פיקוח על שירותי פעולה על ידי פקיד, פעולה בערוץ ישיר, מסלול מורחב ומסלול מורחב פלוס), התשפ״ב–2022}} – בטלים.

{{ח:סעיף|7|תחילה|תיקון: תשפ״ו}}
{{ח:תת|(א)}} תחילתו של צו זה, למעט האמור בסעיף קטן (ב), ביום כ״ו בסיוון התשפ״ז (1 ביולי 2027).
{{ח:תת|(ב)}} תחילתם של {{ח:פנימי|סעיף 2|סעיפים 2(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 4|ו־4}} לצו זה ביום כ׳ בתשרי התשפ״ז (1 באוקטובר 2026).

{{ח:חתימות|כ״ו בסיוון התשפ״ו (11 ביוני 2026)}}
* '''אמיר ירון'''&lt;br&gt;נגיד בנק ישראל
{{ח:סוגר}}
{{ח:סוף}}
[[קטגוריה:בוט חוקים]]</text>
      <sha1>35h96yeeztnzwcvy1nlj5nsjzcr31vi</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:זוהר מתורגם</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1744508</id>
    <revision>
      <id>3021771</id>
      <parentid>3021585</parentid>
      <timestamp>2026-06-28T11:01:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>תומר פנק</username>
        <id>21273</id>
      </contributor>
      <comment>/* זוהר מתורגם */</comment>
      <origin>3021771</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="219" sha1="na0omh6egnbjh74dy1vnav0he6b1wpr" xml:space="preserve">==זוהר מתורגם== 
כאן ניתן לרכז תרגומים לחלקים שונים בספר הזוהר.

[[/הקדמת הזוהר/]]

===פרשת בראשית===
[[ביאור זוהר דף טו א|דף טו א]]</text>
      <sha1>na0omh6egnbjh74dy1vnav0he6b1wpr</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3021779</id>
      <parentid>3021771</parentid>
      <timestamp>2026-06-28T11:09:58Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>תומר פנק</username>
        <id>21273</id>
      </contributor>
      <comment>/* פרשת בראשית */</comment>
      <origin>3021779</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="232" sha1="s7qxm4pw1m7nonz9b4s97s3m86o0th7" xml:space="preserve">==זוהר מתורגם== 
כאן ניתן לרכז תרגומים לחלקים שונים בספר הזוהר.

[[/הקדמת הזוהר/]]

===פרשת בראשית===
[[ביאור:זוהר מתורגם/דף טו א|דף טו א]]</text>
      <sha1>s7qxm4pw1m7nonz9b4s97s3m86o0th7</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:זוהר מתורגם/הקדמת הזוהר</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1744512</id>
    <revision>
      <id>3021757</id>
      <parentid>3021676</parentid>
      <timestamp>2026-06-27T21:42:54Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>תומר פנק</username>
        <id>21273</id>
      </contributor>
      <comment>הרחבה</comment>
      <origin>3021757</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="218046" sha1="jovkma3s1uts2rtulojm94ldpyhtmoq" xml:space="preserve">{{מרכז|{{ג|'''הקדמת הזוהר'''}} {{*}} [[../פרשת בראשית א/|קטע הבא]]}}
===כשושנה בין החוחים===
{{ממ זהר משולב|א|א|א}}&lt;קטע התחלה=דף א א/&gt;רבי חזקיה פתח, כתיב {{ממ|שיר השירים|ב}} {{צ|כשושנה בין החוחים}}, מאן שושנה? דא כנסת ישראל. (בגין דאית שושנה ואית שושנה). מה שושנה דאיהי בין החוחים אית בה סומק וחוור - אוף כנסת ישראל אית בה דין ורחמי. מה שושנה אית בה תליסר עלין - אוף כנסת ישראל אית בה תליסר מכילן דרחמי דסחרין לה מכל סטרהא. 

אוף {{צ|אלהים}} דהכא - משעתא דאדכר אפיק תליסר תיבין לסחרא לכנסת ישראל ולנטרא לה. ולבתר אדכר זמנא אחרא. אמאי אדכר זמנא אחרא? בגין לאפקא חמש עלין תקיפין דסחרין לשושנה ואינון חמש אקרון 'ישועות', ואינון חמש תרעין. ועל רזא דא כתיב {{ממ|תהלים|קטז|יג}} {{צ|כוס ישועות אשא}} - דא כוס של ברכה. כוס של ברכה אצטריך למהוי על חמש אצבען ולא יתיר, כגוונא דשושנה דיתבא על חמש עלין תקיפין, דוגמא דחמש אצבען. ושושנה דא איהו {{צ|כוס של ברכה}}. 

מ{{צ|אלהים}} תניינא עד {{צ|אלהים}} תליתאה - חמש תיבין. 
מכאן ולהלאה - אור דאתברי ואתגניז ואתכליל בברית. ההוא דעאל בשושנה (ס&quot;א דא) ואפיק בה זרעא, ודא אקרי {{צ|עץ עושה פרי אשר זרעו בו}}, וההוא זרע קיימא באות ברית ממש. וכמה דדיוקנא דברית אזדרע בארבעין ותרין זווגין דההוא זרעא - כך אזדרע שמא גליפא מפרש במ&quot;ב אתוון דעובדא דבראשית.

====תרגום לעברית====
רבי חזקיה פתח, כתוב: &quot;כשושנה בין החוחים&quot;, מי היא השושנה? זו כנסת ישראל. (משום שיש שושנה ויש שושנה). מה שושנה זו, שהיא בין החוחים, יש בה אדום ולבן – אף כנסת ישראל יש בה דין ורחמים.
מה שושנה יש בה שלושה-עשר עלים – אף כנסת ישראל יש בה שלוש-עשרה מידות של רחמים שמסבבות אותה מכל צדדיה.

אף השם &quot;אלוהים&quot; שכאן (בפסוק הראשון של מעשה בראשית) – משעה שנזכר, הוציא שלושה-עשר תיבות (מילים) לסובב את כנסת ישראל ולשמור עליה. ולאחר מכן נזכר פעם נוספת. מדוע נזכר פעם נוספת? כדי להוציא חמישה עלים תקיפים שמסבבים את השושנה, ואלו החמישה נקראים 'ישועות', והם חמישה שערים. ועל סוד זה כתוב: &quot;כוס ישועות אשא&quot; – זו כוס של ברכה. כוס של ברכה צריך שתהיה על חמש אצבעות ולא יותר, כעין השושנה שיושבת על חמישה עלים תקיפים, דוגמת חמש אצבעות. ושושנה זו היא &quot;כוס של ברכה&quot;.

משם &quot;אלוהים&quot; השני ועד שם &quot;אלוהים&quot; השלישי ישנן חמש מילים. מכאן ואילך – מוזכר האור שנברא ונגנז ונכלל בברית. אותו האור שנכנס בשושנה והוציא בה זרע, וזה נקרא: &quot;עץ עושה פרי אשר זרעו בו&quot;, ואותו הזרע עומד באות ברית ממש. וכמו שהדיוקן של הברית נזרע בארבעים ושניים זיווגים מאותו הזרע – כך נזרע השם החקוק המפורש בארבעים ושתיים אותיות של מעשה בראשית.

===הנצנים נראו בארץ===
{{צ|בראשית}} -- רבי שמעון פתח, (שיר ב יב) {{צ|הנצנים נראו בארץ}}. {{צ|הנצנים}} - דא עובדא דבראשית. {{צ|נראו בארץ}} - אימתי? ביום השלישי דכתיב {{צ|ותוצא הארץ}}, כדין {{צ|נראו בארץ}}. {{צ|עת הזמיר הגיע}} - דא יום רביעי דהוה ביה זמיר עריצים, {{צ|מארת}} חסר. {{צ|וקול התור}} - דא יום חמישי דכתיב {{צ|ישרצו המים וגו'}} למעבד תולדות. {{צ|נשמע}} - דא יום ששי, דכתיב {{צ|נעשה אדם}}, דהוה עתיד למקדם עשיה לשמיעה, דכתיב &lt;קטע סוף=דף א א/&gt; {{ממ זהר משולב|א|א|ב}}&lt;קטע התחלה=דף א ב/&gt;הכא {{צ|נעשה אדם}}, וכתיב התם {{צ|נעשה ונשמע}}. {{צ|בארצנו}} - דא יום שבת דאיהו דוגמת ארץ החיים (שהוא עולם הבא, עולם הנשמות עולם הנחמות). 


[נ&quot;א דבר אחר] {{צ|הנצנים}} - אלין אינון אבהן דעאלו במחשבה ועאלו בעלמא דאתי, ואתגניזו תמן. ומתמן נפקו בגניזו, ואטמירו גו (נ&quot;א בהו) נביאי קשוט. אתיליד יוסף ואטמרו ביה. עאל יוסף בארעא קדישא ונציב לון תמן. וכדין {{צ|נראו בארץ}} ואתגלו תמן. ואימתי אתחזון? בשעתא דאתגלי קשת בעלמא, דהא בשעתא דקשת אתחזי כדין אתגליין אינון. ובההיא שעתא {{צ|עת הזמיר הגיע}} - עידן לקצץ חייבין מעלמא. אמאי אשתזיבו? בגין ד{{צ|הנצנים נראו בארץ}} ואלמלא דנראו לא אשתארון בעלמא, ועלמא לא אתקיים. ומאן מקיים עלמא וגרים לאבהן דאתגליין? קל ינוקי דלעאן באורייתא. ובגין אינון רביין דעלמא - עלמא אשתזיב. לקבליהון (שיר א יא) {{צ|תורי זהב נעשה לך}} - אלין אינון ינוקי רביין עולמין, דכתיב (שמות כד ז) {{צ|ועשית שנים כרובים זהב}}

====תרגום לעברית====
&quot;בראשית&quot;, רבי שמעון פתח: &quot;הניצנים נראו בארץ&quot;.
&quot;הניצנים&quot;, זה מעשה בראשית.
&quot;נראו בארץ&quot;, מתי? ביום השלישי, שכתוב בו: &quot;ותוצא הארץ&quot;, אז &quot;נראו בארץ&quot;.
&quot;עת הזמיר הגיע&quot;, זה יום רביעי, שהיה בו זמיר עריצים, שכן המילה &quot;מְאֹרֹת&quot; כתובה בפסוק בלי האותיות ו'.
&quot;וקול התור&quot;, זה יום חמישי, שכתוב בו: &quot;ישרצו המים וגו'&quot; כדי לעשות תולדות.
&quot;נשמע&quot;, זה יום שישי, שכתוב בו: &quot;נעשה אדם&quot;, שהיה עתיד להקדים עשייה לשמיעה. שכן כתוב כאן &quot;נעשה אדם&quot;, וכתוב במתן תורה: &quot;נעשה ונשמע&quot;.
&quot;בארצנו&quot;, זה יום שבת, שהוא דוגמת ארץ החיים (שהוא עולם הבא, עולם הנשמות, עולם הנחמות).

דבר אחר, &quot;הניצנים&quot;, אלו הם האבות (אברהם, יצחק ויעקב) שעלו במחשבה ועלו בעולם הבא, ונגנזו שם. ומשם יצאו בהסתר, ונטמנו בנביאי האמת. נולד יוסף ונטמנו בו. נכנס יוסף לארץ הקודש ונטע אותם שם. ואז &quot;נראו בארץ&quot; והתגלו שם.
ומתי הם נראים? בשעה שמתגלה הקשת בעולם, שהרי בשעה שהקשת נראית, אז הם מתגלים. ובאותה שעה &quot;עת הזמיר הגיע&quot;, זמן לקצץ את הרשעים מן העולם. ומדוע ניצלו? משום ש&quot;הניצנים נראו בארץ&quot;, ואילולא שנראו האבות, לא היו נשארים בעולם, והעולם לא היה מתקיים.
ומי מקיים את העולם וגורם לאבות שיתגלו? קול התינוקות שעמלים בתורה. ובזכות אותם ילדים שבעולם, העולם ניצל. כנגדם כתוב: &quot;תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ&quot;, אלו הם התינוקות, הילדים והנערים, שכן כתוב: &quot;וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב&quot;.

===שאו מרום עיניכם===
{{צ|בראשית}} -- רבי אלעזר פתח, (ישעיה מ כו) {{צ|שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה}}. {{צ|שאו מרום עיניכם}} לאן אתר? לאתר דכל עיינין תליאן ליה, ומאן איהו? {{צ|פתח עינים}}. ותמן תנדעון דהאי סתים עתיקא דקיימא לשאלה ברא {{צ|אלה}}. ומאן איהו? '''{{צ|מי}}'''. ההוא דאקרי {{צ|מקצה השמים}} לעילא דכלא קיימא ברשותיה. ועל דקיימא לשאלה ואיהו בארח סתים ולא אתגליא, אקרי '''מי''', דהא לעילא לית תמן שאלה, והאי {{צ|קצה השמים}} אקרי {{צ|מי}}. 

ואית אחרא לתתא ואקרי '''{{צ|מ&quot;ה}}'''. מה בין האי להאי? אלא קדמאה סתימאה דאקרי '''מ&quot;י''' קיימא לשאלה. כיון דשאל בר נש, ומפשפש לאסתכלא ולמנדע מדרגא לדרגא, עד סוף כל דרגין. כיון דמטי תמן - '''מ&quot;ה''' - מה ידעת, מה אסתכלתא, מה פשפשתא, הא כלא סתים כדקדמיתא. ועל רזא דנא כתיב (איכה ב יג) {{צ|מה אעידך מה אדמה לך}}. כד אתחריב בי מקדשא נפיק קלא ואמר {{צ|מה אעידך}}, (&lt;small&gt;נ&quot;א, ומה אדמה לך בההוא מ&quot;ה אעידך&lt;/small&gt;), בכל יומא ויומא אסהידת בך מיומין קדמאין, דכתיב (דברים ל יט) {{צ|העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ}}. 

{{צ|ומה אדמה לך}} - בההוא גוונא ממש עטרית לך בעטרין קדישין, עבדית לך שלטנו על [כל] עלמא, דכתיב (איכה ב טו) {{צ|הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי וגו'}}, קרינא לך (תהלים קכב ב) {{צ|ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה}}. 

(איכה ב יג) {{צ|מה אשוה לך}} - כגוונא דאנת יתבה, הכי הוא כביכול לעילא. כגוונא דלא עאלין השתא בך עמא קדישא בסדרין קדישין -- הכי אומינא לך דלא איעול אנא לעילא, עד דיעלון בך אוכלוסך לתתא. ודא איהו נחמה דילך, הואיל דדרגא דא אשוה לך בכלא. והשתא דאנת הכא - {{צ|גדול כים שברך}}. ואי תימא דלית לך קיימא ואסוותא - {{צ|'''מ&quot;י''' ירפא לך}}, ודאי ההוא דרגא סתימאה עלאה דכלא קיימא ביה, ירפא לך ויוקים לך. 

'''מ&quot;י''' {{צ|קצה השמים}} לעילא , '''מ&quot;ה''' {{צ|ועד קצה השמים}} לתתא. (קצה השמים לתתא) ודא ירית יעקב, דאיהו מבריח מן הקצה אל הקצה; מן הקצה קדמאה דאיהו מ&quot;י, אל הקצה בתראה דאיהו מ&quot;ה, בגין דקאים באמצעיתא, ועל דא {{צ|מי ברא אלה}}. 

אמר רבי שמעון, אלעזר בני פסוק מילך, ויתגלי סתימא דרזא עלאה דבני עלמא לא ידעין. שתיק רבי אלעזר. בכה רבי שמעון וקאים רגעא (נ&quot;א, שעתא) חדא. א&quot;ר שמעון, אלעזר מאי {{צ|אלה}}? אי תימא כוכביא ומזלי - הא אתחזאן תמן תדיר, וב'''מ&quot;ה''' אתבריאו כמא דאת אמר (תהלים לג ז) {{צ|בדבר יהו&quot;ה שמים נעשו}}. אי על מלין סתימין - לא לכתוב {{צ|אלה}} דהא אתגליא איהו. אלא רזא דא לא אתגליא בר יומא חד דהוינא על כיף ימא, ואתא אליהו ואמר לי &quot;רבי ידעת מה הוא {{צ|מי ברא אלה}}?&quot; אמינא ליה אלין שמיא וחיליהון עובדא דקב&quot;ה, דאית ליה לבר נש לאסתכלא בהו ולברכא ליה, דכתיב (שם ח ד) {{צ|כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו' יהו&quot;ה אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ}}.&lt;קטע סוף=דף א ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|א|ב|א}}&lt;קטע התחלה=דף ב א/&gt;אמר לי, רבי מלה סתימא הוה קמי קב&quot;ה, וגלי במתיבתא עלאה, ודא הוא. בשעתא דסתימא דכל סתימין בעא לאתגלייא - עבד ברישא נקודה חדא. ודא סליק למהוי מחשבה. צייר בה כל ציורין, חקק בה כל גליפין, ואגליף גו בוצינא קדישא סתימא, גליפו דחד ציורא סתימאה קדש קדישין, בניינא עמיקא דנפק מגו מחשבה, ואקרי '''מ&quot;י'''. שירותא (נ&quot;א ראשיתא) לבנינא. קיימא ולא קיימא. עמיק וסתים. בשמא לא אקרי אלא '''מ&quot;י'''. בעא לאתגלייא ולאתקרי בשמא (דא), ואתלבש בלבוש יקר דנהיר וברא {{צ|אלה}} וסליק '''אל&quot;ה''' בשמא. אתחברון אתוון אלין באלין, ואשתלים בשמא '''אלהים'''. ועד לא ברא אלה - לא סליק בשמא '''אלהים'''. ואינון דחבו (נ&quot;א בעלמא) בעגלא - על רזא דנא אמרו (שמות לב ח) {{צ|אלה אלהיך ישראל}}. וכמה דאשתתף '''מ&quot;י''' ב'''אל&quot;ה''' - הכי הוא שמא דאשתתף תדיר, וברזא דא אתקיים עלמא. 

ופרח אליהו ולא חמינא ליה. ומניה ידענא מלה, דאוקימנא על רזא וסתרא דילה. אתא רבי אלעזר וכלהו חברייא ואשתטחו קמיה. בכו ואמרו אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא די. 

אמר רבי שמעון, על דא שמיא וחיליהון ב'''מ&quot;ה''' אתבריאו, דכתיב (תהלים ח ד) {{צ|כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו'}}, וכתיב (שם י) {{צ|'''מ&quot;ה''' אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים}} - &quot;על השמים&quot; איהו לסלקא בשמא, בגין דברא נהורא לנהוריה, ואתלבש דא בדא, וסליק בשמא עלאה. ועל דא {{צ|בראשית ברא אלהים}} - דא אלהים עלאה, דהא '''מ&quot;ה''' לא הוי הכי ולא אתבני, אלא בשעתא דאתמשכן אתוון אלין (מאילין) '''אל&quot;ה''' מלעילא לתתא, ואימא אוזיפת לברתא מאנהא וקשיטא לה בקישוטהא. ואימתי קשיטא לה בקישוטהא כדקא חזי? בשעתא דאתחזון קמה כל דכורא, דכתיב {{ממ|שמות|כג|יז}} {{צ|אל פני האדון יהו&quot;ה}}. ודא אקרי {{צ|אדון}}, כמה דאת אמר {{ממ|יהושע|ג|יא}} {{צ|הנה ארון הברית אדון כל הארץ}}. כדין נפקת '''ה'''' ואעילת '''י'''', ואתקשיטת במאני דכורא לקבליהון דכל דכר בישראל, ואתוון אחרנין משכן לון ישראל מעילא לגבי אתר דא.  
{{צ|אלה אזכרה}} {{ממ|תהלים|מב|ה}} -- אדכרנא בפומאי ושפיכנא דמעאי (ברעות נפשי, בגין לאמשכא אתוון אלין), וכדין {{צ|אדדם}} מעילא {{צ|עד בית אלהים}}, למהוי אלהים כגוונא דיליה. ובמאי? (שם) {{צ|בקול רנה ותודה המון חוגג}}. 

א&quot;ר אלעזר שתיקה דילי בנא מקדשא לעילא ובנא מקדשא לתתא ובודאי מלה בסלע משתוקא בתרין. מלה בסלע מה דאמרנא ואתערנא ביה, משתוקא בשתים מה דשתיקנא, דאברו ואיבנו תרין עלמין כחדא. 

אמר רבי שמעון, מכאן ולהלאה שלימו דקרא דכתיב (ישעיה מ כו) {{צ|המוציא במספר צבאם}} - תרין דרגין אינון דאצטריך למהוי רשים כל חד מנייהו. חד דא דאתמר '''מ&quot;ה''' וחד '''מ&quot;י'''. דא עלאה ודא תתאה. דא עלאה רשים ואמר {{צ|המוציא במספר צבאם}} - {{צ|המוציא}} - ההוא דאשתמודע ולית כוותיה. כגוונא דא {{צ|המוציא לחם מן הארץ}} - {{צ|המוציא}} - ההוא דאשתמודעא - דא דרגא תתאה, וכלא חד. במספר שתין רבוא אינון דקיימין כחדא, ואפיקו חילין לזינייהו דלית לון חושבנא. (נ&quot;א: כגוונא דא) {{צ|לכלם}} - בין אינון שתין, בין כל חילין דילהון. {{צ|בשם יקרא}} - מאי {{צ|בשם יקרא}}? אי תימא דקרא לון בשמהתהון - לאו הכי הוא - דאם כן &quot;בשמו&quot; מבעי ליה. אלא בזמנא דדרגא דא לא סליק בשמא (לעילא) ואקרי '''מ&quot;י''', לא אוליד ולא אפיק טמירין לזיניה, אע&quot;ג דכלהו הוו טמירין ביה. כיון דברא '''אלה''' ואסתלק בשמיה ואקרי '''אלהים''' - כדין בחילא דשמא דא אפיק לון בשלימו. ודא הוא {{צ|בשם יקרא}} - בההוא שם דיליה קרא ואפיק כל זינא וזינא לאתקיימא בשלימותיה. 
כגוונא דא (שמות לא ב) {{צ|ראה קראתי בשם}} - אדכרנא שמי לאתקיימא בצלאל על קיום אשלמותיה. 

{{צ|מרוב אונים}} (ישעיה מ כו). מאי {{צ|מרוב אונים}}? דא ריש דרגין דסליקו ביה כל רעותין, ואסתלקו ביה &lt;קטע סוף=דף ב א/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ב|ב}}&lt;קטע התחלה=דף ב ב/&gt;בארח סתים. {{צ|ואמיץ '''כ&quot;ח'''}} - דא רזא דעלמא עלאה דאסתלק בשם 'אלהים' כדקאמרן. {{צ|איש לא נעדר}} - מאינון שתין רבוא דאפיק בחילא דשמא. ובגין דאיש לא נעדר - בכל אתר דמיתו ישראל ואתענשו בחובייהו - אתמנון, ולא אעדר מאינון שתין רבוא אפילו חד, בגין למהוי כלא דיוקנא חדא. כמה דאיש לא נעדר לעילא, אוף הכי לא נעדר לתתא.

====תרגום לעברית====
&quot;בראשית&quot;, רבי אלעזר פתח ואמר:&quot;שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה&quot;.&quot;שאו מרום עיניכם&quot;, לאיזה מקום? למקום שכל העיניים תלויות בו. ומי הוא? זהו &quot;פתח עיניים&quot;. ושם תדעו, שאותו עתיק נסתר, ששניתן לשאול עליו אך לא להשיגו, ברא את &quot;אלה&quot;. ומי הוא? &quot;מי&quot; אותו נקרא &quot;מקצה השמיים&quot; למעלה, שהכול עומד ברשותו. ומשום שהוא עומד לשאלה והוא בדרך נסתרת ואינו מגלֶה את עצמו, הוא נקרא &quot;מי&quot;, שכן למעלה ממנו אין שם שאלה, וקצה השמיים הזה נקרא &quot;מי&quot;.

וישנו כינוי אחר למטה, הנקרא מ&quot;ה. מה ההבדל בין זה לזה? אלא שהראשון הנסתר, הנקרא מ&quot;י, עומד לשאלה. כיוון ששואל האדם ומפשפש להסתכל ולדעת מדרגה אחר מדרגה, עד סוף כל המדרגות, כיוון שהגיע לשם, אל המ&quot;ה, מה ידעת? מה הסתכלת? מה פשפשת? הרי הכול נסתר כבתחילה. ועל סוד זה כתוב: &quot;מָה אעידך מָה אדמה לך&quot;. כשנחרב בית המקדש, יצאה בת קול ואמרה: &quot;מה אעידך&quot;. בכל יום ויום העדתי בך מימים קדמונים, כפי שכתוב: &quot;הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ&quot;.

&quot;ומה אדמה לך&quot;, באותו האופן ממש עִטַּרְתִּי אותך בעטרות קדושות, ועשיתי לך שלטון על כל העולם, כפי שכתוב: &quot;הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי&quot;, וקראתי לך:&quot;יְרוּשָׁלַ‍ִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו&quot;.

&quot;מָה אַשְׁוֶה לָּךְ&quot;, כפי שאת יושבת, כך הוא כביכול למעלה. כפי שכעת לא נכנס בך עם קדוש בסדרים קדושים, כך נשבעתי לך, שלא אכנס אני למעלה, עד שייכנסו בך המונייך למטה. וזוהי הנחמה שלך, הואיל ובדרגה זו השוויתי אותך בכל. וכעת, כשאת במצב זה, &quot;גָּדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ&quot;. ואם תאמרי שאין לך תקומה ורפואה, &quot;מִ&quot;י יִרְפָּא לָךְ&quot;. ודאי שאותה דרגה נסתרת עליונה, שהכול עומד בה, היא שתרפא אותך ותקים אותך.

מִ&quot;י הוא &quot;קצה השמיים&quot; למעלה, ו-מָ&quot;ה הוא &quot;ועד קצה השמיים&quot; למטה. וזהו החלק שירש יעקב, שהוא &quot;מבריח מן הקצה אל הקצה&quot;. מן הקצה הראשון שהוא מִ&quot;י, אל הקצה האחרון שהוא מָ&quot;ה,מפני שהוא עומד באמצע. ועל כן נאמר: &quot;מִ&quot;י ברא אֵלֶּה&quot;.

אמר רבי שמעון: אלעזר בני, הפסק את דבריך, ויתגלה הסוד הנסתר העליון שבני העולם אינם יודעים. שתק רבי אלעזר. בכה רבי שמעון ועמד רגע אחד (נ&quot;א: שעה אחת). אמר רבי שמעון: אלעזר, מהו &quot;אֵלֶּה&quot;? אם תאמר שהכוונה לכוכבים ולמזלות, הרי הם נראים שם תמיד, ובמָ&quot;ה נבראו, כפי שנאמר: &quot;בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ&quot;. ואם הכוונה על דברים נסתרים, לא היה צריך להיכתב &quot;אֵלֶּה&quot;, שהרי זו מילה המורה על דבר גלוי. אלא, סוד זה לא נגלה אלא ביום אחד שהייתי על חוף הים, ובא אליהו ואמר לי: &quot;רבי, האם ידעת מהו &quot;מִי בָּרָא אֵלֶּה'?&quot; אמרתי לו: אלו השמיים וצבאם, מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא, שיש לו לאדם להסתכל בהם ולברך אותו, כפי שכתוב:&quot;כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ... ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ&quot;.

אמר אליהו: רבי, דבר נסתר היה לפני הקדוש ברוך הוא, ונגלה בישיבה של מעלה, וזהו הוא: בשעה שהנסתר מכל הנסתרים ביקש להתגלות, עשה בתחילה נקודה אחת, וזו עלתה להיות מחשבה. צייר בה את כל הציורים, חקק בה את כל החקיקות, וחקק בתוך המנורה הקדושה הנסתרת חקיקה של ציור נסתר אחד, קודש קודשים, בניין עמוק שיצא מתוך המחשבה, ונקרא מִ&quot;י. זהו ראשית הבניין, עומד ואינו עומד, עמוק ונסתר, ובשם אינו נקרא אלא מִ&quot;י. ביקש להתגלות ולהיקרא בשם זה, והתלבש בלבוש יקר המאיר, וברא את &quot;אֵלֶּה&quot;, ועלו אותיות &quot;אֵלֶּה&quot; לתוך השם. התחברו אותיות אלו באלו (מ&quot;י עם אל&quot;ה), ונשלם השם &quot;אֱלֹהִים&quot;. וכל עוד שלא ברא את &quot;אֵלֶּה&quot;, לא עלה בשם אלוהים. ואותם שחטאו בעגל, על סוד זה אמרו:&quot;אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל&quot;. וכפי ששותף מִ&quot;י ב&quot;אֵלֶּה&quot; – כך הוא השם ששותף תמיד, ובסוד זה מתקיים העולם.

ופרח אליהו ולא ראיתיו עוד. וממנו ידעתי דבר זה, שעמדתי על סודו וסתר שלו. בא רבי אלעזר וכל החברים והשתטחו לפניו. בכו ואמרו: אילו לא באנו לעולם אלא כדי לשמוע דבר זה, דיינו.

אמר רבי שמעון: על כן השמיים וצבאם במָ&quot;ה נבראו, כפי שכתוב: &quot;כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מֶעֱשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ וגו'&quot;, וכתיב&quot;מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם&quot;. &quot;על השמיים&quot; הוא כדי לעלות בשם, מפני שברא אור לאורו, והתלבש זה בזה, ועלה בשם העליון. ועל כן נאמר: &quot;בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים&quot;, זהו אלוהים העליון, שהרי מָ&quot;ה לא היה כך ולא נבנה, אלא בשעה שנמשכות אותיות אלו מאלו, אותיות אֶלֶּ&quot;ה מלמעלה למטה, והאם משאילה לבתה את כליה ומקשטת אותה בקישוטיה. ומתי היא מקשטת אותה בקישוטיה כראוי? בשעה שנראים לפניה כל הזכרים, כפי שכתוב: &quot;אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה'&quot;. וזו נקראת &quot;אדון&quot;, כפי שנאמר: &quot;הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ&quot;. אז יוצאת האות ה' ונכנסת האות י', ומתקשטת בלבושים זכריים כנגד כל זכר בישראל, ואותיות אחרות מושכים אותן ישראל מלמעלה אל המקום הזה. &quot;אֵלֶּה אֶזְכְּרָה&quot;, נזכר אני בפי ושופך דמעותיי, ואז &quot;אֶדַּדֵּם&quot; מלמעלה &quot;עַד בֵּית אֱלֹהִים&quot;, כדי שתהיה אלוהים כעין המקור שלה. ובמה? &quot;בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג&quot;.

אמר רבי אלעזר: השתיקה שלי בנתה בית המקדש למעלה, ובנתה בית המקדש למטה. ובאמת: דיבור שווה סלע, שתיקה שווה שניים. &quot;מילה בסלע&quot;, מה שאמרתי והתעוררתי בו. שתיקה בשניים, על ידי מה ששתקתי, נבראו ונבנו שני עולמות כאחד.

אמר רבי שמעון: מכאן ואילך זהו שלמות המקרא, כפי שכתוב:&quot;הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם&quot;, שתי דרגות הן שצריך לרשום ולהבחין כל אחת מהן: אחת זו שנקראת מָ&quot;ה ואחת מִ&quot;י. זו עליונה וזו תחתונה. זו העליונה נרשמת ונאמר בה &quot;המוציא במספר צבאם&quot;. &quot;המוציא&quot; הוא אותו מקור הנודע ואין כמותו. כעין זה נאמר: &quot;המוציא לחם מן הארץ&quot;. &quot;המוציא&quot; הוא הנודע, וזו הדרגה התחתונה, והכול אחד. &quot;במספר&quot;' אלו שישים ריבוא העומדים כאחד, והוציאו צבאות למיניהם שאין להם מספר.

&quot;לְכֻלָּם&quot;, בין אותם שישים ריבוא, ובין כל הצבאות שלהם. &quot;בְּשֵׁם יִקְרָא&quot;, מהו &quot;בשם יקרא&quot;? אם תאמר שקרא להם בשמותיהם, לא כך הוא, שאם כן היה צריך להיכתב &quot;בשמותיהם&quot;. אלא, בזמן שדרגה זו לא עלתה בשם אלא נקראה מִ&quot;י, לא הולידה ולא הוציאה את הדברים הנסתרים למיניהם, אף על פי שכולם היו נסתרים בה. כיוון שברא את &quot;אֵלֶּה&quot; ועלה בשמו ונקרא &quot;אֱלֹהִים&quot;. אז, בכוחו של שם זה, הוציא אותם בשלמותם. וזהו &quot;בשם יקרא&quot;, באותו השם שלו קרא והוציא כל מין ומין להתקיים בשלמותו. כעין זה נאמר:&quot;רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם&quot;, הזכרתי את שמי כדי לקומם את בצלאל על קיומו ושלמותו.

&quot;מֵרֹב אוֹנִים&quot;, מהו &quot;מרב אונים&quot;? זהו ראש המדרגות, שעלו בו כל הרצונות והסתלקו בו בדרך נסתרת. &quot;וְאַמִּיץ כֹּחַ&quot;, זהו סוד העולם העליון שעלה בשם 'אלוהים' כפי שאמרנו. &quot;אִישׁ לֹא נֶעְדָּר&quot;, מאותם שישים ריבוא שהוציא בכוחו של השם. ומשום ש&quot;איש לא נעדר&quot;, בכל מקום שבו מתו ישראל או נענשו בעוונותיהם, הם נמנו, ולא נפקד מאותם שישים ריבוא אפילו אחד, כדי שיהיה הכול בדיוקן אחד. כפי שאיש לא נעדר למעלה, כך לא נעדר למטה.

===פתיחת רב המנונא סבא===
{{צ|בראשית}} -- רב המנונא סבא אמר, אשכחן אתוון בהפוכא! בי&quot;ת בקדמיתא ולבתר! ב' בקדמיתא היינו {{צ|בראשית}}, {{צ|ברא}} לבתר!  אל&quot;ף בקדמיתא ולבתר! אל&quot;ף בקדמיתא היינו {{צ|אלהים}}, {{צ|את}} לבתר! 

אלא כד בעא קב&quot;ה למעבד עלמא כל אתוון הוו סתימין, ותרין אלפין שנין עד דלא ברא עלמא הוה מסתכל קב&quot;ה ואשתעשע בהו. כד בעא למברי עלמא - אתו כל אתוון קמיה מסופא ארישייהו. 

שריאת '''את ת''' למיעל ברישא. אמרה רבון עלמין, ניחא קמך למברי בי עלמא, דאנא חותמא דגושפנקא דילך '''אמ&quot;ת''', ואנת אתקריאת '''אמ&quot;ת'''. יאות למלכא למשרי באת אמ&quot;ת, ולמברי בי עלמא. אמר לה קב&quot;ה, יאות אנת וזכאה אנת, אלא לית אנת כדאי למברי בך עלמא, הואיל ואנת זמינא למהוי רשים על מצחין דגוברין מהימנין, דקיימו אורייתא מאל&quot;ף ועד תי&quot;ו, וברשימו דילך ימותון. ועוד דאנת חותמא דמות, הואיל ואנת כך - לית אנת כדאי למברי בך עלמא. מיד נפקת. 

עאלת '''את ש''' קמיה. אמרה קמיה רבון עלמין ניחא קמך למברי בי עלמא, דבי אתקרי שמך '''שד&quot;י''', ויאות למברי עלמא בשמא קדישא? אמר לה יאות אנת וטב אנת וקשוט אנת, אבל הואיל ואתוון דזיופא נטלין לך למהוי עמהון - לא בעינא למברי בך עלמא. דבגין דלא אתקיים שקרא אלא אי יטלון לך - '''ק ר'''. מכאן מאן דבעי למימר שקרא - יטול יסודא דקשוט בקדמיתא, ולבתר יוקים ליה שקרא. דהא את '''ש'''' את קשוט איהו, את קשוט דאבהתן דאתייחדו בה. 

'''ק ר''' אתוון דאתחזיאו על סטרא בישא אינון, ובגין לאתקיימא נטלי את '''ש'''' בגווייהו - הוי '''קשר'''. כיון דחמאת הכי נפקת מקמיה. 

עאלת '''את צ'''. אמרה קמיה רבון עלמא, ניחא קמך למברי בי עלמא, דאנא (ס&quot;א, דבי) בי חתימין '''צדיקים''', ואנת דאתקריאת '''צדיק''' בי רשים, דכתיב (תהלים יא ז) {{צ|כי צדיק יהו&quot;ה צדקות אהב}}, ובי יאות למברי עלמא? אמר לה &quot;צדי, צדי אנת וצדיק אנת, אבל אנת צריך למהוי טמירא, לית אנת צריך לאתגלייא כל כך, בגין דלא למיהב פתחון פה לעלמא&quot;. מאי טעמא? '''צ''' איהי, אתיא '''י'''' דשמא דברית קדישא, ורכיב עלה ואתאחד בהדה. ורזא דא, כד ברא קב&quot;ה לאדם הראשון דו פרצופין בראו, ובגין כך אנפוי ד'''יו&quot;ד''' מהדר לאחורא כגוונא דא [[קובץ:tzadi away.PNG||15px|]], ולא אתהדרו אנפין באנפין כגוונא דא [[קובץ:tzadi toward.PNG||15px|]]. אסתכל לעילא כגוונא דא [[קובץ:tzadi up.PNG||15px|]], אסתכלת לתתא כגוונא דא [[קובץ:tzadi down.PNG||15px|]]. אמר לה קב&quot;ה תו, דאנא זמין לנסרא לך ולמעבד לך אפין באפין, אבל באתרא אחרא תסתלק. נפקת מקמיה ואזלת. 

עאלת '''את פ''', אמרה קמיה רבון עלמין, ניחא קמך למברי בי עלמא, דהא פורקנא דאנת זמין למעבד בעלמא בי רשים, ודא הוא פדות, ובי יאות למברי עלמא. אמר לה יאות אנת, אבל בך אתרשים פשע בטמירו, כגוונא דחיויא דמחי ואעיל רישיה בין גופיה, הכי מאן דחב כפיף רישיה ואפיק ידוי. 

'''וכן ע''' - עון. אע&quot;ג דאמרה דאית בי ענוה - אמר לה קב&quot;ה לא אברי בך עלמא. נפקת מקמיה. 

עאלת '''את ס'''. אמרה קמיה רבון &lt;קטע סוף=דף ב ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ג|א}}&lt;קטע התחלה=דף ג א/&gt;עלמין ניחא קמך למברי בי עלמא, דאית בי סמיכא לנפלין, דכתיב (תהלים קמה יד) {{צ|סומך יהו&quot;ה לכל הנופלים}}? אמר לה, על דא אנת צריך לאתרך, ולא תזוז מניה. אי אנת נפיק מאתרך - מה תהא עלייהו דאינון נפלין הואיל ואינון סמיכין עלך. מיד נפקת מקמיה. 

עאלת '''את נ'''. אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא, דבי כתיב (שמות טו יא) {{צ|נורא תהלות}} ותהלה דצדיקים נאוה תהלה. אמר לה נו&quot;ן, תוב לאתרך, דהא בגינך תבת סמ&quot;ך לאתרה והוי סמיך עלה. מיד תבת לאתרה ונפקת מקמיה. 

עאלת '''את מ'''. אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא, דבי אתקריאת מלך? אמר לה הכי הוא ודאי, אבל לא אברי בך עלמא, בגין דעלמא אצטריך למלך. תוב לאתרך. '''אנת ול' וך{{'}}''', דהא לא יאות לעלמא למיקם בלא מלך. 

בההיא שעתא נחתא מן קדמוהי '''את כ''' מעל כורסי יקריה. אזדעזעת ואמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא דאנא כבודך? וכד נחתת '''כ'''' מעל כורסי יקריה - אזדעזעו מאתן אלף עלמין, ואזדעזע כורסייא וכלהו עלמין אזדעזעו למנפל. אמר לה קב&quot;ה כ&quot;ף כ&quot;ף מה אנת עביד הכא! דלא אברי בך עלמא! תוב לאתרך דהא בך כליה - {{ממ|ישעיה|י|כג}} {{צ|כלה ונחרצה}} אשתמע. תוב לכורסייך והוי תמן. בההיא שעתא נפקת מקמיה ותבת לדוכתה. 

עאלת '''את י'''. אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא, דאנא שירותא דשמא קדישא, ויאות לך למברי בי עלמא? א&quot;ל די לך דאנת חקיק בי, ואנת רשים בי, וכל רעותא דילי בך סליק. לית אנת יאות לאתעקרא מן שמי. 

עאלת '''את ט'''. אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא, דאנת בי אתקריאת {{צ|טוב וישר}}? אמר לה, לא אברי בך עלמא דהא טובך סתים בגווך וצפון בגווך. הה&quot;ד (תהלים לא כ) {{צ|מה רב טובך אשר צפנת ליראיך}}. הואיל וגניז בגווך - לית ביה חולקא לעלמא דא דאנא בעי למברי, אלא בעלמא דאתי. ותו דעל דטובך גניז בגווך - יטבעון תרעי דהיכלא. הה&quot;ד (איכה ב ט) {{צ|טבעו בארץ שעריה}}. ותו ד'''ח{{'}}''' לקבלך, וכד תתחברון כחדא הא '''ח&quot;ט'''. ועל דא אתוון אלין לא רשימין בשבטין קדישין. מיד נפקת מקמיה. 

עאלת '''את ז'''. אמרה ליה, רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא, דבי נטרין בניך שבת, דכתיב (שמות כ ח) {{צ|זכור את יום השבת לקדשו}}? אמר לה לא אברי בך עלמא, דאנת אית בך קרבא וחרבא דשננא, ורומחא דקרבא, כגוונא דנו&quot;ן [ &lt;big&gt;ן'&lt;/big&gt; ]. מיד נפקת מקמיה. 

עאלת '''את ו'''. אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא, דאנא את משמך? אמר לה '''ו''''! אנת ו'''ה'''' - די לכון דאתון אתוון דשמי, דאתון ברזא דשמי, וחקיקין וגליפין בשמי, ולא אברי בכו עלמא. 

עאלת '''את ד ואת ג''', אמרו אוף הכי. אמר אוף לון - די לכון למהוי דא עם דא, דהא מסכנין לא יתבטלון מן עלמא, וצריכין לגמול עמהון טיבו. '''דל&quot;ת''' איהי מסכנא, '''גימ&quot;ל''' גומל לה טיבו. לא תתפרשון דא מן דא, ודי לכון למיזן דא לדא. 

עאלת '''את ב'''. אמרה ליה רבון עלמא, ניחא קמך למברי בי עלמא, דבי מברכאן לך לעילא ותתא? אמר לה קב&quot;ה הא ודאי בך אברי עלמא, ואנת תהא שירותא למברי עלמא. 

קיימא '''את א''' לא עאלת. אמר לה קב&quot;ה אל&quot;ף אל&quot;ף, למה לית אנת עאלת קמאי כשאר כל אתוון? אמרה קמיה רבון עלמא, בגין דחמינא כל אתוון נפקו מן קמך בלא תועלתא, מה אנא אעביד תמן. ותו דהא &lt;קטע סוף=דף ג א/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ג|ב}}&lt;קטע התחלה=דף ג ב/&gt;יהיבתא לאת בי&quot;ת נבזבזא רברבא דא, ולא יאות למלכא עלאה לאעברא נבזבזא דיהב לעבדו ולמיהב לאחרא. אמר לה קב&quot;ה, אל&quot;ף אל&quot;ף, אע&quot;ג דאת בי&quot;ת בה אברי עלמא - אנת תהא ריש לכל אתוון. לית בי יחודא אלא בך. בך ישרון כל חושבנין, וכל עובדין דעלמא, וכל יחודא לא הוי אלא באת אל&quot;ף. 

ועבד קב&quot;ה אתוון עלאין רברבין ואתוון תתאין זעירין. ובגין כך '''בי&quot;ת בי&quot;ת''' - {{צ|בראשית ברא}}, '''אל&quot;ף אל&quot;ף''' - {{צ|אלהים את}}. אתוון מלעילא ואתוון מלתתא. וכלהו כחדא הוו מעלמא עלאה ומעלמא תתאה:

====תרגום לעברית====
&quot;בְּרֵאשִׁית&quot;, רב המנונא סבא אמר, מצאנו את האותיות בהיפוך! הבי&quot;ת בהתחלה ולאחר מכן! ב' בהתחלה היינו &quot;בְּרֵאשִׁית&quot;, &quot;בָּרָא&quot; לאחר מכן! האל&quot;ף בהתחלה ולאחר מכן! א' בהתחלה היינו &quot;אֱלֹהִים&quot;, &quot;אֵת&quot; לאחר מכן!

אלא כאשר ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות את העולם, כל האותיות היו סתומות, ואלפיים שנים קודם שברא את העולם, היה מביט הקדוש ברוך הוא ומשתעשע בהן. כאשר ביקש לברוא את העולם – באו כל האותיות לפניו, מהסוף להתחלה.

האות ת' נכנסה ראשונה. אמרה: רבון העולמים, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שהרי אני חותם הטבעת שלך, אמת, ואתה נקרא אמת. ראוי למלך להתחיל באות אמת, ולברוא בי את העולם. אמר לה הקדוש ברוך הוא: ראויה את וזכאית את, אלא אין את כדאית שיִבָּרֵא בך העולם, הואיל ואת עתידה להיות רשומה על מצחיהם של אנשים מאמינים, שקיימו את התורה מא, וְעַד ת', וברושם שלך ימותו. ועוד, שאת חותם הַמָּוֶת. הואיל ואת כך, אין את כדאית שיִבָּרֵא בך העולם. מיד יצאה.

נכנסה האות ש' לפניו. אמרה לפניו: ריבון העולמים, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שבי נקרא שמך שד&quot;י, וראוי לברוא את העולם בשם הקדוש. אמר לה: ראויה את, וטובה את, ואמת את. אבל הואיל ואותיות השקר נוטלות אותך להיות עימהן, אין אני רוצה לברוא בך את העולם. שכן אין השקר מתקיים אלא אם כן ייקחו אותך ק' ור'. מכאן, מי שרוצה לומר שקר, יקח יסוד של אמת בתחילה, ולאחר מכן יקים את השקר. שהרי האות ש' אות אמת היא, אות אמת של האבות שנתייחדו בה.

ק' ר' הן אותיות הנראות מצד הרע, וכדי להתקיים הן לוקחות את האות ש' בתוכן, והרי זה קשר. כיוון שראו כך, יצאו מלפניו.

נכנסה האות צ'. אמרה לפניו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שבי חתומים צדיקים, ואתה שנקראת צדיק רשום בי, שכתוב: ”כִּי צַדִּיק יְהוָה צְדָקוֹת אָהֵב”, ובי ראוי לברוא את העולם. אמר לה: צדי, צדי את וצדיק את, אבל את צריכה להיות נסתרת, אין את צריכה להתגלות כל כך, כדי שלא לתת פתחון פה לעולם. מהו הטעם? האות צ' היא כך, באה האות י' של שם הברית הקדושה, ורוכבת עליה ומתאחדת עמה. וסוד זה: כאשר ברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, דו-פרצופין בראו, ובשל כך פניה של הי' מופנים לאחור כעין זה [[קובץ:tzadi away.PNG||15px|]], ולא הופנו פנים אל פנים כעין זה [[קובץ:tzadi toward.PNG||15px|]]. זה מביט למעלה כעין זה [[קובץ:tzadi up.PNG||15px|]], וזו מביטה למטה כעין זה [[קובץ:tzadi down.PNG||15px|]]. אמר לה הקדוש ברוך הוא: המתני, שהרי אני עתיד לנסר אותך ולעשות אותך פנים אל פנים, אבל במקום אחר תתעלי. יצאה מלפניו והלכה לה.

נכנסה האות פ', אמרה לפניו: ריבון העולמים, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שהרי הפדות (פורקנא) שאתה עתיד לעשות בעולם רשומה בי, וזהו פדות, ובי ראוי לברוא את העולם. אמר לה: ראויה את, אבל בך נרשם פשע בסתר, כדוגמת הנחש המכיש ומכניס את ראשו בין גופו. כך מי שחוטא, מכופף את ראשו ומושיט את ידיו.

וכן האות ע', עון. אף על פי שאמרה: יש בי ענוה, אמר לה הקדוש ברוך הוא: לא אברא בך את העולם. יצאה מלפניו.

נכנסה האות ס'. אמרה לפניו: ריבון העולמים, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שהרי בי יש סמיכה לנופלים, שכתוב: &quot;סוֹמֵךְ יְהוָה לְכָל הַנֹּפְלִים&quot;. אמר לה: בגלל דבר זה את צריכה למקומך, ואל תזוזי ממנו. אם את תצאי ממקומך, מה יהא על אותם נופלים, הואיל והם נסמכים עלייך?. מיד יצאה מלפניו.

נכנסה האות נ'. אמרה לפניו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שבי כתוב: &quot;נוֹרָא תְהִלֹּת&quot;, ותהילה של צדיקים, &quot;לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה&quot;? אמר לה: נ', שובי למקומך, שהרי בשבילך שבה האות ס' למקומה, והיי סמוכה עליה. מיד שבה למקומה ויצאה מלפניו.

נכנסה האות מ'. אמרה לפניו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שבי אתה נקרא מלך? אמר לה: כך הוא ודאי, אבל לא אברא בך את העולם, מפני שהעולם צריך למלך. שובי למקומך, את, והאות ל' והאות כ', שהרי לא ראוי לעולם לעמוד ללא מלך.

באותה שעה, ירדה מלפניו האות כ' מעל כיסא כבודו. הזדעזעה ואמרה לפניו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שהרי אני כבודך? וכאשר ירדה האות כ' מעל כיסא כבודו, הזדעזעו מאתיים אלף עולמות, והזדעזע הכיסא, וכל העולמות כולם הזדעזעו ועמדו ליפול. אמר לה הקדוש ברוך הוא: כ', כ'! מה את עושה כאן? שכן לא אברא בך את העולם! שובי למקומך, שהרי בך יש כליה, שנאמר: 'כָּלָה וְנֶחֱרָצָה'. שובי לכיסאך והיי שם. באותה שעה יצאה מלפניו ושבה למקומה.

נכנסה האות י'. אמרה לפניו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שאני התחלת השם הקדוש, וראוי לך לברוא בי את העולם. אמר לה: דייך שאת חקוקה בי, ואת רשומה בי, וכל חפצי בך עולה. אין זה ראוי שאת תעקרי משמי.

נכנסה האות ט'. אמרה לפניו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שבי אתה נקרא טוב וישר? אמר לה: לא אברא בך את העולם, שהרי טובך סתום בתוכך וצפון בתוכך. זהו שכתוב: &quot;מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ&quot;. הואיל והטוב גנוז בתוכך, אין בו חלק לעולם הזה שאני רוצה לברוא, אלא לעולם הבא. ועוד, בגלל שטובך גנוז בתוכך, יטבעו שערי ההיכל. זהו שכתוב: 'טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ'. ועוד, שהאות ח' היא כנגדך, וכאשר תתחברו יחד, הרי זה ח&quot;ט. ועל כן, אותיות אלו אינן רשומות בשמות השבטים הקדושים. מיד יצאה מלפניו.

נכנסה האות ז'. אמרה לו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שבי שומרים בניך את השבת, שכתוב: 'זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ&quot;? אמר לה: לא אברא בך את העולם, משום שיש בך מלחמה, וחרב חדה, ורומח של קרב, כעין צורתה של האות נ' סופית [ן']. מיד יצאה מלפניו.

נכנסה האות ו'. אמרה לפניו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שאני אות משמך? אמר לה: ו'! את וה', דייכן שאתן אותיות של שמי, שאתן בסוד שמי, וחקוקות ורשומות בשמי, ולא אברא בכן את העולם.

נכנסו האות ד' והאות ג', אמרו גם הן כך. אמר גם להן: דייכן להיות זו עם זו, שהרי עניים לא יתבטלו מן העולם, וצריכים לגמול עימהם חסד. ד' היא הענייה (דלה), וג' גומלת לה חסד. אל תתפרשו זו מזו, ודייכן לזון זו את זו.

נכנסה האות ב'. אמרה לו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שבי מברכים אותך למעלה ולמטה? אמר לה הקדוש ברוך הוא: הן, ודאי בך אברא את העולם, ואת תהיי הראשית לבריאת העולם.

עמדה האות א' ולא נכנסה. אמר לה הקדוש ברוך הוא: א', א'! למה אין את נכנסת לפניי כשאר כל האותיות? אמרה לפניו: ריבון העולם, מפני שראיתי את כל האותיות שיצאו מלפניך ללא תועלת, מה אני אעשה שם? ועוד, שהרי כבר נתת לאות ב' את המתנה הגדולה הזו, ואין זה ראוי למלך עליון להעביר מתנה שנתן לעבדו ולתתה לאחר. אמר לה הקדוש ברוך הוא: א', א'! אף על פי שבאות ב' נברא העולם, את תהיי הראש לכל האותיות. אין בי ייחוד אלא בך. בך יתחילו כל החשבונות, וכל מעשי העולם, וכל הייחוד אינו אלא באות א'.

ועשה הקדוש ברוך הוא אותיות עליונות גדולות, ואותיות תחתונות קטנות. ובגלל זה: ב' ב', &quot;בְּרֵאשִׁית בָּרָא&quot;, א' א', &quot;אֱלֹהִים אֵת&quot;. אותיות מלמעלה ואותיות מלמטה, וכולן כאחד היו מהעולם העליון ומהעולם התחתון.

===מאמר ברא-שית===
{{צ|בראשית}} -- רבי יודאי אמר מאי '''{{צ|בראשית}}'''? '''בחכמה'''. דא חכמ&quot;ה דעלמא קיימא עלה, לאעלא גו רזין סתימין עלאין. והכא אגליפו שית סטרין רברבין עלאין, דמנהון נפיק כלא, דמנהון אתעבידו שית מקורין ונחלין, לאעלא גו ימא רבא. והיינו '''ברא שית''' - מהכא אתבריאו. מאן ברא לון? ההוא דלא אדכר, ההוא סתים דלא ידיע. 

רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא. כד מטו לחד בי חקל, אמר ליה רבי חייא לרבי יוסי, הא דאמריתו '''ברא שית''' - ודאי הכי הוא, בגין דשית יומין עלאין גבי אורייתא ולא יתיר, אחרנין סתימין אינון. אבל חמינן גו סטרי בראשית דאמר הכי: גליפו אגליף ההוא סתימאה קדישא, גו מעוי דחד טמירו, דנקיד בנקודה, דנעיץ, ההוא גליפו אגליף וטמיר ביה, כמאן דגניז כלא תחות מפתחא חדא, וההוא מפתחא גניז כלא בהיכלא חדא, ואע&quot;ג דכלא גניז בההוא היכלא - עקרא דכלא בההוא מפתחא הוי, ההוא מפתחא סגיר ופתח. 

בההוא היכלא אית ביה גניזין סתימין סגיאין אלין על אלין. בההוא היכלא אית תרעין עובד סתימו, ואינון חמשין. אגליפו לארבע סטרין והוו ארבעין (ס&quot;י, ותשע). חד תרעא לית ליה סטרא - לא ידיע אי הוא לעילא אי הוא לתתא (ס&quot;י, איהו לעילא איהי לתתא), ובגין כך ההוא תרעא סתים. גו אינון תרעין אית מנעולא חדא, וחד אתר דקיק לאעלא ההוא מפתחא ביה. ולא אתרשים אלא ברשימו דמפתחא - לא ידעין ביה אלא ההוא מפתחא (ס&quot;י, דפתחא) בלחודוי. ועל רזא דנא {{צ|בראשית ברא אלהים}}. {{צ|בראשית}} - דא מפתחא דכלא סתים ביה, והוא סגיר ופתח, ושית תרעין כלילן ביה, בההוא מפתחא דסגיר ופתח. כד סגיר אינון תרעין וכליל לון בגויה (נ&quot;א, וכלה בגויה) - כדין ודאי כתיב {{צ|בראשית}}, מלה גליא בכלל מלה סתימאה. ובכל אתר {{צ|בר&quot;א}} מלה סתימאה איהו - סגיר ולא פתח. 

א&quot;ר יוסי ודאי הכי הוא, ושמענא לבוצינא קדישא דאמר הכי, דמלה סתימאה איהו {{צ|ברא}}, סגיר ולא פתח. ובעוד דהוה סגיר במלה דברא - עלמא לא הוה ולא אתקיים. והוה חפי על כלא '''תה&quot;ו'''. וכד שלטא האי '''תה&quot;ו''' - עלמא לא הוה ולא אתקיים. אימתי ההוא מפתחא פתח תרעין, ואזדמן לשמושא ולמעבד תולדין? כד אתא אברהם, דכתיב {{צ|אלה תולדות השמים והארץ בהבראם}}, ותנינן '''באברהם'''. ומה דהוה כלא סתים במלת '''{{צ|ברא}}''' - אתהדרו אתוון לשמושא, ונפק עמודא דעבד תולדין - '''אבר''' יסודא קדישא, דעלמא קיימא עליה. 

כד האי '''אבר''' אתרשים במלת '''{{צ|ברא}}''' - כדין רשים סתימאה עילאה (נ&quot;א, קדישא לגלאה) רשימו אחרא לשמיה וליקריה, ודא איהו '''מ&quot;י''', וברא '''אלה'''. וגם כן שמא קדישא דאתברכא דאיהו '''מ&quot;ה''' אתרשים, ואפיק מן '''בר&quot;א''' - '''אב&quot;ר'''. והוא רשים ב'''אלה''' מסטרא דא, ו'''אבר''' מסטרא דא, סתימאה קדישא, '''אל&quot;ה''' קיימא '''אב&quot;ר''' קיימא, כד אשתלים דא - אשתלים דא. גליף להאי אבר '''ה'''', גליף להאי אלה '''י''''. אתערו אתוון לאשלמא להאי סטרא ולהאי סטרא. כדין אפיק '''מ&quot;ם''' - נטיל חד להאי סטרא וחד להאי סטרא. אשתלים שמא קדישא ואתעביד '''אלהים''', וגם כן שמא &lt;קטע סוף=דף ג ב/&gt;{{ממ זהר משולב|א|ד|א}}&lt;קטע התחלה=דף ד א/&gt;
דאברהם, כד אשתלים דא אשתלים דא. 

: (ויש אומרים דנטל קב&quot;ה '''מי''' ושדי ב'''אלה''' ואתעביד '''אלהים'''. ונטל קב&quot;ה '''מה''' ושדי ב'''אבר''' ואתעביד '''אברהם'''. ומלת '''מ&quot;י''' רומז לחמשים שערי בינה, ואית בה יו&quot;ד אות קדמאה דשמא קדישא. ומלת '''מ&quot;ה''' רומז למניינא דשמא קדישא, ואית ביה אות תניינא דשמא קדישא יהו&quot;ה, כמה דאת אמר (תהלים קמד) {{צ|אשרי העם שככה לו וגו'}}, (איוב כו) {{צ|תולה ארץ על בלי מ&quot;ה}}, וכדין אתקיימו תרין עלמין - ביו&quot;ד עלמא דאתי, ובה&quot;א עלמא דא. כלומר ב'''מ&quot;י''' ברא עולם הבא, וב'''מ&quot;ה''' ברא עולם הזה. ודין הוא רמז עילא ותתא) 

וכדין עבד תולדות, ונפק שמא שלים, מה דלא הוה קדם דנא. הה&quot;ד {{צ|אלה תולדות השמים והארץ בהבראם}} - כלהו הוו תליין עד דאתברי שמיה דאברהם, כיון דאשתלים שמא דא דאברהם - שמא קדישא אשתלים. הה&quot;ד {{צ|ביום עשות יהו&quot;ה אלהים ארץ ושמים}}. 

אשתטח רבי חייא בארעא ונשק לעפרא ובכה, ואמר עפרא עפרא כמה את קשי קדל! כמה את בחציפו! דכל מחמדי עינא יתבלון בך, כל עמודי נהורין דעלמא תיכול ותידוק. כמה את חציפא! בוצינא קדישא דהוה נהיר עלמא, שליטא רברבא ממנא דזכותיה מקיים עלמא - אתבלי בך! רבי שמעון נהירו דבוצינא, נהירו דעלמין, אנת בלי בעפרא, ואנת קיים ונהג עלמא! אשתומם רגעא חדא ואמר, עפרא עפרא לא תתגאי, דלא יתמסרון בך עמודין דעלמא, דהא רבי שמעון לא אתבלי בך.

קם רבי חייא והוה בכי. אזל ורבי יוסי עמיה. מההוא יומא אתעני ארבעין יומין למחמי לרבי שמעון. אמרו ליה לית אנת רשאי למחמי ליה. בכה ואתעני ארבעין יומין אחרנין. אחזיאו ליה בחזווא לרבי שמעון ורבי אלעזר בריה, דהוו לעאן במלה דא דאמר רבי יוסי, והוו כמה אלפין צייתין למלוליה. אדהכי חמא כמה גדפין רברבין עלאין וסליקו עלייהו רבי שמעון ורבי אלעזר בריה, וסליקו למתיבתא דרקיעא וכל אלין גדפין הוו מחכאן להו. חמא דמתהדרן ומתחדשן בזיוון, ונהירו יתיר מנהורא דזיוא דשמשא. 

פתח רבי שמעון ואמר &quot;ייעול רבי חייא וליחמי בכמה דזמין קב&quot;ה לחדתא אנפי צדיקיא לזמנא דאתי&quot;. &quot;איהו מאן דעאל הכא בלא כסופא, וזכאה מאן דקאים בההוא עלמא כעמודא תקיף בכלא!&quot;. וחמא דהוה עאל, והוה קם רבי אלעזר ושאר עמודין דיתבין תמן. והוא הוה כסיף, ואשמיט גרמיה ועאל ויתיב לרגלוי דרבי שמעון. קלא נפיק ואמר &quot;מאיך עינך! לא תזקוף רישך ולא תסתכל!&quot;. מאיך עינוי וחמא נהורא דהוה נהיר למרחוק. קלא אהדר כמלקדמין ואמר, עלאין טמירין סתימין - פקיחי עינא! אינון דמשטטן בכל עלמא, אסתכלו וחמו! תתאין (נ&quot;א תנאין) דמיכין סתימין בחוריכון - אתערו! מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא, וטעמין מרירא למתקא, עד לא ייתון הכא. מאן מנכון דמחכאן בכל יומא לנהורא דנהיר, בשעתא דמלכא פקיד לאילתא, ואתייקר ואתקרי מלכא מכל מלכין דעלמא. מאן דלא מצפה דא בכל יומא בההוא עלמא - לית ליה חולקא הכא! 

אדהכי חמא כמה מן חברייא סחרניה, כל אינון עמודין דקיימין, וחמא דסליקו לון למתיבתא דרקיעא. אלין סלקין ואלין נחתין. ועילא דכולהו חמא מארי דגדפי דהוה אתי, והוה אומי אומאה, דשמע מאחורי פרגודא דמלכא מפקד בכל יומא ודכיר לאילתא די שכיבת לעפרא, ובעט בעיטין בההיא שעתא בתלת מאה ותשעין רקיעין, וכלהו מרתתין וזעין &lt;קטע סוף=דף ד א/&gt; {{ממ זהר משולב|א|ד|ב}}&lt;קטע התחלה=דף ד ב/&gt;קמיה. ואוריד דמעין על דא. ונפלי אינון דמעין רתיחין כאשא לגו ימא רבא, ומאינון דמעין קאים ההוא ממנא דימא ואתקיים, וקדיש שמיה דמלכא קדישא וקביל עליה למבלע כל מימוי דבראשית ויכנוש להו לגויה, בשעתא דיתכנשון כל עממיא על עמא קדישא וינגבון מיא, ויעברון בנגיבו, אדהכי שמע קלא דאמר &quot;פנון אתר פנון אתר! דהא מלכא משיחא אתי למתיבתא דרבי שמעון&quot;. בגין דכל צדיקייא דתמן - רישי מתיבתא. ואינון מתיבתי דתמן - רשימין אינון. וכל אינון חברין די בכל מתיבתא, סלקין ממתיבתא דהכא למתיבתא דרקיעא. ומשיח אתי בכל אינון מתיבתי, וחתים אורייתא מפומייהו דרבנן. 

ובההיא שעתא אתי משיח מתעטר מן ריחי (נ&quot;א, רישי) מתיבתי בעטרין עלאין. בההיא שעתא קמו כל אינון חברייא, וקם רבי שמעון, והוה סליק נהוריה עד רום רקיעא. אמר ליה רבי זכאה אנת, דאורייתך סלקא בתלת מאה ושבעין נהורין, וכל נהורא ונהורא אתפרשת לשית מאה ותליסר טעמין, סלקין ואסתחיין בנהרי אפרסמונא דכיא. וקב&quot;ה איהו חתים אורייתא ממתיבתך, וממתיבתא דחזקיה מלך יהודה, ומגו מתיבתא דאחיה השלוני. ואנא לא אתינא למחתם ממתיבתך, אלא מארי דגדפין אתי הכא, דהא ידענא דלא ייעול גו מתיבתי אחריתי אלא במתיבתך. בההיא שעתא סח ליה רבי שמעון, ההוא אומאה דאומי מארי דגדפין, כדין אזדעזע משיח וארים קליה, ואזדעזעו רקיעין, ואזדעזע ימא רבא ואזדעזע לויתן, וחשיב עלמא לאתהפכא. 

אדהכי חמא לרבי חייא לרגלוי דרבי שמעון. אמר מאן יהיב הכא בר נש לביש מדא דההוא עלמא? אמר רבי שמעון דא איהו רבי חייא נהירא דבוצינא דאורייתא. אמר ליה יתכנש הוא ובנוי וליהוון ממתיבתא דילך. א&quot;ר שמעון זמנא יתייהב ליה. יהבו ליה זמנא, ונפק מתמן מזדעזע וזלגין עינוי דמעין. אזדעזע רבי חייא ובכה ואמר &quot;זכאה חולקיהון דצדיקייא בההוא עלמא, וזכאה חולקיה דבר יוחאי דזכה לכך, עליה כתיב (משלי ח כא) {{צ|להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא}}&quot;.

====תרגום לעברית====
&quot;בראשית&quot;, רבי יודאי אמר: מהו &quot;בראשית&quot;? בחכמה. זוהי החכמה שהעולם עומד עליה, כדי להיכנס אל תוך סודות נסתרים עליונים. וכאן נחקקו שישה קצוות  גדולים עליונים, שממהם יוצא הכל, ומהם נעשו שישה מקורות ונחלים, כדי להיכנס אל תוך הים הגדול. וזהו &quot;ברא שית&quot; (ברא-שישה), מכאן נבראו. מי ברא אותם? אותו שלא נזכר, אותו הנסתר שלא נודע.

רבי חייא ורבי יוסי היו הולכים בדרך. כשהגיעו לשדה אחד, אמר לו רבי חייא לרבי יוסי: זה שאמרתם &quot;ברא שית&quot; (ברא שישה), ודאי כך הוא, משום ששישה ימים עליונים בתורה ולא יותר, ואילו האחרים נסתרים הם. אבל ראינו בסתרי מעשה בראשית שאומר כך: חקיקה חקק אותו הנסתר הקדוש, בתוך מעיה של נסתרת אחת, הנקודה בנקודה, הנעוצה. אותה חקיקה נחקקה ונסתרה בו, כמי שגונז את הכל תחת מפתח אחד, ואותו מפתח גונז את הכל בהיכל אחד. ואף על פי שהכל גנוז באותו היכל, עיקר הכל באותו מפתח הוא, ואותו מפתח סוגר ופותח.

באותו היכל ישנם גנזים נסתרים רבים, אלו על גבי אלו. באותו היכל ישנם שערים העשויים בסתר, והם חמישים. נחקקו לארבעה צדדים והיו ארבעים ותשעה. שער אחד אין לו צד, לא ידוע אם הוא למעלה או אם הוא למטה, ומשום כך אותו שער נסתר. בתוך אותם שערים יש מנעול אחד, ומקום דק אחד להכניס בו את אותו המפתח. ואינו נרשם אלא ברישום של המפתח, אין יודעים בו אלא אותו המפתח בלבד. ועל סוד זה כתוב: &quot;בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים&quot;. &quot;בראשית&quot;, זהו המפתח שהכל נסתר בו, והוא סוגר ופותח, ושישה שערים כלולים בו, באותו מפתח שסוגר ופתח. כשהוא סוגר את אותם השערים וכולל אותם בתוכו, אז ודאי כתוב &quot;בראשית&quot;, מילה גלויה בכלל מילה נסתרת. ובכל מקום &quot;ברא&quot; היא מילה נסתרת, סוגר ולא פותח.

אמר רבי יוסי: ודאי כך הוא, ושמעתי את המנורה הקדושה שאמר כך, שהמילה &quot;ברא&quot; היא מילה נסתרת, סוגרת ואינה פותחת. וכל עוד שהיה העולם סגור במילה &quot;ברא&quot;, העולם לא היה ולא התקיים, והיה מכסה על הכל ה&quot;תוהו&quot;. וכאשר שלט תוהו זה, העולם לא היה ולא התקיים. מתי אותו מפתח פתח את השערים, ונזדמן לשימוש ולעשות תולדות? כאשר בא אברהם, שכתוב: &quot;אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם&quot;, ושנינו, באברהם. ומה שהיה הכל נסתר במילה &quot;ברא&quot;, התהפכו האותיות לשימוש, ויצא העמוד העושה תולדות, איבר היסוד הקדוש, שהעולם עומד עליו.

כאשר איבר זה נרשם במילה &quot;ברא&quot;, אז רשם הנסתר העליון רשימה אחרת לשמו ולכבודו, וזוהי מ&quot;י, וברא אלה. וכמו כן השם הקדוש המבורך שהוא מ&quot;ה נרשם, והוציא מן &quot;ברא&quot;, &quot;אבר&quot;. והוא רשם את אלה מצד זה, ואת אבר מצד זה, הנסתר הקדוש. אל&quot;ה עומד ואב&quot;ר עומד. כשהושלם זה, הושלם זה. חקק לאיבר זה ה', וחקק לאל&quot;ה את האות י'. התעוררו האותיות להשלים צד זה וצד זה. אז הוציא מ', נטל אחת לצד זה ואחת לצד זה. הושלם השם הקדוש ונעשה &quot;אלהים&quot;, וכמו כן השם של אברהם. כשהושלם זה, הושלם זה.

(ויש אומרים שנטל הקדוש ברוך הוא את המילה מ&quot;י והשליך אותה באלה ונעשה &quot;אלהים&quot;. ונטל הקדוש ברוך הוא את המילה מ&quot;ה והשליך אותה ב-אבר ונעשה &quot;אברהם&quot;. והמילה מ&quot;י רומזת לחמישים שערי בינה, ויש בה את האות י', האות הראשונה של השם הקדוש. והמילה מ&quot;ה רומזת למניין השם הקדוש, ויש בה את האות השנייה של השם הקדוש ה', כמו שנאמר: &quot;אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ&quot;, וכן: &quot;תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה&quot;. ובכך התקיימו שני עולמות, בי' עולם הבא, ובה' עולם הזה. כלומר, במ&quot;י ברא את העולם הבא, ובמ&quot;ה ברא את העולם הזה. וזהו הרמז של עליון ותחתון).

ואז עשה תולדות, ויצא שם שלם, מה שלא היה קודם לכן. זהו שנאמר: &quot;אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם&quot;, כולם היו תלויים עד שנברא שמו של אברהם. כיוון שהושלם שם זה של אברהם, הושלם השם הקדוש. זהו שנאמר: &quot;בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם&quot;.

השתטח רבי חייא על הארץ, נישק את העפר ובכה, ואמר: עפר, עפר, כמה קשה עורפך! כמה אתה חצוף! שכל מחמדי העין יבלו בך, את כל עמודי האור של העולם תאכל ותשחק. כמה אתה חצוף! המנורה הקדושה שהייתה מאירה את העולם, השליט הגדול, הממונה שזכותו קיימת את העולם, בלה בך! רבי שמעון, אור המנורה, אור העולמות, אתה בלית בעפר, ואתה קיים ומנהיג את העולם! השתומם רגע אחד ואמר: עפר, עפר, אל תתגאה! שלא ימסרו בידך עמודי העולם, שהרי רבי שמעון לא בלה בך!

קם רבי חייא והיה בוכה. הלך, ורבי יוסי עמו. מאותו היום התענה ארבעים יום כדי לראות את רבי שמעון. אמרו לו: אין אתה רשאי לראותו. בכה והתענה ארבעים יום אחרים. הראו לו בחיזיון את רבי שמעון ואת רבי אלעזר בנו, שהיו עוסקים באותו הדבר שאמר רבי יוסי, וכמה אלפים היו קשובים לדבריהם. בתוך כך, ראה כמה כנפיים גדולות עליונות, ועלו עליהן רבי שמעון ורבי אלעזר בנו, ועלו לישיבה של הרקיע, וכל אותן הכנפיים היו מחכות להם. ראה שהם מתעטרים ומתחדשים בזיווים, ומאירים יותר מאור זיו השמש.

פתח רבי שמעון ואמר: ייכנס רבי חייא ויראה בכמה עתיד הקדוש ברוך הוא לחדש את פני הצדיקים לעתיד לבוא. אשרי מי שנכנס כאן ללא בושה, ואשרי מי שעומד באותו העולם כעמוד חזק בכל! וראה שהוא נכנס, והיה קם רבי אלעזר ושאר העמודים שיושבים שם. והוא היה מתבייש, השמיט את עצמו, נכנס וישב לרגליו של רבי שמעון. יצא קול ואמר: השפל עיניך! אל תזקוף ראשך ולא תסתכל! השפל עיניו וראה אור שהיה מאיר למרחוק. חזר הקול כבתחילה ואמר: עליונים נסתרים ונעלמים, פקוחי העין! אלו המשוטטים בכל העולם, הביטו וראו! תחתונים הישנים, הנסתרים בחוריכם, התעוררו! מי מכם שהופך חושך לאור, וטועם מר למתוק, עוד לפני שיבואו לכאן? מי מכם שמחכה בכל יום לאור המאיר, בשעה שהמלך פוקד את האיילה, ומתייקר ונקרא מלך מכל מלכי העולם. מי שאינו מצפה לכך בכל יום באותו העולם, אין לו חלק כאן!

בתוך כך, ראה כמה מן החברים סביבו, כל אותם העמודים העומדים, וראה שהיו מעלים אותם לישיבה של הרקיע. אלו עולים ואלו יורדים. ומעל כולם ראה את בעל הכנפיים שהיה בא, והיה נשבע שבועה, ששמע מאחורי הפרגוד שהמלך פוקד בכל יום וזוכר את האיילה ששוכבת בעפר, ובועט בעיטות באותה שעה בשלוש מאות ותשעים רקיעים, וכולם רועדים ומזדעזעים מפניו. ומוריד דמעות על כך. ונופלות אותן דמעות, רותחות כאש, אל תוך הים הגדול. ומאותן דמעות קם אותו הממונה על הים ומתקיים, ומקדש את שמו של המלך הקדוש, וקיבל על עצמו לבלוע את כל מימי מעשה בראשית ולכנוס אותם לתוכו, בשעה שיתכנסו כל העמים על העם הקדוש וייבשו המים, ויעברו ביבשה. בתוך כך, שמע קול שאמר: פנו מקום, פנו מקום! שהרי המלך המשיח בא לישיבתו של רבי שמעון. משום שכל הצדיקים ששם, הם ראשי ישיבות. ואותן הישיבות ששם, רשומות וידועות הן. וכל אותם החברים שבכל ישיבה, עולים מישיבה של כאן לישיבה של הרקיע. והמשיח בא בכל אותן הישיבות, וחותם התורה מפיותיהם של החכמים.

ובאותה שעה בא המשיח, כשהוא מתעטר מראשי הישיבות בעטרות עליונות. באותה שעה קמו כל אותם החברים, וקם רבי שמעון, והיה עולה אורו עד רום הרקיע. אמר לו: רבי, אשריך! שתורתך עולה בשלוש מאות ושבעים אורות, וכל אור ואור מתפרש לשש מאות ושלוש עשרה (תרי&quot;ג) טעמים, עולים ורוחצים בנהרות אפרסמון טהור. והקדוש ברוך הוא עצמו חותם התורה מישיבתך, ומישיבתו של חזקיה מלך יהודה, ומתוך ישיבתו של אחיה השילוני. ואני לא באתי לחתום מישיבתך, מפני שבעל הכנפיים בא לכאן, והרי יודע אני שלא ייכנס לשום ישיבה אחרת אלא בישיבתך. באותה שעה סיפר לו רבי שמעון את אותה השבועה שנשבע בעל הכנפיים. אז הזדעזע המשיח והרים את קולו, והזדעזעו הרקיעים, והזדעזע הים הגדול והזדעזע לוייתן, וחשב העולם להתהפך.

בתוך כך, ראה את רבי חייא לרגליו של רבי שמעון. אמר: מי נתן כאן לבן אדם הלבוש בלבוש של אותו העולם? אמר רבי שמעון: זהו רבי חייא, מאור המנורה של התורה! אמר לו: ייאסף הוא ובניו, ויהיו לישיבה שלך. אמר רבי שמעון: זמן יינתן לו. נתנו לו זמן, ויצא משם כשהוא מזדעזע ועיניו זולגות דמעות. אזדעזע רבי חייא, בכה ואמר: אשרי חלקם של הצדיקים באותו העולם, ואשרי חלקו של בן יוחאי שזכה לכך! עליו כתוב: &quot;לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא&quot;.

===ואשים דברי בפיך===
{{צ|בראשית}} -- רבי שמעון פתח {{צ|ואשים דברי בפיך}} {{ממ|ישעיה|נא|טז}} - כמה אית ליה לבר נש לאשתדלא באורייתא יממא וליליא, בגין דקב&quot;ה ציית לקלהון דאינון דמתעסקי באורייתא. ובכל מלה דאתחדש באורייתא על ידא דההוא דאשתדל באורייתא - עביד רקיעא חדא. 

תנן: בההיא שעתא דמלה דאורייתא אתחדשת מפומיה דבר נש - ההיא מלה סלקא ואתעתדת קמיה דקב&quot;ה, וקב&quot;ה נטיל לההיא מלה ונשיק לה, ועטר לה בשבעין עטרין גליפין ומחקקן. ומלה דחכמתא דאתחדשא - סלקא ויתבא על רישא דצדיק חי עלמין, וטסא מתמן ושטא בשבעין אלף עלמין, וסליקת לגבי עתיק יומין. וכל מלין דעתיק יומין מלין דחכמתא אינון, ברזין סתימין עלאין. וההיא מלה סתימא דחכמתא דאתחדשת הכא, כד סלקא, אתחברת באינון מלין דעתיק יומין, וסלקא ונחתא בהדייהו, ועאלת בתמניסר עלמין גניזין ד{{צ|עין לא ראתה אלהים זולתך}}. נפקי מתמן, ושאטן ואתיין מליאן ושלמין, ואתעתדו קמי עתיק יומין. בההיא שעתא ארח עתיק יומין בההיא מלה, וניחא קמיה מכלא. נטיל לההיא מלה, ואעטר לה בתלת מאה ושבעין אלף עטרין, וההיא מלה טסת וסלקא ונחתא, ואתעבידא רקיעא חדא. וכן כל מלה ומלה דחכמתא (ס&quot;א) אתעבדין (ס&quot;א) רקיעין, קיימין בקיומא שלים קמי עתיק יומין, והוא קרי לון {{צ|שמים חדשים}} - שמים מחודשים, סתימין דרזין דחכמתא עלאה. וכל אינון שאר מלין דאורייתא דמתחדשין - קיימין קמי &lt;קטע סוף=דף ד ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ה|א}}&lt;קטע התחלה=דף ה א/&gt;קב&quot;ה וסלקין ואתעבידו {{צ|ארצות החיים}}. ונחתין ומתעטרין לגבי ארץ חד ואתחדש ואתעביד כלא {{צ|ארץ חדשה}} מההיא מלה דאתחדש באורייתא. ועל דא כתיב (ישעיה סו כב) {{צ|כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני וגו'}} - &quot;עשיתי&quot; לא כתיב אלא {{צ|עושה}} - דעביד תדיר מאינון חדושין ורזין דאורייתא. ועל דא כתיב (שם נא טז) {{צ|ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך, לנטוע שמים וליסוד ארץ}} - &quot;השמים&quot; לא כתיב אלא {{צ|שמים}}. 

אמר רבי אלעזר, מהו {{צ|ובצל ידי כסיתיך}}? אמר ליה, בשעתא דאתמסר אורייתא למשה, אתו כמה רבוא דמלאכי עלאין לאוקדא ליה בשלהובא דפומהון, עד דחפא עליה קב&quot;ה. והשתא דהאי מלה סלקא ואתעטרא וקיימא קמי קב&quot;ה - איהו חפי על ההיא מלה, וכסי על ההוא בר נש דלא ישתמודע לגבייהו אלא קב&quot;ה, ולא יקנאון לגביה, עד דאתעביד מההיא מלה שמים חדשים וארץ חדשה. הה&quot;ד {{צ|ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ}}. מכאן דכל מלה דסתים מעינא סלקא לתועלתא עלאה, הה&quot;ד (שם) {{צ|ובצל ידי כסיתיך}}. ואמאי אתחפי ואתכסי מעינא? בגין לתועלתא עלאה, הה&quot;ד {{צ|לנטוע שמים וליסוד ארץ}}, כמה דאתמר. 

{{צ|ולאמר לציון עמי אתה}} - ולאמר לאינון תרעין ומלין דמצויינין אלין על אלין, {{צ|עמי אתה}} - אל תקרי {{צ|עמי אתה}} אלא {{צ|עִמי אתה}} - למהוי שותפא עמי. מה אנא במלולא דילי עבדית שמים וארץ, כמה דאת אמר (תהלים לג ו) {{צ|בדבר יהו&quot;ה שמים נעשו}} -- אוף הכי את. זכאין אינון דמשתדלי באורייתא. 

ואי תימא דמלה דכל בר נש דלא ידע עביד דא! תא חזי, ההוא דלאו אורחיה ברזין דאורייתא, וחדש מלין דלא ידע על בורייהון כדקא יאות - ההיא מלה סלקא, ונפיק לגבי ההיא מלה {{צ|איש תהפוכות לשון שקר}} מגו נוקבא דתהומא רבא. ודלג חמש מאה פרסי לקבלא לההיא מלה, ונטיל לה ואזיל בההיא מלה לגו נוקביה, ועביד בה רקיעא דשוא דאקרי '''תהו'''. וטס בההוא רקיעא ההוא איש תהפוכות - שיתא אלפי פרסי בזמנא חדא. כיון דהאי רקיעא דשוא קאים - נפקת מיד אשת זנונים ואתקיפת בההוא רקיעא דשוא (נ&quot;א: היא) (נ&quot;א: ואיש תהפוכות) ואשתתפת ביה. ומתמן נפקת וקטלת כמה אלפין ורבוון. בגין דכד קיימת בההוא רקיעא אית לה רשו ויכולתא למהוי טס כל עלמא ברגעא חדא. ועל דא כתיב (ישעיה ה יח) {{צ|הוי מושכי העון בחבלי השוא}} - {{צ|העון}} דא דכורא. {{צ|וכעבות העגלה חטאה}} - מאן {{צ|חטאה}}? דא נוקבא דאקרי 'חטאה'; איהו משיך ההוא דאקרי 'עון' באינון חבלי השוא, ולבתר {{צ|כעבות העגלה חטאה}} - לההיא נוקבא דאקרי 'חטאה', דתמן אתקפת למהוי טס לקטלא בני נשא. ועל דא (משלי ז כו) {{צ|כי רבים חללים הפילה}} - מאן הפילה? דא ההיא חטאה דקטלת בני נשא. מאן גרים דא? תלמיד חכם דלא מטי להוראה ומורה, רחמנא לישזבן. 

א&quot;ר שמעון לחברייא, במטותא מנייכו, דלא תפקון מפומייכו מלה דאורייתא דלא ידעתון ולא שמעתון מאילנא רברבא כדקא יאות, בגין דלא תהוון גרמין לההוא חטאה לקטלא אוכלוסין דבני נשא למגנא. פתחו כלהון ואמרו &quot;רחמנא לישזבן רחמנא לשזבן&quot;. תא חזי, באורייתא ברא קב&quot;ה עלמא, והא אוקמוה דכתיב (שם ח ל) {{צ|ואהיה אצלו אמון, ואהיה שעשועים יום יום}}. ואיהו אסתכל בה זמנא ותרין ותלתא וארבע זמנין, ולבתר אמר לון, ולבתר עביד בה עבידתא. לאולפא לבני נשא דלא ייתון למטעי בה, כמה דאת אמר (איוב כח כז) {{צ|אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם}}? ולקביל ארבע זמנין אינון דכתיב {{צ|אז ראה, ויספרה, הכינה, וגם חקרה}} - ברא קב&quot;ה מה דברא. ועד לא אפיק עבידתיה - אעיל ארבע תבין בקדמיתא דכתיב {{צ|ב'ראשית ב'רא א'להים א'ת}} - הא ארבע, ולבתר {{צ|השמים}}, אינון לקביל ארבע זמנין דאסתכל קב&quot;ה באורייתא עד לא יפיק עבידתיה לאומנותיה.

====תרגום לעברית====
&quot;בראשית&quot;, רבי שמעון פתח: &quot;וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ&quot; כמה יש לו לאדם להשתדל בתורה יומם ולילה, משום שהקדוש ברוך הוא קשוב לקולם של אלו העוסקים בתורה. ובכל דבר שמתחדש בתורה על ידי אותו המשתדל בתורה, נעשה רקיע אחד.

שנינו: באותה שעה שדבר תורה מתחדש מפיו של אדם, אותו הדבר עולה ומתייצב לפני הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא נוטל את אותו הדבר ונושק לו, ומעטר אותו בשבעים עטרות חקוקות ומגולפות. ודבר החכמה שנתחדש, עולה ויושב על ראשו של צדיק חי העולמים, וטס משם ושט בשבעים אלף עולמות, ועולה אצל עתיק יומין. וכל דבריו של עתיק יומין הם דברי חכמה, בסודות סתומים ועליונים. ואותו דבר סתום של חכמה שנתחדש כאן, כשהוא עולה, הוא מתחבר באותם דברים של עתיק יומין, ועולה ויורד עִמהם, ונכנס בשמונה עשר עולמות גנוזים, שעליהם נאמר &quot;עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ&quot;. יוצאים משם, ושטים ובאים מלאים ושלמים, ומתייצבים לפני עתיק יומין. באותה שעה מריח עתיק יומין באותו הדבר, ונוח לפניו מן הכל. נוטל את אותו הדבר, ומעטר אותו בשלוש מאות ושבעים אלף עטרות, ואותו הדבר טס, ועולה ויורד, ונעשה רקיע אחד. וכן כל דבר ודבר של חכמה נעשים רקיעים, העומדים בקיום שלם לפני עתיק יומין, והוא קורא להם &quot;שמים חדשים&quot;, שמים מחודשים, סתומים מסודות של חכמה עליונה. וכל אותם שאר דברי התורה המתחדשים, עומדים לפני הקדוש ברוך הוא ועולים ונעשים &quot;ארצות החיים&quot;. ויורדים ומתעטרים לגבי ארץ אחת, ומתחדש ונעשה הכל &quot;ארץ חדשה&quot; מאותו דבר שנתחדש בתורה. ועל זה כתוב: &quot;כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָנַי וגו'&quot;. &quot;עשיתי&quot; לא כתוב אלא &quot;עושה&quot;, שעושה תמיד מאותם חידושים וסודות של התורה. ועל זה כתוב: &quot;וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ&quot;. &quot;השמים&quot; לא כתוב אלא &quot;שמים&quot;.

אמר רבי אלעזר: מהו &quot;וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ&quot;? אמר לו: בשעה שניתנה התורה למשה, באו כמה רבבות של מלאכים עליונים לשרוף אותו בשלהבת פיהם, עד שחיפה עליו הקדוש ברוך הוא. ועכשיו, כשהדבר הזה עולה ומתעטר ועומד לפני הקדוש ברוך הוא, הוא מחפה על אותו הדבר, ומכסה על אותו אדם כדי שלא יוודע להם, אלא לקדוש ברוך הוא לבדו, ולא יקנאו בו, עד שנעשים מאותו הדבר שמים חדשים וארץ חדשה. זהו שכתוב: &quot;וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ&quot;. מכאן, שכל דבר הנסתר מן העין עולה לתועלת עליונה, זהו שכתוב &quot;וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ&quot;. ומדוע הוא מתחפה ומתכסה מן העין? בשביל תועלת עליונה, זהו שכתוב &quot;לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ&quot;, כפי שנאמר.

&quot;וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה&quot;, ולאמר לאותם שערים ודברים המצוינים אלו על אלו. &quot;עַמִּי אָתָּה&quot;, אל תקרא &quot;עַמִּי אָתָּה&quot; אלא &quot;עִמִּי אָתָּה&quot; (בחיריק) להיות שותף עִמי. מה אני בדיבור שלי עשיתי שמים וארץ, כמו שנאמר: &quot;בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ&quot;, אף כך אתה. אשרי הם האנשים המשתדלים בתורה.

ואם תאמר, שדבר זה עושה כל אדם! בוא וראה: אותו אדם שאין דרכו בסודות התורה, ומחדש דברים שאינו יודע על בוריים כראוי, אותו הדבר עולה, ויוצא לקראת אותו הדבר איש תהפוכות בעל לשון שקר מתוך נקב של התהום הגדולה. והוא מדלג חמש מאות פרסות כדי לקבל את אותו הדבר, ונוטל אותו והולך עמו אל תוך נקבו, ועושה בו רקיע של שווא הנקרא תוהו. וטס באותו רקיע אותו איש תהפוכות, ששת אלפים פרסות בפעם אחת. כיוון שאותו רקיע של שווא עומד, יוצאת מיד אשת זנונים ומתחזקת באותו רקיע של שווא, ומשתתפת בו. ומשם היא יוצאת והורגת כמה אלפים ורבבות. משום שכאשר היא עומדת באותו רקיע, יש לה רשות ויכולת לטוס בכל העולם ברגע אחד. ועל זה כתוב: &quot;הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָו‍ֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא&quot;. &quot;העוון&quot; זהו הזכר. &quot;כַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה&quot;, מי זו &quot;חטאה&quot;? זו הנקבה הנקראת 'חטאה'. הוא מושך את אותו הנקרא 'עוון' באותם חבלי השווא, ולאחר מכן &quot;וכעבות העגלה חטאה&quot;, מושך את אותה נקבה הנקראת 'חטאה', ששם היא מתחזקת לטוס ולהרוג בני אדם. ועל זה כתוב: &quot;כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה&quot;. מי &quot;הפילה&quot;? זו אותה ה'חטאה' שהורגת בני אדם. מי גרם לכל זה? תלמיד חכם שלא הגיע להוראה ומורה, הרחמן יצילנו.

אמר רבי שמעון לחברים: בבקשה מכם, שלא תוציאו מפיכם דבר תורה שאינכם יודעים ולא שמעתם מאילן גדול כראוי, כדי שלא תהיו גורמים לאותה 'חטאה'  להרוג אוכלוסיות של בני אדם לחינם. פתחו כולם ואמרו: הרחמן יצילנו! הרחמן יצילנו!. בוא וראה: בתורה ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, והרי כבר העמידו זאת, שכתוב: &quot;וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם&quot;. והוא הסתכל בה פעם, ושתיים, ושלוש, וארבע פעמים, ולאחר מכן אמר אותם, ולאחר מכן עשה בה את המעשה. כדי ללמד את בני האדם שלא יבואו לטעות בה, כמו שנאמר: &quot;אָז רָאָה וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ. וַיֹּאמֶר לָאָדָם&quot;. וכנגד ארבע הפעמים הללו שכתוב &quot;אָז רָאָה, וַיְסַפְּרָהּ, הֱכִינָהּ, וְגַם חֲקָרָהּ&quot;, ברא הקדוש ברוך הוא את מה שברא. ובטרם הוציא את מעשהו, הכניס ארבע מילים תחילה, שכן כתוב: &quot;בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת&quot;, הרי ארבע, ולאחר מכן &quot;הַשָּׁמַיִם&quot;. אלו הן כנגד ארבע הפעמים שהסתכל הקדוש ברוך הוא בתורה בטרם הוציא את מעשהו לאומנותו.

===את שבתותי תשמורו===
רבי אלעזר הוה אזיל למחמי לרבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא חמוי, &lt;קטע סוף=דף ה א/&gt;{{ממ זהר משולב|א|ה|ב}}&lt;קטע התחלה=דף ה ב/&gt;ורבי אבא בהדיה, והוה טעין חד גברא אבתרייהו. א&quot;ר אבא נפתח פתחין דאורייתא, דהא שעתא ועדנא הוא לאתתקנא בארחן. {{ש}}
פתח רבי אלעזר ואמר (ויקרא יט ל) {{צ|את שבתותי תשמורו}}. תא חזי בשית יומין ברא קב&quot;ה עלמא, וכל יומא ויומא גלי עבידתיה ויהב חיליה בההוא יומא. אימתי גלי עבידתיה ויהב חיליה? ביומא רביעאה. בגין דאינון תלת יומין קדמאין כולהו הוו סתימין ולא אתגלו - כיון דאתא יומא רביעאה - אפיק עבידתא וחילא דכלהו. דהא אשא ומיא ורוחא - אע&quot;ג דאינון תלת יסודין עלאין - כולהו תליין ולא אתגלי עבידתא דלהון עד דארעא גלי לון, כדין אתידע אומנותא דכל חד מנייהו. ואי תימא הא ביומא תליתאה הוה, דכתיב {{צ|תדשא הארץ דשא}} וכתיב {{צ|ותוצא הארץ}}? אלא האי אע&quot;ג דכתיב ביומא תליתאה - רביעאה הוה, ואתכליל ביומא תליתאה למהוי חד בלא פרודא, ולבתר יומא רביעאה אתגלי עבידתיה, לאפקא אומנא לאומנותיה דכל חד וחד. בגין דיומא רביעאה איהו רגלא רביעאה דכרסיא עלאה. וכל עבידתייהו כלהו - בין יומין קדמאין ובין יומין בתראין - הוו תליין ביומא דשבתא, הה&quot;ד (בראשית ב ב) {{צ|ויכל אלהים ביום השביעי}} - דא שבת. ודא הוא רגלא רביעאה דכרסיא. ואי תימא אי הכי מהו {{צ|את שבתותי תשמורו}} - תרין? אלא שבת דמעלי שבתא ושבתא דיומא - ממש לית לון פרודא. 

אמר ההוא טייעא דהוה טעין בתרייהו, ומהו {{צ|ומקדשי תיראו}}? אמר ליה דא קדושא דשבת. א&quot;ל ומהו קדושא דשבת? א&quot;ל דא קדושה דאתמשכא עליה מלעילא. א&quot;ל אי הכי עבדת לשבת דלאו איהו קדש, אלא קדושה דשריא עלוי מלעילא! אמר רבי אבא והכי הוא (ישעיה נח יג) {{צ|וקראת לשבת עונג לקדוש יהו&quot;ה מכובד}} - אדכר שבת לחוד, וקדוש יהו&quot;ה לחוד. אמר ליה - אי הכי מאן {{צ|קדוש יהו&quot;ה}}? א&quot;ל קדושה דנחתא מלעילא ושריא עליה. אמר ליה אי קדושא דאתמשכא מלעילא אקרי מכובד, אתחזי דשבת לאו איהו מכובד, וכתיב {{צ|וכבדתו}}? אמר רבי אלעזר לרבי אבא, אנח להאי גברא דמלה (חדתא) דחכמתא אית ביה דאנן לא ידענא בה. אמרו ליה &quot;אימא אנת!&quot;. 

פתח ואמר (ויקרא יט ל) {{צ|את שבתותי}} - {{צ|את}} לאסגאה תחום שבת, דאיהו תרין אלפין אמין לכל סטרא, ובגין כך אסגי {{צ|את}}. {{צ|שבתותי}} - (נ&quot;א דא) שבת עלאה ושבת תתאה, דאינון תרין כלילן כחדא וסתימין כחדא. אשתאר שבת אחרא דלא אדכר והות בכסופא. אמרה קמיה, מארי דעלמא מיומא דעבדת לי שבת אתקרינא, ויומא לאו איהו בלא ליליא. אמר לה ברתי שבת אנת ושבת קרינא לך, אבל הא אנא מעטר לך בעטרא עלאה יתיר. אעבר כרוזא ואמר {{צ|ומקדשי תיראו}} - ודא שבת דמעלי שבתא דאיהי יראה ושריא בה יראה. ומאן איהו? דקב&quot;ה אכליל ואמר {{צ|אני יהו&quot;ה}}. 

ואנא שמענא מאבא דאמר הכי, ודייק {{צ|את}} לאסגאה תחום שבת, {{צ|שבתותי}} - דא עגולה ורבועא דלגו, ואינון תרין. ולקביל אינון תרין אית תרי קדושתי דאית לנא לאדכרא - חד ויכלו וחד קידוש. ויכלו אית ביה תלתין וחמש תיבין, ובקידושא דאנן מקדשין תלתין וחמש תיבין. וסליק כלא לשבעין שמהן דקב&quot;ה, וכנסת ישראל אתעטר בהו. ובגין דעגולא ורבועא דא אינון {{צ|שבתותי}} - כלילן תרוייהו בשמור דכתיב {{צ|תשמורו}}, דהא שבת עלאה הכא לא אתכליל בשמור אלא בזכור, דהא מלכא עלאה בזכור אסתיים, ועל דא אקרי מלכא דשלמא דיליה ושלמא דיליה זכור איהו. ועל דא לית מחלוקת לעילא, בגין דתרין שלומות לתתא, חד '''יעק&quot;ב''' וחד '''יוס&quot;ף''', ובגין כך כתיב תרי זמני {{ממ|ישעיה|נז|יט}} {{צ|שלום שלום לרחוק ולקרוב}}. לרחוק - דא יעקב, &lt;קטע סוף=דף ה ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ו|א}}&lt;קטע התחלה=דף ו א/&gt;{{צ|ולקרוב}} - דא יוסף. {{צ|לרחוק}} כמה דאת אמר (ירמיה לא ג) {{צ|מרחוק יהו&quot;ה נראה לי}}, (שמות ב ד) {{צ|ותתצב אחותו מרחוק}}. {{צ|ולקרוב}} - כמה דאת אמר (דברים לב יז) {{צ|חדשים מקרוב באו}}. {{צ|מרחוק}} - דא נקודה עלאה דקיימא בהיכליה ועל דא כתיב {{צ|תשמורו}} - אתכליל בשמור. {{צ|ומקדשי תיראו}} - דא נקודא דקיימא באמצעיתא דאית לדחלא מינה יתיר מכלא דענשיה מיתה. והיינו דכתיב (שמות לא יד) {{צ|מחלליה מות יומת}}. מאן {{צ|מחלליה}}? מאן דעאל לגו חלל דעגולא ורבועא לאתר דההוא נקודה שריא ופגים ביה - {{צ|מות יומת}}. ועל דא כתיב {{צ|תיראו}}. וההיא נקודה אקרי {{צ|אני}} ועלה שריא ההוא דסתים עלאה דלא אתגליא, והיינו {{צ|יהו&quot;ה}}. וכלא חד. 

נחתו רבי אלעזר ורבי אבא ונשקוהו, אמרו ומה כל חכמתא דא אית תחות ידך, ואת טעין אבתרין, אמרו ליה מאן אנת, אמר לון לא תשאלון מאן אנא, אלא אנא ואתון ניזל ונתעסק באורייתא, וכל חד יימא מלין דחכמתא לאנהרא אורחא. אמרו ליה מאן יהב לך למיזל הכא ולמהוי טעין בחמרי, אמר לון יו&quot;ד עבד קרבא בתרין אתוון בכ&quot;ף וסמ&quot;ך לאתקשרא בהדאי (נ&quot;א, כחדא), כ&quot;ף לא בעא לאסתלקא ולאתקשרא, בתר (נ&quot;א, באתר) דלא יכלא למהוי רגעא חדא אלא ביה, סמ&quot;ך לא בעא לאסתלקא, בגין לסעדא לאינון דנפלין, דהא בלי סמ&quot;ך לא יכלין למהוי, יו&quot;ד אתא לגבאי יחידאה, נשיק לי וגפיף לי, בכה עמי ואמר לי, ברי מה אעביד לך, אבל הא אנא אסתלק, ואנא אתמלי מכמה טבין, ואתוון טמירין עלאין יקירין, בתר כן איתי לגבך, ואנא אהוי סעיד לך, ואתן לך אחסנתא דתרין אתוון עלאין, יתיר מאלין דאסתלקו, דאינון יש, יו&quot;ד עלאה ושי&quot;ן עלאה למהוי לך אוצרין מלייא מכל, ובגין כך ברי זיל והוי טעין חמרי, ועל דא אנא אזיל בכך. 

חדו רבי אלעזר ורבי אבא, ובכו ואמרו זיל רכיב ואנן נטעין אבתרך. אמר לון ולא אמרית לכון דפקודא דמלכא איהו, עד דייתי ההוא דטעין חמרי. אמרו ליה הא שמך לא אמרת לן! אתר בית מותבך מאי הוא? אמר לון אתר בית מותבי איהו טב ועיילא לגבאי, ואיהו מגדל חד דפרח באוירא רב ויקירא, ואינון דדיירין ביה בהאי מגדלא קב&quot;ה וחד מסכנא, ודא הוא אתר בית מותבי. וגלינא (נ&quot;א ועלינא) מתמן. ואנא טעין חמרי. אשגחו רבי אבא ורבי אלעזר ביה, ואטעים לון מלוי דהוו מתיקין כמנא ודובשא. 

אמרו ליה &quot;שמא דאבוך - אי תימא - ננשיק עפרא דרגלך!&quot;. אמר לון ואמאי? לאו אורח דילי בכך לאתגאה באורייתא. אבל אבא דילי הוה דיוריה בימא רבא, ואיהו הוה חד נונא דהוה אסחר ימא רבא מסטרא דא לסטרא דא, והוה רב ויקירא ועתיק יומין, עד דהוה בלע כל שאר נונין דימא, ולבתר אפיק לון חיין, וקיימין מליין מכל טבין דעלמא, ושאט ימא ברגעא חדא בתוקפיה, ואפיק לי כגירא בידא דגבר תקיף, וטמיר לי בההוא אתר דאמרית לכו, והוא תב לאתריה, ואגניז בההוא ימא. אשגח רבי אלעזר במלוי, אמר ליה &quot;אנת הוא בריה דבוצינא קדישא! אנת הוא בריה דרב המנונא סבא! אנת הוא בריה דנהירו דאורייתא, ואנת טעין אבתרן!&quot;. בכו כחדא ונשקוהו ואזלו. 

אמרו ליה אי ניחא קמי מרנא - לאודעא לן שמיה! {{ש}}
פתח ואמר (ש&quot;ב כג כ) {{צ|ובניהו בן יהוידע}}. האי קרא אוקמוה ושפיר איהו, אבל האי קרא לאחזאה רזין עלאין דאורייתא הוא דאתא. {{צ|ובניהו בן יהוידע}} - על רזא דחכמתא קא אתא, מלה סתימא איהו ושמא גרים. {{צ|בן איש חי}} - דא צדיק חי עלמין. {{צ|רב פעלים}} - מארי דכל עובדין וכל חילין עלאין. בגין דכלהו נפקין מניה - {{צ|יהו&quot;ה צבאות}} איהו, אות הוא בכל חיילין דידיה, רשים הוא ורב מכלא רב פעלים איהו. {{צ|מקבצאל}} - האי אילנא רב ויקירא, רב מכלא. מאן אתר נפק? מאן דרגא אתא? אהדר קרא ואמר {{צ|מקבצאל}} - דרגא עלאה סתימאה &lt;קטע סוף=דף ו א/&gt;{{ממ זהר משולב|א|ו|ב}}&lt;קטע התחלה=דף ו ב/&gt;ד{{צ|עין לא ראתה וגו'}}, דרגא דכולא ביה וכניש בגויה, מגו נהורא עלאה. ומניה נפיק כלא ואיהו היכלא קדישא סתימא, דכל דרגין כנישין וסתימין בגויה. ובגופא דהאי היכלא (אילנא) קיימין כל עלמין. וכל חיילין קדישין מניה אתזנו, וקיימי על קיומיהון. 

{{צ|הוא הכה את שני אריאל מואב}} - תרין מקדשין הוו קיימין בגיניה ואתזנו מניה; מקדש ראשון ומקדש שני. כיון דאיהו אסתלק ונגידו דהוה נגיד מלעילא אתמנע -- כביכול הוא הכה לון וחריב לון ושצי לון, וכרסיא קדישא נפלת. הה&quot;ד (יחזקאל א א) {{צ|ואני בתוך הגולה}} - ההוא דרגא דאקרי 'אני' הוא בתוך הגולה. אמאי? {{צ|על נהר כבר}} - על נהר דנגיד ונפיק דפסיק מימוי ומבועוי, ולא אנגיד כד בקדמיתא. הה&quot;ד (איוב יד יא) {{צ|ונהר יחרב ויבש}}; {{צ|יחרב}} בבית ראשון, {{צ|ויבש}} בבית שני. ובגין כך {{צ|הוא הכה את שני אריאל מואב}}, (ס&quot;א דהא בקדמיתא) מואב, דהוו מאב דבשמיא, ואתחרבו ואשתציאו בגיניה, וכל נהורין דהוו נהירין לישראל כלהו אתחשכו. 

ותו {{צ|הוא ירד והכה את הארי}} - בזמנין קדמאין כד האי נהר הוה משיך מימוי לתתא, הוו קיימין ישראל בשלימו, דדבחין דבחין וקרבנין לכפרא על נפשייהו. וכדין הוה נחית מלעילא דיוקנא דחד אריה, והוו חמאן ליה ע&quot;ג מדבחא רביץ על טרפיה, אכיל קרבנין כגבר תקיף. וכל כלבין הוו מתטמרין מקמיה ולא נפקי לבר. כיון דגרמו חובין -- איהו נחית לגו דרגין דלתתא, וקטיל לההוא אריה. דלא בעא למיהב ליה טרפיה כדבקדמיתא - כביכול קטיל ליה. {{צ|הוא הכה את הארי}} ודאי. 

{{צ|לתוך הבור}} - לעינהא דסטרא אחרא בישא. כיון דחמאת הכי ההוא סטרא אחרא - אתתקפת ושדרת לחד כלבא למיכל קרבנין. ומה שמיה דההוא ארי&quot;ה? '''אוריא&quot;ל''' דאנפוי אנפי אריה. ומה שמיה דההוא כלבא? '''בלאדן''' שמיה, דלאו איהו בכלל אדם, אלא כלבא ואנפי כלבא. 

{{צ|ביום השלג}} - ביומא דגרמו חובין, ודינא אתדן לעילא מעם בי דינא עלאה. ועל דא כתיב (משלי לא) {{צ|לא תירא לביתה משלג}} - דא דינא עלאה. אמאי? בגין ד{{צ|כל ביתה לבוש שנים}}, ויכול למסבל אשא תקיפא. {{ש}}
ע&quot;כ רזא דקרא. 

מה כתיב בתריה? {{צ|והוא הכה את איש מצרי איש מראה}} {{ממ|ש&quot;ב|כג|כא}}. הכא רזא, דקרא אתא לאודעא די בכל זמנא דישראל חבו, איהו אסתלק ומנע מנייהו כל טבין וכל נהורין דהוו נהירין לון. {{צ|הוא הכה את איש מצרי}} - דא נהורא דההוא נהורא דהוה נהיר לון לישראל, ומאן איהו משה, דכתיב (שמות ב יט) {{צ|ותאמרנה איש מצרי הצילנו וגו'}}. ותמן אתיליד ותמן אתרבי ותמן אסתליק לנהורא עלאה. 

{{צ|איש מראה}} - כמה דאת אמר (במדבר יב ח) {{צ|ומראה ולא בחידות}}. {{צ|איש}} - כמה דאת אמר (דברים לג א) {{צ|איש האלהים}}, כביכול בעלה דההוא מראה כבוד יהו&quot;ה, דזכה לאנהגא דרגא דא בכל רעותיה בארעא, מה דלא זכי בר נש אחרא. {{צ|וביד המצרי חנית}} - דא מטה האלהים דהוא אתמסר בידיה, כמא דאת אמר (שמות יז ח) {{צ|ומטה האלהים בידי}}. ודא איהו מטה דאתברי ערב שבת בין השמשות וחקוק ביה שמא קדישא גליפא קדישא. ובהאי חב בסלע, כמה דאת אמר (במדבר כ יג) {{צ|ויך את הסלע במטהו פעמים}}? א&quot;ל קב&quot;ה משה לא יהבית לך מטה דילי להאי, חייך לא יהא בידך מכאן ולהלאה! מיד {{צ|וירד אליו בשבט}} בדינא קשיא.  {{צ|ויגזול את החנית מיד המצרי}} - דמההיא שעתא אתמנע מניה, ולא הוה בידיה לעלמין. {{צ|ויהרגהו בחניתו}} - על ההוא חובא דמחא בההוא מטה מת, ולא עאל לארעא קדישא, ואתמנע נהורא דא מישראל. 

{{צ|מִן הַשְּׁלֹשִׁים נִכְבָּד}}{{ממ|ש&quot;ב|כג|כג}} - אלין שלשים שנה עלאין, דאיהו נטיל מנהון ואנגיד לתתא, ומנייהו איהו הוה נטיל ואתקרב. {{צ|ואל השלשה לא בא}} - אינון הוו אתיין לגביה ויהבו ליה ברעותא דלבא, ואיהו לא הוה אתי לגביהון. ואף על גב דלא עאל במניינא וחושבנא דלהון  - (שם) {{צ|וישימהו דוד אל משמעתו}} - דלא אתפרש מלוחא דלביה &lt;קטע סוף=דף ו ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ז|א}}&lt;קטע התחלה=דף ז א/&gt;לעלמין. לית פרודא להון לעלמין. דוד שם ליה לביה, ואיהו לאו לדוד, בגין דתושבחן ושירין ורחמין דסיהרא עביד לשמשא. איהי משיכת ליה לגבה למהוי דיוריה בהדה, ודא איהו {{צ|וישימהו דוד אל משמעתו}}. 

נפלו רבי אלעזר ורבי אבא קמיה. אדהכי והכי לא חמו ליה. קמו ואסתכלו לכל סטרין ולא חמו ליה. יתבו ובכו ולא יכילו למללא דא לדא. לבתר שעתא אמר רבי אבא, ודאי הא דתנינן דבכל ארחא דצדיקיא אזלין ומילי דאורייתא בינייהו, דאינון זכאין דההוא עלמא אתיין לגביהון, ודאי דא הוא רב המנונא סבא, דאתא לגבן מההוא עלמא לגלאה לן מלין אלין, ועד לא נשתמודע ביה אזל ליה ואתכסי מינן. קמו והוו בעו למטען לחמרי ולא אזלו. בעו למטען ולא אזלו. דחילו ואנחו לון לחמרי. ועד יומא הוו קראן לההוא אתר &quot;דוך דחמרי&quot;. 

פתח רבי אלעזר ואמר, {{צ|מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'}} {{ממ|תהלים|לא|כ}}. כמה הוא טבא עלאה ויקירא, דזמין קב&quot;ה למעבד גבי בני נשא, לאינון זכאין עלאין דחלי חטאה דמשתדלי באורייתא, כד עאלין לההוא עלמא. &quot;טובך&quot; לא כתיב, אלא {{צ|רב טובך}}, ומאן איהו?  {{צ|זכר רב טובך יביעו}} {{ממ|תהלים|קמה|ז}}. ודא איהו ענוגא דחיין דנגדין מעלמא דאתי לגבי חי עלמין דאיהו {{צ|זכר רב טובך}} ודאי, איהו (ישעיה סג ז) {{צ|ורב טוב לבית ישראל וגו'}}. 

תו - מה {{צ|רב טובך}}? הכא אגליף רזא דחכמתא וכל רזין אתכלילו הכא. '''{{צ|מ&quot;ה}}''' - כמה דאתמר. {{צ|רב}} - דא אילנא ר&quot;ב ותקיף; בגין דאית אילנא אחרא זוטא מניה, ודא הוא רב, ואעיל ליה ברום רקיעין. '''{{צ|טוב&quot;ך}}''' - דא אור דאתברי ביומא קדמאה. {{צ|אשר צפנת ליראיך}} - בגין דגניז ליה לצדיקייא בההוא עלמא. {{צ|פעלת}} - דא גן עדן עלאה, דכתיב (שמות טו יז) {{צ|מכון לשבתך פעלת יהו&quot;ה}}, ודא הוא {{צ|פעלת לחוסים בך}}. {{צ|נגד בני אדם}} - דא גן עדן דלתתא, דכל צדיקייא תמן קיימי ברוחא, דאתלבש בלבוש יקר, כגוונא ודיוקנא דהאי עלמא. ודא איהו {{צ|נגד בני אדם}} - בההוא דיוקנא דבני אדם דהאי עלמא. וקיימי תמן, ופרחי באוירא וסלקו לגו מתיבתא דרקיעא בההוא ג&quot;ע דלעילא. ופרחי ואסתחיין בטלי נהרי אפרסמונא דכיא, ונחתי ושראן לתתא. ולזמנין אתחזון נגד בני אדם למעבד לון נסין כמלאכין עלאין, כגוונא דחזינא השתא נהירו דבוצינא עלאה, ולא זכינא לאסתכלא ולמנדע רזין דחכמתא יתיר. 

פתח רבי אבא ואמר (שופטים יג כב) {{צ|ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות כי אלהים ראינו}}. אע&quot;ג דמנוח לא הוה ידע מאי עבידתיה, אמר הואיל וכתיב (שמות לג כ) {{צ|כי לא יראני האדם וחי}} - ודאי אנן חזינן, ובגין כך {{צ|מות נמות}}. ואנן חמינן וזכינן לנהורא דא דהוה אזיל בהדן, ונתקיים בעלמא, דהא קב&quot;ה שדריה לגבן, לאודעא לן רזין דחכמתא דגלי. זכאה חולקנא. 

אזלו. מטו לחד טורא והוה נטי שמשא, שרו ענפין דאילנא דטורא לאקשא דא בדא ואמרי שירתא. עד דהוו אזלי, שמעו חד קלא תקיפא דהוה אמר &quot;בני אלהין קדישין! אינון דאתבדרו ביני חייא דהאי עלמא! אינון בוצינין בני מתיבתא - אתכנשו לדוכתייכו לאשתעשעא במאריכון באורייתא!&quot;. דחילו אלין וקאימו בדוכתייהו ויתבו. 

אדהכי נפק קלא כמלקדמין ואמר &quot;טנרין תקיפין! פטישין רמאין! הא מארי דגוונין מרקמא בציורין, קאים על אצטוונא, עולו ואתכנשו!&quot;. בההיא שעתא שמעו קל ענפי דאילנין רב ותקיף, והוו אמרי (תהלים כט ה) {{צ|קול יהו&quot;ה שובר ארזים}}? נפלו על אנפייהו רבי אלעזר ורבי אבא, ודחילו סגיא נפל עלייהו. קמו בבהילו ואזלו, ולא שמעו מידי. נפקו מן טורא ואזלו. כד מטו לבי רבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא, חמו לרבי שמעון בן יוחאי תמן - חדו. &lt;קטע סוף=דף ז א/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ז|ב}}&lt;קטע התחלה=דף ז ב/&gt;חדי רבי שמעון, אמר לון &quot;ודאי ארחא דנסין ואתין עלאין קא עברתון, דאנא דמיכנא השתא, וחמינא לכו ולבניהו בן יהוידע דקא משדר לכו תרין עטרין על ידא דחד סבא, לאעטרא לכו. ודאי בארחא דא קב&quot;ה הוה!. ותו, דחמינא אנפייכו משניין.&quot; 

א&quot;ר יוסי, יאות אמרתון דחכם עדיף מנביא. אתא רבי אלעזר, ושוי רישיה בין ברכוי דאבוי, וסח ליה עובדא. דחיל רבי שמעון ובכה. אמר (חבקוק ג ב) {{צ|יהו&quot;ה שמעתי שמעך יראתי}} - האי קרא חבקוק אמרו בשעתא דחמא מיתתיה, ואתקיים על ידא דאלישע. אמאי אקרי '''חבקוק'''? בגין דכתיב  {{צ|למועד הזה כעת חיה את חובקת בן}} {{ממ|מ&quot;ב|ד|טז}}? ודא בריה דשונמית הוה. ותרין חבוקין הוו - חד דאימיה וחד דאלישע, דכתיב (שם לד) {{צ|וישם פיו על פיו}}. 

אשכחנא בספרא דשלמה מלכא, שמא גליפא דשבעין ותרין שמהן אגליף עלוי בתיבין, בגין דאתוון דאלפא ביתא דאגליף ביה אבוי בקדמיתא כד מית - פרחו מניה. והשתא דאלישע חבק ליה - אגליף ביה כל אינון אתוון דשבעין ותרין שמהן. ואתוון דאלין שבעין ותרין שמהן גליפן - אינון מאתן ושיתסר אתוון. וכולהו אתוון אגליף ברוחיה (נ&quot;א בדיבורא) אלישע, בגין לקיימא ליה באתוון דשבעין ותרין שמהן. וקרא ליה '''{{גמט|חבקוק}}''' - שמא דאשלים לכל סטרין. אשלים לחבוקין - כדאתמר. ואשלים לרזא דמאתן ושיתסר אתוון דשמא קדישא; בתיבין אתקיים לאהדרא רוחיה, ובאתוון אתקיים כל גופיה על קיומיה, ועל דא אקרי {{גמט דגש|חבקוק}}. ואיהו אמר (חבקוק ג ב) {{צ|יהו&quot;ה שמעתי שמעך יראתי}} - שמענא מה דהוה לי דאטעימנא מההוא עלמא ודחילנא. שרא למתבע רחמין על נפשיה ואמר {{צ|יהו&quot;ה פעלך}} דעבדת לי, {{צ|בקרב שנים}} יהון {{צ|חייהו}} כמו חייו, וכל מאן דאתקשר באינון שנים קדמוניות חיין אתקשרו ביה, {{צ|בקרב שנים תודיע}} - לההוא דרגא דלית (בה) חיין כלל. 

בכה רבי שמעון ואמר, אוף אנא ממה דשמענא דחילנא לקב&quot;ה! זקיף ידוי על רישיה ואמר &quot;ומה רב המנונא סבא נהירו דאורייתא זכיתון אתון למחמי אפין באפין, ולא זכינא ביה&quot;. נפל על אנפוי, וחמא ליה מעקר טורין, מנהיר שרגין, בהיכלא דמלכא משיחא. א&quot;ל רבי בההוא עלמא תהון שבבין מארי אולפנין קמי קב&quot;ה. מההוא יומא הוה קרי לרבי אלעזר בריה ולרבי אבא '''פניא&quot;ל''', כמה דאת אמר {{צ|כי ראיתי אלהים פנים אל פנים}} {{ממ|בראשית|לב|לא}}.

====תרגום לעברית====
רבי אלעזר היה הולך לבקר את רבי יוסי בנו של רבי שמעון בן לקוניא חמיו, ורבי אבא עמו, והיה סַבָּל אחד מהלך אחריהם. אמר רבי אבא: נפתח בפתחי תורה, שהרי השעה והזמן מתאימים לתקן את דרכנו. פתח רבי אלעזר ואמר: &quot;אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ&quot;. בוא וראה: בששת ימים ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, וכל יום ויום גילה את מלאכתו ונתן את כוחו באותו היום. מתי גילה את מלאכתו ונתן את כוחו? ביום הרביעי. מפני ששלושת הימים הראשונים היו כולם סתומים ולא התגלו, כיוון שבא היום הרביעי, הוציא את המלאכה והכוח של כולם. שהרי אש, מים ורוח, אף על פי שהם שלושה יסודות עליונים, כולם היו תלויים ולא התגלתה מלאכתם עד שהארץ גילתה אותם, ואז נודעה האומנות של כל אחד מהם. ואם תאמר: הרי ביום השלישי היה זה, שכתוב &quot;תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא&quot; וכתוב &quot;וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ&quot;? אלא דבר זה, אף על פי שכתוב ביום השלישי, מהיום הרביעי היה, ונכלל ביום השלישי כדי להיות אחד ללא פירוד, ולאחר מכן ביום הרביעי התגלתה מלאכתו, להוציא בעל אומנות את אומנותו של כל אחד ואחד. מפני שהיום הרביעי הוא הרגל הרביעית של הכיסא העליון. וכל מלאכתם של כולם, בין הימים הראשונים ובין הימים האחרונים, היו תלויים ביום השבת, זהו שכתוב:&quot;וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי&quot;, זו השבת. וזו היא הרגל הרביעית של הכיסא. ואם תאמר: אם כך, מהו &quot;אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ&quot;, בלשון רבים, המורה על שתיים? אלא זו שבת של ערב שבת והשבת של היום ממש, ואין להן פירוד.

אמר אותו סַבָּל שהיה טוען אחריהם: ומהו המשך הכתוב &quot;וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ&quot;? אמר לו: זוהי קדושת השבת. אמר לו: ומהי קדושת השבת? אמר לו: זוהי קדושה שנמשכת עליה מלמעלה. אמר לו: אם כך, עשית את השבת כאילו היא עצמה אינה קודש, אלא רק קדושה ששורה עליה מלמעלה! אמר רבי אבא: ואכן כך הוא, שכתוב: &quot;וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד&quot;, הרי הזכיר את השבת לחוד, ואת &quot;קדוש ה'&quot; לחוד. אמר לו: אם כך, מי הוא &quot;קדוש ה'&quot;? אמר לו: זוהי הקדושה שיורדת מלמעלה ושורה עליה. אמר לו: אם הקדושה שנמשכת מלמעלה היא שנקראת &quot;מכובד&quot;, אם כן נראה שהשבת עצמה אינה מכובדת? והרי כתיב בהמשך הפסוק &quot;וְכִבַּדְתּוֹ&quot;! אמר רבי אלעזר לרבי אבא: עזוב לאדם זה, שכן דבר חכמה חדש יש בו שאנו איננו יודעים אותו. אמרו לו: אמור אתה!

פתח ואמר: &quot;אֶת שַׁבְּתֹתַי&quot;, המילה &quot;אֶת&quot; באה לרבות את תחום שבת, שהוא אלפיים אמה לכל צד, ובשל כך ריבה הכתוב והוסיף את המילה &quot;את&quot;. &quot;שַׁבְּתֹתַי&quot;, זו שבת עליונה ושבת תחתונה, שהן שתיים הכלולות כאחת ונסתרות כאחת. נשארה שבת אחרת שלא הוזכרה, והייתה בבושה. אמרה לפניו: ריבונו של עולם! מיום שבראת אותי, 'שבת' אני נקראת, ואין יום ללא לילה! אמר לה: בִּתִּי, שבת את ושבת קראתי לך, אבל הרי אני מעטר אותך בעיטור עליון עוד יותר. העביר כרוז ואמר: &quot;וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ&quot;, וזוהי שבת של ערב שבת, שהיא בחינת יראה ושורה בה יראה. ומי הוא זה? זהו שהקדוש ברוך הוא כלל ואמר: &quot;אֲנִי ה'&quot;.

ואני שמעתי מאבא שאמר כך, ודייק: &quot;אֶת&quot;, בא לרבות את תחום שבת. &quot;שַׁבְּתֹתַי&quot;, זו העיגול והריבוע שבתוכו, והם שניים. וכנגד שניים אלו ישנן שתי קדושות שעלינו להזכיר: אחת היא &quot;וַיְכֻלּוּ&quot; ואחת היא הקידוש. ב&quot;ויכלו&quot; יש שלושים וחמש תיבות, ובקידוש שאנו מקדשים יש שלושים וחמש תיבות. ועולה הכל יחד לשבעים שמות של הקדוש ברוך הוא, וכנסת ישראל מתעטרת בהם. ובגלל שהעיגול והריבוע הללו הם &quot;שַׁבְּתֹתַי&quot;, נכללים שניהם בבחינת 'שמור', שכן כתוּב &quot;תִּשְׁמֹרוּ&quot;. שהרי שבת עליונה לא נכללה כאן ב'שמור' אלא ב'זכור', מכיוון שהמלך העליון מסתיים בבחינת 'זכור', ועל כן נקרא &quot;המלך שהשלום שלו&quot; והשלום שלו הוא בחינת 'זכור'. ועל כן אין מחלוקת למעלה, משום שיש שני שלומות למטה: אחד יעקב ואחד יוסף, ומשום כך כתוב פעמיים: &quot;שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב&quot;. &quot;לָרָחוֹק&quot;, זה יעקב. &quot;וְלַקָּרוֹב&quot;, זה יוסף. &quot;לָרָחוֹק&quot;, כפי שנאמר:&quot;מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי&quot;, וכמו שכתוב: &quot;וַתֵּתַצַּב אֲחֹתּוֹ מֵרָחֹק&quot;. &quot;וְלַקָּרוֹב&quot;, כפי שנאמר: &quot;חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ&quot;. &quot;מֵרָחוֹק&quot;, זו הנקודה העליונה העומדת בהיכלה, ועל כן כתוב &quot;תִּשְׁמֹרוּ&quot;, שנכלל בבחינת 'שמור'. &quot;וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ&quot;, זו הנקודה העומדת באמצע, שיש לירוא ממנה יותר מכל, שהרי עונשה מיתה. וזהו שכתוב: &quot;מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמַת&quot;. מי הם &quot;מְחַלְלֶיהָ&quot;? מי שנכנס לתוך החלל של העיגול והריבוע, למקום שבו אותה הנקודה שורה, ופוגם בה, &quot;מוֹת יוּמַת&quot;. ועל כן כתוב &quot;תִּירָאוּ&quot;. ואותה הנקודה נקראת &quot;אֲנִי&quot;, ועליה שורה אותו הסתום העליון שאינו מתגלה, והוא &quot;ה'&quot; והכל אחד.

ירדו רבי אלעזר ורבי אבא ונשקו לו. אמרו: וכי כל החכמה הזו נמצאת תחת ידך, ואתה סוחב משאות אחרינו? אמרו לו: מי אתה? אמר להם: אל תשאלו מי אני, אלא אני ואתם נלך ונתעסק בתורה, וכל אחד יאמר דברי חכמה כדי להאיר את הדרך. אמרו לו: מי נתן לך ללכת כאן ולהיות נהג חמורים? אמר להם: האות י' עשתה מלחמה בשתי אותיות, בכ' ובס', כדי להתקשר עמי כאחד. כ' לא רצתה להסתלק ממקומה ולהתקשר, מפני שאינה יכולה להיות אפילו רגע אחד בלי. ס' לא רצתה להסתלק, כדי לסמוך את אלו הנופלים, שהרי ללא ס' אינם יכולים להתקיים. האות י' באה אליי יחידה, נשקה לי וחיבקה לי, בכתה עמי ואמרה לי: בני, מה אעשה לך? אבל הרי אני מסתלקת, ואני אתמלא מכמה טובות ומאותיות טמירות, עליונות ויקרות, ולאחר מכן אבוא אלייך ואהיה לך לסעד, ואתן לך ירושה של שתי אותיות עליונות, יתרות מאלו שהסתלקו, שהן יֵ&quot;שׁ, י' עליונה וש' עליונה, כדי שיהיו לך אוצרות מלאים מכל. ובשל כך בני, לך והיה נהג חמורים. ועל כן אני הולך כך.

שמחו רבי אלעזר ורבי אבא, ובכו ואמרו: לך רכב ואנחנו נסחב את המשאות אחריך! אמר להם: והלא אמרתי לכם שזו גזירת המלך היא, עד שיבוא אותו אחד שמוליך את החמורים. אמרו לו: הרי את שמך לא אמרת לנו! מקום מושבך מהו? אמר להם: מקום מושבי הוא טוב ועליון אצלי, והוא מגדל אחד הפורח באוויר, גדול ויקר, ואלו הדיירים בו באותו המגדל הם הקדוש ברוך הוא ועני אחד, וזהו מקום מושבי. וגליתי משם, ואני נהג חמורים. הביטו בו רבי אבא ורבי אלעזר, וטעמו את דבריו שהיו מתוקים כָּמָן וכדבש.

אמרו לו: שמך ושם אביך, אם תאמר לנו, ננשק את עפר רגליך! אמר להם: ומדוע? אין זו דרכי להתגאות בתורה. אבל אבי, מקום מגוריו היה בים הגדול, והוא היה דג אחד גדול שהיה מסובב את הים הגדול מצד זה לצד זה, והיה גדול ויקר ועתיק יומין, עד שהיה בולע את כל שאר דגי הים, ולאחר מכן מוציא אותם חיים, כשהם קיימים ומלאים מכל טוב העולם, והיה שט בים ברגע אחד בתוקפו. והוציא אותי כחץ ביד גיבור תקיף, והטמין אותי באותו מקום שאמרתי לכם, והוא שב למקומו ונגנז באותו הים. הביט רבי אלעזר בדבריו, אמר לו: אתה הוא בנו של המנורה הקדושה! אתה הוא בנו של רב המנונא סבא! אתה הוא בנו של מאור התורה, ואתה מוליך חמורים אחרינו? בכו כאחד, נשקו לו והלכו.

אמרו לו: אם נוח הדבר לפני אדוננו, יודיע לנו את שמו! פתח ואמר: &quot;וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע&quot;. פסוק זה כבר פירשוהו ויפה הוא, אבל פסוק זה בא להראות את רזי התורה העליונים. &quot;וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע&quot;, על סוד החכמה הוא בא, דבר סתום הוא והשם גורם לכך. &quot;בֶּן אִישׁ חַי&quot;, זהו ה'צדיק' חי העולמים. &quot;רַב פְּעָלִים&quot;, אדון כל המעשים וכל הצבאות העליונים. מפני שכולם יוצאים ממנו, הוא &quot;ה' צְבָאוֹת&quot;, הוא אות בכל צבאותיו, הוא רשום וגדול מכולם, &quot;רב פעלים&quot; הוא. &quot;מִקַּבְצְאֵל&quot;, אילן זה גדול ויקר, גדול מכולם. מאיזה מקום יצא? מאיזו דרגה בא? חזר הפסוק ואמר: &quot;מִקַּבְצְאֵל&quot;, דרגה עליונה וסתומה, שזהו &quot;עַיִן לֹא רָאָתָה&quot;, דרגה שהכל נמצא בה והיא מכנסת לתוכה מתוך האור העליון. וממנה יוצא הכל, והיא ההיכל הקדוש והסתום, שכל הדרגות מכונסות וסתומות בתוכו. ובגופו של היכל זה עומדים כל העולמות, וכל הצבאות הקדושים ממנו ניזונים, ועומדים על קיומם.

&quot;הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִיאֵל מוֹאָב&quot;, שני מקדשים היו קיימים בזכותו וניזונים ממנו: מקדש ראשון ומקדש שני. כיוון שהוא הסתלק, והמשכת השפע שהייתה נמשכת מלמעלה נמנעה, כביכול הוא הִכּה אותם, והחריב אותם, והשמיד אותם, והכיסא הקדוש נפל. זהו שכתוב: &quot;וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה&quot;, אותה הדרגה שנקראת 'אֲנִי' היא בתוך הגולה. ומדוע? &quot;עַל נְהַר כְּבָר&quot;, על שם הנהר שהיה נמשך ויוצא, שנפסקו מימיו ומקורותיו, ולא נמשך עוד כפי שהיה בתחילה. זהו שכתוב: &quot;וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ&quot;. &quot;יֶחֱרַב&quot; בבית ראשון, &quot;וְיָבֵשׁ&quot; בבית שני. ובשל כך &quot;הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִיאֵל מוֹאָב&quot;, &quot;מוֹאָב&quot;, מפני שהיו מֵאָב שבשמיים, ונחרבו ונשמדו בעטיו, וכל המאורות שהיו מאירים לישראל, כולם חשכו.

ועוד: &quot;הוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי&quot;, בזמנים ראשונים, כשאותו הנהר היה מושך ומוריד את מימיו למטה, היו ישראל קיימים בשלמות, שהיו זובחים זבחים ומקריבים קרבנות לכפר על נפשותיהם. ואז הייתה יורדת מלמעלה דמות של אריה אחד, והיו רואים אותו על גבי המזבח רובץ על טרפו, ואוכל את הקרבנות כגיבור תקיף. וכל הכלבים היו נטמנים מפניו ולא יוצאים החוצה. כיוון שגרמו העוונות, הוא ירד לתוך הדרגות שלמטה, והרג את אותו האריה, שלא רצה לתת לו את טרפו כפי שהיה בתחילה, כביכול הרג אותו. &quot;הוּא הִכָּה אֵת הָאֲרִי&quot; ודאי.

&quot;בְּתוֹךְ הַבּוֹר&quot;, לעיניה של הסטרא אחרא הרעה. כיוון שראתה כך אותה הסטרא אחרא, התחזקה, ושלחה כלב אחד לאכול את הקרבנות. ומה שמו של אותו אריה? אוריא&quot;ל שמו, שפניו פני אריה. ומה שמו של אותו כלב? בלאדן שמו, שאינו בכלל אדם אלא כלב, ופניו פני כלב.

&quot;בְּיוֹם הַשָּׁלֶג&quot;, ביום שגרמו העוונות, והדין נידון למעלה מאת בית הדין העליון. ועל כן כתוב: &quot;לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג&quot;, זהו הדין העליון. ומדוע? מפני שּ&quot;כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים&quot;, ובהיותם לבושים בצבע שָׁנִי היא יכולה לסבול אש חזקה. עד כאן סוד הפסוק.

מה כתוב אחריו? &quot;וְהוּא הִכָּה אֶת אִישׁ מִצְרִי אִישׁ מַרְאֶה&quot;. כאן יש סוד, שהפסוק בא להודיע שכל זמן שישראל חטאו, הוא הסתלק ומנע מהם את כל הטובות ואת כל המאורות שהיו מאירים להם. &quot;וּהוּא הִכָּה אֶת אִישׁ מִצְרִי&quot;, זהו האור של אותו המאור שהיה מאיר לישראל, ומי הוא? משה, שכתוב עליו: &quot;וַתֹּאמַרְנָה אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ&quot;. ושם הוא נולד, ושם הוא גדל, ומשם נתעלה אל האור העליון.

&quot;אִישׁ מַרְאֶה&quot;, כפי שנאמר:&quot;וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת&quot;. &quot;אִישׁ&quot;, כפי שנאמר: &quot;אִישׁ הָאֱלֹהִים&quot;, שהוא כביכול הבעל של אותו המראה, שזכה להנהיג דרגה זו בכל רצונו בארץ, מה שלא זכה בו שום בן אדם אחר. &quot;וּבְיַד הַמִּצְרִי חֲנִית&quot;, זהו מטה האלוהים שנמסר בידו, כמו שנאמר: &quot;וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי&quot;. וזהו המטה שנברא בערב שבת בין השמשות, וחקוק וגלופ בו השם הקדוש. ובמטה זה חטא משה בסלע, כפי שנאמר: &quot;וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם&quot;. אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה! לא נתתי לך את המטה שלי לצורך זה, חייך שלא יהיה עוד בידך מכאן ולהבא! מיד &quot;וַיֵּרֶד אֵלָיו בַּשֵּׁבֶט&quot;, במידת הדין הקשה. &quot;וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי&quot;, שמאותה השעה נמנע ממנו, ולא היה עוד בידו לעולם. &quot;וַיַּהַרְגֵהוּ בַּחֲנִיתוֹ&quot;, שבגלל אותו החטא שהכה באותו המטה, מת, ולא נכנס לארץ הקדושה, ונמנע האור הזה מלהאיר לישראל.

&quot;מִן הַשְּׁלֹשִׁים נִכְבָּד&quot;, אלו הן שלושים השנים העליונות, שהוא נוטל מהן וממשיך את השפע למטה, ומתוכן הוא היה נוטל ומתקרב. &quot;וְאֶל הַשְּׁלֹשָׁה לֹא בָא&quot;, הן היו באות אליו ומעניקות לו ברצון הלב, אך הוא לא היה בא אליהן. ואף על פי שלא נכנס במניינן ובחשבונן שלהן, &quot;וַיְשִׂמֵהוּ דָוִד אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ&quot;, שלא נפרד מלוח לבו לעולמים, ואין להם פירוד לעולמים. דוד שם אותו אל לבו, והוא לא שם את לבו לדוד, משום שהתשבחות, השירים והרחמים של הלבנה נעשים עבור השמש. היא מושכת אותו אליה כדי שיהיה מקום מגוריו עמה, וזהו &quot;וַיְשִׂמֵהוּ דָוִד אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ&quot;.

נפלו רבי אלעזר ורבי אבא לפניו. תוך כדי כך, לא ראו אותו עוד. קמו והביטו לכל הצדדים, ולא ראו אותו. ישבו ובכו, ולא יכלו לדבר איש עם רעהו. לאחר שעה אמר רבי אבא: ודאי זהו ששנינו, שבכל דרך שהצדיקים הולכים בה ודברי תורה ביניהם, אותם הזכאים באותו העולם באים אליהם. ודאי זהו רב המנונא סבא, שבא אלינו מאותו העולם כדי לגלות לנו דברים אלו, ובטרם נכיר אותו, הלך לו ונתכסה ממנו. קמו והיו רוצים להנהיג את החמורים, אך הם לא הלכו. ניסו להנהיג אותם, ולא הלכו. פחדו, והניחו לחמורים. ועד היום היו קוראים לאותו המקום מקום החמורים.

פתח רבי אלעזר ואמר: &quot;מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ&quot;. כמה הוא הטוב העליון והיקר, שהקדוש ברוך הוא עתיד לעשות עם בני האדם, לאותם צדיקים עליונים יראי חטא המשתדלים בתורה, כאשר הם נכנסים לאותו העולם. &quot;טוּבְךָ&quot; לא כתוב, אלא &quot;רַב טוּבְךָ&quot;. ומי הוא? &quot;זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ&quot;. וזהו תענוג החיים הנמשכים מעולם הבא אל חי העולמים, שהוא נקרא &quot;זֵכֶר רַב טוּבְךָ&quot; ודאי, והוא שכתוב: &quot;וְרַב טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל&quot;.

ועוד: מהו &quot;מָה רַב טוּבְךָ&quot;? כאן נחקק סוד החכמה, וכל הרזים נכללו כאן. &quot;מָה&quot;, כפי שנאמר. &quot;רַב&quot;, זהו האילן הגדול והחזק. מפני שיש אילן אחר הקטן ממנו, וזהו האילן הגדול, המעלה אותה אל מרום הרקיעים. &quot;טוּבְךָ&quot;, זהו האור הגנוז שנברא ביום הראשון. &quot;אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ&quot;, מפני שהקדוש ברוך הוא גנז את אותו האור עבור הצדיקים באותו העולם. &quot;פָּעַלְתָּ&quot;, זהו גן עדן העליון, שכתוב עליו: &quot;מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה'&quot;, וזהו &quot;פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ&quot;. &quot;נֶגֶד בְּנֵי אָדָם&quot;, זהו גן עדן שלמטה, שכל הצדיקים עומדים שם ברוחם, המתלבשת בלבוש יקר, כעין וכדמות העולם הזה. וזהו &quot;נֶגֶד בְּנֵי אָדָם&quot;, באותה הדמות של בני האדם שבעולם הזה. והם עומדים שם, ופורחים באוויר, ועולים לתוך הישיבה של הרקיע באותו גן עדן שלמעלה; ופורחים ומתרחצים בטלי נהרות האפרסמון הטהור, ויורדים ושורים למטה. ולפעמים הם נראים &quot;נֶגֶד בְּנֵי אָדָם&quot; כדי לעשות להם ניסים כמלאכים עליונים, כפי שראינו עכשיו את אור המנורה העליונה, ולא זכינו להביט עוד ולדעת רזי חכמה יתרים.

פתח רבי אבא ואמר: &quot;וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ&quot;. אף על פי שמנוח לא היה יודע את מעשהו, אמר: הואיל וכתוב &quot;כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי&quot;, ואנו ודאי ראינו, ובשל כך &quot;מוֹת נָמוּת&quot;. ואילו אנו, ראינו וזכינו לאור הזה שהיה הולך עמנו, ונשארנו קיימים בעולם! שהרי הקדוש ברוך הוא שלח אותו אלינו, כדי להודיע לנו את רזי החכמה שגילה. אשרי חלקנו!

הלכו. הגיעו להר אחד והשמש נטתה, התחילו ענפי האילנות של ההר להקיש זה בזה ואמרו שירה. בעודם הולכים, שמעו קול אחד חזק שהיה אומר: &quot;בני אלוהים קדושים! אלו המפוזרים בין החיים של העולם הזה! אלו המנורות, בני הישיבה, התכנסו למקומכם להשתעשע עם אדונכם בתורה!&quot;. פחדו אלו, ועמדו במקומם וישבו.

בינתיים יצא קול כבתחילה ואמר: &quot;סלעים חזקים! פטישים רמים! הנה אדון הגוונים הרוקם בציורים עומד על האכסדרה, היכנסו והתכנסו!&quot;. באותה השעה שמעו את קול ענפי האילנות, גדול וחזק, והיו אומרים: &quot;קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים&quot;. נפלו רבי אלעזר ורבי אבא על פניהם, ופחד גדול נפל עליהם. קמו בבהלה והלכו, ולא שמעו עוד דבר. יצאו מן ההר והלכו. כאשר הגיעו לביתו של רבי יוסי בנו של רבי שמעון בן לקוניא, ראו שם את רבי שמעון בן יוחאי, ושמחו. שמח רבי שמעון ואמר להם: ודאי בדרך של ניסים ואותות עליונים עברתם! שהרי אני ישנתי עכשיו, וראיתי אתכם ואת בניהו בן יהוידע, שהוא משלח לכם שני עטרות, על ידי זקן אחד כדי לעטר אתכם. ודאי בדרך זו הקדוש ברוך הוא היה עמכם! ויתר על כן, אני רואה את פניכם שהשתנו.

אמר רבי יוסי: יפה אמרתם, שחכם עדיף מנביא. בא רבי אלעזר, והניח את ראשו בין ברכיו של אביו, וסיפר לו את המעשה. פחד רבי שמעון ובכה. אמר: &quot;ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי&quot;, פסוק זה אמר אותו חבקוק בשעה שראה את מותו, והתקיים על ידי אלישע. ומדוע נקרא שמו חבקוק? מפני שכתוב: &quot;לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן&quot;, וזה היה בנה של השונמית. ושני חבוקים היו לו: אחד של אמו, ואחד של אלישע, שכתוב: &quot;וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו&quot;.

מצאנו בספר של שלמה המלך, שהשם החקוק של שבעים ושתיים שמות נחקק עליו בתיבות, מפני שאותיות האלף בית שחקק בו אביו בתחילה, כאשר מת, פרחו ממנו. ועכשיו, כשאלישע חיבק אותו, חקק בו את כל אותן האותיות של שבעים ושניים השמות. והאותיות של שבעים ושניים שמות חקוקים אלו, הן מאתיים ושישה עשר אותיות. ואת כל האותיות הללו חקק אלישע ברוחו, כדי לקיים אותו באותיות של שבעים ושניים השמות. וקרא לו חַבַקּוּק, שם המשלים את כל הצדדים: משלים לחביקות, כפי שנאמר, ומשלים לסוד מאתיים ושישה עשר האותיות של השם הקדוש; במילים התקיים כדי להחזיר את רוחו, ובאותיות התקיים כל גופו על עומדו, ועל כן נקרא חבקוק. והוא אמר: &quot;ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי&quot;, שמעתי את מה שהיה לי, שטעמתי מאותו העולם, ויראתי. התחיל לבקש רחמים על נפשו ואמר: &quot;ה' פָּעָלְךָ&quot; שעשית לי, &quot;בְּקֶרֶב שָׁנִים&quot;, יהיו &quot;חַיֵּיהוּ&quot; כמו חייו, וכל מי שנקשר באותן השנים הקדמוניות, חיים נקשרים בו. &quot;בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ&quot;, לאותה הדרגה שאין בה חיים כלל, להודיע לה ולהמשיך אליה חיים.

בכה רבי שמעון ואמר: אף אני, ממה ששמעתי יראתי מפני הקדוש ברוך הוא! זקף את ידיו על ראשו ואמר: ומה את רב המנונא סבא, מאור התורה, זכיתם אתם לראות פנים אל פנים, ואני לא זכיתי בו?! נפל על פניו, וראה אותו כשהוא עוקר הרים ומאיר מנורות בהיכלו של המלך המשיח. אמר לו: רבי! באותו העולם תהיו שכנים של בעלי התורה לפני הקדוש ברוך הוא. מאותו היום והילך, היה קורא לרבי אלעזר בנו ולרבי אבא פְּנִיאֵל, כפי שנאמר: &quot;כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים&quot;.

===ראשית חכמה יראת ה'===
{{צ|בראשית}} -- רבי חייא פתח {{ממ|תהלים|קיא|י}}, {{צ|ראשית חכמה יראת יהו&quot;ה שכל טוב לכל עושיהם תהלתו עומדת לעד}}. {{ש}}
{{צ|ראשית חכמה}} - האי קרא הכי מבעי ליה &quot;סוף חכמה יראת יהו&quot;ה&quot;, בגין דיראת יהו&quot;ה סוף חכמה איהי. אלא איהי ראשית לאעלא לגו דרגא דחכמתא עלאה, הה&quot;ד {{ממ|תהלים|קיח|יח}} {{צ|פתחו לי שערי צדק}}. {{צ|זה השער ליהו&quot;ה}} ודאי, דאי לא ייעול בהאי תרעא לא ייעול לעלמין. 

למלכא עלאה דאיהי עלאה וטמיר וגניז, ועביד ליה תרעין אלין על אלין, ולסוף כל תרעין עבד תרעא חד, בכמה מנעולין בכמה פתחין בכמה היכלין אלין על אלין. אמר &quot;כל מאן דבעי למיעל לגבאי - תרעא דא יהא קדמאה לגבאי - מאן דיעול בהאי תרעא יעול&quot;. אוף הכי תרעא קדמאה לחכמה עלאה - '''יראת יהו&quot;ה''' איהי, ודא איהי {{צ|ראשית}}. 

'''{{צ|ב'}}''' - תרין אינון, דמתחברין כחדא. ואינון תרין נקודין - חד גניזא וטמירא, וחד קיימא באתגליא. ובגין דלית להו פרודא אקרון {{צ|ראשית}} חד ולא תרין. מאן דנטיל האי נטיל האי. וכלא חד. דהא הוא ושמיה חד, דכתיב {{ממ|תהלים|פג|יט}} {{צ|וידעו כי אתה שמך יהו&quot;ה לבדך}}. אמאי אקרי {{צ|יראת יהו&quot;ה}}? בגין דאיהו אילנא דטוב ורע;  זכי בר נש - הא טוב, ואי לא זכי - הא רע. &lt;קטע סוף=דף ז ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ח|א}}&lt;קטע התחלה=דף ח א/&gt;ועל דא שרי בהאי אתר יראה, ודא תרעא לאעלא לכל טובא דעלמא. 

{{צ|שכל טוב}} - אלין תרין תרעין דאינון כחדא. רבי יוסי אמר, {{צ|שכל טוב}} - דא אילנא דחיי דאיהו שכל טוב בלא רע כלל, ועל דלא שריא ביה רע איהו {{צ|שכל טוב}} בלא רע. {{צ|לכל עושיהם}} - אלין חסדי דוד הנאמנים - תמכין אורייתא. ואינון דתמכין אורייתא - כביכול אינון עבדין. כל אינון דלעאן באורייתא - לית בהו עשיה בעוד דלעאן בה. אינון דתמכין לון - אית בהו עשיה. ובחילא דא כתיב {{צ|תהלתו עומדת לעד}}, וקיימא כורסייא על קיומיה כדקא יאות. 

&lt;קטע התחלה=שבועות 1/&gt;רבי שמעון הוה יתיב ולעי באורייתא בליליא דכלה אתחברת בבעלה. דתנינן כל אינון חברייא דבני היכלא דכלה, אצטריכו בההיא ליליא דכלה אזדמנת למהוי ליומא אחרא גו חופה בבעלה, למהוי עמה כל ההוא ליליא, ולמחדי עמה בתקונהא דאיהי אתתקנת, למלעי באורייתא מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובמדרשות דקראי, וברזי דחכמתא. בגין דאלין אינון תיקונין דילה ותכשיטהא. ואיהי ועולמתהא עאלת וקיימת על רישיהון, ואתתקנת בהו וחדת בהו כל ההוא ליליא, וליומא אחרא לא עאלת לחופה אלא בהדייהו, ואלין אקרון בני חופתה. וכיון דעאלת לחופתה - קב&quot;ה שאיל עלייהו ומברך לון ומעטר לון בעטרהא דכלה. זכאה חולקהון. 

והוה רבי שמעון וכלהו חברייא מרננין ברנה דאורייתא, ומחדשן מלין דאורייתא כל חד וחד מנייהו, והוה חדי רבי שמעון וכל שאר חברייא. אמר לון רבי שמעון, בני, זכאה חולקכון, בגין דלמחר לא תעול כלה לחופה אלא בהדייכו, בגין דכלהו דמתקנין תקונהא בהאי ליליא וחדאן בה - כלהו יהון רשימין וכתיבין בספרא דדכרניא, וקב&quot;ה מברך לון בשבעין ברכאן ועטרין דעלמא עלאה. 

פתח רבי שמעון ואמר, {{צ|השמים מספרים כבוד אל וגו'}} {{ממ|תהלים|יט|ב}}. קרא דא הא אוקימנא ליה, אבל בזמנא דא דכלה אתערת למיעל לחופה ביומא דמחר - אתתקנת ואתנהירת בקישוטהא בהדי חברייא דחדאן עמה כל ההיא ליליא, ואיהי חדאת עמהון. וביומא דמחר - כמה אוכלוסין כמה חיילין ומשריין מתכנשין בהדה. ואיהי וכלהו מחכאן לכל חד וחד דתקינו לה בהאי ליליא. כיון דמתחברן כחדא ואיהי חמאת לבעלה, מה כתיב {{צ|השמים מספרים כבוד אל}}. {{צ|השמים}} - דא חתן דעאל לחופה. {{צ|מספרים}} - מתנהרין כזוהרא דספיר, דנהיר וזהיר מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא. {{צ|כבוד אל}} - דא כבוד כלה דאקרי 'אל', דכתיב {{צ|ואל זועם בכל יום}} {{ממ|תהלים|ז|יב}}. בכל יומי שתא אקרי {{צ|אל}}, והשתא דהא עאלת לחופה אקרי {{צ|כבוד}} ואקרי {{צ|אל}} - יקר על יקר, נהירו על נהירו, ושלטנו על שלטנו. כדין בההיא שעתא דשמים עאל לחופה ואתי ונהיר לה - כל אינון חברייא דאתקינו לה - כולהו אתפרשו בשמהן תמן. הה&quot;ד {{צ|ומעשה ידיו מגיד הרקיע}} (שם יט ב). {{צ|מעשה ידיו}} - אלין אינון מארי קיימא דברית בהדי כלה, ואינון מארי קיימא דברית אקרון {{צ|מעשה ידיו}}, כמה דאת אמר {{צ|ומעשה ידינו כוננהו}} (שם צ יז) - דא ברית קיימא דחתים בבשרא דבר נש. &lt;קטע סוף=שבועות 1/&gt;

רב המנונא סבא אמר הכי, {{ממ|קהלת|ה|ה}} {{צ|אל תתן את פיך לחטיא את בשרך}}, דלא יהיב בר נש פומיה למיתי להרהורא בישא, ויהא גרים למחטי לההוא בשר קדש דחתים ביה ברית קדישא. דאילו עביד כן - משכין ליה לגיהנם. וההוא דממנא על גיהנם '''דומ&quot;ה''' שמיה, וכמה רבוא דמלאכי חבלה בהדיה. וקאים על פתחא דגיהנם. וכל אינון דנטרו ברית קדישא בהאי עלמא, לית ליה רשו למקרב בהו. 

דוד מלכא בשעתא דאירע ליה ההוא עובדא - דחיל. בההיא שעתא סליק '''דומ&quot;ה''' קמי קב&quot;ה ואמר ליה, מארי דעלמא &lt;קטע סוף=דף ח א/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ח|ב}}&lt;קטע התחלה=דף ח ב/&gt;כתיב בתורה {{ממ|ויקרא|כ|י}} {{צ|ואיש אשר ינאף את אשת איש}}, וכתיב {{ממ|ויקרא|כ|יח|}} {{צ|ואל עמיתך וגו'}}. דוד דקלקל ברית בערוה מהו? אמר ליה קב&quot;ה דוד זכאה הוא! וברית קדישא על תקוניה קיימא! דהא גלי קדמי דאזדמנת ליה בת שבע מיומא דאתברי עלמא. אמר ליה אי קמך גלי - קמיה לא גלי! אמר ליה, ותו, בהיתרא הוה מה דהוה, דהא כל אינון דעאלו לקרבא לא עאל חד מנייהו עד דאפטר בגט לאנתתיה. אמר ליה, אי הכי הוה ליה לאורכא תלת ירחי ולא אוריך. אמר ליה במאי אוקים מלה - באתר דחיישינן דהיא מעוברת! וגלי קדמי דאוריה לא קריב בה לעלמין, דהא שמי חתים בגויה לסהדותא; כתיב {{צ|אוריה}} וכתיב {{צ|אוריהו}} - שמי חתום בהדיה דלא שמש בה לעלמין. אמר ליה מארי דעלמא, הא מה דאמרית - אי קמך גלי דלא שכיב בהדה אוריה - קמיה מי גלי?! הוה ליה לאורכא לה תלת ירחי. ותו אי ידע דלא שכיב בהדה לעלמין - אמאי שדר ליה דוד ופקיד עליה לשמשא באנתתיה דכתיב  {{צ|רד לביתך ורחץ רגליך}}{{ממ|ש&quot;ב|יא|ח}}.

אמר ליה ודאי לא ידע, אבל יתיר מתלת ירחי אוריך! דהא ארבע ירחי הוו, דהכי תנינן בחמשה ועשרים דניסן אעבר דוד כרוזא בכל ישראל, והוו עם יואב בשבעה יומין דסיון, ואזלו וחבלו ארעא דבני עמון. סיון ותמוז ואב ואלול אשתהו שם. ובארבעה ועשרים באלול הוה מה דהוה מבת שבע. וביומא דכפורי מחל ליה קב&quot;ה ההוא חובה. ואית דאמרי, בז' באדר אעבר כרוזא, ואתכנשו בחמיסר דאייר, ובחמיסר באלול הוה מה דהוה מבת שבע, וביומא דכפורי אתבשר {{צ|גם יהו&quot;ה העביר חטאתך לא תמות}} {{ממ|ש&quot;ב|יב|יג}}. מאי {{צ|לא תמות}}? לא תמות בידא דדומה. 

אמר דומה, מארי דעלמא, הא מלה חדא אית לי גביה, דאיהו אפתח פומיה ואמר (שם ה) {{צ|חי יהו&quot;ה כי בן מות האיש העושה זאת}}, ואיהו דן לנפשיה. טרונייא אית לי עליה. אמר ליה - לית לך רשו, דהא אודי לגבאי ואמר (שם יג) {{צ|חטאתי ליהו&quot;ה}} ואע&quot;ג דלא חב. אבל במה דחטא באוריה עונשא כתבית עליה וקבל. מיד אהדר דומ&quot;ה לאתריה בפחי נפש. ועל דא אמר דוד {{צ|לולי יהו&quot;ה עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי}} {{ממ|תהלים|צד|יז}}. {{צ|לולי יהו&quot;ה עזרתה לי}} - דהוה אפטרופא דילי, {{צ|כמעט שכנה וגו'}}. מהו {{צ|כמע}}? כחוטא דקיק, כשיעורא דאית ביני ובין סטרא אחרא - כההוא שיעורא הות דלא שכנה דומה נפשי. ובגין כך בעי לאסתמרא בר נש דלא יימא מלה כדוד, בגין דלא יכיל למימר לדומה {{צ|כי שגגה היא}} {{ממ|קהלת|ה|ה}} כמה דהוה לדוד, ונצח ליה קב&quot;ה בדינא.

{{צ|למה יקצוף האלהים על קולך}} - על ההוא קול דאיהו אמר. {{צ|וחבל את מעשה ידיך}} - דא בשר קדש, ברית קדישא דפגים, ואתמשך בגיהנם על ידא דדומה. 

ובגין כך {{צ|ומעשה ידיו מגיד הרקיע}} {{ממ|תהלים|יט|ב}} - אלין אינון חברייא דאתחברו בכלה דא, ומארי קיימא דילה. {{צ|מגיד}} - ורשים כל חד וחד. מאן? {{צ|הרקיע}} - דא איהו הרקיע דביה חמה ולבנה וככביא ומזלי, ודא איהו {{צ|ספר זכרון}} - איהו מגיד ורשים להו וכתיב להו למהוי בני היכלא, ולמעבד רעותהון תדיר. 

{{צ|יום ליום יביע אומר}} (שם ג) - יומא קדישא מאינון יומין עלאין דמלכא, משבחין לון לחברייא, ואמרין ההיא מלה דאמר כל חד לחבריה, יומא ליומא יביע ההוא {{צ|אומר}} ומשבח ליה. {{צ|ולילה ללילה}} - כל דרגא דאשלים (נ&quot;א דשליט) בליליא. {{צ|משבח}} דא לדא ההוא {{צ|דעת}} דכל חד מחבריא, ובשלימו (ס&quot;א וברחימו) סגי אתעבידו לון חבירין ורחימין. {{צ|אין אומר ואין דברים}} - בשאר מילין דעלמא דלא אשתמעו קמי מלכא קדישא, ולא בעי למשמע לון. אבל הני מילי {{צ|בכל הארץ יצא קום}} - עבדי &lt;קטע סוף=דף ח ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ט|א}}&lt;קטע התחלה=דף ט א/&gt;משיחא אינון מלין; מדורי עלאי ומדורי תתאי. מאלין אתעבידו רקיעין, ומאלין {{צ|ארץ}}  מההיא תושבחתא. ואי תימא דאינון מלין באתר חד משטטי בעלמא - {{צ|בקצה תבל מליהם}}. וכיון דאתעביד רקיעין מנהון, מאן שריא בהון? הדר ואמר {{צ|לשמש שם אהל בהם}} - ההוא שמשא קדישא שוי מדוריה ומשכניה בהו ואתעטר בהו. כיון דשרי באינון רקיעין ואתעטר בהו - כדין {{צ|והוא כחתן יוצא מחופתו}} - חדי ורהיט באינון רקיעין, נפק מנייהו ועאל ורהיט גו מגדלא חדא אחרא, באתר אחרא. 

{{צ|מקצה השמים מוצאו}} - ודאי מעלמא עלאה נפיק ואתי, דאיהו {{צ|קצה השמים}} לעילא. {{צ|ותקופתו}} - מאן {{צ|תקופתו}}? דא קצה השמים לתתא, דאיהי {{צ|תקופת השנה}}, דאסחרא לכל שייפין, ואתקשרת מן השמים עד רקיעא דא. {{צ|ואין נסתר מחמתו}} דההיא תקופה דא. ותקופה דשמשא דאסחר בכל סטרא - {{צ|ואין נסתר}} - לית דאתכסי מניה מכל דרגין עלאין, דהוו כלהו מסחרן ואתיין לגביה, וכל חד וחד לית מאן דיתכסי מיניה. {{צ|מחמתו}} - בשעתא דאתחמם ותב לגבייהו בתיאובתא שלים. 

כל שבחא דא וכל עלויא דא בגין אורייתא הוא, דכתיב {{צ|תורת יהו&quot;ה תמימה}} {{ממ|תהלים|יט|ח}}. שית זמנין כתיב הכא יהו&quot;ה, ושית קראי מן {{צ|השמים מספרים}} עד {{צ|תורת יהו&quot;ה תמימה}}, ועל רזא דא כתיב {{צ|בראשית}} - הא שית אתוון, {{צ|ברא אלהים את השמים ואת הארץ}} - הא שית תבין. קראי אחרנין לקביל שית זמנין יהו&quot;ה, שית קראי בגין שית אתוון דהכא, שית שמהן בגין שית תבין דהכא. 

עד דהוו יתבי, עאלו רבי אלעזר בריה ורבי אבא. אמר לון ודאי אנפי שכינתא אתיין, ועל דא '''פני&quot;אל''' קרינא לכו, דהא חמיתון אנפי שכינתא אפין באפין. והשתא דקא ידעתון וגלי לכו קרא ד{{צ|ובניהו בן יהוידע}} - ודאי דמלה דעתיקא קדישא איהו, וקרא דאבתריה, וההוא דסתים מכלא. אמרו והאי קרא איהו באתר אחרא כגוונא דא.  {{ש}}
פתח ואמר {{ממ|דה&quot;א|יא|כג}} {{צ|והוא הכה את האיש המצרי איש מדה חמש באמה}} - וכלא רזא חדא איהו. מאי (ס&quot;א האי) {{צ|מצרי}}? ההוא דאשתמודע - {{צ|גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי וגו'}} {{ממ|שמות|יא|ג}} - רב ויקירא, כמה דגלי ההוא סבא. והאי קרא במתיבתא עלאה אתמר, {{צ|איש מדה}} - כלא חד. {{צ|איש מראה}} {{ממ|ש&quot;ב|כג|כא}} ואיש מדה - כלא חד. בגין דאיהו שבת ותחומה, דכתיב  {{צ|ומדותם מחוץ לעיר}} {{ממ|במדבר|לה|ה}}, וכתיב {{צ|לא תעשו עול במשפט במדה}} {{ממ|ויקרא|יט|טו}}. ועל דא {{צ|איש מדה}} איהו. ואיהו ממש איש מדה איהו - ארכיה מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא, אדם הראשון הכי הוה. ואי תימא הא כתיב {{צ|חמש באמה}}? אינון חמש באמה מסייפי עלמא עד סייפי עלמא הוה. 

{{צ|וביד המצרי חנית}} {{ממ|דה&quot;א|יא|כג}} - כמה דאת אמר {{צ|כמנור אורגים}} {{ממ|ש&quot;א|יז|ז}} {{ממ|דה&quot;א|כ|ה}} - דא מטה האלהים דהוה בידיה, חקיק בשמא גליפא מפרש, בנהירו דצרופי אתוון דהוה גליף בצלאל ומתיבתא דיליה דאקרי 'אורג', דכתיב {{צ|מלא אותם וגו' חרש וחשב ורוקם וגו'}} {{ממ|שמות|לה|לה}}. וההוא מטה הוה נהיר שמא גליפא בכל סטרין, בנהירו דחכימין דהוו מגלפין שמא מפרש בארבעין ותרין גווני. 

וקרא מכאן ולהלאה - כמה דאמר - זכאה חולקיה. 

&lt;קטע התחלה=שבועות 2/&gt;תיבו יקירין תיבו, ונחדש תקון דכלה בהאי ליליא. דכל מאן דאשתתף בהדה בהאי ליליא - יהא נטיר עילא ותתא כל ההיא שתא, ויפיק שתא בשלם. עלייהו כתיב {{צ|חונה מלאך יהו&quot;ה סביב ליראיו ויחלצם, טעמו וראו כי טוב יהו&quot;ה}} {{ממ|תהלים|לד|ח}}.&lt;קטע סוף=שבועות 2/&gt;

פתח רבי שמעון ואמר, {{צ|בראשית ברא אלהים}}. האי קרא אית לאסתכלא ביה, דכל מאן דאמר אית אלהא אחרא - אשתצי מעלמין, כמה דאתמר  {{צ|כדנא תאמרון להום, אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו - יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אֵלֶּה}} {{ממ|ירמיהו|י|יא}}. בגין דלית אלהא אחרא בר קב&quot;ה בלחודוי. והאי &lt;קטע סוף=דף ט א/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ט|ב}}&lt;קטע התחלה=דף ט ב/&gt;קרא איהו תרגום, בר ממלה דסוף קרא. אי תימא בגין דמלאכין קדישין לא נזקקין לתרגום ולא אשתמודען ביה - מלה דא יאות היא למימר בלישנא קדישא, בגין דישמעון מלאכין קדישין ויהון נזקקין לאודאה על דא! אלא ודאי בגין כך כתיב תרגום, דלא נזקקין ביה מלאכין קדישין, ולא יקנאון בבר נש לאבאשא ליה, בגין דבהאי קרא בכללא אינון מלאכין קדישין, דהא אינון 'אלהים' אקרון, ובכללא דאלהים הוו, ואינון לא עבדו שמיא וארקא. 

{{צ|וארקא}} - &quot;וארעא&quot; מבעי ליה? אלא בגין דארקא איהי חדא מאינון שבע ארעין דלתתא ובההוא אתר אית בני בנוי דקין. לבתר דאתתרך מעל אפי ארעא - נחית לתמן ועביד תולדות ואשתבש תמן דלא ידע כלום. ואיהו ארעא כפילא - דאתכפל מחשוכא ונהורא. ואית תמן תרין ממנן שליטין די שלטין - דא בחשוכא ודא בנהורא. ותמן קטרוגא דא בדא. ושעתא דנחית לתמן קין - אשתתפו דא בדא ואשתלימו כחדא. וכלא חזי דאינון תולדות דקין, ועל דא אינון בתרין ראשין כתרין חיוון, בר דכד ההוא נהורא שליט - נצח דיליה ונצח על אחרא, ועל דא אתכלילו די בחשוכא בנהורא והוו חד. 

אינון תרין ממנן - '''{{גמט|עפרירא}} ו{{גמט|קסטימון}}''', ודיוקנא דלהון כדיוקנא דמלאכין קדישין בשית גדפין; חד דיוקניה כתורא, וחד דיקוניה כנשרא. וכד מתחברן - אתעבידו דיוקנא דאדם. כד אינון בחשוכא - מתהפכין לדיוקנא דנחש בתרין ראשין, ואזלין כחויא, וטאסין גו תהומא ואסתחיין בימא רבא. כד מטאן לשלשלאה ד'''עז&quot;א ועזא&quot;ל''' - מרגיזין לון ומתערי לון, ואינון מדלגין גו טורי חשוכן, וחשבי דקב&quot;ה בעי למתבע לון דינא. ואלין תרין ממנן שאטין בימא רבא, ופרחין מתמן ואזלין בליליא לגבי '''{{גמט|נעמה}}''' אמהון דשדין, דטעו אבתרהא דחלן קדמאין וחשבין למקרב לגבה. ואיהי דליגת שתין אלפין פרסין, ואתעבידת בכמה ציורין לגבי בני נשא, בגין דיטעון בני נשא אבתרה. 

ואלין תרין ממנן פרחין ומשטטן בכל עלמא, ואהדרן לאתרייהו. ואינון מתערין לאינון בני בנוי דקין ברוחא דיצרין בישין למעבד תולדות. שמיא דשלטין תמן - לאו כהני, ולא אולידת ארעא בחילא דלהון זרועא וחצדא כהני, ולא אהדרן אלא בכמה שנין וזמנין. ואינון {{צ|אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו - יאבדו מארעא}} עלאה דתבל - דלא ישלטון בה ולא ישטטון בה, ולא יהון גרמין לבני נשא לאסתאבא ממקרה ליליא. ועל דא {{צ|יאבדו מארעא}}. {{צ|ומן תחות שמיא}} - דאתעבידו בשמא ד{{צ|אלה}} כמה דאתמר. ועל דא האי קרא תרגום דלא יחשבון מלאכי עלאי דעלייהו אמרין, ולא יקטרגו לן. ועל דא רזא ד'''{{צ|אלה}}''' כמה דאתמר איהו מלה קדישא, דלא אתחלף בתרגום. 

אמר ליה רבי אלעזר, האי קרא דכתיב (ירמיה י ז) {{צ|מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה}} - מאי שבחא איהו? אמר ליה, אלעזר ברי, האי קרא בכמה דוכתי אתמר, אבל ודאי לאו איהו הכי דכתיב (שם) {{צ|כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם}}, דהא אתא למפתח פומא דחייבין דחשבין דקב&quot;ה לא ידע הרהורין ומחשבין דילהון, ובגין כך אית לאודעא שטותא דלהון. 

דזמנא חדא אתא פילוסופא חדא דאומות העולם לגבאי. אמר לי אתון אמרין דאלהכון שליט בכל רומי שמיא, כולהון חיילין ומשריין לא אדבקן ולא ידעי אתר דיליה! האי קרא לא אסגי יקריה כל כך דכתיב {{צ|כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך}} - מאי שקולא דא לבני נשא די לית &lt;קטע סוף=דף ט ב/&gt; {{ממ זהר משולב|א|י|א}}&lt;קטע התחלה=דף י א/&gt;לון קיומא? ותו דאתון אמרין (דברים לד י) {{צ|ולא קם נביא עוד בישראל כמשה}} - בישראל לא קם אבל באומות העולם קם. אוף הכי אנא אימא בכל חכמי הגוים אין כמוהו - אבל בחכמי ישראל אית! אי הכי אלהא דאית בחכמי ישראל כוותיה, לאו איהו עלאה שליטא. אסתכל בקרא ותשכח דדייקנא כדקא יאות! 

אמינא ליה ודאי שפיר קא אמרת. מאן מחיה מתים אלא קב&quot;ה בלחודוי - אתא אליהו ואלישע ואחיו מתיא! מאן מוריד גשמים אלא קב&quot;ה בלחודוי - אתא אליהו ומנע לון, ונחית לון בצלותיה! מאן עבד שמיא וארעא אלא קב&quot;ה בלחודוי - אתא אברהם ואתקיימו בקיומוהי בגיניה! מאן מנהיג שמשא אלא קב&quot;ה - אתא יהושע ושכיך ליה ופקיד ליה דיקום על קיומיה ואשתכך! וכתיב (יהושע י יג) {{צ|וידום השמש וירח עמד}}. קב&quot;ה גוזר גזר דין - אוף הכי משה גזיר גזר דין ואתקיימו! ותו דקב&quot;ה גוזר גזרין, וצדיקיא דישראל מבטלין לון, דכתיב (שמואל ב כג ג) {{צ|צדיק מושל יראת אלהי&quot;ם}}. ותו דאיהו פקיד לון למהך באורחוי ממש, לאתדמא ליה בכלא. 

אזל ההוא פילוסופא ואתגייר [[קטגוריה:כפר שחלים]] בכפר שחלים וקרון ליה '''יוסי קטינאה''', ואוליף אורייתא סגיא, ואיהו בין חכימין וזכאין דההוא אתר. 

השתא אית לאסתכלא בקרא, והא כתיב (ישעיה מ יז) {{צ|כל הגוים כאין נגדו}} - מאי רבויא הכא? אלא {{צ|מי לא ייראך מלך הגוים}}, וכי מלך הגוים איהו ולאו מלך ישראל? אלא בכל אתר קב&quot;ה בעא לאשתבחא בישראל, ולא אתקרי אלא על ישראל בלחודוי, דכתיב (שמות ה ג) {{צ|אלהי ישראל}} {{צ|אלהי העברים}}, וכתיב (ישעיה מד ו) {{צ|כה אמר יהו&quot;ה מלך ישראל}} - מלך ישראל ודאי. אמרו אומות העולם פטרון אחרן אית לן בשמיא, דהא מלכיכון לא שליט אלא עלייכו בלחודיכון, ועלנא לא שליט. אתא קרא ואמר {{צ|מי לא ייראך מלך הגוים}} (&lt;small&gt;נ&quot;א: מלכא עילאה לרדאה לון ולאלקאה לון ולמעבד בהון רעותיה, כי לך יאתה לדחלא מינך לעילא ותתא, כי בכל חכמי הגוים&lt;/small&gt;), אלין שליטין רברבן די ממנן עלייהו ובכל מלכותם, בההוא מלכו דלעילא, דהא ארבע מלכוון שליטין אית לעילא ושלטין ברעותיה על כל שאר עמין, ועם כל דא לית בהו דיעביד אפילו מלה זעירא, אלא כמה דפקיד לון, דכתיב (דניאל ד לד) {{צ|וכמצביה עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא}}. {{צ|חכמי הגוים}} - אינון ממנן ורברבן דלעילא דחכמתא דילהון מנייהו הוה. {{צ|ובכל מלכותם}} - מלכותא דשליט כמה דאתמר. ודא הוא קרא כפשטיה. 

אבל {{צ|בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם}} - האי אשכחנא בספרי קדמאי דאינון משריין וחיילין, אע&quot;ג דאתפקדו על מלין דעלמא, ופקיד לכל חד למעבד עבידתא, מאן הוא (סתימא קדישא ולא כרעותיה) דיעביד שום חד מנייהו כמוך, בגין דאנת רשים בעלויא, ואת רשים בעובדך מכלהו, ודא הוא {{צ|מאין כמוך יהו&quot;ה}}, מאן הוא סתימא קדישא דיעביד ולהוי כמוך עילא ותתא, ויהא דמי לך בכל עובדא דמלכא קדישא שמים וארץ. אבל אינון (ישעיה מד ט) {{צ|תהו וחמודיהם בל יועילו}}. בקב&quot;ה כתיב {{צ|בראשית ברא אלהי&quot;ם וגו'}}, במלכותם כתיב {{צ|והארץ היתה תהו ובהו}}. 

&lt;קטע התחלה=שבועות 3/&gt;א&quot;ר שמעון לחברייא, בני הלולא דא - כל חד מנכון יקשט קשוטא חד לכלה. אמר לרבי אלעזר בריה &quot;אלעזר הב נבזבזא חד לכלה, דהא למחר אסתכל (נ&quot;א בה) כד יעול לחופה, באינון שירין ושבחין דיהבו לה בני היכלא לקיימא קמיה&quot;.  &lt;קטע סוף=שבועות 3/&gt;

&lt;קטע התחלה=שבועות 4/&gt;פתח רבי אלעזר ואמר (שיר ג ו) {{צ|מי זאת עולה מן המדבר וגו'}}. {{צ|מי זאת}} - כלילא דתרין קדישין דתרין עלמין, בחבורא חדא וקשורא חדא. {{צ|עולה}} - ממש למהוי קדש קדשין; דהא קדש קדשין - '''{{צ|מי}}''', ואתחברא ב'''{{צ|זא&quot;ת}}''', בגין למהוי {{צ|עולה}} דאיהי קדש קדשין. 

{{צ|מן המדבר}} - דהא מן המדבר ירתא למהוי כלה ולמיעל לחופה.&lt;קטע סוף=שבועות 4/&gt; תו {{צ|מן המדבר}} איהי עולה, כמה דאת אמר (שם ד ג) {{צ|ומדברך נאוה}} - בההוא מדבר &lt;קטע סוף=דף י א/&gt;{{ממ זהר משולב|י|ב|א}}&lt;קטע התחלה=דף י ב/&gt;דלחישו בשפוון איהי עולה. ותנינן מאי דכתיב  {{צ|'''האלהי&quot;ם''' האדירים האלה אלה הם '''האלהי&quot;ם''' המכים את מצרים בכל מכה במדבר}} {{ממ|שמואל א|ד|ח}} - וכי כל דעבד לון קב&quot;ה במדבר הוה? והא בישובא הוה!? אלא {{צ|במדבר}} - בדבורא. כמה דאת אמר (שיר ד ג) {{צ|ומדברך נאוה}}, וכתיב (תהלים עה ז) {{צ|ממדבר הרים}}. אוף הכי {{צ|עולה מן המדבר}} - מן המדבר ודאי - בההיא מלה דפומא איהי סלקת ועאלת בין גדפי דאימא. ולבתר בדבורא נחתא ושריא על רישייהו דעמא קדישא. 

היך סלקא בדבורא? דהא בשירותא כד בר נש קאים בצפרא - אית ליה לברכא למאריה. בשעתא דפקח עינוי היך מברך? הכי הוו עבדי חסידי קדמאי, נטלא דמייא הוו יהבי קמייהו, ובזמנא דמתערי בליליא אסחן ידייהו, וקיימי ולעאן באורייתא, ומברכי על קריאתה. וכד תרנגולא קרי - כדין פלגות ליליא ממש, וכדין קב&quot;ה אשתכח עם צדיקיא בגנתא דעדן, ואסיר לברכא בידין מסואבות ומזוהמות. וכן כל שעתא. בגין דבשעתא דבר נש נאים - רוחיה פרחא מניה, ובשעתא דרוחיה פרחא מניה רוחא מסאבא זמין ושריא על ידוי ומסאב לון, ואסיר לברכא בהו בלא נטילה. ואי תימא אי הכי הא ביממא דלא נאים ולא פרח רוחיה מניה ולא שריא עליה רוחא מסאבא, וכד עאל לבית הכסא לא יברך ולא יקרא בתורה אפילו מלה חדא עד דיסחי ידוי? ואי תימא בגין דמלוכלכים אינון - לאו הכי הוא! במה אתלכלכו?! אלא ווי לבני עלמא דלא משגיחין ולא ידעין ביקרא דמאריהון, ולא ידעי על מה קיימא עלמא. רוחא חדא אית בכל בית הכסא דעלמא, דשריא תמן ואתהני מההוא לכלוכא וטנופא, ומיד שרי על אינון אצבען דידוי דבר נש. 

פתח רבי שמעון ואמר, כל מאן דחדי באינון מועדיא ולא יהב חולקיה לקב&quot;ה - ההוא רע עין שטן שונא אותו, וקא מקטרג ליה וסליק ליה מעלמא. וכמה עקו על עקו מסבב ליה. חולקיה דקב&quot;ה למחדי למסכני, כפום מה דיכיל למעבד, בגין דקב&quot;ה ביומייא אלין אתי למחמי לאינון מאנין תבירין דיליה, ועאל עלייהו וחמי דלא אית להון למחדי, ובכי עלייהו. סליק לעילא ובעי לחרבא עלמא. אתאן בני מתיבתא קמיה ואמרי: רבון עלמא! רחום וחנון אתקריאת! יתגלגלון רחמך על בנך! אמר לון וכי עלמא לא עבדית ליה אלא על חסד, דכתיב (תהלים פט ג) {{צ|אמרתי עולם חסד יבנה}}, ועלמא על דא קיימא. אמרי קמיה מלאכי עלאי: רבון עלמא! הא פלניא דאכיל ורוי ויכיל למעבד טיבו עם מסכני ולא יהיב לון מידי! אתי ההוא מקטרגא ותבע רשו ורדף אבתריה דההוא בר נש. 

מאן לן בעלמא גדול מאברהם דעבד טיבו לכל בריין! ביומא דעבד משתיא מה כתיב? {{צ|ויגדל הילד ויגמל, ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק}} (בראשית כא ח). עבד אברהם משתייא וקרא לכל רברבי דרא לההיא סעודתא. ותנינן בכל סעודתא דחדוה - ההוא מקטרגא אזיל וחמי אי ההוא בר נש אקדים טיבו למסכני. ומסכני בביתא, ההוא מקטרגא אתפרש מההוא ביתא ולא עאל תמן. ואי לאו - עאל תמן וחמי ערבוביא דחדוה בלא מסכני ובלא טיבו דאקדים למסכני - סליק לעילא ומקטרגא עליה. 

אברהם כיון דזמין לרברבי דרא - נחת מקטרגא וקם על פתחא כגוונא דמסכנא, ולא הוה מאן דאשגח ביה. אברהם הוה משמש לאינון מלכין ורברבין, שרה אוניקת בנין לכלהו, דלא הוו מהימנין כד איהי אולידת אלא אמרו &quot;אסופי הוא ומן שוקא אייתיאו ליה&quot;. בגין כך אתיין בנייהו בהדייהו, ונטלת לון שרה ואוניקת לון קמייהו, הה&quot;ד (שם ז) {{צ|מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה}} -&lt;קטע סוף=דף י ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|יא|א}}&lt;קטע התחלה=דף יא א/&gt;בנים ודאי. וההוא מקטרגא על פתחא, אמרה שרה {{צ|צחוק עשה לי אלהי&quot;ם}}. מיד סליק ההוא מקטרגא קמי קב&quot;ה ואמר ליה, רבון עלמא את אמרת {{צ|אברהם אוהבי}} - הא אברהם עבד סעודתא ולא יהיב לך מידי, ולאו למסכני, ולא קריב קדמך אפילו יונה חד! ותו אמרת שרה דחייכת בה. אמר ליה קב&quot;ה, מאן בעלמא כאברהם. ולא זז מתמן עד דבלבל כל ההיא חדוה, ופקיד קב&quot;ה למקרב ליצחק קרבנא, ואתגזר על שרה דתמות על צערא דברה - כל ההוא צערא גרים דלא יהיב מידי למסכני. 

פתח רבי שמעון ואמר, מאי דכתיב {{צ|ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל יהו&quot;ה}} (ישעיה לח ב)? תא חזי כמה הוא חילא תקיפא דאורייתא, וכמה הוא עלאה על כלא, דכל מאן דאשתדל באורייתא לא דחיל מעלאי ומתתאי, ולא דחיל ממרעין בישין דעלמא, בגין דאיהו אחיד באילנא דחיי ויליף מיניה בכל יומא. דהא אורייתא תוליף לבר נש למיזל בארח קשוט. תוליף ליה עיטא היך יתוב קמי מאריה לבטלא ההיא גזרה. דאפילו אתגזר עליה דלא יתבטל האי גזרה -- מיד אתבטל ואסתלק מניה, ולא שריא עליה דבר נש בהאי עלמא. ובגין כך בעי ליה לבר נש לאשתדלא באורייתא יממא ולילי ולא יתעדי מינה. הה&quot;ד {{צ|והגית בו יומם ולילה}} (יהושע א ח). ואי אתעדי מינה דאורייתא או אתפרש מינה - כאלו אתפרש מאילנא דחיי. 

תא חזי עיטא לבר נש כד איהו סליק בליליא על ערסיה - בעי לקבלא עליה מלכותא דלעילא בלבא שלים, ולאקדמא לממסר קמיה פקדונא דנפשיה, ומיד אשתזיב מכל מרעין בישין, ומכל רוחין בישין ולא שלטין עליה. ובצפרא כד קם מערסיה - בעי לברכא למאריה ולמיעל לביתיה ולמסגד קמי היכליה בדחילו סגיא, ובתר כן יצלי צלותיה. ויסב עיטא מאינון אבהן קדישין, דכתיב {{צ|ואני ברוב חסדך אבא ביתך, אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך}} (תהלים ה ח). והכי אוקמוה, לא ליבעי ליה לבר נש לאעלא לבי כנישתא, אלא אי אמליך בקדמיתא באברהם יצחק ויעקב, בגין דאינון תקינו צלותא לקמי קב&quot;ה. הה&quot;ד {{צ|ואני ברוב חסדך אבא ביתך}} - דא אברהם, {{צ|אשתחוה אל היכל קדשך}} - דא יצחק, {{צ|ביראתך}} - דא יעקב. ובעי לאכללא לון ברישא, ובתר כן ייעול לבי כנישתא ויצלי צלותיה. כדין כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר}} (ישעיה מט ג). 

רבי פינחס הוה שכיח קמיה דרבי רחומאי בכיף ימא דגנוסר. ובר נש רב וקשישא דיומין הוה, ועינוי אסתלקו למחמי. אמר לרבי פינחס, ודאי שמענא דיוחאי חברנא אית ליה מרגלית אבן טבא ואסתכלית בנהורא דההיא מרגלית נפקא כנהירו דשמשא מנרתקה ונהרא כל עלמא, וההוא נהורא קאים משמיא לארעא ונהיר כל עלמא עד דיתיב עתיק יומין ויתיב על כרסיא כדקא יאות. וההוא נהורא כליל כלא בביתך ומנהורא דאתכליל בביתך, נפק נהירו דקיק וזעיר ונפיק לבר, ונהיר כל עלמא. זכאה חולקך! פוק ברי פוק! זיל אבתריה דההיא מרגלית דנהיר עלמא, דהא שעתא קיימא לך. 

נפק מקמיה וקאים למיעל בההיא ארבא, ותרין גוברין בהדיה. חמא תרין צפרין דהוו אתיין וטסין על ימא - רמא לון קלא ואמר &quot;צפרין צפרין דאתון טאסין על ימא! חמיתון דוך דבר יוחאי תמן?&quot;. אשתהי פורתא. אמר &quot;צפרין צפרין זילו ואתיבו לי&quot;. פרחו ואזלו, עאלו בימא ואזלי להון. עד דנפק - הא אינון צפרין אתיין, ובפומא דחדא מנייהו פתקא חדא, וכתיב בגווה דהא בר יוחאי נפק מן מערתא ורבי אלעזר בריה. אזל לגביה ואשכח ליה משניא, וגופיה מליא חלודין. בכה &lt;קטע סוף=דף יא א/&gt;{{ממ זהר משולב|א|יא|ב}}&lt;קטע התחלה=דף יא ב/&gt;בהדיה ואמר ווי דחמיתיך בכך. אמר זכאה חולקי דחמית לי בכך, דאלמלא לא חמיתא לי בכך - לא הוינא בכך.

====תרגום לעברית====
&quot;בראשית&quot;, רבי חייא פתח: &quot;רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד&quot;. &quot;ראשית חכמה&quot;, מקרא זה, כך היה צריך לומר: סוף חכמה יראת ה', משום שיראת ה' היא סוף החכמה. אלא, היא נקראת ראשית כדי להיכנס לתוך דרגת החכמה העליונה. זהו שכתוב:&quot;פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק&quot;, &quot;זֶה הַשַּׁעַר לַה'&quot;. ודאי, שאם לא ייכנס דרך שער זה, לא ייכנס לעולמים.

(משל) למלך עליון, שהוא עליון וטמיר וגנוז, ועשה לו שערים אלו על גבי אלו, ולסוף כל השערים עשה שער אחד, בכמה מנעולים, בכמה פתחים ובכמה היכלות אלו על גבי אלו. אמר המלך: כל מי שרוצה להיכנס אלי, שער זה יהיה הראשון אלי. מי שייכנס בשער זה, ייכנס. אף כך, השער הראשון לחכמה העליונה, יראת ה' היא, וזוהי ראשית.

ב', שניים הם, המתחברים כאחד. והם שתי נקודות, אחת גנוזה ונסתרת, ואחת עומדת בגילוי. ומפני שאין להן פירוד, נקראות ראשית, אחת ולא שתיים. מי שנוטל את זו, נוטל את זו, והכל אחד. שהרי הוא ושמו אחד, כפי שכתוב: &quot;וְיֵדְעוּ כִּי אַתָּה שִׁמְךָ ה' לְבַדֶּךָ&quot;. למה נקראת יראת ה'? מפני שהיא אילן של טוב ורע. זכה האדם, הרי טוב, ואם לא זכה, הרי רע. ועל כן שורה במקום הזה היראה, וזהו השער להיכנס לכל טוב העולם.

&quot;שכל טוב&quot; – אלו שני שערים שהם כאחד. רבי יוסי אמר: &quot;שכל טוב&quot;, זהו אילן החיים, שהוא שכל טוב ללא רע כלל, ומפני שאין שורה בו רע, הוא &quot;שכל טוב&quot; בלי רע. &quot;לכל עושיהם&quot;, אלו חסדי דוד הנאמנים, התומכים בתורה. ואלו שתומכים בתורה, כביכול הם עושים. כל אלו שעמלים בתורה, אין בהם עשייה בעודם עמלים בה, אלו שתומכים בהם, יש בהם עשייה. ובכוח זה כתוב &quot;תהלתו עומדת לעד&quot;, והכסא עומד על קיומו כראוי.

רבי שמעון היה יושב ועוסק בתורה בלילה שבו הכלה מתחברת בבעלה. שכן שנינו, כל אותם החברים שהם בני היכל הכלה, צריכים באותו הלילה, שבו הכלה מזומנת להיות ביום המחרת בתוך החופה עם בעלה, להיות עמה כל אותו הלילה, ולשמוח עמה בתיקוניה שבהם היא מתקנת. לעסוק בתורה, מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובמדרשי המקראות וברזֵי החכמה. מפני שאלו הם תיקוניה ותכשיטיה. והיא ונערותיה נכנסות ועומדות על ראשיהם, ומתקנת בהם ושמחה בהם כל אותו הלילה. וביום המחרת אינה נכנסת לחופה אלא עמהם, ואלו נקראים בני חופתה. וכיון שנכנסת לחופתה, הקדוש ברוך הוא שואל עליהם, ומברך אותם, ומעטר אותם בעיטורי הכלה. אשרי חלקם!

והיה רבי שמעון וכל החברים מרננים ברינת התורה, ומחדשים דברי תורה, כל אחד ואחד מהם, והיה שמח רבי שמעון וכל שאר החברים. אמר להם רבי שמעון: בניי, אשרי חלקכם! מפני שמחר לא תיכנס הכלה לחופה אלא עמכם, מפני שכל אותם המתקנים את תיקוניה בלילה הזה ושמחים בה, כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזיכרונות, והקדוש ברוך הוא מברך אותם בשבעים ברכות וכתרים מהעולם העליון.

פתח רבי שמעון ואמר: &quot;הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ&quot;. מקרא זה כבר העמדנוהו, אבל בזמן הזה, שהכלה מתעוררת להיכנס לחופה ביום המחרת, היא מתקנת ומתנוצצת בקישוטיה יחד עם החברים השמחים עמה כל אותו הלילה, והיא שמחה עמהם. וביום המחרת, כמה אוכלוסין, כמה חיילים ומחנות מתכנסים עמה. והיא וכולם מחכים לכל אחד ואחד מאלו שתיקנו אותה בלילה הזה. כיון שהם מתחברים כאחד והיא רואה את בעלה, מה כתוב? &quot;השמים מספרים כבוד אל&quot;. &quot;השמים&quot;, זהו החתן שנכנס לחופה. &quot;מספרים&quot;, מתנוצצים ומאירים כזוהר הספיר, המאיר ומזהיר מסוף העולם ועד סוף העולם. &quot;כבוד אל&quot;, זוהי כבוד הכלה שנקראת אל, כפי שכתוב: &quot;וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם&quot;. בכל ימי השנה היא נקראת אל, ועכשיו, שהרי נכנסה לחופה, נקראת כבוד ונקראת אל, כבוד על גבי כבוד, אור על גבי אור, וממשלה על גבי ממשלה. אז, באותה שעה שהשמים נכנס לחופה ובא ומאיר לה, כל אותם החברים שתיקנו אותה, כולם מפורשים שם בשמותיהם. זהו שכתוב: &quot;ומעשה ידיו מגיד הרקיע&quot;. &quot;מעשה ידיו&quot;, אלו הם בעלי ברית הקודש הנמצאים עם הכלה, ואלו בעלי ברית הקודש נקראים מעשה ידיו, כמו שאתה אומר &quot;וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ&quot;, שזהו אות הברית החתום בבשרו של אדם.

רב המנונא סבא אמר כך:&quot;אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ&quot;, שלא ייתן האדם את פיו להביא לידי הרהור רע, ויהיה גורם להחטיא את אותו בשר קודש שחתום בו ברית קודש. שאילו עושה כן, מושכים אותו לגיהנום. ואותו הממונה על הגיהנום, דּוּמָה שמו, וכמה רבבות של מלאכי חבלה עמו, והוא עומד על פתח הגיהנום. וכל אותם ששמרו את ברית הקודש בעולם הזה, אין לו רשות להתקרב אליהם.

דוד המלך, בשעה שאירע לו אותו המעשה (עם בת שבע), פחד. באותה שעה עלה דּוּמָה לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לו: ריבונו של עולם, כתוב בתורה: 'וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ' וכתוב: 'וְאֶל עֲמִיתְךָ'. דוד שקלקל את הברית בערווה, מה דינו? אמר לו הקדוש ברוך הוא: דוד זכאי הוא, וברית הקודש עומדת על תיקונה, שהרי גלוי לפניי שבת שבע הייתה מזומנת לו מיום שנברא העולם&quot;.
אמר לו: אם לפניך גלוי, לפניו לא היה גלוי. אמר לו: ועוד, בהיתר היה מה שהיה, שהרי כל אותם היוצאים למלחמה, לא היה יוצא אחד מהם עד שהיה נותן גט לאשתו. אמר לו: אם כך, היה לו להמתין שלושה חודשים והוא לא המתין. אמר לו: במה מעמידים דבר זה? במקום שבו אנו חוששים שמא היא מעוברת. וגלוי לפניי שאוריה לא התקרב אליה מעולם, שהרי שמי חתום בתוכו לעדות, כתוב אוריה וכתוב אורייהו, שמי חתום עמו שלא שימש עמה מעולם. אמר לו: ריבונו של עולם, הרי מה שאמרתי, אם לפניך גלוי שלא שכב עמה אוריה, האם לפני דוד היה גלוי? היה לו להמתין לה שלושה חודשים. ועוד, אם ידע דוד שאוריה לא שכב עמה מעולם, מדוע שלח אותו דוד וציווה עליו לשמש עם אשתו, כפי שכתוב: &quot;רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ&quot;.

אמר לו: ודאי שלא ידע, אבל יותר משלושה חודשים המתין! שהרי ארבעה חודשים היו. שכן כך שנינו: בעשרים וחמישה בניסן העביר דוד כרוז בכל ישראל, והיו עם יואב בשבעה ימים בסיון, והלכו והחריבו את ארץ בני עמון. סיון, תמוז, אב ואלול שהו שם. ובעשרים וארבעה באלול היה מה שהיה עם בת שבע. וביום הכיפורים מחל לו הקדוש ברוך הוא על אותו העוון. ויש אומרים: בשבעה באדר העביר כרוז, והתכנסו בחמישה עשר באייר, ובחמישה עשר באלול היה מה שהיה עם בת שבע, וביום הכיפורים התבשר:&quot;גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת&quot;. מהו &quot;לא תמות&quot;? לא תמות בידו של דּוּמָה.

אמר דומה: ריבונו של עולם, הרי דבר אחד יש לי כנגדו. שהוא פתח את פיו ואמר:&quot;חַי ה' כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת&quot;, והוא עצמו דן את נפשו. תביעה יש לי עליו. אמר לו: אין לך רשות, שהרי הוא הודה לפניי ואמר: &quot;חָטָאתִי לַה'&quot;, ואף על פי שלא חטא. אבל במה שחטא באוריה, עונש כתבתי עליו והוא קיבל. מיד חזר דומה למקומו במפח נפש. ועל כן אמר דוד: &quot;לוּלֵי ה' עֶזְרָתָה לִּי כְּמַעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי&quot;. &quot;לולי ה' עזרתה לי&quot;, שהיה האפוטרופוס שלי. &quot;כמעט שכנה וגו'&quot;, מהו כמעט? כחוט דק. כשיעור שיש ביני לבין הסטרא אחרא, כהוא אותו השיעור היה חסר שלא שכנה דומה נפשי. ובגלל זה צריך האדם להישמר שלא יאמר דבר כפי שאמר דוד. מפני שלא יוכל לומר לדומה &quot;כִּי שְׁגָגָה הִיא&quot; כפי שהיה לדוד, שהקדוש ברוך הוא ניצח עבורו בדין.

&quot;לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ&quot;, על אותו הקול שהוא אמר. &quot;וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ&quot;, זהו בשר הקודש, ברית הקודש שפגם, ונמשך לגיהנום על ידי דוּמָה.

ובגלל זה: &quot;וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיע&quot;, אלו הם החברים שהתחברו בכלה זו, והם בעלי בריתה. &quot;מגיד&quot;, ומשרטט ורושם כל אחד ואחד. מי? &quot;הרקיע&quot;, זהו הרקיע שיש בו חמה ולבנה, כוכבים ומזלות. וזהו ספר זיכרון, הוא מגיד ורושם אותם וכותב אותם להיות בני ההיכל, ולעשות רצונם תמיד.

&quot;יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר&quot;, יום קדוש מאותם ימים עליונים של המלך, משבחים את החברים ואומרים את אותו הדבר שאמר כל אחד ואחד לחברו. יום ליום מביע את אותו האומר ומשבח אותו. &quot;וְלַיְלָה לְּלַיְלָה&quot;, כל דרגה השולטת בלילה, משבחת זו לזו את אותה הדעת של כל אחד מהחברים, ובשלמות ובאהבה רבה נעשים להם חברים ואהובים. &quot;אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים&quot;, בשאר דברי העולם, שאינם נשמעים לפני המלך הקדוש והוא אינו רוצה לשמוע אותם. אבל אלו הדברים, &quot;בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם&quot;, קוים ומשיכות עושים אותם הדברים; מדורים עליונים ומדורים תחתונים. מאלו נעשים רקיעים, ומאלו נעשית &quot;ארץ&quot; מאותה התשבחת. ואם תאמר שדברים אלו משוטטים במקום אחד בעולם, &quot;וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם&quot;. וכיון שנעשו רקיעים מהם, מי שורה בהם? חזר ואמר: &quot;לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם&quot;, אותו שמש קדוש שם מדורו ומשכנו בהם והתעטר בהם. כיון שהוא שורה באותם הרקיעים ומתעטר בהם, אז &quot;וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ&quot;, שמח ורץ באותם הרקיעים, יוצא מהם ונכנס ורץ בתוך מגדל אחר, במקום אחר.

&quot;מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ&quot;, ודאי מהעולם העליון הוא יוצא ובא, שהוא &quot;קצה השמים&quot; למעלה. &quot;וּתְקוּפָתוֹ&quot;, מי היא תקופתו? זהו קצה השמים למטה, שהיא &quot;תקופת השנה&quot; הסובבת את כל האיברים, ונקשרת מן השמים עד רקיע זה. &quot;וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ&quot;, של אותה התקופה הזו. ותקופת השמש הסובבת בכל צד, &quot;ואין נסתר&quot;, אין מי שמתכסה ממנו מכל הדרגות העליונות, שהיו כולן סובבות ובאות אליו, וכל אחד ואחד, אין מי שיתכסה ממנו. &quot;מחמתו&quot;, בשעה שהוא מתחמם ושב אליהם בתשוקה שלמה.

כל השבח הזה וכל העילוי הזה הוא בזכות התורה, כפי שכתוב: &quot;תּוֹרַת ה' תְּמִימָה &quot;. שש פעמים כתוב כאן שם הוי&quot;ה, ושנינו שיש שש מקראות מן הפסוק &quot;השמים מספרים&quot; ועד &quot;תורת ה' תמימה&quot;. ועל סוד זה כתוב &quot;בראשית&quot;, הרי שש אותיות, &quot;בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ&quot; – הרי שש תיבות. הפסוקים האחרים  הם כנגד שש הפעמים שמוזכר שם הוי&quot;ה. ששת הפסוקים הם בגלל שש האותיות שיש כאן, וששת השמות הם בגלל שש התיבות שיש כאן.

עוד הם יושבים, נכנסו רבי אלעזר בנו ורבי אבא. אמר להם: ודאי פני השכינה באו, ועל כן פניאל קראתי לכם, שהרי ראיתם פני שכינה פנים אל פנים. והשתא מאחר שאתם יודעים ונגלה לכם המקרא של 'וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע', ודאי שדבר של עתיקא קדישא הוא, וכן המקרא שלאחריו, והדבר הנסתר מכל. אמרו לו: והרי מקרא זה נמצא במקום אחר כעין זה. פתח ואמר: &quot;וְהוּא הִכָּה אֶת הָאִישׁ הַמִּצְרִי אִישׁ מִדָּה חָמֵשׁ בָּאַמָּה&quot;, והכל סוד אחד הוא. מהו האיש המצרי? אותו הנודע והמפורסם: &quot;גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי וגו'&quot;, רב ויקיר, כפי שגילה אותו הסבא. ומקרא זה בישיבה העליונה נאמר: &quot;איש מידה&quot;, הכל אחד. &quot;אִישׁ מַרְאֶה&quot; ו&quot;איש מידה&quot;, הכל אחד. מפני שהוא השבת ותחומה, שכן כתוב: &quot;וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר&quot;, וכתוב: &quot;לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה&quot;. ועל כן &quot;איש מידה&quot; הוא. והוא ממש איש מידה, שאורכו מסוף העולם ועד סוף העולם, אדם הראשון כך היה. ואם תאמר הרי כתוב חמש באמה? אותן חמש באמות, מסוף העולם ועד סוף העולם היו!

&quot;וּבְיַד הַמִּצְרִי חֲנִית&quot;, כמו שאתה אומר: &quot;כִּמְנוֹר אֹרְגִים&quot;. זהו מטה האלוהים שהיה בידו, שהיה חקוק בשם החקוק והמפורש, בהארה של צירופי אותיות שהיה חוקק בצלאל וישיבתו, שנקראים אורג, כפי שכתוב: &quot;מִלֵּא אֹתָם וגו' חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם וגו'&quot;. ובאותו המטה היה מאיר השם החקוק בכל הצדדים, בהארה של החכמים שהיו חוקקים את השם המפורש בארבעים ושניים גוונים. והמקרא מכאן ולהילך, כפי שאמר, אשרי חלקו!

שבו יקירים שבו, ונחדש את תיקון הכלה בלילה הזה. שכן כל מי שמשתתף עמה בלילה הזה, יהיה שמור למעלה ולמטה כל אותה השנה, ויוציא את השנה בשלום. עליהם כתוב:&quot;חֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם. טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'&quot;.

פתח רבי שמעון ואמר: &quot;בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים&quot;. מקרא זה יש להתבונן בו. שכן כל מי שאומר שיש אלוהים אחר, ייכחד מן העולמות, כפי שנאמר: &quot;כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם אֱלָהַיָּא דִּי שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ, יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן תְּחוֹת שְׁמַיָּא אֵלֶּה&quot; (הפסוק הוא בארמית במקור, תרגום הפסוק מארמית: כך תאמרו להם האלוהים אשר שמים וארץ לא עשו יאבדו מן הארץ ומתחת שמים אלה). מפני שאין אלוהים אחר מלבד הקדוש ברוך הוא לבדו. ומקרא זה הוא תרגום, מלבד המילה שבסוף הפסוק. אם תאמר מפני שהמלאכים הקדושים אינם נזקקים לתרגום ואינם מכירים אותו, דבר זה היה ראוי להיאמר בלשון הקודש, כדי שישמעו המלאכים הקדושים ויהיו נזקקים להודות על כך. אלא ודאי בגלל זה נכתב בתרגום, כדי שלא ייזקקו לו המלאכים הקדושים, ולא יקנאו באדם להרע לו. מפני שבפסוק זה נכללים המלאכים הקדושים, שהרי הם נקראים אלוהים, ובכלל אלוהים היו, והם הרי לא עשו שמים וארץ.

&quot;וְאַרְקָא&quot;, והרי &quot;וְאַרְעָא&quot; היה צריך לומר? אלא מפני שארקא היא אחת מאותן שבע ארצות שלמטה, ובאותו המקום נמצאים בני בניו של קין. לאחר שגורש מעל פני הארץ, ירד לשם והוליד תולדות, ונשתבש שם עד שלא ידע כלום. ואותה הארץ היא ארץ כפולה, שכן היא כפולה מחושך ומאור. ויש שם שני ממונים שליטים השולטים, זה בחושך וזה באור, ושם יש קטרוג של זה בזה. ובשעה שירד לשם קין, השתתפו זה עם זה והשלימו כאחד. והכל רואים שהם התולדות של קין, ועל כן הם בעלי שני ראשים כשני נחשים. מלבד כאשר אותו האור שולט, מנצח את האחר, ועל כן נכללו אלו שבחושך בתוך האור ונעשו אחד.

אותם שני הממונים, עפרירא וקסטימון שמם. ודמותם כדמות המלאכים הקדושים בעלי שש כנפיים. אחד דמותו כשור, ואחד דמותו כנשר. וכאשר הם מתחברים, הם נעשים בדמות אדם. כאשר הם נמצאים בחושך, הם מתהפכים לדמות נחש בעל שני ראשים, והולכים כנחש, וטסים בתוך התהום ורוחצים בים הגדול. כאשר הם מגיעים לשלשלאות של עזא ועזאל, הם מרגיזים אותם ומעוררים אותם, ואלו מדלגים בתוך הרי החושך, וחושבים שהקדוש ברוך הוא רוצה לתבוע אותם לדין. ושני הממונים האלו משוטטים בים הגדול, ופורחים משם והולכים בלילה אל נעמה, אם השדים, שטעו אחריה המלכים הראשונים, וחושבים להתקרב אליה. והיא מדלגת שישים אלף פרסאות, ונעשית בכמה צורות כלפי בני האדם, כדי שיטעו בני האדם אחריה.

ושני הממונים האלו פורחים ומשוטטים בכל העולם, וחוזרים למקומם. והם מעוררים את אותם בני בניו של קין ברוח של יצרים רעים להוליד תולדות. השמים השולטים שם, אינם כהשמים האלו, ואין הארץ ההיא מולידה ומצמיחה בכוחם זריעה וקציר כארץ הזו, ואינם חוזרים אלא כעבור כמה שנים וזמנים. ואלו הם: &quot;אֱלָהַיָּא דִּי שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא&quot; העליונה של תבל, שלא ישלטו בה, ולא ישוטטו בה, ולא יהיו גורמים לבני האדם להיטמא מטומאת קרי. ועל כן: יאבדו מארעא. &quot;וּמִן תְּחוֹת שְׁמַיָּא&quot;, שנעשו בשם &quot;אֵלֶּה&quot; כפי שנאמר. ועל כן מקרא זה נכתב בתרגום, כדי שלא יחשבו המלאכים העליונים שעליהם אומרים זאת, ולא יקטרגו עלינו. ועל כן סוד המילה &quot;אֵלֶּה&quot;, כפי שנאמר, הוא דבר קדוש, ואינו משתנה ללשון תרגום.

אמר לו רבי אלעזר: מקרא זה שכתוב&quot;מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם כִּי לְךָ יָאָתָה&quot;, איזה שבח הוא זה? אמר לו: אלעזר בני, מקרא זה בכמה מקומות נאמר, אבל ודאי שאין הדבר כפי שכתוב: &quot;כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם&quot;. שהרי בא לפתוח את פיהם של הרשעים, החושבים שהקדוש ברוך הוא אינו יודע את ההרהורים והמחשבות שלהם, ובגלל זה יש להודיע את שטותם.

שפעם אחת בא פילוסוף אחד מאומות העולם אצלי. אמר לי: אתם אומרים שהאלוהים שלכם שליט בכל מרומי השמים, כל צבאותיו ומחנותיו אינם משיגים ואינם יודעים את מקומו. מקרא זה אינו מרבה את כבודו כל כך, שכן כתוב: &quot;כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ&quot;, איזו השוואה זו לבני אדם שאין להם קיום? ועוד, שהרי אתם אומרים:&quot;וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה&quot;,בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם! אף כך אני אומר: בכל חכמי הגויים אין כמוהו, אבל בחכמי ישראל יש. ואם כך, אלוהים שיש בחכמי ישראל כמותו, אינו נעלה ושליט. הסתכל במקרא ותמצא שדייקתי כראוי!

אמרתי לו: ודאי יפה אמרת. מי מחיה מתים אלא הקדוש ברוך הוא לבדו, באו אליהו ואלישע והחיו מתים! מי מוריד גשמים אלא הקדוש ברוך הוא לבדו, בא אליהו ומנע אותם, והוריד אותם בתפילתו! מי עשה שמים וארץ אלא הקדוש ברוך הוא לבדו, בא אברהם והתקיימו בקיומם בזכותו! מי מנהיג את השמש אלא הקדוש ברוך הוא, בא יהושע והשתיק אותו, וציווה עליו שיעמוד על עומדו והשתתק, שכן כתוב:&quot;וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד&quot;. הקדוש ברוך הוא גוזר גזר דין, אף כך משה גזר גזר דין והתקיים! ויותר מכך, שהקדוש ברוך הוא גוזר גזירות, וצדיקי ישראל מבטלים אותן, כפי שכתוב: &quot;צַדיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים&quot;. ועוד, שהוא ציווה עליהם ללכת בדרכיו ממש, להידמות לו בכל.

הלך אותו הפילוסוף והתגייר בכפר שחלים, וקראו לו יוסי הקטן. ולמד תורה הרבה, והיה בין החכמים והצדיקים של אותו המקום.

עכשיו יש להתבונן במקרא. והלא כתוב: &quot;כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ&quot;, ואם כן, איזה גדולה ושבח יש כאן? אלא &quot;מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם&quot;, וכי מלך הגויים הוא ולא מלך ישראל? והרי בכל מקום הקדוש ברוך הוא רוצה להשתבח בישראל, ואינו נקרא אלא על שם ישראל לבדם, שכן כתוב:&quot;אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל&quot;, &quot;אֱלֹהֵי הָעִבְרִים&quot;, וכתוב:&quot;כֹּה אָמַר ה' מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל&quot;, מלך ישראל ודאי! אלא, אמרו אומות העולם: &quot;מגן אחר יש לנו בשמים, שהרי מלככם אינו שליט אלא עליכם לבדכם, ועלינו אינו שליט&quot;. בא המקרא ואמר: &quot;מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם&quot;, המלך העליון לרדות אותם, ולהלקות אותם, ולעשות בהם כרצונו. &quot;כִּי לְךָ יָאָתָה&quot;, שכן לך ראוי לירא ממך למעלה ולמטה. &quot;כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם&quot;, אלו הם השרים הגדולים הממונים עליהם. &quot;וּבְכָל מַלְכוּתָם&quot;, באותה המלכות שלמעלה. שהרי ארבע מלכויות שולטות יש למעלה, והן שולטות ברצונו על כל שאר העמים, ועם כל זה אין בהם מי שיעשה אפילו דבר קטן אלא כפי שציווה אותם, כפי שכתוב: &quot;וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבֵד בְּחֵיל שְׁמַיָּא וְדָיְרֵי אַרְעָא&quot; (הפסוק מדניאל במקור בארמית, ותרגומו: וכרצונו הוא עושה בצבא השמים ובדיירי הארץ). &quot;חכמי הגויים&quot;, אלו הממונים והשרים שלמעלה, שהחכמה שלהם היא ממנו. &quot;ובכל מלכותם&quot;, המלכות השולטת כפי שנאמר. וזהו המקרא כפשוטו.

אבל &quot;בְּכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם&quot;, דבר זה מצאנו בספרים הראשונים, שהם אותם המחנות והצבאות. ואף על פי שהופקדו על ענייני העולם הזה, וציווה על כל אחד ואחד לעשות את מלאכתו, מי מכולם הוא נסתר קדוש שיעשה כמעשיך &quot;כָּמוֹךָ&quot;? מפני שאתה רשום בעליונותך, ואתה רשום במעשיך מכולם, וזהו: &quot;מֵאֵין כָּמוֹךָ ה'&quot;, מי הוא נסתר קדוש שיעשה ויהיה כמוך למעלה ולמטה, ויהיה דומה לך בכל מעשה של המלך הקדוש בשמים ובארץ? אבל הם &quot;תֹּהוּ וַחֲמוּדֵיהֶם בַּל יוֹעִילוּ&quot;. בקדוש ברוך הוא כתוב: &quot;בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים&quot;. במלכותם כתוב: &quot;וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ&quot;.

אמר רבי שמעון לחברים: בני ההילולא הזו. כל אחד ואחד מכם יקשט קישוט אחד לכלה. אמר לרבי אלעזר בנו: אלעזר, תן מתנה אחת לכלה, שהרי למחר, כאשר תיכנס לחופה, יסתכל באותם שירים ותשבחות שנתנו לה בני ההיכל כדי לעמוד לפניה.

פתח רבי אלעזר ואמר: &quot;מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר וגו'&quot;. &quot;מִי זֹאת&quot;, הרי זה כלל  של שני קדושים משני עולמות, בחיבור אחד ובקשר אחד. &quot;עֹלָה&quot;, היא עולה ממש כדי להיות קודש קודשים; שהרי קודש הקודשים הוא המדרגה המכונה מי, והיא התחברה במדרגה המכונה זֹאת, בשביל שתהיה &quot;עֹלָה&quot;, שהיא קודש קודשים.

&quot;מִן הַמִּדְבָּר&quot;, שהרי מן המדבר היא יורשת להיות כלה ולהיכנס לחופה. עוד: &quot;מִן הַמִּדְבָּר&quot; היא עולה, כמו שאתה אומר:&quot;וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה&quot;; באותו ה&quot;מדבר&quot; של לחישת השפתיים היא עולה. ושנינו, מהו שכתוב: &quot;הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה, אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר&quot;. וכי כל מה שעשה להם הקדוש ברוך הוא במדבר היה? והלא במקום יישוב היה!? אלא, &quot;בַּמִּדְבָּר&quot;, פירושו: בדיבור. כמו שאתה אומר &quot;וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה&quot;, וכמו שכתוב:&quot;כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים&quot;. אף כאן, &quot;עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר&quot;, מן המדבר ודאי. באותו הדיבור של הפה היא עולה ונכנסת בין כנפיה של אימא. ולאחר מכן, באמצעות הדיבור, היא יורדת ושורה על ראשיהם של העם הקדוש.

כיצד היא עולה בדיבור? הרי שבתחילת הדברים, כאשר אדם קם בבוקר, עליו לברך את אדונו. בשעה שהוא פוקח את עיניו, כיצד הוא מברך? כך היו עושים חסידים ראשונים: כלי מים היו מניחים לפניהם, ובזמן שהיו מתעוררים בלילה היו רוחצים את ידיהם, וקמים ועוסקים בתורה, ומברכים על קריאתה. וכאשר התרנגול קורא, הרי זה זמן חצות הלילה ממש, ובאותו הזמן הקדוש ברוך הוא נמצא עם הצדיקים בגן עדן, ואסור לברך בידיים מסואבות ומזוהמות. וכן בכל שעה. מפני שבשעה שאדם ישן, רוחו פורחת ממנו, ובשעה שרוחו פורחת ממנו, רוח טומאה מזדמנת ושורה על ידיו ומטמאת אותן, ואסור לברך בהן ללא נטילה. ואם תאמר: אם כך, הרי ביום, שאינו ישן ואין רוחו פורחת ממנו ואין רוח טומאה שורה עליו, כאשר הוא נכנס לבית הכיסא, לא יברך ולא יקרא בתורה אפילו מילה אחת עד שירחץ את ידיו. ואם תאמר מפני שהן מלוכלכות, אין הדבר כך! במה נתלכלכו?! אלא אוי לבני העולם שאינם משגיחים ואינם יודעים בכבוד ריבונם, ואינם יודעים על מה העולם עומד. רוח אחת יש בכל בית כיסא שבעולם, השורה שם ונהנית מאותו הלכלוך והטינופת, ומיד היא שורה על אותן האצבעות של ידי האדם.

פתח רבי שמעון ואמר: כל מי ששמח באותם המועדים ואינו נותן חלקו לקדוש ברוך הוא, אותו רע עין, השטן שונא אותו, ומקטרג עליו ומעלה אותו מן העולם, וכמה צרות על צרות הוא מסובב לו. חלקו של הקדוש ברוך הוא, לשמח את העניים, כפי כוחו שיכול לעשות. מפני שהקדוש ברוך הוא בימים אלו בא לראות את אותם הכלים השבורים שלו, ונכנס אצלם ורואה שאין להם במה לשמוח, ובוכה עליהם. עולה למעלה ומבקש להחריב את העולם. באים בני הישיבה לפניו ואומרים: ריבון העולם! רחום וחנון נקראת! יתגלגלו רחמיך על בניך! אמר להם: וכי העולם לא עשיתי אותו אלא על החסד? שכן כתוב: &quot;אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה&quot;, ועל זה העולם עומד. אומרים לפניו מלאכי עליון: 'ריבון העולם! הרי פלוני שאכל ושתה, ויכול לעשות טוב עם העניים ולא נתן להם דבר!'. בא אותו המקטרג ותובע רשות, ורודף אחר אותו האדם.

מי לנו בעולם גדול מאברהם, שעשה טוב לכל הבריות! ביום שעשה משתה, מה כתוב? 'וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל, וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק'. עשה אברהם משתה, וקרא לכל גדולי הדור לאותה הסעודה. ושנינו, בכל סעודה של שמחה, אותו המקטרג הולך ורואה אם אותו האדם הקדים לעשות טוב לעניים. ואם יש עניים בבית, אותו המקטרג פורש מאותו הבית ואינו נכנס לשם. ואם לאו , הוא נכנס לשם ורואה ערבוביה של שמחה ללא עניים וללא טוב שהקדים לעניים, עולה למעלה ומקטרג עליו.

אברהם, כיוון שהזמין את גדולי הדור, ירד המקטרג ועמד על הפתח כדמות עני, ולא היה מי שישגיח בו. אברהם היה משמש את אותם המלכים והגדולים, שרה הניקה בנים לכולם. שלא היו מאמינים כאשר היא ילדה, אלא אמרו: אסופי הוא, ומן השוק הביאו אותו. בגלל זה באו ובניהן עמהן, ולקחה אותם שרה והניקה אותם לפניהן, זהו שכתוב: 'מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵנִיקָה בָנִים שָׂרָה', 'בנים' ודאי. וההוא מקטרג על הפתח, אמרה שרה:&quot;צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים&quot;. מיד עלה אותו המקטרג לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לו: ריבון העולם אתה אמרת &quot;אברהם אוהבי&quot;, הנה אברהם עשה סעודה ולא נתן לך דבר, ואף לא לעניים, ולא הקריב לפניך אפילו יונה אחת! ועוד, שרה אמרה שעשית לה צחוק. אמר לו הקדוש ברוך הוא: מי בעולם כאברהם?. ולא זז משם עד שבלבל את כל אותה השמחה. וציווה הקדוש ברוך הוא להקריב את יצחק לקורבן, ונגזר על שרה שתמות מתוך צער בנה. כל אותו הצער נגרם מפני שלא נתן דבר לעניים.

פתח רבי שמעון ואמר: מהו שכתוב: &quot;וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה'&quot;? בוא וראה כמה עצום ותקיף כוחה של התורה, וכמה היא עליונה על הכל. שכן כל מי שעוסק בתורה אינו ירא מפני העליונים ומפני התחתונים, ואינו ירא מפני מחלות רעות של העולם. מפני שהוא אחוז באילן החיים ולומד ממנו בכל יום. שהרי התורה מלמדת את האדם ללכת בדרך האמת. מלמדת אותו עצה כיצד ישוב לפני אדונו כדי לבטל אותה הגזירה. שאפילו אם נגזר עליו שלא תתבטל אותה הגזירה, מיד היא מתבטלת ומסתלקת ממנו, ואינה שורה על האדם בעולם הזה. ובגלל זה צריך לו לאדם לעסוק בתורה יומם ולילה ולא יסור ממנה, זהו שכתוב:&quot;וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה&quot;. ואם יסור מן התורה או ייפרד ממנה, כאילו ייפרד מאילן החיים.

בוא וראה עצה לאדם, כאשר הוא עולה בלילה על מיטתו, צריך לקבל עליו מלכות עליונה בלב שלם, ולהקדים למסור לפניו את פיקדון נפשו, ומיד הוא ניצל מכל מחלות רעות ומכל רוחות רעות, ואינן שולטות עליו. ובבוקר, כאשר הוא קם ממיטתו, צריך לברך את אדונו, וללכת אל ביתו ולהשתחוות לפני היכלו ביראה עצומה, ואחר כך יתפלל את תפילתו. וייקח עצה מאותם אבות קדושים, שכן כתוב:&quot;וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבֹא בֵיתֶךָ, אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ&quot;. וכך פירשוהו: לא ראוי לו לאדם להיכנס לבית הכנסת, אלא אם כן נמלך תחילה באברהם, יצחק ויעקב, מפני שהם תיקנו את התפילה לפני הקדוש ברוך הוא. זהו שכתוב: 'וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבֹא בֵיתֶךָ', זהו אברהם. 'אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ', זהו יצחק. 'בְּיִרְאָתֶךָ', זהו יעקב. וצריך לכלול אותם בראשונה, ולאחר מכן ייכנס לבית הכנסת ויתפלל את תפילתו. אז כתוב עליו: &quot;וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה, יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר&quot;.

רבי פינחס היה מצוי לפני רבי רחומאי בחוף ימה של גנוסר. ואדם גדול וקשיש ימים היה, ועיניו כבר נסתלקו מלראות. אמר לרבי פינחס: ודאי שמעתי שליוחאי חברנו יש מרגלית, אבן טובה. והסתכלתי והנה האור של אותה המרגלית יוצא כאור השמש מנרתיקה ומאיר את כל העולם. ואותו האור עומד מן השמים ועד הארץ ומאיר את כל העולם, עד שיושב עתיק יומין ויושב על כסאו כראוי. ואותו האור נכלל כולו בביתך, ומן האור שנכלל בביתך, יוצא אור דק וקטן ויוצא החוצה, ומאיר את כל העולם. אשרי חלקך! צא בני, צא! לך אחר אותה המרגלית המאירה את העולם, שהרי השעה עומדת לך&quot;.

יצא מלפניו ועמד לעלות באותה הספינה, ושני אנשים עמו. ראה שתי ציפורים שהיו באות וטסות מעל הים, הרים להן קולו ואמר: ציפורים, ציפורים, שאתן טסות מעל הים. הראיתן את מקומו של בן יוחאי שם?. שהה מעט. אמר: ציפורים, ציפורים, לכו והשיבו לי. פרחו והלכו, נכנסו מעל הים והלכו להן. עד שיצא, הנה אותן הציפורים באות, ובפיה של אחת מהן פתק אחד, וכתוב בתוכו שהנה בן יוחאי יצא מן המערה, ורבי אלעזר בנו עמו. הלך אצלו ומצא אותו שהשתנה, וגופו מלא חלודות. בכה עמו ואמר: אבוי לי שראיתיך בכך. אמר : אשרי חלקי שראיתני בכך, שאלמלא לא ראיתני בכך, לא הייתי בכך.</text>
      <sha1>jovkma3s1uts2rtulojm94ldpyhtmoq</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3021767</id>
      <parentid>3021757</parentid>
      <timestamp>2026-06-28T10:38:45Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>תומר פנק</username>
        <id>21273</id>
      </contributor>
      <comment>הרחבה</comment>
      <origin>3021767</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="289056" sha1="21n4zamf5bttzt3jqwsfuz7qgsw66bw" xml:space="preserve">{{מרכז|{{ג|'''הקדמת הזוהר'''}} {{*}} [[../פרשת בראשית א/|קטע הבא]]}}
===כשושנה בין החוחים===
{{ממ זהר משולב|א|א|א}}&lt;קטע התחלה=דף א א/&gt;רבי חזקיה פתח, כתיב {{ממ|שיר השירים|ב}} {{צ|כשושנה בין החוחים}}, מאן שושנה? דא כנסת ישראל. (בגין דאית שושנה ואית שושנה). מה שושנה דאיהי בין החוחים אית בה סומק וחוור - אוף כנסת ישראל אית בה דין ורחמי. מה שושנה אית בה תליסר עלין - אוף כנסת ישראל אית בה תליסר מכילן דרחמי דסחרין לה מכל סטרהא. 

אוף {{צ|אלהים}} דהכא - משעתא דאדכר אפיק תליסר תיבין לסחרא לכנסת ישראל ולנטרא לה. ולבתר אדכר זמנא אחרא. אמאי אדכר זמנא אחרא? בגין לאפקא חמש עלין תקיפין דסחרין לשושנה ואינון חמש אקרון 'ישועות', ואינון חמש תרעין. ועל רזא דא כתיב {{ממ|תהלים|קטז|יג}} {{צ|כוס ישועות אשא}} - דא כוס של ברכה. כוס של ברכה אצטריך למהוי על חמש אצבען ולא יתיר, כגוונא דשושנה דיתבא על חמש עלין תקיפין, דוגמא דחמש אצבען. ושושנה דא איהו {{צ|כוס של ברכה}}. 

מ{{צ|אלהים}} תניינא עד {{צ|אלהים}} תליתאה - חמש תיבין. 
מכאן ולהלאה - אור דאתברי ואתגניז ואתכליל בברית. ההוא דעאל בשושנה (ס&quot;א דא) ואפיק בה זרעא, ודא אקרי {{צ|עץ עושה פרי אשר זרעו בו}}, וההוא זרע קיימא באות ברית ממש. וכמה דדיוקנא דברית אזדרע בארבעין ותרין זווגין דההוא זרעא - כך אזדרע שמא גליפא מפרש במ&quot;ב אתוון דעובדא דבראשית.

====תרגום לעברית====
רבי חזקיה פתח, כתוב: &quot;כשושנה בין החוחים&quot;, מי היא השושנה? זו כנסת ישראל. (משום שיש שושנה ויש שושנה). מה שושנה זו, שהיא בין החוחים, יש בה אדום ולבן – אף כנסת ישראל יש בה דין ורחמים.
מה שושנה יש בה שלושה-עשר עלים – אף כנסת ישראל יש בה שלוש-עשרה מידות של רחמים שמסבבות אותה מכל צדדיה.

אף השם &quot;אלוהים&quot; שכאן (בפסוק הראשון של מעשה בראשית) – משעה שנזכר, הוציא שלושה-עשר תיבות (מילים) לסובב את כנסת ישראל ולשמור עליה. ולאחר מכן נזכר פעם נוספת. מדוע נזכר פעם נוספת? כדי להוציא חמישה עלים תקיפים שמסבבים את השושנה, ואלו החמישה נקראים 'ישועות', והם חמישה שערים. ועל סוד זה כתוב: &quot;כוס ישועות אשא&quot; – זו כוס של ברכה. כוס של ברכה צריך שתהיה על חמש אצבעות ולא יותר, כעין השושנה שיושבת על חמישה עלים תקיפים, דוגמת חמש אצבעות. ושושנה זו היא &quot;כוס של ברכה&quot;.

משם &quot;אלוהים&quot; השני ועד שם &quot;אלוהים&quot; השלישי ישנן חמש מילים. מכאן ואילך – מוזכר האור שנברא ונגנז ונכלל בברית. אותו האור שנכנס בשושנה והוציא בה זרע, וזה נקרא: &quot;עץ עושה פרי אשר זרעו בו&quot;, ואותו הזרע עומד באות ברית ממש. וכמו שהדיוקן של הברית נזרע בארבעים ושניים זיווגים מאותו הזרע – כך נזרע השם החקוק המפורש בארבעים ושתיים אותיות של מעשה בראשית.

===הנצנים נראו בארץ===
{{צ|בראשית}} -- רבי שמעון פתח, (שיר ב יב) {{צ|הנצנים נראו בארץ}}. {{צ|הנצנים}} - דא עובדא דבראשית. {{צ|נראו בארץ}} - אימתי? ביום השלישי דכתיב {{צ|ותוצא הארץ}}, כדין {{צ|נראו בארץ}}. {{צ|עת הזמיר הגיע}} - דא יום רביעי דהוה ביה זמיר עריצים, {{צ|מארת}} חסר. {{צ|וקול התור}} - דא יום חמישי דכתיב {{צ|ישרצו המים וגו'}} למעבד תולדות. {{צ|נשמע}} - דא יום ששי, דכתיב {{צ|נעשה אדם}}, דהוה עתיד למקדם עשיה לשמיעה, דכתיב &lt;קטע סוף=דף א א/&gt; {{ממ זהר משולב|א|א|ב}}&lt;קטע התחלה=דף א ב/&gt;הכא {{צ|נעשה אדם}}, וכתיב התם {{צ|נעשה ונשמע}}. {{צ|בארצנו}} - דא יום שבת דאיהו דוגמת ארץ החיים (שהוא עולם הבא, עולם הנשמות עולם הנחמות). 


[נ&quot;א דבר אחר] {{צ|הנצנים}} - אלין אינון אבהן דעאלו במחשבה ועאלו בעלמא דאתי, ואתגניזו תמן. ומתמן נפקו בגניזו, ואטמירו גו (נ&quot;א בהו) נביאי קשוט. אתיליד יוסף ואטמרו ביה. עאל יוסף בארעא קדישא ונציב לון תמן. וכדין {{צ|נראו בארץ}} ואתגלו תמן. ואימתי אתחזון? בשעתא דאתגלי קשת בעלמא, דהא בשעתא דקשת אתחזי כדין אתגליין אינון. ובההיא שעתא {{צ|עת הזמיר הגיע}} - עידן לקצץ חייבין מעלמא. אמאי אשתזיבו? בגין ד{{צ|הנצנים נראו בארץ}} ואלמלא דנראו לא אשתארון בעלמא, ועלמא לא אתקיים. ומאן מקיים עלמא וגרים לאבהן דאתגליין? קל ינוקי דלעאן באורייתא. ובגין אינון רביין דעלמא - עלמא אשתזיב. לקבליהון (שיר א יא) {{צ|תורי זהב נעשה לך}} - אלין אינון ינוקי רביין עולמין, דכתיב (שמות כד ז) {{צ|ועשית שנים כרובים זהב}}

====תרגום לעברית====
&quot;בראשית&quot;, רבי שמעון פתח: &quot;הניצנים נראו בארץ&quot;.
&quot;הניצנים&quot;, זה מעשה בראשית.
&quot;נראו בארץ&quot;, מתי? ביום השלישי, שכתוב בו: &quot;ותוצא הארץ&quot;, אז &quot;נראו בארץ&quot;.
&quot;עת הזמיר הגיע&quot;, זה יום רביעי, שהיה בו זמיר עריצים, שכן המילה &quot;מְאֹרֹת&quot; כתובה בפסוק בלי האותיות ו'.
&quot;וקול התור&quot;, זה יום חמישי, שכתוב בו: &quot;ישרצו המים וגו'&quot; כדי לעשות תולדות.
&quot;נשמע&quot;, זה יום שישי, שכתוב בו: &quot;נעשה אדם&quot;, שהיה עתיד להקדים עשייה לשמיעה. שכן כתוב כאן &quot;נעשה אדם&quot;, וכתוב במתן תורה: &quot;נעשה ונשמע&quot;.
&quot;בארצנו&quot;, זה יום שבת, שהוא דוגמת ארץ החיים (שהוא עולם הבא, עולם הנשמות, עולם הנחמות).

דבר אחר, &quot;הניצנים&quot;, אלו הם האבות (אברהם, יצחק ויעקב) שעלו במחשבה ועלו בעולם הבא, ונגנזו שם. ומשם יצאו בהסתר, ונטמנו בנביאי האמת. נולד יוסף ונטמנו בו. נכנס יוסף לארץ הקודש ונטע אותם שם. ואז &quot;נראו בארץ&quot; והתגלו שם.
ומתי הם נראים? בשעה שמתגלה הקשת בעולם, שהרי בשעה שהקשת נראית, אז הם מתגלים. ובאותה שעה &quot;עת הזמיר הגיע&quot;, זמן לקצץ את הרשעים מן העולם. ומדוע ניצלו? משום ש&quot;הניצנים נראו בארץ&quot;, ואילולא שנראו האבות, לא היו נשארים בעולם, והעולם לא היה מתקיים.
ומי מקיים את העולם וגורם לאבות שיתגלו? קול התינוקות שעמלים בתורה. ובזכות אותם ילדים שבעולם, העולם ניצל. כנגדם כתוב: &quot;תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ&quot;, אלו הם התינוקות, הילדים והנערים, שכן כתוב: &quot;וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב&quot;.

===שאו מרום עיניכם===
{{צ|בראשית}} -- רבי אלעזר פתח, (ישעיה מ כו) {{צ|שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה}}. {{צ|שאו מרום עיניכם}} לאן אתר? לאתר דכל עיינין תליאן ליה, ומאן איהו? {{צ|פתח עינים}}. ותמן תנדעון דהאי סתים עתיקא דקיימא לשאלה ברא {{צ|אלה}}. ומאן איהו? '''{{צ|מי}}'''. ההוא דאקרי {{צ|מקצה השמים}} לעילא דכלא קיימא ברשותיה. ועל דקיימא לשאלה ואיהו בארח סתים ולא אתגליא, אקרי '''מי''', דהא לעילא לית תמן שאלה, והאי {{צ|קצה השמים}} אקרי {{צ|מי}}. 

ואית אחרא לתתא ואקרי '''{{צ|מ&quot;ה}}'''. מה בין האי להאי? אלא קדמאה סתימאה דאקרי '''מ&quot;י''' קיימא לשאלה. כיון דשאל בר נש, ומפשפש לאסתכלא ולמנדע מדרגא לדרגא, עד סוף כל דרגין. כיון דמטי תמן - '''מ&quot;ה''' - מה ידעת, מה אסתכלתא, מה פשפשתא, הא כלא סתים כדקדמיתא. ועל רזא דנא כתיב (איכה ב יג) {{צ|מה אעידך מה אדמה לך}}. כד אתחריב בי מקדשא נפיק קלא ואמר {{צ|מה אעידך}}, (&lt;small&gt;נ&quot;א, ומה אדמה לך בההוא מ&quot;ה אעידך&lt;/small&gt;), בכל יומא ויומא אסהידת בך מיומין קדמאין, דכתיב (דברים ל יט) {{צ|העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ}}. 

{{צ|ומה אדמה לך}} - בההוא גוונא ממש עטרית לך בעטרין קדישין, עבדית לך שלטנו על [כל] עלמא, דכתיב (איכה ב טו) {{צ|הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי וגו'}}, קרינא לך (תהלים קכב ב) {{צ|ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה}}. 

(איכה ב יג) {{צ|מה אשוה לך}} - כגוונא דאנת יתבה, הכי הוא כביכול לעילא. כגוונא דלא עאלין השתא בך עמא קדישא בסדרין קדישין -- הכי אומינא לך דלא איעול אנא לעילא, עד דיעלון בך אוכלוסך לתתא. ודא איהו נחמה דילך, הואיל דדרגא דא אשוה לך בכלא. והשתא דאנת הכא - {{צ|גדול כים שברך}}. ואי תימא דלית לך קיימא ואסוותא - {{צ|'''מ&quot;י''' ירפא לך}}, ודאי ההוא דרגא סתימאה עלאה דכלא קיימא ביה, ירפא לך ויוקים לך. 

'''מ&quot;י''' {{צ|קצה השמים}} לעילא , '''מ&quot;ה''' {{צ|ועד קצה השמים}} לתתא. (קצה השמים לתתא) ודא ירית יעקב, דאיהו מבריח מן הקצה אל הקצה; מן הקצה קדמאה דאיהו מ&quot;י, אל הקצה בתראה דאיהו מ&quot;ה, בגין דקאים באמצעיתא, ועל דא {{צ|מי ברא אלה}}. 

אמר רבי שמעון, אלעזר בני פסוק מילך, ויתגלי סתימא דרזא עלאה דבני עלמא לא ידעין. שתיק רבי אלעזר. בכה רבי שמעון וקאים רגעא (נ&quot;א, שעתא) חדא. א&quot;ר שמעון, אלעזר מאי {{צ|אלה}}? אי תימא כוכביא ומזלי - הא אתחזאן תמן תדיר, וב'''מ&quot;ה''' אתבריאו כמא דאת אמר (תהלים לג ז) {{צ|בדבר יהו&quot;ה שמים נעשו}}. אי על מלין סתימין - לא לכתוב {{צ|אלה}} דהא אתגליא איהו. אלא רזא דא לא אתגליא בר יומא חד דהוינא על כיף ימא, ואתא אליהו ואמר לי &quot;רבי ידעת מה הוא {{צ|מי ברא אלה}}?&quot; אמינא ליה אלין שמיא וחיליהון עובדא דקב&quot;ה, דאית ליה לבר נש לאסתכלא בהו ולברכא ליה, דכתיב (שם ח ד) {{צ|כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו' יהו&quot;ה אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ}}.&lt;קטע סוף=דף א ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|א|ב|א}}&lt;קטע התחלה=דף ב א/&gt;אמר לי, רבי מלה סתימא הוה קמי קב&quot;ה, וגלי במתיבתא עלאה, ודא הוא. בשעתא דסתימא דכל סתימין בעא לאתגלייא - עבד ברישא נקודה חדא. ודא סליק למהוי מחשבה. צייר בה כל ציורין, חקק בה כל גליפין, ואגליף גו בוצינא קדישא סתימא, גליפו דחד ציורא סתימאה קדש קדישין, בניינא עמיקא דנפק מגו מחשבה, ואקרי '''מ&quot;י'''. שירותא (נ&quot;א ראשיתא) לבנינא. קיימא ולא קיימא. עמיק וסתים. בשמא לא אקרי אלא '''מ&quot;י'''. בעא לאתגלייא ולאתקרי בשמא (דא), ואתלבש בלבוש יקר דנהיר וברא {{צ|אלה}} וסליק '''אל&quot;ה''' בשמא. אתחברון אתוון אלין באלין, ואשתלים בשמא '''אלהים'''. ועד לא ברא אלה - לא סליק בשמא '''אלהים'''. ואינון דחבו (נ&quot;א בעלמא) בעגלא - על רזא דנא אמרו (שמות לב ח) {{צ|אלה אלהיך ישראל}}. וכמה דאשתתף '''מ&quot;י''' ב'''אל&quot;ה''' - הכי הוא שמא דאשתתף תדיר, וברזא דא אתקיים עלמא. 

ופרח אליהו ולא חמינא ליה. ומניה ידענא מלה, דאוקימנא על רזא וסתרא דילה. אתא רבי אלעזר וכלהו חברייא ואשתטחו קמיה. בכו ואמרו אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא די. 

אמר רבי שמעון, על דא שמיא וחיליהון ב'''מ&quot;ה''' אתבריאו, דכתיב (תהלים ח ד) {{צ|כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו'}}, וכתיב (שם י) {{צ|'''מ&quot;ה''' אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים}} - &quot;על השמים&quot; איהו לסלקא בשמא, בגין דברא נהורא לנהוריה, ואתלבש דא בדא, וסליק בשמא עלאה. ועל דא {{צ|בראשית ברא אלהים}} - דא אלהים עלאה, דהא '''מ&quot;ה''' לא הוי הכי ולא אתבני, אלא בשעתא דאתמשכן אתוון אלין (מאילין) '''אל&quot;ה''' מלעילא לתתא, ואימא אוזיפת לברתא מאנהא וקשיטא לה בקישוטהא. ואימתי קשיטא לה בקישוטהא כדקא חזי? בשעתא דאתחזון קמה כל דכורא, דכתיב {{ממ|שמות|כג|יז}} {{צ|אל פני האדון יהו&quot;ה}}. ודא אקרי {{צ|אדון}}, כמה דאת אמר {{ממ|יהושע|ג|יא}} {{צ|הנה ארון הברית אדון כל הארץ}}. כדין נפקת '''ה'''' ואעילת '''י'''', ואתקשיטת במאני דכורא לקבליהון דכל דכר בישראל, ואתוון אחרנין משכן לון ישראל מעילא לגבי אתר דא.  
{{צ|אלה אזכרה}} {{ממ|תהלים|מב|ה}} -- אדכרנא בפומאי ושפיכנא דמעאי (ברעות נפשי, בגין לאמשכא אתוון אלין), וכדין {{צ|אדדם}} מעילא {{צ|עד בית אלהים}}, למהוי אלהים כגוונא דיליה. ובמאי? (שם) {{צ|בקול רנה ותודה המון חוגג}}. 

א&quot;ר אלעזר שתיקה דילי בנא מקדשא לעילא ובנא מקדשא לתתא ובודאי מלה בסלע משתוקא בתרין. מלה בסלע מה דאמרנא ואתערנא ביה, משתוקא בשתים מה דשתיקנא, דאברו ואיבנו תרין עלמין כחדא. 

אמר רבי שמעון, מכאן ולהלאה שלימו דקרא דכתיב (ישעיה מ כו) {{צ|המוציא במספר צבאם}} - תרין דרגין אינון דאצטריך למהוי רשים כל חד מנייהו. חד דא דאתמר '''מ&quot;ה''' וחד '''מ&quot;י'''. דא עלאה ודא תתאה. דא עלאה רשים ואמר {{צ|המוציא במספר צבאם}} - {{צ|המוציא}} - ההוא דאשתמודע ולית כוותיה. כגוונא דא {{צ|המוציא לחם מן הארץ}} - {{צ|המוציא}} - ההוא דאשתמודעא - דא דרגא תתאה, וכלא חד. במספר שתין רבוא אינון דקיימין כחדא, ואפיקו חילין לזינייהו דלית לון חושבנא. (נ&quot;א: כגוונא דא) {{צ|לכלם}} - בין אינון שתין, בין כל חילין דילהון. {{צ|בשם יקרא}} - מאי {{צ|בשם יקרא}}? אי תימא דקרא לון בשמהתהון - לאו הכי הוא - דאם כן &quot;בשמו&quot; מבעי ליה. אלא בזמנא דדרגא דא לא סליק בשמא (לעילא) ואקרי '''מ&quot;י''', לא אוליד ולא אפיק טמירין לזיניה, אע&quot;ג דכלהו הוו טמירין ביה. כיון דברא '''אלה''' ואסתלק בשמיה ואקרי '''אלהים''' - כדין בחילא דשמא דא אפיק לון בשלימו. ודא הוא {{צ|בשם יקרא}} - בההוא שם דיליה קרא ואפיק כל זינא וזינא לאתקיימא בשלימותיה. 
כגוונא דא (שמות לא ב) {{צ|ראה קראתי בשם}} - אדכרנא שמי לאתקיימא בצלאל על קיום אשלמותיה. 

{{צ|מרוב אונים}} (ישעיה מ כו). מאי {{צ|מרוב אונים}}? דא ריש דרגין דסליקו ביה כל רעותין, ואסתלקו ביה &lt;קטע סוף=דף ב א/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ב|ב}}&lt;קטע התחלה=דף ב ב/&gt;בארח סתים. {{צ|ואמיץ '''כ&quot;ח'''}} - דא רזא דעלמא עלאה דאסתלק בשם 'אלהים' כדקאמרן. {{צ|איש לא נעדר}} - מאינון שתין רבוא דאפיק בחילא דשמא. ובגין דאיש לא נעדר - בכל אתר דמיתו ישראל ואתענשו בחובייהו - אתמנון, ולא אעדר מאינון שתין רבוא אפילו חד, בגין למהוי כלא דיוקנא חדא. כמה דאיש לא נעדר לעילא, אוף הכי לא נעדר לתתא.

====תרגום לעברית====
&quot;בראשית&quot;, רבי אלעזר פתח ואמר:&quot;שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה&quot;.&quot;שאו מרום עיניכם&quot;, לאיזה מקום? למקום שכל העיניים תלויות בו. ומי הוא? זהו &quot;פתח עיניים&quot;. ושם תדעו, שאותו עתיק נסתר, ששניתן לשאול עליו אך לא להשיגו, ברא את &quot;אלה&quot;. ומי הוא? &quot;מי&quot; אותו נקרא &quot;מקצה השמיים&quot; למעלה, שהכול עומד ברשותו. ומשום שהוא עומד לשאלה והוא בדרך נסתרת ואינו מגלֶה את עצמו, הוא נקרא &quot;מי&quot;, שכן למעלה ממנו אין שם שאלה, וקצה השמיים הזה נקרא &quot;מי&quot;.

וישנו כינוי אחר למטה, הנקרא מ&quot;ה. מה ההבדל בין זה לזה? אלא שהראשון הנסתר, הנקרא מ&quot;י, עומד לשאלה. כיוון ששואל האדם ומפשפש להסתכל ולדעת מדרגה אחר מדרגה, עד סוף כל המדרגות, כיוון שהגיע לשם, אל המ&quot;ה, מה ידעת? מה הסתכלת? מה פשפשת? הרי הכול נסתר כבתחילה. ועל סוד זה כתוב: &quot;מָה אעידך מָה אדמה לך&quot;. כשנחרב בית המקדש, יצאה בת קול ואמרה: &quot;מה אעידך&quot;. בכל יום ויום העדתי בך מימים קדמונים, כפי שכתוב: &quot;הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ&quot;.

&quot;ומה אדמה לך&quot;, באותו האופן ממש עִטַּרְתִּי אותך בעטרות קדושות, ועשיתי לך שלטון על כל העולם, כפי שכתוב: &quot;הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי&quot;, וקראתי לך:&quot;יְרוּשָׁלַ‍ִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו&quot;.

&quot;מָה אַשְׁוֶה לָּךְ&quot;, כפי שאת יושבת, כך הוא כביכול למעלה. כפי שכעת לא נכנס בך עם קדוש בסדרים קדושים, כך נשבעתי לך, שלא אכנס אני למעלה, עד שייכנסו בך המונייך למטה. וזוהי הנחמה שלך, הואיל ובדרגה זו השוויתי אותך בכל. וכעת, כשאת במצב זה, &quot;גָּדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ&quot;. ואם תאמרי שאין לך תקומה ורפואה, &quot;מִ&quot;י יִרְפָּא לָךְ&quot;. ודאי שאותה דרגה נסתרת עליונה, שהכול עומד בה, היא שתרפא אותך ותקים אותך.

מִ&quot;י הוא &quot;קצה השמיים&quot; למעלה, ו-מָ&quot;ה הוא &quot;ועד קצה השמיים&quot; למטה. וזהו החלק שירש יעקב, שהוא &quot;מבריח מן הקצה אל הקצה&quot;. מן הקצה הראשון שהוא מִ&quot;י, אל הקצה האחרון שהוא מָ&quot;ה,מפני שהוא עומד באמצע. ועל כן נאמר: &quot;מִ&quot;י ברא אֵלֶּה&quot;.

אמר רבי שמעון: אלעזר בני, הפסק את דבריך, ויתגלה הסוד הנסתר העליון שבני העולם אינם יודעים. שתק רבי אלעזר. בכה רבי שמעון ועמד רגע אחד (נ&quot;א: שעה אחת). אמר רבי שמעון: אלעזר, מהו &quot;אֵלֶּה&quot;? אם תאמר שהכוונה לכוכבים ולמזלות, הרי הם נראים שם תמיד, ובמָ&quot;ה נבראו, כפי שנאמר: &quot;בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ&quot;. ואם הכוונה על דברים נסתרים, לא היה צריך להיכתב &quot;אֵלֶּה&quot;, שהרי זו מילה המורה על דבר גלוי. אלא, סוד זה לא נגלה אלא ביום אחד שהייתי על חוף הים, ובא אליהו ואמר לי: &quot;רבי, האם ידעת מהו &quot;מִי בָּרָא אֵלֶּה'?&quot; אמרתי לו: אלו השמיים וצבאם, מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא, שיש לו לאדם להסתכל בהם ולברך אותו, כפי שכתוב:&quot;כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ... ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ&quot;.

אמר אליהו: רבי, דבר נסתר היה לפני הקדוש ברוך הוא, ונגלה בישיבה של מעלה, וזהו הוא: בשעה שהנסתר מכל הנסתרים ביקש להתגלות, עשה בתחילה נקודה אחת, וזו עלתה להיות מחשבה. צייר בה את כל הציורים, חקק בה את כל החקיקות, וחקק בתוך המנורה הקדושה הנסתרת חקיקה של ציור נסתר אחד, קודש קודשים, בניין עמוק שיצא מתוך המחשבה, ונקרא מִ&quot;י. זהו ראשית הבניין, עומד ואינו עומד, עמוק ונסתר, ובשם אינו נקרא אלא מִ&quot;י. ביקש להתגלות ולהיקרא בשם זה, והתלבש בלבוש יקר המאיר, וברא את &quot;אֵלֶּה&quot;, ועלו אותיות &quot;אֵלֶּה&quot; לתוך השם. התחברו אותיות אלו באלו (מ&quot;י עם אל&quot;ה), ונשלם השם &quot;אֱלֹהִים&quot;. וכל עוד שלא ברא את &quot;אֵלֶּה&quot;, לא עלה בשם אלוהים. ואותם שחטאו בעגל, על סוד זה אמרו:&quot;אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל&quot;. וכפי ששותף מִ&quot;י ב&quot;אֵלֶּה&quot; – כך הוא השם ששותף תמיד, ובסוד זה מתקיים העולם.

ופרח אליהו ולא ראיתיו עוד. וממנו ידעתי דבר זה, שעמדתי על סודו וסתר שלו. בא רבי אלעזר וכל החברים והשתטחו לפניו. בכו ואמרו: אילו לא באנו לעולם אלא כדי לשמוע דבר זה, דיינו.

אמר רבי שמעון: על כן השמיים וצבאם במָ&quot;ה נבראו, כפי שכתוב: &quot;כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מֶעֱשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ וגו'&quot;, וכתיב&quot;מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם&quot;. &quot;על השמיים&quot; הוא כדי לעלות בשם, מפני שברא אור לאורו, והתלבש זה בזה, ועלה בשם העליון. ועל כן נאמר: &quot;בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים&quot;, זהו אלוהים העליון, שהרי מָ&quot;ה לא היה כך ולא נבנה, אלא בשעה שנמשכות אותיות אלו מאלו, אותיות אֶלֶּ&quot;ה מלמעלה למטה, והאם משאילה לבתה את כליה ומקשטת אותה בקישוטיה. ומתי היא מקשטת אותה בקישוטיה כראוי? בשעה שנראים לפניה כל הזכרים, כפי שכתוב: &quot;אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה'&quot;. וזו נקראת &quot;אדון&quot;, כפי שנאמר: &quot;הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ&quot;. אז יוצאת האות ה' ונכנסת האות י', ומתקשטת בלבושים זכריים כנגד כל זכר בישראל, ואותיות אחרות מושכים אותן ישראל מלמעלה אל המקום הזה. &quot;אֵלֶּה אֶזְכְּרָה&quot;, נזכר אני בפי ושופך דמעותיי, ואז &quot;אֶדַּדֵּם&quot; מלמעלה &quot;עַד בֵּית אֱלֹהִים&quot;, כדי שתהיה אלוהים כעין המקור שלה. ובמה? &quot;בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג&quot;.

אמר רבי אלעזר: השתיקה שלי בנתה בית המקדש למעלה, ובנתה בית המקדש למטה. ובאמת: דיבור שווה סלע, שתיקה שווה שניים. &quot;מילה בסלע&quot;, מה שאמרתי והתעוררתי בו. שתיקה בשניים, על ידי מה ששתקתי, נבראו ונבנו שני עולמות כאחד.

אמר רבי שמעון: מכאן ואילך זהו שלמות המקרא, כפי שכתוב:&quot;הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם&quot;, שתי דרגות הן שצריך לרשום ולהבחין כל אחת מהן: אחת זו שנקראת מָ&quot;ה ואחת מִ&quot;י. זו עליונה וזו תחתונה. זו העליונה נרשמת ונאמר בה &quot;המוציא במספר צבאם&quot;. &quot;המוציא&quot; הוא אותו מקור הנודע ואין כמותו. כעין זה נאמר: &quot;המוציא לחם מן הארץ&quot;. &quot;המוציא&quot; הוא הנודע, וזו הדרגה התחתונה, והכול אחד. &quot;במספר&quot;' אלו שישים ריבוא העומדים כאחד, והוציאו צבאות למיניהם שאין להם מספר.

&quot;לְכֻלָּם&quot;, בין אותם שישים ריבוא, ובין כל הצבאות שלהם. &quot;בְּשֵׁם יִקְרָא&quot;, מהו &quot;בשם יקרא&quot;? אם תאמר שקרא להם בשמותיהם, לא כך הוא, שאם כן היה צריך להיכתב &quot;בשמותיהם&quot;. אלא, בזמן שדרגה זו לא עלתה בשם אלא נקראה מִ&quot;י, לא הולידה ולא הוציאה את הדברים הנסתרים למיניהם, אף על פי שכולם היו נסתרים בה. כיוון שברא את &quot;אֵלֶּה&quot; ועלה בשמו ונקרא &quot;אֱלֹהִים&quot;. אז, בכוחו של שם זה, הוציא אותם בשלמותם. וזהו &quot;בשם יקרא&quot;, באותו השם שלו קרא והוציא כל מין ומין להתקיים בשלמותו. כעין זה נאמר:&quot;רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם&quot;, הזכרתי את שמי כדי לקומם את בצלאל על קיומו ושלמותו.

&quot;מֵרֹב אוֹנִים&quot;, מהו &quot;מרב אונים&quot;? זהו ראש המדרגות, שעלו בו כל הרצונות והסתלקו בו בדרך נסתרת. &quot;וְאַמִּיץ כֹּחַ&quot;, זהו סוד העולם העליון שעלה בשם 'אלוהים' כפי שאמרנו. &quot;אִישׁ לֹא נֶעְדָּר&quot;, מאותם שישים ריבוא שהוציא בכוחו של השם. ומשום ש&quot;איש לא נעדר&quot;, בכל מקום שבו מתו ישראל או נענשו בעוונותיהם, הם נמנו, ולא נפקד מאותם שישים ריבוא אפילו אחד, כדי שיהיה הכול בדיוקן אחד. כפי שאיש לא נעדר למעלה, כך לא נעדר למטה.

===פתיחת רב המנונא סבא===
{{צ|בראשית}} -- רב המנונא סבא אמר, אשכחן אתוון בהפוכא! בי&quot;ת בקדמיתא ולבתר! ב' בקדמיתא היינו {{צ|בראשית}}, {{צ|ברא}} לבתר!  אל&quot;ף בקדמיתא ולבתר! אל&quot;ף בקדמיתא היינו {{צ|אלהים}}, {{צ|את}} לבתר! 

אלא כד בעא קב&quot;ה למעבד עלמא כל אתוון הוו סתימין, ותרין אלפין שנין עד דלא ברא עלמא הוה מסתכל קב&quot;ה ואשתעשע בהו. כד בעא למברי עלמא - אתו כל אתוון קמיה מסופא ארישייהו. 

שריאת '''את ת''' למיעל ברישא. אמרה רבון עלמין, ניחא קמך למברי בי עלמא, דאנא חותמא דגושפנקא דילך '''אמ&quot;ת''', ואנת אתקריאת '''אמ&quot;ת'''. יאות למלכא למשרי באת אמ&quot;ת, ולמברי בי עלמא. אמר לה קב&quot;ה, יאות אנת וזכאה אנת, אלא לית אנת כדאי למברי בך עלמא, הואיל ואנת זמינא למהוי רשים על מצחין דגוברין מהימנין, דקיימו אורייתא מאל&quot;ף ועד תי&quot;ו, וברשימו דילך ימותון. ועוד דאנת חותמא דמות, הואיל ואנת כך - לית אנת כדאי למברי בך עלמא. מיד נפקת. 

עאלת '''את ש''' קמיה. אמרה קמיה רבון עלמין ניחא קמך למברי בי עלמא, דבי אתקרי שמך '''שד&quot;י''', ויאות למברי עלמא בשמא קדישא? אמר לה יאות אנת וטב אנת וקשוט אנת, אבל הואיל ואתוון דזיופא נטלין לך למהוי עמהון - לא בעינא למברי בך עלמא. דבגין דלא אתקיים שקרא אלא אי יטלון לך - '''ק ר'''. מכאן מאן דבעי למימר שקרא - יטול יסודא דקשוט בקדמיתא, ולבתר יוקים ליה שקרא. דהא את '''ש'''' את קשוט איהו, את קשוט דאבהתן דאתייחדו בה. 

'''ק ר''' אתוון דאתחזיאו על סטרא בישא אינון, ובגין לאתקיימא נטלי את '''ש'''' בגווייהו - הוי '''קשר'''. כיון דחמאת הכי נפקת מקמיה. 

עאלת '''את צ'''. אמרה קמיה רבון עלמא, ניחא קמך למברי בי עלמא, דאנא (ס&quot;א, דבי) בי חתימין '''צדיקים''', ואנת דאתקריאת '''צדיק''' בי רשים, דכתיב (תהלים יא ז) {{צ|כי צדיק יהו&quot;ה צדקות אהב}}, ובי יאות למברי עלמא? אמר לה &quot;צדי, צדי אנת וצדיק אנת, אבל אנת צריך למהוי טמירא, לית אנת צריך לאתגלייא כל כך, בגין דלא למיהב פתחון פה לעלמא&quot;. מאי טעמא? '''צ''' איהי, אתיא '''י'''' דשמא דברית קדישא, ורכיב עלה ואתאחד בהדה. ורזא דא, כד ברא קב&quot;ה לאדם הראשון דו פרצופין בראו, ובגין כך אנפוי ד'''יו&quot;ד''' מהדר לאחורא כגוונא דא [[קובץ:tzadi away.PNG||15px|]], ולא אתהדרו אנפין באנפין כגוונא דא [[קובץ:tzadi toward.PNG||15px|]]. אסתכל לעילא כגוונא דא [[קובץ:tzadi up.PNG||15px|]], אסתכלת לתתא כגוונא דא [[קובץ:tzadi down.PNG||15px|]]. אמר לה קב&quot;ה תו, דאנא זמין לנסרא לך ולמעבד לך אפין באפין, אבל באתרא אחרא תסתלק. נפקת מקמיה ואזלת. 

עאלת '''את פ''', אמרה קמיה רבון עלמין, ניחא קמך למברי בי עלמא, דהא פורקנא דאנת זמין למעבד בעלמא בי רשים, ודא הוא פדות, ובי יאות למברי עלמא. אמר לה יאות אנת, אבל בך אתרשים פשע בטמירו, כגוונא דחיויא דמחי ואעיל רישיה בין גופיה, הכי מאן דחב כפיף רישיה ואפיק ידוי. 

'''וכן ע''' - עון. אע&quot;ג דאמרה דאית בי ענוה - אמר לה קב&quot;ה לא אברי בך עלמא. נפקת מקמיה. 

עאלת '''את ס'''. אמרה קמיה רבון &lt;קטע סוף=דף ב ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ג|א}}&lt;קטע התחלה=דף ג א/&gt;עלמין ניחא קמך למברי בי עלמא, דאית בי סמיכא לנפלין, דכתיב (תהלים קמה יד) {{צ|סומך יהו&quot;ה לכל הנופלים}}? אמר לה, על דא אנת צריך לאתרך, ולא תזוז מניה. אי אנת נפיק מאתרך - מה תהא עלייהו דאינון נפלין הואיל ואינון סמיכין עלך. מיד נפקת מקמיה. 

עאלת '''את נ'''. אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא, דבי כתיב (שמות טו יא) {{צ|נורא תהלות}} ותהלה דצדיקים נאוה תהלה. אמר לה נו&quot;ן, תוב לאתרך, דהא בגינך תבת סמ&quot;ך לאתרה והוי סמיך עלה. מיד תבת לאתרה ונפקת מקמיה. 

עאלת '''את מ'''. אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא, דבי אתקריאת מלך? אמר לה הכי הוא ודאי, אבל לא אברי בך עלמא, בגין דעלמא אצטריך למלך. תוב לאתרך. '''אנת ול' וך{{'}}''', דהא לא יאות לעלמא למיקם בלא מלך. 

בההיא שעתא נחתא מן קדמוהי '''את כ''' מעל כורסי יקריה. אזדעזעת ואמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא דאנא כבודך? וכד נחתת '''כ'''' מעל כורסי יקריה - אזדעזעו מאתן אלף עלמין, ואזדעזע כורסייא וכלהו עלמין אזדעזעו למנפל. אמר לה קב&quot;ה כ&quot;ף כ&quot;ף מה אנת עביד הכא! דלא אברי בך עלמא! תוב לאתרך דהא בך כליה - {{ממ|ישעיה|י|כג}} {{צ|כלה ונחרצה}} אשתמע. תוב לכורסייך והוי תמן. בההיא שעתא נפקת מקמיה ותבת לדוכתה. 

עאלת '''את י'''. אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא, דאנא שירותא דשמא קדישא, ויאות לך למברי בי עלמא? א&quot;ל די לך דאנת חקיק בי, ואנת רשים בי, וכל רעותא דילי בך סליק. לית אנת יאות לאתעקרא מן שמי. 

עאלת '''את ט'''. אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא, דאנת בי אתקריאת {{צ|טוב וישר}}? אמר לה, לא אברי בך עלמא דהא טובך סתים בגווך וצפון בגווך. הה&quot;ד (תהלים לא כ) {{צ|מה רב טובך אשר צפנת ליראיך}}. הואיל וגניז בגווך - לית ביה חולקא לעלמא דא דאנא בעי למברי, אלא בעלמא דאתי. ותו דעל דטובך גניז בגווך - יטבעון תרעי דהיכלא. הה&quot;ד (איכה ב ט) {{צ|טבעו בארץ שעריה}}. ותו ד'''ח{{'}}''' לקבלך, וכד תתחברון כחדא הא '''ח&quot;ט'''. ועל דא אתוון אלין לא רשימין בשבטין קדישין. מיד נפקת מקמיה. 

עאלת '''את ז'''. אמרה ליה, רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא, דבי נטרין בניך שבת, דכתיב (שמות כ ח) {{צ|זכור את יום השבת לקדשו}}? אמר לה לא אברי בך עלמא, דאנת אית בך קרבא וחרבא דשננא, ורומחא דקרבא, כגוונא דנו&quot;ן [ &lt;big&gt;ן'&lt;/big&gt; ]. מיד נפקת מקמיה. 

עאלת '''את ו'''. אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא, דאנא את משמך? אמר לה '''ו''''! אנת ו'''ה'''' - די לכון דאתון אתוון דשמי, דאתון ברזא דשמי, וחקיקין וגליפין בשמי, ולא אברי בכו עלמא. 

עאלת '''את ד ואת ג''', אמרו אוף הכי. אמר אוף לון - די לכון למהוי דא עם דא, דהא מסכנין לא יתבטלון מן עלמא, וצריכין לגמול עמהון טיבו. '''דל&quot;ת''' איהי מסכנא, '''גימ&quot;ל''' גומל לה טיבו. לא תתפרשון דא מן דא, ודי לכון למיזן דא לדא. 

עאלת '''את ב'''. אמרה ליה רבון עלמא, ניחא קמך למברי בי עלמא, דבי מברכאן לך לעילא ותתא? אמר לה קב&quot;ה הא ודאי בך אברי עלמא, ואנת תהא שירותא למברי עלמא. 

קיימא '''את א''' לא עאלת. אמר לה קב&quot;ה אל&quot;ף אל&quot;ף, למה לית אנת עאלת קמאי כשאר כל אתוון? אמרה קמיה רבון עלמא, בגין דחמינא כל אתוון נפקו מן קמך בלא תועלתא, מה אנא אעביד תמן. ותו דהא &lt;קטע סוף=דף ג א/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ג|ב}}&lt;קטע התחלה=דף ג ב/&gt;יהיבתא לאת בי&quot;ת נבזבזא רברבא דא, ולא יאות למלכא עלאה לאעברא נבזבזא דיהב לעבדו ולמיהב לאחרא. אמר לה קב&quot;ה, אל&quot;ף אל&quot;ף, אע&quot;ג דאת בי&quot;ת בה אברי עלמא - אנת תהא ריש לכל אתוון. לית בי יחודא אלא בך. בך ישרון כל חושבנין, וכל עובדין דעלמא, וכל יחודא לא הוי אלא באת אל&quot;ף. 

ועבד קב&quot;ה אתוון עלאין רברבין ואתוון תתאין זעירין. ובגין כך '''בי&quot;ת בי&quot;ת''' - {{צ|בראשית ברא}}, '''אל&quot;ף אל&quot;ף''' - {{צ|אלהים את}}. אתוון מלעילא ואתוון מלתתא. וכלהו כחדא הוו מעלמא עלאה ומעלמא תתאה:

====תרגום לעברית====
&quot;בְּרֵאשִׁית&quot;, רב המנונא סבא אמר, מצאנו את האותיות בהיפוך! הבי&quot;ת בהתחלה ולאחר מכן! ב' בהתחלה היינו &quot;בְּרֵאשִׁית&quot;, &quot;בָּרָא&quot; לאחר מכן! האל&quot;ף בהתחלה ולאחר מכן! א' בהתחלה היינו &quot;אֱלֹהִים&quot;, &quot;אֵת&quot; לאחר מכן!

אלא כאשר ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות את העולם, כל האותיות היו סתומות, ואלפיים שנים קודם שברא את העולם, היה מביט הקדוש ברוך הוא ומשתעשע בהן. כאשר ביקש לברוא את העולם – באו כל האותיות לפניו, מהסוף להתחלה.

האות ת' נכנסה ראשונה. אמרה: רבון העולמים, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שהרי אני חותם הטבעת שלך, אמת, ואתה נקרא אמת. ראוי למלך להתחיל באות אמת, ולברוא בי את העולם. אמר לה הקדוש ברוך הוא: ראויה את וזכאית את, אלא אין את כדאית שיִבָּרֵא בך העולם, הואיל ואת עתידה להיות רשומה על מצחיהם של אנשים מאמינים, שקיימו את התורה מא, וְעַד ת', וברושם שלך ימותו. ועוד, שאת חותם הַמָּוֶת. הואיל ואת כך, אין את כדאית שיִבָּרֵא בך העולם. מיד יצאה.

נכנסה האות ש' לפניו. אמרה לפניו: ריבון העולמים, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שבי נקרא שמך שד&quot;י, וראוי לברוא את העולם בשם הקדוש. אמר לה: ראויה את, וטובה את, ואמת את. אבל הואיל ואותיות השקר נוטלות אותך להיות עימהן, אין אני רוצה לברוא בך את העולם. שכן אין השקר מתקיים אלא אם כן ייקחו אותך ק' ור'. מכאן, מי שרוצה לומר שקר, יקח יסוד של אמת בתחילה, ולאחר מכן יקים את השקר. שהרי האות ש' אות אמת היא, אות אמת של האבות שנתייחדו בה.

ק' ר' הן אותיות הנראות מצד הרע, וכדי להתקיים הן לוקחות את האות ש' בתוכן, והרי זה קשר. כיוון שראו כך, יצאו מלפניו.

נכנסה האות צ'. אמרה לפניו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שבי חתומים צדיקים, ואתה שנקראת צדיק רשום בי, שכתוב: ”כִּי צַדִּיק יְהוָה צְדָקוֹת אָהֵב”, ובי ראוי לברוא את העולם. אמר לה: צדי, צדי את וצדיק את, אבל את צריכה להיות נסתרת, אין את צריכה להתגלות כל כך, כדי שלא לתת פתחון פה לעולם. מהו הטעם? האות צ' היא כך, באה האות י' של שם הברית הקדושה, ורוכבת עליה ומתאחדת עמה. וסוד זה: כאשר ברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, דו-פרצופין בראו, ובשל כך פניה של הי' מופנים לאחור כעין זה [[קובץ:tzadi away.PNG||15px|]], ולא הופנו פנים אל פנים כעין זה [[קובץ:tzadi toward.PNG||15px|]]. זה מביט למעלה כעין זה [[קובץ:tzadi up.PNG||15px|]], וזו מביטה למטה כעין זה [[קובץ:tzadi down.PNG||15px|]]. אמר לה הקדוש ברוך הוא: המתני, שהרי אני עתיד לנסר אותך ולעשות אותך פנים אל פנים, אבל במקום אחר תתעלי. יצאה מלפניו והלכה לה.

נכנסה האות פ', אמרה לפניו: ריבון העולמים, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שהרי הפדות (פורקנא) שאתה עתיד לעשות בעולם רשומה בי, וזהו פדות, ובי ראוי לברוא את העולם. אמר לה: ראויה את, אבל בך נרשם פשע בסתר, כדוגמת הנחש המכיש ומכניס את ראשו בין גופו. כך מי שחוטא, מכופף את ראשו ומושיט את ידיו.

וכן האות ע', עון. אף על פי שאמרה: יש בי ענוה, אמר לה הקדוש ברוך הוא: לא אברא בך את העולם. יצאה מלפניו.

נכנסה האות ס'. אמרה לפניו: ריבון העולמים, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שהרי בי יש סמיכה לנופלים, שכתוב: &quot;סוֹמֵךְ יְהוָה לְכָל הַנֹּפְלִים&quot;. אמר לה: בגלל דבר זה את צריכה למקומך, ואל תזוזי ממנו. אם את תצאי ממקומך, מה יהא על אותם נופלים, הואיל והם נסמכים עלייך?. מיד יצאה מלפניו.

נכנסה האות נ'. אמרה לפניו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שבי כתוב: &quot;נוֹרָא תְהִלֹּת&quot;, ותהילה של צדיקים, &quot;לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה&quot;? אמר לה: נ', שובי למקומך, שהרי בשבילך שבה האות ס' למקומה, והיי סמוכה עליה. מיד שבה למקומה ויצאה מלפניו.

נכנסה האות מ'. אמרה לפניו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שבי אתה נקרא מלך? אמר לה: כך הוא ודאי, אבל לא אברא בך את העולם, מפני שהעולם צריך למלך. שובי למקומך, את, והאות ל' והאות כ', שהרי לא ראוי לעולם לעמוד ללא מלך.

באותה שעה, ירדה מלפניו האות כ' מעל כיסא כבודו. הזדעזעה ואמרה לפניו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שהרי אני כבודך? וכאשר ירדה האות כ' מעל כיסא כבודו, הזדעזעו מאתיים אלף עולמות, והזדעזע הכיסא, וכל העולמות כולם הזדעזעו ועמדו ליפול. אמר לה הקדוש ברוך הוא: כ', כ'! מה את עושה כאן? שכן לא אברא בך את העולם! שובי למקומך, שהרי בך יש כליה, שנאמר: 'כָּלָה וְנֶחֱרָצָה'. שובי לכיסאך והיי שם. באותה שעה יצאה מלפניו ושבה למקומה.

נכנסה האות י'. אמרה לפניו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שאני התחלת השם הקדוש, וראוי לך לברוא בי את העולם. אמר לה: דייך שאת חקוקה בי, ואת רשומה בי, וכל חפצי בך עולה. אין זה ראוי שאת תעקרי משמי.

נכנסה האות ט'. אמרה לפניו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שבי אתה נקרא טוב וישר? אמר לה: לא אברא בך את העולם, שהרי טובך סתום בתוכך וצפון בתוכך. זהו שכתוב: &quot;מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ&quot;. הואיל והטוב גנוז בתוכך, אין בו חלק לעולם הזה שאני רוצה לברוא, אלא לעולם הבא. ועוד, בגלל שטובך גנוז בתוכך, יטבעו שערי ההיכל. זהו שכתוב: 'טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ'. ועוד, שהאות ח' היא כנגדך, וכאשר תתחברו יחד, הרי זה ח&quot;ט. ועל כן, אותיות אלו אינן רשומות בשמות השבטים הקדושים. מיד יצאה מלפניו.

נכנסה האות ז'. אמרה לו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שבי שומרים בניך את השבת, שכתוב: 'זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ&quot;? אמר לה: לא אברא בך את העולם, משום שיש בך מלחמה, וחרב חדה, ורומח של קרב, כעין צורתה של האות נ' סופית [ן']. מיד יצאה מלפניו.

נכנסה האות ו'. אמרה לפניו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שאני אות משמך? אמר לה: ו'! את וה', דייכן שאתן אותיות של שמי, שאתן בסוד שמי, וחקוקות ורשומות בשמי, ולא אברא בכן את העולם.

נכנסו האות ד' והאות ג', אמרו גם הן כך. אמר גם להן: דייכן להיות זו עם זו, שהרי עניים לא יתבטלו מן העולם, וצריכים לגמול עימהם חסד. ד' היא הענייה (דלה), וג' גומלת לה חסד. אל תתפרשו זו מזו, ודייכן לזון זו את זו.

נכנסה האות ב'. אמרה לו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שבי מברכים אותך למעלה ולמטה? אמר לה הקדוש ברוך הוא: הן, ודאי בך אברא את העולם, ואת תהיי הראשית לבריאת העולם.

עמדה האות א' ולא נכנסה. אמר לה הקדוש ברוך הוא: א', א'! למה אין את נכנסת לפניי כשאר כל האותיות? אמרה לפניו: ריבון העולם, מפני שראיתי את כל האותיות שיצאו מלפניך ללא תועלת, מה אני אעשה שם? ועוד, שהרי כבר נתת לאות ב' את המתנה הגדולה הזו, ואין זה ראוי למלך עליון להעביר מתנה שנתן לעבדו ולתתה לאחר. אמר לה הקדוש ברוך הוא: א', א'! אף על פי שבאות ב' נברא העולם, את תהיי הראש לכל האותיות. אין בי ייחוד אלא בך. בך יתחילו כל החשבונות, וכל מעשי העולם, וכל הייחוד אינו אלא באות א'.

ועשה הקדוש ברוך הוא אותיות עליונות גדולות, ואותיות תחתונות קטנות. ובגלל זה: ב' ב', &quot;בְּרֵאשִׁית בָּרָא&quot;, א' א', &quot;אֱלֹהִים אֵת&quot;. אותיות מלמעלה ואותיות מלמטה, וכולן כאחד היו מהעולם העליון ומהעולם התחתון.

===מאמר ברא-שית===
{{צ|בראשית}} -- רבי יודאי אמר מאי '''{{צ|בראשית}}'''? '''בחכמה'''. דא חכמ&quot;ה דעלמא קיימא עלה, לאעלא גו רזין סתימין עלאין. והכא אגליפו שית סטרין רברבין עלאין, דמנהון נפיק כלא, דמנהון אתעבידו שית מקורין ונחלין, לאעלא גו ימא רבא. והיינו '''ברא שית''' - מהכא אתבריאו. מאן ברא לון? ההוא דלא אדכר, ההוא סתים דלא ידיע. 

רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא. כד מטו לחד בי חקל, אמר ליה רבי חייא לרבי יוסי, הא דאמריתו '''ברא שית''' - ודאי הכי הוא, בגין דשית יומין עלאין גבי אורייתא ולא יתיר, אחרנין סתימין אינון. אבל חמינן גו סטרי בראשית דאמר הכי: גליפו אגליף ההוא סתימאה קדישא, גו מעוי דחד טמירו, דנקיד בנקודה, דנעיץ, ההוא גליפו אגליף וטמיר ביה, כמאן דגניז כלא תחות מפתחא חדא, וההוא מפתחא גניז כלא בהיכלא חדא, ואע&quot;ג דכלא גניז בההוא היכלא - עקרא דכלא בההוא מפתחא הוי, ההוא מפתחא סגיר ופתח. 

בההוא היכלא אית ביה גניזין סתימין סגיאין אלין על אלין. בההוא היכלא אית תרעין עובד סתימו, ואינון חמשין. אגליפו לארבע סטרין והוו ארבעין (ס&quot;י, ותשע). חד תרעא לית ליה סטרא - לא ידיע אי הוא לעילא אי הוא לתתא (ס&quot;י, איהו לעילא איהי לתתא), ובגין כך ההוא תרעא סתים. גו אינון תרעין אית מנעולא חדא, וחד אתר דקיק לאעלא ההוא מפתחא ביה. ולא אתרשים אלא ברשימו דמפתחא - לא ידעין ביה אלא ההוא מפתחא (ס&quot;י, דפתחא) בלחודוי. ועל רזא דנא {{צ|בראשית ברא אלהים}}. {{צ|בראשית}} - דא מפתחא דכלא סתים ביה, והוא סגיר ופתח, ושית תרעין כלילן ביה, בההוא מפתחא דסגיר ופתח. כד סגיר אינון תרעין וכליל לון בגויה (נ&quot;א, וכלה בגויה) - כדין ודאי כתיב {{צ|בראשית}}, מלה גליא בכלל מלה סתימאה. ובכל אתר {{צ|בר&quot;א}} מלה סתימאה איהו - סגיר ולא פתח. 

א&quot;ר יוסי ודאי הכי הוא, ושמענא לבוצינא קדישא דאמר הכי, דמלה סתימאה איהו {{צ|ברא}}, סגיר ולא פתח. ובעוד דהוה סגיר במלה דברא - עלמא לא הוה ולא אתקיים. והוה חפי על כלא '''תה&quot;ו'''. וכד שלטא האי '''תה&quot;ו''' - עלמא לא הוה ולא אתקיים. אימתי ההוא מפתחא פתח תרעין, ואזדמן לשמושא ולמעבד תולדין? כד אתא אברהם, דכתיב {{צ|אלה תולדות השמים והארץ בהבראם}}, ותנינן '''באברהם'''. ומה דהוה כלא סתים במלת '''{{צ|ברא}}''' - אתהדרו אתוון לשמושא, ונפק עמודא דעבד תולדין - '''אבר''' יסודא קדישא, דעלמא קיימא עליה. 

כד האי '''אבר''' אתרשים במלת '''{{צ|ברא}}''' - כדין רשים סתימאה עילאה (נ&quot;א, קדישא לגלאה) רשימו אחרא לשמיה וליקריה, ודא איהו '''מ&quot;י''', וברא '''אלה'''. וגם כן שמא קדישא דאתברכא דאיהו '''מ&quot;ה''' אתרשים, ואפיק מן '''בר&quot;א''' - '''אב&quot;ר'''. והוא רשים ב'''אלה''' מסטרא דא, ו'''אבר''' מסטרא דא, סתימאה קדישא, '''אל&quot;ה''' קיימא '''אב&quot;ר''' קיימא, כד אשתלים דא - אשתלים דא. גליף להאי אבר '''ה'''', גליף להאי אלה '''י''''. אתערו אתוון לאשלמא להאי סטרא ולהאי סטרא. כדין אפיק '''מ&quot;ם''' - נטיל חד להאי סטרא וחד להאי סטרא. אשתלים שמא קדישא ואתעביד '''אלהים''', וגם כן שמא &lt;קטע סוף=דף ג ב/&gt;{{ממ זהר משולב|א|ד|א}}&lt;קטע התחלה=דף ד א/&gt;
דאברהם, כד אשתלים דא אשתלים דא. 

: (ויש אומרים דנטל קב&quot;ה '''מי''' ושדי ב'''אלה''' ואתעביד '''אלהים'''. ונטל קב&quot;ה '''מה''' ושדי ב'''אבר''' ואתעביד '''אברהם'''. ומלת '''מ&quot;י''' רומז לחמשים שערי בינה, ואית בה יו&quot;ד אות קדמאה דשמא קדישא. ומלת '''מ&quot;ה''' רומז למניינא דשמא קדישא, ואית ביה אות תניינא דשמא קדישא יהו&quot;ה, כמה דאת אמר (תהלים קמד) {{צ|אשרי העם שככה לו וגו'}}, (איוב כו) {{צ|תולה ארץ על בלי מ&quot;ה}}, וכדין אתקיימו תרין עלמין - ביו&quot;ד עלמא דאתי, ובה&quot;א עלמא דא. כלומר ב'''מ&quot;י''' ברא עולם הבא, וב'''מ&quot;ה''' ברא עולם הזה. ודין הוא רמז עילא ותתא) 

וכדין עבד תולדות, ונפק שמא שלים, מה דלא הוה קדם דנא. הה&quot;ד {{צ|אלה תולדות השמים והארץ בהבראם}} - כלהו הוו תליין עד דאתברי שמיה דאברהם, כיון דאשתלים שמא דא דאברהם - שמא קדישא אשתלים. הה&quot;ד {{צ|ביום עשות יהו&quot;ה אלהים ארץ ושמים}}. 

אשתטח רבי חייא בארעא ונשק לעפרא ובכה, ואמר עפרא עפרא כמה את קשי קדל! כמה את בחציפו! דכל מחמדי עינא יתבלון בך, כל עמודי נהורין דעלמא תיכול ותידוק. כמה את חציפא! בוצינא קדישא דהוה נהיר עלמא, שליטא רברבא ממנא דזכותיה מקיים עלמא - אתבלי בך! רבי שמעון נהירו דבוצינא, נהירו דעלמין, אנת בלי בעפרא, ואנת קיים ונהג עלמא! אשתומם רגעא חדא ואמר, עפרא עפרא לא תתגאי, דלא יתמסרון בך עמודין דעלמא, דהא רבי שמעון לא אתבלי בך.

קם רבי חייא והוה בכי. אזל ורבי יוסי עמיה. מההוא יומא אתעני ארבעין יומין למחמי לרבי שמעון. אמרו ליה לית אנת רשאי למחמי ליה. בכה ואתעני ארבעין יומין אחרנין. אחזיאו ליה בחזווא לרבי שמעון ורבי אלעזר בריה, דהוו לעאן במלה דא דאמר רבי יוסי, והוו כמה אלפין צייתין למלוליה. אדהכי חמא כמה גדפין רברבין עלאין וסליקו עלייהו רבי שמעון ורבי אלעזר בריה, וסליקו למתיבתא דרקיעא וכל אלין גדפין הוו מחכאן להו. חמא דמתהדרן ומתחדשן בזיוון, ונהירו יתיר מנהורא דזיוא דשמשא. 

פתח רבי שמעון ואמר &quot;ייעול רבי חייא וליחמי בכמה דזמין קב&quot;ה לחדתא אנפי צדיקיא לזמנא דאתי&quot;. &quot;איהו מאן דעאל הכא בלא כסופא, וזכאה מאן דקאים בההוא עלמא כעמודא תקיף בכלא!&quot;. וחמא דהוה עאל, והוה קם רבי אלעזר ושאר עמודין דיתבין תמן. והוא הוה כסיף, ואשמיט גרמיה ועאל ויתיב לרגלוי דרבי שמעון. קלא נפיק ואמר &quot;מאיך עינך! לא תזקוף רישך ולא תסתכל!&quot;. מאיך עינוי וחמא נהורא דהוה נהיר למרחוק. קלא אהדר כמלקדמין ואמר, עלאין טמירין סתימין - פקיחי עינא! אינון דמשטטן בכל עלמא, אסתכלו וחמו! תתאין (נ&quot;א תנאין) דמיכין סתימין בחוריכון - אתערו! מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא, וטעמין מרירא למתקא, עד לא ייתון הכא. מאן מנכון דמחכאן בכל יומא לנהורא דנהיר, בשעתא דמלכא פקיד לאילתא, ואתייקר ואתקרי מלכא מכל מלכין דעלמא. מאן דלא מצפה דא בכל יומא בההוא עלמא - לית ליה חולקא הכא! 

אדהכי חמא כמה מן חברייא סחרניה, כל אינון עמודין דקיימין, וחמא דסליקו לון למתיבתא דרקיעא. אלין סלקין ואלין נחתין. ועילא דכולהו חמא מארי דגדפי דהוה אתי, והוה אומי אומאה, דשמע מאחורי פרגודא דמלכא מפקד בכל יומא ודכיר לאילתא די שכיבת לעפרא, ובעט בעיטין בההיא שעתא בתלת מאה ותשעין רקיעין, וכלהו מרתתין וזעין &lt;קטע סוף=דף ד א/&gt; {{ממ זהר משולב|א|ד|ב}}&lt;קטע התחלה=דף ד ב/&gt;קמיה. ואוריד דמעין על דא. ונפלי אינון דמעין רתיחין כאשא לגו ימא רבא, ומאינון דמעין קאים ההוא ממנא דימא ואתקיים, וקדיש שמיה דמלכא קדישא וקביל עליה למבלע כל מימוי דבראשית ויכנוש להו לגויה, בשעתא דיתכנשון כל עממיא על עמא קדישא וינגבון מיא, ויעברון בנגיבו, אדהכי שמע קלא דאמר &quot;פנון אתר פנון אתר! דהא מלכא משיחא אתי למתיבתא דרבי שמעון&quot;. בגין דכל צדיקייא דתמן - רישי מתיבתא. ואינון מתיבתי דתמן - רשימין אינון. וכל אינון חברין די בכל מתיבתא, סלקין ממתיבתא דהכא למתיבתא דרקיעא. ומשיח אתי בכל אינון מתיבתי, וחתים אורייתא מפומייהו דרבנן. 

ובההיא שעתא אתי משיח מתעטר מן ריחי (נ&quot;א, רישי) מתיבתי בעטרין עלאין. בההיא שעתא קמו כל אינון חברייא, וקם רבי שמעון, והוה סליק נהוריה עד רום רקיעא. אמר ליה רבי זכאה אנת, דאורייתך סלקא בתלת מאה ושבעין נהורין, וכל נהורא ונהורא אתפרשת לשית מאה ותליסר טעמין, סלקין ואסתחיין בנהרי אפרסמונא דכיא. וקב&quot;ה איהו חתים אורייתא ממתיבתך, וממתיבתא דחזקיה מלך יהודה, ומגו מתיבתא דאחיה השלוני. ואנא לא אתינא למחתם ממתיבתך, אלא מארי דגדפין אתי הכא, דהא ידענא דלא ייעול גו מתיבתי אחריתי אלא במתיבתך. בההיא שעתא סח ליה רבי שמעון, ההוא אומאה דאומי מארי דגדפין, כדין אזדעזע משיח וארים קליה, ואזדעזעו רקיעין, ואזדעזע ימא רבא ואזדעזע לויתן, וחשיב עלמא לאתהפכא. 

אדהכי חמא לרבי חייא לרגלוי דרבי שמעון. אמר מאן יהיב הכא בר נש לביש מדא דההוא עלמא? אמר רבי שמעון דא איהו רבי חייא נהירא דבוצינא דאורייתא. אמר ליה יתכנש הוא ובנוי וליהוון ממתיבתא דילך. א&quot;ר שמעון זמנא יתייהב ליה. יהבו ליה זמנא, ונפק מתמן מזדעזע וזלגין עינוי דמעין. אזדעזע רבי חייא ובכה ואמר &quot;זכאה חולקיהון דצדיקייא בההוא עלמא, וזכאה חולקיה דבר יוחאי דזכה לכך, עליה כתיב (משלי ח כא) {{צ|להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא}}&quot;.

====תרגום לעברית====
&quot;בראשית&quot;, רבי יודאי אמר: מהו &quot;בראשית&quot;? בחכמה. זוהי החכמה שהעולם עומד עליה, כדי להיכנס אל תוך סודות נסתרים עליונים. וכאן נחקקו שישה קצוות  גדולים עליונים, שממהם יוצא הכל, ומהם נעשו שישה מקורות ונחלים, כדי להיכנס אל תוך הים הגדול. וזהו &quot;ברא שית&quot; (ברא-שישה), מכאן נבראו. מי ברא אותם? אותו שלא נזכר, אותו הנסתר שלא נודע.

רבי חייא ורבי יוסי היו הולכים בדרך. כשהגיעו לשדה אחד, אמר לו רבי חייא לרבי יוסי: זה שאמרתם &quot;ברא שית&quot; (ברא שישה), ודאי כך הוא, משום ששישה ימים עליונים בתורה ולא יותר, ואילו האחרים נסתרים הם. אבל ראינו בסתרי מעשה בראשית שאומר כך: חקיקה חקק אותו הנסתר הקדוש, בתוך מעיה של נסתרת אחת, הנקודה בנקודה, הנעוצה. אותה חקיקה נחקקה ונסתרה בו, כמי שגונז את הכל תחת מפתח אחד, ואותו מפתח גונז את הכל בהיכל אחד. ואף על פי שהכל גנוז באותו היכל, עיקר הכל באותו מפתח הוא, ואותו מפתח סוגר ופותח.

באותו היכל ישנם גנזים נסתרים רבים, אלו על גבי אלו. באותו היכל ישנם שערים העשויים בסתר, והם חמישים. נחקקו לארבעה צדדים והיו ארבעים ותשעה. שער אחד אין לו צד, לא ידוע אם הוא למעלה או אם הוא למטה, ומשום כך אותו שער נסתר. בתוך אותם שערים יש מנעול אחד, ומקום דק אחד להכניס בו את אותו המפתח. ואינו נרשם אלא ברישום של המפתח, אין יודעים בו אלא אותו המפתח בלבד. ועל סוד זה כתוב: &quot;בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים&quot;. &quot;בראשית&quot;, זהו המפתח שהכל נסתר בו, והוא סוגר ופותח, ושישה שערים כלולים בו, באותו מפתח שסוגר ופתח. כשהוא סוגר את אותם השערים וכולל אותם בתוכו, אז ודאי כתוב &quot;בראשית&quot;, מילה גלויה בכלל מילה נסתרת. ובכל מקום &quot;ברא&quot; היא מילה נסתרת, סוגר ולא פותח.

אמר רבי יוסי: ודאי כך הוא, ושמעתי את המנורה הקדושה שאמר כך, שהמילה &quot;ברא&quot; היא מילה נסתרת, סוגרת ואינה פותחת. וכל עוד שהיה העולם סגור במילה &quot;ברא&quot;, העולם לא היה ולא התקיים, והיה מכסה על הכל ה&quot;תוהו&quot;. וכאשר שלט תוהו זה, העולם לא היה ולא התקיים. מתי אותו מפתח פתח את השערים, ונזדמן לשימוש ולעשות תולדות? כאשר בא אברהם, שכתוב: &quot;אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם&quot;, ושנינו, באברהם. ומה שהיה הכל נסתר במילה &quot;ברא&quot;, התהפכו האותיות לשימוש, ויצא העמוד העושה תולדות, איבר היסוד הקדוש, שהעולם עומד עליו.

כאשר איבר זה נרשם במילה &quot;ברא&quot;, אז רשם הנסתר העליון רשימה אחרת לשמו ולכבודו, וזוהי מ&quot;י, וברא אלה. וכמו כן השם הקדוש המבורך שהוא מ&quot;ה נרשם, והוציא מן &quot;ברא&quot;, &quot;אבר&quot;. והוא רשם את אלה מצד זה, ואת אבר מצד זה, הנסתר הקדוש. אל&quot;ה עומד ואב&quot;ר עומד. כשהושלם זה, הושלם זה. חקק לאיבר זה ה', וחקק לאל&quot;ה את האות י'. התעוררו האותיות להשלים צד זה וצד זה. אז הוציא מ', נטל אחת לצד זה ואחת לצד זה. הושלם השם הקדוש ונעשה &quot;אלהים&quot;, וכמו כן השם של אברהם. כשהושלם זה, הושלם זה.

(ויש אומרים שנטל הקדוש ברוך הוא את המילה מ&quot;י והשליך אותה באלה ונעשה &quot;אלהים&quot;. ונטל הקדוש ברוך הוא את המילה מ&quot;ה והשליך אותה ב-אבר ונעשה &quot;אברהם&quot;. והמילה מ&quot;י רומזת לחמישים שערי בינה, ויש בה את האות י', האות הראשונה של השם הקדוש. והמילה מ&quot;ה רומזת למניין השם הקדוש, ויש בה את האות השנייה של השם הקדוש ה', כמו שנאמר: &quot;אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ&quot;, וכן: &quot;תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה&quot;. ובכך התקיימו שני עולמות, בי' עולם הבא, ובה' עולם הזה. כלומר, במ&quot;י ברא את העולם הבא, ובמ&quot;ה ברא את העולם הזה. וזהו הרמז של עליון ותחתון).

ואז עשה תולדות, ויצא שם שלם, מה שלא היה קודם לכן. זהו שנאמר: &quot;אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם&quot;, כולם היו תלויים עד שנברא שמו של אברהם. כיוון שהושלם שם זה של אברהם, הושלם השם הקדוש. זהו שנאמר: &quot;בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם&quot;.

השתטח רבי חייא על הארץ, נישק את העפר ובכה, ואמר: עפר, עפר, כמה קשה עורפך! כמה אתה חצוף! שכל מחמדי העין יבלו בך, את כל עמודי האור של העולם תאכל ותשחק. כמה אתה חצוף! המנורה הקדושה שהייתה מאירה את העולם, השליט הגדול, הממונה שזכותו קיימת את העולם, בלה בך! רבי שמעון, אור המנורה, אור העולמות, אתה בלית בעפר, ואתה קיים ומנהיג את העולם! השתומם רגע אחד ואמר: עפר, עפר, אל תתגאה! שלא ימסרו בידך עמודי העולם, שהרי רבי שמעון לא בלה בך!

קם רבי חייא והיה בוכה. הלך, ורבי יוסי עמו. מאותו היום התענה ארבעים יום כדי לראות את רבי שמעון. אמרו לו: אין אתה רשאי לראותו. בכה והתענה ארבעים יום אחרים. הראו לו בחיזיון את רבי שמעון ואת רבי אלעזר בנו, שהיו עוסקים באותו הדבר שאמר רבי יוסי, וכמה אלפים היו קשובים לדבריהם. בתוך כך, ראה כמה כנפיים גדולות עליונות, ועלו עליהן רבי שמעון ורבי אלעזר בנו, ועלו לישיבה של הרקיע, וכל אותן הכנפיים היו מחכות להם. ראה שהם מתעטרים ומתחדשים בזיווים, ומאירים יותר מאור זיו השמש.

פתח רבי שמעון ואמר: ייכנס רבי חייא ויראה בכמה עתיד הקדוש ברוך הוא לחדש את פני הצדיקים לעתיד לבוא. אשרי מי שנכנס כאן ללא בושה, ואשרי מי שעומד באותו העולם כעמוד חזק בכל! וראה שהוא נכנס, והיה קם רבי אלעזר ושאר העמודים שיושבים שם. והוא היה מתבייש, השמיט את עצמו, נכנס וישב לרגליו של רבי שמעון. יצא קול ואמר: השפל עיניך! אל תזקוף ראשך ולא תסתכל! השפל עיניו וראה אור שהיה מאיר למרחוק. חזר הקול כבתחילה ואמר: עליונים נסתרים ונעלמים, פקוחי העין! אלו המשוטטים בכל העולם, הביטו וראו! תחתונים הישנים, הנסתרים בחוריכם, התעוררו! מי מכם שהופך חושך לאור, וטועם מר למתוק, עוד לפני שיבואו לכאן? מי מכם שמחכה בכל יום לאור המאיר, בשעה שהמלך פוקד את האיילה, ומתייקר ונקרא מלך מכל מלכי העולם. מי שאינו מצפה לכך בכל יום באותו העולם, אין לו חלק כאן!

בתוך כך, ראה כמה מן החברים סביבו, כל אותם העמודים העומדים, וראה שהיו מעלים אותם לישיבה של הרקיע. אלו עולים ואלו יורדים. ומעל כולם ראה את בעל הכנפיים שהיה בא, והיה נשבע שבועה, ששמע מאחורי הפרגוד שהמלך פוקד בכל יום וזוכר את האיילה ששוכבת בעפר, ובועט בעיטות באותה שעה בשלוש מאות ותשעים רקיעים, וכולם רועדים ומזדעזעים מפניו. ומוריד דמעות על כך. ונופלות אותן דמעות, רותחות כאש, אל תוך הים הגדול. ומאותן דמעות קם אותו הממונה על הים ומתקיים, ומקדש את שמו של המלך הקדוש, וקיבל על עצמו לבלוע את כל מימי מעשה בראשית ולכנוס אותם לתוכו, בשעה שיתכנסו כל העמים על העם הקדוש וייבשו המים, ויעברו ביבשה. בתוך כך, שמע קול שאמר: פנו מקום, פנו מקום! שהרי המלך המשיח בא לישיבתו של רבי שמעון. משום שכל הצדיקים ששם, הם ראשי ישיבות. ואותן הישיבות ששם, רשומות וידועות הן. וכל אותם החברים שבכל ישיבה, עולים מישיבה של כאן לישיבה של הרקיע. והמשיח בא בכל אותן הישיבות, וחותם התורה מפיותיהם של החכמים.

ובאותה שעה בא המשיח, כשהוא מתעטר מראשי הישיבות בעטרות עליונות. באותה שעה קמו כל אותם החברים, וקם רבי שמעון, והיה עולה אורו עד רום הרקיע. אמר לו: רבי, אשריך! שתורתך עולה בשלוש מאות ושבעים אורות, וכל אור ואור מתפרש לשש מאות ושלוש עשרה (תרי&quot;ג) טעמים, עולים ורוחצים בנהרות אפרסמון טהור. והקדוש ברוך הוא עצמו חותם התורה מישיבתך, ומישיבתו של חזקיה מלך יהודה, ומתוך ישיבתו של אחיה השילוני. ואני לא באתי לחתום מישיבתך, מפני שבעל הכנפיים בא לכאן, והרי יודע אני שלא ייכנס לשום ישיבה אחרת אלא בישיבתך. באותה שעה סיפר לו רבי שמעון את אותה השבועה שנשבע בעל הכנפיים. אז הזדעזע המשיח והרים את קולו, והזדעזעו הרקיעים, והזדעזע הים הגדול והזדעזע לוייתן, וחשב העולם להתהפך.

בתוך כך, ראה את רבי חייא לרגליו של רבי שמעון. אמר: מי נתן כאן לבן אדם הלבוש בלבוש של אותו העולם? אמר רבי שמעון: זהו רבי חייא, מאור המנורה של התורה! אמר לו: ייאסף הוא ובניו, ויהיו לישיבה שלך. אמר רבי שמעון: זמן יינתן לו. נתנו לו זמן, ויצא משם כשהוא מזדעזע ועיניו זולגות דמעות. אזדעזע רבי חייא, בכה ואמר: אשרי חלקם של הצדיקים באותו העולם, ואשרי חלקו של בן יוחאי שזכה לכך! עליו כתוב: &quot;לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא&quot;.

===ואשים דברי בפיך===
{{צ|בראשית}} -- רבי שמעון פתח {{צ|ואשים דברי בפיך}} {{ממ|ישעיה|נא|טז}} - כמה אית ליה לבר נש לאשתדלא באורייתא יממא וליליא, בגין דקב&quot;ה ציית לקלהון דאינון דמתעסקי באורייתא. ובכל מלה דאתחדש באורייתא על ידא דההוא דאשתדל באורייתא - עביד רקיעא חדא. 

תנן: בההיא שעתא דמלה דאורייתא אתחדשת מפומיה דבר נש - ההיא מלה סלקא ואתעתדת קמיה דקב&quot;ה, וקב&quot;ה נטיל לההיא מלה ונשיק לה, ועטר לה בשבעין עטרין גליפין ומחקקן. ומלה דחכמתא דאתחדשא - סלקא ויתבא על רישא דצדיק חי עלמין, וטסא מתמן ושטא בשבעין אלף עלמין, וסליקת לגבי עתיק יומין. וכל מלין דעתיק יומין מלין דחכמתא אינון, ברזין סתימין עלאין. וההיא מלה סתימא דחכמתא דאתחדשת הכא, כד סלקא, אתחברת באינון מלין דעתיק יומין, וסלקא ונחתא בהדייהו, ועאלת בתמניסר עלמין גניזין ד{{צ|עין לא ראתה אלהים זולתך}}. נפקי מתמן, ושאטן ואתיין מליאן ושלמין, ואתעתדו קמי עתיק יומין. בההיא שעתא ארח עתיק יומין בההיא מלה, וניחא קמיה מכלא. נטיל לההיא מלה, ואעטר לה בתלת מאה ושבעין אלף עטרין, וההיא מלה טסת וסלקא ונחתא, ואתעבידא רקיעא חדא. וכן כל מלה ומלה דחכמתא (ס&quot;א) אתעבדין (ס&quot;א) רקיעין, קיימין בקיומא שלים קמי עתיק יומין, והוא קרי לון {{צ|שמים חדשים}} - שמים מחודשים, סתימין דרזין דחכמתא עלאה. וכל אינון שאר מלין דאורייתא דמתחדשין - קיימין קמי &lt;קטע סוף=דף ד ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ה|א}}&lt;קטע התחלה=דף ה א/&gt;קב&quot;ה וסלקין ואתעבידו {{צ|ארצות החיים}}. ונחתין ומתעטרין לגבי ארץ חד ואתחדש ואתעביד כלא {{צ|ארץ חדשה}} מההיא מלה דאתחדש באורייתא. ועל דא כתיב (ישעיה סו כב) {{צ|כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני וגו'}} - &quot;עשיתי&quot; לא כתיב אלא {{צ|עושה}} - דעביד תדיר מאינון חדושין ורזין דאורייתא. ועל דא כתיב (שם נא טז) {{צ|ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך, לנטוע שמים וליסוד ארץ}} - &quot;השמים&quot; לא כתיב אלא {{צ|שמים}}. 

אמר רבי אלעזר, מהו {{צ|ובצל ידי כסיתיך}}? אמר ליה, בשעתא דאתמסר אורייתא למשה, אתו כמה רבוא דמלאכי עלאין לאוקדא ליה בשלהובא דפומהון, עד דחפא עליה קב&quot;ה. והשתא דהאי מלה סלקא ואתעטרא וקיימא קמי קב&quot;ה - איהו חפי על ההיא מלה, וכסי על ההוא בר נש דלא ישתמודע לגבייהו אלא קב&quot;ה, ולא יקנאון לגביה, עד דאתעביד מההיא מלה שמים חדשים וארץ חדשה. הה&quot;ד {{צ|ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ}}. מכאן דכל מלה דסתים מעינא סלקא לתועלתא עלאה, הה&quot;ד (שם) {{צ|ובצל ידי כסיתיך}}. ואמאי אתחפי ואתכסי מעינא? בגין לתועלתא עלאה, הה&quot;ד {{צ|לנטוע שמים וליסוד ארץ}}, כמה דאתמר. 

{{צ|ולאמר לציון עמי אתה}} - ולאמר לאינון תרעין ומלין דמצויינין אלין על אלין, {{צ|עמי אתה}} - אל תקרי {{צ|עמי אתה}} אלא {{צ|עִמי אתה}} - למהוי שותפא עמי. מה אנא במלולא דילי עבדית שמים וארץ, כמה דאת אמר (תהלים לג ו) {{צ|בדבר יהו&quot;ה שמים נעשו}} -- אוף הכי את. זכאין אינון דמשתדלי באורייתא. 

ואי תימא דמלה דכל בר נש דלא ידע עביד דא! תא חזי, ההוא דלאו אורחיה ברזין דאורייתא, וחדש מלין דלא ידע על בורייהון כדקא יאות - ההיא מלה סלקא, ונפיק לגבי ההיא מלה {{צ|איש תהפוכות לשון שקר}} מגו נוקבא דתהומא רבא. ודלג חמש מאה פרסי לקבלא לההיא מלה, ונטיל לה ואזיל בההיא מלה לגו נוקביה, ועביד בה רקיעא דשוא דאקרי '''תהו'''. וטס בההוא רקיעא ההוא איש תהפוכות - שיתא אלפי פרסי בזמנא חדא. כיון דהאי רקיעא דשוא קאים - נפקת מיד אשת זנונים ואתקיפת בההוא רקיעא דשוא (נ&quot;א: היא) (נ&quot;א: ואיש תהפוכות) ואשתתפת ביה. ומתמן נפקת וקטלת כמה אלפין ורבוון. בגין דכד קיימת בההוא רקיעא אית לה רשו ויכולתא למהוי טס כל עלמא ברגעא חדא. ועל דא כתיב (ישעיה ה יח) {{צ|הוי מושכי העון בחבלי השוא}} - {{צ|העון}} דא דכורא. {{צ|וכעבות העגלה חטאה}} - מאן {{צ|חטאה}}? דא נוקבא דאקרי 'חטאה'; איהו משיך ההוא דאקרי 'עון' באינון חבלי השוא, ולבתר {{צ|כעבות העגלה חטאה}} - לההיא נוקבא דאקרי 'חטאה', דתמן אתקפת למהוי טס לקטלא בני נשא. ועל דא (משלי ז כו) {{צ|כי רבים חללים הפילה}} - מאן הפילה? דא ההיא חטאה דקטלת בני נשא. מאן גרים דא? תלמיד חכם דלא מטי להוראה ומורה, רחמנא לישזבן. 

א&quot;ר שמעון לחברייא, במטותא מנייכו, דלא תפקון מפומייכו מלה דאורייתא דלא ידעתון ולא שמעתון מאילנא רברבא כדקא יאות, בגין דלא תהוון גרמין לההוא חטאה לקטלא אוכלוסין דבני נשא למגנא. פתחו כלהון ואמרו &quot;רחמנא לישזבן רחמנא לשזבן&quot;. תא חזי, באורייתא ברא קב&quot;ה עלמא, והא אוקמוה דכתיב (שם ח ל) {{צ|ואהיה אצלו אמון, ואהיה שעשועים יום יום}}. ואיהו אסתכל בה זמנא ותרין ותלתא וארבע זמנין, ולבתר אמר לון, ולבתר עביד בה עבידתא. לאולפא לבני נשא דלא ייתון למטעי בה, כמה דאת אמר (איוב כח כז) {{צ|אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם}}? ולקביל ארבע זמנין אינון דכתיב {{צ|אז ראה, ויספרה, הכינה, וגם חקרה}} - ברא קב&quot;ה מה דברא. ועד לא אפיק עבידתיה - אעיל ארבע תבין בקדמיתא דכתיב {{צ|ב'ראשית ב'רא א'להים א'ת}} - הא ארבע, ולבתר {{צ|השמים}}, אינון לקביל ארבע זמנין דאסתכל קב&quot;ה באורייתא עד לא יפיק עבידתיה לאומנותיה.

====תרגום לעברית====
&quot;בראשית&quot;, רבי שמעון פתח: &quot;וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ&quot; כמה יש לו לאדם להשתדל בתורה יומם ולילה, משום שהקדוש ברוך הוא קשוב לקולם של אלו העוסקים בתורה. ובכל דבר שמתחדש בתורה על ידי אותו המשתדל בתורה, נעשה רקיע אחד.

שנינו: באותה שעה שדבר תורה מתחדש מפיו של אדם, אותו הדבר עולה ומתייצב לפני הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא נוטל את אותו הדבר ונושק לו, ומעטר אותו בשבעים עטרות חקוקות ומגולפות. ודבר החכמה שנתחדש, עולה ויושב על ראשו של צדיק חי העולמים, וטס משם ושט בשבעים אלף עולמות, ועולה אצל עתיק יומין. וכל דבריו של עתיק יומין הם דברי חכמה, בסודות סתומים ועליונים. ואותו דבר סתום של חכמה שנתחדש כאן, כשהוא עולה, הוא מתחבר באותם דברים של עתיק יומין, ועולה ויורד עִמהם, ונכנס בשמונה עשר עולמות גנוזים, שעליהם נאמר &quot;עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ&quot;. יוצאים משם, ושטים ובאים מלאים ושלמים, ומתייצבים לפני עתיק יומין. באותה שעה מריח עתיק יומין באותו הדבר, ונוח לפניו מן הכל. נוטל את אותו הדבר, ומעטר אותו בשלוש מאות ושבעים אלף עטרות, ואותו הדבר טס, ועולה ויורד, ונעשה רקיע אחד. וכן כל דבר ודבר של חכמה נעשים רקיעים, העומדים בקיום שלם לפני עתיק יומין, והוא קורא להם &quot;שמים חדשים&quot;, שמים מחודשים, סתומים מסודות של חכמה עליונה. וכל אותם שאר דברי התורה המתחדשים, עומדים לפני הקדוש ברוך הוא ועולים ונעשים &quot;ארצות החיים&quot;. ויורדים ומתעטרים לגבי ארץ אחת, ומתחדש ונעשה הכל &quot;ארץ חדשה&quot; מאותו דבר שנתחדש בתורה. ועל זה כתוב: &quot;כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָנַי וגו'&quot;. &quot;עשיתי&quot; לא כתוב אלא &quot;עושה&quot;, שעושה תמיד מאותם חידושים וסודות של התורה. ועל זה כתוב: &quot;וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ&quot;. &quot;השמים&quot; לא כתוב אלא &quot;שמים&quot;.

אמר רבי אלעזר: מהו &quot;וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ&quot;? אמר לו: בשעה שניתנה התורה למשה, באו כמה רבבות של מלאכים עליונים לשרוף אותו בשלהבת פיהם, עד שחיפה עליו הקדוש ברוך הוא. ועכשיו, כשהדבר הזה עולה ומתעטר ועומד לפני הקדוש ברוך הוא, הוא מחפה על אותו הדבר, ומכסה על אותו אדם כדי שלא יוודע להם, אלא לקדוש ברוך הוא לבדו, ולא יקנאו בו, עד שנעשים מאותו הדבר שמים חדשים וארץ חדשה. זהו שכתוב: &quot;וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ&quot;. מכאן, שכל דבר הנסתר מן העין עולה לתועלת עליונה, זהו שכתוב &quot;וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ&quot;. ומדוע הוא מתחפה ומתכסה מן העין? בשביל תועלת עליונה, זהו שכתוב &quot;לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ&quot;, כפי שנאמר.

&quot;וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה&quot;, ולאמר לאותם שערים ודברים המצוינים אלו על אלו. &quot;עַמִּי אָתָּה&quot;, אל תקרא &quot;עַמִּי אָתָּה&quot; אלא &quot;עִמִּי אָתָּה&quot; (בחיריק) להיות שותף עִמי. מה אני בדיבור שלי עשיתי שמים וארץ, כמו שנאמר: &quot;בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ&quot;, אף כך אתה. אשרי הם האנשים המשתדלים בתורה.

ואם תאמר, שדבר זה עושה כל אדם! בוא וראה: אותו אדם שאין דרכו בסודות התורה, ומחדש דברים שאינו יודע על בוריים כראוי, אותו הדבר עולה, ויוצא לקראת אותו הדבר איש תהפוכות בעל לשון שקר מתוך נקב של התהום הגדולה. והוא מדלג חמש מאות פרסות כדי לקבל את אותו הדבר, ונוטל אותו והולך עמו אל תוך נקבו, ועושה בו רקיע של שווא הנקרא תוהו. וטס באותו רקיע אותו איש תהפוכות, ששת אלפים פרסות בפעם אחת. כיוון שאותו רקיע של שווא עומד, יוצאת מיד אשת זנונים ומתחזקת באותו רקיע של שווא, ומשתתפת בו. ומשם היא יוצאת והורגת כמה אלפים ורבבות. משום שכאשר היא עומדת באותו רקיע, יש לה רשות ויכולת לטוס בכל העולם ברגע אחד. ועל זה כתוב: &quot;הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָו‍ֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא&quot;. &quot;העוון&quot; זהו הזכר. &quot;כַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה&quot;, מי זו &quot;חטאה&quot;? זו הנקבה הנקראת 'חטאה'. הוא מושך את אותו הנקרא 'עוון' באותם חבלי השווא, ולאחר מכן &quot;וכעבות העגלה חטאה&quot;, מושך את אותה נקבה הנקראת 'חטאה', ששם היא מתחזקת לטוס ולהרוג בני אדם. ועל זה כתוב: &quot;כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה&quot;. מי &quot;הפילה&quot;? זו אותה ה'חטאה' שהורגת בני אדם. מי גרם לכל זה? תלמיד חכם שלא הגיע להוראה ומורה, הרחמן יצילנו.

אמר רבי שמעון לחברים: בבקשה מכם, שלא תוציאו מפיכם דבר תורה שאינכם יודעים ולא שמעתם מאילן גדול כראוי, כדי שלא תהיו גורמים לאותה 'חטאה'  להרוג אוכלוסיות של בני אדם לחינם. פתחו כולם ואמרו: הרחמן יצילנו! הרחמן יצילנו!. בוא וראה: בתורה ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, והרי כבר העמידו זאת, שכתוב: &quot;וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם&quot;. והוא הסתכל בה פעם, ושתיים, ושלוש, וארבע פעמים, ולאחר מכן אמר אותם, ולאחר מכן עשה בה את המעשה. כדי ללמד את בני האדם שלא יבואו לטעות בה, כמו שנאמר: &quot;אָז רָאָה וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ. וַיֹּאמֶר לָאָדָם&quot;. וכנגד ארבע הפעמים הללו שכתוב &quot;אָז רָאָה, וַיְסַפְּרָהּ, הֱכִינָהּ, וְגַם חֲקָרָהּ&quot;, ברא הקדוש ברוך הוא את מה שברא. ובטרם הוציא את מעשהו, הכניס ארבע מילים תחילה, שכן כתוב: &quot;בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת&quot;, הרי ארבע, ולאחר מכן &quot;הַשָּׁמַיִם&quot;. אלו הן כנגד ארבע הפעמים שהסתכל הקדוש ברוך הוא בתורה בטרם הוציא את מעשהו לאומנותו.

===את שבתותי תשמורו===
רבי אלעזר הוה אזיל למחמי לרבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא חמוי, &lt;קטע סוף=דף ה א/&gt;{{ממ זהר משולב|א|ה|ב}}&lt;קטע התחלה=דף ה ב/&gt;ורבי אבא בהדיה, והוה טעין חד גברא אבתרייהו. א&quot;ר אבא נפתח פתחין דאורייתא, דהא שעתא ועדנא הוא לאתתקנא בארחן. {{ש}}
פתח רבי אלעזר ואמר (ויקרא יט ל) {{צ|את שבתותי תשמורו}}. תא חזי בשית יומין ברא קב&quot;ה עלמא, וכל יומא ויומא גלי עבידתיה ויהב חיליה בההוא יומא. אימתי גלי עבידתיה ויהב חיליה? ביומא רביעאה. בגין דאינון תלת יומין קדמאין כולהו הוו סתימין ולא אתגלו - כיון דאתא יומא רביעאה - אפיק עבידתא וחילא דכלהו. דהא אשא ומיא ורוחא - אע&quot;ג דאינון תלת יסודין עלאין - כולהו תליין ולא אתגלי עבידתא דלהון עד דארעא גלי לון, כדין אתידע אומנותא דכל חד מנייהו. ואי תימא הא ביומא תליתאה הוה, דכתיב {{צ|תדשא הארץ דשא}} וכתיב {{צ|ותוצא הארץ}}? אלא האי אע&quot;ג דכתיב ביומא תליתאה - רביעאה הוה, ואתכליל ביומא תליתאה למהוי חד בלא פרודא, ולבתר יומא רביעאה אתגלי עבידתיה, לאפקא אומנא לאומנותיה דכל חד וחד. בגין דיומא רביעאה איהו רגלא רביעאה דכרסיא עלאה. וכל עבידתייהו כלהו - בין יומין קדמאין ובין יומין בתראין - הוו תליין ביומא דשבתא, הה&quot;ד (בראשית ב ב) {{צ|ויכל אלהים ביום השביעי}} - דא שבת. ודא הוא רגלא רביעאה דכרסיא. ואי תימא אי הכי מהו {{צ|את שבתותי תשמורו}} - תרין? אלא שבת דמעלי שבתא ושבתא דיומא - ממש לית לון פרודא. 

אמר ההוא טייעא דהוה טעין בתרייהו, ומהו {{צ|ומקדשי תיראו}}? אמר ליה דא קדושא דשבת. א&quot;ל ומהו קדושא דשבת? א&quot;ל דא קדושה דאתמשכא עליה מלעילא. א&quot;ל אי הכי עבדת לשבת דלאו איהו קדש, אלא קדושה דשריא עלוי מלעילא! אמר רבי אבא והכי הוא (ישעיה נח יג) {{צ|וקראת לשבת עונג לקדוש יהו&quot;ה מכובד}} - אדכר שבת לחוד, וקדוש יהו&quot;ה לחוד. אמר ליה - אי הכי מאן {{צ|קדוש יהו&quot;ה}}? א&quot;ל קדושה דנחתא מלעילא ושריא עליה. אמר ליה אי קדושא דאתמשכא מלעילא אקרי מכובד, אתחזי דשבת לאו איהו מכובד, וכתיב {{צ|וכבדתו}}? אמר רבי אלעזר לרבי אבא, אנח להאי גברא דמלה (חדתא) דחכמתא אית ביה דאנן לא ידענא בה. אמרו ליה &quot;אימא אנת!&quot;. 

פתח ואמר (ויקרא יט ל) {{צ|את שבתותי}} - {{צ|את}} לאסגאה תחום שבת, דאיהו תרין אלפין אמין לכל סטרא, ובגין כך אסגי {{צ|את}}. {{צ|שבתותי}} - (נ&quot;א דא) שבת עלאה ושבת תתאה, דאינון תרין כלילן כחדא וסתימין כחדא. אשתאר שבת אחרא דלא אדכר והות בכסופא. אמרה קמיה, מארי דעלמא מיומא דעבדת לי שבת אתקרינא, ויומא לאו איהו בלא ליליא. אמר לה ברתי שבת אנת ושבת קרינא לך, אבל הא אנא מעטר לך בעטרא עלאה יתיר. אעבר כרוזא ואמר {{צ|ומקדשי תיראו}} - ודא שבת דמעלי שבתא דאיהי יראה ושריא בה יראה. ומאן איהו? דקב&quot;ה אכליל ואמר {{צ|אני יהו&quot;ה}}. 

ואנא שמענא מאבא דאמר הכי, ודייק {{צ|את}} לאסגאה תחום שבת, {{צ|שבתותי}} - דא עגולה ורבועא דלגו, ואינון תרין. ולקביל אינון תרין אית תרי קדושתי דאית לנא לאדכרא - חד ויכלו וחד קידוש. ויכלו אית ביה תלתין וחמש תיבין, ובקידושא דאנן מקדשין תלתין וחמש תיבין. וסליק כלא לשבעין שמהן דקב&quot;ה, וכנסת ישראל אתעטר בהו. ובגין דעגולא ורבועא דא אינון {{צ|שבתותי}} - כלילן תרוייהו בשמור דכתיב {{צ|תשמורו}}, דהא שבת עלאה הכא לא אתכליל בשמור אלא בזכור, דהא מלכא עלאה בזכור אסתיים, ועל דא אקרי מלכא דשלמא דיליה ושלמא דיליה זכור איהו. ועל דא לית מחלוקת לעילא, בגין דתרין שלומות לתתא, חד '''יעק&quot;ב''' וחד '''יוס&quot;ף''', ובגין כך כתיב תרי זמני {{ממ|ישעיה|נז|יט}} {{צ|שלום שלום לרחוק ולקרוב}}. לרחוק - דא יעקב, &lt;קטע סוף=דף ה ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ו|א}}&lt;קטע התחלה=דף ו א/&gt;{{צ|ולקרוב}} - דא יוסף. {{צ|לרחוק}} כמה דאת אמר (ירמיה לא ג) {{צ|מרחוק יהו&quot;ה נראה לי}}, (שמות ב ד) {{צ|ותתצב אחותו מרחוק}}. {{צ|ולקרוב}} - כמה דאת אמר (דברים לב יז) {{צ|חדשים מקרוב באו}}. {{צ|מרחוק}} - דא נקודה עלאה דקיימא בהיכליה ועל דא כתיב {{צ|תשמורו}} - אתכליל בשמור. {{צ|ומקדשי תיראו}} - דא נקודא דקיימא באמצעיתא דאית לדחלא מינה יתיר מכלא דענשיה מיתה. והיינו דכתיב (שמות לא יד) {{צ|מחלליה מות יומת}}. מאן {{צ|מחלליה}}? מאן דעאל לגו חלל דעגולא ורבועא לאתר דההוא נקודה שריא ופגים ביה - {{צ|מות יומת}}. ועל דא כתיב {{צ|תיראו}}. וההיא נקודה אקרי {{צ|אני}} ועלה שריא ההוא דסתים עלאה דלא אתגליא, והיינו {{צ|יהו&quot;ה}}. וכלא חד. 

נחתו רבי אלעזר ורבי אבא ונשקוהו, אמרו ומה כל חכמתא דא אית תחות ידך, ואת טעין אבתרין, אמרו ליה מאן אנת, אמר לון לא תשאלון מאן אנא, אלא אנא ואתון ניזל ונתעסק באורייתא, וכל חד יימא מלין דחכמתא לאנהרא אורחא. אמרו ליה מאן יהב לך למיזל הכא ולמהוי טעין בחמרי, אמר לון יו&quot;ד עבד קרבא בתרין אתוון בכ&quot;ף וסמ&quot;ך לאתקשרא בהדאי (נ&quot;א, כחדא), כ&quot;ף לא בעא לאסתלקא ולאתקשרא, בתר (נ&quot;א, באתר) דלא יכלא למהוי רגעא חדא אלא ביה, סמ&quot;ך לא בעא לאסתלקא, בגין לסעדא לאינון דנפלין, דהא בלי סמ&quot;ך לא יכלין למהוי, יו&quot;ד אתא לגבאי יחידאה, נשיק לי וגפיף לי, בכה עמי ואמר לי, ברי מה אעביד לך, אבל הא אנא אסתלק, ואנא אתמלי מכמה טבין, ואתוון טמירין עלאין יקירין, בתר כן איתי לגבך, ואנא אהוי סעיד לך, ואתן לך אחסנתא דתרין אתוון עלאין, יתיר מאלין דאסתלקו, דאינון יש, יו&quot;ד עלאה ושי&quot;ן עלאה למהוי לך אוצרין מלייא מכל, ובגין כך ברי זיל והוי טעין חמרי, ועל דא אנא אזיל בכך. 

חדו רבי אלעזר ורבי אבא, ובכו ואמרו זיל רכיב ואנן נטעין אבתרך. אמר לון ולא אמרית לכון דפקודא דמלכא איהו, עד דייתי ההוא דטעין חמרי. אמרו ליה הא שמך לא אמרת לן! אתר בית מותבך מאי הוא? אמר לון אתר בית מותבי איהו טב ועיילא לגבאי, ואיהו מגדל חד דפרח באוירא רב ויקירא, ואינון דדיירין ביה בהאי מגדלא קב&quot;ה וחד מסכנא, ודא הוא אתר בית מותבי. וגלינא (נ&quot;א ועלינא) מתמן. ואנא טעין חמרי. אשגחו רבי אבא ורבי אלעזר ביה, ואטעים לון מלוי דהוו מתיקין כמנא ודובשא. 

אמרו ליה &quot;שמא דאבוך - אי תימא - ננשיק עפרא דרגלך!&quot;. אמר לון ואמאי? לאו אורח דילי בכך לאתגאה באורייתא. אבל אבא דילי הוה דיוריה בימא רבא, ואיהו הוה חד נונא דהוה אסחר ימא רבא מסטרא דא לסטרא דא, והוה רב ויקירא ועתיק יומין, עד דהוה בלע כל שאר נונין דימא, ולבתר אפיק לון חיין, וקיימין מליין מכל טבין דעלמא, ושאט ימא ברגעא חדא בתוקפיה, ואפיק לי כגירא בידא דגבר תקיף, וטמיר לי בההוא אתר דאמרית לכו, והוא תב לאתריה, ואגניז בההוא ימא. אשגח רבי אלעזר במלוי, אמר ליה &quot;אנת הוא בריה דבוצינא קדישא! אנת הוא בריה דרב המנונא סבא! אנת הוא בריה דנהירו דאורייתא, ואנת טעין אבתרן!&quot;. בכו כחדא ונשקוהו ואזלו. 

אמרו ליה אי ניחא קמי מרנא - לאודעא לן שמיה! {{ש}}
פתח ואמר (ש&quot;ב כג כ) {{צ|ובניהו בן יהוידע}}. האי קרא אוקמוה ושפיר איהו, אבל האי קרא לאחזאה רזין עלאין דאורייתא הוא דאתא. {{צ|ובניהו בן יהוידע}} - על רזא דחכמתא קא אתא, מלה סתימא איהו ושמא גרים. {{צ|בן איש חי}} - דא צדיק חי עלמין. {{צ|רב פעלים}} - מארי דכל עובדין וכל חילין עלאין. בגין דכלהו נפקין מניה - {{צ|יהו&quot;ה צבאות}} איהו, אות הוא בכל חיילין דידיה, רשים הוא ורב מכלא רב פעלים איהו. {{צ|מקבצאל}} - האי אילנא רב ויקירא, רב מכלא. מאן אתר נפק? מאן דרגא אתא? אהדר קרא ואמר {{צ|מקבצאל}} - דרגא עלאה סתימאה &lt;קטע סוף=דף ו א/&gt;{{ממ זהר משולב|א|ו|ב}}&lt;קטע התחלה=דף ו ב/&gt;ד{{צ|עין לא ראתה וגו'}}, דרגא דכולא ביה וכניש בגויה, מגו נהורא עלאה. ומניה נפיק כלא ואיהו היכלא קדישא סתימא, דכל דרגין כנישין וסתימין בגויה. ובגופא דהאי היכלא (אילנא) קיימין כל עלמין. וכל חיילין קדישין מניה אתזנו, וקיימי על קיומיהון. 

{{צ|הוא הכה את שני אריאל מואב}} - תרין מקדשין הוו קיימין בגיניה ואתזנו מניה; מקדש ראשון ומקדש שני. כיון דאיהו אסתלק ונגידו דהוה נגיד מלעילא אתמנע -- כביכול הוא הכה לון וחריב לון ושצי לון, וכרסיא קדישא נפלת. הה&quot;ד (יחזקאל א א) {{צ|ואני בתוך הגולה}} - ההוא דרגא דאקרי 'אני' הוא בתוך הגולה. אמאי? {{צ|על נהר כבר}} - על נהר דנגיד ונפיק דפסיק מימוי ומבועוי, ולא אנגיד כד בקדמיתא. הה&quot;ד (איוב יד יא) {{צ|ונהר יחרב ויבש}}; {{צ|יחרב}} בבית ראשון, {{צ|ויבש}} בבית שני. ובגין כך {{צ|הוא הכה את שני אריאל מואב}}, (ס&quot;א דהא בקדמיתא) מואב, דהוו מאב דבשמיא, ואתחרבו ואשתציאו בגיניה, וכל נהורין דהוו נהירין לישראל כלהו אתחשכו. 

ותו {{צ|הוא ירד והכה את הארי}} - בזמנין קדמאין כד האי נהר הוה משיך מימוי לתתא, הוו קיימין ישראל בשלימו, דדבחין דבחין וקרבנין לכפרא על נפשייהו. וכדין הוה נחית מלעילא דיוקנא דחד אריה, והוו חמאן ליה ע&quot;ג מדבחא רביץ על טרפיה, אכיל קרבנין כגבר תקיף. וכל כלבין הוו מתטמרין מקמיה ולא נפקי לבר. כיון דגרמו חובין -- איהו נחית לגו דרגין דלתתא, וקטיל לההוא אריה. דלא בעא למיהב ליה טרפיה כדבקדמיתא - כביכול קטיל ליה. {{צ|הוא הכה את הארי}} ודאי. 

{{צ|לתוך הבור}} - לעינהא דסטרא אחרא בישא. כיון דחמאת הכי ההוא סטרא אחרא - אתתקפת ושדרת לחד כלבא למיכל קרבנין. ומה שמיה דההוא ארי&quot;ה? '''אוריא&quot;ל''' דאנפוי אנפי אריה. ומה שמיה דההוא כלבא? '''בלאדן''' שמיה, דלאו איהו בכלל אדם, אלא כלבא ואנפי כלבא. 

{{צ|ביום השלג}} - ביומא דגרמו חובין, ודינא אתדן לעילא מעם בי דינא עלאה. ועל דא כתיב (משלי לא) {{צ|לא תירא לביתה משלג}} - דא דינא עלאה. אמאי? בגין ד{{צ|כל ביתה לבוש שנים}}, ויכול למסבל אשא תקיפא. {{ש}}
ע&quot;כ רזא דקרא. 

מה כתיב בתריה? {{צ|והוא הכה את איש מצרי איש מראה}} {{ממ|ש&quot;ב|כג|כא}}. הכא רזא, דקרא אתא לאודעא די בכל זמנא דישראל חבו, איהו אסתלק ומנע מנייהו כל טבין וכל נהורין דהוו נהירין לון. {{צ|הוא הכה את איש מצרי}} - דא נהורא דההוא נהורא דהוה נהיר לון לישראל, ומאן איהו משה, דכתיב (שמות ב יט) {{צ|ותאמרנה איש מצרי הצילנו וגו'}}. ותמן אתיליד ותמן אתרבי ותמן אסתליק לנהורא עלאה. 

{{צ|איש מראה}} - כמה דאת אמר (במדבר יב ח) {{צ|ומראה ולא בחידות}}. {{צ|איש}} - כמה דאת אמר (דברים לג א) {{צ|איש האלהים}}, כביכול בעלה דההוא מראה כבוד יהו&quot;ה, דזכה לאנהגא דרגא דא בכל רעותיה בארעא, מה דלא זכי בר נש אחרא. {{צ|וביד המצרי חנית}} - דא מטה האלהים דהוא אתמסר בידיה, כמא דאת אמר (שמות יז ח) {{צ|ומטה האלהים בידי}}. ודא איהו מטה דאתברי ערב שבת בין השמשות וחקוק ביה שמא קדישא גליפא קדישא. ובהאי חב בסלע, כמה דאת אמר (במדבר כ יג) {{צ|ויך את הסלע במטהו פעמים}}? א&quot;ל קב&quot;ה משה לא יהבית לך מטה דילי להאי, חייך לא יהא בידך מכאן ולהלאה! מיד {{צ|וירד אליו בשבט}} בדינא קשיא.  {{צ|ויגזול את החנית מיד המצרי}} - דמההיא שעתא אתמנע מניה, ולא הוה בידיה לעלמין. {{צ|ויהרגהו בחניתו}} - על ההוא חובא דמחא בההוא מטה מת, ולא עאל לארעא קדישא, ואתמנע נהורא דא מישראל. 

{{צ|מִן הַשְּׁלֹשִׁים נִכְבָּד}}{{ממ|ש&quot;ב|כג|כג}} - אלין שלשים שנה עלאין, דאיהו נטיל מנהון ואנגיד לתתא, ומנייהו איהו הוה נטיל ואתקרב. {{צ|ואל השלשה לא בא}} - אינון הוו אתיין לגביה ויהבו ליה ברעותא דלבא, ואיהו לא הוה אתי לגביהון. ואף על גב דלא עאל במניינא וחושבנא דלהון  - (שם) {{צ|וישימהו דוד אל משמעתו}} - דלא אתפרש מלוחא דלביה &lt;קטע סוף=דף ו ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ז|א}}&lt;קטע התחלה=דף ז א/&gt;לעלמין. לית פרודא להון לעלמין. דוד שם ליה לביה, ואיהו לאו לדוד, בגין דתושבחן ושירין ורחמין דסיהרא עביד לשמשא. איהי משיכת ליה לגבה למהוי דיוריה בהדה, ודא איהו {{צ|וישימהו דוד אל משמעתו}}. 

נפלו רבי אלעזר ורבי אבא קמיה. אדהכי והכי לא חמו ליה. קמו ואסתכלו לכל סטרין ולא חמו ליה. יתבו ובכו ולא יכילו למללא דא לדא. לבתר שעתא אמר רבי אבא, ודאי הא דתנינן דבכל ארחא דצדיקיא אזלין ומילי דאורייתא בינייהו, דאינון זכאין דההוא עלמא אתיין לגביהון, ודאי דא הוא רב המנונא סבא, דאתא לגבן מההוא עלמא לגלאה לן מלין אלין, ועד לא נשתמודע ביה אזל ליה ואתכסי מינן. קמו והוו בעו למטען לחמרי ולא אזלו. בעו למטען ולא אזלו. דחילו ואנחו לון לחמרי. ועד יומא הוו קראן לההוא אתר &quot;דוך דחמרי&quot;. 

פתח רבי אלעזר ואמר, {{צ|מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'}} {{ממ|תהלים|לא|כ}}. כמה הוא טבא עלאה ויקירא, דזמין קב&quot;ה למעבד גבי בני נשא, לאינון זכאין עלאין דחלי חטאה דמשתדלי באורייתא, כד עאלין לההוא עלמא. &quot;טובך&quot; לא כתיב, אלא {{צ|רב טובך}}, ומאן איהו?  {{צ|זכר רב טובך יביעו}} {{ממ|תהלים|קמה|ז}}. ודא איהו ענוגא דחיין דנגדין מעלמא דאתי לגבי חי עלמין דאיהו {{צ|זכר רב טובך}} ודאי, איהו (ישעיה סג ז) {{צ|ורב טוב לבית ישראל וגו'}}. 

תו - מה {{צ|רב טובך}}? הכא אגליף רזא דחכמתא וכל רזין אתכלילו הכא. '''{{צ|מ&quot;ה}}''' - כמה דאתמר. {{צ|רב}} - דא אילנא ר&quot;ב ותקיף; בגין דאית אילנא אחרא זוטא מניה, ודא הוא רב, ואעיל ליה ברום רקיעין. '''{{צ|טוב&quot;ך}}''' - דא אור דאתברי ביומא קדמאה. {{צ|אשר צפנת ליראיך}} - בגין דגניז ליה לצדיקייא בההוא עלמא. {{צ|פעלת}} - דא גן עדן עלאה, דכתיב (שמות טו יז) {{צ|מכון לשבתך פעלת יהו&quot;ה}}, ודא הוא {{צ|פעלת לחוסים בך}}. {{צ|נגד בני אדם}} - דא גן עדן דלתתא, דכל צדיקייא תמן קיימי ברוחא, דאתלבש בלבוש יקר, כגוונא ודיוקנא דהאי עלמא. ודא איהו {{צ|נגד בני אדם}} - בההוא דיוקנא דבני אדם דהאי עלמא. וקיימי תמן, ופרחי באוירא וסלקו לגו מתיבתא דרקיעא בההוא ג&quot;ע דלעילא. ופרחי ואסתחיין בטלי נהרי אפרסמונא דכיא, ונחתי ושראן לתתא. ולזמנין אתחזון נגד בני אדם למעבד לון נסין כמלאכין עלאין, כגוונא דחזינא השתא נהירו דבוצינא עלאה, ולא זכינא לאסתכלא ולמנדע רזין דחכמתא יתיר. 

פתח רבי אבא ואמר (שופטים יג כב) {{צ|ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות כי אלהים ראינו}}. אע&quot;ג דמנוח לא הוה ידע מאי עבידתיה, אמר הואיל וכתיב (שמות לג כ) {{צ|כי לא יראני האדם וחי}} - ודאי אנן חזינן, ובגין כך {{צ|מות נמות}}. ואנן חמינן וזכינן לנהורא דא דהוה אזיל בהדן, ונתקיים בעלמא, דהא קב&quot;ה שדריה לגבן, לאודעא לן רזין דחכמתא דגלי. זכאה חולקנא. 

אזלו. מטו לחד טורא והוה נטי שמשא, שרו ענפין דאילנא דטורא לאקשא דא בדא ואמרי שירתא. עד דהוו אזלי, שמעו חד קלא תקיפא דהוה אמר &quot;בני אלהין קדישין! אינון דאתבדרו ביני חייא דהאי עלמא! אינון בוצינין בני מתיבתא - אתכנשו לדוכתייכו לאשתעשעא במאריכון באורייתא!&quot;. דחילו אלין וקאימו בדוכתייהו ויתבו. 

אדהכי נפק קלא כמלקדמין ואמר &quot;טנרין תקיפין! פטישין רמאין! הא מארי דגוונין מרקמא בציורין, קאים על אצטוונא, עולו ואתכנשו!&quot;. בההיא שעתא שמעו קל ענפי דאילנין רב ותקיף, והוו אמרי (תהלים כט ה) {{צ|קול יהו&quot;ה שובר ארזים}}? נפלו על אנפייהו רבי אלעזר ורבי אבא, ודחילו סגיא נפל עלייהו. קמו בבהילו ואזלו, ולא שמעו מידי. נפקו מן טורא ואזלו. כד מטו לבי רבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא, חמו לרבי שמעון בן יוחאי תמן - חדו. &lt;קטע סוף=דף ז א/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ז|ב}}&lt;קטע התחלה=דף ז ב/&gt;חדי רבי שמעון, אמר לון &quot;ודאי ארחא דנסין ואתין עלאין קא עברתון, דאנא דמיכנא השתא, וחמינא לכו ולבניהו בן יהוידע דקא משדר לכו תרין עטרין על ידא דחד סבא, לאעטרא לכו. ודאי בארחא דא קב&quot;ה הוה!. ותו, דחמינא אנפייכו משניין.&quot; 

א&quot;ר יוסי, יאות אמרתון דחכם עדיף מנביא. אתא רבי אלעזר, ושוי רישיה בין ברכוי דאבוי, וסח ליה עובדא. דחיל רבי שמעון ובכה. אמר (חבקוק ג ב) {{צ|יהו&quot;ה שמעתי שמעך יראתי}} - האי קרא חבקוק אמרו בשעתא דחמא מיתתיה, ואתקיים על ידא דאלישע. אמאי אקרי '''חבקוק'''? בגין דכתיב  {{צ|למועד הזה כעת חיה את חובקת בן}} {{ממ|מ&quot;ב|ד|טז}}? ודא בריה דשונמית הוה. ותרין חבוקין הוו - חד דאימיה וחד דאלישע, דכתיב (שם לד) {{צ|וישם פיו על פיו}}. 

אשכחנא בספרא דשלמה מלכא, שמא גליפא דשבעין ותרין שמהן אגליף עלוי בתיבין, בגין דאתוון דאלפא ביתא דאגליף ביה אבוי בקדמיתא כד מית - פרחו מניה. והשתא דאלישע חבק ליה - אגליף ביה כל אינון אתוון דשבעין ותרין שמהן. ואתוון דאלין שבעין ותרין שמהן גליפן - אינון מאתן ושיתסר אתוון. וכולהו אתוון אגליף ברוחיה (נ&quot;א בדיבורא) אלישע, בגין לקיימא ליה באתוון דשבעין ותרין שמהן. וקרא ליה '''{{גמט|חבקוק}}''' - שמא דאשלים לכל סטרין. אשלים לחבוקין - כדאתמר. ואשלים לרזא דמאתן ושיתסר אתוון דשמא קדישא; בתיבין אתקיים לאהדרא רוחיה, ובאתוון אתקיים כל גופיה על קיומיה, ועל דא אקרי {{גמט דגש|חבקוק}}. ואיהו אמר (חבקוק ג ב) {{צ|יהו&quot;ה שמעתי שמעך יראתי}} - שמענא מה דהוה לי דאטעימנא מההוא עלמא ודחילנא. שרא למתבע רחמין על נפשיה ואמר {{צ|יהו&quot;ה פעלך}} דעבדת לי, {{צ|בקרב שנים}} יהון {{צ|חייהו}} כמו חייו, וכל מאן דאתקשר באינון שנים קדמוניות חיין אתקשרו ביה, {{צ|בקרב שנים תודיע}} - לההוא דרגא דלית (בה) חיין כלל. 

בכה רבי שמעון ואמר, אוף אנא ממה דשמענא דחילנא לקב&quot;ה! זקיף ידוי על רישיה ואמר &quot;ומה רב המנונא סבא נהירו דאורייתא זכיתון אתון למחמי אפין באפין, ולא זכינא ביה&quot;. נפל על אנפוי, וחמא ליה מעקר טורין, מנהיר שרגין, בהיכלא דמלכא משיחא. א&quot;ל רבי בההוא עלמא תהון שבבין מארי אולפנין קמי קב&quot;ה. מההוא יומא הוה קרי לרבי אלעזר בריה ולרבי אבא '''פניא&quot;ל''', כמה דאת אמר {{צ|כי ראיתי אלהים פנים אל פנים}} {{ממ|בראשית|לב|לא}}.

====תרגום לעברית====
רבי אלעזר היה הולך לבקר את רבי יוסי בנו של רבי שמעון בן לקוניא חמיו, ורבי אבא עמו, והיה סַבָּל אחד מהלך אחריהם. אמר רבי אבא: נפתח בפתחי תורה, שהרי השעה והזמן מתאימים לתקן את דרכנו. פתח רבי אלעזר ואמר: &quot;אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ&quot;. בוא וראה: בששת ימים ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, וכל יום ויום גילה את מלאכתו ונתן את כוחו באותו היום. מתי גילה את מלאכתו ונתן את כוחו? ביום הרביעי. מפני ששלושת הימים הראשונים היו כולם סתומים ולא התגלו, כיוון שבא היום הרביעי, הוציא את המלאכה והכוח של כולם. שהרי אש, מים ורוח, אף על פי שהם שלושה יסודות עליונים, כולם היו תלויים ולא התגלתה מלאכתם עד שהארץ גילתה אותם, ואז נודעה האומנות של כל אחד מהם. ואם תאמר: הרי ביום השלישי היה זה, שכתוב &quot;תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא&quot; וכתוב &quot;וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ&quot;? אלא דבר זה, אף על פי שכתוב ביום השלישי, מהיום הרביעי היה, ונכלל ביום השלישי כדי להיות אחד ללא פירוד, ולאחר מכן ביום הרביעי התגלתה מלאכתו, להוציא בעל אומנות את אומנותו של כל אחד ואחד. מפני שהיום הרביעי הוא הרגל הרביעית של הכיסא העליון. וכל מלאכתם של כולם, בין הימים הראשונים ובין הימים האחרונים, היו תלויים ביום השבת, זהו שכתוב:&quot;וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי&quot;, זו השבת. וזו היא הרגל הרביעית של הכיסא. ואם תאמר: אם כך, מהו &quot;אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ&quot;, בלשון רבים, המורה על שתיים? אלא זו שבת של ערב שבת והשבת של היום ממש, ואין להן פירוד.

אמר אותו סַבָּל שהיה טוען אחריהם: ומהו המשך הכתוב &quot;וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ&quot;? אמר לו: זוהי קדושת השבת. אמר לו: ומהי קדושת השבת? אמר לו: זוהי קדושה שנמשכת עליה מלמעלה. אמר לו: אם כך, עשית את השבת כאילו היא עצמה אינה קודש, אלא רק קדושה ששורה עליה מלמעלה! אמר רבי אבא: ואכן כך הוא, שכתוב: &quot;וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד&quot;, הרי הזכיר את השבת לחוד, ואת &quot;קדוש ה'&quot; לחוד. אמר לו: אם כך, מי הוא &quot;קדוש ה'&quot;? אמר לו: זוהי הקדושה שיורדת מלמעלה ושורה עליה. אמר לו: אם הקדושה שנמשכת מלמעלה היא שנקראת &quot;מכובד&quot;, אם כן נראה שהשבת עצמה אינה מכובדת? והרי כתיב בהמשך הפסוק &quot;וְכִבַּדְתּוֹ&quot;! אמר רבי אלעזר לרבי אבא: עזוב לאדם זה, שכן דבר חכמה חדש יש בו שאנו איננו יודעים אותו. אמרו לו: אמור אתה!

פתח ואמר: &quot;אֶת שַׁבְּתֹתַי&quot;, המילה &quot;אֶת&quot; באה לרבות את תחום שבת, שהוא אלפיים אמה לכל צד, ובשל כך ריבה הכתוב והוסיף את המילה &quot;את&quot;. &quot;שַׁבְּתֹתַי&quot;, זו שבת עליונה ושבת תחתונה, שהן שתיים הכלולות כאחת ונסתרות כאחת. נשארה שבת אחרת שלא הוזכרה, והייתה בבושה. אמרה לפניו: ריבונו של עולם! מיום שבראת אותי, 'שבת' אני נקראת, ואין יום ללא לילה! אמר לה: בִּתִּי, שבת את ושבת קראתי לך, אבל הרי אני מעטר אותך בעיטור עליון עוד יותר. העביר כרוז ואמר: &quot;וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ&quot;, וזוהי שבת של ערב שבת, שהיא בחינת יראה ושורה בה יראה. ומי הוא זה? זהו שהקדוש ברוך הוא כלל ואמר: &quot;אֲנִי ה'&quot;.

ואני שמעתי מאבא שאמר כך, ודייק: &quot;אֶת&quot;, בא לרבות את תחום שבת. &quot;שַׁבְּתֹתַי&quot;, זו העיגול והריבוע שבתוכו, והם שניים. וכנגד שניים אלו ישנן שתי קדושות שעלינו להזכיר: אחת היא &quot;וַיְכֻלּוּ&quot; ואחת היא הקידוש. ב&quot;ויכלו&quot; יש שלושים וחמש תיבות, ובקידוש שאנו מקדשים יש שלושים וחמש תיבות. ועולה הכל יחד לשבעים שמות של הקדוש ברוך הוא, וכנסת ישראל מתעטרת בהם. ובגלל שהעיגול והריבוע הללו הם &quot;שַׁבְּתֹתַי&quot;, נכללים שניהם בבחינת 'שמור', שכן כתוּב &quot;תִּשְׁמֹרוּ&quot;. שהרי שבת עליונה לא נכללה כאן ב'שמור' אלא ב'זכור', מכיוון שהמלך העליון מסתיים בבחינת 'זכור', ועל כן נקרא &quot;המלך שהשלום שלו&quot; והשלום שלו הוא בחינת 'זכור'. ועל כן אין מחלוקת למעלה, משום שיש שני שלומות למטה: אחד יעקב ואחד יוסף, ומשום כך כתוב פעמיים: &quot;שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב&quot;. &quot;לָרָחוֹק&quot;, זה יעקב. &quot;וְלַקָּרוֹב&quot;, זה יוסף. &quot;לָרָחוֹק&quot;, כפי שנאמר:&quot;מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי&quot;, וכמו שכתוב: &quot;וַתֵּתַצַּב אֲחֹתּוֹ מֵרָחֹק&quot;. &quot;וְלַקָּרוֹב&quot;, כפי שנאמר: &quot;חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ&quot;. &quot;מֵרָחוֹק&quot;, זו הנקודה העליונה העומדת בהיכלה, ועל כן כתוב &quot;תִּשְׁמֹרוּ&quot;, שנכלל בבחינת 'שמור'. &quot;וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ&quot;, זו הנקודה העומדת באמצע, שיש לירוא ממנה יותר מכל, שהרי עונשה מיתה. וזהו שכתוב: &quot;מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמַת&quot;. מי הם &quot;מְחַלְלֶיהָ&quot;? מי שנכנס לתוך החלל של העיגול והריבוע, למקום שבו אותה הנקודה שורה, ופוגם בה, &quot;מוֹת יוּמַת&quot;. ועל כן כתוב &quot;תִּירָאוּ&quot;. ואותה הנקודה נקראת &quot;אֲנִי&quot;, ועליה שורה אותו הסתום העליון שאינו מתגלה, והוא &quot;ה'&quot; והכל אחד.

ירדו רבי אלעזר ורבי אבא ונשקו לו. אמרו: וכי כל החכמה הזו נמצאת תחת ידך, ואתה סוחב משאות אחרינו? אמרו לו: מי אתה? אמר להם: אל תשאלו מי אני, אלא אני ואתם נלך ונתעסק בתורה, וכל אחד יאמר דברי חכמה כדי להאיר את הדרך. אמרו לו: מי נתן לך ללכת כאן ולהיות נהג חמורים? אמר להם: האות י' עשתה מלחמה בשתי אותיות, בכ' ובס', כדי להתקשר עמי כאחד. כ' לא רצתה להסתלק ממקומה ולהתקשר, מפני שאינה יכולה להיות אפילו רגע אחד בלי. ס' לא רצתה להסתלק, כדי לסמוך את אלו הנופלים, שהרי ללא ס' אינם יכולים להתקיים. האות י' באה אליי יחידה, נשקה לי וחיבקה לי, בכתה עמי ואמרה לי: בני, מה אעשה לך? אבל הרי אני מסתלקת, ואני אתמלא מכמה טובות ומאותיות טמירות, עליונות ויקרות, ולאחר מכן אבוא אלייך ואהיה לך לסעד, ואתן לך ירושה של שתי אותיות עליונות, יתרות מאלו שהסתלקו, שהן יֵ&quot;שׁ, י' עליונה וש' עליונה, כדי שיהיו לך אוצרות מלאים מכל. ובשל כך בני, לך והיה נהג חמורים. ועל כן אני הולך כך.

שמחו רבי אלעזר ורבי אבא, ובכו ואמרו: לך רכב ואנחנו נסחב את המשאות אחריך! אמר להם: והלא אמרתי לכם שזו גזירת המלך היא, עד שיבוא אותו אחד שמוליך את החמורים. אמרו לו: הרי את שמך לא אמרת לנו! מקום מושבך מהו? אמר להם: מקום מושבי הוא טוב ועליון אצלי, והוא מגדל אחד הפורח באוויר, גדול ויקר, ואלו הדיירים בו באותו המגדל הם הקדוש ברוך הוא ועני אחד, וזהו מקום מושבי. וגליתי משם, ואני נהג חמורים. הביטו בו רבי אבא ורבי אלעזר, וטעמו את דבריו שהיו מתוקים כָּמָן וכדבש.

אמרו לו: שמך ושם אביך, אם תאמר לנו, ננשק את עפר רגליך! אמר להם: ומדוע? אין זו דרכי להתגאות בתורה. אבל אבי, מקום מגוריו היה בים הגדול, והוא היה דג אחד גדול שהיה מסובב את הים הגדול מצד זה לצד זה, והיה גדול ויקר ועתיק יומין, עד שהיה בולע את כל שאר דגי הים, ולאחר מכן מוציא אותם חיים, כשהם קיימים ומלאים מכל טוב העולם, והיה שט בים ברגע אחד בתוקפו. והוציא אותי כחץ ביד גיבור תקיף, והטמין אותי באותו מקום שאמרתי לכם, והוא שב למקומו ונגנז באותו הים. הביט רבי אלעזר בדבריו, אמר לו: אתה הוא בנו של המנורה הקדושה! אתה הוא בנו של רב המנונא סבא! אתה הוא בנו של מאור התורה, ואתה מוליך חמורים אחרינו? בכו כאחד, נשקו לו והלכו.

אמרו לו: אם נוח הדבר לפני אדוננו, יודיע לנו את שמו! פתח ואמר: &quot;וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע&quot;. פסוק זה כבר פירשוהו ויפה הוא, אבל פסוק זה בא להראות את רזי התורה העליונים. &quot;וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע&quot;, על סוד החכמה הוא בא, דבר סתום הוא והשם גורם לכך. &quot;בֶּן אִישׁ חַי&quot;, זהו ה'צדיק' חי העולמים. &quot;רַב פְּעָלִים&quot;, אדון כל המעשים וכל הצבאות העליונים. מפני שכולם יוצאים ממנו, הוא &quot;ה' צְבָאוֹת&quot;, הוא אות בכל צבאותיו, הוא רשום וגדול מכולם, &quot;רב פעלים&quot; הוא. &quot;מִקַּבְצְאֵל&quot;, אילן זה גדול ויקר, גדול מכולם. מאיזה מקום יצא? מאיזו דרגה בא? חזר הפסוק ואמר: &quot;מִקַּבְצְאֵל&quot;, דרגה עליונה וסתומה, שזהו &quot;עַיִן לֹא רָאָתָה&quot;, דרגה שהכל נמצא בה והיא מכנסת לתוכה מתוך האור העליון. וממנה יוצא הכל, והיא ההיכל הקדוש והסתום, שכל הדרגות מכונסות וסתומות בתוכו. ובגופו של היכל זה עומדים כל העולמות, וכל הצבאות הקדושים ממנו ניזונים, ועומדים על קיומם.

&quot;הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִיאֵל מוֹאָב&quot;, שני מקדשים היו קיימים בזכותו וניזונים ממנו: מקדש ראשון ומקדש שני. כיוון שהוא הסתלק, והמשכת השפע שהייתה נמשכת מלמעלה נמנעה, כביכול הוא הִכּה אותם, והחריב אותם, והשמיד אותם, והכיסא הקדוש נפל. זהו שכתוב: &quot;וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה&quot;, אותה הדרגה שנקראת 'אֲנִי' היא בתוך הגולה. ומדוע? &quot;עַל נְהַר כְּבָר&quot;, על שם הנהר שהיה נמשך ויוצא, שנפסקו מימיו ומקורותיו, ולא נמשך עוד כפי שהיה בתחילה. זהו שכתוב: &quot;וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ&quot;. &quot;יֶחֱרַב&quot; בבית ראשון, &quot;וְיָבֵשׁ&quot; בבית שני. ובשל כך &quot;הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִיאֵל מוֹאָב&quot;, &quot;מוֹאָב&quot;, מפני שהיו מֵאָב שבשמיים, ונחרבו ונשמדו בעטיו, וכל המאורות שהיו מאירים לישראל, כולם חשכו.

ועוד: &quot;הוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי&quot;, בזמנים ראשונים, כשאותו הנהר היה מושך ומוריד את מימיו למטה, היו ישראל קיימים בשלמות, שהיו זובחים זבחים ומקריבים קרבנות לכפר על נפשותיהם. ואז הייתה יורדת מלמעלה דמות של אריה אחד, והיו רואים אותו על גבי המזבח רובץ על טרפו, ואוכל את הקרבנות כגיבור תקיף. וכל הכלבים היו נטמנים מפניו ולא יוצאים החוצה. כיוון שגרמו העוונות, הוא ירד לתוך הדרגות שלמטה, והרג את אותו האריה, שלא רצה לתת לו את טרפו כפי שהיה בתחילה, כביכול הרג אותו. &quot;הוּא הִכָּה אֵת הָאֲרִי&quot; ודאי.

&quot;בְּתוֹךְ הַבּוֹר&quot;, לעיניה של הסטרא אחרא הרעה. כיוון שראתה כך אותה הסטרא אחרא, התחזקה, ושלחה כלב אחד לאכול את הקרבנות. ומה שמו של אותו אריה? אוריא&quot;ל שמו, שפניו פני אריה. ומה שמו של אותו כלב? בלאדן שמו, שאינו בכלל אדם אלא כלב, ופניו פני כלב.

&quot;בְּיוֹם הַשָּׁלֶג&quot;, ביום שגרמו העוונות, והדין נידון למעלה מאת בית הדין העליון. ועל כן כתוב: &quot;לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג&quot;, זהו הדין העליון. ומדוע? מפני שּ&quot;כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים&quot;, ובהיותם לבושים בצבע שָׁנִי היא יכולה לסבול אש חזקה. עד כאן סוד הפסוק.

מה כתוב אחריו? &quot;וְהוּא הִכָּה אֶת אִישׁ מִצְרִי אִישׁ מַרְאֶה&quot;. כאן יש סוד, שהפסוק בא להודיע שכל זמן שישראל חטאו, הוא הסתלק ומנע מהם את כל הטובות ואת כל המאורות שהיו מאירים להם. &quot;וּהוּא הִכָּה אֶת אִישׁ מִצְרִי&quot;, זהו האור של אותו המאור שהיה מאיר לישראל, ומי הוא? משה, שכתוב עליו: &quot;וַתֹּאמַרְנָה אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ&quot;. ושם הוא נולד, ושם הוא גדל, ומשם נתעלה אל האור העליון.

&quot;אִישׁ מַרְאֶה&quot;, כפי שנאמר:&quot;וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת&quot;. &quot;אִישׁ&quot;, כפי שנאמר: &quot;אִישׁ הָאֱלֹהִים&quot;, שהוא כביכול הבעל של אותו המראה, שזכה להנהיג דרגה זו בכל רצונו בארץ, מה שלא זכה בו שום בן אדם אחר. &quot;וּבְיַד הַמִּצְרִי חֲנִית&quot;, זהו מטה האלוהים שנמסר בידו, כמו שנאמר: &quot;וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי&quot;. וזהו המטה שנברא בערב שבת בין השמשות, וחקוק וגלופ בו השם הקדוש. ובמטה זה חטא משה בסלע, כפי שנאמר: &quot;וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם&quot;. אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה! לא נתתי לך את המטה שלי לצורך זה, חייך שלא יהיה עוד בידך מכאן ולהבא! מיד &quot;וַיֵּרֶד אֵלָיו בַּשֵּׁבֶט&quot;, במידת הדין הקשה. &quot;וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי&quot;, שמאותה השעה נמנע ממנו, ולא היה עוד בידו לעולם. &quot;וַיַּהַרְגֵהוּ בַּחֲנִיתוֹ&quot;, שבגלל אותו החטא שהכה באותו המטה, מת, ולא נכנס לארץ הקדושה, ונמנע האור הזה מלהאיר לישראל.

&quot;מִן הַשְּׁלֹשִׁים נִכְבָּד&quot;, אלו הן שלושים השנים העליונות, שהוא נוטל מהן וממשיך את השפע למטה, ומתוכן הוא היה נוטל ומתקרב. &quot;וְאֶל הַשְּׁלֹשָׁה לֹא בָא&quot;, הן היו באות אליו ומעניקות לו ברצון הלב, אך הוא לא היה בא אליהן. ואף על פי שלא נכנס במניינן ובחשבונן שלהן, &quot;וַיְשִׂמֵהוּ דָוִד אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ&quot;, שלא נפרד מלוח לבו לעולמים, ואין להם פירוד לעולמים. דוד שם אותו אל לבו, והוא לא שם את לבו לדוד, משום שהתשבחות, השירים והרחמים של הלבנה נעשים עבור השמש. היא מושכת אותו אליה כדי שיהיה מקום מגוריו עמה, וזהו &quot;וַיְשִׂמֵהוּ דָוִד אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ&quot;.

נפלו רבי אלעזר ורבי אבא לפניו. תוך כדי כך, לא ראו אותו עוד. קמו והביטו לכל הצדדים, ולא ראו אותו. ישבו ובכו, ולא יכלו לדבר איש עם רעהו. לאחר שעה אמר רבי אבא: ודאי זהו ששנינו, שבכל דרך שהצדיקים הולכים בה ודברי תורה ביניהם, אותם הזכאים באותו העולם באים אליהם. ודאי זהו רב המנונא סבא, שבא אלינו מאותו העולם כדי לגלות לנו דברים אלו, ובטרם נכיר אותו, הלך לו ונתכסה ממנו. קמו והיו רוצים להנהיג את החמורים, אך הם לא הלכו. ניסו להנהיג אותם, ולא הלכו. פחדו, והניחו לחמורים. ועד היום היו קוראים לאותו המקום מקום החמורים.

פתח רבי אלעזר ואמר: &quot;מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ&quot;. כמה הוא הטוב העליון והיקר, שהקדוש ברוך הוא עתיד לעשות עם בני האדם, לאותם צדיקים עליונים יראי חטא המשתדלים בתורה, כאשר הם נכנסים לאותו העולם. &quot;טוּבְךָ&quot; לא כתוב, אלא &quot;רַב טוּבְךָ&quot;. ומי הוא? &quot;זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ&quot;. וזהו תענוג החיים הנמשכים מעולם הבא אל חי העולמים, שהוא נקרא &quot;זֵכֶר רַב טוּבְךָ&quot; ודאי, והוא שכתוב: &quot;וְרַב טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל&quot;.

ועוד: מהו &quot;מָה רַב טוּבְךָ&quot;? כאן נחקק סוד החכמה, וכל הרזים נכללו כאן. &quot;מָה&quot;, כפי שנאמר. &quot;רַב&quot;, זהו האילן הגדול והחזק. מפני שיש אילן אחר הקטן ממנו, וזהו האילן הגדול, המעלה אותה אל מרום הרקיעים. &quot;טוּבְךָ&quot;, זהו האור הגנוז שנברא ביום הראשון. &quot;אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ&quot;, מפני שהקדוש ברוך הוא גנז את אותו האור עבור הצדיקים באותו העולם. &quot;פָּעַלְתָּ&quot;, זהו גן עדן העליון, שכתוב עליו: &quot;מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה'&quot;, וזהו &quot;פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ&quot;. &quot;נֶגֶד בְּנֵי אָדָם&quot;, זהו גן עדן שלמטה, שכל הצדיקים עומדים שם ברוחם, המתלבשת בלבוש יקר, כעין וכדמות העולם הזה. וזהו &quot;נֶגֶד בְּנֵי אָדָם&quot;, באותה הדמות של בני האדם שבעולם הזה. והם עומדים שם, ופורחים באוויר, ועולים לתוך הישיבה של הרקיע באותו גן עדן שלמעלה; ופורחים ומתרחצים בטלי נהרות האפרסמון הטהור, ויורדים ושורים למטה. ולפעמים הם נראים &quot;נֶגֶד בְּנֵי אָדָם&quot; כדי לעשות להם ניסים כמלאכים עליונים, כפי שראינו עכשיו את אור המנורה העליונה, ולא זכינו להביט עוד ולדעת רזי חכמה יתרים.

פתח רבי אבא ואמר: &quot;וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ&quot;. אף על פי שמנוח לא היה יודע את מעשהו, אמר: הואיל וכתוב &quot;כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי&quot;, ואנו ודאי ראינו, ובשל כך &quot;מוֹת נָמוּת&quot;. ואילו אנו, ראינו וזכינו לאור הזה שהיה הולך עמנו, ונשארנו קיימים בעולם! שהרי הקדוש ברוך הוא שלח אותו אלינו, כדי להודיע לנו את רזי החכמה שגילה. אשרי חלקנו!

הלכו. הגיעו להר אחד והשמש נטתה, התחילו ענפי האילנות של ההר להקיש זה בזה ואמרו שירה. בעודם הולכים, שמעו קול אחד חזק שהיה אומר: &quot;בני אלוהים קדושים! אלו המפוזרים בין החיים של העולם הזה! אלו המנורות, בני הישיבה, התכנסו למקומכם להשתעשע עם אדונכם בתורה!&quot;. פחדו אלו, ועמדו במקומם וישבו.

בינתיים יצא קול כבתחילה ואמר: &quot;סלעים חזקים! פטישים רמים! הנה אדון הגוונים הרוקם בציורים עומד על האכסדרה, היכנסו והתכנסו!&quot;. באותה השעה שמעו את קול ענפי האילנות, גדול וחזק, והיו אומרים: &quot;קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים&quot;. נפלו רבי אלעזר ורבי אבא על פניהם, ופחד גדול נפל עליהם. קמו בבהלה והלכו, ולא שמעו עוד דבר. יצאו מן ההר והלכו. כאשר הגיעו לביתו של רבי יוסי בנו של רבי שמעון בן לקוניא, ראו שם את רבי שמעון בן יוחאי, ושמחו. שמח רבי שמעון ואמר להם: ודאי בדרך של ניסים ואותות עליונים עברתם! שהרי אני ישנתי עכשיו, וראיתי אתכם ואת בניהו בן יהוידע, שהוא משלח לכם שני עטרות, על ידי זקן אחד כדי לעטר אתכם. ודאי בדרך זו הקדוש ברוך הוא היה עמכם! ויתר על כן, אני רואה את פניכם שהשתנו.

אמר רבי יוסי: יפה אמרתם, שחכם עדיף מנביא. בא רבי אלעזר, והניח את ראשו בין ברכיו של אביו, וסיפר לו את המעשה. פחד רבי שמעון ובכה. אמר: &quot;ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי&quot;, פסוק זה אמר אותו חבקוק בשעה שראה את מותו, והתקיים על ידי אלישע. ומדוע נקרא שמו חבקוק? מפני שכתוב: &quot;לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן&quot;, וזה היה בנה של השונמית. ושני חבוקים היו לו: אחד של אמו, ואחד של אלישע, שכתוב: &quot;וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו&quot;.

מצאנו בספר של שלמה המלך, שהשם החקוק של שבעים ושתיים שמות נחקק עליו בתיבות, מפני שאותיות האלף בית שחקק בו אביו בתחילה, כאשר מת, פרחו ממנו. ועכשיו, כשאלישע חיבק אותו, חקק בו את כל אותן האותיות של שבעים ושניים השמות. והאותיות של שבעים ושניים שמות חקוקים אלו, הן מאתיים ושישה עשר אותיות. ואת כל האותיות הללו חקק אלישע ברוחו, כדי לקיים אותו באותיות של שבעים ושניים השמות. וקרא לו חַבַקּוּק, שם המשלים את כל הצדדים: משלים לחביקות, כפי שנאמר, ומשלים לסוד מאתיים ושישה עשר האותיות של השם הקדוש; במילים התקיים כדי להחזיר את רוחו, ובאותיות התקיים כל גופו על עומדו, ועל כן נקרא חבקוק. והוא אמר: &quot;ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי&quot;, שמעתי את מה שהיה לי, שטעמתי מאותו העולם, ויראתי. התחיל לבקש רחמים על נפשו ואמר: &quot;ה' פָּעָלְךָ&quot; שעשית לי, &quot;בְּקֶרֶב שָׁנִים&quot;, יהיו &quot;חַיֵּיהוּ&quot; כמו חייו, וכל מי שנקשר באותן השנים הקדמוניות, חיים נקשרים בו. &quot;בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ&quot;, לאותה הדרגה שאין בה חיים כלל, להודיע לה ולהמשיך אליה חיים.

בכה רבי שמעון ואמר: אף אני, ממה ששמעתי יראתי מפני הקדוש ברוך הוא! זקף את ידיו על ראשו ואמר: ומה את רב המנונא סבא, מאור התורה, זכיתם אתם לראות פנים אל פנים, ואני לא זכיתי בו?! נפל על פניו, וראה אותו כשהוא עוקר הרים ומאיר מנורות בהיכלו של המלך המשיח. אמר לו: רבי! באותו העולם תהיו שכנים של בעלי התורה לפני הקדוש ברוך הוא. מאותו היום והילך, היה קורא לרבי אלעזר בנו ולרבי אבא פְּנִיאֵל, כפי שנאמר: &quot;כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים&quot;.

===ראשית חכמה יראת ה'===
{{צ|בראשית}} -- רבי חייא פתח {{ממ|תהלים|קיא|י}}, {{צ|ראשית חכמה יראת יהו&quot;ה שכל טוב לכל עושיהם תהלתו עומדת לעד}}. {{ש}}
{{צ|ראשית חכמה}} - האי קרא הכי מבעי ליה &quot;סוף חכמה יראת יהו&quot;ה&quot;, בגין דיראת יהו&quot;ה סוף חכמה איהי. אלא איהי ראשית לאעלא לגו דרגא דחכמתא עלאה, הה&quot;ד {{ממ|תהלים|קיח|יח}} {{צ|פתחו לי שערי צדק}}. {{צ|זה השער ליהו&quot;ה}} ודאי, דאי לא ייעול בהאי תרעא לא ייעול לעלמין. 

למלכא עלאה דאיהי עלאה וטמיר וגניז, ועביד ליה תרעין אלין על אלין, ולסוף כל תרעין עבד תרעא חד, בכמה מנעולין בכמה פתחין בכמה היכלין אלין על אלין. אמר &quot;כל מאן דבעי למיעל לגבאי - תרעא דא יהא קדמאה לגבאי - מאן דיעול בהאי תרעא יעול&quot;. אוף הכי תרעא קדמאה לחכמה עלאה - '''יראת יהו&quot;ה''' איהי, ודא איהי {{צ|ראשית}}. 

'''{{צ|ב'}}''' - תרין אינון, דמתחברין כחדא. ואינון תרין נקודין - חד גניזא וטמירא, וחד קיימא באתגליא. ובגין דלית להו פרודא אקרון {{צ|ראשית}} חד ולא תרין. מאן דנטיל האי נטיל האי. וכלא חד. דהא הוא ושמיה חד, דכתיב {{ממ|תהלים|פג|יט}} {{צ|וידעו כי אתה שמך יהו&quot;ה לבדך}}. אמאי אקרי {{צ|יראת יהו&quot;ה}}? בגין דאיהו אילנא דטוב ורע;  זכי בר נש - הא טוב, ואי לא זכי - הא רע. &lt;קטע סוף=דף ז ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ח|א}}&lt;קטע התחלה=דף ח א/&gt;ועל דא שרי בהאי אתר יראה, ודא תרעא לאעלא לכל טובא דעלמא. 

{{צ|שכל טוב}} - אלין תרין תרעין דאינון כחדא. רבי יוסי אמר, {{צ|שכל טוב}} - דא אילנא דחיי דאיהו שכל טוב בלא רע כלל, ועל דלא שריא ביה רע איהו {{צ|שכל טוב}} בלא רע. {{צ|לכל עושיהם}} - אלין חסדי דוד הנאמנים - תמכין אורייתא. ואינון דתמכין אורייתא - כביכול אינון עבדין. כל אינון דלעאן באורייתא - לית בהו עשיה בעוד דלעאן בה. אינון דתמכין לון - אית בהו עשיה. ובחילא דא כתיב {{צ|תהלתו עומדת לעד}}, וקיימא כורסייא על קיומיה כדקא יאות. 

&lt;קטע התחלה=שבועות 1/&gt;רבי שמעון הוה יתיב ולעי באורייתא בליליא דכלה אתחברת בבעלה. דתנינן כל אינון חברייא דבני היכלא דכלה, אצטריכו בההיא ליליא דכלה אזדמנת למהוי ליומא אחרא גו חופה בבעלה, למהוי עמה כל ההוא ליליא, ולמחדי עמה בתקונהא דאיהי אתתקנת, למלעי באורייתא מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובמדרשות דקראי, וברזי דחכמתא. בגין דאלין אינון תיקונין דילה ותכשיטהא. ואיהי ועולמתהא עאלת וקיימת על רישיהון, ואתתקנת בהו וחדת בהו כל ההוא ליליא, וליומא אחרא לא עאלת לחופה אלא בהדייהו, ואלין אקרון בני חופתה. וכיון דעאלת לחופתה - קב&quot;ה שאיל עלייהו ומברך לון ומעטר לון בעטרהא דכלה. זכאה חולקהון. 

והוה רבי שמעון וכלהו חברייא מרננין ברנה דאורייתא, ומחדשן מלין דאורייתא כל חד וחד מנייהו, והוה חדי רבי שמעון וכל שאר חברייא. אמר לון רבי שמעון, בני, זכאה חולקכון, בגין דלמחר לא תעול כלה לחופה אלא בהדייכו, בגין דכלהו דמתקנין תקונהא בהאי ליליא וחדאן בה - כלהו יהון רשימין וכתיבין בספרא דדכרניא, וקב&quot;ה מברך לון בשבעין ברכאן ועטרין דעלמא עלאה. 

פתח רבי שמעון ואמר, {{צ|השמים מספרים כבוד אל וגו'}} {{ממ|תהלים|יט|ב}}. קרא דא הא אוקימנא ליה, אבל בזמנא דא דכלה אתערת למיעל לחופה ביומא דמחר - אתתקנת ואתנהירת בקישוטהא בהדי חברייא דחדאן עמה כל ההיא ליליא, ואיהי חדאת עמהון. וביומא דמחר - כמה אוכלוסין כמה חיילין ומשריין מתכנשין בהדה. ואיהי וכלהו מחכאן לכל חד וחד דתקינו לה בהאי ליליא. כיון דמתחברן כחדא ואיהי חמאת לבעלה, מה כתיב {{צ|השמים מספרים כבוד אל}}. {{צ|השמים}} - דא חתן דעאל לחופה. {{צ|מספרים}} - מתנהרין כזוהרא דספיר, דנהיר וזהיר מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא. {{צ|כבוד אל}} - דא כבוד כלה דאקרי 'אל', דכתיב {{צ|ואל זועם בכל יום}} {{ממ|תהלים|ז|יב}}. בכל יומי שתא אקרי {{צ|אל}}, והשתא דהא עאלת לחופה אקרי {{צ|כבוד}} ואקרי {{צ|אל}} - יקר על יקר, נהירו על נהירו, ושלטנו על שלטנו. כדין בההיא שעתא דשמים עאל לחופה ואתי ונהיר לה - כל אינון חברייא דאתקינו לה - כולהו אתפרשו בשמהן תמן. הה&quot;ד {{צ|ומעשה ידיו מגיד הרקיע}} (שם יט ב). {{צ|מעשה ידיו}} - אלין אינון מארי קיימא דברית בהדי כלה, ואינון מארי קיימא דברית אקרון {{צ|מעשה ידיו}}, כמה דאת אמר {{צ|ומעשה ידינו כוננהו}} (שם צ יז) - דא ברית קיימא דחתים בבשרא דבר נש. &lt;קטע סוף=שבועות 1/&gt;

רב המנונא סבא אמר הכי, {{ממ|קהלת|ה|ה}} {{צ|אל תתן את פיך לחטיא את בשרך}}, דלא יהיב בר נש פומיה למיתי להרהורא בישא, ויהא גרים למחטי לההוא בשר קדש דחתים ביה ברית קדישא. דאילו עביד כן - משכין ליה לגיהנם. וההוא דממנא על גיהנם '''דומ&quot;ה''' שמיה, וכמה רבוא דמלאכי חבלה בהדיה. וקאים על פתחא דגיהנם. וכל אינון דנטרו ברית קדישא בהאי עלמא, לית ליה רשו למקרב בהו. 

דוד מלכא בשעתא דאירע ליה ההוא עובדא - דחיל. בההיא שעתא סליק '''דומ&quot;ה''' קמי קב&quot;ה ואמר ליה, מארי דעלמא &lt;קטע סוף=דף ח א/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ח|ב}}&lt;קטע התחלה=דף ח ב/&gt;כתיב בתורה {{ממ|ויקרא|כ|י}} {{צ|ואיש אשר ינאף את אשת איש}}, וכתיב {{ממ|ויקרא|כ|יח|}} {{צ|ואל עמיתך וגו'}}. דוד דקלקל ברית בערוה מהו? אמר ליה קב&quot;ה דוד זכאה הוא! וברית קדישא על תקוניה קיימא! דהא גלי קדמי דאזדמנת ליה בת שבע מיומא דאתברי עלמא. אמר ליה אי קמך גלי - קמיה לא גלי! אמר ליה, ותו, בהיתרא הוה מה דהוה, דהא כל אינון דעאלו לקרבא לא עאל חד מנייהו עד דאפטר בגט לאנתתיה. אמר ליה, אי הכי הוה ליה לאורכא תלת ירחי ולא אוריך. אמר ליה במאי אוקים מלה - באתר דחיישינן דהיא מעוברת! וגלי קדמי דאוריה לא קריב בה לעלמין, דהא שמי חתים בגויה לסהדותא; כתיב {{צ|אוריה}} וכתיב {{צ|אוריהו}} - שמי חתום בהדיה דלא שמש בה לעלמין. אמר ליה מארי דעלמא, הא מה דאמרית - אי קמך גלי דלא שכיב בהדה אוריה - קמיה מי גלי?! הוה ליה לאורכא לה תלת ירחי. ותו אי ידע דלא שכיב בהדה לעלמין - אמאי שדר ליה דוד ופקיד עליה לשמשא באנתתיה דכתיב  {{צ|רד לביתך ורחץ רגליך}}{{ממ|ש&quot;ב|יא|ח}}.

אמר ליה ודאי לא ידע, אבל יתיר מתלת ירחי אוריך! דהא ארבע ירחי הוו, דהכי תנינן בחמשה ועשרים דניסן אעבר דוד כרוזא בכל ישראל, והוו עם יואב בשבעה יומין דסיון, ואזלו וחבלו ארעא דבני עמון. סיון ותמוז ואב ואלול אשתהו שם. ובארבעה ועשרים באלול הוה מה דהוה מבת שבע. וביומא דכפורי מחל ליה קב&quot;ה ההוא חובה. ואית דאמרי, בז' באדר אעבר כרוזא, ואתכנשו בחמיסר דאייר, ובחמיסר באלול הוה מה דהוה מבת שבע, וביומא דכפורי אתבשר {{צ|גם יהו&quot;ה העביר חטאתך לא תמות}} {{ממ|ש&quot;ב|יב|יג}}. מאי {{צ|לא תמות}}? לא תמות בידא דדומה. 

אמר דומה, מארי דעלמא, הא מלה חדא אית לי גביה, דאיהו אפתח פומיה ואמר (שם ה) {{צ|חי יהו&quot;ה כי בן מות האיש העושה זאת}}, ואיהו דן לנפשיה. טרונייא אית לי עליה. אמר ליה - לית לך רשו, דהא אודי לגבאי ואמר (שם יג) {{צ|חטאתי ליהו&quot;ה}} ואע&quot;ג דלא חב. אבל במה דחטא באוריה עונשא כתבית עליה וקבל. מיד אהדר דומ&quot;ה לאתריה בפחי נפש. ועל דא אמר דוד {{צ|לולי יהו&quot;ה עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי}} {{ממ|תהלים|צד|יז}}. {{צ|לולי יהו&quot;ה עזרתה לי}} - דהוה אפטרופא דילי, {{צ|כמעט שכנה וגו'}}. מהו {{צ|כמע}}? כחוטא דקיק, כשיעורא דאית ביני ובין סטרא אחרא - כההוא שיעורא הות דלא שכנה דומה נפשי. ובגין כך בעי לאסתמרא בר נש דלא יימא מלה כדוד, בגין דלא יכיל למימר לדומה {{צ|כי שגגה היא}} {{ממ|קהלת|ה|ה}} כמה דהוה לדוד, ונצח ליה קב&quot;ה בדינא.

{{צ|למה יקצוף האלהים על קולך}} - על ההוא קול דאיהו אמר. {{צ|וחבל את מעשה ידיך}} - דא בשר קדש, ברית קדישא דפגים, ואתמשך בגיהנם על ידא דדומה. 

ובגין כך {{צ|ומעשה ידיו מגיד הרקיע}} {{ממ|תהלים|יט|ב}} - אלין אינון חברייא דאתחברו בכלה דא, ומארי קיימא דילה. {{צ|מגיד}} - ורשים כל חד וחד. מאן? {{צ|הרקיע}} - דא איהו הרקיע דביה חמה ולבנה וככביא ומזלי, ודא איהו {{צ|ספר זכרון}} - איהו מגיד ורשים להו וכתיב להו למהוי בני היכלא, ולמעבד רעותהון תדיר. 

{{צ|יום ליום יביע אומר}} (שם ג) - יומא קדישא מאינון יומין עלאין דמלכא, משבחין לון לחברייא, ואמרין ההיא מלה דאמר כל חד לחבריה, יומא ליומא יביע ההוא {{צ|אומר}} ומשבח ליה. {{צ|ולילה ללילה}} - כל דרגא דאשלים (נ&quot;א דשליט) בליליא. {{צ|משבח}} דא לדא ההוא {{צ|דעת}} דכל חד מחבריא, ובשלימו (ס&quot;א וברחימו) סגי אתעבידו לון חבירין ורחימין. {{צ|אין אומר ואין דברים}} - בשאר מילין דעלמא דלא אשתמעו קמי מלכא קדישא, ולא בעי למשמע לון. אבל הני מילי {{צ|בכל הארץ יצא קום}} - עבדי &lt;קטע סוף=דף ח ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ט|א}}&lt;קטע התחלה=דף ט א/&gt;משיחא אינון מלין; מדורי עלאי ומדורי תתאי. מאלין אתעבידו רקיעין, ומאלין {{צ|ארץ}}  מההיא תושבחתא. ואי תימא דאינון מלין באתר חד משטטי בעלמא - {{צ|בקצה תבל מליהם}}. וכיון דאתעביד רקיעין מנהון, מאן שריא בהון? הדר ואמר {{צ|לשמש שם אהל בהם}} - ההוא שמשא קדישא שוי מדוריה ומשכניה בהו ואתעטר בהו. כיון דשרי באינון רקיעין ואתעטר בהו - כדין {{צ|והוא כחתן יוצא מחופתו}} - חדי ורהיט באינון רקיעין, נפק מנייהו ועאל ורהיט גו מגדלא חדא אחרא, באתר אחרא. 

{{צ|מקצה השמים מוצאו}} - ודאי מעלמא עלאה נפיק ואתי, דאיהו {{צ|קצה השמים}} לעילא. {{צ|ותקופתו}} - מאן {{צ|תקופתו}}? דא קצה השמים לתתא, דאיהי {{צ|תקופת השנה}}, דאסחרא לכל שייפין, ואתקשרת מן השמים עד רקיעא דא. {{צ|ואין נסתר מחמתו}} דההיא תקופה דא. ותקופה דשמשא דאסחר בכל סטרא - {{צ|ואין נסתר}} - לית דאתכסי מניה מכל דרגין עלאין, דהוו כלהו מסחרן ואתיין לגביה, וכל חד וחד לית מאן דיתכסי מיניה. {{צ|מחמתו}} - בשעתא דאתחמם ותב לגבייהו בתיאובתא שלים. 

כל שבחא דא וכל עלויא דא בגין אורייתא הוא, דכתיב {{צ|תורת יהו&quot;ה תמימה}} {{ממ|תהלים|יט|ח}}. שית זמנין כתיב הכא יהו&quot;ה, ושית קראי מן {{צ|השמים מספרים}} עד {{צ|תורת יהו&quot;ה תמימה}}, ועל רזא דא כתיב {{צ|בראשית}} - הא שית אתוון, {{צ|ברא אלהים את השמים ואת הארץ}} - הא שית תבין. קראי אחרנין לקביל שית זמנין יהו&quot;ה, שית קראי בגין שית אתוון דהכא, שית שמהן בגין שית תבין דהכא. 

עד דהוו יתבי, עאלו רבי אלעזר בריה ורבי אבא. אמר לון ודאי אנפי שכינתא אתיין, ועל דא '''פני&quot;אל''' קרינא לכו, דהא חמיתון אנפי שכינתא אפין באפין. והשתא דקא ידעתון וגלי לכו קרא ד{{צ|ובניהו בן יהוידע}} - ודאי דמלה דעתיקא קדישא איהו, וקרא דאבתריה, וההוא דסתים מכלא. אמרו והאי קרא איהו באתר אחרא כגוונא דא.  {{ש}}
פתח ואמר {{ממ|דה&quot;א|יא|כג}} {{צ|והוא הכה את האיש המצרי איש מדה חמש באמה}} - וכלא רזא חדא איהו. מאי (ס&quot;א האי) {{צ|מצרי}}? ההוא דאשתמודע - {{צ|גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי וגו'}} {{ממ|שמות|יא|ג}} - רב ויקירא, כמה דגלי ההוא סבא. והאי קרא במתיבתא עלאה אתמר, {{צ|איש מדה}} - כלא חד. {{צ|איש מראה}} {{ממ|ש&quot;ב|כג|כא}} ואיש מדה - כלא חד. בגין דאיהו שבת ותחומה, דכתיב  {{צ|ומדותם מחוץ לעיר}} {{ממ|במדבר|לה|ה}}, וכתיב {{צ|לא תעשו עול במשפט במדה}} {{ממ|ויקרא|יט|טו}}. ועל דא {{צ|איש מדה}} איהו. ואיהו ממש איש מדה איהו - ארכיה מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא, אדם הראשון הכי הוה. ואי תימא הא כתיב {{צ|חמש באמה}}? אינון חמש באמה מסייפי עלמא עד סייפי עלמא הוה. 

{{צ|וביד המצרי חנית}} {{ממ|דה&quot;א|יא|כג}} - כמה דאת אמר {{צ|כמנור אורגים}} {{ממ|ש&quot;א|יז|ז}} {{ממ|דה&quot;א|כ|ה}} - דא מטה האלהים דהוה בידיה, חקיק בשמא גליפא מפרש, בנהירו דצרופי אתוון דהוה גליף בצלאל ומתיבתא דיליה דאקרי 'אורג', דכתיב {{צ|מלא אותם וגו' חרש וחשב ורוקם וגו'}} {{ממ|שמות|לה|לה}}. וההוא מטה הוה נהיר שמא גליפא בכל סטרין, בנהירו דחכימין דהוו מגלפין שמא מפרש בארבעין ותרין גווני. 

וקרא מכאן ולהלאה - כמה דאמר - זכאה חולקיה. 

&lt;קטע התחלה=שבועות 2/&gt;תיבו יקירין תיבו, ונחדש תקון דכלה בהאי ליליא. דכל מאן דאשתתף בהדה בהאי ליליא - יהא נטיר עילא ותתא כל ההיא שתא, ויפיק שתא בשלם. עלייהו כתיב {{צ|חונה מלאך יהו&quot;ה סביב ליראיו ויחלצם, טעמו וראו כי טוב יהו&quot;ה}} {{ממ|תהלים|לד|ח}}.&lt;קטע סוף=שבועות 2/&gt;

פתח רבי שמעון ואמר, {{צ|בראשית ברא אלהים}}. האי קרא אית לאסתכלא ביה, דכל מאן דאמר אית אלהא אחרא - אשתצי מעלמין, כמה דאתמר  {{צ|כדנא תאמרון להום, אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו - יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אֵלֶּה}} {{ממ|ירמיהו|י|יא}}. בגין דלית אלהא אחרא בר קב&quot;ה בלחודוי. והאי &lt;קטע סוף=דף ט א/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ט|ב}}&lt;קטע התחלה=דף ט ב/&gt;קרא איהו תרגום, בר ממלה דסוף קרא. אי תימא בגין דמלאכין קדישין לא נזקקין לתרגום ולא אשתמודען ביה - מלה דא יאות היא למימר בלישנא קדישא, בגין דישמעון מלאכין קדישין ויהון נזקקין לאודאה על דא! אלא ודאי בגין כך כתיב תרגום, דלא נזקקין ביה מלאכין קדישין, ולא יקנאון בבר נש לאבאשא ליה, בגין דבהאי קרא בכללא אינון מלאכין קדישין, דהא אינון 'אלהים' אקרון, ובכללא דאלהים הוו, ואינון לא עבדו שמיא וארקא. 

{{צ|וארקא}} - &quot;וארעא&quot; מבעי ליה? אלא בגין דארקא איהי חדא מאינון שבע ארעין דלתתא ובההוא אתר אית בני בנוי דקין. לבתר דאתתרך מעל אפי ארעא - נחית לתמן ועביד תולדות ואשתבש תמן דלא ידע כלום. ואיהו ארעא כפילא - דאתכפל מחשוכא ונהורא. ואית תמן תרין ממנן שליטין די שלטין - דא בחשוכא ודא בנהורא. ותמן קטרוגא דא בדא. ושעתא דנחית לתמן קין - אשתתפו דא בדא ואשתלימו כחדא. וכלא חזי דאינון תולדות דקין, ועל דא אינון בתרין ראשין כתרין חיוון, בר דכד ההוא נהורא שליט - נצח דיליה ונצח על אחרא, ועל דא אתכלילו די בחשוכא בנהורא והוו חד. 

אינון תרין ממנן - '''{{גמט|עפרירא}} ו{{גמט|קסטימון}}''', ודיוקנא דלהון כדיוקנא דמלאכין קדישין בשית גדפין; חד דיוקניה כתורא, וחד דיקוניה כנשרא. וכד מתחברן - אתעבידו דיוקנא דאדם. כד אינון בחשוכא - מתהפכין לדיוקנא דנחש בתרין ראשין, ואזלין כחויא, וטאסין גו תהומא ואסתחיין בימא רבא. כד מטאן לשלשלאה ד'''עז&quot;א ועזא&quot;ל''' - מרגיזין לון ומתערי לון, ואינון מדלגין גו טורי חשוכן, וחשבי דקב&quot;ה בעי למתבע לון דינא. ואלין תרין ממנן שאטין בימא רבא, ופרחין מתמן ואזלין בליליא לגבי '''{{גמט|נעמה}}''' אמהון דשדין, דטעו אבתרהא דחלן קדמאין וחשבין למקרב לגבה. ואיהי דליגת שתין אלפין פרסין, ואתעבידת בכמה ציורין לגבי בני נשא, בגין דיטעון בני נשא אבתרה. 

ואלין תרין ממנן פרחין ומשטטן בכל עלמא, ואהדרן לאתרייהו. ואינון מתערין לאינון בני בנוי דקין ברוחא דיצרין בישין למעבד תולדות. שמיא דשלטין תמן - לאו כהני, ולא אולידת ארעא בחילא דלהון זרועא וחצדא כהני, ולא אהדרן אלא בכמה שנין וזמנין. ואינון {{צ|אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו - יאבדו מארעא}} עלאה דתבל - דלא ישלטון בה ולא ישטטון בה, ולא יהון גרמין לבני נשא לאסתאבא ממקרה ליליא. ועל דא {{צ|יאבדו מארעא}}. {{צ|ומן תחות שמיא}} - דאתעבידו בשמא ד{{צ|אלה}} כמה דאתמר. ועל דא האי קרא תרגום דלא יחשבון מלאכי עלאי דעלייהו אמרין, ולא יקטרגו לן. ועל דא רזא ד'''{{צ|אלה}}''' כמה דאתמר איהו מלה קדישא, דלא אתחלף בתרגום. 

אמר ליה רבי אלעזר, האי קרא דכתיב (ירמיה י ז) {{צ|מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה}} - מאי שבחא איהו? אמר ליה, אלעזר ברי, האי קרא בכמה דוכתי אתמר, אבל ודאי לאו איהו הכי דכתיב (שם) {{צ|כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם}}, דהא אתא למפתח פומא דחייבין דחשבין דקב&quot;ה לא ידע הרהורין ומחשבין דילהון, ובגין כך אית לאודעא שטותא דלהון. 

דזמנא חדא אתא פילוסופא חדא דאומות העולם לגבאי. אמר לי אתון אמרין דאלהכון שליט בכל רומי שמיא, כולהון חיילין ומשריין לא אדבקן ולא ידעי אתר דיליה! האי קרא לא אסגי יקריה כל כך דכתיב {{צ|כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך}} - מאי שקולא דא לבני נשא די לית &lt;קטע סוף=דף ט ב/&gt; {{ממ זהר משולב|א|י|א}}&lt;קטע התחלה=דף י א/&gt;לון קיומא? ותו דאתון אמרין (דברים לד י) {{צ|ולא קם נביא עוד בישראל כמשה}} - בישראל לא קם אבל באומות העולם קם. אוף הכי אנא אימא בכל חכמי הגוים אין כמוהו - אבל בחכמי ישראל אית! אי הכי אלהא דאית בחכמי ישראל כוותיה, לאו איהו עלאה שליטא. אסתכל בקרא ותשכח דדייקנא כדקא יאות! 

אמינא ליה ודאי שפיר קא אמרת. מאן מחיה מתים אלא קב&quot;ה בלחודוי - אתא אליהו ואלישע ואחיו מתיא! מאן מוריד גשמים אלא קב&quot;ה בלחודוי - אתא אליהו ומנע לון, ונחית לון בצלותיה! מאן עבד שמיא וארעא אלא קב&quot;ה בלחודוי - אתא אברהם ואתקיימו בקיומוהי בגיניה! מאן מנהיג שמשא אלא קב&quot;ה - אתא יהושע ושכיך ליה ופקיד ליה דיקום על קיומיה ואשתכך! וכתיב (יהושע י יג) {{צ|וידום השמש וירח עמד}}. קב&quot;ה גוזר גזר דין - אוף הכי משה גזיר גזר דין ואתקיימו! ותו דקב&quot;ה גוזר גזרין, וצדיקיא דישראל מבטלין לון, דכתיב (שמואל ב כג ג) {{צ|צדיק מושל יראת אלהי&quot;ם}}. ותו דאיהו פקיד לון למהך באורחוי ממש, לאתדמא ליה בכלא. 

אזל ההוא פילוסופא ואתגייר בכפר שחלים וקרון ליה '''יוסי קטינאה''', ואוליף אורייתא סגיא, ואיהו בין חכימין וזכאין דההוא אתר. 

השתא אית לאסתכלא בקרא, והא כתיב (ישעיה מ יז) {{צ|כל הגוים כאין נגדו}} - מאי רבויא הכא? אלא {{צ|מי לא ייראך מלך הגוים}}, וכי מלך הגוים איהו ולאו מלך ישראל? אלא בכל אתר קב&quot;ה בעא לאשתבחא בישראל, ולא אתקרי אלא על ישראל בלחודוי, דכתיב (שמות ה ג) {{צ|אלהי ישראל}} {{צ|אלהי העברים}}, וכתיב (ישעיה מד ו) {{צ|כה אמר יהו&quot;ה מלך ישראל}} - מלך ישראל ודאי. אמרו אומות העולם פטרון אחרן אית לן בשמיא, דהא מלכיכון לא שליט אלא עלייכו בלחודיכון, ועלנא לא שליט. אתא קרא ואמר {{צ|מי לא ייראך מלך הגוים}} (&lt;small&gt;נ&quot;א: מלכא עילאה לרדאה לון ולאלקאה לון ולמעבד בהון רעותיה, כי לך יאתה לדחלא מינך לעילא ותתא, כי בכל חכמי הגוים&lt;/small&gt;), אלין שליטין רברבן די ממנן עלייהו ובכל מלכותם, בההוא מלכו דלעילא, דהא ארבע מלכוון שליטין אית לעילא ושלטין ברעותיה על כל שאר עמין, ועם כל דא לית בהו דיעביד אפילו מלה זעירא, אלא כמה דפקיד לון, דכתיב (דניאל ד לד) {{צ|וכמצביה עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא}}. {{צ|חכמי הגוים}} - אינון ממנן ורברבן דלעילא דחכמתא דילהון מנייהו הוה. {{צ|ובכל מלכותם}} - מלכותא דשליט כמה דאתמר. ודא הוא קרא כפשטיה. 

אבל {{צ|בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם}} - האי אשכחנא בספרי קדמאי דאינון משריין וחיילין, אע&quot;ג דאתפקדו על מלין דעלמא, ופקיד לכל חד למעבד עבידתא, מאן הוא (סתימא קדישא ולא כרעותיה) דיעביד שום חד מנייהו כמוך, בגין דאנת רשים בעלויא, ואת רשים בעובדך מכלהו, ודא הוא {{צ|מאין כמוך יהו&quot;ה}}, מאן הוא סתימא קדישא דיעביד ולהוי כמוך עילא ותתא, ויהא דמי לך בכל עובדא דמלכא קדישא שמים וארץ. אבל אינון (ישעיה מד ט) {{צ|תהו וחמודיהם בל יועילו}}. בקב&quot;ה כתיב {{צ|בראשית ברא אלהי&quot;ם וגו'}}, במלכותם כתיב {{צ|והארץ היתה תהו ובהו}}. 

&lt;קטע התחלה=שבועות 3/&gt;א&quot;ר שמעון לחברייא, בני הלולא דא - כל חד מנכון יקשט קשוטא חד לכלה. אמר לרבי אלעזר בריה &quot;אלעזר הב נבזבזא חד לכלה, דהא למחר אסתכל (נ&quot;א בה) כד יעול לחופה, באינון שירין ושבחין דיהבו לה בני היכלא לקיימא קמיה&quot;.  &lt;קטע סוף=שבועות 3/&gt;

&lt;קטע התחלה=שבועות 4/&gt;פתח רבי אלעזר ואמר (שיר ג ו) {{צ|מי זאת עולה מן המדבר וגו'}}. {{צ|מי זאת}} - כלילא דתרין קדישין דתרין עלמין, בחבורא חדא וקשורא חדא. {{צ|עולה}} - ממש למהוי קדש קדשין; דהא קדש קדשין - '''{{צ|מי}}''', ואתחברא ב'''{{צ|זא&quot;ת}}''', בגין למהוי {{צ|עולה}} דאיהי קדש קדשין. 

{{צ|מן המדבר}} - דהא מן המדבר ירתא למהוי כלה ולמיעל לחופה.&lt;קטע סוף=שבועות 4/&gt; תו {{צ|מן המדבר}} איהי עולה, כמה דאת אמר (שם ד ג) {{צ|ומדברך נאוה}} - בההוא מדבר &lt;קטע סוף=דף י א/&gt;{{ממ זהר משולב|י|ב|א}}&lt;קטע התחלה=דף י ב/&gt;דלחישו בשפוון איהי עולה. ותנינן מאי דכתיב  {{צ|'''האלהי&quot;ם''' האדירים האלה אלה הם '''האלהי&quot;ם''' המכים את מצרים בכל מכה במדבר}} {{ממ|שמואל א|ד|ח}} - וכי כל דעבד לון קב&quot;ה במדבר הוה? והא בישובא הוה!? אלא {{צ|במדבר}} - בדבורא. כמה דאת אמר (שיר ד ג) {{צ|ומדברך נאוה}}, וכתיב (תהלים עה ז) {{צ|ממדבר הרים}}. אוף הכי {{צ|עולה מן המדבר}} - מן המדבר ודאי - בההיא מלה דפומא איהי סלקת ועאלת בין גדפי דאימא. ולבתר בדבורא נחתא ושריא על רישייהו דעמא קדישא. 

היך סלקא בדבורא? דהא בשירותא כד בר נש קאים בצפרא - אית ליה לברכא למאריה. בשעתא דפקח עינוי היך מברך? הכי הוו עבדי חסידי קדמאי, נטלא דמייא הוו יהבי קמייהו, ובזמנא דמתערי בליליא אסחן ידייהו, וקיימי ולעאן באורייתא, ומברכי על קריאתה. וכד תרנגולא קרי - כדין פלגות ליליא ממש, וכדין קב&quot;ה אשתכח עם צדיקיא בגנתא דעדן, ואסיר לברכא בידין מסואבות ומזוהמות. וכן כל שעתא. בגין דבשעתא דבר נש נאים - רוחיה פרחא מניה, ובשעתא דרוחיה פרחא מניה רוחא מסאבא זמין ושריא על ידוי ומסאב לון, ואסיר לברכא בהו בלא נטילה. ואי תימא אי הכי הא ביממא דלא נאים ולא פרח רוחיה מניה ולא שריא עליה רוחא מסאבא, וכד עאל לבית הכסא לא יברך ולא יקרא בתורה אפילו מלה חדא עד דיסחי ידוי? ואי תימא בגין דמלוכלכים אינון - לאו הכי הוא! במה אתלכלכו?! אלא ווי לבני עלמא דלא משגיחין ולא ידעין ביקרא דמאריהון, ולא ידעי על מה קיימא עלמא. רוחא חדא אית בכל בית הכסא דעלמא, דשריא תמן ואתהני מההוא לכלוכא וטנופא, ומיד שרי על אינון אצבען דידוי דבר נש. 

פתח רבי שמעון ואמר, כל מאן דחדי באינון מועדיא ולא יהב חולקיה לקב&quot;ה - ההוא רע עין שטן שונא אותו, וקא מקטרג ליה וסליק ליה מעלמא. וכמה עקו על עקו מסבב ליה. חולקיה דקב&quot;ה למחדי למסכני, כפום מה דיכיל למעבד, בגין דקב&quot;ה ביומייא אלין אתי למחמי לאינון מאנין תבירין דיליה, ועאל עלייהו וחמי דלא אית להון למחדי, ובכי עלייהו. סליק לעילא ובעי לחרבא עלמא. אתאן בני מתיבתא קמיה ואמרי: רבון עלמא! רחום וחנון אתקריאת! יתגלגלון רחמך על בנך! אמר לון וכי עלמא לא עבדית ליה אלא על חסד, דכתיב (תהלים פט ג) {{צ|אמרתי עולם חסד יבנה}}, ועלמא על דא קיימא. אמרי קמיה מלאכי עלאי: רבון עלמא! הא פלניא דאכיל ורוי ויכיל למעבד טיבו עם מסכני ולא יהיב לון מידי! אתי ההוא מקטרגא ותבע רשו ורדף אבתריה דההוא בר נש. 

מאן לן בעלמא גדול מאברהם דעבד טיבו לכל בריין! ביומא דעבד משתיא מה כתיב? {{צ|ויגדל הילד ויגמל, ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק}} (בראשית כא ח). עבד אברהם משתייא וקרא לכל רברבי דרא לההיא סעודתא. ותנינן בכל סעודתא דחדוה - ההוא מקטרגא אזיל וחמי אי ההוא בר נש אקדים טיבו למסכני. ומסכני בביתא, ההוא מקטרגא אתפרש מההוא ביתא ולא עאל תמן. ואי לאו - עאל תמן וחמי ערבוביא דחדוה בלא מסכני ובלא טיבו דאקדים למסכני - סליק לעילא ומקטרגא עליה. 

אברהם כיון דזמין לרברבי דרא - נחת מקטרגא וקם על פתחא כגוונא דמסכנא, ולא הוה מאן דאשגח ביה. אברהם הוה משמש לאינון מלכין ורברבין, שרה אוניקת בנין לכלהו, דלא הוו מהימנין כד איהי אולידת אלא אמרו &quot;אסופי הוא ומן שוקא אייתיאו ליה&quot;. בגין כך אתיין בנייהו בהדייהו, ונטלת לון שרה ואוניקת לון קמייהו, הה&quot;ד (שם ז) {{צ|מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה}} -&lt;קטע סוף=דף י ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|יא|א}}&lt;קטע התחלה=דף יא א/&gt;בנים ודאי. וההוא מקטרגא על פתחא, אמרה שרה {{צ|צחוק עשה לי אלהי&quot;ם}}. מיד סליק ההוא מקטרגא קמי קב&quot;ה ואמר ליה, רבון עלמא את אמרת {{צ|אברהם אוהבי}} - הא אברהם עבד סעודתא ולא יהיב לך מידי, ולאו למסכני, ולא קריב קדמך אפילו יונה חד! ותו אמרת שרה דחייכת בה. אמר ליה קב&quot;ה, מאן בעלמא כאברהם. ולא זז מתמן עד דבלבל כל ההיא חדוה, ופקיד קב&quot;ה למקרב ליצחק קרבנא, ואתגזר על שרה דתמות על צערא דברה - כל ההוא צערא גרים דלא יהיב מידי למסכני. 

פתח רבי שמעון ואמר, מאי דכתיב {{צ|ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל יהו&quot;ה}} (ישעיה לח ב)? תא חזי כמה הוא חילא תקיפא דאורייתא, וכמה הוא עלאה על כלא, דכל מאן דאשתדל באורייתא לא דחיל מעלאי ומתתאי, ולא דחיל ממרעין בישין דעלמא, בגין דאיהו אחיד באילנא דחיי ויליף מיניה בכל יומא. דהא אורייתא תוליף לבר נש למיזל בארח קשוט. תוליף ליה עיטא היך יתוב קמי מאריה לבטלא ההיא גזרה. דאפילו אתגזר עליה דלא יתבטל האי גזרה -- מיד אתבטל ואסתלק מניה, ולא שריא עליה דבר נש בהאי עלמא. ובגין כך בעי ליה לבר נש לאשתדלא באורייתא יממא ולילי ולא יתעדי מינה. הה&quot;ד {{צ|והגית בו יומם ולילה}} (יהושע א ח). ואי אתעדי מינה דאורייתא או אתפרש מינה - כאלו אתפרש מאילנא דחיי. 

תא חזי עיטא לבר נש כד איהו סליק בליליא על ערסיה - בעי לקבלא עליה מלכותא דלעילא בלבא שלים, ולאקדמא לממסר קמיה פקדונא דנפשיה, ומיד אשתזיב מכל מרעין בישין, ומכל רוחין בישין ולא שלטין עליה. ובצפרא כד קם מערסיה - בעי לברכא למאריה ולמיעל לביתיה ולמסגד קמי היכליה בדחילו סגיא, ובתר כן יצלי צלותיה. ויסב עיטא מאינון אבהן קדישין, דכתיב {{צ|ואני ברוב חסדך אבא ביתך, אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך}} (תהלים ה ח). והכי אוקמוה, לא ליבעי ליה לבר נש לאעלא לבי כנישתא, אלא אי אמליך בקדמיתא באברהם יצחק ויעקב, בגין דאינון תקינו צלותא לקמי קב&quot;ה. הה&quot;ד {{צ|ואני ברוב חסדך אבא ביתך}} - דא אברהם, {{צ|אשתחוה אל היכל קדשך}} - דא יצחק, {{צ|ביראתך}} - דא יעקב. ובעי לאכללא לון ברישא, ובתר כן ייעול לבי כנישתא ויצלי צלותיה. כדין כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר}} (ישעיה מט ג). 

רבי פינחס הוה שכיח קמיה דרבי רחומאי בכיף ימא דגנוסר. ובר נש רב וקשישא דיומין הוה, ועינוי אסתלקו למחמי. אמר לרבי פינחס, ודאי שמענא דיוחאי חברנא אית ליה מרגלית אבן טבא ואסתכלית בנהורא דההיא מרגלית נפקא כנהירו דשמשא מנרתקה ונהרא כל עלמא, וההוא נהורא קאים משמיא לארעא ונהיר כל עלמא עד דיתיב עתיק יומין ויתיב על כרסיא כדקא יאות. וההוא נהורא כליל כלא בביתך ומנהורא דאתכליל בביתך, נפק נהירו דקיק וזעיר ונפיק לבר, ונהיר כל עלמא. זכאה חולקך! פוק ברי פוק! זיל אבתריה דההיא מרגלית דנהיר עלמא, דהא שעתא קיימא לך. 

נפק מקמיה וקאים למיעל בההיא ארבא, ותרין גוברין בהדיה. חמא תרין צפרין דהוו אתיין וטסין על ימא - רמא לון קלא ואמר &quot;צפרין צפרין דאתון טאסין על ימא! חמיתון דוך דבר יוחאי תמן?&quot;. אשתהי פורתא. אמר &quot;צפרין צפרין זילו ואתיבו לי&quot;. פרחו ואזלו, עאלו בימא ואזלי להון. עד דנפק - הא אינון צפרין אתיין, ובפומא דחדא מנייהו פתקא חדא, וכתיב בגווה דהא בר יוחאי נפק מן מערתא ורבי אלעזר בריה. אזל לגביה ואשכח ליה משניא, וגופיה מליא חלודין. בכה &lt;קטע סוף=דף יא א/&gt;{{ממ זהר משולב|א|יא|ב}}&lt;קטע התחלה=דף יא ב/&gt;בהדיה ואמר ווי דחמיתיך בכך. אמר זכאה חולקי דחמית לי בכך, דאלמלא לא חמיתא לי בכך - לא הוינא בכך.

====תרגום לעברית====
&quot;בראשית&quot;, רבי חייא פתח: &quot;רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד&quot;. &quot;ראשית חכמה&quot;, מקרא זה, כך היה צריך לומר: סוף חכמה יראת ה', משום שיראת ה' היא סוף החכמה. אלא, היא נקראת ראשית כדי להיכנס לתוך דרגת החכמה העליונה. זהו שכתוב:&quot;פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק&quot;, &quot;זֶה הַשַּׁעַר לַה'&quot;. ודאי, שאם לא ייכנס דרך שער זה, לא ייכנס לעולמים.

(משל) למלך עליון, שהוא עליון וטמיר וגנוז, ועשה לו שערים אלו על גבי אלו, ולסוף כל השערים עשה שער אחד, בכמה מנעולים, בכמה פתחים ובכמה היכלות אלו על גבי אלו. אמר המלך: כל מי שרוצה להיכנס אלי, שער זה יהיה הראשון אלי. מי שייכנס בשער זה, ייכנס. אף כך, השער הראשון לחכמה העליונה, יראת ה' היא, וזוהי ראשית.

ב', שניים הם, המתחברים כאחד. והם שתי נקודות, אחת גנוזה ונסתרת, ואחת עומדת בגילוי. ומפני שאין להן פירוד, נקראות ראשית, אחת ולא שתיים. מי שנוטל את זו, נוטל את זו, והכל אחד. שהרי הוא ושמו אחד, כפי שכתוב: &quot;וְיֵדְעוּ כִּי אַתָּה שִׁמְךָ ה' לְבַדֶּךָ&quot;. למה נקראת יראת ה'? מפני שהיא אילן של טוב ורע. זכה האדם, הרי טוב, ואם לא זכה, הרי רע. ועל כן שורה במקום הזה היראה, וזהו השער להיכנס לכל טוב העולם.

&quot;שכל טוב&quot; – אלו שני שערים שהם כאחד. רבי יוסי אמר: &quot;שכל טוב&quot;, זהו אילן החיים, שהוא שכל טוב ללא רע כלל, ומפני שאין שורה בו רע, הוא &quot;שכל טוב&quot; בלי רע. &quot;לכל עושיהם&quot;, אלו חסדי דוד הנאמנים, התומכים בתורה. ואלו שתומכים בתורה, כביכול הם עושים. כל אלו שעמלים בתורה, אין בהם עשייה בעודם עמלים בה, אלו שתומכים בהם, יש בהם עשייה. ובכוח זה כתוב &quot;תהלתו עומדת לעד&quot;, והכסא עומד על קיומו כראוי.

רבי שמעון היה יושב ועוסק בתורה בלילה שבו הכלה מתחברת בבעלה. שכן שנינו, כל אותם החברים שהם בני היכל הכלה, צריכים באותו הלילה, שבו הכלה מזומנת להיות ביום המחרת בתוך החופה עם בעלה, להיות עמה כל אותו הלילה, ולשמוח עמה בתיקוניה שבהם היא מתקנת. לעסוק בתורה, מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובמדרשי המקראות וברזֵי החכמה. מפני שאלו הם תיקוניה ותכשיטיה. והיא ונערותיה נכנסות ועומדות על ראשיהם, ומתקנת בהם ושמחה בהם כל אותו הלילה. וביום המחרת אינה נכנסת לחופה אלא עמהם, ואלו נקראים בני חופתה. וכיון שנכנסת לחופתה, הקדוש ברוך הוא שואל עליהם, ומברך אותם, ומעטר אותם בעיטורי הכלה. אשרי חלקם!

והיה רבי שמעון וכל החברים מרננים ברינת התורה, ומחדשים דברי תורה, כל אחד ואחד מהם, והיה שמח רבי שמעון וכל שאר החברים. אמר להם רבי שמעון: בניי, אשרי חלקכם! מפני שמחר לא תיכנס הכלה לחופה אלא עמכם, מפני שכל אותם המתקנים את תיקוניה בלילה הזה ושמחים בה, כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזיכרונות, והקדוש ברוך הוא מברך אותם בשבעים ברכות וכתרים מהעולם העליון.

פתח רבי שמעון ואמר: &quot;הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ&quot;. מקרא זה כבר העמדנוהו, אבל בזמן הזה, שהכלה מתעוררת להיכנס לחופה ביום המחרת, היא מתקנת ומתנוצצת בקישוטיה יחד עם החברים השמחים עמה כל אותו הלילה, והיא שמחה עמהם. וביום המחרת, כמה אוכלוסין, כמה חיילים ומחנות מתכנסים עמה. והיא וכולם מחכים לכל אחד ואחד מאלו שתיקנו אותה בלילה הזה. כיון שהם מתחברים כאחד והיא רואה את בעלה, מה כתוב? &quot;השמים מספרים כבוד אל&quot;. &quot;השמים&quot;, זהו החתן שנכנס לחופה. &quot;מספרים&quot;, מתנוצצים ומאירים כזוהר הספיר, המאיר ומזהיר מסוף העולם ועד סוף העולם. &quot;כבוד אל&quot;, זוהי כבוד הכלה שנקראת אל, כפי שכתוב: &quot;וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם&quot;. בכל ימי השנה היא נקראת אל, ועכשיו, שהרי נכנסה לחופה, נקראת כבוד ונקראת אל, כבוד על גבי כבוד, אור על גבי אור, וממשלה על גבי ממשלה. אז, באותה שעה שהשמים נכנס לחופה ובא ומאיר לה, כל אותם החברים שתיקנו אותה, כולם מפורשים שם בשמותיהם. זהו שכתוב: &quot;ומעשה ידיו מגיד הרקיע&quot;. &quot;מעשה ידיו&quot;, אלו הם בעלי ברית הקודש הנמצאים עם הכלה, ואלו בעלי ברית הקודש נקראים מעשה ידיו, כמו שאתה אומר &quot;וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ&quot;, שזהו אות הברית החתום בבשרו של אדם.

רב המנונא סבא אמר כך:&quot;אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ&quot;, שלא ייתן האדם את פיו להביא לידי הרהור רע, ויהיה גורם להחטיא את אותו בשר קודש שחתום בו ברית קודש. שאילו עושה כן, מושכים אותו לגיהנום. ואותו הממונה על הגיהנום, דּוּמָה שמו, וכמה רבבות של מלאכי חבלה עמו, והוא עומד על פתח הגיהנום. וכל אותם ששמרו את ברית הקודש בעולם הזה, אין לו רשות להתקרב אליהם.

דוד המלך, בשעה שאירע לו אותו המעשה (עם בת שבע), פחד. באותה שעה עלה דּוּמָה לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לו: ריבונו של עולם, כתוב בתורה: 'וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ' וכתוב: 'וְאֶל עֲמִיתְךָ'. דוד שקלקל את הברית בערווה, מה דינו? אמר לו הקדוש ברוך הוא: דוד זכאי הוא, וברית הקודש עומדת על תיקונה, שהרי גלוי לפניי שבת שבע הייתה מזומנת לו מיום שנברא העולם&quot;.
אמר לו: אם לפניך גלוי, לפניו לא היה גלוי. אמר לו: ועוד, בהיתר היה מה שהיה, שהרי כל אותם היוצאים למלחמה, לא היה יוצא אחד מהם עד שהיה נותן גט לאשתו. אמר לו: אם כך, היה לו להמתין שלושה חודשים והוא לא המתין. אמר לו: במה מעמידים דבר זה? במקום שבו אנו חוששים שמא היא מעוברת. וגלוי לפניי שאוריה לא התקרב אליה מעולם, שהרי שמי חתום בתוכו לעדות, כתוב אוריה וכתוב אורייהו, שמי חתום עמו שלא שימש עמה מעולם. אמר לו: ריבונו של עולם, הרי מה שאמרתי, אם לפניך גלוי שלא שכב עמה אוריה, האם לפני דוד היה גלוי? היה לו להמתין לה שלושה חודשים. ועוד, אם ידע דוד שאוריה לא שכב עמה מעולם, מדוע שלח אותו דוד וציווה עליו לשמש עם אשתו, כפי שכתוב: &quot;רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ&quot;.

אמר לו: ודאי שלא ידע, אבל יותר משלושה חודשים המתין! שהרי ארבעה חודשים היו. שכן כך שנינו: בעשרים וחמישה בניסן העביר דוד כרוז בכל ישראל, והיו עם יואב בשבעה ימים בסיון, והלכו והחריבו את ארץ בני עמון. סיון, תמוז, אב ואלול שהו שם. ובעשרים וארבעה באלול היה מה שהיה עם בת שבע. וביום הכיפורים מחל לו הקדוש ברוך הוא על אותו העוון. ויש אומרים: בשבעה באדר העביר כרוז, והתכנסו בחמישה עשר באייר, ובחמישה עשר באלול היה מה שהיה עם בת שבע, וביום הכיפורים התבשר:&quot;גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת&quot;. מהו &quot;לא תמות&quot;? לא תמות בידו של דּוּמָה.

אמר דומה: ריבונו של עולם, הרי דבר אחד יש לי כנגדו. שהוא פתח את פיו ואמר:&quot;חַי ה' כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת&quot;, והוא עצמו דן את נפשו. תביעה יש לי עליו. אמר לו: אין לך רשות, שהרי הוא הודה לפניי ואמר: &quot;חָטָאתִי לַה'&quot;, ואף על פי שלא חטא. אבל במה שחטא באוריה, עונש כתבתי עליו והוא קיבל. מיד חזר דומה למקומו במפח נפש. ועל כן אמר דוד: &quot;לוּלֵי ה' עֶזְרָתָה לִּי כְּמַעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי&quot;. &quot;לולי ה' עזרתה לי&quot;, שהיה האפוטרופוס שלי. &quot;כמעט שכנה וגו'&quot;, מהו כמעט? כחוט דק. כשיעור שיש ביני לבין הסטרא אחרא, כהוא אותו השיעור היה חסר שלא שכנה דומה נפשי. ובגלל זה צריך האדם להישמר שלא יאמר דבר כפי שאמר דוד. מפני שלא יוכל לומר לדומה &quot;כִּי שְׁגָגָה הִיא&quot; כפי שהיה לדוד, שהקדוש ברוך הוא ניצח עבורו בדין.

&quot;לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ&quot;, על אותו הקול שהוא אמר. &quot;וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ&quot;, זהו בשר הקודש, ברית הקודש שפגם, ונמשך לגיהנום על ידי דוּמָה.

ובגלל זה: &quot;וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיע&quot;, אלו הם החברים שהתחברו בכלה זו, והם בעלי בריתה. &quot;מגיד&quot;, ומשרטט ורושם כל אחד ואחד. מי? &quot;הרקיע&quot;, זהו הרקיע שיש בו חמה ולבנה, כוכבים ומזלות. וזהו ספר זיכרון, הוא מגיד ורושם אותם וכותב אותם להיות בני ההיכל, ולעשות רצונם תמיד.

&quot;יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר&quot;, יום קדוש מאותם ימים עליונים של המלך, משבחים את החברים ואומרים את אותו הדבר שאמר כל אחד ואחד לחברו. יום ליום מביע את אותו האומר ומשבח אותו. &quot;וְלַיְלָה לְּלַיְלָה&quot;, כל דרגה השולטת בלילה, משבחת זו לזו את אותה הדעת של כל אחד מהחברים, ובשלמות ובאהבה רבה נעשים להם חברים ואהובים. &quot;אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים&quot;, בשאר דברי העולם, שאינם נשמעים לפני המלך הקדוש והוא אינו רוצה לשמוע אותם. אבל אלו הדברים, &quot;בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם&quot;, קוים ומשיכות עושים אותם הדברים; מדורים עליונים ומדורים תחתונים. מאלו נעשים רקיעים, ומאלו נעשית &quot;ארץ&quot; מאותה התשבחת. ואם תאמר שדברים אלו משוטטים במקום אחד בעולם, &quot;וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם&quot;. וכיון שנעשו רקיעים מהם, מי שורה בהם? חזר ואמר: &quot;לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם&quot;, אותו שמש קדוש שם מדורו ומשכנו בהם והתעטר בהם. כיון שהוא שורה באותם הרקיעים ומתעטר בהם, אז &quot;וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ&quot;, שמח ורץ באותם הרקיעים, יוצא מהם ונכנס ורץ בתוך מגדל אחר, במקום אחר.

&quot;מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ&quot;, ודאי מהעולם העליון הוא יוצא ובא, שהוא &quot;קצה השמים&quot; למעלה. &quot;וּתְקוּפָתוֹ&quot;, מי היא תקופתו? זהו קצה השמים למטה, שהיא &quot;תקופת השנה&quot; הסובבת את כל האיברים, ונקשרת מן השמים עד רקיע זה. &quot;וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ&quot;, של אותה התקופה הזו. ותקופת השמש הסובבת בכל צד, &quot;ואין נסתר&quot;, אין מי שמתכסה ממנו מכל הדרגות העליונות, שהיו כולן סובבות ובאות אליו, וכל אחד ואחד, אין מי שיתכסה ממנו. &quot;מחמתו&quot;, בשעה שהוא מתחמם ושב אליהם בתשוקה שלמה.

כל השבח הזה וכל העילוי הזה הוא בזכות התורה, כפי שכתוב: &quot;תּוֹרַת ה' תְּמִימָה &quot;. שש פעמים כתוב כאן שם הוי&quot;ה, ושנינו שיש שש מקראות מן הפסוק &quot;השמים מספרים&quot; ועד &quot;תורת ה' תמימה&quot;. ועל סוד זה כתוב &quot;בראשית&quot;, הרי שש אותיות, &quot;בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ&quot; – הרי שש תיבות. הפסוקים האחרים  הם כנגד שש הפעמים שמוזכר שם הוי&quot;ה. ששת הפסוקים הם בגלל שש האותיות שיש כאן, וששת השמות הם בגלל שש התיבות שיש כאן.

עוד הם יושבים, נכנסו רבי אלעזר בנו ורבי אבא. אמר להם: ודאי פני השכינה באו, ועל כן פניאל קראתי לכם, שהרי ראיתם פני שכינה פנים אל פנים. והשתא מאחר שאתם יודעים ונגלה לכם המקרא של 'וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע', ודאי שדבר של עתיקא קדישא הוא, וכן המקרא שלאחריו, והדבר הנסתר מכל. אמרו לו: והרי מקרא זה נמצא במקום אחר כעין זה. פתח ואמר: &quot;וְהוּא הִכָּה אֶת הָאִישׁ הַמִּצְרִי אִישׁ מִדָּה חָמֵשׁ בָּאַמָּה&quot;, והכל סוד אחד הוא. מהו האיש המצרי? אותו הנודע והמפורסם: &quot;גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי וגו'&quot;, רב ויקיר, כפי שגילה אותו הסבא. ומקרא זה בישיבה העליונה נאמר: &quot;איש מידה&quot;, הכל אחד. &quot;אִישׁ מַרְאֶה&quot; ו&quot;איש מידה&quot;, הכל אחד. מפני שהוא השבת ותחומה, שכן כתוב: &quot;וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר&quot;, וכתוב: &quot;לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה&quot;. ועל כן &quot;איש מידה&quot; הוא. והוא ממש איש מידה, שאורכו מסוף העולם ועד סוף העולם, אדם הראשון כך היה. ואם תאמר הרי כתוב חמש באמה? אותן חמש באמות, מסוף העולם ועד סוף העולם היו!

&quot;וּבְיַד הַמִּצְרִי חֲנִית&quot;, כמו שאתה אומר: &quot;כִּמְנוֹר אֹרְגִים&quot;. זהו מטה האלוהים שהיה בידו, שהיה חקוק בשם החקוק והמפורש, בהארה של צירופי אותיות שהיה חוקק בצלאל וישיבתו, שנקראים אורג, כפי שכתוב: &quot;מִלֵּא אֹתָם וגו' חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם וגו'&quot;. ובאותו המטה היה מאיר השם החקוק בכל הצדדים, בהארה של החכמים שהיו חוקקים את השם המפורש בארבעים ושניים גוונים. והמקרא מכאן ולהילך, כפי שאמר, אשרי חלקו!

שבו יקירים שבו, ונחדש את תיקון הכלה בלילה הזה. שכן כל מי שמשתתף עמה בלילה הזה, יהיה שמור למעלה ולמטה כל אותה השנה, ויוציא את השנה בשלום. עליהם כתוב:&quot;חֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם. טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'&quot;.

פתח רבי שמעון ואמר: &quot;בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים&quot;. מקרא זה יש להתבונן בו. שכן כל מי שאומר שיש אלוהים אחר, ייכחד מן העולמות, כפי שנאמר: &quot;כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם אֱלָהַיָּא דִּי שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ, יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן תְּחוֹת שְׁמַיָּא אֵלֶּה&quot; (הפסוק הוא בארמית במקור, תרגום הפסוק מארמית: כך תאמרו להם האלוהים אשר שמים וארץ לא עשו יאבדו מן הארץ ומתחת שמים אלה). מפני שאין אלוהים אחר מלבד הקדוש ברוך הוא לבדו. ומקרא זה הוא תרגום, מלבד המילה שבסוף הפסוק. אם תאמר מפני שהמלאכים הקדושים אינם נזקקים לתרגום ואינם מכירים אותו, דבר זה היה ראוי להיאמר בלשון הקודש, כדי שישמעו המלאכים הקדושים ויהיו נזקקים להודות על כך. אלא ודאי בגלל זה נכתב בתרגום, כדי שלא ייזקקו לו המלאכים הקדושים, ולא יקנאו באדם להרע לו. מפני שבפסוק זה נכללים המלאכים הקדושים, שהרי הם נקראים אלוהים, ובכלל אלוהים היו, והם הרי לא עשו שמים וארץ.

&quot;וְאַרְקָא&quot;, והרי &quot;וְאַרְעָא&quot; היה צריך לומר? אלא מפני שארקא היא אחת מאותן שבע ארצות שלמטה, ובאותו המקום נמצאים בני בניו של קין. לאחר שגורש מעל פני הארץ, ירד לשם והוליד תולדות, ונשתבש שם עד שלא ידע כלום. ואותה הארץ היא ארץ כפולה, שכן היא כפולה מחושך ומאור. ויש שם שני ממונים שליטים השולטים, זה בחושך וזה באור, ושם יש קטרוג של זה בזה. ובשעה שירד לשם קין, השתתפו זה עם זה והשלימו כאחד. והכל רואים שהם התולדות של קין, ועל כן הם בעלי שני ראשים כשני נחשים. מלבד כאשר אותו האור שולט, מנצח את האחר, ועל כן נכללו אלו שבחושך בתוך האור ונעשו אחד.

אותם שני הממונים, עפרירא וקסטימון שמם. ודמותם כדמות המלאכים הקדושים בעלי שש כנפיים. אחד דמותו כשור, ואחד דמותו כנשר. וכאשר הם מתחברים, הם נעשים בדמות אדם. כאשר הם נמצאים בחושך, הם מתהפכים לדמות נחש בעל שני ראשים, והולכים כנחש, וטסים בתוך התהום ורוחצים בים הגדול. כאשר הם מגיעים לשלשלאות של עזא ועזאל, הם מרגיזים אותם ומעוררים אותם, ואלו מדלגים בתוך הרי החושך, וחושבים שהקדוש ברוך הוא רוצה לתבוע אותם לדין. ושני הממונים האלו משוטטים בים הגדול, ופורחים משם והולכים בלילה אל נעמה, אם השדים, שטעו אחריה המלכים הראשונים, וחושבים להתקרב אליה. והיא מדלגת שישים אלף פרסאות, ונעשית בכמה צורות כלפי בני האדם, כדי שיטעו בני האדם אחריה.

ושני הממונים האלו פורחים ומשוטטים בכל העולם, וחוזרים למקומם. והם מעוררים את אותם בני בניו של קין ברוח של יצרים רעים להוליד תולדות. השמים השולטים שם, אינם כהשמים האלו, ואין הארץ ההיא מולידה ומצמיחה בכוחם זריעה וקציר כארץ הזו, ואינם חוזרים אלא כעבור כמה שנים וזמנים. ואלו הם: &quot;אֱלָהַיָּא דִּי שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא&quot; העליונה של תבל, שלא ישלטו בה, ולא ישוטטו בה, ולא יהיו גורמים לבני האדם להיטמא מטומאת קרי. ועל כן: יאבדו מארעא. &quot;וּמִן תְּחוֹת שְׁמַיָּא&quot;, שנעשו בשם &quot;אֵלֶּה&quot; כפי שנאמר. ועל כן מקרא זה נכתב בתרגום, כדי שלא יחשבו המלאכים העליונים שעליהם אומרים זאת, ולא יקטרגו עלינו. ועל כן סוד המילה &quot;אֵלֶּה&quot;, כפי שנאמר, הוא דבר קדוש, ואינו משתנה ללשון תרגום.

אמר לו רבי אלעזר: מקרא זה שכתוב&quot;מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם כִּי לְךָ יָאָתָה&quot;, איזה שבח הוא זה? אמר לו: אלעזר בני, מקרא זה בכמה מקומות נאמר, אבל ודאי שאין הדבר כפי שכתוב: &quot;כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם&quot;. שהרי בא לפתוח את פיהם של הרשעים, החושבים שהקדוש ברוך הוא אינו יודע את ההרהורים והמחשבות שלהם, ובגלל זה יש להודיע את שטותם.

שפעם אחת בא פילוסוף אחד מאומות העולם אצלי. אמר לי: אתם אומרים שהאלוהים שלכם שליט בכל מרומי השמים, כל צבאותיו ומחנותיו אינם משיגים ואינם יודעים את מקומו. מקרא זה אינו מרבה את כבודו כל כך, שכן כתוב: &quot;כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ&quot;, איזו השוואה זו לבני אדם שאין להם קיום? ועוד, שהרי אתם אומרים:&quot;וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה&quot;,בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם! אף כך אני אומר: בכל חכמי הגויים אין כמוהו, אבל בחכמי ישראל יש. ואם כך, אלוהים שיש בחכמי ישראל כמותו, אינו נעלה ושליט. הסתכל במקרא ותמצא שדייקתי כראוי!

אמרתי לו: ודאי יפה אמרת. מי מחיה מתים אלא הקדוש ברוך הוא לבדו, באו אליהו ואלישע והחיו מתים! מי מוריד גשמים אלא הקדוש ברוך הוא לבדו, בא אליהו ומנע אותם, והוריד אותם בתפילתו! מי עשה שמים וארץ אלא הקדוש ברוך הוא לבדו, בא אברהם והתקיימו בקיומם בזכותו! מי מנהיג את השמש אלא הקדוש ברוך הוא, בא יהושע והשתיק אותו, וציווה עליו שיעמוד על עומדו והשתתק, שכן כתוב:&quot;וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד&quot;. הקדוש ברוך הוא גוזר גזר דין, אף כך משה גזר גזר דין והתקיים! ויותר מכך, שהקדוש ברוך הוא גוזר גזירות, וצדיקי ישראל מבטלים אותן, כפי שכתוב: &quot;צַדיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים&quot;. ועוד, שהוא ציווה עליהם ללכת בדרכיו ממש, להידמות לו בכל.

הלך אותו הפילוסוף והתגייר בכפר שחלים, וקראו לו יוסי הקטן. ולמד תורה הרבה, והיה בין החכמים והצדיקים של אותו המקום.

עכשיו יש להתבונן במקרא. והלא כתוב: &quot;כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ&quot;, ואם כן, איזה גדולה ושבח יש כאן? אלא &quot;מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם&quot;, וכי מלך הגויים הוא ולא מלך ישראל? והרי בכל מקום הקדוש ברוך הוא רוצה להשתבח בישראל, ואינו נקרא אלא על שם ישראל לבדם, שכן כתוב:&quot;אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל&quot;, &quot;אֱלֹהֵי הָעִבְרִים&quot;, וכתוב:&quot;כֹּה אָמַר ה' מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל&quot;, מלך ישראל ודאי! אלא, אמרו אומות העולם: &quot;מגן אחר יש לנו בשמים, שהרי מלככם אינו שליט אלא עליכם לבדכם, ועלינו אינו שליט&quot;. בא המקרא ואמר: &quot;מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם&quot;, המלך העליון לרדות אותם, ולהלקות אותם, ולעשות בהם כרצונו. &quot;כִּי לְךָ יָאָתָה&quot;, שכן לך ראוי לירא ממך למעלה ולמטה. &quot;כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם&quot;, אלו הם השרים הגדולים הממונים עליהם. &quot;וּבְכָל מַלְכוּתָם&quot;, באותה המלכות שלמעלה. שהרי ארבע מלכויות שולטות יש למעלה, והן שולטות ברצונו על כל שאר העמים, ועם כל זה אין בהם מי שיעשה אפילו דבר קטן אלא כפי שציווה אותם, כפי שכתוב: &quot;וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבֵד בְּחֵיל שְׁמַיָּא וְדָיְרֵי אַרְעָא&quot; (הפסוק מדניאל במקור בארמית, ותרגומו: וכרצונו הוא עושה בצבא השמים ובדיירי הארץ). &quot;חכמי הגויים&quot;, אלו הממונים והשרים שלמעלה, שהחכמה שלהם היא ממנו. &quot;ובכל מלכותם&quot;, המלכות השולטת כפי שנאמר. וזהו המקרא כפשוטו.

אבל &quot;בְּכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם&quot;, דבר זה מצאנו בספרים הראשונים, שהם אותם המחנות והצבאות. ואף על פי שהופקדו על ענייני העולם הזה, וציווה על כל אחד ואחד לעשות את מלאכתו, מי מכולם הוא נסתר קדוש שיעשה כמעשיך &quot;כָּמוֹךָ&quot;? מפני שאתה רשום בעליונותך, ואתה רשום במעשיך מכולם, וזהו: &quot;מֵאֵין כָּמוֹךָ ה'&quot;, מי הוא נסתר קדוש שיעשה ויהיה כמוך למעלה ולמטה, ויהיה דומה לך בכל מעשה של המלך הקדוש בשמים ובארץ? אבל הם &quot;תֹּהוּ וַחֲמוּדֵיהֶם בַּל יוֹעִילוּ&quot;. בקדוש ברוך הוא כתוב: &quot;בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים&quot;. במלכותם כתוב: &quot;וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ&quot;.

אמר רבי שמעון לחברים: בני ההילולא הזו. כל אחד ואחד מכם יקשט קישוט אחד לכלה. אמר לרבי אלעזר בנו: אלעזר, תן מתנה אחת לכלה, שהרי למחר, כאשר תיכנס לחופה, יסתכל באותם שירים ותשבחות שנתנו לה בני ההיכל כדי לעמוד לפניה.

פתח רבי אלעזר ואמר: &quot;מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר וגו'&quot;. &quot;מִי זֹאת&quot;, הרי זה כלל  של שני קדושים משני עולמות, בחיבור אחד ובקשר אחד. &quot;עֹלָה&quot;, היא עולה ממש כדי להיות קודש קודשים; שהרי קודש הקודשים הוא המדרגה המכונה מי, והיא התחברה במדרגה המכונה זֹאת, בשביל שתהיה &quot;עֹלָה&quot;, שהיא קודש קודשים.

&quot;מִן הַמִּדְבָּר&quot;, שהרי מן המדבר היא יורשת להיות כלה ולהיכנס לחופה. עוד: &quot;מִן הַמִּדְבָּר&quot; היא עולה, כמו שאתה אומר:&quot;וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה&quot;; באותו ה&quot;מדבר&quot; של לחישת השפתיים היא עולה. ושנינו, מהו שכתוב: &quot;הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה, אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר&quot;. וכי כל מה שעשה להם הקדוש ברוך הוא במדבר היה? והלא במקום יישוב היה!? אלא, &quot;בַּמִּדְבָּר&quot;, פירושו: בדיבור. כמו שאתה אומר &quot;וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה&quot;, וכמו שכתוב:&quot;כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים&quot;. אף כאן, &quot;עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר&quot;, מן המדבר ודאי. באותו הדיבור של הפה היא עולה ונכנסת בין כנפיה של אימא. ולאחר מכן, באמצעות הדיבור, היא יורדת ושורה על ראשיהם של העם הקדוש.

כיצד היא עולה בדיבור? הרי שבתחילת הדברים, כאשר אדם קם בבוקר, עליו לברך את אדונו. בשעה שהוא פוקח את עיניו, כיצד הוא מברך? כך היו עושים חסידים ראשונים: כלי מים היו מניחים לפניהם, ובזמן שהיו מתעוררים בלילה היו רוחצים את ידיהם, וקמים ועוסקים בתורה, ומברכים על קריאתה. וכאשר התרנגול קורא, הרי זה זמן חצות הלילה ממש, ובאותו הזמן הקדוש ברוך הוא נמצא עם הצדיקים בגן עדן, ואסור לברך בידיים מסואבות ומזוהמות. וכן בכל שעה. מפני שבשעה שאדם ישן, רוחו פורחת ממנו, ובשעה שרוחו פורחת ממנו, רוח טומאה מזדמנת ושורה על ידיו ומטמאת אותן, ואסור לברך בהן ללא נטילה. ואם תאמר: אם כך, הרי ביום, שאינו ישן ואין רוחו פורחת ממנו ואין רוח טומאה שורה עליו, כאשר הוא נכנס לבית הכיסא, לא יברך ולא יקרא בתורה אפילו מילה אחת עד שירחץ את ידיו. ואם תאמר מפני שהן מלוכלכות, אין הדבר כך! במה נתלכלכו?! אלא אוי לבני העולם שאינם משגיחים ואינם יודעים בכבוד ריבונם, ואינם יודעים על מה העולם עומד. רוח אחת יש בכל בית כיסא שבעולם, השורה שם ונהנית מאותו הלכלוך והטינופת, ומיד היא שורה על אותן האצבעות של ידי האדם.

פתח רבי שמעון ואמר: כל מי ששמח באותם המועדים ואינו נותן חלקו לקדוש ברוך הוא, אותו רע עין, השטן שונא אותו, ומקטרג עליו ומעלה אותו מן העולם, וכמה צרות על צרות הוא מסובב לו. חלקו של הקדוש ברוך הוא, לשמח את העניים, כפי כוחו שיכול לעשות. מפני שהקדוש ברוך הוא בימים אלו בא לראות את אותם הכלים השבורים שלו, ונכנס אצלם ורואה שאין להם במה לשמוח, ובוכה עליהם. עולה למעלה ומבקש להחריב את העולם. באים בני הישיבה לפניו ואומרים: ריבון העולם! רחום וחנון נקראת! יתגלגלו רחמיך על בניך! אמר להם: וכי העולם לא עשיתי אותו אלא על החסד? שכן כתוב: &quot;אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה&quot;, ועל זה העולם עומד. אומרים לפניו מלאכי עליון: 'ריבון העולם! הרי פלוני שאכל ושתה, ויכול לעשות טוב עם העניים ולא נתן להם דבר!'. בא אותו המקטרג ותובע רשות, ורודף אחר אותו האדם.

מי לנו בעולם גדול מאברהם, שעשה טוב לכל הבריות! ביום שעשה משתה, מה כתוב? 'וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל, וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק'. עשה אברהם משתה, וקרא לכל גדולי הדור לאותה הסעודה. ושנינו, בכל סעודה של שמחה, אותו המקטרג הולך ורואה אם אותו האדם הקדים לעשות טוב לעניים. ואם יש עניים בבית, אותו המקטרג פורש מאותו הבית ואינו נכנס לשם. ואם לאו , הוא נכנס לשם ורואה ערבוביה של שמחה ללא עניים וללא טוב שהקדים לעניים, עולה למעלה ומקטרג עליו.

אברהם, כיוון שהזמין את גדולי הדור, ירד המקטרג ועמד על הפתח כדמות עני, ולא היה מי שישגיח בו. אברהם היה משמש את אותם המלכים והגדולים, שרה הניקה בנים לכולם. שלא היו מאמינים כאשר היא ילדה, אלא אמרו: אסופי הוא, ומן השוק הביאו אותו. בגלל זה באו ובניהן עמהן, ולקחה אותם שרה והניקה אותם לפניהן, זהו שכתוב: 'מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵנִיקָה בָנִים שָׂרָה', 'בנים' ודאי. וההוא מקטרג על הפתח, אמרה שרה:&quot;צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים&quot;. מיד עלה אותו המקטרג לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לו: ריבון העולם אתה אמרת &quot;אברהם אוהבי&quot;, הנה אברהם עשה סעודה ולא נתן לך דבר, ואף לא לעניים, ולא הקריב לפניך אפילו יונה אחת! ועוד, שרה אמרה שעשית לה צחוק. אמר לו הקדוש ברוך הוא: מי בעולם כאברהם?. ולא זז משם עד שבלבל את כל אותה השמחה. וציווה הקדוש ברוך הוא להקריב את יצחק לקורבן, ונגזר על שרה שתמות מתוך צער בנה. כל אותו הצער נגרם מפני שלא נתן דבר לעניים.

פתח רבי שמעון ואמר: מהו שכתוב: &quot;וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה'&quot;? בוא וראה כמה עצום ותקיף כוחה של התורה, וכמה היא עליונה על הכל. שכן כל מי שעוסק בתורה אינו ירא מפני העליונים ומפני התחתונים, ואינו ירא מפני מחלות רעות של העולם. מפני שהוא אחוז באילן החיים ולומד ממנו בכל יום. שהרי התורה מלמדת את האדם ללכת בדרך האמת. מלמדת אותו עצה כיצד ישוב לפני אדונו כדי לבטל אותה הגזירה. שאפילו אם נגזר עליו שלא תתבטל אותה הגזירה, מיד היא מתבטלת ומסתלקת ממנו, ואינה שורה על האדם בעולם הזה. ובגלל זה צריך לו לאדם לעסוק בתורה יומם ולילה ולא יסור ממנה, זהו שכתוב:&quot;וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה&quot;. ואם יסור מן התורה או ייפרד ממנה, כאילו ייפרד מאילן החיים.

בוא וראה עצה לאדם, כאשר הוא עולה בלילה על מיטתו, צריך לקבל עליו מלכות עליונה בלב שלם, ולהקדים למסור לפניו את פיקדון נפשו, ומיד הוא ניצל מכל מחלות רעות ומכל רוחות רעות, ואינן שולטות עליו. ובבוקר, כאשר הוא קם ממיטתו, צריך לברך את אדונו, וללכת אל ביתו ולהשתחוות לפני היכלו ביראה עצומה, ואחר כך יתפלל את תפילתו. וייקח עצה מאותם אבות קדושים, שכן כתוב:&quot;וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבֹא בֵיתֶךָ, אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ&quot;. וכך פירשוהו: לא ראוי לו לאדם להיכנס לבית הכנסת, אלא אם כן נמלך תחילה באברהם, יצחק ויעקב, מפני שהם תיקנו את התפילה לפני הקדוש ברוך הוא. זהו שכתוב: 'וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבֹא בֵיתֶךָ', זהו אברהם. 'אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ', זהו יצחק. 'בְּיִרְאָתֶךָ', זהו יעקב. וצריך לכלול אותם בראשונה, ולאחר מכן ייכנס לבית הכנסת ויתפלל את תפילתו. אז כתוב עליו: &quot;וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה, יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר&quot;.

רבי פינחס היה מצוי לפני רבי רחומאי בחוף ימה של גנוסר. ואדם גדול וקשיש ימים היה, ועיניו כבר נסתלקו מלראות. אמר לרבי פינחס: ודאי שמעתי שליוחאי חברנו יש מרגלית, אבן טובה. והסתכלתי והנה האור של אותה המרגלית יוצא כאור השמש מנרתיקה ומאיר את כל העולם. ואותו האור עומד מן השמים ועד הארץ ומאיר את כל העולם, עד שיושב עתיק יומין ויושב על כסאו כראוי. ואותו האור נכלל כולו בביתך, ומן האור שנכלל בביתך, יוצא אור דק וקטן ויוצא החוצה, ומאיר את כל העולם. אשרי חלקך! צא בני, צא! לך אחר אותה המרגלית המאירה את העולם, שהרי השעה עומדת לך&quot;.

יצא מלפניו ועמד לעלות באותה הספינה, ושני אנשים עמו. ראה שתי ציפורים שהיו באות וטסות מעל הים, הרים להן קולו ואמר: ציפורים, ציפורים, שאתן טסות מעל הים. הראיתן את מקומו של בן יוחאי שם?. שהה מעט. אמר: ציפורים, ציפורים, לכו והשיבו לי. פרחו והלכו, נכנסו מעל הים והלכו להן. עד שיצא, הנה אותן הציפורים באות, ובפיה של אחת מהן פתק אחד, וכתוב בתוכו שהנה בן יוחאי יצא מן המערה, ורבי אלעזר בנו עמו. הלך אצלו ומצא אותו שהשתנה, וגופו מלא חלודות. בכה עמו ואמר: אבוי לי שראיתיך בכך. אמר : אשרי חלקי שראיתני בכך, שאלמלא לא ראיתני בכך, לא הייתי בכך.

===פקודי אורייתא===

פתח רבי שמעון בפקודי אורייתא ואמר: {{ש}}
פקודי אורייתא דיהב קב&quot;ה לישראל - כלהו באורייתא בארח כלל כתיבי. 

{{צ|בראשית ברא אלהי&quot;ם}} - הדא היא פקודא קדמאה דכלא, ואקרי פקודא דא '''יראת יהו&quot;ה''' דאקרי 'ראשית', דכתיב {{צ|ראשית חכמה יראת יהו&quot;ה}} {{ממ|תהלים|קיא|י}}, {{צ|יראת יהו&quot;ה ראשית דעת}} {{ממ|משלי|א|ז}}, בגין דמלה דא {{צ|ראשית}} אקרי, ודא איהי תרעא לאעלא גו מהימנותא. ועל פקודא דא אתקיים כל עלמא. 

יראה אתפרש לתלת סטרין; תרין מנייהו לית בהו עיקרא כדקא יאות, וחד עיקרא דיראה. אית בר נש דדחיל מקב&quot;ה בגין דייחון בנוהי ולא ימותון, או דחיל מעונשא דגופיה או דממוניה, ועל דא דחיל ליה תדיר. אשתכח יראה דאיהו דחיל לקב&quot;ה לא שוי לעיקרא. אית בר נש דדחיל מן קב&quot;ה בגין דדחיל מעונשא דההוא עלמא ועונשא דגיהנם - תרין אלין לאו עיקרא דיראה אינון ושרשא דיליה. יראה דאיהי עיקרא - למדחל בר נש למאריה בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין, וכלא קמיה כלא חשיבין, כמה דאתמר {{צ|וכל דיירי ארעא כלא חשיבין}} {{ממ|דניאל|ד|לב}}, ולשואה רעותיה בההוא אתר דאקרי (נ&quot;א ב) 'יראה'. 

בכה רבי שמעון ואמר, ווי אי אימא ווי אי לא אימא. אי אימא - ינדעון חייבין היך יפלחון למאריהון. אי לא אימא - יאבדון חברייא מלה דא. {{ש}}
באתר דיראה קדישא שרי - מלרע אית יראה רעה דלקי ומחי ומקטרג ואיהי רצועה לאלקאה חייביא. ומאן דדחיל בגין עונש דמלקיותא וקטרוגא כמה דאתמר - לא שריא עליה ההיא {{צ|יראת יהו&quot;ה}} דאקרי {{צ|יראת יהו&quot;ה לחיים}}, אלא מאן שריא עליה? ההיא יראה רעה. ואשתכח דשריא עליה ההיא רצועה יראה רעה ולא יראת יהו&quot;ה. ובגין כך אתר דאקרי {{צ|יראת יהו&quot;ה}} - {{צ|ראשית דעת}} אקרי, ועל דא אתכליל הכא פקודא דא, ודא עקרא ויסודא לכל שאר פקודין דאורייתא. מאן דנטיר יראה נטיר כולא. לא נטיר יראה - לא נטיר פקודי אורייתא, דהא דא תרעא דכלא. ובגין כך כתיב {{צ|בראשית}} דאיהי יראה, {{צ|ברא אלהי&quot;ם את השמים ואת הארץ}}. דמאן דעבר על דא - עבר על פקודי דאורייתא. 

ועונשא דמאן דעבר על דא - האי רצועה רעה אלקי ליה. והיינו {{צ|והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהי&quot;ם}} - הא אלין ארבע עונשין לאענשא בהון חייביא. 
* {{צ|תהו}} - דא חנק, דכתיב {{צ|קו תהו}} {{ממ|ישעיה|לד|יא}}, {{צ|חבל מדה}} {{ממ|זכריה|ב|ה}}. 
* {{צ|בהו}} - דא סקילה, אבנין דמשוקעין גו תהומא רבא, לעונשא דחייביא. 
* {{צ|וחשך}} - דא שריפה, דכתיב {{צ|ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך}} {{ממ|דברים|ה|כג}}, {{צ|וההר בוער באש עד לב השמים חשך וגו'}} {{ממ|דברים|ד|יא}}. ודא אשא תקיפא דעל רישיהון דחייביא שרי לאוקדא לון, 
* {{צ|ורוח}} - דא הרג בסייף, רוח סערה. חרבא משננא היא מלהטא ביה, כמה דאת אמר {{צ|ואת להט החרב המתהפכת}} {{ממ|בראשית|ג|כד}}, ואקרי 'רוח'. 

האי עונשא למאן דעבר על פקודי אורייתא. וכתיב לבתר {{צ|יראה ראשית}} דאיהי כללא דכלא. מכאן ולהלאה - שאר פקודין דאורייתא.


'''פקודא תניינא''' - דא איהי פקודא דפקודא דיראה אתאחדת בה, ולא נפקא מינה לעלמין, ואיהי '''{{גמט|אהבה}}''', למרחם בר נש למאריה רחימו שלים. ומאן איהו רחימו שלים, דא {{צ|אהבה רבה}} דכתיב (שם יז א) {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} - שלים ברחימותא. ודא הוא דכתיב {{צ|ויאמר אלהי&quot;ם יהי אור}} - דא רחימו שלימותא דאקרי {{צ|אהבה רבה}}, והכא איהו פקודא למרחם בר נש למאריה כדקא יאות. 

אמר רבי אלעזר, אבא, רחימתא בשלימו אנא שמענא ביה. אמר ליה אימא ברי קמיה דרבי פינחס, דהא איהו בהאי דרגא קאים. א&quot;ר אלעזר אהבה רבה היינו אהבה שלימתא בשלימו דתרין סטרין, ואי לא אתכליל בתרין סטרין לאו &lt;קטע סוף=דף יא ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|יב|א}}&lt;קטע התחלה=דף יב א/&gt;איהו אהבה כדקא יאות בשלימו. ועל דא תנינן בתרין סטרין אתפרש אהבה רחימו דקב&quot;ה. אית מאן דרחים ליה מגו דאית ליה עותרא, אורכא דיומין, בנין סחרניה, שליט על שנאוי, ארחוי מתתקנן ליה, ומגו כך רחים ליה. ואי להאי - יהא בהפוכא - ויהדר עליה קב&quot;ה גלגולא דדינא קשיא. יהא שניא ליה, ולא ירחם ליה כלל! ובגין כך רחימו דא לאו איהו אהבה דאית ליה עקרא. רחימו דאקרי שלים - ההוא דהוי בתרין סטרין - בין בדינא בין בטיבו. ותקונא דארחוי דרחים ליה למאריה, כמה דתנינן אפילו הוא נטיל נשמתך מינך - דא איהו רחימו שלים דהוי בתרין סטרין. ועל דא אור דמעשה בראשית נפק ולבתר אגניז. כד אגניז - נפק דינא קשיא ואתכלילו תרין סטרין כחדא למהוי שלימו - דא אהבה כדקא יאות. נטליה רבי שמעון ונשקיה. אתא רבי פנחס ונשקיה וברכיה, ואמר בודאי קב&quot;ה שדרני הכא, ודא הוא נהירו דקיק דאמרו לי דאתכליל בביתאי ולבתר נהיר כל עלמא (כנזכר לעיל יא ע&quot;א). 

א&quot;ר אלעזר ודאי לא אצטריך לאתנשי '''יראה''' בכל פקודין, כל שכן בפקודא דא אצטריך יראה לאתדבקא בהאי. היך אתדבקא? אהבה איהי בסטרא חד טב, כמה דאתמר דיהב עותרא וטב אורכא דחיי בני ומזוני. כדין אצטריך לאתערא יראה, ולמדחל דלא יגרום חובא. ועל דא כתיב {{ממ|משלי|כח|יד}} {{צ|אשרי אדם מפחד תמיד}}, בגין דהא כליל יראה באהבה. והכי אצטריך בסטרא אחרא דדינא קשיא - לאתערא ביה יראה כד חמי דדינא קשיא שריא עלוי. כדין יתער יראה וידחל למאריה כדקא יאות, ולא יקשה לביה. ועל דא כתיב (שם) {{צ|ומקשה לבו יפול ברעה}} - בההוא סטרא אחרא דאקרי רעה. אשתכח יראה דאתאחדת בתרין סטרין ואתכלילת מנייהו, ודא איהי אהבה שלימתא כדקא יאות.


'''פקודא תליתאה''' - למנדע דאית אלהא רברבא ושליטא בעלמא, ולייחדא ליה בכל יומא יחודא כדקא יאות באינון שית סטרין עלאין, ולמעבד לון יחודא חדא בשית תיבין דשמע ישראל, ולכוונא רעותא לעילא בהדייהו. ועל דא {{צ|אחד}} אצטריך לארכא ליה בשית (נ&quot;א כשית) תיבין. ודא הוא דכתיב {{צ|יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד}} - יתכנשון דרגין דתחות שמיא לאתאחדא ביה (יראה) למהוי בשלימו לשית סטרין כדקא יאות. ועם כל דא - בההוא יחודא אצטריך לקשרא ביה יראה, דאצטריך לארכא בדל&quot;ת ד{{צ|אחד}}, דדל&quot;ת ד{{צ|אחד}} גדולה. והיינו דכתיב {{צ|ותראה היבשה}} - דתתחזי ותתקשר דל&quot;ת דאיהי יבשה בההוא יחודא. ולבתר דאתקשרת תמן לעילא - איצטריך לקשרא לה לתתא באוכלוסהא, בשית סטרין אחרנין דלתתא, {{צ|ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד}} דאית ביה שית תבין אחרנין דיחודא. כדין מה דהות יבשה אתעבידת ארץ, למעבד פירין ואיבין ולנטעא אילנין. והיינו דכתיב {{צ|ויקרא אלהי&quot;ם ליבשה ארץ}} - בההוא יחודא דלתתא, ארעא רעוא שלים כדקא יאות. ועל דא {{צ|כי טוב כי טוב}} תרי זמני; חד יחודא עלאה, וחד יחודא תתאה. כיון דאתאחיד בתרין סטרין - מכאן ולהלאה {{צ|תדשא הארץ דשא}} - אתתקנת למעבד פירין ואיבין כדקא יאות.


'''פקודא רביעאה''', למנדע ד'''יהוה הוא האלהים''', כמה דאת אמר {{צ|וידעת היום והשבות אל לבבך כי יהו&quot;ה הוא האלהי&quot;ם}} {{ממ|דברים|ד|לט}}, ולאתכללא שמא ד'''אלהי&quot;ם''' בשמא ד'''יהו&quot;ה''', למנדע דאינון חד ולית בהו פרודא. והיינו רזא דכתיב {{צ|יהי מארת ברקיע השמים להאיר על הארץ}} - למהוי תרין שמהן חד בלא פרודא כלל, לאתכללא {{צ|מארת}} חסר בשמא ד{{צ|שמים}}  דאינון חד ולית בהו פרודא. נהורא אוכמא בנהורא חוורא לית בהו פרודא וכלא חד. &lt;קטע סוף=דף יב א/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|יב|ב}}&lt;קטע התחלה=דף יב ב/&gt;ודא הוא עננא חוורא דיממא ועננא דאשתא בליליא, מדת יום ומדת לילה, ולאתתקנא דא בדא לאנהרא, כמה דאתמר {{צ|להאיר על הארץ}}. ודא חובא דההוא נחש קדמאה - חבר לתתא ואתפרש לעילא. ובגין כך גרם מה דגרם לעלמא בגין דאצטריך לאפרשא לתתא ולחברא לעילא, ונהורא אוכמא אצטריך לאתאחדא לעילא בחבורא חדא, ולאתאחדא לבתר באוכלוסהא ביחודהא, ולאפרשא לה מסטרא בישא. ועם כל דא אצטריך למנדע דאלהי&quot;ם יהו&quot;ה כלא חד בלא פרודא, '''יהו&quot;ה הוא האלהי&quot;ם'''. וכד ינדע בר נש דכלא חד ולא ישוי פרודא - אפילו ההוא סטרא אחרא יסתלק מעל עלמא ולא אתמשך לתתא. והיינו רזא דכתיב {{צ|והיו ל'''מאורות'''}}. הא קליפה בתר מוחא סלקא; מוחא - אור, סטרא אחרא - מות; '''אור''' בחבור דאתוון, '''מות''' בפרודא. וכד האי '''אור''' אסתלק מתמן, מתחברא באתוון '''מות''' דפרודא. מאלין אתוון שריאת חוה, וגרמת בישא על עלמא, כמה דכתיב {{צ|ותרא האשה כי טוב}} {{ממ|בראשית|ג|ה}} - אהדרת אתוון למפרע, אשתאר '''מ&quot;ו''', ואינון אזלו ונטלו אות תי&quot;ו בהדייהו, וגרמת מותא על עלמא, כמה דכתיב '''{{צ|ותרא}}'''. 

אמר רבי אלעזר, אבא הא אוליפנא, '''מ&quot;ם''' - אשתארת יחידאה, '''וא&quot;ו''' - דאיהו חיין תדיר. אתהפכת ואזלת ונטלת תי&quot;ו, דכתיב {{צ|ותקח...ותתן}}, ואשתלים תיבה דא ואתחברו אתוון. אמר ליה &quot;בריך אנת ברי והא אוקימנא מלה דא&quot;.


'''פקודא חמישאה''' - כתיב {{צ|ישרצו המים שרץ נפש חיה}}. בהאי קרא אית תלת פקודין; חד למלעי באורייתא, וחד לאתעסקא בפריה ורביה, וחד למגזר לתמנייא יומין ולאעברא מתמן ערלתא. למלעי באורייתא, ולאשתדלא בה, ולאפשא לה בכל יומא לתקנא נפשיה ורוחיה. דכיון דבר נש אתעסק באורייתא - אתתקן בנשמתא אחרא קדישא דכתיב {{צ|שרץ נפש חיה}} - נפש דההיא חיה קדישא. דכד בר נש לא אתעסק באורייתא - לית ליה נפשא קדישא. קדושא דלעילא לא שריא עלוי. וכד אשתדל באורייתא - בההוא רחישו דרחיש בה - זכי לההיא נפש חיה ולמהדר כמלאכין קדישין, דכתיב {{צ|ברכו יהו&quot;ה מלאכיו}} {{ממ|תהלים|קג|כ}}, אלין אינון דמתעסקין באורייתא דאקרון מלאכיו בארעא. ודא הוא דכתיב {{צ|ועוף יעופף על הארץ}}. האי בהאי עלמא. בההוא עלמא תנינן דזמין קב&quot;ה למעבד לון גדפין כנשרין ולאשטא בכל עלמא, דכתיב {{צ|וקוי יהו&quot;ה יחליפו כח יעלו אבר כנשרים}} {{ממ|ישעיה|מ|לא}}, והיינו דכתיב {{צ|ועוף יעופף על הארץ}} - דא אורייתא דאקרי 'מים', {{צ|ישרצון}} ויפקון רחשא דנפש חיה. ומאתר דההיא חיה ימשכון לה לתתא כמה דאתמר. ועל דא אמר דוד {{צ|לב טהור ברא לי אלהי&quot;ם}} למלעי באורייתא, וכדין {{צ|ורוח נכון חדש בקרבי}} {{ממ|תהלים|נא|יב}}.


'''פקודא שתיתאה''' - לאתעסקא בפריה ורביה, דכל מאן דאתעסק בפריה ורביה גרים לההוא נהר למהוי נביע תדיר ולא יפסקון מימוי, וימא אתמליא בכל סטרין, ונשמתין חדתין מתחדשן ונפקין מההוא אילנא. וחילין סגיאין אתרביאו לעילא בהדי אינון נשמתין. הה&quot;ד {{צ|ישרצו המים שרץ נפש חיה}} {{ממ|בראשית|א|כ}} - דא ברית קיימא קדישא, נהר דנגיד ונפיק. ומיא דיליה אתרביאו ורחשין רחשא ורבויא דנשמתין לההיא חיה. ובאינון נשמתין דעאלין בההיא חיה נפקי כמה עופי דפרחן וטאסן כל עלמא. וכד נשמתא נפקא להאי עלמא - ההוא עופא דפרח ונפק בהדי האי נשמתא מההוא אילנא נפק עמיה. כמה נפקן בכל נשמתא ונשמתא? תרין - חד מימינא וחד משמאלא. אי זכי - אינון נטרין ליה, דכתיב {{צ|כי מלאכיו יצוה לך}} {{ממ|תהלים|צא|יא}}, ואי לאו אינון מקטרגי עליה. &lt;קטע סוף=דף יב ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|א|יג|א}}&lt;קטע התחלה=דף יג א/&gt;אמר רבי פינחס תלתא אינון דקיימי אפוטרופסין עליה דבר נש כד זכי דכתיב {{צ|אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו}} {{ממ|איוב|לג|כג}}. {{צ|אם יש עליו מלאך}} - הא חד, {{צ|מליץ}} - תרי, {{צ|אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו}} - הא תלת. 

אמר רבי שמעון חמש, דכתיב יתיר {{צ|ויחננו ויאמר}} {{ממ|איוב|לג|כד}}. {{צ|ויחננו}} - חד, {{צ|ויאמר}} - תרין. א&quot;ל לאו הכי, אלא {{צ|ויחננו}} דא קב&quot;ה בלחודוי, דהא לית רשו לאחרא אלא ליה. א&quot;ל שפיר קא אמרת. 

ומאן דאתמנע מפריה ורביה, כביכול אזעיר דיוקנא דכליל כל דיוקנין וגרים לההוא נהר דלא נגדין מימוי, ופגים קיימא קדישא בכל סטרין, ועליה כתיב  {{צ|ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי}} {{ממ|ישעיה|סו|כד}} - {{צ|בי}} ודאי. דא לגופא. ונשמתיה לא עייל לפרגודא כלל ואטריד מההוא עלמא.


'''פקודא שביעאה''' - למגזר לתמניא יומין ולאעברא זוהמא דערלתא, בגין דההיא חיה איהי דרגא תמינאה לכל דרגין, וההיא נפש דפרחא מינה אצטריכא לאתחזאה קמה לתמניא יומין, כמה דאיהי דרגא תמינאה. וכדין אתחזי ודאי דאיהי {{צ|נפש חיה}} - {{צ|נפש}} דההיא {{צ|חיה}} קדישא, ולא מסטרא אחרא. ודא איהו {{צ|ישרצו המים}} - בספרא דחנוך: ''יתרשמון מיא דזרעא קדישא רשימו דנפש חיה''. ודא רשימו דאת יו&quot;ד דאתרשים בבשרא קדישא מכל שאר רשומין דעלמא. {{צ|ועוף יעופף על הארץ}} - דא אליהו דטאס כל עלמא בארבע טאסין, למהוי תמן בההוא גזירו דקיימא קדישא. ואצטריך לתקנא ליה כורסייא, ולאדכרא בפומיה &quot;דא כרסייא דאליהו&quot;, ואי לאו - לא שארי תמן.

{{צ|ויברא אלהי&quot;ם את התנינים הגדולים}} - תרין אלין ערלה ופריעה; גזירו דערלה, ופריעה לבתר. ואינון דכר ונוקבא. {{צ|ואת כל נפש החיה הרומשת}} - דא רשימו דאת קיימא קדישא, דאיהי {{צ|נפש חיה}} קדישא כדקאמרן. {{צ|אשר שרצו המים}} - מיין עלאין דאתמשכו לגבה דאת רשימו דא, ובגין דא אתרשימו ישראל ברשימו קדישא ודכיו לתתא. כגוונא דאינון רשימין קדישין לאשתמודעא בין סטרא קדישא לסטרא אחרא דמסאבו -- אוף ישראל רשימין לאשתמודעא בין קדושה לעמין עכו&quot;ם דאתיין מסטרא אחרא דמסאבא כמה דאתמר. וכמה דרשים לון - הכי רשים בעירי ועופי דילהון לבעירי ועופי דעמין עכו&quot;ם. זכאה חולקיהון דישראל!


'''פקודא תמינאה''' - למרחם גיורא דעאל למגזר גרמיה, ולאעלא תחות גדפוי דשכינתא. ואיהי אעילת לון תחות גדפהא, לאינון דמתפרשן מסטרא אחרא מסאבא ומתקרבין לגבה, דכתיב {{צ|תוצא הארץ נפש חיה למינה}}. ואי תימא דהאי {{צ|נפש חיה}} דכלילא בישראל לכלא היא אזדמנת - הדר ואמר {{צ|למינה}}. 

כמה אכסדרין ואדרין דא לגו מן דא אית לה להאי ארץ דאיהי חיה תחות גדפהא. גדפא ימינא אית לה תרין אכסדרין, ומהאי גדפא אתפרשן לתרין אומין אחרנין, דאינון קריבין ביחודא לישראל, לאעלא לון לגו אכסדרין אלין. ותחות גדפא שמאלא אית תרין אכסדרין אחרנין ומתפרשן לתרין אומין אחרנין דאינון עמון ומואב, וכלהו אקרון {{צ|נפש חיה}}. וכמה אדרין סתימין אחרנין והיכלין אחרנין בכל גדפא וגדפא, ומנייהו נפקי רוחין לאפרשא לכל אינון גיורין דמתגיירין, ואקרון {{צ|נפש חיה}} אבל {{צ|למינה}}. וכלהו עאלין תחות גדפוי דשכינתא ולא יתיר. אבל נשמתא דישראל נפקא מגו גופא דההוא אילנא ומתמן פרחין נשמתין לגו האי ארץ, גו מעהא לגו לגו. ורזא {{צ|כי תהיו אתם ארץ חפץ}} (מלאכי ג יב). ועל דא ישראל בן יקיר דהמו מעהא עליה, ואקרון {{צ|העמוסים מני בטן}} (ישעיה מו ג) - ולא מגדפין לבר. &lt;קטע סוף=דף יג א/&gt;

{{ממ זהר משולב|א|יג|ב}}&lt;קטע התחלה=דף יג ב/&gt;ותו גיורין לית לון חולקא באילנא עלאה, כל שכן בגופא דיליה. אבל חולקא דלהון בגדפין איהו ולא יתיר. וגיורא תחות גדפי שכינתא ולא יתיר. {{צ|גרי הצדק}} אינון דתמן שראן ואתאחדן ולא לגו כמה דאתמר, ובגין כך {{צ|תוצא הארץ נפש חיה למינה}}, ולמאן? {{צ|בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה}} - כלהו שאבין 'נפש' מההיא 'חיה', אבל כל חד {{צ|למינה}} כדקא חזי לה.


'''פקודא תשיעאה''' - למיחן למסכני ולמיהב לון טרפא, דכתיב {{צ|נעשה אדם בצלמנו כדמותנו}}. {{צ|נעשה אדם}} בשותפא כלל דכר ונוקבא, {{צ|בצלמנו}} - עתירי, {{צ|כדמותנו}} - מסכני. דהא מסטרא דדכורא עתירי, ומסטרא דנוקבא מסכני. כמה דאינון בשתופא חדא, וחס דא על דא, ויהיב דא לדא, וגמיל ליה טיבו -- הכי אצטריך בר נש לתתא למהוי עתירא ומסכנא בחבורא חדא, ולמיהב דא לדא, ולגמלאה טובא דא לדא. 

{{צ|וירדו בדגת הים וגו'}} - רזא דנן חמינן בספרא דשלמה מלכא, דכל מאן דחס על מסכני ברעותא דלבא, לא משתני דיוקניה לעלם מדיוקנא דאדם הראשון. וכיון דדיוקנא דאדם אתרשים ביה - שליט על כל בריין דעלמא בההוא דיוקנא. הה&quot;ד {{צ|ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וגו'}} {{ממ|בראשית|ט|ב}} - כלהו זעין ודחלין מההוא דיוקנא דאתרשים ביה, בגין דדא הוא פקודא מעליא לאסתלקא בר נש בדיוקניה דאדם על כל שאר פקודין. מנא לן? מנבוכדנצר - אע&quot;ג דחלם ההוא חלמא - כל זמנא דהוה מיחן למסכני לא שרא עליה חלמיה. כיון דאטיל עינא בישא דלא למיחן למסכני - מה כתיב  {{צ|עוד מלתא בפום מלכא וגו'}} {{ממ|דניאל|ד}} - מיד אשתני דיוקניה ואטריד מן בני נשא. ובגין כך {{צ|נעשה אדם}} - כתיב הכא 'עשיה', וכתיב התם {{צ|שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז}} {{ממ|רות|ב|יט}}.


'''פקודא עשיראה''' - לאנחא תפילין, ולאשלמא גרמיה בדיוקנא עלאה, דכתיב {{צ|ויברא אלהי&quot;ם את האדם בצלמו}} {{ממ|בראשית|א}}. {{ש}}
פתח ואמר {{צ|ראשך עליך ככרמל}} {{ממ|שיר|ז|ו}} - האי קרא אוקימנא ואתמר, אבל {{צ|ראשך עליך ככרמל}} - דא רישא עלאה תפלין דרישא, שמא דמלכא עלאה קדישא '''יהו&quot;ה''', באתוון רשימין כל את ואת פרשתא חדא. שמא קדישא גליפא בסדורא דאתוון כדקא יאות. ותנן {{צ|כי שם יהו&quot;ה נקרא עליך ויראו ממך}} {{ממ|דברים|כח|י}} - אלין תפלין דרישא, דאינון שמא קדישא בסדורא דאתווי. 
* פרשתא קדמאה {{צ|קדש לי כל בכור}} {{ממ|שמות|יג|ב}} - דא '''י'''' דאיהי קדש, בוכרא דכל קודשין עלאין. {{צ|פטר כל רחם}} - בההוא שביל דקיק דנחת מן יו&quot;ד, דאיהו אפתח רחמא למעבד פירין ואיבין כדקא יאות, ואיהו קדש עלאה. 
* פרשתא תניינא {{צ|והיה כי יביאך}} (שם ה) - דא '''ה'''' - היכלא דאתפתח רחמא דילה מגו יו&quot;ד, בחמשין פתחין אכסדראין ואדרין סתימין דביה דההוא פטר דעביד יו&quot;ד בהאי היכלא למשמע בה קלא דנפקא מגו שופר דא. בגין דשופר דא הוה סתים בכל סטרין, ואתא יו&quot;ד ופתח ליה לאפקא מניה קלא. וכיון דאפתח ליה - {{גמט|תקע}} ליה, ואפיק מניה קלא לאפקא עבדין לחירו. ובתקיעו דשופרא דא נפקו ישראל ממצרים. וכך זמין זימנא אחרא לסוף יומיא. וכל פורקנא - מהאי שופר אתיא, ובגין כך אית בה יציאת מצרים בפרשתא דא, דהא מהאי שופר אתי בחילא דיו&quot;ד דפתח רחמא דילה, ואפיק קליה לפורקנא דעבדין. ודא '''ה'''' - את תניינא דשמא קדישא. 
* פרשתא תליתאה - רזא דיחודא ד{{צ|שמע ישראל}} {{ממ|דברים|ו|ד}}. דא '''ו'''' דכליל כלא, וביה יחודא דכלא, וביה אתייחדן, והוא נטיל כלא.
* פרשתא רביעאה - {{צ|והיה אם שמוע}} (שם יא יג) - כלילו דתרין סטרין, דאתאחדת בהו כנסת ישראל גבורה דלתתא, ודא '''ה'''' בתראה, דנטלא לון ואתכלילת מנהון. &lt;קטע סוף=דף יג ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|א|יד|א}}&lt;קטע התחלה=דף יד א/&gt;ותפלין אתוון דשמא קדישא אינון ממש, ועל דא {{צ|ראשך עליך ככרמל}} - אלין תפלין דרישא. {{צ|ודלת ראשך}} - ההיא תפלה של יד דאיהי מסכנא לגבי עילא. ואוף הכי שלימו אית לה כגוונא דלעילא. 

{{צ|מלך אסור ברהטים}} - קשיר איהו ואחיד באינון בתי לאתאחדא בההוא שמא קדישא כדקא יאות. ועל דא מאן דאתתקן בהו איהו הוי {{צ|בצלם אלהי&quot;ם}}. מה אלהי&quot;ם אתיחדא ביה שמא קדישא - אף הוא אתיחד ביה שמא קדישא כדקא יאות. {{צ|זכר ונקבה ברא אותם}} - תפלין דרישא ותפלה של יד, וכלא חד.


'''פקודא חדסר''' - לעשרא מעשרא דארעא. הכא אית תרין פקודין - חד לעשרא מעשרא דארעא, וחד בכורי דפירי אילנא דכתיב {{צ|הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ}} {{ממ|בראשית|א|כט}}. כתיב הכא {{צ|הנה נתתי}}, וכתיב התם {{צ|ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל}} {{ממ|במדבר|יח|כא}}, וכתיב {{צ|וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ ליהו&quot;ה הוא}} {{ממ|ויקרא|כז|ל}}.


'''פקודא תריסר''' - לאייתאה בכורי דאילנא דכתיב {{צ|ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע}}. כל מאי דאתחזי לי - לכון אסירא למיכל. אתיר לון ויהב לון כל מעשרא דיליה ובכורין דאילנין - {{צ|נתתי לכם}} - לכם ולא לדרין דבתריכון.


'''פקודא תליסר''' - למעבד פורקנא לבריה, לקשרא ליה בחיין. דתרין ממנן נינהו - חד דחיין, וחד דמותא. וקיימין עליה דבר נש. וכד יפרוק בר נש לבריה - מידא דההוא מותא פריק ליה, ולא יכיל לשלטאה עליה. ורזא דא {{צ|וירא אלהי&quot;ם את כל אשר עשה}} בכלל, {{צ|והנה טוב}} - דא מלאך חיים, {{צ|מאד}} - דא מלאך המות. ועל דא בההוא פורקנא אתקיים דא דחיים, ואתחלש ההוא דמות. בפורקנא דא קני ליה חיים כמה דאתמר, וההוא סטרא בישא שבק ליה ולא אחיד ביה.


'''פקודא ארביסר''' - לנטרא יומא דשבתא, דאיהו יומא דנייחא מכל עובדי בראשית. הכא כלילן תרין פקודין - חד נטירא דיום השבת, וחד לקדשא ההוא יומא בקדושיה. לנטרא יומא דשבתא - כמה דאדכרנא ואתערנא עלייהו, דאיהו יומא דנייחא לעלמין, וכל עבידן ביה אשתכללו ואתעבידו עד דאתקדש יומא. 

כיון דאתקדש יומא - אשתאר בריאה דרוחין דלא אתברי לון גופא. וכי לא הוה ידע קב&quot;ה לאעכבא לקדשא יומא עד דיתברון גופין להני רוחין? אלא אילנא דדעת טוב ורע אתער ההוא סטרא אחרא דרע, ובעא לאתתקפא בעלמא, ואתפרשו כמה רוחין בכמה זיינין לאתתקפא בעלמא בגופין. כיון דחמא קב&quot;ה כך - אתער מגו אילנא דחיי נשיבא דרוחא, ובטש באילנא אחרא, ואתער סטרא אחרא דטוב ואתקדש יומא. דהא בריאו דגופין ואתערו דרוחין בסטרא דטוב איהו בהאי ליליא, ולא בסטרא אחרא. ואלמלא אקדים סטרא אחרא בהאי ליליא עד דלא יקדים סטרא דטוב - לא יכיל עלמא למיקם קמייהו אפילו רגעא חדא. אבל אסוותא אקדים קב&quot;ה דדליג קמיה קדושא דיומא, ואקדים קמי סטרא אחרא ואתקיים עלמא. ומה דחשיב סטרא אחרא לאתבני בעלמא ולאתתקפא - אתבני בהאי ליליא סטרא דטוב ואתתקף, ואתבנון גופין ורוחין קדישין בהאי ליליא מסטרא דטוב. ובגין כך עונתן דחכימין דידעי דא משבת לשבת.&lt;קטע סוף=דף יד א/&gt;

{{ממ זהר משולב|א|יד|ב}}&lt;קטע התחלה=דף יד ב/&gt;דהא כדין חמאת דא סטרא אחרא, דכמה דאיהי חשיבת למעבד עביד סטרא דקדושה - אזלא ומשטטא בכמה חיילין וסטרין דילה וחמאת כל אינון דקא משמשי ערסייהו בגלויא דגופיהון לנהורא דבוצינא. וכל אינון בנין דנפקין מתמן - יהון נכפין, דשרו עלייהו רוחין מההוא סטרא אחרא. ואינון רוחין ערטילאין דחייביא דאקרון מזיקין. ושריאת בהו {{גמט דגש|לילי&quot;ת}} וקטילת לון. כיון דאתקדש יומא ושלטא קדושה על עלמא - ההוא סטרא אחרא אזעירת גרמה, ואטמרת כל ליליא דשבתא ויומא דשבתא. בר מן {{גמט דגש|אסימו&quot;ן}} וכל כת דיליה דאזלי על שרגי בטמירו למחמי על גלוייא דשמושא. ולבתר אטמרון גו נוקבא דתהומא רבא. כיון דנפק שבתא - כמה חיילין ומשריין פרחין ומשטטין בעלמא. ועל דא אתקן שיר של פגעים דלא ישלטון על עמא קדישא. 

לאן אתר משטטי בההוא ליליא? כד נפקי בבהילו וחשבין לשלטאה בעלמא על עמא קדישא, וחמאן לון בצלותא ואמרין שירתא דא, ובשירותא מבדלי בצלותא ומבדלי על הכוס - פרחי מתמן ואזלי ומשטטי ומטאן לגו מדברא. רחמנא לישזבן מנייהו ומסטרן בישא. 

(אמרו רבותינו ז&quot;ל), תלתא אינון דגרמין בישא לגרמייהו - חד מאן דלייט גרמיה, תניינא מאן דזריק נהמא או פירורין דאית בהו כזית, תליתאה מאן דאוקיד שרגא במפקא דשבתא עד לא מטו ישראל לקדושא דסדרא, דגרים לנורא דגיהנם לאדלקא בהאי נורא עד לא מטא זמנייהו. 

דחד דוכתא אית בגיהנם לאינון דקא מחללי שבתות, ואינון דענושין בגיהנם לייטין ליה לההוא דאוקיד שרגא עד דלא מטא זמניה, ואמרי ליה {{צ|הנה יהו&quot;ה מטלטלך טלטלה גבר וגו'}} {{ממ|ישעיה|כב|יז}}, {{צ|צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים}} (שם יח), בגין דלאו יאות הוא לאדלקא נורא כד נפיק שבתא עד דמבדלי ישראל בצלותא ומבדלי על כסא. בגין דעד ההוא זמנא שבת הוא וקדושה דשבת שליט עלנא. ובשעתא דמבדילין על כסא - כל אינון חיילין וכל אינון משריין דאתמנן על יומי דחול - כל חד וחד יתוב לאתריה ולפולחניה דאתמני עליה. בגין דכד עאל שבתא ואתקדש יומא - קדש אתער ושליט בעלמא, וחול אתעדי משולטנותא דיליה. ועד שעתא דנפיק שבתא לא תייבין לאתרייהו. ואע&quot;ג דנפק שבתא לא תייבין לאתרייהו עד זמנא דאמרי ישראל {{צ|ברוך אתה יהו&quot;ה המבדיל בין קדש לחול}} - כדין קדש אסתלק ומשריין דאתמניאו על יומי דחול מתערין, ותייבין לאתרייהו כל חד וחד על מטריה דאתפקיד עליה. ועם כל דא לא שלטין עד דיהון נהורין מרזא דשרגא, וכלהון אקרון {{צ|מאורי האש}}, בגין (דמנהורא דנורא דנגדא), (נ&quot;א: דמרזא דעמודא דנורא), ומיסודא דנורא כלהו, ושלטין על עלמא תתאה. 

וכל דא כד בר נש אדליק שרגא עד לא שלימו ישראל קדושא דסדרא. אבל אי איהו ממתין עד דישלימו קדושא דסדרא - אינון חייבין דגיהנם מצדיקין עלייהו דינא דקב&quot;ה, ואינון מקיימי על ההוא בר נש כל ברכאן דקא אמרי צבורא, {{צ|ויתן לך האלהי&quot;ם מטל השמים}} {{ממ|בראשית|כז|כח}}, {{צ|ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה וגו'}} {{ממ|דברים|כח|ג}}. 

{{צ|אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו יהו&quot;ה}} {{ממ|תהלים|מא|ב}} - &quot;ביום רע&quot; מבעי ליה, מאי {{צ|ביום רעה}}? ביומא דשלטא ההיא רעה למיסב נשמתיה. {{צ|אשרי משכיל אל דל}} - דא הוא שכיב מרע, לאסאה ליה מחובוי גבי קב&quot;ה. {{ש}}
דבר אחר דא יומא דדינא שריא על עלמא - אשתזיב מניה כמה דאתמר {{צ|ביום רעה ימלטהו יהו&quot;ה}} - יומא דאתמסר דינא לההוא רעה לשלטאה על עלמא  &lt;קטע סוף=דף יד ב/&gt;

====תרגום לעברית====
פתח רבי שמעון במצוות התורה ואמר: מצוות התורה שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל, כולן כתובות בתורה דרך כלל.

&quot; בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים&quot;, זוהי המצווה הראשונה מכולן, ונקראת מצווה זו '''יראת ה'''', שנקראת ראשית. כפי שכתוב: &quot;רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'&quot;, וכן &quot;יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דָּעַת&quot;. משום שדבר זה נקרא &quot;ראשית&quot;, וזהו השער להיכנס לתוך האמונה. ועל מצווה זו מתקיים כל העולם כולו.

&quot;היראה מתפרשת לשלושה צדדים. שניים מהם אין בהם עיקר כראוי, ואחד הוא עיקר היראה. יש אדם הירא מהקדוש ברוך הוא כדי שיחיו בניו ולא ימותו, או שהוא ירא מעונש גופו או ממונו, ומשום כך הוא ירא אותו תמיד. נמצא שיראה זו שהוא ירא מהקדוש ברוך הוא, לא העמידהּ על העיקר. יש אדם הירא מהקדוש ברוך הוא מפני שהוא ירא מעונש העולם ההוא ומעונש הגיהינום, שני אלו אינם עיקר היראה ושורשה. היראה שהיא העיקר, שיירא האדם מאדונו מפני שהוא גדול ושליט, עיקר ושורש של כל העולמות, והכל לפניו כלא נחשבים, כפי שנאמר: &quot;וְכָל דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָה חֲשִׁיבִין&quot;, ולשים רצונו באותו מקום שנקרא יראה.

בכה רבי שמעון ואמר: אוי אם אומר, ואוי אם לא אומר. אם אומר, ידעו הרשעים כיצד לעבוד את אדונם. אם לא אומר, יאבדו החברים דבר זה. במקום שבו שורה היראה הקדושה, מלמטה ישנה יראה רעה, המכה, מוחצת ומקטרגת, והיא רצועה להלקות בה את הרשעים. ומי שירא מפני עונש המלקות והקטרוג, כפי שנאמר, לא שורה עליו אותה יראת ה' שנקראת יראת ה' לחיים. אלא מי שורה עליו? אותה יראה רעה. ונמצא ששורה עליו אותה רצועה, שהיא היראה הרעה, ולא יראת ה'. ומשום כך, המקום שנקרא יראת ה', ראשית דעת הוא נקרא, ועל כן נכללה כאן מצווה זו. וזהו העיקר והיסוד לכל שאר מצוות התורה. מי ששומר את היראה, שומר את הכל. לא שמר את היראה, לא שמר את מצוות התורה, שהרי זהו השער לכל. ומשום כך כתוב בראשית, שהיא היראה, &quot; בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ&quot;. שכן מי שעובר על זו, עובר על מצוות התורה.

ועונשו של מי שעובר על זו, רצועה רעה זו מלקָה אותו. והיינו: &quot;וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים&quot;, הרי אלו ארבעה עונשים להעניש בהם את הרשעים. &quot;תֹהוּ&quot;, זו חנק, כפי שכתוב: &quot;קַו תֹהוּ&quot;, &quot;חֶבֶל מִדָּה&quot;. &quot;בֹהוּ&quot; זו סקילה, אבנים המשוקעות בתוך התהום הגדולה, לעונשם של הרשעים. &quot;וְחֹשֶׁךְ&quot;, זו שריפה, כפי שכתוב: &quot;וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ&quot;, וכן &quot;וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ&quot;. וזו אש חזקה השורה על ראשיהם של הרשעים לשרוף אותם. &quot;וְרוּחַ&quot;, זו הרג בסייף, רוח סערה. חרב מושחזת המלהטת בו, כמו שנאמר: &quot;וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת&quot;, והיא נקראת 'רוח'. זהו העונש למי שעובר על מצוות התורה. ולאחר מכן כתוב יראה ראשית, שהיא הכלל של הכל. מכאן ולהילך, שאר מצוות התורה.

'''המצווה השנייה''', זוהי המצווה שמצוות היראה אחוזה בה, ואינה נפרדת ממנה לעולמים, והיא האהבה. שיאהב האדם את אדונו אהבה שלמה. ומהי אהבה שלמה? זו אהבה רבה, כפי שכתוב &quot;לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים&quot;, שלם באהבה. וזהו שכתוב: &quot;וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר&quot;, זו אהבה שלמה הנקראת אהבה רבה, וכאן היא המצווה שיאהב האדם את אדונו כראוי.

אמר רבי אלעזר: אבא, אהבה בשלמות אני שמעתי בה. אמר לו: אמוֹר בני לפני רבי פנחס, שהרי הוא עומד בדרגה זו. אמר רבי אלעזר: אהבה רבה היא אהבה שלמה בשלמות של שני צדדים, ואם אינה נכללת משני הצדדים, אין היא אהבה כראוי בשלמות. ועל כך שנינו: בשני צדדים מתפרשת אהבת הקדוש ברוך הוא. יש מי שאוהב אותו מתוך שיש לו עושר, אריכות ימים, בנים סביבו, שליט על שונאיו ודרכיו מתוקנות לו, ומתוך כך הוא אוהב אותו. ואם לאדם זה יהיה בהיפוך, ויהפוך עליו הקדוש ברוך הוא גלגל של דין קשה, ישנא אותו ולא יאהב אותו כלל. ומשום כך, אהבה זו אינה אהבה שיש לה עיקר. אהבה שנקראת שלמה, היא זו הלוהטת בשני הצדדים, בין בדין ובין בחסד. ובתיקון דרכיו הוא אוהב את אדונו, כמו שנינו: &quot;אפילו הוא נוטל את נשמתך ממך&quot;, זוהי אהבה שלמה שהיא בשני הצדדים. ועל כן האור של מעשה בראשית יצא ולאחר מכן נגנז. כאשר נגנז, יצא הדין הקשה, ונכללו שני הצדדים כאחד כדי שתהיה שלמות, זוהי אהבה כראוי. תפס אותו רבי שמעון ונשק לו. בא רבי פנחס, נשק לו ובירך אותו, ואמר: בוודאי הקדוש ברוך הוא שלחני לכאן, וזהו האור הדק שאמרו לי שנכלל בביתי ולאחר מכן יאיר את כל העולם כולו.

אמר רבי אלעזר: בוודאי אין להשכיח את היראה מכל המצוות, וכל שכן במצווה זו צריך שהיראה תידבק בה. כיצד היא נדבקת? כאשר האהבה היא מצד אחד טוב, כפי שנאמר, שנתן עושר וטוב, אריכות ימים, בנים ומזונות, אזי צריך לעורר את היראה, ולירא שמא יגרום החטא. ועל כך כתוב: &quot;אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד&quot;, מפני שהוא כולל את היראה בתוך האהבה. וכך צריך גם בצד האחר של הדין הקשה, לעורר בו יראה כאשר הוא רואה שדין קשה שורה עליו. אזי יתעורר ביראה ויירא מאדונו כראוי, ולא יקשה את לבו. ועל כך כתוב: &quot;וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה&quot;, באותו צד אחר שנקרא רעה. נמצא שהיראה אחוזה בשני הצדדים ונכללת מהם, וזוהי אהבה שלמה כראוי.

'''המצווה השלישית''', לדעת שיש אלוהים גדול ושליט בעולם, ולייחד אותו בכל יום ייחוד כראוי באותם שישה קצוות עליונים, ולעשות אותם ייחוד אחד בשש התיבות של שמע ישראל, ולכוון את הרצון למעלה עִמהם. ועל כן צריך להאריך בתיבת אחד כשיעור שש המילים. וזהו שכתוב: &quot;יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד&quot;, שיתכנסו הדרגות שמתחת לשמיים להתאחד בו, כדי להיות בשלמות לששת הצדדים כראוי. ועם כל זאת, באותו ייחוד צריך לקשור בו את היראה, שכן צריך להאריך באות ד' של אחד, שהרי האות ד' של אחד גדולה. וזהו שכתוב: &quot;וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה', שתיראה ותתקשר האות ד', שהיא היבשה, באותו ייחוד. ולאחר שנקשרה שם למעלה, צריך לקשור אותה למטה עם המוניה, בששת הצדדים האחרים שלמטה, בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שיש בו שש מילים אחרות של ייחוד. אזי, מה שהייתה יבשה נעשית ארץ, לעשות פירות ויבולים ולנטוע אילנות. וזהו שכתוב: &quot;וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ', באותו ייחוד שלמטה, הארץ היא ברצון שלם כראוי. ועל כן כתוב: &quot;כִּי טוֹב&quot;, &quot;כִּי טוֹב&quot;, פעמיים. אחד לייחוד העליון, ואחד לייחוד התחתון. כיוון שהתאחדה בשני הצדדים, מכאן ואילך &quot;תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא&quot;, נתקנה לעשות פירות ויבולים כראוי.

'''המצווה הרביעית''', לדעת שה' הוא האלוהים, כפי שנאמר: &quot;וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים&quot;, ולכלול את השם אלוהי&quot;ם בתוך השם ה', לדעת שהם אחד ואין בהם פירוד. וזהו הסוד שכתוב: &quot;יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ&quot;, שיהיו שני השמות אחד ללא פירוד כלל, שייכלל מארת חסר בתוך השם שמים, שהם אחד ואין בהם פירוד. האור השחור באור הלבן, אין בהם פירוד והכל אחד. וזהו ענן הלבן של היום וענן האש של הלילה, מידת יום ומידת לילה, לתקן זה בזה כדי להאיר, כפי שנאמר &quot;לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ&quot;. וזה היה חטאו של אותו נחש קדמוני, שחיבר למטה והפריד למעלה. ומשום כך גרם מה שגרם לעולם. מפני שצריך להפריד למטה ולחבר למעלה. והאור השחור צריך להתאחד למעלה בחיבור אחד, ולהתאחד לאחר מכן עם המוניו בייחודו, ולהפריד אותו מהצד הרע. ועם כל זאת, צריך לדעת שאלוהי&quot;ם וה' הכל אחד ללא פירוד, ה' הוא האלוהים. וכאשר ידע האדם שהכל אחד ולא ישים פירוד, אפילו אותו צד אחר יסתלק מן העולם ולא יימשך למטה. וזהו הסוד שכתוב &quot;וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת&quot;. הרי הקליפה עולה אחר המוח. המוח הוא אור, והצד האחר הוא מות. אור, בחיבור האותיות, ומות, בפירודן. וכאשר האור הזה מסתלק משם, מתחברות האותיות של מות שנובעות מן הפירוד. מאותן אותיות התחילה חווה, וגרמה רעה לעולם, כפי שכתוב: &quot;וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב&quot; הפכה את האותיות למפרע, נשארו האותיות מ&quot;ו, והן הלכו ונטלו עמן את האות ת', וגרמה מוות לעולם, כפי שכתוב ותרא.

אמר רבי אלעזר: אבא, הרי למדנו, מ', נשארה יחידה. ו', שהיא חיים תמיד, התהפכה והלכה ונטלה את ת', כפי שכתוב: &quot;וַתִּקַּח... וַתִּתֵּן&quot;, והושלמה מילה זו והתחברו האותיות. אמר לו: ברוך אתה בני, והרי כבר ביארנו דבר זה.

'''המצווה החמישית''', כתוב: &quot;יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה&quot;. בפסוק זה ישנן שלוש מצוות: אחת לעסוק בתורה, אחת לעסוק בפרייה ורבייה, ואחת למול לשמונה ימים ולהעביר משם את הערלה. לעסוק בתורה, להשתדל בה ולהרבות אותה בכל יום כדי לתקן את נפשו ורוחו. שכן כיוון שהאדם עוסק בתורה, הוא מתתקן בנשמה קדושה אחרת, שכן כתוב: &quot;שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה&quot;, נפש מאותה חיה קדושה. שכן כאשר אדם אינו עוסק בתורה, אין לו נפש קדושה, וקדושה של מעלה אינה שורה עליו. וכאשר הוא משתדל בתורה, באותו רחש שהוא מלחש בה, הוא זוכה לאותה נפש חיה, ונעשה כמלאכים הקדושים, כפי שכתוב: &quot;בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו&quot;, אלו הם העוסקים בתורה, הנקראים מלאכיו בארץ. וזהו שכתוב: &quot;וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ&quot;, זהו בעולם הזה. בעולם ההוא שנינו שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות להם כנפיים כנשרים לשוט בכל העולם, כפי שכתוב: &quot;וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְשָׁרִים&quot;. והיינו שכתוב &quot;וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ&quot;, שזו התורה, הנקראת מים, אשר ישרצו ויוציאו רחש של נפש חיה. וממקומה של אותה חיה ימשכו אותה למטה, כפי שנאמר. ועל כן אמר דוד: &quot;לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים&quot;, כדי לעסוק בתורה, ואז: &quot;וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי'&quot;.

'''המצווה השישית''', לעסוק בפרייה ורבייה. שכן כל מי שעוסק בפרייה ורבייה גורם לאותו נהר להיות נובע תמיד ולא ייפסקו מימיו, והים מתמלא בכל הצדדים, ונשמות חדשות מתחדשות ויוצאות מאותו אילן. וצבאות רבים מתרבים למעלה יחד עם אותן הנשמות. זהו שכתוב: &quot;יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה&quot;, זו ברית קיומם הקדושה, הנהר הנמשך ויוצא. ומימיו מתרבים ורוחשים רחש וריבוי של נשמות עבור אותה חיה. ובאותן הנשמות שנכנסות באותה חיה, יוצאים כמה עופות הפורחים וטסים בכל העולם. וכאשר נשמה יוצאת לעולם הזה, אותו עוף שפורח ויוצא יחד עם נשמה זו מאותו אילן, יוצא עִמה. כמה יוצאים עם כל נשמה ונשמה? שניים, אחד מימינה ואחד משמאלה. אם זכה האדם, הם שומרים אותו, כפי שכתוב: &quot;כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ&quot;, ואם לאו, הם מקטרגים עליו.

אמר רבי פנחס: שלושה הם העומדים כאפוטרופוסים על האדם כאשר הוא זוכה, כפי שכתוב: &quot;אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ&quot;. &quot;אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ&quot;, הרי אחד. &quot;מֵלִיץ&quot;, הרי שניים. &quot;אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ&quot;, הרי שלושה.

אמר רבי שמעון: חמישה הם, שהרי כתוב בהמשך: &quot;וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר&quot;. &quot;וַיְחֻנֶּנּוּ&quot;, הרי אחד. &quot;וַיֹּאמֶר&quot;, הרי שניים. אמר לו: לא כך, אלא &quot;וַיְחֻנֶּנּוּ&quot;, זה הקדוש ברוך הוא לבדו, שהרי אין רשות לאחר אלא לו. אמר לו: יפה אמרת.

וכל מי שנמנע מפרייה ורבייה, כביכול ממעיט את הדיוקן הכולל את כל הדיוקנאות, וגורם לאותו נהר שמימיו לא יימשכו, ופוגם בברית הקדושה בכל הצדדים. ועליו כתוב: &quot;וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי&quot;. &quot;בִּי&quot; בוודאי. זהו לגבי הגוף. ונשמתו אינה נכנסת אל הפרגוד כלל, והוא מגורש מאותו העולם.

'''המצווה השביעית''', למול לשמונה ימים ולהעביר את זוהמת הערלה. מפני שאותה חיה היא הדרגה השמינית מכל הדרגות, ואותה נשמה הפורחת ממנה צריכה להיראות לפניה לשמונה ימים, כפי שהיא דרגה שמינית. ואז נראה בוודאי שהיא נפש חיה, נפש מאותה חיה קדושה, ולא מהצד האחר. וזהו שכתוב: &quot;יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם&quot;, ובספר חנוך נאמר: יירשמו מי הזרע הקדוש ברישום של נפש חיה. וזהו הרישום של האות י' שנרשם בבשר הקדוש מכל שאר הרישומים שבעולם. &quot;וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ&quot; זהו אליהו, הטס את כל העולם כולו בארבע טיסות, כדי להיות נוכח שם באותו חיתוך של הברית הקדושה. וצריך לתקן לו כיסא, ולהזכיר בפיו: זה הכיסא של אליהו, ואם לאו, אינו שורה שם.

&quot;וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים&quot;, שני אלו הם הערלה והפריעה; חיתוך הערלה, והפריעה שלאחר מכן. והם זכר ונקבה. &quot;וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת&quot; זהו הרישום של אות הברית הקדושה, שהיא נפש חיה קדושה, כפי שאמרנו. &quot;אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם&quot; אלו המים העליונים שנמשכים לעומתה של אות ורישום זה. ומשום כך נרשמו ישראל ברישום קדוש ובטהרה למטה. כעין אותם רישומים קדושים, שנועדו להבחין ולהיוודע בין הצד הקדוש לצד האחר של הטומאה – כך גם ישראל רשומים כדי להבחין ולהיוודע בין הקדושה לבין עמי עבודת הכוכבים והמזלות, הבאים מהצד האחר של הטומאה, כפי שנאמר. וכשם שרשם אותם, כך רשם בבהמות ובעופות שלהם, לעומת הבהמות והעופות של עמי עבודת הכוכבים והמזלות. אשרי חלקם של ישראל!

'''המצווה השמינית''', לאהוב את הגר שבא למול את עצמו, ולהכניסו תחת כנפי השכינה. והיא מכניסה תחת כנפיה את אלו שנפרדים מהצד האחר של הטומאה ומתקרבים אליה, כפי שכתוב: &quot;תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ&quot;. ואם תאמר שאותה נפש חיה הכלולה בישראל מזדמנת לכל אדם, חזר ואמר הכתוב: &quot;לְמִינָהּ&quot;.

כמה אכסדראות וחדרים, זה לפנים מזה, יש לה לארץ זו, שהיא חיה, תחת כנפיה. בכנף ימין יש לה שתי אכסדראות, ומכנף זו נפרדות שתי אומות אחרות, הקרובות בייחודן לישראל, כדי להכניסן לתוך אכסדראות אלו. ותחת כנף שמאל ישנן שתי אכסדראות אחרות, ונפרדות מהן שתי אומות אחרות, שהן עמון ומואב, וכולן נקראות נפש חיה. וכמה חדרים נסתרים אחרים והיכלות אחרים יש בכל כנף וכנף, ומהם יוצאות רוחות להפריש לכל אותם הגרים המתגיירים, ונקראות נפש חיה, אבל 'לְמִינָהּ'. וכולם נכנסים תחת כנפי השכינה ולא יותר. אבל נשמתם של ישראל יוצאת מתוך גופו של אותו אילן, ומשם פורחות הנשמות לתוך ארץ זו, אל תוך מעיה לפנים ולפנים. וסוד הדבר: &quot;כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ&quot;. ועל כן ישראל הם בן יקיר, אשר המו מעיו עליו, ונקראים &quot;הַעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן&quot; ולא מכנפיים בחוץ.

ועוד, לגרים אין חלק באילן העליון, וכל שכן שלא בגופו שלו. אלא חלקם הוא בכנפיים ולא יותר. והגר תחת כנפי השכינה ולא יותר. גרי הצדק הם אלו ששם הם שורים ונאחזים, ולא בפנים כפי שנאמר. ומשום כך: &quot;תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ&quot;, ולמי? &quot;בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ&quot;, כולם שואבים נפש מאותה חיה, אבל כל אחד ואחד &quot;לְמִינָהּ&quot; כפי שראוי לו.

'''המצווה התשיעית''', לחוס על העניים ולתת להם טרף, שכן כתוב: &quot; נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ&quot;. &quot;נַעֲשֶׂה אָדָם&quot;, בשותפות הכוללת זכר ונקבה. &quot;בְּצַלְמֵנוּ&quot; העשירים, &quot;כִּדְמוּתֵנוּ&quot; העניים. שכן מצד הזכר העשירים, ומצד הנקבה העניים. כמו שהם בשותפות אחת, וחס זה על זה, ונותן זה לזה, וגומל עמו חסד, כך צריך בן האדם למטה, שיהיו העשיר והעני בחיבור אחד, וייתן זה לזה, ויגמול חסד זה עם זה.

&quot;וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וגו'&quot;, סוד זה ראינו בספרו של שלמה המלך, שכל מי שחס על העניים ברצון הלב, אין צלמו משתנה לעולם מדיוקנו של אדם הראשון. וכיון שצלמו של אדם רשום בו, הוא שולט על כל בריות העולם באותו הצלם. זהו שכתוב: &quot;וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ וגו'&quot;, כולם מזדעזעים ויראים מאותו הצלם שרשום בו, מפני שזוהי מצווה עליונה להעלות את בן האדם בצלמו של אדם יותר מכל שאר המצוות. מניין לנו? מנבוכדנצר, אף על פי שחלם אותו החלום, כל זמן שהיה חס על העניים לא שרה עליו חלומו. כיון שהטיל עין רעה שלא לחוס על העניים, מה כתוב? &quot; עוֹד מִלְּתָא בְּפֻם מַלְכָּא וגו'&quot;, מיד השתנה דיוקנו וגורש מבני האדם. ובשל כך &quot;נַעֲשֶׂה אָדָם&quot;, כתוב כאן עשייה, וכתוב שם: &quot;שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז&quot;.

'''המצווה העשירית''', להניח תפילין, ולהשלים את עצמו בצלם העליון, שכן כתוב: &quot;וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ&quot;. פתח ואמר: &quot;רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל&quot;, מקרא זה העמדנוהו ונאמר, אבל &quot;רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל&quot;, זהו הראש העליון, תפילין של ראש, שמו של המלך העליון הקדוש ה', באותיות רשומות, שכל אות ואות היא פרשה אחת. השם הקדוש חקוק בסדר האותיות כראוי. ושנינו: &quot;כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ&quot;, אלו תפילין של ראש, שהם השם הקדוש בסדר אותיותיו. 

הפרשה הראשונה, &quot;קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר&quot;, זו האות י', שהיא קודש, בכור כל הקודשים העליונים. &quot;פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם&quot;, באותו שביל דק היורד מן האות י', שהוא פותח את הרחם לעשות פירות ויבולים כראוי, והוא קודש עליון. 

הפרשה השנייה, &quot;וְהָיָה כִּי-יְבִאֲךָ&quot;, זו האות ה', ההיכל שהרחם שלו נפתח מתוך האות י', בחמישים פתחים, אכסדראות וחדרים סתומים שיש בו. מאותו הפתיחה שעשתה האות י' בהיכל זה, כדי להשמיע בו את הקול היוצא מתוך שופר זה. מפני ששופר זה היה סתום מכל צדדיו, ובאה האות י' ופתחה אותו כדי להוציא ממנו קול. וכיון שפתחה אותו, תקעה בו, והוציאה ממנו קול כדי להוציא עבדים לחירות. ובתקיעת שופר זה יצאו ישראל ממצרים, וכך עתיד להיות פעם אחרת בסוף הימים. וכל גאולה, משופר זה היא באה, ומשום כך יש בה בפרשה זו את יציאת מצרים, שהרי משופר זה היא באה, בכוחה של האות י' שפתחה את הרחם שלו, והוציאה את קולו לגאולת העבדים. וזוהי האות ה', האות השנייה של השם הקדוש.

הפרשה השלישית, סוד הייחוד של &quot;שְׁמַע יִשְׂרָאֵל&quot;, זו האות ו', הכוללת את הכל, ובה ייחוד הכל, ובה מתייחדים, והיא נוטלת את הכל.

הפרשה הרביעית, &quot;וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ&quot;, כלילת שני הצדדים, שבהם נאחזת כנסת ישראל, שהיא הגבורה שלמטה. וזוהי האות ה' האחרונה, הנוטלת אותם וכוללת אותם בתוכה.

והתפילין הן אותיות השם הקדוש ממש. ועל כך: &quot;רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל&quot;, אלו תפילין של ראש. &quot;וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ&quot;, זוהי תפילין של יד, שהיא ענייה לעומת למעלה. ואף על פי כן, יש לה שלמות כעין הגוון העליון. &quot; מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים, קשור הוא ואחוז באותם הבתים, כדי להתאחד באותו השם הקדוש כראוי. ועל כן, מי שמתקן את עצמו בהם, הוא נהיה בצלם אלוהי&quot;ם&quot; מה אלוהי&quot;ם, מתייחד בו השם הקדוש, אף הוא מתייחד בו השם הקדוש כראוי. &quot;זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם&quot;, תפילין של ראש ותפילין של יד, והכל אחד.

'''המצווה האחת-עשרה''', לעשר מעשר מן הארץ. כאן ישנן שתי מצוות, אחת לעשר מעשר מן הארץ, ואחת ביכורי פירות האילן, שכן כתוב: &quot;הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ&quot;. כתוב כאן &quot;הִנֵּה נָתַתִּי&quot;, וכתוב שם &quot;וְלִבְנֵי לֵוִי, הִנֵּה נָתַתִּי כָּל-מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל&quot;, וכתוב: &quot;וְכָל-מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ לַה' הוּא&quot;.

'''המצווה השתים-עשרה''', להביא ביכורים מן האילן, שכן כתוב: &quot;וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ זֹרֵעַ זָרַע&quot;. כל מה שראוי לי, לכם אסור לאכול. התיר להם ונתן להם את כל המעשר שלו וביכורי האילנות, &quot;נָתַתִּי לָכֶם&quot;, לכם, ולא לדורות שאחריכם.

'''המצווה השלוש-עשרה''', לעשות פדיון לבנו, כדי לקשור אותו בחיים. שכן שני ממונים הם, אחד של חיים ואחד של מוות, והם עומדים על בן האדם. וכאשר פודה האדם את בנו, מידיו של אותו המוות הוא פודה אותו, ואינו יכול לשלוט עליו. וסוד זה: &quot;וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה&quot;, בכלל, &quot;וְהִנֵּה-טוֹב&quot; זהו מלאך החיים, &quot;מְאֹד&quot; זהו מלאך המוות. ועל כן, באותו הפדיון מתקיים זה של החיים, ונחלש אותו של המוות. בפדיון זה קונה לו חיים כפי שנאמר, ואותו הצד הרע עוזב אותו ואינו אוחז בו.

'''המצווה הארבע-עשרה''', לשמור את יום השבת, שהוא יום מנוחה מכל מעשי בראשית. כאן כלולות שתי מצוות, אחת שמירת יום השבת, ואחת לקדש את אותו היום בקדושתו. לשמור את יום השבת, כפי שהזכרנו ועוררנו עליהן, שהוא יום מנוחה לעולמות, וכל המלאכות בו הושלמו ונעשו עד שהתקדש היום.

כיוון שהתקדש היום, נשארה בריאה של רוחות שלא נברא להן גוף. וכי לא היה יודע הקדוש ברוך הוא לעכב את קידוש היום עד שייבראו גופים לאותן הרוחות? אלא, אילן הדעת טוב ורע התעורר אותו הצד האחר של הרע, וביקש להתחזק בעולם, ונפרשו כמה רוחות בכמה מינים כדי להתחזק בעולם בגופים. כיוון שראה הקדוש ברוך הוא כך, עורר מתוך אילן החיים נשיבה של רוח, והכה באילן האחר, והתעורר הצד האחר של הטוב והתקדש היום. שהרי בריאת הגופים והתעוררות הרוחות בצד הטוב היא בלילה הזה, ולא בצד האחר. ואילו היה מקדים הסטרא אחרא בלילה הזה לפני שיקדים צד הטוב, לא היה יכול העולם לעמוד בפניהם אפילו רגע אחד. אבל הקדוש ברוך הוא הקדים רפואה, שדילג והביא לפניו את קדושת היום, והקדים לפני הצד הרע, ונתקיים העולם. ומה שחשב הצד הרע לבנות בעולם ולהתחזק, נבנה בלילה הזה צד הטוב והתחזק, ונבנו גופים ורוחות קדושים בלילה הזה מצד הטוב. ומשום כך, עונתם של חכמים היודעים זאת היא משבת לשבת.

הרי אז ראתה זאת הצד האחר, שכפי שהיא חשבה לעשות, עשה צד הקדושה, הלכה ושוטטה בכמה חילות וצדדים שלה, וראתה את כל אותם המשמשים מיטותיהם בגילוי גופם לאור הנר. וכל אותם הבנים היוצאים משם, יהיו נכפים, מפני ששרות עליהם רוחות מאותו הצד האחר. והן אותן רוחות ערומות של הרשעים, הנקראות מזיקים, ושורה בהן לילי&quot;ת והורגת אותם. כיוון שנתקדש היום ושלטה הקדושה על העולם, אותו הצד האחר הקטינה את עצמה, ונחבאה כל ליל השבת ויום השבת, חוץ מאסימו&quot;ן וכל הכת שלו, שהולכים על הנרות בהחבא, כדי לראות גילוי של תשמיש המיטה. ולאחר מכן נחבאים תוך נקבת התהום הגדולה. כיוון שיצאה השבת, כמה חילות ומחנות פורחים ומשוטטים בעולם. ועל כן נתקן שיר של פגעים, כדי שלא ישלטו על העם הקדוש.

לאן הם משוטטים באותו הלילה? כשהם יוצאים בבהילות וחושבים לשלוט בעולם על העם הקדוש, ורואים אותם בתפילה ואומרים שירה זו, ובהתחלה מבדילים בתפילה ומבדילים על הכוס, הם פורחים משם, והולכים ומשוטטים ומגיעים אל תוך המדבר. הרחמן יצילנו מהם ומצדם הרע.

שלושה הם הגורמים רעה לעצמם, אחד, מי שמקלל את עצמו. שני, מי שזורק לחם או פירורים שיש בהם כשיעור כזית. שלישי, מי שמדליק נר במוצאי שבת קודם שהגיעו ישראל לקדושה של הסדר, שגורם לאש של גיהנום לבעור באותו האור בטרם הגיע זמנה.

שכן מקום אחד יש בגיהנום לאותם המחללים שבתות, ואותם הנענשים בגיהנום מקללים את זה שהדליק נר בטרם הגיע הזמן, ואומרים לו: &quot;הִנֵּה ה' מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר וגו'&quot;, &quot;צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה כַּדּוּר אֶל-אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם&quot;. מפני שאין זה ראוי להדליק אש כשיוצאת השבת, עד שמבדילים ישראל בתפילה ומבדילים על הכוס, כיוון שעד אותו הזמן שבת היא, וקדושת השבת שולטת עלינו. ובשעה שמבדילים על הכוס, כל אותם החילות וכל אותם המחנות הממונים על ימי החול, כל אחד ואחד ישוב למקומו ולעבודתו שנתמנה עליה. מפני שכאשר נכנסת השבת ומתקדש היום, קודש מתעורר ושולט בעולם, והחול מוסר משלטונו. ועד השעה שיוצאת השבת אינם שבים למקומם. ואף על פי שיצאה השבת, אינם שבים למקומם עד הזמן שאומרים ישראל: ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לחול. אז הקודש מסתלק, והמחנות הממונים על ימי החול מתעוררים, ושבים למקומם כל אחד ואחד על המשמרת שהופקדה עליו. ועם כל זאת, אינם שולטים עד שיהיו אורות מסוד הנר, וכולם נקראים מאורי האש, מפני שמסוד עמוד האש ומייסוד האש כולם, ושולטים על העולם התחתון.

וכל זה קורה כאשר בן האדם מדליק נר בטרם השלימו ישראל את הקדושה של הסדר. אבל אם הוא ממתין עד שישלימו את הקדושה של הסדר, אותם הרשעים שבגיהנום מצדיקים עליהם את דינו של הקדוש ברוך הוא, והם מקיימים על אותו בן האדם את כל הברכות שאומר הציבור: &quot;וְיִתֶּן-לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם&quot;, &quot;בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה&quot;.

&quot;אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'&quot;, ביום רע היה צריך לומר, מהו ביום רעה? ביום שבו שולטת אותה רעה לקחת את נשמתו. &quot;אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל&quot;, זהו החולה, להשכיל כיצד לרפא אותו מחטאיו כלפי הקדוש ברוך הוא. דבר אחר, זהו יום שהדין שורה על העולם, ניצל ממנו, כמו שנאמר &quot;בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'&quot;, יום שבו נמסר הדין לאותה רעה לשלוט על העולם.</text>
      <sha1>21n4zamf5bttzt3jqwsfuz7qgsw66bw</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3021776</id>
      <parentid>3021767</parentid>
      <timestamp>2026-06-28T11:07:52Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>תומר פנק</username>
        <id>21273</id>
      </contributor>
      <comment>עריכה</comment>
      <origin>3021776</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="289044" sha1="9m8n68zo1b0eazrylzyaaf601fl5nwu" xml:space="preserve">{{מרכז|{{ג|'''הקדמת הזוהר'''}} {{*}} [[../דף טו א/|קטע הבא]]}}
===כשושנה בין החוחים===
{{ממ זהר משולב|א|א|א}}&lt;קטע התחלה=דף א א/&gt;רבי חזקיה פתח, כתיב {{ממ|שיר השירים|ב}} {{צ|כשושנה בין החוחים}}, מאן שושנה? דא כנסת ישראל. (בגין דאית שושנה ואית שושנה). מה שושנה דאיהי בין החוחים אית בה סומק וחוור - אוף כנסת ישראל אית בה דין ורחמי. מה שושנה אית בה תליסר עלין - אוף כנסת ישראל אית בה תליסר מכילן דרחמי דסחרין לה מכל סטרהא. 

אוף {{צ|אלהים}} דהכא - משעתא דאדכר אפיק תליסר תיבין לסחרא לכנסת ישראל ולנטרא לה. ולבתר אדכר זמנא אחרא. אמאי אדכר זמנא אחרא? בגין לאפקא חמש עלין תקיפין דסחרין לשושנה ואינון חמש אקרון 'ישועות', ואינון חמש תרעין. ועל רזא דא כתיב {{ממ|תהלים|קטז|יג}} {{צ|כוס ישועות אשא}} - דא כוס של ברכה. כוס של ברכה אצטריך למהוי על חמש אצבען ולא יתיר, כגוונא דשושנה דיתבא על חמש עלין תקיפין, דוגמא דחמש אצבען. ושושנה דא איהו {{צ|כוס של ברכה}}. 

מ{{צ|אלהים}} תניינא עד {{צ|אלהים}} תליתאה - חמש תיבין. 
מכאן ולהלאה - אור דאתברי ואתגניז ואתכליל בברית. ההוא דעאל בשושנה (ס&quot;א דא) ואפיק בה זרעא, ודא אקרי {{צ|עץ עושה פרי אשר זרעו בו}}, וההוא זרע קיימא באות ברית ממש. וכמה דדיוקנא דברית אזדרע בארבעין ותרין זווגין דההוא זרעא - כך אזדרע שמא גליפא מפרש במ&quot;ב אתוון דעובדא דבראשית.

====תרגום לעברית====
רבי חזקיה פתח, כתוב: &quot;כשושנה בין החוחים&quot;, מי היא השושנה? זו כנסת ישראל. (משום שיש שושנה ויש שושנה). מה שושנה זו, שהיא בין החוחים, יש בה אדום ולבן – אף כנסת ישראל יש בה דין ורחמים.
מה שושנה יש בה שלושה-עשר עלים – אף כנסת ישראל יש בה שלוש-עשרה מידות של רחמים שמסבבות אותה מכל צדדיה.

אף השם &quot;אלוהים&quot; שכאן (בפסוק הראשון של מעשה בראשית) – משעה שנזכר, הוציא שלושה-עשר תיבות (מילים) לסובב את כנסת ישראל ולשמור עליה. ולאחר מכן נזכר פעם נוספת. מדוע נזכר פעם נוספת? כדי להוציא חמישה עלים תקיפים שמסבבים את השושנה, ואלו החמישה נקראים 'ישועות', והם חמישה שערים. ועל סוד זה כתוב: &quot;כוס ישועות אשא&quot; – זו כוס של ברכה. כוס של ברכה צריך שתהיה על חמש אצבעות ולא יותר, כעין השושנה שיושבת על חמישה עלים תקיפים, דוגמת חמש אצבעות. ושושנה זו היא &quot;כוס של ברכה&quot;.

משם &quot;אלוהים&quot; השני ועד שם &quot;אלוהים&quot; השלישי ישנן חמש מילים. מכאן ואילך – מוזכר האור שנברא ונגנז ונכלל בברית. אותו האור שנכנס בשושנה והוציא בה זרע, וזה נקרא: &quot;עץ עושה פרי אשר זרעו בו&quot;, ואותו הזרע עומד באות ברית ממש. וכמו שהדיוקן של הברית נזרע בארבעים ושניים זיווגים מאותו הזרע – כך נזרע השם החקוק המפורש בארבעים ושתיים אותיות של מעשה בראשית.

===הנצנים נראו בארץ===
{{צ|בראשית}} -- רבי שמעון פתח, (שיר ב יב) {{צ|הנצנים נראו בארץ}}. {{צ|הנצנים}} - דא עובדא דבראשית. {{צ|נראו בארץ}} - אימתי? ביום השלישי דכתיב {{צ|ותוצא הארץ}}, כדין {{צ|נראו בארץ}}. {{צ|עת הזמיר הגיע}} - דא יום רביעי דהוה ביה זמיר עריצים, {{צ|מארת}} חסר. {{צ|וקול התור}} - דא יום חמישי דכתיב {{צ|ישרצו המים וגו'}} למעבד תולדות. {{צ|נשמע}} - דא יום ששי, דכתיב {{צ|נעשה אדם}}, דהוה עתיד למקדם עשיה לשמיעה, דכתיב &lt;קטע סוף=דף א א/&gt; {{ממ זהר משולב|א|א|ב}}&lt;קטע התחלה=דף א ב/&gt;הכא {{צ|נעשה אדם}}, וכתיב התם {{צ|נעשה ונשמע}}. {{צ|בארצנו}} - דא יום שבת דאיהו דוגמת ארץ החיים (שהוא עולם הבא, עולם הנשמות עולם הנחמות). 


[נ&quot;א דבר אחר] {{צ|הנצנים}} - אלין אינון אבהן דעאלו במחשבה ועאלו בעלמא דאתי, ואתגניזו תמן. ומתמן נפקו בגניזו, ואטמירו גו (נ&quot;א בהו) נביאי קשוט. אתיליד יוסף ואטמרו ביה. עאל יוסף בארעא קדישא ונציב לון תמן. וכדין {{צ|נראו בארץ}} ואתגלו תמן. ואימתי אתחזון? בשעתא דאתגלי קשת בעלמא, דהא בשעתא דקשת אתחזי כדין אתגליין אינון. ובההיא שעתא {{צ|עת הזמיר הגיע}} - עידן לקצץ חייבין מעלמא. אמאי אשתזיבו? בגין ד{{צ|הנצנים נראו בארץ}} ואלמלא דנראו לא אשתארון בעלמא, ועלמא לא אתקיים. ומאן מקיים עלמא וגרים לאבהן דאתגליין? קל ינוקי דלעאן באורייתא. ובגין אינון רביין דעלמא - עלמא אשתזיב. לקבליהון (שיר א יא) {{צ|תורי זהב נעשה לך}} - אלין אינון ינוקי רביין עולמין, דכתיב (שמות כד ז) {{צ|ועשית שנים כרובים זהב}}

====תרגום לעברית====
&quot;בראשית&quot;, רבי שמעון פתח: &quot;הניצנים נראו בארץ&quot;.
&quot;הניצנים&quot;, זה מעשה בראשית.
&quot;נראו בארץ&quot;, מתי? ביום השלישי, שכתוב בו: &quot;ותוצא הארץ&quot;, אז &quot;נראו בארץ&quot;.
&quot;עת הזמיר הגיע&quot;, זה יום רביעי, שהיה בו זמיר עריצים, שכן המילה &quot;מְאֹרֹת&quot; כתובה בפסוק בלי האותיות ו'.
&quot;וקול התור&quot;, זה יום חמישי, שכתוב בו: &quot;ישרצו המים וגו'&quot; כדי לעשות תולדות.
&quot;נשמע&quot;, זה יום שישי, שכתוב בו: &quot;נעשה אדם&quot;, שהיה עתיד להקדים עשייה לשמיעה. שכן כתוב כאן &quot;נעשה אדם&quot;, וכתוב במתן תורה: &quot;נעשה ונשמע&quot;.
&quot;בארצנו&quot;, זה יום שבת, שהוא דוגמת ארץ החיים (שהוא עולם הבא, עולם הנשמות, עולם הנחמות).

דבר אחר, &quot;הניצנים&quot;, אלו הם האבות (אברהם, יצחק ויעקב) שעלו במחשבה ועלו בעולם הבא, ונגנזו שם. ומשם יצאו בהסתר, ונטמנו בנביאי האמת. נולד יוסף ונטמנו בו. נכנס יוסף לארץ הקודש ונטע אותם שם. ואז &quot;נראו בארץ&quot; והתגלו שם.
ומתי הם נראים? בשעה שמתגלה הקשת בעולם, שהרי בשעה שהקשת נראית, אז הם מתגלים. ובאותה שעה &quot;עת הזמיר הגיע&quot;, זמן לקצץ את הרשעים מן העולם. ומדוע ניצלו? משום ש&quot;הניצנים נראו בארץ&quot;, ואילולא שנראו האבות, לא היו נשארים בעולם, והעולם לא היה מתקיים.
ומי מקיים את העולם וגורם לאבות שיתגלו? קול התינוקות שעמלים בתורה. ובזכות אותם ילדים שבעולם, העולם ניצל. כנגדם כתוב: &quot;תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ&quot;, אלו הם התינוקות, הילדים והנערים, שכן כתוב: &quot;וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב&quot;.

===שאו מרום עיניכם===
{{צ|בראשית}} -- רבי אלעזר פתח, (ישעיה מ כו) {{צ|שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה}}. {{צ|שאו מרום עיניכם}} לאן אתר? לאתר דכל עיינין תליאן ליה, ומאן איהו? {{צ|פתח עינים}}. ותמן תנדעון דהאי סתים עתיקא דקיימא לשאלה ברא {{צ|אלה}}. ומאן איהו? '''{{צ|מי}}'''. ההוא דאקרי {{צ|מקצה השמים}} לעילא דכלא קיימא ברשותיה. ועל דקיימא לשאלה ואיהו בארח סתים ולא אתגליא, אקרי '''מי''', דהא לעילא לית תמן שאלה, והאי {{צ|קצה השמים}} אקרי {{צ|מי}}. 

ואית אחרא לתתא ואקרי '''{{צ|מ&quot;ה}}'''. מה בין האי להאי? אלא קדמאה סתימאה דאקרי '''מ&quot;י''' קיימא לשאלה. כיון דשאל בר נש, ומפשפש לאסתכלא ולמנדע מדרגא לדרגא, עד סוף כל דרגין. כיון דמטי תמן - '''מ&quot;ה''' - מה ידעת, מה אסתכלתא, מה פשפשתא, הא כלא סתים כדקדמיתא. ועל רזא דנא כתיב (איכה ב יג) {{צ|מה אעידך מה אדמה לך}}. כד אתחריב בי מקדשא נפיק קלא ואמר {{צ|מה אעידך}}, (&lt;small&gt;נ&quot;א, ומה אדמה לך בההוא מ&quot;ה אעידך&lt;/small&gt;), בכל יומא ויומא אסהידת בך מיומין קדמאין, דכתיב (דברים ל יט) {{צ|העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ}}. 

{{צ|ומה אדמה לך}} - בההוא גוונא ממש עטרית לך בעטרין קדישין, עבדית לך שלטנו על [כל] עלמא, דכתיב (איכה ב טו) {{צ|הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי וגו'}}, קרינא לך (תהלים קכב ב) {{צ|ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה}}. 

(איכה ב יג) {{צ|מה אשוה לך}} - כגוונא דאנת יתבה, הכי הוא כביכול לעילא. כגוונא דלא עאלין השתא בך עמא קדישא בסדרין קדישין -- הכי אומינא לך דלא איעול אנא לעילא, עד דיעלון בך אוכלוסך לתתא. ודא איהו נחמה דילך, הואיל דדרגא דא אשוה לך בכלא. והשתא דאנת הכא - {{צ|גדול כים שברך}}. ואי תימא דלית לך קיימא ואסוותא - {{צ|'''מ&quot;י''' ירפא לך}}, ודאי ההוא דרגא סתימאה עלאה דכלא קיימא ביה, ירפא לך ויוקים לך. 

'''מ&quot;י''' {{צ|קצה השמים}} לעילא , '''מ&quot;ה''' {{צ|ועד קצה השמים}} לתתא. (קצה השמים לתתא) ודא ירית יעקב, דאיהו מבריח מן הקצה אל הקצה; מן הקצה קדמאה דאיהו מ&quot;י, אל הקצה בתראה דאיהו מ&quot;ה, בגין דקאים באמצעיתא, ועל דא {{צ|מי ברא אלה}}. 

אמר רבי שמעון, אלעזר בני פסוק מילך, ויתגלי סתימא דרזא עלאה דבני עלמא לא ידעין. שתיק רבי אלעזר. בכה רבי שמעון וקאים רגעא (נ&quot;א, שעתא) חדא. א&quot;ר שמעון, אלעזר מאי {{צ|אלה}}? אי תימא כוכביא ומזלי - הא אתחזאן תמן תדיר, וב'''מ&quot;ה''' אתבריאו כמא דאת אמר (תהלים לג ז) {{צ|בדבר יהו&quot;ה שמים נעשו}}. אי על מלין סתימין - לא לכתוב {{צ|אלה}} דהא אתגליא איהו. אלא רזא דא לא אתגליא בר יומא חד דהוינא על כיף ימא, ואתא אליהו ואמר לי &quot;רבי ידעת מה הוא {{צ|מי ברא אלה}}?&quot; אמינא ליה אלין שמיא וחיליהון עובדא דקב&quot;ה, דאית ליה לבר נש לאסתכלא בהו ולברכא ליה, דכתיב (שם ח ד) {{צ|כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו' יהו&quot;ה אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ}}.&lt;קטע סוף=דף א ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|א|ב|א}}&lt;קטע התחלה=דף ב א/&gt;אמר לי, רבי מלה סתימא הוה קמי קב&quot;ה, וגלי במתיבתא עלאה, ודא הוא. בשעתא דסתימא דכל סתימין בעא לאתגלייא - עבד ברישא נקודה חדא. ודא סליק למהוי מחשבה. צייר בה כל ציורין, חקק בה כל גליפין, ואגליף גו בוצינא קדישא סתימא, גליפו דחד ציורא סתימאה קדש קדישין, בניינא עמיקא דנפק מגו מחשבה, ואקרי '''מ&quot;י'''. שירותא (נ&quot;א ראשיתא) לבנינא. קיימא ולא קיימא. עמיק וסתים. בשמא לא אקרי אלא '''מ&quot;י'''. בעא לאתגלייא ולאתקרי בשמא (דא), ואתלבש בלבוש יקר דנהיר וברא {{צ|אלה}} וסליק '''אל&quot;ה''' בשמא. אתחברון אתוון אלין באלין, ואשתלים בשמא '''אלהים'''. ועד לא ברא אלה - לא סליק בשמא '''אלהים'''. ואינון דחבו (נ&quot;א בעלמא) בעגלא - על רזא דנא אמרו (שמות לב ח) {{צ|אלה אלהיך ישראל}}. וכמה דאשתתף '''מ&quot;י''' ב'''אל&quot;ה''' - הכי הוא שמא דאשתתף תדיר, וברזא דא אתקיים עלמא. 

ופרח אליהו ולא חמינא ליה. ומניה ידענא מלה, דאוקימנא על רזא וסתרא דילה. אתא רבי אלעזר וכלהו חברייא ואשתטחו קמיה. בכו ואמרו אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא די. 

אמר רבי שמעון, על דא שמיא וחיליהון ב'''מ&quot;ה''' אתבריאו, דכתיב (תהלים ח ד) {{צ|כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו'}}, וכתיב (שם י) {{צ|'''מ&quot;ה''' אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים}} - &quot;על השמים&quot; איהו לסלקא בשמא, בגין דברא נהורא לנהוריה, ואתלבש דא בדא, וסליק בשמא עלאה. ועל דא {{צ|בראשית ברא אלהים}} - דא אלהים עלאה, דהא '''מ&quot;ה''' לא הוי הכי ולא אתבני, אלא בשעתא דאתמשכן אתוון אלין (מאילין) '''אל&quot;ה''' מלעילא לתתא, ואימא אוזיפת לברתא מאנהא וקשיטא לה בקישוטהא. ואימתי קשיטא לה בקישוטהא כדקא חזי? בשעתא דאתחזון קמה כל דכורא, דכתיב {{ממ|שמות|כג|יז}} {{צ|אל פני האדון יהו&quot;ה}}. ודא אקרי {{צ|אדון}}, כמה דאת אמר {{ממ|יהושע|ג|יא}} {{צ|הנה ארון הברית אדון כל הארץ}}. כדין נפקת '''ה'''' ואעילת '''י'''', ואתקשיטת במאני דכורא לקבליהון דכל דכר בישראל, ואתוון אחרנין משכן לון ישראל מעילא לגבי אתר דא.  
{{צ|אלה אזכרה}} {{ממ|תהלים|מב|ה}} -- אדכרנא בפומאי ושפיכנא דמעאי (ברעות נפשי, בגין לאמשכא אתוון אלין), וכדין {{צ|אדדם}} מעילא {{צ|עד בית אלהים}}, למהוי אלהים כגוונא דיליה. ובמאי? (שם) {{צ|בקול רנה ותודה המון חוגג}}. 

א&quot;ר אלעזר שתיקה דילי בנא מקדשא לעילא ובנא מקדשא לתתא ובודאי מלה בסלע משתוקא בתרין. מלה בסלע מה דאמרנא ואתערנא ביה, משתוקא בשתים מה דשתיקנא, דאברו ואיבנו תרין עלמין כחדא. 

אמר רבי שמעון, מכאן ולהלאה שלימו דקרא דכתיב (ישעיה מ כו) {{צ|המוציא במספר צבאם}} - תרין דרגין אינון דאצטריך למהוי רשים כל חד מנייהו. חד דא דאתמר '''מ&quot;ה''' וחד '''מ&quot;י'''. דא עלאה ודא תתאה. דא עלאה רשים ואמר {{צ|המוציא במספר צבאם}} - {{צ|המוציא}} - ההוא דאשתמודע ולית כוותיה. כגוונא דא {{צ|המוציא לחם מן הארץ}} - {{צ|המוציא}} - ההוא דאשתמודעא - דא דרגא תתאה, וכלא חד. במספר שתין רבוא אינון דקיימין כחדא, ואפיקו חילין לזינייהו דלית לון חושבנא. (נ&quot;א: כגוונא דא) {{צ|לכלם}} - בין אינון שתין, בין כל חילין דילהון. {{צ|בשם יקרא}} - מאי {{צ|בשם יקרא}}? אי תימא דקרא לון בשמהתהון - לאו הכי הוא - דאם כן &quot;בשמו&quot; מבעי ליה. אלא בזמנא דדרגא דא לא סליק בשמא (לעילא) ואקרי '''מ&quot;י''', לא אוליד ולא אפיק טמירין לזיניה, אע&quot;ג דכלהו הוו טמירין ביה. כיון דברא '''אלה''' ואסתלק בשמיה ואקרי '''אלהים''' - כדין בחילא דשמא דא אפיק לון בשלימו. ודא הוא {{צ|בשם יקרא}} - בההוא שם דיליה קרא ואפיק כל זינא וזינא לאתקיימא בשלימותיה. 
כגוונא דא (שמות לא ב) {{צ|ראה קראתי בשם}} - אדכרנא שמי לאתקיימא בצלאל על קיום אשלמותיה. 

{{צ|מרוב אונים}} (ישעיה מ כו). מאי {{צ|מרוב אונים}}? דא ריש דרגין דסליקו ביה כל רעותין, ואסתלקו ביה &lt;קטע סוף=דף ב א/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ב|ב}}&lt;קטע התחלה=דף ב ב/&gt;בארח סתים. {{צ|ואמיץ '''כ&quot;ח'''}} - דא רזא דעלמא עלאה דאסתלק בשם 'אלהים' כדקאמרן. {{צ|איש לא נעדר}} - מאינון שתין רבוא דאפיק בחילא דשמא. ובגין דאיש לא נעדר - בכל אתר דמיתו ישראל ואתענשו בחובייהו - אתמנון, ולא אעדר מאינון שתין רבוא אפילו חד, בגין למהוי כלא דיוקנא חדא. כמה דאיש לא נעדר לעילא, אוף הכי לא נעדר לתתא.

====תרגום לעברית====
&quot;בראשית&quot;, רבי אלעזר פתח ואמר:&quot;שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה&quot;.&quot;שאו מרום עיניכם&quot;, לאיזה מקום? למקום שכל העיניים תלויות בו. ומי הוא? זהו &quot;פתח עיניים&quot;. ושם תדעו, שאותו עתיק נסתר, ששניתן לשאול עליו אך לא להשיגו, ברא את &quot;אלה&quot;. ומי הוא? &quot;מי&quot; אותו נקרא &quot;מקצה השמיים&quot; למעלה, שהכול עומד ברשותו. ומשום שהוא עומד לשאלה והוא בדרך נסתרת ואינו מגלֶה את עצמו, הוא נקרא &quot;מי&quot;, שכן למעלה ממנו אין שם שאלה, וקצה השמיים הזה נקרא &quot;מי&quot;.

וישנו כינוי אחר למטה, הנקרא מ&quot;ה. מה ההבדל בין זה לזה? אלא שהראשון הנסתר, הנקרא מ&quot;י, עומד לשאלה. כיוון ששואל האדם ומפשפש להסתכל ולדעת מדרגה אחר מדרגה, עד סוף כל המדרגות, כיוון שהגיע לשם, אל המ&quot;ה, מה ידעת? מה הסתכלת? מה פשפשת? הרי הכול נסתר כבתחילה. ועל סוד זה כתוב: &quot;מָה אעידך מָה אדמה לך&quot;. כשנחרב בית המקדש, יצאה בת קול ואמרה: &quot;מה אעידך&quot;. בכל יום ויום העדתי בך מימים קדמונים, כפי שכתוב: &quot;הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ&quot;.

&quot;ומה אדמה לך&quot;, באותו האופן ממש עִטַּרְתִּי אותך בעטרות קדושות, ועשיתי לך שלטון על כל העולם, כפי שכתוב: &quot;הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי&quot;, וקראתי לך:&quot;יְרוּשָׁלַ‍ִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו&quot;.

&quot;מָה אַשְׁוֶה לָּךְ&quot;, כפי שאת יושבת, כך הוא כביכול למעלה. כפי שכעת לא נכנס בך עם קדוש בסדרים קדושים, כך נשבעתי לך, שלא אכנס אני למעלה, עד שייכנסו בך המונייך למטה. וזוהי הנחמה שלך, הואיל ובדרגה זו השוויתי אותך בכל. וכעת, כשאת במצב זה, &quot;גָּדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ&quot;. ואם תאמרי שאין לך תקומה ורפואה, &quot;מִ&quot;י יִרְפָּא לָךְ&quot;. ודאי שאותה דרגה נסתרת עליונה, שהכול עומד בה, היא שתרפא אותך ותקים אותך.

מִ&quot;י הוא &quot;קצה השמיים&quot; למעלה, ו-מָ&quot;ה הוא &quot;ועד קצה השמיים&quot; למטה. וזהו החלק שירש יעקב, שהוא &quot;מבריח מן הקצה אל הקצה&quot;. מן הקצה הראשון שהוא מִ&quot;י, אל הקצה האחרון שהוא מָ&quot;ה,מפני שהוא עומד באמצע. ועל כן נאמר: &quot;מִ&quot;י ברא אֵלֶּה&quot;.

אמר רבי שמעון: אלעזר בני, הפסק את דבריך, ויתגלה הסוד הנסתר העליון שבני העולם אינם יודעים. שתק רבי אלעזר. בכה רבי שמעון ועמד רגע אחד (נ&quot;א: שעה אחת). אמר רבי שמעון: אלעזר, מהו &quot;אֵלֶּה&quot;? אם תאמר שהכוונה לכוכבים ולמזלות, הרי הם נראים שם תמיד, ובמָ&quot;ה נבראו, כפי שנאמר: &quot;בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ&quot;. ואם הכוונה על דברים נסתרים, לא היה צריך להיכתב &quot;אֵלֶּה&quot;, שהרי זו מילה המורה על דבר גלוי. אלא, סוד זה לא נגלה אלא ביום אחד שהייתי על חוף הים, ובא אליהו ואמר לי: &quot;רבי, האם ידעת מהו &quot;מִי בָּרָא אֵלֶּה'?&quot; אמרתי לו: אלו השמיים וצבאם, מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא, שיש לו לאדם להסתכל בהם ולברך אותו, כפי שכתוב:&quot;כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ... ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ&quot;.

אמר אליהו: רבי, דבר נסתר היה לפני הקדוש ברוך הוא, ונגלה בישיבה של מעלה, וזהו הוא: בשעה שהנסתר מכל הנסתרים ביקש להתגלות, עשה בתחילה נקודה אחת, וזו עלתה להיות מחשבה. צייר בה את כל הציורים, חקק בה את כל החקיקות, וחקק בתוך המנורה הקדושה הנסתרת חקיקה של ציור נסתר אחד, קודש קודשים, בניין עמוק שיצא מתוך המחשבה, ונקרא מִ&quot;י. זהו ראשית הבניין, עומד ואינו עומד, עמוק ונסתר, ובשם אינו נקרא אלא מִ&quot;י. ביקש להתגלות ולהיקרא בשם זה, והתלבש בלבוש יקר המאיר, וברא את &quot;אֵלֶּה&quot;, ועלו אותיות &quot;אֵלֶּה&quot; לתוך השם. התחברו אותיות אלו באלו (מ&quot;י עם אל&quot;ה), ונשלם השם &quot;אֱלֹהִים&quot;. וכל עוד שלא ברא את &quot;אֵלֶּה&quot;, לא עלה בשם אלוהים. ואותם שחטאו בעגל, על סוד זה אמרו:&quot;אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל&quot;. וכפי ששותף מִ&quot;י ב&quot;אֵלֶּה&quot; – כך הוא השם ששותף תמיד, ובסוד זה מתקיים העולם.

ופרח אליהו ולא ראיתיו עוד. וממנו ידעתי דבר זה, שעמדתי על סודו וסתר שלו. בא רבי אלעזר וכל החברים והשתטחו לפניו. בכו ואמרו: אילו לא באנו לעולם אלא כדי לשמוע דבר זה, דיינו.

אמר רבי שמעון: על כן השמיים וצבאם במָ&quot;ה נבראו, כפי שכתוב: &quot;כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מֶעֱשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ וגו'&quot;, וכתיב&quot;מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם&quot;. &quot;על השמיים&quot; הוא כדי לעלות בשם, מפני שברא אור לאורו, והתלבש זה בזה, ועלה בשם העליון. ועל כן נאמר: &quot;בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים&quot;, זהו אלוהים העליון, שהרי מָ&quot;ה לא היה כך ולא נבנה, אלא בשעה שנמשכות אותיות אלו מאלו, אותיות אֶלֶּ&quot;ה מלמעלה למטה, והאם משאילה לבתה את כליה ומקשטת אותה בקישוטיה. ומתי היא מקשטת אותה בקישוטיה כראוי? בשעה שנראים לפניה כל הזכרים, כפי שכתוב: &quot;אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה'&quot;. וזו נקראת &quot;אדון&quot;, כפי שנאמר: &quot;הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ&quot;. אז יוצאת האות ה' ונכנסת האות י', ומתקשטת בלבושים זכריים כנגד כל זכר בישראל, ואותיות אחרות מושכים אותן ישראל מלמעלה אל המקום הזה. &quot;אֵלֶּה אֶזְכְּרָה&quot;, נזכר אני בפי ושופך דמעותיי, ואז &quot;אֶדַּדֵּם&quot; מלמעלה &quot;עַד בֵּית אֱלֹהִים&quot;, כדי שתהיה אלוהים כעין המקור שלה. ובמה? &quot;בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג&quot;.

אמר רבי אלעזר: השתיקה שלי בנתה בית המקדש למעלה, ובנתה בית המקדש למטה. ובאמת: דיבור שווה סלע, שתיקה שווה שניים. &quot;מילה בסלע&quot;, מה שאמרתי והתעוררתי בו. שתיקה בשניים, על ידי מה ששתקתי, נבראו ונבנו שני עולמות כאחד.

אמר רבי שמעון: מכאן ואילך זהו שלמות המקרא, כפי שכתוב:&quot;הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם&quot;, שתי דרגות הן שצריך לרשום ולהבחין כל אחת מהן: אחת זו שנקראת מָ&quot;ה ואחת מִ&quot;י. זו עליונה וזו תחתונה. זו העליונה נרשמת ונאמר בה &quot;המוציא במספר צבאם&quot;. &quot;המוציא&quot; הוא אותו מקור הנודע ואין כמותו. כעין זה נאמר: &quot;המוציא לחם מן הארץ&quot;. &quot;המוציא&quot; הוא הנודע, וזו הדרגה התחתונה, והכול אחד. &quot;במספר&quot;' אלו שישים ריבוא העומדים כאחד, והוציאו צבאות למיניהם שאין להם מספר.

&quot;לְכֻלָּם&quot;, בין אותם שישים ריבוא, ובין כל הצבאות שלהם. &quot;בְּשֵׁם יִקְרָא&quot;, מהו &quot;בשם יקרא&quot;? אם תאמר שקרא להם בשמותיהם, לא כך הוא, שאם כן היה צריך להיכתב &quot;בשמותיהם&quot;. אלא, בזמן שדרגה זו לא עלתה בשם אלא נקראה מִ&quot;י, לא הולידה ולא הוציאה את הדברים הנסתרים למיניהם, אף על פי שכולם היו נסתרים בה. כיוון שברא את &quot;אֵלֶּה&quot; ועלה בשמו ונקרא &quot;אֱלֹהִים&quot;. אז, בכוחו של שם זה, הוציא אותם בשלמותם. וזהו &quot;בשם יקרא&quot;, באותו השם שלו קרא והוציא כל מין ומין להתקיים בשלמותו. כעין זה נאמר:&quot;רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם&quot;, הזכרתי את שמי כדי לקומם את בצלאל על קיומו ושלמותו.

&quot;מֵרֹב אוֹנִים&quot;, מהו &quot;מרב אונים&quot;? זהו ראש המדרגות, שעלו בו כל הרצונות והסתלקו בו בדרך נסתרת. &quot;וְאַמִּיץ כֹּחַ&quot;, זהו סוד העולם העליון שעלה בשם 'אלוהים' כפי שאמרנו. &quot;אִישׁ לֹא נֶעְדָּר&quot;, מאותם שישים ריבוא שהוציא בכוחו של השם. ומשום ש&quot;איש לא נעדר&quot;, בכל מקום שבו מתו ישראל או נענשו בעוונותיהם, הם נמנו, ולא נפקד מאותם שישים ריבוא אפילו אחד, כדי שיהיה הכול בדיוקן אחד. כפי שאיש לא נעדר למעלה, כך לא נעדר למטה.

===פתיחת רב המנונא סבא===
{{צ|בראשית}} -- רב המנונא סבא אמר, אשכחן אתוון בהפוכא! בי&quot;ת בקדמיתא ולבתר! ב' בקדמיתא היינו {{צ|בראשית}}, {{צ|ברא}} לבתר!  אל&quot;ף בקדמיתא ולבתר! אל&quot;ף בקדמיתא היינו {{צ|אלהים}}, {{צ|את}} לבתר! 

אלא כד בעא קב&quot;ה למעבד עלמא כל אתוון הוו סתימין, ותרין אלפין שנין עד דלא ברא עלמא הוה מסתכל קב&quot;ה ואשתעשע בהו. כד בעא למברי עלמא - אתו כל אתוון קמיה מסופא ארישייהו. 

שריאת '''את ת''' למיעל ברישא. אמרה רבון עלמין, ניחא קמך למברי בי עלמא, דאנא חותמא דגושפנקא דילך '''אמ&quot;ת''', ואנת אתקריאת '''אמ&quot;ת'''. יאות למלכא למשרי באת אמ&quot;ת, ולמברי בי עלמא. אמר לה קב&quot;ה, יאות אנת וזכאה אנת, אלא לית אנת כדאי למברי בך עלמא, הואיל ואנת זמינא למהוי רשים על מצחין דגוברין מהימנין, דקיימו אורייתא מאל&quot;ף ועד תי&quot;ו, וברשימו דילך ימותון. ועוד דאנת חותמא דמות, הואיל ואנת כך - לית אנת כדאי למברי בך עלמא. מיד נפקת. 

עאלת '''את ש''' קמיה. אמרה קמיה רבון עלמין ניחא קמך למברי בי עלמא, דבי אתקרי שמך '''שד&quot;י''', ויאות למברי עלמא בשמא קדישא? אמר לה יאות אנת וטב אנת וקשוט אנת, אבל הואיל ואתוון דזיופא נטלין לך למהוי עמהון - לא בעינא למברי בך עלמא. דבגין דלא אתקיים שקרא אלא אי יטלון לך - '''ק ר'''. מכאן מאן דבעי למימר שקרא - יטול יסודא דקשוט בקדמיתא, ולבתר יוקים ליה שקרא. דהא את '''ש'''' את קשוט איהו, את קשוט דאבהתן דאתייחדו בה. 

'''ק ר''' אתוון דאתחזיאו על סטרא בישא אינון, ובגין לאתקיימא נטלי את '''ש'''' בגווייהו - הוי '''קשר'''. כיון דחמאת הכי נפקת מקמיה. 

עאלת '''את צ'''. אמרה קמיה רבון עלמא, ניחא קמך למברי בי עלמא, דאנא (ס&quot;א, דבי) בי חתימין '''צדיקים''', ואנת דאתקריאת '''צדיק''' בי רשים, דכתיב (תהלים יא ז) {{צ|כי צדיק יהו&quot;ה צדקות אהב}}, ובי יאות למברי עלמא? אמר לה &quot;צדי, צדי אנת וצדיק אנת, אבל אנת צריך למהוי טמירא, לית אנת צריך לאתגלייא כל כך, בגין דלא למיהב פתחון פה לעלמא&quot;. מאי טעמא? '''צ''' איהי, אתיא '''י'''' דשמא דברית קדישא, ורכיב עלה ואתאחד בהדה. ורזא דא, כד ברא קב&quot;ה לאדם הראשון דו פרצופין בראו, ובגין כך אנפוי ד'''יו&quot;ד''' מהדר לאחורא כגוונא דא [[קובץ:tzadi away.PNG||15px|]], ולא אתהדרו אנפין באנפין כגוונא דא [[קובץ:tzadi toward.PNG||15px|]]. אסתכל לעילא כגוונא דא [[קובץ:tzadi up.PNG||15px|]], אסתכלת לתתא כגוונא דא [[קובץ:tzadi down.PNG||15px|]]. אמר לה קב&quot;ה תו, דאנא זמין לנסרא לך ולמעבד לך אפין באפין, אבל באתרא אחרא תסתלק. נפקת מקמיה ואזלת. 

עאלת '''את פ''', אמרה קמיה רבון עלמין, ניחא קמך למברי בי עלמא, דהא פורקנא דאנת זמין למעבד בעלמא בי רשים, ודא הוא פדות, ובי יאות למברי עלמא. אמר לה יאות אנת, אבל בך אתרשים פשע בטמירו, כגוונא דחיויא דמחי ואעיל רישיה בין גופיה, הכי מאן דחב כפיף רישיה ואפיק ידוי. 

'''וכן ע''' - עון. אע&quot;ג דאמרה דאית בי ענוה - אמר לה קב&quot;ה לא אברי בך עלמא. נפקת מקמיה. 

עאלת '''את ס'''. אמרה קמיה רבון &lt;קטע סוף=דף ב ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ג|א}}&lt;קטע התחלה=דף ג א/&gt;עלמין ניחא קמך למברי בי עלמא, דאית בי סמיכא לנפלין, דכתיב (תהלים קמה יד) {{צ|סומך יהו&quot;ה לכל הנופלים}}? אמר לה, על דא אנת צריך לאתרך, ולא תזוז מניה. אי אנת נפיק מאתרך - מה תהא עלייהו דאינון נפלין הואיל ואינון סמיכין עלך. מיד נפקת מקמיה. 

עאלת '''את נ'''. אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא, דבי כתיב (שמות טו יא) {{צ|נורא תהלות}} ותהלה דצדיקים נאוה תהלה. אמר לה נו&quot;ן, תוב לאתרך, דהא בגינך תבת סמ&quot;ך לאתרה והוי סמיך עלה. מיד תבת לאתרה ונפקת מקמיה. 

עאלת '''את מ'''. אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא, דבי אתקריאת מלך? אמר לה הכי הוא ודאי, אבל לא אברי בך עלמא, בגין דעלמא אצטריך למלך. תוב לאתרך. '''אנת ול' וך{{'}}''', דהא לא יאות לעלמא למיקם בלא מלך. 

בההיא שעתא נחתא מן קדמוהי '''את כ''' מעל כורסי יקריה. אזדעזעת ואמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא דאנא כבודך? וכד נחתת '''כ'''' מעל כורסי יקריה - אזדעזעו מאתן אלף עלמין, ואזדעזע כורסייא וכלהו עלמין אזדעזעו למנפל. אמר לה קב&quot;ה כ&quot;ף כ&quot;ף מה אנת עביד הכא! דלא אברי בך עלמא! תוב לאתרך דהא בך כליה - {{ממ|ישעיה|י|כג}} {{צ|כלה ונחרצה}} אשתמע. תוב לכורסייך והוי תמן. בההיא שעתא נפקת מקמיה ותבת לדוכתה. 

עאלת '''את י'''. אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא, דאנא שירותא דשמא קדישא, ויאות לך למברי בי עלמא? א&quot;ל די לך דאנת חקיק בי, ואנת רשים בי, וכל רעותא דילי בך סליק. לית אנת יאות לאתעקרא מן שמי. 

עאלת '''את ט'''. אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא, דאנת בי אתקריאת {{צ|טוב וישר}}? אמר לה, לא אברי בך עלמא דהא טובך סתים בגווך וצפון בגווך. הה&quot;ד (תהלים לא כ) {{צ|מה רב טובך אשר צפנת ליראיך}}. הואיל וגניז בגווך - לית ביה חולקא לעלמא דא דאנא בעי למברי, אלא בעלמא דאתי. ותו דעל דטובך גניז בגווך - יטבעון תרעי דהיכלא. הה&quot;ד (איכה ב ט) {{צ|טבעו בארץ שעריה}}. ותו ד'''ח{{'}}''' לקבלך, וכד תתחברון כחדא הא '''ח&quot;ט'''. ועל דא אתוון אלין לא רשימין בשבטין קדישין. מיד נפקת מקמיה. 

עאלת '''את ז'''. אמרה ליה, רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא, דבי נטרין בניך שבת, דכתיב (שמות כ ח) {{צ|זכור את יום השבת לקדשו}}? אמר לה לא אברי בך עלמא, דאנת אית בך קרבא וחרבא דשננא, ורומחא דקרבא, כגוונא דנו&quot;ן [ &lt;big&gt;ן'&lt;/big&gt; ]. מיד נפקת מקמיה. 

עאלת '''את ו'''. אמרה קמיה רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא, דאנא את משמך? אמר לה '''ו''''! אנת ו'''ה'''' - די לכון דאתון אתוון דשמי, דאתון ברזא דשמי, וחקיקין וגליפין בשמי, ולא אברי בכו עלמא. 

עאלת '''את ד ואת ג''', אמרו אוף הכי. אמר אוף לון - די לכון למהוי דא עם דא, דהא מסכנין לא יתבטלון מן עלמא, וצריכין לגמול עמהון טיבו. '''דל&quot;ת''' איהי מסכנא, '''גימ&quot;ל''' גומל לה טיבו. לא תתפרשון דא מן דא, ודי לכון למיזן דא לדא. 

עאלת '''את ב'''. אמרה ליה רבון עלמא, ניחא קמך למברי בי עלמא, דבי מברכאן לך לעילא ותתא? אמר לה קב&quot;ה הא ודאי בך אברי עלמא, ואנת תהא שירותא למברי עלמא. 

קיימא '''את א''' לא עאלת. אמר לה קב&quot;ה אל&quot;ף אל&quot;ף, למה לית אנת עאלת קמאי כשאר כל אתוון? אמרה קמיה רבון עלמא, בגין דחמינא כל אתוון נפקו מן קמך בלא תועלתא, מה אנא אעביד תמן. ותו דהא &lt;קטע סוף=דף ג א/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ג|ב}}&lt;קטע התחלה=דף ג ב/&gt;יהיבתא לאת בי&quot;ת נבזבזא רברבא דא, ולא יאות למלכא עלאה לאעברא נבזבזא דיהב לעבדו ולמיהב לאחרא. אמר לה קב&quot;ה, אל&quot;ף אל&quot;ף, אע&quot;ג דאת בי&quot;ת בה אברי עלמא - אנת תהא ריש לכל אתוון. לית בי יחודא אלא בך. בך ישרון כל חושבנין, וכל עובדין דעלמא, וכל יחודא לא הוי אלא באת אל&quot;ף. 

ועבד קב&quot;ה אתוון עלאין רברבין ואתוון תתאין זעירין. ובגין כך '''בי&quot;ת בי&quot;ת''' - {{צ|בראשית ברא}}, '''אל&quot;ף אל&quot;ף''' - {{צ|אלהים את}}. אתוון מלעילא ואתוון מלתתא. וכלהו כחדא הוו מעלמא עלאה ומעלמא תתאה:

====תרגום לעברית====
&quot;בְּרֵאשִׁית&quot;, רב המנונא סבא אמר, מצאנו את האותיות בהיפוך! הבי&quot;ת בהתחלה ולאחר מכן! ב' בהתחלה היינו &quot;בְּרֵאשִׁית&quot;, &quot;בָּרָא&quot; לאחר מכן! האל&quot;ף בהתחלה ולאחר מכן! א' בהתחלה היינו &quot;אֱלֹהִים&quot;, &quot;אֵת&quot; לאחר מכן!

אלא כאשר ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות את העולם, כל האותיות היו סתומות, ואלפיים שנים קודם שברא את העולם, היה מביט הקדוש ברוך הוא ומשתעשע בהן. כאשר ביקש לברוא את העולם – באו כל האותיות לפניו, מהסוף להתחלה.

האות ת' נכנסה ראשונה. אמרה: רבון העולמים, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שהרי אני חותם הטבעת שלך, אמת, ואתה נקרא אמת. ראוי למלך להתחיל באות אמת, ולברוא בי את העולם. אמר לה הקדוש ברוך הוא: ראויה את וזכאית את, אלא אין את כדאית שיִבָּרֵא בך העולם, הואיל ואת עתידה להיות רשומה על מצחיהם של אנשים מאמינים, שקיימו את התורה מא, וְעַד ת', וברושם שלך ימותו. ועוד, שאת חותם הַמָּוֶת. הואיל ואת כך, אין את כדאית שיִבָּרֵא בך העולם. מיד יצאה.

נכנסה האות ש' לפניו. אמרה לפניו: ריבון העולמים, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שבי נקרא שמך שד&quot;י, וראוי לברוא את העולם בשם הקדוש. אמר לה: ראויה את, וטובה את, ואמת את. אבל הואיל ואותיות השקר נוטלות אותך להיות עימהן, אין אני רוצה לברוא בך את העולם. שכן אין השקר מתקיים אלא אם כן ייקחו אותך ק' ור'. מכאן, מי שרוצה לומר שקר, יקח יסוד של אמת בתחילה, ולאחר מכן יקים את השקר. שהרי האות ש' אות אמת היא, אות אמת של האבות שנתייחדו בה.

ק' ר' הן אותיות הנראות מצד הרע, וכדי להתקיים הן לוקחות את האות ש' בתוכן, והרי זה קשר. כיוון שראו כך, יצאו מלפניו.

נכנסה האות צ'. אמרה לפניו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שבי חתומים צדיקים, ואתה שנקראת צדיק רשום בי, שכתוב: ”כִּי צַדִּיק יְהוָה צְדָקוֹת אָהֵב”, ובי ראוי לברוא את העולם. אמר לה: צדי, צדי את וצדיק את, אבל את צריכה להיות נסתרת, אין את צריכה להתגלות כל כך, כדי שלא לתת פתחון פה לעולם. מהו הטעם? האות צ' היא כך, באה האות י' של שם הברית הקדושה, ורוכבת עליה ומתאחדת עמה. וסוד זה: כאשר ברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, דו-פרצופין בראו, ובשל כך פניה של הי' מופנים לאחור כעין זה [[קובץ:tzadi away.PNG||15px|]], ולא הופנו פנים אל פנים כעין זה [[קובץ:tzadi toward.PNG||15px|]]. זה מביט למעלה כעין זה [[קובץ:tzadi up.PNG||15px|]], וזו מביטה למטה כעין זה [[קובץ:tzadi down.PNG||15px|]]. אמר לה הקדוש ברוך הוא: המתני, שהרי אני עתיד לנסר אותך ולעשות אותך פנים אל פנים, אבל במקום אחר תתעלי. יצאה מלפניו והלכה לה.

נכנסה האות פ', אמרה לפניו: ריבון העולמים, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שהרי הפדות (פורקנא) שאתה עתיד לעשות בעולם רשומה בי, וזהו פדות, ובי ראוי לברוא את העולם. אמר לה: ראויה את, אבל בך נרשם פשע בסתר, כדוגמת הנחש המכיש ומכניס את ראשו בין גופו. כך מי שחוטא, מכופף את ראשו ומושיט את ידיו.

וכן האות ע', עון. אף על פי שאמרה: יש בי ענוה, אמר לה הקדוש ברוך הוא: לא אברא בך את העולם. יצאה מלפניו.

נכנסה האות ס'. אמרה לפניו: ריבון העולמים, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שהרי בי יש סמיכה לנופלים, שכתוב: &quot;סוֹמֵךְ יְהוָה לְכָל הַנֹּפְלִים&quot;. אמר לה: בגלל דבר זה את צריכה למקומך, ואל תזוזי ממנו. אם את תצאי ממקומך, מה יהא על אותם נופלים, הואיל והם נסמכים עלייך?. מיד יצאה מלפניו.

נכנסה האות נ'. אמרה לפניו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שבי כתוב: &quot;נוֹרָא תְהִלֹּת&quot;, ותהילה של צדיקים, &quot;לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה&quot;? אמר לה: נ', שובי למקומך, שהרי בשבילך שבה האות ס' למקומה, והיי סמוכה עליה. מיד שבה למקומה ויצאה מלפניו.

נכנסה האות מ'. אמרה לפניו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שבי אתה נקרא מלך? אמר לה: כך הוא ודאי, אבל לא אברא בך את העולם, מפני שהעולם צריך למלך. שובי למקומך, את, והאות ל' והאות כ', שהרי לא ראוי לעולם לעמוד ללא מלך.

באותה שעה, ירדה מלפניו האות כ' מעל כיסא כבודו. הזדעזעה ואמרה לפניו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שהרי אני כבודך? וכאשר ירדה האות כ' מעל כיסא כבודו, הזדעזעו מאתיים אלף עולמות, והזדעזע הכיסא, וכל העולמות כולם הזדעזעו ועמדו ליפול. אמר לה הקדוש ברוך הוא: כ', כ'! מה את עושה כאן? שכן לא אברא בך את העולם! שובי למקומך, שהרי בך יש כליה, שנאמר: 'כָּלָה וְנֶחֱרָצָה'. שובי לכיסאך והיי שם. באותה שעה יצאה מלפניו ושבה למקומה.

נכנסה האות י'. אמרה לפניו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שאני התחלת השם הקדוש, וראוי לך לברוא בי את העולם. אמר לה: דייך שאת חקוקה בי, ואת רשומה בי, וכל חפצי בך עולה. אין זה ראוי שאת תעקרי משמי.

נכנסה האות ט'. אמרה לפניו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שבי אתה נקרא טוב וישר? אמר לה: לא אברא בך את העולם, שהרי טובך סתום בתוכך וצפון בתוכך. זהו שכתוב: &quot;מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ&quot;. הואיל והטוב גנוז בתוכך, אין בו חלק לעולם הזה שאני רוצה לברוא, אלא לעולם הבא. ועוד, בגלל שטובך גנוז בתוכך, יטבעו שערי ההיכל. זהו שכתוב: 'טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ'. ועוד, שהאות ח' היא כנגדך, וכאשר תתחברו יחד, הרי זה ח&quot;ט. ועל כן, אותיות אלו אינן רשומות בשמות השבטים הקדושים. מיד יצאה מלפניו.

נכנסה האות ז'. אמרה לו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שבי שומרים בניך את השבת, שכתוב: 'זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ&quot;? אמר לה: לא אברא בך את העולם, משום שיש בך מלחמה, וחרב חדה, ורומח של קרב, כעין צורתה של האות נ' סופית [ן']. מיד יצאה מלפניו.

נכנסה האות ו'. אמרה לפניו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שאני אות משמך? אמר לה: ו'! את וה', דייכן שאתן אותיות של שמי, שאתן בסוד שמי, וחקוקות ורשומות בשמי, ולא אברא בכן את העולם.

נכנסו האות ד' והאות ג', אמרו גם הן כך. אמר גם להן: דייכן להיות זו עם זו, שהרי עניים לא יתבטלו מן העולם, וצריכים לגמול עימהם חסד. ד' היא הענייה (דלה), וג' גומלת לה חסד. אל תתפרשו זו מזו, ודייכן לזון זו את זו.

נכנסה האות ב'. אמרה לו: ריבון העולם, נוח לפניך לברוא בי את העולם, שבי מברכים אותך למעלה ולמטה? אמר לה הקדוש ברוך הוא: הן, ודאי בך אברא את העולם, ואת תהיי הראשית לבריאת העולם.

עמדה האות א' ולא נכנסה. אמר לה הקדוש ברוך הוא: א', א'! למה אין את נכנסת לפניי כשאר כל האותיות? אמרה לפניו: ריבון העולם, מפני שראיתי את כל האותיות שיצאו מלפניך ללא תועלת, מה אני אעשה שם? ועוד, שהרי כבר נתת לאות ב' את המתנה הגדולה הזו, ואין זה ראוי למלך עליון להעביר מתנה שנתן לעבדו ולתתה לאחר. אמר לה הקדוש ברוך הוא: א', א'! אף על פי שבאות ב' נברא העולם, את תהיי הראש לכל האותיות. אין בי ייחוד אלא בך. בך יתחילו כל החשבונות, וכל מעשי העולם, וכל הייחוד אינו אלא באות א'.

ועשה הקדוש ברוך הוא אותיות עליונות גדולות, ואותיות תחתונות קטנות. ובגלל זה: ב' ב', &quot;בְּרֵאשִׁית בָּרָא&quot;, א' א', &quot;אֱלֹהִים אֵת&quot;. אותיות מלמעלה ואותיות מלמטה, וכולן כאחד היו מהעולם העליון ומהעולם התחתון.

===מאמר ברא-שית===
{{צ|בראשית}} -- רבי יודאי אמר מאי '''{{צ|בראשית}}'''? '''בחכמה'''. דא חכמ&quot;ה דעלמא קיימא עלה, לאעלא גו רזין סתימין עלאין. והכא אגליפו שית סטרין רברבין עלאין, דמנהון נפיק כלא, דמנהון אתעבידו שית מקורין ונחלין, לאעלא גו ימא רבא. והיינו '''ברא שית''' - מהכא אתבריאו. מאן ברא לון? ההוא דלא אדכר, ההוא סתים דלא ידיע. 

רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא. כד מטו לחד בי חקל, אמר ליה רבי חייא לרבי יוסי, הא דאמריתו '''ברא שית''' - ודאי הכי הוא, בגין דשית יומין עלאין גבי אורייתא ולא יתיר, אחרנין סתימין אינון. אבל חמינן גו סטרי בראשית דאמר הכי: גליפו אגליף ההוא סתימאה קדישא, גו מעוי דחד טמירו, דנקיד בנקודה, דנעיץ, ההוא גליפו אגליף וטמיר ביה, כמאן דגניז כלא תחות מפתחא חדא, וההוא מפתחא גניז כלא בהיכלא חדא, ואע&quot;ג דכלא גניז בההוא היכלא - עקרא דכלא בההוא מפתחא הוי, ההוא מפתחא סגיר ופתח. 

בההוא היכלא אית ביה גניזין סתימין סגיאין אלין על אלין. בההוא היכלא אית תרעין עובד סתימו, ואינון חמשין. אגליפו לארבע סטרין והוו ארבעין (ס&quot;י, ותשע). חד תרעא לית ליה סטרא - לא ידיע אי הוא לעילא אי הוא לתתא (ס&quot;י, איהו לעילא איהי לתתא), ובגין כך ההוא תרעא סתים. גו אינון תרעין אית מנעולא חדא, וחד אתר דקיק לאעלא ההוא מפתחא ביה. ולא אתרשים אלא ברשימו דמפתחא - לא ידעין ביה אלא ההוא מפתחא (ס&quot;י, דפתחא) בלחודוי. ועל רזא דנא {{צ|בראשית ברא אלהים}}. {{צ|בראשית}} - דא מפתחא דכלא סתים ביה, והוא סגיר ופתח, ושית תרעין כלילן ביה, בההוא מפתחא דסגיר ופתח. כד סגיר אינון תרעין וכליל לון בגויה (נ&quot;א, וכלה בגויה) - כדין ודאי כתיב {{צ|בראשית}}, מלה גליא בכלל מלה סתימאה. ובכל אתר {{צ|בר&quot;א}} מלה סתימאה איהו - סגיר ולא פתח. 

א&quot;ר יוסי ודאי הכי הוא, ושמענא לבוצינא קדישא דאמר הכי, דמלה סתימאה איהו {{צ|ברא}}, סגיר ולא פתח. ובעוד דהוה סגיר במלה דברא - עלמא לא הוה ולא אתקיים. והוה חפי על כלא '''תה&quot;ו'''. וכד שלטא האי '''תה&quot;ו''' - עלמא לא הוה ולא אתקיים. אימתי ההוא מפתחא פתח תרעין, ואזדמן לשמושא ולמעבד תולדין? כד אתא אברהם, דכתיב {{צ|אלה תולדות השמים והארץ בהבראם}}, ותנינן '''באברהם'''. ומה דהוה כלא סתים במלת '''{{צ|ברא}}''' - אתהדרו אתוון לשמושא, ונפק עמודא דעבד תולדין - '''אבר''' יסודא קדישא, דעלמא קיימא עליה. 

כד האי '''אבר''' אתרשים במלת '''{{צ|ברא}}''' - כדין רשים סתימאה עילאה (נ&quot;א, קדישא לגלאה) רשימו אחרא לשמיה וליקריה, ודא איהו '''מ&quot;י''', וברא '''אלה'''. וגם כן שמא קדישא דאתברכא דאיהו '''מ&quot;ה''' אתרשים, ואפיק מן '''בר&quot;א''' - '''אב&quot;ר'''. והוא רשים ב'''אלה''' מסטרא דא, ו'''אבר''' מסטרא דא, סתימאה קדישא, '''אל&quot;ה''' קיימא '''אב&quot;ר''' קיימא, כד אשתלים דא - אשתלים דא. גליף להאי אבר '''ה'''', גליף להאי אלה '''י''''. אתערו אתוון לאשלמא להאי סטרא ולהאי סטרא. כדין אפיק '''מ&quot;ם''' - נטיל חד להאי סטרא וחד להאי סטרא. אשתלים שמא קדישא ואתעביד '''אלהים''', וגם כן שמא &lt;קטע סוף=דף ג ב/&gt;{{ממ זהר משולב|א|ד|א}}&lt;קטע התחלה=דף ד א/&gt;
דאברהם, כד אשתלים דא אשתלים דא. 

: (ויש אומרים דנטל קב&quot;ה '''מי''' ושדי ב'''אלה''' ואתעביד '''אלהים'''. ונטל קב&quot;ה '''מה''' ושדי ב'''אבר''' ואתעביד '''אברהם'''. ומלת '''מ&quot;י''' רומז לחמשים שערי בינה, ואית בה יו&quot;ד אות קדמאה דשמא קדישא. ומלת '''מ&quot;ה''' רומז למניינא דשמא קדישא, ואית ביה אות תניינא דשמא קדישא יהו&quot;ה, כמה דאת אמר (תהלים קמד) {{צ|אשרי העם שככה לו וגו'}}, (איוב כו) {{צ|תולה ארץ על בלי מ&quot;ה}}, וכדין אתקיימו תרין עלמין - ביו&quot;ד עלמא דאתי, ובה&quot;א עלמא דא. כלומר ב'''מ&quot;י''' ברא עולם הבא, וב'''מ&quot;ה''' ברא עולם הזה. ודין הוא רמז עילא ותתא) 

וכדין עבד תולדות, ונפק שמא שלים, מה דלא הוה קדם דנא. הה&quot;ד {{צ|אלה תולדות השמים והארץ בהבראם}} - כלהו הוו תליין עד דאתברי שמיה דאברהם, כיון דאשתלים שמא דא דאברהם - שמא קדישא אשתלים. הה&quot;ד {{צ|ביום עשות יהו&quot;ה אלהים ארץ ושמים}}. 

אשתטח רבי חייא בארעא ונשק לעפרא ובכה, ואמר עפרא עפרא כמה את קשי קדל! כמה את בחציפו! דכל מחמדי עינא יתבלון בך, כל עמודי נהורין דעלמא תיכול ותידוק. כמה את חציפא! בוצינא קדישא דהוה נהיר עלמא, שליטא רברבא ממנא דזכותיה מקיים עלמא - אתבלי בך! רבי שמעון נהירו דבוצינא, נהירו דעלמין, אנת בלי בעפרא, ואנת קיים ונהג עלמא! אשתומם רגעא חדא ואמר, עפרא עפרא לא תתגאי, דלא יתמסרון בך עמודין דעלמא, דהא רבי שמעון לא אתבלי בך.

קם רבי חייא והוה בכי. אזל ורבי יוסי עמיה. מההוא יומא אתעני ארבעין יומין למחמי לרבי שמעון. אמרו ליה לית אנת רשאי למחמי ליה. בכה ואתעני ארבעין יומין אחרנין. אחזיאו ליה בחזווא לרבי שמעון ורבי אלעזר בריה, דהוו לעאן במלה דא דאמר רבי יוסי, והוו כמה אלפין צייתין למלוליה. אדהכי חמא כמה גדפין רברבין עלאין וסליקו עלייהו רבי שמעון ורבי אלעזר בריה, וסליקו למתיבתא דרקיעא וכל אלין גדפין הוו מחכאן להו. חמא דמתהדרן ומתחדשן בזיוון, ונהירו יתיר מנהורא דזיוא דשמשא. 

פתח רבי שמעון ואמר &quot;ייעול רבי חייא וליחמי בכמה דזמין קב&quot;ה לחדתא אנפי צדיקיא לזמנא דאתי&quot;. &quot;איהו מאן דעאל הכא בלא כסופא, וזכאה מאן דקאים בההוא עלמא כעמודא תקיף בכלא!&quot;. וחמא דהוה עאל, והוה קם רבי אלעזר ושאר עמודין דיתבין תמן. והוא הוה כסיף, ואשמיט גרמיה ועאל ויתיב לרגלוי דרבי שמעון. קלא נפיק ואמר &quot;מאיך עינך! לא תזקוף רישך ולא תסתכל!&quot;. מאיך עינוי וחמא נהורא דהוה נהיר למרחוק. קלא אהדר כמלקדמין ואמר, עלאין טמירין סתימין - פקיחי עינא! אינון דמשטטן בכל עלמא, אסתכלו וחמו! תתאין (נ&quot;א תנאין) דמיכין סתימין בחוריכון - אתערו! מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא, וטעמין מרירא למתקא, עד לא ייתון הכא. מאן מנכון דמחכאן בכל יומא לנהורא דנהיר, בשעתא דמלכא פקיד לאילתא, ואתייקר ואתקרי מלכא מכל מלכין דעלמא. מאן דלא מצפה דא בכל יומא בההוא עלמא - לית ליה חולקא הכא! 

אדהכי חמא כמה מן חברייא סחרניה, כל אינון עמודין דקיימין, וחמא דסליקו לון למתיבתא דרקיעא. אלין סלקין ואלין נחתין. ועילא דכולהו חמא מארי דגדפי דהוה אתי, והוה אומי אומאה, דשמע מאחורי פרגודא דמלכא מפקד בכל יומא ודכיר לאילתא די שכיבת לעפרא, ובעט בעיטין בההיא שעתא בתלת מאה ותשעין רקיעין, וכלהו מרתתין וזעין &lt;קטע סוף=דף ד א/&gt; {{ממ זהר משולב|א|ד|ב}}&lt;קטע התחלה=דף ד ב/&gt;קמיה. ואוריד דמעין על דא. ונפלי אינון דמעין רתיחין כאשא לגו ימא רבא, ומאינון דמעין קאים ההוא ממנא דימא ואתקיים, וקדיש שמיה דמלכא קדישא וקביל עליה למבלע כל מימוי דבראשית ויכנוש להו לגויה, בשעתא דיתכנשון כל עממיא על עמא קדישא וינגבון מיא, ויעברון בנגיבו, אדהכי שמע קלא דאמר &quot;פנון אתר פנון אתר! דהא מלכא משיחא אתי למתיבתא דרבי שמעון&quot;. בגין דכל צדיקייא דתמן - רישי מתיבתא. ואינון מתיבתי דתמן - רשימין אינון. וכל אינון חברין די בכל מתיבתא, סלקין ממתיבתא דהכא למתיבתא דרקיעא. ומשיח אתי בכל אינון מתיבתי, וחתים אורייתא מפומייהו דרבנן. 

ובההיא שעתא אתי משיח מתעטר מן ריחי (נ&quot;א, רישי) מתיבתי בעטרין עלאין. בההיא שעתא קמו כל אינון חברייא, וקם רבי שמעון, והוה סליק נהוריה עד רום רקיעא. אמר ליה רבי זכאה אנת, דאורייתך סלקא בתלת מאה ושבעין נהורין, וכל נהורא ונהורא אתפרשת לשית מאה ותליסר טעמין, סלקין ואסתחיין בנהרי אפרסמונא דכיא. וקב&quot;ה איהו חתים אורייתא ממתיבתך, וממתיבתא דחזקיה מלך יהודה, ומגו מתיבתא דאחיה השלוני. ואנא לא אתינא למחתם ממתיבתך, אלא מארי דגדפין אתי הכא, דהא ידענא דלא ייעול גו מתיבתי אחריתי אלא במתיבתך. בההיא שעתא סח ליה רבי שמעון, ההוא אומאה דאומי מארי דגדפין, כדין אזדעזע משיח וארים קליה, ואזדעזעו רקיעין, ואזדעזע ימא רבא ואזדעזע לויתן, וחשיב עלמא לאתהפכא. 

אדהכי חמא לרבי חייא לרגלוי דרבי שמעון. אמר מאן יהיב הכא בר נש לביש מדא דההוא עלמא? אמר רבי שמעון דא איהו רבי חייא נהירא דבוצינא דאורייתא. אמר ליה יתכנש הוא ובנוי וליהוון ממתיבתא דילך. א&quot;ר שמעון זמנא יתייהב ליה. יהבו ליה זמנא, ונפק מתמן מזדעזע וזלגין עינוי דמעין. אזדעזע רבי חייא ובכה ואמר &quot;זכאה חולקיהון דצדיקייא בההוא עלמא, וזכאה חולקיה דבר יוחאי דזכה לכך, עליה כתיב (משלי ח כא) {{צ|להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא}}&quot;.

====תרגום לעברית====
&quot;בראשית&quot;, רבי יודאי אמר: מהו &quot;בראשית&quot;? בחכמה. זוהי החכמה שהעולם עומד עליה, כדי להיכנס אל תוך סודות נסתרים עליונים. וכאן נחקקו שישה קצוות  גדולים עליונים, שממהם יוצא הכל, ומהם נעשו שישה מקורות ונחלים, כדי להיכנס אל תוך הים הגדול. וזהו &quot;ברא שית&quot; (ברא-שישה), מכאן נבראו. מי ברא אותם? אותו שלא נזכר, אותו הנסתר שלא נודע.

רבי חייא ורבי יוסי היו הולכים בדרך. כשהגיעו לשדה אחד, אמר לו רבי חייא לרבי יוסי: זה שאמרתם &quot;ברא שית&quot; (ברא שישה), ודאי כך הוא, משום ששישה ימים עליונים בתורה ולא יותר, ואילו האחרים נסתרים הם. אבל ראינו בסתרי מעשה בראשית שאומר כך: חקיקה חקק אותו הנסתר הקדוש, בתוך מעיה של נסתרת אחת, הנקודה בנקודה, הנעוצה. אותה חקיקה נחקקה ונסתרה בו, כמי שגונז את הכל תחת מפתח אחד, ואותו מפתח גונז את הכל בהיכל אחד. ואף על פי שהכל גנוז באותו היכל, עיקר הכל באותו מפתח הוא, ואותו מפתח סוגר ופותח.

באותו היכל ישנם גנזים נסתרים רבים, אלו על גבי אלו. באותו היכל ישנם שערים העשויים בסתר, והם חמישים. נחקקו לארבעה צדדים והיו ארבעים ותשעה. שער אחד אין לו צד, לא ידוע אם הוא למעלה או אם הוא למטה, ומשום כך אותו שער נסתר. בתוך אותם שערים יש מנעול אחד, ומקום דק אחד להכניס בו את אותו המפתח. ואינו נרשם אלא ברישום של המפתח, אין יודעים בו אלא אותו המפתח בלבד. ועל סוד זה כתוב: &quot;בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים&quot;. &quot;בראשית&quot;, זהו המפתח שהכל נסתר בו, והוא סוגר ופותח, ושישה שערים כלולים בו, באותו מפתח שסוגר ופתח. כשהוא סוגר את אותם השערים וכולל אותם בתוכו, אז ודאי כתוב &quot;בראשית&quot;, מילה גלויה בכלל מילה נסתרת. ובכל מקום &quot;ברא&quot; היא מילה נסתרת, סוגר ולא פותח.

אמר רבי יוסי: ודאי כך הוא, ושמעתי את המנורה הקדושה שאמר כך, שהמילה &quot;ברא&quot; היא מילה נסתרת, סוגרת ואינה פותחת. וכל עוד שהיה העולם סגור במילה &quot;ברא&quot;, העולם לא היה ולא התקיים, והיה מכסה על הכל ה&quot;תוהו&quot;. וכאשר שלט תוהו זה, העולם לא היה ולא התקיים. מתי אותו מפתח פתח את השערים, ונזדמן לשימוש ולעשות תולדות? כאשר בא אברהם, שכתוב: &quot;אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם&quot;, ושנינו, באברהם. ומה שהיה הכל נסתר במילה &quot;ברא&quot;, התהפכו האותיות לשימוש, ויצא העמוד העושה תולדות, איבר היסוד הקדוש, שהעולם עומד עליו.

כאשר איבר זה נרשם במילה &quot;ברא&quot;, אז רשם הנסתר העליון רשימה אחרת לשמו ולכבודו, וזוהי מ&quot;י, וברא אלה. וכמו כן השם הקדוש המבורך שהוא מ&quot;ה נרשם, והוציא מן &quot;ברא&quot;, &quot;אבר&quot;. והוא רשם את אלה מצד זה, ואת אבר מצד זה, הנסתר הקדוש. אל&quot;ה עומד ואב&quot;ר עומד. כשהושלם זה, הושלם זה. חקק לאיבר זה ה', וחקק לאל&quot;ה את האות י'. התעוררו האותיות להשלים צד זה וצד זה. אז הוציא מ', נטל אחת לצד זה ואחת לצד זה. הושלם השם הקדוש ונעשה &quot;אלהים&quot;, וכמו כן השם של אברהם. כשהושלם זה, הושלם זה.

(ויש אומרים שנטל הקדוש ברוך הוא את המילה מ&quot;י והשליך אותה באלה ונעשה &quot;אלהים&quot;. ונטל הקדוש ברוך הוא את המילה מ&quot;ה והשליך אותה ב-אבר ונעשה &quot;אברהם&quot;. והמילה מ&quot;י רומזת לחמישים שערי בינה, ויש בה את האות י', האות הראשונה של השם הקדוש. והמילה מ&quot;ה רומזת למניין השם הקדוש, ויש בה את האות השנייה של השם הקדוש ה', כמו שנאמר: &quot;אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ&quot;, וכן: &quot;תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה&quot;. ובכך התקיימו שני עולמות, בי' עולם הבא, ובה' עולם הזה. כלומר, במ&quot;י ברא את העולם הבא, ובמ&quot;ה ברא את העולם הזה. וזהו הרמז של עליון ותחתון).

ואז עשה תולדות, ויצא שם שלם, מה שלא היה קודם לכן. זהו שנאמר: &quot;אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם&quot;, כולם היו תלויים עד שנברא שמו של אברהם. כיוון שהושלם שם זה של אברהם, הושלם השם הקדוש. זהו שנאמר: &quot;בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם&quot;.

השתטח רבי חייא על הארץ, נישק את העפר ובכה, ואמר: עפר, עפר, כמה קשה עורפך! כמה אתה חצוף! שכל מחמדי העין יבלו בך, את כל עמודי האור של העולם תאכל ותשחק. כמה אתה חצוף! המנורה הקדושה שהייתה מאירה את העולם, השליט הגדול, הממונה שזכותו קיימת את העולם, בלה בך! רבי שמעון, אור המנורה, אור העולמות, אתה בלית בעפר, ואתה קיים ומנהיג את העולם! השתומם רגע אחד ואמר: עפר, עפר, אל תתגאה! שלא ימסרו בידך עמודי העולם, שהרי רבי שמעון לא בלה בך!

קם רבי חייא והיה בוכה. הלך, ורבי יוסי עמו. מאותו היום התענה ארבעים יום כדי לראות את רבי שמעון. אמרו לו: אין אתה רשאי לראותו. בכה והתענה ארבעים יום אחרים. הראו לו בחיזיון את רבי שמעון ואת רבי אלעזר בנו, שהיו עוסקים באותו הדבר שאמר רבי יוסי, וכמה אלפים היו קשובים לדבריהם. בתוך כך, ראה כמה כנפיים גדולות עליונות, ועלו עליהן רבי שמעון ורבי אלעזר בנו, ועלו לישיבה של הרקיע, וכל אותן הכנפיים היו מחכות להם. ראה שהם מתעטרים ומתחדשים בזיווים, ומאירים יותר מאור זיו השמש.

פתח רבי שמעון ואמר: ייכנס רבי חייא ויראה בכמה עתיד הקדוש ברוך הוא לחדש את פני הצדיקים לעתיד לבוא. אשרי מי שנכנס כאן ללא בושה, ואשרי מי שעומד באותו העולם כעמוד חזק בכל! וראה שהוא נכנס, והיה קם רבי אלעזר ושאר העמודים שיושבים שם. והוא היה מתבייש, השמיט את עצמו, נכנס וישב לרגליו של רבי שמעון. יצא קול ואמר: השפל עיניך! אל תזקוף ראשך ולא תסתכל! השפל עיניו וראה אור שהיה מאיר למרחוק. חזר הקול כבתחילה ואמר: עליונים נסתרים ונעלמים, פקוחי העין! אלו המשוטטים בכל העולם, הביטו וראו! תחתונים הישנים, הנסתרים בחוריכם, התעוררו! מי מכם שהופך חושך לאור, וטועם מר למתוק, עוד לפני שיבואו לכאן? מי מכם שמחכה בכל יום לאור המאיר, בשעה שהמלך פוקד את האיילה, ומתייקר ונקרא מלך מכל מלכי העולם. מי שאינו מצפה לכך בכל יום באותו העולם, אין לו חלק כאן!

בתוך כך, ראה כמה מן החברים סביבו, כל אותם העמודים העומדים, וראה שהיו מעלים אותם לישיבה של הרקיע. אלו עולים ואלו יורדים. ומעל כולם ראה את בעל הכנפיים שהיה בא, והיה נשבע שבועה, ששמע מאחורי הפרגוד שהמלך פוקד בכל יום וזוכר את האיילה ששוכבת בעפר, ובועט בעיטות באותה שעה בשלוש מאות ותשעים רקיעים, וכולם רועדים ומזדעזעים מפניו. ומוריד דמעות על כך. ונופלות אותן דמעות, רותחות כאש, אל תוך הים הגדול. ומאותן דמעות קם אותו הממונה על הים ומתקיים, ומקדש את שמו של המלך הקדוש, וקיבל על עצמו לבלוע את כל מימי מעשה בראשית ולכנוס אותם לתוכו, בשעה שיתכנסו כל העמים על העם הקדוש וייבשו המים, ויעברו ביבשה. בתוך כך, שמע קול שאמר: פנו מקום, פנו מקום! שהרי המלך המשיח בא לישיבתו של רבי שמעון. משום שכל הצדיקים ששם, הם ראשי ישיבות. ואותן הישיבות ששם, רשומות וידועות הן. וכל אותם החברים שבכל ישיבה, עולים מישיבה של כאן לישיבה של הרקיע. והמשיח בא בכל אותן הישיבות, וחותם התורה מפיותיהם של החכמים.

ובאותה שעה בא המשיח, כשהוא מתעטר מראשי הישיבות בעטרות עליונות. באותה שעה קמו כל אותם החברים, וקם רבי שמעון, והיה עולה אורו עד רום הרקיע. אמר לו: רבי, אשריך! שתורתך עולה בשלוש מאות ושבעים אורות, וכל אור ואור מתפרש לשש מאות ושלוש עשרה (תרי&quot;ג) טעמים, עולים ורוחצים בנהרות אפרסמון טהור. והקדוש ברוך הוא עצמו חותם התורה מישיבתך, ומישיבתו של חזקיה מלך יהודה, ומתוך ישיבתו של אחיה השילוני. ואני לא באתי לחתום מישיבתך, מפני שבעל הכנפיים בא לכאן, והרי יודע אני שלא ייכנס לשום ישיבה אחרת אלא בישיבתך. באותה שעה סיפר לו רבי שמעון את אותה השבועה שנשבע בעל הכנפיים. אז הזדעזע המשיח והרים את קולו, והזדעזעו הרקיעים, והזדעזע הים הגדול והזדעזע לוייתן, וחשב העולם להתהפך.

בתוך כך, ראה את רבי חייא לרגליו של רבי שמעון. אמר: מי נתן כאן לבן אדם הלבוש בלבוש של אותו העולם? אמר רבי שמעון: זהו רבי חייא, מאור המנורה של התורה! אמר לו: ייאסף הוא ובניו, ויהיו לישיבה שלך. אמר רבי שמעון: זמן יינתן לו. נתנו לו זמן, ויצא משם כשהוא מזדעזע ועיניו זולגות דמעות. אזדעזע רבי חייא, בכה ואמר: אשרי חלקם של הצדיקים באותו העולם, ואשרי חלקו של בן יוחאי שזכה לכך! עליו כתוב: &quot;לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא&quot;.

===ואשים דברי בפיך===
{{צ|בראשית}} -- רבי שמעון פתח {{צ|ואשים דברי בפיך}} {{ממ|ישעיה|נא|טז}} - כמה אית ליה לבר נש לאשתדלא באורייתא יממא וליליא, בגין דקב&quot;ה ציית לקלהון דאינון דמתעסקי באורייתא. ובכל מלה דאתחדש באורייתא על ידא דההוא דאשתדל באורייתא - עביד רקיעא חדא. 

תנן: בההיא שעתא דמלה דאורייתא אתחדשת מפומיה דבר נש - ההיא מלה סלקא ואתעתדת קמיה דקב&quot;ה, וקב&quot;ה נטיל לההיא מלה ונשיק לה, ועטר לה בשבעין עטרין גליפין ומחקקן. ומלה דחכמתא דאתחדשא - סלקא ויתבא על רישא דצדיק חי עלמין, וטסא מתמן ושטא בשבעין אלף עלמין, וסליקת לגבי עתיק יומין. וכל מלין דעתיק יומין מלין דחכמתא אינון, ברזין סתימין עלאין. וההיא מלה סתימא דחכמתא דאתחדשת הכא, כד סלקא, אתחברת באינון מלין דעתיק יומין, וסלקא ונחתא בהדייהו, ועאלת בתמניסר עלמין גניזין ד{{צ|עין לא ראתה אלהים זולתך}}. נפקי מתמן, ושאטן ואתיין מליאן ושלמין, ואתעתדו קמי עתיק יומין. בההיא שעתא ארח עתיק יומין בההיא מלה, וניחא קמיה מכלא. נטיל לההיא מלה, ואעטר לה בתלת מאה ושבעין אלף עטרין, וההיא מלה טסת וסלקא ונחתא, ואתעבידא רקיעא חדא. וכן כל מלה ומלה דחכמתא (ס&quot;א) אתעבדין (ס&quot;א) רקיעין, קיימין בקיומא שלים קמי עתיק יומין, והוא קרי לון {{צ|שמים חדשים}} - שמים מחודשים, סתימין דרזין דחכמתא עלאה. וכל אינון שאר מלין דאורייתא דמתחדשין - קיימין קמי &lt;קטע סוף=דף ד ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ה|א}}&lt;קטע התחלה=דף ה א/&gt;קב&quot;ה וסלקין ואתעבידו {{צ|ארצות החיים}}. ונחתין ומתעטרין לגבי ארץ חד ואתחדש ואתעביד כלא {{צ|ארץ חדשה}} מההיא מלה דאתחדש באורייתא. ועל דא כתיב (ישעיה סו כב) {{צ|כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני וגו'}} - &quot;עשיתי&quot; לא כתיב אלא {{צ|עושה}} - דעביד תדיר מאינון חדושין ורזין דאורייתא. ועל דא כתיב (שם נא טז) {{צ|ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך, לנטוע שמים וליסוד ארץ}} - &quot;השמים&quot; לא כתיב אלא {{צ|שמים}}. 

אמר רבי אלעזר, מהו {{צ|ובצל ידי כסיתיך}}? אמר ליה, בשעתא דאתמסר אורייתא למשה, אתו כמה רבוא דמלאכי עלאין לאוקדא ליה בשלהובא דפומהון, עד דחפא עליה קב&quot;ה. והשתא דהאי מלה סלקא ואתעטרא וקיימא קמי קב&quot;ה - איהו חפי על ההיא מלה, וכסי על ההוא בר נש דלא ישתמודע לגבייהו אלא קב&quot;ה, ולא יקנאון לגביה, עד דאתעביד מההיא מלה שמים חדשים וארץ חדשה. הה&quot;ד {{צ|ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ}}. מכאן דכל מלה דסתים מעינא סלקא לתועלתא עלאה, הה&quot;ד (שם) {{צ|ובצל ידי כסיתיך}}. ואמאי אתחפי ואתכסי מעינא? בגין לתועלתא עלאה, הה&quot;ד {{צ|לנטוע שמים וליסוד ארץ}}, כמה דאתמר. 

{{צ|ולאמר לציון עמי אתה}} - ולאמר לאינון תרעין ומלין דמצויינין אלין על אלין, {{צ|עמי אתה}} - אל תקרי {{צ|עמי אתה}} אלא {{צ|עִמי אתה}} - למהוי שותפא עמי. מה אנא במלולא דילי עבדית שמים וארץ, כמה דאת אמר (תהלים לג ו) {{צ|בדבר יהו&quot;ה שמים נעשו}} -- אוף הכי את. זכאין אינון דמשתדלי באורייתא. 

ואי תימא דמלה דכל בר נש דלא ידע עביד דא! תא חזי, ההוא דלאו אורחיה ברזין דאורייתא, וחדש מלין דלא ידע על בורייהון כדקא יאות - ההיא מלה סלקא, ונפיק לגבי ההיא מלה {{צ|איש תהפוכות לשון שקר}} מגו נוקבא דתהומא רבא. ודלג חמש מאה פרסי לקבלא לההיא מלה, ונטיל לה ואזיל בההיא מלה לגו נוקביה, ועביד בה רקיעא דשוא דאקרי '''תהו'''. וטס בההוא רקיעא ההוא איש תהפוכות - שיתא אלפי פרסי בזמנא חדא. כיון דהאי רקיעא דשוא קאים - נפקת מיד אשת זנונים ואתקיפת בההוא רקיעא דשוא (נ&quot;א: היא) (נ&quot;א: ואיש תהפוכות) ואשתתפת ביה. ומתמן נפקת וקטלת כמה אלפין ורבוון. בגין דכד קיימת בההוא רקיעא אית לה רשו ויכולתא למהוי טס כל עלמא ברגעא חדא. ועל דא כתיב (ישעיה ה יח) {{צ|הוי מושכי העון בחבלי השוא}} - {{צ|העון}} דא דכורא. {{צ|וכעבות העגלה חטאה}} - מאן {{צ|חטאה}}? דא נוקבא דאקרי 'חטאה'; איהו משיך ההוא דאקרי 'עון' באינון חבלי השוא, ולבתר {{צ|כעבות העגלה חטאה}} - לההיא נוקבא דאקרי 'חטאה', דתמן אתקפת למהוי טס לקטלא בני נשא. ועל דא (משלי ז כו) {{צ|כי רבים חללים הפילה}} - מאן הפילה? דא ההיא חטאה דקטלת בני נשא. מאן גרים דא? תלמיד חכם דלא מטי להוראה ומורה, רחמנא לישזבן. 

א&quot;ר שמעון לחברייא, במטותא מנייכו, דלא תפקון מפומייכו מלה דאורייתא דלא ידעתון ולא שמעתון מאילנא רברבא כדקא יאות, בגין דלא תהוון גרמין לההוא חטאה לקטלא אוכלוסין דבני נשא למגנא. פתחו כלהון ואמרו &quot;רחמנא לישזבן רחמנא לשזבן&quot;. תא חזי, באורייתא ברא קב&quot;ה עלמא, והא אוקמוה דכתיב (שם ח ל) {{צ|ואהיה אצלו אמון, ואהיה שעשועים יום יום}}. ואיהו אסתכל בה זמנא ותרין ותלתא וארבע זמנין, ולבתר אמר לון, ולבתר עביד בה עבידתא. לאולפא לבני נשא דלא ייתון למטעי בה, כמה דאת אמר (איוב כח כז) {{צ|אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם}}? ולקביל ארבע זמנין אינון דכתיב {{צ|אז ראה, ויספרה, הכינה, וגם חקרה}} - ברא קב&quot;ה מה דברא. ועד לא אפיק עבידתיה - אעיל ארבע תבין בקדמיתא דכתיב {{צ|ב'ראשית ב'רא א'להים א'ת}} - הא ארבע, ולבתר {{צ|השמים}}, אינון לקביל ארבע זמנין דאסתכל קב&quot;ה באורייתא עד לא יפיק עבידתיה לאומנותיה.

====תרגום לעברית====
&quot;בראשית&quot;, רבי שמעון פתח: &quot;וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ&quot; כמה יש לו לאדם להשתדל בתורה יומם ולילה, משום שהקדוש ברוך הוא קשוב לקולם של אלו העוסקים בתורה. ובכל דבר שמתחדש בתורה על ידי אותו המשתדל בתורה, נעשה רקיע אחד.

שנינו: באותה שעה שדבר תורה מתחדש מפיו של אדם, אותו הדבר עולה ומתייצב לפני הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא נוטל את אותו הדבר ונושק לו, ומעטר אותו בשבעים עטרות חקוקות ומגולפות. ודבר החכמה שנתחדש, עולה ויושב על ראשו של צדיק חי העולמים, וטס משם ושט בשבעים אלף עולמות, ועולה אצל עתיק יומין. וכל דבריו של עתיק יומין הם דברי חכמה, בסודות סתומים ועליונים. ואותו דבר סתום של חכמה שנתחדש כאן, כשהוא עולה, הוא מתחבר באותם דברים של עתיק יומין, ועולה ויורד עִמהם, ונכנס בשמונה עשר עולמות גנוזים, שעליהם נאמר &quot;עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ&quot;. יוצאים משם, ושטים ובאים מלאים ושלמים, ומתייצבים לפני עתיק יומין. באותה שעה מריח עתיק יומין באותו הדבר, ונוח לפניו מן הכל. נוטל את אותו הדבר, ומעטר אותו בשלוש מאות ושבעים אלף עטרות, ואותו הדבר טס, ועולה ויורד, ונעשה רקיע אחד. וכן כל דבר ודבר של חכמה נעשים רקיעים, העומדים בקיום שלם לפני עתיק יומין, והוא קורא להם &quot;שמים חדשים&quot;, שמים מחודשים, סתומים מסודות של חכמה עליונה. וכל אותם שאר דברי התורה המתחדשים, עומדים לפני הקדוש ברוך הוא ועולים ונעשים &quot;ארצות החיים&quot;. ויורדים ומתעטרים לגבי ארץ אחת, ומתחדש ונעשה הכל &quot;ארץ חדשה&quot; מאותו דבר שנתחדש בתורה. ועל זה כתוב: &quot;כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָנַי וגו'&quot;. &quot;עשיתי&quot; לא כתוב אלא &quot;עושה&quot;, שעושה תמיד מאותם חידושים וסודות של התורה. ועל זה כתוב: &quot;וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ&quot;. &quot;השמים&quot; לא כתוב אלא &quot;שמים&quot;.

אמר רבי אלעזר: מהו &quot;וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ&quot;? אמר לו: בשעה שניתנה התורה למשה, באו כמה רבבות של מלאכים עליונים לשרוף אותו בשלהבת פיהם, עד שחיפה עליו הקדוש ברוך הוא. ועכשיו, כשהדבר הזה עולה ומתעטר ועומד לפני הקדוש ברוך הוא, הוא מחפה על אותו הדבר, ומכסה על אותו אדם כדי שלא יוודע להם, אלא לקדוש ברוך הוא לבדו, ולא יקנאו בו, עד שנעשים מאותו הדבר שמים חדשים וארץ חדשה. זהו שכתוב: &quot;וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ&quot;. מכאן, שכל דבר הנסתר מן העין עולה לתועלת עליונה, זהו שכתוב &quot;וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ&quot;. ומדוע הוא מתחפה ומתכסה מן העין? בשביל תועלת עליונה, זהו שכתוב &quot;לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ&quot;, כפי שנאמר.

&quot;וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה&quot;, ולאמר לאותם שערים ודברים המצוינים אלו על אלו. &quot;עַמִּי אָתָּה&quot;, אל תקרא &quot;עַמִּי אָתָּה&quot; אלא &quot;עִמִּי אָתָּה&quot; (בחיריק) להיות שותף עִמי. מה אני בדיבור שלי עשיתי שמים וארץ, כמו שנאמר: &quot;בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ&quot;, אף כך אתה. אשרי הם האנשים המשתדלים בתורה.

ואם תאמר, שדבר זה עושה כל אדם! בוא וראה: אותו אדם שאין דרכו בסודות התורה, ומחדש דברים שאינו יודע על בוריים כראוי, אותו הדבר עולה, ויוצא לקראת אותו הדבר איש תהפוכות בעל לשון שקר מתוך נקב של התהום הגדולה. והוא מדלג חמש מאות פרסות כדי לקבל את אותו הדבר, ונוטל אותו והולך עמו אל תוך נקבו, ועושה בו רקיע של שווא הנקרא תוהו. וטס באותו רקיע אותו איש תהפוכות, ששת אלפים פרסות בפעם אחת. כיוון שאותו רקיע של שווא עומד, יוצאת מיד אשת זנונים ומתחזקת באותו רקיע של שווא, ומשתתפת בו. ומשם היא יוצאת והורגת כמה אלפים ורבבות. משום שכאשר היא עומדת באותו רקיע, יש לה רשות ויכולת לטוס בכל העולם ברגע אחד. ועל זה כתוב: &quot;הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָו‍ֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא&quot;. &quot;העוון&quot; זהו הזכר. &quot;כַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה&quot;, מי זו &quot;חטאה&quot;? זו הנקבה הנקראת 'חטאה'. הוא מושך את אותו הנקרא 'עוון' באותם חבלי השווא, ולאחר מכן &quot;וכעבות העגלה חטאה&quot;, מושך את אותה נקבה הנקראת 'חטאה', ששם היא מתחזקת לטוס ולהרוג בני אדם. ועל זה כתוב: &quot;כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה&quot;. מי &quot;הפילה&quot;? זו אותה ה'חטאה' שהורגת בני אדם. מי גרם לכל זה? תלמיד חכם שלא הגיע להוראה ומורה, הרחמן יצילנו.

אמר רבי שמעון לחברים: בבקשה מכם, שלא תוציאו מפיכם דבר תורה שאינכם יודעים ולא שמעתם מאילן גדול כראוי, כדי שלא תהיו גורמים לאותה 'חטאה'  להרוג אוכלוסיות של בני אדם לחינם. פתחו כולם ואמרו: הרחמן יצילנו! הרחמן יצילנו!. בוא וראה: בתורה ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, והרי כבר העמידו זאת, שכתוב: &quot;וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם&quot;. והוא הסתכל בה פעם, ושתיים, ושלוש, וארבע פעמים, ולאחר מכן אמר אותם, ולאחר מכן עשה בה את המעשה. כדי ללמד את בני האדם שלא יבואו לטעות בה, כמו שנאמר: &quot;אָז רָאָה וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ. וַיֹּאמֶר לָאָדָם&quot;. וכנגד ארבע הפעמים הללו שכתוב &quot;אָז רָאָה, וַיְסַפְּרָהּ, הֱכִינָהּ, וְגַם חֲקָרָהּ&quot;, ברא הקדוש ברוך הוא את מה שברא. ובטרם הוציא את מעשהו, הכניס ארבע מילים תחילה, שכן כתוב: &quot;בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת&quot;, הרי ארבע, ולאחר מכן &quot;הַשָּׁמַיִם&quot;. אלו הן כנגד ארבע הפעמים שהסתכל הקדוש ברוך הוא בתורה בטרם הוציא את מעשהו לאומנותו.

===את שבתותי תשמורו===
רבי אלעזר הוה אזיל למחמי לרבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא חמוי, &lt;קטע סוף=דף ה א/&gt;{{ממ זהר משולב|א|ה|ב}}&lt;קטע התחלה=דף ה ב/&gt;ורבי אבא בהדיה, והוה טעין חד גברא אבתרייהו. א&quot;ר אבא נפתח פתחין דאורייתא, דהא שעתא ועדנא הוא לאתתקנא בארחן. {{ש}}
פתח רבי אלעזר ואמר (ויקרא יט ל) {{צ|את שבתותי תשמורו}}. תא חזי בשית יומין ברא קב&quot;ה עלמא, וכל יומא ויומא גלי עבידתיה ויהב חיליה בההוא יומא. אימתי גלי עבידתיה ויהב חיליה? ביומא רביעאה. בגין דאינון תלת יומין קדמאין כולהו הוו סתימין ולא אתגלו - כיון דאתא יומא רביעאה - אפיק עבידתא וחילא דכלהו. דהא אשא ומיא ורוחא - אע&quot;ג דאינון תלת יסודין עלאין - כולהו תליין ולא אתגלי עבידתא דלהון עד דארעא גלי לון, כדין אתידע אומנותא דכל חד מנייהו. ואי תימא הא ביומא תליתאה הוה, דכתיב {{צ|תדשא הארץ דשא}} וכתיב {{צ|ותוצא הארץ}}? אלא האי אע&quot;ג דכתיב ביומא תליתאה - רביעאה הוה, ואתכליל ביומא תליתאה למהוי חד בלא פרודא, ולבתר יומא רביעאה אתגלי עבידתיה, לאפקא אומנא לאומנותיה דכל חד וחד. בגין דיומא רביעאה איהו רגלא רביעאה דכרסיא עלאה. וכל עבידתייהו כלהו - בין יומין קדמאין ובין יומין בתראין - הוו תליין ביומא דשבתא, הה&quot;ד (בראשית ב ב) {{צ|ויכל אלהים ביום השביעי}} - דא שבת. ודא הוא רגלא רביעאה דכרסיא. ואי תימא אי הכי מהו {{צ|את שבתותי תשמורו}} - תרין? אלא שבת דמעלי שבתא ושבתא דיומא - ממש לית לון פרודא. 

אמר ההוא טייעא דהוה טעין בתרייהו, ומהו {{צ|ומקדשי תיראו}}? אמר ליה דא קדושא דשבת. א&quot;ל ומהו קדושא דשבת? א&quot;ל דא קדושה דאתמשכא עליה מלעילא. א&quot;ל אי הכי עבדת לשבת דלאו איהו קדש, אלא קדושה דשריא עלוי מלעילא! אמר רבי אבא והכי הוא (ישעיה נח יג) {{צ|וקראת לשבת עונג לקדוש יהו&quot;ה מכובד}} - אדכר שבת לחוד, וקדוש יהו&quot;ה לחוד. אמר ליה - אי הכי מאן {{צ|קדוש יהו&quot;ה}}? א&quot;ל קדושה דנחתא מלעילא ושריא עליה. אמר ליה אי קדושא דאתמשכא מלעילא אקרי מכובד, אתחזי דשבת לאו איהו מכובד, וכתיב {{צ|וכבדתו}}? אמר רבי אלעזר לרבי אבא, אנח להאי גברא דמלה (חדתא) דחכמתא אית ביה דאנן לא ידענא בה. אמרו ליה &quot;אימא אנת!&quot;. 

פתח ואמר (ויקרא יט ל) {{צ|את שבתותי}} - {{צ|את}} לאסגאה תחום שבת, דאיהו תרין אלפין אמין לכל סטרא, ובגין כך אסגי {{צ|את}}. {{צ|שבתותי}} - (נ&quot;א דא) שבת עלאה ושבת תתאה, דאינון תרין כלילן כחדא וסתימין כחדא. אשתאר שבת אחרא דלא אדכר והות בכסופא. אמרה קמיה, מארי דעלמא מיומא דעבדת לי שבת אתקרינא, ויומא לאו איהו בלא ליליא. אמר לה ברתי שבת אנת ושבת קרינא לך, אבל הא אנא מעטר לך בעטרא עלאה יתיר. אעבר כרוזא ואמר {{צ|ומקדשי תיראו}} - ודא שבת דמעלי שבתא דאיהי יראה ושריא בה יראה. ומאן איהו? דקב&quot;ה אכליל ואמר {{צ|אני יהו&quot;ה}}. 

ואנא שמענא מאבא דאמר הכי, ודייק {{צ|את}} לאסגאה תחום שבת, {{צ|שבתותי}} - דא עגולה ורבועא דלגו, ואינון תרין. ולקביל אינון תרין אית תרי קדושתי דאית לנא לאדכרא - חד ויכלו וחד קידוש. ויכלו אית ביה תלתין וחמש תיבין, ובקידושא דאנן מקדשין תלתין וחמש תיבין. וסליק כלא לשבעין שמהן דקב&quot;ה, וכנסת ישראל אתעטר בהו. ובגין דעגולא ורבועא דא אינון {{צ|שבתותי}} - כלילן תרוייהו בשמור דכתיב {{צ|תשמורו}}, דהא שבת עלאה הכא לא אתכליל בשמור אלא בזכור, דהא מלכא עלאה בזכור אסתיים, ועל דא אקרי מלכא דשלמא דיליה ושלמא דיליה זכור איהו. ועל דא לית מחלוקת לעילא, בגין דתרין שלומות לתתא, חד '''יעק&quot;ב''' וחד '''יוס&quot;ף''', ובגין כך כתיב תרי זמני {{ממ|ישעיה|נז|יט}} {{צ|שלום שלום לרחוק ולקרוב}}. לרחוק - דא יעקב, &lt;קטע סוף=דף ה ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ו|א}}&lt;קטע התחלה=דף ו א/&gt;{{צ|ולקרוב}} - דא יוסף. {{צ|לרחוק}} כמה דאת אמר (ירמיה לא ג) {{צ|מרחוק יהו&quot;ה נראה לי}}, (שמות ב ד) {{צ|ותתצב אחותו מרחוק}}. {{צ|ולקרוב}} - כמה דאת אמר (דברים לב יז) {{צ|חדשים מקרוב באו}}. {{צ|מרחוק}} - דא נקודה עלאה דקיימא בהיכליה ועל דא כתיב {{צ|תשמורו}} - אתכליל בשמור. {{צ|ומקדשי תיראו}} - דא נקודא דקיימא באמצעיתא דאית לדחלא מינה יתיר מכלא דענשיה מיתה. והיינו דכתיב (שמות לא יד) {{צ|מחלליה מות יומת}}. מאן {{צ|מחלליה}}? מאן דעאל לגו חלל דעגולא ורבועא לאתר דההוא נקודה שריא ופגים ביה - {{צ|מות יומת}}. ועל דא כתיב {{צ|תיראו}}. וההיא נקודה אקרי {{צ|אני}} ועלה שריא ההוא דסתים עלאה דלא אתגליא, והיינו {{צ|יהו&quot;ה}}. וכלא חד. 

נחתו רבי אלעזר ורבי אבא ונשקוהו, אמרו ומה כל חכמתא דא אית תחות ידך, ואת טעין אבתרין, אמרו ליה מאן אנת, אמר לון לא תשאלון מאן אנא, אלא אנא ואתון ניזל ונתעסק באורייתא, וכל חד יימא מלין דחכמתא לאנהרא אורחא. אמרו ליה מאן יהב לך למיזל הכא ולמהוי טעין בחמרי, אמר לון יו&quot;ד עבד קרבא בתרין אתוון בכ&quot;ף וסמ&quot;ך לאתקשרא בהדאי (נ&quot;א, כחדא), כ&quot;ף לא בעא לאסתלקא ולאתקשרא, בתר (נ&quot;א, באתר) דלא יכלא למהוי רגעא חדא אלא ביה, סמ&quot;ך לא בעא לאסתלקא, בגין לסעדא לאינון דנפלין, דהא בלי סמ&quot;ך לא יכלין למהוי, יו&quot;ד אתא לגבאי יחידאה, נשיק לי וגפיף לי, בכה עמי ואמר לי, ברי מה אעביד לך, אבל הא אנא אסתלק, ואנא אתמלי מכמה טבין, ואתוון טמירין עלאין יקירין, בתר כן איתי לגבך, ואנא אהוי סעיד לך, ואתן לך אחסנתא דתרין אתוון עלאין, יתיר מאלין דאסתלקו, דאינון יש, יו&quot;ד עלאה ושי&quot;ן עלאה למהוי לך אוצרין מלייא מכל, ובגין כך ברי זיל והוי טעין חמרי, ועל דא אנא אזיל בכך. 

חדו רבי אלעזר ורבי אבא, ובכו ואמרו זיל רכיב ואנן נטעין אבתרך. אמר לון ולא אמרית לכון דפקודא דמלכא איהו, עד דייתי ההוא דטעין חמרי. אמרו ליה הא שמך לא אמרת לן! אתר בית מותבך מאי הוא? אמר לון אתר בית מותבי איהו טב ועיילא לגבאי, ואיהו מגדל חד דפרח באוירא רב ויקירא, ואינון דדיירין ביה בהאי מגדלא קב&quot;ה וחד מסכנא, ודא הוא אתר בית מותבי. וגלינא (נ&quot;א ועלינא) מתמן. ואנא טעין חמרי. אשגחו רבי אבא ורבי אלעזר ביה, ואטעים לון מלוי דהוו מתיקין כמנא ודובשא. 

אמרו ליה &quot;שמא דאבוך - אי תימא - ננשיק עפרא דרגלך!&quot;. אמר לון ואמאי? לאו אורח דילי בכך לאתגאה באורייתא. אבל אבא דילי הוה דיוריה בימא רבא, ואיהו הוה חד נונא דהוה אסחר ימא רבא מסטרא דא לסטרא דא, והוה רב ויקירא ועתיק יומין, עד דהוה בלע כל שאר נונין דימא, ולבתר אפיק לון חיין, וקיימין מליין מכל טבין דעלמא, ושאט ימא ברגעא חדא בתוקפיה, ואפיק לי כגירא בידא דגבר תקיף, וטמיר לי בההוא אתר דאמרית לכו, והוא תב לאתריה, ואגניז בההוא ימא. אשגח רבי אלעזר במלוי, אמר ליה &quot;אנת הוא בריה דבוצינא קדישא! אנת הוא בריה דרב המנונא סבא! אנת הוא בריה דנהירו דאורייתא, ואנת טעין אבתרן!&quot;. בכו כחדא ונשקוהו ואזלו. 

אמרו ליה אי ניחא קמי מרנא - לאודעא לן שמיה! {{ש}}
פתח ואמר (ש&quot;ב כג כ) {{צ|ובניהו בן יהוידע}}. האי קרא אוקמוה ושפיר איהו, אבל האי קרא לאחזאה רזין עלאין דאורייתא הוא דאתא. {{צ|ובניהו בן יהוידע}} - על רזא דחכמתא קא אתא, מלה סתימא איהו ושמא גרים. {{צ|בן איש חי}} - דא צדיק חי עלמין. {{צ|רב פעלים}} - מארי דכל עובדין וכל חילין עלאין. בגין דכלהו נפקין מניה - {{צ|יהו&quot;ה צבאות}} איהו, אות הוא בכל חיילין דידיה, רשים הוא ורב מכלא רב פעלים איהו. {{צ|מקבצאל}} - האי אילנא רב ויקירא, רב מכלא. מאן אתר נפק? מאן דרגא אתא? אהדר קרא ואמר {{צ|מקבצאל}} - דרגא עלאה סתימאה &lt;קטע סוף=דף ו א/&gt;{{ממ זהר משולב|א|ו|ב}}&lt;קטע התחלה=דף ו ב/&gt;ד{{צ|עין לא ראתה וגו'}}, דרגא דכולא ביה וכניש בגויה, מגו נהורא עלאה. ומניה נפיק כלא ואיהו היכלא קדישא סתימא, דכל דרגין כנישין וסתימין בגויה. ובגופא דהאי היכלא (אילנא) קיימין כל עלמין. וכל חיילין קדישין מניה אתזנו, וקיימי על קיומיהון. 

{{צ|הוא הכה את שני אריאל מואב}} - תרין מקדשין הוו קיימין בגיניה ואתזנו מניה; מקדש ראשון ומקדש שני. כיון דאיהו אסתלק ונגידו דהוה נגיד מלעילא אתמנע -- כביכול הוא הכה לון וחריב לון ושצי לון, וכרסיא קדישא נפלת. הה&quot;ד (יחזקאל א א) {{צ|ואני בתוך הגולה}} - ההוא דרגא דאקרי 'אני' הוא בתוך הגולה. אמאי? {{צ|על נהר כבר}} - על נהר דנגיד ונפיק דפסיק מימוי ומבועוי, ולא אנגיד כד בקדמיתא. הה&quot;ד (איוב יד יא) {{צ|ונהר יחרב ויבש}}; {{צ|יחרב}} בבית ראשון, {{צ|ויבש}} בבית שני. ובגין כך {{צ|הוא הכה את שני אריאל מואב}}, (ס&quot;א דהא בקדמיתא) מואב, דהוו מאב דבשמיא, ואתחרבו ואשתציאו בגיניה, וכל נהורין דהוו נהירין לישראל כלהו אתחשכו. 

ותו {{צ|הוא ירד והכה את הארי}} - בזמנין קדמאין כד האי נהר הוה משיך מימוי לתתא, הוו קיימין ישראל בשלימו, דדבחין דבחין וקרבנין לכפרא על נפשייהו. וכדין הוה נחית מלעילא דיוקנא דחד אריה, והוו חמאן ליה ע&quot;ג מדבחא רביץ על טרפיה, אכיל קרבנין כגבר תקיף. וכל כלבין הוו מתטמרין מקמיה ולא נפקי לבר. כיון דגרמו חובין -- איהו נחית לגו דרגין דלתתא, וקטיל לההוא אריה. דלא בעא למיהב ליה טרפיה כדבקדמיתא - כביכול קטיל ליה. {{צ|הוא הכה את הארי}} ודאי. 

{{צ|לתוך הבור}} - לעינהא דסטרא אחרא בישא. כיון דחמאת הכי ההוא סטרא אחרא - אתתקפת ושדרת לחד כלבא למיכל קרבנין. ומה שמיה דההוא ארי&quot;ה? '''אוריא&quot;ל''' דאנפוי אנפי אריה. ומה שמיה דההוא כלבא? '''בלאדן''' שמיה, דלאו איהו בכלל אדם, אלא כלבא ואנפי כלבא. 

{{צ|ביום השלג}} - ביומא דגרמו חובין, ודינא אתדן לעילא מעם בי דינא עלאה. ועל דא כתיב (משלי לא) {{צ|לא תירא לביתה משלג}} - דא דינא עלאה. אמאי? בגין ד{{צ|כל ביתה לבוש שנים}}, ויכול למסבל אשא תקיפא. {{ש}}
ע&quot;כ רזא דקרא. 

מה כתיב בתריה? {{צ|והוא הכה את איש מצרי איש מראה}} {{ממ|ש&quot;ב|כג|כא}}. הכא רזא, דקרא אתא לאודעא די בכל זמנא דישראל חבו, איהו אסתלק ומנע מנייהו כל טבין וכל נהורין דהוו נהירין לון. {{צ|הוא הכה את איש מצרי}} - דא נהורא דההוא נהורא דהוה נהיר לון לישראל, ומאן איהו משה, דכתיב (שמות ב יט) {{צ|ותאמרנה איש מצרי הצילנו וגו'}}. ותמן אתיליד ותמן אתרבי ותמן אסתליק לנהורא עלאה. 

{{צ|איש מראה}} - כמה דאת אמר (במדבר יב ח) {{צ|ומראה ולא בחידות}}. {{צ|איש}} - כמה דאת אמר (דברים לג א) {{צ|איש האלהים}}, כביכול בעלה דההוא מראה כבוד יהו&quot;ה, דזכה לאנהגא דרגא דא בכל רעותיה בארעא, מה דלא זכי בר נש אחרא. {{צ|וביד המצרי חנית}} - דא מטה האלהים דהוא אתמסר בידיה, כמא דאת אמר (שמות יז ח) {{צ|ומטה האלהים בידי}}. ודא איהו מטה דאתברי ערב שבת בין השמשות וחקוק ביה שמא קדישא גליפא קדישא. ובהאי חב בסלע, כמה דאת אמר (במדבר כ יג) {{צ|ויך את הסלע במטהו פעמים}}? א&quot;ל קב&quot;ה משה לא יהבית לך מטה דילי להאי, חייך לא יהא בידך מכאן ולהלאה! מיד {{צ|וירד אליו בשבט}} בדינא קשיא.  {{צ|ויגזול את החנית מיד המצרי}} - דמההיא שעתא אתמנע מניה, ולא הוה בידיה לעלמין. {{צ|ויהרגהו בחניתו}} - על ההוא חובא דמחא בההוא מטה מת, ולא עאל לארעא קדישא, ואתמנע נהורא דא מישראל. 

{{צ|מִן הַשְּׁלֹשִׁים נִכְבָּד}}{{ממ|ש&quot;ב|כג|כג}} - אלין שלשים שנה עלאין, דאיהו נטיל מנהון ואנגיד לתתא, ומנייהו איהו הוה נטיל ואתקרב. {{צ|ואל השלשה לא בא}} - אינון הוו אתיין לגביה ויהבו ליה ברעותא דלבא, ואיהו לא הוה אתי לגביהון. ואף על גב דלא עאל במניינא וחושבנא דלהון  - (שם) {{צ|וישימהו דוד אל משמעתו}} - דלא אתפרש מלוחא דלביה &lt;קטע סוף=דף ו ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ז|א}}&lt;קטע התחלה=דף ז א/&gt;לעלמין. לית פרודא להון לעלמין. דוד שם ליה לביה, ואיהו לאו לדוד, בגין דתושבחן ושירין ורחמין דסיהרא עביד לשמשא. איהי משיכת ליה לגבה למהוי דיוריה בהדה, ודא איהו {{צ|וישימהו דוד אל משמעתו}}. 

נפלו רבי אלעזר ורבי אבא קמיה. אדהכי והכי לא חמו ליה. קמו ואסתכלו לכל סטרין ולא חמו ליה. יתבו ובכו ולא יכילו למללא דא לדא. לבתר שעתא אמר רבי אבא, ודאי הא דתנינן דבכל ארחא דצדיקיא אזלין ומילי דאורייתא בינייהו, דאינון זכאין דההוא עלמא אתיין לגביהון, ודאי דא הוא רב המנונא סבא, דאתא לגבן מההוא עלמא לגלאה לן מלין אלין, ועד לא נשתמודע ביה אזל ליה ואתכסי מינן. קמו והוו בעו למטען לחמרי ולא אזלו. בעו למטען ולא אזלו. דחילו ואנחו לון לחמרי. ועד יומא הוו קראן לההוא אתר &quot;דוך דחמרי&quot;. 

פתח רבי אלעזר ואמר, {{צ|מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'}} {{ממ|תהלים|לא|כ}}. כמה הוא טבא עלאה ויקירא, דזמין קב&quot;ה למעבד גבי בני נשא, לאינון זכאין עלאין דחלי חטאה דמשתדלי באורייתא, כד עאלין לההוא עלמא. &quot;טובך&quot; לא כתיב, אלא {{צ|רב טובך}}, ומאן איהו?  {{צ|זכר רב טובך יביעו}} {{ממ|תהלים|קמה|ז}}. ודא איהו ענוגא דחיין דנגדין מעלמא דאתי לגבי חי עלמין דאיהו {{צ|זכר רב טובך}} ודאי, איהו (ישעיה סג ז) {{צ|ורב טוב לבית ישראל וגו'}}. 

תו - מה {{צ|רב טובך}}? הכא אגליף רזא דחכמתא וכל רזין אתכלילו הכא. '''{{צ|מ&quot;ה}}''' - כמה דאתמר. {{צ|רב}} - דא אילנא ר&quot;ב ותקיף; בגין דאית אילנא אחרא זוטא מניה, ודא הוא רב, ואעיל ליה ברום רקיעין. '''{{צ|טוב&quot;ך}}''' - דא אור דאתברי ביומא קדמאה. {{צ|אשר צפנת ליראיך}} - בגין דגניז ליה לצדיקייא בההוא עלמא. {{צ|פעלת}} - דא גן עדן עלאה, דכתיב (שמות טו יז) {{צ|מכון לשבתך פעלת יהו&quot;ה}}, ודא הוא {{צ|פעלת לחוסים בך}}. {{צ|נגד בני אדם}} - דא גן עדן דלתתא, דכל צדיקייא תמן קיימי ברוחא, דאתלבש בלבוש יקר, כגוונא ודיוקנא דהאי עלמא. ודא איהו {{צ|נגד בני אדם}} - בההוא דיוקנא דבני אדם דהאי עלמא. וקיימי תמן, ופרחי באוירא וסלקו לגו מתיבתא דרקיעא בההוא ג&quot;ע דלעילא. ופרחי ואסתחיין בטלי נהרי אפרסמונא דכיא, ונחתי ושראן לתתא. ולזמנין אתחזון נגד בני אדם למעבד לון נסין כמלאכין עלאין, כגוונא דחזינא השתא נהירו דבוצינא עלאה, ולא זכינא לאסתכלא ולמנדע רזין דחכמתא יתיר. 

פתח רבי אבא ואמר (שופטים יג כב) {{צ|ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות כי אלהים ראינו}}. אע&quot;ג דמנוח לא הוה ידע מאי עבידתיה, אמר הואיל וכתיב (שמות לג כ) {{צ|כי לא יראני האדם וחי}} - ודאי אנן חזינן, ובגין כך {{צ|מות נמות}}. ואנן חמינן וזכינן לנהורא דא דהוה אזיל בהדן, ונתקיים בעלמא, דהא קב&quot;ה שדריה לגבן, לאודעא לן רזין דחכמתא דגלי. זכאה חולקנא. 

אזלו. מטו לחד טורא והוה נטי שמשא, שרו ענפין דאילנא דטורא לאקשא דא בדא ואמרי שירתא. עד דהוו אזלי, שמעו חד קלא תקיפא דהוה אמר &quot;בני אלהין קדישין! אינון דאתבדרו ביני חייא דהאי עלמא! אינון בוצינין בני מתיבתא - אתכנשו לדוכתייכו לאשתעשעא במאריכון באורייתא!&quot;. דחילו אלין וקאימו בדוכתייהו ויתבו. 

אדהכי נפק קלא כמלקדמין ואמר &quot;טנרין תקיפין! פטישין רמאין! הא מארי דגוונין מרקמא בציורין, קאים על אצטוונא, עולו ואתכנשו!&quot;. בההיא שעתא שמעו קל ענפי דאילנין רב ותקיף, והוו אמרי (תהלים כט ה) {{צ|קול יהו&quot;ה שובר ארזים}}? נפלו על אנפייהו רבי אלעזר ורבי אבא, ודחילו סגיא נפל עלייהו. קמו בבהילו ואזלו, ולא שמעו מידי. נפקו מן טורא ואזלו. כד מטו לבי רבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא, חמו לרבי שמעון בן יוחאי תמן - חדו. &lt;קטע סוף=דף ז א/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ז|ב}}&lt;קטע התחלה=דף ז ב/&gt;חדי רבי שמעון, אמר לון &quot;ודאי ארחא דנסין ואתין עלאין קא עברתון, דאנא דמיכנא השתא, וחמינא לכו ולבניהו בן יהוידע דקא משדר לכו תרין עטרין על ידא דחד סבא, לאעטרא לכו. ודאי בארחא דא קב&quot;ה הוה!. ותו, דחמינא אנפייכו משניין.&quot; 

א&quot;ר יוסי, יאות אמרתון דחכם עדיף מנביא. אתא רבי אלעזר, ושוי רישיה בין ברכוי דאבוי, וסח ליה עובדא. דחיל רבי שמעון ובכה. אמר (חבקוק ג ב) {{צ|יהו&quot;ה שמעתי שמעך יראתי}} - האי קרא חבקוק אמרו בשעתא דחמא מיתתיה, ואתקיים על ידא דאלישע. אמאי אקרי '''חבקוק'''? בגין דכתיב  {{צ|למועד הזה כעת חיה את חובקת בן}} {{ממ|מ&quot;ב|ד|טז}}? ודא בריה דשונמית הוה. ותרין חבוקין הוו - חד דאימיה וחד דאלישע, דכתיב (שם לד) {{צ|וישם פיו על פיו}}. 

אשכחנא בספרא דשלמה מלכא, שמא גליפא דשבעין ותרין שמהן אגליף עלוי בתיבין, בגין דאתוון דאלפא ביתא דאגליף ביה אבוי בקדמיתא כד מית - פרחו מניה. והשתא דאלישע חבק ליה - אגליף ביה כל אינון אתוון דשבעין ותרין שמהן. ואתוון דאלין שבעין ותרין שמהן גליפן - אינון מאתן ושיתסר אתוון. וכולהו אתוון אגליף ברוחיה (נ&quot;א בדיבורא) אלישע, בגין לקיימא ליה באתוון דשבעין ותרין שמהן. וקרא ליה '''{{גמט|חבקוק}}''' - שמא דאשלים לכל סטרין. אשלים לחבוקין - כדאתמר. ואשלים לרזא דמאתן ושיתסר אתוון דשמא קדישא; בתיבין אתקיים לאהדרא רוחיה, ובאתוון אתקיים כל גופיה על קיומיה, ועל דא אקרי {{גמט דגש|חבקוק}}. ואיהו אמר (חבקוק ג ב) {{צ|יהו&quot;ה שמעתי שמעך יראתי}} - שמענא מה דהוה לי דאטעימנא מההוא עלמא ודחילנא. שרא למתבע רחמין על נפשיה ואמר {{צ|יהו&quot;ה פעלך}} דעבדת לי, {{צ|בקרב שנים}} יהון {{צ|חייהו}} כמו חייו, וכל מאן דאתקשר באינון שנים קדמוניות חיין אתקשרו ביה, {{צ|בקרב שנים תודיע}} - לההוא דרגא דלית (בה) חיין כלל. 

בכה רבי שמעון ואמר, אוף אנא ממה דשמענא דחילנא לקב&quot;ה! זקיף ידוי על רישיה ואמר &quot;ומה רב המנונא סבא נהירו דאורייתא זכיתון אתון למחמי אפין באפין, ולא זכינא ביה&quot;. נפל על אנפוי, וחמא ליה מעקר טורין, מנהיר שרגין, בהיכלא דמלכא משיחא. א&quot;ל רבי בההוא עלמא תהון שבבין מארי אולפנין קמי קב&quot;ה. מההוא יומא הוה קרי לרבי אלעזר בריה ולרבי אבא '''פניא&quot;ל''', כמה דאת אמר {{צ|כי ראיתי אלהים פנים אל פנים}} {{ממ|בראשית|לב|לא}}.

====תרגום לעברית====
רבי אלעזר היה הולך לבקר את רבי יוסי בנו של רבי שמעון בן לקוניא חמיו, ורבי אבא עמו, והיה סַבָּל אחד מהלך אחריהם. אמר רבי אבא: נפתח בפתחי תורה, שהרי השעה והזמן מתאימים לתקן את דרכנו. פתח רבי אלעזר ואמר: &quot;אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ&quot;. בוא וראה: בששת ימים ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, וכל יום ויום גילה את מלאכתו ונתן את כוחו באותו היום. מתי גילה את מלאכתו ונתן את כוחו? ביום הרביעי. מפני ששלושת הימים הראשונים היו כולם סתומים ולא התגלו, כיוון שבא היום הרביעי, הוציא את המלאכה והכוח של כולם. שהרי אש, מים ורוח, אף על פי שהם שלושה יסודות עליונים, כולם היו תלויים ולא התגלתה מלאכתם עד שהארץ גילתה אותם, ואז נודעה האומנות של כל אחד מהם. ואם תאמר: הרי ביום השלישי היה זה, שכתוב &quot;תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא&quot; וכתוב &quot;וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ&quot;? אלא דבר זה, אף על פי שכתוב ביום השלישי, מהיום הרביעי היה, ונכלל ביום השלישי כדי להיות אחד ללא פירוד, ולאחר מכן ביום הרביעי התגלתה מלאכתו, להוציא בעל אומנות את אומנותו של כל אחד ואחד. מפני שהיום הרביעי הוא הרגל הרביעית של הכיסא העליון. וכל מלאכתם של כולם, בין הימים הראשונים ובין הימים האחרונים, היו תלויים ביום השבת, זהו שכתוב:&quot;וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי&quot;, זו השבת. וזו היא הרגל הרביעית של הכיסא. ואם תאמר: אם כך, מהו &quot;אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ&quot;, בלשון רבים, המורה על שתיים? אלא זו שבת של ערב שבת והשבת של היום ממש, ואין להן פירוד.

אמר אותו סַבָּל שהיה טוען אחריהם: ומהו המשך הכתוב &quot;וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ&quot;? אמר לו: זוהי קדושת השבת. אמר לו: ומהי קדושת השבת? אמר לו: זוהי קדושה שנמשכת עליה מלמעלה. אמר לו: אם כך, עשית את השבת כאילו היא עצמה אינה קודש, אלא רק קדושה ששורה עליה מלמעלה! אמר רבי אבא: ואכן כך הוא, שכתוב: &quot;וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד&quot;, הרי הזכיר את השבת לחוד, ואת &quot;קדוש ה'&quot; לחוד. אמר לו: אם כך, מי הוא &quot;קדוש ה'&quot;? אמר לו: זוהי הקדושה שיורדת מלמעלה ושורה עליה. אמר לו: אם הקדושה שנמשכת מלמעלה היא שנקראת &quot;מכובד&quot;, אם כן נראה שהשבת עצמה אינה מכובדת? והרי כתיב בהמשך הפסוק &quot;וְכִבַּדְתּוֹ&quot;! אמר רבי אלעזר לרבי אבא: עזוב לאדם זה, שכן דבר חכמה חדש יש בו שאנו איננו יודעים אותו. אמרו לו: אמור אתה!

פתח ואמר: &quot;אֶת שַׁבְּתֹתַי&quot;, המילה &quot;אֶת&quot; באה לרבות את תחום שבת, שהוא אלפיים אמה לכל צד, ובשל כך ריבה הכתוב והוסיף את המילה &quot;את&quot;. &quot;שַׁבְּתֹתַי&quot;, זו שבת עליונה ושבת תחתונה, שהן שתיים הכלולות כאחת ונסתרות כאחת. נשארה שבת אחרת שלא הוזכרה, והייתה בבושה. אמרה לפניו: ריבונו של עולם! מיום שבראת אותי, 'שבת' אני נקראת, ואין יום ללא לילה! אמר לה: בִּתִּי, שבת את ושבת קראתי לך, אבל הרי אני מעטר אותך בעיטור עליון עוד יותר. העביר כרוז ואמר: &quot;וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ&quot;, וזוהי שבת של ערב שבת, שהיא בחינת יראה ושורה בה יראה. ומי הוא זה? זהו שהקדוש ברוך הוא כלל ואמר: &quot;אֲנִי ה'&quot;.

ואני שמעתי מאבא שאמר כך, ודייק: &quot;אֶת&quot;, בא לרבות את תחום שבת. &quot;שַׁבְּתֹתַי&quot;, זו העיגול והריבוע שבתוכו, והם שניים. וכנגד שניים אלו ישנן שתי קדושות שעלינו להזכיר: אחת היא &quot;וַיְכֻלּוּ&quot; ואחת היא הקידוש. ב&quot;ויכלו&quot; יש שלושים וחמש תיבות, ובקידוש שאנו מקדשים יש שלושים וחמש תיבות. ועולה הכל יחד לשבעים שמות של הקדוש ברוך הוא, וכנסת ישראל מתעטרת בהם. ובגלל שהעיגול והריבוע הללו הם &quot;שַׁבְּתֹתַי&quot;, נכללים שניהם בבחינת 'שמור', שכן כתוּב &quot;תִּשְׁמֹרוּ&quot;. שהרי שבת עליונה לא נכללה כאן ב'שמור' אלא ב'זכור', מכיוון שהמלך העליון מסתיים בבחינת 'זכור', ועל כן נקרא &quot;המלך שהשלום שלו&quot; והשלום שלו הוא בחינת 'זכור'. ועל כן אין מחלוקת למעלה, משום שיש שני שלומות למטה: אחד יעקב ואחד יוסף, ומשום כך כתוב פעמיים: &quot;שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב&quot;. &quot;לָרָחוֹק&quot;, זה יעקב. &quot;וְלַקָּרוֹב&quot;, זה יוסף. &quot;לָרָחוֹק&quot;, כפי שנאמר:&quot;מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי&quot;, וכמו שכתוב: &quot;וַתֵּתַצַּב אֲחֹתּוֹ מֵרָחֹק&quot;. &quot;וְלַקָּרוֹב&quot;, כפי שנאמר: &quot;חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ&quot;. &quot;מֵרָחוֹק&quot;, זו הנקודה העליונה העומדת בהיכלה, ועל כן כתוב &quot;תִּשְׁמֹרוּ&quot;, שנכלל בבחינת 'שמור'. &quot;וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ&quot;, זו הנקודה העומדת באמצע, שיש לירוא ממנה יותר מכל, שהרי עונשה מיתה. וזהו שכתוב: &quot;מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמַת&quot;. מי הם &quot;מְחַלְלֶיהָ&quot;? מי שנכנס לתוך החלל של העיגול והריבוע, למקום שבו אותה הנקודה שורה, ופוגם בה, &quot;מוֹת יוּמַת&quot;. ועל כן כתוב &quot;תִּירָאוּ&quot;. ואותה הנקודה נקראת &quot;אֲנִי&quot;, ועליה שורה אותו הסתום העליון שאינו מתגלה, והוא &quot;ה'&quot; והכל אחד.

ירדו רבי אלעזר ורבי אבא ונשקו לו. אמרו: וכי כל החכמה הזו נמצאת תחת ידך, ואתה סוחב משאות אחרינו? אמרו לו: מי אתה? אמר להם: אל תשאלו מי אני, אלא אני ואתם נלך ונתעסק בתורה, וכל אחד יאמר דברי חכמה כדי להאיר את הדרך. אמרו לו: מי נתן לך ללכת כאן ולהיות נהג חמורים? אמר להם: האות י' עשתה מלחמה בשתי אותיות, בכ' ובס', כדי להתקשר עמי כאחד. כ' לא רצתה להסתלק ממקומה ולהתקשר, מפני שאינה יכולה להיות אפילו רגע אחד בלי. ס' לא רצתה להסתלק, כדי לסמוך את אלו הנופלים, שהרי ללא ס' אינם יכולים להתקיים. האות י' באה אליי יחידה, נשקה לי וחיבקה לי, בכתה עמי ואמרה לי: בני, מה אעשה לך? אבל הרי אני מסתלקת, ואני אתמלא מכמה טובות ומאותיות טמירות, עליונות ויקרות, ולאחר מכן אבוא אלייך ואהיה לך לסעד, ואתן לך ירושה של שתי אותיות עליונות, יתרות מאלו שהסתלקו, שהן יֵ&quot;שׁ, י' עליונה וש' עליונה, כדי שיהיו לך אוצרות מלאים מכל. ובשל כך בני, לך והיה נהג חמורים. ועל כן אני הולך כך.

שמחו רבי אלעזר ורבי אבא, ובכו ואמרו: לך רכב ואנחנו נסחב את המשאות אחריך! אמר להם: והלא אמרתי לכם שזו גזירת המלך היא, עד שיבוא אותו אחד שמוליך את החמורים. אמרו לו: הרי את שמך לא אמרת לנו! מקום מושבך מהו? אמר להם: מקום מושבי הוא טוב ועליון אצלי, והוא מגדל אחד הפורח באוויר, גדול ויקר, ואלו הדיירים בו באותו המגדל הם הקדוש ברוך הוא ועני אחד, וזהו מקום מושבי. וגליתי משם, ואני נהג חמורים. הביטו בו רבי אבא ורבי אלעזר, וטעמו את דבריו שהיו מתוקים כָּמָן וכדבש.

אמרו לו: שמך ושם אביך, אם תאמר לנו, ננשק את עפר רגליך! אמר להם: ומדוע? אין זו דרכי להתגאות בתורה. אבל אבי, מקום מגוריו היה בים הגדול, והוא היה דג אחד גדול שהיה מסובב את הים הגדול מצד זה לצד זה, והיה גדול ויקר ועתיק יומין, עד שהיה בולע את כל שאר דגי הים, ולאחר מכן מוציא אותם חיים, כשהם קיימים ומלאים מכל טוב העולם, והיה שט בים ברגע אחד בתוקפו. והוציא אותי כחץ ביד גיבור תקיף, והטמין אותי באותו מקום שאמרתי לכם, והוא שב למקומו ונגנז באותו הים. הביט רבי אלעזר בדבריו, אמר לו: אתה הוא בנו של המנורה הקדושה! אתה הוא בנו של רב המנונא סבא! אתה הוא בנו של מאור התורה, ואתה מוליך חמורים אחרינו? בכו כאחד, נשקו לו והלכו.

אמרו לו: אם נוח הדבר לפני אדוננו, יודיע לנו את שמו! פתח ואמר: &quot;וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע&quot;. פסוק זה כבר פירשוהו ויפה הוא, אבל פסוק זה בא להראות את רזי התורה העליונים. &quot;וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע&quot;, על סוד החכמה הוא בא, דבר סתום הוא והשם גורם לכך. &quot;בֶּן אִישׁ חַי&quot;, זהו ה'צדיק' חי העולמים. &quot;רַב פְּעָלִים&quot;, אדון כל המעשים וכל הצבאות העליונים. מפני שכולם יוצאים ממנו, הוא &quot;ה' צְבָאוֹת&quot;, הוא אות בכל צבאותיו, הוא רשום וגדול מכולם, &quot;רב פעלים&quot; הוא. &quot;מִקַּבְצְאֵל&quot;, אילן זה גדול ויקר, גדול מכולם. מאיזה מקום יצא? מאיזו דרגה בא? חזר הפסוק ואמר: &quot;מִקַּבְצְאֵל&quot;, דרגה עליונה וסתומה, שזהו &quot;עַיִן לֹא רָאָתָה&quot;, דרגה שהכל נמצא בה והיא מכנסת לתוכה מתוך האור העליון. וממנה יוצא הכל, והיא ההיכל הקדוש והסתום, שכל הדרגות מכונסות וסתומות בתוכו. ובגופו של היכל זה עומדים כל העולמות, וכל הצבאות הקדושים ממנו ניזונים, ועומדים על קיומם.

&quot;הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִיאֵל מוֹאָב&quot;, שני מקדשים היו קיימים בזכותו וניזונים ממנו: מקדש ראשון ומקדש שני. כיוון שהוא הסתלק, והמשכת השפע שהייתה נמשכת מלמעלה נמנעה, כביכול הוא הִכּה אותם, והחריב אותם, והשמיד אותם, והכיסא הקדוש נפל. זהו שכתוב: &quot;וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה&quot;, אותה הדרגה שנקראת 'אֲנִי' היא בתוך הגולה. ומדוע? &quot;עַל נְהַר כְּבָר&quot;, על שם הנהר שהיה נמשך ויוצא, שנפסקו מימיו ומקורותיו, ולא נמשך עוד כפי שהיה בתחילה. זהו שכתוב: &quot;וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ&quot;. &quot;יֶחֱרַב&quot; בבית ראשון, &quot;וְיָבֵשׁ&quot; בבית שני. ובשל כך &quot;הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִיאֵל מוֹאָב&quot;, &quot;מוֹאָב&quot;, מפני שהיו מֵאָב שבשמיים, ונחרבו ונשמדו בעטיו, וכל המאורות שהיו מאירים לישראל, כולם חשכו.

ועוד: &quot;הוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי&quot;, בזמנים ראשונים, כשאותו הנהר היה מושך ומוריד את מימיו למטה, היו ישראל קיימים בשלמות, שהיו זובחים זבחים ומקריבים קרבנות לכפר על נפשותיהם. ואז הייתה יורדת מלמעלה דמות של אריה אחד, והיו רואים אותו על גבי המזבח רובץ על טרפו, ואוכל את הקרבנות כגיבור תקיף. וכל הכלבים היו נטמנים מפניו ולא יוצאים החוצה. כיוון שגרמו העוונות, הוא ירד לתוך הדרגות שלמטה, והרג את אותו האריה, שלא רצה לתת לו את טרפו כפי שהיה בתחילה, כביכול הרג אותו. &quot;הוּא הִכָּה אֵת הָאֲרִי&quot; ודאי.

&quot;בְּתוֹךְ הַבּוֹר&quot;, לעיניה של הסטרא אחרא הרעה. כיוון שראתה כך אותה הסטרא אחרא, התחזקה, ושלחה כלב אחד לאכול את הקרבנות. ומה שמו של אותו אריה? אוריא&quot;ל שמו, שפניו פני אריה. ומה שמו של אותו כלב? בלאדן שמו, שאינו בכלל אדם אלא כלב, ופניו פני כלב.

&quot;בְּיוֹם הַשָּׁלֶג&quot;, ביום שגרמו העוונות, והדין נידון למעלה מאת בית הדין העליון. ועל כן כתוב: &quot;לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג&quot;, זהו הדין העליון. ומדוע? מפני שּ&quot;כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים&quot;, ובהיותם לבושים בצבע שָׁנִי היא יכולה לסבול אש חזקה. עד כאן סוד הפסוק.

מה כתוב אחריו? &quot;וְהוּא הִכָּה אֶת אִישׁ מִצְרִי אִישׁ מַרְאֶה&quot;. כאן יש סוד, שהפסוק בא להודיע שכל זמן שישראל חטאו, הוא הסתלק ומנע מהם את כל הטובות ואת כל המאורות שהיו מאירים להם. &quot;וּהוּא הִכָּה אֶת אִישׁ מִצְרִי&quot;, זהו האור של אותו המאור שהיה מאיר לישראל, ומי הוא? משה, שכתוב עליו: &quot;וַתֹּאמַרְנָה אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ&quot;. ושם הוא נולד, ושם הוא גדל, ומשם נתעלה אל האור העליון.

&quot;אִישׁ מַרְאֶה&quot;, כפי שנאמר:&quot;וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת&quot;. &quot;אִישׁ&quot;, כפי שנאמר: &quot;אִישׁ הָאֱלֹהִים&quot;, שהוא כביכול הבעל של אותו המראה, שזכה להנהיג דרגה זו בכל רצונו בארץ, מה שלא זכה בו שום בן אדם אחר. &quot;וּבְיַד הַמִּצְרִי חֲנִית&quot;, זהו מטה האלוהים שנמסר בידו, כמו שנאמר: &quot;וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי&quot;. וזהו המטה שנברא בערב שבת בין השמשות, וחקוק וגלופ בו השם הקדוש. ובמטה זה חטא משה בסלע, כפי שנאמר: &quot;וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם&quot;. אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה! לא נתתי לך את המטה שלי לצורך זה, חייך שלא יהיה עוד בידך מכאן ולהבא! מיד &quot;וַיֵּרֶד אֵלָיו בַּשֵּׁבֶט&quot;, במידת הדין הקשה. &quot;וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי&quot;, שמאותה השעה נמנע ממנו, ולא היה עוד בידו לעולם. &quot;וַיַּהַרְגֵהוּ בַּחֲנִיתוֹ&quot;, שבגלל אותו החטא שהכה באותו המטה, מת, ולא נכנס לארץ הקדושה, ונמנע האור הזה מלהאיר לישראל.

&quot;מִן הַשְּׁלֹשִׁים נִכְבָּד&quot;, אלו הן שלושים השנים העליונות, שהוא נוטל מהן וממשיך את השפע למטה, ומתוכן הוא היה נוטל ומתקרב. &quot;וְאֶל הַשְּׁלֹשָׁה לֹא בָא&quot;, הן היו באות אליו ומעניקות לו ברצון הלב, אך הוא לא היה בא אליהן. ואף על פי שלא נכנס במניינן ובחשבונן שלהן, &quot;וַיְשִׂמֵהוּ דָוִד אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ&quot;, שלא נפרד מלוח לבו לעולמים, ואין להם פירוד לעולמים. דוד שם אותו אל לבו, והוא לא שם את לבו לדוד, משום שהתשבחות, השירים והרחמים של הלבנה נעשים עבור השמש. היא מושכת אותו אליה כדי שיהיה מקום מגוריו עמה, וזהו &quot;וַיְשִׂמֵהוּ דָוִד אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ&quot;.

נפלו רבי אלעזר ורבי אבא לפניו. תוך כדי כך, לא ראו אותו עוד. קמו והביטו לכל הצדדים, ולא ראו אותו. ישבו ובכו, ולא יכלו לדבר איש עם רעהו. לאחר שעה אמר רבי אבא: ודאי זהו ששנינו, שבכל דרך שהצדיקים הולכים בה ודברי תורה ביניהם, אותם הזכאים באותו העולם באים אליהם. ודאי זהו רב המנונא סבא, שבא אלינו מאותו העולם כדי לגלות לנו דברים אלו, ובטרם נכיר אותו, הלך לו ונתכסה ממנו. קמו והיו רוצים להנהיג את החמורים, אך הם לא הלכו. ניסו להנהיג אותם, ולא הלכו. פחדו, והניחו לחמורים. ועד היום היו קוראים לאותו המקום מקום החמורים.

פתח רבי אלעזר ואמר: &quot;מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ&quot;. כמה הוא הטוב העליון והיקר, שהקדוש ברוך הוא עתיד לעשות עם בני האדם, לאותם צדיקים עליונים יראי חטא המשתדלים בתורה, כאשר הם נכנסים לאותו העולם. &quot;טוּבְךָ&quot; לא כתוב, אלא &quot;רַב טוּבְךָ&quot;. ומי הוא? &quot;זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ&quot;. וזהו תענוג החיים הנמשכים מעולם הבא אל חי העולמים, שהוא נקרא &quot;זֵכֶר רַב טוּבְךָ&quot; ודאי, והוא שכתוב: &quot;וְרַב טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל&quot;.

ועוד: מהו &quot;מָה רַב טוּבְךָ&quot;? כאן נחקק סוד החכמה, וכל הרזים נכללו כאן. &quot;מָה&quot;, כפי שנאמר. &quot;רַב&quot;, זהו האילן הגדול והחזק. מפני שיש אילן אחר הקטן ממנו, וזהו האילן הגדול, המעלה אותה אל מרום הרקיעים. &quot;טוּבְךָ&quot;, זהו האור הגנוז שנברא ביום הראשון. &quot;אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ&quot;, מפני שהקדוש ברוך הוא גנז את אותו האור עבור הצדיקים באותו העולם. &quot;פָּעַלְתָּ&quot;, זהו גן עדן העליון, שכתוב עליו: &quot;מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה'&quot;, וזהו &quot;פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ&quot;. &quot;נֶגֶד בְּנֵי אָדָם&quot;, זהו גן עדן שלמטה, שכל הצדיקים עומדים שם ברוחם, המתלבשת בלבוש יקר, כעין וכדמות העולם הזה. וזהו &quot;נֶגֶד בְּנֵי אָדָם&quot;, באותה הדמות של בני האדם שבעולם הזה. והם עומדים שם, ופורחים באוויר, ועולים לתוך הישיבה של הרקיע באותו גן עדן שלמעלה; ופורחים ומתרחצים בטלי נהרות האפרסמון הטהור, ויורדים ושורים למטה. ולפעמים הם נראים &quot;נֶגֶד בְּנֵי אָדָם&quot; כדי לעשות להם ניסים כמלאכים עליונים, כפי שראינו עכשיו את אור המנורה העליונה, ולא זכינו להביט עוד ולדעת רזי חכמה יתרים.

פתח רבי אבא ואמר: &quot;וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ&quot;. אף על פי שמנוח לא היה יודע את מעשהו, אמר: הואיל וכתוב &quot;כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי&quot;, ואנו ודאי ראינו, ובשל כך &quot;מוֹת נָמוּת&quot;. ואילו אנו, ראינו וזכינו לאור הזה שהיה הולך עמנו, ונשארנו קיימים בעולם! שהרי הקדוש ברוך הוא שלח אותו אלינו, כדי להודיע לנו את רזי החכמה שגילה. אשרי חלקנו!

הלכו. הגיעו להר אחד והשמש נטתה, התחילו ענפי האילנות של ההר להקיש זה בזה ואמרו שירה. בעודם הולכים, שמעו קול אחד חזק שהיה אומר: &quot;בני אלוהים קדושים! אלו המפוזרים בין החיים של העולם הזה! אלו המנורות, בני הישיבה, התכנסו למקומכם להשתעשע עם אדונכם בתורה!&quot;. פחדו אלו, ועמדו במקומם וישבו.

בינתיים יצא קול כבתחילה ואמר: &quot;סלעים חזקים! פטישים רמים! הנה אדון הגוונים הרוקם בציורים עומד על האכסדרה, היכנסו והתכנסו!&quot;. באותה השעה שמעו את קול ענפי האילנות, גדול וחזק, והיו אומרים: &quot;קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים&quot;. נפלו רבי אלעזר ורבי אבא על פניהם, ופחד גדול נפל עליהם. קמו בבהלה והלכו, ולא שמעו עוד דבר. יצאו מן ההר והלכו. כאשר הגיעו לביתו של רבי יוסי בנו של רבי שמעון בן לקוניא, ראו שם את רבי שמעון בן יוחאי, ושמחו. שמח רבי שמעון ואמר להם: ודאי בדרך של ניסים ואותות עליונים עברתם! שהרי אני ישנתי עכשיו, וראיתי אתכם ואת בניהו בן יהוידע, שהוא משלח לכם שני עטרות, על ידי זקן אחד כדי לעטר אתכם. ודאי בדרך זו הקדוש ברוך הוא היה עמכם! ויתר על כן, אני רואה את פניכם שהשתנו.

אמר רבי יוסי: יפה אמרתם, שחכם עדיף מנביא. בא רבי אלעזר, והניח את ראשו בין ברכיו של אביו, וסיפר לו את המעשה. פחד רבי שמעון ובכה. אמר: &quot;ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי&quot;, פסוק זה אמר אותו חבקוק בשעה שראה את מותו, והתקיים על ידי אלישע. ומדוע נקרא שמו חבקוק? מפני שכתוב: &quot;לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן&quot;, וזה היה בנה של השונמית. ושני חבוקים היו לו: אחד של אמו, ואחד של אלישע, שכתוב: &quot;וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו&quot;.

מצאנו בספר של שלמה המלך, שהשם החקוק של שבעים ושתיים שמות נחקק עליו בתיבות, מפני שאותיות האלף בית שחקק בו אביו בתחילה, כאשר מת, פרחו ממנו. ועכשיו, כשאלישע חיבק אותו, חקק בו את כל אותן האותיות של שבעים ושניים השמות. והאותיות של שבעים ושניים שמות חקוקים אלו, הן מאתיים ושישה עשר אותיות. ואת כל האותיות הללו חקק אלישע ברוחו, כדי לקיים אותו באותיות של שבעים ושניים השמות. וקרא לו חַבַקּוּק, שם המשלים את כל הצדדים: משלים לחביקות, כפי שנאמר, ומשלים לסוד מאתיים ושישה עשר האותיות של השם הקדוש; במילים התקיים כדי להחזיר את רוחו, ובאותיות התקיים כל גופו על עומדו, ועל כן נקרא חבקוק. והוא אמר: &quot;ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי&quot;, שמעתי את מה שהיה לי, שטעמתי מאותו העולם, ויראתי. התחיל לבקש רחמים על נפשו ואמר: &quot;ה' פָּעָלְךָ&quot; שעשית לי, &quot;בְּקֶרֶב שָׁנִים&quot;, יהיו &quot;חַיֵּיהוּ&quot; כמו חייו, וכל מי שנקשר באותן השנים הקדמוניות, חיים נקשרים בו. &quot;בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ&quot;, לאותה הדרגה שאין בה חיים כלל, להודיע לה ולהמשיך אליה חיים.

בכה רבי שמעון ואמר: אף אני, ממה ששמעתי יראתי מפני הקדוש ברוך הוא! זקף את ידיו על ראשו ואמר: ומה את רב המנונא סבא, מאור התורה, זכיתם אתם לראות פנים אל פנים, ואני לא זכיתי בו?! נפל על פניו, וראה אותו כשהוא עוקר הרים ומאיר מנורות בהיכלו של המלך המשיח. אמר לו: רבי! באותו העולם תהיו שכנים של בעלי התורה לפני הקדוש ברוך הוא. מאותו היום והילך, היה קורא לרבי אלעזר בנו ולרבי אבא פְּנִיאֵל, כפי שנאמר: &quot;כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים&quot;.

===ראשית חכמה יראת ה'===
{{צ|בראשית}} -- רבי חייא פתח {{ממ|תהלים|קיא|י}}, {{צ|ראשית חכמה יראת יהו&quot;ה שכל טוב לכל עושיהם תהלתו עומדת לעד}}. {{ש}}
{{צ|ראשית חכמה}} - האי קרא הכי מבעי ליה &quot;סוף חכמה יראת יהו&quot;ה&quot;, בגין דיראת יהו&quot;ה סוף חכמה איהי. אלא איהי ראשית לאעלא לגו דרגא דחכמתא עלאה, הה&quot;ד {{ממ|תהלים|קיח|יח}} {{צ|פתחו לי שערי צדק}}. {{צ|זה השער ליהו&quot;ה}} ודאי, דאי לא ייעול בהאי תרעא לא ייעול לעלמין. 

למלכא עלאה דאיהי עלאה וטמיר וגניז, ועביד ליה תרעין אלין על אלין, ולסוף כל תרעין עבד תרעא חד, בכמה מנעולין בכמה פתחין בכמה היכלין אלין על אלין. אמר &quot;כל מאן דבעי למיעל לגבאי - תרעא דא יהא קדמאה לגבאי - מאן דיעול בהאי תרעא יעול&quot;. אוף הכי תרעא קדמאה לחכמה עלאה - '''יראת יהו&quot;ה''' איהי, ודא איהי {{צ|ראשית}}. 

'''{{צ|ב'}}''' - תרין אינון, דמתחברין כחדא. ואינון תרין נקודין - חד גניזא וטמירא, וחד קיימא באתגליא. ובגין דלית להו פרודא אקרון {{צ|ראשית}} חד ולא תרין. מאן דנטיל האי נטיל האי. וכלא חד. דהא הוא ושמיה חד, דכתיב {{ממ|תהלים|פג|יט}} {{צ|וידעו כי אתה שמך יהו&quot;ה לבדך}}. אמאי אקרי {{צ|יראת יהו&quot;ה}}? בגין דאיהו אילנא דטוב ורע;  זכי בר נש - הא טוב, ואי לא זכי - הא רע. &lt;קטע סוף=דף ז ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ח|א}}&lt;קטע התחלה=דף ח א/&gt;ועל דא שרי בהאי אתר יראה, ודא תרעא לאעלא לכל טובא דעלמא. 

{{צ|שכל טוב}} - אלין תרין תרעין דאינון כחדא. רבי יוסי אמר, {{צ|שכל טוב}} - דא אילנא דחיי דאיהו שכל טוב בלא רע כלל, ועל דלא שריא ביה רע איהו {{צ|שכל טוב}} בלא רע. {{צ|לכל עושיהם}} - אלין חסדי דוד הנאמנים - תמכין אורייתא. ואינון דתמכין אורייתא - כביכול אינון עבדין. כל אינון דלעאן באורייתא - לית בהו עשיה בעוד דלעאן בה. אינון דתמכין לון - אית בהו עשיה. ובחילא דא כתיב {{צ|תהלתו עומדת לעד}}, וקיימא כורסייא על קיומיה כדקא יאות. 

&lt;קטע התחלה=שבועות 1/&gt;רבי שמעון הוה יתיב ולעי באורייתא בליליא דכלה אתחברת בבעלה. דתנינן כל אינון חברייא דבני היכלא דכלה, אצטריכו בההיא ליליא דכלה אזדמנת למהוי ליומא אחרא גו חופה בבעלה, למהוי עמה כל ההוא ליליא, ולמחדי עמה בתקונהא דאיהי אתתקנת, למלעי באורייתא מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובמדרשות דקראי, וברזי דחכמתא. בגין דאלין אינון תיקונין דילה ותכשיטהא. ואיהי ועולמתהא עאלת וקיימת על רישיהון, ואתתקנת בהו וחדת בהו כל ההוא ליליא, וליומא אחרא לא עאלת לחופה אלא בהדייהו, ואלין אקרון בני חופתה. וכיון דעאלת לחופתה - קב&quot;ה שאיל עלייהו ומברך לון ומעטר לון בעטרהא דכלה. זכאה חולקהון. 

והוה רבי שמעון וכלהו חברייא מרננין ברנה דאורייתא, ומחדשן מלין דאורייתא כל חד וחד מנייהו, והוה חדי רבי שמעון וכל שאר חברייא. אמר לון רבי שמעון, בני, זכאה חולקכון, בגין דלמחר לא תעול כלה לחופה אלא בהדייכו, בגין דכלהו דמתקנין תקונהא בהאי ליליא וחדאן בה - כלהו יהון רשימין וכתיבין בספרא דדכרניא, וקב&quot;ה מברך לון בשבעין ברכאן ועטרין דעלמא עלאה. 

פתח רבי שמעון ואמר, {{צ|השמים מספרים כבוד אל וגו'}} {{ממ|תהלים|יט|ב}}. קרא דא הא אוקימנא ליה, אבל בזמנא דא דכלה אתערת למיעל לחופה ביומא דמחר - אתתקנת ואתנהירת בקישוטהא בהדי חברייא דחדאן עמה כל ההיא ליליא, ואיהי חדאת עמהון. וביומא דמחר - כמה אוכלוסין כמה חיילין ומשריין מתכנשין בהדה. ואיהי וכלהו מחכאן לכל חד וחד דתקינו לה בהאי ליליא. כיון דמתחברן כחדא ואיהי חמאת לבעלה, מה כתיב {{צ|השמים מספרים כבוד אל}}. {{צ|השמים}} - דא חתן דעאל לחופה. {{צ|מספרים}} - מתנהרין כזוהרא דספיר, דנהיר וזהיר מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא. {{צ|כבוד אל}} - דא כבוד כלה דאקרי 'אל', דכתיב {{צ|ואל זועם בכל יום}} {{ממ|תהלים|ז|יב}}. בכל יומי שתא אקרי {{צ|אל}}, והשתא דהא עאלת לחופה אקרי {{צ|כבוד}} ואקרי {{צ|אל}} - יקר על יקר, נהירו על נהירו, ושלטנו על שלטנו. כדין בההיא שעתא דשמים עאל לחופה ואתי ונהיר לה - כל אינון חברייא דאתקינו לה - כולהו אתפרשו בשמהן תמן. הה&quot;ד {{צ|ומעשה ידיו מגיד הרקיע}} (שם יט ב). {{צ|מעשה ידיו}} - אלין אינון מארי קיימא דברית בהדי כלה, ואינון מארי קיימא דברית אקרון {{צ|מעשה ידיו}}, כמה דאת אמר {{צ|ומעשה ידינו כוננהו}} (שם צ יז) - דא ברית קיימא דחתים בבשרא דבר נש. &lt;קטע סוף=שבועות 1/&gt;

רב המנונא סבא אמר הכי, {{ממ|קהלת|ה|ה}} {{צ|אל תתן את פיך לחטיא את בשרך}}, דלא יהיב בר נש פומיה למיתי להרהורא בישא, ויהא גרים למחטי לההוא בשר קדש דחתים ביה ברית קדישא. דאילו עביד כן - משכין ליה לגיהנם. וההוא דממנא על גיהנם '''דומ&quot;ה''' שמיה, וכמה רבוא דמלאכי חבלה בהדיה. וקאים על פתחא דגיהנם. וכל אינון דנטרו ברית קדישא בהאי עלמא, לית ליה רשו למקרב בהו. 

דוד מלכא בשעתא דאירע ליה ההוא עובדא - דחיל. בההיא שעתא סליק '''דומ&quot;ה''' קמי קב&quot;ה ואמר ליה, מארי דעלמא &lt;קטע סוף=דף ח א/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ח|ב}}&lt;קטע התחלה=דף ח ב/&gt;כתיב בתורה {{ממ|ויקרא|כ|י}} {{צ|ואיש אשר ינאף את אשת איש}}, וכתיב {{ממ|ויקרא|כ|יח|}} {{צ|ואל עמיתך וגו'}}. דוד דקלקל ברית בערוה מהו? אמר ליה קב&quot;ה דוד זכאה הוא! וברית קדישא על תקוניה קיימא! דהא גלי קדמי דאזדמנת ליה בת שבע מיומא דאתברי עלמא. אמר ליה אי קמך גלי - קמיה לא גלי! אמר ליה, ותו, בהיתרא הוה מה דהוה, דהא כל אינון דעאלו לקרבא לא עאל חד מנייהו עד דאפטר בגט לאנתתיה. אמר ליה, אי הכי הוה ליה לאורכא תלת ירחי ולא אוריך. אמר ליה במאי אוקים מלה - באתר דחיישינן דהיא מעוברת! וגלי קדמי דאוריה לא קריב בה לעלמין, דהא שמי חתים בגויה לסהדותא; כתיב {{צ|אוריה}} וכתיב {{צ|אוריהו}} - שמי חתום בהדיה דלא שמש בה לעלמין. אמר ליה מארי דעלמא, הא מה דאמרית - אי קמך גלי דלא שכיב בהדה אוריה - קמיה מי גלי?! הוה ליה לאורכא לה תלת ירחי. ותו אי ידע דלא שכיב בהדה לעלמין - אמאי שדר ליה דוד ופקיד עליה לשמשא באנתתיה דכתיב  {{צ|רד לביתך ורחץ רגליך}}{{ממ|ש&quot;ב|יא|ח}}.

אמר ליה ודאי לא ידע, אבל יתיר מתלת ירחי אוריך! דהא ארבע ירחי הוו, דהכי תנינן בחמשה ועשרים דניסן אעבר דוד כרוזא בכל ישראל, והוו עם יואב בשבעה יומין דסיון, ואזלו וחבלו ארעא דבני עמון. סיון ותמוז ואב ואלול אשתהו שם. ובארבעה ועשרים באלול הוה מה דהוה מבת שבע. וביומא דכפורי מחל ליה קב&quot;ה ההוא חובה. ואית דאמרי, בז' באדר אעבר כרוזא, ואתכנשו בחמיסר דאייר, ובחמיסר באלול הוה מה דהוה מבת שבע, וביומא דכפורי אתבשר {{צ|גם יהו&quot;ה העביר חטאתך לא תמות}} {{ממ|ש&quot;ב|יב|יג}}. מאי {{צ|לא תמות}}? לא תמות בידא דדומה. 

אמר דומה, מארי דעלמא, הא מלה חדא אית לי גביה, דאיהו אפתח פומיה ואמר (שם ה) {{צ|חי יהו&quot;ה כי בן מות האיש העושה זאת}}, ואיהו דן לנפשיה. טרונייא אית לי עליה. אמר ליה - לית לך רשו, דהא אודי לגבאי ואמר (שם יג) {{צ|חטאתי ליהו&quot;ה}} ואע&quot;ג דלא חב. אבל במה דחטא באוריה עונשא כתבית עליה וקבל. מיד אהדר דומ&quot;ה לאתריה בפחי נפש. ועל דא אמר דוד {{צ|לולי יהו&quot;ה עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי}} {{ממ|תהלים|צד|יז}}. {{צ|לולי יהו&quot;ה עזרתה לי}} - דהוה אפטרופא דילי, {{צ|כמעט שכנה וגו'}}. מהו {{צ|כמע}}? כחוטא דקיק, כשיעורא דאית ביני ובין סטרא אחרא - כההוא שיעורא הות דלא שכנה דומה נפשי. ובגין כך בעי לאסתמרא בר נש דלא יימא מלה כדוד, בגין דלא יכיל למימר לדומה {{צ|כי שגגה היא}} {{ממ|קהלת|ה|ה}} כמה דהוה לדוד, ונצח ליה קב&quot;ה בדינא.

{{צ|למה יקצוף האלהים על קולך}} - על ההוא קול דאיהו אמר. {{צ|וחבל את מעשה ידיך}} - דא בשר קדש, ברית קדישא דפגים, ואתמשך בגיהנם על ידא דדומה. 

ובגין כך {{צ|ומעשה ידיו מגיד הרקיע}} {{ממ|תהלים|יט|ב}} - אלין אינון חברייא דאתחברו בכלה דא, ומארי קיימא דילה. {{צ|מגיד}} - ורשים כל חד וחד. מאן? {{צ|הרקיע}} - דא איהו הרקיע דביה חמה ולבנה וככביא ומזלי, ודא איהו {{צ|ספר זכרון}} - איהו מגיד ורשים להו וכתיב להו למהוי בני היכלא, ולמעבד רעותהון תדיר. 

{{צ|יום ליום יביע אומר}} (שם ג) - יומא קדישא מאינון יומין עלאין דמלכא, משבחין לון לחברייא, ואמרין ההיא מלה דאמר כל חד לחבריה, יומא ליומא יביע ההוא {{צ|אומר}} ומשבח ליה. {{צ|ולילה ללילה}} - כל דרגא דאשלים (נ&quot;א דשליט) בליליא. {{צ|משבח}} דא לדא ההוא {{צ|דעת}} דכל חד מחבריא, ובשלימו (ס&quot;א וברחימו) סגי אתעבידו לון חבירין ורחימין. {{צ|אין אומר ואין דברים}} - בשאר מילין דעלמא דלא אשתמעו קמי מלכא קדישא, ולא בעי למשמע לון. אבל הני מילי {{צ|בכל הארץ יצא קום}} - עבדי &lt;קטע סוף=דף ח ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ט|א}}&lt;קטע התחלה=דף ט א/&gt;משיחא אינון מלין; מדורי עלאי ומדורי תתאי. מאלין אתעבידו רקיעין, ומאלין {{צ|ארץ}}  מההיא תושבחתא. ואי תימא דאינון מלין באתר חד משטטי בעלמא - {{צ|בקצה תבל מליהם}}. וכיון דאתעביד רקיעין מנהון, מאן שריא בהון? הדר ואמר {{צ|לשמש שם אהל בהם}} - ההוא שמשא קדישא שוי מדוריה ומשכניה בהו ואתעטר בהו. כיון דשרי באינון רקיעין ואתעטר בהו - כדין {{צ|והוא כחתן יוצא מחופתו}} - חדי ורהיט באינון רקיעין, נפק מנייהו ועאל ורהיט גו מגדלא חדא אחרא, באתר אחרא. 

{{צ|מקצה השמים מוצאו}} - ודאי מעלמא עלאה נפיק ואתי, דאיהו {{צ|קצה השמים}} לעילא. {{צ|ותקופתו}} - מאן {{צ|תקופתו}}? דא קצה השמים לתתא, דאיהי {{צ|תקופת השנה}}, דאסחרא לכל שייפין, ואתקשרת מן השמים עד רקיעא דא. {{צ|ואין נסתר מחמתו}} דההיא תקופה דא. ותקופה דשמשא דאסחר בכל סטרא - {{צ|ואין נסתר}} - לית דאתכסי מניה מכל דרגין עלאין, דהוו כלהו מסחרן ואתיין לגביה, וכל חד וחד לית מאן דיתכסי מיניה. {{צ|מחמתו}} - בשעתא דאתחמם ותב לגבייהו בתיאובתא שלים. 

כל שבחא דא וכל עלויא דא בגין אורייתא הוא, דכתיב {{צ|תורת יהו&quot;ה תמימה}} {{ממ|תהלים|יט|ח}}. שית זמנין כתיב הכא יהו&quot;ה, ושית קראי מן {{צ|השמים מספרים}} עד {{צ|תורת יהו&quot;ה תמימה}}, ועל רזא דא כתיב {{צ|בראשית}} - הא שית אתוון, {{צ|ברא אלהים את השמים ואת הארץ}} - הא שית תבין. קראי אחרנין לקביל שית זמנין יהו&quot;ה, שית קראי בגין שית אתוון דהכא, שית שמהן בגין שית תבין דהכא. 

עד דהוו יתבי, עאלו רבי אלעזר בריה ורבי אבא. אמר לון ודאי אנפי שכינתא אתיין, ועל דא '''פני&quot;אל''' קרינא לכו, דהא חמיתון אנפי שכינתא אפין באפין. והשתא דקא ידעתון וגלי לכו קרא ד{{צ|ובניהו בן יהוידע}} - ודאי דמלה דעתיקא קדישא איהו, וקרא דאבתריה, וההוא דסתים מכלא. אמרו והאי קרא איהו באתר אחרא כגוונא דא.  {{ש}}
פתח ואמר {{ממ|דה&quot;א|יא|כג}} {{צ|והוא הכה את האיש המצרי איש מדה חמש באמה}} - וכלא רזא חדא איהו. מאי (ס&quot;א האי) {{צ|מצרי}}? ההוא דאשתמודע - {{צ|גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי וגו'}} {{ממ|שמות|יא|ג}} - רב ויקירא, כמה דגלי ההוא סבא. והאי קרא במתיבתא עלאה אתמר, {{צ|איש מדה}} - כלא חד. {{צ|איש מראה}} {{ממ|ש&quot;ב|כג|כא}} ואיש מדה - כלא חד. בגין דאיהו שבת ותחומה, דכתיב  {{צ|ומדותם מחוץ לעיר}} {{ממ|במדבר|לה|ה}}, וכתיב {{צ|לא תעשו עול במשפט במדה}} {{ממ|ויקרא|יט|טו}}. ועל דא {{צ|איש מדה}} איהו. ואיהו ממש איש מדה איהו - ארכיה מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא, אדם הראשון הכי הוה. ואי תימא הא כתיב {{צ|חמש באמה}}? אינון חמש באמה מסייפי עלמא עד סייפי עלמא הוה. 

{{צ|וביד המצרי חנית}} {{ממ|דה&quot;א|יא|כג}} - כמה דאת אמר {{צ|כמנור אורגים}} {{ממ|ש&quot;א|יז|ז}} {{ממ|דה&quot;א|כ|ה}} - דא מטה האלהים דהוה בידיה, חקיק בשמא גליפא מפרש, בנהירו דצרופי אתוון דהוה גליף בצלאל ומתיבתא דיליה דאקרי 'אורג', דכתיב {{צ|מלא אותם וגו' חרש וחשב ורוקם וגו'}} {{ממ|שמות|לה|לה}}. וההוא מטה הוה נהיר שמא גליפא בכל סטרין, בנהירו דחכימין דהוו מגלפין שמא מפרש בארבעין ותרין גווני. 

וקרא מכאן ולהלאה - כמה דאמר - זכאה חולקיה. 

&lt;קטע התחלה=שבועות 2/&gt;תיבו יקירין תיבו, ונחדש תקון דכלה בהאי ליליא. דכל מאן דאשתתף בהדה בהאי ליליא - יהא נטיר עילא ותתא כל ההיא שתא, ויפיק שתא בשלם. עלייהו כתיב {{צ|חונה מלאך יהו&quot;ה סביב ליראיו ויחלצם, טעמו וראו כי טוב יהו&quot;ה}} {{ממ|תהלים|לד|ח}}.&lt;קטע סוף=שבועות 2/&gt;

פתח רבי שמעון ואמר, {{צ|בראשית ברא אלהים}}. האי קרא אית לאסתכלא ביה, דכל מאן דאמר אית אלהא אחרא - אשתצי מעלמין, כמה דאתמר  {{צ|כדנא תאמרון להום, אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו - יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אֵלֶּה}} {{ממ|ירמיהו|י|יא}}. בגין דלית אלהא אחרא בר קב&quot;ה בלחודוי. והאי &lt;קטע סוף=דף ט א/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|ט|ב}}&lt;קטע התחלה=דף ט ב/&gt;קרא איהו תרגום, בר ממלה דסוף קרא. אי תימא בגין דמלאכין קדישין לא נזקקין לתרגום ולא אשתמודען ביה - מלה דא יאות היא למימר בלישנא קדישא, בגין דישמעון מלאכין קדישין ויהון נזקקין לאודאה על דא! אלא ודאי בגין כך כתיב תרגום, דלא נזקקין ביה מלאכין קדישין, ולא יקנאון בבר נש לאבאשא ליה, בגין דבהאי קרא בכללא אינון מלאכין קדישין, דהא אינון 'אלהים' אקרון, ובכללא דאלהים הוו, ואינון לא עבדו שמיא וארקא. 

{{צ|וארקא}} - &quot;וארעא&quot; מבעי ליה? אלא בגין דארקא איהי חדא מאינון שבע ארעין דלתתא ובההוא אתר אית בני בנוי דקין. לבתר דאתתרך מעל אפי ארעא - נחית לתמן ועביד תולדות ואשתבש תמן דלא ידע כלום. ואיהו ארעא כפילא - דאתכפל מחשוכא ונהורא. ואית תמן תרין ממנן שליטין די שלטין - דא בחשוכא ודא בנהורא. ותמן קטרוגא דא בדא. ושעתא דנחית לתמן קין - אשתתפו דא בדא ואשתלימו כחדא. וכלא חזי דאינון תולדות דקין, ועל דא אינון בתרין ראשין כתרין חיוון, בר דכד ההוא נהורא שליט - נצח דיליה ונצח על אחרא, ועל דא אתכלילו די בחשוכא בנהורא והוו חד. 

אינון תרין ממנן - '''{{גמט|עפרירא}} ו{{גמט|קסטימון}}''', ודיוקנא דלהון כדיוקנא דמלאכין קדישין בשית גדפין; חד דיוקניה כתורא, וחד דיקוניה כנשרא. וכד מתחברן - אתעבידו דיוקנא דאדם. כד אינון בחשוכא - מתהפכין לדיוקנא דנחש בתרין ראשין, ואזלין כחויא, וטאסין גו תהומא ואסתחיין בימא רבא. כד מטאן לשלשלאה ד'''עז&quot;א ועזא&quot;ל''' - מרגיזין לון ומתערי לון, ואינון מדלגין גו טורי חשוכן, וחשבי דקב&quot;ה בעי למתבע לון דינא. ואלין תרין ממנן שאטין בימא רבא, ופרחין מתמן ואזלין בליליא לגבי '''{{גמט|נעמה}}''' אמהון דשדין, דטעו אבתרהא דחלן קדמאין וחשבין למקרב לגבה. ואיהי דליגת שתין אלפין פרסין, ואתעבידת בכמה ציורין לגבי בני נשא, בגין דיטעון בני נשא אבתרה. 

ואלין תרין ממנן פרחין ומשטטן בכל עלמא, ואהדרן לאתרייהו. ואינון מתערין לאינון בני בנוי דקין ברוחא דיצרין בישין למעבד תולדות. שמיא דשלטין תמן - לאו כהני, ולא אולידת ארעא בחילא דלהון זרועא וחצדא כהני, ולא אהדרן אלא בכמה שנין וזמנין. ואינון {{צ|אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו - יאבדו מארעא}} עלאה דתבל - דלא ישלטון בה ולא ישטטון בה, ולא יהון גרמין לבני נשא לאסתאבא ממקרה ליליא. ועל דא {{צ|יאבדו מארעא}}. {{צ|ומן תחות שמיא}} - דאתעבידו בשמא ד{{צ|אלה}} כמה דאתמר. ועל דא האי קרא תרגום דלא יחשבון מלאכי עלאי דעלייהו אמרין, ולא יקטרגו לן. ועל דא רזא ד'''{{צ|אלה}}''' כמה דאתמר איהו מלה קדישא, דלא אתחלף בתרגום. 

אמר ליה רבי אלעזר, האי קרא דכתיב (ירמיה י ז) {{צ|מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה}} - מאי שבחא איהו? אמר ליה, אלעזר ברי, האי קרא בכמה דוכתי אתמר, אבל ודאי לאו איהו הכי דכתיב (שם) {{צ|כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם}}, דהא אתא למפתח פומא דחייבין דחשבין דקב&quot;ה לא ידע הרהורין ומחשבין דילהון, ובגין כך אית לאודעא שטותא דלהון. 

דזמנא חדא אתא פילוסופא חדא דאומות העולם לגבאי. אמר לי אתון אמרין דאלהכון שליט בכל רומי שמיא, כולהון חיילין ומשריין לא אדבקן ולא ידעי אתר דיליה! האי קרא לא אסגי יקריה כל כך דכתיב {{צ|כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך}} - מאי שקולא דא לבני נשא די לית &lt;קטע סוף=דף ט ב/&gt; {{ממ זהר משולב|א|י|א}}&lt;קטע התחלה=דף י א/&gt;לון קיומא? ותו דאתון אמרין (דברים לד י) {{צ|ולא קם נביא עוד בישראל כמשה}} - בישראל לא קם אבל באומות העולם קם. אוף הכי אנא אימא בכל חכמי הגוים אין כמוהו - אבל בחכמי ישראל אית! אי הכי אלהא דאית בחכמי ישראל כוותיה, לאו איהו עלאה שליטא. אסתכל בקרא ותשכח דדייקנא כדקא יאות! 

אמינא ליה ודאי שפיר קא אמרת. מאן מחיה מתים אלא קב&quot;ה בלחודוי - אתא אליהו ואלישע ואחיו מתיא! מאן מוריד גשמים אלא קב&quot;ה בלחודוי - אתא אליהו ומנע לון, ונחית לון בצלותיה! מאן עבד שמיא וארעא אלא קב&quot;ה בלחודוי - אתא אברהם ואתקיימו בקיומוהי בגיניה! מאן מנהיג שמשא אלא קב&quot;ה - אתא יהושע ושכיך ליה ופקיד ליה דיקום על קיומיה ואשתכך! וכתיב (יהושע י יג) {{צ|וידום השמש וירח עמד}}. קב&quot;ה גוזר גזר דין - אוף הכי משה גזיר גזר דין ואתקיימו! ותו דקב&quot;ה גוזר גזרין, וצדיקיא דישראל מבטלין לון, דכתיב (שמואל ב כג ג) {{צ|צדיק מושל יראת אלהי&quot;ם}}. ותו דאיהו פקיד לון למהך באורחוי ממש, לאתדמא ליה בכלא. 

אזל ההוא פילוסופא ואתגייר בכפר שחלים וקרון ליה '''יוסי קטינאה''', ואוליף אורייתא סגיא, ואיהו בין חכימין וזכאין דההוא אתר. 

השתא אית לאסתכלא בקרא, והא כתיב (ישעיה מ יז) {{צ|כל הגוים כאין נגדו}} - מאי רבויא הכא? אלא {{צ|מי לא ייראך מלך הגוים}}, וכי מלך הגוים איהו ולאו מלך ישראל? אלא בכל אתר קב&quot;ה בעא לאשתבחא בישראל, ולא אתקרי אלא על ישראל בלחודוי, דכתיב (שמות ה ג) {{צ|אלהי ישראל}} {{צ|אלהי העברים}}, וכתיב (ישעיה מד ו) {{צ|כה אמר יהו&quot;ה מלך ישראל}} - מלך ישראל ודאי. אמרו אומות העולם פטרון אחרן אית לן בשמיא, דהא מלכיכון לא שליט אלא עלייכו בלחודיכון, ועלנא לא שליט. אתא קרא ואמר {{צ|מי לא ייראך מלך הגוים}} (&lt;small&gt;נ&quot;א: מלכא עילאה לרדאה לון ולאלקאה לון ולמעבד בהון רעותיה, כי לך יאתה לדחלא מינך לעילא ותתא, כי בכל חכמי הגוים&lt;/small&gt;), אלין שליטין רברבן די ממנן עלייהו ובכל מלכותם, בההוא מלכו דלעילא, דהא ארבע מלכוון שליטין אית לעילא ושלטין ברעותיה על כל שאר עמין, ועם כל דא לית בהו דיעביד אפילו מלה זעירא, אלא כמה דפקיד לון, דכתיב (דניאל ד לד) {{צ|וכמצביה עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא}}. {{צ|חכמי הגוים}} - אינון ממנן ורברבן דלעילא דחכמתא דילהון מנייהו הוה. {{צ|ובכל מלכותם}} - מלכותא דשליט כמה דאתמר. ודא הוא קרא כפשטיה. 

אבל {{צ|בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם}} - האי אשכחנא בספרי קדמאי דאינון משריין וחיילין, אע&quot;ג דאתפקדו על מלין דעלמא, ופקיד לכל חד למעבד עבידתא, מאן הוא (סתימא קדישא ולא כרעותיה) דיעביד שום חד מנייהו כמוך, בגין דאנת רשים בעלויא, ואת רשים בעובדך מכלהו, ודא הוא {{צ|מאין כמוך יהו&quot;ה}}, מאן הוא סתימא קדישא דיעביד ולהוי כמוך עילא ותתא, ויהא דמי לך בכל עובדא דמלכא קדישא שמים וארץ. אבל אינון (ישעיה מד ט) {{צ|תהו וחמודיהם בל יועילו}}. בקב&quot;ה כתיב {{צ|בראשית ברא אלהי&quot;ם וגו'}}, במלכותם כתיב {{צ|והארץ היתה תהו ובהו}}. 

&lt;קטע התחלה=שבועות 3/&gt;א&quot;ר שמעון לחברייא, בני הלולא דא - כל חד מנכון יקשט קשוטא חד לכלה. אמר לרבי אלעזר בריה &quot;אלעזר הב נבזבזא חד לכלה, דהא למחר אסתכל (נ&quot;א בה) כד יעול לחופה, באינון שירין ושבחין דיהבו לה בני היכלא לקיימא קמיה&quot;.  &lt;קטע סוף=שבועות 3/&gt;

&lt;קטע התחלה=שבועות 4/&gt;פתח רבי אלעזר ואמר (שיר ג ו) {{צ|מי זאת עולה מן המדבר וגו'}}. {{צ|מי זאת}} - כלילא דתרין קדישין דתרין עלמין, בחבורא חדא וקשורא חדא. {{צ|עולה}} - ממש למהוי קדש קדשין; דהא קדש קדשין - '''{{צ|מי}}''', ואתחברא ב'''{{צ|זא&quot;ת}}''', בגין למהוי {{צ|עולה}} דאיהי קדש קדשין. 

{{צ|מן המדבר}} - דהא מן המדבר ירתא למהוי כלה ולמיעל לחופה.&lt;קטע סוף=שבועות 4/&gt; תו {{צ|מן המדבר}} איהי עולה, כמה דאת אמר (שם ד ג) {{צ|ומדברך נאוה}} - בההוא מדבר &lt;קטע סוף=דף י א/&gt;{{ממ זהר משולב|י|ב|א}}&lt;קטע התחלה=דף י ב/&gt;דלחישו בשפוון איהי עולה. ותנינן מאי דכתיב  {{צ|'''האלהי&quot;ם''' האדירים האלה אלה הם '''האלהי&quot;ם''' המכים את מצרים בכל מכה במדבר}} {{ממ|שמואל א|ד|ח}} - וכי כל דעבד לון קב&quot;ה במדבר הוה? והא בישובא הוה!? אלא {{צ|במדבר}} - בדבורא. כמה דאת אמר (שיר ד ג) {{צ|ומדברך נאוה}}, וכתיב (תהלים עה ז) {{צ|ממדבר הרים}}. אוף הכי {{צ|עולה מן המדבר}} - מן המדבר ודאי - בההיא מלה דפומא איהי סלקת ועאלת בין גדפי דאימא. ולבתר בדבורא נחתא ושריא על רישייהו דעמא קדישא. 

היך סלקא בדבורא? דהא בשירותא כד בר נש קאים בצפרא - אית ליה לברכא למאריה. בשעתא דפקח עינוי היך מברך? הכי הוו עבדי חסידי קדמאי, נטלא דמייא הוו יהבי קמייהו, ובזמנא דמתערי בליליא אסחן ידייהו, וקיימי ולעאן באורייתא, ומברכי על קריאתה. וכד תרנגולא קרי - כדין פלגות ליליא ממש, וכדין קב&quot;ה אשתכח עם צדיקיא בגנתא דעדן, ואסיר לברכא בידין מסואבות ומזוהמות. וכן כל שעתא. בגין דבשעתא דבר נש נאים - רוחיה פרחא מניה, ובשעתא דרוחיה פרחא מניה רוחא מסאבא זמין ושריא על ידוי ומסאב לון, ואסיר לברכא בהו בלא נטילה. ואי תימא אי הכי הא ביממא דלא נאים ולא פרח רוחיה מניה ולא שריא עליה רוחא מסאבא, וכד עאל לבית הכסא לא יברך ולא יקרא בתורה אפילו מלה חדא עד דיסחי ידוי? ואי תימא בגין דמלוכלכים אינון - לאו הכי הוא! במה אתלכלכו?! אלא ווי לבני עלמא דלא משגיחין ולא ידעין ביקרא דמאריהון, ולא ידעי על מה קיימא עלמא. רוחא חדא אית בכל בית הכסא דעלמא, דשריא תמן ואתהני מההוא לכלוכא וטנופא, ומיד שרי על אינון אצבען דידוי דבר נש. 

פתח רבי שמעון ואמר, כל מאן דחדי באינון מועדיא ולא יהב חולקיה לקב&quot;ה - ההוא רע עין שטן שונא אותו, וקא מקטרג ליה וסליק ליה מעלמא. וכמה עקו על עקו מסבב ליה. חולקיה דקב&quot;ה למחדי למסכני, כפום מה דיכיל למעבד, בגין דקב&quot;ה ביומייא אלין אתי למחמי לאינון מאנין תבירין דיליה, ועאל עלייהו וחמי דלא אית להון למחדי, ובכי עלייהו. סליק לעילא ובעי לחרבא עלמא. אתאן בני מתיבתא קמיה ואמרי: רבון עלמא! רחום וחנון אתקריאת! יתגלגלון רחמך על בנך! אמר לון וכי עלמא לא עבדית ליה אלא על חסד, דכתיב (תהלים פט ג) {{צ|אמרתי עולם חסד יבנה}}, ועלמא על דא קיימא. אמרי קמיה מלאכי עלאי: רבון עלמא! הא פלניא דאכיל ורוי ויכיל למעבד טיבו עם מסכני ולא יהיב לון מידי! אתי ההוא מקטרגא ותבע רשו ורדף אבתריה דההוא בר נש. 

מאן לן בעלמא גדול מאברהם דעבד טיבו לכל בריין! ביומא דעבד משתיא מה כתיב? {{צ|ויגדל הילד ויגמל, ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק}} (בראשית כא ח). עבד אברהם משתייא וקרא לכל רברבי דרא לההיא סעודתא. ותנינן בכל סעודתא דחדוה - ההוא מקטרגא אזיל וחמי אי ההוא בר נש אקדים טיבו למסכני. ומסכני בביתא, ההוא מקטרגא אתפרש מההוא ביתא ולא עאל תמן. ואי לאו - עאל תמן וחמי ערבוביא דחדוה בלא מסכני ובלא טיבו דאקדים למסכני - סליק לעילא ומקטרגא עליה. 

אברהם כיון דזמין לרברבי דרא - נחת מקטרגא וקם על פתחא כגוונא דמסכנא, ולא הוה מאן דאשגח ביה. אברהם הוה משמש לאינון מלכין ורברבין, שרה אוניקת בנין לכלהו, דלא הוו מהימנין כד איהי אולידת אלא אמרו &quot;אסופי הוא ומן שוקא אייתיאו ליה&quot;. בגין כך אתיין בנייהו בהדייהו, ונטלת לון שרה ואוניקת לון קמייהו, הה&quot;ד (שם ז) {{צ|מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה}} -&lt;קטע סוף=דף י ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|יא|א}}&lt;קטע התחלה=דף יא א/&gt;בנים ודאי. וההוא מקטרגא על פתחא, אמרה שרה {{צ|צחוק עשה לי אלהי&quot;ם}}. מיד סליק ההוא מקטרגא קמי קב&quot;ה ואמר ליה, רבון עלמא את אמרת {{צ|אברהם אוהבי}} - הא אברהם עבד סעודתא ולא יהיב לך מידי, ולאו למסכני, ולא קריב קדמך אפילו יונה חד! ותו אמרת שרה דחייכת בה. אמר ליה קב&quot;ה, מאן בעלמא כאברהם. ולא זז מתמן עד דבלבל כל ההיא חדוה, ופקיד קב&quot;ה למקרב ליצחק קרבנא, ואתגזר על שרה דתמות על צערא דברה - כל ההוא צערא גרים דלא יהיב מידי למסכני. 

פתח רבי שמעון ואמר, מאי דכתיב {{צ|ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל יהו&quot;ה}} (ישעיה לח ב)? תא חזי כמה הוא חילא תקיפא דאורייתא, וכמה הוא עלאה על כלא, דכל מאן דאשתדל באורייתא לא דחיל מעלאי ומתתאי, ולא דחיל ממרעין בישין דעלמא, בגין דאיהו אחיד באילנא דחיי ויליף מיניה בכל יומא. דהא אורייתא תוליף לבר נש למיזל בארח קשוט. תוליף ליה עיטא היך יתוב קמי מאריה לבטלא ההיא גזרה. דאפילו אתגזר עליה דלא יתבטל האי גזרה -- מיד אתבטל ואסתלק מניה, ולא שריא עליה דבר נש בהאי עלמא. ובגין כך בעי ליה לבר נש לאשתדלא באורייתא יממא ולילי ולא יתעדי מינה. הה&quot;ד {{צ|והגית בו יומם ולילה}} (יהושע א ח). ואי אתעדי מינה דאורייתא או אתפרש מינה - כאלו אתפרש מאילנא דחיי. 

תא חזי עיטא לבר נש כד איהו סליק בליליא על ערסיה - בעי לקבלא עליה מלכותא דלעילא בלבא שלים, ולאקדמא לממסר קמיה פקדונא דנפשיה, ומיד אשתזיב מכל מרעין בישין, ומכל רוחין בישין ולא שלטין עליה. ובצפרא כד קם מערסיה - בעי לברכא למאריה ולמיעל לביתיה ולמסגד קמי היכליה בדחילו סגיא, ובתר כן יצלי צלותיה. ויסב עיטא מאינון אבהן קדישין, דכתיב {{צ|ואני ברוב חסדך אבא ביתך, אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך}} (תהלים ה ח). והכי אוקמוה, לא ליבעי ליה לבר נש לאעלא לבי כנישתא, אלא אי אמליך בקדמיתא באברהם יצחק ויעקב, בגין דאינון תקינו צלותא לקמי קב&quot;ה. הה&quot;ד {{צ|ואני ברוב חסדך אבא ביתך}} - דא אברהם, {{צ|אשתחוה אל היכל קדשך}} - דא יצחק, {{צ|ביראתך}} - דא יעקב. ובעי לאכללא לון ברישא, ובתר כן ייעול לבי כנישתא ויצלי צלותיה. כדין כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר}} (ישעיה מט ג). 

רבי פינחס הוה שכיח קמיה דרבי רחומאי בכיף ימא דגנוסר. ובר נש רב וקשישא דיומין הוה, ועינוי אסתלקו למחמי. אמר לרבי פינחס, ודאי שמענא דיוחאי חברנא אית ליה מרגלית אבן טבא ואסתכלית בנהורא דההיא מרגלית נפקא כנהירו דשמשא מנרתקה ונהרא כל עלמא, וההוא נהורא קאים משמיא לארעא ונהיר כל עלמא עד דיתיב עתיק יומין ויתיב על כרסיא כדקא יאות. וההוא נהורא כליל כלא בביתך ומנהורא דאתכליל בביתך, נפק נהירו דקיק וזעיר ונפיק לבר, ונהיר כל עלמא. זכאה חולקך! פוק ברי פוק! זיל אבתריה דההיא מרגלית דנהיר עלמא, דהא שעתא קיימא לך. 

נפק מקמיה וקאים למיעל בההיא ארבא, ותרין גוברין בהדיה. חמא תרין צפרין דהוו אתיין וטסין על ימא - רמא לון קלא ואמר &quot;צפרין צפרין דאתון טאסין על ימא! חמיתון דוך דבר יוחאי תמן?&quot;. אשתהי פורתא. אמר &quot;צפרין צפרין זילו ואתיבו לי&quot;. פרחו ואזלו, עאלו בימא ואזלי להון. עד דנפק - הא אינון צפרין אתיין, ובפומא דחדא מנייהו פתקא חדא, וכתיב בגווה דהא בר יוחאי נפק מן מערתא ורבי אלעזר בריה. אזל לגביה ואשכח ליה משניא, וגופיה מליא חלודין. בכה &lt;קטע סוף=דף יא א/&gt;{{ממ זהר משולב|א|יא|ב}}&lt;קטע התחלה=דף יא ב/&gt;בהדיה ואמר ווי דחמיתיך בכך. אמר זכאה חולקי דחמית לי בכך, דאלמלא לא חמיתא לי בכך - לא הוינא בכך.

====תרגום לעברית====
&quot;בראשית&quot;, רבי חייא פתח: &quot;רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד&quot;. &quot;ראשית חכמה&quot;, מקרא זה, כך היה צריך לומר: סוף חכמה יראת ה', משום שיראת ה' היא סוף החכמה. אלא, היא נקראת ראשית כדי להיכנס לתוך דרגת החכמה העליונה. זהו שכתוב:&quot;פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק&quot;, &quot;זֶה הַשַּׁעַר לַה'&quot;. ודאי, שאם לא ייכנס דרך שער זה, לא ייכנס לעולמים.

(משל) למלך עליון, שהוא עליון וטמיר וגנוז, ועשה לו שערים אלו על גבי אלו, ולסוף כל השערים עשה שער אחד, בכמה מנעולים, בכמה פתחים ובכמה היכלות אלו על גבי אלו. אמר המלך: כל מי שרוצה להיכנס אלי, שער זה יהיה הראשון אלי. מי שייכנס בשער זה, ייכנס. אף כך, השער הראשון לחכמה העליונה, יראת ה' היא, וזוהי ראשית.

ב', שניים הם, המתחברים כאחד. והם שתי נקודות, אחת גנוזה ונסתרת, ואחת עומדת בגילוי. ומפני שאין להן פירוד, נקראות ראשית, אחת ולא שתיים. מי שנוטל את זו, נוטל את זו, והכל אחד. שהרי הוא ושמו אחד, כפי שכתוב: &quot;וְיֵדְעוּ כִּי אַתָּה שִׁמְךָ ה' לְבַדֶּךָ&quot;. למה נקראת יראת ה'? מפני שהיא אילן של טוב ורע. זכה האדם, הרי טוב, ואם לא זכה, הרי רע. ועל כן שורה במקום הזה היראה, וזהו השער להיכנס לכל טוב העולם.

&quot;שכל טוב&quot; – אלו שני שערים שהם כאחד. רבי יוסי אמר: &quot;שכל טוב&quot;, זהו אילן החיים, שהוא שכל טוב ללא רע כלל, ומפני שאין שורה בו רע, הוא &quot;שכל טוב&quot; בלי רע. &quot;לכל עושיהם&quot;, אלו חסדי דוד הנאמנים, התומכים בתורה. ואלו שתומכים בתורה, כביכול הם עושים. כל אלו שעמלים בתורה, אין בהם עשייה בעודם עמלים בה, אלו שתומכים בהם, יש בהם עשייה. ובכוח זה כתוב &quot;תהלתו עומדת לעד&quot;, והכסא עומד על קיומו כראוי.

רבי שמעון היה יושב ועוסק בתורה בלילה שבו הכלה מתחברת בבעלה. שכן שנינו, כל אותם החברים שהם בני היכל הכלה, צריכים באותו הלילה, שבו הכלה מזומנת להיות ביום המחרת בתוך החופה עם בעלה, להיות עמה כל אותו הלילה, ולשמוח עמה בתיקוניה שבהם היא מתקנת. לעסוק בתורה, מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובמדרשי המקראות וברזֵי החכמה. מפני שאלו הם תיקוניה ותכשיטיה. והיא ונערותיה נכנסות ועומדות על ראשיהם, ומתקנת בהם ושמחה בהם כל אותו הלילה. וביום המחרת אינה נכנסת לחופה אלא עמהם, ואלו נקראים בני חופתה. וכיון שנכנסת לחופתה, הקדוש ברוך הוא שואל עליהם, ומברך אותם, ומעטר אותם בעיטורי הכלה. אשרי חלקם!

והיה רבי שמעון וכל החברים מרננים ברינת התורה, ומחדשים דברי תורה, כל אחד ואחד מהם, והיה שמח רבי שמעון וכל שאר החברים. אמר להם רבי שמעון: בניי, אשרי חלקכם! מפני שמחר לא תיכנס הכלה לחופה אלא עמכם, מפני שכל אותם המתקנים את תיקוניה בלילה הזה ושמחים בה, כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזיכרונות, והקדוש ברוך הוא מברך אותם בשבעים ברכות וכתרים מהעולם העליון.

פתח רבי שמעון ואמר: &quot;הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ&quot;. מקרא זה כבר העמדנוהו, אבל בזמן הזה, שהכלה מתעוררת להיכנס לחופה ביום המחרת, היא מתקנת ומתנוצצת בקישוטיה יחד עם החברים השמחים עמה כל אותו הלילה, והיא שמחה עמהם. וביום המחרת, כמה אוכלוסין, כמה חיילים ומחנות מתכנסים עמה. והיא וכולם מחכים לכל אחד ואחד מאלו שתיקנו אותה בלילה הזה. כיון שהם מתחברים כאחד והיא רואה את בעלה, מה כתוב? &quot;השמים מספרים כבוד אל&quot;. &quot;השמים&quot;, זהו החתן שנכנס לחופה. &quot;מספרים&quot;, מתנוצצים ומאירים כזוהר הספיר, המאיר ומזהיר מסוף העולם ועד סוף העולם. &quot;כבוד אל&quot;, זוהי כבוד הכלה שנקראת אל, כפי שכתוב: &quot;וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם&quot;. בכל ימי השנה היא נקראת אל, ועכשיו, שהרי נכנסה לחופה, נקראת כבוד ונקראת אל, כבוד על גבי כבוד, אור על גבי אור, וממשלה על גבי ממשלה. אז, באותה שעה שהשמים נכנס לחופה ובא ומאיר לה, כל אותם החברים שתיקנו אותה, כולם מפורשים שם בשמותיהם. זהו שכתוב: &quot;ומעשה ידיו מגיד הרקיע&quot;. &quot;מעשה ידיו&quot;, אלו הם בעלי ברית הקודש הנמצאים עם הכלה, ואלו בעלי ברית הקודש נקראים מעשה ידיו, כמו שאתה אומר &quot;וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ&quot;, שזהו אות הברית החתום בבשרו של אדם.

רב המנונא סבא אמר כך:&quot;אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ&quot;, שלא ייתן האדם את פיו להביא לידי הרהור רע, ויהיה גורם להחטיא את אותו בשר קודש שחתום בו ברית קודש. שאילו עושה כן, מושכים אותו לגיהנום. ואותו הממונה על הגיהנום, דּוּמָה שמו, וכמה רבבות של מלאכי חבלה עמו, והוא עומד על פתח הגיהנום. וכל אותם ששמרו את ברית הקודש בעולם הזה, אין לו רשות להתקרב אליהם.

דוד המלך, בשעה שאירע לו אותו המעשה (עם בת שבע), פחד. באותה שעה עלה דּוּמָה לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לו: ריבונו של עולם, כתוב בתורה: 'וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ' וכתוב: 'וְאֶל עֲמִיתְךָ'. דוד שקלקל את הברית בערווה, מה דינו? אמר לו הקדוש ברוך הוא: דוד זכאי הוא, וברית הקודש עומדת על תיקונה, שהרי גלוי לפניי שבת שבע הייתה מזומנת לו מיום שנברא העולם&quot;.
אמר לו: אם לפניך גלוי, לפניו לא היה גלוי. אמר לו: ועוד, בהיתר היה מה שהיה, שהרי כל אותם היוצאים למלחמה, לא היה יוצא אחד מהם עד שהיה נותן גט לאשתו. אמר לו: אם כך, היה לו להמתין שלושה חודשים והוא לא המתין. אמר לו: במה מעמידים דבר זה? במקום שבו אנו חוששים שמא היא מעוברת. וגלוי לפניי שאוריה לא התקרב אליה מעולם, שהרי שמי חתום בתוכו לעדות, כתוב אוריה וכתוב אורייהו, שמי חתום עמו שלא שימש עמה מעולם. אמר לו: ריבונו של עולם, הרי מה שאמרתי, אם לפניך גלוי שלא שכב עמה אוריה, האם לפני דוד היה גלוי? היה לו להמתין לה שלושה חודשים. ועוד, אם ידע דוד שאוריה לא שכב עמה מעולם, מדוע שלח אותו דוד וציווה עליו לשמש עם אשתו, כפי שכתוב: &quot;רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ&quot;.

אמר לו: ודאי שלא ידע, אבל יותר משלושה חודשים המתין! שהרי ארבעה חודשים היו. שכן כך שנינו: בעשרים וחמישה בניסן העביר דוד כרוז בכל ישראל, והיו עם יואב בשבעה ימים בסיון, והלכו והחריבו את ארץ בני עמון. סיון, תמוז, אב ואלול שהו שם. ובעשרים וארבעה באלול היה מה שהיה עם בת שבע. וביום הכיפורים מחל לו הקדוש ברוך הוא על אותו העוון. ויש אומרים: בשבעה באדר העביר כרוז, והתכנסו בחמישה עשר באייר, ובחמישה עשר באלול היה מה שהיה עם בת שבע, וביום הכיפורים התבשר:&quot;גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת&quot;. מהו &quot;לא תמות&quot;? לא תמות בידו של דּוּמָה.

אמר דומה: ריבונו של עולם, הרי דבר אחד יש לי כנגדו. שהוא פתח את פיו ואמר:&quot;חַי ה' כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת&quot;, והוא עצמו דן את נפשו. תביעה יש לי עליו. אמר לו: אין לך רשות, שהרי הוא הודה לפניי ואמר: &quot;חָטָאתִי לַה'&quot;, ואף על פי שלא חטא. אבל במה שחטא באוריה, עונש כתבתי עליו והוא קיבל. מיד חזר דומה למקומו במפח נפש. ועל כן אמר דוד: &quot;לוּלֵי ה' עֶזְרָתָה לִּי כְּמַעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי&quot;. &quot;לולי ה' עזרתה לי&quot;, שהיה האפוטרופוס שלי. &quot;כמעט שכנה וגו'&quot;, מהו כמעט? כחוט דק. כשיעור שיש ביני לבין הסטרא אחרא, כהוא אותו השיעור היה חסר שלא שכנה דומה נפשי. ובגלל זה צריך האדם להישמר שלא יאמר דבר כפי שאמר דוד. מפני שלא יוכל לומר לדומה &quot;כִּי שְׁגָגָה הִיא&quot; כפי שהיה לדוד, שהקדוש ברוך הוא ניצח עבורו בדין.

&quot;לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ&quot;, על אותו הקול שהוא אמר. &quot;וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ&quot;, זהו בשר הקודש, ברית הקודש שפגם, ונמשך לגיהנום על ידי דוּמָה.

ובגלל זה: &quot;וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיע&quot;, אלו הם החברים שהתחברו בכלה זו, והם בעלי בריתה. &quot;מגיד&quot;, ומשרטט ורושם כל אחד ואחד. מי? &quot;הרקיע&quot;, זהו הרקיע שיש בו חמה ולבנה, כוכבים ומזלות. וזהו ספר זיכרון, הוא מגיד ורושם אותם וכותב אותם להיות בני ההיכל, ולעשות רצונם תמיד.

&quot;יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר&quot;, יום קדוש מאותם ימים עליונים של המלך, משבחים את החברים ואומרים את אותו הדבר שאמר כל אחד ואחד לחברו. יום ליום מביע את אותו האומר ומשבח אותו. &quot;וְלַיְלָה לְּלַיְלָה&quot;, כל דרגה השולטת בלילה, משבחת זו לזו את אותה הדעת של כל אחד מהחברים, ובשלמות ובאהבה רבה נעשים להם חברים ואהובים. &quot;אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים&quot;, בשאר דברי העולם, שאינם נשמעים לפני המלך הקדוש והוא אינו רוצה לשמוע אותם. אבל אלו הדברים, &quot;בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם&quot;, קוים ומשיכות עושים אותם הדברים; מדורים עליונים ומדורים תחתונים. מאלו נעשים רקיעים, ומאלו נעשית &quot;ארץ&quot; מאותה התשבחת. ואם תאמר שדברים אלו משוטטים במקום אחד בעולם, &quot;וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם&quot;. וכיון שנעשו רקיעים מהם, מי שורה בהם? חזר ואמר: &quot;לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם&quot;, אותו שמש קדוש שם מדורו ומשכנו בהם והתעטר בהם. כיון שהוא שורה באותם הרקיעים ומתעטר בהם, אז &quot;וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ&quot;, שמח ורץ באותם הרקיעים, יוצא מהם ונכנס ורץ בתוך מגדל אחר, במקום אחר.

&quot;מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ&quot;, ודאי מהעולם העליון הוא יוצא ובא, שהוא &quot;קצה השמים&quot; למעלה. &quot;וּתְקוּפָתוֹ&quot;, מי היא תקופתו? זהו קצה השמים למטה, שהיא &quot;תקופת השנה&quot; הסובבת את כל האיברים, ונקשרת מן השמים עד רקיע זה. &quot;וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ&quot;, של אותה התקופה הזו. ותקופת השמש הסובבת בכל צד, &quot;ואין נסתר&quot;, אין מי שמתכסה ממנו מכל הדרגות העליונות, שהיו כולן סובבות ובאות אליו, וכל אחד ואחד, אין מי שיתכסה ממנו. &quot;מחמתו&quot;, בשעה שהוא מתחמם ושב אליהם בתשוקה שלמה.

כל השבח הזה וכל העילוי הזה הוא בזכות התורה, כפי שכתוב: &quot;תּוֹרַת ה' תְּמִימָה &quot;. שש פעמים כתוב כאן שם הוי&quot;ה, ושנינו שיש שש מקראות מן הפסוק &quot;השמים מספרים&quot; ועד &quot;תורת ה' תמימה&quot;. ועל סוד זה כתוב &quot;בראשית&quot;, הרי שש אותיות, &quot;בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ&quot; – הרי שש תיבות. הפסוקים האחרים  הם כנגד שש הפעמים שמוזכר שם הוי&quot;ה. ששת הפסוקים הם בגלל שש האותיות שיש כאן, וששת השמות הם בגלל שש התיבות שיש כאן.

עוד הם יושבים, נכנסו רבי אלעזר בנו ורבי אבא. אמר להם: ודאי פני השכינה באו, ועל כן פניאל קראתי לכם, שהרי ראיתם פני שכינה פנים אל פנים. והשתא מאחר שאתם יודעים ונגלה לכם המקרא של 'וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע', ודאי שדבר של עתיקא קדישא הוא, וכן המקרא שלאחריו, והדבר הנסתר מכל. אמרו לו: והרי מקרא זה נמצא במקום אחר כעין זה. פתח ואמר: &quot;וְהוּא הִכָּה אֶת הָאִישׁ הַמִּצְרִי אִישׁ מִדָּה חָמֵשׁ בָּאַמָּה&quot;, והכל סוד אחד הוא. מהו האיש המצרי? אותו הנודע והמפורסם: &quot;גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי וגו'&quot;, רב ויקיר, כפי שגילה אותו הסבא. ומקרא זה בישיבה העליונה נאמר: &quot;איש מידה&quot;, הכל אחד. &quot;אִישׁ מַרְאֶה&quot; ו&quot;איש מידה&quot;, הכל אחד. מפני שהוא השבת ותחומה, שכן כתוב: &quot;וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר&quot;, וכתוב: &quot;לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה&quot;. ועל כן &quot;איש מידה&quot; הוא. והוא ממש איש מידה, שאורכו מסוף העולם ועד סוף העולם, אדם הראשון כך היה. ואם תאמר הרי כתוב חמש באמה? אותן חמש באמות, מסוף העולם ועד סוף העולם היו!

&quot;וּבְיַד הַמִּצְרִי חֲנִית&quot;, כמו שאתה אומר: &quot;כִּמְנוֹר אֹרְגִים&quot;. זהו מטה האלוהים שהיה בידו, שהיה חקוק בשם החקוק והמפורש, בהארה של צירופי אותיות שהיה חוקק בצלאל וישיבתו, שנקראים אורג, כפי שכתוב: &quot;מִלֵּא אֹתָם וגו' חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם וגו'&quot;. ובאותו המטה היה מאיר השם החקוק בכל הצדדים, בהארה של החכמים שהיו חוקקים את השם המפורש בארבעים ושניים גוונים. והמקרא מכאן ולהילך, כפי שאמר, אשרי חלקו!

שבו יקירים שבו, ונחדש את תיקון הכלה בלילה הזה. שכן כל מי שמשתתף עמה בלילה הזה, יהיה שמור למעלה ולמטה כל אותה השנה, ויוציא את השנה בשלום. עליהם כתוב:&quot;חֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם. טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'&quot;.

פתח רבי שמעון ואמר: &quot;בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים&quot;. מקרא זה יש להתבונן בו. שכן כל מי שאומר שיש אלוהים אחר, ייכחד מן העולמות, כפי שנאמר: &quot;כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם אֱלָהַיָּא דִּי שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ, יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן תְּחוֹת שְׁמַיָּא אֵלֶּה&quot; (הפסוק הוא בארמית במקור, תרגום הפסוק מארמית: כך תאמרו להם האלוהים אשר שמים וארץ לא עשו יאבדו מן הארץ ומתחת שמים אלה). מפני שאין אלוהים אחר מלבד הקדוש ברוך הוא לבדו. ומקרא זה הוא תרגום, מלבד המילה שבסוף הפסוק. אם תאמר מפני שהמלאכים הקדושים אינם נזקקים לתרגום ואינם מכירים אותו, דבר זה היה ראוי להיאמר בלשון הקודש, כדי שישמעו המלאכים הקדושים ויהיו נזקקים להודות על כך. אלא ודאי בגלל זה נכתב בתרגום, כדי שלא ייזקקו לו המלאכים הקדושים, ולא יקנאו באדם להרע לו. מפני שבפסוק זה נכללים המלאכים הקדושים, שהרי הם נקראים אלוהים, ובכלל אלוהים היו, והם הרי לא עשו שמים וארץ.

&quot;וְאַרְקָא&quot;, והרי &quot;וְאַרְעָא&quot; היה צריך לומר? אלא מפני שארקא היא אחת מאותן שבע ארצות שלמטה, ובאותו המקום נמצאים בני בניו של קין. לאחר שגורש מעל פני הארץ, ירד לשם והוליד תולדות, ונשתבש שם עד שלא ידע כלום. ואותה הארץ היא ארץ כפולה, שכן היא כפולה מחושך ומאור. ויש שם שני ממונים שליטים השולטים, זה בחושך וזה באור, ושם יש קטרוג של זה בזה. ובשעה שירד לשם קין, השתתפו זה עם זה והשלימו כאחד. והכל רואים שהם התולדות של קין, ועל כן הם בעלי שני ראשים כשני נחשים. מלבד כאשר אותו האור שולט, מנצח את האחר, ועל כן נכללו אלו שבחושך בתוך האור ונעשו אחד.

אותם שני הממונים, עפרירא וקסטימון שמם. ודמותם כדמות המלאכים הקדושים בעלי שש כנפיים. אחד דמותו כשור, ואחד דמותו כנשר. וכאשר הם מתחברים, הם נעשים בדמות אדם. כאשר הם נמצאים בחושך, הם מתהפכים לדמות נחש בעל שני ראשים, והולכים כנחש, וטסים בתוך התהום ורוחצים בים הגדול. כאשר הם מגיעים לשלשלאות של עזא ועזאל, הם מרגיזים אותם ומעוררים אותם, ואלו מדלגים בתוך הרי החושך, וחושבים שהקדוש ברוך הוא רוצה לתבוע אותם לדין. ושני הממונים האלו משוטטים בים הגדול, ופורחים משם והולכים בלילה אל נעמה, אם השדים, שטעו אחריה המלכים הראשונים, וחושבים להתקרב אליה. והיא מדלגת שישים אלף פרסאות, ונעשית בכמה צורות כלפי בני האדם, כדי שיטעו בני האדם אחריה.

ושני הממונים האלו פורחים ומשוטטים בכל העולם, וחוזרים למקומם. והם מעוררים את אותם בני בניו של קין ברוח של יצרים רעים להוליד תולדות. השמים השולטים שם, אינם כהשמים האלו, ואין הארץ ההיא מולידה ומצמיחה בכוחם זריעה וקציר כארץ הזו, ואינם חוזרים אלא כעבור כמה שנים וזמנים. ואלו הם: &quot;אֱלָהַיָּא דִּי שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא&quot; העליונה של תבל, שלא ישלטו בה, ולא ישוטטו בה, ולא יהיו גורמים לבני האדם להיטמא מטומאת קרי. ועל כן: יאבדו מארעא. &quot;וּמִן תְּחוֹת שְׁמַיָּא&quot;, שנעשו בשם &quot;אֵלֶּה&quot; כפי שנאמר. ועל כן מקרא זה נכתב בתרגום, כדי שלא יחשבו המלאכים העליונים שעליהם אומרים זאת, ולא יקטרגו עלינו. ועל כן סוד המילה &quot;אֵלֶּה&quot;, כפי שנאמר, הוא דבר קדוש, ואינו משתנה ללשון תרגום.

אמר לו רבי אלעזר: מקרא זה שכתוב&quot;מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם כִּי לְךָ יָאָתָה&quot;, איזה שבח הוא זה? אמר לו: אלעזר בני, מקרא זה בכמה מקומות נאמר, אבל ודאי שאין הדבר כפי שכתוב: &quot;כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם&quot;. שהרי בא לפתוח את פיהם של הרשעים, החושבים שהקדוש ברוך הוא אינו יודע את ההרהורים והמחשבות שלהם, ובגלל זה יש להודיע את שטותם.

שפעם אחת בא פילוסוף אחד מאומות העולם אצלי. אמר לי: אתם אומרים שהאלוהים שלכם שליט בכל מרומי השמים, כל צבאותיו ומחנותיו אינם משיגים ואינם יודעים את מקומו. מקרא זה אינו מרבה את כבודו כל כך, שכן כתוב: &quot;כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ&quot;, איזו השוואה זו לבני אדם שאין להם קיום? ועוד, שהרי אתם אומרים:&quot;וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה&quot;,בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם! אף כך אני אומר: בכל חכמי הגויים אין כמוהו, אבל בחכמי ישראל יש. ואם כך, אלוהים שיש בחכמי ישראל כמותו, אינו נעלה ושליט. הסתכל במקרא ותמצא שדייקתי כראוי!

אמרתי לו: ודאי יפה אמרת. מי מחיה מתים אלא הקדוש ברוך הוא לבדו, באו אליהו ואלישע והחיו מתים! מי מוריד גשמים אלא הקדוש ברוך הוא לבדו, בא אליהו ומנע אותם, והוריד אותם בתפילתו! מי עשה שמים וארץ אלא הקדוש ברוך הוא לבדו, בא אברהם והתקיימו בקיומם בזכותו! מי מנהיג את השמש אלא הקדוש ברוך הוא, בא יהושע והשתיק אותו, וציווה עליו שיעמוד על עומדו והשתתק, שכן כתוב:&quot;וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד&quot;. הקדוש ברוך הוא גוזר גזר דין, אף כך משה גזר גזר דין והתקיים! ויותר מכך, שהקדוש ברוך הוא גוזר גזירות, וצדיקי ישראל מבטלים אותן, כפי שכתוב: &quot;צַדיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים&quot;. ועוד, שהוא ציווה עליהם ללכת בדרכיו ממש, להידמות לו בכל.

הלך אותו הפילוסוף והתגייר בכפר שחלים, וקראו לו יוסי הקטן. ולמד תורה הרבה, והיה בין החכמים והצדיקים של אותו המקום.

עכשיו יש להתבונן במקרא. והלא כתוב: &quot;כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ&quot;, ואם כן, איזה גדולה ושבח יש כאן? אלא &quot;מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם&quot;, וכי מלך הגויים הוא ולא מלך ישראל? והרי בכל מקום הקדוש ברוך הוא רוצה להשתבח בישראל, ואינו נקרא אלא על שם ישראל לבדם, שכן כתוב:&quot;אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל&quot;, &quot;אֱלֹהֵי הָעִבְרִים&quot;, וכתוב:&quot;כֹּה אָמַר ה' מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל&quot;, מלך ישראל ודאי! אלא, אמרו אומות העולם: &quot;מגן אחר יש לנו בשמים, שהרי מלככם אינו שליט אלא עליכם לבדכם, ועלינו אינו שליט&quot;. בא המקרא ואמר: &quot;מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם&quot;, המלך העליון לרדות אותם, ולהלקות אותם, ולעשות בהם כרצונו. &quot;כִּי לְךָ יָאָתָה&quot;, שכן לך ראוי לירא ממך למעלה ולמטה. &quot;כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם&quot;, אלו הם השרים הגדולים הממונים עליהם. &quot;וּבְכָל מַלְכוּתָם&quot;, באותה המלכות שלמעלה. שהרי ארבע מלכויות שולטות יש למעלה, והן שולטות ברצונו על כל שאר העמים, ועם כל זה אין בהם מי שיעשה אפילו דבר קטן אלא כפי שציווה אותם, כפי שכתוב: &quot;וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבֵד בְּחֵיל שְׁמַיָּא וְדָיְרֵי אַרְעָא&quot; (הפסוק מדניאל במקור בארמית, ותרגומו: וכרצונו הוא עושה בצבא השמים ובדיירי הארץ). &quot;חכמי הגויים&quot;, אלו הממונים והשרים שלמעלה, שהחכמה שלהם היא ממנו. &quot;ובכל מלכותם&quot;, המלכות השולטת כפי שנאמר. וזהו המקרא כפשוטו.

אבל &quot;בְּכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם&quot;, דבר זה מצאנו בספרים הראשונים, שהם אותם המחנות והצבאות. ואף על פי שהופקדו על ענייני העולם הזה, וציווה על כל אחד ואחד לעשות את מלאכתו, מי מכולם הוא נסתר קדוש שיעשה כמעשיך &quot;כָּמוֹךָ&quot;? מפני שאתה רשום בעליונותך, ואתה רשום במעשיך מכולם, וזהו: &quot;מֵאֵין כָּמוֹךָ ה'&quot;, מי הוא נסתר קדוש שיעשה ויהיה כמוך למעלה ולמטה, ויהיה דומה לך בכל מעשה של המלך הקדוש בשמים ובארץ? אבל הם &quot;תֹּהוּ וַחֲמוּדֵיהֶם בַּל יוֹעִילוּ&quot;. בקדוש ברוך הוא כתוב: &quot;בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים&quot;. במלכותם כתוב: &quot;וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ&quot;.

אמר רבי שמעון לחברים: בני ההילולא הזו. כל אחד ואחד מכם יקשט קישוט אחד לכלה. אמר לרבי אלעזר בנו: אלעזר, תן מתנה אחת לכלה, שהרי למחר, כאשר תיכנס לחופה, יסתכל באותם שירים ותשבחות שנתנו לה בני ההיכל כדי לעמוד לפניה.

פתח רבי אלעזר ואמר: &quot;מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר וגו'&quot;. &quot;מִי זֹאת&quot;, הרי זה כלל  של שני קדושים משני עולמות, בחיבור אחד ובקשר אחד. &quot;עֹלָה&quot;, היא עולה ממש כדי להיות קודש קודשים; שהרי קודש הקודשים הוא המדרגה המכונה מי, והיא התחברה במדרגה המכונה זֹאת, בשביל שתהיה &quot;עֹלָה&quot;, שהיא קודש קודשים.

&quot;מִן הַמִּדְבָּר&quot;, שהרי מן המדבר היא יורשת להיות כלה ולהיכנס לחופה. עוד: &quot;מִן הַמִּדְבָּר&quot; היא עולה, כמו שאתה אומר:&quot;וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה&quot;; באותו ה&quot;מדבר&quot; של לחישת השפתיים היא עולה. ושנינו, מהו שכתוב: &quot;הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה, אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר&quot;. וכי כל מה שעשה להם הקדוש ברוך הוא במדבר היה? והלא במקום יישוב היה!? אלא, &quot;בַּמִּדְבָּר&quot;, פירושו: בדיבור. כמו שאתה אומר &quot;וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה&quot;, וכמו שכתוב:&quot;כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים&quot;. אף כאן, &quot;עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר&quot;, מן המדבר ודאי. באותו הדיבור של הפה היא עולה ונכנסת בין כנפיה של אימא. ולאחר מכן, באמצעות הדיבור, היא יורדת ושורה על ראשיהם של העם הקדוש.

כיצד היא עולה בדיבור? הרי שבתחילת הדברים, כאשר אדם קם בבוקר, עליו לברך את אדונו. בשעה שהוא פוקח את עיניו, כיצד הוא מברך? כך היו עושים חסידים ראשונים: כלי מים היו מניחים לפניהם, ובזמן שהיו מתעוררים בלילה היו רוחצים את ידיהם, וקמים ועוסקים בתורה, ומברכים על קריאתה. וכאשר התרנגול קורא, הרי זה זמן חצות הלילה ממש, ובאותו הזמן הקדוש ברוך הוא נמצא עם הצדיקים בגן עדן, ואסור לברך בידיים מסואבות ומזוהמות. וכן בכל שעה. מפני שבשעה שאדם ישן, רוחו פורחת ממנו, ובשעה שרוחו פורחת ממנו, רוח טומאה מזדמנת ושורה על ידיו ומטמאת אותן, ואסור לברך בהן ללא נטילה. ואם תאמר: אם כך, הרי ביום, שאינו ישן ואין רוחו פורחת ממנו ואין רוח טומאה שורה עליו, כאשר הוא נכנס לבית הכיסא, לא יברך ולא יקרא בתורה אפילו מילה אחת עד שירחץ את ידיו. ואם תאמר מפני שהן מלוכלכות, אין הדבר כך! במה נתלכלכו?! אלא אוי לבני העולם שאינם משגיחים ואינם יודעים בכבוד ריבונם, ואינם יודעים על מה העולם עומד. רוח אחת יש בכל בית כיסא שבעולם, השורה שם ונהנית מאותו הלכלוך והטינופת, ומיד היא שורה על אותן האצבעות של ידי האדם.

פתח רבי שמעון ואמר: כל מי ששמח באותם המועדים ואינו נותן חלקו לקדוש ברוך הוא, אותו רע עין, השטן שונא אותו, ומקטרג עליו ומעלה אותו מן העולם, וכמה צרות על צרות הוא מסובב לו. חלקו של הקדוש ברוך הוא, לשמח את העניים, כפי כוחו שיכול לעשות. מפני שהקדוש ברוך הוא בימים אלו בא לראות את אותם הכלים השבורים שלו, ונכנס אצלם ורואה שאין להם במה לשמוח, ובוכה עליהם. עולה למעלה ומבקש להחריב את העולם. באים בני הישיבה לפניו ואומרים: ריבון העולם! רחום וחנון נקראת! יתגלגלו רחמיך על בניך! אמר להם: וכי העולם לא עשיתי אותו אלא על החסד? שכן כתוב: &quot;אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה&quot;, ועל זה העולם עומד. אומרים לפניו מלאכי עליון: 'ריבון העולם! הרי פלוני שאכל ושתה, ויכול לעשות טוב עם העניים ולא נתן להם דבר!'. בא אותו המקטרג ותובע רשות, ורודף אחר אותו האדם.

מי לנו בעולם גדול מאברהם, שעשה טוב לכל הבריות! ביום שעשה משתה, מה כתוב? 'וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל, וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק'. עשה אברהם משתה, וקרא לכל גדולי הדור לאותה הסעודה. ושנינו, בכל סעודה של שמחה, אותו המקטרג הולך ורואה אם אותו האדם הקדים לעשות טוב לעניים. ואם יש עניים בבית, אותו המקטרג פורש מאותו הבית ואינו נכנס לשם. ואם לאו , הוא נכנס לשם ורואה ערבוביה של שמחה ללא עניים וללא טוב שהקדים לעניים, עולה למעלה ומקטרג עליו.

אברהם, כיוון שהזמין את גדולי הדור, ירד המקטרג ועמד על הפתח כדמות עני, ולא היה מי שישגיח בו. אברהם היה משמש את אותם המלכים והגדולים, שרה הניקה בנים לכולם. שלא היו מאמינים כאשר היא ילדה, אלא אמרו: אסופי הוא, ומן השוק הביאו אותו. בגלל זה באו ובניהן עמהן, ולקחה אותם שרה והניקה אותם לפניהן, זהו שכתוב: 'מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵנִיקָה בָנִים שָׂרָה', 'בנים' ודאי. וההוא מקטרג על הפתח, אמרה שרה:&quot;צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים&quot;. מיד עלה אותו המקטרג לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לו: ריבון העולם אתה אמרת &quot;אברהם אוהבי&quot;, הנה אברהם עשה סעודה ולא נתן לך דבר, ואף לא לעניים, ולא הקריב לפניך אפילו יונה אחת! ועוד, שרה אמרה שעשית לה צחוק. אמר לו הקדוש ברוך הוא: מי בעולם כאברהם?. ולא זז משם עד שבלבל את כל אותה השמחה. וציווה הקדוש ברוך הוא להקריב את יצחק לקורבן, ונגזר על שרה שתמות מתוך צער בנה. כל אותו הצער נגרם מפני שלא נתן דבר לעניים.

פתח רבי שמעון ואמר: מהו שכתוב: &quot;וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה'&quot;? בוא וראה כמה עצום ותקיף כוחה של התורה, וכמה היא עליונה על הכל. שכן כל מי שעוסק בתורה אינו ירא מפני העליונים ומפני התחתונים, ואינו ירא מפני מחלות רעות של העולם. מפני שהוא אחוז באילן החיים ולומד ממנו בכל יום. שהרי התורה מלמדת את האדם ללכת בדרך האמת. מלמדת אותו עצה כיצד ישוב לפני אדונו כדי לבטל אותה הגזירה. שאפילו אם נגזר עליו שלא תתבטל אותה הגזירה, מיד היא מתבטלת ומסתלקת ממנו, ואינה שורה על האדם בעולם הזה. ובגלל זה צריך לו לאדם לעסוק בתורה יומם ולילה ולא יסור ממנה, זהו שכתוב:&quot;וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה&quot;. ואם יסור מן התורה או ייפרד ממנה, כאילו ייפרד מאילן החיים.

בוא וראה עצה לאדם, כאשר הוא עולה בלילה על מיטתו, צריך לקבל עליו מלכות עליונה בלב שלם, ולהקדים למסור לפניו את פיקדון נפשו, ומיד הוא ניצל מכל מחלות רעות ומכל רוחות רעות, ואינן שולטות עליו. ובבוקר, כאשר הוא קם ממיטתו, צריך לברך את אדונו, וללכת אל ביתו ולהשתחוות לפני היכלו ביראה עצומה, ואחר כך יתפלל את תפילתו. וייקח עצה מאותם אבות קדושים, שכן כתוב:&quot;וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבֹא בֵיתֶךָ, אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ&quot;. וכך פירשוהו: לא ראוי לו לאדם להיכנס לבית הכנסת, אלא אם כן נמלך תחילה באברהם, יצחק ויעקב, מפני שהם תיקנו את התפילה לפני הקדוש ברוך הוא. זהו שכתוב: 'וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבֹא בֵיתֶךָ', זהו אברהם. 'אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ', זהו יצחק. 'בְּיִרְאָתֶךָ', זהו יעקב. וצריך לכלול אותם בראשונה, ולאחר מכן ייכנס לבית הכנסת ויתפלל את תפילתו. אז כתוב עליו: &quot;וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה, יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר&quot;.

רבי פינחס היה מצוי לפני רבי רחומאי בחוף ימה של גנוסר. ואדם גדול וקשיש ימים היה, ועיניו כבר נסתלקו מלראות. אמר לרבי פינחס: ודאי שמעתי שליוחאי חברנו יש מרגלית, אבן טובה. והסתכלתי והנה האור של אותה המרגלית יוצא כאור השמש מנרתיקה ומאיר את כל העולם. ואותו האור עומד מן השמים ועד הארץ ומאיר את כל העולם, עד שיושב עתיק יומין ויושב על כסאו כראוי. ואותו האור נכלל כולו בביתך, ומן האור שנכלל בביתך, יוצא אור דק וקטן ויוצא החוצה, ומאיר את כל העולם. אשרי חלקך! צא בני, צא! לך אחר אותה המרגלית המאירה את העולם, שהרי השעה עומדת לך&quot;.

יצא מלפניו ועמד לעלות באותה הספינה, ושני אנשים עמו. ראה שתי ציפורים שהיו באות וטסות מעל הים, הרים להן קולו ואמר: ציפורים, ציפורים, שאתן טסות מעל הים. הראיתן את מקומו של בן יוחאי שם?. שהה מעט. אמר: ציפורים, ציפורים, לכו והשיבו לי. פרחו והלכו, נכנסו מעל הים והלכו להן. עד שיצא, הנה אותן הציפורים באות, ובפיה של אחת מהן פתק אחד, וכתוב בתוכו שהנה בן יוחאי יצא מן המערה, ורבי אלעזר בנו עמו. הלך אצלו ומצא אותו שהשתנה, וגופו מלא חלודות. בכה עמו ואמר: אבוי לי שראיתיך בכך. אמר : אשרי חלקי שראיתני בכך, שאלמלא לא ראיתני בכך, לא הייתי בכך.

===פקודי אורייתא===

פתח רבי שמעון בפקודי אורייתא ואמר: {{ש}}
פקודי אורייתא דיהב קב&quot;ה לישראל - כלהו באורייתא בארח כלל כתיבי. 

{{צ|בראשית ברא אלהי&quot;ם}} - הדא היא פקודא קדמאה דכלא, ואקרי פקודא דא '''יראת יהו&quot;ה''' דאקרי 'ראשית', דכתיב {{צ|ראשית חכמה יראת יהו&quot;ה}} {{ממ|תהלים|קיא|י}}, {{צ|יראת יהו&quot;ה ראשית דעת}} {{ממ|משלי|א|ז}}, בגין דמלה דא {{צ|ראשית}} אקרי, ודא איהי תרעא לאעלא גו מהימנותא. ועל פקודא דא אתקיים כל עלמא. 

יראה אתפרש לתלת סטרין; תרין מנייהו לית בהו עיקרא כדקא יאות, וחד עיקרא דיראה. אית בר נש דדחיל מקב&quot;ה בגין דייחון בנוהי ולא ימותון, או דחיל מעונשא דגופיה או דממוניה, ועל דא דחיל ליה תדיר. אשתכח יראה דאיהו דחיל לקב&quot;ה לא שוי לעיקרא. אית בר נש דדחיל מן קב&quot;ה בגין דדחיל מעונשא דההוא עלמא ועונשא דגיהנם - תרין אלין לאו עיקרא דיראה אינון ושרשא דיליה. יראה דאיהי עיקרא - למדחל בר נש למאריה בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין, וכלא קמיה כלא חשיבין, כמה דאתמר {{צ|וכל דיירי ארעא כלא חשיבין}} {{ממ|דניאל|ד|לב}}, ולשואה רעותיה בההוא אתר דאקרי (נ&quot;א ב) 'יראה'. 

בכה רבי שמעון ואמר, ווי אי אימא ווי אי לא אימא. אי אימא - ינדעון חייבין היך יפלחון למאריהון. אי לא אימא - יאבדון חברייא מלה דא. {{ש}}
באתר דיראה קדישא שרי - מלרע אית יראה רעה דלקי ומחי ומקטרג ואיהי רצועה לאלקאה חייביא. ומאן דדחיל בגין עונש דמלקיותא וקטרוגא כמה דאתמר - לא שריא עליה ההיא {{צ|יראת יהו&quot;ה}} דאקרי {{צ|יראת יהו&quot;ה לחיים}}, אלא מאן שריא עליה? ההיא יראה רעה. ואשתכח דשריא עליה ההיא רצועה יראה רעה ולא יראת יהו&quot;ה. ובגין כך אתר דאקרי {{צ|יראת יהו&quot;ה}} - {{צ|ראשית דעת}} אקרי, ועל דא אתכליל הכא פקודא דא, ודא עקרא ויסודא לכל שאר פקודין דאורייתא. מאן דנטיר יראה נטיר כולא. לא נטיר יראה - לא נטיר פקודי אורייתא, דהא דא תרעא דכלא. ובגין כך כתיב {{צ|בראשית}} דאיהי יראה, {{צ|ברא אלהי&quot;ם את השמים ואת הארץ}}. דמאן דעבר על דא - עבר על פקודי דאורייתא. 

ועונשא דמאן דעבר על דא - האי רצועה רעה אלקי ליה. והיינו {{צ|והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהי&quot;ם}} - הא אלין ארבע עונשין לאענשא בהון חייביא. 
* {{צ|תהו}} - דא חנק, דכתיב {{צ|קו תהו}} {{ממ|ישעיה|לד|יא}}, {{צ|חבל מדה}} {{ממ|זכריה|ב|ה}}. 
* {{צ|בהו}} - דא סקילה, אבנין דמשוקעין גו תהומא רבא, לעונשא דחייביא. 
* {{צ|וחשך}} - דא שריפה, דכתיב {{צ|ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך}} {{ממ|דברים|ה|כג}}, {{צ|וההר בוער באש עד לב השמים חשך וגו'}} {{ממ|דברים|ד|יא}}. ודא אשא תקיפא דעל רישיהון דחייביא שרי לאוקדא לון, 
* {{צ|ורוח}} - דא הרג בסייף, רוח סערה. חרבא משננא היא מלהטא ביה, כמה דאת אמר {{צ|ואת להט החרב המתהפכת}} {{ממ|בראשית|ג|כד}}, ואקרי 'רוח'. 

האי עונשא למאן דעבר על פקודי אורייתא. וכתיב לבתר {{צ|יראה ראשית}} דאיהי כללא דכלא. מכאן ולהלאה - שאר פקודין דאורייתא.


'''פקודא תניינא''' - דא איהי פקודא דפקודא דיראה אתאחדת בה, ולא נפקא מינה לעלמין, ואיהי '''{{גמט|אהבה}}''', למרחם בר נש למאריה רחימו שלים. ומאן איהו רחימו שלים, דא {{צ|אהבה רבה}} דכתיב (שם יז א) {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} - שלים ברחימותא. ודא הוא דכתיב {{צ|ויאמר אלהי&quot;ם יהי אור}} - דא רחימו שלימותא דאקרי {{צ|אהבה רבה}}, והכא איהו פקודא למרחם בר נש למאריה כדקא יאות. 

אמר רבי אלעזר, אבא, רחימתא בשלימו אנא שמענא ביה. אמר ליה אימא ברי קמיה דרבי פינחס, דהא איהו בהאי דרגא קאים. א&quot;ר אלעזר אהבה רבה היינו אהבה שלימתא בשלימו דתרין סטרין, ואי לא אתכליל בתרין סטרין לאו &lt;קטע סוף=דף יא ב/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|יב|א}}&lt;קטע התחלה=דף יב א/&gt;איהו אהבה כדקא יאות בשלימו. ועל דא תנינן בתרין סטרין אתפרש אהבה רחימו דקב&quot;ה. אית מאן דרחים ליה מגו דאית ליה עותרא, אורכא דיומין, בנין סחרניה, שליט על שנאוי, ארחוי מתתקנן ליה, ומגו כך רחים ליה. ואי להאי - יהא בהפוכא - ויהדר עליה קב&quot;ה גלגולא דדינא קשיא. יהא שניא ליה, ולא ירחם ליה כלל! ובגין כך רחימו דא לאו איהו אהבה דאית ליה עקרא. רחימו דאקרי שלים - ההוא דהוי בתרין סטרין - בין בדינא בין בטיבו. ותקונא דארחוי דרחים ליה למאריה, כמה דתנינן אפילו הוא נטיל נשמתך מינך - דא איהו רחימו שלים דהוי בתרין סטרין. ועל דא אור דמעשה בראשית נפק ולבתר אגניז. כד אגניז - נפק דינא קשיא ואתכלילו תרין סטרין כחדא למהוי שלימו - דא אהבה כדקא יאות. נטליה רבי שמעון ונשקיה. אתא רבי פנחס ונשקיה וברכיה, ואמר בודאי קב&quot;ה שדרני הכא, ודא הוא נהירו דקיק דאמרו לי דאתכליל בביתאי ולבתר נהיר כל עלמא (כנזכר לעיל יא ע&quot;א). 

א&quot;ר אלעזר ודאי לא אצטריך לאתנשי '''יראה''' בכל פקודין, כל שכן בפקודא דא אצטריך יראה לאתדבקא בהאי. היך אתדבקא? אהבה איהי בסטרא חד טב, כמה דאתמר דיהב עותרא וטב אורכא דחיי בני ומזוני. כדין אצטריך לאתערא יראה, ולמדחל דלא יגרום חובא. ועל דא כתיב {{ממ|משלי|כח|יד}} {{צ|אשרי אדם מפחד תמיד}}, בגין דהא כליל יראה באהבה. והכי אצטריך בסטרא אחרא דדינא קשיא - לאתערא ביה יראה כד חמי דדינא קשיא שריא עלוי. כדין יתער יראה וידחל למאריה כדקא יאות, ולא יקשה לביה. ועל דא כתיב (שם) {{צ|ומקשה לבו יפול ברעה}} - בההוא סטרא אחרא דאקרי רעה. אשתכח יראה דאתאחדת בתרין סטרין ואתכלילת מנייהו, ודא איהי אהבה שלימתא כדקא יאות.


'''פקודא תליתאה''' - למנדע דאית אלהא רברבא ושליטא בעלמא, ולייחדא ליה בכל יומא יחודא כדקא יאות באינון שית סטרין עלאין, ולמעבד לון יחודא חדא בשית תיבין דשמע ישראל, ולכוונא רעותא לעילא בהדייהו. ועל דא {{צ|אחד}} אצטריך לארכא ליה בשית (נ&quot;א כשית) תיבין. ודא הוא דכתיב {{צ|יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד}} - יתכנשון דרגין דתחות שמיא לאתאחדא ביה (יראה) למהוי בשלימו לשית סטרין כדקא יאות. ועם כל דא - בההוא יחודא אצטריך לקשרא ביה יראה, דאצטריך לארכא בדל&quot;ת ד{{צ|אחד}}, דדל&quot;ת ד{{צ|אחד}} גדולה. והיינו דכתיב {{צ|ותראה היבשה}} - דתתחזי ותתקשר דל&quot;ת דאיהי יבשה בההוא יחודא. ולבתר דאתקשרת תמן לעילא - איצטריך לקשרא לה לתתא באוכלוסהא, בשית סטרין אחרנין דלתתא, {{צ|ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד}} דאית ביה שית תבין אחרנין דיחודא. כדין מה דהות יבשה אתעבידת ארץ, למעבד פירין ואיבין ולנטעא אילנין. והיינו דכתיב {{צ|ויקרא אלהי&quot;ם ליבשה ארץ}} - בההוא יחודא דלתתא, ארעא רעוא שלים כדקא יאות. ועל דא {{צ|כי טוב כי טוב}} תרי זמני; חד יחודא עלאה, וחד יחודא תתאה. כיון דאתאחיד בתרין סטרין - מכאן ולהלאה {{צ|תדשא הארץ דשא}} - אתתקנת למעבד פירין ואיבין כדקא יאות.


'''פקודא רביעאה''', למנדע ד'''יהוה הוא האלהים''', כמה דאת אמר {{צ|וידעת היום והשבות אל לבבך כי יהו&quot;ה הוא האלהי&quot;ם}} {{ממ|דברים|ד|לט}}, ולאתכללא שמא ד'''אלהי&quot;ם''' בשמא ד'''יהו&quot;ה''', למנדע דאינון חד ולית בהו פרודא. והיינו רזא דכתיב {{צ|יהי מארת ברקיע השמים להאיר על הארץ}} - למהוי תרין שמהן חד בלא פרודא כלל, לאתכללא {{צ|מארת}} חסר בשמא ד{{צ|שמים}}  דאינון חד ולית בהו פרודא. נהורא אוכמא בנהורא חוורא לית בהו פרודא וכלא חד. &lt;קטע סוף=דף יב א/&gt;
{{ממ זהר משולב|א|יב|ב}}&lt;קטע התחלה=דף יב ב/&gt;ודא הוא עננא חוורא דיממא ועננא דאשתא בליליא, מדת יום ומדת לילה, ולאתתקנא דא בדא לאנהרא, כמה דאתמר {{צ|להאיר על הארץ}}. ודא חובא דההוא נחש קדמאה - חבר לתתא ואתפרש לעילא. ובגין כך גרם מה דגרם לעלמא בגין דאצטריך לאפרשא לתתא ולחברא לעילא, ונהורא אוכמא אצטריך לאתאחדא לעילא בחבורא חדא, ולאתאחדא לבתר באוכלוסהא ביחודהא, ולאפרשא לה מסטרא בישא. ועם כל דא אצטריך למנדע דאלהי&quot;ם יהו&quot;ה כלא חד בלא פרודא, '''יהו&quot;ה הוא האלהי&quot;ם'''. וכד ינדע בר נש דכלא חד ולא ישוי פרודא - אפילו ההוא סטרא אחרא יסתלק מעל עלמא ולא אתמשך לתתא. והיינו רזא דכתיב {{צ|והיו ל'''מאורות'''}}. הא קליפה בתר מוחא סלקא; מוחא - אור, סטרא אחרא - מות; '''אור''' בחבור דאתוון, '''מות''' בפרודא. וכד האי '''אור''' אסתלק מתמן, מתחברא באתוון '''מות''' דפרודא. מאלין אתוון שריאת חוה, וגרמת בישא על עלמא, כמה דכתיב {{צ|ותרא האשה כי טוב}} {{ממ|בראשית|ג|ה}} - אהדרת אתוון למפרע, אשתאר '''מ&quot;ו''', ואינון אזלו ונטלו אות תי&quot;ו בהדייהו, וגרמת מותא על עלמא, כמה דכתיב '''{{צ|ותרא}}'''. 

אמר רבי אלעזר, אבא הא אוליפנא, '''מ&quot;ם''' - אשתארת יחידאה, '''וא&quot;ו''' - דאיהו חיין תדיר. אתהפכת ואזלת ונטלת תי&quot;ו, דכתיב {{צ|ותקח...ותתן}}, ואשתלים תיבה דא ואתחברו אתוון. אמר ליה &quot;בריך אנת ברי והא אוקימנא מלה דא&quot;.


'''פקודא חמישאה''' - כתיב {{צ|ישרצו המים שרץ נפש חיה}}. בהאי קרא אית תלת פקודין; חד למלעי באורייתא, וחד לאתעסקא בפריה ורביה, וחד למגזר לתמנייא יומין ולאעברא מתמן ערלתא. למלעי באורייתא, ולאשתדלא בה, ולאפשא לה בכל יומא לתקנא נפשיה ורוחיה. דכיון דבר נש אתעסק באורייתא - אתתקן בנשמתא אחרא קדישא דכתיב {{צ|שרץ נפש חיה}} - נפש דההיא חיה קדישא. דכד בר נש לא אתעסק באורייתא - לית ליה נפשא קדישא. קדושא דלעילא לא שריא עלוי. וכד אשתדל באורייתא - בההוא רחישו דרחיש בה - זכי לההיא נפש חיה ולמהדר כמלאכין קדישין, דכתיב {{צ|ברכו יהו&quot;ה מלאכיו}} {{ממ|תהלים|קג|כ}}, אלין אינון דמתעסקין באורייתא דאקרון מלאכיו בארעא. ודא הוא דכתיב {{צ|ועוף יעופף על הארץ}}. האי בהאי עלמא. בההוא עלמא תנינן דזמין קב&quot;ה למעבד לון גדפין כנשרין ולאשטא בכל עלמא, דכתיב {{צ|וקוי יהו&quot;ה יחליפו כח יעלו אבר כנשרים}} {{ממ|ישעיה|מ|לא}}, והיינו דכתיב {{צ|ועוף יעופף על הארץ}} - דא אורייתא דאקרי 'מים', {{צ|ישרצון}} ויפקון רחשא דנפש חיה. ומאתר דההיא חיה ימשכון לה לתתא כמה דאתמר. ועל דא אמר דוד {{צ|לב טהור ברא לי אלהי&quot;ם}} למלעי באורייתא, וכדין {{צ|ורוח נכון חדש בקרבי}} {{ממ|תהלים|נא|יב}}.


'''פקודא שתיתאה''' - לאתעסקא בפריה ורביה, דכל מאן דאתעסק בפריה ורביה גרים לההוא נהר למהוי נביע תדיר ולא יפסקון מימוי, וימא אתמליא בכל סטרין, ונשמתין חדתין מתחדשן ונפקין מההוא אילנא. וחילין סגיאין אתרביאו לעילא בהדי אינון נשמתין. הה&quot;ד {{צ|ישרצו המים שרץ נפש חיה}} {{ממ|בראשית|א|כ}} - דא ברית קיימא קדישא, נהר דנגיד ונפיק. ומיא דיליה אתרביאו ורחשין רחשא ורבויא דנשמתין לההיא חיה. ובאינון נשמתין דעאלין בההיא חיה נפקי כמה עופי דפרחן וטאסן כל עלמא. וכד נשמתא נפקא להאי עלמא - ההוא עופא דפרח ונפק בהדי האי נשמתא מההוא אילנא נפק עמיה. כמה נפקן בכל נשמתא ונשמתא? תרין - חד מימינא וחד משמאלא. אי זכי - אינון נטרין ליה, דכתיב {{צ|כי מלאכיו יצוה לך}} {{ממ|תהלים|צא|יא}}, ואי לאו אינון מקטרגי עליה. &lt;קטע סוף=דף יב ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|א|יג|א}}&lt;קטע התחלה=דף יג א/&gt;אמר רבי פינחס תלתא אינון דקיימי אפוטרופסין עליה דבר נש כד זכי דכתיב {{צ|אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו}} {{ממ|איוב|לג|כג}}. {{צ|אם יש עליו מלאך}} - הא חד, {{צ|מליץ}} - תרי, {{צ|אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו}} - הא תלת. 

אמר רבי שמעון חמש, דכתיב יתיר {{צ|ויחננו ויאמר}} {{ממ|איוב|לג|כד}}. {{צ|ויחננו}} - חד, {{צ|ויאמר}} - תרין. א&quot;ל לאו הכי, אלא {{צ|ויחננו}} דא קב&quot;ה בלחודוי, דהא לית רשו לאחרא אלא ליה. א&quot;ל שפיר קא אמרת. 

ומאן דאתמנע מפריה ורביה, כביכול אזעיר דיוקנא דכליל כל דיוקנין וגרים לההוא נהר דלא נגדין מימוי, ופגים קיימא קדישא בכל סטרין, ועליה כתיב  {{צ|ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי}} {{ממ|ישעיה|סו|כד}} - {{צ|בי}} ודאי. דא לגופא. ונשמתיה לא עייל לפרגודא כלל ואטריד מההוא עלמא.


'''פקודא שביעאה''' - למגזר לתמניא יומין ולאעברא זוהמא דערלתא, בגין דההיא חיה איהי דרגא תמינאה לכל דרגין, וההיא נפש דפרחא מינה אצטריכא לאתחזאה קמה לתמניא יומין, כמה דאיהי דרגא תמינאה. וכדין אתחזי ודאי דאיהי {{צ|נפש חיה}} - {{צ|נפש}} דההיא {{צ|חיה}} קדישא, ולא מסטרא אחרא. ודא איהו {{צ|ישרצו המים}} - בספרא דחנוך: ''יתרשמון מיא דזרעא קדישא רשימו דנפש חיה''. ודא רשימו דאת יו&quot;ד דאתרשים בבשרא קדישא מכל שאר רשומין דעלמא. {{צ|ועוף יעופף על הארץ}} - דא אליהו דטאס כל עלמא בארבע טאסין, למהוי תמן בההוא גזירו דקיימא קדישא. ואצטריך לתקנא ליה כורסייא, ולאדכרא בפומיה &quot;דא כרסייא דאליהו&quot;, ואי לאו - לא שארי תמן.

{{צ|ויברא אלהי&quot;ם את התנינים הגדולים}} - תרין אלין ערלה ופריעה; גזירו דערלה, ופריעה לבתר. ואינון דכר ונוקבא. {{צ|ואת כל נפש החיה הרומשת}} - דא רשימו דאת קיימא קדישא, דאיהי {{צ|נפש חיה}} קדישא כדקאמרן. {{צ|אשר שרצו המים}} - מיין עלאין דאתמשכו לגבה דאת רשימו דא, ובגין דא אתרשימו ישראל ברשימו קדישא ודכיו לתתא. כגוונא דאינון רשימין קדישין לאשתמודעא בין סטרא קדישא לסטרא אחרא דמסאבו -- אוף ישראל רשימין לאשתמודעא בין קדושה לעמין עכו&quot;ם דאתיין מסטרא אחרא דמסאבא כמה דאתמר. וכמה דרשים לון - הכי רשים בעירי ועופי דילהון לבעירי ועופי דעמין עכו&quot;ם. זכאה חולקיהון דישראל!


'''פקודא תמינאה''' - למרחם גיורא דעאל למגזר גרמיה, ולאעלא תחות גדפוי דשכינתא. ואיהי אעילת לון תחות גדפהא, לאינון דמתפרשן מסטרא אחרא מסאבא ומתקרבין לגבה, דכתיב {{צ|תוצא הארץ נפש חיה למינה}}. ואי תימא דהאי {{צ|נפש חיה}} דכלילא בישראל לכלא היא אזדמנת - הדר ואמר {{צ|למינה}}. 

כמה אכסדרין ואדרין דא לגו מן דא אית לה להאי ארץ דאיהי חיה תחות גדפהא. גדפא ימינא אית לה תרין אכסדרין, ומהאי גדפא אתפרשן לתרין אומין אחרנין, דאינון קריבין ביחודא לישראל, לאעלא לון לגו אכסדרין אלין. ותחות גדפא שמאלא אית תרין אכסדרין אחרנין ומתפרשן לתרין אומין אחרנין דאינון עמון ומואב, וכלהו אקרון {{צ|נפש חיה}}. וכמה אדרין סתימין אחרנין והיכלין אחרנין בכל גדפא וגדפא, ומנייהו נפקי רוחין לאפרשא לכל אינון גיורין דמתגיירין, ואקרון {{צ|נפש חיה}} אבל {{צ|למינה}}. וכלהו עאלין תחות גדפוי דשכינתא ולא יתיר. אבל נשמתא דישראל נפקא מגו גופא דההוא אילנא ומתמן פרחין נשמתין לגו האי ארץ, גו מעהא לגו לגו. ורזא {{צ|כי תהיו אתם ארץ חפץ}} (מלאכי ג יב). ועל דא ישראל בן יקיר דהמו מעהא עליה, ואקרון {{צ|העמוסים מני בטן}} (ישעיה מו ג) - ולא מגדפין לבר. &lt;קטע סוף=דף יג א/&gt;

{{ממ זהר משולב|א|יג|ב}}&lt;קטע התחלה=דף יג ב/&gt;ותו גיורין לית לון חולקא באילנא עלאה, כל שכן בגופא דיליה. אבל חולקא דלהון בגדפין איהו ולא יתיר. וגיורא תחות גדפי שכינתא ולא יתיר. {{צ|גרי הצדק}} אינון דתמן שראן ואתאחדן ולא לגו כמה דאתמר, ובגין כך {{צ|תוצא הארץ נפש חיה למינה}}, ולמאן? {{צ|בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה}} - כלהו שאבין 'נפש' מההיא 'חיה', אבל כל חד {{צ|למינה}} כדקא חזי לה.


'''פקודא תשיעאה''' - למיחן למסכני ולמיהב לון טרפא, דכתיב {{צ|נעשה אדם בצלמנו כדמותנו}}. {{צ|נעשה אדם}} בשותפא כלל דכר ונוקבא, {{צ|בצלמנו}} - עתירי, {{צ|כדמותנו}} - מסכני. דהא מסטרא דדכורא עתירי, ומסטרא דנוקבא מסכני. כמה דאינון בשתופא חדא, וחס דא על דא, ויהיב דא לדא, וגמיל ליה טיבו -- הכי אצטריך בר נש לתתא למהוי עתירא ומסכנא בחבורא חדא, ולמיהב דא לדא, ולגמלאה טובא דא לדא. 

{{צ|וירדו בדגת הים וגו'}} - רזא דנן חמינן בספרא דשלמה מלכא, דכל מאן דחס על מסכני ברעותא דלבא, לא משתני דיוקניה לעלם מדיוקנא דאדם הראשון. וכיון דדיוקנא דאדם אתרשים ביה - שליט על כל בריין דעלמא בההוא דיוקנא. הה&quot;ד {{צ|ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וגו'}} {{ממ|בראשית|ט|ב}} - כלהו זעין ודחלין מההוא דיוקנא דאתרשים ביה, בגין דדא הוא פקודא מעליא לאסתלקא בר נש בדיוקניה דאדם על כל שאר פקודין. מנא לן? מנבוכדנצר - אע&quot;ג דחלם ההוא חלמא - כל זמנא דהוה מיחן למסכני לא שרא עליה חלמיה. כיון דאטיל עינא בישא דלא למיחן למסכני - מה כתיב  {{צ|עוד מלתא בפום מלכא וגו'}} {{ממ|דניאל|ד}} - מיד אשתני דיוקניה ואטריד מן בני נשא. ובגין כך {{צ|נעשה אדם}} - כתיב הכא 'עשיה', וכתיב התם {{צ|שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז}} {{ממ|רות|ב|יט}}.


'''פקודא עשיראה''' - לאנחא תפילין, ולאשלמא גרמיה בדיוקנא עלאה, דכתיב {{צ|ויברא אלהי&quot;ם את האדם בצלמו}} {{ממ|בראשית|א}}. {{ש}}
פתח ואמר {{צ|ראשך עליך ככרמל}} {{ממ|שיר|ז|ו}} - האי קרא אוקימנא ואתמר, אבל {{צ|ראשך עליך ככרמל}} - דא רישא עלאה תפלין דרישא, שמא דמלכא עלאה קדישא '''יהו&quot;ה''', באתוון רשימין כל את ואת פרשתא חדא. שמא קדישא גליפא בסדורא דאתוון כדקא יאות. ותנן {{צ|כי שם יהו&quot;ה נקרא עליך ויראו ממך}} {{ממ|דברים|כח|י}} - אלין תפלין דרישא, דאינון שמא קדישא בסדורא דאתווי. 
* פרשתא קדמאה {{צ|קדש לי כל בכור}} {{ממ|שמות|יג|ב}} - דא '''י'''' דאיהי קדש, בוכרא דכל קודשין עלאין. {{צ|פטר כל רחם}} - בההוא שביל דקיק דנחת מן יו&quot;ד, דאיהו אפתח רחמא למעבד פירין ואיבין כדקא יאות, ואיהו קדש עלאה. 
* פרשתא תניינא {{צ|והיה כי יביאך}} (שם ה) - דא '''ה'''' - היכלא דאתפתח רחמא דילה מגו יו&quot;ד, בחמשין פתחין אכסדראין ואדרין סתימין דביה דההוא פטר דעביד יו&quot;ד בהאי היכלא למשמע בה קלא דנפקא מגו שופר דא. בגין דשופר דא הוה סתים בכל סטרין, ואתא יו&quot;ד ופתח ליה לאפקא מניה קלא. וכיון דאפתח ליה - {{גמט|תקע}} ליה, ואפיק מניה קלא לאפקא עבדין לחירו. ובתקיעו דשופרא דא נפקו ישראל ממצרים. וכך זמין זימנא אחרא לסוף יומיא. וכל פורקנא - מהאי שופר אתיא, ובגין כך אית בה יציאת מצרים בפרשתא דא, דהא מהאי שופר אתי בחילא דיו&quot;ד דפתח רחמא דילה, ואפיק קליה לפורקנא דעבדין. ודא '''ה'''' - את תניינא דשמא קדישא. 
* פרשתא תליתאה - רזא דיחודא ד{{צ|שמע ישראל}} {{ממ|דברים|ו|ד}}. דא '''ו'''' דכליל כלא, וביה יחודא דכלא, וביה אתייחדן, והוא נטיל כלא.
* פרשתא רביעאה - {{צ|והיה אם שמוע}} (שם יא יג) - כלילו דתרין סטרין, דאתאחדת בהו כנסת ישראל גבורה דלתתא, ודא '''ה'''' בתראה, דנטלא לון ואתכלילת מנהון. &lt;קטע סוף=דף יג ב/&gt;

{{ממ זהר משולב|א|יד|א}}&lt;קטע התחלה=דף יד א/&gt;ותפלין אתוון דשמא קדישא אינון ממש, ועל דא {{צ|ראשך עליך ככרמל}} - אלין תפלין דרישא. {{צ|ודלת ראשך}} - ההיא תפלה של יד דאיהי מסכנא לגבי עילא. ואוף הכי שלימו אית לה כגוונא דלעילא. 

{{צ|מלך אסור ברהטים}} - קשיר איהו ואחיד באינון בתי לאתאחדא בההוא שמא קדישא כדקא יאות. ועל דא מאן דאתתקן בהו איהו הוי {{צ|בצלם אלהי&quot;ם}}. מה אלהי&quot;ם אתיחדא ביה שמא קדישא - אף הוא אתיחד ביה שמא קדישא כדקא יאות. {{צ|זכר ונקבה ברא אותם}} - תפלין דרישא ותפלה של יד, וכלא חד.


'''פקודא חדסר''' - לעשרא מעשרא דארעא. הכא אית תרין פקודין - חד לעשרא מעשרא דארעא, וחד בכורי דפירי אילנא דכתיב {{צ|הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ}} {{ממ|בראשית|א|כט}}. כתיב הכא {{צ|הנה נתתי}}, וכתיב התם {{צ|ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל}} {{ממ|במדבר|יח|כא}}, וכתיב {{צ|וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ ליהו&quot;ה הוא}} {{ממ|ויקרא|כז|ל}}.


'''פקודא תריסר''' - לאייתאה בכורי דאילנא דכתיב {{צ|ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע}}. כל מאי דאתחזי לי - לכון אסירא למיכל. אתיר לון ויהב לון כל מעשרא דיליה ובכורין דאילנין - {{צ|נתתי לכם}} - לכם ולא לדרין דבתריכון.


'''פקודא תליסר''' - למעבד פורקנא לבריה, לקשרא ליה בחיין. דתרין ממנן נינהו - חד דחיין, וחד דמותא. וקיימין עליה דבר נש. וכד יפרוק בר נש לבריה - מידא דההוא מותא פריק ליה, ולא יכיל לשלטאה עליה. ורזא דא {{צ|וירא אלהי&quot;ם את כל אשר עשה}} בכלל, {{צ|והנה טוב}} - דא מלאך חיים, {{צ|מאד}} - דא מלאך המות. ועל דא בההוא פורקנא אתקיים דא דחיים, ואתחלש ההוא דמות. בפורקנא דא קני ליה חיים כמה דאתמר, וההוא סטרא בישא שבק ליה ולא אחיד ביה.


'''פקודא ארביסר''' - לנטרא יומא דשבתא, דאיהו יומא דנייחא מכל עובדי בראשית. הכא כלילן תרין פקודין - חד נטירא דיום השבת, וחד לקדשא ההוא יומא בקדושיה. לנטרא יומא דשבתא - כמה דאדכרנא ואתערנא עלייהו, דאיהו יומא דנייחא לעלמין, וכל עבידן ביה אשתכללו ואתעבידו עד דאתקדש יומא. 

כיון דאתקדש יומא - אשתאר בריאה דרוחין דלא אתברי לון גופא. וכי לא הוה ידע קב&quot;ה לאעכבא לקדשא יומא עד דיתברון גופין להני רוחין? אלא אילנא דדעת טוב ורע אתער ההוא סטרא אחרא דרע, ובעא לאתתקפא בעלמא, ואתפרשו כמה רוחין בכמה זיינין לאתתקפא בעלמא בגופין. כיון דחמא קב&quot;ה כך - אתער מגו אילנא דחיי נשיבא דרוחא, ובטש באילנא אחרא, ואתער סטרא אחרא דטוב ואתקדש יומא. דהא בריאו דגופין ואתערו דרוחין בסטרא דטוב איהו בהאי ליליא, ולא בסטרא אחרא. ואלמלא אקדים סטרא אחרא בהאי ליליא עד דלא יקדים סטרא דטוב - לא יכיל עלמא למיקם קמייהו אפילו רגעא חדא. אבל אסוותא אקדים קב&quot;ה דדליג קמיה קדושא דיומא, ואקדים קמי סטרא אחרא ואתקיים עלמא. ומה דחשיב סטרא אחרא לאתבני בעלמא ולאתתקפא - אתבני בהאי ליליא סטרא דטוב ואתתקף, ואתבנון גופין ורוחין קדישין בהאי ליליא מסטרא דטוב. ובגין כך עונתן דחכימין דידעי דא משבת לשבת.&lt;קטע סוף=דף יד א/&gt;

{{ממ זהר משולב|א|יד|ב}}&lt;קטע התחלה=דף יד ב/&gt;דהא כדין חמאת דא סטרא אחרא, דכמה דאיהי חשיבת למעבד עביד סטרא דקדושה - אזלא ומשטטא בכמה חיילין וסטרין דילה וחמאת כל אינון דקא משמשי ערסייהו בגלויא דגופיהון לנהורא דבוצינא. וכל אינון בנין דנפקין מתמן - יהון נכפין, דשרו עלייהו רוחין מההוא סטרא אחרא. ואינון רוחין ערטילאין דחייביא דאקרון מזיקין. ושריאת בהו {{גמט דגש|לילי&quot;ת}} וקטילת לון. כיון דאתקדש יומא ושלטא קדושה על עלמא - ההוא סטרא אחרא אזעירת גרמה, ואטמרת כל ליליא דשבתא ויומא דשבתא. בר מן {{גמט דגש|אסימו&quot;ן}} וכל כת דיליה דאזלי על שרגי בטמירו למחמי על גלוייא דשמושא. ולבתר אטמרון גו נוקבא דתהומא רבא. כיון דנפק שבתא - כמה חיילין ומשריין פרחין ומשטטין בעלמא. ועל דא אתקן שיר של פגעים דלא ישלטון על עמא קדישא. 

לאן אתר משטטי בההוא ליליא? כד נפקי בבהילו וחשבין לשלטאה בעלמא על עמא קדישא, וחמאן לון בצלותא ואמרין שירתא דא, ובשירותא מבדלי בצלותא ומבדלי על הכוס - פרחי מתמן ואזלי ומשטטי ומטאן לגו מדברא. רחמנא לישזבן מנייהו ומסטרן בישא. 

(אמרו רבותינו ז&quot;ל), תלתא אינון דגרמין בישא לגרמייהו - חד מאן דלייט גרמיה, תניינא מאן דזריק נהמא או פירורין דאית בהו כזית, תליתאה מאן דאוקיד שרגא במפקא דשבתא עד לא מטו ישראל לקדושא דסדרא, דגרים לנורא דגיהנם לאדלקא בהאי נורא עד לא מטא זמנייהו. 

דחד דוכתא אית בגיהנם לאינון דקא מחללי שבתות, ואינון דענושין בגיהנם לייטין ליה לההוא דאוקיד שרגא עד דלא מטא זמניה, ואמרי ליה {{צ|הנה יהו&quot;ה מטלטלך טלטלה גבר וגו'}} {{ממ|ישעיה|כב|יז}}, {{צ|צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים}} (שם יח), בגין דלאו יאות הוא לאדלקא נורא כד נפיק שבתא עד דמבדלי ישראל בצלותא ומבדלי על כסא. בגין דעד ההוא זמנא שבת הוא וקדושה דשבת שליט עלנא. ובשעתא דמבדילין על כסא - כל אינון חיילין וכל אינון משריין דאתמנן על יומי דחול - כל חד וחד יתוב לאתריה ולפולחניה דאתמני עליה. בגין דכד עאל שבתא ואתקדש יומא - קדש אתער ושליט בעלמא, וחול אתעדי משולטנותא דיליה. ועד שעתא דנפיק שבתא לא תייבין לאתרייהו. ואע&quot;ג דנפק שבתא לא תייבין לאתרייהו עד זמנא דאמרי ישראל {{צ|ברוך אתה יהו&quot;ה המבדיל בין קדש לחול}} - כדין קדש אסתלק ומשריין דאתמניאו על יומי דחול מתערין, ותייבין לאתרייהו כל חד וחד על מטריה דאתפקיד עליה. ועם כל דא לא שלטין עד דיהון נהורין מרזא דשרגא, וכלהון אקרון {{צ|מאורי האש}}, בגין (דמנהורא דנורא דנגדא), (נ&quot;א: דמרזא דעמודא דנורא), ומיסודא דנורא כלהו, ושלטין על עלמא תתאה. 

וכל דא כד בר נש אדליק שרגא עד לא שלימו ישראל קדושא דסדרא. אבל אי איהו ממתין עד דישלימו קדושא דסדרא - אינון חייבין דגיהנם מצדיקין עלייהו דינא דקב&quot;ה, ואינון מקיימי על ההוא בר נש כל ברכאן דקא אמרי צבורא, {{צ|ויתן לך האלהי&quot;ם מטל השמים}} {{ממ|בראשית|כז|כח}}, {{צ|ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה וגו'}} {{ממ|דברים|כח|ג}}. 

{{צ|אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו יהו&quot;ה}} {{ממ|תהלים|מא|ב}} - &quot;ביום רע&quot; מבעי ליה, מאי {{צ|ביום רעה}}? ביומא דשלטא ההיא רעה למיסב נשמתיה. {{צ|אשרי משכיל אל דל}} - דא הוא שכיב מרע, לאסאה ליה מחובוי גבי קב&quot;ה. {{ש}}
דבר אחר דא יומא דדינא שריא על עלמא - אשתזיב מניה כמה דאתמר {{צ|ביום רעה ימלטהו יהו&quot;ה}} - יומא דאתמסר דינא לההוא רעה לשלטאה על עלמא  &lt;קטע סוף=דף יד ב/&gt;

====תרגום לעברית====
פתח רבי שמעון במצוות התורה ואמר: מצוות התורה שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל, כולן כתובות בתורה דרך כלל.

&quot; בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים&quot;, זוהי המצווה הראשונה מכולן, ונקראת מצווה זו '''יראת ה'''', שנקראת ראשית. כפי שכתוב: &quot;רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'&quot;, וכן &quot;יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דָּעַת&quot;. משום שדבר זה נקרא &quot;ראשית&quot;, וזהו השער להיכנס לתוך האמונה. ועל מצווה זו מתקיים כל העולם כולו.

&quot;היראה מתפרשת לשלושה צדדים. שניים מהם אין בהם עיקר כראוי, ואחד הוא עיקר היראה. יש אדם הירא מהקדוש ברוך הוא כדי שיחיו בניו ולא ימותו, או שהוא ירא מעונש גופו או ממונו, ומשום כך הוא ירא אותו תמיד. נמצא שיראה זו שהוא ירא מהקדוש ברוך הוא, לא העמידהּ על העיקר. יש אדם הירא מהקדוש ברוך הוא מפני שהוא ירא מעונש העולם ההוא ומעונש הגיהינום, שני אלו אינם עיקר היראה ושורשה. היראה שהיא העיקר, שיירא האדם מאדונו מפני שהוא גדול ושליט, עיקר ושורש של כל העולמות, והכל לפניו כלא נחשבים, כפי שנאמר: &quot;וְכָל דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָה חֲשִׁיבִין&quot;, ולשים רצונו באותו מקום שנקרא יראה.

בכה רבי שמעון ואמר: אוי אם אומר, ואוי אם לא אומר. אם אומר, ידעו הרשעים כיצד לעבוד את אדונם. אם לא אומר, יאבדו החברים דבר זה. במקום שבו שורה היראה הקדושה, מלמטה ישנה יראה רעה, המכה, מוחצת ומקטרגת, והיא רצועה להלקות בה את הרשעים. ומי שירא מפני עונש המלקות והקטרוג, כפי שנאמר, לא שורה עליו אותה יראת ה' שנקראת יראת ה' לחיים. אלא מי שורה עליו? אותה יראה רעה. ונמצא ששורה עליו אותה רצועה, שהיא היראה הרעה, ולא יראת ה'. ומשום כך, המקום שנקרא יראת ה', ראשית דעת הוא נקרא, ועל כן נכללה כאן מצווה זו. וזהו העיקר והיסוד לכל שאר מצוות התורה. מי ששומר את היראה, שומר את הכל. לא שמר את היראה, לא שמר את מצוות התורה, שהרי זהו השער לכל. ומשום כך כתוב בראשית, שהיא היראה, &quot; בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ&quot;. שכן מי שעובר על זו, עובר על מצוות התורה.

ועונשו של מי שעובר על זו, רצועה רעה זו מלקָה אותו. והיינו: &quot;וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים&quot;, הרי אלו ארבעה עונשים להעניש בהם את הרשעים. &quot;תֹהוּ&quot;, זו חנק, כפי שכתוב: &quot;קַו תֹהוּ&quot;, &quot;חֶבֶל מִדָּה&quot;. &quot;בֹהוּ&quot; זו סקילה, אבנים המשוקעות בתוך התהום הגדולה, לעונשם של הרשעים. &quot;וְחֹשֶׁךְ&quot;, זו שריפה, כפי שכתוב: &quot;וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ&quot;, וכן &quot;וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ&quot;. וזו אש חזקה השורה על ראשיהם של הרשעים לשרוף אותם. &quot;וְרוּחַ&quot;, זו הרג בסייף, רוח סערה. חרב מושחזת המלהטת בו, כמו שנאמר: &quot;וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת&quot;, והיא נקראת 'רוח'. זהו העונש למי שעובר על מצוות התורה. ולאחר מכן כתוב יראה ראשית, שהיא הכלל של הכל. מכאן ולהילך, שאר מצוות התורה.

'''המצווה השנייה''', זוהי המצווה שמצוות היראה אחוזה בה, ואינה נפרדת ממנה לעולמים, והיא האהבה. שיאהב האדם את אדונו אהבה שלמה. ומהי אהבה שלמה? זו אהבה רבה, כפי שכתוב &quot;לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים&quot;, שלם באהבה. וזהו שכתוב: &quot;וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר&quot;, זו אהבה שלמה הנקראת אהבה רבה, וכאן היא המצווה שיאהב האדם את אדונו כראוי.

אמר רבי אלעזר: אבא, אהבה בשלמות אני שמעתי בה. אמר לו: אמוֹר בני לפני רבי פנחס, שהרי הוא עומד בדרגה זו. אמר רבי אלעזר: אהבה רבה היא אהבה שלמה בשלמות של שני צדדים, ואם אינה נכללת משני הצדדים, אין היא אהבה כראוי בשלמות. ועל כך שנינו: בשני צדדים מתפרשת אהבת הקדוש ברוך הוא. יש מי שאוהב אותו מתוך שיש לו עושר, אריכות ימים, בנים סביבו, שליט על שונאיו ודרכיו מתוקנות לו, ומתוך כך הוא אוהב אותו. ואם לאדם זה יהיה בהיפוך, ויהפוך עליו הקדוש ברוך הוא גלגל של דין קשה, ישנא אותו ולא יאהב אותו כלל. ומשום כך, אהבה זו אינה אהבה שיש לה עיקר. אהבה שנקראת שלמה, היא זו הלוהטת בשני הצדדים, בין בדין ובין בחסד. ובתיקון דרכיו הוא אוהב את אדונו, כמו שנינו: &quot;אפילו הוא נוטל את נשמתך ממך&quot;, זוהי אהבה שלמה שהיא בשני הצדדים. ועל כן האור של מעשה בראשית יצא ולאחר מכן נגנז. כאשר נגנז, יצא הדין הקשה, ונכללו שני הצדדים כאחד כדי שתהיה שלמות, זוהי אהבה כראוי. תפס אותו רבי שמעון ונשק לו. בא רבי פנחס, נשק לו ובירך אותו, ואמר: בוודאי הקדוש ברוך הוא שלחני לכאן, וזהו האור הדק שאמרו לי שנכלל בביתי ולאחר מכן יאיר את כל העולם כולו.

אמר רבי אלעזר: בוודאי אין להשכיח את היראה מכל המצוות, וכל שכן במצווה זו צריך שהיראה תידבק בה. כיצד היא נדבקת? כאשר האהבה היא מצד אחד טוב, כפי שנאמר, שנתן עושר וטוב, אריכות ימים, בנים ומזונות, אזי צריך לעורר את היראה, ולירא שמא יגרום החטא. ועל כך כתוב: &quot;אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד&quot;, מפני שהוא כולל את היראה בתוך האהבה. וכך צריך גם בצד האחר של הדין הקשה, לעורר בו יראה כאשר הוא רואה שדין קשה שורה עליו. אזי יתעורר ביראה ויירא מאדונו כראוי, ולא יקשה את לבו. ועל כך כתוב: &quot;וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה&quot;, באותו צד אחר שנקרא רעה. נמצא שהיראה אחוזה בשני הצדדים ונכללת מהם, וזוהי אהבה שלמה כראוי.

'''המצווה השלישית''', לדעת שיש אלוהים גדול ושליט בעולם, ולייחד אותו בכל יום ייחוד כראוי באותם שישה קצוות עליונים, ולעשות אותם ייחוד אחד בשש התיבות של שמע ישראל, ולכוון את הרצון למעלה עִמהם. ועל כן צריך להאריך בתיבת אחד כשיעור שש המילים. וזהו שכתוב: &quot;יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד&quot;, שיתכנסו הדרגות שמתחת לשמיים להתאחד בו, כדי להיות בשלמות לששת הצדדים כראוי. ועם כל זאת, באותו ייחוד צריך לקשור בו את היראה, שכן צריך להאריך באות ד' של אחד, שהרי האות ד' של אחד גדולה. וזהו שכתוב: &quot;וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה', שתיראה ותתקשר האות ד', שהיא היבשה, באותו ייחוד. ולאחר שנקשרה שם למעלה, צריך לקשור אותה למטה עם המוניה, בששת הצדדים האחרים שלמטה, בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שיש בו שש מילים אחרות של ייחוד. אזי, מה שהייתה יבשה נעשית ארץ, לעשות פירות ויבולים ולנטוע אילנות. וזהו שכתוב: &quot;וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ', באותו ייחוד שלמטה, הארץ היא ברצון שלם כראוי. ועל כן כתוב: &quot;כִּי טוֹב&quot;, &quot;כִּי טוֹב&quot;, פעמיים. אחד לייחוד העליון, ואחד לייחוד התחתון. כיוון שהתאחדה בשני הצדדים, מכאן ואילך &quot;תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא&quot;, נתקנה לעשות פירות ויבולים כראוי.

'''המצווה הרביעית''', לדעת שה' הוא האלוהים, כפי שנאמר: &quot;וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים&quot;, ולכלול את השם אלוהי&quot;ם בתוך השם ה', לדעת שהם אחד ואין בהם פירוד. וזהו הסוד שכתוב: &quot;יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ&quot;, שיהיו שני השמות אחד ללא פירוד כלל, שייכלל מארת חסר בתוך השם שמים, שהם אחד ואין בהם פירוד. האור השחור באור הלבן, אין בהם פירוד והכל אחד. וזהו ענן הלבן של היום וענן האש של הלילה, מידת יום ומידת לילה, לתקן זה בזה כדי להאיר, כפי שנאמר &quot;לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ&quot;. וזה היה חטאו של אותו נחש קדמוני, שחיבר למטה והפריד למעלה. ומשום כך גרם מה שגרם לעולם. מפני שצריך להפריד למטה ולחבר למעלה. והאור השחור צריך להתאחד למעלה בחיבור אחד, ולהתאחד לאחר מכן עם המוניו בייחודו, ולהפריד אותו מהצד הרע. ועם כל זאת, צריך לדעת שאלוהי&quot;ם וה' הכל אחד ללא פירוד, ה' הוא האלוהים. וכאשר ידע האדם שהכל אחד ולא ישים פירוד, אפילו אותו צד אחר יסתלק מן העולם ולא יימשך למטה. וזהו הסוד שכתוב &quot;וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת&quot;. הרי הקליפה עולה אחר המוח. המוח הוא אור, והצד האחר הוא מות. אור, בחיבור האותיות, ומות, בפירודן. וכאשר האור הזה מסתלק משם, מתחברות האותיות של מות שנובעות מן הפירוד. מאותן אותיות התחילה חווה, וגרמה רעה לעולם, כפי שכתוב: &quot;וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב&quot; הפכה את האותיות למפרע, נשארו האותיות מ&quot;ו, והן הלכו ונטלו עמן את האות ת', וגרמה מוות לעולם, כפי שכתוב ותרא.

אמר רבי אלעזר: אבא, הרי למדנו, מ', נשארה יחידה. ו', שהיא חיים תמיד, התהפכה והלכה ונטלה את ת', כפי שכתוב: &quot;וַתִּקַּח... וַתִּתֵּן&quot;, והושלמה מילה זו והתחברו האותיות. אמר לו: ברוך אתה בני, והרי כבר ביארנו דבר זה.

'''המצווה החמישית''', כתוב: &quot;יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה&quot;. בפסוק זה ישנן שלוש מצוות: אחת לעסוק בתורה, אחת לעסוק בפרייה ורבייה, ואחת למול לשמונה ימים ולהעביר משם את הערלה. לעסוק בתורה, להשתדל בה ולהרבות אותה בכל יום כדי לתקן את נפשו ורוחו. שכן כיוון שהאדם עוסק בתורה, הוא מתתקן בנשמה קדושה אחרת, שכן כתוב: &quot;שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה&quot;, נפש מאותה חיה קדושה. שכן כאשר אדם אינו עוסק בתורה, אין לו נפש קדושה, וקדושה של מעלה אינה שורה עליו. וכאשר הוא משתדל בתורה, באותו רחש שהוא מלחש בה, הוא זוכה לאותה נפש חיה, ונעשה כמלאכים הקדושים, כפי שכתוב: &quot;בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו&quot;, אלו הם העוסקים בתורה, הנקראים מלאכיו בארץ. וזהו שכתוב: &quot;וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ&quot;, זהו בעולם הזה. בעולם ההוא שנינו שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות להם כנפיים כנשרים לשוט בכל העולם, כפי שכתוב: &quot;וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְשָׁרִים&quot;. והיינו שכתוב &quot;וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ&quot;, שזו התורה, הנקראת מים, אשר ישרצו ויוציאו רחש של נפש חיה. וממקומה של אותה חיה ימשכו אותה למטה, כפי שנאמר. ועל כן אמר דוד: &quot;לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים&quot;, כדי לעסוק בתורה, ואז: &quot;וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי'&quot;.

'''המצווה השישית''', לעסוק בפרייה ורבייה. שכן כל מי שעוסק בפרייה ורבייה גורם לאותו נהר להיות נובע תמיד ולא ייפסקו מימיו, והים מתמלא בכל הצדדים, ונשמות חדשות מתחדשות ויוצאות מאותו אילן. וצבאות רבים מתרבים למעלה יחד עם אותן הנשמות. זהו שכתוב: &quot;יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה&quot;, זו ברית קיומם הקדושה, הנהר הנמשך ויוצא. ומימיו מתרבים ורוחשים רחש וריבוי של נשמות עבור אותה חיה. ובאותן הנשמות שנכנסות באותה חיה, יוצאים כמה עופות הפורחים וטסים בכל העולם. וכאשר נשמה יוצאת לעולם הזה, אותו עוף שפורח ויוצא יחד עם נשמה זו מאותו אילן, יוצא עִמה. כמה יוצאים עם כל נשמה ונשמה? שניים, אחד מימינה ואחד משמאלה. אם זכה האדם, הם שומרים אותו, כפי שכתוב: &quot;כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ&quot;, ואם לאו, הם מקטרגים עליו.

אמר רבי פנחס: שלושה הם העומדים כאפוטרופוסים על האדם כאשר הוא זוכה, כפי שכתוב: &quot;אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ&quot;. &quot;אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ&quot;, הרי אחד. &quot;מֵלִיץ&quot;, הרי שניים. &quot;אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ&quot;, הרי שלושה.

אמר רבי שמעון: חמישה הם, שהרי כתוב בהמשך: &quot;וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר&quot;. &quot;וַיְחֻנֶּנּוּ&quot;, הרי אחד. &quot;וַיֹּאמֶר&quot;, הרי שניים. אמר לו: לא כך, אלא &quot;וַיְחֻנֶּנּוּ&quot;, זה הקדוש ברוך הוא לבדו, שהרי אין רשות לאחר אלא לו. אמר לו: יפה אמרת.

וכל מי שנמנע מפרייה ורבייה, כביכול ממעיט את הדיוקן הכולל את כל הדיוקנאות, וגורם לאותו נהר שמימיו לא יימשכו, ופוגם בברית הקדושה בכל הצדדים. ועליו כתוב: &quot;וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי&quot;. &quot;בִּי&quot; בוודאי. זהו לגבי הגוף. ונשמתו אינה נכנסת אל הפרגוד כלל, והוא מגורש מאותו העולם.

'''המצווה השביעית''', למול לשמונה ימים ולהעביר את זוהמת הערלה. מפני שאותה חיה היא הדרגה השמינית מכל הדרגות, ואותה נשמה הפורחת ממנה צריכה להיראות לפניה לשמונה ימים, כפי שהיא דרגה שמינית. ואז נראה בוודאי שהיא נפש חיה, נפש מאותה חיה קדושה, ולא מהצד האחר. וזהו שכתוב: &quot;יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם&quot;, ובספר חנוך נאמר: יירשמו מי הזרע הקדוש ברישום של נפש חיה. וזהו הרישום של האות י' שנרשם בבשר הקדוש מכל שאר הרישומים שבעולם. &quot;וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ&quot; זהו אליהו, הטס את כל העולם כולו בארבע טיסות, כדי להיות נוכח שם באותו חיתוך של הברית הקדושה. וצריך לתקן לו כיסא, ולהזכיר בפיו: זה הכיסא של אליהו, ואם לאו, אינו שורה שם.

&quot;וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים&quot;, שני אלו הם הערלה והפריעה; חיתוך הערלה, והפריעה שלאחר מכן. והם זכר ונקבה. &quot;וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת&quot; זהו הרישום של אות הברית הקדושה, שהיא נפש חיה קדושה, כפי שאמרנו. &quot;אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם&quot; אלו המים העליונים שנמשכים לעומתה של אות ורישום זה. ומשום כך נרשמו ישראל ברישום קדוש ובטהרה למטה. כעין אותם רישומים קדושים, שנועדו להבחין ולהיוודע בין הצד הקדוש לצד האחר של הטומאה – כך גם ישראל רשומים כדי להבחין ולהיוודע בין הקדושה לבין עמי עבודת הכוכבים והמזלות, הבאים מהצד האחר של הטומאה, כפי שנאמר. וכשם שרשם אותם, כך רשם בבהמות ובעופות שלהם, לעומת הבהמות והעופות של עמי עבודת הכוכבים והמזלות. אשרי חלקם של ישראל!

'''המצווה השמינית''', לאהוב את הגר שבא למול את עצמו, ולהכניסו תחת כנפי השכינה. והיא מכניסה תחת כנפיה את אלו שנפרדים מהצד האחר של הטומאה ומתקרבים אליה, כפי שכתוב: &quot;תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ&quot;. ואם תאמר שאותה נפש חיה הכלולה בישראל מזדמנת לכל אדם, חזר ואמר הכתוב: &quot;לְמִינָהּ&quot;.

כמה אכסדראות וחדרים, זה לפנים מזה, יש לה לארץ זו, שהיא חיה, תחת כנפיה. בכנף ימין יש לה שתי אכסדראות, ומכנף זו נפרדות שתי אומות אחרות, הקרובות בייחודן לישראל, כדי להכניסן לתוך אכסדראות אלו. ותחת כנף שמאל ישנן שתי אכסדראות אחרות, ונפרדות מהן שתי אומות אחרות, שהן עמון ומואב, וכולן נקראות נפש חיה. וכמה חדרים נסתרים אחרים והיכלות אחרים יש בכל כנף וכנף, ומהם יוצאות רוחות להפריש לכל אותם הגרים המתגיירים, ונקראות נפש חיה, אבל 'לְמִינָהּ'. וכולם נכנסים תחת כנפי השכינה ולא יותר. אבל נשמתם של ישראל יוצאת מתוך גופו של אותו אילן, ומשם פורחות הנשמות לתוך ארץ זו, אל תוך מעיה לפנים ולפנים. וסוד הדבר: &quot;כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ&quot;. ועל כן ישראל הם בן יקיר, אשר המו מעיו עליו, ונקראים &quot;הַעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן&quot; ולא מכנפיים בחוץ.

ועוד, לגרים אין חלק באילן העליון, וכל שכן שלא בגופו שלו. אלא חלקם הוא בכנפיים ולא יותר. והגר תחת כנפי השכינה ולא יותר. גרי הצדק הם אלו ששם הם שורים ונאחזים, ולא בפנים כפי שנאמר. ומשום כך: &quot;תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ&quot;, ולמי? &quot;בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ&quot;, כולם שואבים נפש מאותה חיה, אבל כל אחד ואחד &quot;לְמִינָהּ&quot; כפי שראוי לו.

'''המצווה התשיעית''', לחוס על העניים ולתת להם טרף, שכן כתוב: &quot; נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ&quot;. &quot;נַעֲשֶׂה אָדָם&quot;, בשותפות הכוללת זכר ונקבה. &quot;בְּצַלְמֵנוּ&quot; העשירים, &quot;כִּדְמוּתֵנוּ&quot; העניים. שכן מצד הזכר העשירים, ומצד הנקבה העניים. כמו שהם בשותפות אחת, וחס זה על זה, ונותן זה לזה, וגומל עמו חסד, כך צריך בן האדם למטה, שיהיו העשיר והעני בחיבור אחד, וייתן זה לזה, ויגמול חסד זה עם זה.

&quot;וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וגו'&quot;, סוד זה ראינו בספרו של שלמה המלך, שכל מי שחס על העניים ברצון הלב, אין צלמו משתנה לעולם מדיוקנו של אדם הראשון. וכיון שצלמו של אדם רשום בו, הוא שולט על כל בריות העולם באותו הצלם. זהו שכתוב: &quot;וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ וגו'&quot;, כולם מזדעזעים ויראים מאותו הצלם שרשום בו, מפני שזוהי מצווה עליונה להעלות את בן האדם בצלמו של אדם יותר מכל שאר המצוות. מניין לנו? מנבוכדנצר, אף על פי שחלם אותו החלום, כל זמן שהיה חס על העניים לא שרה עליו חלומו. כיון שהטיל עין רעה שלא לחוס על העניים, מה כתוב? &quot; עוֹד מִלְּתָא בְּפֻם מַלְכָּא וגו'&quot;, מיד השתנה דיוקנו וגורש מבני האדם. ובשל כך &quot;נַעֲשֶׂה אָדָם&quot;, כתוב כאן עשייה, וכתוב שם: &quot;שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז&quot;.

'''המצווה העשירית''', להניח תפילין, ולהשלים את עצמו בצלם העליון, שכן כתוב: &quot;וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ&quot;. פתח ואמר: &quot;רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל&quot;, מקרא זה העמדנוהו ונאמר, אבל &quot;רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל&quot;, זהו הראש העליון, תפילין של ראש, שמו של המלך העליון הקדוש ה', באותיות רשומות, שכל אות ואות היא פרשה אחת. השם הקדוש חקוק בסדר האותיות כראוי. ושנינו: &quot;כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ&quot;, אלו תפילין של ראש, שהם השם הקדוש בסדר אותיותיו. 

הפרשה הראשונה, &quot;קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר&quot;, זו האות י', שהיא קודש, בכור כל הקודשים העליונים. &quot;פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם&quot;, באותו שביל דק היורד מן האות י', שהוא פותח את הרחם לעשות פירות ויבולים כראוי, והוא קודש עליון. 

הפרשה השנייה, &quot;וְהָיָה כִּי-יְבִאֲךָ&quot;, זו האות ה', ההיכל שהרחם שלו נפתח מתוך האות י', בחמישים פתחים, אכסדראות וחדרים סתומים שיש בו. מאותו הפתיחה שעשתה האות י' בהיכל זה, כדי להשמיע בו את הקול היוצא מתוך שופר זה. מפני ששופר זה היה סתום מכל צדדיו, ובאה האות י' ופתחה אותו כדי להוציא ממנו קול. וכיון שפתחה אותו, תקעה בו, והוציאה ממנו קול כדי להוציא עבדים לחירות. ובתקיעת שופר זה יצאו ישראל ממצרים, וכך עתיד להיות פעם אחרת בסוף הימים. וכל גאולה, משופר זה היא באה, ומשום כך יש בה בפרשה זו את יציאת מצרים, שהרי משופר זה היא באה, בכוחה של האות י' שפתחה את הרחם שלו, והוציאה את קולו לגאולת העבדים. וזוהי האות ה', האות השנייה של השם הקדוש.

הפרשה השלישית, סוד הייחוד של &quot;שְׁמַע יִשְׂרָאֵל&quot;, זו האות ו', הכוללת את הכל, ובה ייחוד הכל, ובה מתייחדים, והיא נוטלת את הכל.

הפרשה הרביעית, &quot;וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ&quot;, כלילת שני הצדדים, שבהם נאחזת כנסת ישראל, שהיא הגבורה שלמטה. וזוהי האות ה' האחרונה, הנוטלת אותם וכוללת אותם בתוכה.

והתפילין הן אותיות השם הקדוש ממש. ועל כך: &quot;רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל&quot;, אלו תפילין של ראש. &quot;וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ&quot;, זוהי תפילין של יד, שהיא ענייה לעומת למעלה. ואף על פי כן, יש לה שלמות כעין הגוון העליון. &quot; מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים, קשור הוא ואחוז באותם הבתים, כדי להתאחד באותו השם הקדוש כראוי. ועל כן, מי שמתקן את עצמו בהם, הוא נהיה בצלם אלוהי&quot;ם&quot; מה אלוהי&quot;ם, מתייחד בו השם הקדוש, אף הוא מתייחד בו השם הקדוש כראוי. &quot;זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם&quot;, תפילין של ראש ותפילין של יד, והכל אחד.

'''המצווה האחת-עשרה''', לעשר מעשר מן הארץ. כאן ישנן שתי מצוות, אחת לעשר מעשר מן הארץ, ואחת ביכורי פירות האילן, שכן כתוב: &quot;הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ&quot;. כתוב כאן &quot;הִנֵּה נָתַתִּי&quot;, וכתוב שם &quot;וְלִבְנֵי לֵוִי, הִנֵּה נָתַתִּי כָּל-מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל&quot;, וכתוב: &quot;וְכָל-מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ לַה' הוּא&quot;.

'''המצווה השתים-עשרה''', להביא ביכורים מן האילן, שכן כתוב: &quot;וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ זֹרֵעַ זָרַע&quot;. כל מה שראוי לי, לכם אסור לאכול. התיר להם ונתן להם את כל המעשר שלו וביכורי האילנות, &quot;נָתַתִּי לָכֶם&quot;, לכם, ולא לדורות שאחריכם.

'''המצווה השלוש-עשרה''', לעשות פדיון לבנו, כדי לקשור אותו בחיים. שכן שני ממונים הם, אחד של חיים ואחד של מוות, והם עומדים על בן האדם. וכאשר פודה האדם את בנו, מידיו של אותו המוות הוא פודה אותו, ואינו יכול לשלוט עליו. וסוד זה: &quot;וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה&quot;, בכלל, &quot;וְהִנֵּה-טוֹב&quot; זהו מלאך החיים, &quot;מְאֹד&quot; זהו מלאך המוות. ועל כן, באותו הפדיון מתקיים זה של החיים, ונחלש אותו של המוות. בפדיון זה קונה לו חיים כפי שנאמר, ואותו הצד הרע עוזב אותו ואינו אוחז בו.

'''המצווה הארבע-עשרה''', לשמור את יום השבת, שהוא יום מנוחה מכל מעשי בראשית. כאן כלולות שתי מצוות, אחת שמירת יום השבת, ואחת לקדש את אותו היום בקדושתו. לשמור את יום השבת, כפי שהזכרנו ועוררנו עליהן, שהוא יום מנוחה לעולמות, וכל המלאכות בו הושלמו ונעשו עד שהתקדש היום.

כיוון שהתקדש היום, נשארה בריאה של רוחות שלא נברא להן גוף. וכי לא היה יודע הקדוש ברוך הוא לעכב את קידוש היום עד שייבראו גופים לאותן הרוחות? אלא, אילן הדעת טוב ורע התעורר אותו הצד האחר של הרע, וביקש להתחזק בעולם, ונפרשו כמה רוחות בכמה מינים כדי להתחזק בעולם בגופים. כיוון שראה הקדוש ברוך הוא כך, עורר מתוך אילן החיים נשיבה של רוח, והכה באילן האחר, והתעורר הצד האחר של הטוב והתקדש היום. שהרי בריאת הגופים והתעוררות הרוחות בצד הטוב היא בלילה הזה, ולא בצד האחר. ואילו היה מקדים הסטרא אחרא בלילה הזה לפני שיקדים צד הטוב, לא היה יכול העולם לעמוד בפניהם אפילו רגע אחד. אבל הקדוש ברוך הוא הקדים רפואה, שדילג והביא לפניו את קדושת היום, והקדים לפני הצד הרע, ונתקיים העולם. ומה שחשב הצד הרע לבנות בעולם ולהתחזק, נבנה בלילה הזה צד הטוב והתחזק, ונבנו גופים ורוחות קדושים בלילה הזה מצד הטוב. ומשום כך, עונתם של חכמים היודעים זאת היא משבת לשבת.

הרי אז ראתה זאת הצד האחר, שכפי שהיא חשבה לעשות, עשה צד הקדושה, הלכה ושוטטה בכמה חילות וצדדים שלה, וראתה את כל אותם המשמשים מיטותיהם בגילוי גופם לאור הנר. וכל אותם הבנים היוצאים משם, יהיו נכפים, מפני ששרות עליהם רוחות מאותו הצד האחר. והן אותן רוחות ערומות של הרשעים, הנקראות מזיקים, ושורה בהן לילי&quot;ת והורגת אותם. כיוון שנתקדש היום ושלטה הקדושה על העולם, אותו הצד האחר הקטינה את עצמה, ונחבאה כל ליל השבת ויום השבת, חוץ מאסימו&quot;ן וכל הכת שלו, שהולכים על הנרות בהחבא, כדי לראות גילוי של תשמיש המיטה. ולאחר מכן נחבאים תוך נקבת התהום הגדולה. כיוון שיצאה השבת, כמה חילות ומחנות פורחים ומשוטטים בעולם. ועל כן נתקן שיר של פגעים, כדי שלא ישלטו על העם הקדוש.

לאן הם משוטטים באותו הלילה? כשהם יוצאים בבהילות וחושבים לשלוט בעולם על העם הקדוש, ורואים אותם בתפילה ואומרים שירה זו, ובהתחלה מבדילים בתפילה ומבדילים על הכוס, הם פורחים משם, והולכים ומשוטטים ומגיעים אל תוך המדבר. הרחמן יצילנו מהם ומצדם הרע.

שלושה הם הגורמים רעה לעצמם, אחד, מי שמקלל את עצמו. שני, מי שזורק לחם או פירורים שיש בהם כשיעור כזית. שלישי, מי שמדליק נר במוצאי שבת קודם שהגיעו ישראל לקדושה של הסדר, שגורם לאש של גיהנום לבעור באותו האור בטרם הגיע זמנה.

שכן מקום אחד יש בגיהנום לאותם המחללים שבתות, ואותם הנענשים בגיהנום מקללים את זה שהדליק נר בטרם הגיע הזמן, ואומרים לו: &quot;הִנֵּה ה' מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר וגו'&quot;, &quot;צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה כַּדּוּר אֶל-אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם&quot;. מפני שאין זה ראוי להדליק אש כשיוצאת השבת, עד שמבדילים ישראל בתפילה ומבדילים על הכוס, כיוון שעד אותו הזמן שבת היא, וקדושת השבת שולטת עלינו. ובשעה שמבדילים על הכוס, כל אותם החילות וכל אותם המחנות הממונים על ימי החול, כל אחד ואחד ישוב למקומו ולעבודתו שנתמנה עליה. מפני שכאשר נכנסת השבת ומתקדש היום, קודש מתעורר ושולט בעולם, והחול מוסר משלטונו. ועד השעה שיוצאת השבת אינם שבים למקומם. ואף על פי שיצאה השבת, אינם שבים למקומם עד הזמן שאומרים ישראל: ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לחול. אז הקודש מסתלק, והמחנות הממונים על ימי החול מתעוררים, ושבים למקומם כל אחד ואחד על המשמרת שהופקדה עליו. ועם כל זאת, אינם שולטים עד שיהיו אורות מסוד הנר, וכולם נקראים מאורי האש, מפני שמסוד עמוד האש ומייסוד האש כולם, ושולטים על העולם התחתון.

וכל זה קורה כאשר בן האדם מדליק נר בטרם השלימו ישראל את הקדושה של הסדר. אבל אם הוא ממתין עד שישלימו את הקדושה של הסדר, אותם הרשעים שבגיהנום מצדיקים עליהם את דינו של הקדוש ברוך הוא, והם מקיימים על אותו בן האדם את כל הברכות שאומר הציבור: &quot;וְיִתֶּן-לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם&quot;, &quot;בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה&quot;.

&quot;אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'&quot;, ביום רע היה צריך לומר, מהו ביום רעה? ביום שבו שולטת אותה רעה לקחת את נשמתו. &quot;אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל&quot;, זהו החולה, להשכיל כיצד לרפא אותו מחטאיו כלפי הקדוש ברוך הוא. דבר אחר, זהו יום שהדין שורה על העולם, ניצל ממנו, כמו שנאמר &quot;בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'&quot;, יום שבו נמסר הדין לאותה רעה לשלוט על העולם.</text>
      <sha1>9m8n68zo1b0eazrylzyaaf601fl5nwu</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עמוד:דורות הראשונים ד.pdf/441</title>
    <ns>104</ns>
    <id>1744532</id>
    <revision>
      <id>3021733</id>
      <parentid>3021678</parentid>
      <timestamp>2026-06-27T19:12:01Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3021733</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3570" sha1="1rhfm4n8qtxnn117vz9igsp0s5fdth3" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;יעקב&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;‫‪870

חתימת המשנה
&lt;קטע התחלה=פרק נז/&gt;
כי לא נחלקו במקום הזה פה אל פה, כי אם שכאשר נאמרו במתיבתא
דברי ר׳ מאיר הקשה עליו ר׳ יהודה ״וכי יש תמורה עושה תמורה״.

וקבעו אז דברי ר׳ מאיר ור׳ יהודה אצל יסוד המשנה בדין ״אחד עשר
קרב שלמים״:

״ועושה תמורה דברי ר' מאיר, אמר ר׳ יהודה וכי יש תמורה עושה תמורה״.

אבל כשלאחר זמן נשמעו דברי ר׳ יהודה וקושיתו לפני ר׳ מאיר, השיב
ר׳ מאיר שאין זה טענה כלל, לפי שאין אחד עשר תמורה, כי הלא ביסוד
המשנה נאמר &quot;אחד עשר קרב שלמים&quot; ואלו הי' תמורה לא הי' קרב.

ואחרי אשר הדברים האלה כבר נאמרו מר' מאיר אחרי אשר הי' סוף סידור
המשנה{{שוליים|(פד)}} גרסו תשובת ר' מאיר על פה אצל המשנה וככל אשר יבואר ענין
זה בפרק הבא.

וזה גם מסר רבי לר׳ שמעון בנו בלמדו עמו המשנה הסדורה, ועל פי דרכו
של רבי הנה במה שלא נסדר עוד גרס הוא זה בשם אחרים &quot;אחרים אומרים אלו
הי׳ תמורה לא הי׳ קרב״.

וכאשר העירו ר׳ שמעון בנו שינה הלשון מן &quot;אחרים אומרים&quot; על &quot;אמרו
משום ר׳ מאיר&quot;.

ורק על ידי כל זה נבין גם דברי רבא שם:

״אמר רבא אפי׳ רבי דענוותנא הוא תנא אמרו משום ר׳ מאיר אמר ר׳ מאיר
לא אמר.&quot;

כי האמור לפני זה &quot;ועושה תמורה דברי ר׳ מאיר&quot; אין זה מימי רבי כי אם
מימי סוף סידור המשנה בימי ר׳ יהודה על ידי ר׳ נתן ותנאי המתיבתא.

פרק נ״ח.

ועד במה השתדלו בימי רבי לבלי להוסיף עוד על המשנה, ועד כמה הי׳
אז כבר הכל מסודר לגמרי נוכל לדעת גם מענין המשנה במס׳ [[כתובות צג א|כתובות ד׳ צ״ג]]
שבא שם:

״מי שהי׳ נשוי שלש נשים ומת כתובתה של זו מנה ושל זו מאתים ושל
זו שלש מאות ואין שם וכו׳ היו שם וכו׳.״

ובא על זה בגמ׳ ״תניא זי משנת ד* נתן ד ב י א ו מ ד א י ן א נ י ד ו א ה‬
‫ד ב ר י ו ש ל ד׳ נ ת ן באלו אלא חולקות כשוד‪..‬״‬
‫ומבואר נגלה לפנינו כי גם כל דבר תנאי הדור האחרון היו אז בבר קבועים‬
‫וטבועים בתוך המשנדי עד אשר בכל אשר רבי חולק על ר׳ נתן הי׳ נם בזה דבר‬
‫‪.‬משנד‪ .‬לא זזד‪ .‬ממקומד‪.‬״‪,.‬‬
‫והסתפקו במה שמסרו בעל פה על דימשנה‪.‬‬
‫וכן ^ם ביבמות ד׳ נ׳ דבמשנה שם נאמר ״נתן נט ועשה מאמר צריכד‪ .‬נט‬
‫וכו־ נתן‪ ,‬נט וחלץ אין אחר חליצד‪ .‬כלום״‬
‫העדה ) ‪ (Y 0‬כבר נתבאר ^גו כי םו‪ «1‬סידור הסשנח חי׳ עוד כחיי רשב״ג‪ ,‬וב^ דבריו‬
‫‪ 3‬ח ‪» 0‬אה ‪3‬או רק אחר זח‪.‬ועל זח‪.‬‬
‫והדבר מבואר שסוף סיחד המשנה נגמר כבר בחיי ר׳ מאיד‪.‬‬&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>1rhfm4n8qtxnn117vz9igsp0s5fdth3</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3021762</id>
      <parentid>3021733</parentid>
      <timestamp>2026-06-28T06:06:30Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3021762</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3687" sha1="he7lb88ubmid85awwoqtm3vh6k4tw1u" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;יעקב&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;‫‪870

חתימת המשנה
&lt;קטע התחלה=פרק נז/&gt;
כי לא נחלקו במקום הזה פה אל פה, כי אם שכאשר נאמרו במתיבתא
דברי ר׳ מאיר הקשה עליו ר׳ יהודה ״וכי יש תמורה עושה תמורה״.

וקבעו אז דברי ר׳ מאיר ור׳ יהודה אצל יסוד המשנה בדין ״אחד עשר
קרב שלמים״:

״ועושה תמורה דברי ר' מאיר, אמר ר׳ יהודה וכי יש תמורה עושה תמורה״.

אבל כשלאחר זמן נשמעו דברי ר׳ יהודה וקושיתו לפני ר׳ מאיר, השיב
ר׳ מאיר שאין זה טענה כלל, לפי שאין אחד עשר תמורה, כי הלא ביסוד
המשנה נאמר &quot;אחד עשר קרב שלמים&quot; ואלו הי' תמורה לא הי' קרב.

ואחרי אשר הדברים האלה כבר נאמרו מר' מאיר אחרי אשר הי' סוף סידור
המשנה{{שוליים|(פד)}} גרסו תשובת ר' מאיר על פה אצל המשנה וככל אשר יבואר ענין
זה בפרק הבא.

וזה גם מסר רבי לר׳ שמעון בנו בלמדו עמו המשנה הסדורה, ועל פי דרכו
של רבי הנה במה שלא נסדר עוד גרס הוא זה בשם אחרים &quot;אחרים אומרים אלו
הי׳ תמורה לא הי׳ קרב״.

וכאשר העירו ר׳ שמעון בנו שינה הלשון מן &quot;אחרים אומרים&quot; על &quot;אמרו
משום ר׳ מאיר&quot;.

ורק על ידי כל זה נבין גם דברי רבא שם:

״אמר רבא אפי׳ רבי דענוותנא הוא תנא אמרו משום ר׳ מאיר אמר ר׳ מאיר
לא אמר.&quot;

כי האמור לפני זה &quot;ועושה תמורה דברי ר׳ מאיר&quot; אין זה מימי רבי כי אם
מימי סוף סידור המשנה בימי ר׳ יהודה על ידי ר׳ נתן ותנאי המתיבתא.
&lt;קטע סוף=פרק נז/&gt;

פרק נ״ח.

&lt;קטע התחלה=פרק נח/&gt;
ועד במה השתדלו בימי רבי לבלי להוסיף עוד על המשנה, ועד כמה הי׳
אז כבר הכל מסודר לגמרי נוכל לדעת גם מענין המשנה במס׳ [[כתובות צג א|כתובות ד׳ צ״ג]]
שבא שם:

״מי שהי׳ נשוי שלש נשים ומת כתובתה של זו מנה ושל זו מאתים ושל
זו שלש מאות ואין שם וכו׳ היו שם וכו׳.״

ובא על זה בגמ׳ ״תניא זי משנת ד* נתן ד ב י א ו מ ד א י ן א נ י ד ו א ה‬
‫ד ב ר י ו ש ל ד׳ נ ת ן באלו אלא חולקות כשוד‪..‬״‬
‫ומבואר נגלה לפנינו כי גם כל דבר תנאי הדור האחרון היו אז בבר קבועים‬
‫וטבועים בתוך המשנדי עד אשר בכל אשר רבי חולק על ר׳ נתן הי׳ נם בזה דבר‬
‫‪.‬משנד‪ .‬לא זזד‪ .‬ממקומד‪.‬״‪,.‬‬
‫והסתפקו במה שמסרו בעל פה על המשנה.

וכן גם ב[[יבמות נ א|יבמות ד׳ נ׳]] דבמשנה שם נאמר ״נתן גט ועשה מאמר צריכה גט
וכו' נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום״

&lt;קטע סוף=פרק נח/&gt;
---------------------
&lt;קטע התחלה=הערות נז/&gt;
{{שולייםלמטה|(פד)}} ‬כבר נתבאר לנו כי סוף סידור המשנח הי׳ עוד בחיי רשב״ג, וכל דבריו
בהמשנה באו רק אחר זה ועל זה.‫

והדבר מבואר שסוף סידור המשנה נגמר כבר בחיי ר׳ מאיר.

&lt;קטע סוף=הערות נז/&gt;&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>he7lb88ubmid85awwoqtm3vh6k4tw1u</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3021763</id>
      <parentid>3021762</parentid>
      <timestamp>2026-06-28T06:11:00Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3021763</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3609" sha1="2w8dpr7maw3grglfuj4lhrpjvx09tdf" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;יעקב&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;‫‪870

חתימת המשנה
&lt;קטע התחלה=פרק נז/&gt;
כי לא נחלקו במקום הזה פה אל פה, כי אם שכאשר נאמרו במתיבתא
דברי ר׳ מאיר הקשה עליו ר׳ יהודה ״וכי יש תמורה עושה תמורה״.

וקבעו אז דברי ר׳ מאיר ור׳ יהודה אצל יסוד המשנה בדין ״אחד עשר
קרב שלמים״:

״ועושה תמורה דברי ר' מאיר, אמר ר׳ יהודה וכי יש תמורה עושה תמורה״.

אבל כשלאחר זמן נשמעו דברי ר׳ יהודה וקושיתו לפני ר׳ מאיר, השיב
ר׳ מאיר שאין זה טענה כלל, לפי שאין אחד עשר תמורה, כי הלא ביסוד
המשנה נאמר &quot;אחד עשר קרב שלמים&quot; ואלו הי' תמורה לא הי' קרב.

ואחרי אשר הדברים האלה כבר נאמרו מר' מאיר אחרי אשר הי' סוף סידור
המשנה{{שוליים|(פד)}} גרסו תשובת ר' מאיר על פה אצל המשנה וככל אשר יבואר ענין
זה בפרק הבא.

וזה גם מסר רבי לר׳ שמעון בנו בלמדו עמו המשנה הסדורה, ועל פי דרכו
של רבי הנה במה שלא נסדר עוד גרס הוא זה בשם אחרים &quot;אחרים אומרים אלו
הי׳ תמורה לא הי׳ קרב״.

וכאשר העירו ר׳ שמעון בנו שינה הלשון מן &quot;אחרים אומרים&quot; על &quot;אמרו
משום ר׳ מאיר&quot;.

ורק על ידי כל זה נבין גם דברי רבא שם:

״אמר רבא אפי׳ רבי דענוותנא הוא תנא אמרו משום ר׳ מאיר אמר ר׳ מאיר
לא אמר.&quot;

כי האמור לפני זה &quot;ועושה תמורה דברי ר׳ מאיר&quot; אין זה מימי רבי כי אם
מימי סוף סידור המשנה בימי ר׳ יהודה על ידי ר׳ נתן ותנאי המתיבתא.
&lt;קטע סוף=פרק נז/&gt;

פרק נ״ח.

&lt;קטע התחלה=פרק נח/&gt;
ועד כמה השתדלו בימי רבי לבלי להוסיף עוד על המשנה, ועד כמה הי׳
אז כבר הכל מסודר לגמרי נוכל לדעת גם מענין המשנה במס׳ [[כתובות צג א|כתובות ד׳ צ״ג]]
שבא שם:

״מי שהי׳ נשוי שלש נשים ומת כתובתה של זו מנה ושל זו מאתים ושל
זו שלש מאות ואין שם וכו׳ היו שם וכו׳.״

ובא על זה בגמ׳ ״תניא זו משנת ר' נתן '''רבי אומר אין אני רואה'''
'''דבריו של ר׳ נתן''' באלו אלא חולקות בשוה.״

ומבואר נגלה לפנינו כי גם כל דבר תנאי הדור האחרון היו אז בבר קבועים
וטבועים בתוך המשנה עד אשר בכל אשר רבי חולק על ר׳ נתן הי׳ גם בזה דבר
&quot;משנה לא זזה ממקומה״.

והסתפקו במה שמסרו בעל פה על המשנה.

וכן גם ב[[יבמות נ א|יבמות ד׳ נ׳]] דבמשנה שם נאמר ״נתן גט ועשה מאמר צריכה גט
וכו' נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום״

&lt;קטע סוף=פרק נח/&gt;
---------------------
&lt;קטע התחלה=הערות נז/&gt;
{{שולייםלמטה|(פד)}} ‬כבר נתבאר לנו כי סוף סידור המשנח הי׳ עוד בחיי רשב״ג, וכל דבריו
בהמשנה באו רק אחר זה ועל זה.‫

והדבר מבואר שסוף סידור המשנה נגמר כבר בחיי ר׳ מאיר.

&lt;קטע סוף=הערות נז/&gt;&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>2w8dpr7maw3grglfuj4lhrpjvx09tdf</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת משתמש:יוסף אלהרל</title>
    <ns>3</ns>
    <id>1744546</id>
    <revision>
      <id>3021734</id>
      <timestamp>2026-06-27T19:16:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{בה}}__~~~~&quot;</comment>
      <origin>3021734</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="118" sha1="2j2akuvlx58mljt5zr5gc1lhvghrvla" xml:space="preserve">{{בה}}__[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 22:16, 27 ביוני 2026 (IDT)</text>
      <sha1>2j2akuvlx58mljt5zr5gc1lhvghrvla</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>משתמש:יוסף אלהרל</title>
    <ns>2</ns>
    <id>1744547</id>
    <revision>
      <id>3021735</id>
      <timestamp>2026-06-27T19:16:53Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{ריק}}&quot;</comment>
      <origin>3021735</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="10" sha1="n0uws6z1b400emy8pd1gg00s461iv3r" xml:space="preserve">{{ריק}}</text>
      <sha1>n0uws6z1b400emy8pd1gg00s461iv3r</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת משתמש:~2026-37050-47</title>
    <ns>3</ns>
    <id>1744548</id>
    <revision>
      <id>3021742</id>
      <timestamp>2026-06-27T21:15:06Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{תודה|זוהר חלק כה}}--~~~~&quot;</comment>
      <origin>3021742</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="143" sha1="f2cxz1ktvg9gpkfhdamrykmay0gaz7c" xml:space="preserve">{{תודה|זוהר חלק כה}}--[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 00:15, 28 ביוני 2026 (IDT)</text>
      <sha1>f2cxz1ktvg9gpkfhdamrykmay0gaz7c</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>משתמש:配合比全额更好（说说而已）</title>
    <ns>2</ns>
    <id>1744549</id>
    <revision>
      <id>3021755</id>
      <timestamp>2026-06-27T21:41:35Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>配合比全额更好（说说而已）</username>
        <id>45881</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;שלום!אני 配合比全额更好（说说而已）.&quot;</comment>
      <origin>3021755</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="56" sha1="7arjoux6056c7zdd0iswvhn6cf86bfn" xml:space="preserve">שלום!אני 配合比全额更好（说说而已）.</text>
      <sha1>7arjoux6056c7zdd0iswvhn6cf86bfn</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עמוד:דורות הראשונים ד.pdf/442</title>
    <ns>104</ns>
    <id>1744550</id>
    <revision>
      <id>3021764</id>
      <timestamp>2026-06-28T06:15:50Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <comment>/* לא בוצעה הגהה */ יצירת דף עם התוכן &quot;‫חתימת המשנה  תלו &lt;קטע התחלה=פרק נח/&gt; נאמר על זה ב[[יבמות נב א|גמ׳ ד׳ נ&quot;ב]] ״אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר׳ עקיבא וכו׳ תניא נמי הכי '''אמר רבי''' אין הדברים הללו אמורים אלא לדברי ר' עקיבא שהי׳ עושה חלוצה כערוה אבל חכמים אומרים יש אחר חליצה כלום.״  ולא יכול להיות ספ...&quot;</comment>
      <origin>3021764</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4206" sha1="nxcygmjpxtn5xocfugc8n429nr73ftt" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;יעקב&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;‫חתימת המשנה

תלו
&lt;קטע התחלה=פרק נח/&gt;
נאמר על זה ב[[יבמות נב א|גמ׳ ד׳ נ&quot;ב]] ״אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר׳ עקיבא
וכו׳ תניא נמי הכי '''אמר רבי''' אין הדברים הללו אמורים אלא לדברי ר' עקיבא
שהי׳ עושה חלוצה כערוה אבל חכמים אומרים יש אחר חליצה כלום.״

ולא יכול להיות ספק שדבר כזה מסר רבי עצמו לכל תלמידיו יחד עם
המשנה שהרי הלכה כחכמים.

ובכל זה לא קבע זה במשנה עצמה, לפי שעיקר מחלוקת ר׳ עקיבא וחכמים
כבר בא במשנה במקומו, ועל כן לא ראה הכרח להוסיף, והסתפק במסרו זה יחד
עם המשנה.

ובמס' [[בבא בתרא כח א|בבא בתרא ד׳ כ&quot;ח]] על המשנה ״שדה הבעל חזקתה שלש שנים
ואינם מיום ליום ר׳ ישמעאל אומד ג׳ חדשים בראשונה וכו׳ ר׳ עקיבא אומר חדש
בראשונה וכו׳.״

ובא על זה ב[[בבא בתרא לו א|גמ׳ ד׳ ל&quot;ו]] ״אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר׳ ישמעאל‬
‫ור׳ עקיבא‪ ,‬אבל חכמים אומרים )פיה( חזקתה שלש שנים מיום ליום‪&quot;.‬‬
‫והאם יכול להיות ספק כי דבר כזה הוא דבר קבלתם אשד למדו רב וחביריו‬
‫בהמתיבתא בימי רבי בחתימת המשנה‪.‬‬
‫ובכל זה בא בשם ‪.‬אמר רב יהודה אמר רבי ככל אשר עשו בכל מקום‬
‫שגם הקבלות המיוחדות גרסו על שם מי שנתקבל זה ממנו בבית המדרש‪.‬‬
‫ובפרט כי נאמת מפני שכל הדברים האלה לא נקבעו בשעתן במטבע‬
‫קבועה ונמסר מהם רק עיקר יסוד הדבר מבלי להקפיד על הסננון‪ ,‬על כן כבר‬
‫בא הדבר באיזה מקומות אשר נאמר ונמסר מפי אחרים כסננון אחר וכמו שבא שם?‬
‫״דאמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ד׳ ישמעאל וד׳ עקיבא אבל חכמים‬
‫אומרים עד שיגדור נ׳ נדירות ויבצור נ׳ בצירות וימסוק נ׳ מסיקות‪.‬״‬
‫ודברי רב ושמואל אחת הם בעיקר הדבר וכלשון הנט׳ על זה ״מאי בינייהו‬
‫אמר אביי דקל נערה איכא בינייחו״‪.‬‬
‫ולשונו של רשיי ״מאי בינייהו בין דב ושמואל בין למר ובין למר שלש‬
‫•‬
‫שנים בעינן״‪.‬‬
‫ודברים כאלה ״זו דברי ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא אבל חכמים אומרים״ הלא‬
‫בודאי שאינם מסבדא כ• אם מקבלה מימי דבי יחד עם המשנה‪.‬‬
‫ובכל זה■ לא ‪.‬נתוסף זה במשנד‪ .‬עצמה כמו שלא נתוסף דבד כזד‪ .‬עצמו‬
‫ביבמות ד* נ״ב שם אשר מפורש שד‪.‬דברים נמסרו מפי רבי ״אמר דבי אין הדבדים‬
‫וכו׳ אלא לר׳ עקיבא וכו׳ אבל חכמים אומרים ובו׳״‪.‬‬
‫לפי שאך מעט מאד נתוסף בימי רבי‪ ,‬במקום שראו שלא יהפכו דברי‬
‫המשנה השנורים בפי כל‪.‬‬
‫ובמקום שלא הי׳ זד‪ .‬אפשר הסתפקו במד‪ .‬שמסרו בעל פד‪..‬‬
‫וכמר נבין בזה דברי הרב אלפסי זיל בכתובות ד׳ מ׳ אשר הראב״ד זיל‬
‫ד‪.‬שינ עליו‪ ,‬דבמשנח נאמר שם ‪J‬‬
‫״בל מקום שיש מכר אין קנס ובל מקום שיש קנס אין מכר קטנד‪ .‬יש לד‪.‬‬
‫מבר ואין לד‪ .‬קנס נערר‪ .‬יש לה קנס ‪-‬וכו׳‪.‬״‬
‫הערה)פ״ה( ונחלקו כולם*ד׳ ישמעאל ור׳ עקיבא וחכמים רק‬

‫דברי יסוד חמענח ע ם‪.‬‬&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>nxcygmjpxtn5xocfugc8n429nr73ftt</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3021766</id>
      <parentid>3021764</parentid>
      <timestamp>2026-06-28T07:49:12Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3021766</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4071" sha1="nfc2kvslaae47rp068l3bqfkifyxtmv" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;יעקב&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;‫חתימת המשנה

תלו
&lt;קטע התחלה=פרק נח/&gt;
נאמר על זה ב[[יבמות נב א|גמ׳ ד׳ נ&quot;ב]] ״אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר׳ עקיבא
וכו׳ תניא נמי הכי '''אמר רבי''' אין הדברים הללו אמורים אלא לדברי ר' עקיבא
שהי׳ עושה חלוצה כערוה אבל חכמים אומרים יש אחר חליצה כלום.״

ולא יכול להיות ספק שדבר כזה מסר רבי עצמו לכל תלמידיו יחד עם
המשנה שהרי הלכה כחכמים.

ובכל זה לא קבע זה במשנה עצמה, לפי שעיקר מחלוקת ר׳ עקיבא וחכמים
כבר בא במשנה במקומו, ועל כן לא ראה הכרח להוסיף, והסתפק במסרו זה יחד
עם המשנה.

ובמס' [[בבא בתרא כח א|בבא בתרא ד׳ כ&quot;ח]] על המשנה ״שדה הבעל חזקתה שלש שנים
ואינם מיום ליום ר׳ ישמעאל אומד ג׳ חדשים בראשונה וכו׳ ר׳ עקיבא אומר חדש
בראשונה וכו׳.״

ובא על זה ב[[בבא בתרא לו א|גמ׳ ד׳ ל&quot;ו]] ״אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר׳ ישמעאל
ור׳ עקיבא, אבל חכמים אומרים{{שוליים|(פה)}} חזקתה שלש שנים מיום ליום.&quot;

והאם יכול להיות ספק כי דבר כזה הוא דבר קבלתם אשר למדו רב וחביריו
בהמתיבתא בימי רבי בחתימת המשנה.

ובכל זה בא בשם &quot;אמר רב יהודה אמר רב&quot; ככל אשר עשו בכל מקום
שגם הקבלות המיוחדות גרסו על שם מי שנתקבל זה ממנו בבית המדרש.

ובפרט כי נאמת מפני שכל הדברים האלה לא נקבעו בשעתן במטבע
קבועה ונמסר מהם רק עיקר יסוד הדבר מבלי להקפיד על הסגנון, על כן כבר
בא הדבר באיזה מקומות אשר נאמר ונמסר מפי אחרים בסגנון אחר וכמו שבא שם:

״דאמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא אבל חכמים
אומרים עד שיגדור ג׳ גדירות ויבצור ג׳ בצירות וימסוק ג׳ מסיקות.״

ודברי רב ושמואל אחת הם בעיקר הדבר וכלשון הגמ׳ על זה ״מאי בינייהו
אמר אביי דקל נערה איכא בינייהו״.

ולשונו של רש&quot;י ״מאי בינייהו בין רב ושמואל בין למר ובין למר שלש
שנים בעינן״.

ודברים כאלה ״זו דברי ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא אבל חכמים אומרים״ הלא‬
‫בודאי שאינם מסבדא כ• אם מקבלה מימי דבי יחד עם המשנה‪.‬‬
‫ובכל זה■ לא ‪.‬נתוסף זה במשנד‪ .‬עצמה כמו שלא נתוסף דבד כזד‪ .‬עצמו‬
‫ביבמות ד* נ״ב שם אשר מפורש שד‪.‬דברים נמסרו מפי רבי ״אמר דבי אין הדבדים‬
‫וכו׳ אלא לר׳ עקיבא וכו׳ אבל חכמים אומרים ובו׳״‪.‬‬
‫לפי שאך מעט מאד נתוסף בימי רבי‪ ,‬במקום שראו שלא יהפכו דברי‬
‫המשנה השנורים בפי כל‪.‬‬
‫ובמקום שלא הי׳ זד‪ .‬אפשר הסתפקו במד‪ .‬שמסרו בעל פד‪..‬‬
‫וכמר נבין בזה דברי הרב אלפסי זיל בכתובות ד׳ מ׳ אשר הראב״ד זיל‬
‫ד‪.‬שינ עליו‪ ,‬דבמשנח נאמר שם ‪J‬‬
‫״בל מקום שיש מכר אין קנס ובל מקום שיש קנס אין מכר קטנד‪ .‬יש לד‪.‬‬
‫מבר ואין לד‪ .‬קנס נערר‪ .‬יש לה קנס ‪-‬וכו׳‪.‬״‬
‫הערה)פ״ה( ונחלקו כולם*ד׳ ישמעאל ור׳ עקיבא וחכמים רק‬

‫דברי יסוד חמענח ע ם‪.‬‬&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>nfc2kvslaae47rp068l3bqfkifyxtmv</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>כנסת ישראל</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1744551</id>
    <revision>
      <id>3021769</id>
      <timestamp>2026-06-28T10:52:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;&lt;noinclude&gt; {{פיוט| | שם= כנסת ישראל זועקת | תמונה = | כתובית תמונה =  | סוג = [[:קטגוריה: סליחות|סליחה]] | תת-סוג = [[:קטגוריה: תחינה (סליחות)|תחינה]] | מועד =  | מחבר = ר' אליה | מיוחס ל = [[מחבר:אליה בר שמעיה|ר' אליה בר שמעיה]] | שנה = | חי בשנים = | אקרוסטיכון = אליה חזק | צורה = | אוצר ה...&quot;</comment>
      <origin>3021769</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4898" sha1="9oaefa0quckgz8v29mz5b3e1mlupy95" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;
{{פיוט|
| שם= כנסת ישראל זועקת
| תמונה =
| כתובית תמונה = 
| סוג = [[:קטגוריה: סליחות|סליחה]]
| תת-סוג = [[:קטגוריה: תחינה (סליחות)|תחינה]]
| מועד = 
| מחבר = ר' אליה
| מיוחס ל = [[מחבר:אליה בר שמעיה|ר' אליה בר שמעיה]]
| שנה =
| חי בשנים =
| אקרוסטיכון = אליה חזק
| צורה =
| אוצר השירה = {{אוצר השירה|כ-486}}
| מנהגים = נדפסת במחזור בני רומא לשבעה עשר בתמוז. בימי הביניים היתה נאמרת במגנצא בעשרה בטבת, ובקהילות אחדות באשכנז בתענית אסתר.
| ויקיפדיה = 
| אתר הפיוט והתפילה =
}}{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''אליה חזק'''}}{{ש}}
כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל זוֹעֶקֶת&lt;noinclude&gt;{{הערה|נו&quot;א: 'צוֹעֶקֶת'}}&lt;/noinclude&gt; בְּקוֹלָהּ{{ש}}
צָרָה כְּמַבְכִּירָה / וְקוֹל כְּחוֹלָה{{ש}}
וּבְעׇנְיָהּ זָכְרָה / יוֹפִי מַכְלוּלָהּ{{ר1}}
כִּי שַׁדַּי הֵמַר לָהּ{{ממס|לפני=ע&quot;פ|רות א כ}}{{ש}}

'{{סי|אֲ}}נִי מִכׇּל [אוֹם] בְּחוּרָה הָיִיתִי{{ש}}
וּמֵעֲלָמוֹת שִׁבְעִים&lt;noinclude&gt;{{הערה|נו&quot;א: 'וּמִכׇּל עֲלָמוֹת'}}&lt;/noinclude&gt; עָלִיתִי וְנִתְעַלֵּתִי{{ש}}
וּמִיְדִידוּתִי שֶׁטִּמֵּאתִי מְאוּסָה נִקְרֵאתִי{{ר1}}
נְפוּגוֹתִי וְנִדְכֵּיתִי נַעֲוֵתִי שְׁחוֹתִי {{ממס|לפני=מתוך|תהלים לח ט|וגם=תהלים לח ז}}{{ש}}

{{סי|לִ}}צְבִי אַפִּרְיוֹנוֹ רִפְּדַנִי אִשְּׁשַׁנִי{{ש}}
וּפְאֵר עִטְּרַנִי וְכָבוֹד הִלְבִּישַׁנִי{{ש}}
וּמִכְבוֹדִי הִפְשִׁיטַנִי וּבְאֵפֶר הַכְפִּישַׁנִי{{ר1}}
עֲזָבַנִי שְׁכֵחַנִי מְאָסַנִי נְטָשַׁנִי' {{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו מט יד}}{{ש}}

{{סי|יׇ}}פְיָפִית הָיְתָה בְּתוֹךְ מַחֲמַדֶיהָ{{ש}}
כְּכַלָּה מְקֻשָּׁטָה בְּקִִשּׁוּרֵי עֲנוּדֶיהָ{{ש}}
הִזִּילוּהָ מְכַבְּדֵיהָ וְנָשְׂאוּ [אֶת] רְדִידֶיהָ{{ר1}}
עֲנִיָּה צִיּוֹן פֵּרְשָׂה בְּיָדֶיהָ  {{ממס|לפני=ע&quot;פ|איכה א יז}}{{ש}}

{{סי|הֻ}}כְתְּרָה בְּמַלְכוּת וּבִכְהֻנָּה גְּדוֹלָה{{ש}}
וּבְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ&lt;noinclude&gt;{{הערה|נו&quot;א: 'בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת'}}&lt;/noinclude&gt; לֻבָּשָׁה וְהֻכְלָָלָה{{ש}}
וּמֵאוֹיְבֶיהָ זֻלָּלָה עֲלוּבָה כַּלָּה{{ר1}}
צִיּוֹן הִיא&lt;noinclude&gt;{{הערה|נו&quot;א: 'כְּבַר'}}&lt;/noinclude&gt; דּוֹרֵשׁ אֵין לָהּ {{ממס|לפני=מתוך|ירמיהו ל יז}}{{ש}}

{{סי|חֵ}}רְפוּהָ מְחׇרְפֶיהָ 'גַּלְמוּדָה וְסוּרָה{{ש}}
כַּלָּה שֶׁזִנְּתָה לַחֲתָנָהּ נֶאֱסָרָה{{ש}}
מַה&lt;noinclude&gt;{{הערה|נו&quot;א: 'וְאִם'}}&lt;/noinclude&gt; תְּחַכִּי עוֹד לְמַלְכוּת וְלִשְׂרָרָה{{ר1}}
שׁוּב לֹא תֵחֱזִי לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה {{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו ט ו}}{{ש}}

{{סי|זֹ}}את כְּשָׁמְעָה נִטְרְפוּ עֶשְׁתּוֹנוֹתֶיהָ{{ש}}
לֹא מָצְאָה תְּשׁוּבָה לִתְשׁוּבוֹתֶיהָ{{ש}}
וּלְקֵץ הַסָּתוּם לְעִתּוֹת חֶשְׁבּוֹנוֹתֶיהָ{{ר1}}
צָרִים שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ {{ממס|לפני=מתוך|איכה א ז}}{{ש}}

{{סי|קִ}}וִּיתִיךָ אֱלֹהַי עֹז אַהֲבָתִי{{ש}}
'וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם'{{ממס|לפני=מתוך|ויקרא כו מד}} הִבְטַחְתָּ תִּקְוָתִי{{ש}}
אֱלֹהֵי הוֹרַי הֲשִׁיבֵנִי לְהַר נַחֲלָתִי{{ר1}}
וְאָז אוֹמְרָה לְאוֹיַבְתִּי 'הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי'.{{ממס|לפני=מתוך|ישעיהו יב ב}}
&lt;noinclude&gt;
{{סוף}}

==הערות==
[[קטגוריה:תחינה (סליחות)]]
[[קטגוריה:אליה בר שמעיה]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:סיומת מקראית]]
[[קטגוריה:פיוטי שבעה עשר בתמוז]]
[[קטגוריה:פיוטי עשרה בטבת]]
[[קטגוריה:פיוטי תענית אסתר]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>9oaefa0quckgz8v29mz5b3e1mlupy95</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:זוהר מתורגם/דף טו א</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1744552</id>
    <revision>
      <id>3021770</id>
      <timestamp>2026-06-28T11:01:42Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>תומר פנק</username>
        <id>21273</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{דף של זהר|זהר חלק א|יד ב|טו א|טו ב|}} {{קטע זוהר|זוהר חלק א|דף טו א}}  ==תרגום לעיברית== &quot;בראשית&quot;, בראשית, ברצון המלך, חקק חקיקות באור העליון. ניצוץ חזק יצא מתוך נסתר הנסתרים, מראשיתו של האין סוף, עשן בגולם, הנעוצה בטבעת, לא לבן ולא שחור, לא אדום ולא ירוק, ואין בו גוו...&quot;</comment>
      <origin>3021770</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2593" sha1="ajjpnrt7abu1vmkhniof8q3eke6zqn2" xml:space="preserve">{{דף של זהר|זהר חלק א|יד ב|טו א|טו ב|}}
{{קטע זוהר|זוהר חלק א|דף טו א}}

==תרגום לעיברית==
&quot;בראשית&quot;, בראשית, ברצון המלך, חקק חקיקות באור העליון. ניצוץ חזק יצא מתוך נסתר הנסתרים, מראשיתו של האין סוף, עשן בגולם, הנעוצה בטבעת, לא לבן ולא שחור, לא אדום ולא ירוק, ואין בו גוון כלל.

כאשר מדד את המידה, עשה גוונים להאיר. לפנים מתוך הלפנים של הניצוץ, יצא מעיין אחד שממנו נצבעו הגוונים למטה. סתום בתוך סתומים מסוד האין סוף. בקע ולא בקע את האוויר שלו, לא נודע כלל, עד שמתוך דוחק הבקיעה שלו, האירה נקודה אחת סתומה עליונה. מעבר לאותה נקודה לא נודע כלל, ומשום כך היא נקראת ראשית, המאמר הראשון של הכל.

&quot;וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד&quot;{{ממ|דניאל|יב|ג}}. זוהר, הסתום שבסתומים, הכה באוויר שלו, והאיר בנקודה זו. ואז התפשטה ראשית זו, ועשתה לעצמה היכל לכבודה ולתשבחתה. שם זרע זרע קודש, להוליד לתועלת העולם. וסוד זה הוא: &quot;זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ&quot; {{ממ|ישעיהו|ו|יג}}.

זוהר שזרע זרע לכבודו, כעין זרע משי של ארגמן טוב, המתכסה בפנים ועושה לעצמו היכל שהוא תשבחתו ותועלת הכל. בראשית זו, ברא אותו סתום שלא נודע את ההיכל הזה. היכל זה נקרא אלהי&quot;ם, וסוד זה הוא: בראשית ברא אלהי&quot;ם.

זוהר שממנו נבראו כל המאמרות, בסוד התפשטותה של נקודת הזוהר הסתומה הזו. אם בזה כתוב ברא, אין לתמוה על כך, שכן כתוב: &quot;וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ&quot; {{ממ|בראשית|א|כז}}.

זוהר סוד זה הוא בראשית, הראשון לכל. שמו אהיה, השם הקדוש החקוק בצדדיו אלהי&quot;ם, החקוק בעטרה אשר. ההיכל הטמיר והגנוז, ראשיתו של סוד הראשית הוא אש&quot;ר, רא&quot;ש היוצא מתוך &quot;אשית. וכאשר</text>
      <sha1>ajjpnrt7abu1vmkhniof8q3eke6zqn2</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3021774</id>
      <parentid>3021770</parentid>
      <timestamp>2026-06-28T11:06:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>תומר פנק</username>
        <id>21273</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>תומר פנק העביר את הדף [[ביאור זוהר דף טו א]] לשם [[ביאור:ביאור:זוהר מתורגם/דף טו א]]: כותרת שאינה כתובה נכון</comment>
      <origin>3021770</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2593" sha1="ajjpnrt7abu1vmkhniof8q3eke6zqn2" xml:space="preserve">{{דף של זהר|זהר חלק א|יד ב|טו א|טו ב|}}
{{קטע זוהר|זוהר חלק א|דף טו א}}

==תרגום לעיברית==
&quot;בראשית&quot;, בראשית, ברצון המלך, חקק חקיקות באור העליון. ניצוץ חזק יצא מתוך נסתר הנסתרים, מראשיתו של האין סוף, עשן בגולם, הנעוצה בטבעת, לא לבן ולא שחור, לא אדום ולא ירוק, ואין בו גוון כלל.

כאשר מדד את המידה, עשה גוונים להאיר. לפנים מתוך הלפנים של הניצוץ, יצא מעיין אחד שממנו נצבעו הגוונים למטה. סתום בתוך סתומים מסוד האין סוף. בקע ולא בקע את האוויר שלו, לא נודע כלל, עד שמתוך דוחק הבקיעה שלו, האירה נקודה אחת סתומה עליונה. מעבר לאותה נקודה לא נודע כלל, ומשום כך היא נקראת ראשית, המאמר הראשון של הכל.

&quot;וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד&quot;{{ממ|דניאל|יב|ג}}. זוהר, הסתום שבסתומים, הכה באוויר שלו, והאיר בנקודה זו. ואז התפשטה ראשית זו, ועשתה לעצמה היכל לכבודה ולתשבחתה. שם זרע זרע קודש, להוליד לתועלת העולם. וסוד זה הוא: &quot;זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ&quot; {{ממ|ישעיהו|ו|יג}}.

זוהר שזרע זרע לכבודו, כעין זרע משי של ארגמן טוב, המתכסה בפנים ועושה לעצמו היכל שהוא תשבחתו ותועלת הכל. בראשית זו, ברא אותו סתום שלא נודע את ההיכל הזה. היכל זה נקרא אלהי&quot;ם, וסוד זה הוא: בראשית ברא אלהי&quot;ם.

זוהר שממנו נבראו כל המאמרות, בסוד התפשטותה של נקודת הזוהר הסתומה הזו. אם בזה כתוב ברא, אין לתמוה על כך, שכן כתוב: &quot;וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ&quot; {{ממ|בראשית|א|כז}}.

זוהר סוד זה הוא בראשית, הראשון לכל. שמו אהיה, השם הקדוש החקוק בצדדיו אלהי&quot;ם, החקוק בעטרה אשר. ההיכל הטמיר והגנוז, ראשיתו של סוד הראשית הוא אש&quot;ר, רא&quot;ש היוצא מתוך &quot;אשית. וכאשר</text>
      <sha1>ajjpnrt7abu1vmkhniof8q3eke6zqn2</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3021777</id>
      <parentid>3021774</parentid>
      <timestamp>2026-06-28T11:08:36Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>Nahum העביר את הדף [[ביאור:ביאור:זוהר מתורגם/דף טו א]] לשם [[ביאור:זוהר מתורגם/דף טו א]]</comment>
      <origin>3021770</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2593" sha1="ajjpnrt7abu1vmkhniof8q3eke6zqn2" xml:space="preserve">{{דף של זהר|זהר חלק א|יד ב|טו א|טו ב|}}
{{קטע זוהר|זוהר חלק א|דף טו א}}

==תרגום לעיברית==
&quot;בראשית&quot;, בראשית, ברצון המלך, חקק חקיקות באור העליון. ניצוץ חזק יצא מתוך נסתר הנסתרים, מראשיתו של האין סוף, עשן בגולם, הנעוצה בטבעת, לא לבן ולא שחור, לא אדום ולא ירוק, ואין בו גוון כלל.

כאשר מדד את המידה, עשה גוונים להאיר. לפנים מתוך הלפנים של הניצוץ, יצא מעיין אחד שממנו נצבעו הגוונים למטה. סתום בתוך סתומים מסוד האין סוף. בקע ולא בקע את האוויר שלו, לא נודע כלל, עד שמתוך דוחק הבקיעה שלו, האירה נקודה אחת סתומה עליונה. מעבר לאותה נקודה לא נודע כלל, ומשום כך היא נקראת ראשית, המאמר הראשון של הכל.

&quot;וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד&quot;{{ממ|דניאל|יב|ג}}. זוהר, הסתום שבסתומים, הכה באוויר שלו, והאיר בנקודה זו. ואז התפשטה ראשית זו, ועשתה לעצמה היכל לכבודה ולתשבחתה. שם זרע זרע קודש, להוליד לתועלת העולם. וסוד זה הוא: &quot;זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ&quot; {{ממ|ישעיהו|ו|יג}}.

זוהר שזרע זרע לכבודו, כעין זרע משי של ארגמן טוב, המתכסה בפנים ועושה לעצמו היכל שהוא תשבחתו ותועלת הכל. בראשית זו, ברא אותו סתום שלא נודע את ההיכל הזה. היכל זה נקרא אלהי&quot;ם, וסוד זה הוא: בראשית ברא אלהי&quot;ם.

זוהר שממנו נבראו כל המאמרות, בסוד התפשטותה של נקודת הזוהר הסתומה הזו. אם בזה כתוב ברא, אין לתמוה על כך, שכן כתוב: &quot;וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ&quot; {{ממ|בראשית|א|כז}}.

זוהר סוד זה הוא בראשית, הראשון לכל. שמו אהיה, השם הקדוש החקוק בצדדיו אלהי&quot;ם, החקוק בעטרה אשר. ההיכל הטמיר והגנוז, ראשיתו של סוד הראשית הוא אש&quot;ר, רא&quot;ש היוצא מתוך &quot;אשית. וכאשר</text>
      <sha1>ajjpnrt7abu1vmkhniof8q3eke6zqn2</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור זוהר דף טו א</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1744553</id>
    <redirect title="ביאור:ביאור:זוהר מתורגם/דף טו א" />
    <revision>
      <id>3021775</id>
      <timestamp>2026-06-28T11:06:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>תומר פנק</username>
        <id>21273</id>
      </contributor>
      <comment>תומר פנק העביר את הדף [[ביאור זוהר דף טו א]] לשם [[ביאור:ביאור:זוהר מתורגם/דף טו א]]: כותרת שאינה כתובה נכון</comment>
      <origin>3021775</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="72" sha1="2liz6vl1scuoehq1qqww5rhs56zzpt9" xml:space="preserve">#הפניה [[ביאור:ביאור:זוהר מתורגם/דף טו א]]</text>
      <sha1>2liz6vl1scuoehq1qqww5rhs56zzpt9</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:ביאור:זוהר מתורגם/דף טו א</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1744554</id>
    <redirect title="ביאור:זוהר מתורגם/דף טו א" />
    <revision>
      <id>3021778</id>
      <timestamp>2026-06-28T11:08:36Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>Nahum העביר את הדף [[ביאור:ביאור:זוהר מתורגם/דף טו א]] לשם [[ביאור:זוהר מתורגם/דף טו א]]</comment>
      <origin>3021778</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="61" sha1="i9wc9tb24d1wwp5el4l14b8yq6sfy6z" xml:space="preserve">#הפניה [[ביאור:זוהר מתורגם/דף טו א]]</text>
      <sha1>i9wc9tb24d1wwp5el4l14b8yq6sfy6z</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת משתמש:配合比全额更好（说说而已）</title>
    <ns>3</ns>
    <id>1744555</id>
    <revision>
      <id>3021780</id>
      <timestamp>2026-06-28T11:16:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>/* ברוך הבא */ נושא חדש ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]])</comment>
      <origin>3021780</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="135" sha1="n44k8madaur5hvj3nhj9574v86grgrs" xml:space="preserve">== ברוך הבא ==

{{בה}}

-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 14:16, 28 ביוני 2026 (IDT)</text>
      <sha1>n44k8madaur5hvj3nhj9574v86grgrs</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחה:כנסת ישראל</title>
    <ns>1</ns>
    <id>1744556</id>
    <revision>
      <id>3021786</id>
      <timestamp>2026-06-28T11:35:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>/* מקורות */ פסקה חדשה</comment>
      <origin>3021786</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="564" sha1="kmrgrzm3upotklyltt92lej3dfmrc29" xml:space="preserve">== מקורות ==

השתמשתי במחזור בני רומא בולוניא ש' והשוויתי ל[https://digital.blb-karlsruhe.de/blbhs/Handschriften/content/pageview/4776917 כ&quot;י קארלסרוה רויכלין 7]. מנהג מגנצא לאמרו בי' בטבת מבואר במהרי&quot;ל הנדפס ובכ&quot;י הנ&quot;ל ובמנהגים שבסדור כ&quot;י ר' יצחק גאנשמאן. מנהג ק&quot;ק לאמרו בתענית אסתר מוזכר במהרי&quot;ל. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 14:35, 28 ביוני 2026 (IDT)</text>
      <sha1>kmrgrzm3upotklyltt92lej3dfmrc29</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3021787</id>
      <parentid>3021786</parentid>
      <timestamp>2026-06-28T11:41:54Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <comment>/* מקורות */ תגובה</comment>
      <origin>3021787</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="864" sha1="dkd7usf5lcw1fprbatmpub5sbc3ujv4" xml:space="preserve">== מקורות ==

השתמשתי במחזור בני רומא בולוניא ש' והשוויתי ל[https://digital.blb-karlsruhe.de/blbhs/Handschriften/content/pageview/4776917 כ&quot;י קארלסרוה רויכלין 7]. מנהג מגנצא לאמרו בי' בטבת מבואר במהרי&quot;ל הנדפס ובכ&quot;י הנ&quot;ל ובמנהגים שבסדור כ&quot;י ר' יצחק גאנשמאן. מנהג ק&quot;ק לאמרו בתענית אסתר מוזכר במהרי&quot;ל. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 14:35, 28 ביוני 2026 (IDT)

:נמצא שבמגנצא אמרו בצום גדליה וי&quot;ז תמוז [[גרוני נחר זועק חמס]], בי' טבת פיוט זה, ובתענית אסתר [[עינינו לך תלינו]]. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 14:41, 28 ביוני 2026 (IDT)</text>
      <sha1>dkd7usf5lcw1fprbatmpub5sbc3ujv4</sha1>
    </revision>
  </page>
</mediawiki>